קט קטית מגיעה לנחלה

[קט_קטית*]

בנות, הקלידו "קאמה סוטרה" בגוגל ותראו ים של תנוחות

[אילה_א*]

הקלידו "קאמה סוטרה" בגוגל ותראו ים של תנוחות
כן אבל הן תמיד נראות לי מביכות לא נוחות לא מתאימות לשמנות לא יונגיניות
חשבתי שתוכלי לעזור קצת

[קט_קטית*]

התנוחה הטבעית: על שש
לא נדרש נסיון קודם
נסו ותהנו

[קט_קטית*]

נסו ותהנו
או במילים אחרות - "לכו תזד**נו!" D-:
הבלוג נגמר
--סוף--

[חוחית*]

_הבלוג נגמר
–סוף–_
את רצינית? ככה לעזוב אותנו?

[אילה_א*]

בדיוק כשאני הגעתי ?

[קט_קטית*]

אני בנידה
אח"כ אפתח אחר
פשוט זה נתקע לי לא טוב
לא יודעת להסביר
תקוע

--סוף על אמת--

[קט_קטית*]

עוד קצת דיבורים על סקס ואני מקיאה...

[חוחית*]

אוף, ביקשתי שתגרשי אותנו!
בנידה זה באמת יכול להיות תקוע ועוד עם כל האנרגיה המינית באתר שסותרת את האנרגיה שלך כרגע. לא טואוב.
מצפה לראותך כותבת לא משנה איפה.

[אמא_של_א_א_א*]

ביקרתי כאן , ואהבתי את מה שקראתי.
השיר למעלה מהחלום נשמע לי כמו געגוע. רצון לגעת במשהו . וכשעברת את נק' הרתיחה - כאילו שנגעת יותר מידי.

[קט_קטית*]

בנידה זה באמת יכול להיות תקוע ועוד עם כל האנרגיה המינית באתר שסותרת את האנרגיה שלך כרגע.
אני בנידה מהבלוג הכוונה
והאנרגיה שלו, כפי שדייקת להגדיר
יאללה חדש-חדש-חדש!!!

מה שקרה עם המעגל זה ככה...
כשעוד תכננתי אותו, שאלתי את עצמי - מה אני רוצה להשיג.
והתשובה שךי הייתה - לעורר ולהצחיק.
וכך היה (-:
לרגע לא חשבתי שאצליח לספק את כולן,
הרי ידוע שבאופניות רבות הן קשות לסיפוק,
יש על כך דף מבורך סקר לנשים על תדירות היחסים D-:
אני את שלי במעגל השגתי (עוררתי, הצחקתי)
וכעת משחררת את המעגל הזה, ואת דמותי המתלווה אליו

מה שקורה איתי בחורף, יש מעט עבודה,
ואז חייבת לדבר על סקס הרבה כדי לשמור על הכלים חחח
עכשיו ב"ה יש מלא מסיבות מדברת על סקס מלא לא יכולה להכיל עודדדדד
לא רוצה להכיל עוד
כמובן אוהבת לתרום את חלקי בדפים בהם יש בקשה לעזרה בנקודה ספציפית כלשהי.
אבל להרהר על נושאים כלליים? לא כרגע /-:
שבעתי שבעתי שבעתי
עם לא מסופקות הסליחה
או בקיצור - אני בסוג של שינוי פאזה
זה לא אתן, זו אני
בלה-בלה-בלה...

תודה שהייתן

[חוחית*]

אוהבת אותך מליון!

[עודאמא*]

קטקטית, קוראת אותך כאן ובעוד מקומות ותמיד נהנית - יש לך הומור חד כמו שאני אוהבת! תודה!

[קט_קטית*]

תודה

[פלוני_אלמונית*]

לפחות תפתחי בלוג חדש? הרי לא חשוב על מה את כותבת, את כותבת מעניין, ונהדר, ומצחיק . בבבבקשהההה............................

[קט_קטית*]

גוזרת ומדביקה מתוך האם אפשרית ידידות בין גבר לאשה
קט קטית (14.07.2008 17:21):
מרוב שקראתי בדף הזה, וגם בדף של מין אוראלי ועורלה,
חלמתי בלילה שאני בהריון לא מבעלי, אלא מאיזה גבר זר,
ואני מתקוממת - למה בכלל לא שכבתי איתו!!!
איזה מין דבר זה???
ובעודי שוקלת מה לעשות עם ההריון, והאם לספר לבעלי שזה לא ממנו,
פתאום כבר יש בידיי תינוק, ואני כולי מתלבטת אם למול את הממזר.
געוואלד!
יותר מדי באופן?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אהלן קטקטוק
מה שלומך???????????
התחלתי להשלים את החסר בדף הזה אבל זה היה ארוך מידי ולא היה לי כוח להמשיך.
מגיבה לכמה עניינים שאולי כבר שכחת מהם ואם כבר לא רלוונטי, אז דלגי.

לגבי הפסטיבל בו רצית להשאיר את הבנות לישון. צר לי לבשר לך שאני בחיים לא הייתי משאירה את ילדיי במקום זר שאני לא מכירה את מטפליו לעומק. אפילו בי"ס וגן מבחינתי מקום עם סיכון.(כמובן שלא רק בהקשר המיני). הומו לא הומו, מה הוא מתקיף?? לא מכיר את הבת שלך וכבר הוא מרדים אותה? (זה גם מן סוג של כפייתיות, לא??) בטח הבת שלך הייתה בהלם, אבל הנעימות של החירמונים שיתקו אותה.
איכס!! לא יכולה לחשוב על זה.

לגבי הרגל. (אם עדיין מציקה)-לעניות דעתי, לפי התאורים שלך יכול להיות שזה דורבן. ככה אחותי שהיה לה דורבן תארה את הכאבים ברגל וזה נמשך הרבה זמן. לא זוכרת איך היא פתרה את זה, אבל אם תרצי אשאל. בכל מקרה גם אם יש לך אלרגיה לרופאים, אולי תמצאי לך כבר אחד שהוא טוב לך, כדי שיהיה עם מי לשלול כל מיני דברים. נכון שלרוב הרפואה הרגילה לא עוזרת מקסימום מאבחנת (גם זה בקושי),אבל אם הכאבים מתמשכים, לא כדאי לבדוק מה קורה שם, אצל רופא?

לגבי פלדנקרייז.
אני לא יודעת אם זה מתאים לבעיה שכזאת. צריך לבדוק. בכל אופן אני עשיתי שנתיים פלדנקרייז אצל דוקטורית חבל על הזמן, לא בתקופה שזה התאים לי במיוחד...
פלדנקרייז זה מעיין חיפוש עצמי לשכלול התנועה בגוף ולמציאת התנועה הנכונה לך. מן חיפוש אחר חוכמת התנועה של הגוף. את כאילו מתחקה אחרי השכל או התבונה של התנועה...קשה להסביר.
זה מאוד קטן, מאוד שקט. לא לאנשים שאוהבים להזיע.
בטח שתלוי למי הולכים.

