תקצירי המעגלים
אבולוציה טכנולוגיה ותרבות
ניצן מסיקה
בתרבות המערבית מתקיים מאבק נצחי בין האבולוציה ובין הקידמה הטכנולוגית כשלפעמים נדמה שהאבולוציה כבר פינתה את מקומה לקידמה. בליבו של המאבק הזה נמצאים בני-אדם ובחירות חייהם, מהמורכבות והקשות ביותר, ועד הכי פרוזאיות. בחירות כמו תזונה משפחתית, מקום מגורים, חינוך הילדים, למי להצביע וגם איך יושבים על האסלה, מתי הולכים לישון, ואיזו מכונית לרכוש אם בכלל... כולן מושפעות מן התרבות, מן הטכנולוגיה ומן האבולוציה האנושית.
אנחנו נמצאים בעידן שבו אפשר, לכאורה, לעשות הכל ולבחור הכל. אלא שרבות הבחירות שנעשות עבורנו כברירת מחדל על ידי התרבות.
תמ"ל, חיתולים, עגלות, מוצצים, לידות בית חולים, הם כיווני בחירה שבהם מידע על האבולוציה ועל תרבויות אחרות, עוזר לנו לראות הן את היתרונות והן את הבעייתיות שבקדמה ולבחור בחירות אישיות מושכלות על הרצף שבין הטבעי ובין הטכנולוגי.
אבל מה בדבר ישיבה? צחצוח שיניים? שימוש במקרר? בבגדים?
התרבות בוחרת עבורנו שוב ושוב בנוחות. במעגל נשאל האם היא עושה אותנו נכים "על הדרך".
האם צריך לחקור כל תחום מחדש ולהבין את כל הפרטים לפני שמתחילים בתהליך ההחלטה האישי? או שמא אפשר להחיל תהליכי-על וחלק מן הידע שכבר יש ברשותנו על תהליך הבחירה, ולהבין שהכל חלק מפסיפס אחד גדול?
במעגל "אבולוציה, טכנולוגיה ותרבות" אני אנסה להראות שאמנם ישנם תהליכי-על שמאפיינים הרבה מתהליכי הקידמה האלה, ואציב סימני שאלה בקשר לכך שיתרונותיהם מוחלטים. ננסה לגלות תבניות כאלה בכל תחומי החיים, כדי לאפשר פרספקטיבה נוספת שאולי תפתח את התודעה לאפשרויות בחירה חדשות.
בתרבות המערבית מתקיים מאבק נצחי בין האבולוציה ובין הקידמה הטכנולוגית כשלפעמים נדמה שהאבולוציה כבר פינתה את מקומה לקידמה. בליבו של המאבק הזה נמצאים בני-אדם ובחירות חייהם, מהמורכבות והקשות ביותר, ועד הכי פרוזאיות. בחירות כמו תזונה משפחתית, מקום מגורים, חינוך הילדים, למי להצביע וגם איך יושבים על האסלה, מתי הולכים לישון, ואיזו מכונית לרכוש אם בכלל... כולן מושפעות מן התרבות, מן הטכנולוגיה ומן האבולוציה האנושית.
אנחנו נמצאים בעידן שבו אפשר, לכאורה, לעשות הכל ולבחור הכל. אלא שרבות הבחירות שנעשות עבורנו כברירת מחדל על ידי התרבות.
תמ"ל, חיתולים, עגלות, מוצצים, לידות בית חולים, הם כיווני בחירה שבהם מידע על האבולוציה ועל תרבויות אחרות, עוזר לנו לראות הן את היתרונות והן את הבעייתיות שבקדמה ולבחור בחירות אישיות מושכלות על הרצף שבין הטבעי ובין הטכנולוגי.
אבל מה בדבר ישיבה? צחצוח שיניים? שימוש במקרר? בבגדים?
התרבות בוחרת עבורנו שוב ושוב בנוחות. במעגל נשאל האם היא עושה אותנו נכים "על הדרך".
האם צריך לחקור כל תחום מחדש ולהבין את כל הפרטים לפני שמתחילים בתהליך ההחלטה האישי? או שמא אפשר להחיל תהליכי-על וחלק מן הידע שכבר יש ברשותנו על תהליך הבחירה, ולהבין שהכל חלק מפסיפס אחד גדול?
במעגל "אבולוציה, טכנולוגיה ותרבות" אני אנסה להראות שאמנם ישנם תהליכי-על שמאפיינים הרבה מתהליכי הקידמה האלה, ואציב סימני שאלה בקשר לכך שיתרונותיהם מוחלטים. ננסה לגלות תבניות כאלה בכל תחומי החיים, כדי לאפשר פרספקטיבה נוספת שאולי תפתח את התודעה לאפשרויות בחירה חדשות.
אנסקולינג כדרך לחינוך הורים
יאנה וסשה זיניגרד
תהיה שיטת חינוך ילדים אשר תהיה, האחריות לתוצאה מוטלת על ההורים.
התפוח, בדרך כלל, אינו נופל רחוק מהעץ.
אנו בחרנו בגישה אשר עיקר עיסוקה בתהליך ולא ביעד. לא ב-"מי הילד יהיה כשיגדל" אלא במיהו ומהו היום. אין אנו מנסים לפתחו אלא לא להפריע להתפתחותו.
אט אט הגענו להבנה שלא אנו אלה שמחנכים כאן אלא הילדים. אנו נעים, חושבים ולומדים איתם ללא הרף. לומדים את העולם, לומדים את עצמנו והעיקר – לומדים ללמוד.
הגענו להבנה שבחוקת החינוך הביתי שני סעיפים בלבד:
א. הילד תמיד צודק
ב. אם הילד אינו צודק ראה סעיף א'
כיום אנו רואים בכל יום של חינוך ביתי הזדמנות ללמוד ולהתפתח. תוך חיפוש אחרי דרך ההתפתחות הייחודית לכל ילד, אנו סוללים את דרכנו אנו בחיים.
במעגל נעלה את השאלות שמעסיקות הורים שבוחרים בדרך האנסקולינג לחינוך וגידול של עצמם ושל ילדיהם, ונחלוק את הנסיון והתובנות של כולנו.
תהיה שיטת חינוך ילדים אשר תהיה, האחריות לתוצאה מוטלת על ההורים.
התפוח, בדרך כלל, אינו נופל רחוק מהעץ.
אנו בחרנו בגישה אשר עיקר עיסוקה בתהליך ולא ביעד. לא ב-"מי הילד יהיה כשיגדל" אלא במיהו ומהו היום. אין אנו מנסים לפתחו אלא לא להפריע להתפתחותו.
אט אט הגענו להבנה שלא אנו אלה שמחנכים כאן אלא הילדים. אנו נעים, חושבים ולומדים איתם ללא הרף. לומדים את העולם, לומדים את עצמנו והעיקר – לומדים ללמוד.
הגענו להבנה שבחוקת החינוך הביתי שני סעיפים בלבד:
א. הילד תמיד צודק
ב. אם הילד אינו צודק ראה סעיף א'
כיום אנו רואים בכל יום של חינוך ביתי הזדמנות ללמוד ולהתפתח. תוך חיפוש אחרי דרך ההתפתחות הייחודית לכל ילד, אנו סוללים את דרכנו אנו בחיים.
במעגל נעלה את השאלות שמעסיקות הורים שבוחרים בדרך האנסקולינג לחינוך וגידול של עצמם ושל ילדיהם, ונחלוק את הנסיון והתובנות של כולנו.
אקולוגיה חברתית קהילתית
נרקיס שדה
חינוך ביתי:
"...אז איך הם לומדים?"
