שמנה רזה שמנה

התעוררתי באימה. היתה לי הרגשה שמישהו שם לי כרית על הפנים. האוויר לא הגיע אל ריאותי. קמתי בשארית כוחותי והישבתי על המיטה. החדר היה ריק. אף אחד לא שם לי כרית על הפנים.
שקלתי 90 קילו ולא יכולתי לנשום..

מכירים את ההרגשה?? אני מקווה מאוד למענכם שלא. אבל אם בכל זאת.. כמה אשמח לדבר על כך עם מישהו שממש ממש מכיר את ההרגשה. יתכן שיחד זה יהיה יותר קל. על כל פנים לדעתי שווה לנסות. ואני מזמינה את מי שרק רוצה לחלוק איתנו בנושא... (או בקובית שוקולד......??? )

מה הנושא? דום נשימה בשינה? חיים עם עודף משקל?

לפי ראות עינייך. אשמח לקרוא כל מה שעולה בדעת הקוראים מהקטע הראשון שכתבתי. וכמובן שכל אחד רשאי להבין את זה בדרכו.

אני מזדהה רק עם הקטע של קובית השוקולד (לינט מריר.)

שקלתי 90 קילו
אני שוקלת גם, בסביבות 90 קילו, קצת יותר בפעם האחרונה שנשקלתי.
מעולם לא היו לי בעיות נשימה בשינה שנבעו מהמשקל. אולי מדברים אחרים?

מעולם לא היו לי בעיות נשימה בשינה שנבעו מהמשקל
דום נשימה בשינה קשור למשקל. לא כל בעלי משקל יתר סובלים ממנו, אבל (כל?) מי שכן סובל ממנו, סובל יותר כשמשקלו עולה, ופחות כשהוא יורד.

מה שעלה לי מהקטע הראשון שכתבת, וגם משם הדף, הוא בחורה רזה שהסיוט שלה הוא להשמין.

מאוד מאוד מעניין אותי לשמוע.. לקרוא דברים שקשורים לעודף משקל. האמת?? בכלל לא חשוב אם זה משהו מוחשי או רק חשש.

גם אני מזדהה - אני שואלת את עצמי אם אני לא יכולה לנשום בגלל השומן? אולי בגלל דברים נוספים המתחבאים עמוק עמוק מתחת לשומן??????????!!!!!!!!!!!!!???????????????

אני קוראת עכשיו ספר מצוין ומומלץ בנושא - "כמה שוקל האושר" כתבה איילת קלטר.

ועוד ספר מצוין מאת סוזי אורבך "לא עוד דיאטה"

זה באמת מעניין. חשבתי על זה לא פעם. האם אני לא נושמת ביגלל השומן? או שאני משמינה במקום להתחיל לנשום?
לפעמים במקומות החשובים בהם אני אמורה לעצור לרגע. לקחת נשימה עמוקה כדי להגיב נכון.. אני עוצרת לרגע. לוקחת ביס שיעזור למחוק את הדילמה. שיעזור להמתיק רגע קשה.
כמה מאושרת הייתי לו ידעתי לנשום במקומות המיותרים שבהם אני אוכלת.

