תוגת האם החד הורית

לא!! לא לחשוב בשבת על ההורים, או על שום דבר שהולך בזוגות, אפילו נעליים!

סחתיין קרוטונית.

שליחה על ידי א* » 20 פברואר 2009, 22:05

קרוטונית, את נשמעת לי כמו שועלה ותיקה בתחום-את בעצם אומרת לצמצם מגע עם המפגשים עםחברים שהםאבא-אמא-ילדים?
דווקא שם תמיד יהיה איזה זוג ידיים שיקח אותה לאיזה 10 דקות שאני אוכל לאכול בשקט או להשתין בסבבה
לי מרגיש שאני זקוקה לאוורור מעצמי או מהסיטואציה ולכן אני נפגשת עם אנשים במצבים השונים ממצבי אני
והיא קרועה על גברים-כבר בגילה הרך(מה פרויד יגיד על זה...) מתרפקת על החזות השעירים בזמן שאני מתרפקת על איזה מוסף או כוס קפה

בקיצור יתרון לפחות כרגע.

יש אתר שמציע פעילויות שרובן בחינם (!) אפשר להרשם שם ולקבל עדכון שבועי. יש המון דברים באיזור המרכז בסופי שבוע.
זה הקישור
http://www.all4free.co.il

אם אתם בענייני טיולים - גם הקלילים ביותר, אפשר להתעדכן באתרים של רשות הטבע והגנים http://www.parks.org.il/ יש המון סיורים בשבתות, עם הדרכה, בלי הדרכה, מה שתרצי, וגם באתר של הקק"ל , http://www.kkl.org.il/kkl/ וכמובן החברה להגנת הטבע (אם כי שם רוב הפעילויות בתשלום)
חוץ מזה אם יש לך אוטו, יש המון מסלולי טיול קצרים שאפשר לעשות בשבת, גם עם ילד בן 3 וגם בכלל. אם תרצי, אני מוכנה למסד את פינת ההמלצה השבועית לטיול קצר בשבת.
אני מטיילת עם הקטנה כל שבת, פעם בשבועיים. לוקחת מפה, אוכל, ערכת קפה ויוצאת. (כמובן לפי מזג האוויר. נגיד מחר לא נטייל). את מוזמנת להצטרף אם בא לך. מבטיחה לך ש תמיד יהיה איזה זוג ידיים שיקח אותה לאיזה 10 דקות שאני אוכל לאכול בשקט או להשתין בסבבה_

בנות יקרות, אתן נהדרות!

שבת חורפית בפתח, זה הזמן לגרור את הפוך לסלון ולא לעשות כלום, או מקסימום -
מסמנים עיגול על הרצפה, את נמרחת על הספה וקוראת "ים! יבשה! יבשה! ים!" והוא זה שצריך לקפוץ מהעיגול החוצה ופנימה אחר כך את נותנת לו לעשות מגזרות נייר מעיתוני סוף השבוע, ומצליחה לקרוא כל דף לפני שהוא גוזר אותו.
אפשר גם -

סרט בסלון (משהו מצויר אבל שגם לכן נחמד לראות, לפחות בפעם הראשונה) עם פופקורן וכל החגיגה
לאפות ביחד עוגה או עוגיות
לשים מוזיקה ולרקוד או סתם לרומם את מצב הרוח

אוי, כן, תוגת השבת, אני מאד מאד מזדהה.
פתאום כשקראתי את העצות של קרוטונית הבנתי שאשכרה אין לי אף חברה חד-הורית. תמיד חשבתי שזה מכנה משותף קצת רחב מדי, למרות שלפעמים אני חושבת שכדאי שהבן שלי יכיר עוד ילדים ממשפחות כמו שלנו. לא יודעת, אל תהרגו אותי, אבל אני קצת נלחצת מהכרזות כמו לא!! לא לחשוב בשבת על ההורים, או על שום דבר שהולך בזוגות, אפילו נעליים! לא רוצה להיות אנטי משהו שאני מקווה לו בעצם.
שתהיה שבת נעימה לכולנו (גם אני לא תכננתי כלום, נדמה לי שהוא צריך יום אמא ובית, רק לא בטוחה שזה גם מה שאני צריכה...).

וגם
להכין את התחפושת לפורים!

איך כולנו פה באותה שעה, כותבות בדף הזה
(-:

למרות שכבר יצא לי לפגוש מלצר מטומטם שאחרי שהילד כבר הזמין עוגה, שאל אותי "את מחכה למישהו?".
מאיתנו פשוט התעלמו בשיטתיות במסעדה. היה עמוס מאד מאד, הרוב שם היו שם מינימום 10 אנשים בשולחן ורק שתינו ככה, מחכות שיואילו לנקות את השולחן, מחכות לאוכל ואז שכחו להגיד לנו שנגמרה המנה שבגללה הגענו.
ואני באמת לא באיזה רגשי נחיתות בדרך כלל, או בלתי נראית או לא יודעת לבקש בקול רם. ויש לי עוד על אותו יום שלא קשור למסעדה, רק לא יכולה כרגע.

אבל אני קצת נלחצת מהכרזות כמו לא!! לא לחשוב בשבת על ההורים, או על שום דבר שהולך בזוגות, אפילו נעליים! לא רוצה להיות אנטי משהו שאני מקווה לו בעצם.
עינת גל את לגמרי צודקת רק שנראה לי שהכל נאמר בציניות...

איך כולנו פה באותה שעה, כותבות בדף הזה
חחחח מצחיק עצוב

אפשר לייצר את "הרשימה היחידנית" על משקל הרשימה הצהובה או הלבנה, ואז יהיה יותר קל לבצע את כללי השבת של קרוטונית:
בשבת מוציאים את הטלפונים של חברותיכן החד-הוריות והיחידניות בלבד

אני לא צוחקת

דרך אגב, לי ממש כיף לבלות איתה שבת לבד. מכיוון שאנחנו בדרך כלל חצי יום לפחות בטיול או בחוץ, וחצי יום בבית, זה כיף אמיתי מבחינתי. אם כבר חסר למישהו משהו זה לה- היא אוהבת חברת ילדים אחרים ותמיד נעים לה יותר כשמצטרפים אלינו.

