שיטות הרדמה

אנונימי

ראו גם:
שינה של תינוקות
הרדמת תינוקות
הרדמת פעוטות

שירה הפנתה ל אתר הבא
בהמשך לדיון על שיטת חמש הדקות.
למרות שאכן יש שיפור כלשהו של שח"ד בשיטה של ד"ר גורדון, שהוא תומך חשוב בהנקה, חבר בוועד של ללל וכו', אני עדיין מתנגדת.
שיטות אילוף לשינה שקשורות בבכי פסולות בעיניי, ויש מקום להשתמש בהן, לדעתי, רק לאחר שמוצו דרכים אחרות ויש בזה עניין סכנת חיים (או להורים, שיירדמו על הכביש, או לתינוק מצד הוריו העייפים עד אובדן שליטה...)
אבל...
מניסיוני הצנוע, תמיד יש דרך שלישית. זה לא "או לא לישון, או לתת לו לבכות".
להלן השיטה, שאקרא לה "שיטת המסעדה הניידת".
אני מסכימה עם ד"ר גורדון - עד גיל שנה בערך, תעזבו את זה. תמצאו פתרונות לישון בזמנים אחרים, לא רק בלילה.
אחרי גיל שנה, תינוקות שמתעוררים בלילה לינוק - עושים את זה בעיקר בגלל זה: כדי לינוק. אם הם לא יינקו, הם לא יתעוררו. ברובם. אין לי עצות לגבי אלה שיתעוררו למרות אי-ההנקה, אם כי אני משערת שגם אלה, יתעוררו הרבה פחות ולפרקי זמן קצרים בהרבה. אם כן - לכו תבררו פרטים על cranio-sacral treatment. אולי זה יעזור.
שיטת המסעדה הניידת איננה מתייחסת לתינוקות מתחת לגיל שנה, או לתינוקות מעל גיל שנה שאינם יונקים.
לשיטה שתי מטרות: 1. אמא ותינוק ישנים. 2. בלי בכי.
משך הטיפול בשיטה: כחודש. קחו את הזמן. אולי זה יהיה הרבה פחות, קשה לי להאמין שזה יהיה הרבה יותר.
הנחה: תינוק בן שנה מבדיל בין חושך לאור, ומבין את המלים או מלות הקוד ל"אמא" ו"הנקה".
ביום שבו רוצים להתחיל, ועדיף שזה יהיה יום חמישי (אם לא עובדים ביום שישי), מודיעים לתינוק מהבוקר שמעכשיו, לא יונקים יותר בלילה. עם כל הנקה במשך היום אומרים לו, "עכשיו יום, יש אור ו יונק. בלילה, כשיהיה חושך, ואחרי ש_ יינק פעם אחרונה וילך לישון, לא יונקים יותר עד שיהיה בוקר ואור. אמא רוצה לישון, נוקו (הקוד אצלנו ל"ציצי") ישן, וגם ישן". טוחנים לו את המוח שוב ושוב על זה.
בהנקה האחרונה חוזרים על זה במיוחד. אפילו שעכשיו חורף וחושך מוקדם, לא נורא. רוב התינוקות יסלחו לכם על עיגול הפינות הזה.
כשהתינוק מתעורר בלילה, מתחילים לנסות להרדים אותו בדרכים אחרות. מנסים כל דבר, ובלבד שלא יבכה. אני לא מאמינה שהבכי מחשל, ושזו הזדמנות טובה לתת לו להתנסות בתסכול. יהיו מספיק הזדמנויות אחרות.
אפשרויות: נדנוד, ליטוף, טפיחות על הישבן, מוצץ, בקבוק, מוזיקה, ריקוד, כיסא נדנדה, מנשא, נדנדה - מה שעובד אצלכם. יש המון אפשרויות. גם אם בסוף מגיעים לכך שהתינוק ער לגמרי ובוהה בטלוויזיה - לא נורא. יש משפחות שבהן אם האבא יעשה את זה, זה יהיה יותר קל. אי אפשר להימנע מבכי לחלוטין, אבל אפשר להישאר בטווח של מחאות חלושות, ולא לתת לזה להתפתח להיסטריה.
אם בכ"ז מגיעים להיסטריה, אולי צריך לבדוק עם עצמנו האם הגענו באמת לנק' האל-חזור ואנחנו שלמים לחלוטין עם ההחלטה על גמילת לילה. ואולי לתינוק זה יתאים דווקא, אבל בעוד שבועיים, לא היום.
בכל פעם שהתינוק מתעורר, מתחילים מן הנקודה שעבדה בפעם שעברה. ז"א, לא צריך לנסות מחדש את הרפרטואר לפי מה שנוח לנו. אם ניסינו חמישה דברים בפעם הראשונה, ועבד השישי - בפעם השנייה מתחילים ישר מן השישי.
וכן הלאה. והלאה. והלאה.
לפי הניסיון הקטן שלנו, תוך ימים ספורים התמונה מתחילה להשתפר. מחמש התעוררויות יורדים לארבע, מארבע לשתיים.
ואולי יהיו שתי התעוררויות בלילה במשך עוד חודשיים, או שנה.
זה עדיין יותר טוב מתינוק שיונק כל הלילה ואמא שלא מצליחה לישון תוך כדי.
אומרים, "אבל התינוק צריך ללמוד להרדים את עצמו, לבד".
צריך?
לא יודעת.
כשהוא ירגיש שהוא צריך, הוא יודיע לנו.
ואצלנו בבית, משום מה, הדברים כרוכים זה בזה. למרות שאני הרדמתי אותו, שוב ושוב, פתאום אחרי שלושה שבועות, הוא בעצמו שחרר את השד אחרי דקה של הנקת הערב האחרונה, בעט עד שהבנתי שהוא רוצה לשכב לבד על הספה, ותוך דקה נרדם.
עד כאן.
וליל מנוחה.

הכותרת ישר עוררה בי אסוציאציה של הרדמה מלאה בחדר ניתוח
אני מבטיחה שזה יתן לילה שקט

כן, ותארי לעצמך שבאנגלית מדברים הרבה פעמים על putting a baby to sleep - ובאותן מלים משתמשים על הרדמה שאין ממנה התעוררות, אצל בע"ח. בעצם, גם בעברית זה ככה (-;

ואותי תמיד הפחיד שבמקום הרדמות על ידי הנקה אני אמצא את עצמי
באמצע הלילה שרה ורוקדת ומכינה בקבוקים.
לא תודה. אני מעדיפה או להניק או לישון. (-:

המסעדה הניידת, השיטה שהצעת כאן עבדה אצלנו. גם אני הייתי מתעוררת לפחות חמש פעמים בכל לילה.
בהתחלה הייתי סקפטית לגבי שינון המנטרה "כולם הלכו לישון, גם ציצי הלך לישון" ומדי פעם הילדה שלי טענה (במעש לא במילים), "טוב אז שיעבדו משמרות" והייתה מדלגת מעלי לציצי השני...
מכל מקום, שני דברים נוספים, האחד-יתכן שלתינוק צומחות שיניים טוחנות ואז אולי כדאי לדחות מעט את הנסיונות, השני הוא שהפעוטות לא שוכחים את ההבטחה לציצי בבוקר ומתעוררים עם אור ראשון להשכים ת'תרנגול ואותך.

לגבי הרדמה - מה לגבי "השכבה" (אשכבה?) בגנים? נשמע לי הרבה יותר גרוע...

חגית - אני איתך, בעצם. כל זמן שיכולתי לישון תוך כדי הנקה, הכול סבבי-בבי. הבעיה היא שאצלי, סביב גיל שנה (של הילדים), אני מאבדת את היכולת לישון תוך כדי, והילדים שלי מתחילים לינוק רצוף כל הלילה. כשהרגשתי שאני לא יכולה יותר, עשיתי את השינוי.
וילדים בני שנה לא חייבים לאכול בלילה, בכלל. יש מקרים בודדים שבאמת מדובר שם על צורך גופני מהותי, שלא יכול לסבול הפסקה של 7-9 שעות ללא הנקה.
ליאת - (-: לגבי המשמרות.
שיניים, הליכה לגן, מחלה - לא חסרות סיבות לדחות. אני מסכימה. להתחיל רק בתנאים אופטימליים.
אור ראשון - שוב, צודקת בהחלט. מה שאני עושה זה להניק, אבל במיטה ובשכיבה, ואז שנינו חוזרים לישון עד שמונה בערך.

ואני מדווחת לכם שהתחלנו לפני יומיים וישנתי מצויין הלילה האחרון.
בלילה הראשון מור התעורר בחמש ורבע בערך וצרח שהוא רוצה לינוק. בסוף הוא התרצה וצפה קצת בקלטת טום וג'רי, וכשהיתה שמש, הוא ינק. אממה, כל הלילה קמתי לראות אם הכל בסדר ואם עדיין הוא לא הצליח לינוק.
הלילה הוא ישן מצויין ובבוקר, כשהיה כבר אור ואצלנו לא רואים ממש את השמש מהחלון, הוא אמר לי: "אבל אין שמש" וינק אחרי כמה דקות.
שביט אומר שכמו שהוא מכיר את מור, הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה.
נשארו לי רק 7.5 חודשים לישון טוב, אני מנצלת אותם עד תום.

איך מרגילים ילד מעל גיל 7 ללכת לישון בשעה נורמלית בלי שזה יוביל למלחמות
ולאמא מותשת,ומתוסכלת בלי קצת זמן לעצמה גם בערב?
זה התחיל עוד כשהוא ישן בחדרו אז העברתי אותו לידי,ולתקופת מה היה בסדר
אחרי זמן מסויים גם זה לא עזר,ניסיתי כל מיני דברים,לשכב לידו,עם טלווזיה ברקע,בלי טלויזיה אבל עם החתול לידו,
זה מגיע למצב שאני כבר כל כך עצבנית בשעות הלילה שאין לי סבלנות בכלל,וזה מאוד מטריד אותי.
באיזשהו שלב הבנתי שזה בעיה בהפרדות מהיום אז אנחנו עושים טקס שבו אנחנו מברכים את הלילה ומבקשים חלומות טובים,
למישהו יש עוד רעיונות יצירתיים ?אשמח לשמוע.
תודה

אולי אפשר שהוא ישאר ער בעוד שאת הולכת לישון?

