סטודנטית בת 25

[אנונימי]

זהו דף תיאור מקרה
ראו גם: נשימה אל הבטן או אל החזה | מדור מטפלים

וגם דף לאינדוקס. אני חושבת שאפשר למצוא לו שם דף מתאים יותר, רעיונות?

[אנונימי]

שלום לכולם,(אני סטאז'רית)יש לי מטופלת בת 25 ,אנחנו באמצע טיפול,יש לה המון מחשבות שיפוטיות כלפי עצמה מתוך דברים שעולים בטיפול,ונוצר אצלה לופ של חשיבה כמשפטים אלו:"מה זה אומר עלי","איך אנשים רואים אותי","איך זה שאני ככה" - מחשבות שמאוד מעייפות אותה (הגיוני)כל הזמן זה נמצא בראשה.
לשאלתי - באיזה טכניקות לעזור לה להיות פחות שיפוטית כלפי עצמה.אשמח לשמוע מכם ,כל דבר יכול לעזור.
תודה ויום שמייח

[משה_אלבאום*]

האם בכף ידה מופיע "לא שוכח לא סולח" או פרסונה מפותחת מאוד" במידה וכן, צריך ללמד אותה לבטא את הרגשות לא פחד בכל עוצמתן, ללא דיבורים בכלל. רק "אובדן הפחד מהפחד", יכול לשנות את המבנה המוחי הזה מהר מאד יחסית לכל טכניקה אחרת (דיבורים, נסיון להבין, טכניקות של שינוי התנהגות, חשיבה חיובית , דמיון מודרך ועוד) כל הטכניקות הללו יכולת לקחת שנים ללא ביטחון כלשהוא לשינוי.

[אנונימי]

צריך ללמד אותה לבטא את הרגשות לא פחד בכל עוצמתן, ללא דיבורים בכלל - מה כוונתך ואיך?,מתוך האבחון:
חווה גירויים בעוצמה ומגיבה מיד,רגישה מאוד,רגשנית מאוד - אינטלגנציה רגשית מפותחת.(לא בא לידי ביטוי)
מחוייבת לשלמות ולאידיאל,לטוהר פנימי.
דעות החברה עליה חשובה לה ביותר.
לא נהנית מהישגים שרושמת לעצמה,לא מתלהבת ממה שעושה,חשה חוסר סיפוק,בטחון עצמי נמוך.
פחד להתבגר ולקחת אחריות על חייה,לא יודעת במה היא טובה,תלותית,לא יכולה להחליט,לא בטוחה שעשתה טוב,מתגמשת לטובת הסביבה,זיקית.
בעלת צורך לרצות אחרים,שחוקה ריגשית,פונה ללוגיקה ולקוגניציה.
פוחדת לאבד שליטה,בעלת צורך לומר את המילה האחרונה,דרך הכתיבה מתחברת לרגש...

[טליה*]

למיקימי
הפרמטרים שציינת עלולים להיגרם מסיבות שונות.
הטיפול עשוי להצליח ככל שסיבות הקשיים (ע"י איבחון נכון) מדוייקות וברורות למטפל.
לכן, במידה ותצייני מה נכתב באיבחון ,( בתוצאות האיבחון הכירולוגי ) יהיה קל יותר להשיב לך.
חוץ מזה. חובתו של המאבחן להסביר למטפל מלבד על הקשיים המוטוריים ,הרגשיים ,חשיבתיים, אנרגטיים ורגישויות ייתר. על אישיותו , הפוטנציאלים המולדים וכ'ו של המטופל. חשוב מאוד להבין את תוצאות האיבחון הכירולוגי על כל המשתמע ממנו.
לא לוותר.(כל משפט ומשפט מהי משמעותו) חוסר הבנת הקשיים של המטופל יקשה מאוד על הצלחת הטיפול.

[אנונימי]

מוסיפה לבקשתך טליה,מתוך האבחון:
חווה גירויים בעוצמה ומגיבה מיד,רגישה מאוד.רגשנית מאוד,אינט' רגשית מפותחת.מגיבה רגשית.
מחוייבת לשלמות ולאידיאל,לטוהר פנימי.
בעלת צורך בתקשורת חברתית,אך נוטה מדי פעם להתנתק מתקשה להזדהות עם מוסכמות חברתית.
דעת החברה עליה חשובה לה ביותר.
קושי באינטימיות,קושי בקשר של שניים שהם אחד.
לא נהנית מהישגים שרושמת לעצמה,לא מתלהבת ממה שעושה חשה חוסר סיפוק,חוסר מימוש,"מה שאני עושה לא שווה כלום",בטחון עצמי נמוך.
פחד להתבגר ולקחת אחריות על חיייה ,לא יודעת במה היא טובה,לא יכולה להחליט,לא תמיד בטוחה שעשתה טוב,תלותית.
מקבלת עליה את דפוסי הסביבה מתגמשת לטובת הסביבה,זיקית.
בעלת חשיבה יצירתית,בעלת פוטנציאל קוגנטיבי גבוה מאוד ותקרת אפשרויות גבוהה מאוד,צורך להיות בראש המערכת.אינדווידואליסטית.בעלת צורך בלמידה ,סקרנות ורוצה לדעת,בעלת צורך באוטונומיה ועצמאות.
בעלת צורך לרצות אחרים.היפרית במידה מסויימת (לא פתולוגית)בעלת צורך בגיוון ושינויים בחיים,משתעממת מהר.שחוקה רגשית,פונה ללוגיקה ולקוגניציה.
בעלת כוח רצון,בעלת מוטיבציה גבוהה ולוקחת יזמות.בעלת גמישות חשיבתית מסויימת,יכולת אילתור,יכולת להשתלב.בעלת פוטנציאל מוטורי גבוה וצורך לבטא עצמה דרך הגוף(קצב,תנועה)בעלת יכולת טכנית טובה.פוחדת לאבד שליטה,בעלת צורך לומר את המילה האחרונה.בעלת כישרון כתיבה,דרך הכתיבה מתחברת לרגש.קווים איכותיים ביות המעצימים את הפוטנציאל הקוגנטיבי.
זה הכל,תודה לכל מי שיתייחס לכך ויגיד את דברו בעניין
קחו אויר - זה בחינם!

