תומיקה מיק שועל

הי
דיברנו לפני המון זמן, התקשרתי לשאול האם את עושה עדין גבינות,אני גרה גם במושב מסילת ציון,זוכרת?
קפצתי לבדוק האם יש חדש,האם התחלת שוב להכין גבינות או שאולי בא לך להפגש??
תוכלי לענות באי מייל שלי: [email protected]
יום טוב!

מזמן לא כתבתי פה הגיגים לעצמי. בעצם, מזמן לא היגגתי וכנראה שזה קשור להכל. לפרק האחרון (אני חיה את חיי לפי פרקים פרקים. האחרון נמשך שנתיים) שנגמר כעת. קראתי את הדף שלי מההתחלה, ו
ומיקה מיק השועל היא שותפתי לחיים כרגע, עד שיצטרף אלינו מישהו בלי זנב שנכתב ב2005 פתאום מצחיק אותי- אני החלפתי אותה במישהו בלי זנב (ככה שבעצם לא צריך לקרוא לי תומיקה, אבל אני נאמנה לה) והמסקנה על מערכת יחסים ממוסדת עם בנאדם מול שותפות פרועה עם כלבה... השועלה ניצחה בגדול! אני לא מזלזלת בבן האנוש. נקרא לו פוצקין. החיים עם פוצקין הסבו לי הנאה רבה, מישהו שמוכן ל"שטויות" של חיים אקולוגיים ומתנסה איתי בכל ההרפתקאות ומכין לי קפה משובח במקינטה כל בוקר... מממ... זה נשמע טוב מדי. אבל כבר שנתיים שלא היגגתי. לא פה ןלא בשום מקום. שנתיים שאני באיזה רעב רוחני, פסיכולוגי, תרבותי בזוגיות. אז די. וגם הוא די. הייתי רוצה לכתוב על זה יותר אבל לא עכשיו ואולי לא בכלל. אולי העמדתי פנים שאני חלק מבני האדם לתקופה, אבל עמוק בפנים שנינו ידענו שלא הוא ולא אני שייכים לאדם, אלא בני שבט הפוצקינים או משהו.

הי, טוב לשמוע אותך. אולי תקפצי איזה יום?

הי, מחר, את מתכוונת היום? אז נהיה בבית רק מארבע בערך. אבל תבואי!
או מחר בבוקר.

הי מתוקה.
לא דיברנו הרבה זמן.
מוסרים לך פה מיאו.
ואני מוסרת נשיקה.

קר לי... קר לי בבית וקר לי בלב. אני עוזבת בלב שלם- את העבודה ואת המושב ואת פוצקין ואת הבית, אבל הארגזים מונחים פה פעורים ומאיימים ואני שוב צריכה לקפל את החיים שלי ולהכניס לקופסא? שוב? מתי זה יפסק? החקלאית יושבת הקבע שבי רוצה כבר להכות שורשים בלי לזוז, והבדואית הנוודת חייבת להמשיך הלאה. אוי אני כל כך תלושה ככה...תלושה ותשושה. לפחות יצא לי חרוז.

הי, לא ידעתי. נספיק עוד לראות אותך? את מקסימה @}

שלום מתוקה, שלחתי לך מייל. אנא הודיעי לי שקיבלת

הֵי, ראית ששלחתי לך מייל אתמול בלילה?
אם לא קיבלת - אנא ידעי אותי, כי זה יכול להיות כבר בקשר למחר.

הוי, פתאום ראיתי את שתי ההודעות האחרונות שכתבת כאן.
מדהים.
נראה שמבחינה מסוימת אנו עומדות בנקודה דומה, לא? עזיבת הישן ויציאה לדרך לא מוכרת....

(למרות שאני עדיין לא חוויתי זוגיות, אז אנ'לא יכולה להגיד שהייתי מוכנה לעזוב את זה לטובת נדודים. מבחינתי אולי אפשר גם וגם...)

מאוד מזדהה גם עם: החקלאית יושבת הקבע שבי רוצה כבר להכות שורשים בלי לזוז, והבדואית הנוודת חייבת להמשיך הלאה.

קבלי חיבוק גדול

והרבה כוח לדרך.

הי
אז אני מבינה שלא יצא לנו להפגש?
האם מצאת שוכרים שיכנסו במקומך? אם לא ,אשמח לדעת, פגשתי איזה זוג במושב שגרים בדירת חדר וישמחו לדעת אם מתפנה משהו גדול יותר
לגבי הכלבה שפירסמת בכיכר השוק,אולי אוכל לספק לה בית זמני..
דברי איתי

לילה, אני מתה מעייפות ומהתרגשות. הכל ארוז, גם התיק. עוד כמה שעות אני טסה לברצלונה, ומשם? אין לי ממש מושג. דרומה, שמעתי שיש המון חוות אורגניות בדרום. אני כל הזמן חושבת על החופש לנוע על פני הארץ והים ללא טיסות אבל אולי יקח לי עוד קצת זמן להתחייב למשהו כל כך מהותי. הלוואי ואמצא אניה בחזור... אני רוצה לישון. לו הציעו לי עכשיו מיטה נוחה הייתי מוותרת על הכל. מי צריך את זה בלאו הכי?! ללכת אל הלא נודע. ואם לא לקחתי מספיק בגדים חמים? או אוהל? טוב אני לא נוסעת. סתם. אין סיכוי.
יאללה! לדרך! להרפתקאה הבאה!

וואו. איזו התרגשות !

ואו, איזה קטע איתו, הוא לא נותן לי להוסיף מסר שלילי.... זאת טעות או שבאופן באמת עושה את זה???? בסך הכל רציתי להכריז שחזרתי ולהביע את מורת רוחי והבילבול הרב שאני שרויה בו כתוצאה מכך.

אוי, ראיתי אותך בדף תום סויה והתלהבתי, אבל הנה את פה !

אשמח לדבר בקרוב...
בהצלחה בהתאקלמות מחדש

התאקלמות מחדש??? זה לא יאמן, חמישה ימים שאני בארץ, חמישה ימי דכדוך ועצבנות (אישית משפחתית פוליטית והורמונלית (; ) ומצאתי דירה בגבעת ברנר!!!! מי שמכירה יודעת שזה סוג של נס. הנה אני בבית קטן עם חדר ירוק ליד עץ החלומות! וגם אני מקבלת חתול ג'ינג'י לחודש! איזה יופי!