"...מה אנחנו לא מספיק טובים בשבילך?"
ומה יהיה עם ...? ואחר כך...? ומה...? ואיך...???
בחרתי בדרך חיים שונה מהסביבה בה אני חיה. יש מי שהתרחקו, יש מי שהרגישו רגשי נחיתות ויש מי שהיו סקרנים. גם אני הרגשתי רגשי נחיתות, פחדתי שמא אני טועה והייתי סקרנית לדעת מה קורה אצלם.
מתוך המקום המבודד שלי החלטתי לאזור אומץ וליצור גשר:
וכך, מעבר לחברים בחינוך הביתי, הרווחנו חברים מהישוב שאפשר לנסוע אליהם באופניים, שאפשר לבלות איתם בשבתות וחגים, וכשנפגשים בארועים של הישוב תמיד יש עם מי לשבת ולדבר בכיף.
גיליתי שהקשרים שנוצרים מתוך המפגשים האלה, מבשילים לעצמאות אצל הילדים, יוצרים קשרי ידידות בין המשפחות, ותחושת ערבות הדדית. דברים שחלמתי עליהם.
מצד שני, ההתמודדות במהלך בניית הגשר שיוצר את הקשר, מחייבת התבוננות פנימה, וקבלת המציאות כפי שהיא: הבית והבגדים הפשוטים, העובדה שקצב הלמידה אצל הילדים שונה, הרגלי השינה, הרגלי הצריכה, ובכלל סדרי העדיפות השונים.
בנוסף לכך קיים גם הצורך להיות מאוד מסבירה - מסבירת פנים מצד אחד ומסבירה את החינוך הביתי מצד שני, מבלי להפוך דוברת בשם אחרים...
אני מאמינה בצורך של קהילה בסביבת החיים שלי, מעין גידול מקומי בגן הפורה. המעורבות שלנו בתוך שתי הקהילות מבורכת ומעשירה מאוד.
מזמינה אתכם לדבר על אקולוגיה חברתית קהילתית בה כל השותפים מרוויחים, צומחים ומועשרים.
חינוך ביתי:
"...אז איך הם לומדים?"
"...מה אנחנו לא מספיק טובים בשבילך?"
ומה יהיה עם ...? ואחר כך...? ומה...? ואיך...???
בחרתי בדרך חיים שונה מהסביבה בה אני חיה. יש מי שהתרחקו, יש מי שהרגישו רגשי נחיתות ויש מי שהיו סקרנים. גם אני הרגשתי רגשי נחיתות, פחדתי שמא אני טועה והייתי סקרנית לדעת מה קורה אצלם.
מתוך המקום המבודד שלי החלטתי לאזור אומץ וליצור גשר:
- גשר שיהווה את הדרך להיכרות עם דרכנו בחינוך הביתי.
- גשר לסובלנות.
- גשר לקבלה שלי את דרכי וגם את דרך שכניי השונה משלי.
- גשר שיספק את האפשרות לחברה עבור הילדים וגם עבורנו ההורים.
- גשר שימיס את השיפוטיות ההדדית ואת הריחוק.
- גשר שיצור קשר בין אנשים בישוב.
וכך, מעבר לחברים בחינוך הביתי, הרווחנו חברים מהישוב שאפשר לנסוע אליהם באופניים, שאפשר לבלות איתם בשבתות וחגים, וכשנפגשים בארועים של הישוב תמיד יש עם מי לשבת ולדבר בכיף.
גיליתי שהקשרים שנוצרים מתוך המפגשים האלה, מבשילים לעצמאות אצל הילדים, יוצרים קשרי ידידות בין המשפחות, ותחושת ערבות הדדית. דברים שחלמתי עליהם.
מצד שני, ההתמודדות במהלך בניית הגשר שיוצר את הקשר, מחייבת התבוננות פנימה, וקבלת המציאות כפי שהיא: הבית והבגדים הפשוטים, העובדה שקצב הלמידה אצל הילדים שונה, הרגלי השינה, הרגלי הצריכה, ובכלל סדרי העדיפות השונים.
בנוסף לכך קיים גם הצורך להיות מאוד מסבירה - מסבירת פנים מצד אחד ומסבירה את החינוך הביתי מצד שני, מבלי להפוך דוברת בשם אחרים...
אני מאמינה בצורך של קהילה בסביבת החיים שלי, מעין גידול מקומי בגן הפורה. המעורבות שלנו בתוך שתי הקהילות מבורכת ומעשירה מאוד.
מזמינה אתכם לדבר על אקולוגיה חברתית קהילתית בה כל השותפים מרוויחים, צומחים ומועשרים.
אקטיביזם סביבתי: מהקומפוסט ועד לכנסת
יובל ספיר
המאבקים הסביבתיים בישראל מאופיינים בעיקר בתגובה כפויה ליוזמות נדל"ניות ואחרות. המאבק הסביבתי הראשון בישראל על שמירת ביצות החולה, היה כתגובה לתכנית הקק"ל לייבשן. מאבקים סביבתיים כאלו, נגד הקמת יישובים באזורים טבעיים והפחתת הזיהום באזור רמת חובב – רובם נערכים כתגובה לצעדים של הצד הפוגע, או כתגובה לבעיה שכבר קיימת. הפעילות הסביבתית הפרטית גם היא בחלקה הגדול נערכת כתגובה למפגעים סביבתיים או תכניות למפגעים כאלו.
בדיון ננסה להדגיש את חשיבות המעבר מהגנה להתקפה, ונעלה רעיונות לדרכים הרבות בהן ניתן לתרום לשמירת הטבע והסביבה באופן אקטיבי. הדיון יעסוק בנושאים הנוגעים גם לרמה המקומית-נקודתית, וגם לרמה הארצית והעולמית, כולל נגיעה בפוליטיקה עכשווית.
הנחות יסוד לדיון הן כי המשתתפים בו מונעים מתוך רצון לפעול למען הסביבה והטבע, כי השמירה על הטבע ועל איכות חיי האדם הם ערכים חשובים, וכי שמירת הסביבה איננה מיטיבה רק עם הכלל, אלא גם מתגמלת את כל מי שעוסק בנושא ואת סביבתו הקרובה.
מונחי יסוד:
אקולוגיה – המדע העוסק ביחסים בין האורגניזם לסביבתי. כולל יחסי טורף –נטרף, דינמיקה של אוכלוסיות, התאמה לבית גידול וכדומה.
איכות הסביבה – שיפור תנאי החיים של האדם.
סביבה – שם כולל לנושאים מגוונים, לא בהכרח בעלי קשר ביניהם.
ירוק – צבע. יכול להווצר בערבוב של כחול וצהוב.
אקטיביזם – פעולה יזומה.
מאבק – נסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות לפעול בדרך הרצויה לנאבק.
המאבקים הסביבתיים בישראל מאופיינים בעיקר בתגובה כפויה ליוזמות נדל"ניות ואחרות. המאבק הסביבתי הראשון בישראל על שמירת ביצות החולה, היה כתגובה לתכנית הקק"ל לייבשן. מאבקים סביבתיים כאלו, נגד הקמת יישובים באזורים טבעיים והפחתת הזיהום באזור רמת חובב – רובם נערכים כתגובה לצעדים של הצד הפוגע, או כתגובה לבעיה שכבר קיימת. הפעילות הסביבתית הפרטית גם היא בחלקה הגדול נערכת כתגובה למפגעים סביבתיים או תכניות למפגעים כאלו.