[טליה*]

למיקימי
הפרטים שציינת מתוך האיבחון הכירולוגי נותנים תמונה ברורה יותר.
עלי לשאול אותך שאלה. האם לא קבלת הדרכה צמודה לטיפול שכזה?
לדעתי , הטיפול בבחורה כפי שהוצג בדו"ח הכירולוגי אינו קל גם למטפלים מנוסים. יש צורך ביעוץ פסיכולוגי.
אציין מס' קשיים הנראים בעיניי כבעייתיים ביותר.

פחד להתבגר ולקחת אחריות על חיייה
מקבלת עליה את דפוסי הסביבה מתגמשת לטובת הסביבה,זיקית
בעלת צורך לרצות אחרים
פוחדת לאבד שליטה בעלת צורך לומר את המילה האחרונה
שחוקה רגשית..
השאלות שציינת :
מה זה אומר עלי","איך אנשים רואים אותי","איך זה שאני ככה" - מחשבות שמאוד מעייפות אותה (הגיוני)כל הזמן זה נמצא בראשה.
מעידות על בחורה שאינה מחוברת לעצמה .לאני העצמי שלה . עדיין לא גיבשה לעצמה זהות משלה.
קיימת בעייתיות עם הקשר שלה ושל אימה. יהיה מאוד קשה לשכנע אותה בכך.
מצד שני , פוחדת לאבד שליטה. אין להביא אותה לתהליכים רגשיים אלא באמצעות כתיבה בהתאם לצרכיה ורצונה.
הסכויים שתשתף אותך ברגשותיה קלושים.
מה שכן, אני ממליצה על חיזוק הגוף ומתן ביטוי באמצעותו. ביטוי ליצירתיות שלה.
לחבר אותה לאני עצמי שלה.(מה היא אוהבת . רוצה וכו')
אין זה פלא שהבחורה שחוקה רגשית . היא משקיעה המון אנרגיה בצורך לרצות ובכעסים הרבים בין אם הם מודעים או לא.
האם היא גרה עם אימה?
במקרה כגון זה הייתי בודקת איתה אפשרות לעזוב את הבית....
יש עוד הרבה מאוד מה להוסיף.אך אני הייתי ממליצה על הדרכה צמודה.
בהצלחה

[ליאת*]

מיקימי
גם אני סטאז'רית ומה שאני הולכת לכתוב כרגע, לקוח מתוך קורס תורת האבחון שעברנו (מאוד קצרצר). כך שאני מקווה שאני לא מטעה אותך.
(אני אשמח אם מישהו מהמאבחנים כאן יוכל להתייחס ולתקן במידת הצורך).


צורך לרצות - ויתור על עצמי על מנת לרצות אחרים. מתחיל מהצורך לרצות את אמא - לוקח אחריות על אמא שלו, אם אני אהיה טוב אז לאמא יהיה טוב...
צריך לחבר אותה דרך הגוף שלה לעצמה, תרגילי כוח והצפה למודעות.
מחויבת לשלמות - בד"כ אובססיות, יושב על חרדות
קושי באינטימיות - ברגע שהקשר עם אמא לא שלם, התינוק לא חווה סימביוזה ואז לא יחווה ספרציה...קשה לפתח קשר עמוק עם אנשים שזקוקים לשייכות שלמה...
אחרי חיזוק גופני צריכים להביא את המטופל לשנה הראשונה לחייו ושם לערסל אותו, שירגיש שהוא תינוק.
דעת החברה מאוד חשובה - נובע מאב ביקורתי. תריך להיזהר שהמטופל לא ימחק את עצמו כדי למצוא חן בעיני המטפל, לראות מתי הוא לא טבעי. לשדר שאוהבים אותו כמו שהוא ולחזק לפני תהליכים רגשיים. לחבר בתרגילי כוח רצון מתוך רצון פנימי. גם אם פורק כעסים/מתחים זה לא גורם לאנשים אחרים לאהוב אותו פחות.
לא שווה - ליצור אצלה מרחב מחייה, להוריד מעליה את ההורה. ללמד אותה לקבל פידבקים. לחזק את הגוף מאוד, תהליך סליחה ענקי עם האבא (אבא מזלזל, ביקורתי)
צורך בשליטה - איזון עדין בין אני חיצוני לפנימי. פחד ליפול למערבולת רגשית. זה אדם שיש לו מעמקים אגשיים עמקים, ברגע שהוא מאבד שליטה, בתחושות שלו הוא משתגע. הרבה פעמים אדם כזה יאבד שליטה ע"י סמים/אלכוהול. אסור לנו לעבוד איתם עבודה רגשית, אלא אם כן זה נובע מהם. אלה אנשים עם כישרון כתיבה גדול - מאוד מחוברים לעצמם. להפנות לכתיבה ולעבוד גם על גמישות גופנית.

זה מה שמצאתי בינתיים...
שוב, אני מקווה שאני לא מטעה. מה שבטוח זה שצריך לראות איך והאם ההגדרות מתחברות למטופל.
אני כמובן מאוד מסכימה עם מה שטליה כתבה לפני.

בהצלחה.

[משה_אלבאום*]

ל מיקימי כשאת מוסיפה את שלל הנושאים השונים של האבחון, הרי שמה שכתבתי לפני כן אינו תופס בכלל.

כשלאדם (בעיקר לנשים) ישנו השילוב של הפחד להתבגר, עם שחיקה וחוסר אנרגיה, וצורך רב לרצות אחרים. אסור לעבוד על תהליכים רגשיים בכלל, כי הם לא יוכלו לעמוד בכך לפני חיזוק כוח הגוף, היציבה הגמישות ולמידת ההרפייה
וחיזוק כוח הרצון. כמו כן ללמדם להרגיש את רגשותיהם האמיתיים, לאת לאת ולאורך זמן רב, היכול לקחת גם מספר שנים (לרוב ללא הצלחה מרובה).
הבעיה עם הנושא הוא שלרוב אנשים אלו יראו כמתחזקים, עד לרגע שהחיזוק בעצמו יביא אותם למפגש עם הפנימיות שלהם, ויברחו מהעבודה העמוקה, כשלרוב הם יאשימו בכך אדם אחר. בן זוג, ילד, מורה, מטפל. כל אחד מלבדם.