הי, התגעגעתי! טוב לשמוע שחזרת. יש סיכוי שתבקרי במולדת הישנה? (מסילת ציון)

ברוכה השבה.
מוזמנת לבקר בעיר הגדולה (ולראות את הגינונת שהצלחנו לגדל כאן ואת ספסל הצמיגים שבנינו...ובכלל, אם תבואי את מוזמנת אלינו)

מכירות...בערך

קנינו ממך גבינות, הבאת לתל אביב ובקרת אצלנו. אולי אותנו את לא זוכרת, אבל את נטע בננו...איך לא?

(אם פולניה גאה...)
את עדיין מכינה גבינות? הבנתי ששבת לקיבוץ. מקווה שעכשיו קישרת מי אנחנו.

פתאום הגריין הזה הופיע לי:
במיתולוגיה האשורית בעל הוא אל צעיר וחזק מאד- אל גשמי הברכה, ואם אני לא טועה- בן זוגה של ענת (אלת החקלאים?). יש הרבה מלים בעברית שנגזרות משם וגם זו. לכן אני דווקא, בבוא הזמן, מאד ארצה בעל. מישהו שיפרה אותי, שימטיר עליי גשמי ברכה. זה מצלצל כל כך בריא.... (תומיקה מיק שועל מתוך בעלי או אישי)

אחותי הקטנה-גדולה היקרה כל כך

אני כל כך מתרגשת למצוא אותך פה

אני בטוחה שבשנייה תדעי מי אני (ואם לא - בשנייה הבאה אני אגיד לך, למרות שאני מתה על משחק הניחושים)
פשוט ראיתי בדף על התינוקת שאוכל חול שאמא שלך היפית מבת-ים, ו

פתאום

קלטתי מי את, וזה כל כך משמח אותי. לא יודעת להסביר למה (סתם, כן יודעת, אבל אין לי כח לכתוב עכשיו את ההסבר).
אני רק אגיד שקראתי את הדף שלך, ואת כל כך יפה, ואמיצה, ואוהבת, ומצחיקה, וחכמה, שאני מוכנה פשוט בכייף לשכב לי פה על העפר, ואת תעברי מעליי, כמו אצל הטיבטים, וכך אזכה בחיי אושר נצחיים. (במילים אחרות - נראה לי שהפעם אני מוכנה למפגש איתך, ולספוג קצת, ואולי גם קצת להספיג מחכמתך).
פשוט, אני כבר כמה חודשים קוראת פה באתר, ומתחילה את תהליך ההטמרה שלי, אבל נורא זקוקה לחיזוקים וסביבה תומכת בחיים הגשמיים (שכן חיי האינטרנט הם הם החיים הרוחניים האמיתיים P-:{{}}), כי אני פחדנית, וביישנית, ופולנייה
ווי ווי ווי, מה השעה... אני חייבת ללכת לישון, בעוד שעה-שעה וחצי אני כבר קמה לפשפש.
טוב, בקיצור, לא עוברת על מה שכתבתי, מחכה להתקשקש איתך, ומקווה לפגוש אותך יום אחד
(אבל לאט לאט, לא לשכוח שאני פחדנית, וביישנית, ופולנייה{{}})
שולחת לך אהבה גדולה, ומחכה להכיר אותך שוב
פיתה @}

יֵההה!
יש זיהוי. יצאנו לדרך...

אז כן, אני אמא. כבר בת שלושה חודשים (האֵם שבִּי).
חיה ברמת השרון, באופן זמני, כבר כמעט 5 שנים, בחדר בחצר של סבא וסבתא של חבר שלנו, עם נבות (אוטוטו 9 שנים), ורק מלכתוב את כל השנים האלו, אני קולטת איזה "יציבה" אני, ממש פאדיחה.
אני צריכה ללכת לישון (כל לילה אותו סיפור), אז אשתדל לקצר (yeah, right):
כבר שנים שאני מנסה לחיות יותר "באופן טבעי" (קודם כל עם עצמי), אבל אני כזאת פחדנית, שכל שינוי אצלי לוקח ים זמן. והדבר העיקרי, שכל חיי איתגר אותי, זה "להתערבב". אני נשמה חופשית כלואה בתוך נפש של פולנייה מנוכרת. אפילו פה, התחלתי לקרוא לקראת הלידה (זה התחיל מזה שרציתי לבדוק אם מישהו כתב איפשהו אם באמת חייבים ציוד לתינוק, מה שנראה לי לא סביר), ולאט לאט התמכרתי, ואח"כ התחלתי קצת לכתוב, אבל אני תמיד מרגישה כזו זרה בכל מקום. כאילו ישר מסתכלים עלי כעל שונה. מעין רגשי נחיתות buit in.
לכן אני אומרת שאולי אצליח להיעזר בך כדי לעשות עוד צעד לתוך הסלט הגדול. כי אותך באמת פגשתי בחיי, ואני לא יכולה להסתתר מאחורי המקלדת. ואולי אצליח ללמוד ממך קצת מן הפשטות שבהתערבבות עם העולם (ככה אני חווה אותך, לפחות). בא לי להתחיל סוף סוף להיות שייכת, ושווה בין שווים.
וחוץ מזה אני מחפשת סביבי אנשים שחיים יותר "באופני", בשביל התמיכה והמוטיבציה.

אין, אני לא מצליחה להתבטא כמו שאני רוצה.
בשלב זה אני מעדיפה להאשים את השעה.
מה איתך?
בזמנו קיבלתי עדכון, אבל זה היה מזמן. אני מבינה שחזרת לברנר.
מה מעסיק אותך בתקופה זו של החיים?

