שכנים מעצבנים

[אנונימי]

~ראו גם:
גדר טובה שכנים טובים
השכן המתחרפן דף תמיכה אמן ואמן
תינוק מפריע לשכנים~

[בעילום*]

אני זקוקה לעצתכם ותמיכתכם.
אנחנו גרים בקיבוץ שאין בו הרבה ילדים ובשכונה שלנו יש בדיוק ארבעה ילדים בגיל 4-6.5
במשפחה שלי שני ילדים, עוד ילד אחד במשפחה אחת ועוד ילד אחד במשפחה אחרת.
הילד במשפחה השלישית, בן 6 בקרוב, לא מפסיק להציק לבן השני שלי.
ההצקה התחילה לפני בערך חצי שנה, אולי יותר. בהתחלה הוא היה מבקש ממנו ללכת כשמגיע מישהו אחר, זה יכול היה להיות הבן הבכור שלי או אחד מבני הדודים שלו (לילד הזה אין כאן חברים. הוא בגן בקיבוץ אחר, אבל זה לאו דווקא קשור למיקום הגן, אלא כנראה לאופי). מצד אחד הוא היה אומר שהוא חבר שלו, ומצד שני מסלק אותו ברגע שמישהו אטרקטיבי (כנראה) אחר מגיע.

לאט לאט, הבן הצעיר שלי (שלא מצויד בכישורים חברתיים מי-יודע-מה) הבין שמשהו כאן לא בסדר. אני חבר שלו, או לא?
הילד של השכן שלנו בכלל לא יוצא מהבית, לא מגיע לחברים בעצמו, וגם לא אלינו, שגרים במרחק יריקה. הוא מעדיף לצפות בטלויזיה מהרגע שמגיע הביתה אחה"צ, או במחשב עד הערב. ללא הגבלה. גם כשמגיעים חברים לא משחקים בכלום. יושבים לידו ורואים איך הוא משחק במחשב.

עם הזמן, הסילוקים, כשלא נענו מצד בני שרצה להמשיך ולהיות שם ולצפות במחשב או השד-יודע-מה, הפכו להרבצות ומילים מתעללות. אני כמובן לא הרשיתי לבן שלי להיות במקום שמתעללים בו, או במקום שלא מכבדים אותו ופשוט הרגלתי אותו לא ללכת אליו ולהפנות אותו לחברים אחרים במידה והוא מעוניין ללכת לחבר (דבר שקורה פעם בהרבה הרבה זמן).

הבן הבכור שלי התחיל להביע את רצונו ללכת לחבר הזה. בהתחלה סרבתי. הוא ילד לא נעים וזה אומר משהו על סוג החברויות שהוא מסוגל לפתח ואני לא מעוניינת לחשוף את הילד הבכור שלי גם לילד הזה. אבל שם אין התעללות. הבן הבכור שלי גדול מהילד של השכן, ושם הדברים האלו לא חוזרים על עצמם.
יש לנו הרבה ויכוחים על "האם אפשר ללכת לשכן או לא".

הילד של השכנים, בתעוזתו ובאומץ שהוא מקבל מעצמו ומכך שההורים שלו מרשים לו להתנהג ככה לאורחים שלו, התחיל להגיע אלינו מדי פעם אחה"צ לסביבת הבית ולנסות להתעמר בבן השני שלי. אני הודעתי לו שאני לא מרשה לו לבוא הנה ולהתנהג את ההתנהגות מהבית שלו אצלנו. זה מעצבן אותי ששואלים את הילד: "מה יש לך בקערית?" (חטיף) והוא מתחיל לקלל ולעשות פרצופים ולאיים במכות. איפה אני והילדים שלי אמורים להרגיש יותר בטוח אם לא בבית שלי ומסביבו? בטח אתם אומרים לעצמכם עכשיו: "איזו אמא מגינה את..." מה שנקרא Over Protective. אבל למה אם אני מגינה על הילדים מפציעות ראש באופניים על ידי חבישת קסדה אני לא צריכה ללמד אותם להמנע מתאונות חברתיות עם ילדים דומים?

אני חייבת לציין שאין שום סיטואציה חברתית לילד השני שלי הדומה לזו. הוא הולך במהלך היום לגן, אין שם מקרים כאלו (על פי דיווחו ודיווחי הגננת). אנחנו נפגשים עם הרבה חברים שיש להם ילדים בטווח רחב של גילאים ואין שם שום דבר כזה. הוא תמיד מוצא לו עם מי להתחבר, ומי שלא מתאים לו פשוט לא מציק לו או מתעמר בו. הילד הזה הוא היחיד שמעיז להתנהג ככה לבן שלי, והילד הזה הוא היחיד שמוציא מהבן שלי התנהגות קורבנית שכזו. כאילו הוא לא מסוגל ללכת. איזה מגנט שמושך אותו להישאר במקום הזה של הקורבן.

נכון, בוודאי תגידו לי שאני צריכה רק לתמוך בו ולסמוך עליו ללכת ממקום שלא טוב לו בו, אבל אני רואה שזה לא הולך. גם את זה כבר ניסיתי.
כמובן שאני רואה בסיטואציות האלו גם דברים שקרו לי כילדה (קצת יותר גדולה) וזה כואב לי, אבל אני רואה איך הוא סובל.

אז יאללה, עצתכם, תבונתכם, והתמיכה שלכם.

[טלי*]

האם יש איש מקצוע בקיבוץ שמכיר את כל המעורבים בעניין ושאפשר להיוועץ בו?

[עדי_יותם*]

אם הייתי האמא של ילד כזה, הייתי רוצה שתפני אליי ותיידעי אותי - וגם אם זה אומר פגיעה מסוימת ביחסים ביניכן - הייתי מבהירה לה בעדינות שעד שההתנהגות שלו לא תשתנה, הוא פרסונה נון גראטה (אישיות לא רצויה) בבית שלכם. אם היא תגיד משהו על זה שהם צריכים לפתור את בעיותיהם בעצמם וכו' - היכנסי לתרגולת התקליט השבור.
אני נזכרת במקרה שבו חברה של הבכורה דחפה אחורה את הקטנצ'יק, שהיה אז בן שנה, ממדרגות בריכת הפלסטיק, והוא נפל על הגב. מיד (אחרי שהרגעתי אותו) התקשרתי לאמא שלה וביקשתי שתבוא לקחת אותה, ואת הזמן עד שהגיעה היא בילתה בהמתנה, לא במשחק. היא הוזמנה אלינו עוד כמה פעמים אח"כ, אבל הכללים היו ברורים לה מאוד אחר כך.

[בעילום*]

טלי - אין איש מקצוע שמכיר את כל המעורבים. הם במקום אחד, אנחנו במקום אחר. פרט לכך, אני לא סומכת על אף אחד מהקיבוץ שיהיה מקצועי לפתור את הבעיה לשביעות רצוני לפי שיטתי ותפיסתי. לכן אני מחפשת משהו שיעזור לי לכוון את הילד שלי.

מסעדה - אני זוכרת את מקרה הבריכה, וכמה זה נוח שהיא לא יכולה לקפוץ אליכם מתי שרק מתחשק. אז באמת, הוא ילד שלא יוצא הרבה מהבית ולכן לא מופיע כאן פתאום, פרט למקרים בודדים. אני יכולה לספור בשנתיים האחרונות לא יותר מ10 פעמים כאלו. פרט לכך, הוא באמת אישיות לא רצויה כאן, ואולי הוא אפילו מרגיש כך, ולכן לא מגיע. אין לי בעיה שירגיש כך. הוא יצר את המצב.
ההורים לא משתפים פעולה לחלוטין. הם בטוחים שהילד שלהם לפחות מלאך, אולי אפילו יותר. הסברתי לה כבר כמה פעמים מה גישתי בעניין, אבל היא חושבת שאנחנו עושים טעות ובאמת הם צריכים לפתור את בעיותיהם בעצמם. היום לא הצלחתי להשיג אותה בטלפון להגיד לה שאתמול, כשהבן שלה דחף את הבן שלי, הבן שלי לא צחק (כמו שחשבה), אלא בכה נעלב ונפגע עד עמקי נשמתו. היא מדקלמת את מילותיו של המטפל שלהם, ולא באמת מבינה שמה שטוב לילד אחד ולמשפחה אחת, לא מתאים לילד אחר ומשפחתו.
מבחינתי, היחסים בינינו יכולים להסתיים מ ע-כ-ש-י-ו. לא יהיו לי נקיפות מצפון או חוסר בחברה.

[פלונית*]

זה באמת מורכב ואני מאד מבינה את המצוקה שלך. מסכימה איתך לגמרי בהשוואה לקסדה ופגיעות ראש.
לאחר התלבטות, ובמיוחד לאור מה שסיפרת על ההורים והנסיונות שלך לתקשר איתם, ועל כך שאינך חוששת מחוסר בחברה, אני מציעה לך להפסיק באופן מוחלט את הקשר של שני הבנים עם הילד הזה. אם זה מתאים לדרך שלך, תוכלי להציע חלופה שממש אי אפשר לסרב לה בכל פעם שהם מבקשים להתראות איתו.
כך לפחות על פני תקופה, שבה או שהחשק וההרגל ידעכו, או שאותו שכן ישתנה פתאם.(או בנך יגדל פתאם וכבר לא יניח לנהוג בו כך.)
וגם, לספר לגדול שקשה לך שהוא מתרועע עם ילד שמתנהג כל כך לא יפה אל ילדים. לא להתווכח איתו על זה אלא לשתף אותו בכנות בתחושות שלך, שאצלכם במשפחה לא נוהגים כך ומתרחקים מאנשים כאלה. לא להסס להסביר לו שילד שמתנהג רע אל מישהו מבני המשפחה לא מתראים איתו והדבר נכון גם לגבייך, אם היתה לך חברה שנחמדה איתך ורעה איתו לא היית מתראה איתה.
זה אכן מסובך מאד מאד, והלוואי והייתי יכולה לחשוב על רעיון פחות "אלים" ממניעה.
אבל שוב, בגדול, חברה רעה היא חברה רעה (גם אם לא מתעללים בילד הגדול.)
ואת כאמא יכולה וצריכה להטיל וטו והתנגדות שלא פתוחה לדיון על קשר כזה.

[בשמת_א*]

ואני מסכימה עם פלונית.

[יונת_שרון*]

אז מה השאלה בעצם? נשמע לי שאת רוצה לסיים את היחסים האלה. איזה מין תגובות את מצפה לקבל כאן? רעיונות איך לעשות את זה מבחינה טכנית? או אולי את מחפשת דווקא הצעות איך לשמור על היחסים? אם כן, למה? יש גם דברים טובים ביחסים האלה?

[ענת_גביש*]

אני חושבת שהדילמה בעיקר בשאלה האם מותר למנוע מהגדול את חברת השכן, כי לאחיו זה לא נעים. מה, לגדול מותר ללכת רק למקומות שהקטן גם מסתדר בהם? ואם כן, על השאלה הראשונה כי השניה יותר בעייתית, (ואני חושבת שכן, כמו שכתבתי למעלה וקצת השתפנתי בגלל נחרצות הדברים ועברה לי ההשתפנות עם החיזוק של בשמת), אז איך לעשות את זה? לחתוך? להסביר? להתחנן? לשכנע? בהדרגה? בפיתויים, הסחת דעת ושוחד?
ובכלל, איך מסבירים לילד ש"מנתקים קשר" אם מישהו? זה בכלל לא פשוט.
לנו היתה בעייה די דומה ולמזלינו ההורים החליטו שהם לא מעוניינים בקשר איתנו אז נשמנו לרווחה ואמרנו תודה רבה.

[בעילום*]

אוףףף. תנו לי להוציא קיטור (בחולם ובקובוץ)

יש גם דברים חביבים בקשר עם האמא של הילד. אז אנחנו יכולות להישאר בקשר גם אם הילדים ינתקו את הקשר? (אני שואלת את עצמי כמובן) איך יראה הקשר הזה? האם העננה הזו תכסה אותנו מלמעלה כל הזמן?

