שחף אהובי

[אנונימי]

דפים למעקב ב-מה חדש:
רמת חיים

[פלונית*]

שחף, קראתי קצת ממה שכתבת...

אני חייבת להמליץ לך על מישהי - ד"ר ניאזוב. מקבלת בלוד. רופאה קונבנציאונלית, ועכשיו רופאה סינית. מטפלת בהתאמת דיאטה (עפ"י הרפואה הסינית) ובדיקור. אנשים מספרים שהיא עושה פלאות. אני הרגשתי הקלה מהיום הראשון שרק הולכת ומתחזקת, בעזרת השם. בעיקר במצב הנפשי.

תנסי.

מחבקת.

[שחף_אהובי*]

פלונית, תודה רבה, אבל אני לא בארץ...

[שחף_אהובי*]

החיים הטובים:
היום הגענו לסיכום חדש.
הקטן הוא הילד הכי חמוד בעולם (בעיקר כשהוא ישן).
הבינונית היא הילדה הכי חמודה בעולם.
והגדול הוא בכלל לא חמוד. הוא handsome and manly (מה שנכון).

[ב_עילום*]

שחף אהובי עניתי לך בדף בית שלי.

_הקטן הוא הילד הכי חמוד בעולם (בעיקר כשהוא ישן).
הבינונית היא הילדה הכי חמודה בעולם.
והגדול הוא בכלל לא חמוד. הוא handsome and manly (מה שנכון)._

[אהבת_עולם*]

שחף אהובתי
עניתי לך בדף שלי, גם על מה שכתבת עכשיו, וגם על השאלה על השפירית ועוד משהו.

@}

[תמי_אמא_לשתיים*]

שחף הי,
גם אני הרגשתי פליאה ואפילו ורטיגו קל של הזדהות כשקראתי אותך בבלוג שלך וגם אצל אהבת.
אני לא קיבוצניקית אבל אבי כן והרבה צלקות נוצרו שם, מה גם שחודשים ארוכים בילדותי ביליתי בקיבוץ אצל הסבא והסבתא, והתיאור שלך את הפער בין אהבת המקום ובין הרתיעה מהאנשים מאוד מוכר לי.
נגעו לי במיוחד הדברים שלך על האופן שבו הזוגיות הטובה לא יכולה היתה לרפא את הילדה מפעם (אבל כן השפיעה הרבה על האישה של היום). אני תוהה על היכולת (הידע אולי) לבחור בן-זוג נהדר בגיל צעיר ועם נפש נסערת, בחירה שאני מודה עליה בלי להבין איך התאפשרה. מענין גם הענין העדתי, אם נסרב לרגע להדחיק אותו כ"לא חשוב" - לדעתי הוא כן חשוב - קטע שגם אצלכם צירוף כזה. איך נוצר הקשר בינכם?
אפילו מבחינה מקצועית היה לי הרושם שיש איזו קירבה ביננו, אבל אולי אני טועה. אני בתוך האקדמיה.
ממשיכה לעקוב אחרייך. הדרך שלך מרתקת.

[תמי_אמא_לשתיים*]

אולי בגלל איזה יסוד מאוד לא הרסני, במובן של הרס עצמי, שהיה מתחת לנפש הנסערת, ומשך אלינו את מה שהיינו צריכות כדי להבריא, להשתקם?
כן, כן, כן! אני מנסה להאמין בדיוק בזה ולהפוך את היסוד הזה לפנס שמאיר את הדרך לשינוי ולתיקון.
קטע, מושג ה"אחר" עומד במרכז העניין המחקרי שלי.
שתהיה שנה טובה יותר

[תמי_אמא_לשתיים*]

לגבי השאלה שלך: בן הזוג שלי הוא בן זקונים, הקטן מתוך 6 ילדים, קטן בהפרש די גדול כך שטופל ופונק מכל עבר, ההורים שלו היו עבורי הדוגמא להורות טובה. אני מבינה ששלך הוא הבכור?
כנראה שלא נמצא באמת איזו הכללה שתסביר את העניין...

[סלט_פירות*]

שחף, היכן אתם? יכול להיות שאנחנו קרובות גאוגרפית?