ועוד אחזור לקרוא בדף זה או בדף הבא שלך. אני עדיין פוקדת את האתר במחטפים אבל...מבטיחה לבוא לבקר.

[עדינה_ניפו*]

הצחקת אותי עם החלום שלך קטקטית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אוהבת את איך שאת תמיד מוצאת את ההקשרים בין הכל גם במציאות וגם ככל הנראה בחלומות שלך..........

כיף תמיד לקרוא אותך,
יש תמיד משהו כזה רענן בכתיבה שלך,
שילוב מנצח של עומק, כנות וקלילות!

כיף!!

[קט_קטית*]

עדינה יקרה, כיף איתך, תשארי יא מפרגנת אחת!

נקודות יקרות, באמת מזמן רציתי לכתוב על הרגל.
שלומה טוב להפליא, והכל כי אני הולכת יחפה, ומתעקשת עם עצמי תמיד לדרוך על הרגל.
בהתחלה היה נורא קשה, אבל עכשיו כבר בא בטבעיות.
חברה שלי איבחנה שהתקצרה לי שם רצועה,
וגם עשתה איזה טריק עם לסובב את הבהן.

עזר ביותר להתבונן ! לשים לב לרגל בכל פעם שאני מתעצלת ליישר אותה, לשבור את ההרגל.

תודה לכל הממליצות והעוזרות.

[עדינה_ניפו*]

כיף איתך, תשארי יא מפרגנת אחת!

אני מבקרת קבועה שלך (אני לא קוראת הרבה דפים באופן קבוע רק כמה באמת שווים !!) רק שאני בשקט בדרך כלל ,
אגב, לא בא לי בטבעיות להיות בשקט אבל אני תמיד מרגישה לא בנח אחרי תקופות שאני כותבת בבאופן הרבה,
לכן אני משתדלת ללכת נגד הנטייה הטבעית שלי ולהמעיט בכתיבה כמה שאפשר באופן קבוע.

עזר ביותר להתבונן ! לשים לב לרגל בכל פעם שאני מתעצלת ליישר אותה, לשבור את ההרגל.

[אורי_קורי*]

קראתי את סיפור הלידה של אלה, גם שם וגם פה, וואוו איזה מרגש, וואוו, אין לי מילים. אוהבת ממש לקרוא איך שאת כותבת, מתכננת לקרוא את כל הבלוג, אבל עוד אין לי זמן, בתכנית. תודה. פשוט תודה.

[קט_קטית*]

סדרה של שני חולומות

אני באיזו דירה שזה הבית שלי (זה לא הבית שלי במציאות)
סלון קטן, מערת ישיבה קטנה, מבד, על רגליים גבוהות מעץ - כמו הרהיטים של פעם.
טלויזה קטנה של פעם.
אני שם עם כמה גברים שהם ידידים שלי.
שולחים אותי לקנות סיגריות.
יש לי בדיוק 12.50 ש"ח לקנות נקסט במכונה.
אני שונאת שיש לי בדיוק, כי אם מטבע אחד לא מתאים, או המכונה יקרה מהרגיל - אכלתי אותה.
במוכנה הראשונה אני לא מצליחה לקנות.
אולי אין.
נכנסת לאיזה בניין, עולה במדרגות.
זהו מגדל גבוה וצר, ולמעלה ישנה הנסיכה.
הבת הבכורה שלי עולה ראשונה, ואני אחריה.
אחרי עולה מישהי שאני מרגישה את הנוכחות שלה כל החלום,
כאילו היא נדבקת לי לזנב ועוקבת אחריי.
אחריה יש עוד מישהי שהיא כאילו חברה שלה, או העוזרת שלה,
אבל אני לא רואה אותה רק מרגישה את הנוכחות שלה.
בקיצור "זאת שעוקבת אחרי" מתקרבת אלי - והנה היא רוצה לעקוף אותי.
המדרגות נורא צרות והכשהיא עוברת לידי אני מדביקה אותה לקיר חזק ותופסת אותה.
היא חצי-אדם חצי-עקביש, בגודל של כלב בינוני, רגליים עם ברכיים הפוכות,
כמו של חרגול. אני תופסת אותה ביד ימין, גם מוחצת וגם מחבקת,
ועם יד שמאל נותנת לה שני אגרופים חלשים בראש: טוק-טוק.
הבת שלי מסתובבת בבהלה.
היא הרבה יותר גדולה מבמציאות, אולי בת 15.

• תעזבי אותה,-היא צועקת לי, את הורגת אותה!

אני חושבת שהיא מגזימה ונותנת ליצורה עוד אגרוף חלש בראש, כדי לבדוק אם באמת אני מרביצה לה חזק:
טוק, חלש כזה.

• הורגת אותה

אני מסתכלת על היצורה, היא מיללת ומיבבת, מתנגדת ומנסה להשתחרר.
החולצה שלה התרוממה והגב שלה חשוף.
עם ציפורן זרת יד ימין אני שורטת אותה בצד ימין של הגוף, לכל אורכו, עד תחילתו של הטוסיק.
רואים קצת דם.
אני עוזבת את היד והיצורה בורחת, העוזרת שלה מסייעת לה להימלט
(אני לא רואה את זה, רק יודעת).
אני חושבת שכולם מגזימים בקשר למתרחש.
נכנסים לאוטובוס, הבת שלי יושבת ליד החלון ואני לידה.
היא עוד יותר בוגרת.
אנחנו חברות טובות, ואנחנו בנות אותו הגיל בערך.
אנחנו בעיר מולדתי, ליד בניין ממשלתי (איזה מוקד של שלטון שהיה בעיר מולדתי כשהייתי קטנה),
צמודה אליו מכונת סיגריות.
אני מודיעה לבתי שחייבת לקנות סיגריות.
רגע אחרי זה אני ליד המכונה,
היא יקרה מדי ואני נוסעת הביתה בידיים ריקות.
ליד הבית יש מכונת סיגריות, שם אני קונה סוף סוף חבילת נקסט.
חוזרת הביתה, הבנים רואים טלויזיה.

• הרגת מישהי, - הם אומרים לי.- הראו את זה בחדשות.
• שטויות, הם מגזימים. למה לא אמרתם לי שיש מכונה ליד הבית.

הם מסתכלים אחד על השני ומושכים בכתפיים:

• חשבנו שידעת.

אוף...
אני עייפה מכל הטיול, נשכבת על היחידה של 2, מתכסה בשמיכה קלה ובוהה בטלויזיה של פעם,
רואה חדשות של פעם, מנמנמת...
פתאום דופקים בדלת. זאת המשטרה.
החברים שלי מפוחדים:

• אל תודי בכלום! תכחישי הכל!
• שטויות, אין לי ממה לפחד, לא הרגתי אף אחת, הם סתם מגזימים!

