רעיונות לחופש הגדול

[במבט_צלול*]

ראו גם: להנות מהחופש הגדול.

פעם נפתח כאן דף נהדר בשם משבר במטבח. ענת גביש כתבה שם: _כמו בכל אמנות, גם בבישול צריך לפעמים זיק של השראה שיגיע מהמקום הכי לא צפוי ויצית את הדמיון והאש בכיריים. ולפעמים הזיק הזה פשוט לא מגיע. העיניים מסיירות על מדפי הפתיתים והפסטה, מתגרדות על הקישואים במקרר, מתייבשות על האורז המלא בצנצנת ומזילות דמעות משעמום.
אני מזמינה את באי האתר לספר (מתי שמתחשק להם, לא חייבים עכשיו happy ), מה בישלתם היום לצהריים. מנסיוני, מספיק שמישהי תגיד לי בטלפון "בישלתי היום קוביות טופו עם בצל ירוק שחבל על הזמן" והדמיון כבר מתחיל לעבוד וגם החשק לבשל.
אז בבקשה ותודה ובתאבון flower_

באותה רוח, אשמח אם תכתבו כאן מה עושות ועושים אצלכן ואצלכם בחופש הגדול... לא חייבים לרדת לפרטים ולספק מתכונים מדויקים. אולי נצליח לעורר קצת השראה ולקבל קצת השראה @}.

[במבט_צלול*]

אצלנו:
בת ה-13 הייתה עוזרת מדריך בקייטנה אנתרופוסופית. אחר כך נסעה למחנה קיץ של החברה להגנת הטבע (היא יזמה, אספה קבוצת חברות, עשתה לבד את הטלפונים והשיגה להן הנחת קבוצה ורישום מוקדם). חזרה מאושרת לחלוטין, מלאת חוויות ועם חברים חדשים. הולכת לכנס "נוער קורא" ב 17/8. (זו תהיה הזדמנות ללמוד להשתמש ברכבת, להחליף רכבות, לרדת בתחנה הנכונה ולנווט אל אוניברסיטת תל-אביב ובתוכה).

בת ה-11 הייתה "עוזרת גננת" בגן שגדלה בו. יצאה למחנה קיץ של הצופים. מנסה לארגן קייטנות בית למיניהן לילדים קטנים ממנה.

בת ה-7 הייתה בקייטנה אנתרופוסופית שהסתיימה אתמול.

תכניות להמשך החופש:

• חברים, חברים, חברים, משפחה, משפחה, משפחה, בריכה, בריכה, בריכה.
• פרויקטים שונים בבית והתארגנות לשנת הלימודים הבאה - סידור, מיון, ארגון. הצ'ופר הוא שכל ילדה תבחר לעצמה פרויקט DIY בחדר שלה (למשל, להחליף את התמונות במסגרות בתמונות חדשות).
• הכנת אלבומי תמונות פיזיים לכל ילדה, מתוך מאגר התמונות הדיגיטליות על המחשב (בחירה, הדפסה, קניית אלבום, סידור/עיצוב). זה לוקח זמן רב וטוב שכך.
• הכנת ארוחת שחיתות: תכנון תפריט, קביעת זמן והזמנת אורחים, בישול וכו'. הנה המנה האחרונה: http://www.bazekalim.com/2009/08/25/icecream-sandwich/
• נוסעים בסוף הקיץ לכמה ימים בעיר אירופית. הגדולות לקחו על עצמן להכין קלסר תכניות לטיול, כולל בירורי פרטים על מקומות שרוצות לבקר בהם.

המשך יבוא

[קוראת*]

הדף הזה לא נראה לי כל כך קשור לאתר של החינוך הביתי...

[שקטה*]

המממ למה? מי שבחינוך ביתי לא נוסע אף פעם לחו"ל?

[פלונית_לרגע*]

מסכימה שהדף לא כל כך מתאים. בחינוך ביתי אין חופש גדול. יש כל כך הרבה דפים כאלה ברשת. ובאופן יש רק אחד.

[אישה_במסע*]

גם לי נראה לא קשור

[תפילה_לאם]

בחינוך ביתי אין חופש גדול.
ברגע הראשון הכותרת התמיהה אותי, אבל אחר כך חשבתי שחוץ מזה שיש כאן - מה לעשות... - לא מעט משפחות שלא מחנ"בות, גם אלה שכן בבית כל השנה מושפעות מהחופש הגדול לטוב ולרע: קייטנה אנתרופוסופית_ או _מחנה קיץ_ יש רק בחופש הגדול ויכולים להיות רלוונטיים גם לילדי חנ"ב; אפשרויות להיפגש עם _חברים, חברים, חברים, משפחה, משפחה, משפחה_ וללכת ל _בריכה, בריכה, בריכה. הן בסבירות גבוהה יותר בקיץ וכו'.
לשם האיזון, נראה לי ראוי להזכיר למשל שמוזאונים, שיכולים לארח ברווחה את מפגשי החנ"ב לאורך שנה"ל, יהיו אטרקטיביים פחות בקיץ וכן הלאה. וגם עבור נושא זה מדובר ב{{}}שם דף מתאים.

[פלונית_לרגע*]

יש פה דפים על פעילויות עם ילדים. אז אפשר לצרף. בחינוך ביתי הבעיה היא איך להתמודד עם זה שאי אפשר לקיים את הפעילות של השנה כי הכול מלא ומפוצץ.
כלומר,
לשם האיזון, נראה לי ראוי להזכיר למשל שמוזאונים, שיכולים לארח ברווחה את מפגשי החנ"ב לאורך שנה"ל, יהיו אטרקטיביים פחות בקיץ וכן הלאה

[במבט_צלול*]

הי, האם האתר מיועד רק למשפחות חינוך ביתי? ואם נשארתי שנתיים בבית עם כל ילדה, הנקתי עד גיל מאוחר, אפשרנו לכל ילדה לישון במיטתנו ככל שרצתה, בחרנו באורח חיים אקולוגי, בפשטות מרצון, במסגרות חינוך טובות (ציבוריות בעיקרון דווקא), ואורח חיינו כולל גם השקעה מתמשכת בחינוך ובעיקר נכונות לחשוב לעומק על כל היבטי החיים?
זה לא מספיק ברוח באופן?
אני אלך בלי להיעלב, אבל חבל...

[ב_שאיפה*]

בלי להכנס לדיון, יש משהו שאני מאד אוהבת לעשות ומתאפשר רק בקיץ - שחייה לילית.
יש כמה בריכות באיזור שלנו שרק ביולי אוגוסט נשארות פתוחות עד 20:00, 21:00... ואז בלי חשש מהשמש, אני יכולה לשחות עם הילדים. עונג

[פלונית_לרגע*]

הי, האם האתר מיועד רק למשפחות חינוך ביתי?

ברור שלא. כולם מוזמנים (לא שאני המזמינה).
אבל יש רק אתר אחד בכל הרשת של החינוך הביתי, ויש מיליוני אתרים אחרים של הורים. אז זה צובט בלב שהאתר מאבד מהצביון היחיד שלו. זה לא רק עניין של צביטה. כשהאתר מתמלא בדפים שקשורים לתלמידי בית הספר (כולל התמודדות עם חופש גדול), אז לאנשי החינוך הביתי אין כל כך מה לעשות בו.
אנא הביני שלאנשי חינוך ביתי החופש הגדול הוא משהו אחר לגמרי עם בעיות משלו (שדווקא אי אפשר לערוך את רוב הפעילויות של השנה).

אז אל תלכי! הדף הזה לא כל כך מתאים לפה. אבל יש לך פה תחומי עניין נוספים רבים פה, אני מבינה.

[במבט_צלול*]

אני רוצה לומר משהו, בנימה עניינית, לא נעלבת ולא וכחנית (גם רוב התגובות לדף היו כאלה, אבל בחייאת - למה לדבר עלי בנוכחותי? למה לא לפנות אלי ולדבר אתי ישירות? ההרגשה מאד לא נעימה).

תראו, קודם כל אין ספק שזה בראש ובראשונה אתר הבית של החינוך הביתי וחשוב שצביונו יישמר.
טעיתי כנראה, ובמבט לאחור הייתי שמחה לשנות את שם הדף ל רעיונות לקיץ . ואולי הדוגמאות המעטות שנתתי עשו רושם מוטעה לגבי והכילו אחוז גבוה מדי של מלים 'מקפיצות' כמו גן, קייטנה, בי"ס, ואפילו נסיעה לחו"ל שמעוררת רושם של מיינסטרימיות בורגנית.