נשיקות

טוב, אני שוב כותבת לעצמי, קצת לסדר את הראש ולספר ליקום (וחוצמזה, כשאני מדברת לעצמי המילים נעלמות באויר ולא נספגות טוב...)
שחזרתי ולהביע את מורת רוחי והבילבול הרב שאני שרויה בו כתוצאה מכך. כתבתי כשנחתתי פה מספרד, ההתאקלמות הסופר-מהירה השכיחה ממני את המחשבות שאיתן חזרתי. ביומי האחרון בניכר קמתי בבוקר בעצבנות ובלבול ועייפות תהומית ויאוש ועוד כאלה רגשות. לא רציתי יותר להכיר ולראות ולחוות, וגם ככה הרגשתי קצת שהסיבה שלשמה יצאתי (לימודית משהו) התפספסה. לפיכך שיניתי את כרטיס הטיסה שלי עוד באותו היום {זה גם ממש נחמד: הייתי כל כך מבולבלת ורציתי להיוועץ במישהו אז פשוט פניתי לבחורה ברחוב במדריד ושטחתי בפניה את ההתלבטות והיא היתה ממש מקסימה! דיברנו שעה ארוכה והיא עזרה לי מאד}, וחזרתי בהפתעה גמורה. הפתעתי בעיקר את עצמי. המשפט שחזרתי עליו שוב ושוב, ועלה לי תוך כדי ציור באותו יום אחרון, הוא my trip has taken an unexpected turn ,ואני עוד צריכה לחזור עליו כדי לזכור שאני עוד בטיול. במסע. רק בארץ.

פשוט, ישראל מיאשת אותי כל כך. בתור לדרכונים בבן גוריון עומד לפני אדון ערבי מבוגר ואשתו. הוא גר בהולנד או משהו. ילדיו ואדמותיו פה. היתה בעיה עם הדרכון. עכבו אותו. הוא נעלב והתחיל לצעוק ("אם הייתי יהודי לא הייתם עושים את זה") ואז באו שוטרים ולקחו אותו. הצעירה שעבדה בבוטקה של הדרכונים גם היא נעלבה. "מה, עם איך שהוא צועק, אני לא יעכב אותו לחקירה?" בדיוק היה תורי. אמרתי לה שהוא פשוט נפגע והרבה אנשים היו מגיבים ככה. אז היא החזירה לי את הדרכון המוחתם בחיוך מר ואמרה "תודה רבה, יום טוב" כשבאמת התכוונה "לכי להזדיין יא אשכנזיה שמאלנית". אספתי את המזודה שלי ויצאתי לאולם הנוסעים בו לא ממתין לי אף אחד. ישבתי על הרצפה בפינה ובכיתי שעה בערך. ברוכה הבאה.
<כאן הייתי רוצה להמליץ לכולן להמנע מהחלטות חפוזות בימים שלפני המחזור. מסתבר שההורמונים משפיעים יותר משחשבנו (-; >
כעבור שעה-שעה וחצי כבר היה בוקר והרכבות התחילו ונסעתי לתל אביב. יש לי זמן לשרוף לפני שאמי היקרה תתעורר ולכן נשארתי שם, ירדתי לחוף עם התרמיל הגדול והכל, והלכתי לשחות ככה, אחרי הזריחה. היתה לי שעה יפה של חסד מיוחד, אף אחד לא יודע שאני כאן! אף אחד על פני כדור הארץ לא יודע איפה אני! אוכל לבלות פה ימים עכשיו, נסתרת, באיזו בועה מחוץ לחלל וזמן....

את חמודה!

כבר מזמן אין לי פטיפון...
מוזמנת בכל עת כשאת מגיעה לעיר הגדולה @}

מי היה מאמין ששינוי העולם יכול לבוא בכזה נועם? בכזאת עדנה?

אני כל כך שמחה ומתרגשת, איך זה בא בכזאת קלות... הבאתי לקייטנה (המדהימה שלנו) בפינת החי את "חיות המחמד המיוחדות שלי", כבר מאתמול אני מותחת את הילדים על זה והם עסוקים בניחושים. שפכתי לפניהם את הדלי של הקומפוסט תולעים מהבית שלי וחיטטתי והרמתי תולעים ביד והסברתי מי הן ואיך הן אוכלות לי את הזבל. התכוננתי להמון איייייכססססס והמון מגעייייייייייייל וגם איזה דוחהההה, אבל הילדים, הילדים המופלאים והמדהימים שלי, חסרי דיעות קדומות וקיבעונות, ביקשו להחזיק ביד, והעבירו בעדינות מאחד לשני, וגם ביקשו לקחת הביתה לגדל! וההורים כמובן נעתרו אחרי שהסברתי בדיוק, ועכשיו יש איזה חמש שש משפחות שאני שיניתי! הם יפרידו זבל! איזה יום מופלא.

את מותק (-:
רק למען התקליט (for the record) - חוסר השייכות שלי הולך איתי בכל מקום שבו אני מסתובבת{{}} בנאמנות אין קץ.
אני לא מחפשת להשתייך לקבוצה מסויימת, אלא מייחלת להרגיש כמו, אני יודעת, שום משובח, שיכול להצטרף ל{{}}כל סלט בגאווה, בלי להניח מראש שבטח בסלט הזה שום זה ממש לא מקובל.
להתערבב פירושו - "אהלן, אני שום, רוב הסיכויים שאני אשדרג לכם את הסלט" בניגוד ל"אהההמ... _סליחה{{}}, איך אתם אוהבים את הסלט שלכם? אני כבר אתאים את עצמי. וסליחה על הריח...."

וגם... <קוראת>
סחתיין על הפצת הבשורה!

אוי, את כותבת כל-כך יפה.

ישבתי על הרצפה בפינה ובכיתי שעה בערך. איך הזדהיתי. זה מה שגם אני בטח הייתי עושה.

ועכשיו יש איזה חמש שש משפחות שאני שיניתי! הם יפרידו זבל!
וואו !

תודה על רשימת המעיינות, היית השנה? יש מים חומים או כאלה שאפשר להיכנס אלהם?

הי, תפוז, הפלצת? [-:
D-:

מרגיעון: "בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום" ...

