תהיות על מוצץ

אנונימי

לדף זה מוזג גם הדיון מהדף רגע לפני המוצץ

זוהי בעיית השינה של התינוקת בת התשעה חודשים שלנו :
היא נרדמת כמעט רק עם ציצי, תמיד כשהאמא שוכבת על הצד. הילדה יכולה להרדם גם בנסיעה או בנשיאה אבל כשמעבירים אותה למיטה היא מתעוררת ורוצה ציצי. הדבר מגביל מאוד את אישתי ומשגע אותנו. גם כשהיא מעוררת מתוך שינה ביא יכולה לחזור לישון רק עם ציצי.
כל עצה ודעה תעזור לנו, אנא.

אם אתם באמת סובלים, למה יהיה כל כך נורא לנסות מוצץ? אם היא רעבה היא ממילא לא תסכים (וכדאי לזכור להוציא לה אותו מהפה בעדינות אחרי שהיא שוקעת בשינה עמוקה, ולא לתת לה לישון איתו כל הלילה).
גם אני לא ממתלהבי המוצץ . אבל אם אתם חייבים, מה מונע בעדכם?

יש לי תינוקת בת כמעט ארבעה חודשים וגם אצלינו זה לפעמים ככה. מה שאני עושה זה מנסה להפריד אותה מהציץ, ואם אני רואה שהיא עושה סימנים של להתעורר אני שמה לה את המוצץ (באותה התנוחה של ההנקה), מחכה שהיא שוב תשקע בשינה עמוקה, משכיבה במיטה ואז לאט לאט משחררת את המוצץ ומעלימה אותו.
זה אכן מין סוג של רמאות אבל רק לכמה דקות ובד"כ זה עובד. אני מעדיפה כמובן שהיא תהיה בלי המוצץ אבל לפעמים היא פשוט לא מרפה. חשוב לוודא שעושים את ההחלפה רק אחרי שהיא סיימה לינוק ורק משתמשת בציץ כמוצץ, אחרת היא מיד תעלה עליכם ותתעצבן. (יכול להיות שזה עובד רק בגיל קטן יותר)

לנו יש אותה בעיה הקטנה בת 7 חודשים לא מוכנה בשוםפנים ואופן לקחת מוצץ נהפכו זה מעליב אותה, הבעיה היא שכשהיא מאד עייפה ואני לא בסביבה (זה קורה פעם בשבוע למשך שעתיים) היא צורחת וצורחת עד שמתעייפת ונרדמת. זה מתסכל אותי ואת בעלי שנשאר איתה. מעבר לזה גם בלילה היא מתעוררת כל שעתיים בשבל להרגיש את הציצי (לא בשביל לאכול) ואם אני מנסה "לרמות" ולתת מוצץ זה לא מתקבל. אין לי מושג למה היא מתעוררת ומה אפשר לעשות סתם רוצה לשתף שגם לנו זה קורה וגם לנו זה קשה

שלום מומינים,
שתי הבנות שלי נרדמו רק עם ציצי עד גיל שנה בערך, ואז בהדרגה התחילו להרדם גם על המנשא/ידיים/אבא.
במשך כל תקופת ההנקה ראיתי בכך מצב טבעי לחלוטין , ובשמחה הקדשתי תקופה זאת מחיי לאפשר להן את מה שהן היו צריכות.
רק כשהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לתת להן מעצמי באופן הזה (מסיבות שונות), החלטתי להפסיק להניק.
אם הבחירה שלכם היא להניק, מדוע מצב זה נתפס כבעיה?
אולי אפשר להקל על תחושת הקושי ולא דוקא לשנות את מנהגי התינוקת?

אני חושבת שמומץ היא המצאה מבורכת והשתמשו במוצץ\משהו למציצה דמוי מוצץ אלפי שנים. כמובן שמדובר בשימוש מושכל במוצץ ולא כדי להשתיק את הילד. אני יכולה לספר לכם שגיליתי שהבת שלי לר מוכנה שיכניסו לה מוצץ בפה בדרך כלל, אבל היא שמחה אם אני נותנת לה מוצץ ביד. נסו ותהנו.....

שליחה על ידי נגה* » 02 דצמבר 2005, 11:58

אני יודעת שיש קולות באתר שמתנגדים לספר "התינוק יודע", אבל הבן שלנו בן תשעה חודשים ולפעמים הוא נרדם על הציצי ולפעמים אנחנו נותנים לו לבכות - זאת אומרת שאם הוא כבר אכל וברור שהוא לא רעב יותר, אנחנו מחבקים אותו ונותנים לו לבכות עד שהוא פורק כמה שהוא צריך. יש לנו תחושה ברורה שהוא צריך להוציא דברים, תסכולים בעיקר. אני חושבת שהוא בוכה כי הוא איש גדול בגוף של תינוק קטן, וזה מתסכל לעיתים.

ראו מוצץ או אצבע.

שליחה על ידי נגה* » 05 דצמבר 2005, 15:14

אין לו מוצץ ואת האצבע הוא מכניס לפה רק אם יש עליה בוץ/עלים/תחתונית/חתולה/מה שהוא פלט על הרצפה.

"אם הבחירה שלכם היא להניק, מדוע מצב זה נתפס כבעיה?"
שלום, אכן הבחירה שלי היא להניק. מה שמהווה בעיה מבחינתי הוא דפוס ההתנהגות שבעלי תיאר, כלומר, שבתי נרדמת כמעט רק בעזרת הציץ ומאוד קשה ל"נתק" אותה מבלי שתתעורר. אני מרגישה שנוצרה כאן תלות בציץ כדי להירדם. מין סוג של התמכרות. מה שמעניין הוא שאם אני לא בסביבה והיא על הידיים של
אמי/ אחיי/ חמותי וכו' היא נרדמת כשהיא עייפה.
הייתי שמחה לשמוע עצות/חוויות דומות או כל מה שיכול לעזור.

הי,
כשבני היה בגילה של בתך, היניקות שלו היו מאוד מאוד ארוכות, והוא היה נרדם רק על הציצי.
אם הייתי מניקה אותו בישיבה, הייתי מחכה עד שיסיים לינוק, אז היה משחרר את הציצי, ואחרי כמה דקות הייתי מעבירה אותו למיטה.
אם הייתי מניקה אותו במיטה, גם כן, הייתי מחכה עד שהוא יסיים לינוק, ואז פשוט קמה ומשאירה אותו במיטה.
תינוקות בגיל הזה יונקים המון. היו לי הנקות של חצי שעה, וגם של שעה. ולפעמים גם במרווחים דומים. אני מאמינה שאם התינוק רוצה לינוק כל כך הרבה, זה בגלל שהוא צריך לינוק כל כך הרבה. יש להם קפיצות גדילה ענקיות בגיל הזה.
אנחנו נתנו לו מוצץ במשך כמה שבועות, עד שבאיזה שהוא שלב הוא דחה אותו בעצמו. אבל זה לא היה על חשבון ההנקות.

איכות החיים שלכם חשובה (גם בשבילה) לא פחות ממוצץ או לא.
יש לכם הזדמנות כאן לבחון מה באמת מתאים מהרעיונות שלכם ומה בעצם, למרות נכונותו המכאיבה, בעצם מכביד על החיים.