הנקודה שלי קצת שונה,עם הייתי רוצה ללכת לישון הוא היה הולך איתי בלי בעיה.
אני רוצה שהוא יילך לישון כדי שישאר לי קצת זמן לעצמי ולא באמצע הלילה.
היתה תקופה שניסיתי שהוא ער להתעסק בעניניי וזה לא היה אפשרי,ואני זקוקה לזמן
הזה.

שליחה על ידי גילה* » 09 מרץ 2002, 14:49

ניסית לדבר אתו על זה, לבקש ממנו שתחשבו יחד על פתרונות?

האם את זקוקה לזמן זה דווקא בערב? (מה עם בוקר, אחה"ץ ?)
האם מספר שעות השינה שלכם ביממה שונה?

איילת השחר,
הבעיה היא שאת מבטאה פה רגש שאומר לילד "אני צריכה חופש ממך, לך מפה עכשיו". זה מה שהוא שומע. לא פלא שהוא לא מסכים.
אני מסכימה עם גילה בעניין החיפוש של שעות אחרות להיות לבד.
ויש עוד שיטה: ללכת לישון איתו, ולקום אחרי שהוא נרדם (את לא מוכרחה להירדם יחד איתו, נכון?). ככה הלכתם לישון יחד, ואח"כ קמת ולקחת לך זמן לעצמך.

בשמת,גילה
התחלתי לכתוב תשובה ומצאתי את עצמי מתנצלת,ומחקתי.
ביקשתי עצה ,למצב נתון.
כמו חינוך ביתי שזו היתה החלטה שלי יש מקום לרצונות שלו,אבל גם מקום לשלי.
כך אני חושבת שנכון לחיות.
וכשהבנתי את מה שעושה לי זה שאין לי זמן לעצמי בערב וכמה זה עושה לי רע,הבנתי שהנכון יהיה לגרום לזה לקרות ,למרות כל התאוריות היפות, יש אותן ומולן את המציאות היומיומית.
לא כל דבר מתאים לכל אחד בכל זמן,אולי בתקופה אחרת בחיי הייתי מרגישה אחרת.

שליחה על ידי יעל_ג* » 12 מרץ 2002, 15:17

איילת השחר, אני מאוד מבינה את הבעיה, היא קיימת גם אצלי. אני הולכת עם הילדים לישון (אנחנו ישנים ביחד) . הבת שלי לא יודעת מה זה להרדם בלעדי ובמעט הפעמים שניסיתי לשנות את ההסדרים נתקלתי בבכי ובסרוב מוחלט. בדרך כלל אני נרדמת עם הילדים בשעה שמונה וחצי. לקראת אחת בלילה אני קמה ואז קוראת, צופה בטלוויזיה, אוכלת, חולמת, מהרהרת. לקראת השעה ארבע או חמש לפנות בוקר, אני חוזרת לישון. אלה השעות הפרטיות שלי - זה אמנם לא אידיאלי שזה מתרחש באמצע הלילה, אבל לפחות יש לי את הזמן הפרטי הזה. הדבר הטוב ביותר שקרה לי בזמן האחרון הוא שהתחברנו ללווין - וכך אני גם זוכה לצפות בטלוויזיה באישון הלילה, כי במשך היום והערב הופקעה ממני השליטה בשלט לחלוטין.
הבעיה היחידה היא שאם הילדים מתעוררים ומגלים שאני לא לידם - תמיד מתלווה לזה בכי. תקוותי היא שזה ישתנה כשיגדלו ... אני מאמינה שבגיל 18 ביתי תעדיף להרדם עם מישהו אחר ולא איתי...

איילת, לא כל כך הבנתי את התשובה שלך (אולי בגלל שיש לי כרגע ג'לי במוח... אני עדיין מרותקת למיטה...).
אבל בקיצור:
למצב שתיארת אין פיתרון פשוט. יש פה שני צדדים: את רוצה ככה והילד רוצה ככה. את תיארת ניסיון "חזיתי" להתמודד עם הבעיה, שלדעתנו לא עבד (ואני ניסיתי גם להסביר למה זה לא עבד - אלא גרם לו להתחפר בעמדה נגדית). אנו ניסינו להציע לך פתרונות עוקפים: אם ה"זמן לבד" הוא העניין המרכזי, אז פתרון אפשרי הוא למצוא "זמן לבד" אחר מהזמן שחשבת שיוקצה לו, ואם העיתוי שלו הוא העניין המרכזי (ה"זמן לבד" מוכרח להיות בערב, אחרת זה לא מתאים לך) אז פתרון אפשרי הוא "השכבה משותפת" אבל לא "המשך שינה משותפת".
כיוון ששתינו כנראה חושבות שבבקשה שלו יש גם הגיון מסוים וגם הבעת פחד מסוים (אלה ההשערות שלנו, אבל הרי זה הילד שלך, אנחנו יודעות עליו רק מתוך מה שאת מספרת), אז אנחנו לא הצענו לך לבטל את הצורך המפורש שהוא הביע (על ידי זה שהוא "פשוט ילמד שאמא צריכה זמן משלה והוא צריך ללמוד להירדם ולישון לבד") אלא למצוא דרך אחרת לספק את הצורך שלך, בלי שזה יתנגש עם שלו.
ואולי גם גילה וגם אני נרתעות מדברים שמזכירים לנו את החשיבה של "שיטת חמש הדקות" וכדומה, וזה מה שגורם לנו לא ללכת לכיוון של "הילד צריך ללמוד ללכת לישון לפני ובלעדי".
זהו. ניסיתי להסביר מה החשיבה שעומדת מאחורי העצות שלנו.
זה לא אומר שזה מתאים לך.
אולי הילד שלך כבר מספיק גדול לשיחה על הצרכים של אמא, ועל זה שאמא חייבת דווקא בערב זמן "לבד".
לי פשוט נדמה שזה עדיין גדול עליו, וגם אם הוא יבין "בשכל", זה עדיין יותר מדי קשה לו, ויש לזה מחיר כבד, בערך כמו לדרוש מתינוק בן חודשיים לרעוב ולוותר על הנקה כי לאמא שלו יש פטמות פצועות והיא מרגישה שזה כואב לה מדי.

הפיתרון שבו הילד מקריב את הצורך שלו למען הצורך שלך (לעומת פיתרון שמנסה לספק את הצורך שלך בלי לפגוע בסיפוק הצורך שלו) פשוט לא נראה כמו "פיתרון". זה לא עניין של "תיאוריה". זה עניין של איך אנחנו רואים את הילד ואיך אנחנו רואים את המחיר של כל דבר.

בשמת,הכוונה שלך טובה ואני רואה אותה ככזו אלה שכרגע היא אינה מתאימה לי.
בכל אופן תודה.

שליחה על ידי רותי* » 12 מרץ 2002, 21:42

יעל, מדהים מה שכתבת..
את מכירה את המאמר של יונת על הנושא? יש באתר שלה קישור למאמר שמדבר על שינה כמו שלך.

שליחה על ידי גילה* » 13 מרץ 2002, 06:56

בשמת - הכתיבה שלך בלשון רבים מצאה חן בעיני (ואפילו שיעשעה).
איילת - אני חותמת על דבריה של בשמת בשמי.

גילה, איזה כיף (טוב, אני מודה שהרשיתי לעצמי מפני שאנחנו מכירות....

).
איילת, בהצלחה! ונשמח לדעת מה עבד בסוף.

נראה לי שהתחיל פה דיון סמוי (ונקטע מיד) על צרכים של אמא (הורה) מול צרכים של ילדיה. מעניין אותי להמשיך אותו, למרות שכרגע ניסוח הגישה שלי מסתרבל לי.

(אהבתי את הגישה של "הורות יעילה" של גורדון לעניין, (וזו של יונת- הן זהות בבסיסן או שאני חוטאת בחוסר הבנת היונת?) אבל יש עוד הרבה- מה הם הצרכים שלי וכיצד הם משתנים כשיש לי תינוק או ילד גדול יותר, ובכלל בחלוף השנים והלמידה שהן מביאות. מה נתפס אצלי כהקרבה ומה לא ולמה. הסיפוק שבנתינה. ההנאה שבהכרת עצמי וכיבוד עצמי וצרכיי, ומתוך כך גם אלה של אחרים ועוד ועוד).

מישהו מעוניין להמשיך במקומי?

שליחה על ידי גילה* » 15 מרץ 2002, 16:19

זה מזכיר לי קצת את השאלה של בית מול קריירה.
יעל ג, את רואה למה אני מתכוונת?