אבל בגלל תחומי העניין החופפים ובעיקר בגלל רוח האתר, אין לי מה לחפש באתרי הורים אחרים ואף פעם לא חיפשתי. אני נתרמת מאד מהאתר (לפעמים גם תורמת, בכינוי אחר) ובעיקר מרגישה שאפשר לקבל כאן השראה הדדית. ההבדל בין משפחות חנ"ב למשפחות שלא עושות חנ"ב אבל מתחברות לרוח האתר הוא לא כזה תהומי. התפר הוא לא כזה הרמטי. למשל, לתכנן לבד חופשה/טיול (בחו"ל או בארץ) זו חוויה לימודית ממדרגה ראשונה. באמת למידה מדהימה בתחומים שונים, כולל קריאת מפות ואנגלית.

עוד דברים שקורים אצלנו: כל בן משפחה מכין הרצאה בתחום קרוב ללבו, מעין פורמט TED ביתי, ומשחקים המון משחקי קופסה (הלהיט הנצחי הוא קרקסון), וכותבים סיפורים, והולכים לים, ומטיילים ולפעמים ישנים בחוץ. ואתמול הגדולה קיבלה הזמנה לשבוע עם חברת נפש מעיר אחרת - חברת הנפש אמנם גרה בדירה קטנטונת בעיר, אבל חברים של הוריה נסעו והשאירו להם בית גדול בצפון, אז הם הזמינו את בתי וזה נורא משמח.
אני מונה את הדברים האלה כדי לומר שבעיניי יש הרבה מקום לתת ולקבל השראה, ואם אתן רוצות להפנות אותי לדפים קיימים שמתאימים יותר - אז בשמחה, אין שום בעיה.

[קוראת*]

אפשר להעביר לאחד מאלה:
פעילויות אמיתיות עם ילדים
פעילויות עם ילדינו
אירועים ופעילויות באופן טבעי

[במבט_צלול*]

קוראת, רציתי לפתוח דף שבו באות האתר מספרות מה הן עושות בימים אלה עם ילדיהן, ומה ילדיהן המתבגרים עושים. דף ברוח משבר במטבח, שבו אפשר לתת השראה ולקבל השראה. אף אחד מהדפים שהצעת הוא לא כזה. עזבי, לא חשוב.

[אישה_במסע*]

במבט צלול

לדעתי עצם הגישה של רעיונות לאיך להעסיק את הילדים בחופש שגויה בעליל. לדעתי גם ככה מעסיקים את הילדים יותר מידי וחושפים אותם (ואותנו, אבל זה כבר סיפור אחר) ליותר מידי גירויים.

ממש ממש חשוב בזמן המועט שאפשר לעשות זאת לא לחשוף אותם לגירויים, לא לעסיק אותם, ולתת להם ללמוד לעשות את זה בעצמם. לתת להם ללמוד להעסיק את עצמם לבד, בלי להשתעמם.

מה שמפריע לי (מפריע, מציק. לא מקפיץ. "מקפיץ" מניח תגובה אוטומטית, ואני חשבתי בטרם עניתי) זה עצם הגישה שלך כמו שאני רואה אותה בדף זה.

פרויקטים שונים בבית והתארגנות לשנת הלימודים הבאה - סידור, מיון, ארגון. הצ'ופר הוא שכל ילדה תבחר לעצמה פרויקט DIY בחדר שלה (למשל, להחליף את התמונות במסגרות בתמונות חדשות).

למה יש צ'ופר, ולמה הצ'ופר הוא פרויקט DIY.

הכנת אלבומי תמונות פיזיים לכל ילדה, מתוך מאגר התמונות הדיגיטליות על המחשב (בחירה, הדפסה, קניית אלבום, סידור/עיצוב). זה לוקח זמן רב וטוב שכך.

למה טוב שזה לקוח זמן? ואיפה הילדות? איפה?

כל מה שאני קוראת זה רעיונות שלך. ולדעתי זה לא נכון מהשורש. לדעתי הדבר הנכון לעשות הוא לתת לילדות לעשות מה שהן רוצונות, עם הגבלה אפשרית על מסכים. וזהו.

ולכן במקום לתרום רעיונות לדף (אני לא אמא, ואני זוכרת היטב כמה רעיונות היו לי בילדותי. המון! העסקתי את עצמי כל החופש, כל חופש) אני אגיד שהרעיון שלו לא מתאיפ. בטח לא לבנות בנות 7 ו-11. זה גיל מתאים (ולמען האמת, אפילו מאוחר) לתת להן להחליט לבד. להעסיק את עצמן לבד. לתת להן לפחות הפסקה קטנה מהעולם הזה שבו חייבים להעסיק. ולחכות. לחכות. לחכות.

ואחרי כמה זמן יהיה בדף הזה מקום לא לדברים שההורים המציאו כדי להעסיק ילדים שנטלו מהם את היכולת להעסיק את עצמם, אלא דברים הילדים המציאו.

לדעתי קיומו של דף כזה להורים זה שגיאה. יש מקום לדף כזה לילדים ונוער, שרוצים למצוא מה לעשות בחופש. כל פיסת אחריות שההורים גונבים מילדיהם בהקשר הזה - מזיקה.


זה מה שנמנעתי לכתוב בהתחלה, ועכשיו אני כותבת. הבעיה שלי עם הדף הזה לא קשורה בכלל לחינוך בית ספרי, ודעתי בנושא (שנכתבה גם בדפים אחרים, ובעיקר בדפים של אמהות לילדים בחינוך בית ספרי) זהה לגבי הורים שממלאים את זמנם הפנוי של ילדיהם אחרי בית הספר. יותר מידי פעילות מאורגנת. די! מספיק!
החברה המערבית מורכבת מיותר מידי אנשים שלא יודעים להעסיק את עצמם. אנשים שלא יודעים מה יעשו כשיצאו לפנסיה, כשלא יעבדו כל היום. וכשיוצאים לפנסייה מיד ממלאים את החיים בתהנדבות ומסגרות מובנות אחרות.

להתייחס לתכנון חופשה בתור הזדמנות ללמד את הילד משהו סותר את רוח האתר, או לפחות את האינטואיציה שלי. זה פשוט צורם. הילדים לומדים לבד, מספיק לא להפריע להם. וניסיון מלאכותי ללמד - מפריע.

אז הנה מניפסט שלי: תעזבו את הילדים בשקט! היוזמה, המוטיבציה והאחריות למצוא מה לעשות בחופש ובכלל - שלהם. אל תגזלו מהם את המיומנות החשובה כל כך - להיות עם עצמם, לנהל את החיים שלהם. היוזמה ההורית מדכאת את זו של הילדים, וכך גדלים ילדים שבמקרה הטוב יודעים לארגן לעצמם מסגרת מובנית, ובמקרה הרע גם את זה לא.

מתי הם ילמדו להיות? פשוט להיות, בלי לעשות?

[תפילה_לאם]

אבל אישה, הרי גם במבט צלול מתייחסת ליזמה כמבורכת: (היא יזמה, אספה קבוצת חברות, עשתה לבד את הטלפונים והשיגה להן הנחת קבוצה ורישום מוקדם).

אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים, אבל בעיניי לא צורם שיהיה דף ספציפי לחופש הגדול, שיכלול בתוכו את האפשרויות השונות מהרגיל שיש בתקופה הזאת, שלפחות מחלקן יכולים ליהנות גם המחנ"בים, ובהחלט יהיה בו מקום למנות חסרונות של התקופה הזאת מעמדתם של המחנ"בים (במקום קיטורי "איך להעסיק את הילדים?" שכנראה יופיעו ב{{}}מיליוני אתרים אחרים של הורים.

[במבט_צלול*]

תודה, אישה במסע. המציאות יותר מסובכת ופחות סטרילית מהתיאוריה. בתור ילדה איש מעולם לא היה צריך להציע לי מה לעשות, ובכלל לא נדרשה שום אטרקציה כדי להיות עסוקה ודי מאושרת: שכנים, כדור, ספרים ודמיון מילאו את הזמן מצוין. אבל הזמנים השתנו לטוב ולרע. השקפת עולם מוצקה לא מספיקה כדי לגדל ילדים כמו פעם. למעשה הילדות שלי מלאות ביוזמות ורעיונות משל עצמן, אבל האמצעית בעיקר (ילדה מלאת קסם ואנרגיה עם ADHD, שנכנסת ממש למצוקה כשהיא בחוסר מעש במשך יותר מכמה שעות) - זקוקה שאעזור לה למצוא פעילויות שהן ברוח הבית, אחרת היא נשאבת למחשב או מתוסכלת מחוסר האפשרות לממש את הפנטזיות שלה על חופשה עמוסה באטרקציות.

מכל מקום, רוב הרעיונות שציינתי אינם יזמה שלי וקראת לתוכם רוח שאינה רוחם. הביטוי "להעסיק את הילדים" לא הוזכר, כי זו לא תפיסתי. כשכתבתי זה לוקח זמן רב וטוב שכך, התכוונתי שבעולם המהיר הזה, יש המון ערך לפרוייקטים שדורשים אורך רוח ומתמשכים על פני ימים רבים.

