אמא עם קמיצה קצרה

אנונימי

אנונימי

שלום למשה ולכל הקוראים והכותבים.
מה ניתן ואיך לומר לאם בעלת קמיצה נמוכה (גם לבתה בת ה- 8 קיים פרמטר זה). כך שתוכל להכיל את הדברים המשתמעים מנתון זה ולא תפיל את הטיפול ותברח ממנו בצורה כזו שתבין את משמעות הקשיים שהיא גורמת לבתה אך גם תוכל להכיל אותם?
תודה.

פסי הצבת בפנינו משימה קשה מאוד.
אימהות בעלות קמיצה קצרה, קשה להן ביותר לראות את הצלחת ילדיהם (או לפחות אחד מהם לפי בחירתה). לרוב הצורך שלה להישאר ילדה וילדותית גובר על הצורך להתבגר על מנת להיות אם אחראית בהתאם לצורכי ילדיה ולא בהתאם לצורכי הסיפוק של מחסורי האהבה והיחס הנכון של אימא. זאת למרות שלעולם לא תודה בכך ותעשה את הרושם ההפוך.

מהניסיון שלי לפחות, קשה ביותר לצפות את מה שיקרה לאם ברגע שהילדה שלה תתחיל להתפתח היטב. לרוב היא יכולה למצוא את הדרך על מנת להרוס.

אני מאוד מאמין שמה שחשוב לעשות במקרים האלו הוא עירוב האב והפיכתו למקור לאיזון בטיפול ובמפשחה.
הצרה של זה היא שהאם לרוב לא רק שלא תאפשר, אלה שמערכת היחסים בין אם כזו לבעלה היא כזו שגורמת לבעל לרוב לברוח מהבית עד כמה שניתן, לרוב יהפוך לוורקוהוליק או בעל תחביב המחייב אותו להתרחק כמה שניתן. לרוב היא כבר גרמה לכך שהוא לא יאמין שניתן לעשות משהו על מנת לשפר את התנהגותה ויחסה.

במיקרה והמצב הוא שעדיין ניתן לגייס אותו, זה מאוד מומלץ. מאוד חשוב להיזהר מלהסביר לאב את הגורם לקושי ללא הסכמה של האם והבנתה העמוקה לאן זה יכול להוביל (פירוק המשפחה). האם בסופו של דבר או שתשתנה, או שתרחיק את בעלה או שתהפוך אותו לאפטי לכל מה שקורה בבית.

בכל מיקרה זה מצב בו כל הצדדים מפסידים.

אישית לא מצאתי עדיין את הנוסחה המתאימה. כל אם כזו והאם שלה והעוצמה של חוסר הקשר שלה לאימא, למרות שהיא לרוב לא תודה בכך בכלל.

אני מאוד ממליץ לך לסמוך על החושים שלך וללכת עם האם בין הטיפות. אין זה תופס לגבי העבודה עם הבת. מאוד מומלץ שהאם תהייה כמה שפחות, ועל ידי כך תוכלי לעזור לילדה להתחזק על פי הצרכים שלה. אין זה אומר שברגע שהילדה אכן תתחזק, האם לא תמצא את הדרך לקלקל.
זהו מצב קשה, ההופך לפטולוגי ועובר לאחר מכן מאם לבת, ומבת לילדיה וחוזר חלילה עד שניתן בטעות להאמין שזוהי תכונה גנטית ולא נירכשת.

לפסי
מתוך ניסיוני כמטפלת ומאבחנת . במקרה כפי שהצגת .
מבחינתי יש 2 אפרויות . 1 להתמקד בקשיים המוטוריים . רגישויות חושיות, תירגולי עיניים כשצריך ושיפור תקשורת חברתית.
וכו'. כל מה שנוגע לקשיים רגשיים - מחוץ לתחום טיפולי.מאותן הסיבות שמנה משה.המציאות עולה על הכתוב והדימיון..

להפנות את כל המשפחה לטיפול משפחתי אצל פסיכולוג . במשך כל שנות עבודתי וניסיוני האם סירבה לפנות לפסיכולוג .