[הגבירה_בחום*]

הי שחף יקרה.
כמה טוב לראות אותך אצלי בדף.
לא ידעתי את העובדה הזו על אקהרט טול, אבל אני בהחלט יכולה להבין אותו
וואוו.. התחלת ללמוד יוגה.. כמה מרגש. כל שאני יכולה לומר, שהיוגה כמו כל דרך מעמיקה, היא עבודת חיים, והיא תהליך ארוך טווח שמלווה ומשפיע על כל רובד בקיום, לוקח לדברים זמן להיטמע, אם עובדים עליהם נכון. אני בטוחה שבקרוב יפלו הנשימות למקום הנכון (בעיני, הן אולי המרכיב הנפלא והמשמעותי ביותר בה) ויכולה לומר שככל שמתעמקים בה פנימה, מגלים שהנשימות הן אולי הדבר המבלבל פחות בה
בכל מקרה, שמחה מאוד שכתבת לי, ושמחה בשבילך על ההתחלה החדשה ואם בא לך לשתף בעוד חוויות, כמובן אשמח לשמוע.
@}

[עדינה_ניפו*]

_בואו נדמיין שאנחנו בים. יום יפה, לא חם מדי, אתם קוראים עיתון ושותים קולה. הילד משחק במים ליד.
דמיינתם? יופי.
פתאום אתם שמים לב שהתקדר, הדגל התחלף לשחור, הגלים סוערים והמצילים חופזים למים בהסטריה. מישהו טובע. איפה הילד? הוא הרגע היה פה. "ילד!" אתם צועקים. "ילד איפה אתה?" . החוף התרוקן. הילד איננו. צעקות. צווחות אמבולסים נשמעות ברקע.
יש? מצוין. תתרכזו בתחושה של הגוף. המוח מוצף בארנלין. השרירים דרוכים.
עכשיו, תשכחו את כל הסיפור. סתם, לא הייתם בים. הילד במיטה. אבל המוח עדיין נשאר במוד של סכנה. טורים גבוהים. והכתפיים. כן, ככה, בדיוק.
עכשיו ככה שנה. שנתיים. בעבודה. תוך כדי בילוי. כשצריך להתמודד עם בעיות. כשאתם מתעוררים באמצע הלילה, מתים מעיפות ולא מצליחים להרדם בחזרה._

וואו, פעם ראשונה שאני קוראת כאן.
מצד אחד הקטע הזה מפחיד אותי ומצד שני מנחם. אני חווה את החיים שלי בדיוק ככה כבר מספר חודשים.
מפחיד, כי כל דבר כמעט מפחיד אותי.
מנחם להרגיש לא כל כך לבד בעולם הזה (אני מדברת על העולם הקטן והמסויט שבו אני מרחפת רב הזמן).
אני מקווה שהחיים שלי לא ייראו ככה עוד הרבה זמן. בעצם אני נחושה שלא להרגיש ככה עוד הרבה זמן.
מנסה לא להיאבק עם מה שאני עוברת.
בעלי אומר שזה כמו שאני עומדת באמצע אוטוסטרדה ומנסה לעצור את התנועה שדוהרת מולי.
זה הרי בלתי אפשרי לעצור את התנועה ובכל זאת רב הזמן לא מוצאת את הדרך להיכנע לזה, להרפות, להירגע. הפחד הוא גדול מידי.
לעומת זאת מכיוון שאני יודעת ברמת ההגיון לפחות שזה לא המצב ה"רגיל" שלי, שפעם (אפילו לא מזמן) עוד הרגשתי טוב ושמחתי לחיות אני משתדלת להזכיר לעצמי שעוד אחזור לחיות את החיים שלי בשמחה וזה נותן לי תקווה.

זהו, אין לי עוד מה להוסיף פשוט השתוממתי לקרוא את התיאור שלך, כל כך הזדהיתי.
אני כל הזמן מסבירה את זה כך: זה כמו להתעורר מחלום רע, מסיוט גהינום ולגלות שזה לא היה חלום אלא המציאות של חיי. זה נורא.

המרגיעון: כולנו זקוקים לחסד.
אכן.

[אהבת_עולם*]

אני ציטטתי אותך (ואת תמי) בדף על השימוש במושג חוויה מתקנת, מדברים שכתבתם בבלוג שלי.
אם יש איזו בעיה עם זה (אם נגיד לא נוח לך עם זה או שאת רוצה שאצטט בלי השם שלך) - בבקשה כתבי לי.

[אהבת_עולם*]

אוקיי, שיניתי. אני מקווה שזה בסדר עכשיו, אנא תבדקי.
וסליחה אם הרגשת עם זה לא נוח לפני כן.

