ריטלין ותרופות פסיכיאטריות

אנונימי

ראו גם: כדורים פסיכיאטרים כן או לא | מחקרים על נזקי ריטלין | תחליפים לריטלין
{דיון מעניין על שימוש בריטלין
הדיון בדף זה הועבר מהדף כל האמת אודות הסיינטולוגיה

שליחה על ידי רונית* » 16 מאי 2007, 14:19

מתנגדי התרופות הפסיכיאטריות - שאגב לסיינטולוגיה אין בלעדיות עליהם

אני חושבת שרבים מאוד ממשתתפי האתר מתנגדים לתרופות, פסיכיאטריות או פיזיולוגיות אחרות, כי הן לא טבעיות.
כל הנושא של לידה טבעית, למשל, כרוך בהתנגדות לתרופות משככות כאבים (אפידורל, טשטוש, פיטוצין וכו') במסגרת של תפיסת הגוף האנושי, כשהוא חולה, בריא או בלידה, לאו דווקא כאובייקט לטיפול רפואי.
למה זה צריך להיות קשור לסיינטולוגיה? מה, יש להם מונופול על מוחו של כל מי שמתנגד לתרופות? זה כמו לומר שכל מי שאוכל ירקות הוא שפן.
בקיצור, יש פה פגם בהיגיון. ובבקשה אל תתקנו אותי עם שפן-ארנב עכשיו.

גם אני בעד מתינות ובעד סובלנות כוללת, לכן כשהציעו למחוק את הדף הז הלראשונה ודיברו על מה הוא קשור אני הייתי הראשונה שסיפקה לו הגנה וביקשה עבורו מקום . גם אני בעד מתינות בתחום הפסיכאטריה וגם בתחום ההתנגדות לה . אבל אני מתנגדת מאוד להטעיה וקניית דעת ולצערי זה מה שחלק גדול מהסיינטולוגים בארץ עושים כשהם מתנגדים לתרופות הם לא חושפים את מקור ההתנגדות שלהם ואין בהם טיפת תום לב .
וזה מאוד מאוד מעצבן אותי מעבר לכך אנחנו מסכימות על הכל .
בעצם לא על הכל , בבית קפה אין באמצע היום מגוון אנשים מרמות סוציואקונומיות שונות. למעשה יש בו הומוגניות מוחלטת כמעט של היושבים . יש מעט מאוד בתי קפה שתמצאי בהם גם זקנים וגם צעירים גם עניים וגם עשירים . אדם שהולך לבית קפה רוצה להיות מוקף באנשים דומים לו ,ולא במקרה הכתבת ההיא בחרה מקום שכולם דומים לה וגם הם לוקחים תרופות:-)
אותו דבר לגבי לשאול את החברים שלי רובם מודעים ואולי גם הישתמשו באפשרות הזאת לכן הם חברים שלי . אבל אם נלך לחברים של אחי החוזר בתשובה כל מיני משפחות שמארחות אותו לשבת ועוד דברים "מוזרים" שכאלה אז אני בטוחה ששם אפ אחד לא שמע ולא שקל את האפשרות מלבד אחי
כלומר גם את וגם אני נמצאות בחברה שהאופציה הזאת לגיטימית ומקובלת . אבל אין ,כמו שברור שאת יודעת ,מזה להסיק על כלל האוכלוסיה . ואני בטוחה שהרוקח החביב היחיד שאני מכירה הוא בסופר פארם שינקין אבל אם נלך לרוקח חביב במוצמוצ בואדי ערה הוא בטוח כמעט ולא מחלק ציפראמילים וסרוקסטים . יאלה בי

אני חושבת שרבים מאוד ממשתתפי האתר מתנגדים לתרופות, פסיכיאטריות או פיזיולוגיות אחרות, כי הן לא טבעיות
גם אני חשבתי כך והבנתי שאני טועה
וחוץ מזה הכל טבעי מה זה לא טבעי איך מכינים אותן ? לוקחים חומרים מהטבע (כי כל החומרים הם מהטבע) מערבבים בוחשים מחממים מקררים משנים משנים משנים עד שהם הופכים להיות תרופות.
לא דומה אפידורל לכדור נגד דיכאון בכלום. דיכאון הוא מחלה כאב הוא לא מחלה . אני יכולה להבין היתנגדות לתרופה נגד כאב אבל לא יכולה להבין התנגדות לכדור נגד מחלה (כמובן בתנאי שטיפול אחר לא עוזר)
לא אמרנו שכל מי שמתנגד לתרופות הוא סיינטולוג רק ציינתי כמה התחום הזה בהם הוא מגעיל מכוער ומבאס בעיני .

שליחה על ידי רונית* » 16 מאי 2007, 14:55

יכולה להבין התנגדות לתרופה נגד כאב, אבל לא יכולה להבין התנגדות לכדור נגד מחלה (כמובן בתנאי שטיפול אחר לא עוזר)

רק יכולה להגיד לך - חכי חכי..

אבל ברצינות, לפי מה שאת אומרת, הכל טבעי. הכל. גם חומרי שימור, אלומיניום (מינרל טבעי), תמ"ל, סוכר לבן, קפה נמס נטול קפאין, המבורגר... הכל מהטבע.
השאלה היא החל מאיזו דרגה של עיבוד וזיקוק הטבעיות אובדת ומגיע הנזק של תופעות לוואי.
לטעמי התרופות, מכל סוג, עברו את הסף המינימלי בהרבה, והן עמוק בתוך ההגדרה של מלאכותי. אם לא פוסלים רטלין, אין שום סיבה לפסול אפידורל. לפחות אפידורל, שלרוב ניתן פעמים ספורות בחיים, אינו ממכר, ואינו משנה את צלילות הדעת, החשיבה והאישיות של מי שנוטל אותו.

_אני חושבת שרבים מאוד ממשתתפי האתר מתנגדים לתרופות, פסיכיאטריות או פיזיולוגיות אחרות, כי הן לא טבעיות
גם אני חשבתי כך והבנתי שאני טועה_

בעקבות מה הבנת שאת טועה ???

קראתי באיזה מקום משהו שצפריר כתב ופתאום הבנתי שוואלה מה אני יודעת על רוב שוכני האתר .
אני יכולה להניח שיש בינהם מתנגדים רבים ויש בינהם לא מתנגדים ויש בינהם לפחות 50 אחוז שלוקחים בעצמם את התרופה כמו שהג'ינג'ית חושבת .
ובכל מקרה זה בכלל לא משנה בעיני כי גם אם כולם פה יבואו ויכתבו ויעשו הפגנה אני יודעת שתרופה שכזאת הצילה אותי . ועם זה אפילו אני לא יכולה להתווכח . ומי שאמר לי חכי חכי אני מאחלת לו לחכות גם .

שליחה על ידי רונית* » 17 מאי 2007, 20:07

ובכל מקרה זה בכלל לא משנה בעיני כי גם אם כולם פה יבואו ויכתבו ויעשו הפגנה אני יודעת שתרופה שכזאת הצילה אותי . ועם זה אפילו אני לא יכולה להתווכח .

אילה, מעניין לשמוע את סיפורך ביתר פירוט - אני כותבת על תפיסה כללית של חיים טבעיים, שלכבודה האתר הזה הוקם (להבנתי), ושאינה כוללת תרופות פסיכיאטריות (לפחות לא ככה, בלי הסבר מעמיק יותר).

לגבי החכי-חכי - תודה, אני מחכה מאוד, באמת. ואומרת את זה גם לעצמי, אם זה מנחם אותך. ואם את לא מבינה פולניות, ממליצה לך מאוד לחרוש כמה דפים פה כמו פולניות כאן ועכשיו , חמותי ואני , ואפילו החדש הזה על הורים נדחפים . אם כל זה לא עוזר, מתנדבת להעביר לך קורס מזורז בפולניות, כדי להקנות לך כלים להחזיר באותו מטבע (זלוטי).

מביאה דברים בשם אומרם מתוך דף שנמחק, ואתם מוזמנים לעיין בו תרופה נגד דיכאון.

צפריר שפרון (2004-07-09T14:14:51):
דיכאונית,
אין כל פסול בכל טיפול או תרופה. נקודה.
כל טיפול שמתקיים בעולמנו - נמצא נחוץ ונכון.
אדם חי על פי מערכת אמונותיו, ובתוך מערכת האמונות נמצאת ההשפעה הכימית ככזו שאיננה מוטלת בספק.
כך, לעתים נדרש האדם לאמונותיו אלה בתרופות הכימיות.

אינני מצוי באלה התרופות הכימיות, אבל אין כל פסול באלה. כפי שאין כל פסול באף סם אחר, החל מסם החיים - אליו כולנו מכורים - האויר, והמשך דרך כל סם מרפא או סם סתם, שנדרש לאדם הספציפי.

לכן, ולו על מנת שתמשיכי להיות בינינו, טלי את כל התרופות שמתאימות לך.

ולא, אין כאן כל מגבלה. הקהילה הזו כוללת את כל האמונות, אף אחד לא נזרק מכאן כי הוא נאמן לעצמו. אף אחד ואף אחת. מאחורי עמדה זו עומדים זה לצד זה הרב המוחלט.

הבראה מלאה.

לפי מיטב ידיעתי צפריר הוא זה שהמציא את השם באופן _טבעי אז כנראה שהוא די ידע מה טבעי ומה לא
ליל מנוחה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=7

מביאה דברים בשם אומרם

קשה לי להבין מה את בדיוק אומרת.

אני אישית לא מכירה את צפריר (אלא מדבריו באתר הזה), ונראה לי שהוא האחרון שנזקק לשירותי הסנגוריה שלי, אבל לגבי הציטוט שהבאת :

לוא הוא היה כותב שכל מי שנטל אי פעם סם, החל מאקמול וכלה בהירואין, אינו נחשב בעיניו כחבר קהילת באופן טבעי, אז הייתה נחה דעתך ?

כלומר, איני רואה בדברים שהבאת אלא הצהרה על היות באופן טבעי מועדון חברים חופשי, לתפיסת מייסדיו.

זו רוח הקהילה, וזה מה שעושה אותה לקהילה ולא לכת, אפרופו נושא הדף הזה.

אולי יש התבטאויות אחרות באתר, אדרבה, בואי נדון בהן.

בדיוק מה שאני התכוונתי שיש כאן המון אנשים ורבים מהם דווקא לא מתנגדים לתרופות "לא טבעיות " כמו שמישהו אחר פה חשב במשפט
אני חושבת שרבים מאוד ממשתתפי האתר מתנגדים לתרופות, פסיכיאטריות או פיזיולוגיות אחרות, כי הן לא טבעיות
וכשכתבתי שהבנתי שאין לי מושג מה חושבים האנשים האחרים פה באתר ביקשו ממנו להביא נימוק וציטוט ללמה הבנתי אתזה ואז נזכרתי בהודעה הזאת של צפריר שהיא גם ברורה וגם גורמת לי להבין שיש לצפות רק לבלתי צפוי .
מרגישה שאני לא יוצאת מאוד ברורה מקוה שכן

שליחה על ידי רונית* » 18 מאי 2007, 11:50

מאוד לא ברורה. את מביאה את צפריר כדוגמה לאושיה שלא מתנגדת לתרופות פסיכיאטריות.
אותי אישית זה לא משכנע, כי איך אפשר לתמוך ברטלין (שמשפיע על אישיות המטופל) ולהתנגד באותה נשימה לאפידורל (שלוקחים חד-פעמית ולא משפיע אפילו על ההתנהגות)?
לא נתליתי באושיות, אם כי יש פה מספיק שיתנגדו לתרופות פסיכיאטריות או אחרות. הסתמכתי יותר על ההיגיון שלי, ועל טיעון חזק ולגיטימי שמושמע באתר שוב ושוב בהקשרים שונים.

בני האדם קיימים כך וכך שנים כמין ביולוגי, ומשתמשים ב-תרופות פסיכיאטריות פחות מ-150 שנה (לא יודעת נתון מדוייק יותר).
בני האדם קיימים כך וכך שנים כמין ביולוגי, ומשתמשים ב-אפידורל בלידה פחות מ-100 שנה (לא יודעת נתון מדוייק יותר).
בני האדם קיימים כך וכך שנים כמין ביולוגי, ומשתמשים ב-תחליף מזון לתינוקות במקום הנקה פחות מ-150 שנה (לא יודעת נתון מדוייק יותר).
בני האדם קיימים כך וכך שנים כמין ביולוגי, ומשתמשים ב-חומרים משמרים, צבעי מאכל, מונוסודיום גלוטומט פחות מ-150 שנה (לא יודעת נתון מדוייק יותר).

אני פשוט לא רואה איך אפשר לשכנע בעד רטלין ונגד אפידורל באותו זמן. אולי אם תסבירי יותר לעומק, אוכל להבין יותר. למשל, אני יכולה להסביר איך ולמה בתי מוזנת בתמ"ל (למרות שהוא לא טבעי ולא רצוי אם רק יש ברירה).

בהמשך לאותו היגיון:

בני אדם קיימים כך וכך שנים כמין ביולוגי, ומשתמשים ב-
ניתוחי חירום מצילי חיים
חיטוי בבתי חולים (מציל חיים)
נסיוב נגד נכישת נחש
דגנים
כתב
גלגל
דפוס
צימחונות
אמנות
משקפיים
פחות מ-X שנים (השלם את החסר).

