שירים וטקסטים ישר מהלב

[יוחאי_כותב*]

ביחד

את אשה כמו נהר זורמת אל הימים
ואני חלוק נחל במימייך
מתעגל ונשלם עם השנים
את הנערה בשירים שהיטבתי לכתוב
ואני איש מילה מקשט פיזמון באותיות

את הטבע האנושי ברגעיו היפים
את פרפר יפייפה שבקע והשאיר את הגולם מאחור

את האשה שאיתי
אהובתי עם טבעת
ואני בעל ערך מוסף בשבילך
ביחד היינו ויחד עכשיו
את ואני משפחה אחת.

[שונמי_ת*]

אין לי מילים...

[יוחאי_כותב*]

שאריות חלום נופלות ברכות
כמו קטיפה מלטפות אותי כשאני מתעורר למציאות.
כן,רק בחלומות אפשר להעפיל על הר גבוה
לטייל בואדיות הירוקות ליד הנחל.
רק בחלומות הפרחים נראים ליד פלגי המים הצלולים
ואני מתהלך שם יחף ומחייך.
רק בחלומות אוכל לדעת באמת את תחושותיי העמוקות ביותר
את הרגש החזק אשר במציאות נטמן ונשאר עמוק בתחתית הלב.
ובלילה כשהכל מסביב ישן ומנמנם
והמוות של סוף היום מופיע עם בוא הקור
אני בוחר לשכב בשקט ,לעצום את העיניים
ולהפליג בין איים מלאים הרפתקאות
עד היוולדי מחדש אל הבוקר.

[סבתא_לשמונה*]

הגעתי במקרה ונשביתי בקסם כתיבתך.
ישר מן הלב ונכנס ישר ללב.
שבת שלום.
@} @}

[יוחאי_כותב*]

משתוקקת
המשתוקקת לא פוחדת מכלום
יפה לך הדרך מחפשת כיוון
כמו דף נקי מול ציירת רוצה לעוף רחוק
באצילות היא משתוקקת
מתייסרת עמוק עמוק

למי את מחכה גברת תתחילי לארוז
בחרת בשקט הרעש לא עושה לך טוב

לילה אחד יצאת ולא ראית דבר
ליבך אמר לך מחר
כשקמת ארזת ונסעת לא ידעת לאן את הולכת
והדרך יפה ומתמשכת

ליבך קורא לא לעצור ואת בחרת עכשיו לנדוד
עזבת את החושך יצאת לאור הכל מרגיש כל כך נכון

אהובתי המשתוקקת לא פוחדת מכלום.

[יוחאי_כותב*]

זיכרונות
רוח קרירה ויבשה של חורף
מביאה תמונות מהילדות שלי.
הבזקים של זיכרונות עם כל תחושה חדשה בגוף
וטיפות גשם ראשונות עושות אותי ילד.

אני צועד לבית הספר בחוץ קר וגשום.
ילד מיוחד שלא אוהב את המסגרת
נדבק לחברים המעטים שהיכרתי.
בודד וחשוף בין מאות הילדים
כמו חלון סגור ללא הבית מסביב.

מעולם לא הרגשתי נוח בין מאות המתבגרים
רק בשובי הביתה הדרך היתה זרועה בפרחים
השמים נפרשו וקושטו בצורות מעננים
הכל נראה יפה יותר,מבטיח ושקט
לא צריך היה עוד להתבייש ולהסתיר.

[נמש_בהריון*]

איזה יופי

[יוחאי_כותב*]

ברכות לאהובתי שולח אנוכי
ברכות לאהובתי
שהצליחה להחזיק אותי מליפול לתהום ילדותי
ברכות לאחותי
שבאה ולקחה והראתה לי את בגרותי
ברכות למתוקתי
שרוצה להביא חיים לעולם,ואיתי
ברכות לאהובתי
שסובלת כל פעם מחדש את תאבוני
ברכות ליפתי
שקיבלה אותי כמו שאני.

[רעיתך*]

אהובי הרגיש והפלאי,כמה קסם יש במילותיך
תודה על השירים ועל ההפתעות הקטנות
תודה על הגעתך אל חיי
אתה החבר הכי טוב שלי
אני אוהבת אותך הממממממממממוווווווווןןןןןןןןןןןןןןן

[יוחאי_כותב*]

אני משורר ללא בגרות
דיפלומט אמיתי ומחוסר דיור.
מעבד מילים ,מערבב וטוחן
מחלק לקטעים חותך ואוכל.

אני משורר שמיישר אותיות
מיפה את דרכי לומר "זה שטויות"
מאהב מושלם למשפט של השיר
ויש לי ת'כח לכתוב עוד חמשיר

משורר ללא דת וקהל אנוכי
עם הרבה אהבה למילה לצלילים
ואולי כדאי שמישהו יקח לי את העט מהיד
כי אזלו החרוזים ונשארה רק מנגינה נה נה נה....