אני?! (מסתכלת אחורה לוודא שלא פנית לזה בשולחן מאחורי...) פתאום אני לא יודעת מה לענות.
בעצם, אין מה לדאוג, אני רק מניחה את הידיים על המקלדת והבליל (הנוכחי) יוצא.
אני לא זוכרת מה כבר כתבתי. אני בתקופת התפכחות ובדיקה: במשך כל ההריון חוויתי תחושת שלמות, מירכוז, שקט פנימי. תחושות שלא נהגו לפקוד אותי רבות קודם לכן. הרגשתי שאני מגשימה את ייעודי (לא שהגדרתי את זה כך לפני ההריון), שאני יכולה להכיל הרבה יותר (מכל הבחינות..), שאני משמעותית, ושאני אף פעם לא לבד. אחרי הלידה הביטחון עוד נשמר. כאילו זה טבעי (הטבע שלי) - להיות אמא.
לאט לאט העננים יורדים כלפי הקרקע, ואני שוב חווה את עצמי כמו פעם - חסרת ביטחון בדרכי, לא משמעותית, נחותה, שונה ועוד...
בשל המעבר החד, ה"שיעורים" שלי פתאום נורא ברורים, כי הם כאילו לפתע הופיעו. אז אני בשלב של התבוננות והגדרות - מהו שמפריע לי, מחשבות על איך לשנות, ומדי פעם גם מעשים. (הברזל עודנו חם, זה הזמן). אני אנסה לתאר את זה אחרת: מרגע שנכנסתי להריון נולדתי מחדש (שוב P-:{{}}), כל מה שהכרתי בי השתנה (כולל גופי). עם שוך ההורמונים, ותחילת הנחיתה ל"מציאות" (אני כבר לא הריונית, ולאט לאט גם לא אמא טרייה) הדמות הישנה מנסה להשתלט חזרה, אבל אני לא מעוניינת. אני כבר יודעת שאפשר אחרת, ובכל זאת קשה לי להיפטר מדפוסים ישנים. אז אני מנסה עוד לרכב על ענני "ההורמונים" המתפוגגים, כדי להצליח לשמר את מה שנולד, ולראות איך הוא רוצה לחיות.
לא חשוב, נראה לי ש(שוב...) הסתבכתי. מקווה שהבנת משהו.
אז בעצם לשאלתך - מה את? אני עוד לא יודעת. אני בינתיים הכל ולא כלום (-:
למה צריכה לעבור? מה ואיפה מחפשת?

דַבְּרי...

אני לא מחכה, אוהבת שאת מפתיעה אותי פתאום בהודעה...
ד"ש לאיה (-:

ימי האחרונים בדירתי בגבעת ברנר עוברים עליי בריקון/בישול העתודות (סויה מהפריזר, יבשים מהארון) והמון בלאגן. למה לנקות ולסדר אם אני עוזבת. ביום ראשון אני מעבירה את חפצי (המועטים. רוב הארגזים וכאלה בכלל נשארו אצל נאוה בסטודיו) לבת ים ועוברת לשבוע אחד לאוהל בחוה ואדם אשר במודיעין (חוה אקולוגית מופלאה, למקרה שאת לא מכירה). זה הכי רחוק שהצלחתי לתכנן. הם מקבלים אותי כרגע רק לשבוע.
אז, מה העניין...
ציינתי זה מכבר שהיה אמור להיות לי משהו יפה לעשות,פרוייקט, וזה גם היה תופס אותי לשנתיים הבאות לפחות. אבל מאחר ואמור זה שם של דג, זה כבר לא יסתדר. אני תוהה אם להצפין קצת, לאיזור פרדס חנה, להיות קרובה לסבא וסבתא וגם יש לי שם עבודה שאני אוהבת מאד. אבל מה אם חיי שוב ילכו לכיוון הנוחות והזרימה? חיי שגרה נחמדים? אני רוצה שהפרק הקרוב יהיה משמעותי! אני רוצה לעשות משהו. צברתי כבר מספיק ידע, הגיע הזמן לשנות את העולם. את ישראל אני לא מקבלת אלא אם כן אוכל לשנות פה. ואם לא- ברצלונה, גרנדה, סן פרנסיסקו ,מקסיקו.... אני רוצה להקים חוה. אני רוצה להקים מרכז לתרבות אלטרנטיבית. אני רוצה ללמד ציור. אני רוצה לחיות עם עז. אני רוצה אהבה.
אני אפילו כבר לא מבולבלת, פשוט עייפה. איפה לעזאזל החוברת הוראות לחיים שמקבלים בלידה?? איבדתי אותה.

מזדהה עם חלקים נרחבים. גם מפנה את הבית ביום א ועוד אין לי מושג לאיפה. נראה שיש עוד כמה חברה באתר שלא בדיוק מוצאים את עצמם. אולי כדאי להקים מאהל לאבודים? במקום לשלם שכר דירה אפשר להקים מאהל, לקנות איזה טרנספורטר של היפים (כן כן גם אני יצור לא חברותי בעליל).
גם לי נראה שבארץ אין עתיד הבעיה בחו"ל שזה לא מוכר ומפחיד אותי.
סליחה אם נדחפתי לך לדף.

אין בעיה. מי את? יש לך מאהל במקרה?

הי מתוקה, אם את עוברת בסביבה במסגרת שיטוטייך הקרובים, את מוזמנת לבקר @}
הביקור שלך בטוח ישמח אותנו וגם זה סוג של תיקון עולם, לא?

היי תומיקה. נטיתי אוהלי במושב עופר (נמצא ליד מחשב זמנית). הכל מצוין. אני לומד את הצרכים שלי ואת האפשרויות. עדיין הקונספט רחוק מלהיות מגובש, וקשה לי לומר מה אני מחפש, ולחפש אנשים שזה מתאים להם גם. בכל מקרה במילה "מאהל", התכוונתי לקבוצה של אוהלים ולא לאוהל אחד גדול (אם זה מה שהתכוונת), ואם תרצי יש לי אוהל (פשוט מאוד) לתת לך (איפה שלא תהיי). הפיצי את הבשורה!
איך הולך לך ב"חווה ואדם"?

תודה על ההענות. כרגע יש מועמדת אחת למגורים והרבה מועמדים לבייביסיטינג, באופן אישי אני מעדיפה מגורים כי עכשיו זה כנראה כבר יכלול גם כלבה (האיש הציל הבוקר) ובכלל זה אומר לנייד פחות בעלי חיים שצריכים טיפול קרוב. אם זה לא יסתדר עם גיסתי הצעירה והפעלתנית אני אשמח ליצור איתך קשר. תני לי דרך התקשרות מהירה. את ברשימה. תודה שוב.