והנה כמה דברים טבעיים שקיימים לאורך זמן ארוך, לפחות כמו המין האנושי:
ארסניק
בוטולינום
מוות מנכישת נחש
מוות מזיהומים ופציעות ציד
אלימות
רעב

לא רצוי אם רק יש ברירה
בדיוק. או לפחות זו הדעה שלי לגבי תרופות פסיכיאטריות, אבל העניין הוא שאני לא מייצגת את האתר יותר מאף אחד אחר כאן, גם אנשים בעלי דעות שונות ממני. ואגב,
הנה מה שאילה כתבה:
כמובן בתנאי שטיפול אחר לא עוזר
והנה מה שאת כתבת:
לא רצוי אם רק יש ברירה
נראה לי שבסך הכול הדעה שלכן דומה בעניין, כפי שהיא כתבה: מעבר לכך אנחנו מסכימות על הכל_ . אני לא רואה כאן ניסיון מצידה _לשכנע בעד רטלין , אלא שיתוף בחווייה אישית, שאני מעריכה על כנותו.

השורה התחתונה: עדיף לדעתי לבחון כל דבר לגופו, בזמנו ולגבי האדם הספציפי (ונראה לי שזה מה שאילה מנסה לעשות, וזו גם מהות הציטוט מצפריר). אפשר אפילו להגיד שזו "דרך באופנית" לא פחות מאשר פסילה גורפת של משהו רק בגלל שהוא "לא טבעי".

אני מסכימה עם אילה שההשוואה בין תרופות פסיכיאטריות לאפידורל היא בין שני דברים שונים לחלוטין. ההשוואה הרלוונטית היחידה בעיניי היא שאת שניהם צריך לפעמים, והרבה פחות פעמים מאשר נותנים אותם. אבל בפעמים שצריכים אותם, הם יכולים להציל חיים (וכאן אני מסכימה לחלוטין עם ג'ינג'ית. אגב, אפשר למות גם מכאבים. נדיר אבל קורה.)

(גילוי נאות: אני לא נותנת/מקבלת ריטלין או תרופות פסיכיאטריות אחרות, אבל כן מכירה משפחות, מבוגרים וילדים שזה מאפשר להם לחיות חיים בעלי איכות מינימלית. אני ילדתי בלי אפידורל, אבל למזלי הייתה לי לידה קלה ואני לא יודעת אם לא הייתי לוקחת אם הייתי מתייסרת במשך 50 שעות, כמו שקרה למישהי שאני מכירה. אגב, לפני שבועיים עקצה אותי קרצייה בלב האזור הכי נגוע במחלת ליים. אני לוקחת עכשיו אנטיביוטיקה למשך חודש כדי שלא לחלות במחלת ליים, טבעית ככל שתהייה).

אני אנסה להסביר יותר טוב קחי את כל ההתנגדות שלך לתרופות פסיכאטריות ותחליפי במילה אינקובטור במקום מדוכא תשימי פג ופתאום תראי שיש לעשות הכל כדי להציל אותו מהסבל ומהגורל הנורא שלו - נכון ?
(דמגוגיה אני יודעת)
כמה שנים בני אדם משתמשים באינקטובטור?
את הפגים הראשונים שנצלו בכלל שמו בסיר על מגבת והניחו על הכירה נשמע מטורף נכון .? לא היה להם מה להפסיד .
מישהו שכל הדימוי העצמי שלו רעוע וכל יכולות הלמידה שלו פגועות ינצל מגורל אכזר על ידי ריטלין .
נכון בעולם מושלם הוא היה יכול להיות אדם דגול בלי הריטלין אבל בעולם שלנו שהאפשרויות לפעמים מוגבלות ,לכן ריטלין יכול לפתור בעיה שהאפשרות האחרת לפתור אותה תייצר כל כך הרבה בעיות אחרות וצריך לבדוק מה כדאי משתלם מול לא כדאי ובחלק גדול מהמקרים שאני פגשתי משתלם לתת לילדים ריטלין מאשר להשאיר אותם באומללותם ואולי בדרך לפתרון לאמלל גם את בני הבית.
לגבי תרופות נגד דיכאון אין לי שום ספק שאם טיפול אחר(ואני לא מתכוונת לשוקים חשמליים) לא עוזר צריך לנסות ברצינות לתת אותן .
לגבי מחלות נפש אחרות כגון הפרעה ביו פולארית אובסיסביות קומפלסיבית ועוד יש לבדוק כמה גדולה הפגיעה באדם ובבני ביתו ולפי זה להחליט, אבל באופן כללי לטעמי העלוב עדיף טיפול מנע מפתרון ושיקום לאחר אסון.
לגבי אפידורל מימי לא שיכנעתי וטפו טפו מקוה שגם לא אשכנע נגדו אני לא אוהבת לקחת משכחי כאבים בלי סיבה מוצדקת:-)
מי שאוהבת מותר להואף כדאי לה מבחינתי .
אותו דבר לגבי ניתוחים קיסרים אלקטיבים וכל החברות שלי עברו כאלה מרגע שוידאתי שהן מבינות את העובדות כהלכה ובכל זאת בוחרות בזה . סבבה להן ,מבאס לטעמי - אבל יש לי בחיים מקום גם לבחירות מבאסות של אחרים (כל זמן שהם לא בעילום שם:-) )
משתדלת להיות יותר ברורה בכל הודעה אולי בסוף יבינו אותי
ואז אני אסביר לצפריר איך עשיתי זאת

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 20:01

_כמה שנים בני אדם משתמשים באינקטובטור?
את הפגים הראשונים שנצלו בכלל שמו בסיר על מגבת והניחו על הכירה נשמע מטורף נכון .? לא היה להם מה להפסיד .
מישהו שכל הדימוי העצמי שלו רעוע וכל יכולות הלמידה שלו פגועות ינצל מגורל אכזר על ידי ריטלין ._

פג לא מוחזק כל חייו באינקובטור - המטרה היא להיחלץ משם אחרי מקסימום 3-4 חודשים, בד"כ הרבה פחות. רטלין אינו פותר את הבעיה או מקדם את התהליך, רק פועל ישירות על אישיות המטופל. דרך נוחה להשיג אוכלוסיה מרוכזת וממושמעת בבתי הספר, לדרוס אינדיוידואליזם ולהקל על אנשים עם בעיות שיש דרכים שלמות יותר להתמודד איתן. מילא שהיית מדברת על תרופות נוגדות-דיכאון שמצילות אדם מהתאבדות. אבל יש הבדל עצום בין סכנת חיים מיידית לבין קשיי ריכוז. אני לא קונה את זה. סורי. ובעיניי זו דמגוגיה זולה להשוות בכלל.

תגידי כמה ילדים שלוקחים ריטלין פגשת בחייך ?
(אילה א ממחשב אחר )

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 20:50

שוב, כאמור, אשמח לשמוע את סיפורך או סיפור של מישהו, anyone , שזה עזר לו, ולחשוב על זה שוב. אולי אשתכנע. כרגע עוד לא השתכנעתי.
שימי לב, זה שזה עובד, לא בהכרח ישכנע אותי. כמו שהעובדה שאפידורל עובד נהדר ולא מרגישים כלום-כלום לא בהכרח משכנע לקחת אותו.
מעניין אותי -

הסיבה ללקיחת ריטלין
השיפור או השינוי
תופעות הלוואי וההשלכות (למשל, האם צריך ליטול רטלין כל החיים מאותו הרגע?)
ממה רטלין עשוי?
האם רטלין מכיל חומרי שימור רעילים? איך נוטלים אותו - כדורים, גלולות, טיפות?
מי מוסמך לרשום אותו, ומי קובע מינון, ולפי מה?
מה קורה ממנת יתר?
מה קורה אם מדלגים?

אשמח לשמוע את סיפורך או סיפור של מישהו, anyone , שזה עזר לו
בבקשה
עוד שירשור
מאותו שירשור
עוד הודעה
ועוד אחת
(נסיכה קטנה וביתית היא בעלת תסמונת אספרגר, ובעלת אישיות עצמאית מאוד עם דעות שמזכירות מאוד את "באופן")
עוד הודעה מתוך שירשור בנושא (עם דעות לכאן ולכאן)

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, או במילים אחרות: חכי חכי (-;
(תמי, שמצאה את עצמה עושה לילד ולעצמה דברים שלא חלמה שתעשה בסיוטים הכי גרועים. בינתיים זה לא כולל תרופות פסיכיאטריות, אבל מי יודע)

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 21:19

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, או במילים אחרות: חכי חכי

תמי, שיעורי בית מרשימים, חרשנית שכמוך..

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 21:34

הנה כמה תשובות -

בסיפור הראשון שהבאת מדובר בעיקר על כישלון במסגרות חינוכיות, שהוביל להדרדרות. אני שואלת שאלה פשוטה - האם אי אפשר לפתור זאת ללא רטלין, פשוט ע"י הטלת ספק בחשיבותן של המסגרות, ובחירה בחינוך ביתי?

בתגובה השנייה מצאתי משהו שמנסח היטב את התנגדותי - "ריטלין נועד לטיפול בקטע של ריכוז, חוסר אירגון והיפראקטיביות , כל הניצול שלו להרגעת הילדים לדעתי הוא בגדר שימוש שלילי בתרופה- לטפל במשהו רגשי והתנהגותי ע"י כימיקלים. אני חושבת שלילד בערב מגיעה מנוחה מתרופות."

מוביל אותי גם למחשבות על קונספירציות. מה קורה אם נותנים תרופה כזו לאדם בריא? האם רמת הערנות והצלילות שלו יורדת? האם שיקול הדעת שלו נפגם? זה קצת מזכיר לי את "סם האונס". מורידים את רמת המודעות כדי להוריד את סף ההתנגדות, ואז מנצלים את זה. נורא צורם לי. (שוב, בלי קשר לסיינטולוגיה, שמעולם לא שמעתי עליה לפני קריאת דף זה..)

בהמשך תגובתה של נסיכה קטנה וביתית היא מציינת שהיא נוטלת בריטלין להתמודדות כמעט בלתי-פוסקת, חוץ מכשהיא יושבת מול המחשב ומתבטלת.

מכך אני מסיקה ש-א. היא נאלצת להסתדר ולחיות במסגרות שאינן מתאימות לה ולאישיותה, וזאת בשל לחצים חיצוניים ומלאכותיים. הייתי מנסה להחליף את המסגרת לפני שאני מחליפה את הילד או את האישיות.
ו-ב. כשהיא יושבת מול המחשב בשעות הפנאי היא אינה זקוקה לריטלין. כשהיא עושה משהו שמעניין אותה, היא מצליחה להתחבר לסיטואציה ולהתרכז ולתפקד, ללא ריטלין. זה כמובן מחזק את הנקודה הראשונה. בעיקר אם היא בעלת אישיות עצמאית מאוד עם דעות שמזכירות מאוד את "באופן" ומוכנה לכפור בחשיבות של תפקוד במסגרות הללו ובצורך להתאים את עצמה אליהן בכל מחיר.

סיפור של מישהו,
סיפורו של נ (הלך עכשיו לישון)
אומץ מאוקראינה אחרי גיל שנה למשפחה חד הורית שבה אם מבוגרת .
ילד חמוד לגמרי (ידיד שלי שהוא במאי אמר עליו שהוא יכוללמכור כל מוצר )
מתפרע בבית ספר לאמקשיב לאמבין לאלומד מרביץ לילדים האחרים מבודד מעליב ילדים חלשים ממנו זורק שקית מים מקומה שלישית בכיתהג' מושעה מבית ספר ליומיים לטיולים מותר לו לצאת רק אם יש ליווי אישי (אני ) שיחות עם המנהל שיחות עם האמא, שיעורים פרטיים, ספורט אתגרי אומנות לחימה , חונכים, מטפלים ,שיאצו ,קבוצה טיפולית .
האמא מתנגדת לריטלין כי" זה משנה את האישיות "
כלום לא עוזר, הילד סובל המשפחה מתפרקת (בנתיים אומצה עוד ילדה שגם היא סובלת מנחת זרועו (מה נחת בזה בקצור חוטפת ממנו מכות וגם אותה הוא מקלל ומעליב וגם מהאמא הוא לא חוסך)

שכחתי לציין אבל חונכים ומטפלים ושאר אנשי הצוות גם כן פורשים בזה אחרי זה ובשיחות ביננו הילד מתואר כשואב אנרגיות בלתי נדלה (ומדובר פה במיטב המטפלים בעיר (כי כמו שהבנת יש כסף ויש לזה עדיפות עליונה )
(שלא לדבר על המכות שהוא מחטיף למטפלים)
אמהות שמכירות את הילד מנבאות לו לגמור בבית סוהר .
באיזה שהוא שלב שאני מודה שלא עקבתי הילד מתחיל לקחת ריטלין
יש לו חבר שבא אליו לשחק איתו , הוא מתמיד בחוג , הוא מצליח להבין על מה מדברים בכיתה וכתוצאה מכך הדימוי העצמי שלו עולה כי לא ציינתי אבל ברור שילד כזה מרגיש ומציין לעיתים קרובות שהוא דפוק לא שווה ולא צריך אותו .
הוא מקבל תעודת הצטיינות באנגלית ומראה לי אותה בגאווה
הוא יכול ללמוד להבין ולהתעניין בדברים (ואני לא מדברת על הכיתה אני מדברת על בבית היום הוא שאל אותי על החזרי מס והקשיב לתשובה )משחק בלגו ובונה מבני ענק מרתקים (חבל שאני לא יכולה להוסיף תמונה) אני חזרתי ובאופן כללי אין בעיה למצוא אנשים שישמרו עליו ויהיו איתו כי הם לא עוזבים לעיתים קרובות כל כך
סיפור אישי של שינוי של משפחה שהייתה על סף קריסה והיום היא מתפקדת .