(כתבתי את זה כאן עכשיו כי אני לא יכולה עכשיו לחשוב ולכתוב ארוך, אבל זה נושא מענין)

שליחה על ידי אפי* » 17 מרץ 2002, 00:58

אני התייאשתי כבר משיטות הרדמה ומהרדמה בכלל. אופק נרדם ברבע לאחת בלילה! (בן 5.5) כי הוא ישן אחה"צ, אם הם לא ישנים הם לא נרדמים לפני 22.00 , ממש לא!
וגם אח"כ הלילה הם זזים ונעים כל אחד בתורו. על כל פנים שמעתי מגיסתי שהיא אם צעירה ונבוכה שהציעו לה נשים בגילה - שנות ה-20 שלהן וילד ראשון- להרדים בשיטת 5 הדקות וגם לאלץ את התינוק להיות על הבטן בשיטה זו. מה אני אגיד? זה אילוף , אפילו לא חינוך....וזה עוד ילד שלא צריך לקום באיזושהי שעה בבוקר- אלן הוא ממהר? היא התחלחלה למזלי גם כן , אבל נשארה בעינה השאלה: איך מרדימים תינוק יונק, שאין לו מוצץ ולא נרדם תוך כדי הנקה???? (אמרתי כבר בהתחלה שאנחנו כנראה לא מרדימים)

ליעל ג
א. את לא היחידה
ב. מאז שאני משתמשת בשיטה הזו - של להכנס בשמונה למיטה הרבה יותר קל לי ולילדים לקום למחרת בבוקר . פלאי פלאים, מה?
ג. אצלי זה בשינוי קטן. אני אגלה לך בסוד, שישאר בין שנינו: בדר"כ אני לא קמה בלילה אלא פשוט ממשיכה לישון בין ההתעוררויות להנקה עד הבוקר.
(אני מניקה שניים)

אני כבר מניקה ארבע שנים ברציפות, עם התנחתה של חמישה חודשים בין אחד לאחד, ורוב הלילות שלי הם של שינה עמוקה מאד. השיטה שלי היא בעצם דרך חיים. הילדים שלי ישנים לידי כל אחד מצד אחר, ואם התינוק שדורש ציצי מתעורר אז אני מסתובבת אליו שולפת ציצ וממשיכה לישון והוא יונק ויונק כמה שהוא צריך ונרדם ואני כבר מזמן חורפת. גם כשאני מסתובבת ושולפת או מחבקת או מלטפת... הכל נעשה בלי להרים את הראש מהכרית וככה אני שומרת על רצף של שינה.
אצלי זה עובד מצויין. אולי כי זה עיניין של הרגל שלהם ושלי.
לגבי ההרדמה: אני שוכבת איתם במיטה עד שהם נירדמים ואח"כ יש לי את כל הזמן לעצמי ולבן זוגי או לחברים טלפונים וכו...

שליחה על ידי דנה* » 07 אפריל 2002, 02:21

איילת, אני מאד מבינה לליבך, אצלנו המצב דומה. דרור הולך לישון פחות או יותר איתנו, בסביבות 11, 12 בלילה. גם אם אני מאד רוצה לקום אחר כך, עצם השכיבה איתו במיטה מפילה אותי לשינה עמוקה לאחר יום אינטנסיבי. היו תקופות שהרגשתי שיותר קשה לי. כרגע אני די בסדר עם זה. השיקול הוא גם שכך אני יכולה לקום מאוחר יותר בבוקר, וזה ממש כיף. לפעמים הוא אפילו קם איזה שעתיים אחרי, ואז יש לי טיפה זמן אבל זה בכלל לא אותו דבר כמו זמן של ערב, אני איתך בעניין הזה. ההצעה שיש לי בשבילך: להעיר אותו מוקדם יותר בבוקר. לא באגרסיביות כמובן, אבל נאמר שעה או שעתיים לפני הזמן שהוא בדר"כ קם (אפשר בהדרגה) לתת ציצי ביוזמתך, ולאט לעבור לישיבה, לפתוח חלון....וכו'. מהנסיון שלי כשדרור קם מוקדם יותר הוא גם הולך לישון מוקדם יותר, במידה ואין גירויים חזקים מדי בסביבה. זה אומר לקום יותר מוקדם... אבל זה נותן זמן בלילה!
בהצלחה.

שליחה על ידי א.ילת* » 03 מאי 2002, 10:49

לא הולך לנו.
מתן וליעד בני שנה וחצי. כבר היו תקופות טובות, כאלו שכל אחד מתעורר רק פעמים בלילה, ומתן כבר למד להרדם לבד (בעיקר מול הטלויזיה) אבל עכשיו חזרנו לתקופה קשה. לפעמים פשוט לא הולכים לישון. אחרי שינקו כבר שלוש פעמים בערב, לא נרדמו בנענוע בעגלה והם נודניקים. השבוע נשברתי, הלכתי למיטה, לקחתי אותם איתי ואמרתי: עכשיו הולכים לישון. שמתי את הראש. ליעד בכתה חצי שעה ואז ניסתה לישון. אבל אז מתן התחיל לבכות. ליעד מנסה לישון, והבכי של מתן מעיר אותה. אני מחכה שליעד תרדם, יוצאת מן החדר עם מתן ואז היא מתעוררת. מתן לא רוצה ללכת לסלון (הוא רוצה לישון) אבל מעצבן אתו שכולם ישנים והוא לא מצליח. אז הוא מרביץ לי ושורט אותי. נראיתי כמו אחרי קרב. אחרי חצי שעה, מתן הפסיק לצרוח וחמש דקות אחרי זה שם את ראשו והלך לישון. בד"כ הם נרדמים בהנקה הראשונה, בערך בקבע לתשע אבל כשהם לא- קשה לי.
אתמול בשעה שתיים מתן התעורר. לא לגמרי, אבל בערך. יונק, בועט ומילל. גם ליעד מתעוררת. בשלוש נשברתי (גם אמא צריכה לישון) ושמתי אותו בחדר השני, בלול. הוא בכה ארבעים (40!) דקות ואז הלך לישון. ישן עד שבע ורבע בבוקר. הבוקר הוא לא כעס עלי.
מה עושים? אני יודעת שאני לא עקבית אבל קשה להיות עקבית עם שניים. אין לי כונה להפסיק להניק (כשהם ירצו, הם יפסיקו לינוק) ואני מוכנה להניק גם פעמיים בלילה- כל אחד. (השבוע אני ממש עייפה. הייתכן שזו משמעותה של "עייפות מצטברת"? אחרי שנהו חצי ללא שינה, אני פתאום מתחילה להרגיש את זה?) אבל לא יותר מזה. אציין שהילדים לא לוקחים מוצץ. עצות?

דנה היי
רק עכשו ראיתי את מה שכתבת לי,
ההצעה שלך לתת לו ציצי הצחיקה אותי נורא,רועי בן 8...
אבל לעומת זאת ההצעה להעיר יותר מוקדם ממש מצויינת והאמת שאני עושה אותה כבר
כמה זמן וזה עובד.
הוא הולך לישון יותר מוקדם והאמת שאני פחות לחוצה משעת השינה וזה כנראה הוריד לחץ שהביא את התוצאה המקווה.
תודה לך
ושבת שלום!

שליחה על ידי גילה* » 04 מאי 2002, 20:05

אילת -
(הי לך, ד"א - מה עם דף בית, בו אוכל להגיד לך שנעים לפגוש אותך גם כאן?)

הרבה עצות אין לי.
לגבי עייפות מצטברת - בכל פעם שאני מצליחה לגנוב שנ"צ בריאה (= כזו שממנה אני מתעוררת בעצמי, בלי שמי שנמצא עם הילדים מעיר אותי כי הם צריכים אמא/ציצי), אני שוכחת את כל הרהורי ה"מצטברוּת". לעומת זאת, כשאני בשיאי העיפות, אני לא מסוגלת לחשוב, לא מסוגלת לארגן תיק בשביל לצאת עם הילדים מהבית לחצי יום, לא מסוגלת למזוג לעצמי כוס מים.

עוד תובנה שלנו (את בטח יודעת את זה) - לילות בהם הילדים נרדמים מוקדם מדי, הם לילות רעים. עדיף להתיש אותם, ושילכו לישון בחצות (והלואי ששניהם ירדמו יחד), ויהיה ילה נורמלי, שיגמר די מאוחר כך שאוכל לתפקד בבוקר. כמובן שבערב אנחנו בד"כ עייפים מכדי להנות אתם בהשתוללות ערב בריאה.

א.ילת:
סתם אסוציאציה מהסיפור שלך.
חמותי סיפרה, שכשבעלי היה קטן ונגמל ממוצץ בעל כורחו (סוס אכל לו את המוצץ היחיד שאהב... סיפור משפחתי מפורסם...), הוא מאז נרדם רק מול הטלביזיה.
אני משלמת על זה מחיר יקר, כי עד היום הוא זקוק ל"מנת הסם הטלביזיונית" שלו כל ערב לפני השינה.
חבל שבזמנים ההם, להירדם עם אמא לא היתה אופציה...

בשמת,
סתם תקוה אסוציאטיבית מהאסוציאציה שלך...
שרק לא יזקקו ל"מנת הסם אמא" בגיל של בעלך...

היי אילת השחר,רק עכשיו קראתי ,ורציתי להוסיף שאולי הוא לא מגיע מספיק עייף לערב.זה אולי נשמע רע אבל אצלינו אחר הצהריים זה אחלה זמן להתשה,ואנחנו משתדלים לצאת החוצה ולא להישאר בשעות האלה בבית(טיול,עפיפון,חברים,גן שעשועים),והיא חוזרת עייפה ורעבה,ובשבע יושבת עם פיג'מה וארוחת ערב לראות דרדסים.זו שגרה יחסית חדשה אצלינו (מאז שגילינו את הדרדסים בכבלים)ועובדת מצוין כי החלטנו שרואים את התכנית כבר עם פיג'מה.ברור לכולם שהיום מתחיל להיסגר כשהדרדסים מתחילים .הסימן הזה מייצב ומרגיע,(את כולנו) וככה הטלויזיה משרתת אותנו ממש מצוין .אם אנחנו מפספסים את שעות האור אחר הצהריים ולא יוצאים,צפוי ערב ארוך וחסר מנוחה שכולם בסוף עצבניים בו,בהרגשה שהיום "התפזר" כמו חבילת גולות על הרצפה..בקיצור לקום יותר מוקדם,לא לישון בצהריים,להיות פעילים פיזית אחר הצהריים,ותזכי בערב שקט.