היא כמעט הבן אדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו על נושאים נייטרליים, מן אמא לאחר הצהריים כזו. אבל אין לי אחרות פרט לה. והיא קרובה כל כך, ואני כל כך רוצה מישהי, מן שכנה כזו שקופצים להגיד שלום ושאכפת לה מאיתנו באופן כללי. אבל לא מצאתי אף אחת כזו בסביבה...

אתמול למשל, ילד אחד בא לבקר את הבן השני שלי. הם היו יחד כמעט שעה ואז הגיע הבן של השכן. שאלתי את הבן שלי אם הוא רוצה שא' יבוא אליו. הוא אמר לו: א', אתה יודע, אם אתה בא, אנחנו רואים עכשיו קופיקו ואחר כך עושים משהו אחר. אני מצידי הזכרתי לו שכאן הוא צריך להתנהג על פי הכללים בבית שלנו: לא מרביצים ולא מציקים. א' הסכים. הם אכלו פופקורן (רצו לשחק בקולנוע) והיה בסדר. לאט לאט כשהתחילו להשתעמם התחילו להציק אחד לשני. יצאו החוצה. התחילו לשחק עם הכדור כדורסל. היה יופי עד שלאט לאט התחילו לא להסכים על דרך המשחק. הבן שלי רצה לעשות תורות, א' לא הסכים, החבר גם לא הסכים והבן הגדול שלי בכלל התפאר בכך שכולם רוצים להיות איתו בקבוצה כי הוא הכי טוב ושני האורחים התעצבנו שהגדול מחליט שהקטן יהיה איתו בקבוצה כי הוא אח שלו.
קצת לפני שהתחילו לשחק כדורסל האמא הגיע אלינו. שתינו תה והיינו עם דלת פתוחה כדי לראות שהעניינים שם בסדר. כשניסיתי לעזור להם למצוא פתרון (להחליט על תורות במשחק עם הכדור) השכן פשוט בא לבן שלי (הצעיר), עמד לצידו, ונתן לו מכה, אחת בחזה ואחת בגב. מיד אמרתי לו שלא מרביצים כאן והוא צריך ללכת מכאן. אמא שלו לקחה אותו וזהו.

אולי פתאום יפול לה האסימון לגבי הבן שלה? הבן שלה פשוט מרביץ כדרך להתמודד עם דברים שהוא לא מסוגל לעשות בעל-פה?

ואני? גיביתי את הבן שלי ואמרתי לו שהוא לא חייב להזמין יותר את א' אם לא מתאים לו, וחיזקתי אותו שהוא ניסה באמת יפה לפתור את הבעיה בנושא הכדורסל, בעל פה ולא במכות ולא בעצבים.

[בשמת_א*]

וכל הכבוד לך!

[פלוני_אלמונית*]

מבחינתי היחסים ביננו יכולים להסתיים כן וע-כ-ש-י-ו?
לא כך מובן מהדברים שכתבת ב- 18.3 .
הזמן עושה את שלו ... ונראה מדבריך שאת זקוקה לקשר עם האם למרות התנהגותו של בנה

[בעילום*]

לא כך מובן מהדברים שכתבת ב- 18.3 .
נכון, תהיה חסרה לי חברה כזו של אחה"צ, שאפשר לקשקש על סתם דברים. החברות האמיתיות שלי גרות רחוק, והיא לא תחליף להן, וההיפך.
אבל מבחינת המחיר שאני צריכה לשלם באיך שאני רואה את הבן שלי, החברות יכולה להסתיים עכשיו.
הזמן בטוח יעשה את שלו. ואולי גם אני אבין שהחברות ביני ובינה לא שווה את מה שהילד שלי עובר...

[פלוני_אלמונית*]

לא הייתי מוותרת בקלות על חברה אלא מנסה לדלג בין הטיפות... להיפגש איתה במשך היום ללא הילדים, או בשעות הערב כשהילדים ישנים. אני מאמינה שאפשר להיות חברה של אם גם אם לא אוהבים (סובלים) מהתנהגות בנה.אם את מרגישה מספיק פתוח איתה אז להגיד באופן ברור וישיר שאיתה נעים לך ואיתו (עם בנה) כרגע פחות מתאים להיפגש בגלל כל הסיבות שמנית ואולי בעתיד דברים ישתנו ואפשר יהיה לחבר גם בין הילדים. נראה לי מאד לגיטימי.

[טרה_רוסה*]

אם את מרגישה מספיק פתוח איתה אז להגיד באופן ברור וישיר שאיתה נעים לך ואיתו (עם בנה) כרגע פחות מתאים להיפגש
אני לא יודעת אם אני הייתי רוצה להמשיך להיות חברה של מישהי שהייתה אומרת לי כזה דבר

[ענת_גביש*]

האם החברות חשובה גם לה? אולי בכל זאת יש פתח לשיחה רצינית על המצב, נסיון לעבוד יחד על הבעיה, בלי לחפש מי אשם אלא לתמוך כצוות בבעיה כדי שהילדים יסתדרו?
אמרת בהתחלה שהיא לא חושבת שיש בעיה. האם זה באמת כך או שאולי היא נפגעה מכך שהבן האהוב שלה נתפס כ"עושה בעיות" ? ולכן אינה פנוייה רגשית לעזור בפתרון באמת? נסי לברר בינך לבינך אם יתכן שהיא פגועה או מרגישה מאויימת. האם את אומרת לה בבירור וברוח טובה מה מפריע לך שם או שאת כועסת ונעלבת בינך לבינך שהיא לא מגיבה למובן מאליו? (לפעמים אנחנו נפגעים כי ברור לנו שהצד השני רואה את הדברים בדיוק כמונו ולא עושה כלום, שזה הכי מכעיס.)
סבתא שלי אומרת "תמיד לנסות בטוב". להגיד מה כן, לא מה לא. "אני רוצה קשר טוב בין המשפחות" לא "אני לא רוצה כזה קשר גרוע".

[עין_הסערה*]

הילד הזה הוא היחיד שמעיז להתנהג ככה לבן שלי, והילד הזה הוא היחיד שמוציא מהבן שלי התנהגות קורבנית שכזו. כאילו הוא לא מסוגל ללכת. איזה מגנט שמושך אותו להישאר במקום הזה של הקורבן.
הבן שלך חוזר שוב ושוב למי שפוגע בו.
נראה לי שהילד הפוגע הוא לא מקור הבעיה, וכנראה שלא בהפרדת כוחות היא תיפתר. את עלולה לגלות שהבן שלך יקלע לאותה מערכת יחסים עם ילד אחר.
מקווה שתבוא לך ההארה איך לפתור את זה.

[ענת_גביש*]

בעילום דווקא הדגישה שאין לו מערכות יחסים כאלה במקומות אחרים.
נראה לי טוב ורגיש לתפוס נטייה כזאת, שברמה כזאת או אחרת מתחבאת אצל כולם אולי, (תמיד חשבתי שיותר אצל בנות, בגלל יכולת ההכלה האימהית העתידית בשילוב עם איזה צורך בענישה עצמית והערכה עצמית נמוכה) ולעבוד על זה עם הילד.
להעביר את המסר שיחס לא נעים הוא לא מקום לחפש בו אהבה.

בעקבות מה שכתבה רחלי פתאם נראה הילד ההוא איזו מתנה שנקרתה על דרככם. דרכו, ודרך הטיפול בבעיה איתו, אפשר יהיה ללמד את בנך הקטן ש לא ככה נראה חבר . שיעור שרבים מפספסים ונטחנים עליו בבגרות...

[מ_י_כ_ל*]

אני יכולה לקבל את דבריהן של רחלי וענת, אבל קצת מפריעה לי הקלות (אולי כך התרשמתי מדבריך, בעילום) של תיוגו של הילד כ'קורבן'. ראשית, הילד של השכנים (ואגב, את אמא מגוננת? אני כבר מזמן הייתי *&$#@...) גדול מבנך, נכון? ילדים קטנים אינם טיפשים. הם יודעים יפה מאוד היכן כוחם. בני שלי, שיהיה בריא, אינו מן הטיפוסים ש'נשארים חייבים'. הוא מביע יפה מאוד את 'מורת רוחו' כאשר מנסים לפגוע בו או בזכויותיו. אבל כאשר אנו משחקים במגרש משחקים או במשחקיה, בהם ילדים גדולים מכפי גילו, והם באים ורומסים את הקטנים או גוזלים מהם משחק, הוא מבין יפה מאוד שיש מקומות בהם כדאי לו לבחור את קרבותיו... אז לפעמים הוא עומד רגע, המום ומחליט לפנות לעיסוק אחר, לפעמים הוא ממשיך להביט בגדולים הרומסים (בענין רב, אגב) ולפעמים הוא פונה לעזרתי. וכן - אני עוזרת. יש מלחמות לא הוגנות. אם מדובר באלימות פיסית כלפיו אני מתערבת גם בלי שביקש, כי לדעתי הבקשה מובנת מכללא.
שנית, אם הבנתי נכון את דבריך, הרי שאין יותר מידי ילדים בסביבתכם בשעות אחרה"צ. אם כך הוא, יתכן מאוד ש"המגנט" אינו אלא רצונו של הילד בחברה במקום שבו אין הרבה ילדים, בדומה מאוד לצורך שלך, אימו (ושל רבים מאיתנו) בחֶברה גם אם משמעותה התפשרות על מי שהיינו רוצים בחברתו.לעיתים זה יותר מענין ללכת ולבהות בילד אחר משחק במחשב, גם במחיר הצקות, ולא להשתעמם במקום אחר.

אשר לחברות אם האמא האחרת - אני כל כך מבינה את הדילמה. לפעמים צריך לבלוע הרבה צפרדעים כדי לא להשאר נטול חברה (מכירה זאת מזמן מגורינו בחו"ל). לעיתים אין מנוס מלהחליט שעדיף לבד ולא לאכול דברים ירוקים...

ופתאום, תוך כדי כתיבה, נראה לי, ששניכם, אם ובנה, עוברים בו זמנית את אותה הבעיה בדיוק.

שבת שלום @}

[טרה_רוסה*]

מ י כ ל אהבתי את מה שכתבת.

[טובי_י*]

היי
אני וחברה טובה מתגוררות כבר שנתיים בדירה שכורה בת"א. שתינו סטודנטיות וכמעט לא מורגשות בבניין (בעיקר כי רוב הזמן אנחנו בעבודה/לימודים/הורים וכו'). אממה, חדר המדרגות שלנו פיצפון, שני אנשים לא יכולים לללכת למשל זה לצד זה -פשוט אין מקום.
הבעיה היא שמתגורר ממולינו זוג שכנים צעיר , אנטיפטי בטרוף (ידועים ככאלה עוד לפני בואנו) שהחליטו להכניס 3 עציצים אימתניים בדיוק במעברים המסכנים שיש לנו בח. המדרגות. כל עציץ גובהו כמטר וחצי, הם משירים עלים בכמויות מטורפות, וכשהם משקים אותם במים כל המדרגות בקומה מוצפות במים.
כבר שנתיים שאני, שותפתי והקשיש בועד, מנקים את כל הג'יפה הזו, ומבקשים מהם להזיז/לטפח/לדלל את העציצים ו -שום כלום!
הועד שלנו עדין מאוד ולא נעים לו לנקוט צעדים כלשהם מלבד מכתבים מנומסים שיזיזו את העציצים. בינתיים אנחנו המתגוררות בקומה ממש מעוצבנות. כל פעם לפני שמגיעים אלינו אורחים אנחנו נאלצות גם לנקות את הקומה. כשחוזרים עם קניות אז זה ממש לוליינות וכו'.
לאחרונה מרוב ייאוש חשבתי פשוט לגזום את העציצים לחלוטין ולהעיף אותם לפח. מבחינתי הם כבר לא עציצים שלהם. הם שייכים לבניין וכבר יותר מדי זמן שניסינו להבליג ולהמתין שמשהו ייעשה מצידם, וכל מה שנענינו הוא : "זה יטופל" וטריקת דלת, או משהו בסגנון :" זו זכותינו" וטריקת דלת...
בנוסף לכך, מאחר ומדובר בקומה אחרונה, רק אנחנו המתגוררות מולם סובלות, ככה שאין לי יכולת לערב את שאר השכנים בעניין.
רק שהרעיון הזה של לגזום את העציצים עושה לי רע, ולהוריד אותם לבד לגינה זה ממש קשה - כי הם שוקלים המון (הם ענקיים). אבל סף הסבלנות והסובלנות שלי כבר פקע, ואני נמצאת במרחק של יומיים מלגזום הכל ולהשאיר להם את זה ליד הדלת
יש למישהו רעיון יותר נחמד?