במידה ואדם כזה מטופל שלך כי הוא לומד במסגרת הקורס, חשוב ביותר לדעת שבמסרת לימודית הוא ימצא בלחצים בלתי נסבלים, למרות שינסה כל שבכוחו להיראות אחרת. (פעם, 6-7 שנים לאחור, קבעתי שאנשים בעלי תכונות ומצב נפשי כזה, אסור להתקבל לקורס, איני יודע מה נעשה בנושא כיום)

ללא הדרכה ופיקוח מקצועי צמוד, אסור לטפל במטופל כזה, בעיקר כשאת סטג'רית. מומלץ להעבירה למטפל וותיק שאחראי מספיק על מנת לקבל הדרכה, וגם עובד בקשר צמוד לפסיכולוג מיומן בפתיחת תהליכים רגשיים עמוקים.
במידה ואת בקשרים מקצועיים עם פסיכולוג ומדריך, אנא בני תוכנית המתאימה לאווירה שציינתי. במידה ולא, אנא העבירי אותה ללא דיחוי, תוך כדי הסבר מפורט מדוע. ללא הסבר שגם לאחריו היא לא תקבלו בקלות, היא לא תסכים לעבור, ואולי גם תפסיק את הטיפול.

[טליה*]

לליאת
משפט כמו:
צורך לרצות - ויתור על עצמי על מנת לרצות אחרים. מתחיל מהצורך לרצות את אמא - לוקח אחריות על אמא שלו, אם אני אהיה טוב אז לאמא יהיה טוב
נכתב כמשפט מחובר/ מורכב . קשה מאוד לבטא אותו בנשימה אחת או שתיים.
מדובר פה בשני משפטים ונושאים נפרדים. בעלי משמעויות שונות לחלוטין.
אין שום אפשרות בעולם לטפל במקרה המוצג גם כשמבינים את המשפטים הנאמרים.
היכולת לטפל בקשיים רגשיים ברמות השונות , דורשת ניסיון רב. ידע . עבודה משותפת עם פסיכולוג במשך תקופה ארוכה.(גם אחרי שלמדתי את תורת האיבחון
אצל ד"ר הולצמן, בהמשך אצל משה , בנוסף גם כירולוגיה קלאסית ) המשכתי לעבוד בצמוד עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים . התייעצתי, קבלתי הדרכה והשתפשפתי כהוגן..
לאט לאט התחלתי לקחת על עצמי אחריות גם בטיפולים רגשיים ולהדריך הורים.(פחות מאיים עליהם מפסיכולוג). כפי שציינתי קודם לכן. בגלל הידע שצברתי
סיננתי טיפולים רבים , כיוון שידעתי שללא שינוי מהותי בגישת ההורים , חיזוקם , מודעות עצמית לגבי הקשיים שלהם וכו', אין צ'אנס להצליח בטיפול.
לכן, ויתרתי מראש.( אני יכולה לספר לכם רבות על מקרים מאלפים מתוך איבחונים שכאלה..).
לכם הסטאז'רים - (ליבי איתכם ) מגיעה לכם תמיכה מלאה וכל עזרה אפשרית ככל שידרש. כיוון שאין מדובר כאן "רק" בהצלחת הטיפול או נפילתו.
גם ביטחונכם העצמי עלול להתערער ואמונתו של המטופל בכם ובמטפלים אחרים.לא פחות חשוב בעיני הוא : הפגיעה בשיטה. מטופל שלא יהיה מרוצה ישמיץ את השיטה. . מאחר ואני מרגישה עצמי כחלק בלתי נפרד ממנה.( זה העץ המרכזי שעליו בניתי את עצמי.) מאוד קשה לי לקבל חבלה ונזקים מגורמים שונים ומסיבות שונות..
במידה ולא ניתנת לכם הדרכה המספקת אתכם . גם לילדים קטנים יותר , אשמח לעזור. בקבוצות או פרטני.
אי אפשר לסמוך "רק" על הצעות ורעיונות מהפורום כשמדובר פה "בדיני נפשות".
הדיון כאן ממשיך ב הדרכה קבוצתית
שיהיה בהצלחה
שבת שלום.

[ליאת*]

משה, טליה ואוריאל

תודה רבה על התייחסותכם לדברים שכתבתי. כשקראתי את רוב החומר שקיבלנו נלחצתי מאוד וייחסתי את זה לחוסר הבטחון הפרטי שלי.
בעזרתכם הבנתי שיש הצדק הגיוני לחששות שלי (מעבר לחוסר הבטחון, שנובע בעיקר מחוסר ידע וניסיון).

[אנונימי]

תודה רבה מכל הלב, לכל מי ששיתף בידע וברצון הטוב ,כל מה שנאמר כאן זה גם מה שאני ראיתי וחוויתי מהמטופלת שלי,רציתי לציין שהמדריכה שליוותה אותי בכלל לא עברה איתי אחד על אחד על הפרמטרים של האבחון וזה משהו שלפי הבנתי הוא חשוב ביותר להבנת המטופל ולא רק לעשות את המחוייבות שלי איתו ושלו איתי, אלא יש כאן עבודה עם נפש האדם,וצר לי מאוד שלא לוקחים זאת באחריות רבה.(היום יש לי מדריכה אחרת שאגב גם איתה לא ממש עברונו על הפרמטרים של המטופלת).
האם למישהו יש רעיונות איך לחבר את המטופלת ל"אני האמיתי" שלה.כל רעיון יתקבל בברכה.
שיהיה שבוע טוב ומבורך לכולם
קירבה ללא קרב - בחלונית

[טליה*]

