גבולות ביטויים בזרת ובאגודל

ומה עם קונפליקט הגבולות ותגובתיות התינוק??

לא אמור להיות שום קונפליקט.
אם נדע את הגבולות של עצמינו ע"פ ההיענות, ההיכרות וההקשבה לעצמינו - נדע לפרגן את אותו דבר לילדינו.
ככה פשוט!
....
"אמא, לא מצליח להשתלט על החצ'קונים האלה"
"כשתתחיל לזיין, הם יעלמו מעצמם"
<שיחת אמא-בן>

תמר תרשי לי לא להסכים איתך. הגבולות של ההורים, גם כשהן מובעות בדרך הטבעית ביותר, הן מגבילות את התינוק ואת רצונותיו. חלק גדול ממה שנראה להורה טוב , כנכון וכגבול מתאים במקומו כי כך הוא מרגיש וחושב, פעמים רבות יתפס על ידי הילד-תינוק כגבול מאוד מגביל ולא רצוי. המלחמה בין הדורות הינה טבעית ותתקיים כל זמן שנרצה ילדים שיוכלו לעמוד על שלהם בדרך הנכונה וגם כשלא נרצה בכך.
נכון שישנם הורים המסוגלים להקנות את הדרך הנכונה, אך נראה מהנסיון וההתבוננות, שהרבה יותר צריכים עדיין ללמוד להקשיב לעצמם, לאחר, ולקבל את הרצון החופשי של ילדיהם ואת חוכמתם.
יותר מדי הורים מחפשים ילדים ממושמעים, ומעדיפים אותם, על הצורך להתמודד ביצירתיות הבעייתית של ילד המפותח נכון וקשוב לטבעו המולד.

בנושא הגבולות וההקשבה לעצמנו, האם היית אומרת שהמצב שתיארת נכון גם לגבי הורה עם זרת ארוכה ויציבה? או להורה עם זרת מתנתקת? או הורה עם אגודל מתנתק? או להורה עם קו רגש עמוק מאוד, קצר וצינורי כשהיד מלאה?
או להורה בעל אצבעות כפיתיות ויציבות? או להורה בעל אצבעות דקות מאוד? (יש עוד כמה וכמה דוגמאות כאלו)
כנראה שעדיין לא הגענו לאוטופיה

בנושא החשקונים, מה קורה כשהם לא עוברים למרות?? איך תמשיכי את השיחה??

המלחמה בין הדורות הינה טבעית ותתקיים כל זמן שנרצה ילדים שיוכלו לעמוד על שלהם בדרך הנכונה וגם כשלא נרצה בכך. - למה מלחמה?? מה שטבעי הוא שתמיד יהיה פער דורות. אם נקבל את הפער הזה ולא נחוש מאוימים בכל פעם שהוא חובט לנו באגו - נתפנה להיות קשובים לילדים ולאפשר להם לסלול דרך בעצמם.
מה זה הורה טוב?? בעיני מי?? אני סבורה שזהו קריטריון שרק הילדים יוכלו לקבוע לכשיתבגרו..! - ועד שיתבגרו...נסתפק בפידבקים ישירים ועקיפים מהם (פתיחות, שיתוף, קירבה, שיחות נפש ביוזמתם, ג'סטות כאלה, נו... או - ההפך...)

ברור שהחברה בה אנו חיים רחוקה מלהיות קשובה לילדיה - עם זאת - ילדיה רחוקים מלהיות פראיירים...
וילדיה מזהים מקילומטרים מי בעדם ואת מי הם לא סופרים (כולל הוריהם כמובן).
חוץ מזה - אני לא יודעת מה איתכם - אני לקחתי על עצמי לשנות את העולם. בקטנה.

_לגבי הורה עם זרת ארוכה ויציבה? או להורה עם זרת מתנתקת? או הורה עם אגודל מתנתק? או להורה עם קו רגש עמוק מאוד, קצר וצינורי כשהיד מלאה?
או להורה בעל אצבעות כפיתיות ויציבות? או להורה בעל אצבעות דקות מאוד?_

למה לא? בוודאי שכן - אלה לא מקרים אבודים, קשים/מעצבנים/מלחיצים/שתלטנים - אז מה? לא לעבוד איתם? לא להעמיד להם מראה מול הפרצוף? לא לטפטף להם תובנות ומודעות? - בוודאי שכן.

