שובה של האישה הפראית בלוג

[אנונימי]

דף בלוג

[האישה_הפראית*]

שלום יקרים ויקרות.
חברה באתר האהוב הזה מזה זמן.
בחרתי שם אחר. לדף חדש, נושא חדש.
בדף זה אשתף בתהליך חזרתי לעצמי, לפראית שבי, זו האינסטינקטיבית, הייצרית, היצירתית, המרגישה, החושנית...הישות האמיתית המפעמת בתוכי, זו היודעת הכול עוד לפני שדברים קורים, המחוברת לכוח עליון כביר ממנה. שבה הבייתה, אל חיקה של
זו שלפני טראומות או סירוסים נפשיים שידעה , לפני שמצפים מימך להתנהג כראוי,למען כולם,
יפה" "כמקובל, "נחמד"...
אשתף ברשותכם דרך ראשי פרקים את המסלול המיוחד אותו עברתי, האישה הפראית שבי עברה..מקווה שכול אחת מיכן תזדהנה עם לפחות אחד מהתהליכים ותתעצם מהם...כי זה נראה לי אוניברסלי...
1: האישה הפראית שבי חיה ונושמת, רצה באושר בשדות מרחב ומגלה את נשיותה וכוחה ...
2: האישה הפראית שבי לא נכנעת לחוקי החברה ורוצה ללכת עם הטבע הפראי שלה עד הסוף: היא הולכת ללמוד ריקוד בלונדון.

[האישה_הפראית*]

תודה גמדה קטנה

[האישה_הפראית*]

היא חיה ופועמת בי מימים ימימה.
דרך דמויות אחרות ,חיצוניות,אני רואה אותה משתקפת אליי. כולן יפות, נשיות, מוזרות בחופש שלהן...מעוררות פליאה, ממגנטות..לקח לי זמן להבין שאת עצמי אני רואה בהן.
מהדמויות בטי בלו, ניקיטה, גרציה (מהסרט האיטלקי רספירו), פרנסס פארמר,...כולן נשים יוצאות דופן ומדהימות שנישבו בדרכן בידי אדם, חברה, נסיבות כואבות או גורל קשוח...כולן איבדו שערות מפרוותן, כולן נאלצו "להתביית"..(ללא הצלחה).
למרות הדיכויים, האישה הפראית שאני הרימה ראש ,התאוששה ועלתה חזרה מעלה, ויהי מה...
לא במקרה אנו מזדהות עם דמויות מסויימות...והנה, כול כך במשותף יש להן...הן קיימות בתוכינו, כול אחת בדרכה..
האישה הפראית מיוחדת, נשית, יפהפיה, ייצרית, יצירתית באופן מיוחד.. הגיעה זמנה לצאת , לנער את הפרווה, ללקק את הפצעים להמשיך במסעה,לאחר מנוחה ונסיגה ארוכה עקב פציעה..
כעת היא חזקה וחופשייה מתמיד.
אני קוראת לכול הנשים כאן להצטרף אליי למסע הזה, ולהביא את האישה הפראית שבהן להתעוררות וחגיגה נשית@}

[האישה_הפראית*]

כבר אי אפשר "לעבוד "עליי.כבר לא אקשיב אם אראה שחור ויאמרו לי בתקיפות שזה לבן...
לא מוותרת על האינטואיציה הנשית שבי יותר..
מביטה סביב ורואה גברים ונשים מסורסים. כול אחד בדרכו. נתן שיסרסו אותו או שלרוב סירס את עצמו.
אחת, חברה מילדות, סירסה את יכולת השירה שלה, והיום היא מזכירה בחברה גדולה...
היא אפילו לא שרה להנאתה, בשום חוג, בשום מקהלה. ולעיתים היא נתקפת מרה שחורה ופניה מרצינות. לעיתים קרובות היא סובלת בדלקת בגרון. אני אומרת לה שהגרון זועק אליה שתשחרר אותו..והיא אומרת לי עזבי..אחרי כול כך הרבה זמן, אני כבר אשת משפחה, יש דברים יותר חשובים בחיים..
ואין! אין דברים יותר חשובים מאשר לחיות את האישה הפראית, את האמת הפנימית, את ההוויה העמוקה ביותר שלנו!
זמן התעוררות הגיע...