יעל אבמ
זה לא פועל ככה. אני ממש לא חוששת.
כמו כן, כשמדובר באמא, מדובר ב-attachment . זה משהו שמעצם מהותו מתרחב עם הגיל וכולל עוד ועוד אנשים. זה הדגם הבסיסי לקשר עם אנשים. לכן, מה שקורה כשהם יהיו בגיל של בעלי, שהם יעדיפו קשר עם בן אדם חי (לדבר, להתחבק וכדומה) על פני סם כלשהו (טלביזיה או לא).

אני חייבת להתייעץ
יש לי חברה שהבן שלה עוד מעט בן שנה- ולא יונק.
הוא מתעורר לה בזמן האחרון כל שעתיים בבכי הסטרי.
היא ניגשת אליו ומלטפת אותו עד ששוב הוא נרדם.
אבל אם במקרה היא יוצאת מהחדר הוא צורח צרחות אימה.
הייתי רוצה שתמליצו לי על ספרים, או כתבות או מאמרים שמסבירים מה לעשות במצב כזה.
היא מיואשת ועייפה מאד (בעיקר כי היא עובדת כל יום).
היא פנתה לאנשים שהמליצו לה את שיטת החמש דקות, ואני לא רוצה שהיא תתחיל עם זה משום כך הייתי רוצה עיצות פרקטיות לעזרתה אם יש לכם.
אם תכתבו לי מה דעתכם היא צריכה לעשות אני אשמח
תודה מראש

שתישן איתו במיטה. כמה טוב לראות שכולן באותה הקלחת. חשבתי שזו המצאה שלי לישון עם תינוקת וציצי ולחכות שהיא תירדם ולקום. וכמה שזה נכון שכשהיא מרגישה - בת 5 כבר - שאני מחכה שהיא תירדם כבר אז היא לא נרדמת לפחות שעה. כל האנטנות שלהם עובדות ואם הם לא יכולים להסביר לעצמם מה מרגיש שונה אז הם לא ירדמו. היום זה לקח מ-21:10 עד 22:20 ובאמצע היו יתושים, חם, מחליפים חולצה, עוד יתושים, שמיכה זזה, חיבוק וכו'. חשבתי שאני משתגעת! אבל ניסיתי להמהם לעצמי בראש 'לי-שון, לי-שון' בתקווה שזה יוקרן אליה. אין ספק שכשאמא עצבנית - הילד עצבני. ואם כועסים עליו אז בכלל - זה ייקח עוד שעתיים. צריך להתאפק, לחבק, לשדר שלווה אפילו אם עומדים להתפוצץ. ובאמת, פעילות בחוץ אחה"צ בריאה מאוד לשינה טובה.

גם אני אומרת שתישן איתו במיטה. שבאמת תלך לישון איתו בלילות הראשונים ולא רק עד שירדם.ולחבק אותו ולעשות לו מסאג'ים.

שישנו ביחד! מנסיון!

לגבי ספרים: "הורים גם בלילה" של סירס.

תודה- אבל יש בעיה הילד לא נרדם שהוא איתה במיטה- היא ניסתה את זה כבר מס" פעמים.
מה דעתכם על שינה משותפת במקום ניטרלי?
יחד עם זאת נשאלת השאלה היא האם הוא מאותו הרגע ירצה רק שם ואז אולי תתפתח בעיה חדשה לא?

היא מחפשת פיתרון אינסטנט ש"יוריד" ממנה את הילד ויגרום לפחדים, לחרדות, להתעוררויות ולצווחות שלו להיעלם?
עם כל הכבוד, אין דבר כזה.
מתי היא חזרה לעבודה?
האם חל שינוי לאחרונה, כמו מטפלת חדשה, מעבר למעון, מעבר דירה, הגדלה של שעות העבודה שלה, משהו?
הילד בגיל רגיש של חרדת נטישה, והתגובות שלו נורמליות.
מה שלא נורמלי הוא לצפות שילד בגילו גם יישן לבד, וגם יתמודד עם חרדת הנטישה החריפה שלו על ידי כך שידכא אותה.

אם זה מה שהיא רוצה, אז באמת אין מה להציע לה חוץ מדברים אכזריים כמו שיטת חמש הדקות או סתם להפקיר אותו, שיבכה ויצרח וילמד שלאמא אין רצון או כוח לטפל בעניין הזה. יש פה ילד חי, והחרדות שלו לא יילכו באיזו "שיטה" שתייצר ילד אחר בכמה ימים. סליחה אם אני נשמעת כועסת, אבל באמת אין לי סבלנות לאמהות שלא מסוגלות להיות אמהות.
זה תינוק קטן, בן שנה בסך הכל, לא בחור בן עשרים. עכשיו זה הזמן לדאוג לו ולטפל בו ולהיענות לצרכים שלו. זה מה שקורה כשיש תינוק: יש לו צרכים, והוא לא אמור ולא יכול לספק אותם לעצמו. כמו שהיא לא תצפה ממנו לגשת למטבח ולהכין לעצמו חביתה וסלט כשהוא רעב (כמו שהגיוני לצפות מבן חמש עשרה, למשל), ככה שלא תצפה ממנו להירגע בעצמו.

לגבי זה שהיא ניסתה עם המיטה שלה - כמה זמן היא ניסתה? היא ניסתה בלב שלם? היא היתה רגועה, או שהקטע שלה היה להכניס אותו איתה למיטה בתור שיטה לגרום לו להירדם תוך כמה דקות כדי להעביר אותו חזרה אחר כך? (חגית צודקת בהחלט) ושתקרא את עקרון הרצף. אם הוא לא רגיל לזה, ההתרגשות עשויה בהחלט לגרום להתחלה לא רגועה. יש שם התייחסות לעניין הזה.
מה זה מקום ניטראלי?
"ירצה רק שם ואז תתפתח בעיה חדשה"????? אלה, זו הדאגה שלך, או שלה?
ברור שהפיתרון הטוב ביותר להבטיח מקסימום שינה רגועה לאם ולתינוק הוא שינה משותפת. אבל שוב, זה פיתרון לטווח ארוך. לא חשוב איפה היא בוחרת לעבור לשינה משותפת, עליה לדעת שזה פיתרון לטווח ארוך. אין ספק שהילד זקוק לאמא שלו, הוא אומר את זה במפורש. אם נדמה לה שזה יעבור תוך שבוע, היא פשוט טועה בגדול. אז איפה שהיא תבחר לישון צריך להיות המקום שהכי נוח לה להישאר בו לטווח ארוך.
אם את יודעת מראש שהפתרון הזה לא מתאים לה, אז אין מה לעשות, הילד יאכל אותה והאמא תאכל אותה. היא דווקא נשמעת אחת שאיכפת לה. שיטת חמש הדקות דיברה אליה בכלל? אם כן, ואת דואגת לגורל הילד, אז אני לא בטוחה שאת יכולה לעזור. תלוי אם היא תאמין לך שזו שיטה מזיקה.

הכוונה מקום ניטראלי הוא לא בחדרה משום שהוא לא מסוגל לישון איתה שם.
אבל תביני בשמת עד היום הוא לא ישן איתם לא הוא ולא אחותו התאומה.
והיא לא מתה על המושג "מיטה משפחתית" אבל אני אנסה שוב לדבר לליבה.
אני מכירה אותה, היא אישה מקסימה וגם אמא כזו.
היא רק כמו כולנו מושפעת מהסביבה שלוחצת.
היא אומרת לי שאם במידה והיא מוציאה אותו מהמיטה, הוא חושב שזה בוקר וזה הזמן לשחק קצת.
אבל היא לא מלאה באנרגיות והיא עובדת כל בוקר, חשבתי שיש עוד דרכים שכן אפשר לעשות בשביל לטפל בחרדות שלו.
ואת צודקת

אני דואגת ולוקחת את זה אישי מידיי.

אלה, בשמת אמרה את הדברים בצורה מאוד ישירה ובוטה - אבל, מה אני אגיד לך?
היא צודקת. אין כאן פתרונות קסמים, וזה הזמן להיות עם הילד ולהענות לדרישות שלו.
ובתקופה הזו, של חרדות, הוא צריך את אמא וצריך אותה הרבה.

בעניין עזרה לילד גדול (4-5) להרדם, היה לי נסיון מצוין עם מסג'ים. יש מסג' שקוראים לו "טיפות הגשם". משכיבים את הילד על הבטן, ונוגעים בו נגיעה קלה עם קצה האצבעות כל פעם בנקודה אחרת בגוף. ברגל, ביד, באוזן, בראש, באצבע הקטנה של הרגל, בגב העליון וכו'. למשך לפחות חמש דקות. כל נגיעה מרכזת אליה את תשומת הלב וממיסה את המתח. מצוין גם למבוגרים. מאד חשוב שמבצע המסג' יהיה רגוע מאד וינשום נשימות עמוקות ומרגיעות תוך כדי.
אצלינו זה עבד טוב במיוחד אחרי שהוא היה מנסה זמן מה להרדם לבד ולא מצליח. אם הייתי רואה שהוא עצבני בגוף, שהרגליים קופצות לו או שהוא חסר מנוחה, אז לפני טיפות הגשם הייתי מברישה לו את הגוף מהקוקוד ועד קצות האצבעות בתנועה רצופה, כמה פעמים.

לעומת זאת בימים אלו אני נתקלת בקשיים עם בני בן השנה ושמונה חודשים, שהוא ילד עירני מאד. הוא נרדם בין-11 ל-12:30 לפעמים אחרי שעה, שעה וחצי של ציצי (עם הפסקות). זה בעיקר קורה כשאני במצבים הירודים שלי: הצטברות של עייפות, חולשה. במצבים הטובים יותר אני מצליחה בדרך כלל לנתב אותו בין גרויים להרגעות, תוך כדי שהוא מקבל את רוב מה שהוא מבקש, לצפות בוידאו, או לשחק. וגם אז הוא נרדם מאוחר אבל אז אני לא כזאת הרוסה אחרי שהוא נרדם.
ככל שאני הרוסה יותר, ככה ההרדמה קשה יותר.
הוא נרדם פעמים ספורות על הציצי כשדברתי בטלפון שיחות ערניות.
נראה שפעלתנות מתונה מסביבו עוזרת לו להרדם הרבה יותר מפסיביות תשושה.