בדיון ננסה להדגיש את חשיבות המעבר מהגנה להתקפה, ונעלה רעיונות לדרכים הרבות בהן ניתן לתרום לשמירת הטבע והסביבה באופן אקטיבי. הדיון יעסוק בנושאים הנוגעים גם לרמה המקומית-נקודתית, וגם לרמה הארצית והעולמית, כולל נגיעה בפוליטיקה עכשווית.
הנחות יסוד לדיון הן כי המשתתפים בו מונעים מתוך רצון לפעול למען הסביבה והטבע, כי השמירה על הטבע ועל איכות חיי האדם הם ערכים חשובים, וכי שמירת הסביבה איננה מיטיבה רק עם הכלל, אלא גם מתגמלת את כל מי שעוסק בנושא ואת סביבתו הקרובה.
מונחי יסוד:
אקולוגיה – המדע העוסק ביחסים בין האורגניזם לסביבתי. כולל יחסי טורף –נטרף, דינמיקה של אוכלוסיות, התאמה לבית גידול וכדומה.
איכות הסביבה – שיפור תנאי החיים של האדם.
סביבה – שם כולל לנושאים מגוונים, לא בהכרח בעלי קשר ביניהם.
ירוק – צבע. יכול להווצר בערבוב של כחול וצהוב.
אקטיביזם – פעולה יזומה.
מאבק – נסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות לפעול בדרך הרצויה לנאבק.
בין הורים לילדים - על הפער שבין הרצוי למצוי
סוניה זרחי
לפני שהפכנו להורים, היו לנו בראש תמונה או דימוי של ההורה המושלם – איך הוא מתנהג, איך הוא מטפל בילדים, איך הוא מגיב אליהם. יתכן אפילו שזה ההורה שרצינו להיות. אחר-כך נולדו לנו ילדים, והיו לנו בראש דימוי או תמונה, של הדרך בה צריכים לגדול ילדים, איך הם יתנהגו, מה הם יאהבו ואולי אף איך הם יראו.
להיות הורה, זה לא קל, לגדל ילד זה לא קל.
אבל לפעמים, הכי קשה, זה הפער, בין האופן ששבו דמיינתי את עצמי כהורה לבין האופן בו אני מתנהג עם הילדים שלי בחיים האמיתיים; הפער בין הדמיונות שלי ואולי אף התמונה הלא מודעת שיש לי על הילד שלי, לבין מה שהוא במציאות.
את הפער הזה ממלאת האשליה שאם רק אנהג נכון, אם רק אעשה את המעשה הנכון, תוכל התמונה הדמיונית להתגשם במציאות; אם רק אלמד את הדרך הטובה והנכונה לגידול ילדים ילדי יצאו בדיוק }כפי שדמיינתי אותם.
אבל כולנו יודעים שברוב המקרים הפער בין הדמיון לבין המציאות הוא כמעט בלתי ניתן לגישור.
איך להתייחס לפנטזיות שלנו, איך לקבל את המציאות, במה למלא את הפער בין שני אלה – על כך נשוחח במעגל של שיתוף ותמיכה.
לפני שהפכנו להורים, היו לנו בראש תמונה או דימוי של ההורה המושלם – איך הוא מתנהג, איך הוא מטפל בילדים, איך הוא מגיב אליהם. יתכן אפילו שזה ההורה שרצינו להיות. אחר-כך נולדו לנו ילדים, והיו לנו בראש דימוי או תמונה, של הדרך בה צריכים לגדול ילדים, איך הם יתנהגו, מה הם יאהבו ואולי אף איך הם יראו.
להיות הורה, זה לא קל, לגדל ילד זה לא קל.
אבל לפעמים, הכי קשה, זה הפער, בין האופן ששבו דמיינתי את עצמי כהורה לבין האופן בו אני מתנהג עם הילדים שלי בחיים האמיתיים; הפער בין הדמיונות שלי ואולי אף התמונה הלא מודעת שיש לי על הילד שלי, לבין מה שהוא במציאות.
את הפער הזה ממלאת האשליה שאם רק אנהג נכון, אם רק אעשה את המעשה הנכון, תוכל התמונה הדמיונית להתגשם במציאות; אם רק אלמד את הדרך הטובה והנכונה לגידול ילדים ילדי יצאו בדיוק }כפי שדמיינתי אותם.
אבל כולנו יודעים שברוב המקרים הפער בין הדמיון לבין המציאות הוא כמעט בלתי ניתן לגישור.
איך להתייחס לפנטזיות שלנו, איך לקבל את המציאות, במה למלא את הפער בין שני אלה – על כך נשוחח במעגל של שיתוף ותמיכה.
גיל 3 קו פרשת מים בחינוך ביתי תקציר מיום עיון 2009}
גיל ההתבגרות
אורנה שפרון
כשאנחנו חושבים על בני נוער בגיל ההתבגרות, פעמים רבות אנחנו מדמיינים ילדים מגודלים שיכולותיהם הפיזיות דומות ליכולות שלנו המבוגרים – אם לא עולות עליהן, אבל מכל שאר הבחינות הם עדין לא לגמרי בוגרים. הקונפליקט בתוך הפער הזה שקיים בתוכם הוא בלתי נמנע. ואנחנו, ההורים מתכוננים לתקופה סוערת, למצבי רוח משתנים, לפרצי מרד שמאיימים עלינו ועל הסדר הציבורי.
בני הנוער בשלב הזה של החיים מבשילים לכדי אדם בוגר מכל הבחינות. הם מגלים את דעותיהם ומתחילים לעמוד עליהן, המיניות שלהם מבשילה, היכולות שלהם להתנהל בעולם באופן עצמאי – הן מבחינת פרנסה והן מבחינת הדאגה לשלומם הולכות וגדלות, הם שואלים שאלות על החיים שלהם ועל האופן שבו אנחנו גידלנו אותם, מתחילים לגלות את הרצונות שלהם ואת הכיוון או את הכיוונים בהם הם ירצו לצעוד במהלך החיים – או במילים אחרות, הם נהיים ממש דומים לנו.
שיווי המשקל ששרר בינינו לבינם כשהיו ילדים מתערער בשלב הזה ומתבקש סדר חדש. החיים לצד אדם בוגר (אם כי צעיר) שיש לו כבר סדר עדיפויות משלו, שמחליט בעצמו על חלקים הולכים וגדלים של אורחות חייו, שבוחר את בחירותיו שלא בהכרח תואמות את הבחירות שלנו בחיים, מהווים אתגר לשני הצדדים. למעשה האתגר הזה ימשיך ללות אותנו ההורים מעתה ואילך בקשר עם ילדינו – משום שהם ימשיכו בדרכם לעצמאות וליחודיות גם כאשר יעזבו את הבית וגם כאשר יבחרו את הבחירות שלהם בתור אנשים בוגרים.
מה יהיה? מה עושים? איך מתכוננים? האם אפשר להתכונן?
על כך נשוחח במעגל שמתאים להורים לילדים צעירים שמתכוננים לשלב הזה, הורים לבני נוער, והורים לילדים בוגרים שכבר לא נמצאים בחסות ההורים.
כשאנחנו חושבים על בני נוער בגיל ההתבגרות, פעמים רבות אנחנו מדמיינים ילדים מגודלים שיכולותיהם הפיזיות דומות ליכולות שלנו המבוגרים – אם לא עולות עליהן, אבל מכל שאר הבחינות הם עדין לא לגמרי בוגרים. הקונפליקט בתוך הפער הזה שקיים בתוכם הוא בלתי נמנע. ואנחנו, ההורים מתכוננים לתקופה סוערת, למצבי רוח משתנים, לפרצי מרד שמאיימים עלינו ועל הסדר הציבורי.