למיקימי
שאלה מאוד מורכבת .אנסה לשתף אותך מעט.
אחת השאלות ששאלתי מטופלת(בגיל 30 ) רווקה ותלותית באמה.עם חוסר יכולת להתחבר לעצמה.
" מה את מחפשת בבחור"?. הנ"ל חשבה וחשבה ולא ידעה מה להשיב.
בסופו של דבר ענתה : "מה שרוב הנשים רוצות . בחור טוב . נראה טוב עובד במקצוע מכובד"......
שאלתי שוב:"נניח שאת הולכת לקנות נעליים , איך תבחרי אותן .לפי המראה. המחיר. שיכנוע של המוכרת שהן מתאימות לך. חברה קנתה את אותן הנעליים. לפי טיבם או המותג?
הפעם השיבה ללא היסוס: עליהן " למצוא חן בעיני. 2. להיות נוחות לי.3 במחיר סביר" .
השעור שהייתה צריכה לעשות .לרכוש לעצמה בגד עם אותם הפרמטרים.
בהמשך. להכין "תעודת זהות אישית". לתאר כיצד היא נראית. איברים שהיא אוהבת/לא אוהבת בעצמה. תכונות אופי.אוהבת/לא אוהבת.
צבעים מועדפים . תחביבים .טיפוסי אנשים המועדפים עליה ועוד....
בהמשך .היה עליה להצביע על חברה אהובה.לציין מה הסיבות שבחרה בה?
יחד עם זאת המשכנו בפתוח כל החושים. מה נעים ומה לא.כיצד היא מגיבה לגרויים חושיים שדוחים אותה.
אחד מהם היה : סיגריות .(אמה עישנה)אחרי ששוחחנו על הנזק שהן גורמות גם למעשנת פאסיבית .
השיעור היה להיות אסרטיבית ולבקש מאמה לא לעשן בקרבתה.
כמו כן, עבדנו על תחושת המגע. מה נעים לה ומה לא . אפילו הכאבתי לה.(חיכיתי שתגיב באסרטיביות)
היא הגיבה בחיוך. המשכתי להכאיב לה , היא ניסתה להתחמק באלגנטיות אך אני המשכתי "להציק לה"
עד שאמרה שזה לא נעים לה....
ההמשך ארוך....אך זו היתה פחות או יותר ההתחלה.....

[משה_אלבאום*]

במקרה וישנם הפרמטרים של הפחד להתבגר ביחד עם פרסונה מפותחת חייבים לבדוק האם גם קיימת נטייה אובססיבית. במידה וכן, אני לא עובד עם האנשים הללו. מנסיוני, לא ניתן לעזור להם להשתנות באמת. בסופו של דבר יהרסו כל מה שבנו בעמל רב.
זוהי כמובן דעתי האישית, ולא הנחיות לכל המטפלים.

טליה כל הכבוד על הדרך עם המטופלת. האם בסופו של תהליך הצליחה להתבגר?
אהבה, מקצוע, הורות?

[ליאת*]

מיקימי

לי מאוד צועק הגוף - מה קורה עם קו האמצע שלה? עד כמה היא מודעת אליו, מרגישה אותו בבירור?
הייתי עושה עבודה עם צד ימין של הגוף (תנועה ומגע) ואח"כ עם צד שמאל. נותנת לה לחוש בהבדל וע"י כך אולי גם לחוש יותר בבירור את קו האמצע.
(אם לא קראת את הספר שמאל ימין ומה שבינהם אני ממליצה בחום).

אם תכתבי כאן איך הפרמטרים שכתבת עליהם קודם באים לידי ביטוי בגוף, אני אשמח להעלות עוד רעיונות לעבודה.

המון בהצלחה.

[ליאת*]

המשך...

הייתי עובדת איתה גם על קו אמצע אנכי.
הייתי עושה את העבודה על פלג גוף עליון כאשר יושבים על כדור פיזיו גדול, ומנתקים את הגב התחתון מהאגן, מהרגליים. ואח"כ עובדת רק על פלג גוף תחתון ולבסוף מגע - בעיקר בחיבור של האגן עם הרגליים והאגן עם גב תחתון.
לא בטוח שיש לה מודעות לאגן - שווה בדיקה מבחינתי.

[משה_אלבאום*]

טליה ניסיתי לשלוח לך הודעה באתר שלך, ההודעה לא עוברת וישנה כתובית של טעות מסויימת בשליחה.

ל ליאת הבעיות המקצועיות עם אנשים בעלי התכונות הנ"ל, אינן ניתנות לפטרון כלשהוא ברמה הגופנית בלבד. התרגול אמנם יכול לשפר במקצת את הדרך בה הם מציגים את עצמם בפני האחר, אך לא את מה שהם מרגישים בתוכם. ללא סליחה עמוקה ביותר לעצמם ולאם, לא ניתן לשנות את המצב, גם לא במצקת.
מכיוון שמניסיוני הנשים הללו אינן מוכנות בכלל לסלוח באמת, והפחד להתבגר שולט ביסודיות, אני בכלל לא אופטימי לגבי העבודה איתן.
כשהתכונות מופיעות אצל גברים, ניתן לנסות לעשות איתם משהוא בתחום העבודה המקצועית שלהם, על מנת להביאם למצב שונה בחייהם.

לדעתי, הדבר הנכון ביותר, המסוגל לגרום להם/ן לחוש חופשיים במקצת בעולמם הפנימי המעונה כל כך, יכול להיות קשור לבניית מסגרת בה הם לא לוקחים אחרית אישית על דבר כלשהוא הקשור לקשרי משפחה. ילדים, הורים, בעל. בעבודה, אסור להם להיות הבוסים המוחלטים של נושא כלשהו, אלה לעבוד תחת אחריותו ל משהוא הלוקח במקומם את האחריות המלאה.
ללא קשר לכמה יתקדמו בתחומים אחרים, האחריות בנושאים הללו יכולה לגרום להם ללחץ מתמיד, שיקלקל עבורם את תחושת החיים בכל שאר התחומים.

אני יודע שמה שאני כותב יכול להישמע מאוד קיצוני, אך לאחר עבודה לאורך עשרים שנה עם כמות גדולה מאוד של נשים ועם מספר גברים במצב הזה, הרי שאיני אופטימי עוד לגביהם.
חייבים ללמוד לקבל את העובדה שלא לכל אחד ניתן לעזור, לא לכל אחד השיטה מתאימה, לא כל אחד יכול לקחת אחריות על התהליכים שהוא אמור לעבור על מנת להתפתח.