[תזמורת_הים*]

אולי לפנות ל אגודה לתרבות הדיור ? הם אמורים לתת יעוץ בנושא סכסוכי שכנים ואולי אפשר לבדוק מה הועד יכול לעשות מבחינה חוקית, אם העציצים שלהם באמת חוסמים את המעבר ומהווים מפגע בטיחותי. מה עם לדבר עם המנקה ולבקש שיודיע שהוא לא מוכן לנקות את חדר המדרגות עד שהנושא לא יטופל? ואז לכל השכנים תהיה סיבה ללחוץ עליהם.
לצערי אין לי תובנות איך לדבר עם אנשים כוחניים כמו שהשכנים שלך נשמעים, אבל לא הייתי עושה צעד אלים כמו לגזום את העציצים (למרות הפיתוי) כי זה יכול רק להסלים את המצב.

[שמשון*]

את מי הגבינה שנותרו אחרי הוצאת הגבן אפשר לתת לכלבים, חתולים או לשכנים. אפשר גם להשקות את העציצים של השכנים ולהנצל מספר ימים מאוחר יותר כשהכן יופתע לגלות שעציציו מתים מעודף מלח

עצה מדף הכנת גבינה

[ברונית_ב*]

אבל העציצים לא אשמים! לא צריך לרצוח אותם עם מלח!

אני מציעה שתביאו איזה חבר שניים עם שרירים, וביחד תורידו את העציצים למטה ותשתלו אותם באדמה, בחצר של הבנין. רצוי לעשות את זה בשעות הבוקר (הם הולכים לעבודה, האנטיפטים?) ולא בלילה, כדי להמנע מדרמה תוך כדי. אם הם ישאלו מי מה מו - אין לכן מושג מי עשה את זה, אבל אתן מתנדבות להשקות (-:

[טובי_י*]

אז ככה:
את המנקה אי אפשר לגייס לעניין, כי מבחינתו הוא מתפטר מחר - אבל מאחר והוא כבר 20 שנה עובד אצלנו, הוא לא רוצה להפסיד את הפיצויים וההטבות, ולכן לא ייתפטר. וגם לא יאיים בכך.

לגבי המלח בעציצים זה מאוד מדבר אלי, אבל מזה אני מנסה להימנע. באמת למה הם אשמים?

ולגבי החברים הבריונים, ברונית, אם היו לי כאלה, הייתי נהנית מהם לצרכים אחרים . בעל הדירה אפילו הציע לשלם לפועלים מהסביבה לקחת אותם, ושהשכנים יחוייבו בתשלום, אבל מה הסיכוי שהם ישלמו? וייתפת עוד סיפור של כעס ועצבנות.

[עוף_החול*]

טובי
אין לך איזה חבר/ה עו"ד?
הכי יעיל זה לכתוב מכתב בחתימת עו"ד שמפרט את הפגיעה בזכותכן למעבר נח וחופשי כולל אולטימטום לפינוי המפגע.
זה יכול להיות מאד יעיל.
אפשר להיעזר גם בשי"ל.

[תזמורת_הים*]

טובי, בעצם אם זה כל כך מפריע לכן אולי תשלמו בעצמכן את עלות הפינוי (כמו שבעל הדירה הציע, כמה זה כבר יכול לעלות, הרי מדובר בשעה עבודה)? ברור שמן הראוי שהשכנים ישלמו אבל א) ברור לכן שהם לא ישלמו ב) תזכו לנחת כשהם יחזרו ויגלו שהעציצים נעלמו ותוכלו לשחק אותה שאתן לא יודעות כלום ו ג) תפטרו סו"ס מהעציצים...

[טובי_י*]

אני חושבת שזה כבר הפך להיות עניין עקרוני. חוצמזה אנחנו כבר עוברות דירה (אתמול החלטנו) בעוד חודשיים וחצי. וכבר לא בא לי להתאמץ בשביל השכנים האלו. לא כלכלית ולא נפשית. סתם נראה לי ששפתאום הפכנו פרייארית... אנחנו מנקות את הקומה, לפחות 3 פעמים בשבוע, נחמדות אליהם כשרואים אותם פה ושם ובכלל נורא נחמדות! אני חושבת שעכשיו סתם בא לי לשבור את עניין הפרייאריות שלנו. וזה בטח לא אומר ללכת להוציא כסף על הפינוי.

בקי - בעל הדירה שלי עו"ד והוא הציע את זה. אבל גם השכן עו"ד ולא נראה לי לעניין להתחיל מלחמת עולם בגלל העציצים...

[נורית_מ*]

אפשר להתחיל בלהפסיק לנקות את הקומה 3 פעמים בשבוע. אולי זה ישבור אותם.

[סמדר_נ*]

אנחנו כבר עוברות דירה (אתמול החלטנו) בעוד חודשיים וחצי.
מצויין! אז בעל הדירה העו"ד יתבע את השכנים על כך שבגללם הוא הפסיד דיירות...

[טובי_י*]

אנחנו עוברות לא בגללם. אלא מסיבות אחרות.
אגב, הפסקנו לנקות את הקומה לאחרונה וזה לא מזיז להם. והכי מעצבן שהאישה בבית היא חולת ניקיון. הבית שלהם מבריק ומטופח ברמות מטורפות. ואילו מה שמחוצה לו לא מעניין אותם.
האישה תמיד אומרת שהיא אוהבת ירוק בעיניים ושזכותם לשים את העציצים. הועד כבר ממש עצבני, אבל הוא איש עייף כזה ובלל קשה לו עם עימותים.
אתמול ניסינו להרים אותם והם ממש כבדים. לא הצלחנו להתיק אותם מהריצפה. נדמה לי שאנחנו הולכות לגזום אותם. הם יכולים לתבוע אותנו או משהו כזה?

[טרה_רוסה*]

טובי, אם את ממילא עוזבת, פשוט תבליגי ותעברי את התקופה שנשארה לך שם. אין טעם להמשיך בעימות הזה. בשביל מה את צריכה את זה?

[טובי_י*]

אני לא ממש צריכה את זה. אבל אני רוצה. הם עושים מה שהם רוצים לא רק בעניין העציצים. המחסן השכונתי - הפך שלהם. כשביקשנו קצת שיסדרו מחדש שיהיה גם לנו מקום - סירבו. ויש עוד.
אז דווקא בגלל שאנחנו עוזבות. הגיע הזמן לקצת סדר. לא?

---

{עידכון, ב 22/10/04
בסוף לא עזבנו את הדירה. סתם כי אנחנו אוהבות אותה ומשיקולים שונים החלטנו להישאר. השכנים אגב, לא היוו שיקול לכאן או לכאן. מה שכן הם הזיזו את העציצים המאסיבים לאזור פחות מציק, למרות שעדיין הם פלגמטים מתמיד.
אז מבחינת התוצאה, העציצים פחות מפריעים, השכנים סתם לא נעימים. אבל יש שלום שקט.

[בת_ההרים*]

הסיפור שלי די ארוך...
הלוקיישן; רחוב שקט בשכונת מגורים של בתי קרקע פשוטים.
הנפשות הפועלות; שני בתים עם קיר משותף וגינות צמודות. באחד-משפחתי(ילד בן 3 ופעוט בן שנה פלוס,אבאמא).הבית שלנו. בשני-רווקה כבת 45 מטפלת בעיסוי בביתה,גרה בשכירות וחיה שם לפנינו.
הסיפור; עברנו לפני שנתיים בדיוק. בהתחלה הכל היה נעים. היא לוותה סיגריות,אני הבאתי עוגות ועוגיות לטעימות. הילד(אז פעוט) אהב לפלרטט איתה. אבל היו "סימנים מקדימים". פעם ניקיתי את הבית עם מוסיקה בעשר בבוקר והיא באה להגיד לי להוריד אותה כי מה זה היא עדיין ישנה בשעה כזו. אחרי זה היתה תקופה של בכי בלילה בגלל שיניים ועוד כל מיני והיא נורא נלחצה מזה וכל הזמן ניסתה לשכנע אותי לקחת את הילד לכל מיני טיפולים. מצאתי את עצמי כל הזמן מתנצלת בפניה על בכי פה ובכי שם. אחרי זה באיזו פעם היא הרשתה לעצמה להתפרץ עליי משומקום במין נאום כזה של "את רק אמא, את לא עושה עם עצמך כלום, כל היום בבית עם הילדים".
התחילו להערות לגבי זה שיש אצלינו בחצר ילדים משחקים וזה מפריע לה למסז'ים.
אחרי זה הריתי את בני השני ולאט לאט ככל שההריון התקדם היא הפכה לקרה יותר. אחרי הלידה היא לא אמרה אפילו מזל טוב והאמת היא שזה נראה לי לא יפה. בכל זאת, שכנות. בכל זאת, הייתי תמיד ידידותית כלפיה.
אחרי זה היתה תקופה לא קלה עם הגדול ודווקא טיפלנו בפרחי באך אבל היה יותר בכי וגם גיל שנתיים, כהרגלו. והתחיל להיות מצב של טריקות דלת אצלה בשעת הבכי שלו, ממש יושבת וטורקת את דלתה פעם אחרי פעם בהפגנתיות. אחרי זה דיבורים לא לעניין עם השכנים האחרים ברחוב.בכלל, אני מוקפת שכנים שקשה להם להכיל בכי.
בתקופה האחרונה יש גם צעקות מהצד שלה כשאצלי בוכה ילד(וזה לא קורה כל יום כל היום). צעקות בסגנון "תרגיעי את הילד שלך" "אי אפשר לחיות ככה" טריקות דלת חזקות. היום היא צעקה אז פשוט אמרתי לה בקול רם "את מוזמנת לבוא לשתות כוס קפה ולדבר על מה שמפריע לך אבל ככה זו לא צורה לצעוק". זה ממש מפריע לי אנרגטית. למרות שלא אכפת לי כי אני מבינה שזה "שלה" ויש לה בעיה עם להכיל את הרעשים האילו או לעבור דירה. אבל מצד שני זה לא נעים ומורגשות האנרגיות הרעות.
אני מודה שיש בי צד שלא מעוניין לגשת אליה לשוחח כי תכל'ס אין לי מה להציע לה. אנחנו לא רעשנים מעבר למידה. אנחנו בית רגיל עם ילדים קטנים. חדר השינה שלנו לא צמוד לשלה. אני לא מרגישה שעליי לפחד לצאת עם הילדים לחצר ולהזמין חברים לחצר בגלל ש לה זה מפריע לאורח החיים שלה.ונמאס לי להיות במקום מתנצל כל פעם שבוכים אצלי. אם היא צריכה שקט לעבודה שלה עליה לחפש מקום אחר. שוב, אני מרגישה שזו הבעיה שלה ולכן אני מצפה ממנה לבוא ולפתוח את זה מולי. לא להיפך. אבל המצב הזה לא נעים לי ומפריע לי ברובד מסויים.
אולי אין בכלל פתרון אבל טוב שיש את הדף הזה (-:

[שכנה_מלמעלה*]

עכשיו השעה 12 בלילה ואני רוצה להעביר את הבת שלי למיטתה (היא כרגע ישנה בסלון) ועדיין לא יכולה כי השכנים מלמטה יושבים מתחת לחלון חדר שינה שלנו ומשחקים קלפים.

אני גרה מעליהם כבר 5 שנים. בחורף זו דירה חביבה אבל באביב מתחיל הסיוט.
משפחה קולנית אלימה מילולית - רק היום שמעתי את האבא צועק על בנו "יא חתיכת חרא"
וכשביקשתי אחרי שהעזתי שיורידו ווליום הם כעסו ואמרו" מה שנפסיק לחיות?"

