איך להוציא את הילד מהמיטה

אשמח לעצות בנושא הבא -
אני רוצה להוציא את התינוק שלי, בן שנה וחצי, מהמיטה. שיפסיק לישון אתי, שיפסיק לינוק ולגעת בלי סוף, שיפסיק להתעורר בכל פעם שאני זזה, שיניח לי.
כבר שמונה שנים אני הרה-יולדת-מניקה-חולקת, כבר לא הכי צעירה, הבית מלא, הגוף מזייף, די. התעייפתי.
אז מה ההתלבטות?
ככה -
אנחנו גרים בבית עם שתי קומות. בקומה אחת אנחנו ישנים, ובקומה האחרת הילדים. בין לבין יש מדרגות.
השאלה היא לאן להעביר את הילד.
האופציות -

להציב לו מיטה קטנה בחדר שלנו, וללמד אותו לישון בה. הבעיה - ברור שהוא יקום ממנה ויטפס עלי.
להציב לו מיטת תינוק בחדר שלנו, וללמד אותו לישון בה - כשלב ביניים לפני המעבר לחדר האחר.
להציב לו מיטת תינוק בחדר המיועד לו, עם אחיו בן ה-5. כשלב ביניים לפני המעבר למיטה הגדולה באותו החדר.
להעביר אותו ישר למיטת נוער עם מעקה, בחדר עם אחיו. הבעיה - המדרגות. (אי אפשר לחסום את המדרגות אצלנו, ולא הגיוני לחסום את הכניסה לחדר, כי אחיו צריך את הדרך פנויה כשהוא קם מתוך שינה לשירותים).

מה כדאי לעשות?
תודה

הערה: את הגדולים הוצאתי מהמיטה בשלב מאוחר יותר, ישר למיטות נוער. החדרים שלנו ושלהם היו סמוכים, והם נעו בחופשיות ביניהם והיו מגיעים לינוק לפי הצורך. מאז עברנו לדירה הזו, והמדרגות האלו הן סיבת ההתייעצות שלי כאן. תודה

סליחה שאין לי משהו מועיל להגיד, רק שאלה: מתי הגדולים הפסיקו לנוע בחופשיות מהחדר שלהם אליכם? כי שלנו נעים בחופשיות ואנחנו תוהים מתי נזכה לישון לילה שלם לבד...

אצלי הפתרון היה לשים את הילד במיטה משלו בחדרנו.
(הגדול יש איתנו עד גיל מאוחר יותר, אבל הקטן היה "קשה" יותר- שינה קלה וכו')
בהתחלה הוא היה מתחיל את הלילה במיטה בחדר של הגדול ואז בהתעוררות הראשונה עובר אלינו (סביבות 3 בלילה). אבל לאט לאט הוא התחיל להתעורר מוקדם יותר ויותר והסידור השתבש... ואני כבר הייתי בתחילת הריון נוסף... היה קשה.
ואז עברנו לדירה אחרת עם חדר שינה ענקי ושם שמנו לו מיטה משלו (איתנו). הוא יכול לעבור בקלות למיטה שלנו, אבל אני פשוט מעבירה אותו חזרה למיטה שלו אחרי שהוא נרדם, בעקביות. בהתחלה הוא היה קם הרבה ועובר אלינו, אבל עם הזמן (אולי חודש- חודשיים) הוא התחיל להתעורר הרבה פחות (ומדובר בילד שלא ישן יותר משעתיים רצוף בשנה וקצת הראשונות שלו... אז ישן יותר ז"א מתעורר פעם- פעמיים בלילה)- כנראה הוא הבין שלא משנה כמה הוא עובר אלינו באמצע הלילה הוא יקום במיטה שלו בסוף...
בבוקר אני כן מאפשרת לו להצטרף אלי, בשמחה ובכיף...