כי הרי היא החכמה ותמיד צודקת ורק האחרים "אשמים". ניסיונות "ללמד"אותה לשנות דפוסי התנהגות , לשחרר , עלו בתוהו.
לכן , במקרה של סרוב לבקשתי . אני בוחרת לסרב לטפל במקרה.
לשיקול דעתך...

בנושא האם עם הקמיצה הקצרה איני יכול שלא להסכים איתך יותר.

אנונימי

משה, והיה ואנחנו עובדים עם אישה כזאת שמוכנה לעבוד.
מה היית מציע בכדי להתגבר על ההכשלה העצמית כאם ולחזק את הקשר שלה עם הילדים?

שאלת מיליון ה $ .

ראשית הייתי מבהיר לה את המצב לעומקו. חשוב ביותר שאישה כזו תבין שהיא ופחדיה הם הגורם המרכזי לכאוס בחייה. לרוב, נשים אלו חיות עם הידיעה הזו אך לא עם ההכרה בגורמים ובאחריות שלהן. תמיד מאשימות את האחר באחריות לכל מה שוקרה (מתפקדת כילדה עד למקסימום שנתיים מבחינת התפתחות הרגש).

מהרגע שהיא מבינה, צריך למפות כל קשר שיש לה בחייה על מנת לבחון ביחד איך ומה היא עושה בכל אחד מהקשרים.

רק מודעות רבה יכולה לגרום לשינוי. במקביל להבנה ומודעות, חייבים לגרום לה ללמוד להינות לעומק מגופב ונשיותה. במידה והיא נשואה, חשוב ביותר שהיא תפסיק לפנטז על גברים אחרים, ובמידה והיא גם פעילה בכך (כפי שאכן מצאתי לרוב) היא חייבת להפסיק זאת ולהתחייב לכך. היא חייבת לאפשר לעצמה ללמוד להינות מחיי מין עם בעלה. זוהו אולי השלב הקשה ביותר עבורה. עם גברים מזדמנים אין לה שום קושי להינות כי אין קשר אמיתי, זאת למרות שכשהיא מרשה לעצמה להתאהב מחדש בקשרים מזדמנים, הקשרים הללו הופכים עבורה מרכז חייה ועולמה.
המיניות שלה "עם בעלה" יכולים לשנות מהר מאוד את מצבה הרגשי במידה והיא אכן תרשה לעצמה להששתחרר איתו ותלמד להגיע לסיפוק מיני. זוהי הוכחה לכך שהאם אינה עוד האיום לחייה הרגשיים. היא מסוגלת להתבגר ולקחת אחריות על חייה הרגשיים וגופה.
כשאני מדבר על להשתחרר ולהגיע לסיפוק אני מתכוון לאפשרות שהיא מסוגלת להעמיד את בעלה במקום של "הגבר בחייה" מכל הבחינות. זוהי החלטה לא כל כך קלה עבור נשים אלו.

המשך:
על מנת להצליח במשימה הזו, ניראה שנכון יהייה שהמטופלת תתחייב לטיפול לטווח ארוך. במשך הטיפול היא צריכה לנהל יומן אישי שהיא תביא לחדר הטיפולים כל פגישה. ביומן היא אמורה לכתוב את התהליך הרגשי שלה בכל נושא ועיניין בו הרגש פעיל. זוגיות, מיניות, הורות, אחריות בתחומים השונים ועוד.

בנוסף לכך, חשוב ביותר להגיע לשלמות קורדינטיבית ואינטגרטיבית. כמו כן כוח הרצון והמודעות הגופנית חייבים להגיע למקסימום תפוקה.

חשוב להיות מודעים לעליות וירידות בטיפול מעין זה. כל התקדמות יכולה להיות מלווה בירידות רבות אחריה. סביר גם להניח שהיא תחבל בהתחלה (שנתיים ראשונות) בכל דרך אפשרית.

