איזו בל

[איזו_בל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התחלתי את מסע הגיבורה שלי. בארץ חדשה, במחשבות חדשות על תינוק/ת חדש, עוברת תהליכים של פירוק ובנייה של זהויות, מסלולים, זוגיות, קשרים ופרספקטיבות.
רוצה לתעד את המסע ושיתלוו אליי נשים חכמות שחושבות אחרת ממה שמציע הבחוץ הנורמטיבי, ההטרוגני, השוביניסטי וההולך בתלמים סלולים ומוכרים.

[אמא_צעירה*]

המון הצלחות

[יעלי_לה]

ברוכה הבאה

התחלתי את מסע הגיבורה שלי. בארץ חדשה, במחשבות חדשות על תינוק/ת חדש, עוברת תהליכים של פירוק ובנייה של זהויות, מסלולים, זוגיות, קשרים ופרספקטיבות.

נשמע מעניין, אשמח לעקוב @}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה. ותודה גם לאמא צעירה על מילותיה (אני)

[ציל_צול*]

דף בית אישי
וברוכה הנמצאית @}

[איזובל*]

תודה ציל צול

חושבת שמצאתי ניק חדש
בהשראת ביורק האהובה עליי:
my name isobel
married to myself
my love isobel
living by hersel

[יעלי_לה]

שיר יפהפה @}

[איזו_בל*]

איזו בל זה מצויין, הנה שיניתי

[טלי_ב*]

תתחדשי @}

[יעלי_לה]

תתחדשי!

[איזו_בל*]

יוו זה מרגש!
אני שנים ברשת, ויודעת כמה זה לא פשוט לקבל נשים חדשות לקהילה. לפחות לי זה לא היה פשוט לעשות את זה במקום שיקר לי, שהשקעתי בו את נשמתי וגם חלקים
עצומים מחיי...
תודה טלי ב ויעלי לה על קבלת הפנים הנעימה והמהירה שעשתה לי להרגיש בבית שניה אחרי שנקשתי על הדלת.

[יעלי_לה]

@}

[איזו_בל*]

חיבוק מוקיר חזרה (איך עושות פה אייקון כזה?)
השלב הבא: לפתוח דף בשם - מפחדת להתחרט אחרי שאלד - ולכתוב בו את הכל

לשניה אחת חשבתי שאולי כדאי לשאול אם יש דף דומה או שזה בסדר שאפתח דף כזה. ואני מרגישה כל כך טרחנית וחסרת בטחון.
אומרת לעצמי - תפתחי את הדף, מקסימום ימחקו לך/יעבירו למקום אחר/יגידו שאת מה-זה משעממת.
אני באמת כל כך מפחדת לתפוס מקום?!
או חייבת תמיד להיות כל כך רגישה ומדודה ובדוקה?
אלוהימה.

[יעלי_לה]

איך עושות פה אייקון כזה?
סוגריים בתוך סוגריים, בלי רווחים. (כל דבר שאת רוצה לדעת איך עושים ב{{}}צ'יק צ'ק, את יכולה להיכנס למצב עריכה ולראות)

_אני באמת כל כך מפחדת לתפוס מקום?!
או חייבת תמיד להיות כל כך רגישה ומדודה ובדוקה?
אלוהימה._
תתפסי כבר מקום ותכתבי. את עושה לי חשק לקרוא אותך.

[איזו_בל*]

רגע

[נוודית*]

כל דבר שאת רוצה לדעת איך עושים, את יכולה להיכנס למצב עריכה ולראות
ויש גם כפתור "הצג עזרה", בצד שמאל למטה של איזור הכתיבה. לחיצה עליו תציג טיפים טובים בקשר לכתיבה.
וגם - הבעות בצ'יק צ'ק

[איזו_בל*]

אני בת 36, בזוגיות אוהבת ונפלאה. כל חיי, עד לא מזמן, הייתי אל-הורית. לא רוצה ילדות/ים. לא צועקת לי שום רחם,
לא קוראת לי שום שחלה. אני לעצמי ושל עצמי, ובשנים האחרונות גם של בן הזוג והוא שלי. עדיין לומדת לחיות בלי הדכאון מפעם,
מטפסת ומפלסת את צעדיי בעולם שאני מרגישה סוף סוף שייכת אליו. עובדת, לומדת, אפילו מצליחה לעשות כמה מהפכות
בסביבתי, שומו שמיים.
נהייתי מישהי חשובה באחד התחומים בהם אני עוסקת. משפיעה.
ילדות/ים נראו לי עד לא מזמן משהו שאחרות עושות. אני לא רוצה, זה לא נכון לי ולא רק שלא מרגש אותי, זה נראה לי סיוט סיוטי.
למסור את גופי ואת חיי למען מישהי/ו אחר/ת?
אז למה כל הנשים בגילי, מתחתיו ומעבר לו הופכות בסוף לאמהות? הרי אנחנו שונות אחת מהשנייה. ברצונות, בנסיבות החיים,
בכמיהות, ברצונות, בדרך המחשבה. איך זה שרק כאן, בהולדה, כולן [כמעט] עושות את זה, חוץ ממני?