שלום מומינים,
רציתי לשתף שגם אנחנו באותו מצב, בתי בת שנה וחצי ונרדמת רק עם ציצי, אלא אם כן, אני לא נמצאת, ומתעוררת מס' פעמים בלילה ורוצה רק ציצי,
אם אני מנסה בטעות לתת לה מוצץ או מים היא ממש נעלבת ומסרבת בתוקף. אני החלטתי שכל עוד לא החלטתי להפסיק להניק, בלילה או בכלל, אני אנסה כמיטיב יכולתי פשוט להשלים עם המצב , לא תמיד זה קל, ואז הרבה יותר קל לי לקבל את זה ולא להתבאס או להתעצבן, מבינה אותכם, בהצלחה

לא יודעת אם זה הדף המתאים (למה לא מוצץ?), אבל הנה משהו שמצאתי במקרה:
דלקות אזניים בילדים - האם המוצץ הוא הגורם?
הקשר בין השימוש במוצץ ודלקת האוזן התיכונה בפעוטות

אנונימי

ל חגית ומומין אמא אבא מה קורה היום כשהיא כבר גדולה?
אני שואלת כי גם הבת שלי (עשרה חדשים) נרדמת רק על הציץ, מסרבת לקחת מוצץ. (בכלל יש לי הרגשה שהיא גולשת בבאופן טיבעי , אחרת מאיפה באו לה כל הרעיונות האלה? ציצי , מנשא, מתעקשת לישון ביחד איתי במיטה ושונאת את הלול... מי יודע מה עוד תעשה?) בכל אופן אני החלטתי לקבל את המצב כמות שהוא ולקוות שאוכל לגמול אותה מהשינה על הציץ לכשתיגמל מהנקה . אשמח לשמוע מה קורה עם ילדים גדולים יותר.?

יעלי להאני חושבת שהקשר האמיתי נמצא פה: "החוקרים מצאו כי הפעוטות ששהו בפעוטון או שתו מבקבוק היו ברמת סיכון גבוהה פי 5 לחלות בדלקת אוזניים במהלך שנת חייהם הראשונה"
המוצץ זה רק תרוץ ורוב התינוקות שמשתמשים הרבה במוצץ יונקים מעט מאוד... לא ראיתי שמישהו בדק את התאימות בין אי הנקה לשימוש במוצץ...

חייבת לספר פה לבאים בתור שתוהים בשאלות דומות-החיפושעת שלנו יונקת המון, היא לא יודעת מוצץ מה הוא וגם היא נרדמת רק עם ציצי או במנשא לעיתים רחוקות, מתעוררת בלילה לינוק והיא כבר בגיל ה"מופלג" של שנה וארבעה חודשים. אני בסדר גמור עם זה. השבוע נסתם לקטנה האף ויומיים שלמים היא לא הצליחה לינוק, ביום הראשון היתה מבועסת לחלוטין מהעניין, ניסתה וניסתה ולא הצליחה, בלילה של אותו היום היא כבר לא ניסתה אפילו ואז גיליתי לתדהמתי שהיא יכולה להרדם גם בלי ציצי בפה ויותר מזה, גם כשהיא מתעוררת בלילה כביכול לציצי אחרי ליטוף היא נרדמת יפה מאוד. כבר התחלתי לתהות שמא היא נגמלה מההנקה אבל כעבור אותם יומיים היא שבה לינוק באותה תחיפות שהיתה לפני כן. המסקנה שלי מהאירוע היתה שאכן היא יונקת כרגע כי זה טוב לשתינו וביום שאחת מאיתנו תחליט להגמל גם זה יהיה אפשרי. אני יודעת שמסקנה זו היא אישית שלנו וכל ילד והאישיות שלו אבל אני קיבלתי חיזוק נפלא לכך שהדרך שלי היא נכונה בשבילנו.
יהיה בסדר.

בשמת יקרה, שבת שלום.
אשמח להתייעצות קצרה מאחר והבחנתי כי את כאן.. מקווה שאינני מטריחה.
רפאל בת שנתיים, בוגרת ומבינה כל יום יותר ויותר. בימים אלו אני חשה כי די להרדמות עם ציצי בלבד. אורח חיינו החדש והמשתנה כבר אינו מאפשר לי לעשות זאת בשמחה ובהשלמה. אז בוחרת לשנות.
אני רואה סביבי ילדים שנרדמים במציצות בלבד - אם לא ציצי, אז מוצץ.. וכולם כך?
האם ללמדה להרדם במציצת מוצץ (היא איננה מוצצת ומעולם לא באמת ניסתה רק דרך משחק)?
האם ללמדה להרדם לבדה ללא מציצה? האם אפשרי בכלל לבני גילה, או שהמציצה היא חלק בלתי נפרד בשלב זה מתהליך ההרדמה?

אשמח לתובנותייך, זוהי תקופה של שינויים ומחפשת הבנות וייעוץ.

תבורכי,

אני רואה סביבי ילדים שנרדמים במציצות בלבד - אם לא ציצי, אז מוצץ.. וכולם כך?
המציצה, וההירדמות בהנקה (שאיננה מציצה בלבד אלא גם קרבה לאמא, חיבוק, תשומת לב, אהבה, חום, פעימות הלב...), הן ללא ספק צורך של כל התינוקות, צורך ביולוגי טבעי שנעלם מעצמו מתישהו בגילאים 2-7 בד"כ (עם חריגים בודדים לכאן ולכאן).
אבל יש ילדים שנרדמים ללא מציצות. חלק מהם, באופן טבעי, ואחרים כתוצאה מהרגלה.
יש ספר בשם "לישון בלי לבכות" (במקור The No-Cry Sleep Solution אם אני לא טועה), אפשר להשיג דרך מדריכות לה לצ'ה: המחברת מלמדת איך להרגיל ילדים להירדם, בהדרגה ובאהבה, ללא בכי וסבל לילד, לא בהנקה. כלומר, היא מלמדת דרך הדרגתית ונעימה להפריד בין ההנקה להרדמה.

אם הגעתן לגיל שנתיים בלי מוצץ, לא הייתי ממליצה להכניס את החפץ הזה לחיים. מעודד פטריות, פוגע בהתפתחות המנשך והלסת, וקשה לגמילה יותר מהשד - למה? ולמה בכלל לעודד היקשרות לחפץ פלסטיק כתחליף לאמא? חבל.
עדיף להרגיל לאט לאט להירדמות עם סיפור, ליטופים, חיבוקים וכדומה.
גם בלי הנקה, בני שנתיים וגם הרבה יותר זקוקים לעזרת ההורים בהירדמות. מעטים ביותר נרדמים "ללא מגע יד אדם" מעצמם (יש כאלה, בד"כ אצל השכן, על הדשא הירוק (-: ).
עד גיל ההתבגרות, שאז זה מתחלף (-:
בהצלחה!

מודה ומברכת
שבת שלום יקרה

שליחה על ידי נעמה* » 20 יולי 2010, 18:25

לא מצאתי דף רגע אחרי מוצץ... אז אולי פה?
הבת שלי בת שנה וחודשיים, לא הסכימה לקחת מוצץ אף פעם וגם לא לחצנו, תמיד היה ציצי בשלף.
לפני כמה ימים היא מצאה מוצץ שהיה זרוק בבית ומאד היא כל הזמן רוצה, אז זה ממש עוזר בנסיעות שהפכו מסיוט איום לנורמאליות (הידד!) אבל חוץ מזה אני ממש מתבאסת לראות אותה מתהלכת כזומבי עם מוצץ בפה.
אני לא ממש עושה מזה סיפור, מה גם שגילינו שיוצאות לה עכשיו כמה שיניים אז אולי בגלל זה היא החליטה ללכת על מוצץ פתאום, למישהי יש מידע אם זה יכול לגרום לנזק?
כשהיא הייתה קטנה יותר חששתי שזה יהיה משתיק, אבל עכשיו היא יודעת לתקשר מה היא רוצה במילים ובמעשים והיא לוקחת לבד את המוצץ אז זה לא ממש מטריד אותי.
אשמח לתובנות.
תודה!

אצלנו קרה סיפור מאוד דומה: בת השנתיים מצאה מוצץ בגינה. שטפנו אותו עבורה, ובמשך שבוע היא פשוט לא הוציאה אותו מהפה. היא שכחה אותו באוטו איזה יום והיתה ממש עצובה. כעבור כשבוע או קצת יותר, זה פשוט עבר. אם היא מוצאת את המוצץ פתאום בבית, היא נדבקת אליו קצת, נניח לשעה עד יום שלם, ואחר שוכחת ממנו. אמנם מפרידה שנה בין בנותינו, אבל אולי זה יהיה אותו הדבר.