מומלץ למטפל לבנות לעצמו שחפ"צ רגשי עבה על מנת לעמוד ברמות השונות של הביקורת והאשמות שיוטחו בו. הרי המטפל יהייה אשם בכל כישלון מכוון של המטופלת הזו.
כמו כן, בגלל שנשים אלו אינן סומכות ו/או מאמינות באמת באף לא אחד, חשוב ביותר להיות מודעים לרמת הבחינות והמבדקים בהם המטופלת תעמיד את המטפל. ככל שהמטופלת ייצירתית יותר, כך המבחנים יהייו קשים ומסובכים יותר. כמו כן מטופלת מעין זו יכולה ליצור מצגת חיים למטפל, שאין לו קשר רב למציאות בה היא באמת חייה.

מסיבה זו מאוד מומלץ לעבוד עם עיסוי אל הרגש ברמות העמוקות ביותר שניתן. כמובן שרק לאחר יצירת קשר ואמון טובים וחזקים.
חשוב לנקות את "המצוקות הרגשיות והחסכים" מהשנתיים הראשונות לחייה של המטופלת.

אסור לשכוח שלפעמים קמיצה קצרה היא תוצר של רגישויות חושיות קיצוניות או אינטגרציה גופנית לא תקינה בתוספת לאם ספציפית.

בנושא הקשר של האישה הזו עם ילדיה

חשוב שיהייה מישהו בחייה שהיא תעביר אליו את האחריות להחלטות ולמעשים שלה. מאוד מומלץ שזה יהייה האב, אך לא ניראה שבשנים הראשונות לעבודתה העמוקה היא תגיע לבגרות מספקת על מנת לאפשר זאת.
במידה ואין זה בעלה, היא יכולה להעביר את האחריות למטפל, ידידה טובה שאינה סובלת מהקושי הזה ו/או כל אדם בוגר אחר שהיא תסכים לכך.

מהרגע שהאחריות עברה לאחר, היא צריכה להתדיין איתו על כל קביעה לגבי ילדיה. מה לקנות, איך להאכיל, גבולות וחוקים, צורת תגובה למקרים כאלו ואחרים, בחירת מה נכון לילדים ובעיקר מה לא נכון להם ובכלל "כל מה שקרוב להבאת הילדים לחוף מבטחים"

היא אינה מסוגלת להביאם לשם, למרות שהיא מאוד רוצה. לכן מישהו אחר חייב לקחת את ההחריות על ההחלטות והיא חייבת להישמע לו גם כשאינה מסכימה. רק לאחר חודשים רבים בהם היא נשמעת לאחר ומבינה את ההבדל בין מה שהיא רצתה לעשות לבין מה שהומלץ לה לעשות והיא עשתה בפועל, ניתן יהייה לבדוק לעומק האם היא באמת מוכנה לשנות את דפוסי התנהגותה.
במידה והיא אכן נישמע להמלצות האחר, סביר להניח שהיא תצליח לשנות חלק נכבד מהצרכים הרגשיים הקשים שלה.

לאף לא אחד יש דיעה, הצעה, גישה, ניסיון ועוד, על מה שכתבתי בנושא האם בעלת הקמיצה הקצרה?
הרי זהו אחד הנושאים הקשים והמסובכים, שיכולים להפיל טיפולים ואולי אף להרוס משפחות או ילדים יותר מרוב הנושאים האחרים.

חייבים לגרום לה ללמוד להינות לעומק מגופה ונשיותה. במידה והיא נשואה, חשוב ביותר שהיא תפסיק לפנטז על גברים אחרים, ובמידה והיא גם פעילה בכך (כפי שאכן מצאתי לרוב) היא חייבת להפסיק זאת ולהתחייב לכך. היא חייבת לאפשר לעצמה ללמוד להינות מחיי מין עם בעלה. זוהו אולי השלב הקשה ביותר עבורה. עם גברים מזדמנים אין לה שום קושי להינות כי אין קשר אמיתי, זאת למרות שכשהיא מרשה לעצמה להתאהב מחדש בקשרים מזדמנים, הקשרים הללו הופכים עבורה מרכז חייה ועולמה.

אינני מבינה מה הקשר בין הפרמטר של קמיצה נמוכה לבין סוג התנהגות זה?
מילא . להאשים, לצפות שהבעל ישלים לה את החסכים מהאם ועוד...אך מה הקשר למיניות ?