לגבי החצ'קונים - טוב זה היה ציטוט לא שלם, האמירה נאמרה בנוסף להצעה לקבוע תור לקוסמטיקאית ולהשתתף במסכת הבוץ שבאמבטיה.... אוייש קצת הומור בחייכם (או שלהורים אסור לאמר מילים גסות ליד הילדים....).

בחלונית החכמה - "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"...

בתזמון מושלם קיבלתי את המייל הבא מחברת נפש, נשמה זקנה ומיוסרת שלעת זיקנה ממלאה את עצמה ברגשות אשמה לגבי היותה אמא - כניראה - בלתי נסבלת...אין לי מושג איפה היא מצאה את זה, אבל הנה זה כאן, להדפיס ולתלות על המקרר:

Job Description for a Parent

POSITION :
Mom, Mommy, Mama, Ma
Dad, Daddy, Dada, Pa, Pop

JOB DESCRIPTION :

Long term, team players needed, for challenging
permanent work in an,
often chaotic environment.
Candidates must possess excellent communication
and organizational skills and be willing to work
variable hours, which will include evenings and weekends
and frequent 24 hour shifts on call.
Some overnight travel required, including trips to
primitive camping sites on rainy weekends and endless sports tournaments in far away cities!
Travel expenses not reimbursed.
Extensive courier duties also required.

RESPONSIBILITIES :

The rest of your life.
Must be willing to be hated, at least temporarily,
until someone needs cash.
Must be willing to bite tongue repeatedly.
Also, must possess the physical stamina of a
pack mule
and be able to go from zero to 60 mph in three seconds flat
in case, this time, the screams from
the backyard are not someone just crying wolf.
Must be willing to face stimulating technical challenges,
such as small gadget repair, mysteriously sluggish toilets
and stuck zippers.
Must screen phone calls, maintain calendars and
coordinate production of multiple homework projects.
Must have ability to plan and organize social gatherings
for clients of all ages and mental outlooks.
Must be willing to be indispensable one minute,
an embarrassment the next.
Must handle assembly and product safety testing of a
half million cheap, plastic toys, and battery operated devices.
Must always hope for the best but be prepared for the worst.
Must assume final, complete accountability for
the quality of the end product.
Responsibilities also include floor maintenance and
janitorial work throughout the facility.

POSSIBILITY FOR ADVANCEMENT & PROMOTION :

None.
Your job is to remain in the same position for years, without complaining, constantly retraining and updating your skills,
so that those in your charge can ultimately surpass you

PREVIOUS EXPERIENCE :

None required unfortunately.
On-the-job training offered on a continually exhausting basis.

WAGES AND COMPENSATION :

Get this! You pay them!
Offering frequent raises and bonuses.
A balloon payment is due when they turn 18 because
of the assumption that college will help them
become financially independent.
When you die, you give them whatever is left.
The oddest thing about this reverse-salary scheme is that
you actually enjoy it and wish you could only do more.

BENEFITS :

While no health or dental insurance, no pension,
no tuition reimbursement, no paid holidays and
no stock options are offered;
this job supplies limitless opportunities for personal growth
and free hugs and kisses for life if you play your cards right.

לא ניתן לתאר את המקצוע הזה טוב יותר.

לכולכן, למרות שאין זה מספיק גם לא לרגע מתמשך מחייכן.
תודה על שאתן.

אה משה...אתה רציני? או סתם ציני?
כי נדמה לי שבלעדיכם זה היה לנו בלתי אפשרי.