שני שוטרים פותחים את הדלת באקדחים שלופים,
העוזרת של העקבישה מצביעה עלי, נסערת:

• זאת היא!! זאת היא!!!

הם באים לתפוס אותי ומהבהלה אני מתעוררת.

***
זה חלום מלפני שלושה שבועות...
ערב למחורת בעלי אמר לי ללכת לקנות סיגריות,
ואמרתי:

• not again...

הוא אמר:

• אפשר לחשוב, פעם בשבוע את קונה!
• אל תשאל, כל הלילה קניתי סיגריות...

מיותר לציין שרק במכונה השלישית הצלחתי לקנות, אחרי שבאמצע הייתי חייבת לחזור הביתה, מכונה אחת הוציאה לי מצית במקום סיגריות, בעל החנות שהפעיל את המכונה לא היה מוכן לתת לי חזרה את הכסף בתמורה למצית,
והיה לי הרי בדיוק, כך שלא יכלתי לנסות את מזלי שוב...
בקיצור, אמרתי (בלב) יש לך מזל גדול שחלמתי על זה בלילה, ואני לא הולכת לפגוע בך בשום צורה.
איחלתי לו יום דבש ויצאתי.
עכשיו אני נזכרת שהבת שלי באמת הייתה איתי...

***
אתמול חלמתי שאני עם איזה מדריך טיולים.
הוא ידיד שלי.
אנחנו מטיילים באיזה שדה, מחוץ לעיר,
(עכשיו הקטע פתאום מזכיר לי את הנכדה של השר עם הידיד שלה)
מגיעים לאיזה שער עם צבע דהוי ומתקלף,
על השער סימן "אין כניסה" ענק מעל שרשר עם מנעול.
פינת השער מקופפת מלמטה, כך שאם מתאמצים אפשר להזדחל מלמטה.
אבל אנחנו מטפסים מעל השער בקלילות כדרכם של בנים
וקופצים לצד השני.
שדה ענק של דשא יבש עם שביל עפר.
הוא הולך מהר, אני אחריו.
בצד שמאל שלי אני רואה חיה שהסתבכה שיחים קטנים,
או אולי זאת הייתה מלכודת.
אני שמחררת את החיה והיא מיד נעלמת בשדה.
יונק קטן: שועל או תן או ארנבת,
משהו קטן, רזה, מאוד דומה בצבע לדשא היבש.
המדריך מסתובב אלי ואומר באכזבה:

• הרי ביקשתי ממך לא לגעת בדבר! עכשיו הם יידע שהיית פה!

אני קצת נבוכה, מתנצלת, מנסה להזכר אם באמת אמר לי לא לגעת - לא מצליחה לזכור דבר שכזה.
אנחנו מתקרבים לאיזה קיבוץ, נכנסים לאיזה מרטף, חדר שנראה כמו כיתת לימוד,
עם שולחנות הפוכים, איזה מישהו מדבר בלהט,
יש לו שיער שחור ועיניים כהות בורקות.
הוא מדבר בלהט, עם הידיים.
בחלום אני חושבת שאולי אלו ערבים.
אני עושה תנועה של ניעור עם הראש:

• אני שומעת דברים שאסור לי לשמוע. לא רוצה להקשיב לזה.

מנערת הכל מאזניי.

אני מרגישה לא שייכת ומבקשת מהמדריך לחזור הביתה.
הוא מביא אותי עד השער.
הפעם אני עוברת לבד והטיפוס קשה לי.
חוזרת לבית שלי, שזו אותה הדירה בחלום ממקודם.
נשכבת על הספה מול הטלויזיה הסגורה,
לבד בסלון.
הדלת נפתחת ואני יודעת שבאים לקחת אותי.
אני אומרת לעצמי שהפעם אכחיש את הכל.
אולי אני אעמיד פנים שישנה ויעזבו אותי.
מתכסה עם השמיכה עד הראש, הפנים שלי מתחילות להסמיק,
מה להסמיק - לבעור, כ"כ חזק שאפשר לראות את זה גם דרך השמיכה הלבנה בקלילה,
וההוא עומד בדלת, מציץ, מחייך:

• אני רואה שמישהי כאן הלכה ל"טיול".

אני מבינה שהלך עלי ומתעוררת.

[חוחית*]

איזה חלומות!!
איך את זוכרת את כל הפרטים האלה, מדהים!
רוצה ת'פרשנות בשני שקל שלי?

[קט_קטית*]

תודה חוחה

אני זוכרת יותר, אבל מתעצלת לכתוב הכל הכל...
למשל כשחזרתי והיה קשה לי לטפס על השער חשבתי שאולי היה עדיף לזחול מתחת,
אבל מתוך כבוד עצמי החלטתי שלא.
הבחור שבא "לקחת אותי" בחלום השני היה עם שפם ג'ינג'י ועיניים צוחקות.
בקיצור זה כמו החיים - בכל סיטואציה יש אינסוף פרטים, אנחנו תמיד בוחרים משהו לספר ומסננים משהו אחר...

יאללה פרשנות בשני שקל!

<גם לי יש משו לאח"כ >

[חוחית*]

החוט המקשר בין שני החלומות, כפי שאני קוראת אותם, זה סיטואציה שדורשת ממך לעשות משהו שאת לא ממש רוצה בגלל שאת כרוכה אחרי אחרים, בחלום הראשון זה חברות הידידים שרוצים סגריות ואח"כ הבת שלך.
בחלום השני זה המדריך הזה שאת הולכת אחריו.
לא יודעת להגיד לך מעבר לזה, זה קפץ לי ישר כשקראתי אותם, מה זה אומר לגבייך רק את יכולה לדעת.

אה, עוד דבר, תחושת הנרדפות וחוסר ההתאמה של הסביבה, את חושבת שמה שקרה הוא לא ביג דיל, כולם חושבים שהרגת, כן להודות, לא להודות.

[מי_מה*]

חתיכת דף סגור פה!
איזה כיף לך שאת זוכרת חלומות.

[שרון_של_שחר*]

בטחזה יראה כמו כובע עם תחת ו- 2 רגליים

[חוט_השני*]

יאללה פרשנות בשני שקל!
(אפילו שזה לא נכתב אלי)
נזכרתי שפעם דיברתי עם איש מדהים שמתעסק בחלומות לפי הקבלה או משו כזה והחלום עליו שוחחנו כלל איזו מפלצת והוא הסביר שכל הדמויות בחלום הן אנחנו/ צדדים שלנו/פחדים שלנו...
האישהעקבישה שלך הזכירה לי את זה
מה את אומרת?