לו ידעתי לנשום במקומות המיותרים שבהם אני אוכלת
איזה ניסוח יפה @}

חודש רביעי. (עוד טיפה טיפה וזה יהיה כבר חמישי.) ואני עם בטן של שביעי לפחות.
מגיל ארבע עשרה אני רגילה שקמים לי באוטובוס. ועכשיו כל הזמן מול המראה בודקת אם זו בטן של שומן או בטן של הריון. מרגישה שמנה כל כך.. ובעצם לא רק מרגישה. גם רואה. וגם רואה את חברותי שבחודש רביעי איש לא מנחש עליהן בכלל שיש הריון. ואני כל כך עגולה. כל כך מלאה.
ההריון הזה (שעם הרבה תודה לאל הגיע אחרי עבודה לא פשוטה בגיל 46 ושלא ישמע פה חלילה וחס רמז לקיטור !!! רק תודה ותודה ותודה... ובכל זאת.. השומן.. זה כבר חלק אחר.. ) אז ההריון הזה.. הגיע לי במהלך של השמנה. התחלתי את ההריון לאחר שכבר העלתי על גופי 17 ק"ג בתווך של כמה חודשים. ועם ההריון כבר הוספתי עוד 5 ואני מרגישה שרק התחלתי וכבר אני מהלכת כחבית שעומדת להתפקע.
מאושרת מהריון כל כך רצוי. שבא לתוך זוגיות כל כך מופלאה. ומרגישה איזה חלק עצוב של תהליך השמנה לא אהוב.
כותרת הדף הזה ממש לא סתמית. היא בערך מרכז חיי. חיים ארוכים מאוד של שמנה שעל זה בטח עוד אדבר ואספר במהלך הדף הזה.. (90 ק"ג שחולקו על 154 ס"מ קצרצרים)אחר כך הצלחה מסחררת של ירידה נפלאה במשקל בדרך בריאה. ונעימה. עד למשקל של 53 ק"ג. ומיד לאחר מכן עליה תלולה בחזרה. והיום עם 74 ק"ג. אני כל כך מ אושרת עצובה... כל כך מודה לאלוהים ורוצה רק עוד דבר קטן.. את הכוחו. לעמוד מול הביס המיותר הבא..

בבקשה המשיכי

מה עם אכלני יתר כפיתיים?[

מה עם אכלני יתר כפיתיים?
שאלה שהבוקר גם אני שואלת את עצמי. אני זקוקה לעזרה? אני לא יכולה לבד? אני מוותרת על שליטה???????
מה דעתכם? האם מישהו השתתף/משתתף במפגשים שלהם?

ממליצה בחום !!!

הייתי במשך תקופה ארוכה בקבוצת אכלני היתר האנונימים. זה עובד. זה נפלא. ירדתי המון במשקל. אחר כך השתנו להם חיי. שיניתי אזור מגורים. הכנסתי שותף (מדהים) לחיי. טיפולים. הריון.. והיום אני שוב עושה את דרכי מלמעלה למטה (בקילוגרמים. כל השאר בסימן עליה. ) ומתפללת לכוח.

כמה נחמד !!
סכרת הריון התגלתה בי.
חשבתי שזה יהיה מטריד (בדיקות דם יומיומיות..)
חשבתי שזה יהיה מציק (אסור לי לאכול שום דבר שמכיל סוכר. לי.. שכל כך אוהבת מתוק !!)
והתבדתי. בדיקות הדם הם שעשוע מעניין מבחינתי (בידיעה שסכרת הריונית נעלמת לאחר הלידה ומחקר הדם של הוא זמני בלבד. )
והאוכל? האוכל נפלא. אוכלת בזכות ילדי שבבטן רק אוכל בריא ומזין.
והתוצאה? במשך כל החודש השביעי - ירדתי קילו. איזה כיף !!!

סיפור.....שבוע שעבר קנינו מס' חברות לעבודה פלאפל: כולן קנו חצי ואני כמובן מנה שלמה ......(את מי משביע חצי פלאפל???) אני סיימתי את המנה כששאר הבנות עדיין לא סיימו את חצי המנה ומכאן התפתח דיון על כמה לא בריא
לאכול מהר ואפילו ביקשתי שיעזרו לי בכך שיזכירו לי לאכול לאט לפני כל ארוחה....עוד בהיותי מהרהרת על סגנון האכילה שלי (בולעת לא לועסת) הגעתי לאחר מס' ימים לקוסמטיקאית שלי ואיך שאני שוכבת במיטת הטיפולים היא אומרת לי את
המשפט הבא (שאין לי שמץ מאיפה בא לה בייחוד לאור העובדה שהיא אף פעם לא זוכרת אותי): "תתחילי לאכול לאט...
ללעוס טוב את האוכל שלך...." קפצתי מהמיטה וששאלתי מאיפה זה בא לה היא אמרה שהיא משום מה הרגישה צורך להגיד לי את זה (ולא בגלל ששמנתי או רזיתי בררתי את זה איתה) בקיצור תוך כדי שיחה איתה הגענו למסקנה שאני
אוכלת כי יש בי רצון להכיל דברים.....וכתוצאה מכך אני אוכלת...כיאלו למלא חורים נפשיים (=חסכים) באוכל חומרי
וגם בגלל האופי שלי שאני רוצה הכל שיקרה מהר ולכן אני גם אוכלת מהר כדי להספיק....גם דיברנו על זה שאנשים שסובלים מעודף משקל אלו בד"כ אנשים שצוברים כעסים.......(טדאאאאם.....) ולמעשה כשנשתחרר מהכעסים נשתחרר גם מהשומנים.....אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מאוד התחברתי לקטע....ואולי במקום להתעסק עם השומן החומרי
כדאי לנו לבדוק מה הבעיה עם הנפשי.......ואולי כדאי פשוט למצוא קוסמטקאית כמו שלי שפותרות עוד בעיות מעבר לבעיות
שיעור.........