בני הנוער בשלב הזה של החיים מבשילים לכדי אדם בוגר מכל הבחינות. הם מגלים את דעותיהם ומתחילים לעמוד עליהן, המיניות שלהם מבשילה, היכולות שלהם להתנהל בעולם באופן עצמאי – הן מבחינת פרנסה והן מבחינת הדאגה לשלומם הולכות וגדלות, הם שואלים שאלות על החיים שלהם ועל האופן שבו אנחנו גידלנו אותם, מתחילים לגלות את הרצונות שלהם ואת הכיוון או את הכיוונים בהם הם ירצו לצעוד במהלך החיים – או במילים אחרות, הם נהיים ממש דומים לנו.
שיווי המשקל ששרר בינינו לבינם כשהיו ילדים מתערער בשלב הזה ומתבקש סדר חדש. החיים לצד אדם בוגר (אם כי צעיר) שיש לו כבר סדר עדיפויות משלו, שמחליט בעצמו על חלקים הולכים וגדלים של אורחות חייו, שבוחר את בחירותיו שלא בהכרח תואמות את הבחירות שלנו בחיים, מהווים אתגר לשני הצדדים. למעשה האתגר הזה ימשיך ללות אותנו ההורים מעתה ואילך בקשר עם ילדינו – משום שהם ימשיכו בדרכם לעצמאות וליחודיות גם כאשר יעזבו את הבית וגם כאשר יבחרו את הבחירות שלהם בתור אנשים בוגרים.
מה יהיה? מה עושים? איך מתכוננים? האם אפשר להתכונן?
על כך נשוחח במעגל שמתאים להורים לילדים צעירים שמתכוננים לשלב הזה, הורים לבני נוער, והורים לילדים בוגרים שכבר לא נמצאים בחסות ההורים.
הנוהל החדש לחינוך ביתי – התארגנות הקהילה
רועי שרון, סשה זיניגרד, דני דנקנר, מלכי סווידלר, רני כשר, שרה-רבקה ארנסטוף
לאחרונה פרסם משרד החינוך את הנוהל החדש למתן אישורים לחינוך ביתי. הנוהל החדש תיקן בעיות רבות שהיו בנוהל הקודם, אך גם השאיר הרבה בעיות לא-מטופלות. כקהילה אנחנו עדיין לומדים איך הוא מיושם בשטח, ומקווים שלדיאלוג שנוצר בשנתיים האחרונות בינינו למשרד החינוך תהיה השפעה חיובית בקונפליקטים שבהכרח ייווצרו ביישומו. דבר אחד בטוח: להתארגנות של קהילת המחנכים בבית הייתה השפעה על עיצוב הנוהל הזה.
יש שאומרים שההשפעה הזו קטנה מדי, ויש שחושבים שהיא גדולה מדי או לא בכיוון הנכון; יש שחושבים שצריך לנצל את ההשפעה הזו לשינוי הנוהל בכיוונים אחרים, ויש שחושבים שצריך לעקוף את משרד החינוך וליזום שינוי חקיקה. שמענו הרבה תגובות כאלה בשנים הקודמות. עכשיו זה הזמן בשביל כל מי שחושב כך לקחת יוזמה ולהוביל פעילות ציבורית לטובת כלל קהילת המחנכים בבית.
מה צריך לעשות עכשיו?
מוזמנים למעגל כל מי שיש לו רעיונות לפעילויות ציבוריות: מה צריך לעשות, איך לעשות את זה, מי יכול לעשות את זה?
מוזמנים למעגל כל מי שמעוניין לקחת חלק בפעילות ציבורית. זה לא חייב להיות משהו גדול או ארצי, זה יכול להיות קשור לקהילת המקומית שלכם. זה יכול להיות משהו שמחייב חשיפה ציבורית או קשרים עם אנשי ציבור, או משהו שבכלל לא דורש לצאת מהבית. תחשבו מה מתאים לכם לעשות, כמה זמן יש לכם, ואילו מגבלות. ואם אתם רוצים לעזור אבל לא יודעים במה, בואו ונחשוב על זה ביחד.
מוזמנים כל מי שיש לו ביקורת, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה אחרת. מוזמנים גם כל מי שיש לו שבחים, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה עוד יותר טוב.
נשמח לראות את כולכם – אנחנו נהיה כאן לאורך כל שלושת המעגלים: לכו לשני המעגלים שהכי מעניינים אתכם ובסבב הנותר בואו לדבר איתנו ולחלוק איתנו את מחשבותיכם.
לאחרונה פרסם משרד החינוך את הנוהל החדש למתן אישורים לחינוך ביתי. הנוהל החדש תיקן בעיות רבות שהיו בנוהל הקודם, אך גם השאיר הרבה בעיות לא-מטופלות. כקהילה אנחנו עדיין לומדים איך הוא מיושם בשטח, ומקווים שלדיאלוג שנוצר בשנתיים האחרונות בינינו למשרד החינוך תהיה השפעה חיובית בקונפליקטים שבהכרח ייווצרו ביישומו. דבר אחד בטוח: להתארגנות של קהילת המחנכים בבית הייתה השפעה על עיצוב הנוהל הזה.
יש שאומרים שההשפעה הזו קטנה מדי, ויש שחושבים שהיא גדולה מדי או לא בכיוון הנכון; יש שחושבים שצריך לנצל את ההשפעה הזו לשינוי הנוהל בכיוונים אחרים, ויש שחושבים שצריך לעקוף את משרד החינוך וליזום שינוי חקיקה. שמענו הרבה תגובות כאלה בשנים הקודמות. עכשיו זה הזמן בשביל כל מי שחושב כך לקחת יוזמה ולהוביל פעילות ציבורית לטובת כלל קהילת המחנכים בבית.
מה צריך לעשות עכשיו?
- לכתוב תוכניות לימודים סטנדרטיות ובקשות סטנדרטיות, ולקבל עליהן אישור מראש. כך משפחות יוכלו להגיש בקשות כמעט ללא השקעת עבודה.
- לרכז מעקב ארצי על תהליך אישור הבקשות: כמה בקשות מוגשות, פרק הזמן שלוקח לכל מחוז להגיב, אחוז הבקשות הנדחות בכל מחוז, וכיו"ב. זה חשוב בעיקר בשביל לזהות הבדלים ביישום הנוהל בין המחוזות, ולדחוף לטיפול בהבדלים אלו.
- בכל אזור, למצוא ולמנות מישהו מהקהילה שיהיה מתאם מול משרד החינוך, יבוא לביקורי בית של מפקחי משרד החינוך אצל משפחות, יקבל עותקים של הניירת, ויתערב במקרה של בעיות בהשגת האישור. לא מדובר בפעילות נגד פקידי משרד החינוך אלא יחד איתם: דבר ראשון שהמתאמים יצטרכו לעשות זה ליצור קשר עם המפקחים באזור שלהם ולהציע להם לעשות הכרות ולעזור בכל מקרה של התלבטות או בעיה.
- להקים קרן הגנה משפטית, שמיועדת בראש ובראשונה לעזור בערעורים של משפחות על דחיית בקשות, עזרה במקרים של התעמרות פקידים במשפחות, ועוד.
- לארגן אירועים ארציים, גם כדי לחזק את הקשרים בין הותיקים בקהילה וגם כדי להגיע לחדשים.
- להתחיל לפעול לקראת הגרסה הבאה של הנוהל (כלומר הגרסה שתבוא לאחר הנוהל שיצא זה עתה): לרכז בחודשים הקרובים הערות לנוהל החדש, להתחיל מגעים עם משרד החינוך לקראת הקמת ועדה חדשה, וכו'.