אני לא מבדילה בין זוגות ליחידנים וכו'... ויש לי בחיים גם מזה וגם מזה וגם זוגות חד מיניים וגם רווקים והכל גם בגילאים מגוונים.
ממש עיוורת צבעים לזה, כמו שלא נראה לי שאדם שחור הוא אחר
זוגיות של אחרים לא מקוממת אותי (רק כשנראית מעצבנת, וגם אז זה בעיה שלהם) ולא מעוררת את קנאתי
בשבת שעברה למשל הייתי בחציה הראשון עם זוג מאוד אהוב עליי פלוס שניים ואז עם חברה חדורית פלוס אחד
ושלשום בילינו יום עם חברה שחיה בזוגיות ללא ילדים ואחת רווקה
כל הסטטוסים האלה לא מעניינים את משפחתנו הזעירה

, רק שיהיה כיף
ורוב הזמן אנחנו בכלל לבד כי אנחנו בבית כשכולם עובדים, כך ששבתות אצלנו זה דוקא קרחנה... ומחזרים אחרינו. בשבילי לפעמים יותר מדי. אני אוהבת שקט...
אבל יש לי ילד היפר חברותי. עכשיו חזרנו מארוחה עם מלא אנשים וסטטוסים ומלא ילדים בגילאים שונים והוא חגג שם עם כולם עד 10!!!
אז אני לומדת דרכו ליהנות מהאינטנסיביות החברתית (טוב אולי ליהנות זה לא הביטוי \-:)
מכיוון שאני אחרי מערכת יחסים טראומטית, שעוד לא באמת עיבדתי ושחררתי בכלל, אז אני לא מרגישה שרוצה זוגיות עם אפחד
יש לי חברה חדורית שמתבאסת משבתות ומזוגות (גם בנפרד) ואני בכלל לא מבינה את זה
אבל אולי כי אני מתמודדת עם כל כך הרבה עכשיו שאין לי טיפת מקום לזה בראשי המותג
לילה טוב

דווקא שם תמיד יהיה איזה זוג ידיים שיקח אותה לאיזה 10 דקות שאני אוכל לאכול בשקט או להשתין בסבבה
גם החברה הרווקה שלך תיקח אותה בשמחה.

והיא קרועה על גברים-כבר בגילה הרך(מה פרויד יגיד על זה...) מתרפקת על החזות השעירים בזמן שאני מתרפקת על איזה מוסף או כוס קפה
אז תמצאי חברים רווקים

בעצם אומרת לצמצם מגע עם המפגשים עםחברים שהםאבא-אמא-ילדים?
חלילה וחס. אני אומרת שבשבתות זה "זמן משפחה" של כולם, ובד"כ הזוגות לא נענים למפגשים (נאמר אם אבא לא נוכח הרבה במשך השבוע). חד הוריות יותר נענות למפגשי שבת, אבל אולי זה רק מהניסיון שלי.

שליחה על ידי א* » 21 פברואר 2009, 11:10

איזה כיף לקום בבוקר ולקרוא את כל השיחות כאן-זה כאילו שאתן-בזזמן שישנתי כתבתן את המחשבות והלבטים שלי ועכשו אפשר לראות את זה ולעשות בזה סדר
קרוטונית- נראה לי שבאמת כל אחת מחזיקה ארסנל חברים וחברות שהופך רלונטי לתקופה המסויימת ומהווה הד או מראה למקום שלנו כרגע-וזה משתנה-אפילו משבת לשבת...זה משקף את הפנים הרבות והצרכים המשתנים שלנו-כן זה בנאלי אבל לאור מה שנכתב פה זה התבהר לי וההבחנה אם זה חד הוריות או זוגות היא באמת מיותרת כמו שמותגת העירה. הבוקר נדהמתי כמה מעט צריך-השכנים הזמינו אותנו לקפה-כולה שעה של שינוי אוירה וזה איפס את שתינו-היא נרדמה כשחזרנו הביתה ואני כאן איתכן-בסוטול של קפאין-מבסוטית לאללה.