הם בעצם פתחו את גב הבנין ועשו לעצמם חצר ענקית ולכן זה ממש מתחת לחלון חדר השינה שלי.
אני שומעת כל מילה שלהם וכל צעקה ולפני שהזיזו למזלי את חדר השינה שלהם, גם כל אנקה (שלו) וצרחות כאב(שלה)

הלפ.

[שכנה_מלמעלה*]

בת ההרים, לצערי לא יכולה לעזור לך.
מנסיוני, כשגרים לבד בלי משפחה הרעש מבחוץ נורא מפריע.
אני מבינה שהבית שלכם , אחרת באמת הייתי אומרת לעבור וזהו.

אני מנסה לשלוח אור ואהבה לשכנים המעצבנים שלי וכשאני שוכחת אני מדמיינת איך אני שופכת להם בגינה סירופ סוכר והיא מתמלאת בנמלים....

[טרה_רוסה*]

בת ההרים, אני יכולה רק להשתתף בצערך, זה נשמע ממש מבאס. אבל אין לי עמה מעשית.
מה שכן, זה באמת משפיע על האנרגיות בבית כשיש שכנים מבאסים (זה גם ל-שכנה מלמעלה). לדעתי עדיף לעבור מקום, אם אפשר.

[פלונינית*]

שכנה מלמעלה

כמו שזה נשמע מדובר מבחינתם בפעולה בלתי חוקית.

(הם בעצם פתחו את גב הבנין ועשו לעצמם חצר ענקית)

לכן הייתי מציעה לך לברר בעיריה ואם אכן יסתבר שזה לא חוקי פשוט להתלונן עליהם.

[נועה_בר*]

מה אומרים אם בכלל לשכנה מלמעלה שמתהלכת עם כפכפים ( מעץ - יש עוד כאלו? או עקבים ) בכל שעות היום והלילה ( לא יודעת מתי היא ישנה) ובנוסף גם מזיזה במשך היום, כל יום, רהיטים!
עזבנו שכונה בה השכנים כל הזמן היו צועקים דומה לסיפור של שכנה מלמעלה, והגענו לבית משותף אחרי 10 שנים של מגורים בבית פרטי (דו). עדיין לא הספקנו לעשות הכרות עם רוב השכנים בבניין, רק אלו שלידינו.
יש למישהו ניסיון או הצעות? צריך להתעלם וללמוד לחיות עם זה כמו עם הרבה דברים מעצבנים שמסביבנו?

[טובי_י*]

בת ההרים,
קראתי את הבעיה שלך, והיא באמת רצינית ומעיקה.

עצתי הצנועה היא, לכתוב מכתב מסודר שבו את אומרת שאתם משתדלים להיות שכנים נעימים ולהתחשב בסביבה ובה. הילדים שלך בוכים, כי זה חלק טבעי מחיים של ילדים (בדיוק ככה, כמו הסבר לאדם לוקה בשכלו,), ואין לך מה לעשות בנידון, חוץ מלהצטער שזה מפריע לה.
מעבר לכך, ניתן לומר לה, שהתנהלות של חייכם הכוללת ארוח חברים ושהייה בחצר (וכל שאר הצרות המפריעות לה), הינם חלק בלתי נפרד מחייכם ועליה פשוט להתרגל לכך.
הייתי מוסיפה את ההבנה בכך שהמקצוע שלה מחייב שקט, אך אין באפשרותך לעשות דבר בכדי להבטיח את השקט החריג הזה, שלא מתאים לאזור מגורים של משפחה עם תינוקות קטנים . (אגב, לי אישית יש אטמי אזניים למצבים של רעשים שבאמת אין שליטה עליהם, אולי אפשר להציע לה את זה).


כמובן לכתוב בצורה נעימה, ואולי לכתוב שהיא מוזמנת (גם אם זה רק מנימוס) לדבר עימך פנים מול פנים בצורה נעימה אם יש לה מה לומר. הצעקות וטריקות הדלת שלה לא מועילות במקרה הטוב, ובמקרה הרע, מגבירות את הבכי, דבר שמזיק לה.

ולמה אני מציעה לכתוב את המכתב?
מכמה סיבות.

1. ראשית, יש לך מה לומר על ההתנהגות שלה, וזו דרכך הנעימה לומר את זה. שכנים כמוה (מניסיון...) די אטומים ולא נותנים לך להגיב על התנהגותם, דבר שיוצר אצלך מתחים מיותרים, מותר לדברים שלך להישמע, בייחוד כשהיא מטיחה בכם האשמות אינסופיות. ברגע שתמסרי את המכתב תרגישי שאת שלך אמרת, מפה והלאה היא צריכה להתמודד עם הבלגן שלה. נשמע פשטני, אבל נכון. האנרגיות השליליות שאת מדברת עליהם, יופחתו משמעותית.
2. אולי, סיכוי קטן, אבל אולי זה יפתור משהו. משהו יחלחל גם אם לא מיד. עצם העובדה שטרחת וכתבת משהו כזה, אמור לעשות משהו בצד השני. ואם לא, אז באמת עשית כל מה שאפשר וזה גם יוצר תחושת רווחה אצלך.
3. אם ביום מן הימים, היא תסית שכנים נגדך, או תעולל דברים אחרים שקשורים לגורם שלישי, כמו ועד, משטרה ועוד דברים שנשמעים בדיוניים (אבל קורים), תשמרי עותק מהמכתב. היא לא תוכל להכחיש שקיבלה כזה (ואם כן, אז היא לא שכנה, אלא מפלצת ), והדבר יכול לגרום לצד השלישי לראות את הדברים בצורה שונה.

[שרון_ג*]

נועה, אם את לא מכירה אותה עדיין, הייתי מגיעה עם ברכת שכנות טובה, או עוגה, או משהו כזה. לאחר מכן הייתי מספרת לה שהתקרה/רצפה בין הדירות מעבירה רעש באופן נורא ואיום, ומבקשת, אם אפשר, בשעות המנוחה ובערב/לילה, אם היא יכולה ולא קשה לה, ללכת עם נעליים רכות. את יכולה אולי לנסות לגייס אמפתיה מצידה באמצעות שיתופה בכך שהתינוקת שלך לא נרדמת או מתעוררת או משהו כזה בגלל הרעש. בקשי בעדינות, לא בתוקפנות. כך אולי תקבלי שקט בשעות הקריטיות, ואם היא ממש נחמדה - היא תהיה מודעת לכך גם בשעות אחרות של היממה.

מצד שני - אם היא מפלצת זה לא יעזור...אבל מה הפסדת אם ניסית?

[דגנית_ב*]

הייתי פעם שכנה מעצבנת מלמעלה.
יום אחד באה השכנה מלמטה עם פקקים מגומי לרגלי הכסאות כדי להפחית את רעש ההזזה. מאז לא גררנו כסאות אלא הרמנו והורדנו לאט.
אחר כך הביוב שלנו החל לבקר אצלם בקירות (בניה חדשה וחפיפית) אחרי הרבה בירורים זה תוקן על ידי הקבלן.
היו רגעים מאד מתוחים ביננו כי כולנו ניסינו לפתור אבל זה לקח המון זמן והם סבלו (כל מה שיכולנו לעשות הוא לא להשתמש בבמקלחת הבעייתית). גם התיקון גרם להם הרבה בלגן בבית.

לפעמים הרעשים מתערבבים אחרי זמן בשאר קולות העיר והמקום ומתרגלים. רואים שזה לא כל הזמן.
אבל אם לא - להגיד, ולהסביר. אולי אפשר לגייס הומור. אולי זה יעזור. יפחית. אולי לא. שווה לנסות.

[שכנה_מלמעלה*]

פלונינית תודה.
לא יודעת אם הצעתך אפשרית בקיבוץ.
איכשהו הכל כאן די פרוץ וחוץ מזה בגלל שזה קיבוץ אני גם מכירה את האנשים האלה וחיה איתם .
מה שכן אני מקפידה, זה תמיד אבל תמיד לחייך אליהם במדרגות, במדרכה או בחדר אוכל.
כי לריב איתם לא ישנה את אופיים ורק יגרום גם לחיי היום יום להיות לא נעימים (ולא רק חיי הלילה)

כשנולדה ביתי הם באו והביאו מתנה. משהו הכי זול שאפשר אבל היא מה זה אוהבת לשחק בזה.
בכל מקרה כבר ביקשתי כמה פעמים למצוא עבורי דירה אחרת.
מסתבר שכבר 3 משפחות לפני עברו מהדירה הזו בגלל הרעש.

אבל אם יגיעו מים עד נפש -כבר מחפשים לי דירה 3 שנים- אולי באמת אברר לגבי החוקיות של העניין. אז תודה.

[טובי_י*]

שכנה מלמעלה, נשמע שיש עם מי לדבר.
הם הביאו לך מתנה להולדת הבת, אני מניחה שזה מעשה מאוד מאוד נחמד מצד שכנים, מציקים ככל שיהיו. זה אומר שיש להם את המינימום ההכרחי להבנה של יחסים נעימים בין אנשים.

שווה לדבר איתם, ולא על רגל אחת. להודיע שאת רוצה לדבר איתם, ומתי יש זמן פנוי, ובזמן הזה לומר את מה שמפריע, כמובן בצורה נעימה.
גיליתי שכשמקדישים זמן, ניתן לדבר בצורה יותר נינוחה ויש יותר קשב מהצד השני.

[בת_ההרים*]

מה שכן, זה באמת משפיע על האנרגיות בבית כשיש שכנים מבאסים (זה גם ל-שכנה מלמעלה?). לדעתי עדיף לעבור מקום, אם אפשר

אבל הבית שלנו וזה בית מקסים שמתאים לנו. והבעיה היא לא שלנו איתה אלא להיפך. אני יודעת שהיא למעשה כועסת על עצמה ומוציאה את זה עלינו. אגב, בלידת הבית שלי זה הפריע לי בשלב מסויים. תארו לכן,מה יקרה אם אצרח בלידה??? p-:

[אוהב_מדבר*]

שלום בת ההרים
אולי תיקבעו את ובעליך יום ותלכו לסרט(מתנ"ס בירוחם) או לאיזה סדנה באדמה או ערב חבורת זמר בשדה בוקר...
ותבקשי מהשכנה לעשות ביביסיטר תמורת סכום הוגן,ואז אולי דברים שרואים משם יראו אחרת מכאן...
אני קצת מתפלא שבמקום מרגיע כמו מיצפה אנשים כ" כ עצבניים(אולי סיבוב במכתש ירגיע אותה...)
שלום ובקרוב >:)

[אמא_אינקובטור*]

מה אומרים אם בכלל לשכנה מלמעלה שמתהלכת עם כפכפים ( מעץ - יש עוד כאלו? או עקבים ) בכל שעות היום והלילה ( לא יודעת מתי היא ישנה) ובנוסף גם מזיזה במשך היום, כל יום, רהיטים!
שיהיה פה שקט

[ילדת_טבע*]