שאלה: האם מטפל בשיטה אמור לעבוד עם מקרים שלא יכולים להשתנות, אלה בעבודה לאורך שנים רבות, בשילוב עם פסיכולוג צמוד (למטופל) לאורך כל התקופה, ועם פסיכיאטר צמוד המומחה לתרופות המתאימות לאנשים שעושים תהליכים עמוקים ואינם יכולים שלא להיכנס לחרדות עמוקות ומשתקות?

אם התשובה היא כן, הרי שרק בתנאים הללו, מותר לעבוד על מקרים כאלו.
אם התשובה היא לא, אסור להתחיל לעבוד איתם בכלל.

לאנשים בעלי הפחד להתבגר, עם שילוב של פרסונה מפותחת מאוד, וחוסר רב באנרגיה (יד שחוקה) והצורך ביצירת מצבי מתח, אסור בכלל להפוך למטפלים.
שום טובה לא תצמח מהם עבור מטופלים בעליי קושי כלשהוא עם הוריהם. ואלו הרי רוב המטופלים.
לרוב יסיימו טיפולים כשרק נראה שהמצב טוב יותר, ימציאו מניפולציות רבות מדי על מנת להראות להורים שהמצב בסדר, יתחמקו מכל עבודה רגשית היכולה להכניס אותם בעצמם למצב רגשי, יאשימו כל אחד אחר מלבדם במקרה ולא הצליחו בטיפול ועוד כל מני מניפולאציות.

האם לא מסכנים אדם כזה בטיפול ללא התנאים המתאימים?
האם אלו המטפלים האמורים להיות בשיטה?
האם זה סוג המאמץ שמטפל אמור להפעיל?
האם השם של השיטה יכול להישמר ולהתפתח במקרים כאלו?

אני יודע לקחת אחריות טיפולית על מי שהשיטה עובדת עליו (מטופל - הורה של מטופל - סטודנט), קצת קשה, אך אין ברירה. הכל מתחיל באבחון וביושר האישי של המאבחן והמטפל לאחר מכן.

יש המון אנשים המתאימים לעבודה וטיפול בשיטה (30% לפחות מכל אוכלוסייה). אסור לנסות להפעילה היכן שהיא אינה מתאימה

[טליה*]

למשה
עדיף לשלוח לי הודעות ב- [email protected]
או : [email protected]
בקשר לשאלתך
_האם בסופו של תהליך הצליחה להתבגר?
אהבה, מקצוע, הורות?_
חשוב לציין שאותה הבחורה הייתה מאוד גברית.בעלת תספורת קצוצה.לבשה סרבלים. נעלה נעלי " צנחים ".
המלצתי לה על רקודי בטן. שם מאוד התחברה לנשיות שלה. גידלה שיער. שינתה את אופי לבושה
וסגנון דיבורה. התחילה לצאת עם בחורים . נסעה לחו"ל (ללמוד אילוף כלבים בהמלצתי)ומאז נותק הקשר ביננו.
מקווה מאוד שמצבה השתפר.

[איימי*]

למשה ובעצם לכולם
היה לי נורא קשה לקרוא מה שכתבת לגביי המטופלת של מיקימי ובכלל לא הבנתי איך הגעת למסקנות כאלו קשות עבורה ש"בסך הכל "היא ביקשה רעיונות לעבודה עם ה-"אני האמיתי" שלה. ברור לי שזה לא נושא פשוט והמון עבודה יש שם אך בהחלט אני מאמינה שבשיטה יש את הכלים להכיר טוב יותר את האני שלנו.
בגיל ההתבגרות אנו בונים את המרכיבים הבסיסיים לזהות שלנו ובמידה ואנו לא פנויים ריגשית לעשות זאת החיפוש ימשיך כל עוד אנו חיים.
כשהגעתי לטיפול כסטודנטית הבקשה הראשונה שלי מהמטפלת הייתה "אני רוצה לדעת מי אני"
העבודה על הגוף חזקה אותי מאוד נתנה לי תחושה של כח וביטחון להיכנס פנימה ולחפש את מרכיבי האישיות שלי
תהליך הסליחה במיקוד במילים "אני"- מי אני? " ליאת" - מי אני בעיניי האחר? התחילו לאט לחלחל פנימה.
העבודה על קו האמצע -שמאל (החלק החלש- בעצם ליאת הקטנה) ימין( הצד החזק שלי - ליאת בהווה) נתנו נפח והתכווננות עצומה לתהליך הסליחה. תרגילי כח רצון במיקוד מתי ומתוך איזה מקום אני מוותרת לימדו אותי על מערך הכוחות שלי וכך מתוך השיטה התחלתי למצוא את קו האמצע שלי- את ליאת שהיום אני אוהבת ומקבלת אותה.
מה שהכי מדהים זה שהמטופלת הסטודנטית שלי ביקשה ממני למצוא את קו האמצע שלה . אני עובדת איתה היום מתוך אמונה שלמה שביחד נוכל למצוא את האני האמיתי שלה.

לדעתי וקצת מתוך ניסיון לא חשוב לאיזה שיטה או טיפול אנו פונים אם אנו באמת לוקחים אחריות ובאים מתוך רצון לקבל עזרה אז משהו אמיתי יקרה שם.

[פלוני_אלמונית*]