רציתי להוסיף עוד משהו אתמול על השבתות, לרוקדת ובכלל... אבל נשפכתי חחחח
אז הנה:
מה שכן מזעזע אותי בשבתות זה בד"כ יותר משפחות "רגילות" עד מורחבות והמקומות הומי האדם שמארחים אותן - מסעדות, חוף הים, נמל תל אביב, פארק הירקון וכו'
גיחה מפעם לפעם למקומות האלה, עם חברים כמובן כי לבד לא הייתי הולכת, מוציאה לי את כל החשק להקים משפחה כסדרה אי פעם...
ממש טולסטוי - כל משפחה בשגרה הטראגית שלה, אבל מה שחוזר על עצמו זה תמיד:
אמא שנראית עייפה מדי, הרבה יותר מאבא. מוזנחת יותר באיזשהו אופן (גם אם "התקשטה") אם זאת השמנה או יציבה או עור פנים עייף, ותמיד היא מדברת בקול מסביר ומתאמץ ומדריך לכולם סביב, ובכלל נראה שאף אחד לא מקשיב.
אבא נראה הרבה פעמיםיותר צעיר, למרות שכנראה שהוא לא - אולי זה מפני שהוא פחות שחוט ואולי המבט הילדותי של : היא כבר תיתן לי הוראות תיכף, אז בשביל מה להתאמץ ולחשוב.
אבא נראה כאילו גררו אותו למקום בכוח, לא מעוניין. בוהה. לא מקשיב לאף אחד. לעתים מחזיק במשך כל זמן ה"בילוי" את מפתחות המכונית בידו.
ההורים לא נראים זוג בשום רמה, מלבד זה שהם חולקים את כרטיס האשראי שבו ירכשו לאלתר לכל אחד מהילדים צלחת צ'יפס בארבעים שקלים חדשים.
הילדים נראים מוסחים ומשוועים לתשומת לב. חגים סביב ומנסים לייצר "הנאה".
כשמדובר במשפחות מורחבות יותר אז הדינמיקות הן כבר עניין למדענים.
סליחה אם הגזמתי פה בתיאורים אבל יש לי מספיק בשביל למלא בלוג. אני מציצנית כפייתית ושנים הייתי מלצרית ואחראית משמרת במקומות האלה ושבתות היו אימת הצוות גם נקודתית וגם אות אזהרה שלא להפוך כאלה. מאז שאיני עובדת בעבודות הללו למעשה שכחתי ומספר שבתות באחרונה כש"ביליתי" בצורה כזאת החזירו אותי בזבנג לאותן תובנות.
אני לא רוצה להיות חלק מזה אף פעם. לא לבד, כאמא, לא בזוג וגם לא אם יהיו לי עוד ילדים.
לפני מספר שבתות ירדנו לים עם "האבא", בנזוגי לשעבר. הסתכלנו סביב ועם כל הקושי העצום בינינו הרגשנו שפויים מאוד יחסית. כנראה דווקא בגלל שאיננו מחויבים למשפחתיות הדורסנית של שבת או לאיזה ביחד מדומיין. סתם שני אנשים שקיבלו החלטה מודעת לשאת אחד את השני לשעה הקרובה וללכת על זה בכיף יחסי כי אין חובת הישארות אח"כ. אני לא רוצה לתאר אידיליה כי זה ממש לא כך והיחסים בינינו מאוד קשים. רק מדברת על עניין השבת מול הזוגות והמקומות.
מהבחינה הזאת של הנראות וההשוואתיות אני מרגישה כל כך טוב עם מי שאני ועם המקום שלי. לא מקנאה באף אחד.

הבוקר נדהמתי כמה מעט צריך
בדיוק יש לי רגע כזה. השכנה שלחה את הבנות והם משחקים, ואני תכננתי לנסות סוף סוף להתחיל את הספר שאח שלי קנה לי ליום ההולדת, אבל לא התאפקתי והדלקתי את המחשב.
חורף אמיתי בחוץ ושלווה נעימה בבית. מקווה שגם אצלכן.

וההבחנה אם זה חד הוריות או זוגות היא באמת מיותרת כמו שמותגת העירה
נו, ברור, כל אחד יתארח איפה שהוא מרגיש בנוח

אני פשוט הגבתי לאמירה של אור חאן :
לא רוצה ללכת להפריע למשפחות אחרות

אצלנו יש תקופות שזה קשה ותקופות שפחות.
לפעמים אנחנו מאד מחוזרות, לפעמים מקבלות הזמנות ולפעמים לא.
לי קשה מאד ליזום כי תמיד אני מאד מפנטזת על שבת שקטה בבית.
הקושי עם זה שלבת שלי יש מושגים אחרים לגמרי על מה זה כיף.
לפני שבועיים, בשבת שבסופה הגענו למסעדה ההיא, יצאנו לנו לטייל בטבע.
חשבתי שזה ממש בסדר רק אמא ובת ככה לבד בחוץ.
העניין הוא שאז היא מתחילה "בואי נלך אליהם" - אני מסבירה לה שהם זרים ולא בא לי לגשת לזרים (למרות שיומיים-שלושה קודם לכן ניגשתי לבקשתה לזרים מוחלטים בפארק, אמא ותינוק אז הרשיתי לעצמי במחשבה שזה בטח ישמח אותם).
אנשים זרים מצטלמים והיא "גם אני רוצה שהם יצלמו אותי" ככה ואחרי חצי שעה של טיול אני מתעייפת מהסברים ומלהגיד לה שזה בסדר רק שתינו והיא רוצה ללכת. יצא שבאותה פעם כשהתחלנו לחזור לכיוון המכונית פגשנו חבר שלה עם שני ההורים שלו ועוד חברים שלהם (עם ילדים גם) באים מולנו לטייל גם אז הצטרפנו אליהם לטיול ולפיקניק. אנשים שנעים לי איתם אז הרשיתי לעצמי והילדים שמחו להיפגש. ואחר כך המשכנו רק שתינו למסעדה הנ"ל שדווקא לא ראיתי בה את התיאור הזה שתיארת, מותגת, ראיתי דברים אחרים לגמרי איכשהו.

אבל זה באמת לא קורה הרבה, בדרך כלל מזמינים אותנו, או באים, או משהו ואני רק מתה לרגע שקט. הרבה פעמים היא מבקשת ללכת לחברים בשבת וני מסבירה לה שאנשים נמצאים עם המשפחה, אבל באמת שגם לא מעט פעמים אנחנו מקבלות הזמנות גם ממשפחות זוגיות לגמרי.
למשל בשבת שעברה לוטם מרווני טיילה באיזור עם המשפחה אז הודיעה לי שהולכת להיות שני מטר מהבית שלי ובאנו גם לטייל איתם ואחר כך עוד חבר שלי שבמקרה מכיר גם אותה רצה לקפוץ אלינו אז הצטרף לטיול עם הילד והיה ממש יופי.

היום היתה השבת הראשונה בתולדות ההורות שהיינו בבית כל היום בצורה נעימה, כייפית , בלי להרגיש שמשהו חסר נורא, שפשוט נעים בבית. אמנם פעם אחת היא ביקשה "ללכת לחבר או חברה" אבל מהר מאד ויתרה ולא הציקה עם זה, רוב הזמן היה ממש כיף, מלבד בערב שקצת נמאס לנו מלהסתכל שוב על הגשם מהחלון ולצייר עוד ציור.
אבל חלק מהקושי אצלנו הוא באמת שאני פשוט אוהבת להיות בבית כל היום, בעיקר כשזה שבת אחרי שבוע של חוץ, מוכנה לא לזוז בחיים (אבל נהנית כשיוצאת) והיא באנרגיה הפוכה כל היום אנשים ואנשים ואקשן. לפעמים שבת קצת מעמתת אותנו עם הצורך למצוא איזון בין הצרכים שלי ושלה.