<חוץ מזה, בהגדרת התפקיד מצוין בפירוש גם אבא/אבא'לה/אבוּש...אז נא לא להפיל את ההורות רק עלינו (-; >

אנונימי

ועוד על הורים וילדים
אוהבת לחזור לעיין מתוך ספרו של ג'ובראן חליל ג'ובראן "על הילדים":

ילדיכם אינם ילדיכם,
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים המה דרככם אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שיכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי להם הגיגיהם.
גופם ישכן בבתיכם, אך לא נשמתם.
כי נשמתם מסתופפת בבית המחר
שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם.
אפשר לכם לחפוץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם.
כי החיים פניהם קדימה לא אחור,
והם לא יתרפקו על האתמול.
אתם הקשת, ממנה, כחצי חיים, לדיכם שלוחים.
הקשת מבחין בשובל על פני נתיב הנצח.
הוא ברצותו, כופף קשתכם,
למען חציו, הנורים למרחקים.
התרצו לידיו המותחות קשתכם,
כי אוהב הוא את החיצים במעופם,
גם את הקשתות הניצבות דרוכות

תמר איני ציני כי איני אוהב ציניות. אמנם גם האבות חשובים, אבל מה לעשות ולרוב האימהות אן אלו המגדלות את ילדיהן?? עד כמה שהנשים והגברים משתדלים, הגנטיקה עדיין לא השתנתה. ברוב חלקיו של כדור הארץ, הילד מגודל כמעת בלעדית על ידי האם.
אולי פעם

ניצני אור תודה על התזכורת. השאלה היא איך מגשרים בין שני הקטעים הכל כך נכונים ואמיתיים. איך מוציאים את החרדות הדפוסים והרכושנות מההורים? איך מנקים את מה שעשו להורה כילד, מהורותו? הרי על זה מדובר בתהליכי ההתפתחות השונים, לא?
ואם נחזור לרגע לכתבות שתמר הפנתה אליהן, הרי שצודק הכותב, אך המצב במציאות בה אנו חיים אינו כזה.גם הרצון החזק ביותר להקשיב וללכת אחר הציוויים הפנימיים בלבד, עובר תמיד דרך מסך הלמידה בינקות-ילדות. זאת כל עוד לא ניקינו והסרנו את המסכים ביסודיות.

נראה שמה שהתכוונתי להגיד בזה שבא לי להקים מרכז כזה, הוא שצריך להכין את הילדים העתידיים, מראש. להתחיל עם הכנת ההורים בגיל ההתבגרות כך, שינקו את כל משקעי העבר, וילמדו מה זה:
חברות - ידידות - זוגיות - אמון - ביטחון עצמי - הקשבה לעצמי ולטבע - אמפטיה- הורות - תהליכי התפתחות פיסיולוגיים, פסיכולוגיים, נוירולוגיים, אנרגטיים.
רק לאחר הכשרה יסודית מעין זו מגיל 12 לערך, ולאחר מכן ליווי הזוגיות וההורות הצעירה על מנת שלא יופיעו נושאים שלא טופלו מספיק, או הודחקו מעבר לרמת הלמידה וההתנקות, ניתן לעמוד במה שתמר הכריזה בכזו קלות............

_לא אמור להיות שום קונפליקט.
אם נדע את הגבולות של עצמינו ע"פ ההיענות, ההיכרות וההקשבה לעצמינו - נדע לפרגן את אותו דבר לילדינו.
ככה פשוט!

לאחר שיהיה דור אחד של ילדים שגודלו באנושיות מתאימה, שהגיעו לשלב הבגרות וההורות בגישה אנושית אחרת, ניתן יהיה לבדוק האם זה אפשרי בכלל.
אין ספק שהניסוי אמור להיות מעניין ביותר ולהוביל לתוצאות שלא ציפינו בכלל. לדגמא התפתחות הכשרים החבויים בכל בני האדם כגון:
טלפתיה, טלכינזיס, ראיית העבר והעתיד, יכולות ריפוי במגע, אמפטיה שלמה, ראייה למרחוק ועוד כל מיני דברים הקיימים במבנה האנושי, והמדוכאים כל כך ביסודיות באגרסיביות בה אנו גדלים.
אני ממשיך לחלום.

תמר אני חייב להתנצל, בגלל הרצון לקראת את הכתוב מתחת לכותרת, לא ראיתי שכתוב גם על האבות. למרות זאת אין הדבר משנה מאומה מהמצב הלא מאוזן הקיים.

למשה.