דווקא מעניין לשמעו מה היה לך לומר בדף ההוא....

[שחף_אהובי*]

בסוף השבוע היינו במסיבת יום הולדת באולם כזה שיורים כדורי ספוג אחד על השני. עמדנו אני והגבר על המרפסת שמשקיפה על האולם מלמעלה והסתכלנו.
הגדול נהיה חתיך. גבר קטן. כולו בן 10,אבל אנחנו משפחה של גונזילות, אז הוא נראה 13 בכיף. ( הוא טוען שהעובדה הזו אומרת גם שמותר לו לראות סרטים שמדורגים 13+. מצחיק מאוד).
די מהר התברר שאנחנו לא היחידים שחושבים ככה. גם ילדה אחת, מה ילדה – נערה! אישה קטנה! חתיכה! עם ציצים! בגדים מושקעים וזה. עמדו וירו כדורים אחד על השני. אבל אז נגמרו לו הכדורים והוא היה צריך לרדת למטה לאסוף עוד. והיא הולכת אחריו כל הדרך ומיידה בו כדורים.
וככה זה המשיך שעה שלמה – הוא הולך והיא אחריו.
הוא הולך לשחק עם החבר שלו והיא אחריו.
הגבר הלך לברר פרטים (רכלן). התברר שדוקא הילד (המחונך ומנומס, ברור) היה נחמד אליה והציע לה לשחק ביחד, "אבל היא לא מדברת אנגלית!"
אז המשכנו לעמוד על המרפסת ולצפות מרותקים. ממש כמו reality TV .
אז מה בעצם רציתי להגיד?
א. איזה שובינסטים נאלחים כפולי מוסר אנחנו. אם זה היה ילד בן 13 שרודף אחרי הבת שלנו, היה לוקח לגבר בדיוק שתי דקות לרדת למטה. ולא בשביל להתעדכן ברכילות.
ב. ממתי בדיוק המציאות נהיתה חיקוי לתוכנית מציאות?

[שחף_אהובי*]

המהנדס עושה אמבטיה.
הפרוייקט הנוכחי: הנוסחה המדויקת לערבוב המושלם של מיים חמים, מיים קרים,2 שמפויים וסבון.
אמא! בואי הנה!
לא יכולה.

מכריז בדרמטיות: ועכשיו לנסוי הבא אני צריך מתנדב!
ואני בוחר - אותך!
<למקרה שלא הבנתי> שחף!

---

לילה.
אמא!!!!!!!!!!!!!
רצה בהיסטריה. עכביש? נחש?
גמרתי את הדף של "איפה וולדו" !
מצוין. לילה טוב.

אמא!!!!!!!!!!!!!!!!
אם אני אגמור את הדף הזה, ישארו עוד 5 דפים!

אמא!!!!!!!!!!!!!!!!
יותר אני לא אקרא לך אף פעם, never ever again !

אמא!!!!!!!!!!!!!!
עד מחר בבוקר.

למה הוצאנו אותו מהמיטה המשפחתית?

[שחף_אהובי*]

למה, באמת, הוצאנו אותו מהמיטה המשפחתית?
רצינו לעשות משהו לבד, כזה מין... מין... מקס... דרקס... עומד לי על קצה הלשון.
מאמי, מה זה הזה שרצינו לעשות?
אה, אתה ישן?
מה אתה כועס, בסך הכל שאלתי. מה קרה? טוב, טוב, תחזור לישון.

[קן_לציפור*]

יקירתי, קודם כל
שימי לב, שעדכנת הבוקר, גרסה לא מעודכנת של הדף שלך. מנובמבר חסרים חומרים.
אפשר לסדר את זה. דברי עם דף הקפאת האתר.

[ב_עילום*]

הי שחף.
שמחה שחזרת לכתוב.... וקראתי את התגובה שלך אצלי לפני ההקפאה... המון תודה.

קראתי את מה שכתבת כאן היום ואשמח להסבר. אני לא כל כך מבינה. מי הדמויות הללו?
(אני מעדיפה לעשות צחוק מעצמי ולשאול מאשר להעמיד פנים שאני מבינה ולא להבין כלום)

[פלונית*]

_מה שאני יודעת זה שבגיל חמש, אולי, לא ברור הגיל האמיתי שלי, מצאו אותי והגעתי למשרד הרווחה, ומשם הגעתי לקיבוץ. זה היה נראה הגיוני. הייתי בלונדינית ואינטליגנטית מדי בשביל למסור אותי למשפחות אומנה, ואימוץ אי אפשר כי אף אחד לא ידע מי ההורים שלי.
בקיבוץ, הם חשבו, במילא היא תהיה בבית הילדים כמו כולם, ובערבים נמצא לה משפחה מארחת נחמדה_

פוווווו, נעתקה נשימתי שקראתי..חיבוק ענק .