[קט_קטית*]

לא יודעת מה עם אשה עקבישה
היא הייתה יצור מגעיל,
ואם באמת הרגתי אותה אז הגיע לה /-:

חשבתי על השער הזה שטיפסתי עליו ,
עם תמרור "אין כניסה" גדול עליו.
זה היה הפרט הכי בהיר בחלום כולו.
הסתכלתי על השער הזה מלא זמן...

הפירוש שלו בחלום - הצד השני.
הצד השני של הכל.
בחלום זה יותר ברור
הקלידו other side ביוטיוב תראו כמה תוצאות יש...
הנה של הפילפלים האדומים הצ'יליאניים החריפים other side
גם החינוך הביתי הוא הצד השני.
כשמנסים את הצד ההוא קשה לחזור לצד הזה...
גאיה'לה הולכת לגן בספטמבר.
היחידה שלא רוצה זו אני, הילדה ממש מבקשת.
האם יודעת את מה מבקשת?
נחיה ונראה.
לא שולחת אותה לחו"ל, רק פה ליד הבית.
אם לא יהיה לה טוב אני יודעת מה לעשות.
ועדיין קשה לי.

<חייבים סמיילי שמחבק את עצמו>

[טליה_טקאוקה*]

קודם כל(())

היחידה שלא רוצה זו אני, הילדה ממש מבקשת.
גם אצלי זה היה ככה. אבל ברגע שהייתי ממש שלמה עם עצמי (הרבה בזכות קריאה של כל מיני דפים כאן באתר שעזרו לי להתגבש על עצמי...) ועם מה נכון-מתאים לי הוא כבר לא רצה גן....
כשהילדים במסגרת גם אנחנו במסגרת (מתי לקום, מתי ללכת לישון, ביפן גם שולחים אוכל עם הילדים ובכלל האמא מאד מעורבת.) ו לי זה לא מתאים כרגע. אז מה לעשות הילדים שלי לפחות בגיל מסוים צריכים לקבל את זה...(גם למשל את זה שהיגרנו ליפן למרות שהוא מאד מאד קשור להורי...)
הדרך לא קלה....@} ועוד

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם אני. איך היא יודעת לבקש את זה? למה בכלל זה נראה לה?

[קט_קטית*]

היא הייתה שם לפני שנרשמה, ביום הפתוח.
ניגנו שם על אקורדיאון ורקדו.
מאז היא חושבת שכל יום יש שם פורים...
היא קוראת לזה "הגן של גדולים",
ומבחינתה זה ללכת לשחק עם ילדים גדולים ממנה,
לא הצלחתי להבהיר לה שהילדים מתחלפים והיא תהיה עם בני גילה (עדיין היא בין הקטנים).
אבא שלה מלהיב אותה על הגן, ואני עייפתי מלנסות לשכנע אותם שזה לא כזה שוס.
נו, מה נעשה?
ננסה...

[קט_קטית*]

חברה שלי ש"ליוויתי" את סוף ההריון שלה,
ילדה אתמול במזל טוב בשירותים של קופ"ח לאומית בקניון הנגב.
באה לבדוק פתיחה אחרי שחשה צירים במשך 3 ימים,
לא היה מי שיבדוק אותה, ביקשה לעשות קקי (אהההה.... ברור איך זה נגמר, לא? )
כעבור דקה האחות שאלה אם הכל בסדר...
וחברתי ענתה לה:

• כן,כן, הכל בסדר, הראש בחוץ

לאמא ולילדה שלום,
והפעם חברתי גם הצליחה להניק את התינוקת!!!!
מזל טוב לדינה ושרית!

[חוחית*]

מזל טוב @}

[קט_קטית*]

תודה חוחה
תמיד חלמתי ללדת בקבלה, אבל חברתי הפגינה ג'דאיות והגשימה לי את החלום.
כ"כ התרגשתי כשהיא תיארה את הלידה - כאילו אני בעצמי הפלצתי תינוקת
עכשיו אני רוצה ללדת בבית... דחוף... איפה הבעל?

[קט_קטית*]

מעתיקה את ההודעה מדף בית אישי,
כי היא בא לי טוב...
בדיוק רציתי לכתוב על חלום שהיה לי,
והפוסט של פרח הלימון בא לתזכר אותי:

פרח הלימון (15.08.2008 11:20):
_תגידי, הראש שלי מגרד בשמש (יש פצעונים זעירים ומגרדים שכנראה נוצרים בשמש).
אני עם כיסוי ראש (בשמש)_
הי,נראה לי שבכלל לא התיחסתי אלייך,ואם כן סליחה
האם הבעיה עדיין שם? ומה עם השיער כיום?
תודה

---

אז ככה
לפני כמה ימים חלמתי חלום.
בחלום החבר שלי שהיה לי בגיל 18, נראה קצת יותר טוב מאז,
אבל אני מזהה אותו - הולך אחרי לכל מקום.
ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
הולך והולך ולא אומר כלום.
עד שלבסוף אני שוכחת ממנו, יושבת לנוח ליד השביל,
מסתכלת על השיער הפזור שלי.
הוא שמנוני ודביק, ואני לא יודעת מה יהיה איתו, וזה נורא מבאס אותי...
ואז אני מרימה את העיניים, רואה את ההוא שבא אחרי,
ופתאום מבינה שהוא בעלי.
הוא עומד מאושר ומואר מסתכל קדימה ולא מסתכל עלי.
ואני מבינה שזה בהעל היחידי שיהיה לי אי פעם,
ושכדאי שאפסיק לקרוא כ"כ הרבה בדף של טיפוח השיער,
ואתחיל להשקיע בדף לבסוף מוצאים אהבה.
כל זה תוך כדי אנחה פולניית תוך כדי שאני ממשיכה לסדר את השיערות.

---

הפירוש של החלום הוא המסר שאמרתי:
_כדאי שאפסיק לקרוא כ"כ הרבה בדף של טיפוח השיער,
ואתחיל להשקיע בדף לבסוף מוצאים אהבה

שאר החלום הוא תפאורה שמביאה אותי לכדי התובנה הזאת.