הפחד להתבגר ..רוב הפחדים שלנו "נוצרו" בילדות . קרה משהו שגרם לילד הזה לפחד לגדול. או קושי חושי מאוד גדול , כשלונות , תסכולים שגרמו לו בגיל יותר מבוגר להרגיש פספוס מאוד גדול מה שגורם לו לרצות לעצור את השעון עד שהעוול יתוקן.
מבוגר שמחליט ללכת לטיפול , יודע שהוא רוצה לשנות משהו , הוא לא מבין ולא מכיר את הבעיות שלו. המטרה של המטפל להראות , לשקף למטופל את המקומות הבעייתים שגורמים לו לכל כך הרבה כאב. הוא לא יגש לטיפול אם לא היה רוצה להשתנות כי יש לו פחד להתבגר.הוא לא מודע לפחד הזה והתפקיד של המטפל זה להראות ולהעלות לו למודע . ברגע שזה נמצא במודע הדרך לשינוי כרוכה בהרבה מאוד קשיים ופחדים , אבל הוא לפחות יודע למה הוא הגיע לאן שהגיע ויותר מאוחר סולח על הכשלונות והפספוסים שקרו לו בחיים.
בתור מטפל , דווקא מטפל עם פחד להתבגר יבין הרבה יותר טוב את הנשמה של הילד או של המבוגר ה"ילדותי" בגלל שהוא נמצא שם . רוב המטפלים לוקחים מהנסיון שלהם ומהדברים אולי הלא פתורים שלהם והרבה יותר קל להם לראות את זה אצל האחר .
יש הרבה מאוד סוגי אנשים שיש להם סימפטומים זהים ,אבל דרך שונה , יש את אלה שתקועים ולא רוצים לשנות ויש את אותם אנשים שיש להם הרבה מאוד כוח רצון והם יעשו הכל כדי לשנות גם אם הם יתנגדו מאוד בהתחלה.
הם רוצים לעצור את הזמן ובתור מטפלת החובה שלי להראות איך הפחדים האלה גורמים למטופל ללכת במעגלים חוזרים ואיך אפשר לצאת מזה...
אני בעד להיות אופטימי .. , לכל אחד יש נקודת שעליה אפשר ללחוץ , אפילו שהיא מוחבאת עמוק בפנים ולכאורה לא ראו אותה .
בחדר טיפולים יש את הלגיטימציה לגלות את המקומות הקשים שלנו שמפריעים לנו. לא חייב שביום יום יהיה המטופל ילדותי וכועס . בטיפול יש לו את המקום להראות את המקומות ה"מפריעים " בקיצוניות ועם המון התנגדות . המקום שלנו בתור מטפלים להתמודד עם ההתנגדות ולהבין מהיכן היא הגיעה.
אין נפש שאי אפשר לגעת ולטפל בה..

[משה_אלבאום*]

לפלוני אלמונית אמנם אין נפש שאי אפשר לגעת בה, אבל קיימים אנשים רבים שלא ניתן לעזור להם. נכון שזה לא נשמע או נראה יפה כל כך. אך לאחר כישלונות רבים דווקא עם אלו שנראו מבטיחים ביותר, הרי שכיום איני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן והאנרגיה על כך. כואב מדי למצוא את עצמי מחדש, מול אדם המוותר על עצמו בדיוק ברגע שהוא יכול בעצם לפרוץ את כל המחסומים ולפרוח. בדיוק לאחר שעשה את כל עבודת ההכנה בדרך הנהדרת ביותר.

דוגמא מתאימה היא תלמידה נהדרת בשיטה, עד לסוף הקורס האמנו שיש לנו מורה פוטנציאלית לשילובה במרכז, שברגע שהייתה צריכה לקחת אחריות להתחיל לטפל, כל הישגיה נפלו, וכמובן שהאשימה את המורה של הכיתה, את המערכת וכל מי שיכלה. התסכול שהגיע אליו בעקבות כישלונה המחודש, הביא אותה למקומות שחורים מאוד. כיום איני מעוניין עוד בהבאת אנשים למקומות הללו. (שלש שנים שנמחקו כלא היו, למרות הדרך הכאילו נהדרת שעברה)
כמובן שהפסיקה להתאמן, ללמוד, ו/או להתעסק בתהליכי התפתחות. פגשתי אותה לאחר שנתיים. עדיין שנאה אותי והאשימה אותי ישירות במצבה הנפשי הקשה.
מכיוון שבשילוב התכונות שדובר בו, ראיתי את התופעה הזו חוזרת על עצמה בדרכים שונות, אך תמיד קשות, הרי שאיני מרשה לעצמי להתעלם מהניסיון שנרכש.

מכיוון שלעזור לבני אדם זוהי מצווה, ומכיוון שהקדשתי את חיי לכך, נראה לי שאני מסוגל להאריך את הצורך והכבוד במתן עזרה. אני אוהב את זה בכל נימי נפשי, ומרגיש קשה מאוד בכל פעם בה מישהו מוותר על עצמו.
בכל זאת איני חוזר גם לא מדבר אחד ממה שכתבתי בנושא.

בנושא הפחד להתבגר, הרי שהוא משויך לקשר הישיר עם האם, בשנתיים הראשונות לחיים. לרוב הקושי מתקבע בסביבות גיל שנה ונהפך לדפוס מחייב עד לגיל שנתיים. כל מה שבא לאחר מכן, הוא תוצר של הדפוס המקובע בכל הרמות. גוף,רגש,חשיבה,אנרגיה.
הפחד נובע מדפוסים מודחקים מאוד, והתחושה של העומד בניסיון לשנותו הוא שהאם ו/או היא בעצמה תמותנה ממש, מייד ברגע השינוי.
הצורך לרצות את האחר, על מנת שיאהבו מצד אחד, בתוספת לפחד תהומי המורגש כ "אני לא מספיק טובה על מנת שיאהבו אותי" ובתוספת ל " אני חייבת להישאר תינוקית על מנת להצליח לקבל מאמא את השלב האומניפוטנטי, הכול כך חשוב להתפתחות הרגשית הנורמטיבית" . השילוב הינו קטלני, ולא מאפשר להתפתח רגשית. לרוב, יעדיפו לא להתפתח, מאשר לפתוח את הכעס המחריב הנמצא בבסיס האישיות.
קל הרבה יותר למצוא אשם בכל.