[שחף_אהובי*]

אוי, סליחה - לא חשבתי שמשהו קורא כאן. פיקטיבי! פיקטיבי!
עבר ל מותחן אינטרקטיבי דף זמני

[קן_לציפור*]

טוב, לאור הדף החדש שפתחת, אכן מתחזקת בי ההשערה של מה שלדעתי הפרטית והקטנה, ראוי וכדאי שתעשי בזמנך הפנוי
(זוכרת? בסופותו ערב?)

[עירית_לוי]

הי, עניתי לך אצלי.

[עירית_לוי]

בהצלחה במסע

[קן_לציפור*]

זיהיתי שזה מאותו ערב. אבל זוכרת את מה ש"זרקתי" לך בסוף אותו ערב?
אולי בכ"ז תארגני סביבך קבוצה שרוצה לכתוב?
יש לך את זה!

[הגבירה_בחום*]

תודה @}

[מי_מה*]

לפי כל הסימנים, את בת כיתה שלי בכלל...
בינתיים לא מעזה לשלוח לך מייל כדי לברר.

[מי_מה*]

טוב, כבר לא צריכה לשלוח מייל. אם לא הייתי שיכורה קצת אתמול אז הייתי מבינה בלי שום ספקות (הרי לא יתכן צירוף מקרים של המורה ז' מכתה ד' ועוד הספר 'שמנונית'). כשפתחת את הדף פסט טראומה קיבוצית, לא נכנסתי, כי אני עייפה מלהאשים את הקיבוץ ויש לי איזו רתיעה מזה, מה שנדפק נדפק ויאלה, ממשיכה הלאה. לא ידעתי שזה דף בלוג...
בחלוף המבוכה הראשונית, אני אומרת יאללה, סבבה, ניפגש פה.. זה יותר מאפשר שיחה מאשר בין הילדים ב'בא-לגן'. ואת כותבת מקסים ומרגש לפגוש את הצד הזה.
שיהיה סופשבוע נעים וחמים (אנחנו פה מקטרים על הקור אבל זה כסף קטן לעומת מה שאצלכם).

[סאלוש*]

_למה, באמת, הוצאנו אותו מהמיטה המשפחתית?
רצינו לעשות משהו לבד, כזה מין... מין... מקס... דרקס... עומד לי על קצה הלשון.
מאמי, מה זה הזה שרצינו לעשות?
אה, אתה ישן?
מה אתה כועס, בסך הכל שאלתי. מה קרה? טוב, טוב, תחזור לישון._

חה חה חה... גדולה (-: הצחקת אותי בטירוף.

[קן_לציפור*]

"אני חושב שעלית level. המוח מרגיש שעכשיו אפשר להתמודד עם רבדים יותר עמוקים ויותר כואבים והוא מרשה לפתוח קופסאות שהיו סגורות עד עכשיו ולתת לכאב שהיה כלוא כל השנים האלו לצאת החוצה"
גם אני חושבת כמותו.

מה שלומך? אני לא רואה אותך כותבת... או שמא פיספסתי?

[קן_לציפור*]

ראיתי את התמונות. אני מאמינה בכל מאודי שמה ש את רואה בהם, זה מה שיש. כל שאר התגובות עליהן זה סוג של השלכה שלי, נניח, על התמונות שלך.
למשל, ראיתי הרבה שמחה ופשטות בתמונות. זה אומר שזה מה שאת הרגשת? ממש לא. אז לא כתבתי כלום...

הבלוג חוזר לי יותר מדי לנקודות שכבר הייתי בהם וחשבתי שכבר עברתי, מבאס. בא לי להגיד לך: אל תתבאסי, זה חזרה זמנית ובדרך כלל את חוזרת למקום הזה ממקום קצת שונה. אם תזהי את השונות הזו, עדינה ככל שתהיה, את תהיי במקום אחר. כמו שכתבת על השלג...

וכן, גם אני קצת פחות כותבת. אבל קוראת...

[חברה_שלך*]

שחף, חיפשתי אותך, שלחתי לך אימייל... את יכולה להציץ בבקשה בתיבה שלך?