חדשה.. זה בדיוק מה שעושים בקבוצות האנונימיים. מדברים על הכל. על כל מה שקשור לנפש. לרוח. ובעבודה לא קשה של כתיבה ודיבור מורידים במשקל. אם לא מרפים. אם לא מפסיקים פתאום לעשות את התוכנית ללא ויתורים... כי אם כן מפסיקים. קורה מה שקרה לי.. 20 קילו נוספים על גופי החטוב.. ולקום שוב קשה הרבה יותר מאשר להתחיל בפעם הראשונה.

איזה בעסה להיות חסה

לגבי אכלני יתר כפיתיים, הייתי שם חמש שנים, ההבנה שאוכל זה סוג של התמכרות ולכן יש להוציא מהתפריט כל סוגי הקמח הלבן והסוכר. התהליך נעשה דרך מודעות והבנה בכל רגע מדוע אני רוצה לאכול. יופי של דרך. לי הספיק כי חשתי קצת דת שבה יש שכר ועונש. החלק הנפלא בתוכנית זו ההבנה והקבלה של כל אדם. יש קבוצות בכל הארץ והנפלאות ביותר שמגיעים אליהם מכל הארץ זה בחדרה.

מיה - אתקן לך טעות קטנטנה ברשותך - או אי אינו מועדון דיאטה. אין בשום חומר כתוב של או אי בקשה להוציא מהתפריט את כל סוגי הקמח הלבן והסוכר. כל שאר הדברים שכתבת.. אכן כן.

כל חיי הייתי רזה, וחטובה, עשיתי פעילות גופנית די אינטנסיבית באופן קבוע
המשקל שלי היה אותו דבר מגיל 17 עד גיל 29 בערך ואז.....נכנסתי להריון
המשכתי לעשות פעילות גופנית ולאכול בכמויות מטורפות - הגוף היה זקוק כנראה לרקמת שומן כדי להחזיק את ההריון
ועליתי במשקל די מהר - לפחות בחודשים הראשונים להריון.
ההריון היה נפלא הרגשתי יפה ומושכת ואז אחרי הלידה לא רק שלא חזרתי לעצמי אפילו שמנתי עוד יותר!!
מיותר לציין שאף בגד (מכל מאות הפריטים שרכשתי מאז גיל 17!!!) לא עולה עלי, אני קונה שקים כי אני לא מסוגלת לראות את שיפולי השומן הנשפך מהמכנסיים ויוצר גלים גלים של שומן סביב סביב לגופי העצוב.
אני לא מצליחה לרדת במשקל, לא מצליחה לעשות מספיק פעילות גופנית בגלל הקטן שצריך את אימא ורק עכשיו אני מבינה מה זה להיות לכוד בתוך גוף שמן וכמה קשה להחלץ ממנו
אובדת עצות ובעיקר עצובה

"שמנמונת" אם תרשי לי אשמח לעזור.
למרות כל מה שכתבתי כאן ובעיקר למעלה. למרות שאני בסימן עלייה - ירדתי המון במשקל ואשמח לנדב עזרה לכל דורש. תוכלי לקבל את עצותי ולעומתי.. אני מקווה שתצליחי גם לשמור על הצלחות.
אני ממליצה בחום רב מאוד על "או אי" חושבת שזו תוכנית קלה ובריאה. לי אישית שיפרה דברים נוספים מחוץ למשקל שירד. אם תרצי פרטים נוספים לגבי התוכנית. או כתובות של קבוצות - רק תגידי.