הסיבה ללקיחת ריטלין
כאמור חוסר תיפקוד ברמה החברתית והלימודית
נכון שיכול להיות ילד עם בעיה דומה בחינוך הביתי ולהמלט מהגורל הנוראי של הבעיה הלימודית אבל אני מאמינה שילד אלים היה מנודה גם בחברת הילדים של החינוך הביתי נכון שיכול להיות שאם הוא לא היה חווה את התיסכול שכרוך בכישלון בלימודים אולי הוא לא היה אלים לצערי לא להכל יש תשובות.

תופעות הלוואי וההשלכות (למשל, האם צריך ליטול רטלין כל החיים מאותו הרגע?)
ריטלין לוקחים רק וממש לפני שהולכים לבית הספר כלומר אם ביום ג הולכים לרופא שיניים ואז לבית הספר לוקחים אותו לפני בית הספר ואחרי הרופא שיניים לא לוקחים אותו בשבת וחג ביום שביתה מלימודים או ביום מחלה
הוא מעין תרופה שאמורה לפתור בעיה שיש רק בבית הספר.
תופעות לוואי תלויות בסוג הכדור אבל הראשית והבעייתית בינהם היא רעב רציני מאוד כשהשפעת התרופה נמוגה (בערך באחת שתיים)
ומצד שני חוסר רעב בזמן שהתרופה משפיעה כלומר צריך להערך עם ארוחת צהריים גדולה אבל מצד שני לא צריך להכין כריך לבית הספר .

ממה רטלין עשוי?
לא יודעת, אולי אם הייתי לוקחת כדור דומה בילדותי הייתי מבינה משהו בכימיה אבל לא היו כדורים כאלה כשאני גדלתי אז סתם עפתי מבית ספר .
האם רטלין מכיל חומרי שימור רעילים? איך נוטלים אותו - כדורים, גלולות, טיפות?
לגבי החלק הראשון אין לי מושג כאמור לגבי השני לוקחים כדור אחד כל בוקר או בחלק מהבקרים

מי מוסמך לרשום אותו, ומי קובע מינון, ולפי מה?
כמו כל תרופה כל רופא וזה כולל את הוטרינר השכונתי (להגיד לך שזה המצב הרצוי אני לא יכולה אבל אני מניחה שזה נכון לגבי כל תרופה בישראל )אני יכולה לתאר לעצמי שהמינון נקבע לפי גודל הילד כמו בכל תרופה וההבדלים בין התרופות בתחום הזה הם רמת השיחרור יש שיחרור איטי ושחרור מהיר ויש כאלה שמתפזרים במשך כל היום ולהם קוראים קונצרטה.

מה קורה ממנת יתר?
נראה לי שכמו בוטימינים משתינים אותה החוצה בכל אופן אני בטוחה שיש לך ולי בבית חומרים יותר מסוכנים ותרופות לוקחים רק בהשגחת מבוגר . אבל היא לא באריזת ביטחון מזה אני מסיקה שלא מדובר בחומר מסוכן מאוד . אבל אין לי הסמכה לקבוע ושרון ג עזבה פה.

מה קורה אם מדלגים? כלום
אולי יש ילד יותר מבולגן מרגיז או מעצבן (לא תמיד תלוי כמה מההתנהגות הקשה תלוי בדימוי העצמי הנמוך)
זה כמו מה קורה אם מדלגים על אפידורל בלידה אחת ,בלידה הזאת כואב ,זה לא משנה לגבי הלידות הקודמות או הבאות.

עכשיו יוצא כאילו אני בעד ריטלין ואני לא
אני בעד הפעלת שיקול דעת בדיקת האופציות והחלטה הוגנת שלא מופעלת מדעות קדומות .
את יודעת מה גם אם האישיות של הילד ההוא השתנתה היא השתנתה רק לטובה .
ואם יש משהו שבאמת חבל עליו זה הזמן שהיא חיכתה לפני שקיבלה את ההחלטה שעשתה רק טוב לו ולבני הבית.
לכן התנגדות גורפת למשהו מעצבנת אותי כל כך .

>אילה ממחשב אחר בבית שלוקחים בו ריטלין<

היא נאלצת להסתדר ולחיות במסגרות שאינן מתאימות לה ולאישיותה, וזאת בשל לחצים חיצוניים ומלאכותיים
מהכרות אינטרנטית עם הנפש הפועלת, הניתוח שלך פשוט לא נכון. היא לומדת בבית הספר לאמנויות ומאושרת עד הגג. קצת הרחקת לכת וקפצת למסקנות. הלחצים עליה נובעים מזה שיש לה תסמונת אספרגר, צורה של אוטיזם.

ומה עם הדברים האחרים שנכתבו? לא ראיתי שהריטלין לפי העדויות מוחק אישיות או ממכר. כן ראיתי עדויות על ילדים ומבוגרים שזה שינה את חייהם לטובה, ואפילו ילדים שמבקשים ריטלין. ואגב, באחת ההודעות, אותה נסיכה גם כתבה להורים ש למנוע ריטלין מילד שלוקח אותו זו התעללות.
ושוב, אני לא אומרת שאין שימוש לרעה בריטלין או שימוש יתר וכו'. אני כן אומרת שאני מביאה בחשבון נסיבות, שבהן ריטלין זו ההתערבות הנכונה.

רונית, אני מתרשמת שיש לך כאן דעה חזקה מאוד לגבי ריטלין ולגבי מה נכון, ושהיא לא תשתנה מעדויות ודעות אחרות. על כן אני מציעה שבשלב הזה נסכים שלא להסכים. ואין לי אלא לאחל לך (בכנות, לא בפולניות, לפחות לא מכוונת....), שנסיבותייך לעולם לא יאלצו אותך להעמיד את דעתך, ידיעתך ודתך במבחן.

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 22:16

פשוט ע"י הטלת ספק בחשיבותן של המסגרות, ובחירה בחינוך ביתי?
אולי
לאבא שלי יש ידידה(אחת הנשים הגואונות והחשובות שיש היום בחדשות )שבגיל 45 ילדה ילד ראשון ,ומגדלת אותו לבד כשהילד היה בן 9 בערך הודיעו לנו שהוא גאון אבל היפר אקטיבי .אמרתי לאמא שלי שאם היו לו שני הורים בני 23 הוא היה נחשב לשובב ולא להיפר אקטיבי.
ובכלזאת חינוך ביתי לא מתאים לכל אחד .

מה קורה אם נותנים תרופה כזו לאדם בריא? האם רמת הערנות והצלילות שלו יורדת? האם שיקול הדעת שלו נפגם?
כלום לא קורה
אם הוא סבול מהפעת למידה יהיה לו יותר קל להתרכז. שיקול הדעת שלו לא נפגם ותאמיני לי אני מכירה אזהרות שיש על תרופות שפוגעות בשיקול דעת ואין אף אחד כזאת בריטלין מותר לנהוג איתו ולהפעיל מכונות .

היא נאלצת להסתדר ולחיות במסגרות שאינן מתאימות לה ולאישיותה
כמו כולנו החיים לא מתאימים את עצמם אליך אתה מתאים את עצמך אליהם.
וכנראה שכתבת אתזה בלי להבין את הכאב שמתלווה לשמיעת המשפט אינך ממצה את הפוטינציאל שלך.
(הנה הנה נה אני מזמינה לעצמי הערת התנהגות זאת הערה פוגעת ובכל זאת כתבתי אותה )

תמי תודה על המשפט הילד אם ההפרעה הביו פולארית שלי אוהב אותי ושונא אותי
(לא מאבחנים ביופולאריות אצל ילדים )זה עוזר לי להתמודד עם קושי רב שיש בחיי.

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 22:23

רונית, אני מתרשמת שיש לך כאן דעה חזקה מאוד לגבי ריטלין ולגבי מה נכון, ושהיא לא תשתנה מעדויות ודעות אחרות. על כן אני מציעה שבשלב הזה נסכים שלא להסכים. ואין לי אלא לאחל לך (בכנות, לא בפולניות, לפחות לא מכוונת....), שנסיבותייך לעולם לא יאלצו אותך להעמיד את דעתך, ידיעתך ודתך במבחן.

להפך, תמי. אני מאחלת לעצמי אתגור מתמיד. אחרת איך אלמד?
לגבי המורכבות של אספרגר וכו' - זה רק מסבך את המקרה יותר ממקרה קלסי של מתן ריטלין להפרעת קשב וריכוז.
הריטלין מעורר בי התנגדות יותר מתרופות נגד דיכאון או מאפידורל כי הוא משפיע על ההתנהגות, (אילה:) אפילו אם "לטובה". אני נגד להשפיע על אישיות, לכל כיוון שהוא. איך הוא ידע בסוף מי הוא?
אתם יודעים מה זה מזכיר לי? שבאחד הספרים בסדרת "נרניה", נדמה לי ש"כס הכסף", מתואר נסיך שמתפקד היטב ונראה מאושר, ורק פעם ב.. (לא זוכרת בדיוק) מתחיל "להשתגע". ואז כובלים אותו לכיסא והוא מדבר שטויות, ומכריזים שזו תקופה קשה. הוא עצמו מזהיר את גיבורי הספר להתעלם ממה שיאמר בשעות השינוי שלו. אבל בסוף מתברר שהשעות הללו הן שעותיו האמיתיות, והוא מוחזק בתפקוד בניגוד לרצונו, כדי לשרת מטרה שלטונית כלשהי. (חכו, אחפש ציטוט בספר).

את צודקת עדיף לגמור עם סמים בכלא ובאישיות המקורית שלך מאשר לחיות את החיים מסופק מאושר ובטוח כי זה שהשפעה של כדור שלקחת במשך שלוש שנים בגיל 8 עד 11.
את מבינה שרוב האנשים בבתי הכלא מאובחנים כסובלים מהדברים שנותנים עבורם ריטלין ?
ולהקריא לילד סיפורים לא עלול להשפיע על מבנה האישיות שלו ולדבר איתו להכיר לו אנשים ולקחת אותו לטיולים ולהסביר לו כשהוא מתנהג לא בסדר ?
וגם לשבח אותו כשהוא עושה משהו טוב בעצם כל היתייחסות לילד משנה את האישיות שלו
לאהוב אותו לא משנה את האישיות שלו ? כי אם הייתה לו אמא לא אוהבת הוא בטוח היה בעל אישיות אחרת לא?

שליחה על ידי רונית* » 19 מאי 2007, 22:43

אוקיי, הנה הציטוט (הוא ודאי רלוונטי, אם לא לריטלין, למשהו-כלשהו באתר הזה):

_"ידידי," אמר, "שעתי קרובה עתה מאוד. אני בוש בכך שתראוני, אך אני ירא להישאר לבדי. עוד מעט יבואו ויקשרו את ידי ואת רגלי לכסא הזה. אללַי, אין כל ברירה אחרת; שכן בזעמי, כך מספרים, אני מסוגל להרוס כל מה שנמצא בהשג ידי." (...)
עד כה דיבר בקול חרישי; עתה הרים את עיניו, קבע אותן בהם ואמר בקול צלול ורם: "מהר! עכשיו אני שפוי! מדי לילה דעתי שפויה. לו רק יכולתי לקום ולצאת מן הכסא המכושף הזה, היתה השפיות נמשכת. (...) הדקות עוברות מהר. עכשיו יש בידכם להצילני; כשתחלוף השעה - אהיה שוב חסר-דעה, צעצוע, כלב-שעשועים " (...)_

(מתוך כס הכסף, מאת ק.ס. לואיס, הוצאת מרגנית, עמ' 113-115)

קוראים לזה הפרעה ביופולארית זה לא דומה לADD וגם לא לADHD
או לשום הפרעה שיש בדיום כאן
והתרופה לשיפור המצב בהפרעה כזאת היא דפלדט
>מוצא חן בעיני להיות אלמונית<

שליחה על ידי ש* » 20 מאי 2007, 00:13

להפך, תמי. אני מאחלת לעצמי אתגור מתמיד. אחרת איך אלמד?
את לא יודעת מה את מאחלת לעצמך. הזהרי ממשאלות כאלו.

_מי מוסמך לרשום אותו, ומי קובע מינון, ולפי מה?
כמו כל תרופה כל רופא וזה כולל את הוטרינר השכונתי_

לא נכון! רק נוירולוג מוסמך לרשום ריטלין ולקבוע את המינון.

לא נכון! רק נוירולוג מוסמך לרשום ריטלין ולקבוע את המינון.
הקביעה הזאת נשמעת לי בעייתית כי בישראל על חותמת של רופאים בישראל לא כתוב במה הם מומחים רק כתוב שם הרופא ומספר הרשיון שלו
אז יכול להיות שכדי לקבל את התרופה דרך קופת חולים צריך נוירולוג אבל כדי לקנות אותה בבית המרקחת מספיקה חותמת של רופא .
לגבי המינון אני באמת הייתי מעדיפה רופא עם ניסיון על פני וטרינר

אילה,
לפי מיטב ידיעתי צפריר הוא זה שהמציא את השם באופן _טבעי אז כנראה שהוא די ידע מה טבעי ומה לא

במובן הזה, "באופן טבעי" נמצא על פני מדגיש את הטבעי, מדגיש את האופן.