לאף לא אחד יש דיעה, הצעה, גישה, ניסיון ועוד, על מה שכתבתי בנושא האם בעלת הקמיצה הקצרה?
ציינתי מספר פעמים את דעתי בנושא .
"אינני מעוניינת להכניס ראש בריא למיטה חולה ."...
כן מאבחנת , מיידעת אותן וממליצה על טיפול פסיכולוגי . עד כמה שידוע לי אף אחת מהן לא יישמה זאת.
לגבי ילדיהם . אין לי מושג מה עלה בגורלם לאחר הטיפול . אומנם חלו שיפורים משמעותיים בנושאי : רגישויות. קואורדינציה. כוח רצון ועוד.
בנושאים רגשיים , הצלחתי לשפר במידה את הקשיים הבאים: קונפליקטים. פחד מהתנסויות . ביטוי רגשי.(מעט) הערכה עצמית .(יש עדיין עבודה רבה)
לקיחת אחריות בנושאים מסוימים .ביצוע משימות ללא התערבות האם. כמו : קניית ביגוד והנעלה לבנות 13 +. בישול ואפייה.אירגון החדר לפי טעמם וכו'.

לפני שבוע , נפגשתי עם אישה כבת 56 .(לא מטופלת) הכרתי אותה מגיל 26 היתה יפה מאוד בהופעתה החיצונית .עובדת חרוצה ובעלת מעמד מכובד
בתחום עיסוקה .. נשארה רווקה עד היום.(בעלת קמיצה נמוכה ודקה + אצבע גבוהה )
היא שיתפה אותי בהשתלשלות עברה . תוך כדי שיתוף האשימה את חברה שיצא עימה מגיל 26 בכך שלא רצה להתחתן איתה ולהקים משפחה..
כן היה מוכן להיות איתה בקשר של: "שנינו יחד וכל אחד לחוד". הקשר ביניהם נמשך שנים עם עליות ומורדות . פרידות וחזרות.. כך עד גיל 40.
לבסוף פרדו. היא הכירה מספר גברים אך הקשר איתם היה זמני .השאלה היחידה ששאלתי אותה היתה: מדוע בחרת להישאר בקשר שכזה?
תשובתה היתה : "אהבתי אותו וחשבתי שישנה את דעתו.".....
כיום היא מאשימה את הבחור כי בגללו היא החמיצה את ההזדמנות להיות אם ולהקים משפחה נורמאלית .

מה עוד ניתן לומר בנושא?????

אני מנסה לפשפש בזכרוני ולחפש דוגמאות על אמהות שעשו שינוי בטיפול ולא מצליחה, למרות שאני מאוד רוצה לבסס את האופטימיות שלי לגבי הפרמטרים האלו.
ניזכרתי בעצב באמא כזאת. הילדה אמרה בטיפול שהאם אף פעם לא מדברת בבית בקול הרך שהיא מדברת לידי,
אלא כל הזמן רק צועקת. האמא חייכה וזהו יותר לא הגיעו לטיפול.
התקשרתי, התחננתי שיבואו להיפרד. היא אמרה כן. קבענו, והם לא היגיעו. האם לא ענתה יותר לטלפונים שלי. כשהצלחתי לתפוס את הילדה בבית היא אמרה שאמא אמרה לה שאין כסף גם לשיעורים פרטיים וגם לטיפול.
נאלצתי להיפרד בטלפון כשאני מרגישה שנעשה עוול גדול לילדה שעבדה מקסים והתקדמה יפה.
לא הסכלתי לתפוס את זה בזמן. ההרגשה היא שהנזק שנעשה רב מהתועלת של הטיפול.
קשה לי עם זה שעל השיעורים שלי משלמים ילדים. אך זה גם גורם לי להפנים וללמוד מטעויות מתוך תחושת אחריות גדולה.

^קשה לי עם זה שעל השיעורים שלי משלמים ילדים*.

שרי, מדוע ?
זה בדיוק מה שאותן אימהות רוצות שתרגישי.