[אישה_במסע*]

לא צורם לי שיהיה דף ספציפי לחופש הגדול. צורמים לי דברים קונקרטיים בדף הזה והאופי שלו.

במבט צלול{{}}, בתור ילדה הייתי מנדנדת להורים שלי ושאולת אותם מה לעשות, והם היו מציעים לי (ללכת לקרוא למשל, או לשחק בחוץ), אבל הם לא חשבו שזו אחריות שלהם. אם השתעממתי זו הייתה בעיה שלי. הייתי משתעממת. לפעמים הם סבלו מזה. אז הם אמרו לי שאני לא אפריע להם, ואני המשכתי להשתעמם. עד שמצאתי מה לעשות.

השקפת עולם לא מספיקה, אבל אחי הקטן, שמבוגר בכמה שנים מביתך הבכורה, מסתדר מצויין בלי שההורים שלי יעסיקו אותו. זה פשוט לא אחריות שלהם, כמו שזה לא הייתה אחריות שלהם בילדותי שהייתה לא מזמן. הם כן מגבילים זמן מסך לפעמים.

לדעתי האמצעית היא זו שזקוקה יותר מכל לשיעמום. שיעמום ואיסור גישה למחשב. מה יקרה אחרי שהיא תשתעמם ותהיה מתוסכלת ותכנס למצוקה?
לדעתי הפרעות קשב וריכוז, לפחות במידה חלקית, הם פרי העידן הזה, שמלא בפעילויות ו"אטרקציות". ופרוייקטים.

קשה לי להסביר מה יש במילים האלו שכל כך לא קשור לילדותי ולביתה הורי. אבל כשעטפתי את הספרים והכנתי את הקלמר ורקמתי ותפרתי וסרגתי ועשיתי כל מיני דברים זה לא היה פרוייקטים. ולא היו לי פנטזיות על חופשה מלאה באטרקציות. לדעתי הפנטזיות האלו כבר מעידות על שיבוש. כמו גם היחס להכנת אלבום בתור פרוייקט.

אם מישהי נכנסת למצוקה כשהיא בחוסר מעש במשך כמה שעות, זה דומה מבחינתי על מי שנכנסת למצוקה אם היא שותה במשך יומיים שלמים רק מים ולא מיץ. זה מעיד על שיבוש. משהו שכדאי לתקן, לטפל בו. או ליתר דיוק, לא לטפל בו. פשוט לא לעשות. לא לתת מיץ-פעילויות. כי היא זו שזקוקה לזמן הזה יותר מכולן.

[פלוני_אלמונית*]

גם לילדי החינוך הביתי יש חופשה מהחוגים בקיץ.
אבל אני חושבת שיתאים יותר להחליף את השם (כמו שהציעה במבט צלול) או לאחד עם אחד הדפים האחרים.

ולעניין עצמו: אנחנו דווקא נהנים מחופשת ביה"ס (אם כי לא מעזים לצאת מהבית)
בכך שאנו מעסיקים תלמידת בית ספר, ללמד את הילדים הצעירים בבית,תווים ונגינה.

[במבט_צלול*]

תודה, אישה במסע, את ממש עוזרת לי להבין כמה דברים לגבי בתי.
כשעטפתי את הספרים והכנתי את הקלמר ורקמתי ותפרתי וסרגתי ועשיתי כל מיני דברים זה לא היה פרוייקטים. ולא היו לי פנטזיות על חופשה מלאה באטרקציות. לדעתי הפנטזיות האלו כבר מעידות על שיבוש.
בסה"כ אני די מסכימה (פרט לעניין ה"פרויקטים", שאהוב אצלנו על גדולים וקטנים ואני לא רואה בו כל רע). רק חייבת לומר לך שזה לא כל כך פשוט, ו"השיבוש" לא קשור בהכרח לבית, אלא במידה רבה לתקופה, לסביבת החברים ולילד הספציפי. זה לא דבר שאפשר לפתור פשוט על ידי הגבלת זמן מסכים. איך אני יודעת? כי ניסינו ולא עבד. החיים לא כאלה פשוטים, ומה שעובד עבור ילד אחד לא עובד בהכרח עבור אחר.
(אגב, החברה הכי טובה של בתי - ילדה מקסימה עם הורים מקסימים - נמצאת עכשיו שבועיים אצל דודה בארצות הברית בחופשת אטרקציות מהחלומות - יום מיני גולף, יום פארק מים, יום שופינג וכן הלאה. עכשיו לכי תגידי לבת שלך, שהתרופה לשעמום שלה, תסכולה וקנאתה היוקדת, היא עוד ועוד זמן בחוסר מעש).

[פלוני_אלמונית*]

אני אומרת לילדים שלי, שחלקם בני נוער, שלכל משפחה ערכים אחרים וסדר עדיפויות שונה, ואני בוודאי לא מרגישה שאני צריכה לפצות אותם על מה שאחרים עושים.

[תפילה_לאם]

"השיבוש" לא קשור בהכרח לבית, אלא במידה רבה לתקופה, לסביבת החברים ולילד הספציפי.
מסכימה!!!
גם אני ממש בעד הרוח הנושבת מדברי אישה במסע, אבל במבחן המציאות זה לא עובד לי.
מה שכן, אני מאמינה (או לפחות רוצה להאמין), שלו היינו בחנ"ב, זה היה אחרת. כשאני מקבלת את הילדים מהמסגרות לחודשיים, ויודעת שבתום החופש הזה, הם ימוסגרו מחדש וסדר היום לא יוכל לכלול חוסר מעש במשך כמה שעות , אני חשה צורך לנצל את הזמן לאטרקציות, אף שאני מודעת מאוד לשיבוש שבכך.

[במבט_צלול*]

אני אומרת לילדים שלי, שחלקם בני נוער, שלכל משפחה ערכים אחרים וסדר עדיפויות שונה, ואני בוודאי לא מרגישה שאני צריכה לפצות אותם על מה שאחרים עושים.
גם אני תמיד אמרתי ואומרת זאת בלב שלם, ויחד עם זאת, כשיש פער גדול בין ערכי המשפחה הגרעינית לערכים ואורח החיים של החברים מהשכונה ושל בני המשפחה המורחבת, נוצרים מתחים מתמידים שלא נעלמים כל כך מהר. החיים מורכבים, כבר אמרתי?
(אגב, לא מתקרבת ל"אטרקציות". נסיעות, הוצאות, צפיפות ורעש כל כך שנואים עלי, שממש אין על מה לדבר)

[פלוני_אלמונית*]

אני מסכימה איתך שמתקיים מתח מתמיד ההשפעה הדדית בין הבית לסביבה.
אחד החסרונות (והיתרונות)של בתי ספר ייחודיים הוא הומוגניות היחסית והמתאם הסוציואקונומי הגבוה.

[פלונית*]

אצלינו ילדי "בית הספר" מוצאים סוף סוף זמן לקרוא ספר.

[אישה_במסע*]

במבט צלול

אני מסכימה שהשיבוש קשור לתקופה. ליתר דיוק, הוא פרי התקופה הזו ובזמנים אחרים הוא לא היה קיים. מה שלא משנה את שאלת ההתמודדות עם השיבוש, שהיא שאלה של בית. בית לא משובש יכול להגן מפני סביבה משובשת.

זה מזכיר לי את הדף על ילדים ואכילת ממתקים. אני חושבת שזה האם להגביל אכילת ממתקים{{}}. המצ דומה - יש תרבות משובשת בה זה הגיוני לתת ללדים ממתקים והרבה, למען ישמינו ויחלו בסכרת. יש הורים שמנסים להתנגד לתרבות הזו ומחפשים את המקום שלהם בה.
יש ילדים שאפשר לשחרר אותם לאכול ממתקים כרצונם. מנגנון האיזון הפנימי שלהם מצליח להתמודד עם השיבושים מסביב.
יש כאלו שממש אי אפשר. הם נפגעים מאוד, כי הם חולי צליאק או סכרת או שהם מגיבים חזק לממתקים או לא סבילים ללקטוז. ויש את כל מה שבאמצע. ומנסים למצוא את האיזון. איך לא לגרום לילדים להרגיש יוצאי דופן, איך להתמודד עם המשפחה, המסגרות, אם זה שבגן השעשועים יש המון ילדים עם חטיפי זבל?

המצב פה דומה. ומורכב. ולא תמיד ולכולם יש פתרונות פשוטים. יש אנשים שיש להם.
למשל, כאלו שלא ממש חלק מהתרבות הזו. אני גדלתי בעולם הזה, לפני לא הרבה זמן. אבל ההורים שלי הם מדור אחר. וכל האטרקציות האלו פשוט זרות להם. זה פשוט לא קשור לחיים שלהם. אני לא זוכרת שקינאתי בילדים שנסעו לחול כשאני לא. זה פשוט היה רחוק ולא רלוונטי לחיים שלי. רחוק מכדי לקנא.
יש כאלו שהחליטו לצאת מהתרבות בכוח, ושהמחיר שווה את זה. למשל אוסרים על ילדיהם ממתקים שלא נבדקו על ידיהם. מוכנים לסנן לפי זה מכרים - מי של אמכבד את הגישות התזונתיות שלהם - החוצה. במה שקשור לתזונה אפשר למצוא באתר כמה סמני קיצוניות, ובכמה כיוונים שונים.

