מתישהו אני אמצא את המחברת שלי מהקורס, שעברתי בשנה שעברה.
בכל אופן, אני לא רואה הבדלים משמעותיים בין השיטה לבין ספרי "איך לדבר כך שילדים יקשיבו" וכו' של פייבר ומייזליש, שגם אותם אני אוהבת מאוד.
מה למדתי באדלר?
שימוש ותרגול של דיאלוג משקף, מקבל, מכבד.
כמה כלים נפלאים ופשוטים. למשל,
- שיתוף. במובן זה שהמבוגרים משתפים את הילדים במה שקורה להם, במה שהם חושבים. דברים קטנים. עשיתי לי הרגל (עד שהתחלתי לחפף, כהרגלי) - כל יום בדרך לגן, לחשוב על משהו שאני יכולה לשתף בו את הבכורה. לא ייאמן איזו השפעה יש לזה. הילד מרגיש שהמבוגר רואה בו מישהו שאפשר לדבר אליו כמו שהמבוגר מדבר עם מבוגרים אחרים. זה גורם לו להרגשה טובה, לתחושת ערך עצמי, לקירבה. וכשחשים תחושות כאלה, באופן טבעי שמחים להגיע ליחסים טובים עם מי שמשתף אותך בחייו.
- עידוד. קל לומר, תעשי ככה וככה, אל תעשי ככה וככה. רובנו רגילים לקחת את הטוב כמובן מאליו. אז לא, לחפש את הדברים הטובים ולא לתת להם לחלוף בלי לציין אותם.
- תוצאות טבעיות ותוצאות הגיוניות. לסמוך על הילד שאם יהיה לו קר, הוא ילבש את המעיל. להבהיר לו, בלי כעס, שהוא יכול לבחור אם לשבת איתנו ולאכול כך שיהיה לכולנו נעים, או לחכות במקום אחר עד שנגמור לאכול.
אני אציין רק שעשיתי את הסדנה - 24 מפגשים שבועיים של כשעתיים - דרך המתנ"ס המקומי, בהנחיית שני סטאז'רים. זה קצת כמו עם המיילדות בבתי החולים... תלוי על מי נופלים. אלה שלי היו מקסימים ונפלאים, עם אינטואיציות טובות ועולם רגשי ורוחני מלא מעבר לשיטה. וזה היה זול בטירוף - 350 שקל למשפחה. לכל הסדנה. עם מנחים מוסמכים של המכון זה עולה 1,500 שקל, אם אני לא טועה.
אבל לא מהסיבות של מכון אדלר. סתם תצאי, תבלי, תהני.