שאיבת חלב ובן הזוג

אנונימי

בוחרת שלא לשפוט את החבֵרה שהזכרתי לעיל, שהפסיקה לשאוב לפגיתה אחרי כמה מקרים שבהם גורשה עם המשאבה מהסלון בבושת פנים ע"י בן זוגה. לא יודעת אם הייתי מצליחה לקיים את החלטתי להתאמץ לספק לה חלב בתנאים כאלה.

"שהפסיקה לשאוב לפגיתה אחרי כמה מקרים שבהם גורשה עם המשאבה מהסלון בבושת פנים ע"י בן זוגה"
טוב, נשמע לי קצת פשטני לומר שבגלל זה הפסיקה. לא נראה לי הגיוני לשאוב בסלון במילא, ונראה לי בהחלט מתקבל על הדעת לא לעשות את זה דוקא מול הפרצוף של הבעל. עם כל הכבוד יש מקום לשמר מתח מיני והשאיבה לא בדיוק מקדמת את זה.

אבל תודי שאת לא יכולה לקרוא לזה בדיוק סביבה תומכת.
אני בהחלט שאבתי פעמים רבות בסלון תוך האזנה למוזיקה או תוך שיחה עם בן-זוגי, וזה מה שהציל את שפיותי.

שליחה על ידי אחת* » 06 אפריל 2007, 19:57

לא נראה לי הגיוני לשאוב בסלון במילא, ונראה לי בהחלט מתקבל על הדעת לא לעשות את זה דוקא מול הפרצוף של הבעל. עם כל הכבוד יש מקום לשמר מתח מיני והשאיבה לא בדיוק מקדמת את זה.

סליחה, אבל ???
אולי זה באמת דיון לדף אחר אבל לא יעלה על דעתי שלא אוכל לשאוב בנוחות , בבית שלי, בסלון שלי.
הנוחות והרוגע גם שיפרו אצלי פלאים את זרימת החלב (כמובן).
ומול בעלי, כאילו דה! אולי זה באמת לא לכל אחד,
אבל זוג כמונו (שרואה זה את זו חופשי בשירותים, שלא להזכיר סיטואציות בלתי מיניות בעליל כמו, נגיד, לידה)
ממש לא מתרגש מזה. ולהשפיע על המיניות? נו באמת

שליחה על ידי אמא* » 06 אפריל 2007, 21:47

ולהשפיע על המיניות? נו באמת
אני לא יודעת אם זה הדף המתאים (-: אבל בא לי לבקש קצת רכות ודרך ארץ בתגובות כלפי מי שחושב או נוהג שונה.
לידיעתך, אחת, יש אנשים שזה משפיע להם על המיניות. אפשר לספר שאצלך זה לא משפיע בלי להעליב את מי שאצלו זה אחרת.
ולמה ברור לך שלידה היא אירוע בלתי מיני? רק כי אצלך היא בלתי מינית? יש שהלידה אצלם היא אירוע אורגזמי, מיני, ועצום יותר מכל אירוע מיני אחר.

_אבל זוג כמונו (שרואה זה את זו חופשי בשירותים, שלא להזכיר סיטואציות בלתי מיניות בעליל כמו, נגיד, לידה)
ממש לא מתרגש מזה. ולהשפיע על המיניות? נו באמת_
הדיון הוא באמת לדף אחר אבל בא לי לענות. לראות אחד את השני בשרותים זה לא אותו דבר כמו להוציא אבר כמו שד מהקשרו המיני לטובת להפוך אותו למחלבה. אם בא לך תשאבי ליד בעלך אבל את לא גבר ואין לך אפשרות לדעת באמת מה זה עושה לו. אולי אפילו בינו לבין עצמו הוא לא יודע שזה משנה לו משהו אבל נראה לי קומון סנס פשוט שזה לא כדאי. נראה לי שבשביל לשמור על איזושהי גחלת ראשונית של משיכה מינית יש דברים בזוגיות שכדאי לשמור עליהם, למשמל להוריד שערות מהרגליים. פה ושם אפשר למצוא איזה גבר שיגיד שזה לא משנה לו, אבל ברור לחלוטין שהוא מעדיף לראות אותך חלקת רגליים. הוא לא יגיד לך את זה כי הוא רוצה להיות ליברלי ולא לכפות עלייך חיים יותר מסובכים ממה שכבר במילא נגזר מהיותך אשה (כמו גם לשאוב להם חלב מול הפרצוף) אבל ברור שאת יותר סקסית בעיניו עם רגליים חלקות ונוצצות. מה לעשות ככה זה. ויודעת מה? זה לא כזה נורא, לשמור על כמה גבולות בשביל שימור של איזשהו מתח מיני. אני עצלנית גדולה ומורידה שערות מהרגליים לעיתים די נדירות (ולמען הגילוי הנאות לגמרי במקרה אתמול שאבתי חלב מול הפרצוף של הבנזוג) אבל בכל זאת ברור לי שזה דברים שהיה עדיף להקפיד עליהם יותר למען הזוגיות, אפילו אם על פניו נראה שלבן הזוג זה לא משנה.
אם עוד יש מה לומר בנושא לא אכפת לי להידיין על כך בדף יותר מתאים.