מה זה או אי

או אי זה רשי תיבות של "אכלני יתר אנונימיים" (באנגלית) קבוצת תמיכה מצויינת שעוזרת להבין את האכילה כהתמכרות. והטיפול באכילה הוא כמו הטיפול בכל התמכרות אחרת. (יש בעולם כ- 68 סוגי קבוצות להתמכרויות השונות. מסמים. תלות באנשים. הימורים. עבודה וכו..)
לא מתעסקים בספירת קלוריות. לא שוקלים אף אחד. מבינים שהבעיה היא לא האוכל אלה התלות בו. ההתמכרות אליו. ה"עבודה" באו אי היא נפשית. פיזית. ורוחנית יחד. ידוע שלעשות דיאטה רובינו יודעים. אבל אם לא מטפלים גם בנפש וברוח קשה לשמור עליה לאורך זמן. העבודה באו אי היא אישית לכל אחד.
הפרטים רבים. אשמח לדבר איתך בטלפון אם תרצי. ארשום לך את הטלפון שלי בדף הבית שלי ואת מוזמנת להתקשר בכל זמן. (בעיקר בשבתות)

יש גם דף באתר הזה שנקרא 12 צעדים יש שם הרבה שכותבות על או אי יהיה לך עוד מידע.

ורדה, למה בעצם הפסקת את התוכנית? מה גרם לנסיגה? למה את לא חוזרת ל OA ?
אני ביום ה-14 להמנעות ומרגישה כאילו עליתי על הסוס. אתמול בלילה כשנורא רציתי לנשנש משהו אמרתי לעצמי שלא שווה לקלקל את 13 הימים הנקיים שחלפו. נראה לי בזבוז. אז מה קורה אחרי שמורידים 15קילו? תופסים שאננות וחוזרים לאכול בטימטום? אני נורא פוחדת שזה יקרה לי....

ואגב, מכירה את לרצות מספיק לרזות ?

הי אנונימית 1

חשבתי שזה לעולם לא יקרה לי. באמת. הייתי על הסוס. ירדתי המון במשקל (37 קילו!!!) הרגשתי כל כך טוב. נראיתי כל כך טוב. החיים היו טובים. הבריאות היתה כפי שמעולם לא הייתה קודם. הכל הכל היהי מושלם ולמושלמות הזו התווסף לו בן זוג מדהים !!! משהו בלתי רגיל באופיו יופיו ונשמתו. באה לי פתאום בגיל 45 אהבה מהסוג שלא היכרתי. מהסוג שלא ידעתי שקיימת.. והבית התמלא באהבה וב... אוכל טעים. התחלתי להכין מאכלים שלפני זה לא הרשתי לעצמי. התחלתי להכניס הביתה "אויבים" ולא הצלחתי לעמוד בפניהם. בכל סופה של שבת מלאה אהבה כשחזרתי מהתחנה אליה ליויתי את אהובי חזרתי לבית שונתרו בו שאריות טעימות. שנועדו להרשים את בן זוגי החדש. ותחושת ריקנות שלא יכולתי לעמוד מולה. ושני הצרופים האלו העלו את משקלי. שעות רבות של שיחות טלפון מלאו את השעות בהן לפני כן צעדתי. טיפסתי. הזעתי החוצה את כל הקלוריות. האהבה הנפלאה שלי שינתה את חיי ועשתה לי כל כך טוב. אך גבתה גם מחיר. זה התחיל ב15 ק"ג של שומן ללא תרוצים. והיום בחודש תשיעי אני עם 15 מבורכים נוספים.
כמו שאומרים "אחרי החגים.." אני מקווה- אחרי הלידה (שצפוייה בשבועיים הקרובים לכל המאוחר.בע"ה)
בנוסף לכל אלו... עם הזוגיות גם עברתי לאזור מגורים שונה ורחוק מהמוכר לי. ללכת לקבוצה נהיה לי קצת יותר מסובך. קצת יותר מורכב. ואחרי קבוצה כל כך נפלאה שהיתה לי במשך שנים היה לי קשה עם קבוצות אחרות. בקיצור אנונימית 1 - אם יש לך את זה קחי את זה כדבר החשוב ביותר בחייך !!! אל תרפי. אל תקחי יום חופש. ואל תיתפתי לתרוצים.
עצם הפניה שלך אלי עשתה לי געגועים לתוכנית. אשמח מאוד שתעוררי בי עוד כאלו. ואם רק אוכל אחזק גם אותך. אז.. שיהיה לך רק טוב והרבה הרבה כוח לא לקלקל ימים נקיים. לקום מנפילה קשה פי כמה מלהתחיל את התוכנית מהתחלה. אני מוכנה שאם תחשבי על ביס אחד מיותר תתקשרי אלי (המספר שלי מופיע בדף הבית שלי ) ואעשה כמיטב יכולתי למנוע אותו ממך.
ליבי איתך.
בהצלחה.