- לרכז את הפעילות במישור החקיקה בכנסת: אפשר להתייעץ עם הח"כ לשעבר (וראש ועדת החינוך של הכנסת לשעבר) הרב מלכיאור שמנוסה מאד בחקיקה חינוכית, לנסות לאתר ח"כים רלוונטיים, ועוד.
מוזמנים למעגל כל מי שיש לו רעיונות לפעילויות ציבוריות: מה צריך לעשות, איך לעשות את זה, מי יכול לעשות את זה?
מוזמנים למעגל כל מי שמעוניין לקחת חלק בפעילות ציבורית. זה לא חייב להיות משהו גדול או ארצי, זה יכול להיות קשור לקהילת המקומית שלכם. זה יכול להיות משהו שמחייב חשיפה ציבורית או קשרים עם אנשי ציבור, או משהו שבכלל לא דורש לצאת מהבית. תחשבו מה מתאים לכם לעשות, כמה זמן יש לכם, ואילו מגבלות. ואם אתם רוצים לעזור אבל לא יודעים במה, בואו ונחשוב על זה ביחד.
מוזמנים כל מי שיש לו ביקורת, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה אחרת. מוזמנים גם כל מי שיש לו שבחים, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה עוד יותר טוב.
נשמח לראות את כולכם – אנחנו נהיה כאן לאורך כל שלושת המעגלים: לכו לשני המעגלים שהכי מעניינים אתכם ובסבב הנותר בואו לדבר איתנו ולחלוק איתנו את מחשבותיכם.
הקומפוסט שלי ואני
עודד נתנאל
הפרדת השיירים האורגניים והגזם הביתי, והפיכתם לקומפוסט היא אחד הדברים הפשוטים, אך בעלי ההשפעה הגדולה ביותר ביחס להשקעה, שכל אחד מאיתנו יכול לעשות למען שמירה על סביבה בריאה ובת-קיימא. ישנן אפשרויות שונות לעשות זאת, בבית פרטי, בבית דירות עירוני, או בהתארגנות יישובית.
לייצור קומפוסט ביתי יש תועלת מיידית בהקטנת נפח הפסולת ההולך להטמנה, טיוב הקרקע בקומפוסט המוכן, הפחתת פליטת גזי חממה, חסכון מים בגינון, ועוד. אך מעבר לכך, עולות תובנות וחוויות חדשות, המחברות אותנו לדברים ששכחנו. התרבות שלנו מרגילה ומעודדת אותנו להרחיק מאיתנו את השיירים והפסולת כמה שיותר מהר. השקית נסגרת, מושלכת לפח ברחוב, ומכאן והלאה זה כבר לא קשור אלינו. מישהו כבר ידאג לזה, ומשהו כבר יקרה לזבל הזה. אנחנו לא מקדישים הרבה מחשבה למה שקורה לזבל שלנו, ולהשפעה שלו על הסביבה שאנו (או מישהו אחר) חיים בה.
במעבר להפרדת אשפה וייצור קומפוסט, אנו חווים באופן בלתי אמצעי את המעגליות שבטבע, אנו מגלים שמה שנחשב בעינינו כמטרד הופך להיות משאב, ומבינים מה הכוונה בתפישת הפרמקלצ'ר, שלפיה בכל בעיה טמון הפתרון. התובנות האלה עשויות לעודד אותנו לפעול באופן אקטיבי יותר לשיפור העולם שבו אנו חיים, ולהבטחת איכות חייהם של הדורות הבאים.
במעגל נדבר גם על הסיבות והכדאיות שבהכנת קומפוסט ביתי, גם על ההיבטים הטכניים (שיטות שונות, טיפים, נפוץ מיתוסים) וגם על ההשלכות הרחבות יותר מבחינה אישית, סביבתית, ורוחנית, בדרך של שיתוף והקשבה.
הפרדת השיירים האורגניים והגזם הביתי, והפיכתם לקומפוסט היא אחד הדברים הפשוטים, אך בעלי ההשפעה הגדולה ביותר ביחס להשקעה, שכל אחד מאיתנו יכול לעשות למען שמירה על סביבה בריאה ובת-קיימא. ישנן אפשרויות שונות לעשות זאת, בבית פרטי, בבית דירות עירוני, או בהתארגנות יישובית.
לייצור קומפוסט ביתי יש תועלת מיידית בהקטנת נפח הפסולת ההולך להטמנה, טיוב הקרקע בקומפוסט המוכן, הפחתת פליטת גזי חממה, חסכון מים בגינון, ועוד. אך מעבר לכך, עולות תובנות וחוויות חדשות, המחברות אותנו לדברים ששכחנו. התרבות שלנו מרגילה ומעודדת אותנו להרחיק מאיתנו את השיירים והפסולת כמה שיותר מהר. השקית נסגרת, מושלכת לפח ברחוב, ומכאן והלאה זה כבר לא קשור אלינו. מישהו כבר ידאג לזה, ומשהו כבר יקרה לזבל הזה. אנחנו לא מקדישים הרבה מחשבה למה שקורה לזבל שלנו, ולהשפעה שלו על הסביבה שאנו (או מישהו אחר) חיים בה.
במעבר להפרדת אשפה וייצור קומפוסט, אנו חווים באופן בלתי אמצעי את המעגליות שבטבע, אנו מגלים שמה שנחשב בעינינו כמטרד הופך להיות משאב, ומבינים מה הכוונה בתפישת הפרמקלצ'ר, שלפיה בכל בעיה טמון הפתרון. התובנות האלה עשויות לעודד אותנו לפעול באופן אקטיבי יותר לשיפור העולם שבו אנו חיים, ולהבטחת איכות חייהם של הדורות הבאים.
במעגל נדבר גם על הסיבות והכדאיות שבהכנת קומפוסט ביתי, גם על ההיבטים הטכניים (שיטות שונות, טיפים, נפוץ מיתוסים) וגם על ההשלכות הרחבות יותר מבחינה אישית, סביבתית, ורוחנית, בדרך של שיתוף והקשבה.
השפעת ההנקה על סגנון ההורות
צביה בריקל
כהורים אנחנו מקבלים הרבה החלטות הקשורות לגידול הילדים ולאורח החיים המשפחתי. אחת ההחלטות הראשונות נוגעות לדרך ההזנה של התינוק - האם להיניק אותו או לתת לו תחליפי חלב אם. על פניו זו נראית החלטה נקודתית שנוגעת רק בעניין האוכל, אבל עם הזמן מסתבר שההחלטה על הנקה גוררת אחריה השלכות הנוגעות לתחומים רבים ושונים בחיים.
במעגל נשתף אחד את השני באופן בו ההחלטה הזאת, שנראית קטנה ומוגדרת לכאורה, משפיעה על התייחסותנו לילדינו, לבני זוגינו ולחיים שלנו בכלל.
המעגל מתאים לאמהות ולאבות שרוצים להבין יותר את המשמעות של ההנקה על כל המערך המשפחתי.
כהורים אנחנו מקבלים הרבה החלטות הקשורות לגידול הילדים ולאורח החיים המשפחתי. אחת ההחלטות הראשונות נוגעות לדרך ההזנה של התינוק - האם להיניק אותו או לתת לו תחליפי חלב אם. על פניו זו נראית החלטה נקודתית שנוגעת רק בעניין האוכל, אבל עם הזמן מסתבר שההחלטה על הנקה גוררת אחריה השלכות הנוגעות לתחומים רבים ושונים בחיים.
במעגל נשתף אחד את השני באופן בו ההחלטה הזאת, שנראית קטנה ומוגדרת לכאורה, משפיעה על התייחסותנו לילדינו, לבני זוגינו ולחיים שלנו בכלל.