שליחה על ידי אחת* » 07 אפריל 2007, 11:02

לידיעתך, אחת, יש אנשים שזה משפיע להם על המיניות
אין לי שמץ של ספק, ולו רק מתגובתה של אום, אז אם זה לא היה ברור אני מתנצלת על הטון (אם היה צורם, שלא במתכוון) ומבהירה שכל מה שאמרתי, כולל סיטואציות בלתי מיניות בעליל כמו, נגיד, לידה חל עליי ורק עלי ומנותח מנקודת המבט שלי, ורק שלי.
מצטערת, חשבתי שזה מובן מאליו ולא התכוונתי לפגוע או להעליב

אנונימי

להוציא אבר כמו שד מהקשרו המיני לטובת להפוך אותו למחלבה
להוציא איבר כמו פות מהקשרו המיני ולהפוך אותו למשתנה....

כל זוג והדברים שמוציאים לו את החשק, והדברים שמחזקים לו. שמעתי על גברים שהנקה ו/או חליבה מגרה אותם. יש גברים שלא. על כל זוג להיות רגיש לתהליכים העוברים עליו ולנסות למצוא את שביל הזהב בין שמירה על הגחלת וויתור על נוחות. (לפעמים ניתן לשאוב רק כאשר הבעל בבית, ולפעמים הבעל בבית שעתיים מתוך שעות העירות ביממה ואז צריך להספיק להתקלח, לאכול, לשאוב וגם לדבר אתו קצת...).
סך הכל, כולנו נושאות בתוצאות כאשר אנחנו הופכות לפחות סקסיות בפני גברינו ולכן אנחנו באמת צריכות להקדיש מחשבה לעניין ואכן חשוב להעלות הסוגיה כי אני מניחה שיש רבות שלא חשבו על זה שאולי השאיבה (ואפילו הנקה) עלולה לפגום במתח המיני. ומצד שני, להאמין שכל אחת עושה את המיטב בהתאם ליכולתה ולצרכים של שני בני הזוג. מי בהצנעת השאיבה, מי בהסרת השיער ומי בדרכים אחרות.

חג שמח ושלום כלל עולמי

ברור לי שזה דברים שהיה עדיף להקפיד עליהם יותר למען הזוגיות, אפילו אם על פניו נראה שלבן הזוג זה לא משנה.
בלי להתייחס אליך אישית,
אני אקח את המשפט הזה אלי ואומר לך שלו אני הייתי חשה ככה, הייתי מרגישה שאני מקרבנת את עצמי בזוגיות.
וזה בכלל לא קשור למין.
זה קשור לכך למקום הזה שבו אנחנו אמורות ומצופות תרבותית להיות "סקסיות" בכל מצב ויפות ונהדרות, העיקר כדי למצוא חן בעיני הבן זוג.
גם במצב שבו אנחנו צריכות לשאוב חלב אם כדי להזין את הילד שלנו.
אלוהים זה מעורר בי צמרמורת, לערוך את החישוב הזה. הוא נראה לי הזוי ולא מתאים לחיים שלי.
מוותרת על דינמיקה כזו.

ודיברתי כאן רק על עצמי.

שליחה על ידי אחת* » 07 אפריל 2007, 14:05

_אלוהים זה מעורר בי צמרמורת, לערוך את החישוב הזה. הוא נראה לי הזוי ולא מתאים לחיים שלי.
מוותרת על דינמיקה כזו._
תודה, כך גם אני מרגישה.

וכמובן חג שמח ושלום כלל עולמי

_אלוהים זה מעורר בי צמרמורת, לערוך את החישוב הזה. הוא נראה לי הזוי ולא מתאים לחיים שלי.
מוותרת על דינמיקה כזו_
לא התכוונתי לא לשאוב. בדיוק ההיפך. נראה לי מופרך להגיד שההנקה הסתיימה כי בן הזוג לא אהב לצפות בשאיבה. מה, זו הדרך היחידה לשאוב? הדבר האמיתי שמעורר צמרמורת היא השאיבה עצמה. להכניס את האיבר שהוא גם מיני וגם מאכיל, אל מכונה מזעזעת שבוואקום מכאיב סוחטת ממך חלב, זה מצמרר. אני חושבת שכל מי שעושה זאת היא גיבורה אמיתית כי זה כל כך מנוגד לטבע. אולי זה הדבר שהוריד לה את החשק מההנקה.
למקום הזה שבו אנחנו אמורות ומצופות תרבותית להיות "סקסיות" בכל מצב ויפות ונהדרות, העיקר כדי למצוא חן בעיני הבן זוג.
אל תגזימי, לא לזה התכוונתי. לו הייתי חושבת שאישה צריכה להיות ברבי לא הייתי באתר הזה. אני עדיין חושבת ש זה לא כזה נורא, לשמור על כמה גבולות בשביל שימור של איזשהו מתח מיני

שליחה על ידי אחת* » 07 אפריל 2007, 18:34

לא התכוונתי לא לשאוב
אני חושבת שהבנת אותי לא נכון.
התכוונתי לא לערוך חישובים כאלה מול הבנזוג ולא להיכנס לדינמיקה כזו
עם הבנזוג, אלא לשאוב לידו "בלי לדפוק חשבון" בעיקר אם השאיבה היא אינטנסיבית ותופסת חלק נכבד מחיי היומיום

מעניין הויכוח הזה. מעולם לא הדאיג אותי להיראות פחות סקסית לבן-זוגי. כנראה יש לי ביטחון שהוא אוהב אותי כמו שאני.