תומיקה יקרה,
נשמע ש"נוחות ו"זרימה" הן מילות גנאי בשבילך. למה?
האם כשנוח לך היצירתיות דועכת?
האם את יודעת למה את רוצה לשנות את העולם?
האם זה כי זה מה שמשלים אותך? או כי צריך{{}}?
אני למשל, מאמינה ששיפור העולם נעשה ע"י שיפור עצמי. פחות מתחברת ל"פרוייקטים". אבל יודעת שיש אנשים שפועלים באנרגיות אחרות לגמרי.
יכולה להגיד לך שאפילו במילים שאת כותבת כאן בדף הזה (שבכלל מיועדות בעיקר לעצמך) - את כבר עושה שינוי. ואני מוכנה להיות ראייה מס' 1.
לכי דעי מה צופן לך היקום? אולי בכלל כבר מצאת לך את הכיוון ליעד הבא שם ב"חווה ואדם" (שמעתי, לא ביקרתי).
ואגב אהבה... לא היית מאחלת לעצמך שם נוחות וזרימה?
הלוואי עלי, תמיד, ובכל תחום (ובעיקר עם עצמי (-;{{}})

וגם:
"אל תוותר
אם אתה רואה שוטר
אל תהיה פראייר
לכל מי שעובר.....
@}
נה נה נה נה נה
נה נה נה נה נה
@}
אתה צריך להיזהר
על כבודך לא לוותר
אל תחשוב שטויות כך סתם
זה לא ישנה את העולם
@}
הכבוד הוא העיקר
צא והילחם!
שמור עליו כי הוא יקר
מזהב גם כן
@}
הם... הם.. הם...
+אסקימו לימון+
"

אמש עזרתי (ניסיתי) לאמי עם הסקייפ במחשב החדש שלה. איתה אני מורה חסרת סבלנות יותר ואיתי היא תלמידה איטית יותר... לא שומעים אותה, איפה המיקרופון? צריך לחבר מיקרופון. "למה הוא (תמיד יש איזה "הוא" אחראי) לא אמר לי כשהוא נתן לי את המחשב שאצטרך לקנות גם מיקרופון לסקייפ??" זעקה אמי ביאוש ובלבול. "למה את לא אמרת לי כשנולדתי שכשאהיה בת שלושים עדיין לא אדע איפה אני גרה ומה אני עושה?"

<גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך. כך כתוב פה למעלה. האם אנחנו תמיד מצפות שיהיה איזה מורה, מדריך-על שיסביר הכל הכל מראש? שיצפה את התקלות העתידיות כמו מיקרופון חסר או בילבול בחיים וייתן לנו את התשובה מראש? אנחנו מסירות מעצמינו את האחריות לה-כ-ל מראש על ידי כך, כך שכל מה שייותר לנו הוא להיות חסרות ישע ומלאות תלונות כלפי מישהו בעברינו?>

התנדבתי השבוע בחוה ואדם במודיעין. היה טוב. היה קשה. עבדתי (בשעות ובמאמץ) יותר ממה שאני אי פעם עובדת. הרגשתי שאני בחופשה. הגוף שלי הרגיש חיוני וחזק. נשבר לי הגב והתייבלו לי הידיים ונתפסו לי השרירים. כל הסתירות האלה. אני רוצה לחזור לעוד שבוע, אולי יותר. לא שזה מה שיפתור לי את התלבטויות החיים אבל להיות בעיר עוד פחות יפתור. אני בוחנת את עצמי, מביאה את עצמי אל הקצה הפיזי. תנאים ספרטניים, ומביש אותי שעושה רושם שאני היחידה שמוטרדת מכך. האם אני היחידה שקשה לה פיזית? היחידה שקשה לה לקום לפני הזריחה? שחסר לה חשמל?
"נוחות", רוניתה, כך מסתבר, היא לא מילת גנאי. אני אוהבת נוחות. אבל כשאנחנו יושבים על סיר הבשר (טופו (-; ) אנחנו, אני נוטה לשכוח מה אני עושה פה. איפשהו אני מקבלת את זה שאני גרגר חסר משמעות ביקום ומה שמחזיק אותי משמעותית לעצמי לפחות הוא משהו גדול ממני. זה בטח משהו דתי.
if you can't change the world- change yourself, but if you can't change yourself- change your world
the the

בהצלחה עם גינון הגרילה!!!!!!!!!!
(לא מצטרפת כי הפניות שלי מוטלת בספק)
חברים סיפרו לי שבילדותם (לפני שערים וכמה שנים) אמא שלהם, דוקטור לבוטניקה של א"י, היתה לוקחת אותם בלילות לפזר זרעים של חותמיות בכל מיני מקומות בירושלים.
ד"א עכשיו העונה. אחפש איפה המוני הזרעים שהיו לי.
אם מתארגנת ברוב שתילה באיזור מושקה, אני יכולה לארגן כמה מאות שתילים של פשתנית, עודפים מאיזה משתלה. (זה צמח די מעפאן, אבל הרבה יותר טוב מכלום)

נשמע לי בכייף עניין הגרילה
אשמח להצטרף. אני מפזרת תורמוס כחול.

אכן שחר מטל-שחר. היום הוא הסביר לי שאני צריכה לגור בטל-מיה.
אנחנו פה קצת יותר מחצי שנה, ודי בלתי מעורים בעליל במה שקורה פה, חוץ מסביב הגן.
אני זוכרת שקראתי אותך קצת לפני שעברנו, ועוררת בי הרבה עניין. נחמדים מוזמנים לנצל את הבית גם כשאנחנו נמצאים...
תבואי למפגש חילופי הזרעים בחווה ואדם עוד שבועיים? אני מתכוונת להיפרד מהשאריות של אוסף זרעי המקור האסטרונומי שרכשתי וכמעט שלא עשיתי בו כלום (חוץ מלחלק).

היי,
קוראת אותך כאן...
אני שוב מזמינה אלינו.
בואי. לימונענע תחת סוכת הפסיפלורה , לדבר וגם לשתוק אפשר כאן

תמיד גם נשמח ללמוד ממך כמה דברים שיתמכו בשינויים שמנסים לעשות כאן...
עדי ל
054-4415934

לוידעת אם שכחת או סתם צינזרת, יש המשך...