את הבית שלנו קנינו בהפתעה, פתאום כשחיפשנו בית להשכרה מצאנו את בית חלומותינו (בית בן 90 עם שטח אדמה חביב ואפילו סליק מחמד מתקופת המנדט) במחיר זול מאוד שכשלוקחים משכנתא זה יוצא בדיוק כמו ששילמנו כל השנים על דירת גג מעופשת בלי מעלית בהדר בחיפה. למה כל כך זול? כי היה סכסוך ירושה בין 7 אחים והם היו לחוצים על הכסף. יחד עם הבית ירשנו את המשוגע של השכונה כשכן צמוד, צמוד מדי.
הוא מצידו ירש את השיגעון שלו מאמא שלו שתחיה (אם אפשר לקרוא לזה חיים איך שהיא חיה היום אבל על זה בהמשך), האגדות השכונתיות מספרות שכשהיתה עוד בכושר נהגה להזמין לעצמה משטרה כדי להתחיל מריבות עם שכנים (הסבר: היתה מזמינה וטוענת ששכן X הזמין לה) וזה רק חלק ממעלליה המופלאים. כיום הגברת לא ממש שומעת, גם רואה בקושי, יושבת לה במרפסת כמו ההיא המתה מפסיכו ולא ממש מזיקה ולמה לה להזיק? קם לה יורש לתפארת...
ידידיה שמו.
כשקנינו את הבית המוכרים הזהירו אותנו בעדינות לא להתחבר איתו יותר מדי, הם פחדו שאם נדע אז נבטל את הקניה, הם אמרו שהוא קצת נודניק. האמת שלא תיארנו לנו כמה...
כבר בהתחלה הוא הגזים. הגינה של הבית שלנו היתה מוזנחת במשך שנים. כל מה שצמח בה היה חובזות בגובה 180 ס"מ, 15 שיחי גת אימתניים ועץ תפוז ותיק ומפואר. אף אחד לא טיפל בגינה מעולם. גם הוא, השכן לא עשה בה שימוש אף על פי שאת הגדר שמפרידה בין שני הבתים הוא הוריד, בטח קטף גת מדי פעם (לא שחסרים לו שיחים משלו). אחד הדברים הראשונים שעשינו היה לעשב את הגינה ולשתול כמה עצי פרי. הוא מצידו היה עומד אצל החלון ומשקיף לנו לתוך חדר השינה ועכשיו עם כל העצים האלו זה היה בעייתי בשבילו. בכלל, הוא חשב שאנחנו נשאל אותו איזה עצים לשתול בחצר כי הוא וותיק, או משהו כזה. אחד המהלכים המקסימים שלו היה לרסס לנו כל צמח ששתלנו כגדר חיה. כמה שיחי פיטנגו קיפחו את חייהם עד שעלינו על המחלה המסתורית שפקדה אותם תדיר ואז נהגנו לשטוף אותם כל יום פעמיים שאם רוססו לא יפגעו. זה עבד. הם שרדו בסופו של דבר. אבל הוא התלונן שאנחנו משקים יותר מדי ונהג להתעסק לנו בברז הראשי כדי לחסל לנו את הלחץ מים. עם עם זה הסתדרנו די באדישות. כל יום מסובבים חזרה את הברז וממשיכים כמו כלום. כל הזמן אנחנו מנסים כמה שיותר בשנטי להתמודד עם הבעיה. ממשיכים לחייך אליו כשעוברים ואפילו להתבדח איתו ברמה מסויימת של עליצות.
עוד תחביב ביזארי שרכש לעצמו היה לפתוח לנו את פח הזבל כדי לבדוק מה אנחנו זורקים, מאוד הפריע לו שבתוך שקיות הנייר אנחנו זורקים את צואת החתולים מארגזי החול. הוא ממש התלונן ולא הבין למה אנחנו לא מפסיקים לזרוק לפח הזבל האישי שלנו דברים שלא מתאימים לו ולכן היה אוסף את פח הזבל מהרחוב (לא ליד הבית שלו כלל) ומשאיר אותו פתוח יותר קרוב לבית שלנו-שיסריח...
כשפגשנו אותו בסופר הוא הסתכל לנו בעגלה שהכיל בעיקר סובין וציין "יש לכם כסף לבזבז!", נו, אבל זה באמת סתם קוריוז קטן.
הפריע לו שאנחנו מדברים עם החתולים שלנו. הפריע לו שאנחנו עושים סקס (אבל כל הזמן אמר שאנחנו צריכים ילדים).
לקראת סוף ההריון שלי ביליתי לילות רבים בלי מעש, כמו נשים רבות. כדי להרדים את המוח נהגתי לשבת ליד המחשב ולקרוא סיפורי לידה וכו'. בשקט בשקט עשיתי את זה כי אישי היקר עבד והיה זקוק לשנת לילה טובה. הוא מצידו היה מתחרפן למראה האור בחדר העבודה שלנו ומצמיד לחלון שלו (זה שמשקיף לחדר השינה שלנו) רדיו ושם אותו על תחנה דוברת ערבית בפול ווליום (הבחירה בערבית היא לא מקרית, הוא טוען שאנחנו ערבים, כן, מדובר גם בגזען) מה שהזכיר לי תמיד את סיני ולצערו השרה בי שלווה שמימית ושלח אותי לישון עם חיוך ואילו בן זוגי היקר אינו שומע באוזן אחת מה שמקל עליו את ההתמודדות עם הרבה רעשי לילה. הדאגה היחידה שלי באותו הזמן היתה מה יקרה כשהוא יחטוף ג'ננה אחרי הלידה וידפוק לתינוקת את השינה-מה שהוא לא איחר לנסות לעשות.
כשנמאס לו מהכלבה שלנו נהג לפתוח את השער ולתת לה להסתובב בשכונה ולהזמין פקחים של העיריה שיאספו אותה, מזל שהם עצלנים מעולם לא באו. הוא לעומת זאת לא וויתר ונהג לצלם כל פעם אחרי שהוא שחרר אותה כהוכחה שהיא מסתובבת חופשיה. סידרנו מנעול על השער. הפקחים הפסיקו להתקשר אלינו (ככה זה אצלנו, לנו יש קשרים עם הפקחים כי אנחנו נותנים להם גת). גם הם מכירים אותו ויודעים שהוא ממציא הכל...
הוא יושב בחלון ומסתכל, כל היום מסתכל. מה כבר יש לו לעשות? תימני זקן בלי אשה או ילדים, רק עם אמא משוגעת ועוזרת שמגיעה פעם בשבוע כדי לעשות ספונג'ה עם תשעה דליי מים בדיוק (הם לא ממלאים את הדלי פעמיים, הוא עושה מסדר של 9 דליים מלאים במים ואותם שופך אחד אחד בתוך הבית).
בקיץ כיוונו ממטרות בגינה לחמש וחצי בבוקר, שעה מומלצת להשקיה. קול המים הרעיש את שלוותו, טענתו היתה שזה מעיר את אמא שלו החולה והמסכנה (שלא שומעת כלל) ולכן יש להפעיל את אותו רדיו בפול ווליום (זה לא מפריע לה לישון, כן?) פעם, פעמיים, שלוש... הזמנו משטרה. הפסיק בבהלה.
אתמול הבאנו שלוש תרנגולות לחצר. בהתחלה הן היו קצת היסטריות בגלל שגור החתולים שלנו חשב שהן משחק מצויין, רצים, קופצים ואז הן עושות קולות מצחיקים. לפני שהבאנו את התרנגולות בדקנו אם זה חוקי, עידכנו את הפקחים שכך יהיה. יש לציין שהחצר שלנו גדולה מאוד ורק חלק קטן ממנה גובל בביתו.
בשעה שמונה וחצי בערב הקטנה שלנו התחילה להרדם לי על הידיים בסלון, לקחתי אותה למיטה. כנראה שהוא חיכה לשמוע את רעש דלת חדר השינה שלנו או משהו כי ברגע שנכנסתי לחדר נשמע שוב קול המואזין המופלא מהרדיו הסמוך. מזל שבשנה ושבעת החודשים של חייה היא כבר למדה להכיר את הקול ואפילו די לחבבו (בחודש תשיעי הייתי איתה בסיני יכול להיות שיש לזה השפעה חיובית) ונרדמה כמו כלום. הוא שלמד שלמשטרה לוקח ככה וככה זמן עד שהיא מגיעה טרח להשמיע את צלילי המואזין כל הלילה בהפסקות ככה שאם נזמין לו שוב משטרה הם יגיעו ולא ישמעו כלום (למד טוב מאמא שלו). אני שוב חלמתי על סיני... די. חייבת ליסוע! והקטנה? ישנה כמו בול עץ מלבד כמה צעקות "ציצי!" שגרתיות ופעמיים "פיפי!" לא שמעתי ממנה כלום. בחמש וחצי בבוקר יצא אישי היקר לעבודה והמואזין התגבר. אמא שלי על זה היתה אומרת "משיגנע" גם לה היו שכנים כאלה בילדותנו, שם גרנו בבית קרקע והשכנה נהגה לשלוח את הילדים מהבית הסמוך להתלונן שאנחנו קופצים וזה מרעיד לה את המיטה...
בקיצור. שמח אצלנו בשכונה...
מיותר לציין שאנחנו כבר מזמן לא חביבים כלפיו. אם אנחנו רואים אותו ברחוב לא אומרים לו שלום ולא בטיח.
הפנטזיה של בן זוגי, זו שבגינה הוא ממלא לוטו היא יום אחד לקחת את הפרס, לשכור עו"ד שיציע לפסיכי מספיק כסף כדי שהוא יסכים לעוף לכל הרוחות ואז לפרק את הבית שלו ולקח לו את הבלטות המצויירות העתיקות שיש לו שם, זה הכל... אה, כן, ולישון בשקט.
ואני? אני אומרת שיש שני מעגלים בעולם, אחד של טוב ואחד של רוע. הרוע יחזור אליו. וחוץ מזה, שכשאני ישנתי בלילה וחלמתי על סיני הוא היה צריך להפעיל ולכבות את הרדיו כל עשרים דקות-די מבאס, לא?

---

אז למה דף תמיכה? כי אני מתחילה להרגיש די מפגרת. ככה לתת לו להציק ולהטריד ולא לעשות כלום. חושבת על איזה מעשה קונדס חביב לא משהו רע. משהו פורימי. משהו שיתן לי טיפה הרגשה כזו של "הי הי הא הא".

[אנה_בי*]

לאמא של בעלי יש שכנה משוגעת מאותו סוג כנראה. לא יודעת כבר מה גורם למוטציות האלה להתרחש! פעם היא תקפה את אחותו של בעלי (בצעקות) ואת החבר שלה. אז המלצתי להם לפנות לרשויות רווחה. אני לא חובבת גדולה של עובדות סוציאליות אבל אם כבר אז שיתעסקו עם מה שחשוב באמת.
חוצמיזה, אם הוא לא מאוזן נפשית הוא יכול להיות גם מסוכן?

[לוונדר_סגול*]

דבר ראשון, את כותבת נורא מעניין
דבר שני, אתם מה זה אלופים בלראות את החצי המלא של הכוס!!

אם הוא מפחד מהמשטרה, שמכירה אותו כבר, למה לא להשתמש בשירותיהם לעיתים יותר דחופות?
ולמה לא לאיים עליו באישפוז כפוי, למשל... ?

[לוונדר_סגול*]

דחופות וגם תכופות....

אגב חברה שלי פעם לקחה רמקולים ותקעה אותם בחלון של השכנים המטרידים שלה,
שמה פול ווליום, וזה עבד. הם הפסיקו לשגע אותה במוסיקה הקולנית שלהם.

[אילה_א*]

מעשה קונדס חביב לא משהו רע
להכין משלוח מנות ענק ויפה עבורו.
אבל אני טובה בעצות ובעצמי גם רבה עם השכנים על רעש.
הולכת להכין להם משלוח מנות .

[אחת_מהג'ונגל*]

להכין משלוח מנות ענק ויפה עבורו.

עם שוקולד משלשל, זה יעסיק אותו לתקופה...
ואולי אז הוא גם יעריך יותר את הסובין שלכם.

[אילה_א*]

לא לזה אני התכוונתי

[טלי_מא*]

_דבר ראשון, את כותבת נורא מעניין
דבר שני, אתם מה זה אלופים בלראות את החצי המלא של הכוס!!_

זה גם מה שאני חשבתי כשקראתי.
כלכבוד לכם.

[ילדת_טבע*]

לאיש היה רעיון. הוא עובד בחברת היי-טק שעוסקת בתקשורת לווינים. באופן טבעי יש שם צלחות לווין כאלה ששמים על הגג. הצלחות הללו עשויות מחומר מסויים שחוסם גלים מכל סוג שהוא. וכך נעשה: הוא יחפש במחסנים צלחת מקולקלת כזו שלא תשמש יותר בתפקידה המקורי ואותה נמקם מול החלון של השכן. הצלחת תחסום את כל הרעש שהדביל מקים וכך רק הוא יהנה מהמוסיקה שהוא בוחר.
ולגבי משלוח המנות-גם אני חושבת שבמבה, ביסלי טרופית ושות' הם רעל נהדר אבל כנראה שנדבקתי מקצמנותו של שכני היקר כי אני עליו לא מתכוונת לשים גרוש...
בינתיים בנדיקטוס החתול הצליח להוציא את התרנגולות מהדעת וכולן עברו לגור על הגג של הבית שלנו... מקווה שהן ירדו לפני שהפכו לסטייק... בסופ"ש נכין להם כלוב ענקי ומגודר ככה שהן יקבלו חופש אבל גם מהחתולים (מעניין שכל חתול בר דעת אחר שעבר כבר את גיל שנתיים איבד עניין בהן ואילו הפושע הקטן הזה עד שהוא לא נופל שדוד על הספה בסלון הוא לא מפסיק לרדוף ולהקפיץ אותן ממקום למקום).