[יעל_חזון*]

נפלא, אני אתך אחותי, מכירה את התהליך תחילתו אמצעו והמשכו (את סופו לא אדע...)
מבלי להיכנס לפרטים, הפראית שלי יכולה היום לשבת גם ב"חוגי הבית."
מרגישה שהדמויות מתחילות להתאחד לכדי אחת.
כבר לא : או או , אלא : גם וגם.
מלבד הפראית יש בך גם את ה"מאורגנת", גם לה מגיע לחיות בכבוד...קבלי גם אותה באהבה, ותשלימו, כך תחיי בשלום, בשלמותך.
כמובן שאין כמו הפראית לשמח את הלב

[חוחית*]

ואין! אין דברים יותר חשובים מאשר לחיות את האישה הפראית, את האמת הפנימית, את ההוויה העמוקה ביותר שלנו!
נכון מאוד!!
יפים הדברים שכתבת, מזדהה מאוד עם תהליך פינוי המקום לאישה הפראית שבכל אחת מאיתנו.
לשיר, לרקוד, לצחוק, לבכות- לבטא את עצמנו בכל דרך שנראה לנכון.
@}

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני איתך.
קוראת, מבינה. מאד יודעת מה קורה כשעוזבת את האישה הפראית שבי, כשבוגדת בה, כשלא מקשיבה לה.

[האישה_הפראית*]

מתוקות, יקרות, מקסימות!
תודה על התגובות @}

ממליצה בחום רב לקרוא את "רצות עם זאבים"....זה פשוט ספר חובה לכול אישה שרוצה לחזור לטבע האמיתי שלה, ליצירתיות, לחופש!
אחזור מחר ואכתוב...נורא עייפה הערב...
לילה טוב לשבט הנשים "הפראיות , החופשיות והעוצמתיות" המדהים של "באופן"..@}

[האישה_הפראית*]

בוקר...עושה מדיטציה כדי למצוא אותה, להעיר אותה, להתחבר אליה עוד לפני הקפה..

_מלבד הפראית יש בך גם את ה"מאורגנת", גם לה מגיע לחיות בכבוד...קבלי גם אותה באהבה, ותשלימו, כך תחיי בשלום, בשלמותך.
כמובן שאין כמו הפראית לשמח את הלב_

כנראה שלא הובנתי...
לא מדובר על פראית במובן של ההיפך מאירגון...אלא על פראית במובן של העצמי האמיתי, המהותי, זו המשוחררת, ההולכת אחר האמת שלה, האמיצה, היצירתית.. אבל זה אולי גם פן מסויים, מה שכתבת.@}

לשיר, לרקוד, לצחוק, לבכות- לבטא את עצמנו בכל דרך שנראה לנכון.
בדיוק כך!!! לבטא את עצמינו,בחופשיות, בשחרור, ללא חשש. לשקם את הזאבה הפצועה שבנו.(כול אחת מהסיבות שלה) ולתת לכוח הנשי הייצרי לעלות על פני הקרקע...

[רוקדת_לאור_ירח*]

מאד אוהבת את "רצות עם זאבים" מאז שיצא בעברית בערך... חוזרת אליו אחת לכמה זמן להיזכר.

[האישה_הפראית*]

מאד אוהבת את "רצות עם זאבים" מאז שיצא בעברית בערך... חוזרת אליו אחת לכמה זמן להיזכר.

מדהים נכון?

אשרייך אחות,

תבורכי בהשראה!@} @}

[עין_הסערה*]

מאד אוהבת את "רצות עם זאבים" מאז שיצא בעברית בערך... חוזרת אליו אחת לכמה זמן להיזכר.
גם אני...

למרות שבחיים שלי נראה כאילו האשה הפראית איננה נמצאת כלל, אני רואה אותה, מציצה בין הסדקים, פה ושם. נותנת לה קצת מקום להתבטא, בתוך כל היומיום המלא מחוייבויות-לא-פראיות-בעליל.

ולאחרונה גיליתי שהאינטואיציה שלי דיברה אלי מספר פעמים, לא הקשבתי לה, לא פעלתי לפיה וכעת הבנתי כמה היא צדקה.