כשהיא הייתה קטנה יותר חששתי שזה יהיה משתיק,

יפה

אם ככה הרבה נזק רגשי כבר לא יכול להיות, אם את מודעת ככה....
לגבי השיניים אני לא יודעת.
אבל קשה להאמין שהיא תתמכר אם היא מתחילה עכשיו, במיוחד אם את לא תתמכרי למוצץ...

קשה להאמין שהיא תתמכר אם היא מתחילה עכשיו.
זה מה שקרה בדיוק לבתה של חברה שלי. היא ינקה עד גיל שנתיים וחצי ולא קבלה מוצץ כשהיתה תינוקת. בסביבות גיל שנתיים השתעשעה כצעצוע עם מוצץ וחברתי זרמה איתה, עם הזמן השעשוע הפך לצורך ולתלות. זה היה ממש לא יאמן, כמו פעוט שהורגל למוצץ מינקות.

אני מבולבלת.
מוצץ זה לא טבעי
אם כך מדוע לפעמים התינוקי מעדיף את המוצץ על הציצי?
מדוע הוא בכלל מסכים למוצץ?
התינוקי עולה 400 גר בשבוע כך שלא נראה שההנקה "נפגעת"
ולמה אני בכלל שואלת?
כי מוזר לי כל העיניין הזה של המוצץ
קשה לי לראות את התינוקי עם הדבר הזה בפה
מצד שני, לעיתים הוא מועיל
למשל כשהוא צורח בנסיעה באוטו
או כשאני מתקלחת ואבא מחזיק אותו

נראה לי שמינון היא מילת הקסם
גם אצלנו, בשלב מסוים ראיתי שהיא עוד רוצה למצוץ אבל כבר לא רוצה ציצי והמוצץ הרגיע אותה.
עד היום, בגיל שנה וכמעט חודשיים, המוצץ הוא כלי עזר שנמצא בשימוש מועט מאוד, דקות ספורות ביום, אם בכלל.
קחי בחשבון שגם להיות מוחזק בכסא של רכב בלי יכולת לזוז זה לא מצב טבעי

גם אצלנו, בשלב מסוים ראיתי שהיא עוד רוצה למצוץ אבל כבר לא רוצה ציצי והמוצץ הרגיע אותה.
הכיצד ייתכן?
קחי בחשבון שגם להיות מוחזק בכסא של רכב בלי יכולת לזוז זה לא מצב טבעי
שיכנעת אותי
ומה לגבי שאר המצבים שהם כן טבעיים?

את ביתי הבכורה גידלתי בלי מוצץ מתוך תפיסת עולם שמוצץ זה לא טבעי
ושזה נועד לסתום פיות במקום להקשיב לילד ולצרכיו...
היה סיוט!! בדיעבד אני יכולה לראות שעשיתי לה ולי עוול.
יש אינסטיקט מציצה-אין מה לעשות! גידלתי ילדה צרחנית ולא שקטה אף פעם.

בני השני עם מוצץ- בהחלט עינין של מינון. נעים לנו שקט ורגוע.

לא יכולה להגיד שהבכור שלי היה צווחן- אבל לא ממש אוראלי-
חשבתי אז כמוך שמוצץ זה ממש לא בא בחשבון- לא טבעי לא אני ולא בכלל
השני מ-מ-ש אוראלי ומגיל שבועיים וחצי היה לו מוצץ הסנדקית שלו הביאה- מתוקה.
איך שהצעתי לו אותו הוא נבלע אצלו בפה
-
בגיל שנה הוא אסף את כל המוצצים שמצא בבית
והודיע לי חגיגית שהוא לא תינוק
השלישית גמכן נורא אוראלית לא הסכימה לקחת מוצץ בכלל
ואני לא הסכמתי להיות מוצץ אנושי
אממה בגיל 4 חודשים מצאה מוצץ חבוי של אחיה ושוב -
המוצץ נהיה חבר במשפחתינו
גם היא בגיל שבועיים לשנה לא רצתה יותר כשהצעתי לה
בעיניי חבל. אם הילד הוא אוראלי מאוד כדאי לספק לו משהו אוראלי
יש לי כמה חברים שהיו נגד והיום הם "נלחמים" באצבע שנמצאית בפה רוב היום
איתה אי אפשר לעשות משא ומתן היא נמצאית שם תמיד
מסכימה עם קודמותיי- הכל עיניין של מינון ותפיסה

ישנו גם הדף רגע לפני המוצץ (ויש עוד כל מיני...).

אה, וגם כל האמת על מוצצים.

ודרך אגב, מעניין למה קוראים לזה 'מוצץ'.
הוא הרי לא מוצץ אלא מוצצים אותו.
היה ראוי לקרוא לו 'מָצוּץ' או 'מָצִיץ', לא?

<תהיות על המילה מוצץ>

_גם אצלנו, בשלב מסוים ראיתי שהיא עוד רוצה למצוץ אבל כבר לא רוצה ציצי והמוצץ הרגיע אותה.
הכיצד ייתכן?_
פשוט כך היה. היה מאוד ברור שהיא רוצה לינוק אבל כבר היתה מקיאה את החלב בעצבנות וכשנתתי מוצץ היא נרגעה. זה היה בשעות אחרה"צ בלבד.
אני משתמשת בעיקר ברכב, לפעמים בעגלה כשהיא נורא עייפה אבל לא מצליחה להרפות לחלוטין ולאחרונה עם הפסקת ההנקה בלילה- אז גם כשהיא מתעוררת בלילה. וזהו. היא לא מוכנה בשום זמן אחר גם לא כשהיא בוכה או עצבנית. אז, פשוט חיבוק עד שזה עובר לה או ציצי...

מתחילה להבין מהן הסיטואציות שמוצץ עוזר....
ובכל זאת מה ההסבר?
איפה הטבע?

אצלנו לבכורה היה מוצץ עד גיל 3 חודשים. היא היתה מוצצת אותו רק כשהבטן הציקה לה, בדרך כלל כשעבדה על קקי. יניקה לא הועילה לה אלא גרמה לה לפליטות מוגברות ואי נוחיות. בגיל 3 חודשים היא פתאום כאילו לא הבינה מה הדבר הזה עושה לה בפה. ירקה אותו ומאז לא שב.
אחיה לעומת זאת העדיף לינוק את הקקי החוצה ומעולם לא נזקקנו לעזרת החבר מהגומי.

לפני כמה ימים, אני שואלת את הבן (שנתיים ועשה חודשים), מה יאכל התינוק לכשיוולד. הילד חושב וחושב ובסוף עונה כמעט בלחש "מוצץ" מופתעת אני שואלת אותו "אבל למה מוצץ?" בעיקר כי אין לנו דברים כאלה בבית ומאיפה הוא לקח את זה שתינוקות צריכים מוצץ, זה לא שכל התינוקות איפה שאנחנו נמצאים מסתובבים עם אחד בפה כברירת מחדל, והעלם עונה בעצב "כי ציצי ריק..." ממש הוקל לו לשמוע שכשהתינוק יוולד יציצי יתמלא מחדש, לא יודעת אם שמח בשביל עצמו או כי לתינוק יהיה מה לאכול.

ממש הוקל לו לשמוע שכשהתינוק יוולד יציצי יתמלא מחדש
כמה מתיקות!! איזה ילד מתוק ורגיש יש לך

איפה הטבע?
יכול להיות שמבחינת הטבע התינוק טוב לו לבכות מחובק בידי הוריו עד שירגע.

המוצץ הוא כלי עזר כמו הרבה כלים אחרים שהם מה שנקרא תרבות
תרבות היא תוספת אנושית להתנהלות של הטבע ובתוכה גם המוצץ.

איפה הטבע?
גם בטבע מוצצים לפעמים דברים שאינם פטמה.
לי יצא להתקל בחתולים שמוצצים את החולצה של הבעלים שלהם, או את הכפות שלהם.
בחברות שבטיות יש תינוקות שמוצצים פיסות בד וכל מיני מוצצים מאולתרים...
העובדה היא שיש תינוקות עם יצר מציצה מאד חזק, ולא תמיד הם מסכימים למצוץ רק ציצי. אני מניחה שזה קורה בד"כ לאמהות עם שפע חלב שממשיכות להשפריץ גם כשהתינוק מוצץ לצורך מציצה בלבד.