אם יש לך את זה קחי את זה כדבר החשוב ביותר בחייך !!!
האמת היא שממש שם זה נמצא כרגע.

ביס אחד מיותר...אעשה כמיטב יכולתי למנוע אותו ממך
תודה

יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך?
אני מניחה שלא רצוי להיכנס להימנעות בהריון אבל אולי למען הגוזל שבפנים תחזרי לקדש את גופך במזון נקי יותר?

תודה אנונימית. האמת שאני די משתדלת לאכול דברים שמזינים. יש לי גם סכרת הריון כך שאני מנועה לחלוטין מ כל דבר מתוק מה שעוזר לי בהחלט לא להיכנס לבולמוסי ממתקים. ובהחלט מה שעוזר לי לא להשמין עוד יותר. אשמח אם אוכל לשמור על המנעות המתוקים הזו גם לאחר הלידה. - מספיק שיגידו לי שזה עובר גם בהנקה לתינוק. אמנע מ זה ללא כל קושי. האמת שאני צריכה לברר את זה. חוץ מזה הבטחתי לקבוצה שלי- פה באזור מגורי החדש שאבוא עם התינוק לפגישה. חייבת להראות. הם היו שותפים שלי לכל הקשיים. לכל הטיפולים. לכל הבכי ששפכתי לפני ההריון הזה. אולי הביקור יעשה לי חשק להישאר.
אגב.. אתמול פגשתי מישהי שלפני המון שנים (14 אולי) היתה מאמנת שלי. מאמנת רזה וחתיכה שעוררה בי את הרצון להיות כזו גם... פגשתי אותה אתמול וכמעט לא זהיתי... זה היה עצוב. מאוד עצוב. היא היתה כל כך שונה מזו שהיכרתי אז. האמת? גם מראות כאלו מדליקים בי את הפחד. רק לא לחזור למקום שבו התחלתי. רק לא ליפול עד התחתית.
את יודעת מה? יש לי רעיון מה תוכלי לעשות בשבילי. תהיי פה. וכשיהיה לי קשה.. לפני הביס המיותר.. אפנה גם אני אלייך. הולך?

מספיק שיגידו לי שזה עובר גם בהנקה לתינוק
הנה, אני אומרת לך.

יהיה לך גם הרבה יותר קל לטפל בתינוק כשאת לא במשקל עודף.
תתחילי בהמנעות קצת אחרי הלידה ואז כשתינוקי יהיה בן שנה כבר תהיי יותר קלה ושמחה עם עצמך. @} אבל גם תשמרי על עצמך בשבועיים האלה עד הלידה ואל תתבלמסי.