המעגל מתאים לאמהות ולאבות שרוצים להבין יותר את המשמעות של ההנקה על כל המערך המשפחתי.
חינוך ללא כפייה – כשהאידיאלים והמציאות נפגשים
אור-לי ברלב
אנחנו חיים בעולם לא מושלם. אני לא מחדשת בכך דבר כשאני כותבת זאת. כמה לא מפתיע לגלות שגם אנחנו לא מושלמים. ואם ניגע בנקודה רגישה: אנחנו הורים לא מושלמים. אין חיה כזו, הורה מושלם. וכך, בעולם כל כך לא מושלם, גם הרעיונות היפים ביותר, ניתנים ליישום רק באופן חלקי. ואז אנחנו נשארים עם הפער שבין הרצוי למצוי.
איך חיים עם הפער הזה? איך הורה, שמאמין בחינוך ללא כפייה, מרגיש כשהוא מוצא את עצמו לפתע סוטה מדרכו וכופה? מה עושים אז? ואיך לומדים להפנים שפה חדשה, כמו חינוך ללא כפייה, כך שהיא תהיה לנו נגישה גם ברגעי המשבר? האם חינוך ללא כפייה אפשרי גם כשנגמרים הכוח, הסבלנות והיצירתיות? ואם כן, איך?
ובכלל, האם יש כפייה שנחשוב שהיא מוצדקת? האם ישנה כפייה שהיא הדבר הנכון לנו לעשותו ברגע מסוים עם ילדנו המסוים? האם יש לחינוך ללא כפייה של כל אחד מאיתנו קווים אדומים? ואם כן, איפה הם עוברים?
במעגל נשוחח על שאלות אלה ואחרות, נחדד עוד את התפיסה שמבקשת לגדל ילדים בכבוד ובהתחשבות הדדיים, ובעיקר ננסה למצוא, כל אחד מאיתנו, את החיבור האישי המדויק ביותר לנו, לרעיון החינוך ללא כפייה.
אנחנו חיים בעולם לא מושלם. אני לא מחדשת בכך דבר כשאני כותבת זאת. כמה לא מפתיע לגלות שגם אנחנו לא מושלמים. ואם ניגע בנקודה רגישה: אנחנו הורים לא מושלמים. אין חיה כזו, הורה מושלם. וכך, בעולם כל כך לא מושלם, גם הרעיונות היפים ביותר, ניתנים ליישום רק באופן חלקי. ואז אנחנו נשארים עם הפער שבין הרצוי למצוי.
איך חיים עם הפער הזה? איך הורה, שמאמין בחינוך ללא כפייה, מרגיש כשהוא מוצא את עצמו לפתע סוטה מדרכו וכופה? מה עושים אז? ואיך לומדים להפנים שפה חדשה, כמו חינוך ללא כפייה, כך שהיא תהיה לנו נגישה גם ברגעי המשבר? האם חינוך ללא כפייה אפשרי גם כשנגמרים הכוח, הסבלנות והיצירתיות? ואם כן, איך?
ובכלל, האם יש כפייה שנחשוב שהיא מוצדקת? האם ישנה כפייה שהיא הדבר הנכון לנו לעשותו ברגע מסוים עם ילדנו המסוים? האם יש לחינוך ללא כפייה של כל אחד מאיתנו קווים אדומים? ואם כן, איפה הם עוברים?
במעגל נשוחח על שאלות אלה ואחרות, נחדד עוד את התפיסה שמבקשת לגדל ילדים בכבוד ובהתחשבות הדדיים, ובעיקר ננסה למצוא, כל אחד מאיתנו, את החיבור האישי המדויק ביותר לנו, לרעיון החינוך ללא כפייה.
להיות יוצא דופן
שירה חופש
נשמע מוכר?
כמה פעמים עמדתם נבוכים או דווקא לא מול השאלות האלו?
ואיך הרגשתם להיות כל כך שונים משאר החברה?
איך מתמודדים עם זה?
האם באמת צריך כל פעם לתת את כל ההסברים והפרטים?
איך מרגישים בנוח בין החברים ועל מה משוחחים כשכולם מדברים על הטיול השנתי או על המבחן בהיסטוריה?!
נשמע ונשמיע דברים שונים במעגל בני-נוער בחינוך ביתי.
- מה, חופש היום?
- אתם ביום כיף עם אמא?
- ילדים, אין בית ספר?
- עוד פעם יש שביתה?
- חינוך ביתי? איזה מין דבר זה? מה זה – שיטה?
- ומה אתם עושים כל היום? ואיך תדעו לקרוא ולכתוב?
- ואיך תדעו את כל מה ש"צריך" לדעת? ומה יצא מכם? מה תעשו בחיים?
- וחברים, יש לכם? ותעודת בגרות?
- ומה עם חוק חינוך חובה?"
- אני בכל זאת מציע לכם לנסות ללכת לבית ספר – זה חשוב!
נשמע מוכר?
כמה פעמים עמדתם נבוכים או דווקא לא מול השאלות האלו?
ואיך הרגשתם להיות כל כך שונים משאר החברה?
איך מתמודדים עם זה?
האם באמת צריך כל פעם לתת את כל ההסברים והפרטים?
איך מרגישים בנוח בין החברים ועל מה משוחחים כשכולם מדברים על הטיול השנתי או על המבחן בהיסטוריה?!
נשמע ונשמיע דברים שונים במעגל בני-נוער בחינוך ביתי.
לידה טבעית בבית חולים
שרהלה שפס-וינקלר ודנה הופר
לידה נטולת התערבויות בחדר מאובזר במיטב המכשור המודרני, כריות רכות, מיילדת נעימה ואדיבה, בן-זוג מפזר בחדר את כל הציוד והפינוקים שהבאנו מהבית, הכבוד (ויש כבוד) במבטי היולדות כשאת חולפת במסדרון לכיוון החדר הטבעי, הדולה (שגם עשתה לך קורס הכנה ללידה) כבר מורחת את הידיים בשמן ריחני... תיכף יגיע המסג', ממש מתבקש לנשום לנהום בקולות נמוכים...
האם כך בטוח ונכון ללדת בשבילי ובשביל התינוק שלי? האם זה אפשרי בכלל?
איך אפשר להשיג זרימה ושלווה בלידה בבית חולים ללא מאבק?
מהו המיקום הפנימי שיכול לאפשר לי ללדת כמו שאני רוצה? איך אפשר להשאר במקום הפנימי ולא לתת למציאות החיצונית להשפיע עלי?
איך אפשר ללדת בלידה טבעית אם אין חדר מתאים, אם המיילדת לא מוכשרת לכך, אם בן הזוג מפחד?
האם כדאי לכתוב תוכנית לידה? איך אפשר לתכנן את הבלתי ניתן לתכנון?
האם כדאי ורצוי להגדיר מהי לידה טבעית, או שדוקא טשטוש של הגדרות, יכול להרגיע, להוריד צפיות, לאפשר גמישות?
איך השפה שבה אני חושבת ומשתמשת יכולה לעזור לי או להפריע למהלך הלידה?
לידה טבעית בבית חולים, האם זהו אוקסימורון או אפשרות טובה ובטוחה עבורי?
למעגל מוזמנות דולות ומיילדות, נשים שעומדות ללדת וכאלה שכבר ילדו, לשיחת שיתוף וליבון של סוגיות אלה וסוגיות נוספות הקשורות ללידה טבעית בבית חולים.