בכל זאת, למטפלים בנושא, מומלץ לעבוד בעיקר בחדר האטום, כשנושא האירוסול ידוע על בוריו, כשהלגיטימציה לחוות כל רגש בעוצמות המלאות שלו פתוחה, מוכרת ואהובה.
טכניקות העיסוי אל הרגש והתנועה אל הרגש, חייבות להיות מוכרות על ידיי המטפל ברמת שלמות.
העבודה הרגשית יכולה להתחיל רק לאחר וויסות שלם של החושים (במידה וצריך) חיזוק הגוף וכוח הרצון לרמות גבוהות מאוד ותיקון שלם של הקורדינציה.
המטפל והמטופל, חייבים ידיעה של איך לעצור באופן מודע את התהליכים הרגשיים ברגע שמתחילים (ללא ידיעה זו, הפחד כל כך גדול שלא יסמכו על עצמם להיכנס את הרגש).
אנא סמנו ביומנכם כשלש שנים פעמיים בשבוע לפחות, על מנת לעבוד עם מטופלים מהסוג הזה. היו מוכנים להתחייבות הנדרשת, כשבתוך ההתחייבות נכללת עמידה לרשות התהליך הרגשי של המטופל כאשר הוא יכול. הווה אומר עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לאורך כל התקופה.
אסור בתכלית האיסור, שברגע שהרגשות (לאחר מאמץ רב) יתחילו להיפתח, המטפל יהיה בחופשה, או ישן ולא יהיה מכן לקבלו, או לילד של המטפלת/ת ישנה בעיה בגללה הוא חייב להיות בבית החולים וכו'.
אנא קחו את האחריות הנדרשת על מנת לטפל במטופלים מהסוג הזה. כל מה שנכתב חשוב באותה המידה, ואינו מוגזם בכלל.
המתחיל במלאכה חייב לדעת מה נדרש על מנת להשלימה

עלו והצליחו.

[משה_אלבאום*]

_אסור בתכלית האיסור, שברגע שהרגשות (לאחר מאמץ רב) יתחילו להיפתח, המטפל יהיה בחופשה, או ישן ולא יהיה מכן לקבלו, או לילד של המטפלת/ת ישנה בעיה בגללה הוא חייב להיות בבית החולים וכו'.
אנא קחו את האחריות הנדרשת על מנת לטפל במטופלים מהסוג הזה. כל מה שנכתב חשוב באותה המידה, ואינו מוגזם בכלל._

בכתיבה הזו התכוונתי שברגע שמטופל מתחיל סוף סוף לפתוח את המחסומים הרגשיים, החרדות, הפחדים הכעסים והחולשה כל כך גדולים, שהמטפל יהיה חייב לעמוד לרשותו לפגישות טיפוליות בכל פעם שהמטופל ייפול לתוך חוסר יכולת תפקוד בעקבות רגשות אלו.
חשוב ביותר להבין, שטיפול מהסוג הזה, אינו יכול להתקיים בפגישה אחת לשבוע ושהמטופל יעבור בעצמו ולבד את מה שיעבור במשך השבוע. זהו המתכון הברור לכך שהמטופל לא יתמודד בכלל עם המעמקים שצריך על מנת להשתנות.
חושב לזכור שבעלי התכונות הללו, אינם מאמינים באדם בכלל, ולא בסיכוייהם לשנות את המצב. לכן ומסיבה זו, ברגע שהמטופל מתחיל להיפתח וסוף סוף מוכן להסתכן, יצטרך את הפגישה על מנת לצאת מהבור שנכנס אליו בעקבות הטיפול. המטפל חייב ברגעים הללו לעמוד לרשותו. לא חשוב מתי זה קורה.
המחשבה הטיפולית שמטופל חייב ללמוד גבולות ולכן אינו יכול לפנות למטפל בכל רגע נתון, אינה תופסת בכלל במקרה הזה. להיפך הוא הנכון. בטיפול מהסוג הזה, היכולת של המטפל לעמוד לרשות המטופל עשרים וארבע שעות, ווה לצרכיה של המטופלת מהאם בינקות. הצורך בנוכחות המטפל מהווה את הבסיס ליכולת השינוי של המטופל.

[פלוני_אלמונית*]

"כואב מדי למצוא את עצמי מחדש, מול אדם המוותר על עצמו בדיוק ברגע שהוא יכול בעצם לפרוץ את כל המחסומים ולפרוח. בדיוק לאחר שעשה את כל עבודת ההכנה בדרך הנהדרת ביותר."
נתחיל מזה שהשיטה שלך מדהימה ואני מאמינה בה בכל ליבי ואתה אדם מדהים ומבורך .
, נכון , בלימודים עוברים שנתיים מאוד רגשיות ומאוד מחברות לאני הפנימי וקשיים שלא הכרנו בנו וצריך להתמודד איתם בזמן קצר .. , יכול להיות שהויתור של אותה תלמידה לא היה ויתור אלא פחד מאוד גדול מכישלון . אולי אתם מאוד האמנתם בה והיא עדיין לא. אולי הצפייה שלכם יצרה אצלה צורך להכשיל את עצמה או לחץ עצום שהיא לא עמדה בו .
אולי זה לא קשור להתבגרות , אלא לחוויות של כישלון שנצרבו עמוק בליבה שמהפחד היא העדיפה לברוח ...., תכונה מאוד ילדותית שקיימת אצל הרבה מאוד אנשים שנמצאים במצב קשה...
נשמע שאתה מאוד מאוכזב, אני בטוחה שגם היא יושבת מתוסכלת ומאוכזבת שאיכזבה אותך ואת כל מי שהאמין בה ואהב אותה כי שוב ברחה.
אני כותבת כל מיני השערות מהסיבה שהתנהגויות שיצרנו לעצמנו כדי לא להיפגע בדרך כלל פוגעות באנשים אחרים , אלה שאהבו והאמינו .
היא שנאה אותך כי שנאה היא ההפך מאהבה . היא אכזבה אותך וקשה לה אולי לעמוד מולך כי אתה מזכיר לה את הכישלון.
האבחון הכירולוגי נותן קווי אישיות של האדם , אבל האדם מורכב הרבה יותר מזה ויכול להיות שכף היד מציגה את התכונות שציינת והאדם שעומד מולך עם כוח רצון אדיר ויכולת רציונאלית להבין ולנתח ועם כל הקושי נלחם כי בתכונות האופי שלו יש גם רצון להצליח ולשנות ....אי אפשר לדעת מה עומד מולנו ..