_הילד ישב
על החלון
הוא שמע כלי נשבר ומיהר לסלון
הוא ראה את אמו בוכה
הוא שאל מה קרה מה קרה
היא אמרה שום דבר, לא נורא
אבל הוא הרגיש
שזה (?) לא כשורה..._
ואז זה הגיע.. (טם טה טם)
הם נפרדו במפתיע
לא הסכים לא הסכים לא הסכים
אך זה הגורל
לא היה לו מזל
כך חשב
לפני שעזב
את חייו

(בררר) S-:

אהלן,
בטח, נשמח לארגן משהו, רק שאני צריכה לדעת די הרבה זמן מראש תאריך (רבוטה)
אז את צריכה לדבר איתי במספרים,
וחוץ מזה שיש לך פה עוד כמה אצות נורי שמחכות שתגאלי אותן, ואותי שמחכה שתגאלי אותי מהגעגועים לסושי.
ואם בא לך להתארח אצלנו לכמה ימים את מוזמנת מאוד, הבנתי שאת עכשיו קצת נודדת, אמנם אנחנו לא גרים במקום אטרקטיבי (הודות לאי שור ה*****)
שמעת את הסיפור?
אבל בכל מקרה נשמח לארח אותך כאן,
ביי מותק,
בהצלחה

מאד מתחברת לעניין "סיר הבשר" וגו'
העניין הוא שמנקודת מבטי הצרה, גם מעבר למגורים באיזור חדש + עבודה חדשה + מפגש עם אנשים וסיטואציות וחדשים, כמוהו כהנחת סיר חדש על האש, וככזה - אין לדעת מה יהיה טיב התבשיל החדש.
עם זאת, אין כמו הפיכה יסודית של סדרי עולם, בדמות עבודה מסוג שונה ו{{}}קשה{{}}, פעילות בחלקים לא מוכרים של היום וחיים בתאורה אחרת, כדי לגרום ללידה מחדש (דרך בלייה והתייבלות) של תאי הגוף/נפש/מח/רוח/אחר. מעין restart לכל המערכות. התחלה מחדש שמאפשרת היפתחות לדרכי חיים שטרם יכולת לחשוב עליהן.

שאלה:
האם את רוצה לדעת "איפה את גרה ומה את עושה"?
האם זו התשובה שאת רוצה לקבל מאותו מדריך-על?
או שאולי יותר חשוב לך להרגיש "משמעותית"?
והאם האחד בהכרח תלוי בשני?

ואני?
בדיוק עולה חזרה משאול השאלות של הימים האחרונים ("איזו אמא אני?", על כל המשתמע מכך), ובינתיים אני אמא-אשה-אדם סבבה שוב (סבבה = בדיוק כמוני, לא מושלם, אבל "נוח וזורם" (-;{{}}).
בלי נדר בדצמבר נוסעים ל-פלאו (רפובליקה ליד מיקרונזיה) ל-מס' חודשים, ולפני זה חודש שמירה על בית דודה מפנק.
ואח"כ? (בהנחה שכולנו בריאים ושלמים, טפו טפו טפו)
אני מצפה להרפתקאות, בסגנון restarty משהו.
אולי נצטרף למיזם ה{{}}משמעותי שאת ובן-זוגך החמוד תתחילו להקים עד אז (העתיד מתחיל להיווצר עכשיו, לא?!)
אני צופה גדולות ונצורות מהכיוון שלך.

(דרך אגב, את מוזמנת למחוק דברים שכתבתי. לא התכוונתי להשתלט לך על הדף...)

הייתי עכשיו יומיים בפרדסחנה-גבעתעדה-כפרגליקסון ומסתמנים שם כמה דברים... נראה לי שלשם אלך בסופו של דבר. גם חברה מרגיענית הרגיעה אותי בכך שבסופו של דבר, דבר אינו בלתי הפיך. לא טוב- ממשיכים הלאה! נוצרה אצלי ההבנה הבסיסית שלנדוד אני פשוט לא רוצה כי פשוט זה הזמן לזרוע תפוחי אדמה וסלק ואני רוצה את זה. לחוה אחזור לעוד שבועיים, אבל מעבך לכך לא. לא כרגע.

היי, תודה על ההצעה, זה יכול להיות ממש כיף, רוצה להפגש בנתיים?

אז חיפשתי אותך סלולארית, ולא מֵצָאַתִי (אחחח... איזה סיפוק הכל מרגיש כמו שירה).
אני רוב הזמן בהרצלְיה ומתניידת לי בשבילי המרכז וגם צפונה.
054-5331030

זוּ הייתי אָנִי

בהצלחה

(אני בינתיים מתניידת לי פה בין צלילות לזרימות, לא תמיד יש אויר...)

Tomita and Ronita, eyze hamudotita aten. I don't have Hebrew. I think the solution to all the problems that arose is to go on a world tour. i think we can re-make the shirts, as complicated as the design was....

D-:
אני חלק משבט

איזה כייף פה. תודה על האירוח (-:

שנה טובה, תומיקה!
אני מקוה שאת בטוב,
נשיקות וחיבוקים,
יערת.

תומיקה,
אני מכירה מישהי בעמיקם, אם את רוצה שידוך. הבת של לאה, חברה של אבא שלי.
מקום מקסים. מקווה שנעים לך (-:
יאללה, בואי כבר
מחכה בביישנות [-:

אווווווףףףףףףףףףףף, תסלחו לי, אבל אני מתלוננת פה לעצמי, שאני עוד שבוע וחצי עוזבת את הבית הזמני בעמיקם. אין לי בית ואין לי עבודה, ואני לא רוצה לחפש לי עוד בית ולא רוצה לחפש לי עוד עבודה, יש לי חור בשן, אבל הכי גרוע זה שנתקע לי בראש השיר האידיוטי הזה עם המטקות! ("ואי ואי ואי...")

הי תומיקה, מקווה שהכל השתפר מאז הצהריים.
אין לי כל כך רעיונות לעזור לך אבל אני יכולה לעודד:
את מקסימה @}
ואת זוכרת איך רק הראית את התולעים לילדים ובעקבותייך 6 משפחות (כן! שש!) התחילו לעשות קומפוסט?
יש לך השפעה ועוד תגיעי למקום שהכי נכון לך.

תודה. המילים שלך היו ממש דייסה חמימה ללב. זה נשמע מפגר אבל בראש שלי זה היה הגיוני.

בעצם, יש לזה שם והגדרה. דיכאון חורף וכמה עצוב, ראשי התיבות של זה זה SAD ...
ואני מוסיפה שיר:

אל תתבייש, היה עצוב.
אל תצטער, אם תצטער:
זאת היא עונה כזאת, חבוב,
זה רק הסתיו וזה עובר.

לך ערירי בליל העיר,
הבט לרום, חפש כוכב,
מותר, מותר גם לצעיר
להיות טיפה זקן בסתיו.

זה הסתיו עם הענן
ועם הרוח המיבב,
ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב.

הנה באוירה כזאת
לנערה שוב אין אומרים:
"הי, בובה, מותק, בואי לרקוד" -
אלא: "הביטי, ליל סתוים..."