אמנם זו הייתה עבודה קשה (להתעורר כדי להעביר אותו בכל פעם)- אבל היה שווה את זה כי לא היה בכי, והמעבר היה חלק לגמרי.
עכשיו, אגב, הרבה פעמים הוא נרדם צהריים במיטה שלו, מרצון. בלילה עדיין אני מרדימה במיטה שלנו ומעבירה אח"כ לשלו. אבל הוא מתעורר הרבה פחות- לפעמים בכלל לא (מוצלא לבד את הבקבוק של המים ונרדם חזרה)

אגב, התהליך בא תוך כדי גמילה מהנקה, דרך תמ"ל, תה- ועכשיו מים.
(לא שאני מציעה או משהו, פשוט ככה יצא- בגלל ההריון... אבל אולי בגלל שהוא גם נגמל מהנקה אז הוא התחיל לישון יותר טוב)

אני רוצה להוציא את התינוק שלי, בן שנה וחצי, מהמיטה. שיפסיק לישון אתי, שיפסיק לינוק ולגעת בלי סוף, שיפסיק להתעורר בכל פעם שאני זזה, שיניח לי.
וו'או, את נשמעת עייפה מאוד וכועסת בשל כך על התינוק שלך, שהוא כ"כ כ"כ תינוק עדיין.
אני ממש לא מתכוונת לפגוע או לכתוב משהו שיכעיס. בבקשה קבלי את מילותי ככנות ומתוך רצון לעזור.. :
האם יתכן שהצורך שלך בלישון טוב יותר, יוכל להיפתר בדרך שונה מלהגלותו מהחדר?
האם מיטה גדולה מאוד, תשנה את הדינמיקה? האם ניסיתם וריאציות שונות של שינה - בין שלושתכם ? יתכן שהוא יתעורר פחות מתזוזה שלך, אם לאחר הירדמו את תישני מעט רחוק ממנו? אולי האיש לצידו ?
נראה לי ששווה לנסות את רעיון המיטה משלו, או מיתחם משלו במיטה : אצלנו הוא "תחום" בנחש ענק כזה.. שלרוב עוצר את ההתגלגלות שלו בלילה עלי.
נראה לי שהוצאתו מהחדר תגרום לשינה של כולכם להיות מוטרדת יותר, הוא יתעורר ויחפש אותך וזה כמו שנשים מיניקות קמות מס' פעמים בלילה לחדר אחר

זה מעייף פי כמה מלהסתובב אליו.
את למודת ניסיון, ובטח יודעת שיש משברים וימים מעייפים במיוחד . ויש טובים יותר.
מאחלת שתצלחו את אלו הקשים, חיבוק ועידודים.

אודליה - תודה. אני עדין שוקלת את נושא ההנקה, לא סגור. הדברים שכתבת חשובים לי!
מתעניינת - אני לא האדם הנכון לשאול. הילדים עדין מגיעים חופשי

אבל בתדירות נמוכה יותר, כיום נהנים מאד להתפנק במיטות של עצמם
מציעה - תודה, ולא לא לא. אני לא כועסת על התינוק בכלל, אני מאוהבת בו עד כלות. אבל אני כועסת על עצמי על שהגעתי לבריאות מדורדרת כזו, שאני בטוחה שקשורה גם לכך שכל כך הרבה שנים לא ישנתי כמעט אף לילה בלי ילדים עלי. תודה על הרעיונות ועל הכתיבה העדינה והנוגעת!

אני רוצה להעיר משהו בקשר לשם הדף:
לפני שנכנסתי היה נדמה לי שמדובר בילד יותר גדול שלא רוצה לקום בבוקר, ואת צריכה רעיונות 'להוציא אותו מהמיטה' בבקרים.

נראה לי כדי שיהיה ברור יותר, עדיף:
איך להוציא את הילד מהמיטה המשפחתית
(או משהו אחר שתבחרי)

הי אהבת, אפשר לשנות באמת ל - איך להוציא את התינוק מהמיטה. (לא יודעת איך משנים אבל). תודה על ההערה

מסכימה איתך שמגיע לך לישון.
הוא כבר לא קטן מאוד,הוא יכול בהחלט להבין דברים.