אלה, ברור שאני מבינה.
וגם הייתי בוטה בכוונה. כמו שכתבה נועה.
אם יש לו אחות תאומה, זה יהיה די נורא לקחת אותו ולהשאיר אותה.
לקחת אותו ממיטתו אחרי שהוא כבר מתעורר - לא זו ההצעה שלי. ההצעה שלי היא להתמודד עם המצב על ידי שינוי כל שיטת השינה בבית, לשינה משפחתית במיטה הגדולה (חדרה לא כולל גם אבא? זה לא ברור כל כך).
נכון, ה"סכנה" הגדולה היא שהילדים לא ירצו לחזור לישון לבד במשך כמה שנים.
נכון, זה נורא קשה עד בלתי אפשרי לאמא שלא רוצה לישון עם הילדים שלה.
ממה שאת אומרת, לא ברור אם היא לא מעוניינת כי זה מפריע לה, או רק מפני שהרעיון נראה לה מוזר וחריג והיא חרדה מתגובת הסביבה. אם זה מפריע לה - אין מה לעשות. זכותה לישון בדרך המתאימה לה. אם יש לה פחדים "חברתיים" ו"שמרניים" - אז אפשר לדבר איתה.
ללא ספק, המצב הקיים מגביר את עייפותה, ואם היא לא תפתור את זה - הוא ימשיך.

יכול להיות שמסאז' קבוע מדי ערב (לשני הילדים, לא לקפח) יעזור, תוך כמה זמן.

לגבי החדר שלה: שוב אני שואלת: על סמך מה הקביעה שהוא לא מסוגל לישון איתה שם? מה בדיוק היא ניסתה, איך, באיזה מצב רוח, וכמה? ושוב, הצעתי שהיא תקרא את הדפים הרלבנטיים לעניין ב"עקרון הרצף" פשוט מפני שלידלוף מתארת שם את נסיונם של הורים אחרים, שכשהנהיגו מיטה משפחתית לאחר חודשים או שנים של שינה בבידוד, לקח לילד ולהורים זמן להתרגל לשינוי (זה תלוי בגיל הילד ועוד. שנה הוא גיל צעיר) .
שוב, יכול להיות שהילד לא נרגע כי האמא לקחה אותו כבר אחרי שהתעורר, והיתה מלאה באנרגיה של "נו כבר, תירדם ואז אחזיר אותך" במקום פשוט ללכת לישון עם הילדים איתה מלכתחילה, מתוך כוונה לישון בעצמה, עד הבוקר בלי לזוז. ככה, גם כשהילד מתעורר בלילה עם חרדות (ייקח לו זמן להתרגל שהוא מוגן ומחובק בלילה), אמא לא צריכה לקום מהמיטה בכלל. רק לחבק, ללטף, למלמל מילות חיבה והרגעה, הילד קולט שאמא איתו, נרגע, נרדמים.

אלה,
הזדמנות אני אפרט איך יובל עבר מהמיטה שלו לשלנו,
אבל בינתיים כמה מילים:
אכן הימים הראשונים שבהם הוא נרדם במיטה שלנו (תקופה ארוכה לפני כן הוא הגיע אלינו באמצע הלילה)
היו מאד מבולבלים, הוא קפץ והשתולל למשך זמן רב והיה הרבה תסכול הדדי.
מה שעזר זה שני דברים:
האחד - אמרתי לו, בשעה שהיה לי ברור שהוא שפוך מעייפות, שאם הוא לא ישכב הוא יחזור לחדר שלו.
לרב די היה באזכור כדי לאפס אותו. ולהכניס אותו לרגיעה כיפית.
לא בדיוק משפט "חינוכי" אבל זה קצת הוציא מהבלבול ועבד.

השני - והיותר מוצלח, כל טקס השינה היה במיטה שלנו ואחרי שגמרתי לקרוא לו את כל הספרים וכו',
סובבתי את הגב. אני שם פיזית אבל כבר לא פנויה למשחקים. אם ניסתי להרגיע אותו בשיר, בחיבוק,
הוא מיד היה ממשיך בקשקשת המתוקה שלו.

שליחה על ידי יעל_ג* » 12 מאי 2002, 10:32

אלה, ניסיוני דומה למה שמתארת חגית - כשהעברנו את תומר למיטה המשותפת (בגיל שנה וארבע לערך) זו הייתה החלטה מערכתית -כלומר באותו יום שינינו את סידור החדר,פרסנו מזרונים על הרצפה, איחסנו את המיטות וידענו שזהו, אנו לא חוזרים בעתיד הקרוב ללינה זוגית. כלומר, זה לא היה פתרון רגעי או החלטה זמנית על מנת לפתור בעיה מסוימת אלא הערכות משפחתית לעניין. בלילות הראשונים תומר לא יכול היה להרדם וגם אני לא. מאוד התרגשנו מהמצב ומהחידוש שבו. תומר כל הזמן בחן אותנו - הוא קם מהמזרונים והתחיל להסתובב בבית. לראשונה בחייו לא היו סורגים של מיטה שהפריעו לו. לא ידענו בהתחלה כיצד לנהוג.השעה 22:00, אנחנו מתים מעייפות והילד מסתובב לבד בסלון?!!? בעלי אפילו אמר בשלב מסוים שעכשיו לא נוכל לעולם לקבוע סדרי שינה קבועים. אבל החלטנו לזרום עם זה. הרי לא יקרה לו כלום בסלון, הוא יבין שעכשיו הולכים לישון כי אנחנו במיטות, ואכן כך היה. לאחר מספר לילות מבולבלים ומעוטי שינה - נכנסנו לדפוס של שינה משותפת כמעט ללא התעוררויות. עם המון אינטימיות ומגע וחיוכים קטנים של אמצע הלילה.

תודה לכולן- הכל יעבור אליה

אצלינו התינוק מתעורר לא בגלל שהוא רוצה לינוק (הוא חוזר לישון אם משכיבים אותו שוב) מה אפשר לדעתכם לעשות?הוא ישן איתנו בחדר אבל לא על המיטה שלנו (זה היה סיוט עבורינו).

יכול להיות שהוא מתעורר כי הוא צריך לעשות פיפי או קקי. אפשר לקחת אותו לאסלה או סיר, להחזיק אותו בתנוחת קקי, ולומר לו שהוא יכול לעשות. ראי גם: לגדל ילדים בלי חיתולים.

שליחה על ידי הראל* » 06 מרץ 2003, 12:02

יונתן כבר בן שנה ושלושה יושן ויונק איתנו במיטה.
לאסתר זהלא מפריע, להפך,היא מתעוררת לשניה ונהנת מהמחשבה שיש לה עוד המון זמן להמשיך לישון.
אנו חושבים על האפשרות לאפשר לאסתר ולנו כזוג לצאת בערב ולכן מחפשים דרך אחרת להרדים את יונתן לשנת הלילה ולעזור לו להרדם שןב כאשר הוא מתעורר. הכוונה היא שבשלב ראשון אני ארדים אותו ואח"כ משהו אחר שישמור עליו. האם חובה לגמול אותו מהנקות לילה בשלב ראשון?
http://www.harelstanton.com

לדעתי, לא!
צריך להכיר את הבייביסיטר, לאהוב אותה, וללמוד להתעורר אליה ולהרדם בעזרתה (למשל בצהריים).
לדעתי, לגמול מהנקת לילה בשביל בילוי ערב מדי פעם זה כמו להפרד מבן זוג בגלל שלפעמים יש מילואים.

שליחה על ידי עדי* » 07 מרץ 2003, 09:19

לפי דעתי עלול להיווצר קושי עבור אם אשר תינוקה צמוד אליה רב הזמן ונרדם רק באמצעות הנקה.
התינוק שאין לו אמצעי הרגעה נוסף (מוצץ,שמיכה,דובי..), ואימו מהווה הדמות היחידה המרגיעה אותו, תלוי לחלוטין בה. מצב זה מקשה על אם המחליטה בשלב מסויים לצאת לעבודה, או רוצה לצאת לבילוי בערב.
קונפליקט זה בעיתי במיוחד עבור אם המאמינה בהנקה ממושכת, ורוצה להיות זמינה בכל רגע לתינוקה.
הנקה כאמצעי הרדמה זה הפועל היוצא של החודשים הראשונים בהם התינוק היה צמוד לאימו והנקה היתה אמצעי האכלה והרגעה עיקרי עבורו.
כיצד מתגברים על מצב זה בשלבים מאוחרים יותר?

שליחה על ידי בשמת* » 07 מרץ 2003, 13:57

כיצד מתגברים על מצב זה בשלבים מאוחרים יותר?
אני אישית לא ראיתי במצב זה משהו ל"התגברות".
איך שאני רואה את זה, בהתחלה יש תינוק פיצפון שתלוי בנו לחלוטין, ולאט לאט הוא גדל ומתפתח ממצב של עובר למצב של תינוק למצב של זוחל למצב של הולך ומדבר וכן הלאה. ככל שהוא גדל, כך הוא פחות תלוי. כמו שלא הייתי מנסה לזרז הליכה לפני שגוף התינוק בשל לה, כך לא הייתי מנסה לזרז פרידה, במיוחד בלילה, שזה זמן מאוד קשה לילדים קטנים.