שליחה על ידי אמא* » 07 אפריל 2007, 20:53

לדעתי הדיון שווה דף.
לפחות כדי שיהיה לי איפה לכתוב "היי! גם לי יש ביטחון שהוא אוהב אותי כמו שאני, אבל אני בחיים לא מורידה לידו שערות ולא עושה את צרכיי- חוץ מפיפי- לידו, וגם לא נותנת לו לראות את התחבושות מלאות הדם שלי." אז רגע, אולי אני לא בטוחה באהבתו? או שזה קצת יותר עמוק מזה?
לדעתי זה כמובן יותר עמוק מזה. יש מחוזות נשיות, שהם מחוזות סוד. לכל אחת הרעלה החצי שקופה שלה. זה לא כן לא שחור לבן.

מעולם לא הדאיג אותי להיראות פחות סקסית לבן-זוגי. כנראה יש לי ביטחון שהוא אוהב אותי כמו שאני.

אולי זה גם תלוי בבעל, ביכולות שלו, ולא רק בנו.

נראה לי מופרך להגיד שההנקה הסתיימה כי בן הזוג לא אהב לצפות בשאיבה. מה, זו הדרך היחידה לשאוב?
א. כן. זו הדרך היחידה לשאוב. <אחת ששאבה חודש מסביב לשעון עד שהצליחה להניק>
ב. בן זוג שמתנגד מאיזושהי סיבה לשאיבה בפניו, משדר אי תמיכה בשאיבה ובמאמצים לבסס הנקה ולהצליח בה. לעשות כזה מאמץ הירואי כשאין תמיכה בבית - זה כמעט לגמרי בלתי אפשרי. זו סיבה עצובה מאוד לסיום הנקה, אבל זה בהחלט סביר וקורה כל הזמן. עצוב לומר.

גבולות האינטימיות בזוגיות
מה לא תעשי ליד בן הזוג
שאיבת חלב ובן הזוג

(הדיון המקורי בכלל לא על הנושא הזה, אגב. זה לא בעל שהעיר בעדינות או משיכה מינית שהלכה לאיבוד. האשה גורשה מהסלון...)

היו תקופות ארוכות שאני שאבתי חלב
זה מאד הפריע לי במיניות עם האדם הכי קרוב והכי חשוב בחיי
זה פגע באינטימיות ביננו
זה פגע בדימוי הנשי והטבעי שלי בעיניו
האדם הזה הוא אני כמובן.
שאיבת חלב בעיני היא אילוץ , אף אחד לא בוחר בזה למען הכיף.
על בן הזוג ובת הזוג יש אחריות משותפת לשמר את האינטימיות ביניהם
תמיכה במצבים קשים היא דרך חשובה לשמור על אינטימיות זוגית.

מונו נוקי - כל מילה.

מונו נוקי - כל מילה.
לגמרי כל מילה!!

מונו נוקי - כל מילה.

מונו נוקי - צודקת במאה אחוז. זה באמת זוועה שלא תאומן, להיאלץ לשאוב באופן רוטיני. לא יודעת איך הייתי מתנהגת במצב כזה בנושא הבנזוג. במעט הפעמים ששאבתי עשיתי זאת בצנעה בשביל שאיש מלבדי לא יחזה במחזה הזוועה הזה, בשביל לשמור עליי . בן הזוג שלי בחיים לא היה אומר לי על זה כלום ולו נאלצתי לשאוב באופן קבוע הוא היה עוזר לי בכל דרך אפשרית, אבל נראה לי שאני הייתי משתדלת לצמצם את הפעמים שאני עושה את זה מולו (למרות שכפי שכבר סיפרתי השבוע עשיתי את זה מולו, ותוך כדי גם הצטערתי על כך) כי, לא משנה כמה תומך הוא, לא הכל בשליטתו, למשל משיכה. ברור שבעלך תמך בך מאוד, הוא מחוייב לכך. אתם זוג והזנת התינוק היא אינטרס מוהבק גם שלו, והרגשתך הטובה היא גם אינטרס שלו. ולמרות זאת, את יודעת לומר בוודאות שזה לא הוריד לו את המשיכה אלייך? אז ברור שנושא השדיים כך או כך מקבל תפנית כשמגיע תינוק. הבעל מקבל אותם בחזרה אחרי... לא יודעת מתי, אבל כדאי לשמור על איזשהם גבולות בשבילנו , לא בשביל בן הזוג.

מי חשוב יותר התינוק או בן הזוג?
האם בן הזוג לא יכול להתגבר ולהתעלות על רגשותיו כשאשתו המותשת לאחר לידה שואבת חלב לתינוק שלו?
כמה מתיש להיות אישה צריך גם לא לישון בלילות וגם לדאוג להישאר מושכת תמיד?

(ה.ק. למטרת עריכה)
אביטל, שום דבר מהדברים שאמרת לא קשור למה שאמרתי. תהיי קצת יותר עניינית.