---

כשהתעוררתי דבר ראשון אם השיער שלי באמת כזה שמנוני ודביק כמו שחלמתי - והוא לא ,
אני מארגנת אותו לצמה וזה מאוד מתאים לי
(לא יודעת אם יפה, אבל היופי הרי גם ככה בעיניי המתבונן... זה נוח ומרגיש טבעי)
הראש לא מגרד, אני חושבת בזכות שמפו הצמחים שאני משתמשת עם אובלפיחה, שידוע שהוא מרגיע גירויים באור,
ואף מרפא כביות... פעולות דומות עושים גם שמפואים עם שמן עץ התה, ובטח יש עוד הרבה...
בקיצור לפחות הבעיה הזאת נפתרה מעצמה.
ושאר הבעיות הן שוליות

---

תודה פרח הלימון

[מי_מה*]

נו, יופי, העיקר הבריאות.
_{והשיער שלך נראה סוף}

[פרח_הלימון*]

אוי איזה הצטרפות מקרים..זה קורה לי המון
בזמן האחרון,אולי זאת טלפתיה?
בכל אופן,אני שמחה שהוקל לך
@}

[קט_קטית*]

חלום מלפני כמה לילות.
בעצם זה סוף של איזה חלום.
אני באה לעמוד בתור להכנס לאיזה מתחם מגודר, בפנים מסדרים אפרסקים ענקיים.
כל אפרסק בגודל אבטיח ומסדרים אותם במעין פירמידות קטנות.
אני חושבת שזה סוג של עבודה, סדרנות אולי.
לפני עומדים בן זוגי (לא מכירה במציאות) - גבוה לבן עור עם שיער שחור מקורזל,
עם עיניים שחורות עמוקות וטובות כאלה. קצת שמנמן [-:
הוא משוחח עם חבר שלו, קצת יותר גבוה ממני, ערס עם שרשר, שחום, לו יש מלא שיער שחור יפה ומבריק.
מהצד השני של הגדר ניגשת בתי הבכורה ומגישה לי אפרסק אחד ע-נ-ק נגוס.
אני אומרת לה שתחזיר אותו מהר למקום, כי אסור להוציא משם פירות.
אני גם לא בטוחה שמותר לנשנש מהם.
היא מתעקשת:

• אבל אמא, תטעמי! זה טעים!

היא מנסה להעביר לי מעל לגדר, פתאום אני רואה שיש באמת אפשרות להעביר את הפרי מעל הגדר,
אבל מחליטה שלא לנסות להגניב וממשיכה לשכנע אותה להחזיר את הפרי למקומו.
אני שומעת שהערס צועק על בן הזוג שלי ופונה אליו, מתערבת בדרך כלשהי...
מיד הוא מסתובב אלי וצועק:

• אל תתערבי בשיחה של גברים, או שאני אכנס בך!

אני נצמדת אליו, מצרה את העיניים ולוחשת לו באוזן <מפחיד>:

• אבל כנס בי בכל הכוח, כן?

הוא פתח פה בתדהמה ופתאום נהיה _{כזה קטן} כמנהג הערסים.
נבהלתי פתאום כי חשבתי שאולי בן הזוג שלי לא יבין נכון.. כלומר לא התכוונתי כנס-כנס...
יעני...
אני מסתובבת ורואה שהוא נקרע מצחוק, ובכלל לא לוקח אותי ברצינות,
שם לי יד על הכתף, לוקח הצידה,
והשאר צונזר,
נאמר רק שהוא מקורזל לא רק בראש.

[קט_קטית*]

פה אני חייבת עזרה כי אני לא זוכרת מה זה אפרסק ענק,
כן זוכרת שפעם (כשהייתי ילדה) ראיתי אפרסקים ענקיים אותם ילדים מגישים לזקנים בגלויות מסין.
גלויות יפות כאלה עפ אפרסקים מבריקים
בחלום הם היו בצבע בורדו, אפרסקים של סוף - עונה... שעירים גם
אהה ולמה כ"כ הרבה שיער יש לי בחלומות?

---

זה מה מצאתי בינתיים:

Peach: The peach tree is a tremendous Chinese symbol for longevity as well as other auspicious attributes.
Each element of the peach tree has significant meaning.
The wood of the tree was said to ward off evil, and ancient warriors would craft weapons from the wood.
Taoist magic was made with the petals of the peach blossoms - the effects were known to put men into an intense trance of love.
It is said that the Peach plant of immortality located in the Kun Lun mountains would produce the fruit only once every 3,000 years.
When this happened, the Eight Immortals would gather and eat of the magic fruit, assuring their immortality


.

[קט_קטית*]

בקשר לחלום עם אשה-עכבישה, אותה ספק הרגתי ספק לא,
הייתה לה התגלמות נוספת, כשתיארתי את מה שהיה אחרי הלידה - עם "המיילדת" שלי.
שם אלון כיכב בתור עוזרת העכבישה, ואני מתעקשת שכולם הגזימו: כמובן, לא הרגתי אותה (-:

---

עוד קטע עם חלומות.
מכיוון שגם ככה פוגשת בחלומות ... כל מיני...
אמרתי - מה רע לזמן לחלום איזה מישהו מן העבר,
עם איזה משהו שנקטע באמצע ולא גבע מעצמו,
מה רע להמשיך אותו בחלום?

אמרתי יאללה, מזמנת לי את דן.
(זה חחלום מלפני חודשיים, אולי פחות)
בחלום אני נכנסת להתארח באיזה מלון.
עם חברה שלי. אני לא באמת קולטת מי זאת החברה שלי.
היא הולכת קצת מאחורי, גם כשאני מסתובבת היא קצת מאחוריי.
יש לנו חדר עם חלון בצד שמאל, מואר.
החצי התחתון של הקירות צבוע בתכלת, החצי העליון - בלבן.
מיטה זוגית מוצעת בלבן.
יפה
אני רואה שיש כניסה בצד ימין,
נכנסת - יש עוד חדר (החברה שלי - בעקבותיי...)
בחדר השני - דן.
אני ממש משחה לפגוש אותו.
לא ראיתי אותו כמה שנים.
הוא מופתע לאללה וגם שמח לראות אותי.
אני אומרת שמתארחת בחדר ליד.
ובא להתיישב על המיטה הזוגית שלו
(היא נראת פחות מסודרת ויפה משלי,
וגם אין חלון בחדר הזה,
יש תאורה מלאכותית וצהובה יותר.
הוא אומר שבזמן אחר היה שמח לפטפט איתי,
אבל עכשיו הוא עסוק,
יש לו סדנה להכין למחר.
הוא אף הדגים לי קלסרים ומקרין שקופיות.

• אהה... - הבנתי את המצב, שבעצם היה זהה למצב במציאות -

כלומר הוא היה עסוק מדי בחיי הרוח של עצמו מכדי למצוא זמן גם בשבילי.
מיד קמתי ויצאתי בחזרה לחדר שלי.
הוא נגרר אחרי, מתנצל, אנחנו מגיעים לחדר שלי,
ואיך שאני כבר חושבת שהעניינים תחממים,
הוא אומר:

• באמת, בזמן אחר - בכיף... אבל הלילה הוא גם ככה לילה לבן, אני מכין סדנה...

חוזר לחדר שלו - אני אחריו. לא מותרת.
שוב עוברים אלי.
בילבולי מוח.
עוברים אליו.
וחוזר חלילה.
וכל הזמן אני חושבת מי זאת הכונפה הזאת שנגררת אחרי ולא נותנת פרטיות?