נזכרתי בטיפול של ילדה כבת 9 שקבלתי בהיותי סטז'רית .(עם הפרמטרים המדוברים)ובנוסף לכך גם קשיים מוטורייים .
לא הוסבר לי מהם הפרמטרים בכף היד.
בטיפול , הילדה התקדמה מאוד יפה ושיפרה את עצמה בנושאים רבים , גם במוסיקה.
מתוך התנסות נוכחתי לדעת שהתרגולים, והעיסויים היו מוצלחים יותר ללא נוכחות האם וכן, מצבי רוחה היו שונים ומשתנים בנוכחות וללא נוכחות .
... זו הייתה לגביי תופעה יוצאת דופן
.( בעיסויים הילדה נשמה בצורה שונה כשהייתה ללא נוכחות אימה.כך גם בקפיצות בהוספת נשימה מודעת .)
לכן, בקשת י מהאם לצאת מהחדר מידי פעם .
באחד המפגשים הגיעה הילדה לטיפול עצובה מאוד . בקשה מראש להיות ללא נוכחות האם .הבנתי מדבריה כי אימה מפלה בינה לבין אחיה הגדול ממנה .
דבר הגורם לה כעס ועצב רב. במעמד זה היא בכתה ובקשה :"לא לספר לאימה כי בין כה וכה זה לא יעזור".
הקדשת את הטיפול לעיסוי, עירסול וביטוי הרגש. כשהאם ראתה את הילדה עם סימני בכי על עיניה . שאלה אותה לסיבת הבכי ?
הילדה השיבה: "זה ביני ובין טליה"...
אמרתי לאם שאתקשר איתה מאוחר יותר.
ניסיתי להתקשר מספר פעמים. לא הייתה תשובה. האם לא הגיעה עוד לטיפולים.
מאוחר יותר התקשרו אל האם מהמרכז . היא הביעה את כעסה שאינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי.....
ניסתה מטפלת אחרת אך הפסיקה לאחר מספר מועט של מפגשים...

טליה, לא מדובר כאן על רגשות אשמה שרק לוקחים אנרגיה ומקשים על הלימוד.
אני מתכוונת לקחת את הכאב למקום יעיל של לקיחת אחריות לשם לימוד ותיקון,
ולכן אני מקבלת את הכאב באהבה, כחומר גלם לצמיחה.

ל אלמונית סוג ההתנהגות שציינתי בנושא המיניות והקשר הזוגי הוא מאוד אופייני לקמיצה קצרה, כי קשה לה מאוד לאפשר לעצמה להינת מחיי מין תקינים עם בעלה. עבורה, זה מראה על "לקיחת אחריות בוגרת" על גופה מיניותה, נשיותה, וזה בדיוק הדבר שהיא מנסה לבוח ממנו בכל כוחה למרות שזה תת הכרתי.
לכן ומסיבה זו, במידה ורוצים לעזור לה להשתנות והיא אכן מעוניינת בכך ברמה עמוקה מספיק על מנת להקריב קורבנות של התפתחות אמיתית (ולא רק למראית עין), הרי שחיי המין שלה עם בעלה מהווים מרכיב עיקרי בקושי שהיא מייצרת, במתח שהמשפחה סובלת ממנו בעקבות כך ובשידור שזה מעביר לילדיה ועוד.
מכיוון שלחפש הנאה מחיי מין זוהי תכונה אנושית מאוד, הרי שמצאתי פעמים רבות שנשים אלו מחפשות את הסיפוק מחוץ לבית. במידה ומעוניינים לטפל בקשר שלה עם עצמה, הרי שזהו צורך מרכזי שלה בשינוי וגם בתיקון חיי המשפחה.
לכן ומסיבה זו כתבתי את שכתבתי.
בעבודה עם זוגות (הורים של ילדים מטופלים) מצאתי לרוב את הקושי המתואר, כשהבעל לרוב מודע לבעייתיות, האם אינה יכולה להפסיק עם זה והמצב רק מחמיר. לרוב הבעל מנסה למצא כל דרך אפשרית על מנת לספק את אישתו, כשהיא ממשיכה לעשות הכל על מנת לשדר לו שהוא אינו טוב מספיק עבורה.
איך אפשר לשדר לילדים במצב הזה שהזוגיות טובה, יציבה, מניבה רוגע ועוד????
לכן, אם המטפל מעוניין להיכנס לתהליך של עזרה לאישה נשואה בעלת קמיצה קצרה , והרי זוהי הסיבה שהנושא הועלה בתחילה, הרי שמומלץ למטפל להבין לעומק מה המטופלת אמורה לעבור בתהליך ההתגברות על הקמיצה הקצרה. ההבנה חייבת להימצא לפני שהוא מחליט להיכנס לטיפול כזה.
לצערי הרב או למזלי, עבורי כמטפל הדלת הזו סגורה לתמיד. אודה לכל מי שימצא את הנוסחה הנכונה לעזור לנשים בעלות קמיצה קצרה, זוהי תהייה ברכה משמים.
אשמח ביותר לקרא על הצלחות טיפוליות (לטווח ארוך) ללמוד מהן ואולי גם סוף סוף לשנות את דעתי בנושא.