לי היה תהליך דומה עם הבת שלי.
הלכנו לדיקור סיני,אולי זה משהו שאת מתחברת אליו.הרופאה איבחנה אצלה חולשה באיזה מרידיאנים,,ועשתה לה טיפול של חיזוק.גם היו המלצות של תזונה .
ומה שבטוח היא הבינה לאט לאט את העינין שהיא יכולה לבוא אלי רק בבוקר.
המיטה שלה היתה לידי .
לפעמים שמתי את הקרש של המיטה למניעה של הזדחלות לכיווני.
אני לא יודעת להגיד לך אם עדיף לישון במיטה גדולה שבה לכולם יש מקום, או מיטות לכל אחד.
יש מקרים שבהם הילד סתם מתבלבל כי הגבולות לא ברורים לו ,משהו קוגניטיבי פשוט.
להרגשתי, זה נעים להיות באותו חדר, כי אם מישהו מתעורר ורע לו(לא כל לילה , אבל נגיד אם יש חום),יכול יותר בקלות להגיע אליך ואת רואה הכל ולא מתעוררת מרעשים מפחידים של ילד שנופל במדרגות(טפו לא עלינו),גם חוסך חימום בחורף.

אני לא יודעת מה הכי טוב, מעבר לזה שכולם פה יסכימו על כך שלהתחבק ולהתכרבל לפני השינה ובבוקר זה דבר מצויין .
אני חושבת שזה עינין של גבולות.
גבולות לא בעינין השינה ,אלא בכל תחום בחיים.
להסביר לילדים שאמא כבר קורסת.
שלאמא כבר אין אנרגיה אחרי שנים.שנים!
שצריך לשמור על אמא .
גם הילדים הגדולים צריכים לדעת מה את רוצה מהם=לסייע לך לשמור את כוחותיך ,וגם הקטן צריך לדעת,אחרי שתשננו לו השכם והערב:בלילה אתה ישן במיטה שלך, תבוא לקבל חיבוק בבוקר.

אולי האחים יכולים לחבק את הקטן שבינהם.

איך להוציא את התינוק מהמיטה
זה עדיין נשמע מוזר.
לא נראה לי שלכל אחד ברור שמדובר במיטה שלך/המיטה המשפחתית.

איך להוציא את התינוק מהמיטה המשפחתית
או: איך להוציא תינוק מהמיטה המשפחתית

בעצם, אולי:
איך להפסיק לינה משותפת עם תינוק
הכי ברור

_להסביר לילדים שאמא כבר קורסת.
שלאמא כבר אין אנרגיה אחרי שנים.שנים!_
את זה אפשר להסביר לבן שנה וחצי? האם הוא אמור להתחשב בשיקול כזה?! ומה זו אשמתו שהוא האחרון בתור בהפרש כזה?

שיפסיק לישון אתי, שיפסיק לינוק ולגעת בלי סוף, שיפסיק להתעורר בכל פעם שאני זזה, שיניח לי.
אותי מעניין מה קורה בשעות היום - האם גם אז הוא מטריף אותך? ואם כן, איך את מתמודדת עם זה?
האם זה קורה רק בלילה?

שליחה על ידי tאמא* » 08 יוני 2009, 23:02

_שלאמא כבר אין אנרגיה אחרי שנים.שנים!
את זה אפשר להסביר לבן שנה וחצי? האם הוא אמור להתחשב בשיקול כזה?! ומה זו אשמתו שהוא האחרון בתור בהפרש כזה?
שיפסיק לישון אתי, שיפסיק לינוק ולגעת בלי סוף, שיפסיק להתעורר בכל פעם שאני זזה, שיניח לי.
אותי מעניין מה קורה בשעות היום - האם גם אז הוא מטריף אותך? ואם כן, איך את מתמודדת עם זה?
האם זה קורה רק בלילה?_

לעניות דעתי כן ניתן וחשוב להסביר את זה לילד בן שנה וחצי , לא במילים במעשים.

אם לאמא לא נוח לישון ביחד עם התינוק. אז גם לטובת האמא ובעיקר לטובת התינוק (עד כמה שישמע מוזר) יש למצוא דרך להפריד .
אם אמא תמשיך לתת לו לנגוע בה, לתת לו להתעורר בכל פעם שהיא זזה למרות שהיא קורסת. לא רק שזה משפיע לרעה עליה ועליו במיידית גם נותן מסר שמותר לנגוע באמא גם כשזה לא נוח לה. ובעתיד מותר לנגוע בו גם כשזה לא נוח לו (כי הוא לוקח דוגמא מאמא.) ומעביר מסר דומה גם לילדים האחרים.
מותר לאמא להרגיש שזה מטריף אותה, וזה לא עושה אותה פחות טובה או אוהבת.