וכל הדף המוצלח ההוא הוא דיון על פשרות. וזה מה שלא ראיתי פה. בכלל.

בנימה קצת יותר אישית - אני לא מצפה שתגידי לבת שלך ששעמום זה מה שהיא צריכה, וממש לא מצפה ממנה להבין את זה. אבל אני כן מקווה שתייצרי לה סיטואציות כאלו של שעמום. למרות התנגדותה. כי את יודעת שזה מה שטוב לה. כמו שלא תתני לה לאכול ממתקים כל היום גם אם היא תצרח ותבכה.

את אומרת הרבה פעמים ובניסוחים שונים שהמצב מורכב ואין פתרון. אבל יש. מי שזה חשוב לה מספיק (ואני ממש לא אומרת שהמקרה הזה הוא כזה) מוצאת פתרונות. למשל בוחרת את מקום המגורים בתור כזה שבו החברה לא טסה לחופשת אטרקציות.
באופן כללי התנגשות ערכים בין ערכי המשפחה לערכי הסביבה יוצרת בעיות באופן כללי ולא רק במקרה זה.

אבל כשאת אומרת "החיים מורכבים" אני שומעת סירוב לאפשרות של פתרון. כי ההורים שלי גרים בעיר מודרנית, למדתי בכיתה שבהחלט היו בה אנשים שטסו לחול כשאני לא, ובכל זאת אפשר אחרת. אפשר אחרת ממש כאן, בבית שלי. כי ההורים שלי פשוט לא יכולים אחרת. האפשרות של להעסיק את הבת ההיפראקטיבית פשוט לא קיימת מבחינתם. אין אותה. כמו שאין סוכר לבן בתזונה של אנשים שחיו לפני אלף שנה. אין. ואז נוצרות אפשרויות אחרות.

ואלו האפשרויות שלא תחפשי ולכן גם לא תמצאי אם תגידי שאין.

ואם יהיה דף בבאופן על פעילויות לחופש לילדים (כזה שםתחו ההורים כדי לדבר זה עם זה, ולא הילדים עצמם) בלי שהנושא הזה יעלה, זה יהיה סביר בעיני כמו דף לגבי איך להכין מאכלים מקמח וסוכר לבן בשביל הילדים. הוא יכול להתקיים - תיאורטית, אבל לא בלי התנגדויות.

תפילה

דווקא בגלל שהילדים ימוסגרו מחדש חשוב במיוחד לתת להם זמן לנוח מכל ההפעלות האלו. לפחות חודשיים בשנה מנוחה מעודף הגירויים הזה.

[פלוני_אלמונית*]

הדף הזה לא נראה לי כל כך קשור לאתר של החינוך הביתי...
אה אני יודעת, דפים של כל מיני מתוסכלים מינית מאוד קשורים לאתר. ודפים פוליטיים קשורים לחינוך חופשי. התעללות בזוגיות, נו ברור.
פעילות בחופש הגדול, פה טמונה הסכנה האמיתית. D-:

[פלונית_לרגע*]

לאן להעביר?

[פלוני_אלמונית*]

דיון מאוד מעניין, וכל כך קשור אליי, וכל כך קשור לכל משפחות באופן טבעי שכאן שלא עושות חינוך ביתי, וגם לאלו שכן.
גם אני מצטרפת להבנה למה בעולמינו כבר קשה להמנע מאטרקציות באופן מוחלט וקשה לאפשר את האפשרות להשתעמם. וזה למרות שאצלי גם במשך השנה זה מתאפשר למרות שהם לא בחינוך ביתי, פשוט כי הם חוזרים יחסית מוקדם, 1, 2 הם בבית ויש להם עד הערב. וגם לי כל כך מובן למה הפער בין הילדים לבין השכנים הוא כן משמעותי, קשה לחיות בחברה מסויימת ולא להיות מושפעים ממה שקורה מסביב ולעמוד איתן מול הכל. (טוב, זה כבר מתכתב עם דיון אחר שערכנו לא זוכרת בדף של מי)

ונשאלת גם השאלה,האם כשיש כל כך הרבה אפשרויות בעולמינו, האם צריך לחסום את החשיפה להן? זה לא משהו שהיה בעבר, זה חדש, וזה מציף בהחלט. אבל האם להשאר בבית כל הזמן ולא לצאת לשום מכל כדי לקדש את השעמום? אני לא בטוחה בכלל שזו התשובה, כמוש אני משתמש בהרבה דברים מודרניים אחרים, גם כאן נראה לי שיש מה להשתמש, רק לדעת איך לעשות את זה.
וטוב לי הדיון הזה כי לדעת את המידה הנכונה ואיך להגיע אליה יכול להיות דיון מעניין באמת.

חוץ מזה שיש משפחות שמחנכות בבית שלאו דוקא דוגלות בחינוך חופשי וכן מלמדות, האם מקומן לא כאן? (למרות שזה בסדר גמור,אישה שהבאת את דעתך האישית בנושא)

אורי

[במבט_צלול*]

וכל הדף המוצלח ההוא הוא דיון על פשרות. וזה מה שלא ראיתי פה. בכלל.

את אומרת הרבה פעמים ובניסוחים שונים שהמצב מורכב ואין פתרון. אבל יש. מי שזה חשוב לה מספיק (ואני ממש לא אומרת שהמקרה הזה הוא כזה) מוצאת פתרונות. למשל בוחרת את מקום המגורים בתור כזה שבו החברה לא טסה לחופשת אטרקציות.

כשאת אומרת "החיים מורכבים" אני שומעת סירוב לאפשרות של פתרון.

איבדת אותי לגמרי. שוב ושוב את קוראת בדבריי גישה שונה לחלוטין מגישתי. חבל שאת נוקטת כאן גישה כל כך פשטנית ושיפוטית. אולי את פשוט צעירה מאד.
((בואי ניקח לדוגמה את החברה-הכי-טובה, בת השכנים: כשקנינו את הדירה לפני 18 שנה, כולנו היינו זוגות צעירים במצב כלכלי דומה. שמחנו כל כך להכיר אותם. אנשים נהדרים, ערכיים ונדיבים. שכנים נפלאים. רק מה, אף אחד לא מושלם ואצלם ההתבוננות על חברת השפע לא ביקורתית כמו אצלנו. עם הזמן מצבם הכלכלי השתפר מאד, והתוצאה היא משפחה שמבלה באופן שמוציא לבת ה-11 שלי את העיניים. ויש עוד כמה משפחות כאלה בשכונה. האם זו סיבה לעבור דירה? אולי, אני מהרהרת בזה מדי פעם, אבל היכנו כאן שורש ויש המון נימים שקושרים אותנו לדירה הזו בשכונה הזו, כולל קרבה למשפחה ולמקומות העבודה. אם נעבור, נפסיד את כל זה. אז שוב אני אומרת שהחיים מורכבים, ולא כל שיבוש בחוץ אפשר לפתור בפשטות על ידי שינוי ה"חוץ" או על ידי עמידה מספיק חזקה על עקרונותינו. האם אני אומרת שאין פתרון? לא. את יודעת מה? בעצם כן. לדעתי אין פתרון אחד אולטימטיבי אלא צריך בכל פעם מחדש לחפש פתרונות שנכונים לסיטואציה)).

[פלונית_לרגע*]

במבט צלול, לא השבת לי . ביקשת רעיונות לדפים להעביר, נתנו לך. איזה את בוחרת?

[במבט_צלול*]

פלונית לרגע, אף אחד מהדפים שהוצעו לא נראה לי מתאים. באופן אישי איבדתי עניין בנושא שפתחתי אתו, אבל דווקא הדיון שהתפתח נראה לי מעניין.
מכל מקום, בסדר מצדי שזה יהיה _דף למחיקה.

[יונת_שרון*]

אצלנו החופש הוא הזדמנות לילדים להיפגש יותר עם החברים שבבי״ס. ואני חושבת שגם לילדי בי״ס זה הזדמנות להיפגש עם החברים שלהם באופן מכוון, ביוזמה שלהם, בלי שהמסגרת תפגיש אותם.

ולמרות שאנחנו לא בבי״ס, גם אצלנו יש שינוי של חלק מהשגרה: רוב החוגים נפסקים, רוב המקומות התיירותיים מפוצצים, ומצד שני יש כל מיני פסטיבלים וארועים מיוחדים.
ככה שגם אצלנו, החופש הוא הזדמנות לחשוב מחדש מה רוצים לעשות, מה חשוב לנו, ממה אנחנו נהנים, מה להמשיך ומה להפסיק.