מה שאנחנו עשינו, זה לא להתחיל ישר מיציאה בלילה דווקא.
בדיוק בגיל של יונתן, הבת שלנו כבר הכירה היטב ואהבה מאוד את הסבתות שלה. לכן, יצאנו יחד להצגה יומית בקולנוע השכונתי, והשארנו אותה בבית שלנו עם סבתא. הן שיחקו ונהנו עד הגג שעתיים, וקידמו את פנינו בשמחה רבה.
כך קיבלנו גם בילוי זוגי שנינו יחד, לבד, וגם לא פגענו בילדה במקום שהכי עלול לכאוב לה.

הרדמה שלא באמצעות הנקה - זה פשוט קורה לבד. הראשונה שעשתה את זה, אם אני לא טועה, היתה אמי. מאז, בתדירות הולכת ועולה (בתי יותר, בני פחות) הם נרדמים לפעמים על הידיים של אבא.
כלומר, לשאלתך "איך פותרים?" - זה נפתר לבד, בדומה לפתרון הבעיה ממנה סובלים תינוקות רכים - חוסר יכולתם ללכת.

שליחה על ידי עדי* » 09 מרץ 2003, 08:27

ובכל זאת, מה עושים במקרה בו האם רוצה לצאת לעבודה לאחר שנה של שהיה בבית ?

שליחה על ידי בשמת* » 09 מרץ 2003, 14:01

במה זה קשור לשיטות הרדמה? פירוט יעזור לנו לענות. מי יטפל בילד? על מה השאלה?

תלוי באופי של התינוק. הילדים שלי מתעקשים (שניהם, עד היום) שאני ארדים אותם כשאני בסביבה. כשאני לא - (או כשהם בגן, או שהלכתי לאנשהו, דבר שקרה מגיל חודש-וחצי חודשיים) - לבכורה זה היה קשה לפעמים, לפעמים לקח הרבה זמן והיא נרדמה אחרי שצפתה בווידיאו במשך למעלה משעה. הקטנצ'יק, שנאלץ להיפרד ממני הרבה פחות, ומגיל הרבה יותר מאוחר (חוץ מאשר עם אבא שלו, שאז הלך די בקלות) - נרדם בלי שום בעיה, לבד, כשהתחיל ללכת בגן.

מה השאלה? "איך הוא ירדם אצל המטפלת?" או "איך הוא ירדם בגן?".
תנאים חדשים - דרכי הרדמות חדשות.
זו אכן הסתגלות קשה [יותר או פחות, תלוי בילד], אבל זו לא סיבה, בעיני, להמנע מלאפשר לו לקבל בינקות להרדם כמו שנוח לו.

שליחה על ידי עדי* » 09 מרץ 2003, 19:50

אהיה יותר ספציפית, כוונת השאלה היתה " כיצד הוא יירדם בלעדי ( בין אם זה בגן או בייבי סיטר או מטפלת )?
כיום התינוק בן 8 חודשים, יונק הנקה מלאה ( מזון מוצק זה עדיין בגדר התנסות ), אין זמני אכילה מוגדרים מאחר וההנקה ניתנת בהתאם לרצונו, בין אם לאכילה,רגיעה,הרדמה.
כיום אני לא יוצאת בערב מאחר ואם הוא מתעורר מאד קשה להרגיעו, ועל אחת כמה וכמה להרדימו.
במהלך היום אני יוצאת לכל היותר לשעתיים, ובד"כ חוזרת עקב טלפון בהול שהתינוק בוכה (היסטרי).
אני לא מצטערת לגבי הדרך שבחרתי, כל רגע עם תינוקי הוא יקר מפז גם בזמנים שבהם קשה ומרגישים סחוטים פיזית ורגשית.
ובכל זאת, אני שוקלת (בלב כבד) לצאת לעבודה (בתקווה רבה למשרה חלקית) בעוד כ- 4 חודשים,
והחששות גוברים .
כיצד הוא ירגע ללא הנוכחות שלי? האם יש צורך להקנות לו אמצעי הרדמה אחרים (מוצץ,שמיכה,דובי וכו..)?
האם בגיל שנה וחודשיים לפעוט יכולות להרדם בכוחות עצמו ?

קראת את הקישור שבראש העמוד? אולי זה יכול לעזור.

שליחה על ידי עדי* » 10 מרץ 2003, 11:02

הקישור בראש העמוד אינו נפתח.

תיקנתי את הקישור. עכשיו זה יעבוד.
(המאמר פשוט עבר דירה בתוך אותו אתר)

שליחה על ידי בשמת* » 10 מרץ 2003, 15:45

_כיצד הוא ירגע ללא הנוכחות שלי? האם יש צורך להקנות לו אמצעי הרדמה אחרים (מוצץ,שמיכה,דובי וכו..)?
האם בגיל שנה וחודשיים לפעוט יכולות להרדם בכוחות עצמו ?_
טוב, פרה פרה:
להקנות לו - לדעתי לא כדאי. למה להרוס עכשיו את מה שיש בשביל עתיד מעורפל?
למה להפסיד את אמא בגיל יותר קריטי בשביל פרידה בגיל קצת פחות קריטי?
לגבי גיל היכולת להירדם בעצמו - שונה מילד לילד ומשתנה עם הגיל.
גן לגיל שנה וקצת - לא מומלץ בתוקף (מסעדה, איפה המאמר החדש ששמת באתר? ב דמעות גן ?)
הבייביסיטר או המטפלת תוכל לעזור לו. בשביל זה תמצאי מישהי חמה ואוהבת ותסמכי עליה. בייחוד אם יש לה נסיון (אבל לא אכזרית משיטת חמש הדקות, כן?).

למה הוא לא אוכל מזון מוצק כיתר בני גילו?

שליחה על ידי עדי* » 11 מרץ 2003, 23:15

הערב השארתי את תינוקי לראשונה מזה חודשים עם קרובת משפחה שלי (אישה חמה אך נוקטת בדרך כה שונה).
בשעה שהתארגנתי ליציאה מהבית, שיננתי לעצמי את מנוחת אחריות ובנשימות ארוכות ואיטיות ניסיתי להתעלם מאותות המחאה אותם ביטא בני, כאשר היא הניחה אותו לשחק על הרצפה ואף הותירה אותו לבד מתוך כונה תחילה. הוא ביטא רצון מובהק להיות על הידיים והיא מתוך אמונה שלמה (והרבה אהבה) השאירה אותו רוטן על הרצפה.
כאשר חזרתי הביתה הוא ישן במיטתו (!), ונשימותיו היו רועדות וחנוקות - דבר המעיד על בכי ממושך.
למרות שהיא הרדימה אותו על הידיים הוא בכה בכי תמרורים למשך שעה.
האם זה המחיר לצאתי מהבית?
כיצד אפשר ללמדו להרדם בדרכים אחרות (הוא בן 8 חודשים ונרדם רק בהנקה או במנשא מחוץ לבית)?

אז למה השארת אותה עם מישהי שהדרך שלה כל כך שונה מהדרך שלך? אולי את יכולה למצוא קרובת משפחה חמה הנוקטת בדרך דומה, או ברחוקת משפחה כזו?

שליחה על ידי עדי* » 11 מרץ 2003, 23:19

אמא מעשנת מידי פעם - ניסיתי לתת לו מחית פירות אך הוא מעדיף לשחק עם הכפית.
ניסיתי לתת לו לאכול מהאצבע אך הוא אינו משתף פעולה.
אפשרתי לו לאחוז מלפפון/תפוח עץ/גזר - הוא משחק עם זה ואינו מכניס לפה.

עדי ו אממ"פ - כנראה שהילד של עדי עדיין לא בשל למזון מוצק, ולא צריך לעשות מזה עניין. מור, התחיל להתעניין במזון מוצק רק בגיל 9 חודשים ורק אחרי גיל שנה אכל ארוחות ממש. אי אפשר לראות את זה עליו כרגע בשום פנים ואופן! יש ילדים כאלה, פשוט צריך לזרום איתם ולא להכריח.
עדי - תקשיבי לילד שלך בנושא, הוא יודע.

שליחה על ידי עדי* » 11 מרץ 2003, 23:50

אביב חדש - הקושי שלו להירדם בלעדי בא לידי ביטוי גם כאשר אבא שלו (התומך בי תמיכה מלאה) מנסה להרדימו, ובפעמים הספורות בהם הותרתי אותו לבדו עמו קיבלתי טלפון בהול לחזור הביתה מאחר והתינוק מצוי בבכי היסטרי ממושך.
מבחינת משפחתי זוהי הוכחה לטענתם שמגדלת אני ילד תלותי ומפונק.
מבחינתי זהו ביטוי לקשר המיוחד שנרקם בין התינוק לאמו.
ובכל זאת.....האם לא אוכל לצאת מהבית ולו לשעות ספורות?

את יכולה לצרף מישהו ליחסים שבינכם כדי שתוכלי לצאת. האם הקשר עם אבא שלו הוא רק בהירדמות? האם אתם מבלים גם שלושתכם, או רק שניהם כשאת בסביבה? אולי הקפיצה למים היתה מוקדמת מדי? נסו להרדים אותו שניכם, ואולי כעבור זמן רק אבא שלו.

שליחה על ידי עדי* » 12 מרץ 2003, 00:18

ניסיתי ואני אנסה שוב לאפשר לאבא שלו להרדים אותו, למרות שזה קשה לי לשמוע את הבכי, לדעת שהוא רוצה הנקה, ולא להיות זמינה עבורו.
כמו כן, כרגע אנו בתקופה שאבא שלו איבד מעט מהסבלנות שלו כלפיו, והרבה יותר נוח לו להעביר אותו אלי מאשר להשקיע מאמצים להרגיעו.
עם יתר המשפחה מתחים רבים (!) לגבי הדרך בה בחרתי לגדל את בני, הביקורת המופנית כלפי אינטנסיבית ובוטה, ישירה ופוגעת. התינוק, שסופג את האוירה, אינו רגוע בנוכחותם וחש אי נוחות רבה.

