אוקיי. הרבה חומר למחשבה.
ד קדברה - תרגיל מראה! איך לא חשבנו על זה קודם? זה עדיף מתרגילים פיזיים אחרים, כיוון שלא כרוך במגע או בסיטואציות לא נוחות. אני חושבת שיכול להתאים. בעניין דבריך שבסוף: נכון שההקשבה בסיס לפעולה, אבל זה לא עושה אותה אקטיבית, לפי מה שאני מבינה.
וזה בעצם קשור גם לדברים של
סיגל ב ונועה ברקת - לא מדובר כאן בהקשבה פעילה. המקשיב לא אמור לעשות דברים כדי להבהיר ולא אמור לשקף. הוא אמור לפעול בו זמנית, לא בדיוק להגיב אלא לעשות את תפקיד הליווי שלו, אבל בהתייחסות לקצב ולעוצמה של הסולן. נדמה לי שאני לא מצליחה להבהיר בדיוק, אבל לתחושתי ממש לא מדובר בהקשבה פעילה. זאת אומרת, המאזין כאן לא עסוק כל-כולו בהקשבה ובנסיון להבין את הסולן, הוא בעשייה משלו, שקשורה למה ששומע אצל הסולן. (אולי לזה התכוונת,
ד קדברה, בדברים שבסוף).
הרעיון של ה"אוממממממ" נשמע חינני.
רורי ב - אני לא בטוחה שאמורים בכלל לשמור על קשר עין כשמנגנים, כי צריך להסתכל בתווים, כי הפסנתרן מאחור והסולן מקדימה. אולי מעיפים מבט לעיתים. ובכלל, אולי אם כמו שאת מציעה היו שומרים על קשר עין כל הזמן, עולם המוסיקה היה שונה?
(פשוט כולם היו מנגנים ג'אז..)
סמדר נ - התרגילים שאת מציעה כבר קרובים הרבה יותר לעבודה הממשית. יש בזה יתרון, שלא צריך העברה מורכבת אחר כך בשביל להבין איך זה מתיישם בנגינה, אבל מצד שני אלתור רחוק ברוחו מסוג החומר שהם עובדים עליו (לפני רגע - מוצרט, כרגע - קונצ'רטי רומנטיים, בעוד רגע - מודרניים), ויכול קצת להתנגש להם עם הקורס. מה שכן, התרגיל בו המלווה מדמיין שהוא הדופק של הסולן נשמע, לאוזני הלא מתמצאות, מצויין.
הסטודנטים הם בגיל של סטודנטים (עשרים ומשהו), ומובן שמרביתם חולמים להיות סולנים דגולים, ולא בא להם להשקיע בלהבין וללמוד ליווי..
ככלל, נדמה לי שמה שקשור בדיבור הוא פחות הולם (כי
יש אנשים שכדאי לפעמים להרדים קצת את השריר המילולי שלהם ). אבל בכל מקרה, אם יש עוד רעיונות פרועים למי מכם - אשמח לשמוע.