[רוקדת_לאור_ירח*]

_אשרייך אחות,
תבורכי בהשראה!_

תודה. אכן, מדהים. עשית לי חשק לחזור אליו (ובכלל אין לי עותק משלי, אבל יש לי תמיד ממי לשנורר לכמה זמן ולהחזיר).

[יעל_חזון*]

במעגל נשים שעשינו בסגול, ניסינו להתחבר אליה , לפראית.
מדהים עד כמה כל אישה מכירה אותה, ועוד יותר מדהים עד כמה בשביל כל אישה זה אומר משהו אחר.
נשים דיברו על כל מה שהן באמת. מה שהן אוהבות, איפה שהן מרגישות טוב.
החברה והתרבות: האם הם עוצרות אותה?האם הפראית יכולה להישאר חיה ונושמת בתוכן ולחיות בשלום איתן?
אני יודעת שכן, אך זו הרבה פעמים נישמט ממני ובורח לאיזור מעונן..

[האישה_הפראית*]

החברה והתרבות: האם הם עוצרות אותה?האם הפראית יכולה להישאר חיה ונושמת בתוכן ולחיות בשלום איתן?

נראה לי, שהחברה והתרבות עוצרות אותה אולי רק במובן מסויים, אבל אם אישה באמת מחוברת לאישה הפראית שבה, אפילו אם היא דתייה, או חוזרת בתשובה, היא כבר תמצא דרך לבטא אותה...
כשמתחברים אליה, נוסף מן ערך מוסף לאופי, לטבע שלנו, לאופן הראייה, הדיבור, אפילו הצחוק..
כאילו פחות חוששות,פחות מהססות, יותר יצירתיות, יותר עומדות על זכותינו להיטיב עם עצמינו ועם צורכינו... את מסכימה יעל?

מרגישה שעצם זה שאנו בכלל מודעות אליה, שהיא קיימת בתוכינו, כבר מחזקת אותנו...
אצלי זה מתבטא בהתעוררות גדולה לאחר תרדמה עמוקה..עליה הבטחתי וגם אפרט בהמשך היום , (מקווה מאוד שאמצא זמן לחזור היום.. רוצה לשתף במה שכתבתי בתחילת הדף.
יום מדהים ,פראי ומעצים לכולן!!

[האישה_הפראית*]

הנה היא חוזרת.
בחלום היא באה אליי הלילה. היא אומרת לי :" את איתי"...
פראית, יפהפיה, משוחררת ביצירתיותה, מיניותה,...
הבנתי שאני זו היא. אני לא צריכה להתאמץ בקשר לנשיות שלי. אני כבר אישה, בורכתי. מה שכן, צריכה לאפשר לפראיות שבי, ליצירתיות, למבט הישיר בעיני,יופיי והכשרון שבי, פשוט לזרום החוצה, כמעיין נובע, ללא חשש ופחד.
נגמרו הימים של ה"נחמדות"..הפחד הזה מהכוח שבי, על מנת להבטיח שיחבבו אותי...
הכי חשוב לי היום לחבב את עצמי. לא, לאהוב את עצמי. הבנתי שאני ,התשוקה שלי- הכי חשובה. להיות נאמנה לעצמי, יותר חשוב מאשר להיות מתחבבת על אחד השכנים, לדוגמא..(אגב, אפשר להישאר נאמנה לחופש שבי ועדיין להתחבב על הסביבה..אפילו להיפך...)
וזה מתבטא ב: לשמור על קול צלול ונמוך,(כשמדברים מתוך הילדה הקול נעשה פתאום גבוה), ליצור(לקנות קנבס וצבעים ולחזור לצייר)
להתאהב בעצמי, כן, מותר...
לעבוד על פרוייקט חדש.
להיזכר ברגעים ותקופות בהם הפראיות שבי הייתה בשיאה והביאה לי כול כך הרבה טוב..
לדעת שגם בתקופות של קושי,ירידה או לא משנה מה, אפשר לעלות שוב מחדש, ולהתחזק מזה עוד יותר.

היום יוצרת, נפרדת מהגישה המתיילדת, שממש כבר לא רלוונטית, צברתי כוחות מחודשים, מטפחת את הדרך החדשה, צועדת אל החופש בביטחה. הללוליה.