היום חשבתי על זה שאני מתה לטייל טיול קצת רחוק למקום מסויים כבר כמה זמן ופתאום קלטתי שאין לי אף שבת פנויה בשבתות הקרובות, בקרובה אמנם זו עבודה, רק שאילו התבטלה מיד היו שני אירועים חברתיים צצים במקומה והייתי צריכה לחשוב מה קודם. כנראה שאני באמת עשירה.

מותגת,
זה ברור לך שעל כל משפחה (אולי שתיים (-;) שיש בקניון המגעיל יש משפחה מקסימה בבית, או בטבע או אצל חברים.
לא כל עם ישראל אנשים נהנתניים שכבר לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
אני מסכימה איתך שיש רבים שקשה לראות אותם גם כיחידים וגם כמשפחה, רק אל תשכחי שיש שם מלא מלא אנשים נוספים , יפים, חיים חיי משפחה מעניינים וכולי.

לרוקדת
בדרך כלל מזמינים אותנו, או באים, או משהו ואני רק מתה לרגע שקט
אבל חלק מהקושי אצלנו הוא באמת שאני פשוט אוהבת להיות בבית כל היום, בעיקר כשזה שבת אחרי שבוע של חוץ, מוכנה לא לזוז בחיים (אבל נהנית כשיוצאת) והיא באנרגיה הפוכה כל היום אנשים ואנשים ואקשן
שלי עוד צעיר אבל עושה רושם שזה בדיוק מה שמסתמן
את יכולה לספר מה ראית במסעדה בשבת? ... סיקרנת אותי
לנקודות
ודאי ודאי! ואני אפילו לא דיברתי על קניון, כי לא הייתי בכזה שנים.
אבל רוב חברים שלי הם מהסוג "השני" שנמצא בבית, בטבע או אצל חברים
רק רציתי לומר משהו על המיקום מחוץ לרוב/מיין סטרים שכאילו יותר כואב לחדוריות בשבת, ושזה דוקא רגע מצוין להיות קצת מבחוץ. חוויה אישיתשלי כמובן.

מותגת, מה שניסיתי להגיד הוא שמה שראית הוא סובייקטיבי שלך.
אני ראיתי כל מיני משפחות.
למשל בפיקניק עם המכרים שלי והחברים שלהם קלטתי את עצמי (כרגיל) עם הגברים מדברת על פוליטיקה (3 ימים לפני בחירות וכולם עוד היו בלבטים), כשהנשים מסתובבות עם הילדים לחפש פרחים. לזכותי וזכות כולם אני אגיד שלמכרה אין זכות הצבעה במדינת ישראל בשל היותה תושבת ולא אזרחית, ככה שהויכוח והדיון פחות נגעו לה.
למשל במסעדה היה גבר שהבין שזו הולכת להיות ציפייה ארוכה אז לקח את העניינים והתחיל לתפקד כמלצר.
בשולחן סמוך לי ישבו שני זוגות, אחד עם פעוטה שהסתובבה חופשיה במסעדה ואיש לא הציק לה, השני עם תינוקת בת כלום. האבא הטרי והאבא המעט יותר ותיק חלקו חוויות מההורות, האב הטרי החזיק את התינוקת רוב הזמן, מלבד מן שבו היא רצתה לינוק ואז הוא עזר לזוגתו לסדר חיתול טטרה על הכתף "שיסתיר".
אני רואה כל מיני דברים, גם זוגות כמו שאת מתארת, אבל לא רק. בעיקר אני רואה גברים שעוזרים לנשותיהם במעמסה או מקלים עליהן וזה לגמרי שלי....

מאוד מעניין. תדה שחלקת.
ברור שהמבט הוא סובייקטיבי, אבל אני רוצה לחדד שאותן משפחות שאני מדברת עליהן הן מעט ותיקות יותר ... עם ילדים יותר גדולים, כשקסם החידוש כבר פג.
בעיקר אני רואה גברים שעוזרים לנשותיהם במעמסה או מקלים עליהן וזה לגמרי שלי....
איזה נחמד שזה מה שאת רואה.
אני רואה עולם של חד הוריות, לחלקן פשוט יש בעל.
אבל ברור שזה שלי

_אני רואה עולם של חד הוריות, לחלקן פשוט יש בעל.
אבל ברור שזה שלי_

גם אני רואה את זה בעיקר.

אני רואה עולם של חד הוריות, לחלקן פשוט יש בעל.
גם את זה אני רואה.
אבל גם מה שתיארתי. זה לא או או זה גם וגם.
יש לי חברה שכל פעם אני צוחקת עליה שמה מצבה יותר טוב משלי.
ואז אני אומרת לה: בעצם הוא ממלא את תפקידו, מביא ילדים וכסף, לא ?
לפחות יש לה פי כמה ילדים יותר מאשר לי ולא נדבר על פרנסה.

היום היתה השבת הראשונה בתולדות ההורות שהיינו בבית כל היום בצורה נעימה, כייפית , בלי להרגיש שמשהו חסר נורא, שפשוט נעים בבית
מדהים. מדהים איך הם הפוכים אחד מהשני (שלי ושלך).

אחותי ביקשה ממני להעביר הודעה לחד הוריות, אני מקווה שזה בסדר כאן...
היא העבירה לי אימייל, היא מטפלת בעיסוי ומעוניינת לתת עיסוי לאימהות במשפחה חד הורית, כאלה ללא בן זוג, כשבמקום המחיר הרגיל שלה ישלמו בתרומה כמה שרוצות ויכולות.
האם זה בסדר איתכן ויש מעוניינות שאשים כאן את האימייל כלשונו עם פרטים? אפשר כמובן גם להעביר הלאה לחברות.