פגשתי אותה אתמול וכמעט לא זהיתי... זה היה עצוב. מאוד עצוב.
זה באמת מדהים. כלכך חבל לקלקל את כל העבודה שנעשתה.
קשה לי להבין את זה.

את מתכוונת שעודף סוכר שלי עובר בהנקה לתינוק???

הגיוני לא? תבררי באחד הדפים העוסקים בהנקה או אצל בשמת א

ילדתי בשעה טובה את בני "אור" כשמו כן הוא.
עליתי במשך ההריון 15 ק"ג ולאחריו ירדתי 10 בחודש וחצי שעברו מהלידה עליתי קילו נוסף והשבוע התחלתי להימנע מהדברים המיותרים. אני הולכת כפי שבעבר הורדתי קרוב ל40 ק"ג להוריד בהדרגה מוצרים מהתפריט. מקווה לעמוד בזה.

<ש מים זו אותה 1 רק כבר לא לגמרי אנונימית >
מזל טוב לך! בשעה טובה, ובהצלחה רבה @}

אני אחרי תקופה קצרה עזבתי את מסגרת אואיי. הפסקתי ללכת לפגישות אבל המשכתי לשמר את תוכנית האוכל.
שלוש מנות קצובות ומדודות של חלבון, פחמימה קטנה (צהריים וערב) וירקות.
יורדת במשקל ממש ממש לאט אבל בטוח.
רק השבוע חזרתי לפעילות גופנית אחרי תקופה ארוכה של פדלאות.
מאוד אופטימית ומרגישה שהשינוי המהותי קורה מבפנים.

תהני מה אור החדש!
@}

תודה ש מים וארץ .
שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך.

מעניין אם אלו שינויים שבאים בעקבות ההריון. אבל הפעם אני ממש ממש שומרת ועליתי עוד שני קילו נוספים. אני מקווה שהסבלנות תשתלם לי .

הסבלנות לא השתלמה. אני עם עוד שני קילו אוףףףףףףףף כמה שזה קשה.

ורדה בן ארי מזל טוב @}
אוי כמה זמן אני מתחבטת במחשבה אם לפתוח דף שיהווה מקום מפגש לשוחח ולעלות את הקשיים היומיומיים בתהליך השלת קילוגרמים, ושינויים תזונתיים,
והנה מצאתי את הדף הזה ונראה לי כדף מתאים, לתמיכה עידוד ועזרה למי שרוצה וצריכה לרדת במשקל ומתמודדת עם הקשיים שכרוכים בכך.
אם נראה גם לך אשמח שנשתף פעולה D-:

אשמח לשב איתך על קפה ועוגה...

שליחה על ידי נגה* » 07 מרץ 2006, 22:23

ורדה-
בואי לתוכנית..
זה רק ניהייה קשה יותר לחזור..
נראה לי שאין מסגרת כזו של אהבה בלי תנאים, וגם הימנעות..
מיה- חבל לי שאת מרגישה שיש "שכר ועונש"
אני חווה את התוכנית כל כך אחרת.
רק אהבה.....

נגה תודה. כן . קשה לחזור. ולבד ניסיתי שוב ושוב להימנע ממאכלים מיותרים ואז הגיעו אלינו אוזני ההמן האלו. מהסוג הממולא בשוקולד... המממ..... איך אפשר לחזור לדיאטה???? מה שהכי מעצבן? אם במשך יממה יש 24 שעות. ואני עושה דיאטה ממש טובה 23.55 שעות. אז המשקל למחרת נקבע בדיוק לפי אותן חמש דקות שבהן לא שמרתי. מעצבן לא?? יש משהו לא הוגן בדרך שהקלוריות נדבקות לנו בגוף.

זהו. נראה לי שאני בנפילה איומה. אוכלת המון והכל לפעמים מתחילה לשמור על תזונה נכונה ואחר כך משלימה את הכל ובגדול. כואב לי הגב. כואבת לי הרגל. לא מסוגלת לעשת ספורט. נרשמתי לקנטרי ומאז פתאום הכל כואב ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום. עצוב לי נורא. אני מרגישה כמו באותם ימים איומים של 90 הקילוגרם שהייתי בהם לפני כחמש שנים ועכשיו אני מזנקת לקראתם במהירות מטורפת. אני שוקלת היום 79 ק"ג והמשקל רק מאים לעלות. אני כבר אחרי שלושה טוסטים עמוסי גבינה צהובה. שני יוגורטים מלאי סוכר. קערת ענבים.. והכל כמעט בבת אחת. בא לי לבלוע את העולם. בא לי להיות רזה כל כך...