[קט_קטית*]

בחלום אחר ראיתי את המלווה שלי כשהיא מחזיקה לבעלי את היד,
הם נגשים אלי והוא נותן לי מודעה מעיתון,
בה רשום מספר טלפון של מישהו חשוב.
אני משננת את המספר, חוזרת על הספרות כמה פעמים - כי אין לי איפה לרשום.
באיזשהו שלב אני שמה לב שהמספר מתחיל ב-0565,
מנסה להזכר לאיזו רשת הוא שייך... משהו לא נכון - לא יכול להיות מספר כזה.
אומרת לו: די, דובי, אל תהיה מניאק, זה לא המספר הנכון.
הוא אומר לי שכן, כי זה מה שנמסר.
בבוקר סיפרתי לחברה שלי שמיד קישרה כי מדובר בגמטריה ולמזלי זכרתי את כל המספר,
שלמעשה יצא מסודר בשלשות (חוץ מהקבוצה הראשונה שממילא התחילה ב-0).
והמסר שאני קראתי היה כזה:
אין משערת לעצמך עד כמה הברית שלך עם בעלך חזקה,
בכל דבר קטן,
כמו בכל דבר גדול.
כשאמרתי את המסר הזה הייתי נורא מופתעת מזה שבעצמי בחרתי במילה "ברית"
עד כה רק ציטטתי אותה אצל אנשים אחרים.
לא העליתי את המשמעות שלה על דעתי.
ופתאום הכל היה בהיר, הכל היה ברור.
זו בכלל לא שותפות, ולא רגש - זו ברית.
ולברית הזאת יש כוח עצום.
יש רק להשתמש בו בחוכמה.

המלווה שלי שהפעם ליוותה את בעלי ולא אותי
הייתה דקיקה, כמו שקופה,
עם בגדים לבנים חופשיים,
שיער ג'ינג'י מכורזל ,
מנומשת.
הולכת יד ביד עם בעלי כל כך שלווה,
כל כך מאושרת.

וחשבתי שחבל שאני לא היא.

---

חלום נחמד שפתח לי ירח דבש קטן ביתי.

[חוחית*]

_ופתאום הכל היה בהיר, הכל היה ברור.
זו בכלל לא שותפות, ולא רגש - זו ברית.
ולברית הזאת יש כוח עצום.
יש רק להשתמש בו בחוכמה._
אפילו החלומות שלך מעוררי השראה. את משו משו (-:

חלום נחמד שפתח לי ירח דבש קטן ביתי.
איזה כיף לכם @}

[קט_קטית*]

אפילו החלומות שלך מעוררי השראה
בעיקר הם
תודה

_

חלום מאתמול
אני עם שני חבירם,
עומדת על איזה צוק,
הם יושבים ליד מדוקה קטנה.
הם מדברים על זה שאני רציכה לעלות לקומה 11.

• 11? הייתי בטוחה שיש רק 10.

מביטה למעלה - יש רק שמים.
הם מראים לי שבצד יש מעלית.
אני נגשת ומחכה שהמעלית תגיע ותפתח.
היא נפתחת ועומד שם מישהו שלבוש כמו איש אקדמיה מהמאה ה-19,
מעין לואיס קרול כזה עם כובע וגלימה,
והכובע מוטה כלפי מטה ומתחתיו אי אפשר לראות את הפנים.
הוא מחזיק ספרים ביד שמאל, מצמיד אותם לגוף.
אני מופתעת ולא מעיזה להכנס למעלית.
פתאום האדמה תחתי כאילו זזה, ואני רואה שהמעלית עולה, עם דלת פתוחה,
נתפסת בעמוד מתכת מבריק (אחד מארבע, עלים נוסעת המעלית),
מסתכלת למטה ורואה שבעצם זו חתיכת צוק מגרניט מעובד, מבריק -
ניתקה ונוסעת למטה, ואני תלויה על עמוד,
מתחת למעלית,
בין השמים לארץ,
ואם אעזוב אפול ואתרסק.
עוד שניה המעלית תתחיל לעלות למעלה על אמת ואז המשקל שקשור עליה,
המנגנון שלה - ירד עלי וידרוס אותי.
בשניה הראשונה אני חושבת שסיוכיי להצליח לטפס - קלושים,
אבל מיד אני מבינה שאין מה להפסיד ומטפסת בשיא המרץ-
וזה יותר קל משחשבתי שיהיה.
תופסת את המעלית, מנסה להרים את הגוף שלי לתוכה,
וזה עולה לי המון מאמצים,
המורה מסתכל עלי מתוך נמעלית.
באדישות, בשקט.
אני תוהה אם הבוק הזה חושב אולי לעזור לי,
ופתאום מבינה שבכלל לא צריכה את העזרה שלו-
קופצת פנימה.
אנחנו עולים קומה.
יורדים - יש שם מדבר שטוף שמש,
ואני מנסה להגיע למשהו נשגב,
או למישהו נשגב, יש בי תשוקה חזקה - המורה ניצב מולי ובכוח מזיז אותי מדרכי.
עד שלבסוף אני מבינה שאם לא אפטר ממנו - כלום לא יזוז.
דוחפת אותו ממני, והוא דוחף אותי חזרה,
אנחנו מתקוטטים, עולה סביבנו אבק,
בכל כוחי אני אוחזת בו ומעיפה אותו לתוך המעלית,
הוא מתרסק על הקיר הפנימי של המעלית וקורס,
מתיישב.
שניה לפני שהמעלית יורדת,
אני רצה וקופצת עליה - ולא מבינה למה בכלל אני קופצת??
הרי ניצחתי אותו כבר!
במקום לנחות על הרגליים - מועדת על הקצה, נוחתת על הברכיים,
מקבלת מכה חזקה בשתי הרגליים - באמצע, בין הברך לכף הרגל.
אני חושבת שאולי שברתי את הרגליים.
לא יכולה לקום.
ההוא שוב עומד בצד הפנימי של המעלית, מחוסר פנים, מחוסר רגש.
אני בוכה מרוב כאב והמאמץ, מצליחה להזדחל פנימה,
נוגעת ברגלו - והוא נעלם.

יורדת בקומה עשר.
יוצאת מהמעלית על שתי רגליי. כל הגוף כואב לי.
פרצוף עכה.
מתיישבת ליד החברים.
הם מסתכלים עלי.

• את נראית רע. מה הלך שם? - שואל אותי השמנמן.

אני נאנחת בפולניות אין קץ:

• לא בא לי בכלל להתחיל לספר על זה.

השמנמן מושך בכתפיים וחוזר לחפור עם מקל במדורה הקטנה,
עליה מתחמם קומקום קטן עם מים.
אני יושבת וסובלת,
משפשפת את שתי רגליי, וחושבת:
אולי בכל זאת שברתי אותן קצת...

---

פתאום חשבתי: אולי בא אלי מדריך בחלום,
ואני בטעות עשיתי לו וידוא הריגה
בהשראת "אם תפגוש את בודהה תהרוג אותו"?