לי זה נראה מצוין. אני מאוד אוהבת לקבל עיסוי.

הנה האימייל כלשונו:

חברות אהובות וחברים אהובים

אשמח אם תעזרו לי להפיץ את המסר שלי:

אני מזמינה כל אם חד-הורית (וכל אם שלא נמצאת בזוגיות) להגיע אליי לביתי בקרית טבעון ולקבל עיסוי שוודי משולב בן 60 דקות ללא תווית מחיר, אלא בתרומה.

כלומר, המטופלת מחליטה מה הסכום שהיא רוצה לשלם לי, על פי יכולתה הכלכלית.

הבחירה שלי להעניק דווקא לאמהות כאלה טיפולים בתרומה באה קודם כל מאהבה, ומההבנה שלי שכולנו זקוקות (וזקוקים) למגע, במיוחד אמהות שעסוקות בנתינה ללא הפסקה. אמהות ללא בן-זוג נושאות פעמים רבות בעול כלכלי כבד ואני רוצה לאפשר להן ליהנות מטיפול נעים ומרגיע בתרומה.

שפע ברכות אור ואהבה,

מיכל

054-5203206

כל הכבוד לאחותך.

אכן כל הכבוד!!!
מצטערת שלא עניתי עד עכשיו, מרגישה קצת לא נוח עם זה, ולפני כן כשגב היה במצב קשה..אין מצב שאני אתן למישהו לגעת בו בכלל (מהפחד)
@}
אגב- באיזה איזור היא פעילה?

כמו שכתוב באימייל היא מטפלת בטבעון.
אני מניחה שאם תתארגן קבוצה של כמה במקום אחר לא יהיה לה איכפת לבוא עם מיטת הטיפולים ולתת טיפול במקום אחר.

חוויות מפסח:
הרגשתי עד עכשיו כמו אישה נטולת ילדים, או לחילופין זו שלא מסתכלת בכלל על הילדה שלה ולא זורקת מבט לכיוון שלה.
יצא שבארבעה הימים האחרונים (מתוכם עבדתי יום אחד, אתמול, היתה לי סדנה) פשוט שרצנו אצל ההורים שלי, יצא שהיה שבט כזה, אחים, בני זוג שלהם, ילדים וכו', כל היום היתה עסוקה בלריב עם הבני דודים שלה תוך כדי משחק , להתגרות בהם ואחר כך ליילל ברמה שכבר ממש לא עניינה אותי או אף אחד אחר בסביבה (ואני באה ממשפחה שלא מתעלמים בה מבכי בדרך כלל) .
אתמול כשעבדתי היא נסעה לטיול עם כולם ועשתה כיף חיים, הרגשתי חופשיה ומשוחררת כמעט לגמרי. וואו, די מדהים להיות בתוך מבוגרים וילדים (ואין אצלנו הרבה מדי) כל הזמן וממש להתגעגע להיות קצת בשקט לבד לרגע.

_בסופו של יום, הבונוס בלעשות את הכל לבד הוא-
שעשינו את זה.
לבד._
למה זה בונוס? מה טוב יותר בלעשות לבד?
אני שואלת ברצינות.

בס"ד
זה בונוס.
כי אחרי כל הניקיון, הקניות, האלומניום, הבישולים, ההגדה, כל הבלאגן, ואליהו הנביא ששוב דפק לנו ברז בליל הסדר,
אפשר להישפך מול המחשב עים הלשון בחוץ , לראות כוכבים, ולדעת שפשוט עשינו את זה.
ולבד.

סליחה מראש לכל החד-הוריות ה'אמיתיות' על התפרצותי פה לדף שלכן. אני לא 'אמיתית', אני 'כמו' חד-הורית (כמוחדורית?). כמו פרסומת לחזיה - ללכת עם, להרגיש בלי. אני נשואה אבל בעלי בעצם לא בעניין. אני מגדלת את הילד לבד. רציתי לשאול אם מישהי התנסתה בגידול שני ילדים לגמרי לגמרי לבד? אין לנו משפחה בכלל מאף צד, אז זה רק אני והילד, נטו, כל הזמן. הוא כמעט לא רואה את בעלי, וכפי שאמרתי, משפחה אין, אז אין רשת הצלה, אין בייביסיטר, אין אף מבוגר אחר שמגלם תפקיד משמעותי בחיי הילד. ועכשיו התחלתי לחשוב על אולי לצרף אח או אחות לילד, כי להיות ילד יחיד זה פחות נחמד מלהיות חלק משותפות אחית (לדעתי, בכל מקרה). אבל אני מאד חוששת. אם כל כך קשה לי עכשיו עם רק אחד, איך אני אסתדר עם שניים? זה בכלל אפשרי? למישהי יש ניסיון בגידול שני ילדים לגמרי לגמרי לבד??

לי יש שניים לבד, אבל תלוי מה זה "לגמרי לבד"... יש עזרה מרובה מסבתא, הרבה בטיפול בתינוק וקצת בלוגיסטיקה (גם לקנות לחם בבוקר לפני הגן זו לפעמים הצלה). ויש פה ושם בייביסיטר.
מצד שני העזרה אצלנו חייבת להיות מרובה מפני שאני מפרנסת יחידה. אם את לא צריכה לעבוד, או צריכה רק מעט שעות בשבוע, ובשאר הזמן את עם הילד (לא כתבת אם הילד בבית אז אני מניחה הנחה שכיחה באתר, שהוא בבית), זה כמובן מוריד את הצורך בתשלום על טיפול בילדים.

לעתים רחוקות אני מגייסת עזרה נקודתית אחרת, נגיד לבקש מהשכן בקומת הקרקע שיעמוד רגע עם הילדים בכניסה לבניין, בזמן שאני רצה למעלה לשים את הקניות כי אנחנו צריכים להמשיך לאנשהו ולא רוצים להיסחב עם השקיות. ואין דרך יעילה יותר לתמרן את סוגיית הקניות/סידורים, כי אני זו שעושה את הכל. בד"כ אני מעדיפה להסתדר לבד מבחינות אלה, אבל זה חיסרון מבחינה לוגיסטית, אין ספק. הבחינה הרגשית - זה תלוי ביכולות שלך ומשתנה על פני זמן.