[האישה_הפראית*]

נשים דיברו על כל מה שהן באמת. מה שהן אוהבות, איפה שהן מרגישות טוב

זה בדיוק זה! לדבר, ובעיקר להיות כול מה שאנחנו באמת!

[ארני_ש*]

(-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

לשמור על קול צלול ונמוך
מצחיק. קשה לי עם נשים שמדברות גבוה, בעיקר אם הן נשים שאמורות להיות סמכות. לפני איזה חודש הלכתי לאיזה ערב סדנאי שהנחתה אותו מישהי. היא סיפרה על קורס שהיא מעבירה ואני מודה שכשחשבתי על אם בא לי בכלל להירשם (וזה לא היה אופציה בגלל המחיר שהיה לי יקר) אז חשבתי שלשמוע את הקול שלה כל הזמן ישגע אותי. זה קורה לי לפעמים מתוך התרגשות לרגע, לכולנו יש רגעים כאלה. אבל להיות בחברת נשים שמדברות ככה כשגרה קשה לי, בעיקר אם הן אמורות להיות נשים בשלות ולהקרין איזו סמכות כי אני שואלת: רגע, למה היא לא נותנת לעצמה מקום?
האמת, פשוט חשבתי שאם היא היתה באה אלי לעבודה אישית בעניין יצירתיות, או צמיחה, הדבר הראשון שהייתי עובדת איתה הוא הקול שלה בהקשרים העמוקים שלו.

מאד נהנית לקרוא אותך, את מדוייקת/מדייקת לי.

[פוני_הקסם*]

שלום,
רציתי לשאול, למה את רוצה להיות פראית?

[האישה_הפראית*]

_קורה לי לפעמים מתוך התרגשות לרגע, לכולנו יש רגעים כאלה. אבל להיות בחברת נשים שמדברות ככה כשגרה קשה לי, בעיקר אם הן אמורות להיות נשים בשלות ולהקרין איזו סמכות כי אני שואלת: רגע, למה היא לא נותנת לעצמה מקום?
האמת, פשוט חשבתי שאם היא היתה באה אלי לעבודה אישית בעניין יצירתיות, או צמיחה, הדבר הראשון שהייתי עובדת איתה הוא הקול שלה בהקשרים העמוקים שלו._
נכון, נכון, נכון! ממש מסכימה איתך.
לדבר בקול הנמוך שלנו אומר להישאר קרובות לעצמינו, לא להתרחק מהמהות שלנו.

ואצטט מ"רצות עם זאבים:"..אישה בריאה דומה מאוד לזאב:חזקה,מלאת כוח חיים,מעניקת חיים,בעלת מודעות טריטוריאלית,בעלת כושר המצאה,נאמנה ומשוטטת.עם זאת,הנתק מהטבע הפראי עושה את אישיותה של האישה קלושה,דלילה,ערטילאית,לא נוכחת. לא נועדנו להיות יצורים חלושים עם שיער עדין,נטולי יכולת לזנק,לצאת למרדף,ללדת או ליצור חיים. כשחיי הנשים נתונים בקיפאון, בשיממון,מגיעה תמיד שעתה של "האישה הפראית להגיח:זו השעה של החלק היוצר של הנפש להציף את הדלתא...
@}Z@}

[האישה_הפראית*]

קשובה לגוף שלי יותר מתמיד. לצרכיו.
מבחינה פיזית נשית אני בביוץ בימים אלה.
מרגישה איך הרחם שלי מבקשת להתמלא.
וזה לא רק מבחינה מינית.
מבקשת להתמלא באופן בו אני מביעה צורך בחברה בימים אלה יותר מבשאר החודש
יש לי תיאבון מוגבר
הסקרנות שלי גבוהה בימים אלה
העניין שלי בעולם החיצוני גבוה
.
בניגוד לימי המחזור החודשי, בהם הרגשתי ירידת מתח, נפילת אנרגיה, עצב עמוק ורצון להתכנס בתוך עצמי.
אם רק נקשיב לצורכינו ולמהות הנשית שלנו, נגלה שאני פועלות במחזוריות, נכיר יותר את עצמינו .

[האישה_הפראית*]

http://il.youtube.com/watch?v=1dPDO3Tfa ... re=related
קישור למוסיקה אהובה עליי, איתה אני מתבוננת בירח עם צדק וונוס מאחוריו..