[פלוני*]

מגניב

[שימשי_ג'ה*]

הי, קשה לי לברר את התחושות שעולות בי מול כזו חשיפה כמו זו שלך ושל הכפרה שלך....אני נפעמת ונבוכה בבת אחת
איזה יופי ואיזו אהבה ואיזה כישרון ואיזה כיף
ברוך ה' שזכיתם בכזו מתנה נפלאה כמו האהבה שיש בינכם
ותכף תכף מגיע פרי האהבה הזו שבטח יהיה מדהים כמוכם ובטח חבר/ה טוב של הפרי שלנו....
איזה כיף

[יוחאי_כותב*]

רגע מתוך ירח דבש
מבין ענפיי הערבה אני רואה את הנהר
כיוון זרימת המים משרה תחושה של חיות.
קולות נערים משתכשכים במים וציפורים
שרות נחבאות בין העצים.
השמש ששקעה מזמינה כבר את הערב
וצינת הלילה מתגנבת לאיטה.
עשן לבן של מדורה קרובה ומחממת
ורגליינו על הדשא כמעט נושקות לנהר.
שקט ושלווה שוכנים כאן כמו היו תמיד וימשיכו
לרבוץ כאן לעולם ,ופה בנקודה הזאת אפשר ממש לראות
ולהרגיש את המשיכה המתפרצת של האדם לטבע.

[יוחאי_כותב*]

המרירות של היין האדום מחזירה אותי אחורה בזמן אל המתיקות שבהרגשה שהיתה
כישבנו סביב האש. חברים טובים ותחושת נינוחות ,דג בס עם טעם משובח בתוך הגחלים,
בוב מרלי שר שירי מחאה עם הקצב השובה של הראגיי ברקע והיין אדום ומעט מר
ישר מן היקב שבגליל העליון.
הרגעים המיוחדים סביב המדורה מחזירים אותי לאיזון הנחשק שאיתו אני חי כל כך בשלווה
הייתי רוצה לחזק ולהאריך את השעות האלה ,לפזר אותם כמו ניצוצות של גן עדן לכל אורך הדרך בחיי.
בצילה המואר של האש אני יכל להביט בפניהם המבושמים והמחוייכים של האנשים הקרובים אליי.
אלוהים מפגיש אותי עם אנשים אהובים ויפים נותן לי דקות קסומות לחוות ואני מודה לו על כך.
תמיד עם בו הליל מתגנבת אל ליבי תחושת סוף עוקצנית ומעציבה מעט,עם הזמן שעובר אני לומד
לחיות עם ההרגשה להתחבר לעומק הענין ואפילו לנצל זיק של השראה כמעט אלוהית שמבליטה
עצמה כאשר מביטים בה.
אני מניח שלפעמים מעט שיכר יכול לרכך נפילות קטנות.

[יוחאי_כותב*]

עץ הברוש גבוה מעל לבניינים
וצמרתו שואפת מעלה לעננים
ואני מדמה אותו לילד שאפתן
או לאיש שמבקש להיות גבוה מעל כולם

הברוש אינו אוהב שאותו מאנישים
הוא עץ והוא רוצה להיות כמו שאר העצים
ירוק כמו כולם ועל ענפיו פירות ועלים
ובשקט בשקט מתפס גבוה קצת יותר משאר החברים

את גופו הארוך הוא מותח מעלה
שולח קדימה זרועות וענפים
עוד רגע אחד כמעט הוא מגיע
לקטוף לעצמו פריענן מתנה מאלוהים

[ריקי*]

במקרה הגעתי ונפעמתי משירים שכאלו..פשוטים ונוגעים כל כך
תודה
ריקי

[יוחאי_כותב*]

בחוץ מזג האויר לובש את מימטריי החורף
ובתוך האוטו אני מגביר את המוסיקה
כדי לא לשמוע את הבכי שבפנים
אני דומע על ליבי , אני על ליבי דומע

מעבר לדלתות טפטוף הפך לגשם
והחורף נראה מבטיח דימעותיו לאדמה
והיא שמוכנה לתת לו את ליבה
ואני דומע , אני על ליבי דומע


כן לפעמים אני מרגיש כמו ילד שרוצה לגדול
חלומות וציורים שלא מפה
אני נולד מחדש ופורח
תמונות בזיכרון כבר לא ברורות מתערבבות עם הדמיון
וזה הריח של הגשם הראשון
אני נולד מחדש ופורח

[אמא_נמש*]

אהוב שלי
מלא הפתעות כרימון
מילותיך המרגשות העבירו בי צמרמורות
קראתי את כל הדף המכובד ודמעה אחת חמקה מעיני
נשיקות

[טרוודורית*]

אהוב שלי

מחפשת את החיים שלנו.
רוצה ככה
ונהיה לגמרי אחרת.

רוצה להרגיש מלך ומלכה , רוצה רומנטיקה,
רוצה להרגיש את הלב פועם בהתרגשות,
את הגוף מתמוגג בהנאה איטית ,
את האוזנים מתמלאות במוסיקה.
את הידיים מלטפות את העור החמים שלך,

אתה ישן.
אתה לא כאן.

אני כועסת,
כי בעצם אני עצובה ועיפה.
אוכלת וממשיכה להיות רעבה.
והחיים הלאה הם לא בדיוק מה שאני רוצה.

ואני יודעת שזו גם אשמתי ולו הייתי עושה והייתי אומרת ,
אבל איפה אתה?
ומתי אנחנו בכלל נפגשים?
יש בכלל זמן לאהבה בסקזוואל שלך?