למה אין בייביסיטר ? בגלל העניין הכלכלי? אם כך, ממליצה מאוד להתחיל לחסוך לבייביסיטר, אם אלה התוכניות שלך. בעיקר בחודשים הראשונים תצטרכי לא מעט עזרה - בתוך הבית, כשאת שם (תלוי גם בן כמה הילד הראשון). בטח אם בעלך לא נותן יד. אחרי כן - זה תלוי כאמור באילוצים שלך מבחינת עבודה ובתמיכה החברתית שלך (למשל קבוצת אמהות קבועה יכולה לאוורר אותך, ולהוריד את הצורך בבייביסיטר להתאווררות).

אין אף מבוגר אחר שמגלם תפקיד משמעותי בחיי הילד.
זה דווקא חבל בעיני, בלי קשר.
באמת אין שום שכנים? חברים ותיקים? אמהות נוספות במפגשים קבועים?

הקרוטונית מהמרק הגדול אום עילי ו עינת גל מגדלות לבד שני ילדים
גם אני מתעתדת לעשות זאת אבל עוד לא

התוגה הזאת מוכרת לי לעומק. והשמחות והאושר גם. משתתפת במה שכתבתן ומוסיפה: כסופרחדגורית מצטיינת ומאושרת לרוב מבחירותי בחיים עד כה, רגעי החלושס האלו אומרים לי שאני בריאה, כי אי אפשר לשמור על מתח סופרחדגורית מצטיינת כל הזמן.
וגם רציתי לבקש שתכתבו בשם שלכן ולהגיד שאני אתן ושאם מישהי מבקשת עזרה עכשיו- אפשר לנסות אותי (נרדמת כשמרדימה אותה, שעות האיכות שלי כשמתעוררת בין 2 ל 4 בלילה. ..) בדף בית. הדף הזה כמו חיבוק. אנחנו לא לבד.

תודה קרוטונית, אבל כפי שכתבתי, לי אין את הפריבילגיה של סבתא. כשכתבתי 'לגמרי לבד' באמת התכוונתי לגמרי לבד. אין לנו משפחה כלל - לא סבים, סבתות, דודים, דודות, בני-דודים.... אף אחד. אני והילד וזהו. וכמובן שזה חבל ש אין אף מבוגר אחר שמגלם תפקיד משמעותי בחיי הילד אבל מה לעשות וזוהי המציאות. ובאמת אין שום שכנים או חברים ותיקים או אמהות נוספות. כי פשוט אין.
אז בעצם, מה שהבנתי שלא, זה לא אפשרי לגדל שני ילדים לגמרי לבד. כי אם אני צריכה לחסוך לבייביסיטר - דבר שאינני יכולה לעמוד בו כלכלית - אז לבד לגמרי, ללא עזרה, זה פשוט לא אפשרי....

וכמובן שזה חבל ש אין אף מבוגר אחר שמגלם תפקיד משמעותי בחיי הילד אבל מה לעשות וזוהי המציאות. ובאמת אין שום שכנים או חברים ותיקים או אמהות נוספות. כי פשוט אין.
התכוונתי שכדאי לפעול לשינוי המצב הזה... זה תלוי בך בעיקר.

אז בעצם, מה שהבנתי שלא, זה לא אפשרי לגדל שני ילדים לגמרי לבד. כי אם אני צריכה לחסוך לבייביסיטר - דבר שאינני יכולה לעמוד בו כלכלית - אז לבד לגמרי, ללא עזרה, זה פשוט לא אפשרי....
בוודאי שזה אפשרי

זה יהיה יותר קשה. אבל זה יהיה אפשרי, אם תיכנסי לזה בידיעה ובלב שלם.

אבל האם זה באמת אפשרי? באמת ? כלומר, האם לא אגיע למצב התמוטטות בו אקלל את ההחלטה הנמהרת? טוב, אי אפשר לצפות את העתיד, כמובן, אבל לכן קיוויתי שאולי מישהי פה תוכל להגיד לי אם היא עשתה זאת בעצמה.
איך אפשר להעביר את הדיון הנ"ל לדף חדש? נגיד "לגדל ילדים לגמרי לבד"? אם מישהי יודעת איך לערוך....

אין לי תובנות.
קבלי ( () )

אמור היה להיות <חיבוק>

ברור שאפשר זה פשוט מאוד קשה
אבל לא נראהלי שמתחרטים על ילדים שעושים
מקסימום מתחרטים על ילדים שלא עושים
בטוח השנים הראשונות קשות אבל אפשר למצוא עוד אם חד הורית ולקטר לה בטלפון

הכי קשה זה כשחולמים חלום רע בלילה ואין את מי לשתף ומי שיחבק אותך

שכחת לכתוב שזה הכי קשה לך
כי אני ממש לא מרגישה שזה מה שהכי קשה לי
מה שהכי קשה לי זה השילוב של פרנסה הורות ניקיון

ערב חג שבועות, אני לבד בבית (פיצקה אצל הסבים, ישנה) אני מסתובבת בחנויות בתל אביב לבד, ראיתי סרט עצוב ובכיתי (החיים החדשים שלי) ולא רציתי להיות עם זה לבד. נזכרת בטיולים באירופה, עם האוהל על הגב מנסה להציץ לבתים משפחתיים דרך וילונות תחרה, כמו בהודו בכפרים, תמיד לבד, וגם כשאני כבר עושה תוכניות ויוצאת זה נראה כמו בריחה סדרתית כדי לא להיות בארוחת ערב בבית לבד. הולכת לצייר עם כוס יין ומוסיקה טובה ושוקולד. חג שמח.