"יש אנשים שזה משפיע להם על המיניות"
???
אותו בן זוג שזה "משפיע לו על המיניות" לא חייב להסתכל לתוך הקונכיה, שאליה נשאבת הפטמה (האמת? גם בעיניי זה לא מחזה מלבב, מה שלא מנע ממני לשאוב, תקופה די ארוכה). הוא יכול סתם להיות נחמד לבת זוגו ואפילו לגרום לה להרגיש שהוא מעריך את המאמצים שהיא עושה כדי להאכיל את התינוק/ת. אני בתור גבר הייתי מאד נעלבת מהיחס המקטין שמייחסים פה לגברים. יש מספיק סיטואציות לא מיניות בחיי נישואים - גם אישה שעוברת ניתוח שלא קשור ללידה וצריכה עזרה במקלחת/עשיית צרכים אינה סקסית במיוחד (ואתם יודעים מה? גם גבר ), ונכון, זה לא קל לכל אחד להתמודד עם מצבים כאלה. אז מה? כולנו אנשים מבוגרים ויכולים להתגבר ולהתמודד. זו בטח לא צריכה להיות סיבה לאמהות להפסיק לשאוב חלב (ועוד לפג!)

אביטל, שום דבר מהדברים שאמרת לא קשור למה שאמרתי. תהיי קצת יותר עניינית.
כן, המפקדת. הייתי עניינית, ואפילו לפני שראיתי מה כתבת.

גם אני , ששאבתי חלב ארבעה חודשים רצוף , לא יכולה לעשות את זה אל מול עיניו של בן זוגי, וגם אני מרגישה שזה מוציא את ההקשר המיני של השד...
לעומת זאת עם הנקה אין לי בעיה כלל וכלל...

שליחה על ידי אחת* » 08 אפריל 2007, 19:38

יש לי שאלה, נא לא להתרגז!
כמה מכן דתיות? האם זה קשור אצלכן לעניין השאיבה מול הבנזוג?

שאבתי ה-מ-ו-ן זמן. שנתיים (עם הפסקה של שמונה חודשים באמצע).
בהתחלה שאבתי בחדר השינה. הייתי מנותקת מהבית, הרגשתי בעונש.
כשהבנתי שזו דרכי להזין את התינוק שלי, החלטתי מהראש שכדי להפוך את השאיבות לאפשריות אני מתגברת על הבושה.
שאבתי בסלון, משום שבנוסף לסרבן היניקה היו עוד שני ילדים שנזקקו לנוכחתי.
שאבתי בסלון, משום שגיליתי שהשאיבה על הספה פתרה את כאבי הגב מהם סבלתי כששאבתי במיטה.
שאבתי בסלון, משום ששם אנחנו חיים, ולא יכולתי להעלם מהחיים לכל כך הרבה שעות ביום.
שאבתי ליד בעלי, ילדי, הורי וחברות, כדי להמשיך ולהיות חלק מהעולם.
שאבתי בעבודה, כשביני לבין שותפי לחדר מפרידה מחיצה.

זה היה הפיצוי שלי על כשלון ההנקה. הרי להניק הייתי יכולה בכל מקום, ניסיתי להפוך את השאיבה לאפשרית עבורי.
הלידה התרחשה בסלון, והיתה שיא של אינטימיות ואהבה.
השאיבה היתה ההמשך. מחווה של אהבה ואמהות.
זה התקבל כמובן מאליו וטבעי, בתוקף הנסיבות.

מונו נוקי - כל מילה.

מתארת לעצמי ששאיבה "מול הבנזוג" גם תלויה בגישתו. אם הוא לוטש עיניים והדינמיקה הופכת אותך למופע השאיבה המרכזי, לא תרגישי בנוח. אם הוא מתחשב, ורוב הזמן מביט בפנייך ו/או קורא (בקול/בשקט) בספר או בוהה במסך הטלויזיה, זה משהו אחר לגמרי. אפשר לדבר כך כמו באוטו, עם המבט קדימה. (וזה מעבר לדינמיקה בין בני הזוג).
אצלינו, כאמור, הוא תמך-תמך-תמך. חוץ מלהניק ולשאוב בעצמו, הוא באמת עשה הכל.
לכן אמרתי קודם שלא אשפוט את חברתי שגורשה מהסלון. לוידת איך אפשר בלי תמיכה, לוידת איך אפשר להתחבא כל הזמן. כשבאו אורחים והתחבאתי, המתח פגע בשאיבה. והסמקתי כשהייתי צריכה להתגנב עם המשאבה חזרה ללב החבורה ולהתחמק ככל האפשר ממבטים (חמותי ניסתה "לחלוב" ממני דיווחים על כמויות).

לוידת איך אפשר בלי תמיכה
נכון. גם הנקה, ועל אחת כמה וכמה שאיבה.

לוידת איך אפשר להתחבא כל הזמן
אי אפשר.
ולכן לא הזיז לי כלום. גם כשהיה צורך לפרוש לחדר צדדי ולחזור עם בקבוקים מלאים. זה האוכל של התינוק שלי.
הייתי מאד גאה במה שאני עושה עבורו. שום דבר אחר לא עניין אותי.

מונו נוקי - כל מילה.