אז כן ילד בן שנה וחצי יונק יכול להבין שמעכשיו יש כללים אחרים. אם אני היתי במקומך היתי מעבירה אותו למיטה בחדר שלכם, אם הוא חוזר לישון אתכם אז להעביר אותו חזרה למיטה באהבה ובנחישות. (ואם אפשר אז את ההעברה שיעשה האבא...).
את או האבא יכולים להרדים אותו במיטה שלו כשאת או האבא שוכבים לצידו... ואחר כך לחזור למיטה שלכם.
גם אחד הילדים יכול לסייע... בעזרה בלהרדים אותו. או כל דרך שתרגיש נכונה לכם.שמחד תכבד את הצורך שלך בהפרדה ומאידך לעזור ליילד בתהליך באהבה ובכבוד.

סיפור שסיפרה לי חברה: על תינוק נדמה לי שהיה בן 8 חודשים. שאחרי שחלה התרגל לישון רק על הידיים ולהורים היה קשה. יעצו להם יועצים למינהם את שיטת החמש דקות. או אמרו להם תהייו נחושים גם אם הוא יבכה... אבל להם זה הרגיש לא נכון ולא עשו את זה. ואז האבא של האשה יעץ להם: תיבנו רכבת מבריסטול שבנויה מ 7 קרונות. כל יום שתרדימו אותו על הידיים תגידו לו כשהייתה קטן חליתה וכך הרדמנו אותך . היום אתה גדול ובריא ואתה יכול להירדם לבד. היום נוציא קרון אחד מהרכבת כשתעלם הרכבת אתה תוכל לישון לבד במיטה מבלי שנצתרך לנדנד אותך.
הילד למד לישון לבד עוד לפני תום ה 7 ימים.
לא יודעת אם בגלל שהבין... או שההרים היו שלמים יותר (שכן זה תהליך גם להורים) אבל זה עבד!

לכן למרות רוח האתר... ולמרות שרבים מאיתנו מקדשים את הלינה המשותפת. ניתן לפעול גם אחרת ועדיין לאהוב את הילד
אני לא חולקת על החשיבות של הלינה המשותפת. וההנקה אבל בהחלט יודעת שיש דברים חשובים נוספים כמו לילמוד להתחשב בצרכים של כולם. ללמד אותו גבולות על גופה של האמא וגופו שלו ועוד.. (מקווה שאני מובנת אין לי כוונה להטיף אלא להביא עוד מבט).

סליחה על אריכות דבריי ובהצלחה.

tאמא, אהבתי את דברייך.

לגבי ההנקה- לא הייתי מוותרת על ההנקה באופן גורף (זה מאוד חסר לי היום, אני הייתי ממש חייבת לגמול בגלל תופעות הריון קשות).
מה שכן- אם יש שיתוף פעולה מצד הבעל אולי אפשר שהוא יקום להאכלה אחת בלילה וזה יקל עליך.
דבר נוסף שעזר בדרך לפני הגמילה זה בקבוק מתוך שינה קצת לפני השעה שהוא אמור לקום בשביל למתוח קצת את זמן השינה הרציפה...
אבל על ההנקות שכיף (למשל בהתכרבלות של הבוקר) לא הייתי מפסידה, בדיעבד.

אני ממש מבינה אותך, עם הראשון שלי הייתי מוכנה לישון גם עד גיל 10... והשני פשוט לא היה מתאים לזה. התעורר מכל פיפס, ינק כל הלילה, נהנה לשרוט אותי ואם הייתי מפסיקה אותו אז זה היה כרוך בהתעוררות. זה לא קשור בכלל לאהבה א לכעס. צריך לחוות ילד כזה כדי להבין שקיים כזה (לפי הראשון הייתי בטוחה שילד שיונק וישן עם ההורים אמור לישון הרבה יותר טוב, ובאופ כללי להיות הרבה יותר נוח...)

עכשיו, אגב, הוא בן שנתיים (אתמול!)- והרבה יותר נעים לישון איתו. לפעמים אני משאירה אותו איתי לכל הלילה. (יש בעיה אחרת כי אני כבר בחודש תשיעי אבל בימים הבודדים שלא כואב לי הכל אז אני משאירה אותו איתי במיטה). השינה שלו הרבה יותר יציבה ואם הוא מתעורר הוא חוזר לישון בקלות.