שליחה על ידי אחת* » 18 מאי 2010, 22:54

בבקר קמתי רכה ומאושרת, לבד בבית ותחושת: "יש!" מציפה אותי. נהרסה התוגה.

התוגה היומית אצלי-
היא תוגתם של הקשיים כולם, וחוסר הלגיטימציה להתלונן או לספר עליהם, כי אני בחרתי בדרך הזאת (בצורה זו או אחרת)
וגם,
היא תוגת האם החדורית ה'באופנית',
כי לעיתים נדמה שאם בחירות הוריות באופניות לעתים מכבידות על החיים גם כשבשניים (נפשית לפעמים, כלכלית לפעמים, אנרגטית אפילו לפעמים גם) - הזוג מתמודד מול העולם. אבל כשאת אחת- כביחס הפוך- מתחלק לשניים, אבל מתעצם פי שתיים.

הכי קשה:
להיות חולה

משווה ומעלה: מצברוח של וסת...

כי אני מחפשת ולא מוצאת.
אם את באמת שם, אני מאמינה שזה יגיע.
כמובן שזו את זו שצריכה להאמין...

אצלי זה בא בהבהובים. רוב הזמן בכלל לא חושבת על זה. מרוכזת מאוד מאוד בילדים ובחיי יומיום.

שישבת שלם רק שתינו בבית- יכול להיות חויה של קלסטרופוביה או חסד: נלחצתי רק מהאפשרות ואז היא רקחה איזה קרם והכריחה אותי לקבל מסאג' מהמם, והפתיעה בפטל צונן וקערת פירות. יצאנו לערסל, השקינו עציצים, המצאנו סיפור מצחיק ביחד- בהמשכים, עשינו כדורי- שוקולד הכי טעימים שאכלתי בחיים, עם צורות של עוגיות של חיות ואותיות וסידרנו על מגש פטיפורים. עשינו טיול ברגל לשדות שבקצה השכונה, היא שיחקה קצת עם שתי ילדות שכנות בגן שעשועים ואני קראתי לי וציירנו על קנוואס אותה ואותי ואת אמא שלי וסבתא שלי. אח"כ היא היתה חייבת להראות לי הופעה של ריקוד עם מטפחות צבעוניות שקופות כאלו ועשינו סידור לפרחי- ריח שקטפנו בטיול- יערה, רוזמרין, עלים של עץ לימון ולבנדר, שמנו מפה יפה והדלקנו נרות ואפילו ברכנו ברכה של חילונים שאוהבים חלות- על החלה. בשבת בבקר יש תכנית של שירי ילדים משהייתי ילדה בעשר- אז שמנו וציחצחנו ת'אופניים וקישטנו בעיטורי בנות ויצאנו לסיבוב. תהנו.

לא נעים לי להפריע בדף המקסים הזה, אבל 'אורית' ו'יודפת' הן הטרול.
בבקשה אל תרחמו 'עליהן' יותר מדי.

אני מלכת הטרולים ובאתי לזלול אותכם! תברחו...

בשבת בבקר יש תכנית של שירי ילדים משהייתי ילדה בעשר-
איזה תוכנית ובאיזו תחנה?

אוי (כמו יהודיה טובה,ליתר בטחון) המשכנה לכתוב ולשתף,זה דף מקסים ומעודד !!!

שבת בבקר סבים לוקחים את נעמולי ואני נוסעת לבית- אורן (המקום החביב עלי) לפסטיבל סינגלז. תחזיקו לי אצבעות, גם ברגליים. (פשוט- כל הגברים שיוצא לי לפגוש בעבודה הם בכלא)... אלוהים אלוהים- תעשה לי נס
"כמה סוכר?"}

פסטיבל סינגלס? זה היה אחד מהרעיונות שלי לעשות כסף.
ספרי, מה זה הפסיטבל הזה? מה קורה בו?

גברים זה בונוס. ילדים זאת המהות.
המהות שלך היום יהיה בונוס מחר.
זו סיבה לתוגה.

פסטיבל סינגלס, איך היה? הייתי לפני שנתיים וחצי כשהיה סינגלס קיץ, והיה מעולה. הפעם לא התאים לי, אבל כמובן שנציגים מהמשפחה נכחו והעבירו סדנה.

"חופשי זה,חופשי זה לגמרי לבד"...
http://www.youtube.com/watch?v=[po]DX8Bd nJruI[/po]

שליחה על ידי א* » 01 ינואר 2011, 15:40

איך עוברים שבתות בהן לא נפגשים עם משפחה או חברים? לא תמיד יוצא שנפגשים.
ואז, למרות שמאוד כייף להיות ביחד, יש בי גם עצב על המשפחה הכל כך קטנה שאנחנו.

זה באמת לא מובן מאליו.

אנחנו, העירוניים בלי האוטו, יוצאים לסיור בחוץ. ממש קטן, עם הבימבה, כמה רחובות וחוזרים, מסתכלים על הכל בדרך, מעשב ועד חתול או מנוף. לפעמים מלקטים "מציאות" בדרך (עלי שלכת / שבלול / חפץ קטן שמישהו השאיר שייקחו). יושבים בגינת בית הקפה השכונתי, מציירים בגירים על המדרכה. חוזרים...

ביום כמו היום, שקשה לצאת בגלל מזג האוויר, אני משתדלת "להזמין" אותם למקומות שונים בבית - לא רק להתנחל בסלון כרגיל. וגם מציעה חומרים כמו בריסטול (שחור) ענק ששניהם יכולים לשרבט עליו, או בצק משחק. ולי אין גם בעיה עם לצפות קצת ב-TV ואמא מתכרבלת עם ספר בחדר השני.

וגם עושים טקסים - אצלנו התחיל איכשהו טקס משפחתי של פנקייקס בבוקר שבת. זה לא מסובך, אבל נותן מסגרת ואיזה נופך מיוחד. הם "עוזרים לי" להכין. וכל אחד אוכל את הפנקייקס שלו באופן קצת אחר.