זוג שמתנגד מאיזושהי סיבה לשאיבה בפניו, משדר אי תמיכה בשאיבה ובמאמצים לבסס הנקה ולהצליח בה. לעשות כזה מאמץ הירואי כשאין תמיכה בבית - זה כמעט לגמרי בלתי אפשרי

מרגיעון - "כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי"
חלק מהזוגיות היא גם גידול הילדים ביחד. הנקה בעניין הזה היא אולי רק התחלה של אי נוחות (גופנית ואחרת) ואי תמיכה באישה בהנקה מצביעה בעיני על משהו לא טוב בזוגיות. אני באמת מאמינה שאשה אחרי לידה צריכה את תמיכת בעלה בדרך שהיא בוחרת. (להניק או לא להניק, ללדת בבית או בבית חולים וכו'). כמו שיש מחוזות בהן האשה נדרשת להקשיב לצפונות לבו - כאן המקום חסר השיוויוניות בו עליו להיות קשוב אליה.
הקטע המיני - בעיני אינו רלוונטי בכלל להנקה או לשאיבה. (לא שהוא לא יכול להשפיע, אלא שהוא פשוט לא רלוונטי).

אנונימי

דיברתי על זה עכשיו עם נשואי. שטוען שהמתח המיני בתקופה זו לא היתה משהו (כך גם אני זוכרת את התקופה). אבל עניין השאיבה לא הוריד או הוסיף.
הצפייה בלידה; ההנקה; התינוק שבכה כ-ל הזמן אם לא היה על הידיים; העייפות התמידית וחוסר הסבלנות; הערות הסובבים; ההכרה באחריות שנחתה עלינו; ההכרה בחיבור שלא יהיה ניתן להפרדה; העייפות, העייפות, העייפות. כל זה היה מאד לא סקסי.
הוא ממש לא זוכר את השאיבה כמשהו דוחה. וגם היום במבט לאחור עם עיבוד הנתונים, הוא אינו חושב שאם הייתי מצניעה את השאיבה, זה היה משפר את המצב (שכאמור היה די בעייתי בכל מקרה).

בכל מקרה, לדעתי, מי שיש לה את האנרגיות לשמור על המתח המיני (בתקופת השאיבות, או בכל תקופה אחרת), לפי אמות המידה שלה, ומי שיש לה אפשרות ריאלית לעשות זאת, באמת עדיף שתעשה זאת. בטוח שהיא תרוויח!

חג שמח ושלום עולמי

אז ברור שנושא השדיים כך או כך מקבל תפנית כשמגיע תינוק. הבעל מקבל אותם בחזרה אחרי...
אני כל כך עם שרון ס.
רוצה להשמיע כאן את הקול של אלה שהאיש שלהם לא רק לא צריך לחכות ל"אחרי" כדי לקבל בחזרה את השדיים שלי (שלי, אני מזכירה, לא שלו (-: ) - כי באמת, קצת מוגזם, אני מיניקה כבר כמעט עשר שנים ברציפות... - אלא שעכשיו, בתקופת ההנקה, לדעתי ההנקה, החלב, כשמחובר אלי איזה יונק וכשלא מחובר אלי, הם סקסיים יותר, לא פחות.

בשביל שאיש מלבדי לא יחזה במחזה הזוועה הזה
מבחינתי שאיבה היא לא נעימה במיוחד, אבל בודאי לא מחזה זוועה. מעולם לא עלה בדעתי לעשות את זה בסתר מבעלי. ממש לא העליתי בדעתי שיש בעיה של "מתח מיני" שקשורה בזה. הנקתי לסרוגין שנים רבות, שאבתי לא מעט במהלך השנים, והזוגיות והמיניות שלנו מצוינת, תודה. ודווקא יש לשדיים שלי חלק לא מבוטל במיניות שלנו, גם כל השנים בהן הנקתי ושאבתי.
זה כנראה שונה אצל זוגות שונים. מאד הופתעתי ממה שקראתי כאן, שמישהי חשה ששאיבה צריכה להעשות כך שהבעל לא יראה.
עצם המצב שאשה צריכה להתבודד כדי לשאוב מאד מקשה על המשך השאיבה. הרי זה יכול לקחת שעות כל יום, בעיקר כאשר מדובר על שאיבה לתינוק שלא מסוגל לינוק כלל בעצמו. להניק זה לא חוכמה. לשאוב זה ממש גבורה. אז אם צריך כל פעם להתחבא מהבעל - זה כמעט חסר סיכוי לאורך זמן.
אני מאד מסכימה עם אמא של אורי, ומורידה בפניה את הכובע.
_שאבתי בסלון, משום ששם אנחנו חיים, ולא יכולתי להעלם מהחיים לכל כך הרבה שעות ביום.
שאבתי ליד בעלי, ילדי, הורי וחברות, כדי להמשיך ולהיות חלק מהעולם._

אני חייבת לציין שאו שאני תמימה לחלוטין או שמשהו לא ברור לי
יש דברים שאתן לא עושות ליד הבן זוג שלכן כדי להשאר אטרקטיביות בעיניו?
כאילו מישהי אשכרה משחקת בלעשות עיניים או בללבוש חוטיני עם גבר שהיא נשואה לו ?
מקוה שאני לא מסיטה מידי את הנושא אבל אני פשוט מרגישה שאו שלגמרי לא הבנתי או שלגמרי לא הבנתי משהו בסיסי בחיים (כלומר שצריך לעשות משהו מיוחד כדי לשמור על מתח מיני - מאוד מוטרדת )

כאילו מישהי אשכרה משחקת בלעשות עיניים או בללבוש חוטיני עם גבר שהיא נשואה לו ?
אני לא. אבל לדעתי יש כאלה שכן. ואנחנו נשואים מעל 20 שנה, והכל טוב.