אני מניחה שזה קורה בד"כ לאמהות עם שפע חלב שממשיכות להשפריץ גם כשהתינוק מוצץ לצורך מציצה בלבד.
לי יש שפע חלב עכשיו עם תינוק שלישי והוא היחיד מביניהם שלוקח לפעמים מוצץ. השניים הקודמים לא הסתדרו עם זה.

רציתי להעיר שהרבה תלוי בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
שני ילדי גדלו ללא מוצץ. פשוט לא היה לי דבר כזה בבית. אישית, מראה של מוצץ בפה של תינוק גורם לי לאי שקט. שניהם היו תינוקות לא שקטים בחודשים הראשונים. ייתכן שלו הייתי נותנת להם מוצץ זה היה משתיק אותם ומקל עליהם. מאידך, ייתכן באותה מידה בדיוק שהם היו לא שקטים בגלל שלל סיבות שלא קשורות לזה בכלל. ואולי מוצץ היה משתיק אותם בלי לפתור את הבעיה האמיתית. או לא משתיק בכלל ורק חוסם קצת את גלי הקול. או אולי הם היו מסרבים לקחת.
מבחינתי, מוצץ לא היה אופציה. וכשהוא לא היה אופציה, יכולתי לומר לעצמי דברים אחרים על למה הם בוכים, והרי לא אני ולא מישהו אחר יכולים לדעת בבטחון מלא את הסיבה. ולכן לא חשבתי ש עשיתי להם ולי עוול.
בילד השני כבר הודעתי לכל מי ששאל, שתוך כמה חודשים זה עובר, ושבגלל תקופה לא נוחה שצריכה לעבור אין סיבה למסד הרגל שאחר כך אני אצטרך לשבור את הראש איך להוציא אותו מהמערכת. אני מודעת לחולשתו היחסית של הטיעון האחרון בפיה של מי שמחתלת, אבל בדיוק הדוגמה הזו מראה שאכן מדובר ב"לשבור את הראש". כלומר, גמילתם מחיתולים (הבכור בגיל שנתיים וחודש, הצעיר בגיל שנה ושבעה) אכן דרשה יוזמה, נחישות ואנרגיה, ופניות לעיסוק כמעט אך ורק בזה.
בגיל 3 חודשים הצרחנים הפכו לתינוקות שנטי רגועים ושמחים (אולי פשוט נגמרו הגזים?) ואף אחד כבר לא זכר שלא היה להם מוצץ. אני בטוחה שאמא שלי כבר לא זוכרת שהיא אמרה לי על הבכור "את עושה ניסוי בילד" (ורק שיהיה ברור, היא עצמה כמובן שגדלה ללא מוצץ. וגם נולדה בבית

).

גם בטבע מוצצים לפעמים דברים שאינם פטמה
אולי בגלל שאמא לא באזור?
אישית, מראה של מוצץ בפה של תינוק גורם לי לאי שקט.
גם לי. פשוט זה מעורר בי דחייה
ואולי מוצץ היה משתיק אותם בלי לפתור את הבעיה האמיתית
זהו! הבנתי למה זה דוחה אותי
מוצץ הוא כמו טלוויזיה: מטשטש, מסיח את הדעת, מהפנט, משתק צורך פיזי
ואולי בסופו של דבר תומך בהיפראקטיביות
ובמקום לנסות לתת מענה לצורך האמיתי - מגע, נשיאה, חום - המוצץ משאיר את התינוק קר, מנוטרל וכאילו רגוע
ללא פורקן וללא מענה אמיתי

ילד שתקוע מול הטלוויזיה "מספק את השקט"
הוא נמצא לבד בעולם קר
הגוף משותק בכפייה

(אולי כתבתי מעט קיצוני)

_גם בטבע מוצצים לפעמים דברים שאינם פטמה
אולי בגלל שאמא לא באזור?_
בסדר. אין דבר כזה תינוק שנמצא צמוד לאמא ואמא מוכנה לתת לו לינוק כמה שהוא רוצה והוא מסרב ומעדיף למצוץ משהו אחר. לא קיים. הילד שלי הוא כנראה אשלייה אופטית

בסדר. אין דבר כזה תינוק שנמצא צמוד לאמא ואמא מוכנה לתת לו לינוק כמה שהוא רוצה והוא מסרב ומעדיף למצוץ משהו אחר. לא קיים. הילד שלי הוא כנראה אשלייה אופטית
גם התאומים שלי - אשליה אופטית כפולה

לא הבנתי....
האם נכתב בציניות?

לא יודעת אם בציניות אבל קצת אולי בהתרסה או בניסיון לערער על הטיעון המוחלט שהועלה כאן לפיו אין דבר כזה תינוק שנמצא צמוד לאמא ואמא מוכנה לתת לו לינוק כמה שהוא רוצה והוא מסרב ומעדיף למצוץ משהו אחר. לא קיים.

אני אנסה להרחיב קצת -

מתוך ששת ילדיי - השניים הראשונים היו עם מוצץ ואז ללא ספק השתמשנו בו גם כשסתום, הוא גם היה מעין חפץ מעבר לגנים וכו'. השניים האמצעיים גודלו בלי מוצץ ועכשיו עם התאומים חזרנו למוצץ ואני מגלה שבסופו של דבר מדובר בכלי והשאלה היא איך אנחנו צורכים ומשתמשים בו. אני מסכימה מאד שהרבה תלוי בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. רק שאת המשפט הזה אפשר כמובן לקחת לכל כיוון (אותו כנ"ל לגבי אוכל / טלויזיה / מחשב וכו')

אני חושבת שסופו של דבר, כמו בהכל, כל אחד מאתנו צריך לבחון מה מתאים לו ולילד שלו ברגע הנוכחי ולבחור את הבחירה המתאימה עבורו. אין כאן בהכרח טוב או רע מוחלטים

וכאילו רגוע
נשמע שמוצץ פשוט 'ממסטל'.

אבל כשזה נעשה במידה ומתוך קשב לילד, אולי אין בכך רע?

אחרי טיול של יומיים לשדה בוקר, נראה לי שאין ברירה אלא לתת מוצץ כרגע בשעת נסיעה.
איזה סיוט!!!!!
יצאנו מהבית בשעה שתיים והגענו לשדה בוקר בשמונה.
אמנם עברנו בתל אביב לשם איסוף הבוציק, אבל עצרנו בדרך בערך כל רבע שעה, לפעמים למשך חצי שעה.
בחזור שעה וחצי ראשונות עברו בסך הכל בקלות, אבל ה"40 דק'" האחרונות נמתחו על שעתיים ויותר, עצרנו כל 5 דק (!!!).
אני נותנת לו אצבע, אבל זה נראה לי מאד לא בטיחותי בזמן נהיגה. עדף שימצוץ קצת מוצץ גם אם על חשבון יניקה מאשר הדרך הבלתי אפשרית הזו.

אוי טדליק, גם לנו היה טיול כזה לשדה בוקר, והחלטנו לתת מוצץ. לצערינו הפוסקת הסופית (התינוקת) פסקה נגד D-:

גם אני מאוד מאוד נגעלת ממוצצים. בעקבות הגועל הזה אני לפעמים מרגישה שאני מותחת את היכולת שלי יותר ממה שאני מעניינת, למשל בדיוק עכשו כשאני מקלידה, עם בת כמעט שנתיים חולה, שלא משחררת את הפיטמה.

ממה שאני מבינה, במקור מוצץ הוא כלי משלים לבקבוק. כשמזינים בבקבוק אין אפשרות לתת סתם למצוץ בלי שיכנס אוכל ולכן הומצא המוצץ. לא ככה?