היי, ורדה בן ארי
אני קוראת שמאוד קשה לך, אכן זה מאוד קשה לצאת ממעגל הדיאטה ולחזור לזה שוב. אבל שימי לב שאחרי שאת אוכלת את מרגישה ממש רע ולכן אולי כדאי לך להתאמץ ממש מעט כבר ממחר בבוקר. נסי לוותר קצת על דברים ממש לא בבת אחת אלא בהדרגה. אולי תזמיני תור לתזונאית ותקבלי תפריט נכון. היא גם יכולה להדריך אותך מה לעשות או לאכול בהתקפת בולמוס של אכילה. הכי חשוב זה שתרגישי טוב עם עצמך כי ברגע שאת מרגישה רע את פונה לאוכל כי אוכל באמת מרגיע אבל לא לאורך זמן כי לאחר הזלילה הגדולה באה האכזבה למה אכלנו וחבל שאכלנו. אז תנסי ואני מאחלת לך בהצלחה@}

שליחה על ידי רחלה* » 26 יוני 2006, 14:37

ממליצה לכולם/ן להכנס לאתר "הרזיה שפויה" ולראות אם זה מתאים לכם. לפני מספר חודשים באופן אינטואיטיבי התחלתי לנהוג לפי השיטה הזאת, אבל מסתבר שגם זה לא קל. למרות זאת, כדאי לקרוא משהו שהוא קצת אחר

אחר כך הצלחה מסחררת של ירידה נפלאה במשקל בדרך בריאה. ונעימה
ורדה יקרה, קראתי את כל שכתבת ואשמח ואודה לך מאוד אם תפרטי את הטכניקה שעשית בזמנו כשהצלחת לרדת כל כך הרבה בדרך בריאה.
אולי עצם השחזור והפירוט יהיה לך גם לתזכורת של עזרה עצמית.

אמאל'ה
הייתי באו אי. ובמקביל הלכתי לנטרופט. שניהם יחד מכת מחץ !!! אבל כמו כל דבר טוב. כשמפסיקים קשה לחזור. כי מה לעשות. עם כל הטוב שהיה עדיין בראש החולה שלי עדיין נעים יותר לא לעשות כלום מלבד לאכול...

ורדה, את רוצה לעשות שינוי?
כי זה בסדר גם לומר: אני מקבלת את עצמי כמו שאני, לפחות בשלב זה של חיי

אם את רוצה עזרה,
את יכולה להגדיר איזו עזרה?
הכוונה היא: מה את רוצה לשנות?
ולאו דווקא איך את חושבת שצריך לשנות

אילו רק יכולתי.. לשנותו את הראש. את הראש שרוצה רק לאכול. כל היום. כל הזמן. בכל רגע. לאכול ולאכול...
הייתי רוצה פשוט לא לרצות לאכול כל כך הרבה.