"נראה שמה שהתכוונתי להגיד בזה שבא לי להקים מרכז כזה, הוא שצריך להכין את הילדים העתידיים, מראש. להתחיל עם הכנת ההורים בגיל ההתבגרות כך, שינקו את כל משקעי העבר, וילמדו מה זה:"....

רעיון מדהים....נו....קדימה.....
מה הבעייה. יש צורך באנשי צוות?
מוכנה להצטרף....

נקודה למחשבה, מתוך הנחה שההפך הוא אותו דבר...באותו נושא של דור אחד של ילדים שגודלו באנושיות מתאימה
...וכו'. נראה לי שגם דור שגדל בתוך מצוקה אישית מאד גדולה - מפתח לעצמו הסתכלות שונה, חמלה, כושר התבוננות...
והחיים מזמנים כל הזמן הזדמנויות לבטא ולהתבטא.

<ואולי זו סתם האופטימיות חסרת התקנה שלי שמתעתעת...>

_רעיון מדהים....נו....קדימה.....
מה הבעייה. יש צורך באנשי צוות?
מוכנה להצטרף...._

תמר ו טליה אנא הכינו את הוויזות, אשמח לקבלכן לצוות עתידי כזה.

תמר היית אומרת שכך נוהגים ילדי דור שני ושלישי ליוצאי השואה למשל, או ילדים בעלי הורים עם הפרמטרים שכתבתי בדף קודם? נראה לי שהאופטימיות שלך טובה כנושא, אך לא כל כך מחוברת למציאות שלנו. האם את לא רואה את כל הנושאים הללו בעבודת? נכון שקשה לחיות מחובר לעובדות ועדיין להיות אופטימי, אבל אני בוחר להתחבר לזה כך.

במחשבה מעמיקה קצת יותר, נראה שבני האדם עדיין לא חשפו את הדרך שיכולה לגרום לנו לחיות בשמחת חיים זורמת לאורך החיים, תוך מיצוי הפוטנציאלים הטמונים בנו.
זהו נושא המחקר האמיתי, או כך נראה שצריך להיות. רבים וטובים מאוד מחפשים ומציעים, אך הרוב עוסק בתיקון פנצרים ושינוי רכיבים תוצרי הישרדות הכרחית לשמה.
נראה כנכון יותר לגדל את ההורים העתידיים וילדיהם, מהתחלה אחרת.

שאלה חשובה ביותר היא איך יתמודדו ילדים כאלו עם ממסד (כל סוגי הממסד) שאינו מבין, אינו מתחשב וגם אינו מעוניין להיטיב. אך בעיקר מפחד מאנשים מפותחים באמת, שאינם מקבלים דבר כמובן מאליו. הרי זהו הבסיס לשליטה בהמון.
איך תתמודדנה הדתות השונות והשליטים הכאילו דמוקרטיים עם אנשים שיודעים רואים ומרגישים כל הזמן את השקר, את הרמייה, את הזיוף, את המניפולציה, ואינם מוכנים לקבלה עוד?

כנראה שנושאים רבים מספור צריך להבין ולהפנים, לפני שנוכל לאפשר לילדנו העתידיים חיים מיטיבים באמת.

למשל, איך חברות הפועלות על החלשת הציבור ושטיפת מוח כחברות הנשק, התרופות, תאגידי הצרכנות והמדיה השונים ועוד, יקבלו את העובדה שגדל דור המבין לעומק, מרגיש נכון ואינו מוכן להמשיך להאמין לשקרים ולקבלם.
איך תתמודד מערכת החינוך כשלא תוכל עוד לשים מורים שאינם קשובים באמת לצרכי הילדים? איך תמודד המערכת עם הורים שדורשים ועומדים על כך שיקבלו את החינוך המגיע לילדיהם המפותחים?