אולי אפשר לחשוב על כך לא בתור "להוציא מהמיטה"- סופית, אלא מין "פסק זמן" שיאפשר לך מנוחה (וגם לכם כזוג...), וכמו שאמרו איילה וtאמא יגרום לילד לאמץ הרגלי שינה שונים (גבולות/ כללים חדשים וכו'). ואחרי שיתחיל לישון טוב יותר אז אפשר מידי פעם להתפנק ביחד בשינה משותפת (כי לדעתי שנה וחצי זה באמת עדיין פיצי לניתוק מוחלט בלילה- למרות שגם אני עשיתי את זה בהתחלה מתוך ייאוש אבל היה יותר נכון ללכת בדרך מתונה יותר, ופשוט לשים לו מיטה משלו בחדר שלנו)...

_אם לאמא לא נוח לישון ביחד עם התינוק. אז גם לטובת האמא ובעיקר לטובת התינוק (עד כמה שישמע מוזר) יש למצוא דרך להפריד .
אם אמא תמשיך לתת לו לנגוע בה, לתת לו להתעורר בכל פעם שהיא זזה למרות שהיא קורסת_
אני חולקת על זה. ושואלת האם זו הסיבה שהאמא קורסת. האם רק זו ה"עז" שיש להוציא מהמשוואה? האם אין "עז" אחרת, שלא תפגע בתינוק בצורה זו?

זו אני שכתבתי לעיל -
_אותי מעניין מה קורה בשעות היום - האם גם אז הוא מטריף אותך? ואם כן, איך את מתמודדת עם זה?
האם זה קורה רק בלילה?_

ושימו לב שהמשאלה של האמא היא שיניח לי .

הי, כמה תשובות
נפלא לי עם התינוק במשך היום. הוא מקסים, רגוע, טוב לנו מאד אחד עם השני (הגדולים לא רגועים בכלל אבל זה סיפור אחר)
אנחנו ישנים במיטה אחת זוגית, אין מקום למיטה נוספת מקבילה (אפשר להכניס מיטה קטנה, בגודל תינוק, בצד אחר של החדר). אנו מרדימים אותו בערך בשמונה, שזה אומר לשכב לידו עד שהוא נרדם (זה יכול לקחת הרבה זמן, שזו כבר בעיה - בשיא לחץ הערב שאנו רוצים להשקיע בגדולים מקלחות סיפורים וכל זה - אחד מאיתנו תמיד מושבת לגמרי עם ההשכבה של התינוק, ולא פעם נרדם בסוף בעצמו). אחרי שנרדם אני מניקה פעמיים במשך הלילה, תוך שהוא ישן.
בסוף היום כשגם הגדולים סוף סוף ישנים, אני רוצה שני דברים - אחד זמן לעצמי, שני לישון כמו שצריך.
(זמן לעצמי כולל עבודה: אני עובדת, בכתיבה, בלילות).

כשאני באה לישון, אני צריכה להסתדר עם הגוף במקום שהוא משאיר לי, ולישון כמו סימן שאלה. אם אני מנסה להזיז אותו הוא מיד קם, ואז חצי שעה להניק/להרדים מחדש. אם אני קמה לשירותים הוא מתעורר גם. כדי שלא יבכה בקול גדול ויעיר את כולם, שוב חצי שעה להניק/להרדים, לשמור על פאסון רגוע כדי שיירדם, ובינתיים הפיפי כמעט בורח. אם אני מצוננת רוצה ממחטה איך שאני קמה להושיט אליה יד הוא מתעורר, שוב חצי שעה להרדים. כשאני מגיעה למיטה לישון הוא מיד מרגיש ונצמד אלי בכל הגוף. דוקא אני אוהבת את זה, אבל אז כדי להרדים את עצמו הוא שולח לי ידיים ומלטף/צובט וזה מציק לי, אם אני מסובבת לו גב כדי שלא יגיע הוא מתעורר ובוכה איזה לחץ אם יבכה בקול יעיר את כולם. כשאני עובדת בלילה ושומעת אותו קורא לי לינוק אני באה מיד. אם אשאר לשכב לידו אחרי שיסיים הוא ימשיך לישון כאילו כלום, אבל אם אני מנסה לקום (ובדיוק הייתי באמצע משהו במחשב, מחשבה, לא משנה) הוא יתעורר ואז החצי שעה של להרדים. אם אשאר לידו עוד ארדם בעצמי, כי כמה אפשר לשכב במיטה ולבהות בתקרה בחושך כשהגוף כבר קורס גם ככה.