כשקראתי את ההודעה הראשונה, היה לי לגמרי ברור ש"גורשה מהסלון" זה כשהיו אורחים.
די נפלה לי הלסת כשהבנתי שבן הזוג גרש אותה, כשרק שניהם היו בבית.

אני לא מדמינת את בן זוגי מתנהג אלי (כלומר - או אל מישהו אחר בעולם) בכזה חוסר תמיכה.
אני כן מקבלת את העובדה שיש כל מיני משפחות, כל מיני זוגות.
האם המשמעות היא שזוג כזה לא יכול לתת לפג חלב-אם? סביר שכן. עצוב מאוד, אבל זה המצב.
על מידת הקושי להאכיל פג בחלב אם נשפכו מילים רבות, מובן שאם מוסיפים מקלות בגלגלים זה הופך לעוד יותר בלתי אפשרי.

אנונימי

אני זוכרת שבתור ילדה נגעלתי מזה שהורי הסתובבו ערומים בבית (מ/אל המקלחת וכו), ובנעורי לא הבנתי איך הם חושבים שיהיה בינהם מתח מיני כאשר הם כל הזמן ערומים בפני השני.
והיום, אני מוצאת את עצמי באותו המצב. לא מסתובבת כל היום ערומה (גם הם לא נהגו כך), אבל בהחלט בדרך אל/מ המקלחת. ולפעמים אני תוהה האם זה משפיע. אולי לא עכשיו? אולי בעוד 10 שנים?
סתם הגיג שמתקשר.

לא מסתובבת כל היום ערומה (גם הם לא נהגו כך), אבל בהחלט בדרך אל/מ המקלחת. ולפעמים אני תוהה האם זה משפיע.
D-:
זה תלוי בבן הזוג, לא?
אצלנו זה משפיע (נגיד, הוא מפסיק לראות סידרה מותחת באמצע הפרק, עקב ההשפעה (-; ).

_כאילו מישהי אשכרה משחקת בלעשות עיניים או בללבוש חוטיני עם גבר שהיא נשואה לו ?
אני לא. אבל לדעתי יש כאלה שכן. ואנחנו נשואים מעל 20 שנה, והכל טוב._ וואלה עוד לא נשואים 20 שנה ("רק" 12), אבל אילה א - אני חושבת שאת בצד הבטוח והבריא של הזוגיות.
מאוד מוטרדת ממש אין לך מה. את את וכמו שאת נוהגת הכי נכון לך ולזוגיות שלך.

ויצא לי מרגיעון שלא ברור לי מה הוא אומר כאן "השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש".

ולפעמים אני תוהה האם זה משפיע. אולי לא עכשיו? אולי בעוד 10 שנים? על הזוגיות או על הילדים? על הילדים זה ישפיע בכל מקרה - אם תלכי ערומה ואם תתחבאי. כסף לפסיכולוג צריך לשים בצד בכל מקרה. לגבי הזוגיות - אני מעריכה שזה ישבח עם הזמן. כי השלמות והחופשיות בזוגיות הרבה יותר חשובים בהשפעתם מדברים אחרים. גם על המשיכה המינית.

שמתנגד מאיזושהי סיבה לשאיבה בפניו, משדר אי תמיכה בשאיבה
סליחה, מי שעושה דבר כזה לא משדר שום דבר. הוא אומר בצורה בוטה וגלויה שהדחפים המיניים שלו חשובים יותר מבריאות תינוקו הפג. וזה בהנחה (הלגיטימית מאד) שמחזה השאיבה יכול לגרום לכזה מהפך במשיכה המינית. אצלנו זה לא קרה, אגב. אבל אני העדפתי לשאוב בישיבה זקופה על כיסא עם משענת גב תומכת, אז הלאמתי את המחשב.

מה זה אומר בכלל "לגרש את אשתו מהסלון"?!
כן, גם אותי זה הקפיץ. הרי זה הסלון שלה! חלפה לי בראש המחשבה, שבעל שמגרש את אשתו, זה בדיוק מה שהוא עושה.
מגרש אותה. כמו ב"גירושין".

מגרש אותה. כמו ב"גירושין"
זו היתה האסוציאציה הראשונה שלי בקריאת הפסקה. רק שאז חזרתי וקראתי שוב: היא הייתה משוכנעת שילדתה באה לעולם כדי לא להטריח אותה יותר מדי .
ככל הנראה, בעלה רק שיקף את מה ש היא חשה.