<איך אומרים מוצץ באנגלית>

איך אומרים מוצץ באנגלית?
pacifier אצל האמריקאים או בסלנג האנגלי dummy האחרון הוא בפירוש מילולי-גולם אין מה להגיד יותר, נכון?

ממה שאני מבינה, במקור מוצץ הוא כלי משלים לבקבוק. כשמזינים בבקבוק אין אפשרות לתת סתם למצוץ בלי שיכנס אוכל ולכן הומצא המוצץ. לא ככה?
מי ראה את הסרט בייביז? יש שם את התינוק ההוא הקשור, הוא יונק, כן? ואז הם נותנים לו משהו דמוי מוצץ שעשוי מתפוח אדמה עם גפרור תקוע בפנים. אני לא בטוחה שמוצץ בא כסרט המשך לבקבוק אם כי הוא ללא ספק משמש יותר אמהות מאכילות בקבוק מאשר מיניקות מכל מיני סיבות.

מעניין מאיפה התחיל ואיך התנהגו בתקופה הפהיסטורית, אני עשיתי חיפוש בויקיפדיה ומצאתי את זה:

"בשעה שלרוב המוצצים כיום יש אותו מבנה בסיסי (אזור מציצה, מגן פה וידית), הרי מוצץ יכול להיות כל חפץ הניתן לתינוק כדי שימצוץ אותו מטעמי נוחות. הצורה המקובלת הנוכחית של המוצץ הופיעה לראשונה בתחילת המאה ה-20, ויוצרה במשך שנים בצבעי שחור, אדום ולבן (הגומי הלבן באותן שנים היה עשוי מאחוז מסוים של עופרת). במאה ה-16 הורים השתמשו בממתקים בצורת מקלות לבנים בתור מוצצים לילדיהם.

במאה ה-18 הביטוי האנגלי "נולד עם כפית של כסף בפה" (born with a silver spoon in his mouth; שמשמעותו עשיר או מפונק) היה יכול להיות פשוטו כמשמעו, שכן "מוצצי כסף" ניתנו לעתים קרובות לילדים שנולדו לעושר. חומרים יקרים אחרים, כגון פנינים ואלמוגים, להם יוחסו באותה תקופה סגולות רפואיות, הפכו גם הם למוצצים. תחליפים זולים יותר כללו באותה תקופה "מוצצי סוכר", חתיכות של בד רטוב שנקשרו מסביב לגבישי סוכר."

אם פסקתי שמוצץ תומך בהיפראקטיביות אז מתבקשת השאלה: מדוע המציצה של המוצץ היא פסולה בעיני והמציצה של הפיטמה - שלא להזנה - לא?
ברור: כי המציצה של הפיטמה מספקת חום, מגע, קירבה של אמא לעומת המוצץ הממסטל שמשאיר את התינוק קר, רחוק, לבד

ועכשיו נראה לי בכל זאת, אם לאמא 100% פניוּת לתינוק אז התינוק לא יזקק למוצץ.

אני אמא לחמישה ילדים שארבעה מהם לא מצצו מוצץ ואילו התינוק הנוכחי "מסכים" ונרגע עם מוצץ. ייתכן שאני נוטה להסכים למוצץ מפאת נסיבות העומס....
אך הגועל מהמוצץ גובר והנה אני מוצאת דרכים חלופיות, כמו יותר זמן על המינשא מה שמייתר את המוצץ

והמסקנה שלי (גם מהקשרים אחרים) היא שתינוק מתרגל למה שמרגילים אותו: אופן ההחזקה שלו, הריח בבית, עוצמת הקול בבית, טעם החלב,
להירגע עם מוצץ, ולישון בסביבה רועשת ועוד ועוד
גם קשב רב לרצונות התינוק לא יוכל לזהותם בדיוק מושלם ולכן התינוק יתרגל למה שמוצע לו.
גם אם הדבר נוגד את הטבע

ומכאן, בעצם גם ילדים מתרגלים וגם מבוגרים מתרגלים וככל שעולה הגיל הגמישות קטנה
אנו יצורים סתגלניים
המוצץ לא טבעי
מתן מוצץ לתינוק מאלץ אותו להירגע איתו
עדיף שירגע בדרכים אחרות
וכשאין ברירה כמו בנסיעה (סיטואציה לא טבעית) או כשלאמא אין יכולת להתפנות - המוצץ נותן מענה
התינוק שלי הסכים למוצץ למרות שמציצתו איננה טבעית כי בעלי נתן לו אותו כאשר עייפתי והוא נאלץ להיאחז בו
המנשא החדש מרגיע אותו
לא נכנעת למוצץ!!!
תודה על הדף....

ועכשיו נראה לי בכל זאת, אם לאמא 100% פניוּת לתינוק אז התינוק לא יזקק למוצץ.
אז גם לי הייתה אשליה אופטית בבית. בין גיל חודש לשנה העדיפה לפעמים מוצץ על ציצי. והסיבה אכן השפרצה והחנקות.
גם אני התנגדתי בתחילה. בת ראשונה, מאה אחוז פניות ועדיין- העדיפה מוצץ.

גם מנשא הוא פיתוח אנושי.

אבל מינשא (אמנם יקר) לא "קר"

והסיבה אכן השפרצה והחנקות
אהה באמת זה התינוק הראשון שנחנק לי מההשפרצות

בכל אופן אני פחות מבולבלת

מהשיר הזה אני מבינה שבסלנג קוראים למוצץ גם nuki, לא?
(שיר מדליק דרך אגב... ומאוד לא באופני....

)

אפרט.
כשהבן הראשון שלי נולד, הבנתי אחרי שבועיים שיש לי עודף חלב, והבכי אחרי הנקות נובע מזה שהקיבה שלו מתמלאת אחרי 5 דקות והמשך ההנקה רק מתסכל אותו. המוצץ היה אחד מסדרת אמצעים שנקטתי כדי להקל עליו, שכללו גם קיצור וריווח הנקות (וגם ניהול הנקה מתאים להפחתת כמויות החלב כמובן). וככה קבלתי תינוק רגוע שהצליח לספק את צורך המציצה בלי לסבול מכאבי בטן בגלל אכילת יתר. בגיל חצי שנה בערך הוא ויתר על המוצץ (לשמחתי- אני שונאת מוצצים).

כשהבן השני שלי נולד, החלטתי מראש שהפעם אסתדר בלי מוצץ. שאם הגדול נזקק למוצץ רק לכמה חודשים, הפעם נסתדר מראש בלי. אז החלטתי. אחרי שבועיים של בכי ואי שקט במשך שעות כל ערב, אחרי התפתלות וזעם כשהייתי מציעה לו לינוק כשהיה שבע, ואחרי שנתתי לו למצוץ כל דבר אפשרי- האצבע שלי, הקפל בין האגודל וכף היד, השפה התחתונה ומה לא, ושום דבר לא עזר ולא הרגיע, הלכתי וקניתי מוצץ. ופתאום הערבים שלנו היו שקטים, הילד נרדם בקלות ובא שלום על ישראל.
המוצץ לא היה אף פעם "במקום". לא במקום אמא, לא במקום על הידיים, לא במקום מנשא (מנשאים יש לי בלי סוף ואני מאד מיומנת בשימוש בהם). ובטח לא במקום ציצי. זה תמיד היה בנוסף ובמקביל. הוא פשוט היה צריך למצוץ פטמה שלא יוצא ממנה חלב.
וכן, בטח שמוצץ זה ממסטל. גם ציצי. גם מנשא. נהדר, לא? אין כמו תינוק בסוטול

תיזמורת, תודה על השיתוף
הוא פשוט היה צריך למצוץ פטמה שלא יוצא ממנה חלב.
זה בדיוק מה שלא מסתדר לי עם הטבע.....
אספקת החלב אמורה להתאזן עם צורכי התינוק כך שלא יהיה עודף

אספקת החלב אמורה להתאזן עם צורכי התינוק כך שלא יהיה עודף
יכול להיות כשלא מדובר בתרבות השפע, ז"א אם היינו עדיין ציידים לקטים אולי לא היה נוצר מצב של עודף חלב ואז לא היו מקרים של תינוקות שממשיכים למצוץ את הפטמה של אמא שלהם לרגיעה והפעלת שרירים טבעתיים ובמקום זה מקבלים ארוחה.