לידה נטולת התערבויות בחדר מאובזר במיטב המכשור המודרני, כריות רכות, מיילדת נעימה ואדיבה, בן-זוג מפזר בחדר את כל הציוד והפינוקים שהבאנו מהבית, הכבוד (ויש כבוד) במבטי היולדות כשאת חולפת במסדרון לכיוון החדר הטבעי, הדולה (שגם עשתה לך קורס הכנה ללידה) כבר מורחת את הידיים בשמן ריחני... תיכף יגיע המסג', ממש מתבקש לנשום לנהום בקולות נמוכים...
האם כך בטוח ונכון ללדת בשבילי ובשביל התינוק שלי? האם זה אפשרי בכלל?
איך אפשר להשיג זרימה ושלווה בלידה בבית חולים ללא מאבק?
מהו המיקום הפנימי שיכול לאפשר לי ללדת כמו שאני רוצה? איך אפשר להשאר במקום הפנימי ולא לתת למציאות החיצונית להשפיע עלי?
איך אפשר ללדת בלידה טבעית אם אין חדר מתאים, אם המיילדת לא מוכשרת לכך, אם בן הזוג מפחד?
האם כדאי לכתוב תוכנית לידה? איך אפשר לתכנן את הבלתי ניתן לתכנון?
האם כדאי ורצוי להגדיר מהי לידה טבעית, או שדוקא טשטוש של הגדרות, יכול להרגיע, להוריד צפיות, לאפשר גמישות?
איך השפה שבה אני חושבת ומשתמשת יכולה לעזור לי או להפריע למהלך הלידה?
לידה טבעית בבית חולים, האם זהו אוקסימורון או אפשרות טובה ובטוחה עבורי?
למעגל מוזמנות דולות ומיילדות, נשים שעומדות ללדת וכאלה שכבר ילדו, לשיחת שיתוף וליבון של סוגיות אלה וסוגיות נוספות הקשורות ללידה טבעית בבית חולים.
למה אין לנו מים, ומה כל אחד יכול לעשות בעניין
רני כשר
עניין המחסור במים בישראל תפס כותרות בחודשים האחרונים, ולא בכדי. מצבנו עגום, והעתיד אינו צופן בשורות משמחות (כלומר, לא סביר שימצאו פתאום באר מים-חיים מול חופי הים התיכון, אשר תספיק לנו לשמונה דורות קדימה...).
המצב הנוכחי הוא שאין מספיק מים מתוקים לספק את צרכינו הנוכחיים. הגדלת כמות המים הזמינה יכולה להעשות על-ידי יבוא מים (יקר, צורך אנרגיה ומזהם, לא מספק) או על-ידי התפלת מים (כנ"ל). הפתרון היחיד הוא הקטנת צריכת המים.
בניגוד למקובל, המשק העירוני-ביתי הוא הצרכן הגדול ביותר של מים שפירים ("מי ברז"), כך שהפעם לא נוכל להטיל את האחריות לפתרונות על החקלאות או על התעשייה, ונאלץ להבין שאנחנו הפתרון היחיד.
במעגל נבחן היכן קיימת צריכת המים ה"עודפת" החל מהרמה הארצית, דרך הרמה המוניציפלית ועד לרמה הביתית. כך גם ניתן יהיה לראות היכן המקומות בהן ניתן לחסוך ולחזור לצריכת מים "שפויה". נראה שיש הרבה פעולות התנהגותיות וטכניות-פשוטות שכל אחד יכול ליישם בביתו ובחצרו כדי להפחית את צריכת המים שלו, ולהגמל במעט מההתמכרות המזיקה ל... מים זורמים.
המקלחות והאסלות הן הצרכנים העיקריים בבית. לכן הפחתת המקלחות וצמצום זמן המקלחת למינימום עשויים לחסוך מיידית כ-15-10% מהצריכה. מיחזור מי המקלחת לשימוש לשטיפת האסלות יביא לצמצום של לפחות 30% נוספים. התקנת חסכמים בכל הברזים בבית עשויה להביא לצמצום של 20-10% לפחות.
הגינה היא הצרכן העיקרי בבתים צמודי קרקע וצמודי גינה. הפניית מי הגשם אל הגינה בחורף, ומיחזור המים האפורים (מקלחות, כיורים, כביסה) לפני או אחרי טיהור, ושימוש בצמחים שאינם דורשים הרבה מים, יביאו לחיסכון של 50% לפחות.
למקפידים יותר, התקנת מערכת איסוף מי-גשם עשויה לחסוך כמעט לחלוטין את השימוש במי-ברז בחורף, ומיחזור מלא של המים האפורים לגינה עשוי להביא לצריכה כמעט אפסית גם בגינה. חיסכו ואימצו!!
עניין המחסור במים בישראל תפס כותרות בחודשים האחרונים, ולא בכדי. מצבנו עגום, והעתיד אינו צופן בשורות משמחות (כלומר, לא סביר שימצאו פתאום באר מים-חיים מול חופי הים התיכון, אשר תספיק לנו לשמונה דורות קדימה...).
המצב הנוכחי הוא שאין מספיק מים מתוקים לספק את צרכינו הנוכחיים. הגדלת כמות המים הזמינה יכולה להעשות על-ידי יבוא מים (יקר, צורך אנרגיה ומזהם, לא מספק) או על-ידי התפלת מים (כנ"ל). הפתרון היחיד הוא הקטנת צריכת המים.
בניגוד למקובל, המשק העירוני-ביתי הוא הצרכן הגדול ביותר של מים שפירים ("מי ברז"), כך שהפעם לא נוכל להטיל את האחריות לפתרונות על החקלאות או על התעשייה, ונאלץ להבין שאנחנו הפתרון היחיד.
במעגל נבחן היכן קיימת צריכת המים ה"עודפת" החל מהרמה הארצית, דרך הרמה המוניציפלית ועד לרמה הביתית. כך גם ניתן יהיה לראות היכן המקומות בהן ניתן לחסוך ולחזור לצריכת מים "שפויה". נראה שיש הרבה פעולות התנהגותיות וטכניות-פשוטות שכל אחד יכול ליישם בביתו ובחצרו כדי להפחית את צריכת המים שלו, ולהגמל במעט מההתמכרות המזיקה ל... מים זורמים.
המקלחות והאסלות הן הצרכנים העיקריים בבית. לכן הפחתת המקלחות וצמצום זמן המקלחת למינימום עשויים לחסוך מיידית כ-15-10% מהצריכה. מיחזור מי המקלחת לשימוש לשטיפת האסלות יביא לצמצום של לפחות 30% נוספים. התקנת חסכמים בכל הברזים בבית עשויה להביא לצמצום של 20-10% לפחות.
הגינה היא הצרכן העיקרי בבתים צמודי קרקע וצמודי גינה. הפניית מי הגשם אל הגינה בחורף, ומיחזור המים האפורים (מקלחות, כיורים, כביסה) לפני או אחרי טיהור, ושימוש בצמחים שאינם דורשים הרבה מים, יביאו לחיסכון של 50% לפחות.
למקפידים יותר, התקנת מערכת איסוף מי-גשם עשויה לחסוך כמעט לחלוטין את השימוש במי-ברז בחורף, ומיחזור מלא של המים האפורים לגינה עשוי להביא לצריכה כמעט אפסית גם בגינה. חיסכו ואימצו!!
תמיכה בהתפתחות דרך תנועה תקציר מיום עיון 2009}
תנאים לחינוך ביתי
ליאת אטלס
הרבה אנשים לא עושים חינוך ביתי כי: אין להם כסף, אין להם בית גדול, הם גרים בקומה חמישית, אין משפחות נוספות באזור, אין להם סבלנות, הם לא משכילים, אין להם בן זוג, אין להם בת זוג, אין להם אוטו, אין להם חברים בסביבה הקרובה ואולי עוד סיבות.
האם למרות המגבלות ניתן לבחור אחרת?