ואולי לא משנות כל כך הסיבות למה לא רציתי. כי פתאום, בגיל 36, אני רוצה. תחושה מוזרה זאת, הלרצות את זה.
כל הסיבות הרציונליות עדיין מספרות לי שאין סיבה אחת טובה ללדת ילדות/ים.
אבל הרצון, מפעפע בי, בגוף שלי, אני מבקשת את זה לעצמי.
אז יש רצון, ובן הזוג אומר שזו סיבה מספיק טובה.
אבל אני מפחדת להתחרט אחר כך. אני קוראת כבר שנים בלוגים ופורומים על הורות ואמהות, בשנה האחרונה
גם קוראת על הריונות ולידות, על פוסט פרטום, ואלוהימה – זה כל כך קשה. אני לא בטוחה שאני מסוגלת להתמודד
עם הדבר הזה. מפחדת שארגיש שאני במאסר עולם ללא אפשרות חנינה.
שוב ושוב מטיחים בפני נשים שלא רוצות להיות אימהוֹת את נבואת הזעם: 'את עוד תתחרטי על זה!' אבל אף אחת לא
מדברת על כך שאפשר גם להתחרט שילדת.
אז אני רוצה, אבל כל כך מפחדת.

[יעלי_לה]

מכירה את הדף מחפשת סיבות לעשות ילדים? נראה לי שהוא ידבר אלייך, למרות שאת בדיוק במצב ההפוך של זאת שפתחה אותו.

מפחדת שארגיש שאני במאסר עולם ללא אפשרות חנינה
בדיוק ככה תרגישי.
אבל רוב מוחלט של הסיכויים הוא, שאת תאהבי את זה.

[איזו_בל*]

דף נפלא, תודה רבה @}
ככל שאני מעמיקה בנושא אני מבינה שלא אמצא סיבות שיניחו את דעתי ואשאר רק עם הרצון.
כתבתי פה במקום אחר, שלקח לי זמן להבין שאמהות יכולה גם להיות מצמיחה (אישית, סובייקטיבית לאם) ולא רק גורם מסרס.
אני נורא רוצה לקרוא סיפורי צמיחה כאלה. מעניין אם יש.

[אל_הלב*]

הי איזובל,
רק עכשיו ראיתי שכתבת בדף שלי האם אני רוצה ומוכנה לאמהות
ושזו את, שקיעות של פטל לשעבר, תתחדשי על השם (-:
בכל מקרה בהצלחה וכייף, שאת פה.
(-:

[גנום*]

שלום איזו בל. בתור אחת, שכל השנה הראשונה לאחר הולדת בנה הבכור הרגישה בדיוק כך-מאסר עולם עם עבודת פרך ללא אפשרות חנינה-אני שמחה לבשר היום, ממרום 4 שנות אמהות (לשניים), שאכן אמהות יכולה להיות מצמיחה (: והאמיני לי שאין מופתעת ממני לגלות את זה.
אשמח לשתף. מה את רוצה לדעת?

[איזו_בל*]

הי אל הלב, שמחה שמצאת את הדרך לכאן

[איזו_בל*]

הי גנום, משמח אותי לקרוא אותך. מה אני רוצה לדעת?
אני בעיקר רוצה לשמוע איך אמהות היא לא רק סבל וקושי, אלא גם מקור להעצמה אישית, לגילוי עצמי, להנעה לעשייה חדשה <למשל>,
איך אפשר גם להיות אמא ולא לאבד את עצמך ואת העצמי אלא להמשיך ולצמוח כבת-חווה, כאישה, כאשת קריירה, כבעלת עסק, כמישהי
שממשיכה להתפתח, להנות, לאהוב את החיים שלה בלי קשר לילדות ולילדים שלה.
איך אפשר להיות סובייקטית בתור הארגון המורכב הזה שנקרא משפחה עם ילדות.

[איזו_בל*]

אני פה. קוראת אינספור דפים על הריונות ולידות, סיפורי לידה, דפי הנקה, בלוגים אחרי לידה. קוראת ולומדת, קוראת ונפעמת מהקהילה הנשית הזו.
כפמיניסטית אקטיביסטית, זו מתנה עבורי. תודה לכותבות בעבר ובהווה, שאתן חולקות איתי את חייכן ואת הידע הזה היקר כל כך.
התחלתי אפילו לחשוב על לידה טבעית, ואני עוד לא עובדת על הריון ראשון

ועדיין, אני יודעת שכמה שאלמד מראש, תגיע,בעזרת שמה, המציאות. אני אפילו קצת מצפה לה