[ילדת_טבע*]

אה כן, רציתי לספר שפעם בתקופה שהיה משחרר לנו את הכלבה הוא גם היה מחכה סתם ככה שכשאנחנו נפתח את השער היא תזנק החוצה (היא למדה לעשות את זה כי הוא היה משחרר אותה, ככה זה כלבים, רפלקס פבלוב). גילינו שאם אנחנו קוראים לה אז הוא מיד יוצא מהבית עם מצלמה. אמרנו כל פעם שפשוט נצעק את שמה בכל פעם שאנחנו עוברים ליד הבית שלו סתם, בדיקת שמיעה ורפלקסים... אבל אפילו למשחק הזה לא היה לנו כוח. אנחנו ממש כבדים לפעמים... (אבל תודו שזה רעיון גדול).

[ציפ_ציף*]

לפעמים נדמה, שהמחורפנים האלה באים כדי ללמד אותנו משהו.
א. ללמוד לשלוט על הכעס שלנו,איפוק ושלווה.
ב. יצירתיות ! תודי שהוא הוציא ממך רעיונות מקוריים ויחודיים...

בכל אופן, נראה שאתם מתמודדים עם הטירוף הזה יחסית בשפיות,אני כבר הייתי משתגעת בעצמי.
יש לי הרגשה שהאהבל ישתעמם בסוף מכל החידושים שלו ויעזוב אתכם במנוחה.

שיהיה בהצלחה!
וואלה ,אתם צריכים את זה...

[מנסה_לעזור*]

_דבר ראשון, את כותבת נורא מעניין
דבר שני, אתם מה זה אלופים בלראות את החצי המלא של הכוס!!
זה גם מה שאני חשבתי כשקראתי.
כלכבוד לכם._

אין לי עצות חכמות אבל גם אני הזמנתי לשכן שוטר (שצחק עלי כשביקשתי שלא ייתן לו דוח אלא רק יוריד אותו מאיתנו) והשנה שלחתי להם עם הילדים משלוח מנות. שם לפחות האישה בסדר והילדות חמודות רק שהאיש קטסטרופה. מה שאצלנו היה גרוע זה שכל הסיפור גרם לריבים ביני לבין החצי - לפחות זה נגמר. עכשיו שומרים על יחסים קורקטיים והקטנות מדי פעם משחקות יחד.

בהצלחה בהתמודדות ובשמירה על השפיות

[מיקה*]

כמה שזה מוכר...
אצלנו זה גבל ממש בהטרדה! (הגיע לכתובת של ההורים שלי, טלפונים כל הזמן, עקב אחרינו...)
המשטרה אף פעם לא עושה כלום וזה חסר טעם להגיש תלונה.
אנחנו עברנו דירה (לכם זה כנראה לא רלוונטי) ותנחשי מה? הוא עבר דירה שבוע אחרינו, ולאן? אה, כן, לא רחוק מאיתנו!
בכל אופן אני החלטתי שאני לא רוצה לגור יותר בבנין דירות. למרות שלפי הסיפור שלך, גם שכנים בבתים סמוכים זה בעיה...
ליבי איתך!

[סיפורי_פוגית*]

מעניין.
אתם באמת מאוד חיוביים! מדהים!
לנו יש שכנה כזאת, שכשהיא תהיה גדולה, היא תהיה כמוהו. מחפשת לריב.
מה שעזר לנו לקבל שקט היה העובדה שקיבלנו את היותה מטורפת, דיברנו על זה עם השכנים האחרים שהסכימו איתנו, והבנו שזה מה יש - יש לנו שכנה משוגעת ועם זה צריך לחיות.
מאז - שקט! היא כנראה הבינה שריב לא יצא לה מאיתנו, כי אנחנו פשוט לא משתפים איתה פעולה.
היום הגענו למצב שאנחנו אוהבים אותה כמו שהיא - היא מספקת לנו עניין ושעשוע (בתכל'ס היא לא מזיקה)
עושה רושם שאצלכם תהליך כזה עלול להיות יותר ארוך, אבל אולי באמת כדאי לחשוב איך להגיע לקבלה אמיתית של המצב ורק מהמקום הזה להחליט האם לפעול.
מכירה את ביירון קייטי? לאהוב את מה שיש? אז זה מה שיש לכם, תאהבו אותו, תראו איך הוא הולך...

[תמר_א*]

אחחח שכנים... רק מהפחד שהשכן הדפוק שלנו יחפש מידע ברשת על גינון ויגיע לבאופן אני נמנעת מלחלוק כאן את השטויות שלו.
ידידיה שמו
לשלנו אמציה D-: תהיו חזקים.

מאד אהבתי את הכתיבה שלך, ממש כמו סיפור של מאיר שלו. ולדעתי עדיף להמשיך עם חצי הכוס המלאה מאשר לחפש טריקים ולהציק לו חזרה.
תראי מה מצאתי על גת

שימי לב לפסקה האחרונה...מסכן, קורבן של המערכת.

[ילדת_טבע*]

שימי לב לפסקה האחרונה...מסכן, קורבן של המערכת
בעייתי... אנחנו גרים בשכונה תימנית, כולם פה לועסים מלבדנו אבל הוא הפסיכי היחידי...
אני לא חוששת שהוא יקרא את הדברים הוא קמצן מדי מכדי שיהיה לו אינטרנט או מחשב, או אורות שהם לא פלורסנטים לבנים ואיומים (רק מזה אפשר להשתגע!) ולדעתי הוא משתמש בשעון שבת גם בימי חול.
ותודה.
(גם אני מאלו)

[סירופ_מייפל*]

אוי, אני גרה בתוך תחנת דלק.
כבר שעברנו לדירה הזו ידענו שהמדורגים העצומים, המרפסות והגינות המרובות, לא יהיו לטובתינו.
והינה, ככל יום עצמאות אנחנו חיים בתוך ענן של דלק. אוף. בא לי להקיא.
מה זה כל ה"עלהאשים" המסריחים האלו? ולמה עם דלק?
איך אנשים אוכלים את זה?
ועוד אוווווף אחד

[נ_ע_מ_ה*]

ספר נהדר וחשוב שנקרא " הנשמה הקטנה והשמש"
מזכיר לנו שאנו,האור,לא היינו יכולים לחוות את האור שבנו אלמלא היינו מוקפים בחושך.
הסיפור מזכיר לנו שכל הנשמות בעולם-כולן מושלמות,כולן מעשי ידי האל,כולן מיוחדות. לכל אחד יש את המשהו המיוחד שבו,ואם נתבונן בשכנינו העצבניים והמעצבנים,ניווכח שגם הם מלאכים שאלוהים שלח לנו ,אולי כדי שנוכל להרגיש את האור שהיננו,שנזכה להיות סלחניים

[אמא*]

אחרי לילה לא רגוע ותחושה של חוסר צדק, אני כותבת לכם, אנשי האתר האהוב עליי ביותר:
עברנו דירה לפני כחודשיים. כשהגענו לבניין,ראיתי בחדר המדרגות המשותף, ממש על יד תיבות הדואר , מתקן לייבוש כביסה ועליו כביסה- תחתונים, חזיות, מגבות, מצעים....
לא היה לי עדיין את הכוח להגיב ולברר של מי זה.
עד לפני כשבועיים. כשסיימנו את הארגון הגדול של הבית. ביררתי של מי הכביסה. אמרו לי שזה של השכנה הגרושה שגרה בקומה הראשונה, והשכנה אמרה לי שכבר העירו לה כמה פעמים אבל לא איכפת לה.
כיון שהיא לא הייתה בבית, בן זוגי ואני כתבתנו לה מכתב. תקיף אך מכבד. כתבנו לה שזה מאוד מפריע לנו, שחדר המדרגות הוא מקום משותף ושתמצא פיתרון אחר לתליית הכביסה שלה.(יש לה בדיוק את אותה הדירה שלנו, ואני מייבשת כביסה בבית מול המזגן!)
כמה ימים שהיא לא תלתה. עד שאתמול שוב זה קרה. היא שמה, כאילו כלום, את הכביסה שלה מול תיבות הדואר.(זה גם חוסם את הגישה)
התקשרתי לבעל הבית, כיון שגם היא וגם אנחנו בשכירות אצלו.
הוא אמר שכבר כמה פעמים הוא העיר לה וזה לא עוזר, אבל שהוא ידבר איתה. יש לציין שהוא אדם מאוד עדין וברור שהיא מצפצפת עליו.
אני בהריון, קשה לי הקונפליקטים האלה והעימותים. ניסיתי ממש בטוב, כתבתי לה גם בסוף המכתב בברכה לשכנות טובה ושמאוד נודה לה שתכבד את העניין. וכלום.
אני יודעת שצריך לנקוט אמצעים אחרים. עלה לי בראש פשוט לפגוש אותה "(היא חוזרת בשעות מאוחרות ולכן לא יצא לי אפילו לפגוש אותה) ולומר לה בטון חד משמעי: אני מבקשת שתפני את הכביסה שלך תוך עשר דקות מכאן. אחרת אני מוציאה לך אותה לרחוב."
חשבתי גם שבעלי יאמר לה את זה בטון יותר תקיף, אפילו מאיים, כי אולי רק ככה היא תעשה את זה, עובדה שהיא מצפצפת על כול השכנים שהעירו לה.
כול כך חורה לי הזלזול הזה. העיקר שהיא שמה עציץ יפה בכניסה לדלתה...
היא כבת 55, ואתמול בן זוגה עבר לגור איתה. (איתו דיברתי אתמול והוא אמר שיאמר לה אבל כלום לא נעשה...

מה לעשות עם אנשים כאלה? איך להגיב למצבים כאלה?

[אנונימית*]

אני ממש לא יודעת מה להגיד לך,
מבינה את העצבים, ומצד שני אם הייתי השכנה, הייתי מתעצבנת שרק הגיע החבר לגור איתי כבר מקלקלים לי...
אני מקבלת תחושה שאת ממהרת מאד לנקוט בצעדים בנושא, ואולי כדאי לעשות זאת יותר במתינות.
יש הבדלי מנטליות בין אנשים, אין ספק, ודווקא אנשים כאלה יכולים להפוך לחברים הכי טובים, או לאויבים מרים לעולם ועד.
הייתי מציעה שבכל פעם שהיא תולה כביסה בחוץ, תתני לה עוגה או פרחים בחיוך אמיתי.
לכבוד הכביסה הנקיה.
וזהו. בלי לומר יותר כלום לאף אחד.
מה אכפת לך לנסות?

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

היי אמא
כמוני כמוך, לי בכלל נראה לי אין אומץ להעיר לאנשים ובמיוחד אם הערתי כמה פעמים בעדינות (שזה ממש התגברות על עצמי) אני כבר לא אצליח להעיר שוב בתקיפות.

אני חושבת שבמצב שלך, כשהמון אנשים (כל השכנים, הבעל בית) העירו לה והיא לא משתפת פעולה,
אולי עדיף להבליג? או להגיע איתה לאיזשהו הסדר (נגיד, שתשים את הכביסה ככה שלא תחסום את תיבות הדואר)
סה"כ זה התחתונים שלה, הפדיחה שלה...
הרי רואים שב"כוח" לא יזוז אצלה כלום. זה מאבק שרק עושה עצבים לצד ה"צודק".