עדי, אולי זה קצת קיצוני, אבל אני הייתי פשוט מנתקת קצת מגע עם המשפחה המורחבת. לא באופן מופגן, אבל בעדינות לסרב למפגשים משפחתיים כי 'את עייפה' 'יש דברים לעשות' 'רוצים לבלות רק אתם ביחד' וכו'. בעיניי צריך ממש לתת space ולהרגיש בטוח עם מה שאת מאמינה בו.
אגב, אומני בת 9 חוד' אינה אוכלת בכלל, רק ציצי. לא מעניין אותה כהוא זה. היא נרדמת רק בהנקה, או בטיול במנשא או באוטו. אם היא ממש עייפה היא תירדם על הידיים של מישהו אחר.
אני מרגישה שאנחנו (האמהות) יודעות ומרגישות את הילדים שלנו, אם אנחנו בעניין ואין מצב שמישהו יכול לומר לי איך ומה, בטח לא מישהו שאינו אוהד בעליל ורק מנסה להיות שלילי ולא תומך כל הזמן.
אולי זה זמן לנהל שיחה עם המשפוחה! וגם ממה שאת מתארת נשמע שלבלות זמן רק שלושתכם (או יותר אם יש) חיוני בהחלט ולא סתם תירוץ.
בהצלחה!

עדי אם המצב אינו נוח לך,אז תשני אותו זה נורא לא החלטי מצידך להגיד "אני רוצה לצאת מהבית",
ומצד שני לרוץ אל התינוק כאשר הוא בזרועות אביו "ולהציל" אותו כאשר הוא בוכה.
ככה הוא לא יתרגל לאף אחד.
דרך אגב בן כמה הוא 8 חודשים או 10 חודשים?
תשובה מעדי : הוא בן 8 חודשים (10 חודשים נרשם לצורך טשטוש זהות - בנתיים נעלם הצורך להיות חסויה).

בכול מקרה תינוק בגיל הזה יכול בהחלט לשחק על הרצפה לבדו,לזחול ולגלות עניין בסביבה,ולא חייב להיות על הידיים כול הזמן כאשר הוא אינו מרוצה,אני מבינה שלהנקה יש יתרונות רבות פיסיות ונפשיות בטווח ארוך,אבל יכול להיות שאת באמת מגבילה את התינוק
ולא מאפשרת לו לחוות חוויות הנחוצות לו ולכן משפחתך מתרעמת ?

אם לאבא אין סבלנות - זה לא זמן טוב לנסות להרדים תינוק.
לא משנה למה אבא חסר סבלנות (עייפות? שחיקה?), אבל אי אפשר להרדים תינוק אם אתה במצב של "נו! תירדם כבר!".
אצלינו, בגיל כזה, הדרך היחידה של אבא להרדים היה טיול ארוך ברגל עם התינוק במנשא. טיול לשם הטיול, לא לשם ההרדמה. טיול בו אבא נהנה, נרגע, אולי אפילו מדבר עם חבר.
נסו את זה!
במנשא מבד, אפשר ללבוש מעיל על אבא+ילד ביחד, ויהיה מספיק חם גם בערב.

לי זה נראה ממש בסדר להיות "לא החלטית" ומאיפה תגיע ההחלטיות בכלל? הרי זה דבר חדש, גם אם יש לה כבר ילדים. כל ילד הוא התנסות חדשה ולמידה חדשה. וזה עניין כ"כ רגשי, אז ודאי שהיא יכולה לרצות לצאת וכשהיא יוצאת להרגיש אולי לא בסדר. לא נראה לי פייר לשפוט במקום הזה. יש צורך בהבנה ותמיכה לא שיפוט חורץ. ושוב בעיניי הגיל אינו משנה. מאיפה אנחנו בכלל יודעים על חוויות שנחוצות לילדים שלנו? אם הם מביעים רצון להיות במחיצתנו, אפילו לגעת בנו מעו, מה יקרה אם נאפשר להם את זה? הרי לא מדובר על אמא שאינה בבית, היא כן נמצאת עם הילד שלה.
חוויה אישית שלי, היו כמה פעמים שהלכנו לסרט והשארנו את אומני עם סבתות למיניהן.
סמכתי עליהן לחלוטין. היה לי ברור שאומני תהיה בסדר ולא תזדקק לי בטירוף. היא הייתה אכולה וברוב המקרים אפילו ישנה. בכ"ז משהו בתוכי התהפך לגמרי איך שעזבתי אותה. אולי זה הרגל, אולי אלו הורמונים, אולי צורך שלי. מה זה משנה מה זה היה? זה היה קיים שם, הרגשתי את זה, נתתי לזה מקום, דיברתי על זה עם דודו. הוא לא נלחץ מזה, גם הסבתות לא כשסיפרתי להן אח"כ. זה פשוט היה שם, מן משהו אמהי כזה.
<ורד בגישה של לתת space למה שמרגישים ולא לנסות to push it away!>

קשה לי לשמוע את הבכי, לדעת שהוא רוצה הנקה, ולא להיות זמינה עבורו.
אם הוא רוצה לינוק, אז לדעתי - איך אנסח בעדינות? - מומלץ לתת לו לינוק.
זה מאוד קשה כשהתינוק לא מדבר במלים אבל מביע את רצונו ואת כן מבינה אותו.
דמייני, מה היית עושה אילו תינוקך - שדומה בול לבכורתי, אגב (לא רצתה מזון מוצק עד גיל שנה וחודש, וגם אח"כ בעיקר ינקה, נרדמה בהנקה, וכו') - היה יכול כבר לדבר?
היה לך יותר קשה להתעלם מהמצוקה שלו?
אני שואלת ברצינות, לא בקנטרנות.
בתי בגיל עשרה חודשים כבר דיברה ברור: "אמא, לינוק!!!!" או : "אמא!!!!" שפירושו "רק אמא! תן אותי לאמא!"
הילד שלך לא תלותי, אלא תלוי - זה לא פתולוגי, זה מה שצריך להיות.
ברור שזה קשה.

תינוק בגיל הזה יכול בהחלט לשחק על הרצפה לבדו
תשובתי לעצות מהסוג הזה: בטח שיכול.
אבל זה תלוי בתינוק, לא?
גם אשה בגילי יכולה בהחלט להכין לעצמה ארוחת צהריים כל יום. אבל אני לא יכולה. אז מה, מישהו יאסור עלי לקבל עזרה וישאיר אותי לרעוב פה????

את יכולה לצרף מישהו ליחסים שבינכם כדי שתוכלי לצאת
אני חותמת גם ברגליים על ההצעה של שגית.
תארגני לך בייביסיטר, סבתא או מישהו אחר שיהיה בראש שלך ושל בנך ויעזור לך יחד איתך לטפל בו כמו שאת מאמינה וכמו שהוא צריך.
ככה גם תהיה לך הרגשה טובה וחמה שאת יכולה באמת לסמוך על מי שאיתך, שהוא לא יתייחס באכזריות לילד שלך, כי מדברייך אני שומעת שזה כואב לך בלב כשמגלים חוסר כבוד וחוסר סבלנות כלפי הצרכים הכנים שלו.
בהתחלה תצאי מהבית יחד איתו ועם העזרה. שתהיי בסביבה אבל תוכלי לעשות דברים (שיעור התעמלות עם הפסקות הנקה?)
אחרי שתראי שהוא מרגיש טוב עם העוזר/ת שלך, תוכלי גם להשאיר אותם לבד יותר ויותר.
כמובן, הפטנט הוא לעשות את זה אחרי שהוא ינק ושבע ורגוע, לא להתחיל ישר מהרגעים הכי קשים שלו.
סליחה על הניסוחים בצרורות, כרגיל מקלידה ביד אחת על זמן שאול.

שליחה על ידי אממ''פ* » 12 מרץ 2003, 14:51

לתת לתינוק לשחק על הרצפה זו התאכזרות?
הוא צריך לגלות את היכולת שלו את לא חושבת?,אם הוא לא יבדר את עצמו,הוא לא יהיה מרוצה,
ולבדר לא קשור להנקה,הנקה את בטח תגידי היא גם מבדרת.
אני כבר צופה תגובות בסגנון "בטח שהנקה היא מבדרת".
ובכן לבדר זה לשחק ולהשתעשע שזה גם חשוב מאוד,
תגידי עדי התינוק שלך זוחל,יושב,עומד?
(מחקתי את השאלה הקודמת שלי מאחר והיא נשמעה לא טוב)

זו אי התחשבות ברצונותיו (understatement), במקרה בו הוא מבהיר במפורש שזה לא מה שהוא רוצה באותו רגע.

אם הוא לא יבדר את עצמו,הוא לא יהיה מרוצה,
אני חוזרת:
זה תלוי בילד, לא באמא.
לא כל הילדים רוצים או מסוגלים לבדר את עצמם בגילאים האלה. זה עניין של אופי.
אני העסקתי את עצמי. אחותי הקטנה - ממש לא.
ילד שמעסיק את עצמו - אמא שלו צריכה להיזהר לא לנדנד לו, כי הוא ישתגע מבלבול המוח שלה.
ילד שלא מוכן שישאירו אותו להעסיק את עצמו - ירגיש נטוש ואומלל, שלא איכפת ממנו ולא רוצים אותו.
רגישות לתינוק הפרטי שלך, זו מלת המפתח.

שליחה על ידי אממ''פ* » 12 מרץ 2003, 18:14

אולי הוא צריך חברת תינוקות אחרים?
סליחה שאני לוחצת אבל כשהבן שלי היה בגיל הזה ידיים אולי כמה פעמים ביום,הרבה דברים עניינו אותו ולא רק לאכול.
אולי הוא פשוט זקוק לחברה יותר מגוונת ,אולי במקום להתנתק מהמשפחה שלך תזמיני אותם יותר אלייך הבייתה,
זה יוצר אוירה יותר שמחה,וכך הוא יהיה יותר סתגלני.
אני לא חושבת שהנקה זה הדבר היחיד שתינוקות זקוקים להם בניגוד לכמה אמהות פה שחושבות שכן.
למרות שהיו לי חילוקי דיעות עים אמא שלי (למי אין),לא ניתקתי אותו מחברתה אני חושבת שזה תורם המון שהוא בקשר עם עוד אנשים.