כאן, היות ולאחד אך טבעי הוא הדבר לקחת ריטלין, ולשני אך טבעי הוא הדבר לסיים ארוחה במשהו מתוק, ולשלישי טבעי להיות יחיד ומיוחד ולעשות הכל הפוך, ניתן להבין שהטבעי, כמו גם כל המציאות הפיזית, הוא אך ורק סובייקטיבי. טבעו של אדם.
כך, טבע הגוף הפיזי מונכח בצורתו, שטבעו של גבוה לפספס תדיר את גובה המבט של הנמוך.
ומכאן, הטבעי לגבוה אינו הטבעי לנמוך.

כל אדם הוא יחיד ומיוחד.

כלומר, במה שנתפש בעיני כאופן טבעי, הוא האופן הטבעי לי.
ומה שבעינייך - האופן הטבעי לך.

ומי אשר שם עצמו להחליט על טבעו של האחר, עושה זאת מתוך שכך הוא טבעו.

ומכאן, המסר הזה, המובן מאליו, מדבר בדיוק על כך, שמה שטבעי לך, על פי טבעך, הוא הנכון והטבעי בעבורך, ובמובן הזה, מטבע הכותב הזה, בהחלט יניח גיבוי לזכותך להיות כפי שאת, כפי טבעך.

ומכאן, גם הריטלין, גם עוגת השוקולד, גם לשלוח ילדים לבית ספר, גם לחורר עגילים לגוף, כולם מצביעים על הטבע של האדם המסוים, כפי שבא לידי ביטוי בעולמו.
ובאופן טבעי, טבעו של אדם נמצא מרוסן תדיר על ידי החברה שסביבו, ועדיין, אם נצמד לטבעו, ומנכיח את אישיותו המיוחדת, בהרמוניה עם הסביבה, זו תשמח לקבלו לתוכה ולהכילו.

זה העניין.
קחי ריטלין, קחי אפידורל, האכילי את ילדייך בתמ"ל, קחי אותם בעגלה, השתמשי בכל הקיים, רק היי את.
עצמך.
ובשרך.

באופן טבעי.

במובן הזה, אם כן, כפי האתר הזה, כפי הקהילה הזו, כל אדם מוזמן לברר מה טבעו.

תודה לך.

>צפריר>
<באופן טבעי אנחנו נוסעים במכוניות מעשי ידי אדם<

ומי אשר שם עצמו להחליט על טבעו של האחר, עושה זאת מתוך שכך הוא טבעו.
נכון ולכן הרגיז אותי המשפט :
אני חושבת שרבים מאוד ממשתתפי האתר מתנגדים לתרופות, פסיכיאטריות או פיזיולוגיות אחרות, כי הן לא טבעיות
והבאתי את דבריך ההם .
ועכשיו דבריך האלה מחזקים עוד יותר את מה שאמרתי .
< מתוך הנחה שהבנתי נכון >
תודה גם לך

שליחה על ידי רונית* » 20 מאי 2007, 14:16

_זה העניין.
קחי ריטלין, קחי אפידורל, האכילי את ילדייך בתמ"ל, קחי אותם בעגלה, השתמשי בכל הקיים, רק היי את.
עצמך.
ובשרך.

באופן טבעי._

אילה, דבריו אלה של צפריר מגדירים את באופן טבעי "קצת" אחרת, כדי לכלול ריטלין. ברוב הדיונים פה ינסו לשכנע אותך לא לקחת אפידורל, תמ"ל, עוגות שוקולד וכו'. כנ"ל ריטלין. וכך יוצא שהוא חיזק את מה שאני אמרתי, בדרכו הלירית.
מה שכן, סגנונו המיוחד של צפריר אכן מאתגר את יכולת הריכוז שלי פעמים רבות. אולי כדאי לי ליטול ריטלין כשאני רואה תגובה פרי מקלדתו בדיון שמעניין אותי?

רונית,
אילה, דבריו אלה של צפריר מגדירים את באופן טבעי "קצת" אחרת, כדי לכלול ריטלין.

דברי לא מגדירים דבר על מנת לכלול ריטלין או כל דבר אחר, אלא על מנת להדגיש, ברשותך, את מה שעומד מאחורי הקהילה הזו, האתר הזה, מימים ימימה.

אין כל איסור.
לא מדובר כאן בכת.
לא דת.
לא סוד ולא מיסתורין.
אין פולחנים מחייבים.
אין שאלונים למילוי על מנת להשתייך.

קהילה זו, פתוחה לכל האדם, באשר הוא, אם מוצא מכנה משותף ומשתייך.

כאן, על מנת לאזן את התמונה, לא נמצא מי שאני הוא מצדד בריטלין לטיפול בעצמי, ביקירי או במטופלי, נהפוך הוא.
עדיין מצדד בזכותך לקחת ריטלין, או לשתות קוקה קולה, או לחיות את חייך - כטוב בעינייך.

ומכאן, בהחלט יש רבים בקהילה זו, שמאמצים אפיונים מסוימים מתוך דרך החיים, ויש גם כאלה שמאמצים דרך חיים, על מנת לרכוש את האפיונים האלה, או כי נדמה להם שכך יהיו יותר 'צדיקים' בדת שאיננה קיימת.
ומכך, בהחלט ינסו לשכנע אותך לחשוב שוב.
לחשוב שוב, מכיוון שיש מחלוקת על השימוש בריטלין, בין אלה המוסמכים - מבחינת הפונה לשם, ואינם נחרצים לקבוע אם טוב אם רע.
לחשוב שוב, האם בית הספר, זה נכון בעבורך ובעבור ילדייך?
לחשוב שוב, מה את רוצה.
ואף יציבו בפנייך את האלטרנטיבות, כמו שאלה מתקיימות בפועל, בחיים ממש.

עדיין, הרוב המוחלט, של אותו גרעין יסודי, שמגבש סביבו את ההצטרפות הזו, המתגבשת, מניח את השערים פתוחים, כשהגבולות העיקריים אינם "תורה", אלא דרך ארץ.
והגרעין הזה, כל מה שמתבקש על מנת להתגבש אליו, הוא להיות נוכח.

עם ריטלין או עם גבס, עם תואר אקדמי, ובלי השכלה כלל, מחנכים בבית והורים ששולחים את ילדיהם לפנימיה.

אל נא לך להסיט את העיקר הזה, של עוצמת הפרט וחירותו לחיות את חייו, שכן חירותו של הפרט, היא לב ועיקר למשפחה, ובמובן הזה, המשפחה דווקא היא המכנה המשותף הרחב ביותר, לקהילה זו.
ומכך, לא הריטלין/עגלה/חיתולים/צמחונות/אי הורדת שיער מבית השחי - הם העיקר, אלא הילד, הוריו, היחסים במשפחה, וחירותה של כל משפחה, לסלול את נתיביה המיוחדים, בדיוק כפי הפרט.

האם זה ברור דיו?

>צפריר>

שליחה על ידי רונית* » 20 מאי 2007, 16:01

תודה, צפריר. עכשיו ברור. לפחות למי שאני היא, שנאמר במרגיעון "שבעים פנים לתורה".

ומכאן, בהחלט יש רבים בקהילה זו, שמאמצים אפיונים מסוימים מתוך דרך החיים, ויש גם כאלה שמאמצים דרך חיים, על מנת לרכוש את האפיונים האלה, או כי נדמה להם שכך יהיו יותר 'צדיקים' בדת שאיננה קיימת.

כלומר, מתוך שלא לשמה באים לשמה.

לחשוב שוב, מכיוון שיש מחלוקת על השימוש בריטלין, בין אלה המוסמכים - מבחינת הפונה לשם, ואינם נחרצים לקבוע אם טוב אם רע.

לא דיברתי במונחים של טוב או רע. זה לא דיון במוסר. זה דיון במידת הטבעיות של נטילת תרופה משנת-אישיות כדי להתמודד עם בעיות מסויימות. באופן טבעי כפי שאני מבינה אותו אינו כולל את זה.

עדיין, הרוב המוחלט, של אותו גרעין יסודי, שמגבש סביבו את ההצטרפות הזו, המתגבשת, מניח את השערים פתוחים, כשהגבולות העיקריים אינם "תורה", אלא דרך ארץ.

אנא, קרא שוב את הדיון, ונסה להשיב לעצמך מי ניסה לפתח דיון ענייני (בבחינת תורה)
ולעומת זאת, מי ניסה לפגוע, לפסול טיעונים על הסף, ולקבוע דברים בצורה חד-צדדית (בבחינת דרך ארץ, או חוסר דרך ארץ)

ומכך, לא הריטלין/עגלה/חיתולים/צמחונות/אי הורדת שיער מבית השחי - הם העיקר, אלא הילד, הוריו, היחסים במשפחה, וחירותה של כל משפחה, לסלול את נתיביה המיוחדים, בדיוק כפי הפרט

פלורליסטי מאוד. גישה יפה כשלעצמה, אולם מטשטשת את הגבולות עד כדי כך שאי אפשר להגדיר מהו דיון שאינו שייך. נמצא שגם הדיון הזה שייך, וגם הטיעונים שלי תקפים.

רונית, אני מקווה בשבילך שלעולם לא תצטרכי לעמוד במצבים שיאתגרו את הנחרצות שלך באשר לאי נטילת תרופות. אותי התרופות נגד דיכאון פשוט הצילו. הן לא משנות את האישיות. אני עדיין אותה פולניה. פשוט, יותר רגועה ופחות דואגת ומפחדת וזה נעים מאוד.

אותי התרופות נגד דיכאון פשוט הצילו

אני עדיין אותה פולניה גם רונית עדיין אותה פולניה בלי תרופות

רונית,
אין כאן דיון כנגדך או בעדך מבחינת הכותב הזה, ובמובן הזה בהחלט הכל נכון, והטיעונים שלך תקפים, שכן - כך את תופשת את העולם.

באשר לתקפות דעתך לגבי תרופות משנות אישיות, כאן, טוב אם תקחי בחשבון, שכל שאיפה של אוויר, וכל נשיפה של אוויר, נמצאות משנות את אישיותו של אדם.

כך, כפי שלא בהכרח יש איזו תרופה שמשנה אישיות של אדם, כך גם כל רגע ורגע נמצא משנה אישיותו של אדם.
כך, כל מילה שאת קוראת מחוללת איזו תנודה, איזה שינוי זעיר, באישיותך.

בעצם התגוננותך, והצבעה על כך שאת בסדר והאחרים לא, יש מקום להתבוננות מבחינת דרך ארץ.
שכן, זה שאחרים חוטאים לא בהכרח הופך אותך לצדיקה.
ובמובן הזה, אינך מתבקשת לךהיות צדיקה, שכן אין קריטריונים לצדיקות ב"באופן טבעי".

ןלעניין טשטוש הגבולות.
בכל מקום בו מישהו אחר מנסה לשים לך גבול, שאיננו תואם את שלך, נמצא טשטוש הגבולות, נוכח.
שכן, הגבולות שלך, למשל לא לתת ריטלין או לקחת ריטלין, הם הגבולות שלך, ואין אף אחד שיכול לעבור את הגבולות שלך, כפי שאת היא.

שוב, איני מחובבי הריטלין, אינני חסיד של תרופות פסיכאטריות, ועדיין, בהחלט עשויח להיות טבעי לו לאדם, בן התקופה הזו, להשתמש באלה.

כאן, שם הדף איננו רלוונטי, שכן הנושא הוא לא האם זה טבעי, או טוב, אלא התנהגות הפרט אל מול הקהילה הזו, שבהחלט מקפידה על פלורליזם עד כמה שניתן, ובמובן האישי, אף אחד, אינו מושלם או צדיק, ויש גם מקרים בהם, אני עצמי, חטאתי פשעתי אשמתי.

אין לי ויכוח איתך, למרות שאיני יכול להסכים לגבולותייך, או לנחרצות דעתך, כהיבטים המתאימים לחיי האישיים.
שכן, גם המתנגד הגדול ביותר לשימוש בהרואין, כאשר כאביו קשים מנשוא, מבקש מעט מורפיום.
וכאשר הכאב כה גדול, האישיות כבר ממילא משתנה עד כדי כך, שעוד שינוי אישיותי, שיעלה בד בבד עם הרגעת הכאב, זה מחיר שהנפש שמחה לשלם.

כאן, לגבי כותרת הדף, הרי שזו שואלת שאלה - האם טבעי ליטול ריטלין ותרופות פסיכאטריות?
במובן הזה. כן.

האדם ומעשה ידיו הם חלק מהטבע, והטבע הוא עיקרו של האדם.
וכאשר האדם לא מצליח לאחוז באיזה רצף הגיוני כאן בתוך הגוף, טבעי לו לחלוטין לקבל את המזור שמוצע לו על ידי התרבות בה הוא חי.

וכעת, ברמה האישית, האם טבעי לי ליטול ריטלין ותרופות פסיכיאטריות?
ובכן, לפי טבעו של הכותב הזה, לא, בהחלט לא, נהפוך הוא, מעורר רתיעה.
עם זאת, בהחלט לוקח מעת לעת את המסעות האלה, עם חומרים "טבעיים" היישר מפירות צמחים מסוימים, חוקיים, רעילים ומסוכנים, מתוך כך שמייחל לשינוי אישיותי, ומה שיותר עמוק יותר טוב.