האם ניתן לבחור בחינוך ביתי גם אם חלק מהתנאים ההכרחיים לא מתקיימים?
האם תנאים אלו הם הכרחיים?
במעגל נשאל את עצמנו את השאלות ונשתף בתשובות האישיות שמצאנו. מוזמנים הורים שמתלבטים ונמנעים, וגם הורים שהיו בעבר במצב דומה והצליחו למרות זאת.
מעגל שיתוף ותמיכה.
הרבה אנשים לא עושים חינוך ביתי כי: אין להם כסף, אין להם בית גדול, הם גרים בקומה חמישית, אין משפחות נוספות באזור, אין להם סבלנות, הם לא משכילים, אין להם בן זוג, אין להם בת זוג, אין להם אוטו, אין להם חברים בסביבה הקרובה ואולי עוד סיבות.
האם למרות המגבלות ניתן לבחור אחרת?
האם ניתן לבחור בחינוך ביתי גם אם חלק מהתנאים ההכרחיים לא מתקיימים?
האם תנאים אלו הם הכרחיים?
במעגל נשאל את עצמנו את השאלות ונשתף בתשובות האישיות שמצאנו. מוזמנים הורים שמתלבטים ונמנעים, וגם הורים שהיו בעבר במצב דומה והצליחו למרות זאת.
מעגל שיתוף ותמיכה.
תקשורת עם תינוקות ברחם
חגית נובק
...ופתאום, ביום בהיר אחד אני מגלה שאני בהריון. אדם חדש מתחיל בי את התפתחותו. מי אתה אדם חדש? מאיפה באת? ולמה דווקא עכשיו? ולמה דווקא אלי? מהן המתנות שאתה נושא עמך - למען עצמך, למען העולם, למעני? ומהן המתנות שאתה עומד לזכות בהן במסע שלך שתחילתו בתוכי?
מהרגע הראשון, ואולי אפילו עוד לפניו אני מרגישה שמדובר באדם שלם. שלם בכל רגע. זהו אדם אחר, שאינו אני, ושהוא גם אני בעת ובעונה אחת. כבר בתחילתו של הריוני הראשון התחלתי לגלות את העונג הגדול הטמון בתקשורת עם התינוקות שלי בעודם ברחם. ומהריון להריון אני הולכת ומגלה את סודותיה של התקשורת המופלאה הזו.
להיות הורה של תינוק ברחם פירושו לצאת למסע מרתק של הוויה בין העולמות, אשר מזמן מגע ישיר עם המסתורין של הקיום האנושי הקודם ללידה. בשלב הזה של הקיום האנושי ניתנת לנו ההזדמנות לטפח מערכת יחסים עמוקה עם האדם שבחר בנו להיות הוריו. זהו פרק זמן ייחודי וקצר שבו התינוק שלנו, שעתיד לגדול ולהפוך לאדם בוגר, עדיין לא נולד אל תוך מציאות עולם החומר, ועם זאת הוא כבר קיים כאדם שלם ומושלם בכל רגע. נסיוני מלמד אותי כי התינוקות כמהים לתקשורת איתנו, ההורים, בכל שלב של חייהם. בעודם ברחם הם מאותתים לנו בשלל דרכים יצירתיות ומבקשים את תשומת-ליבנו. הם אוהבים להקשיב לנו, ומצפים שנקשיב גם להם. המהלך המהיר של חיי היומיום שרובנו נתונים בו, יחד עם שלל ההתניות התרבותיות שלנו, ממסכים לעיתים קרובות את יכולתנו למצוא בתוכנו את השקט וההקשבה העמוקה המאפשרים לתקשר עם התינוק שברחם. חשוב שנבין כי כל שנדרש בעצם הוא הפנייה של תשומת הלב והזמנה פנימית בתוכנו כלפי הילד שעדיין לא נולד.
נסיוני מלמד אותי, כי טיפוח של תקשורת עמוקה בזמן המופלא של ההריון, מאפשר לבסס קשר עם התינוק גם לאחר הלידה. הקשר הזה, שהוא ברובו קשר לא מילולי, מהווה יסוד איתן לטיפוח של מערכת יחסים עמוקה ואוהבת עם ילדינו למשך שארית חיינו וחייהם.
אני מזמינה אתכם – אמהות ואבות - למעגל של התנסות, הקשבה ושיתוף אודות הקשר המופלא שמבקש תינוקנו (ומבקשים החיים) לרקום עימנו בתקופת ההריון. כל מה שנדרש הוא ראש פתוח, לב פתוח והקשבה עמוקה.
...ופתאום, ביום בהיר אחד אני מגלה שאני בהריון. אדם חדש מתחיל בי את התפתחותו. מי אתה אדם חדש? מאיפה באת? ולמה דווקא עכשיו? ולמה דווקא אלי? מהן המתנות שאתה נושא עמך - למען עצמך, למען העולם, למעני? ומהן המתנות שאתה עומד לזכות בהן במסע שלך שתחילתו בתוכי?
מהרגע הראשון, ואולי אפילו עוד לפניו אני מרגישה שמדובר באדם שלם. שלם בכל רגע. זהו אדם אחר, שאינו אני, ושהוא גם אני בעת ובעונה אחת. כבר בתחילתו של הריוני הראשון התחלתי לגלות את העונג הגדול הטמון בתקשורת עם התינוקות שלי בעודם ברחם. ומהריון להריון אני הולכת ומגלה את סודותיה של התקשורת המופלאה הזו.
להיות הורה של תינוק ברחם פירושו לצאת למסע מרתק של הוויה בין העולמות, אשר מזמן מגע ישיר עם המסתורין של הקיום האנושי הקודם ללידה. בשלב הזה של הקיום האנושי ניתנת לנו ההזדמנות לטפח מערכת יחסים עמוקה עם האדם שבחר בנו להיות הוריו. זהו פרק זמן ייחודי וקצר שבו התינוק שלנו, שעתיד לגדול ולהפוך לאדם בוגר, עדיין לא נולד אל תוך מציאות עולם החומר, ועם זאת הוא כבר קיים כאדם שלם ומושלם בכל רגע. נסיוני מלמד אותי כי התינוקות כמהים לתקשורת איתנו, ההורים, בכל שלב של חייהם. בעודם ברחם הם מאותתים לנו בשלל דרכים יצירתיות ומבקשים את תשומת-ליבנו. הם אוהבים להקשיב לנו, ומצפים שנקשיב גם להם. המהלך המהיר של חיי היומיום שרובנו נתונים בו, יחד עם שלל ההתניות התרבותיות שלנו, ממסכים לעיתים קרובות את יכולתנו למצוא בתוכנו את השקט וההקשבה העמוקה המאפשרים לתקשר עם התינוק שברחם. חשוב שנבין כי כל שנדרש בעצם הוא הפנייה של תשומת הלב והזמנה פנימית בתוכנו כלפי הילד שעדיין לא נולד.
נסיוני מלמד אותי, כי טיפוח של תקשורת עמוקה בזמן המופלא של ההריון, מאפשר לבסס קשר עם התינוק גם לאחר הלידה. הקשר הזה, שהוא ברובו קשר לא מילולי, מהווה יסוד איתן לטיפוח של מערכת יחסים עמוקה ואוהבת עם ילדינו למשך שארית חיינו וחייהם.
אני מזמינה אתכם – אמהות ואבות - למעגל של התנסות, הקשבה ושיתוף אודות הקשר המופלא שמבקש תינוקנו (ומבקשים החיים) לרקום עימנו בתקופת ההריון. כל מה שנדרש הוא ראש פתוח, לב פתוח והקשבה עמוקה.
משתמשת