כפי שסיפרתי קודם, גם לנו היה מקרה דומה עם הבכורה, היא רצתה רק למצוץ ואילו הציצי סיפק סחורה ונתן חלב אז היא היתה מתפתלת ופולטת וסובלת מכאבי בטן. המוצץ הועיל לה והיא היתה מוצצת אותו עד שמשחררת צואה ונרגעת. מבחינת חלב, אני לא חושבת שהיה לי עודף חלב מובהק אבל ללא ספק היה שד אחד שנתן יותר מהשני ללא הפסקה כמעט, הוא היה גם משפריץ למרחקים ועל כן נקרא בפינו בחיבה "ציצי פשע". היו אפילו תקופות שהיא לא הסכימה לינוק משד זה אלא אם כן הייתי משחררת כמות נכבדת של חלב קודם לכן. הכל התאזן בגיל 3 חודשים ואז גם היא לא רצתה יותר מוצץ בפיה.
גם היום הרגלי האכילה שלה זהים לזה של גוזל בערך, מנשנת לאט לאט, ארוחה פשוטה יכולה לקחת אצלה מעל שעה. אם מזרזים אותה או אם היא מזרזת את עצמה זה מסתיים בכאבי בטן.
אחיה לעומת זאת, מלכתחילה פיתח חיבה גדולה ל"ציצי פשע" החביב והעדיף אותו על פני אחיו. הוא לא נזקק למוצץ ויניקה סיפקה את צרכיו כולל הפעלת השרירים הטבעתיים לצורך הנפקת יציאה מרשימה בסוף כל ארוחה (לפעמים באמצע). רעיון של מוצץ כלל לא עלה במוחנו.
מצחיק שבכורתי זוכרת היטב מהתקופה של אחרי לידתו את השפריצים של אותו "ציצי פשע" ואיך הם היו מנסים שניהם לתפוס את הזרם ועכשיו לקראת השלישי/ת היא מדמיינת איך שניהם רצים סביבי בחדר כדי לתפוס את הזרמים, שוב

.
אגב, גם דפוסי האכילה של בני שונים מדפוסי האכילה של אחותו, היום, הוא אוהב לאכול, אוכל הכל ובתאווה רבה.
ואם נחזור לתזונה שלנו בעידן השפע שהרי בין הולדת ביתי לבני שיניתי את תזונתי באופן קיצוני כך שיכול להיות שגם אותם שפריצים מדוברים היו שונים, אני לא אוכל לדעת כי לא חוויתי אותם בזמן יניקה.

עולות פה בדיון נקודות מאוד מעניינות. אבל בשורה התחתונה, נראה לי שכמו שנאמר כבר בהתחלה, הכל עניין של מינון.
הרבה פעמים אני מספרת על אמא שלי שכשהיא לוקחת לידיה נכד תינוק היא מיד מכסה את הכתף בחיתול בד, גם אם התינוק לא פלטן ושואלת "איפה המוצץ?" די בחרדה. היה לה די קשה לא לקבל מוצץ באופן אוטומטי עם הבת ועם הבן לא לקבל בכלל. עם הבת הויכוחים היו ממושכים כי הרי ברור שאני לא יודעת מה אני עושה. באותו הזמן לאחותי נולדה גם בת, הפרש של שבועיים, אחותי הצהירה שהיא לא תהיי מוצץ אנושי ועל כן מגיל יום וחצי נתנה לביתה מוצץ, אין קץ לאושרה של אמי, אבל זו בהתחלה לא רצתה ודחתה את האינטרומנט, כמובן שלא ממש הניחו לה וקנו כל מוצץ אפשרי ודחפו לה אותו לפה בכל הזמדנות שוב ושוב עד שנכנעה. לא חלף זמן רב, ואמי שתמיד נהגה לדחוף לאותה תינוקת את המוצץ רק שלא תשמיע קולות פתאום רצתה כן לשמוע את קול הפעוטה, זה היה בגיל שהם אמורים להתחיל לדבר, אז התחיל המסר הכפול, קודם כל עודדו אותה למצוץ מוצץ ואילו עכשיו כל הזמן אמרו לה "מוצץ זה מגעיל!" "תוציאי את המוצץ!" "די, את לא צריכה מוצץ!" היום היא בת חמש וחצי, הלסת שלה מעוותת והיא עדיין עם מוצץ ועדיין אומרים לה את אותם המשפטים בדיוק.
לא, אמא שלי עדיין לא הבינה למה אני לא נותנת מוצץ כשגרה. יש אנשים שבשבילם לראות תינוק ללא מוצץ זה כמו בשביל אנשים כמוני לראות תינוק עם מוצץ, אלו אותם אנשים שאסוציאטיבית מקשרים תינוק למוצץ, לבקבוק, לסינר, לרעשן עגול, לכובע לבן עם סרט מתחת לצואר בצבע ורוד או תכלת (כל הסימבולים שמציירים על מוצרי תינוקות/ברכות לידה/או כל מה שמתקשר לתינוק).

כמו הרבה דברים כאן, הדף הזה בא לי בדיוק בזמן.. הבוקר היה לי דיון טלפוני מעצבן עם אמא שלי. היא מתה שאני אתן לתינוקת בת החודשיים שלי מוצץ. התינוקת ילדה רגועה להפליא עד כה (טפו, טפו, טפו) אולי בגלל שהיא מפושפשת ורוב הזמן ללא חיתול, יונקת מתי שבא לה ושאר הזמן מכניסה מדי פעם אגרוף לפה. נראה לי שהיא שכצרכיה מסופקים היא רגועה ושולחת חיוכים לכל הכיוונים ואם צרכיה לא מסופקים היא מודיעה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואז אמא ואבא שוברים את הראש אם זה פשפוש, הנקה, גרעפס, עייפות או פינוק (דהיינו צורך במגע) עד עכשיו נראה לי שכשאנו אנחנו מצליחים לעלות על הצורך היא חוזרת להיות רגועה וחייכנית. אז למה לדחוף לה מוצץ אני שואלת את אמא שלי? כי היא זקוקה למשהו למצוץ אמא שלי אומרת כדי שהיא תוכל להירגע. אבל היא רגועה!! אני מתעצבנת עליה. ואם היא רוצה למצוץ יש לה ציצי או את האגרוף שלה. הזמן היחיד שאני שוקלת לתת לה מוצץ הוא באמת בנסיעות לשדה בוקר (צרת רבות חצי נחמה

) כשהיא מתעוררת וצורחת ולפעמים אי אפשר לעצור להנקה כי זה מסוכן (תכנון גרוע של כביש 6). בקיצור באתן לי בזמן..

אבל בטבע יש גם פתולוגיות ויוצאי דופן. יש נשים עם חוסר חלב, או חוסר ברקמת שד, ויש נשים עם עודף חלב או זרימה חזקה מדי. ככה זה. גם זה חלק מהטבע.

הזמן היחיד שאני שוקלת לתת לה מוצץ הוא באמת בנסיעות לשדה בוקר

למה כולם פתאום נוסעים לשדה בוקר? מה כלכך מעניין שם?

ולמה דווקא בנסיעות לשם הכי קשה?

(את כבר הבן אדם השלישי בדף שכותבת שיש לה בעיה בנסיעות לשדה בוקר

)

מה יש שם בשדה בוקר?
אולי איזה טיפול מיוחד לילדים שבוכים בדרך?

אבל בטבע יש גם פתולוגיות ויוצאי דופן. יש נשים עם חוסר חלב, או חוסר ברקמת שד, ויש נשים עם עודף חלב או זרימה חזקה מדי. ככה זה. גם זה חלק מהטבע.
למה עודף חלב או זרימה חזקה מידי היא לקות שמצריכה שימוש במוצץ?
מה משובש כאן?