האם דרך אישית זו היא דוגמא?
חס וכרפס.
כל אדם ונטיותיו, ונטייתי לצאת אל מחוזות הפליאה והגילוי, מתוך הסכמה לשינוי, בגבולותי, היא שלי, וגם היא בהגדרות רבות, איננה טבעית, אלא בעבורי.

כאן, חינוך בבית, במובנים רבים, הוא הדבר הפחות טבעי לאדם החי בתרבות הנוכחית, בעיקר מפני הפחד הזה של עצמאות מחשבתית ואישיותית.
עצמאות פירושה גם ללכת אל המחוזות האלה בקצוותיה של הנפש.
עצמאות היא עצמאות הבחירה.
את זו אין מי שבאמת לוקח לאדם, בלי כל קשר לנסיבות.

לסיכום:
בצל קורת הקהילה הזו, מוזמנים לשבת כולם, גם אם לקחו ריטלין, וגם אם דעתם לא נוחה מזה שאחרים נוטלים ריטלין.
אין כאן עניין אישי, זאת מתוך כך שהכל אישי.

שליחה על ידי רונית* » 20 מאי 2007, 19:24

באשר לתקפות דעתך לגבי תרופות משנות אישיות, כאן, טוב אם תקחי בחשבון, שכל שאיפה של אוויר, וכל נשיפה של אוויר, נמצאות משנות את אישיותו של אדם.
ההבדל הוא מילת המפתח: באופן טבעי . כנ"ל, בעיניי, לגבי חומרים טבעיים שאדם "רושם לעצמו", מתוך רצון לצאת להרפתקה, או להתפתח. להבדיל ממרשם של נוירולוג או כל וטרינר ^{(תלוי את מי שואלים)} שניתן עקב לחץ חיצוני (לנרשם) להתאים למסגרת נוקשה, לחץ שנולד מתוך תוויות ותיוג של "אי-תפקוד" או "תפקוד לקוי" בעוד שאולי השונות והקושי מצביעים על פגם אינהרנטי במסגרת עצמה. אנא הרשה לי להטיל ספק נחרצות באשר לצורך הגורף בהתאמה למסגרת. זו אחת הסיבות שאני כאן.

_בעצם התגוננותך, והצבעה על כך שאת בסדר והאחרים לא, יש מקום להתבוננות מבחינת דרך ארץ.
שכן, זה שאחרים חוטאים לא בהכרח הופך אותך לצדיקה.
ובמובן הזה, אינך מתבקשת לךהיות צדיקה, שכן אין קריטריונים לצדיקות ב"באופן טבעי"._
א. אתה כנראה מבלבל ביני לבין מישהי אחרת. לא חושבת שאפשר לקרוא לי צדקנית, ודאי שלא בחיים והייתי רוצה לקוות שגם לא באתר. אבל מי שזה מעניין אותו מוזמן לתרום לכך בדף האם רונית צדקנית ואיך להתמודד עם צדקנות זו או כל צדקנות אחרת באופן טבעי .
ב. בכך שאתה פוסל במומי, נמצאת פוסל במומך, שפסלת במומי, וגו' ^{(מי זה הג'ו הזה שצריך לרוץ-לרוץ ולהשלים את כל הפתגמים שאנשים מתעצלים לצטט במלואם?)}

_שכן, גם המתנגד הגדול ביותר לשימוש בהרואין, כאשר כאביו קשים מנשוא, מבקש מעט מורפיום.
וכאשר הכאב כה גדול, האישיות כבר ממילא משתנה עד כדי כך, שעוד שינוי אישיותי, שיעלה בד בבד עם הרגעת הכאב, זה מחיר שהנפש שמחה לשלם._
האם תצדיק, אם כן, שימוש באפידורל בכל לידה, שהרי כמעט ואין לידה ללא כאב ? האם אין לכאב לקח? האין כאבים טובים ?

@} לצפריר

להבדיל ממרשם של נוירולוג או כל וטרינר (תלוי את מי שואלים) שניתן עקב לחץ חיצוני (לנרשם) להתאים למסגרת נוקשה, לחץ שנולד מתוך תוויות ותיוג של "אי-תפקוד" או "תפקוד לקוי" בעוד שאולי השונות והקושי מצביעים על פגם אינהרנטי במסגרת עצמה. אנא הרשה לי להטיל ספק נחרצות באשר לצורך הגורף בהתאמה למסגרת. זו אחת הסיבות שאני כאן.
לא נראה לי שמישהו כאן יתווכח איתך על זה. בגלל זה הרבה מאיתנו כאן.

האם תצדיק, אם כן, שימוש באפידורל בכל לידה
זה לא מה שצפריר אמר, לפחות להבנתי. אני מתחילה להרגיש שיש כאן קצת שיח חרשים.
מצד אחד "המצדדים" אומרים: יש מצבים קיצוניים שמצדיקים את זה.
מצד שני "המתנגדים" אומרים: מה בעצם את אומרת?
אז להבהרה, אני שואלת אותך: האם אין מצב כלשהו, שבו תצדיקי מתן ריטלין? בכלל בכלל? גם אם זה מציל חיים (למשל, אימא אחת בפורום אוטיזם סיפרה שלפני הריטלין הילד היה בדיכאון)? וכאשר מוצו כל האפשרויות האחרות? וכאשר ברור שיש סיכוי טוב שריטלין יעזור? (בואי נניח שכולם כאן מסכימים שריטלין אינו רצוי, ניתן בקלות רבה מדיי, משתמשים בו לרעה לעתים קרובות, צריך למצות קודם פתרונות אחרים פחות קיצוניים, וכו'. את זה ניתן להגיד גם על תרופות בכלל).

ואגב, לגבי שם הדף: ברור שריטלין אינו טבעי. אני הייתי משנה את השם למשהו בנוסח "האם לשקול ריטלין" או "האם לגיטימי לשקול ריטלין".

אני מודה לכל הכותבים בדף הזה, מאוד מאוד.
גם על הנושא עצמו- ריטלין- כן או לא,
וגם על דרך ארץ הנושבת כאן.
מתלבטת בעצם הימים האלה האם לתת ריטלין לבתי. עברתי משלילה גורפת וחד משמעית למחשבה מחודשת על הנושא. מנסה להסתכל על בתי ולהרגיש מה נכון לה. מה נכון לה , ומה נכון עכשיו.
תמי, מאוד עזרת לי עם הקישורים שהבאת.
אילה, כתבת כל כך יפה... מזמן לא שמעתי את קולך כך.
צפריר, תודה על השפיות הבלתי מתפשרת. מרגיע מאוד.

ברוב הדיונים פה ינסו לשכנע אותך לא לקחת אפידורל, תמ"ל, עוגות שוקולד וכו'.
האומנם? להרגשתי, ממש לא ינסו לשכנע. ברוב הדיונים פה מביאים מידע - לעתים מידע שאינו זמין לכל אחד, שלא עלה למודעות הציבורית (עדיין), או מידע שנדחק לשוליים מסיבות שונות - לגבי הנושאים השונים. וברוב הדיונים לא מבקשים לשכנע לעשות כך או כך, אלא לגרום לכך שכל מי שנכנס יוכל לדעת, לבדוק ולחקור את כל המידע ולקבל החלטה על סמך זאת. לא לפעול אוטומטית.

זה נכון שמי שנכנס ומבקש שישכנעו אותו (בנוסח "תחזיקו אותי!"), או מי ששואל שאלת תם כדי להבין את עמדות הכותבים, מקבל מנה יפה של טיעונים, למשל, בעד חינוך ביתי. אבל (בימים האחרונים קראתי המון דפים בנושא) אמא שנכנסת ומתלבטת לגבי חינוך ביתי מקבלת בעיקר תשובות שעיקרן: לבחון, לבדוק, להתבונן, לנסות, לראות מה מתאים לה ולילדיה, אולי למצוא פתרונות יצירתיים, לא ללכת על פי שבלונות ודפוסים מוכתבים מראש.

אני חושבת שזה העיקר של באופן טבעי - הצבת סימני השאלה, יותר מסימני הקריאה (גם אם עדיין יש סימני קריאה רבים

וגם אם יש בכל זאת מנה גדושה של קיצוניות באופן טבעי ).

מנסה להסתכל על בתי ולהרגיש מה נכון לה. מה נכון לה , ומה נכון עכשיו.
כדאי להסתכל גם מה נכון לך מה נכון לאחים שלה מה נכון לאנשים אחרים בסביבה
לא כדאי לנתק אתזה מכל מה שנמצא מסביב
וכמובן לבדוק אלטרנטיבות

א א ממחשב אחר

באופן טבעי אולי
אולי אולי אולי
אולי הייתי חיה בסוג של כפר קדמון
כל כך באופן טבעי-
לגמרי חלק אינטגרלי מהטבע
**************************
אולי הייתי מוצאת את אישי בגיל צעיר צעיר
יולדת לו מלא ילדים
בלי לשאול שאלות, בלי לחשוב אפילו
מתמסרת ליצר שלו והרה ויולדת באופן טבעי
*************************
לא היו לי אז תחבושות הגיניות - אבל איזה מזל
כמעט ולא קיבלתי וסת - לרוב הייתי הרה או מניקה
באופן טבעי חלק מילדיי לא היו שורדים
באופן טבעי החזקים תמיד המשיכו
*************************
אז מה מבדיל ביני לבין החיה?
האהבה שלי לילדי לא נגמרת אף פעם
גם כשילדי חלש ולא בר סיכוי
מתי עלי להניח לו ו לתת לטבע לעשות את שלו
*************************
האם לא אמכור כליה בכדי שילדי יחיה?
אז תרופה? תרופה שתציל אותו!
אפילו אם זה באופן חברתי בלבד
אשמח שיהיה לו סיכוי שווה לחיות חיים מלאים
*************************
ומוכנה לדון על כל דרך ולשקול ולקוות
לעולם לא אוותר על ילדי
לעולם לא אחדול לשאול שאלות
מהי אימהות אם לא אהבה ואחריות? (לכל החיים

)

שליחה על ידי אני* » 21 מאי 2007, 10:20

למה בכלל צריך ריטלין? האם זה טוב או שרק מרדים את הילדים כדי שהמורים יוכלו להעביר את חומר הלימוד בצורה קלה יותר? האם יש תחליפים?
עוד לא שמעתי על אף ילד ששלחו אותו לאבחון והוא יצא בסדר. לכולם כתבו מרשם לריטלין.
מה קורה פה????????????

ריטלין לא מרדים ואינו משפיע על מי שלא סובל מבעיית קשב וריכוז. הוא כן עוזר לילדים ומבוגרים עם הק"ר (הפרעת קשב וריכוז) לסנן את כל הגירויים מסביב שאנשים ללא הק"ר מסננים באופן טבעי. בעקבות כך הם יכולים למקד את המחשבה ולהתרכז במה שחשוב באותו רגע (למשל במורה ולא בילד שמגרד באוזן בשולחן ליד או בתנועה בכביש ולא במליון מחשבות מסיחות דעת מסביב) ולכן גם יותר נינוחים ולא קופצים מענין לענין. זה מאפשר להם למצות את יכולותיהם באופן טוב יותר ולכן, הרבה פעמים, ילדים שאינם מטופלים (ולאו דווקא בריטלין) סובלים יותר מתיסכולים ומקשיים חברתיים. נוכחתי לדעת שככל שהילד יותר אינטילגנט כך גם התיסכול שלו גדול יותר משום שהפער בין היכולות לבין המימוש וכן בין היכולת השכלית לבין הרגש גדולים יותר והילד, מעצם חוכמתו הרבה, מודע יותר להבדלים.
חשוב לדעת גם שאצל ילדים עם הק"ר יש יותר לקויות למידה ולא כל קושי נובע מההק"ר.
ריטלין לבד, ללא טיפול רגשי/התנהגותי/... משלים, יעילותו קטנה בהרבה מאשר כחלק מטיפול כולל.
כן, יש אבחון יתר והיד נעשתה קלה יותר על המירשם לריטלין והסובלים העיקריים מכך הם אלה שכן זקוקים לו. יש גם מאובחנים שלא מקבלים המלצה לריטלין אבל מן הסתם רוב אלו שהולכים לאבחון עושים זאת מתוך מחשבה שיש בעיה בכיוון הזה שדורשת עזרה - הרי לא תתפלא אם תלך לרופא עם כאב ראש וחום והוא ימליץ לך על נטילת אקמול.

מתלבטת בעצם הימים האלה האם לתת ריטלין לבתי. עברתי משלילה גורפת וחד משמעית למחשבה מחודשת על הנושא. מנסה להסתכל על בתי ולהרגיש מה נכון לה. מה נכון לה , ומה נכון עכשיו.

כמי שדחתה את השימוש בריטלין והיום מבכה על השנים שלא רק שהיו אבודות אלא אף הערימו קשיים נוספים על המקוריים - אני מציעה לך, כמובן לאחר אבחון ולפי המלצת רופא, לנסות ולראות אם ואיזו תועלת צומחת לילדה. קחי בחשבון שלוקח זמן עד שמוצאים את המינון המתאים ולפעמים יש העדפה לסוג אחר (LA, קונצרטה וכד') וגם כדאי לזכור שיש כאלה שזה לא עוזר להם.
הרבה פעמים הילד עצמו מרגיש את ההשפעה החיובית ו'דורש' את הריטלין אבל כאשר הוא מודע להשפעה ולומד ש'אפשר גם אחרת' - הוא לומד לסגל את ההתנהגות שהוא אוהב תחת השפעת הריטלין ונוהג כך גם ללא התרופה. חשוב לעשות בריטלין שימוש מושכל לפי הצורך ואת הצורך את,בתור הורה, קובעת לפי ראות עינייך וכמובן שככל שגיל הילדה עולה היא יכולה יותר לשתף בתחושותיה ולהשפיע על ההחלטות.