שליחה על ידי עדי* » 12 מרץ 2003, 18:31

היתה תקופה בה הלחץ של הסביבה עירער את בטחוני וניסיתי להכתיב לבני שגרת אכילה/שינה/משחק ,
תקופה זו נמשכה 3 שבועות ובסיומה בני סירב לינוק למשך מס' ימים.
השיעור אותו שיננתי היטב היה לזרום עם התינוק,עם צרכיו ורצונותיו השונים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי בטיפת חלב וראיתי את כל התינוקות הרגועים סביבי יושבים בעגלה שעה ויותר ונדהמתי. מהיום שהוא נולד הוא ביטא רצון וצורך להיות בזרועותיי,להיות בתנועה, לינוק לעיתים קרובות. לאחר תקופה (ארוכה מדי לטעמי) בה נשאתי אותו ביד אחת ואת העגלה ביד שניה קניתי מנשא.
כיום הוא מבטא יותר צורך להיות על הרצפה ולזחול להנאתו, בד"כ לזמן קצר ורק כאשר אני בטווח ראייתו.
בימים בהם הוא אינו רגוע הוא נישא כל היום בזרועותיי - ואז בד"כ אנו יוצאים ליום של סידורים,פארק,קניות.

לזרום עם התינוק זו לא קלישאה - כי אם חוכמה אותה יש ללמוד כל יום מחדש.

שליחה על ידי עדי* » 12 מרץ 2003, 18:39

אממ"פ - מי אמר שהנקה זו הדרך היחידה ?
מגיע שלב בו לתינוק צרכים נוספים מלבד הנקה כמו חיבוק,שירה,ריקוד, להשתולל ביחד, מילה מרגיעה,ליטוף,מנשא.
לעיתים אני מנסה להרגיעו בהנקה והוא לא רוצה.
הקשר בין הורה לילדו הינו תהליך אינסופי של למידה.

שליחה על ידי אממ''פ* » 12 מרץ 2003, 20:10

גם לבן זוגי לקח יותר זמן להרגיע את הבן שלנו הרי הוא לא היניק אותו,אבל הוא מצא דרך לעשות זאת,ולראיה הם מאוד קשורים זה לזה.
כשאת יוצאת מהבית,אז את יוצאת מהבית,זה לא פייר לקרוא לך חזרה.תשאירי בקבוק עם חלב שאוב,ותגידי לבן זוגך שישקיע בתינוק,גם את בנאדם ומגיעה לך קצת מנוחה.
ובנוגע לילדים שיושבים יפה בעגלה,גם בני יושב יפה בעגלה עד גבול מסויים,הוא לא יושב שעות בעגלה,עגלה זה אמצעי תחבורה לא לול.
ובמקומות ציבוריים כמו קופ"ח וטיפת חלב רצוי שהתינוקות שעוד לא התחילו ללכת יישבו בעגלה מטעמי הגיינה.אני מעדיפה זאת על פני שהילד יזחל על הרצפה במקומות כאלו.

לתת לתינוק לשחק על הרצפה זו התאכזרות?
אני מכירה את זהבאופן אישי - אם אני לא מורידה את ליבי לרצפה/שטיח/דשא כשהיא רוצה, אני מתאכזרת בשתינו...
בלימודים, חצי מהזמן היא על הרצפה, על השמיכה עם הצעצועים שאני מביאה ועוד כמה פייבורטים: עטים, טלפון (כבוי), ניירות...

שליחה על ידי עדי* » 13 מרץ 2003, 00:17

לתת לתינוק לשחק על הרצפה כאשר באופן מובהק הוא מאותת חוסר נוחות ואי רצון לכך יוצר תופעה הפוכה.
אין זה מעודד את התינוק לגלות יכולות ולחקור עולמות כי אם יוצר אצלו מתיחות (המתבטאת אף בשפת גופו), עצבנות, חוסר נינוחות - וזה מיותר לחלוטין.
חוסר הנוחות יכול לנבוע:

מסיבה פיסית: כאב בטן,רעב,עייפות.. ואז יש הכרח לתת מענה לאשר מציק לו.
מסיבה רגשית: אינו רוצה להשאר לבדו,בוחן את תגובת אמו ( אופייני לגילאים 8-9 חודשים). במקרה זה מתן תשומת לב לרגשותיו - בין אם זה לשאת על הידיים, לזחול/להתגלגל/לשחק עמו על הרצפה... - מביא לכך שהוא עצמו לפתע שוקע במשחק ושוכח מנוכחותי.

עדי, יכול להיות שכבר הגעתם לשלב החרדת נטישה? הגיל די מתאים. אם זה כך, תנסי שהוא יעזוב אותך במקום שאת תעזבי אותו. כלומר, את נשארת בבית, ואבא יוצא איתו, ורק אחרי שהם עוזבים את יוצאת החוצה (בלי שהוא יראה). וחשוב גם שתחזרי הביתה לפניו. אפשר לעשות את זה גם הפוך -- כולכם בחוץ יחד, ובשלב מסוים האבא לוקח אותו הביתה, ואת נשארת באותו מקום עד שהם הולכים (ואחר-כך חופשיה ללכת לענייניך).

כשאת יוצאת מהבית,אז את יוצאת מהבית,זה לא פייר לקרוא לך חזרה.תשאירי בקבוק עם חלב שאוב,ותגידי לבן זוגך שישקיע בתינוק,גם את בנאדם ומגיעה לך קצת מנוחה.

ניתן לאפשר מנוחה לאמא בדרכים אחרות, אולי בזמנים אחרים.
זה לא פייר לקבוע מתי אמא יוצאת מהבית בלי להתחשב כלל בצרכי התינוק.

"תשקיע!" זו אמירה מאוד לא פרודוקטיבית.
נכון, שזה רעיון טוב להציע לבן הזוג כמה רעיונות של מה אפשר לעשות עם תינוק בוכה, להרגעה (סיפור שהוא אוהב, שיר שהוא אוהב, מקום בבית ממנו הוא אוהב להסתכל ... ).

יש לי תינוק בן חצי שנה, רק יונק.
לפני כחודש התחלנו לתת לו מזון מוצק, הוא די התלהב, אך עקב שינוי דרסטי ביציאותיו (מ-3 פעמים ביום לפעם בשבוע)
עשינו הפסקה קלה והורדנו קצב. שלא תבינו לא נכון, הכמות שהוא אכל היתה קטנה מאוד אבל השפיעה.

הבעיה היא, שהוא לא נרדם בקלות, גם ביום וגם בלילה (ככל שמתקרבים יותר ללילה כך זה נהיה יותר קשה).

הוא תינוק שאוהב לישון הרבה (שלוש פעמים במשך היום) ועד לפני חודש לא היו בעיות כלל והוא היה נרדם די מהר ע"י ליטופים או שירה.
לאחרונה הגענו למצב שאנחנו מנסים הכל (חוץ משיטת חמש הדקות ושאר התעללויות). ליטופים, שירה, נענועים, ציצי, נדנודים, שוב ציצי וכן הלאה והלאה. בממוצע שלוש שעות זמן הרדמה כשהוא מגיע למצב שבו הוא מותש לחלוטין מהעייפות ומהבכי, רק אז הוא נרדם על הציצי. קם לאחר שלוש שעות בערך באמצע הלילה וחוזר מיד לישון וזה הזמן היחיד שאין לו בעיה להרדם שוב, כי הוא כנראה לא ממש מתעורר.
דרך אגב, הוא ישן איתנו במיטה.
האם זה הגיוני? האם זה כך בכל הבתים? ואולי אין לי מספיק חלב והוא רעב (אני לא רוצה להפסיק להניק אותו)?

לא נראה לי שכואב לו משהו, שיניים, אבל בהחלט רואים בעיניים שלו את העיפות. כשהוא ער, הוא מחייך, שמח ופעיל. אנחנו משתדלים לקחת בתחילת העייפות שלו למיטה ולא למשוך אותו, אבל גם זה לא עוזר.
אשמח לקבל מכם עצות רעיונות וכו'. אני כבר די מיואשת ועובדת עצות.
תודה

ואולי אין לי מספיק חלב והוא רעב
לא הגיוני. החלב נוצר ביניקה שלו, אז תסמכי עליו שהוא מייצר לו מספיק.

גם שלי לא נרדם בקלות. הוא זקוק לתנועה כדי להירדם - בשום אופן לא תנועה עם אנרגיה שמרוכזת בו בנוסח "הנה עכשיו אנחנו מנסים להרדים אותך". זה מעיר אותו.
הכי מרדים אותו: כשהוא עלי, במנשא (ביום) או על הידיים שעון על הכתף (בלילה), ואני מסתובבת הלוך ושוב לשים דברים במקום, לקפל כביסה תוך כדי הליכה ולשים במקום, הלוך ושוב הלוך ושוב הלוך ושוב, ואני עסוקה בשלי, שרה בקול שקט שוב ושוב ושוב את אותו השיר. לפעמים גם הנקות תוך כדי התהליך.
בכל אופן, אני לא נלחצת.
הרי ברור שאם הוא עייף, בסוף הוא יירדם, אם לא יפריעו לו. לשלי, הרבה גירויים מפריעים, התרכזות בו מפריעה, אם בא מישהו ומתחיל לדבר אליו הוא מוציא אותו מהשלווה שמנמנמת אותו בדרך להירדמות, וכן הלאה.
לחץ שלי "תירדם כבר" - מה זה מעיר אותו!