[שחף_אהובי*]

לא קיבלתי שום אימייל!
תנסי שוב [email protected]

[אהבת_עולם*]

שחף, מצטערת שלא עניתי לך בזמנו בקשר לתמונות.
ראיתי אותן, לצערי במטושטש (יש לי בעיה עם המסך), התרשמתי באופן מסוים (עד כמה שיכולתי, כי לא ראיתי אותן ברור), אבל לא היה לי כלכך מה להגיד.
בכל אופן, לא משהו שאחרים לא אמרו.

רק היה לי חשוב שלא תחשבי שהתעלמתי מהשאלה.
פשוט לא תמיד יש מה לומר.

מחכה להמשיך לקרוא אותך. (אני קוראת גם כשלא מגיבה. זה קורה די הרבה לאחרונה )

[אהבת_עולם*]

חזרתי היום לכתוב לך עוד משהו:
לפני כמה ימים קראתי פוסט שלך אצל ב עילום, שהיה ממש מקסים בעיניי.
אז העתקתי לי אותו לדףבית.

תודה !

[ב_עילום*]

הי שחף.
הייתי מעדיפה לכתוב לך משהו במייל ולא בפומבי.
בכללי- אני לא מאמינה בטעויות.

מאמינה שאם דברים קורים, נאמרים, נכתבים... הם אמורים לקרות, להאמר, להיכתב...

יש להם את הסיבה שלהם גם אם הם לפעמים לא נעימים.

אני אוהבת לקרוא את סיפור מסעך וגם אם החלק האחרון הוא מטלטל..... זו סיבה עבורי לעבודה אישית שלי....

[אהבת_עולם*]

גם אני רציתי לכתוב במייל, אבל אז היה נדמה לי שחשוב שאני אכתוב את זה בדף.

[ב_עילום*]

לא, לא השתתפתי בסדנא שלו.
זה עדיין מסקרן אותי, כך שאולי בהמשך.

[ירח_לבן*]

הי תודה על העזרה. ניסיתי אבל ירד לי בלי סאונד. כתבתי גם ב הרצאות מומלצות
יש לך רעיון למה ואיך?

[אהבת_עולם*]

שחף, למה את הפרטים שאילת כתבה לך על ההומאופתיה 'דחפת' לתוך 'פרשת אילת'?
מה הקשר בין זה לבין 'פרשת אילת'?
יש כאן הרגשה של זלזול וחוסר הערכה כלפי ההשקעה של אילת בדברים שהציעה לך (גם אם לא מתאים לך להיעזר בהם).
ובאופן כללי, זה עושה הרגשה לא נעימה.

(מה גם שאנחנו אפילו לא יודעים בוודאות שמדובר באותה 'אילת')

[שחף_אהובי*]

ובמחשבה שניה אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים, כי זה נראה לי חשוב.
אני דוקא מאוד גאה בעצמי על תחילת ההתגברות על הלך רוח כנוע . אני יודעת שאילת השקיעה והכל, ועדיין זה הבלוג שלי והמרחב הפנימי שלי, ואני יכולה להגיד - לא.
על זה לא בא לי לדבר עכשיו.
תשימי לב שאין כאן שום שיפוטיות כלפי הפוסט עצמו או כלפי אילת, ואין שום כעס או טינה, אלא, מבחינתי, הערה עיניינית. אני לא רוצה להתעסק בנושא הזה בבלוג שלי , אבל הוא מאוד מתאים במקומות אחרים.

[אהבת_עולם*]

אוקיי, אני ממש יכולה להבין אותך. הייתי הרבה פעמים במקומות כאלה שאנשים ייעצו לי דברים מכוונה טובה, אבל לי זה לא עשה טוב.
וכל הכבוד שאת יודעת להגיד מה מתאים לך.

יחד עם זה, גם אם בחרת למדר את ההודעה שלה, אני חושבת שהיה ראוי למצוא לה מקום מתאים, ולא בתוך 'פרשת אילת'. כי אין לזה שום קשר למה שהיה אז עם אילת, וזה עושה הרגשה כאילו את דוחה את מה שאילת כתבה רק בגלל שזו היא. ואם זו לא הייתה אילת אלא מישהו אחר שמציע לך טיפול בהומאופתיה, לאן היית מכניסה את זה?