בסופו של דבר נראה לי שהבריאות הנפשית שלך יותר חשובה מהמראה של חדר המדרגות
(אלא אם כן את עובדת בבית ומגיעים אלייך לקוחות ואת צריכה לעשות רושם טוב...)
אם לא, אז פשוט תעזבי, לדעתי.
זה לא משהו שממש פוגע במישהו, סתם מעצבן ומכוער (ואני מבינה את הכעס המוצדק שלך על החוצפה שלה ועל זה שהיא לא מוכנה להתפשר)
אז אפשר פשוט להשאיר את זה כך...
ואהבתי את ההצעה של אנונימית לבוא בטוב ולכבד אותה בעוגה... (לא במטרה לשכנע אותה אלא פשוט לכבד אותה כבת אדם, למרות העניין עם הכביסה)

ומשהו משעשע - זה יהיה מצחיק אם במקום לתלות את הכביסה שלך בבית, גם את תתלי אותה בחדר המדרגות.
אם אי אפשר לנצח אותם, תצטרפי אליהם
<סתם, לא ממש המלצה אבל גם אפשרות... >

[אמא*]

תראי אנונימית,אני יודעת שהתגובה שלך באה בכוונה טובה לגמרי, אבל ....
ומצד שני אם הייתי השכנה, הייתי מתעצבנת שרק הגיע החבר לגור איתי כבר מקלקלים לי...
מוזר,מוזר לי שהיית מתעצבנת ש"רק החבר בא לגור איתך וכבר מקלקלים לך.." אולי תחשבי שגם את מקלקלת כבר שנתיים את איכות החיים לשאר דיירי הבית ומצפצפת על הבקשות המנומסות והמאופקות שלהם (והמוצדקות בהחלט)?
אני מקבלת תחושה שאת ממהרת מאד לנקוט בצעדים בנושא, ואולי כדאי לעשות זאת יותר במתינות
חדשיים זה מהר מדי? אני התאפקתי חודשיים עד שהחלטתי להגיב, וגם כשהגבתי זה היה במכתב אדיב ומכבד, שזכה להתעלמות מזלזלת.

_הייתי מציעה שבכל פעם שהיא תולה כביסה בחוץ, תתני לה עוגה או פרחים בחיוך אמיתי.
לכבוד הכביסה הנקיה._
זה אומר שאכין לה עוגה כול יומיים כפרס להתנהגותה "המכבדת"?
'צטערת, אני אומנם רודפת שלום וניסיתי לפתור את הקונפליקט הזה הכי קול שאפשר, אבל אני יכולה להיות מאלה ששמים עליהם פס גמור ועוד לחייך ולהתחנף....
מכעיס אותי הזלזול הזה בשאר הדיירים, החזירות הזאת שלה,אני בחיים לא הייתי עושה משהו שמפריע לסובבים אותי ביודעין. עוד אחרי שכול השכנים העירו לי על זה.
זה מוזר, אבל חושבת על התינוקי שבבטן שלי , איך הוא היה רוצה שאמא שלו תתנהג, ועולה בי רצון להגן עליו, לשמש לו דוגמא, איך להתנהל בעולם במצבים כאלה..
לא בא לי שילמד להיות רופס כלפי המציאות הלא הוגנת,אלא שילמד לכבד את הזולת אך גם את עצמו, שילמד לעמוד על שלו כשצריך ושאם אין ברירה ,לאחר שניסה בנועם, שלא יפחד להיות תקיף במצבים הדורשים זאת.

אשמח לעיצות מאימהות לביאות...@}

[השתגע_נו*]

כל העניין נשמע לי מופרך וסליחה מראש אם אעצבן מישהו
אבל מה העניין??
זה לא מוצא חן בענייך? מה לעשות.
לא שאני תומכת בשכנה
אבל לא רק שהתגובה שלך בעניי מוגזמת
ושהעניין לא כזה חמור בעניי ובהחלט נסבל

אלא שנשמע כאילו את נטפלת אליה.
עכשיו נכנסת לבניין ואת מנסה להשליט טרור שבענייך הוא מוצדק אבל נשמע שבעניה הוא לא מתאים!
שחררי!

[קוראת*]

אני חושבת שאת צודקת במאה אחוז. המרחב הציבורי הוא חשוב לנפש ולאיכות החיים, וזכותך וחובתך לדאוג שהבניין שלך יהיה יפה ונעים. זה בסיסי!!
בישראל לא מכבדים את המרחב הציבורי ובגלל זה הכל מטונף ודוחה. זה מדכא את הנפש.
על כן, אינך צריכה להסכים שהיא תשים את הכביסה שם.
הייתי עולה אליה לדבר איתה. אם זה לא היה עוזר, שולחת את הבעל. ואם זה לא היה עוזר, מוצאת את התקנה שאוסרת עליה להשתמש במרחב זה לאחסון חפציה הפרטיים, ואת התקנה הזאת מעבירה לבעל הבית עם העתק לשכנה.

[כביסה_נקייה*]

_זה לא מוצא חן בענייך? מה לעשות.
לא שאני תומכת בשכנה
אבל לא רק שהתגובה שלך בעניי מוגזמת
ושהעניין לא כזה חמור בעניי ובהחלט נסבל_

אני מצטטת ומסכימה עם כל מילה!

יחד עם זאת אני יכולה להמליץ לך לברר את סיבת התלייה במדרגות,
אולי אין לה מזגן שייבש?
אולי היא היתה רוצה עזרה בחיבור חבל מתאים בחלון?
אולי היא פשוט רגילה כך ?

בכל אופן, אני מצטרפת לקריאת ה"שחררי".
בהצלחה!

[אמא*]

זה לא מוצא חן בענייך? מה לעשות.

_אבל לא רק שהתגובה שלך בעניי מוגזמת
ושהעניין לא כזה חמור בעניי ובהחלט נסבל

עובדה שכול דיירי הבניין מתקשים לסבול את זה, זו אינה סיבה מספיק טובה להתחשב?

אלא שנשמע כאילו את נטפלת אליה.
עכשיו נכנסת לבניין ואת מנסה להשליט טרור שבענייך הוא מוצדק אבל נשמע שבעניה הוא לא מתאים!
שחררי!_
השתגע נו - הבנתי שאת ממש לא מזדהה עם זה שאפילו שזה יכול להפריע לכול דיירי הבניין זו עדיין לא סיבה מספיק טובה להתחשב ושבשבילך אולי העיקר הוא הנוחות האישית שלך.
העניין הוא כן חמור בעיניי. אני ובעלי לא צריכים לראות את התחתונים הססגוניים שלה תלויים לנו בפרצוף ולנסות להזיז אותם על מנת להוציא את הדואר מהתיבה. נראה לי שאני רוצה דבר נורמלי.
אני לא גרה בקומונה. אני גרה בעיר. באים אליי חברים ומשפחה, אני מטפלת אלטרנטיבית בבית וגם אם לא הייתי זה עדיין היה מפריע. גם לי יש כביסה ,ואין לי אפילו חבלי כביסה לתלייה, אני מייבשת על מתקן בחלון הפתוח. לה יש חבלי כביסה בכול חלון.
כביסה נקייה, יש לה חבלי כביסה בכול חלון.
ושאלה : האם לאחר שעשית משהו שפוגע באיכות החיים ביודעין של כול דיירי הבניין בו את גרה, עדיין תמשיכי לעשות כן "כי את רגילה כך"?

[פלוני_אלמונית*]

אמור להיות תקנון לבית. תבדקי ותראי. אולי רשום במפורש שמותר לתלות כביסה בחדר המדרגות
חוץ מזה skira20100114]בכתבה הזו 1142430[/po] יש כמה עצות רלוונטיות
שיהיה בהצלחה
והכי חשוב, תחייכי אליה ותגידי בוקר טוב תמיד! אם היא כזו טיפוס אז לא כדאי להיות אוייבת שלה, אלא אם את מוכנה להתלכלך בעצמך.

[אמא*]

מרגיעון: דרך הארץ מדברת על כך, שבנוסף למה שיש לעשות, טוב לתת תשומת לב מיוחדת על האיך

מאוד מתחברת לזה. בגלל זה פתחתי כאן דף באתר, כדי לבקש עזרה, כדי לשים לב על האיך...למרות שעד עכשיו הייתי מאוד עדינה, בניגוד למה שהשתגע נו כתבה.
ממש לא נראה לי שלכתוב מכתב מכבד ואדיב ולהסביר שזה מפריע לנו ולבקש יפה שתמצא מקום אחר לכביסה האינטימית שלה ולסיים "בברכה לשכנות טובה" מעיד על היטפלות אליה או על ניסיון להשליט טרור. נראה לי דווקא שהזלזול שלה בכול הפצרות שאר השכנים ושלנו, הוא הוא סוג של השתלטות.

[תמרי*]

רגע, אבל אם מתקן הכביסה הנקייה נמצא בחדר המדרגות, הרי לפעמים כשזורקים את הזבל זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה, וגם כששוטפים את חדר המדרגות בקומה מעל, זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה. לא חבל?

[בשמת_א*]

מותר שאלות תם?
זאת כניסה לבית משותף?
היא שמה את המתקן שלה בחדר המדרגות, במקום שאנשים צריכים לעבור אל תיבות הדואר שלהם וכדי לעלות במדרגות?
ומה יש שם עוד? יש דלת לחדר המדרגות? יש אינטרקום? מעבר לכניסה לחדר המדרגות יש שביל אל הבניין או שזה כבר ממש המדרכה של הרחוב?
בקיצור, אני מנסה לדמיין איך הכניסה נראית ואיפה בדיוק מתקן הכביסה שם (בתור אחת שגרה בבניין, שבו בקושי יש מקום לאדם אחד להיכנס בדלת ולעבור אל המדרגות מרוב שהכניסה פיצפונה).

[השתגע_נו*]

שיהיה ברור, אני לא תומכת במה שעושה השכנה.
אני מבינה שזה לא יאה ולא נעים במיוחד כשמגיעים אלייך מטופלים, ובכלל.

אבל לאור המצב -
האישה לא משתפת פעולה
שומדבר שעשית לא עבד
את ממשיכה להתעצבן
השכנים חיים עם המצב עד שבאת

האם לא עדיף עדיין לשחרר? לטובתך, לשקט הנפשי שלך ושל בעלך?

וא בכלזאת החלטת שלא - פזרי דואר על הכביסה, שימי על המתקן את כל הדואר זבל שתמצאי והפרסומות
הבהירי לה שזה מקום ציבורי

[נינה*]

אולי תארגני עם בעל הבית לשים שם עציץ גדול או פסל שקשה להזיז אולי עם אנשים שלא מבינים בדרך של דיבורים צריך לפעול באותה הגישה שלהם, (עם כל הצער שבדבר) ועם כמה שפחות הוצאת אנרגיה של יחס ודיבורים,
מצד אחד מבינה את עצבנותך, אך מבינה גם את התגובות שאומרות "שחררי" יש מצבים לא רצויים בחיים ולפעמים זה דווקא מאנשים שהכי לא אמורים לגרום לזה.
בהצלחה,
תראי את הטוב, חפפי את הפחות טוב.
הריון נעים... והרבה בריאות ושלווה.

[אלמונית*]

נשמע שגם לך לא חסרה חוצפה והיא מהדהדת לך
עדיף שקודם תטפלי בדברים שאת ודאי עושה לאחרים שמפריעים להם.
זו גישה די פשוטה וטבעית ליבש דברים בחוץ ואם לא איכפת לה שכולם רואים את התחתןנים שלה למה לך איכפת?
אפשר הצחוק להגיד למטופלים שלך וזה דווקא יכול ליצור בהם תחןשת קבלה אחרת לכח תדעי כמה דברים הרבה פחות קשים ולא מקובלים שהם עושים תשפטי בליבך.
אם את לא רוצה קונפליקטים אל תצרי אותםlive and let liveאף אחד לא מפריע לך גם לתלות כביסה שם במקום בכל החלונות בבית נכון?
בריצור עם כל הכבוד מה שכתבת שתוך 10 דקות תקחי לה את הכביסה תבדקי אם יש לך זכולת לזה וזו לא אלימות.
עדיף נראה לי תתעסקי בדברים אחרים נחמדים ותודי על הטוב שבחיים שלך...לכי תדעי מה היא עברה בחייה שהיא לא מתחשבת אולי כואב לה מידי?
בהצלחה והריון בריא ושמח! וסליחה על הישירות
בקשת תגובה וזו ההתייחסות שלי.