שליחה על ידי אני* » 21 מאי 2007, 12:58

צר לי, אבל אני לא מסכימה.
אני מכירה מספר מבוגרים שלקחו בחייהם ריטלין ללא אבחון כלשהו לגבי בעיית קשב וריכוז (לפחות אחד לקח את התרופה כדי לבדוק את השפעתה לפני שהוא נותן לילד שלו) - כל אותם מבוגרים מדווחים על ריכוז מקסימלי - ואני חוזרת ומדגישה - לאף אחד מהם אין בעיית קשב וריכוז. כלומר, התרופה יכולה להשפיע גם על כאלה שאין להם את הבעיה האמורה.
וחוץ מזה - עושה רושם שלמורים אכן קל יותר ללמד ילדים מרוכזים וכאשר רוב הילדים בכיתה נוטלים ריטלין, הרי שהילדים האחרים, "סובלים" מבעית קשב וריכוז רק בגלל שהם מתנהגים כמו ילדים....(מה לעשות לימודים לא מעניינים בשלב הזה של החיים - גיל יסודי - ויש הרבה דברים אחרים מעניינים יותר).

אז איך זה שלא שולחים את כל הילדים אלא רק חלק?
עובדה שיש ילדים שכן מעניין אותם ללמוד או אם לא מעניין אותם הם מצליחים להסתיר אתזה

שליחה על ידי אני* » 21 מאי 2007, 14:29

לדעתי, ילדים כמו ילדים - אוהבים ללמוד רק את מה שמעניין אותם. בגילאי תחילת יסודי - מעניין אותם הרבה דברים - שיעורי ספורט למשל. לגבי שיעורי אנגלית - אני בספק!!

מה קורה אם נותנים תרופה כזו לאדם בריא? האם רמת הערנות והצלילות שלו יורדת? האם שיקול הדעת שלו נפגם?
לא.
לידיעתך, מאד אופנתי היום בפקולטות כמו רפואה ומשפטים לקחת רטאלין לפני בחינה חשובה, על מנת לשפר את העירנות ויכולת הריכוז. אני לא בעד שימוש כזה, אבל יש הטוענים שזה מאד עוזר להם, ומישהו פעם אמר לי: זה עדיף מלקחת 10 כוסות קפה שחור...
דרך אגב, אני הייתי מאד נגד רטאלין כשלא ידעתי על זה כלום, והיום אני לא יודעת הרבה יותר אבל פגשתי בהרבה ילדים שבלי רטאלין היו פשוט אומללים ואבודים, ולאחר שהתחילו לקחת את הכדור הם מסוגלים לתפקד, ולעשות דברים שמעניינים אותם. אצל ילדים מאובחנים בקשב וריכוז לאי-לקיחת רטאלין יש השפעות מצטברות מאד מאד קשות לאורך זמן.

עוד לא שמעתי על אף ילד ששלחו אותו לאבחון והוא יצא בסדר
אני כן שמעתי

ריטלין, בהחלט נמצא יעיל. נקודה.

עם זאת, כאשר מתבוננים על יעילותו, זו בא לידי ביטוי בעיקר באילוף ההדף הזה - האישי, לטובת הכלל.
כך, ילדים שלא רק לא מתאימים למסגרת הזו, אלא, נמצאים בעלי הדף המפריע להתנהלותה של המסגרת הזו, לשם הנחת הדעת, של דרך זו, שלכאורה פועלת לטובת הכלל, הם הילדים שנמצאת המערכת מכוונת אל האידיאולוגיה החברתית הרווחת, והמוסכמת.
זו, שלא יכולה לאפשר עצמאות, בעודה מופקדת על איפשור העצמאות, האישית, שכן אז, כמו מאבדת התפישה הזו, את צדקת הדרך, זו שממילא איננה מתבקשת לצדק, אלא לחיים.

במילים אחרות:
אף ילד לא היה צריך ריטלין, לו ידעה המערכת להתגמש עד כדי כך, שכל ילד היה יכול לבחור איך הוא רוצה לחיות את חייו, בגיבוי מלא של הוריו.
אלא, שבמובנים רבים, נמצאת התרבות הזו, של תקופה זו, עדיין תפוסה באידאות המניחות את הכלל, מעל הפרט, ובמובן הזה, כמו שוכח הכלל את פרטיו, ומכאן, נדרש מהפרט, להיות נותן השירותים, לכלל, כשזה הכלל, נמצא מגולם במוסדותיו, אלה הלאומיים.
ומכאן, בית הספר, אותו מקום האמור לתת שירותים לילדים, שאלה לקוחותיו, נמצא מבקש את הילדים, לשרת את תפישותיו, את דרכיו, ואת הפוליטיקה הפנימית, משחקי הכוח הכלכליים והאישיים שבהתנהלותו, ואז, על מנת ש"יתעניין" בחומר המוגש לפניו, מתבקש לקחת ריטלין, ונמצא מודה על הריטלין, שכן, תרופה כימית זו, מסיחה את דעתו מטבעו המתפרץ, ונמצאת הסביבה מגבה את מקומו החדש.
מכאן, שהסכמתו הראשונית להשתמש באלה, היא המניבה את הסכמותיו, להיות כשחקן במחזה, שמציית אל הדמות שנתפרה בעבורו.

כך, מוסדות המדינה הזו, נמצאים מבקשים מהפרט שירות על פני להעניק לו את השירות הזה.

כאן, אם כך, ריטלין אינו יותר או פחות מתרבות הצריכה, או האמונה העיוורת בחילוניות, או תפישת הכלכלה, או כל מה שמשרת את ההתנהלות התרבותית הנוכחית.

עדיין, יש פתרונות אחרים, המאפשרים לילד, להירתם ולרתום את הגל עליו נישא, אל מציאת מקומו המדויק, באירועי חייו, גם אם אלה, גדורים בכיתות, גדרות, ומגדרי הגיל הפיזי.
אלה, כולם, מחייבים מעורבות של הורי הילד, מהבחינה הזו, של נכונות להשתנות במו עצמם, ולהניח אווירה תומכת ייחודיות, על פני אווירה הרואה בייחודיות מגרעת.

ובמובן הזה, למזלה הרב, נמצאת נפש האדם, נישאת על כנפי הרוח, במובן הזה רוח האדם, זו הפועמת בכל לב, הפועם את החירות הזו, להיות.
ומכך, אלה, המשתמשים בריטלין, רק מחזיקים ב- HOLD, את ייחודם, וזה, בכל מקרה, יפרוץ, בזמן ובמקום, בו הפרט כבר נמצא מתבונן בעיני החברה, ומישיר את מבטו, ובוחר - אחרת.
שזו, הבחירה האחרת, האישית, היא לעתים הבחירה לחוות את הרוח המנשבת על הלחיים, כחוויית אמת, ולעתים עד כמה שנשמע מופלא הדבר, איננה מבקשת כלל וכלל, הצדקה או תירוץ, אלא עולה מידיעה פנימית, וודאות בלתי ניתנת לערעור.

תודה.

<שלם>

שזו, הבחירה האחרת, האישית, היא לעתים הבחירה לחוות את הרוח המנשבת על הלחיים, כחוויית אמת, ולעתים עד כמה שנשמע מופלא הדבר, איננה מבקשת כלל וכלל, הצדקה או תירוץ, אלא עולה מידיעה פנימית, וודאות בלתי ניתנת לערעור

וואו צפריר... העלת בי משהו
הרבה פעמים אנשים משתחררים מבתי חולים פסיכיאטריים "מתחמנים" ולא לוקחים את התרופות,
למרות שיודעים שתרופות אלו "מצילים חיים". כאילו האינסטינקט הבסיסי הוא להתנגד לתרופות פסיכיאטריות...
ואף פעם לא הבנתי למה. אולי עכשיו הבנתי.

זאת רק אחת הסיבות סיבה אחרת היא שאחרי שלוקחים תרופות מרגישים טוב ובריא ואז עולה השאלה "למה אני צריך לקחת תרופות כשאני בריא ?
ואז מפסיקים

סיבה אחרת
זו הסיבה היותר נפוצה.

נראהלי שתלוי באיזה מחלות

מי שמחק את מה שכתבתי רונית אני מבקש שיחזיר. האם זו את רונית? יכול להיות שזה לא מצא חן אבל אני לא מוכנה לסתימת פיות הזאת. אפשר להתווכח על משהו אבל סתימת פיות עשויה להיות חרב פיפיות. אמצעי דו כיווני. אני מקווה שברור למה התכוונתי.

מאד אופנתי היום בפקולטות כמו רפואה ומשפטים לקחת רטאלין לפני בחינה חשובה, על מנת לשפר את העירנות ויכולת הריכוז. אני לא בעד שימוש כזה, אבל יש הטוענים שזה מאד עוזר להם
אם הם בבית ספר לרפואה הם בטח שמעו על אפקט אינבו ואם עליו לא אז אולי על אפקט פלצבו או פלסבו (לא יודעת מה התעתיק הנכון )

הרבה פעמים כשבאות אלי חברות הן מבקשות כדור נגד כאב ראש (ישלי תינוקות צווחניים משו

) ואין לי כ"כ כדורים ... שוקלת להחזיק בבית קופסת פלסיבו P-: ככה תהיה לי תרופה לכל אורח לכל צרה!

גם סוכרזית שמורידים עם חצי כוס מים יכולה לעזור

כן אבל ישלזה טעם מגעיל S-:
ובכלל זה חומר מזעזע,
שומר נפשו ירחק
ישלי קופסה אחת אני מתביישת לבדוק מאיזו שנה
מראה לאורחים הם מסרבים לשתות עם זה
אומרים: יאללה, שימי סוכר חום P-:

שמעתי שבתור פלסיבו בד"כ משתמשים בויטמין C -לא מועיל, לא מזיק...

האם זו את רונית? יכול להיות שזה לא מצא חן אבל אני לא מוכנה לסתימת פיות הזאת. אפשר להתווכח על משהו אבל סתימת פיות עשויה להיות חרב פיפיות. אמצעי דו כיווני. אני מקווה שברור למה התכוונתי.

ההולכת באתרים , זה ממש נשמע כמו דברים של חבר מאפיה: איומים וכו'...
לא נעים לקרוא.

בהרבה ילדים שבלי רטאלין היו פשוט אומללים ואבודים
השאלה היא למה זה כך מלכתחילה.
אולי (בטוח) יש ילדים עם קשיי קשב וריכוז "בפני עצמם". אבל מן הסתם לפחות לחלק מהילדים שהיום מקבלים ריטלין, חלק מהבעיות היו יכולות להיחסך או להתמתן, בעזרת תזונה טובה יותר (פחות סוכר וחומרים שמעודדים "היפר"), ואולי גם בבדיקה אם האי-שקט הפנימי שלהם נובע מסיבות רגשיות. וכן, גם מערכת שמתגמשת ומקבלת, ולא דורשת מילדים מלאי אנרגיה לשבת על הטוסיק שעות על שעות רצוף, היתה מקלה מאוד

(הספר "לגדל בן" מתאר יפה את הדיסוננס בין המערכת לחבריה, ואת דרישות ביה"ס, סביבה נשית המותאמת במקורה לבנות שקטות ונעימות, אבל נכפית גם על בנים מלאי מרץ).

ואולי גם בבדיקה אם האי-שקט הפנימי שלהם נובע מסיבות רגשיות
סנייר שמצורף לריטלין כתוב שהתרופה צריכה להנתן במקביל לטיפול פסיכולוגי ועוד משהו כולל (אני אבדוק בערב)
ולא דורשת מילדים מלאי אנרגיה לשבת על הטוסיק שעות על שעות רצוף
רצוף זאת הגזמה (למרוצת שברור שאני האדם הראשון שמוכן לחרב את בתי הספר ושיטתם)
ועדיין רק כשפוגשים ומכירים ילד שסובל מהפרעה כזאת בצורה רצינית מבינים כמה להאשים את המערכת במקרה הזה זה פשוט לא רלוונטי .

_הרבה פעמים אנשים משתחררים מבתי חולים פסיכיאטריים "מתחמנים" ולא לוקחים את התרופות,
למרות שיודעים שתרופות אלו "מצילים חיים"._
למה ה מצילים חיים נמצא במרכאות? אי נטילת תרופות מובילה במקרים רבים למוות. לדוגמא, עד היום סיבת המוות הנפוצה ביותר של חולי סכיזופרניה היא התאבדות. אני מניח שזה נכון גם לגבי חולים בהפרעה בי-פולרית.

במקרים אחרים הפסקה בנטילת התרופות מובילה לחוסר תפקוד, שמוביל להדרדרות באיכול החיים, להזנחה עצמית, וחזרה לאישפוז.