ראשית, אני רוצה לציין שאני מאד נהנית לקרוא ומתעשרת בידע מהאתר!

בהמשך לנושא קמיצה קצרה,
למטופלת שלי בת 13 קמיצה קצרה, זרת ואצבע מתנתקות, רגישויות יתר....
לאם אין קמיצה קצרה ובמהלך שיחה עם האם התברר שכאשר המטופלת היתה בת 3 התגלה לאם סרטן בשד והיא עברה ניתוח וטיפולים של כימותרפיה במשך כ 8 חודשים. (סיבה מצוינת לקמיצה קצרה!)
לילדה לא סיפרו דבר על כך ומסתבר שעד היום היא לא יודעת על כך. ברור לי במיוחד לאור רגישותה הרבה של הילדה (כולל רגישות אנרגטית גבוהה) שהיא חוותה מאד את התקופה הזו והושפעה מכך.
השאלה שלי ושל האם היא: האם כדאי שהאם תדבר עם הילדה על הנושא ותספר לה על הסרטן (היא נרפאה ממנו)?

בנושא הקמיצה הקצרה.
הבנתי את ההשלכות של בעלת הקמיצה הקצרה על בעלה/בן זוגה.
אשמח לקבל פרטים נוספים כיצד היא מתפקדת כאם. האם קיים הבדל/שוני בהתייחסות שלה לגבי בן או בת?
איך היא חווה את ילדיה?
איזה סוג של אמא היא . איך זה בא לידי ביטוי מבחינת החוויה של הילד?

בנושא הקמיצה הקצרה.
הבנתי את ההשלכות של בעלת הקמיצה הקצרה על בעלה/בן זוגה.
אשמח לקבל פרטים נוספים כיצד היא מתפקדת כאם. האם קיים הבדל/שוני בהתייחסות שלה לגבי בן או בת?
איך היא חווה את ילדיה?
איזה סוג של אמא היא . איך זה בא לידי ביטוי מבחינת החוויה של הילד?

ל מימי לגבי הקמיצה הקצרה כאם, אני מתאר לעצמי שישנן סוגים רבים.
באופן כללי מאוד חשוב להבין את מה שהיא עברה עם אימא, איזה סוג של גישה הייתה לאימה לנשיותה, מיניותה, אהבתה לגברים. הגישה הזו יכולה לקבוע איך היא תתפקד עם בנים לאומת בנות.

ככל שהיא סובלת יותר מגישתה למין ולמיניות, סביר להניח שהיא תעביר זאת לבנותיה בכל דרך אפשרית.
במידה ואימא שנאה גברים, או התשקשתה עם גברים, היא יכולה לנסות ולדכא את בניה.

באופן כללי הייתי בודק כל מקרה לגופו של עיניין ומנסה להבין איך האם הספציפית הזו מתפקדת בכל מישור.
היכולת לקחת אחריות על גידול ילדים בריאים ושמחים, מאיימת עליה ביותר כי זה מראה על בגרות ולקיחת אחריות. אחד הדברים שראיתי פעמים רבות הוא היכולת של האם הזו להינות מקשיי ילדיה בתחומים רבים, בריאות, לימודים, תפקוד חברתי. כל מה שיכול להרואת שהיא אינה אמא טובה מספיק.
אמנם היא שונאת את המצב, אך מפחדת מהמצב האחר הרבה יותר. לרוב כלפי חוץ היא תיראה שהיא האם הדאגנית ביותר שקיימת. היא היחידה היודעת לדאוג לילדיה, היא לא תיתן לאב יותר מדי כניסה חופשית לגידולם של הילדים (חס וחלילה יתפתחו היטב) לרוב תקבל את הדיעות הפחות מתאימות לילדיה ועוד.
כל מה שמורה יגיד כנגד ילדיה היא יכולה להפוך לסיפור רציני, דעתו של הילד חשובה פחות.