כן, נראה שהמון דברים צריכים להילקח בחשבון כשרוצים לשנות את עתיד הילדים שלנו.
וזוהי רק ההתחלה להלהלהלה

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/630/375.html
עוד חומרים למחשבה...@}

כן, נכן, קראתי הבוקר והתפלאתי עד כמה האינטגרציה אינה מובנת עדיין. יש הרבה מה לחקור

נראה כנכון יותר לגדל את ההורים העתידיים וילדיהם, מהתחלה אחרת

משימה קשה ביותר. אך חלק מסוד ההגשמה שלנו נוצר מחלום . לא??.
דרכונים - יש .
בחלק הפראקטי. נראה לי שלמודל חלומי מסוג זה . יש צורך במשאבים אדירים.( כסף. פרסום וכ"ו)
פוטנציאל לאוכלוסיה צעירה ,מצב כלכלי מבוסס.אינטלגנטים עם ראש פתוח.
לצערי/שמחתי. ארה"ב .(באיזורים מסויימים)מהווה סיכוי טוב למימוש החלום .
ישראל . זוחלת אחריה במס' שנים...
מאחלת לך הצלחה ענקית.

אנונימי

משה
השאלה היא איך מגשרים בין שני הקטעים הכל כך נכונים ואמיתיים.
הדברים אינם סותרים בעיניי. במסע התהליכים שאנו עוברים, לראות זאת לנגד עינינו. תוך כדי בנית המודעות שלנו וחזרה אל האני הבסיסי שלנו לראות את נפשו של הילד כישות נפרדת. האם מה שמתאים לנו מתאים לו? האם מחשבותינו הם מחשבותיהם? לחזק את האני הפנימי שלו, לדעת לזהות האם חולשותיו הם חולשות או חוזקות, האם בוגד באמת של עצמו ולחזק אותו על מנת לשמור עליה.
משימה קשה מאוד, אך התהליכם שלנו אינם נגמרים האם נחכה עד אז?
פילסוף?

I HAVE A DREAM יבורכו על אומץ לבם המכריזים את חלומותיהם. לולא הם דברים לא היו קורים.

ניצני אור אמנם הדברים אינם סותרים, אך המצב לרוב הוא שהלומד והמתפתח מתחיל את תקופת הלימודים וההתפתחות, לאחר שהוא בחר את בן זוגו, ולרוב גם לאחר שהוא אם או אב. זה אינו המצב אליו צריך לשאוף, בשום אופן.
אני מדבר על ילדים שלמדו את כל מה שצריך ללמוד על מנת להתפתח ולנקות את האני והתקשורת שלהם, מקסימום בתחילת תקופת ההתבגרות (12 והלאה). לאחר מכן גדלו בתנאים המאפשרים את ההתפתחות של היכולות למקסימום, תוך כדי חשיפה נכונה מתואמת ומבוקרת לחיי היומיום.
ליווי צמוד, לאורך כל תקופת ההתבגרות ובחירת בני הזוג והמקצוע ולאחר מכן בהורות.
רק לאחר מכן, הילדים יוכלו לגדול (לפחות תיאורטית) באווירה הנכונה, הגם שגם את הילדים שלהם הכוונה היא לגדל עם ליווי מתאים מהתחלה עד לסוף ההורות שלהם בגיל ההתבגרות של ילדיהם.
לאחר דור שלם של ילדים שהפכו להורים לילדים כאלו, ניתן יהיה לבדוק עד כמה האדם הוא באמת מה שהוא כיום או מה שניתן ואפשרי שיהיה. ואולי אפילו מה שהיוצר התכוון מהתחלה, כשנתן בנו את הפוטנציאלים המדהימים שלנו. נראה שכיום הידע וההתפתחות האנושית, מתחילים "אולי" להיות בשלים לקבלה על עצמנו את היכולות הגנטיות שאליהן נולדנו.
כמובן שעל מנת לקיים את ההתנסות הזו, חייבים מספר גדול של ילדים והוריהים, בתנאי מחייה מתאימים, לאורך כשלשים עד חמישים שנה. ברגע ובמקום המתאימים גם זה יקרה.
ממשיך לחלום ולקוות

.

ניצני אור אל תפחדי להתפלסף, זה מביא ברכה בלבד. ובחלונית כתוב "זה לא נגדך זה בעדי"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L ... ,00.html#n באהבה רבה

אנונימי

כמה טוב להתחיל עם חיוך כזה את השבוע

ההההוי...אריק איינשטיין, עם קולו הנוגה ומילותיו השפיציות.

"הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן,
שברת לי את הלב, לחתיכות קטנות.
היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו....."
<שיר שלו - 20 (!) שנה אחורה..>

אני חושבת, בחזרה לנושא הקודם, שכל אחד צריך ללמוד בדרכו הוא ומה שחשוב ,אפילו מתקופת הינקות, לאפשר לימוד עצמי,להיות שם כדי לתמוך לעזור להציב את הגבולות המתבקשים,כי מתבקשים, לא כי אני רוצה או לא רוצה, כי נוח או לא נוח לי באותו רגע.אני תומך בתאליך הלמידה ולא מלמד.אפשר לתת אחריות לילדים בגילים קטנים מאוד,בהדרגה ולפי היכולת של כל אחד.לכבד אותם כאישות שווה,אני לומדת ומלמדת,אתה לומד ומלמד ובאמת להתכוון לזה.

יהודית אני מאמין שאת באמת ובתמים מאמינה במה שכתבת, ואין ספק שאת צודקת בדבריך.
אך לצערי אין זה משנה את המצב שהורים יכולים להעביר רק את מה שהם קבלו ואת מה שהצליחו להבין ולנקות בדרך. לדעתי אין זה מספיק, ומכיוון שאני משוכנע שהאדם אמור להיות אחר ממה שהוא הצליח להגיע אליו, או שהאדם נמצא במצב בו קפיצת הדרך לשלב האנושיות הבא כבר מוכנה. הרי שאני מאמין בכל לב שהגיע הזמן לנסות ולשנות את הדרך בה אנו חיים.
נכון שקשה לקבל את הגישה האומרת שכל מה שאנחנו עושים הוא רק הכי טוב שאנכנו יכולים, אבל אין זה מספיק. הגישה הזו קשה עלינו ביותר, וגורמת פעמים רבות לחשוב בטעות מוחלטת שאנו לא מספיק טובים. במידה ונסתכל טוב טוב לעצמנו בעינים, ונקשיב באמת לפנימיות האנושית שבנו, הרי שנראה ששם שוכן מישהוא אחר הממתין לחשיפה.
עליו ורק עליו אני מדבר.
אני מאמין באדם ובישות האנושית שבו בצורה טהורה, תמימה, אוהבת, מקווה ומוחלטת. מסיבה זו ומתוך ההבנה שהגיע הזמן לשינוי, הרי שאני מנסה להעביר את מחשבותיי.
כתבתי על הנושא בדרכים שונות, לאורך כל שלשת הבלוגים שכאן. נראה שאמשיך לכתוב כל זמן שהתוכנית לא התממשה עדיין.

כמו כן צריך להיזהר מאוד מהגישות הפטליסטיות האומרות שכל מה שקורה הוא שאמור לקרות. כי מה שקורה הוא בסופו של דבר מה שאנחנו עושים, ומה שעשינו הוא זה שהתכוונו שיקרה. נכון שאלוהים כלשהו ברא אותנו (כנראה) אבל התקדמותנו תלויה בהבנה ובעשייה שלנו. לכך התכוונו כנראה ב" והרשות נתונה".

מכיוון שלאורך השנים הרבות בהן האדם עוסק בתהליכי התפתחות שונים, נראה בבירור שההשקעה בניקיון מהתחלה טובה בהרבה מהצורך לתקן לאחר מכן. כמו כן ברור שניתן לתקן ושלנות את רוב הקשיים שספגנו לאורך החיים. לכן נראה שישנו הגיון כלשהוא במה שהצעתי.