אני אומרת לעצמי: הכל בקטן-קטן. בסך הכל זה יום שבת. לא צריך לו"ז של קורס. גם עם ילד אחד נהגתי כך. (כן יש לי רגשות אשם שאין לנו כמעט נסיעות למרחקים. אבל אין לי רגשות אשם על ההתנהלות הנינוחה ביום המנוחה האחד בשבוע שבו לא צריך לצאת מהבית בשמונה בבוקר).

כרגיל- חבר'ה חביבים, בעיקר ילדים, כייף לשבת ולפטפט, אבל בשורה האחרונה- גם שנראית טוב, משתתפת ומאושרת (באתי מטיול ביער לתוך המעגל)- היחיד שביקש את הטלפון שלי היה מישהו שבחיים אין מצב. וזה תמיד ככה. נמאס לי, אבל אני לא אותר! אני לא יכולה יותר- אבל אני לא אפסיק.

היחיד שביקש את הטלפון שלי היה מישהו שבחיים אין מצב. וזה תמיד ככה. נמאס לי, אבל אני לא אותר! אני לא יכולה יותר- אבל אני לא אפסיק.
עפרה, ניסית את לבקש טלפון? ליזום?
לי זה הצליח לא מזמן... באופן מפתיע... אולי זה הכיוון או שלא היה שם אפאחד שאת היית עושה מאמץ בשבילו?

שליחה על ידי אמא* » 30 ינואר 2023, 02:25

אין כמו לגדל לבד.
איזו תוגה?
מי צריך את המתח, ויכוחים, ועצבים של עוד מישהו.
מי צריך את כל הטקסים המשפחתיים הבלתי נגמרים בזוג... להתארח בשישי לארח בשבת ללכת לחתונות ובריתות, לבלוע צפרדעים בגלל האבא שלו והגיסה והאמא והחבר הכי טוב שלו
מי צריך שיתערבו לך בחינוך, ובתזונה, ובאורח החיים

תוגת הנשואות! כי אצל אלו שלבד יש שקט ושלווה.

זוגיות טובה ונישואין טובים נדירים. הרוב מתבוססים בכאב וחשבונות וחוסר תשוקה.

תהנו מהעצמאות, מההורות, מהשקט, מהשליטה.

את צודקת. אין כמו חופש.
משוכנע שמי שהתחתן איתך מאושר, מודה ושמח שהוא לא צריך לסבול את אמא שלך ואת החברות שלך.

אין כמו לגדל לבד.
איזו תוגה?
מי צריך את המתח, ויכוחים, ועצבים של עוד מישהו.
מי צריך את כל הטקסים המשפחתיים הבלתי נגמרים בזוג... להתארח בשישי לארח בשבת ללכת לחתונות ובריתות, לבלוע צפרדעים בגלל האבא שלו והגיסה והאמא והחבר הכי טוב שלו
מי צריך שיתערבו לך בחינוך, ובתזונה, ובאורח החיים
תוגת הנשואות! כי אצל אלו שלבד יש שקט ושלווה.

זוגיות טובה ונישואין טובים נדירים. הרוב מתבוססים בכאב וחשבונות וחוסר תשוקה.

תהנו מהעצמאות, מההורות, מהשקט, מהשליטה.

מי צריך?

מי שאוהב, מכבד מעריך ושם את זוגתו והילד במקום הראשון בלי לחשבן לפרצופים והעילבויות.
יש גם זוגות שטוב להם ששמחים ושנהנים מהגידול יש כאלה שמתסדרים עם משפחות יש כאלה שאוהבים אירועים וחתונות וגם כשלא אז האמא שמה גבולות וחותמות וחושבת גם על טובתה האישית ולא רק על הרציוי וההתרפסות מול משפחתו של הבעל...
וגם - מי אמר שהילד לא סובל מכך שרק אמא אחת ללא כל "קונטרה" מצד אחר עם דעה שונה משלה זה בריא לו? (איזונים ובלמים).
לפני מספר שבועות ישבתי במסעדה עם בן זוגי וראינו מישהי בת 42 שסיפרה בלהט (ונראה שיש לה סוג של אוטיזם חברתי וסביבתי לפי הדיבור וההתנהגות חסרת המודעות שלה) מספרת על ההריון שלה ועל כך שהיא "נזכרה" רק עכשיו וכמובן שעשתה מתרומה, אני מכירה המון ילדים מסכנים שלא בחרו להוולד לאדם זה או אחר, אמורים לשמש כבידור, תעסוקה, מילוי חלל עצום בליבם של אנשים בודדים שלא טרחו להבין שעליהם להתאמץ ולעשות צעדים ודברים כדי שחייהם ייראו כך או אחרת...אני מבינה את הצורך האימהי אבל מה עם הצרכים של הילד\ה? ילד זה לא בידור, זו לא חיית מחמד (שגם להם כמובן יש זכויות וצרכים, אני חושבת שאני מתייחסת לכלבה וחתולה שלי יותר מאשר אנשים שאני מכירה מתייחסים לילדיהם). ילד זו לא "חובה" או "צואך" זה לא "הכרח" ילדים לא נשארים לנצח ילדים והם עשויים להפוך לאנשים בוגרים ממורמרים כעוסים וכואבים על הנסיבות שלהם.
ובלי קשר בכלל לממסד היחידניות (חיבוק לכולכן) יש המון אנשים ממורמרמים, מעוכבים חברתית, חסרי יכולת, חסרי אמביציה, טרחנים, עצלנים ופשוט משועממים שמביאים ילד כי הם חושבים שזה ישנה את חייהם וימלא אותם ואז נעשים יותר אומללים ומרירים וכעת יש להם מישהו להאשים בכך...
לדעתי חייבת להיות חקיקה כנגד הנושא הזה - אנשים שבוחרים להיות בורים צריכים לעבור התסכלות פסיכיאטרית לבדיקת כשירותם לגידול ילד..

בהצלחה לכולנו..