טוב, כתבתי קצת ציורי אבל באמת, כפי שכתבתי למעלה, אני רוצה שבלילה הוא יניח לי. ככה.

כבר שמונה שנים אני הרה-יולדת-מניקה-חולקת

לואיזה, דברייך כאן גורמים לי רק לרצות לתת לך חיבוק גדול

של הזדהות והבנה. יש לי שלושה קטנטנים (הקטנצ'יק בן שנה וחודשיים, הגדולה חגגה עכשיו חמש, האמצעי בן שלוש) ואני לא זוכרת כבר מתיי ישנתי לילה שלם, זה בטוח היה לפני יותר מחמש שנים...

אין מקום למיטה נוספת מקבילה
לגבי הסידור הפיזי בחדר -- גם אצלנו אין מקום למיטות נוספות, וכרגע הפתרון הוא שמיכה מקופלת על הרצפה ברווח הקטן (כ-50 או 60 ס"מ) שבין המטה שלנו אל הקיר, אליה אני מעבירה את התינוקי שלי מדי פעם כשאני מרגישה שאני צריכה יותר מרחב. אפשרות נוספת היא מזרן על הרצפה (גם אם חלקו מתחת למיטה ורק חלק "מציץ" החוצה). עוד אפשרות -- שינוי המיקום של המיטה הזוגית בחדר, אולי הצמדה לאחד הקירות? אולי סיבוב של 90 מעלות...?

ילד בן שנה וחצי יונק יכול להבין שמעכשיו יש כללים אחרים
גם עם זה אני מאוד מסכימה. אצל הילדים הפרטיים שלי זה פחות-או-יותר הגיל בו אני מתחילה גמילת לילה, תוך הסבר שאמא והציצי עייפים וצריכים לנוח בלילה, ואם צמאים אפשר לשתות מים. זה תהליך שלקח לי איזה שבועיים כל פעם, וכמובן שלא הורדתי את כל ההנקות בבת אחת, וכמובן שמחלות ועיניינים תמיד מחזירים את הגלגל קצת אחורה... אבל הנקודה היא שאני מרגישה שבגיל הזה כבר אפשר לנהל עם הפעוט מו"מ על העניינים האלה

וחוץ מזה, מזכירה לעצמי ולך את המנטרה שמחזירה אותי לשפיות בכל פעם שנורא קשה לי: זה יעבור.
אני יודעת שקשה לראות את זה כשכבר שמונה שנים לא ישנת כמו שצריך, ואני יודעת שאת עייפה עכשיו. אבל באמת, זו רק תקופה, ו זה יעבור. את עוד תשני טוב בלילה, עוד תקומי רעננה ומאוששת אחרי 8 שעות שינה רצופות עם חיוך על השפתיים ושיר בלב. תחזיקי מעמד בינתיים

אם אני מנסה להזיז אותו הוא מיד קם, ואז חצי שעה להניק/להרדים מחדש. אם אני קמה לשירותים הוא מתעורר גם. כדי שלא יבכה בקול גדול ויעיר את כולם, שוב חצי שעה להניק/להרדים, לשמור על פאסון רגוע כדי שיירדם, ובינתיים הפיפי כמעט בורח. אם אני מצוננת רוצה ממחטה איך שאני קמה להושיט אליה יד הוא מתעורר, שוב חצי שעה להרדים. כשאני מגיעה למיטה לישון הוא מיד מרגיש ונצמד אלי בכל הגוף. דוקא אני אוהבת את זה, אבל אז כדי להרדים את עצמו הוא שולח לי ידיים ומלטף/צובט וזה מציק לי, אם אני מסובבת לו גב כדי שלא יגיע הוא מתעורר ובוכה איזה לחץ אם יבכה בקול יעיר את כולם. כשאני עובדת בלילה ושומעת אותו קורא לי לינוק אני באה מיד. אם אשאר לשכב לידו אחרי שיסיים הוא ימשיך לישון כאילו כלום, אבל אם אני מנסה לקום (ובדיוק הייתי באמצע משהו במחשב, מחשבה, לא משנה) הוא יתעורר ואז החצי שעה של להרדים
זה נשמע ממש מתסכל ומעצבן. באמת.