קודם כל טוב שיש חזון וללא ספק זה דבר חיובי לכל הכיוונים.אני גם מאמינה שכל נשמה מגיע לעולמינו במטרה מסויימת,ללמוד וללמד.אני באחלט לא מהמסתפקים שאני עושה הכי טוב שאני יכולה כי במשפט עצמו כבר יש נימה של התנצלות שלא מקובלת אליי בפני עצמית(ו רק על עצמי דיברתי.....).אני מסכימה שזה פטליסטי להגיד שכל מה שקורה אמור לקראת,כל מה שקורה קורה כי אני גורם לזה לקראותת גם עם לפעמים לוקח הרבה זמן להבין זאת באמת,ההבנה הזו שמחלחלת בגוף ומחבר כמו פאזל את כל החלקים בידיוק,ההבנה ששממנו יוצאות המילים ולא המילים מסבירות את ההבנה.
אני בכל מקרה חושבת שאנחנו או רובינו מגיעים עם מיתן שאנחנו לא מודעים לו עד הרגע שאנחנו מחוזקים מספיק להתמודד איתו ןבנוסף כל התיקים שאנחנו אוספים בדרך בחיינו.
את החלק של לנקות ברור אך מה לתקן?הרי כשמנקים יש דף חלק אלה אנחנו מציירים מחדש,האני אחר מצייר או אותו אני לבוש בחליפה אחרת ,האני שלא מוכן להרפות.ובמעבק הפנימי הזה כשאני באמת מבינה ומסתכלת פנימה,קוראים שני דברים(בין היתר),אחד שהמעבק נעלם ושנית ההבנה מגיעה ואחד ההבנות הגדולות,מעבר לאיבוד אנרגיה רבה,היא שפיספסתי את הרגע הזה,והזה והזה ואז ההבנה באמת מגיע ונפרסת בפני.וואז בפעם אחרת ההבנה מגיע משיעור אחר, שונה לקדמותו,וכך מטייל לה בין האינטליגנציות, עד שמגיעה הרגע שכל חלקי הפזל מתחברים ליחידה אחת.
החזון שלך מבורך, זה שאתה חולק בידע עוד יותר, תודה!!!!!!1

משה, תמיד נהנית לקרוא את הדברים שלך ושל תמר וטליה ועוד רבים וטובים..
כמה מחשבות על הצעתך..אני לא סגורה לגמרי על העניי..ן
אנחנו במאה 21 כבר כל כך התרחקנו מהטבע סביבנו ומהטבע המולד שלנו, הפכנו מיני רובוטיים.לא מפעילים שיקול דעת ולא מתחשבים ברגשות שלנו. מכונות ומחשבים עושים הכל בשבילנו. מהמקום הזה מטריד אותי לחשוב שגם במקום הזה של הורות שהוא מקום כל-כך יסודי ומהותי וביולוגי ומתבקש ובלתי נמנע שגם כאן יש צורך להשתמש בטכניקות ותיכנות,מתכוונת לאמר שהרעיון בבסיסו נשמע כמו סוג של תכנות . אקח את זה רחוק יותר..אולי פשוט יותר להשתיל צ'יפ מתוכנת היטב במוח כולל את כל ההתנהגויות הרצויות וה"נכונות" ואז בכלל נגמרו הבעיות? אבל איפה אנחנו? מי אנחנו?מאיפה באנו?

יפה מכיוון שבצורה שאנו גדלים, ובעיקר בסביבה בה אנו גדלים, קשה ביותר לאתר את האני גם לאחר שנים רבות ביותר של התמודדות התפתחותית, הרי שמה שנראה כנכון הוא לפתח מקום בו ניתן לגדול אחרת. מקום בו תהליך ההתפתחות מתחיל, איפה שאנחנו המפותחים יותר לאחר שנים רבות של עבודה קשה, עדיין לא הגענו. מקום בו לא צריך להסיר מחסומים ועקבות, כי מראש הן לא תהיינה שם. מקום בו ההתמודדות היא על תהליך הפיתוח (שיכלול הכשרים המולדים והיכולות) ולא על תהליך ההתפתחות (הסרת העקבות והחסמים שהתפתחו לנו לאורך חיים לא מתאימים).
נכון שישנם כאלו המאמינים שללא התמודדות עם הקשיים שלנו לא ניתן להתפתח (לצערי הרוב), אך זה נכון רק בחברה בה גידול הילדים עובר דרך מסלול המכשולים שבנינו לאורך ההסטוריה.

לשאלותיך איפה אנחנו? מי אנחנו? מאיפה באנו? לא ניתן לענות בדרך בה גדלנו ובה מגדלים את ילדינו. צריך לחשוב מחוץ לקופסה, על מנת לראות את האור האמיתי המקיף את האדם מעצם בריאתו, וללא צורך בהתגברות כזו או אחרת. פשוט לטפח את מה שאלוהים נתן לנו מיום "א" ולא לנקות ולנקות לאורך שנים מיום "ת" כלשהו, עד שנגיע ליכולות של יום "א" על מנת להתחיל לבדוק מי ומה אנחנו מהתחלה מאוחרת כלשהי.