כמובן שאת גם לא חייבת לשמור את זה בדף הבית שלך, ואולי אפשר היה לשאול את אילת לאן מתאים לה להעביר. אבל אם כבר העברת לדף הבית שלך - לפחות שיהיה מורגש שזה בצורה מכבדת.

[אהבת_עולם*]

וחשוב לי להדגיש שוב שזה שיש משהו שמפריע לי בהתנהלות שלך, לא אומר על מה אני מרגישה כלפייך באופן כללי.
אז בבקשה תראי את זה כמשהו נקודתי.

[שחף_אהובי*]

ככה זה נראה מהצד שלי:
ביקשתי ממנה להעביר אליה או לדף של התרופות. עברו כמה ימים והיא בחרה לא להעביר. זה פוסט שלא נעים לי ועושה לי רע ומבחינתי אני רוצה למחוק אותו.
רק מתוך כבוד לזה שזה היה פוסט ארוך ומושקע לא מחקתי אלא העברתי. העברתי למקום מוצנע כי אני לא רוצה להרגיש בנוכחות של הפוסט בדפים שלי.

[אהבת_עולם*]

אני לא זוכרת שביקשת ממנה להעביר את זה. אני כן זוכרת שהיא שאלה אם היא יכולה לכתוב אצלך את פרטי הרופא ואמרת שלא.
אבל אולי פספסתי את הבקשה שלך.

בכל מקרה, לא משנה כבר.
לדעתי, אם זה מפריע לך, את יכולה להגיד לה, ולמחוק את זה לגמרי גם מפה. זה לא שאת חייבת לשמור את זה.
אם את מסבירה בצורה אמפתית (או מכבדת, או מה שזה לא יהיה), אני משערת שזה מתקבל.

[שחף_אהובי*]

אני לא מסכימה עם הגישה שלך, אבל זה יאלץ לחכות לשבוע הבא כי אני יוצאת לחופש.

[אהבת_עולם*]

אני לא מסכימה עם הגישה שלך
לא הבנתי עם מה את לא מסכימה?

הרי בסופו של דבר קיבלתי את דברייך, וגם אמרתי שלדעתי את לא חייבת בכלל לשמור. (עם זה את לא מסכימה?)

טוב, שיהיה לך חופש נעים וממלא בטוב.

[יוטי_בעיר*]

שחף, את כותבת כל כך יפה.
יש לי דמעות בעיניים כשאני קוראת אותך.

[קן_לציפור*]

תודה על ההתעניינות. אני יותר מבסדר, בשבוע האחרון. מנסה לעכל את חיי. בטח אכתוב בקרוב.
ואצלך? נשמע שיש התפתחויות. אני כרגיל מחכה בסבלנות ורצה לקרוא כשאת מפרסמת....

[קן_לציפור*]

שלחתי לך מייל, אישי
יום טוב

[ליירה_24*]

היי שחף!
לא הברחת אותי מהדיון - דווקא מאוד נהניתי!
הפיצפונת שלי פשוט מצמיחה שיניים (או ככה נראה לי לפחות), ולא יורדת לי מהידיים לרגע, ישנה לכמה רגעים ומתעוררת,
כך שאני לא מסוגלת לעשות כלום מלבד להיות איתה.

תודה על הקישור!

[חברה_שלך*]

היי שחף, שלחתי לך מייל @}

[מיטה_מתקפלת*]

נחמד למצא ציטוט שלי בדף שאני קוראת כבר זמן מה באדיקות רבה...
@}

[יוטי_בעיר*]

את נהדרת!
לא כתבתי שילדתי, אנשים פשוט ידעו שזה צריך להגיע וכבר ניחשו .
המון תודה @} .

[ב_עילום*]

הי לך. @}

חזרתי קצת... ואני רואה שגם את.

כיף לפגוש אותך כאן ומה שלומך?

[תבשיל_קדרה*]

שחף, הכל בסדר?

[אמא_ללי*]

הי שחף
אני פסיכולוגית (לא קלינית), אשמח לעזור. מוזמנת לכתוב לי בדף הבית או בפרטי [email protected]
הלה

[גילי_חן*]

מחירים לאחסנה: אנחנו איחסנו בית שלם (המון המון דברים!) ב- 700 ש"ח לחודש
אצל זוארץ בקרית ביאליק
תבדקי כמה הוא ייקח לכם על 10 מ"ר

[אמא_נמרה*]

עדין בתוקף.

[פלוני_אלמונית*]

נעלמת מהאתר הכל בסדר אצלך?