---

אבל במחשבה שניה הכל דווקא הלך בסדר...
היום, אחרי החלום הזה, כאילו השתחררה אצלי איזו תקיעות,
קיבלתי מלא טלפונים, המון דברים שחיפשו קצה -
נסגרו מעצמם.
סוג של קסם.
לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל היה שווה את המאמץ.

[סוסת_פרא*]

רק עכשיו השלמתי קריאה מאז ש'היית בנידה'.

שמתי לב למשהו שחוזר בחלומות האחרונים שתיארת, איני יודעת אם את שמת לב לכך, אז הרגשתי צורך לכתוב:
שכמה פעמים כתבת שמישהו 'עקב' אחרייך, הלך אחרייך, ליווה אותך (לא בהכרח בהתאם לרצונך).

בחלום על העכבישה:
_אחרי עולה מישהי שאני מרגישה את הנוכחות שלה כל החלום,
כאילו היא נדבקת לי לזנב ועוקבת אחריי._

החלום על החבר:
_בחלום החבר שלי שהיה לי בגיל 18, נראה קצת יותר טוב מאז,
אבל אני מזהה אותו - הולך אחרי לכל מקום.
ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
הולך והולך ולא אומר כלום. [...]
ואז אני מרימה את העיניים, רואה את ההוא שבא אחרי,
ופתאום מבינה שהוא בעלי._

בחלום על דן:
_עם חברה שלי. אני לא באמת קולטת מי זאת החברה שלי.
היא הולכת קצת מאחורי, גם כשאני מסתובבת היא קצת מאחוריי. [...]_
וכל הזמן אני חושבת מי זאת הכונפה הזאת שנגררת אחרי ולא נותנת פרטיות?

בחלום עם המספר טלפון:
_המלווה שלי שהפעם ליוותה את בעלי ולא אותי
הייתה דקיקה, כמו שקופה,_

איני יודעת מה זה אומר, אך אולי זה מקרב להבנה, כשרואים אלמנטים שחוזרים בכמה חלומות.
מה זה אומר ששוב ושוב עוקבים אחרייך והולכים אחרייך?
אשמח לשמוע אם יהיה לך רעיון.

************

כמו כן, שמתי לב למשהו נוסף שנראה לי דומה:

_"זאת שעוקבת אחרי" מתקרבת אלי - והנה היא רוצה לעקוף אותי.
המדרגות נורא צרות והכשהיא עוברת לידי אני מדביקה אותה לקיר חזק ותופסת אותה._

_המורה ניצב מולי ובכוח מזיז אותי מדרכי.
עד שלבסוף אני מבינה שאם לא אפטר ממנו - כלום לא יזוז.
דוחפת אותו ממני, והוא דוחף אותי חזרה,_

כאילו בשני המקרים הם נדבקים לך לדרך ומפריעים לך - ואז את מנסה להיפטר מהם.

וגם, בשני המקרים מדובר בהריגה. (אמנם את המורה לא אמרת שהרגת אבל אח"כ תיארת שעשית לו 'וידוא הריגה').

האם יש משהו דומה בין המורה לבין העכבישה?
האם יש משהו בעניין של ההריגה?

סתם, מעלה שאלות שאולי יכולות להאיר, כי לפתור בעצמי אני לא יודעת.

***********

דבר אחרון, בחלום האחרון כתבת שהיית צריכה לעלות לקומה 11.
ובסוף החלום כתבת שנחבלת בשתי הרגליים.

חשבתי על כך ש-11 זה בעצם סמל לרגליים, כי זה נראה כמו רגליים. (כמו שאומרים 'נסעתי בקו 11' - יעני, ברגל).
בנוסף, כתבת ש'נגעת למורה ברגל' (שוב, רגליים...)

אם כן, אז זה מראה שיש חשיבות לנושא של הרגליים בחלום. פיזית, או רוחנית.

בדרך כלל מקשרים רגליים לנושא הצורך להתקדם. לזוז קדימה. (כשמשהו תקוע)
או לצורך בקרקוע.
ואם משחקים עם המילה אז אפשר לקשר גם ל - 'הרגל'? (משורש ר.ג.ל)
ואולי גם ל- 'ריגול'? (גם משורש ר.ג.ל) - אולי קשור לזה ש'עוקבים' אחרייך בחלומות

אני זורקת כל מיני דברים שעולים לי בראש.
האם זה אומר לך משהו?


בעצם, את בעצמך כתבת שאחרי החלום כאילו השתחררה איזו תקיעות. אז אולי זה באמת קשור לרגליים=הצורך לזוז קדימה. או מהכיוון ההפוך, שחרור מהֶרְגֵל.

ואולי בעניין נושא הקרקוע, גם לזה היה איזה אזכור בחלום, שיכול להעיד על צורך בקרקוע:
פתאום האדמה תחתי כאילו זזה [...]
_ואני תלויה על עמוד,
מתחת למעלית,
בין השמים לארץ,
ואם אעזוב אפול ואתרסק._

עוד בעניין ההתקדמות, שחרור מהרגל, לזוז קדימה: שאם לא אפטר ממנו - כלום לא יזוז. (אמרת על המורה)

נוגעת ברגלו - והוא נעלם. - נוגעת בהֶרְגֵל? בדרך חשיבה מסוימת?

_ולא מבינה למה בכלל אני קופצת??
הרי ניצחתי אותו כבר!_
ואולי התשובה באה אחר-כך: נוגעת ברגלו - והוא נעלם.
כי אולי היה עוד משהו שהיית צריכה לעשות כדי לגרום לו להיעלם לגמרי. זה לא הספיק שניצחת אותו. היית צריכה להעלים אותו.

יכול להיות שהמורה כאן הוא מורה מדומה.
דרך חשיבה מסוימת שאת חושבת אותה כרוחנית יותר ונכונה יותר, אבל לא באמת מתאימה לך, ולכן תוקעת אותך.

(אולי זה קשור לעניין עם הבת שרוצה ללכת לגן? או למשהו אחר שלא סיפרת לנו?)

בכל מקרה, זרקתי כאן המון דברים שעלו לי.
אשמח לשמוע אם משהו מזה דיבר אלייך.

[קט_קטית*]

תודה, סוסת פרא
החלום הזה בעיניי הוא המשך ישיר של חלום מעליות הראשון,
כהסתבר כגרסה מודרנית לחלום עתיק יומין שלל סולם יעקב.
בקיצור, במעורפל זכור לי שיעקב נלחם עם מלאך ה' ואף שבר רגל.
לא מוצאת בשום מקום פירוש של החלום שלו כדי להעזר בפתרונו.

בכל אופן, הספדתי בימים האחרונים כמה אידיאלים שלי,
זה גם עצוב וגם משחרר.
האידיאלים שלי מתו, אבל אני עדיין נסחבת לכל מקום עם הגופות שלהם,
מתקשה להרפות.
איזה עצוב...
כמו הדף ההוא עם קומונה שהתפרקה...