יהודית איני בטוח שניקוי הוא תיקון, למרות שזה נראה אותו הדבר. למשל: כעסוקים בניקוי הכעסים על אמא או אבא, או משהו אחר, תהליך הניקוי גורם לראייה ברורה של מה שהיה, הבנה לעומק של הגורמים שפעלו, ומי שבאמת רוצה לנקות לעומק, גם עוסק בסליחה לכל הפוגעים, עד שסלחנו באמת.
האם הסליחה מביאה איתה את שינוי הדפוסים שנגרמו לאורך חי הכעס וההדחקה. ניתן לחשוב שכן, למרות שאין כך המצב.
לאחר הניקוי, מגיע השלב של התיקון. זהו השלב בו אנו פגשים מחדש את הדפוסים שקנינו וסיגלנו, ומתקנים את ההתנהגויות הנילוות אחת אחת. זהוא שלב אחרון בתהליך השינוי, שאינו קורה מעצמו, כפי שההבנה אינה מביאה לסליחה כלשהי מעצם ההבנה.
כל אחד מהשלבים בתהליך עומד בפני עצמו ומחוייב להתקיים על מנת לסיים את כלל התהליך.

אני מרשה לעצמי לחלום על היום בו לא ידרשו עוד מטפלים למיניהם.
כן מורים, מדריכים, מדגימים וסתם מהלכי בטל בשבילי האלוהות.

אני מרשה לעצמי לחלום על היום בו האדם יהיה מחובר ליכולותיו, ועל כן לא יוכל עוד לשקר, כי לא יהיה למי.
אני חולם על היום בו הידיעה תחליף את התהייה חסרת הבינה.

אני מרשה לעצמי לחלום על היום בו היצירה הזורמת מההוייה, תחליף את האגוצנטריות המכלה.
כן לאהוב, כן לרכות ולזרימה, כן לאמפטיה ולהתחשבות, כן לעמל המתקשר המשותף.

כך סתם להלך לי ולחלום.

משה; אני מסכימה איתך שסליחה הוא לא תיקון,סליחה מעלה את המודעות על הכעסים,לפעמים אנחנו באמת מתנקים מהכעסים,עצב,תסכול ולפעמים אנחנו חושבים שניקינו ותיקנו ואופ !!כמו קסם זה מגיע ממקום אחר, לובש צורה אחרת, אך עדיין אנחנו שם.האבדל הגדול והחשוב בעיניהוא בזיהוי המצב,ואפשרות שוב לעבוד עליו ושזה בסדר,ולקבל שהוא קיים שוב. המצב נהיה פחות"כבד", אפילו ידידותי;גם הסיפוק של הזיהוי והיכולת להסתכל עלוי בארבע עיניים,בלי לכעס על עצמינו זה משהו גדול בעיניי.
אפרופו חלומות, הספר התקדשות של אליזבט הייך הוא בעיניי מקור אשרה.

אכן ספר שבחלקים גדולים מנו הוא טוב מאוד.

אני מנסה לדמיין את החלום.
תבניות החשיבה די מעכבות את הפרטים בתמונה...
אני מנסה לדמיין למשל את תוצרי היצירה של היצרים - כשאין להם צורך בהישרדות, לפחות לא סוג ההישרדות המוכר כל כך, מדורי דורות.
קצת מזכיר את הסרט הסופר-קיצ'י - לגונה כחולה (או משהו כזה)...
פתאום נראה לי ש-500 שנה גם לא יספיקו לניקוי וסינון של התודעה הקולקטיבית שעוברת באנרגיה של הגנים מדור לדור.

טוב,
זמן להתעורר, חלומות בהקיץ לא יקנו לחמניות במכולת...יללה לעשייה.
בוקר טוב @}

http://www.nrg.co.il/online/12/ART1/631/178.html
קנדידט נוסף לצוות העתידי...

באופן טבעי

באופן טבעי