[משה_אלבאום*]

פלוני אלמונית , לי אין את הפריבילגיה של "לא לקבל" את תוצאות אבחון כף היד כפי שהן מובנות על ידי. נכון שאני יכול לטעות, אך במידה ואיני טועה, אני מקבלן באופן מוחלט. איני מקבל את ההשארה ש "אי אפשר לדעת ה עומד מולנו..." מסוכן מדי להתעסק בעוצמות של השיטה ללא ידעה לפחות התכונות המובילות, והאמונה שמה שנראה בכף היד אכן הוא מה שהאישיות מקרינה פנימה והחוצה, ואת החומרים שהיא מורכבת מהן.
מניסיוני למדתי שהגישה הפסיכולוגית בה את נוקטת, אמנם מתאימה לגישות פסיכולוגיות רבות. הגישה הגופנית, הדוגלת בעשייה כבסיס לשינוי ולא לכוונות בלבד, אינה יכולה לקבל את הדרך של הוויתור המתמיד ברגעי השינוי, כפי שהמצב נכון לגבי אנשים ובעיקר נשים אלו. הניסיון מראה שכמות הנשים הלא משתנות בנושא הפחד להתבגר, עם פרסונה מפותחת מאוד, עם הצורך במצבי לחץ ושחיקה חזקה ביד, גובלת בכמעט כולן.
נכון שתהליך השינוי אמור לקחת יותר משנתיים, ובמקרה הנתון, הוא יכול לקחת גם חמש עשרה שנה של עבודה יומיומית קשה. נכון ששנתיים הן דרישה מאוד מוגזמת מאנשים אלו, ולכן אני חושב שאסור להן להימצא במסגרת לימודית מהסוג של השיטה, אלה במסגרת פרטנית בלבד, עם מטפל בעל סבלנות של פיל, ידע של אמן בתחום הטיפולי וכוח רצון ועמידות של לוחם מיומן ביותר.

ברור שרוב האנשים, משתדלים מאוד לשמור על האופטימיות בנושא הצורך לעזור לכולם, ושכל אחד ייקח מה שהוא יכול מהשיטה. השאלה שחייבת להישאל ולא להישאר ללא מענה היא: האם השיטה יכולה לסכן אנשים אלו. האם הלחץ שהעבודה הנכונה בשיטה גורם (גם כשלא מופעל לחץ מכוון על ידי המטפל) יכול להזיק למטופל או לסטודנט.
התשובה החד משמעית היא כן, השיטה יכולה להזיק . מסיבה זו אני מחויב לדעת מה מותר ומה אסור בשיטה, ואת מי לא לקבל. טליה ואוריאל לא סתם כתבו את אשר כתבו. הם פשוט מנוסים מספיק, על מנת לא ללכת שולל אחר הצורך האישי של כולנו, להיות מושיעים של כמה שיותר אנשים.
חשוב ביותר לשמור על צניעות מקצועית, המשקפת לא רק את מה שאנחנו מסוגלים, אלה גם את מה שאנחנו לא מסוגלים.
מכיוון שלא חייבים להקשיב לניסיון והידע שלי, הרי שכל אחד יעשה כפי שמצפונו, ידיעתו ואחריותו מאפשרים לו.
בכל מקרה, אני מאחל הצלחה רבה לכל המנסים להתמודד עם בעלי תכונות אלו. הניסיון יאפשר למתנסים ללמוד המון על עצמם ואחרים בכל מני דרכים, בעיקר על דרך השלילה ותחושות חוסר הסיפוק, התסכול העבודה על ריק, הליכה צעד אחד לפנים והרבה צעדים אחורה, שטיפולים אלו מקנים לרוב.

חשוב תמיד לזכור שעל מנת לדעת מה נכון, קל יותר ומומלץ קודם לדעת מה לא נכון. כל השאר בגדר האפשרויות הנכונות והמותרות.

[משה_אלבאום*]

במקרה של התלמידה הנ"ל, היא לא ידעה שאנחנו מתכננים עליה לתחום ההוראה. היא נפלה עוד לפני כן בתחילת הסטאג', כשהאם של המטופל הראשון התנגדה לה, והיא לא יכלה לעמוד בזה.

[משה_אלבאום*]

שאלה נוספת שצריכה להישאל:
האם אדם בעל חומות הגנה בצורות ביותר, המפחד פחד רב להתבגר, שאינו יכול לקחת אחריות אמיתית לחייו, שמתקשה לבחור נכון את צעדיו, שחוק מאוד ברמות האנרגיה, שעבר טראומות ילדות שלדעתו אינו יכול להתמודד איתן בכלל (גם כשעל פני השטח הוא מנסה ליצור את הרושם שהוא יכול להתמודד = פרסונה מפותחת).
השאלה היא, אדם במצב מעין זה, האם נכון לחזקו ולגרום לו לנסות להפיל את חומות ההגנה שלו, כשידוע לנו מראש שהוא ישאר תקוע בתהליך, ללא יכולת לסגור את מה שנפתח, ללא יכולת להיפטר מהמצוקות החדשות שעלו בעקבות הטיפול.
איזה טובה תצמח מזה למטופל, למטפל למשפחה ולשיטה?
האם הישארותו בבערות הראשונית, אינו מאפשר לו להמשיך את חייו כפי שתכנן וכפי שהצליח ללמוד להתארגן אל מול ההדחקות?

אנא זיכרו שרק על מבנה ומצבור תכונות ספציפי זה אנו מדברים. על כל שאר המקרים, לא מדובר כאן בכלל.

[משה_אלבאום*]

מכיוון שהנושא הזה קשה, כואב, ומופיע אצל נשים רבות מדיי, נראה לי שהוא חשוב מדיי על מנת להזניחו.
הכאב המועבר מדור לדור של אימהות כאלו, כל כך חד ומופיע אצל אימהות רבות לילדים עם קשיי תפקוד ולמידה שונים.
מסיבה זו, אשמח לשתף פעולה להקמת מרכז טיפולי לנשים אלו. ידע רב אגרתי לאורך השנים, אשמח להעבירו הלאה.
המקום צריך לאפשר את כל תנאי המחייה והטיפול לאורכי זמן ארוכים ומשתנים. חייב להיות באזור כפרי שקט.
רק בתנאי טיפול מהסוג הזה, ניתן לעזור לתהליך השיקום עד סופו בדרך הנכונה. מה שניתן לעשות בתנאי טיפול ולינה במקום, לאורך תקופות ארוכות מספיק, לא ניתן לבצע בשום דרך אחרת.

[טליה*]

אשמח לשתף פעולה להקמת מרכז טיפולי לנשים
הרעיון גדול....
הלוואי בישראל במהרה בימינו.....אמן.