יש כאן בעיה נפרדת - השינה שלו קלה מאוד, קלה בצורה בלתי נסבלת.
אולי אפשר לבדוק במקביל גם תזונה (אולי הוא אוכל מתוק בערב), תולעים בטוסיק (מעירות ומרגיזות), אולי טמפרטורת החדר?

אנו מרדימים אותו בערך בשמונה, שזה אומר לשכב לידו עד שהוא נרדם (זה יכול לקחת הרבה זמן, שזו כבר בעיה - בשיא לחץ הערב שאנו רוצים להשקיע בגדולים מקלחות סיפורים וכל זה - אחד מאיתנו תמיד מושבת לגמרי עם ההשכבה של התינוק,
אפשר בהחלט ללמוד להשכיב במקביל (לי אין ברירה אלא להשכיב במקביל, כי אין מישהו אחר להשבית

ובהתחלה זה היה קטסטרופה, ועכשיו זה מובן מאליו שאפשר להקריא לגדול סיפור תוך כדי שהקטן מנמנם, אפשר להיניק ובמקביל להלביש פיג'מה לגדול וכולי).

אם אני מנסה להזיז אותו הוא מיד קם, ואז חצי שעה להניק/להרדים מחדש. אם אני קמה לשירותים הוא מתעורר גם. כדי שלא יבכה בקול גדול ויעיר את כולם, שוב חצי שעה להניק/להרדים, לשמור על פאסון רגוע כדי שיירדם, ובינתיים הפיפי כמעט בורח. אם אני מצוננת רוצה ממחטה איך שאני קמה להושיט אליה יד הוא מתעורר, שוב חצי שעה להרדים....

פשוט מזדהה.
ובלי קשר לכמה שנים את עושה את זה (אצלי זה השני)- ילד עם שינה כזו קלה וחמקנית זה פשוט קשה.
רק מזכירה ששום קיצוניות לא טובה, עדיף לדעתי שתעשי עכשיו שינוי מתון, מאשר אח"כ שינוי קיצוני כי כבר נשברת (אני קצת מצטערת על הפסקת ההנקה לגמרי... הייתי משאירה בכיף את ההנקה של הבוקר לפינוק שלנו)

יש כאן בעיה נפרדת - השינה שלו קלה מאוד, קלה בצורה בלתי נסבלת.
קרוטונית, עם כל העיצות- יש ילדים ששנתם מאד מאד קלה.
בדיעבד, אני מצטערת שלא שמתי די מהתחלה עוד מיטה/מזרון בחדר (בעצם היתה תקופה שכן, אבל לא התמדתי) כדי ליצור הפרדה. אז כן, אני חושבת שהפיתרון הוא כרגע עוד מיטה בחדר.
נכון, נורא נעים לישון איתם, רק שיש ילדים שמאד קשה לישון אתם בגלל ששנתם כל כך קלה ולעיתים גם לאחד ההורים יש שינה מאד קלה.
<אמרה רוקדת שלא מיישמת, וקמה הבוקר מותשת בשל קלות שנתה של בת 4>

קרוטונית, עם כל העיצות- יש ילדים ששנתם מאד מאד קלה
נו, זה לא מה שכתבתי?

אז כן, אני חושבת שהפיתרון הוא כרגע עוד מיטה בחדר
זה נראה אחלה פתרון (אם זה יעבוד).
רק שצריך לזכור שגם ילדים שמעולם לא ישנו עם ההורים, "זולגים" אליהם למיטה מתישהו לפנות בוקר.

לא בענין של לבאס אתכן, אבל עד גיל 10 זה עוד קרה אצלנו לפעמים.
למה זה מבאס?
בהרגשה שלי זה אומר שיש אהבה וקרבה בבית, ושהילדים מרגישים בנוח וסומכים על ההורים שהם רצויים תמיד...

<זוכרת לילה עם כאבי אזניים נוראיים בגיל 10 +- שבו לקח לי המון זמן עד שהעזתי ללכת להפריע לאמא שלי לישון /-:>

באופן טבעי

באופן טבעי