אז הרעיון שלי לחופש: לנסות דברים. לטעום. למדוד. לעשות reset לשיגרה, כדי שיהיה אפשר לבנות שיגרה חדשה בשנה הבאה.

[במבט_צלול*]

תודה יונת,
ותודה רבה גם לאחרות שתרמו מחשבות משלהן והשמיעו קולות של תבונה, מתינות ודרך ארץ. קראתי ונתרמתי.
(גם מאלה שלא חושבות כמוני).

[פלוני_אלמונית*]

הכנת אלבומי תמונות פיזיים לכל ילדה, מתוך מאגר התמונות הדיגיטליות על המחשב (בחירה, הדפסה, קניית אלבום, סידור/עיצוב). זה לוקח זמן רב וטוב שכך.
תודה! (-:
זה כל הזמן בראש שלי, דוחה ודוחה ודוחה. עכשיו, בזכותך אני אחכה לי בנחת שהקטנה תהיה גדולה מספיק כדי לעשות את זה יחד, או אפילו היא לבד.
איך לא חשבתי על זה?

אבל אני כן מקווה שתייצרי לה סיטואציות כאלו של שעמום. למרות התנגדותה.
למה ליצור שיעמום? אנחנו באתר באופן טבעי, אז שהשעמום גם יגיע באופן טבעי, לא?
וההמשך של אותו משפט כי את יודעת שזה מה שטוב לה נוגד את החינוך החופשי באופן מובהק.
הרי את אומרת : "תעזבו את הילדים בשקט". אז אסור ליצור איתם פרויקטים, אבל כן ליצור שיעמום. למה בדיוק? לא למנוע שיעמום אני מבינה, אבל ליצור ???

[אישה_במסע*]

השעמום אמור להגיע באופן טבעי. אבל זה לא קורה אם שמים את הילדה בבית ספר, ואחר כך מארגנים לה דרכים למלא את הזמן.

באופן טבעי אין פרוייקטים של סידור וארגן החפצים לבית הספר. ואין צ'ופר בסוף - עוד פרוייקט, הפעם שהילדות בוחרות. מה טבעי בזה? מה טבעי בכל שאר הדרכים בהם ההורים ממלאים לילדיהם את הזמן?

ובנוגע לחינוך חופשי - אני מאמינה שבני אדם יכולים באופןטבעי להתמודד עם העולם כמו שהוא היה לפני המהפכה החקלאית. לפעמים גם עם מה שקורה אחרי, לפעמים לא. יש ילדים שמתמכרים למחשב, יש כאלו שלא. יש כאלו שרוצי לאכול דברים שהם אלרגיים להם. יש כאלו שלא.
וכאשר ילדה נמצאת רוב השנה בבית ספר, אז בהחלט אפשרי שהיכולת שלה להעסיק את עצמה התנוונה, ולפתח אותה מחדש יקח זמן.

הורים שהוציאו את ילדיהם מבית הספר מדברים על זמן הסתגלות לחינוך ביתי, אבל במבט צלול לא מתכוונת לעשות את זה. וזה משנה את הכל.

וכשאני אומרת ליצור שעמום אני מתכוונת בסך הכל לא לחשוב שזו אחריות הורית למלא אותו כשהוא נוצר באופן טבעי, אבל זה גם ליצור סביבה טבעית שתאפשר לו להופיע. למשל, קייטנה אנתרופוסופית זה לא סביבה טבעית. גם מחשב יכול למלא זמנים שהיו יכולים להתמלא בשעמום.

[שמנדובה*]

קייטנה אנתרופוסופית זה לא סביבה טבעית
וגם לא אף חוג שהוא, או שצריך להגיד לכל מיני מקומות בנסיעה באוטו, או לקנות את מזוננו בסופר, או לכתוב באתר באופן טבעי, ועוד... ובכל זאת, כל הדברים האלה הם חלק מהחיים של הילדים שלנו היום. אני חושבת שקייטנה זה משהו שיכול להיות ממש כיף לילדים - במידה והם בוחרים בזה והולכים בשמחה, וגם בתלות בגיל הילד (אישית אני לא הייתי שולחת ילד לקייטנה בגיל 6 אבל אולי בגיל 10 כן? אצלנו זה לא מסתדר כלכלית וגם לא עם סדר היום המשפחתי אבל אין לי התנגדות עקרונית.

אני גם לא חושבת שצריך לגרום לשעמום או לחפש איך יופיע. אם מופיע - שיופיע. אבל לחפש אותו במכוון? למה? זה לא נשמע לי בכלל באופן טבעי. לפני המהפכה החקלאית או לאחריה. אני לא מאמינה שילדים או מבוגרים בעולם הטבעי היו משתעממים יותר מידי כך או כך - היה יותר מידי מה לעשות כדי לשרוד, ואם היה רגע למנוחה אז היו מנצלים אותו בשמחה.

אני ראיתי הרבה יוזמה של הילדים במה שכתבה במבט צלול, שזה נהדר. וגם קצת דברים שמבט יוזמת עבור ילדיה, שזה לא כזה נורא בעיני. אני הרבה פעמים מציעה כל מיני דברים לילדי, לא כי אני חוששת פן ישתעממו אלא כי לי מתחשק לעשותם ביחד איתם, או כי נראה לי שיהנו מהם. אני מאמינה שמבט לא היתה מאלצת ומכריחה, אלא פשוט מציעה ומאפשרת לילדים שלה לבחור למלא את הזמן שלהם.

[פלונית*]

אני מוצאת שמגיל שלילד יש סמארטפון, קשה מאוד להגביל את זמן המסך שלו , מה שגורם לבנייה אין סופית במסך , בכל רגע פנוי. בשלב זה אני מעדיפה כל דבר על פני הבהייה (והם נשלחים, אמנם מיוזמתם וכבקשתם, להשתעמם בביה"ס).

[במבט_צלול*]

אני שמחה שהדיון נמשך ומתנהל בכמה ערוצים מקבילים. הדיון העקרוני מאד מעניין בעיניי אבל מבקשת שלא תהפכו אותו לדיון ב"מה מבט צלול חושבת או לא חושבת, עושה או לא עושה". אין שום צורך להפוך את הדיון לפרסונלי. זה ממש לא חשוב ולא מעניין. פרט לכך היו סמוכות ובטוחות שהקשר בין הרושם שיצרתי כאן בדף לאישיותי והשקפת עולמי רופף למדי.
*
הערה על "קייטנה אנתרופוסופית" - זו השנה הרביעית שלנו בקייטנה הזו (בת ה-13 הלכה לשם שלוש שנים וחזרה השנה כעוזרת מדריך, בת ה-7 הלכה השנה בפעם הראשונה) - ואחת ההחלטות הטובות שהילדות שלי עשו - בעידודנו.
הקייטנה הספציפית הזו באמת יוצאת דופן, מתנהלת באווירה נפלאה, מלאת חופש, דמיון, יצירתיות ושמחת חיים, והילדים הולכים אליה ברצון וחוזרים מאושרים. זו קייטנה הכי של פעם, בוץ ו"מחנה", שימוש באולרים והבערת מדורות, המון שיירם וסיפורים בעל פה, ואמנות אמתית, אטית ומעמיקה.
אין שמחה ושלמה ממני על הקייטנה הזו, שנתנה לבנותיי דברים שאי אפשר לקבל בבית (בדיוק כפי שחוג יכול לתת) ויש לומר שהמפגש עם ילדים זרים ואפילו עם מסגרת גמישה ונותנת חופש אבל בכל זאת כזו שלפעמים דורשת מהן להתגמש - הוא יתרון בעיניי ולא חיסרון.

[קוראת*]

אעביר לפעילויות עם ילדים

[פלוני_אלמונית*]

קוראת, זה לא דחוף, נכון?
אני מציעה להמתין עם זה, ושם הדף המתאים בבר יעלה מעצמו.
זה לא דיון על פעילויות. עם ילדים

[סמדר_נ*]

אני מוצאת שמגיל שלילד יש סמארטפון, קשה מאוד להגביל את זמן המסך שלו , מה שגורם לבנייה אין סופית במסך , בכל רגע פנוי. בשלב זה אני מעדיפה כל דבר על פני הבהייה (והם נשלחים, אמנם מיוזמתם וכבקשתם, להשתעמם בביה"ס).
גם בלי סמארטפון.
העניין הוא ש"המסך" מציע המון סוגי פעילויות, וזה מחייב אותי לחשוב איזו פעילות אני רוצה להגביל, ולא כמה זמן מסך.
ברור לי שאני רוצה להגביל סרטוני יוטיוב, אבל פחות ברור לי שאני רוצה להגביל סימולטור טיסה, סימולטור בניית טילים, משחקי חשיבה, קריאה בויקיפדיה וקריאת עיתון (כל אלה דוגמאות אמיתיות ממה שהילדים שלי עושים ב"מסך". טלויזיה אין לנו). כדי להגביל רק את מה שצריך להגביל, אני צריכה להיות בניטור בלתי פוסק של מה שהם עושים שם, ואני פשוט לא יכולה. יש לי מטבח וכביסה ותינוקת, וגם לי בא לנוח. ומ 11 בבוקר עד 5 אחה"צ כמעט בלתי אפשרי להיות בחוץ בימינו אלה (אני והתינוקת כבר ברחנו פנימה).