כמובן שכל זה הוא ללא שום אפשרות לדעת איך זה ילבש צורה באם הספציפית.

מבחינת החוויה של הילד, יכול להיווצר מצב בו הוא חווה שהוא אינו חשוב מספיק, אינו אהוב ומקובל מספיק מבלי שהוא מבין בעצם מה הסיבה לכך.

ל איריס אכן מאוד מומלץ שהאם תשוחח עם הילדה בפרטי פריטים.

שלום משה ולכל העוסקים בעבודת הקודש של הטיפול ומוצאים לנכון גם לשתף את הקהל המבקר באתר בכל מגוון השאלות ,הבעיות ,ההצעות,פתרונות...אמנם אני נוהגת לעיין באתר החשוב הזה אבל בד"כ איני נמנית על כותביו הפעילים.
אתייחס לבקשה של משה להגיב לגבי הקמיצה הנמוכה.למדתי על הפרמטר הזה מדר' הולצמן שמכנה אותו בתור תסמונת "מיקוד הילד/האדם באימו" (focus mi mother )-הולצמן טוען שהמשמעות היא שהילד מוותר על רגשותיו ועסוק כל הזמן לרצות את האם...(בד"כ נמצא גם אצל האם קמיצה נמוכה)ולכן המפעל המרכזי שלו לעשות כל דבר ע"מ שתחזיר לו אהבה שאולי אינה מסוגלת לתת למרות כל מאמציו...המשמעות היא שבבגרותו יתקשה לבחור בעיסוק המתאים לו כי אינו יודע את מהות ערכו...יתכן ש"תוספת" קמיצה דקה מעידה על אדם שאינו יודע לחוות את רגשותיו ולכן זקוק לריגושים ע"י פעילות לעיתים קיצוניים...יתכן זה מסביר את הפעילות המינית המוגברת אצל ה"חברה"...מניסיוני בעבר כאשר הילד/האדם מבין ומודע לקושי שלו מתחיל אצלו השינוי,בהדרגה...וגם אפשר לתעל את הצורך בריגושים לפעילות מסעירה יצירתית אחרת...אצל ילד צעיר זה דורש כמובן טיפול גם באם שתרפה את אחיזתה בילד/ה ע"מ שיוכל להתפתח בעזרת ליווי מתאים.

מלכה הכתיבה לאורך כל הנושא של הקמיצה הקצרה התמקדה באם והמשפחה ולא כל כך בילד. את צודקת לחלוטין שעם עבודה עם הילד כשהאם מרפה ניתן לעזור לילד לשנות את התכונה לחלוטין.
השאלה שתמיד נישאלת היא האם האם תרפה ותאפשר. לזאת אין לי שום תשובה מעבר לכל מה שנכתב כאן.

הולצמן אכן מסביר את הנושא "כמיקוד באם" ואכן כך המצב, הצרה היא שברוב המוחלט של הנשים שאני פגשתי, המיקוד כל כך עמוק ומוחלט שקשה לגרם לה לוותר על כך.

אני חושד שחלק מהסיבה לחוסר היכולת או החשק לשנות את המצב נובעת מהקושי ו/או הרצון לסלוח.
כפי שראינו פעמים רבות הקושי לסלוח נובע פעממים רבות מהרצון לשמר את הכעס על מנת להתנקם כשההורה יהייה זקן וחלש.
איני מצליח למצא הסבר אחר לקושי העצום של נשים אלו להשתנות. הקושי לא דומה לשום קושי אחר שנפגשתי איתו.

הקושי אינו קשור דווקא לקמיצה הדקה, זוהי רק תוספת המחמירה את המצב. קמיצה עבה אינה ערובה לכך שהאישה הזו לא תחפש ריגושים מחוץ לבית ו/או תתקשה להרגיש את מה שהיא עושה לבית ולילדיה, לדעתי להיפך.