למה עודף חלב או זרימה חזקה מידי היא לקות שמצריכה שימוש במוצץ?

אולי זו לא לקות.
אולי בעבר כשנשים היו חיות בשבט היה לזה יתרון - שנשים עם עודף חלב היו מיניקות גם תינוקות אחרים שהיו זקוקים?
(לא יודעת. סתם מעלה השערה... אם למישהו יש מושג אם זה כיוון הגיוני, יהיה מעניין לשמוע)

אם זה נכון, אז הנה לפנינו עוד הוכחה שטבעי לחיות בשבט/קהילה

היתה לי פעם לוטרה שגידלתי משלב ינקות. כשכבר נגמלה מחלב היתה מביאה את קצה הזנב שלה לפה ומוצצת אותו שעות ארוכות.

אצלי הילד לא רצה מוצץ וגם לא הצעתי יותר מידי עד שפתאום בגיל שנה ושמונה ח' הוא מצא מוצץ ישן זרוק בין הצעצועים ומאז הוא לא נפרד ממנו וממש אובססיבי אליו.
לי אישית אין עם זה בעיה. זה פשוט אומר לי שהוא צריך עדיין למצוץ. כשהוא צריך חיבוק הוא גם בא ומבקש ומתרפק כמה שהוא רוצה.
לדעתי אם הרעיון הוא להיות קשובים אליהם ולאפשר כמה שניתן סביבה שתענה על הצרכים שלהם אז מוצץ, על אף היותו סינטטי, אינו פוגע אלא הוא כלי והוא מאפשר.
ואני בהחלט מצטרפת למי שאמרו כאן לפני - מי שיש לו רפלקס מציצה חזק ימצא כבר מה להכניס לפה, ובאיזה שהוא שלב זה כבר לאו דווקא יהייה הציצי של אמא. אז מה זה משנה עם זה עשוי סיליקון או גומי או פיסת בד או אצבע. ילד שיש לו צורך למצוץ צריך לאפשר לו.

אני הולכת ונכנעת אל מול המוצץ
כל פעם שבעלי מנסה להרגיע את תינוקנו הוא נותן לו מוצץ ובן רגע הוא נרגע
ואני כועסת עליו שירגיע אותו בדרכים אחרות.
אני מרגישה שבגלל המוצץ ניטלה ממני יכולת ההרגעה הבלתי-ניתנת-לעירעור
וכאילו אין דרך חזרה
למשל עכשיו ניסיתי בכ-------ל הדרכים להרגיע אותו ללא הועיל
לפתע ראיתי את המוצץ בפינת השולחן ובמו ידי הכנסתי לו אותו לפה והנה הוא נרגע
אני יושבת (לא עומדת/קופצת/שרה/מדברת/נושאת במינשא/מתנועעת על כדור הפיזיו)
סתם יושבת עם תינוק בידיים ולו גומי בפה
מוזר לי ומגעיל לי

הציצי שלי כבר לא בלעדי
והמוצץ מכרסם בטוהר הציצי
אני מאבדת שליטה

מדוע קשה לי המוצץ ככלי עזר חיצוני להרגעה?
ואילו המינשא לגיטימי

_הציצי שלי כבר לא בלעדי
והמוצץ מכרסם בטוהר הציצי
אני מאבדת שליטה_
וואו.
סליחה על הבוטות, אבל נשמע שיש לך פה issue רציני,
ולדעתי הוא לא קשור למוצץ בכלל.
"טוהר הציצי"? "מאבדת שליטה"?
אולי כדאי לנסות להתכנס קצת ולחשוב מה קורה אצלך שם בפנים.

_למשל עכשיו ניסיתי בכ-------ל הדרכים להרגיע אותו ללא הועיל
לפתע ראיתי את המוצץ בפינת השולחן ובמו ידי הכנסתי לו אותו לפה והנה הוא נרגע_
אני בעד מה שעובד.
ניסית בכל הדרכים? לא עבד? מוצץ עבד והילד נרגע? מצוין.
סימן שהוא צריך מוצץ.
הרי ברור שאת קשובה לו ולא "דוחפת" לו סתם את המוצץ.
בעיניי לתת לו מוצץ בכאלה רגשות גועל ואשמה זה נזק חמור עשרות מונים מהמוצץ עצמו

המצב מידרדר
המוצץ משתלט
ואני מאבדת את יכולתי להרגיע את התינוק שלי
אני לא מצליחה לתת לו מוצץ. רק בעלי מצליח. וכך הוא מתרגל יותר ויותר למוצץ
מישהו מבין?

לא קראתי הכל אבל אני מרגישה שהבלבול שלך יוצר מאבק אצל הילד.
ברוגע בלי מלחמות.
שלב ראשון לדעתי (במצב הנוכחי) זה תינוק רגוע שלב שני זה לבדוק איך מתמודדים עם המוצץ.

בעיניי לתת לו מוצץ בכאלה רגשות גועל ואשמה זה נזק חמור עשרות מונים מהמוצץ עצמו
צודק לגמרי לכן צריך להפסיק להאבק בילד ולהיות קשובה לו
_מוצץ עבד והילד נרגע? מצוין.
סימן שהוא צריך מוצץ._

והנה שוב
התינוק צורח:
מציעה לו ציצי - לא רוצה
על המינשא - לא עוזר
מחליפה מינשא - לא עוזר
מניקה בעמידה - לא עוזר!
על כדור הפיזיו - קצת נרגע אך עדיין בוכה
בעגלה, מורידה חיתול, מגע חזק, מגע חלש
מציעה מוצץ - לא עוזר הוא מוציא אותו
חוזרת על הכל שוב - לא עוזר
מציעה מוצץ תוך כדי נשיאה - עוזר
נרדם
עם חתיכת גומי בפה

מוצץ מרע את המצב בכך שדוחה פתרון בעיות ומטשטש קשיים (כמו סמים), מעודד להתמכרות ומקשה על התהליך הטבעי של התגברות על קשיים קטנים בדרך להורות. זה סיפור שסופו בגמילה, והתמודדות עם בעיות חדשות נוספות, ואני ממש ממש ממליצה לא להכנס אליו אפילו.
אם יש בעיה- צריך להתיחס אליה. מוצץ- בשום אופן לא.

תודה עפרה!
מסכימה איתך
ולכן קשה לי להתמודד מול בעלי כנגד המוצץ
אני מרגישה שמופעל עלי לחץ לתת לו מוצץ
כאילו אני מונעת ממנו צורך בסיסי

מבולבלת יקרה, אני כלכך מבינה אותך. גם אני התחבטתי ארוכות בשאלות האלו. בסוף נתתי מוצץ והרגשתי הקלה גדולה. כאילו שחררתי את בני מעקרונות וקבעונות שהיו שלי בלבד ומיותרים בשבילו.
כמו שמינשא אותו אנו מהללות כאן, הוא תחליף לנשיאה על הידיים וגם הוא "איננו טבעי" (במובן שאף אחת לא נולדה עם מנשא צמוד לגוף, אלא זו המצאה אנושית) כך גם מוצץ הוא תחליף לציצי כשצורך המציצה חזק ולא מסופק בדרך אחרת. אם הייתי מספרת לך שבשבטים אפריקאים הנשים נותנות לתינוקות למצוץ חתיכת בד כדי להירגע היית עדיין מרגישה שזה מגעיל?
אם התינוק רוצה לבכות הוא יבכה גם עם מוצץ בפיו.
אם התינוק רוצה אצבע, הוא ירק את המוצץ ויכניס אצבע. (שממנה אגב, הרבה הרבה יותר קשה להיגמל.)
למה לא לסמוך על התינוק שיודע מה טוב לו גם כאן?
איזה צורך נסתר קיים מאחורי סיטואציה בה תינוק נרגע רק כשמאפשרים לו למצוץ מוצץ? לא ציצי, לא מנשא, כלום.....
אולי הבעיה היא שיש לתינוק רפלקס מציצה חזק ואנו ההורים משליכים עליו אידאולוגיות במקום פשוט להיענות לכך?
אי אפשר להשוות בין תינוקות (כמו בין בני אדם בכלל), כל אחד שונה וכך גם הצרכים שלו. מניעת הצורך במציצה יכול הביא איתו בעיות קשות כשלעצמן.
מנסיוני לא כל רפלקס המציצה תמיד מסופק מציצי (שיוצא איתו חלב (ממסטל גם הוא) ולפעמים גורם רק יותר תסכול של- זה לא מה שרציתי, כאב בטן וכו'...),
בייחוד במצבי עודף חלב.
רק תזכורת- אף אחד לא אומר שתשימי מוצץ בפיו ותשכיבי אותו לבכות לבד בחדר חשוך. אפשר לתת את המוצץ צמוד לגופך החמים, צמוד לחיבוק ולציצי ובעיקר עם המון אהבה.
וכמו שחברה אהובה וחכמה אמרה לי- זה לו המוצץ שחשוב, זו היד שנותנת אותו.