---

אישה במסע, יש זיהוי קבוע שאת עושה בין "טבעי" ל"רצוי" (ובהתאמה, בין "לא טבעי" ל"לא רצוי"). אני לא חושבת שהזיהוי הזה תקף תמיד (ויש שיאמרו שמדובר ב"כשל נטורליסטי"). כשאני משתמשת במושגים האלה, אני עושה זאת כדי להבין טוב יותר דברים שאני רואה בעולם, לא בהכרח כדי לקבוע איך נכון לי להתנהל מכאן והלאה. ממילא קשה לי לחשוב על הגדרה כלשהי ל"טבעי" שהורתה ולידתה אינן ברעיון תרבותי כלשהו. אם יש כזו, הרי שהיא מצומצמת מאד.

---

משהו אחד חשוב שאני חושבת שאנחנו מרוויחים בחופש -- זה הקשר בין הילדים, שצומח דווקא מתוך פעילות בלתי מכוונת. למשל, בן השש וחצי שלי לימד את בן השלוש וחצי לרכב על אופניים (בשני גלגלים, למען הסר ספק). הם מתחככים יותר וגם רבים יותר, אבל אני חושבת שהיחד הזה עושה להם טוב, בגדול. בן העשר ובן השש וחצי נמצאים הרבה יחד ועושים דברים יחד, מה שפחות יוצא להם במהלך שנה"ל.

[פלונית*]

אני דווקא לא מתערבת בתכנים שהם צורכים במסכים ( חוץ משחקים אלימים, שאני אוסרת, לפורנו ברוך השם לא הגענו) אלא מגבילה בזמן, לכל אחד יש תור , שהוא יכול לממש לאחר מילוי כמה מטלות (משתנות לפי הגיל) כמו, סידור חדר המשחקים, כתיבה, חשבון, נגינה,פינוי מדיח וכו... התור מוגבל בזמן , וכל אחד בוחר(לפי זמינות והעדפה אישית) את המכשיר, ואם לצפות במשהו, לשחק , או לתכנת.
כל זה כבר לא עובד כשיש להם מכשיר צמוד.

[פלונית*]

דרך אגב, גם לי יש תינוק, נכון זה כבר לא קל כמו כשהיינו צעירות
מה שאת מספרת על הקשר בין האחים, זו אחת הברכות של החינוך הביתי וגם של החופשה הגדולה.

[קוראת*]

קוראת, זה לא דחוף, נכון?
דווקא כן. או לפחות להחליף שם דף. חופש גדול לא מתאים לאתר. דף על פעילויות יש יותר מאחד. נהוג להמשיך דף קיים.

[אישה_במסע*]

אתחיל מההתחלה -
העלתי את הנושא של טבעיות בהדגשה כטענת נגד לטענה של אלמונית: אז שהשעמום גם יגיע באופן טבעי, לא?

אני לא חושבת שטבעי זה תמיד טוב (אחרת לא הייתי עושה דברים לא טבעיים בעליל, כמו ללמוד אנליזה נומרית)


במבט צלול{{}}, אם הפכתי את הדיון לפרסונלי מידי - התנצלותי הכנה. אנסה להימנע מזה בהמשך, ואם בלי כוונה אגלוש, את מוזמנת להעיר ואתלקן זאת.

אני לא מאמינה שילדים או מבוגרים בעולם הטבעי היו משתעממים יותר מידי כך או כך - היה יותר מידי מה לעשות כדי לשרוד, ואם היה רגע למנוחה אז היו מנצלים אותו בשמחה.
רגע של היסטוריה: לפני המהפכה החקלאית אנשים עבדו ממש מעט זמן. עובדתית. כל ה"בזיעת אפיך תאכל לחם" קרה רק אחרי המהפכה החקלאית. זה לא ממש קשור לדף הזה לדעתי, אבל מיתוסים על מה שהיה לפני המהפכה החקלאית התחילו לצרום לי אחרי שלמדתי על מה שהיה אז.

מה שאני חושבת שהוא טוב הוא גרסא מסויימת של טבעי, ליתר דיוק, ילדות מסויימת, שאני יודעת שהייתה במקומות מסויימים עד לא מזמן (וזה היה הרבה אחרי המהפכה החקלאית) ושבמידה מסויימת הייתה לי. ילדות שיש בה הרבה טבע, וזמן פנוי. והמצב הזה מלמד ילדים שחיים בו להיות עם עצמם ולהעסיק את עצמם.
מצב בו ילד לא יכול להיות לבד עם עצמו בלי להעסיק את עצמו במשהו הוא לדעתי מצב עצוב. מערכת היחסים של אדם עם עצמו היא המערכת הכי חשובה שיש לו, והיא תמשך לאורך כל חייו. אני רואה במצב בו אדם לא יכול להיות עם עצמו לבד מצב של בריחה ממערכת היחסים עם עצמו. לדעתי זה בסבירות גבוהה בא עם חוסר הקשבה עצמית ועלול בקלות ליצור חוסר מיומנות ביצירת יחסים אינטימיים ועמוקים, ובגיל מבוגר יותר את הסצנריו הקלאסי בו איש עסקים בסוף חייו מצטער על שלא בילה יותר זמן עם המשפחה. אבל רק בסוף חייו, כי להיות עם המשפחה זה סוג של "להעסיק את עצמך".
חוץ מזה מתנוונת היכולת להעסקה עצמית. כמו הרבה יכולות אחרות, היא מתפתחת אם משתמשים בה ומתנוונת אם לא משתמשים בה. ואם ילדים נמצאים באופן קבוע בפעילות מובנית אז היכולת שלהם ליצור לעצמם פעילות לא מובנית ובמשך שעות לשחק במשחק דמיוני, למשל, נפגעת. ולדעתי זה חבל.

בנוגע למסכים - אין לי דעה מוצקה בנושא הזה. לי בילדותי הייתה הגבלה על טלוויזיה. לא זוכרת במדויק מה היא הייתה, אני חושבת עד שעה ביום בזמן הלימודים. אבל עד החטיבה לא היה אינטרנט, ולטלוויזיה לא ממש נמשכתי. כלומר, ביסודי הייתה תקופה בה סדרות מסויימות היו ממש חשובות לי, אבל הפסקתי לצפות בטלוויזיה כשעליתי לחטיבה באופן טבעי. כך שרוב ילדותי עברה עלי בלי כמות גדולה לש מסכים, ולא היה סמארטפון.
מצד אחד, אני בעד לתת לילד ללמוד לווסת את עצמו. זו מיומנות שמבוגרים רבים חסרים אותה, ילדים יתקלו במסכים בוודאות אם הם יחיו בחברה המערבית, וזו מיומות חשובה.
מצד שני, יש ילדים שמתמכרים ממש. ואם מונעים מהם מסכים יוצאות מהם יצירתיות וכוחות ופעילויות שהמסך ממסך.


הפשרה של למצוא לילדים תעסוקות שהן לא מסך כדי שלא יתעסקו במסך היא בהחלט פשרה ראויה. אבל לי חבל על ילדים שלא יצאו לגן השעשועים ולטפס על עצים ולהסתתר בפרדס ועוד המון דברים שעשיתי, במשך שעות. והייתה בהם איכות שונה מהותית מאיכות של חוג.

<הערה ששייכת לדף אחר, אולי אפתח אותו פעם: בחוץ בצל אפשר בהחלט להיות, גם מאחת עשרה עד חמש. וגם בלי צל אפשר. וזה לא רק נסבל, החום כמעט ולא מפריע. אבל מזגן הורס את ההסתגלות של הגוף לחום. על הסתגלות לחום באופן טבעי אפתח דף אחר מתישהו>

על קייטנה אנתרופוסופית:
בעיקרון יש איתה שתי בעיות פוטנציאליות, ואחת מובנית.
הבעיות הפוטנציאליות הן הרמה של המדריכים וההשגחה שלהם על הילדים, שלפעמים היא בעייתית, ועודף אנתרופוסופיות של הקייטנה, ועל הבעייתיות הפוטנציאלית של זה כבר דובר בדף אחר בבאופן, שאני לא זוכרת את שמו.
הבעיה המובנית היא היותה של הקייטנה - קייטנה. ובתור כזו היא מובנית, היא חייבת לעמוד בכללי בטיחות שלפעמים נוגדים היגיון ויכולות של ילדים, בשם הכסת"ח והכללים שמתאימים לכולם. והמסגרת לפעמים שרירותית, ואני לא חושבת שבצורך להתאים את עצמי למסגרת שרירותית ונטולת היגיון יש משהו חיובי (בניגוד להתחשבות באחרים, שהיא ערך בעיני, התחשבות במסגרות היא לא ערך בעיניי, והיא אפילו אנטי-ערך, כלומר שלילית בעיניי).