שלום לכולן אני קוראת באתר הזה כבר זמן מה והוא פשוט נהדר .רציתי גם לשתף אם אפשר
אני ואוכל זה רומן נהדר אך גם אכזר זה לא שיש לי בעיה עם אוכל מסויים אני פשוט בהכחשה מספרת לעצמי סיפורים
שאם רק ארצה אוכל לעשות דיאטה או להיכנס לדרך חיים בריאה הבעיה היא שאני אומרת לעצמי שאני בסדר כמו שאני למרות שממש השמנתי בזמן האחרון ואני פשוט טורפת שוקולדים וקולה כמובן כול מה שמתוק ומשמין.
וזה מעגל כזה אני אומרת טוב כבר השמנתי אז יאלא להסתער והאמת היא שלא טוב לי עם עצמי ככה.
אני מחפשת דרייב משהו שיגרום לי לעשות זאת ולהוריד במשקל ופשוט לא מוצאת. בריאות לא מדבר אליי למרות שזוגי מאוד בעניין ספורט ואוכל בריא ונראה לי ככול שהוא יותר בעניין אני יותר אוכלת לא בריא.
למזלי אני מקנה לילדיי (ארבעה) הרגלים טובים ואכילה נכונה גם של אוכל טוב ומגוון וגם איך לאכול. ולעצמי אני מוותרת או יותר נכון על עצמי אני מותתרת לא משקיעה אין לי כוחות.
למה אני לא במקום הראשון אני חושבת שאני מקבלת את עצמי ומה שיש לי כמובן מאליו ולכן לא מתאמצת ויש בי גם פחד להיות רזה ומושכת.

אהלן קולה
את יכולה בבקשה לחדד עניין אחד?
למה חשוב לך שהילדים שלך יאכלו בריא ואיך זה מסתדר עם זה שאת לא אוכלת בריא,
או עם זה ש בריאות לא מדבר אליי ?

דבר אחד זה אני ודבר שני זה הם אני עושה הפרדה כי בבית שלי לא אכלו בריא ולא הייתה מודעות ואני מבינה שזה לא טוב, לגביי הילדים מאוד חשוב לי להעביר להם מסר ומחשבה מה הם מכניסים לגוף לא בפאנטיות כי אם בהבנה וחישוב מה אכלו מה מתכוונים לאכול מתיי כדאי לאכול מה, ושוב באמת העיסוק באוכל הוא לא המרכז והם אוכלים הכול אבל באמת הכול כולל חסה וגם ממתקים הכול במידה. מאוד חשוב לי שלא יהיה כמו שהיה אצלי בבית.
לגביי אני יודעת שאני מכניסה רעלים לגוף ושזה לא טוב ובכול זאת זה לא גורם לי לעשות את הצעד ולשנות את המצב.

זהו מין סוג של הרס עצמי שאני ממש טובה בו אפילו מצטיינת זה אחד הדברים שאני עושה הכי טוב בעולם. עברתי כבר הרבה טיפולים כולל מספר פסיכולוגים, עוצמת הרכות, מסאג'ים ובאמת שאני רוצה להשתחרר מעצמי רק שאני חושבת שאלו דברים מאוד ראשוניים ובסיסיים מהילדות שלי.
אמא שלי תמיד אומרת שנולדתי קצת לפניי מלחמת יום כיפור והיא הייתה בדיכאון וכול פעם שאכלתי הקאתי (כתינוקת צעירה) ושהיא לא יכלה לטפל בי לכן מטפלת התינוקות הייתה מאכילה אותי. או אבא שלי. יכול להיות שזה קשור.

אין לי תובנות בינתיים
רציתי רק לעדכן שחשבתי עליך...
שיחתך חשובה לנו

(-:

תודה זה באמת נחמד וזה עוזר לכתוב את הדברים ולהוציא אותם מהראש

בס"ד
כולנו כאן אמהות.ואני חושבת שחלק מעניין האוכל זה המתח היומיומי. של לדאוג לילדים במשך כל היום ולחטוף משהו על הדרך.אני חושבת שעלינו לרחם על עצמנו ולא לראות את עצמנו בעלות הרס עצמי אלא רק עמוסות ואז יהיה לנו יותר כוח להתמודד ובע"ה לשנות.

נאווה
לא תמיד העניין הוא מתח דאגה או חוסר זמן. מי שאוהבת לאכול תאכל גם כשאין זמן וכשיש לחץ. אני הגעתי לעודף של 40 ק"ג כשהייתי רווקה לחלוטין. בלי דאגות ולחץ ועם המון זמן פנוי. אחר כך רזיתי. הכרתי בן זוג. ילדתי ילד ובתוך כל האושר שבדרך עליתי שוב את כל ה40 . (מפחיד לחשוב על זה. ועוד יותר מפחיד לראות את זה. )