אתה צוחק: "שטויות, שטויות".
מן התרגשות, "הו, מה פתאום..."
אז למה זר סיתוניות
שלחת לילדה שלשום?

זה הסתיו עם הענן...

דמעה, אל תתאדם, חבר,
היא לא תגרום שום נזקים.
תאמר: "זה גשם לא יותר",
אבל הן שנינו זאת יודעים.

זה הסתיו עם הענן...

הי לך. תודה על ההצעה החוזרת. נכון, היינו בשיחה הזו אבל זה היה לגבי הימים שם לפני החגים בהם נסענו לקמפינג באכזיב. בסופו של דבר הפעם לא נזדקק כי בגלל חוסר הזמן כבר התארגנו על מישהו שיגיע פעמיים ביום להאכלה בחצר ואת החיות שבתוך הבית נעביר דירה. מבטיחה לך שיבואו עוד פעמים

אם תרצי אני אודיע לך אישית בפעם הבאה. סבבה?

ואללה, איכשהו בסוף יצא שלא כתבתי לך על התחרות אצל ילדת טבע.
סיימנו את שירותנו אצל הדודה ביום שני. כרגע אנחנו דיירים אצל ההורים של נבות. בינתיים לא נוסעים לחו"ל כמו שהתכוונו במקור. מחפשים קצת הרפתקאות/נדודים/רעיונות/רכב זול-אמין-חסכוני-שמור (אם את שומעת משהו...).
אשמח ביותר לפגוש אותך ביום מן הימים (כבר עמדתי להציע לך לגור ביחד אצל ילדת טבע D-:{{}}).
מחר יום ללא קניות, וגם ה-28 לחודש, שמבחינתי זו תמיד חגיגה קטנה (האמת, זה כבר היום... אני חייבת להחזיק את עצמי חזק-חזק שלא לקנות איזה משהו פתאום ב eBay או ערוץ הקניות (-:{{}}). נתראה בקניון במוצ"ש?! (-; (זהו, נראה לי שעשיתי את כל הסמיילים האפשריים P-:{{}})

תשמעי,
אני ממש אוהבת אותך.
(לפחות את דמותך הקיברנטית)
מקווה שיתחיל לך שבוע מלא שמחה וידיעה.
אינשאללה יש סיכוי שיש לי בשורות טובות לגבינו, אבל עוד חזון למועד.
שולחת לך חיוכים (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:
וגם כזה

הי תומיקה,
את מחפשת שותפים לבית בקומה הראשונה או מישהו שיגור בקומות העליונות?
(מתעניינת כי סקרנית ומתה על משק צוף, וגם כדי להפיץ בין אנשים טובים...)

נכנסתי כדי לספר את החדשות המשמחות שלי, ואני רואה שאת גרה במשק צוף? (ניגשת מייד ל{{}}ככר השוק לבדוק מה כתבת שם)
אנחנו עוברים בסוף השבוע הקרוב לעמיקם, לקרוואן חמוד על גבול מטע, מטר מהמעיין. זה כמובן מאד משמח אותי (-:{{}}, וגורם לי גם להזמין אותך במשנה תוקף לבוא לבקר. הרי את בוודאי מגיעה לעתים לאותה חברה עמיקמית שלך, או לפחות לסבים ולדודה?!
עכשיו תורי לרר מהו משק צוף
שתהיה לך הצלחה גדולה ואושר לרוב

היי שכנה (-:
היקום עושה הכל כדי שניפגש, עכשיו זה תלוי רק בנו... (אוי לא!!)
אני דווקא היום ברמת השרון עד מחר בערב, אבל אח"כ אני בבית ({{}}(-:{{}}) עד יום ששי, וגם יש לי רכב, אם תרצי להיפגש ביום גשם נוראי, אבל אין לי אינטרנט, אז רק בטלפון.
וואו, אביאל! זה ממש קרוב (אם כי, בהתחשב בעובדה שעוד לא התקשרתי לבת של חברה של אבא שלי שגרה בעמיקם, ואני שם כבר מיום רביעי... המרחק הוא כנראה לא הכל).
שיהיה לך שבוע מצויין וחנוכה שמח, והמון אור בפנים.
ניפגש בקרוב
XXX

מ{{}}מידע פרדס חנה:

מצאתי זולה מקסימה עם חצר של שני דונם נושקים לפרדסים- בית של פרדס חנה של פעם.
הבית גדול והחצר עוד יותר ואשמח לחלוק אותה עם מישהו שמחפש מקום לשים אוהל (יכול להיות שאוכל גם להשיג דום לצורך העניין, לא בטוח).
המגורים יכולים להיות תמורת תשלום או עבודה (גינה, תיקונים מזדמנים וכד')
הכניסה ממש עכשיו…
054-6264234

(לא השאירו שם)

וזה מהככר

שירי בן דב (19.01.2009 05:31):
לביתנו המקסים שנמצא בכפר האומנים בעין הוד שבכרמל, בואדי פראי עם נוף לים ולהרים, דרוש/ה שותפ/ה תמורת בייביסיטרים ועזרה בעבודות הבית. 077-7908790 050-3503579

ועוד מהככר:

גיא נוסע לחו"ל ומחפש מישהו שישמור לו על המקום המדהים שלו בכליל.
הדום של גיא ממוקם באיזור הכי יפה בכליל עם נוף לים
בדום סלון, חדר שינה, מטבחון ואמבטיה. שירותי קומפוסט בחוץ
יש שני כלבים לטפל בהם, גינת ירק קטנה להשקות והמון המון שקט
בין התאריכים 27 לינואר ועד 14 בפברואר
... גיא- 0502591115

זה אחד שממש עושה לי חשק... P-:

והפעם, מתוך שיער מה ניסינו ועבד (אגב, תרגישי חופשי,כמובן, למחוק הכל ברגע שראית):

שיר ה (26.01.2009 22:43):
בהתרגשות אני רוצה לשתף: כבר כחמישה חדשים שאינני חופפת שיער.
עברתי שלבים שונים ומשונים ולאחרונה קבלתי מתכון מנצח מאחותי היקרה:
סרפדים טריים מהשדה בתוספת כל צמח שנראה לי מתאים מהגינה (לוונדר, מרווה, רומרין וכיוצא באלו) שמים בסיר עם מים. מחממים עד רתיחה ומבשלים עוד זמן קצרצר על אש קטנה. מחכים שיתקרר, מסננים ושמים בבקבוק במקרר. (יצאה לי כמות גדולה והקפאתי חלק).לשימוש: כוס משיקוי הפלא עם כף חומץ תפוחים אורגני ועוד כוס מים חמים + כמה טיפות שמן אתרי מועדף עליכן/ם.
פעמיים-שלוש בשבוע אני מרטיבה את השיער ומסרקת היטב. בסוף המקלחת אני שופכת בהדרגה את שיקוי הפלא תוך עיסוי והחדרה לשיער ולא שוטפת. מספיגה קלות את השיער. התוצאה: תלתלים כמו בסרטים, ריח נעים ושיער רך ובריא. רוצו לשדה לפני שתגמר עונת הסירפדים!