בעיקרון החסרונות יכולים בהחלט לעלות על היתרונות, במיוחד אם לילד אין אפשרויות נגישות אחרות לעשות דברים כאלו, שלדעתי אמורים להיות נגישים לכל הילדים, אבל לצערי הם לא. ועדיין, יש הבדל מהותי בין המצב בו משפחה מורחבת או כמה משפחות נפגשות ועושות על האש, והילדים מדליקים מדורה ומלקטים פטריות, או ילדים שעושים מחנה בעצמם, על העץ ליד הבית, לבין כל זה כשזה קורה בקייטנה. זה שונה. כי בקייטנה לא יכולים לתת לילדים לטפס בלי השגחה - זה מסוכן, ובטח את האש מדליק המדריך, ולא כל ילד לבדו, ובגלל כל ההשגחה הזו, שהיא ההפך מאמון. אבל קייטנה לא יכולה אחרת. רק הורים יכולים.

[יונת_שרון*]

קוראת, החופש הגדול הוא עובדה. הוא משפיע גם עלינו, משפחות החינוך הביתי.
אני חושבת שאם נכתוב על זה מהזווית שלנו, יצא דף שרלוונטי לנו.

[שמנדובה*]

החופש הגדול בהחלט משפיע גם על משפחות החינוך הביתי. לילדים שלי למשל, רוב החוגים אינם ממשיכים בחודשי הקיץ ולכן נותר זמן רב למלא בדברים אחרים. גם חלק מהמפגשים לא מתקיימים בחופש הגדול.

הנקודה של להיות לבד עם עצמנו חשובה ומעניינת, אני חושבת שזה נכון שאצל הרבה אנשים וילדים היכולת להתבודד מתנוונת. מצד שני, אנחנו ליות חברתיות ולא בכדי הילדים (וגם אנחנו) רוצים להיות ביחד עם בני אנוש אחרים. וכך אני מוצאת את עצמי בקיץ מהנדסת הרבה יותר מפגשים חברתיים עבורי ועבור ילדי, מאשר במהלך השנה (שבה המפגש החברתי קורה יותר כחלק מהמערך השבועי הרגיל שלנו.

[שמנדובה*]

שלא נדבר עם החום הכבד, ועל כך שכל המקומות עמוסים לעייפה. אני מתקשה להתנהל עם שפע ילדי שאחד מהם תינוק פעיל ושובב ביותר, במקומות הומים.

[אישה_במסע*]

עוד קצת על חברה:
אני חושבת שחברה של בית ספר היא לעיתים קרובות כמו מזון תעשייתי. גם גורמת להשמנה, וגם חסרה בחומרים תעשייתיים.
ילדים צריכים חברת ילדים, אבל הם צריכים חברת ילדים רב גילית, עם נוכחות מבוגרים זמינה (תלוי בגיל, כמובן) במקום פתוח ועם לא יותר מידי ילדים.
כלומר כיתה קטנה וצפופה שיש בה 40 ילדים ואסור לעשות בערך הכל כי זה מםריע לשיעור - לא מספקת את הצורך החברתי. הפסקות זה משהו כמו שעה ביום, זה גם קצת זמן, והחברה היא עדיין ברובה חד גילית, מבוגר אחראי זה דבר נדיר, ויש עודפות של ילדים.
וכך יכול להיווצר מצב בו ילד חווה עודף שלחברה ושל המוניות, ומצד שני חסרה לו האפשרות לבילוי חברתי אינטימי, בקבוצה קטנה או אחד על אחד.

אני לא נגד זה שאנשים יפגשו אנשים.
ועדיין, אם אני חושבת על חברה של פעם, חקלאית או לקטית, היא לא תכלול אנשים שלא מסוגלים להעסיק את עצמם. באופן כללי אני חושבת שחוסר יכולת להעסיק את עצמי היא סוג של מוגבלות. זה דבר בסיסי כל כך! צייד יושב במארב, אולי שעות, מה הוא ישתעמם ויסבול כל הזמן הזה? אני לא מצליחה לדמיין צייד עם הפרעות קשב וריכוז. גם חקלאי - חקלאות זו עבודה פיזית קשה, יוצאים לשדה ועובדים, והחברה אם יש היא חברה מידי פעם בארוחות, או חברה של קבוצה קטנה של אנשים.
מה לזה ולהמוניות של החיים המודרניים? של כל מיני משחקיות ו"אטרקציות" ורוב הקייטנות (אני מקווה שיש אנתרופוסופיות, אבל כשאני נזכרת בכמות הילדים שמנסים להכניס לבריכה אחת בקייטנה, אני חושבת שיש פה פשוט עודף אנשים).

באופן כללי החברה המודרנית לדעתי כוללת עודף של חברה לא מתאימה, וחוסר של חברה מתאימה - חברות אינטימית. כמו המזון המודרני, שכולל עודף של שומן ודגנים, וחוסר בויטמינים ומינרלים.

[פלוני_אלמונית*]

באופן כללי החברה המודרנית לדעתי כוללת עודף של חברה
נקודה
מה לעשות, פיצוץ אוכלוסין...

אורי
(מעניין כל כך מה שאתן כותבות בדיוק אני בדיון עם בעלי לגבי תכניות החופש. הוא כמובן חושב שצריך לעשות כל יום משהו, אני כמובן זאת שעם הילדים אז אני מחליטה, אבל הוא חושב שהם מסכנים. אני מתלבטת כמה בא לי להתמודד איתם משועממים ואיתו והצורך שלו לשעשע ולהשתעשע באופן תמידי. ובכל זאת,העולם המודרני, העולם המורדני.. אז יופי של דיון)

[תפוח_אדמה*]

אני לא נגד שיעמום, אבל אני גם אוהבת לעשות דברים עם הילדים שלי. אני איתם בבית, אני אוהבת לעשות כל מיני דברים, ושמחה כשהם משתתפים. כשיש לנו ימים שהם משתעממים ואנחנו לא עושים כלום ביחד, זה מרגיש לי מבוזבז. לפעמים הם עסוקים בשלהם ואני בשלי וזה גם בסדר.
ההורים שלי היו דומים במובנים מסויימים להורים של אישה במסע, הם עדיין לא חושבים שצריך לשחק עם הילדים. אבל סבא שלי גם אהב לעשות איתי דברים, גם לשחק אבל לא רק, והבילוי איתו היה חווייה משמעותית עבורי. ככה שבעיני, עם כל החשיבות של השיעמום והמשחק הטבעי עם החברים, יש מקום גם לעשות עם הילדים דברים, וליזום פעילויות שמהנות את כולם.

[שמנדובה*]

יש תחום ביניים נרחב בין להעסיק כל הזמן ולהיות בחברת 40 ילדים תזזיתיים, ובין לשבת לבדך בין ארבעת קירות ביתך. כשהילדים שלי רוצים לפגוש חבר, הם רוצים בדרך כלל לפגוש חבר אחד או גג שניים - רק לעתים מסויימות מאוד הם בקבוצה גדולה יותר, כשיש מפגש למשל או חברה אחת מזמינה כמה ביחד באופן מיוחד. אני רואה שכשיש חבר, היצירתיות של הילדים עולה כמה מדרגות. הם יצירתיים גם כשהם לבד, אבל איכשהו הביחד הזה מוציא מהם דברים אחרים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן, גם אצלי נראה שמיטיבה איתם, וממלא אותם חברה של ילדים נוספים, מספר פעמים בשבוע.

[פלוני_אלמונית*]

מבחינתי גם להזמין או ללכת לחבר נחשב 'לעשות משהו' משהו שונה מהרגיל שלהם בבית. וזה שונה מאוד מלנסוע ללונה פארק (קיצוניות)
אבל זה מאמץ מבחינתי כי הם לא יכולים להגיע לבד לחברים ולא ללכת לבד, זה גם לא תמיד אפשרי, באוגוסט לא תמיד קל למצוא חברים שלא מבלים בכל מיני מקומות, ואז אם נשארים לבד באזור בלי חברים זה לא סתם משמעם, זה משהו חבר, כי חברים (ספורים) הם חלק משמעותי לדעתי גם 'באופן טבעי'.