מישהי אשכרה משחקת בלעשות עיניים או בללבוש חוטיני עם גבר שהיא נשואה לו
אני מודה באשמה.....למעשה בשתיהן
אבל בכל זאת שאבתי בסלון.ואני לא רואה מה הקשר
זה ביזנס , וזה פלז'ר

זה ביזנס , וזה פלז'ר

שליחה על ידי אחת* » 09 אפריל 2007, 18:12

זה ביזנס , וזה פלז'ר
D-:

שליחה על ידי אחת* » 09 אפריל 2007, 18:14

כאילו מישהי אשכרה משחקת בלעשות עיניים או בללבוש חוטיני עם גבר שהיא נשואה לו ?
אני לא, אולי יש כאלה שכן, אבל התחשק לי לשתף במשהו שאולי דווקא שייך למדור מיטה משפחתית ...
המיטה המשפחתית גורמת לנו להתגנב מדי פעם לסלון באמצע הלילה.
מה אמר שמיטה משפחתית פוגעת בסקס ובאינטימיות???

אנונימי

טוב, נראה לי שבקרוב שוב נצטרך להעביר חלק מהדיון לדף אחר...
אבל בעניין הזה אני דווקא כן הולכת על הקו של אום-אל-קיצ. נראה לי לגיטמי מאד ואפילו חשוב להשתדל לשמור על מתח מיני מסוים. נכון שככל שאנו נשואים יותר, דברים אחרים "עושים לנו את זה" אבל לדעתי חשוב לשמור על המצב שבו מעבר לכל המערכת הזוגית שבונים ומתפתחים בה, גם נמשכים אחד לשני באופן מובהק. משיכה נטו. ולגיטימי שנשתדל לשם כך. בדיוק כמו שאנחנו משתדלות בתחומים אחרים במערכת היחסים. אתן רוצות להגיד לי שאין דברים שאתן עושות אך ורק למען בן הזוג? בשביל שיהיה לו כיף? שיהיה מאושר? לתמוך בו? אז אם זה אומר חוטיני - שהיה חוטיני. למה מה קרה?
מצד שני, כמובן שכל אחת תעשה מה שמתאים ולא מפריע לה. אותי לדוגמה, חוטיני ממש מעצבן בתחת. אז אני לא אקנה חוטיני גם אם זה מרגש אותו. אבל גיליתי שגזרה מסויימת של תחתונים שאני נהגתי ללבוש לא מחמיאה לי בעיניו. לא זרקתי את כל תחתוני לפח, אבל מאז כאשר אני צריכה לקנות, אני קונה בגזרה אחרת (שגם נוחה לי).
העניין הוא שאני מאמינה שגם אלו שסולדות מהרעיון של הסרת שיער או קנית תחתונים רק למען הסקסיות, עושות דברים אחרים שמתאימות לאופי שלהן. כל אחת יודעת מה מדליק את בן זוגה ופועלת בהתאם כאשר יש לה את האנרגיות המתאימות (שלי כאמור לא היו בשנה הראשונה לאחר הלידה).
ומי שלא עושה כך, אולי כדאי להרהר בכך.

אנונימי

ובעניין הסילוק מהסלון, לי אישית זה נשמע כמו: "תעשי לי טובה, אולי תשאבי בחדר, זה לא מתאים בסלון / משגע אותי הרעש / עוד מעט באים חברה לראות כדורגל" וכו.
זה לא ממש מעודד משהי שמותשת משאיבה סביב השעון לפג, ומין הסתם עוברת תקופה לא קלה בלי קשר לשאיבות. ולגמרי יכולה להבין שזה יכול להוביל להפסקת השאיבות. אבל נשמע לי שזה מישהו שפשוט לא ממש הבין את מצבה. לפעמים אנשים מהצד לא ממש קולטים.
אני זוכרת שבחודשים הראשונים הייתי עם התינוק על הפטמה כל היום, ולא היה לי זמן אפילו לאכול. היו ימים שהצלחתי להכין לי משהו ולא הספקתי לאכול אותו. ובערב נשואי הגיע הביתה והיה אוכל את מה שהכנתי בכלל בלי לשאול. במקום להכין לי, אחרי שאני מותשת לחלוטין, היה אוכל את מה שהכנתי. איזה מין איש הא? איש מקסים שלא קלט באיזה מצב אני, והאמת גם לי לקח הרבה זמן לקלוט. ועד שבאמת קלטתי, והצלחתי להסביר לו, כבר היה מאוחר מדי.
הקיצר, שאומרים "מגרש" אני מניחה שלא היה פה אולטימטום בסגנון:" או שאת הולכת לחדר השינה ולא אכפת לי שהתינוק יגווע ברעב, או שמתגרשים!"

אנונימי

לא הבנתי הפוך ממה

האם המשמעות היא שזוג כזה לא יכול לתת לפג חלב-אם?
התינוקת הנידונה הייתה מאושפזת חודש וחצי וקיבלה חלב כל הזמן הזה. במקרה שלה הצוות הרפואי קידם את החשיבות של הנקה וחלב אם לפגים מאושפזים ולהגנה מזיהומים בפגיות, וכו'. לטענתה היא טרחה לשאוב רק בגלל הלחץ של הממסד.

ובעניין הסילוק מהסלון, לי אישית זה נשמע כמו: "תעשי לי טובה, אולי תשאבי בחדר, זה לא מתאים בסלון / משגע אותי הרעש / עוד מעט באים חברה לראות כדורגל" וכו.
הילה - לא ממש. הוא סילק אותה כי זה הגעיל אותו. בלי חברה, בלי כדורגל, ובלי נעליים. אולי זה כן הצטרף לה לדימוי גוף מהסוג שלא מעודד הנקה, לא יודעת. אבל בכל אופן היא די השקיעה, יחסית לטענתה שהיא לא רואה את עצמה כאם מיניקה.