לגבי הדברים של צפריר,
אני זוכר סיפור של אוליבר סאקס על מטופל שלו שלא היה מסוגל לתפקד במסגרות (אני לא זוכר מה היתה האבחנה שלו. זה לא היה הפרעת קשב). סאקס רשם לו טיפול תרופתי שהצליח, והאיש הצליח לתפקד בצורה טובה במישרה החדשה שלו, וקיבל מהממונים והעמיתים משובים מאד חיוביים. הבעיה היתה שהוא הרגיש שהאישיות שלו נמחקה. מאדם אימפולסיבי וססגוני, הוא הפך לנינוח ואפור.
הפיתרון שסאקס הציע לו היה לקחת את הטיפול במשך השבוע, על מנת להצליח בעבודתו ולהתקיים מבחינה חומרית, ובסוף השבוע לוותר על התרופה ולחזור להיות עצמו. הההצעה הזאת התבררה כהצלחה, האיש הרגיש שהוא מרוויח כך מכל העולמות, והביע (לדברי סאקס) שביעות רצון רבה מאורח החיים החדש שלו.

ואם אני כבר מזכיר את סאקס - הוא מתייחס הרבה בספריו לנקודות שהועלו כאן. ומדגיש שפעמים רבות טיפול אנושי, באמצעות עיסוק, יצירת סביבה תומכת, ושיחות, משפר מאד את התוצאות של הטיפול התרופתי ולעיתים יכול להחליף אותו.

ועדיין רק כשפוגשים ומכירים ילד שסובל מהפרעה כזאת בצורה רצינית מבינים כמה להאשים את המערכת במקרה הזה זה פשוט לא רלוונטי
אני לא מדברת על האשמת המערכת, אלא על טיפול בסיבות לעומת טיפול בסימפטומים. כמו שאמרתי, מן הסתם אצל ילד שסובל מהפרעה כזאת בצורה רצינית, יש סיבות מעמיקות יותר. אבל במקרים אחרים, תזונה למשל היא סיבה חשובה. ועוד.

למה ה מצילים חיים נמצא במרכאות?

בדיוק מהסיבה הזאת:
הבעיה היתה שהוא הרגיש שהאישיות שלו נמחקה. מאדם אימפולסיבי וססגוני, הוא הפך לנינוח ואפור.

מצילים חיים או בונים חיים אחרים? הרי שינוי אישיות (או ויתור על האישיות) הוא גם סוג של מוות.

כן מצד שני ההגדרה של מחיקת האישיות היא מעניינת בעיני. אני זוכרת כשהתחלתי לצאת מהדיכאון והפסקתי לבכות כל יום כמה פעמים הרגשתי שמשהו נמחק ושאני לא אני יותר והבכי הוא חלק ממני ועוד כל מיני תחושות כאלה . היום שאני בריאה אין לי מושג למה רציתי לבכות כל יום ולמה חשבתי שאם אני לא אבכה בגלל שהמפתח לא נכנס למנעול אז משהו בי לא יהיה שלם .

אילה א ממש כל מילה...

מי יודע מה האישיות האמיתית שלנו...

אם נאמר הייתי בדיכאון 8 שנים, בהם רציתי למות בכל יום, הרגשתי בצניחה חופשית לתוך בור ללא תחתית, ולא מצאתי אף סיבה לתכלית קיומי.
במצב הזה הרגשתי שזו אני, שזה לעולם לא ישתנה, ואף הזמן לא ירפא...
והנה אחרי טיפול תרופתי, המצב מאוזן, השמחה לא מוגזמת והעצב לא גורם למפולות דרסטיות, היום יום רגוע, שיגרתי לפעמים משעמם, אבל אין שם שום רצון למות, ומתחילה לה איזו בניה חדשה, ואיטית.

איזו אישיות מאלו הן שלי? ומי יודע?

לא מבינה גדולה בתרופות פסיכיאטריות, לא ממהרת לשפוט לכאן או לכאן.
כן התחכחתי קצת עם אוכלוסיה בהוסטל שכזה לחולי נפש.
לא בטוחה שהמציאות שהם חיים בה קשורה בדרך כלשהי למציאות שאני חיה בה.
לזה התכוונתי.

יש גם הבדל (בעיניי) בין לקחת תרופות תקופה וגם לדעת מראש שזה לתקופה - לבין לחיות את החיים על פי הסם. (לא אומרת שאחד מהם פסול או לא ראוי, אבל יש הבדל)

בהוסטל שכזה לחולי נפש.
אני לא חושבת שהדיון כאן הוא על אנשים מאושפזים הדיון כאן הוא על חולי בית שתפיסתהמציאות שלהם מדוייקת אם כי עגומה.

_יש גם הבדל (בעיניי) בין לקחת תרופות תקופה וגם לדעת מראש שזה לתקופה לדעתי אין הבדל אם יש החלמה מלאה כדאי לנסות לבדוק איך מרגישים בלי התרופה אם אין כדאי להמשיך לקחת אותה .

לחיות את החיים על פי הסם
כן זה נשמע מאוד רע אבל זאת סתם דמגוגיה מילולית אם מדובר באדם שבבוקר לוקח כדור ובשאר היום מרגיש טוב ומתפקד וחי את היים במלואם מה כאן בדיוק על פי הסם את לא חיה כך ?

בקיצור מה שבאמת משנה זה שהאדם ירגיש טוב ויהיה בריא ולא ממש משנה אם הוא מרגיש טוב בגלל שהוא לוקח בבוקר כדור של ציפראלקס או בגלל שככה הוא נולד .

_זה ממש נשמע כמו דברים של חבר מאפיה: איומים וכו'...
לא נעים לקרוא._
גם לי לא נעים. לא נעים כשנאלצים להתבטא בצורה כזו בגלל שמישהו מתנהג כמו במאפיה וחושב שמותר לו לסתום למישהו אחר את הפה (מחיקות של מה שלא מוצא חן). וכמו שנאמר ברומא תנהג כמו רומאי. אז אם מישהו מתנהג בבריונות אין מנוס אלא להשיב לו באותה מטבע. ורק ציינתי שהיכולת למחוק נתונה בידי כולם, כך שאם מישהו מפעיל את זה כאמצעי לסתימת פיות בבחינת הבריון של השכונה אז יכול להיות מצב שזה יפעל נגדו.

הפלונית האחרונה היתה אני. שכחתי לציין.

אילה א

זאת סתם דמגוגיה מילולית אם מדובר באדם שבבוקר לוקח כדור ובשאר היום מרגיש טוב ומתפקד וחי את היים במלואם מה כאן בדיוק על פי הסם את לא חיה כך ?
ואם מדובר לא רק באדם הספציפי הזה?

אני מאוד שמחה שאת איתנו ושאת נמצאת במקום הרבה יותר טוב הודות לתרופה שלקחת

(בלי טיפת ציניות)
אין לי טיפת ביקורת כלפיך עליך או על הדרך בה את מתמודדת עם החיים ועם המוות, ואם הבנת אחרת - אני מתנצלת.
יחד עם זאת אני חושבת שהדיון הוא כן על כל המקרים ולא רק על "מקרים גבוליים" או משהו כזה ("מספיק בריא כדי להשאר בבית, אבל מספיק "חולה" כדי לקחת תרופות"). מי מחליט את מי לאשפז? למה? האין זה משהו סובייקטיבי? נניח ויש לי (סוג של) חברה שמאיימת להתאבד ומסרבת לטיפול. האם מחובותי לקחת אותה לאישפוז בכפיה? אני שואלת באמת. זו דילמה שעמדתי בפניה לפני כחודש... לא פעלתי בכיוון הזה כי ידעתי מה עושים שם לאנשים עם התרופות ולא הייתי שלמה אם זכותי לדון אותה לזה. ואני עדיין לא בטוחה מה עלי לעשות.
ובכדי שלא תחשבי שאני דמגוג מילולי, אספר לך שאולי גמני הייתי במקום מאוד רע, ואולי אף רציתי ללכת, ואולי גם הלכתי כמעט ובמזל יצאתי בשן ועין אבל עם כבד במצב חלושעס (ולא, אני לא בתחרות "מי מתאבדת יותר טוב" P-:), ואולי חלק ממני מת אז.

אם מדובר באדם שבבוקר לוקח כדור ובשאר היום מרגיש טוב ומתפקד וחי את היים במלואם מה כאן בדיוק על פי הסם את לא חיה כך ?
לא יודעת איך אני חיה, אולי כך ואולי אחרת.
אני לא משווה.
טוב לי

(טפו-טפו P-:)
מאחלת גמלך רק טוב

מי מחליט את מי לאשפז? למה? האין זה משהו סובייקטיבי? נניח ויש לי (סוג של) חברה שמאיימת להתאבד ומסרבת לטיפול. האם מחובותי לקחת אותה לאישפוז בכפיה? אני שואלת באמת. זו דילמה שעמדתי בפניה לפני כחודש
זאת כבר סוגיה לדף נפרד (מי מעז לפתוח דף חדש היום פה ?)
אני מניחה שאשפוז בכפיה הוא כשאדם פוגע בעצמו או בזולתו ולא כשהוא מאיים לעשות את זה , זה על פי שיקול דעתי, או כאשר הוא מבקש להתאשפז.
מצד שני אני לא אפוטרופוסית יחידה של אף אדם ואני מניחה שגם את לא האפוטורפוסית שלה כך שאני לא מבינה את מקור הדילמה .
מאחלת גמלך רק טוב מצחיק כשבריאים זה כל כך ברור שמרגישים טוב שאיחול כזה נראה ממש מיותר

ואם הייתי פותחת דף נפרד היית מציעה לאחד?

מצחיק כשבריאים זה כל כך ברור שמרגישים טוב שאיחול כזה נראה ממש מיותר
לא בעייני. אני אוהבת לברך ושמחה כשמברכים אותי. אף פעם לא מיותר

הבחורה שדיברתי עליה "מנסה להתאבד" כל כמה זמן, לבד בביתה ואז דורשת שאבוא לטפל בה.או מכל פראייר אחר שמוכן לנקות את הקיא. ברור לי שזו זעקה לצומי אבל אין לי לתת לה. היא מוזנחת ברמות קשות ואני לא יכולה/לא רוצה להכנס לזוהמה שלה עם הבנות שלי, ואין לי אפשרות לבוא אליה בעצם. היא במאניה דפרסיה מדהימה, פעם למעלה פעם למטה, וזה מתחלף לה כל יום. היא כל יום עושה בדיקות רפואיות וכשמגלים אצלה משהו חדש היא ממש בעננים מאושר. מנפחת את זה למימדים אסטרונומיים וקוראת לעצמה "האדם שמסתכל למות בעיניים". אסור להגיד לה משהו שלא לרוחה כי היא מזכירה: "את מדברת עם אדם שמסתכל למוות בעיניים". ז"א כל שיחה איתה הופכת למונולוג בו היא מתלוננת על מר גורלה (גורלה אכן מר) ואסור להגיב לה כי זה מרתיח אותה והיא מתחילה לצעוק. חלק גדול מהחברים שהיא סיפרה עליהם הסתברו כדמיוניים, אני לא יודעת מה בדבר המחלות שהיא מספרת עליהן. היא נקבה בשם הרופאה המטפלת שלה,אמרתי איך יכול להיות שהרופאה לא רואה שהבחורה ירדה מהפסים ביג טיים? חיפשתי את הרופאה לפי שם המשפחה שהבחורה נוקבת בו ואין רופאה כזאת. הגברת לא בקשר עם משפחתה כי... אבא שלה נכה ואמא שלה חולת נפש, וכמו שהיא עצמה אומרת - אין לה כוח לחולי נפש. בחג האחרון היא כמעט נסעה למשפחתה אבל בסוף לא כי לא הסכימו שתעשן גראס אצלם. והיא לא מוכנה לא לעשן. פונה למיון מלא פעמים, מתה שיאשפזו אותה (כי אז כנראה היא מרגישה מטופלת ואהובה) - יש מצב חזק שכבר סימנו עליה "מנהאוזן". התקשרו אלי שתי חברות שלה (בלי לתאם) ושאלו למה אני לא מאשפזת אותה. איכשהו מכל מי שקרוב אליה אני היחידה שלא דחיתי אותה ולכן כולם מבינים שהאחריות עלי. דיברתי איתה על טיפול והיא אומרת: "אני יותר חכמה מכל פסיכולוג/פסיכיאטר", כאילו מדובר בתחרות ולא בטיפול. ויש גם "עדיף למות ולא לחיות בהוסטל" ובכלל "עדיף למות". ואז בוקר למחרת היא מתקשרת כולה מאושרת: אני מוארת, אני מאושרת! מצאתי את האור בחיי!! וחוזר חלילה... הכי מצחיק שבסוף לה נשבר ממני (ביקשתי שלא תשתמש בביטוי "האדם שמסתכל למוות בעיניים" כי כולנו מסתכלים למוות בעיניים) ולא לי ממנה. אז היא נעלמה לי מהחיים. אבל הדילמה נשארה. האם טוב עשיתי שהנחתי לה?

האם טוב עשיתי שהנחתי לה?
לעצמך בטוח
למעשה כל הזמן שקראתי אמרתי לעצמי למה היא בקשר עם האדם הזה והנה את ענית לי את לא .
אני כבר מזמן הבנתי אם אין לי דבר טוב לומר על או למישהו סימן שכדאי ליפרד ממנו .
כן הייתי פותחת דף ואז מאחדת אותו אם דף אחר לא בטוח שזה
או מציעה אותו כדף למחיקה

קט-קטית,
במובן הזה, לא רק שעשית טוב, אלא, שלכאורה לא עמדה לך הבחירה הזו, לנהוג אחרת.
כאן, מורת הרוח הזו, שנמצאת מהבהבת ביתר עוצמה, או בתנודות גסות, את הדהודי הנפש הפרטית באשר היא, אלה שברגיל נמצאים ניתן לומר מעודנים, נמצאת כמו מפזרת בעולם את ה'שיגעון' הזה, ונמצאת דרך השיגעון הזה, מנכיחה לסביבתה את קרבתו של המוות, במובן הזה שנוכח כל הזמן, בן הברית הזה, בחייך את כמו בחיים עצמם, שלולא הוא, המוות, כמו מתיישר טעם החיים, לדרגתו התפלה.