אבל יש גם ללכת לבריכה וללכת לפארק בשעות נורמליות, והכל מבחינתי זה 'לעשות משהו' אבל לא אטרקציה כל כך מיוחדת ורחוקה. אנשים שאין להם חצר בבית בכלל חייבים לצאת החוצה באופן מאורגן עם הילדים (מה שאומר להעסיק את ההורים ולא לתת ילדים להשתעמם לבד)
ובכלל,כנראה גילאי הילדים מאוד משנים
נראה לי שיש איזה אמצע חמקמק שכל אחד תופס קצת אחרת

אורי

[במבט_צלול*]

הדף הזה עזר לי להתעשת, לסגת לרקע ולתת לילדות שלי לנהל את ענייניהן בהתערבות מינימלית.
מסקנות ראשוניות: הבכורה והקטנה מנהלות את ענייניהן עצמאית וזקוקות לי בעיקר כתמיכה ברקע. יש להן עולם ומלואו של עיסוקים פרטיים וחברתיים.
המרכזית, אם היא לא עם חברות, מתוסכלת קשות ומבלה באתרי קניות ברשת (שילוב קטלני בין זמן מסך לשיטוט בקניון ). כפי שאפשר להבין, לא מדובר בילדה בודהיסטית בטבעי אלא באחת שמתרגמת תחושות פנימיות של חוסר שקט ל > משהו חסר לי כדי להיות מאושרת > ביני לבין האושר עומדת הסכמת ההורים לקנייה כלשהי או יציאה ל"אטרקציה". לא קל, אבל סתם לסרב או לנאום לה על גישה בריאה יותר לחיים ממש לא עוזר. והילדה המקסימה הזו (שמחת חיים, אנרגטיות, רצון לבלוע את החיים, ADHD, קשיים בוויסות רגשי) - צריכה גם שנלך לקראתה, נתאים קצת את התכניות אליה, נחנך אותה רק 90% מהזמן, ונפגוש אותה עם קצת פחות שיפוטיות. טוב, גלשתי לנושאים של דפים אחרים...

[שמנדובה*]

הי מבט, אני מכירה ומזדהה בכאב עם דמות הילד שחסר לו. תיארת את בתך וכאילו תיארת את בתי, המתנהלת בתחושת חסך תמידית. אני לא מצליחה להעביר לה תחושת שפע בחיים (לא מדברת רק על החומרי אלא בכללי, תחושה שתמיד היא הנדפקת, תמיד אכלו לה ושתו לה, היא תמיד יוצאת על הצד המופסד בכל סיטואציה). קשה מאוד להתמודד עם ילדה כזו. אני מבינה אותך מאוד מאוד.

[במבט_צלול*]

כן, יש ילדים שנוטים יותר מאחרים להפגין תחושות של חסר, קנאה ותחרות. לפעמים זה קשה ומתסכל, אבל אני מנסה לראות בכך את אחד מאתגרי ההורות, שבסופו של דבר מצמיחים אותנו כהורים. עשינו המון עבודה בעניין, ובהחלט יש פירות לעבודה (שכמובן לעולם לא מסתיימת ). עזר מאד כששחררנו הרבה מהשיפוטיות כלפיה, והתחלנו לראות - באמת לראות ולתאר בהרחבה - איך הילדה הזו גם מביאה למשפחה איכויות נהדרות שייחודיות לה.
((אגב, ש', כמה פגישות הדרכה אצל פסיכולוגית טובה עזרו לנו מאד, שפכו אור חדש ונתנו לנו כלים חדשים)).

[רסיסים_של_אור*]

עזר מאד כששחררנו הרבה מהשיפוטיות כלפיה, והתחלנו לראות - באמת לראות ולתאר בהרחבה - איך הילדה הזו גם מביאה למשפחה איכויות נהדרות שייחודיות לה.
ואוו איזה דבר גדול!!! זה ממש הקטע של למצוא טוב של רבי נחמן. מתחילה לשנן טבשאיפה להפנים , תודה

אני הנחתי השבוע על השולחן את הספרתוצקת בית. השלישי התחיל לדפדף, בחר עבודות יצירה שהוא רוצה וחושב שאפשר לעשות ופתאם מצאנו את עצמנו עמוק בהכנה של כרטיסי ברכה קופצים. מוכרחה להודות שגלשתי פנימה וממש נהנתי !!
אפילו הקטנצ'יק שתמיד הופך הכל הצליח לאפשר לנו איזה שעה של יצירה .

[גוונים*]

רסיסים, את יכולה לכתוב שוב את שם הספר?

הדף הזה מעניין ונעים, תודה לכל הכותבות.

[רסיסים_של_אור*]

תוצרת בית של יעל השילוני דולב. לא מצליחה לעשות קישור...

[שמנדובה*]

אני כמו רסיסים - אוהבת להניח במקום בולט משהו שעשוי לעניין. כך אני פותחת פתח לעשיה מסויימת, שתגיע או לא בהתאם לרצון הילדים.

מבט - אני משתדלת מאוד לעשות בדיוק את מה שכתבת, למצוא את הטוב וגם לציין את זה בפניה (״את כל כך עוזרת לי עם התינוק תמיד״, ״את תמיד מצליחה להצחיק אותנו!״ וכו) כי זה מזכיר לשתינו כמה היא נהדרת, ומעודד יחסים חיוביים.

[במבט_צלול*]

ממש מעניין לי להתבונן על הבית בעקבות הדף הזה
הבנתי שהלחץ שלי למצוא רעיונות לבילוי בחופש קשור בעיקר למרכזית (וגם להיעדרות זמנית של בן הזוג)
וכשאני מתבוננת עליה בימים האחרונים אני מבינה שבלי חברות היא הולכת לאיבוד, עצובה, חסרת שקט, ובטוחה שקניות או בילוי 'משוגע' הם התשובה לבעיותיה, ועם המשפחה המורחבת/חברות היא פשוט פורחת, וגם היצירתיות שלה והיכולת ליהנות ולמצוא עניין בדברים פשוטים פורחות (עזרה לגיסתי עם ילדיה הקטנים, מרתון צפייה בטלוויזיה+פופקורן עם חברה אחת, ארגון מסיבת הפתעה לחברה אחרת, הכנת ברכה ליום הנישואין של ההורים של חברה שלישית - כמובן עם החברה...)

כך או כך, אני יכולה לזרוק את רוב הרעיונות שלי לפח, אין בהם שום צורך

אתמול משפחת החברה שהוזכרה כאן, הציעה לנו להצטרף לבילוי בפארק מים. המרכזית רצתה כמובן להצטרף, האחרות לא רצו. זו הייתה הקלה בשבילי להבין שיש להן צרכים שונים ולאפשר למשפחה להתפצל. המרכזית הצטרפה למשפחת החברה וכך קבלה את מנת האטרקציות שלה. יכולתי לאפשר את זה כי לא נדרש ממני לסבול שם באופן אישי וגם כי עלות של כרטיס כניסה אחד היא משהו שהרבה יותר קל לספוג אותו בהשוואה לעלות של ביקור משפחתי.
היא חזרה מאושרת למדי, למרות שלפי הדיווח שקיבלתי היה שם די מזעזע, צפוף במידה בלתי נתפסת ורוב הזמן בילו בעמידה בתורים בחום הקופח
מה שמראה שכאשר אנחנו מייחסים לה attitude שלילי לדברים, זה לא לגמרי מדויק - מאד תלוי נסיבות

מאחר שכל השלוש די עסוקות כעת, כל אחת בענייניה, זה מאפשר לי לבלות באחת על אחת עם כל אחת מהן. שלשום בת ה-7 ביקשה לצייר בגואש, וכשסיימה התחלנו לעשות דברים עם שאריות הצבע על הפאלטה - להתעסק בצבע כחומר, לבדוק מה יוצא כשמערבבים כל מיני שילובים, לכסות דף שלם בצבע בלי להשאיר אף כתם לבן, להכין 'כתמי רורשך' ולראות מה יוצא.... הנקודה היא, שפעם היא הובילה ופעם אני, היזמה הייתה לסירוגין אצלה ואצלה, באווירה רגועה של משחק, וזה הרגיש מאד נכון. אז נכון לעכשיו זו התשובה שלי לשאלת היזימה וההובלה - מרגיש נכון שהרוב יהיה בידי הילד/ה, אבל בהחלט לא הכל.

[תפילה_לאם]

כיף לקרוא! תודה על השיתוף, צלולה.

[אישה_במסע*]

כיף לקרוא! תודה על השיתוף

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לדעתי עצם הגישה של רעיונות לאיך להעסיק את הילדים בחופש שגויה בעליל. לדעתי גם ככה מעסיקים את הילדים יותר מידי וחושפים אותם (ואותנו, אבל זה כבר סיפור אחר) ליותר מידי גירויים.
ממש ממש חשוב בזמן המועט שאפשר לעשות זאת לא לחשוף אותם לגירויים, לא לעסיק אותם, ולתת להם ללמוד לעשות את זה בעצמם. לתת להם ללמוד להעסיק את עצמם לבד, בלי להשתעמם.
אישה במסע
מאוד ומדוייק נכון, כשמשתעממים מגיעים רעיונות יצרתיים, בכל גיל!!