טוב, בטח כבר נדבר, אבל בכל מקרה אנחנו בסופ"ש ברמה"ש, אוכלים גבינות שאבא של נבות הביא מפריז (חסר לו שלא...), אז כרגיל נחמיץ כל פעילות שיש פה באיזור. אבל נשמח לשמוע סיפורים.
לגבי הסרפדים - אני לא בטוחה אם אני בשלה לכך שיהיו לי תלתלים כמו בסרטים{{}} אבל תמיד אשמח להשקות בזה את הגינה D-:
(ל{{}}בצלצלים כמו בשווקים{{}})

אה!
אבל את ממש ממש ממש מוזמנת להתארח אצלנו. נחזור כנראה ביום ראשון.
המפתח בדלת, אבל ממילא את ישנה בחוץ ואת שאר הדברים בכרם D-:
(זה המקום לכתוב את הכתובת המדוייקת, ואת תכולת הבית...)
סתם.. את יכולה לישון בחדר שלנו, ואני אסביר לך איפה יש מצעים נקיים (בטלפון. אי אפשר לדעת מי קורא פה...)

לא היה קול בסרט ששלחת לי... )-: (אבל הבנתי ת'בדיחה, נראה לי (-:{{}})
הרעיון שלי היה שתלחי לי מייל, וכך אדע את כתובתך, ואוכל לשלוח לך את המתכונים של הסבונים.
אז קדימה.
כבר מתגעגעת...

טוב, מסתבר שהמחשב היה על mute (פאדיחה),
אבל בכל מקרה לא הבנתי מילה (פאדיחה)
(אבל הבנתי ת'בדיחה, נראה לי )

מתוקה שלי..
כן, רציתי לדבר איתך על זה אבל התביישתי...
נראה שיש לה ביקוש.
רוצה? (-;
את מוזמנת תמיד לבקר!
יאלה, בואי לפני ששיינע עוזבת.

בסוף יצא שהשנה הזאת אכן יצאה שנת נדודים. ממרץ שעבר לא היה לי בית קבע. מאידך- היו לי הרבה בתים, נעימים יותר או פחות, לתקופות ארוכות או קצרות. כן ביליתי את רוב הזמן בעמיקם-אביאל-גבעתעדה-כפרגליקסון-פרדסחנה ואהבתי את זה מאד! כמה אוכל יש בחורף בחוץ... אפשר כמו עז, פשוט ללכת לטיול בשטח ולאכול עשבים מכל הבא ליד. איזה שפע.
עוד פחות משבוע אני יוצאת ל www.walkaboutlove.org ודי מתרגשת מזה. אני מקווה שיהיה כיף, מקווה שהאנשים יהיו נחמדים ושאני עצמי אהיה נחמדה לי.
בעצם, ההחלטה לעשות את זה, מול כל הבילבולים האחרים בחיי, עזרה לי לנשום קצת ולהוריד לחץ. אני לא צריכה עדיין למצוא בית ולא צריכה עדיין להחליט כלום. בעצם, אני בינתיים לא חייבת לחשוב (למה לא להקל על המוח המנוון שלי?)
my trip has taken an unexpected turn ,ואני עוד צריכה לחזור עליו כדי לזכור שאני עוד בטיול. במסע. רק בארץ.

חמודה,
תודה רבה על הסל. לכביסה שלנו נעים עכשיו ונוח יותר מתמיד, ולפיכך לא נעים לי להטריד אותה ממנוחתה (יש לך אולי בגדים נקיים למסירה?)
אני מקווה שאת בטוב. חבל לי שפספסתי אותך, מאד מעניין אותי מה עובר עלייך.
ומתגעגעת

ובכן,
בעוד יומיים מתקיים שוק ההחלפות החודשי בפ"ח... אני תוהה כמה היענות צפוייה לאחד נוסף שבוע אח"כ. מצד שני - what did you have in mind?
אשמח לעזור לך להפיץ את השמועה בדרכים שאוכל. איפה? מה? כמה? (למה? = כאילו ברור, אבל נגיד - כדי לפגוש חבר'ה מההולכים, מה עוד? למי שלא הצליח להגיע ביום ששי האחרון... אני מחפשת מניע).
בקיצור - תני לי פרטים ואני אעביר אותם הלאה. אם אני לא עונה - נסי במייל, לשם אני נכנסת יותר.
מוצ"צמאות (מוצאי יום העצמאות) נעים לך.

אגב, הטלפון שלי 054-5336555 ו/או 04-6380976

היי תומיקה!
מחפשת את חברתי לי של אורי,
אם את בקשר איתה
בבקשה תמסרי לה שתכתוב ל{{}}"קטי" [email protected]
תודה

הי לך.
אולי הפעם זה יצליח...
אנחנו מחפשים אולי מישהו שישמור לנו על הבית והחיות בשבוע של ה23-28 לאוגוסט. יכול להתאים לך?
אני בדפבית.
תודה.

אוף... אני מקווה באמת שבפעם הבאה כבר לא נגור פה ואז תהיה לנו קהילה ושכנים טובים שיוכלו לתת גרגרים לברווזה ולחם לחולדה.
תודה בכל אופן ותהני בצבעון. (מקום טוב להיות בו באוגוסט).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

hey, i am back! (no, not a anew user like they say.) help me revive my page! ronit, come on

איזה קטע, בדיוק לפני חמש דקות נזכרתי בך (הסתכלתי בתמונות שלי מאז ונזכרתי בַּתמונות שהראית לי), והנה את מפציעה !!!
איזה תזמון...

מה קורה איתך? איפה את היום?