בשמת, מקווה שאת קוראת
קוראת, אבל אני לא בטוחה למה כיוונת.
אני שמחה שהם "שטפו לה את המוח". גם קרובה שלי, שלא היתה לה שום כוונה לטרוח לשאוב עבור הפגים שלה, עשתה את זה רק בגלל שהאחות הסבירה את החשיבות לבעלה (הדסה עין כרם, ירושלים). סוף סוף דוגמאות לממסד רפואי שממלא את תפקידו (אכן דואג שהורים יתנו תרופות מצילות חיים לתינוקות שלהם, כמו חלב אם).
טוב שכבר חדר לחלק מהם הידע, שאצל פגים, זה הרבה פעמים ההבדל בין חיים למוות (בעיקר בגלל ה-NEC), במיוחד קטנים שנולדו חודשיים לפני הזמן וכדומה.
בכל מקרה - כל הכבוד לה. ממש כל הכבוד לה. שאבה חודש וחצי! זה לא צחוק! ועם בעל כזה! אני מקווה שאת אומרת לה את זה הרבה. אני מצדיעה לה!

לא היית מצדיעה לה לו היית רואה אותה לפני שבועיים
טוב, היא לא חייבת להיות מושלמת. אבל מותר להצדיע לה על שאיבה של חודש וחצי למען הילדה.

אם זה לא מקשה עליה מדי).
את לא באמת רוצה לשמוע את מחשבותי על התובנות העצובות שהגעתי אליהן בעקבות צפייה בהרבה אמהות שעברו שנים של טיפולים קשים בשביל לקבל ילדים וכשקיבלו אותם רצו רק לעשות "מה שלא מקשה יותר מדי"...

אני שמחה שהם "שטפו לה את המוח". וואלה כייף לשמוע את זה. שלפחות בפגייה מודעים לעניין הזה.

מיכל, זה לא היה בפגייה, אלא במחלקת הריון בסיכון, שם העבירו אותם קורסים רבים בהכנה ללידת פג.

אם כי בפגייה בהחלט עודדו אותי "להביא לה חלב". המערך היה מושלם: חדר שאיבה, מקררים, מדבקות מודפסות עם שמי ות"ז לכתיבת תאריך, קצת עידוד ועצות דודתיות, ומוכנוּת של (רוב) האחיות לטפטף לה את הטיפות הראשונות על הלשון אפילו ממזרק.
אמהות פגייה מיניקות (יש דבר כזה, אחרי שבוע 34. אפילו פגים שעדיין מוזנים בזונדה ולא יודעים לאכול מבקבוק מונקים מדי פעם) היו בד"כ אמהות שזה להן לא ילד ראשון. כלומר, על הנקה הן יודעות, רק צריכות להתאימה לתינוק הנוכחי ולבעיותיו. וגם זוג אחד דתי עם פג די גדול ומפותח, שהשתחרר די מהר.

שלפחות בפגייה מודעים לעניין הזה.
אין לי מושג מה הולך בבית חולים אבל אני שואבת בשביל תינוק בריא וגדול , בן חודשיים ושבוע , אשר לא בעייתי עם תמ"ל כלל ובכל זאת יש לי תמיכה ענקית מהממסד הרפואי להמשיך ולשאוב בשבילו (למרות שיש לי פטרייה עצבנית בשדיים שלא ניתן לחסל אותה כל עוד אני שואבת , וניסיתי הכל...).

הוא אומר בצורה בוטה וגלויה שהדחפים המיניים שלו חשובים יותר מבריאות תינוקו הפג
ואולי אף מחייו של התינוק.
וזה כבר ממש עצוב.
שלמרות כל מה שאומרים להורים הם לא מבינים את המשמעות של המשפט "עניין של חיים ומוות"
אוף.

אני שואבת בשביל תינוק בריא וגדול , בן חודשיים ושבוע , אשר לא בעייתי עם תמ"ל כלל ובכל זאת יש לי תמיכה ענקית מהממסד הרפואי להמשיך ולשאוב בשבילו

אם התינוק בריא למה יש לך קשר עם הממסד הרפואי ? לא הבנתי.

אם התינוק בריא למה יש לך קשר עם הממסד הרפואי ? לא הבנתי

למרות שיש לי פטרייה עצבנית בשדיים

נראה לי שזו עשויה להיות הסיבה.
וגם יצא מרגיעון - "הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט" נו, שויין.

אני חושבת שבן זוג שמגרש את זוגתו מהסלון כשהיא שואבת חלב לילדם הפג, או הלא פג, הוא דפוק, אידיוט ואכזר, שלא דופק חשבון לכלום.

אני לא מבינה איך אפשר לעשות דבר כזה לאשה שנשאה את ילדך במשך חודשים רבים ברחמה, וילדה את ילדך זה לא מכבר. ועוד לא סתם אשה, אלא האשה שבחרת לחלוק עימה את חייך.

הרשו לי להתחרט על כמה דברים שאמרתי. <שוכנת ענווה יותר>