השאלה שתמיד נישאלת היא האם האם תרפה ותאפשר. לזאת אין לי שום תשובה מעבר לכל מה שנכתב כאן._
למה הכוונה "תרפה"?
תרפה ממה ובאיזה אופן. איך זה בא לידי ביטוי???

תמי אמא בעלת קמיצה קצרה, יכולה לסבול מקושי מאוד גדול לאפשר לילדיה לגדול באופן תקין לחלוטין, כי זה מראה על בגרותה כאם וכאדם, וזה מה שהכי מפחיד אותה. לכן ההרגל התת הכרתי שהיא יכולה לקבעה לעצמה של "להוריד את איכותו של הילד" בדרך יצירתית כלשהי, הוא הנושא שהיא לא תרפה ממנו.
התנהגותה יכולה להיות בדרכים שונות ורבות כפי שדובר כאן ולרוב "תת הכרתיות" עבורה.
לרוב זה יופיע באחת מהצורות הללו או בשילוב ביניהן או בדרכים שונות ואחרות.

תטפח מחלות ו/או חולשות אצל ילדיה (הרופא יהייה חברה הטוב, למרות שתתלונן גם עליו) זה אמנם ניראה מהצד לא הגיוני ולא אנושי, אך זה אכן יכול להיות כך.
תשמע מתלוננת על מעשי ילדיה
יכולה לדבר עם ילדיה בטון לא מתאים ושאינו משדר אהבה וחום
כלפי חוץ תשבח את ילדיה וכלפי הילדים לרוב לא,
כשכבר תפרגן, מייד תקלקל את זה במעשה או באמירה
תלחץ מעבר למותר בנושאי למידה, התנהגות, ובכלל.
תדבר עליו בנוכחות הילד בצורה לא יפה .
תתקשה למלא את הצרכים השונים של ילדיה
תתקשה מאוד לאפשר לבן הזוג להחליט מה נכון ומה לא נכון לילדים, לרוב תגיד כן ולא תאפשר זאת בפועל.
תקבע גבולות וחוקים ללא צורך ותפרק אותן באותה הצורה.
תרשה לעצמה לריב עם ילדיה ברמה של ילד מול ילד ולא בצורה של מבוגר מול ילד.
תקנא בילדיה ללא שום סיבה וצורך (בעיקר אם אימא היא סבתא טובה)
יכולה לבחור ילד אחד מילדיה על מנת להראות שהיא אמא לא טובה מספיק ותקשה עליו את חייו ואת האחרים לטפח היטב.
יכולה להישמע מתלוננת על בעלה באופן קבוע בפני ילדיה.
באופן כללי תוכל לדאוג לצרכים החומריים אך יכולה להתקשות מאוד בצרכים הרגשיים תקשורתיים.

הרשימה יכולה להיות מאוד ארוכה, כגודל היצירתיות של נשים אלו. גם ההרגלים שהוחדרו בהן חשובים מאוד כחלק ממה שתעשנה.

להשתחרר מדפוסים כאלו, ובעיקר לשים לב שאכן הן נוהגות כך או אחרת, קשה להן ביותר ובעיקר מפחיד עד אימה. מסיבה זו הן לרוב בורחות מהתמודדות עם הנושא ומוכנות להתווכח עד אובדן החושים ולטעון שאין זה כך. לרוב תתרצנה את המעשים שלהן בצורה כל כך מחוקמת (כביכול) ולאורך תקופות ארוכות כל כך, שהאחרים (בני הזוג) מתייאשים מלנסות ולגרום לה להבין ו/או להשתנות.
הילד מקבל את הוויתור של ההורה האחר כחותמת על מצבו.

..."לגבי אמא שלא מרפה..."מהנסיון שלי שווה להכניס את האב לטיפול במקום את האם...מאוד אפקטיבי ומקדם את הטיפול שהופך להיות ענייני וממוקד ובד"כ מוצלח...פחות ברבורים ויותר מעשים...

מלכה אהבתי.

באופן טבעי

באופן טבעי