[אמא*]

_רגע, אבל אם מתקן הכביסה הנקייה נמצא בחדר המדרגות, הרי לפעמים כשזורקים את הזבל זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה, וגם כששוטפים את חדר המדרגות בקומה מעל, זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה. לא חבל? -:}



כן בשמת, זאת כניסה קטנה לבניין משותף. כן, היא שמה את המתקן שלה במקום שאנשים צריכים לעבור אל תיבות הדואר שלהם, אבל לעלות במדרגות זה לא מפריע.
אין שם עוד כלום. אין דלת לחדר המדרגות. אין אינטרקום. מעבר לכניסה לחדר המדרגות יש שביל אל הבניין .
ישר רואים את זה כשנכנסים לחדר המדרגות..
כשאני חושבת על זה,אני לא הייתי מעזה לשים אפילו את העגלה של הרך הנולד שם בלי הסכמה של הדיירים ,כדי לא "להשתלט" על המרחב המשותף.
אני כבר חוזרת@}
תודה על התגובות.

פלוניתי יקרה, ראיתי כבר תקנון של בית ואפילו התקשרתי לתרבות הדיור. מיד אפרט מה הם אמרו לי.בכול אופן, תודה!
אגב, פה זה לא רק חינוך ביתי, אלא בעיקר גישה ומציאת פתרונות ושיפור איכות החיים להמון רבדים בחיים באופן טבעי- כולל איכות חיים וכבוד לסביבה, ומציאת פתרונות לאו דווקא קונבנציונאליים אלא יותר מכבדים את האחר ואותנו.@}

[tאמא*]

אמא, אני מסכימה איתך שזה לא במקום לזלזל כך בדיירים ומבינה את כעסך.
אכן במדינתנו יש בעיה בהתחשבות ביחוד אם זה במרחב הציבורי. (לעתים הבתים בפנים נקיים ומסודרים, ובכניסה מזלזלים)
הייתה לי שכנה, (דרך אגב נחמדה מאוד ומתחשבת במצבים אחרים ועד היום אנו בקשר לפי הצורך) שכל הנעליים של בני הבית היו בכניסה.
זה מעצבן , יחד עם זאת אני מצטרפת לדעה של ניחוח אדמה ,,, שבמצבך הבריאות הנפשית שלך יותר חשובה. גם מצאה חן בעייניי ההצעה של לתת לה משהוא חיוך או כל דבר אחר ביחד ההערה.
אכן לא שווה לאפות עוגה לכבוד התחתונים והחזיות , אבל לדוגמא לשים פרח ביחד עם הפתק. ולכתוב שוב שכחת את הכביסה הנקייה שלך... משהוא כזה.
מזכיר לי גם סיפור שאוליי לא תוכלי לעשות בו שימוש כי לא מתאים לסיטואציה אבל בכל זאת.
בבית משותף , התגורר זקן אחד שנהג לנוח בצהריים , אלא מה שדווקא בשעה שנח התקבצו כל ילדי השכונה ושיחקו בכדור והשתוללו. הזקן הבין שהכעס לא יוביל אותו לשום מקום והוא חייב למצוא פיתרון אחר. וכך עשה: יצא אליהם ואמר ילדים יקרים זקן אני ובודד. ומאוד חשוב לי הרעש והשמחה שלכם כשאתם משחקים מתחת לחלוני. אני מוכן לשלם לכל אחד מכם 5 דולר כדי שתמשיכו לבוא לשחק מתחת לחלוני. שמחו הילדים על הג'וב והגיעו למחרת היום לשחק מתחת לחלון , הזקן נתן לכל אחד 5 דולר , אבל אמר להם את האמת אני שמח שאתם באים אבל אני לא אדם עשיר ולכן ממחר אתן לכל אחד רק 2.5 דולר.... חלק מהילדים כעסו ופרשו אך עדיין היו ילדים שהיו מוכנים לבוא לשחק תמורת 2.5 דולר. כך הזקן החל להוריד לילדים את "התשלום" שהוא מוכן לשלם עד שהגיע ל 0.5 דולר ואז הילדים כעסו ואמרו מה אנו פריארים שנבוא לשחק בשביל 50 סנט והפסיקו לבוא לשחק מתחת לחלון.
לגבייך בשביל הבריאות הנפשית שלך ושל העובר. תנסי ליצור איתה קשר.. תזמיני אותה אלייך או תלכי אליה את או בן זוגך ואז תנסי לראות אם ניתן בדרכי "שלום" לפתור את הבעייה . במידה ולא אז תשקלי את צעדייך בדרכים מליטנטיות יותר.
בכל אופן בהצלחה... והמשך הריון ולידה קלים...

[נינה*]

Tאמא ( אהבתי.

[בשמת_א*]

__רגע, אבל אם מתקן הכביסה הנקייה נמצא בחדר המדרגות, הרי לפעמים כשזורקים את הזבל זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה, וגם כששוטפים את חדר המדרגות בקומה מעל, זה עלול לטפטף על הכביסה הנקייה. לא חבל? -:
כן בשמת, זאת כניסה קטנה לבניין משותף_
את זה לא אני כתבתי.

הבנתי את התמונה.
אני מבינה שאת הכביסה לא רואים עד שנכנסים לחדר המדרגות?
והשביל אל הבניין מוביל לרחוב?

אני מאוד מעוניינת לדעת מה אמרו לך בתרבות הדיור.

בינתיים, לדעתי - ששונה מאוד מדיעות של אחרים כאן, אני רואה - האשה הזאת מפקירה את הכביסה הנקייה שלה בחוץ.
לכן, נראה לי, שכל מי שזה מפריע לו, מוזמן להוציא את מתקן הכביסה שלה, עם הכביסה הנקייה, החוצה מחדר המדרגות. לשביל, לרחוב, לא חשוב.
אולי יש אנשים שיחשבו שאלה בגדים למסירה בדרך מקורית. אולי גם המתקן למסירה.
למה לא.
זו בעיה שלה.
מי שמשאירה את החפצים הפרטיים שלה במרחב הציבורי, למעשה מפקירה אותם.
לא מבינה למה כל הדיירים האחרים מקפידים לשמור לה עליהם... בעלך יכול להוציא את זה בשבילך לרחוב, כדי שתוכלי להגיע לתיבות הדואר. או סתם לשביל הגישה לבית. עוד יותר החוצה ממה שהיא עושה.

כל מה שנעשה עד עכשיו היה תנועה שהיתה מכוונת פנימה: להחזיר לה את הכביסה אל תוך הבית שלה הפרטי.
אני מציעה לעשות תנועה הפוכה: תנועה המכוונת החוצה. להוציא לה את הכביסה לגמרי לכיוון הרחוב. להגביר את התנועה שלה עוד יותר.

כרגע, מה שאתם עושים לא מזיז לה - כי אף אחד לא עושה שום דבר שפוגע באינטרס שלה. הכביסה שלה נשארת בחדר המדרגות.
במקום לפעול איתה (הרי ממש לא איכפת לה, כולם מעירים לה כולל בעל הבית - אבל הרי הוא לא מעיף אותה מהדירה, נכון? אז היא מצפצפת), תפעלו ככה שהנוחיות שלכם תגבר, והנוחיות שלה - תפחת.
זה אולי ייתן לה תמריץ.
או שמישהו ייקח את הכביסה עם המתקן ואז ממילא לא יהיה לה מה לשים בחדר המדרגות P-:

[tאמא*]

בשמת , זה בערך גם מה שהבת שלי אמרה כשדיברנו על זה, גם זה רעיון.
אם כי אני הייתי לפחות בהתחלה פחות קיצונית , לוקחת שקית זבל גדולה ושמה את הכביסה בתוכה. ומקפלת את המיתקן ושמה את כל הכבודה על הדלת שלה. (את זה שבעלך יעשה, כדי להגן עלייך אם זה יתפתח לכיוון אלים יותר) בימנו אין לדעת. או מקפל את המתקן עם הכביסה ומשעין לה על הדלת.

[פלוני_אלמונית*]

מוזר,מוזר לי
באמת מוזר הדף

כמו שדקה אחרי שנכנסת לבנין (אפילו לפני.. כי התאפקת... ) כבר התחלת לריב איתה, כך גם דקה אחרי שפתחת את הדף, ירדת כאן על הכותבות.

אולי זה ההורמונים, אולי זה האופי אבל אותו הדפוס בדיוק.

אם טרחת וכתבת, אנ מקווה עבורך שלא על מנת לשאוב מהדף הזה כוח והוכחות לצידקת מאבקך.
אלא שאת חווה מצוקה אמיתית ואת מבקשת עזרה.

אז הנה השנקל שלי:

תבדקי עם עצמך בכנות ובאומץ (ברגע רגוע במיוחד) מה משקף לך כל הסיפור הזה בעצמך, בתוכך.

איפה את לא מתחשבת בעצמך בכלל, אפילו לא שמה לב שאת קיימת בכלל...
איפה את מתנהגת בחוסר כבוד ועדינות ורגישות כלפי עצמך.

תנסי ותופתעי שפתאום דברים יסתדרו בדרך לא צפוייה ואפילו מחוייכת....

[בן*]

לא הבנתי מה הקשר שהיא גרושה, שהחבר שלה עבר לגור איתה, שהיא בת 55
כל זה לא קשור לנושא בכלל.
ואם הכביסה הפרטית שלה נמצאת במקום ציבורי אפשר באמת לשים אותה במקום עוד יותר ציבורי.
ברחוב למשל.

[קוראת*]

מוזר,מוזר לי
לי מוזר שהכותבות פה מנסות לשכנע אותך להיכנע להתנהגות בריונית.

[טליה_אלמתן*]

אהבתי את הגישה של בשמת.
את חדשה בבניין - את האחרים היא כבר מכירה ויודעת שהיא יכולה לעשות להם מה שהיא רוצה.
אבל את (או מוטב - בעלך) חדשים, ואתם נמצאים בבחינה. כמה שיותר מהר לפתור את זה - יותר טוב ופחות כואב (גם לכם, גם לה. תראו בזה טובה אישית בשבילה).
כל פעם שהכביסה יוצאת - פוף! נעלמת! "לא יודעים מה קרה! לא ראינו כלום!"

[תמרול_ה_האנונימית_מלמעלה*]

אני ממש לא מעודדת התנהגות בריונית, כולל של הכותבת עצמה...
העצה של בשמתבעייתית לטעמי, כי יכולה לגרום להסלמה.
יש כאן משום מה דווקא אמון של השכנה, שאף אחד לא יקח כלום.
יש בזה משהו שמדבר אלי.
מזכיר לי שכונות שכל הדלתות פתוחות בהן כל היום, ממש פתוחות לרווחה, ויש קהילה של ממש.
עם כל המהומה והבלגן.

ואני באמת מרגישה כאן עיוורון מסוים של הכותבת למגוון האנושי... משהו קצת נחרץ בחד צדדיות...
אולי תנצחי באיזה קרב, שהכביסה לא תהיה שם.
אבל הדרך שאת הולכת בה גובה לדעתי מחיר אנושי לא יותר פשוט.

הייתי מנסה לעשות כאן תהליך פנימי אמיתי, ובודקת אם יש קסם וניסים בעולם.
מאד מאד מאמינה שיש כאן איזה שיעור שאם לומדים אותו, פתאם משהו יפתר כאן.
מנסה לברר לעצמי ולחדד לי את השיעור הזה.
זה משהו שקשור בזה שכולנו קשורים אחד לשני, וכל מה שאנחנו עושים קשור למה שאחרים עושים,
ואיך אפשר להיות אחרים בתקשורת ובקשר איתה, בלי להתחנף ובלי להתחנחן, באופן שיאפשר לה לבחור לשנות כיוון.
הולכת לחקור את זה קצת עם עצמי

<גם אני לא תמיד יודעת מה לעשות מול בריונות, אז לוקחת את זה גם ללמידה אישית>