ומכך, על פני להתבונן על מה שאת עשית או לא עשית, טוב אם תתבונני על הלמידה הזו, של מורת הרוח הזו, שאיפשרה לך לגלות וללמוד, על העולם ועל עצמך, מעבר למה שנראה לך כרגע.

לכן, מברכת את הנסיבות האלה, את עצמך, ובמובן הזה, נמצאת מברכת אותה, ולו מתוך כך, שכאשר לקחה על עצמה את ה'שיגעון' הזה, פטרה אותך מאלה.

כאן, תנודות אלה בין אופריה ודיכאון, הן במובנים רבים, למידתה של הנפש את קטביה.

ומתוך שהאחריות ממילא מונחת על החסד, ונמצאת מונכחת דרך ברואי הבורא, יכולה מי שאת היא, לברך על מעשייך, ולהודות בו זמנית, לכל השחקנים במחזה הזה.

אבל הדילמה נשארה.

מכך, מתבוננת על הדילמה, על פני נושאי הדילמה.

תודה לך.

<שלם>

שלם,

מברכת את הנסיבות האלה, את עצמך, ובמובן הזה, נמצאת מברכת אותה, ולו מתוך כך, שכאשר לקחה על עצמה את ה'שיגעון' הזה, פטרה אותך מאלה
הצטמררתי

אכן היא ריפאה אותי בהרבה מובנים
פתאום הבנתי למה הייתי שם

תודה לך

<מנשקת טבעת עם אבן גדולה שעל קמיצה של יד ימינך>

קט קטית,
מנשקת טבעת עם אבן גדולה שעל קמיצה של יד ימינך

במובן הזה, של שפה, או שפתיים, אם כן, חיוך פנימי זה, המתקיים מבלי ששרירי הפנים זעים, הוא אותו היבט של דמיון, ומכאן, שכאשר נושקת, בשפתיה, את המילים האלה, החקוקות באבן, נמצאת האבן הזו, זוכרת את הברכה הזו, לנצח נצחים.

מבורכת המברכת.

תודה לך.

<שלם>

שליחה על ידי קוראת* » 24 מאי 2007, 10:32

לא נעים כשנאלצים להתבטא בצורה כזו בגלל שמישהו מתנהג כמו במאפיה
ההולכת באתרים, אף אחד לא מאלץ אותך להתבטא בצורה כזאת. זאת בחירה שלך . אפשר פשוט להחזיר את מה שנמחק (זה ממש קל טכנית, ואפשר לבקש מאחרים, וזה ייעשה בשמחה ובזריזות). אפשר גם לבקש להפסיק למחוק. אפשר גם לפנות ליונת, אם זו בעיה חוזרת, ולתת לה לפתור את הבעיה. יש הרבה דרכים להתמודד עם בריונות, ואת בחרת בדרך של איומים.

וכמו שנאמר ברומא תנהג כמו רומאי.
זהו, שזאת לא רומא. זה באופן טבעי. רוב האנשים פה מתנהגים יפה. ואם יש כמה שמכניסים פה אנרגיות רעות, אז מה הטעם בלהצטרף אליהם ולהוסיף עוד קצת אנרגיות רעות?

אז אם מישהו מתנהג בבריונות אין מנוס אלא להשיב לו באותה מטבע.
כמו שאמרתי. יש בהחלט מנוס.

ואת יודעת מה? יכול להיות שזה גם נעשה בטעות. שמישהו ניסה לערוך דברים שלו, להחזיר דברים שלו מגירסה קודמת, וכו', ובטעות ובתום לב חזר לגירסה שבה הדברים שלך לא הופיעו. ואז כל הבריונות מצדך היתה לשווא.

לקוראת,
למען הדיוק: מי שכתבה את הדברים אליהם התייחסת היתה הולכת אחרת- ההולכת באתרים.

ושקטה הארץ? (-:

תוהה אם אפשר לתת לדף הזה שם קצר יותר ואיפה לאנדקס אותו.

למה שם קצר יותר? שם ארוך מבהיר בדיוק את טיב הדיון.

טוב, לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי ונכנסתי לכאן.
אבל כבר נכנסתי (ואפילו אוזכר שמי) ולא התאפקתי מלהתייחס.

קודם כל - לטעמי אין שומדבר טבעי במה שמופיע בתוך צנצנת על מדף הסופר או בית המרקחת. לא מיץ נוני, לא ויטמין C ולא ריטלין. אם זה יושב על המדף זה עבר איזשהו עיבוד. מהי רמת העיבוד ממנה ואילך חומר נחשב "לא טבעי"? לטעמי כולם לא טבעיים.
אחת התרופות המסוכנות ביותר לאדם (דיגוקסין) מופקת מצמח הדיגיטליס. לפני כמה שנים מתה ילדה שלקחה מינון יתר של התרופה. לא צריך לקחת ממש הרבה בשביל למות.

כמו כל תרופה כל רופא וזה כולל את הוטרינר השכונתי
או לא. ממש לא. זאת תרופה שרושמים על מרשם מיוחד שנקרא מרשם של תרופות מסוכנות. יש חוקים ברורים איך צריך להכתב המרשם. אסור לרוקח לתת אותה אם המרשם לא כתוב בדיוק לפי החוקים. לדוגמה - צריך לכתוב את הכמות במילים וגם במספרים. אם כתוב רק במילים או רק במספרים - לא תקף. כשאני כותבת את המרשם אני צריכה להיות סופר מרוכזת (לקחת ריטלין בעצמי

) כדי לא לשגות.
אחת הסיבות לכך היא שבזמנו היה ניצול לרעה של התרופה. סטודנטים לרפואה היו משתמשים בזה לפני בחינות וכו'. היו גם שהשתמשו בזה כסם הרזיה (!)

אני בטוחה שיש לך ולי בבית חומרים יותר מסוכנים ותרופות לוקחים רק בהשגחת מבוגר
הוא די מסוכן. יכול לגרום להתקף פסיכוטי. אני יכולה לבדוק בדיוק מה קורה בהרעלה, אבל אין לי סבלנות כרגע לערוך חיפושים. זו תרופה נוירואקטיבית - משפיעה על המוח. מצד שני, מינון יתר של אקמול גורם לאי ספיקת כבד, ולרוב המשפחות יש אקמול בבית.

מה קורה אם נותנים תרופה כזו לאדם בריא? האם רמת הערנות והצלילות שלו יורדת? האם שיקול הדעת שלו נפגם? זה קצת מזכיר לי את "סם האונס". מורידים את רמת המודעות כדי להוריד את סף ההתנגדות, ואז מנצלים את זה.
לא. להיפך. זה גורם לרמת צלילות גבוהה, לצורך בפחות שעות שינה, בפחות אוכל. המשתמש בתרופה הופך חד מחשבה, רזה (וגם חתיך ובלונדיני אולי?) ובעל הספק אדיר כי לא זקוק להרבה שעות שינה. אחלה תרופה. למבוגרים זה נחשב סם מרץ.

קוראיםלזה הפרעה ביופולארית
הפרעה בי-פולארית. או בעברית - דו-קוטבית.

אז יכול להיות שכדי לקבל את התרופה דרך קופת חולים צריך נוירולוג אבל כדי לקנות אותה בבית המרקחת מספיקה חותמת של רופא .
צריך אישור נוירולוג או פסיכיאטר כדי שרופא יתן את התרופה. רק חותמת של רופא לא מספיקה כמו שתיארתי למעלה. זה מרשם מיוחד.

ועכשיו אני רוצה גם לתאר את הצד שלי (ממלכת הרשע):
יש להבדיל בין שתי בעיות - Attention deficit (הפרעת קשב) והיפראקטיביות. לא לכולם יש את שתי ההפרעות.
ההיפראקטיבים הם בד"כ הבנים. בנות יכולות לסבול רק מהפרעת קשב וזה מתבטא בחולמנות דווקא. אלה יהיו ילדות שקטות.
הפרעת קשב מפריעה רק לבנאדם עצמו.
היפראקטיביות מפריעה לסביבה.
ולמי שאומר שכל ילד בן 7 הוא קצת היפראקטיבי - צודק. אבל לא כל ילד כזה צריך ריטלין.
מצד שני, ילד שנכנס אלי לחדר במרפאה, לא מסוגל לשבת דקה על הכסא, מסתובב בחדר כמו סביבון, פותח את כל המגירות, קופץ על המיטה, יורד מהמיטה, קופץ שוב, בודק את המכשור שעל הקיר. מוציא את כל הצעצועים מקופסה, פותח את ברז המים וסוגר...הבנתם את התמונה הכללית, נכון?
זה ילד שהוא רוח סערה. מאד קשה להתמודד עם ילד כזה גם אם אתה הורה מאד מכיל. זה כמו השפן (ארנב בעצם, אבל לא נריב על זה עכשיו) של אנרג'ייזר. זה נורא קשה. לפחות לשפן (ארנב) דנן אפשר להוציא את הסוללות מהחור בגב...
זה ילד שאם ההורים באים ואומרים שיש לו בעיה בבי"ס, ברור לי מאד של מי הבעיה.
וברור לי שיש ילדים עם הפרעה קלה שמגיעים אלי כי המורים מתקשים להתמודד איתם בגלל מוגבלות שלהם (של המורים).
אצלי במרפאה זה ממש חמור, כי הילדים החרדים לומדים ה-מ-ו-ן שעות מגיל צעיר. ואני בלב כואב חושבת שיש ילדים שמקבלים ריטלין רק בגלל זה. שלא הגיוני לכלוא ילדים לכ"כ הרבה שעות בכיתה. שאין להם זמן לרוץ ולשחק בחוץ בכלל. שגם אני הייתי הופכת היפראקטיבית מזה.

עכשיו, אין לי בעיה אם הורים לילדים שסובלים מהמצב רוצים לנסות הומיאופתיה, שינוי תזונה, דיקור, או טיפול בצמחים (או מים של הבאבא סאלי).

יצא לי לראות ילד שבא אליי לקבל בפעם הראשונה כדור ריטלין. הוא בא אחרי בי"ס עם עיניים בורקות מאושר ואמר שזו היתה הפעם הראשונה בחייו שהיה לו יום טוב בבי"ס. זה היה מרגש עד דמעות. זה היה ילד בכתה גבוהה יחסית (לא ממש מכירה אותו. הגיע אלי עם מכתב מנוירולוג, נתתי מרשם ואח"כ כבר עברתי למרפאה אחרת) כך שיכול היה להעריך את השינוי.

יצא לי לראות את בן הדוד של הבנות שלי. ילד מסוגר ומופנם, שלא היו לו ממש חברים, שלא הצליח בבי"ס, שהתנהג באלימות מילולית כלפי ההורים שלו. ילד שכל היום ישב מול המחשב והיו מלחמות להזיז אותו משם.
ילד שכל מה שניסו לעשות איתו לא הצליח.
אני כבר שנה לא ראיתי אותו. חמי וחמותי ביקרו אצלנו לפני חודשיים וסיפרו שהתחיל לקחת ריטלין ומאז הכל השתפר. האבא שלו (גיסי), אחרי שראה את המצב, סיפר לרופא שגם הוא תמיד מתקשה בריכוז. בעבודה (הוא קצין בכיר בצבא) כשיושב בישיבות הוא לא מסוגל להתרכז מעבר לכמה דקות. זה מפריע לו בתפקוד. אחרי הבן שלו הוא התחיל לקחת ריטלין בשעת הצורך. חמי אמר, שייתכן ולו היה לוקח את התרופה כילד, תקופת ביה"ס היתה נראית אחרת. אולי היו נפתחות בפניו אפשרויות אחרות. הוא בחור חכם. עם כל הקושי גמר תואר בהנדסה ועוד תואר במנהל עסקים. הוא מאד מצליח בתחום מאד חשוב בצבא. לאן היה מגיע אם היה מצליח להתרכז קצת יותר?
ושוב, האם זה העולם שלנו שלא מתאים לו לחיות בו? ייתכן שכן, אבל זה העולם שהוא חי בו ולא מגיע לו להיות אומלל.

מצד שני, חברה מאד טובה שלי, כשלמדה לבחינות ההתמחות בנוירולוגיה (!) לקחה פעם אחת קונצרטה שקיבלה כדוגמית. היא אמרה שזה היה מדהים מצד אחד, אבל שהרגישה כאילו היא בחלום. כאילו זו לא היא. ואח"כ, כשפגה ההשפעה, היתה לה נפילה. היא לא תיקח יותר את התרופה.
היא ממש לא היפראקטיבית, ולדעתי גם אין לה בעיות ריכוז. מצד שני היא בחורה מאד רגישה. אולי לכן היא הרגישה רע מזה.
סיכמנו בינינו שטוב שניסתה תרופה שהיא נותנת לכ"כ הרבה ילדים, כי עכשיו היא מבינה את ההרגשה. וצחקנו שזה דווקא היה מתאים לי לנסות אותה, כי אני זאת שתמיד טועמת את כל הסירופים כדי לראות אם הם טעימים לילדים...

שם הדף לא נראה גם לי. ריטלין ותרופות פסיכיאטריות אחרות ??