לא ברור לי מה הבעיה עם מוצץ. אם לילד טוב עם זה (ולמיטב ידיעתי הצנועה זה צורך למצוץ עד גיל מסוים) מה רע בזה?

מוצץ מרע את המצב בכך שדוחה פתרון בעיות ומטשטש קשיים

מכירה את הספר התינוק יודע?

הגישה שם באמת מתנגדת לכל דבר שמספק הרגעה זמנית ומסיט מהעניין העיקרי.
הטענה בספר, שאם התינוק בוכה ובדקת שלא מדובר במשהו כמו רעב/עייפות/כאב וכד' - אז כנראה שיש לו צורך לבכות.
שהבכי פורק תסכולים מצטברים - גם מהיומיום וגם מהעבר, אפילו מהלידה עצמה.
ושלכן לא רצוי לעצור את הבכי הזה באמצעים מלאכותיים.

לכן הספר מתנגד גם להנקה כשיטת הרגעה.
אלא יש להחזיק את התינוק עלייך, ולעודד אותו לבכות עד שיפרוק הכול.

עכשיו, אני עצמי לא יודעת אם זה נכון ועד כמה זה נכון.
יש על כך מחלוקת. וגם אם כן - יש מחלוקת מאיזה גיל זה נכון.
יש מצבים שבהם ראיתי פעוטות שצריכים לפרוק בכי. אני לא בטוחה בעניין תינוקות.
אבל אני משערת שיש בזה משהו, כמו שגם אני הרבה פעמים לא בוכה בגלל צורך במשהו מסוים, אלא פשוט כדי לפרוק.
ואני לא בטוחה שהגיל משנה.
נראה לי שיש לנו בכי מכמה סוגים - גם כאלה שמסמנים על צורך שצריך להתמלא, וגם כאלה שהם פשוט לפריקה.

באתר יש לנושא גם התנגדות רבה, בגלל הטענה של הספר שאין להשתמש בהנקה כמרגיע.
וראיתי שהרבה אמהות לא מסכימות לכך.
אבל אני עדיין תוהה.

בכל מקרה, אם זה מעניין אותך, כדאי לך להציץ בדפים הרלוונטיים ולהתרשם. ואולי גם בספר.
אולי יש מצב שזה העניין אצלכם.

הדפים הם: התינוק יודע, ויש בלוג התינוק יודע.

נראה לי שאחד הדברים החשובים זה לא להיכנס לעימות, לא להתעמת עם הילד ולא להתעמת עם עצמך.
זה נכון שיש הרבה סיבות (טובות) למה לא לתת מוצץ, אבל חשוב שלא נהפוך לדובי לא לא..
באופן כללי חשוב שלא נהיה פנאטים..
לא כל התינוקות מתמכרים ישר למוצץ- אפשר לתת מוצץ במידה- לא כדי להשתיק אלא כדי לעזור.
וכמו שחברה אהובה וחכמה אמרה לי- זה לו המוצץ שחשוב, זו היד שנותנת אותו

בהצלחה בהתלבטויות ( () )

אולי בתינוק יודע לא לוקחים את המציצה כצורך לכל דבר ולכן קל לפרש אז את הבכי כ- פריקה ריגשית. איך אפשר לדעת, אבל על בטוח שזה זה ולא זה?בעיה...
חוץ מזה, כמו שאמרתי אם התינוק כל כך רוצה ונרגע רק ממוצץ, אולי הוא באמת יודע?
אם מוצץ באמת היה משמש כדפוס בלימה- מדוע שאר הדברים לא " בולמים" ?

אפשר לתת לו אצבע- שלך או של אבא שלו.

אנחנו עושים את זה לפעמים, כי גם לקטנצ'יק שלנו (בן 6 שבועות) יש רפלקס מציצה חזק.
יש לי הרבה (מאוד) חלב, ולכן לא תמיד הוא רוצה ציצי (ולפעמים הוא מנסה, אבל השפריצים מלחיצים אותו...).

אנחנו גם נותנים לפעמים מוצץ.
אני מאוד התנגדתי, אבל הסכמתי לנסות, בתנאי שלא דוחפים לו את זה לפה, אלא מניחים קרוב. אם הוא רוצה- הוא מושיט יד ולוקח. ככה אין את התחושה של "להשתיק אותו".
אולי תנסו את השיטה הזו- היא לא אגרסיבית (לדעתי).

עולם,
קצת נלחצתי....מושיט יד ולוקח? בגיל כזה? תינוקי שלי בן 3 וחצי חודשים ורק לא מזמן התחיל להושיט ידיים מכוונות למשהו ולפעמים גם לפגוע. מדאיג? S-:

מדאיג?
הוא לוקח ומקרב לפה- בד"כ זה יוצא הפוך/עקום, ולפעמים הוא מכניס בטעות את השרוול לפה, אבל הכוונה שלו ברורה, ואנחנו עוזרים לו אם הוא רוצה (הוא לא מבקש במילים, אבל רואים...).
בכל מקרה- לא דוחפים, אלא מציעים.

זה לא מדאיג אותי, זה מעניין ונחמד.
(אני לא מאמינה במוקדם/מאוחר אצל תינוקות)

גאונים ומתוקים [-: כולם.....

תודה!
מה שקורה עכשיו הוא שהוא מקבל מוצץ רק כאשר שום דבר אחר לא עוזר להרגעתו.
בערך פעמיים ביום
ואני מרגישה מצומצמת ברגעים אלו (או לחלופין ממוצמצת מלשון מוצץ

)
אבל הוא נרגע ומיד נרדם.

למי שמיזגה את הדפים:
האם ניתן להפריד עם פלוסים בין הדיון הקודם לדיון הנוכחי?

שאלה פרקטית בענייני מוצץ, אם יש מקום מתאים יותר אפשר להעביר:
האם לדעתכם מוצץ מידה 2 (מעל גיל חצי שנה) וגם פטמה לבקבוק מידה 2 הם אכן נדרשים מעל גיל חצי שנה לתינוקת שיונקת אבל אוכלת בקבוק אחד ביום וישנה עם מוצץ או שזה סתם מסחטת כסף ואין סיבה לשנות מידה? (הרי פטמת השד לא משנה את גודלה בגיל חצי שנה)

לגבי המוצץ- למיטב ידיעתי אין צורך להחליף מידה, ואף עדיף- אליבא דה- רופא שיניים לילדים- להשאיר במידה הקטנה. לגבי הפיטמה אינני יודעת.

לגבי המוצץ קראתי פעם שכדאי תמיד להישאר עם המידה הכי קטנה כי כך ההשפעה על השיניים אמורה להיות הכי פחותה.
לגבי בקבוק זו בוודאי דרך כדי לקצר את זמן ההאכלה לא??
בכל מקרה גם מוצץ וגם פטמת בקבוק כדאי להחליף פעם בכמה זמן לפי הוראות היצרנים (עשוים להיות סדקים בסיליקון שלא נראים לעין)