מה עוד?

בקשר לזה שתמיד יש מלווים בחלום, או אנשים שממש הולכים אחריי.
כן, שמתי לב לקטע.
מה, לא אצל כולם זה ככה?
חחח
אני מרגישה שמדובר כאן בחוש ה"נוכחות",
שאת הנוכחות אנחנו יכולים לחוש גם שלא בעזרת חמשת החושים,
והתחושה של הנוכחות יכולה להיות מאוד חזקה.
עולה לי בחלומות התחושה של הנוכחות, ואז כנראה אני קושרת אותה לכל מיני אובייקטים.
הקטע המוזר מכל היה עם העכבישה,
שחשתי בנוכחותה עוד בטרם ראיתית אותה עולה במדרגות,
וחשתי גם בעוזרת שלה, שאותה לא ראיתי בעצם עד לסוף החלום,
ורק ידעתי שהיא שם.


חברה אמרה שבחלומות "עובדים" על יכולת ההכלה שלנו.
להרחיב אותנו לקלוט כל מיני דברים גם בעירות.
הרבה פעמים יש בחלומות תחושות שלא הכרתי ביום-יום.
ואז אחרי שחוויתי אותן בחלום אני יכולה לחוש אותן גם בערות.
נראה לי יצא ג'יבריש...
בזמן האחרון מרגישה לא מובנת...
אוף...
תקופה שזכאת

[סוסת_פרא*]

_החלום הזה בעיניי הוא המשך ישיר של חלום מעליות הראשון,
כהסתבר כגרסה מודרנית לחלום עתיק יומין שלל סולם יעקב._

זה מעניין ההשוואה לחלום יעקב.
רק שעם יעקב היו שני סיפורים נפרדים -

סיפור אחד היה החלום על הסולם ובו 'מלאכי אלוהים עולים ויורדים'.
זה היה כשברח מעשיו, בדרך לחרן.

והשני, היה כשחזר מחרן (אחרי שהתחתן שם עם לאה ורחל והוליד ילדים), בכניסה לארץ, כשעברו את הירדן, אז הוא העביר את כל המשפחה, ונשאר אחרון בצד השני של הירדן, ואז ניגש אליו המלאך (אומרים שזה היה המלאך של עשיו) ונאבק איתו עד עלות השחר, בבוקר הצליח לפגוע לו בירך, אבל נוצח ע"י יעקב.
ואז המלאך נותן לו שם חדש 'ישראל' - 'כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'.

אולי אצלך היה שילוב של שני הסיפורים יחד?

**********

מעניין גם שאת הרבה חולמת על מלווים ורואה את זה כמובן מאליו.
נדמה לי שאני בחיים לא חלמתי על מלווים.
(אולי אני לא זוכרת )

[קט_קטית*]

אני נמצאת באיזה אמפיתאטרון,
עומדת בתוך מקהלה די גדולה (3 שורות),
בשורה השניה די באמצע.
בא המנצח. הוא בכלל איש מדע.
פיזיקאי. לובש חליפה אפורה, חולצה מכופתרת, עניבה עם פסים.
סוקר את כל הנשים במקהלה,
קד קלות למישהי שנמצאת בשורה מעלי, משמאלי.
אישה די מבוגרת, מזרחית עם עור כהה ושיער צבוע אדמוני.
היא משיבה לו מבט קריר.
זאת גרושתו, או פרודתו.
ואז הוא מסתכל עלי מבט ארוך ופתאום -
משהו די ארוך בתוך המכנסיים שלו מנופף לי לשלום.
בזמן שאני המומה ומנסה להבין האם יתכן שזה המה-שמו שלו,
או שמדובר בפעלול של מנצחים-פיזיקאים עם כל הציודים הנלווים שלהם...
גרושתו חוטפת קריזה וצועקת עליו:

• בחייאת, בחייאת!!! תפסיק כבר עם הטריקים האלה!

היא בחורה אינטליגנטית, תצטרך לחשוב על משהו יותר מתוחכם מזה!
באתי להגיד, נעלבת, שאני דווקא מאוד שטחית,
והטריק הזה כמעט עבד עלי, עד שהיא התערבה בברוטליות,
אבל היא ממילא לא הקשיבה,
וצעקה והצביעה עלי, כאילו אני איזה חפץ שמשמש אותה במריבה האינסופית שלהם,
וכולי התברווזתי מהמבט הקפוא שלה.
הפיזיקאי משך אותי בשרוול הצידה,
בלחש מהיר הסביר לי כל מיני דברים על שדות אלקטרומגנטיים.
דיבר כל כך הרבה שאשכרה היה קשה לי להכיל,
עייפתי, הלכתי הביתה לנוח,
וכשכמעט נרדמתי פתאום הבנתי את הכל.
עיניי נפתחו בבת אחת:
אני חייבת למצוא אותו!
הבנתי את הכל!
רצה לחפש אותו, לבסוף מוצאת,
הוא בין ההרצאות: עסוק, טרוד, ממהר.

• תשמע, תשמע! אתה חייב לשמוע! הבנתי את הכל!

הוא מסתכל עלי, אדיש, נכנע בחוסר רצון:

• נו, מה הבנת?
• הבנתי למה חשוב לישון עם הראש לכיוון צפון לפי הפנג שואי! כי ככה השדה של כדור הארץ מאזן אותנו! כמו המצפן! ככה!

אני מצמידה ידיים לגוף ומדגימה חץ של מצפן.
הוא מסתכל עלי בעייפות:

• איזה פנג שואי? איזה צפון? מה הסברתי לך?

פתאום נעלם לי כל הביטחון העצמי, לא זכרתי מה היה כ"כ ברור לי לפני דקה, הלכתי לאיבוד...
וברגע הזה בתנועה חדה הפיזיקאי מכה אותי במצח ואני מתעלפת.

---

הדבר הראשון שאני שומעת הוא ציוץ של ציפורים מרחוק ומישהי לידי מערבבת משהו בכלי חרס קטן.
יש לזה רעש מונוטוני נעים "סךךךךךךךך...סךךךךךךךךךך..."
נעים לי להתעורר ככה.
כמו בילדות כשסבתא קמה מוקדם לבשל, ואני עושה את עצמי ישנה,
מושכת את הזמן הכיפי מתחת לפוך.
אני פותחת עיניים:
אישה צעירה יושבת בשדה, ראשי מונח על ברכיה, וכל הגוף שלי נח על הדשא.
היא מניחה את הכלי בצד, מלטפת לי את שיער.
השיער שלי מאוד ארוך, מאוד יפה, וכך גם שלה.
אני יודעת שזה אותו הפיזיקאי מקודם, אבל עכשיו הוא בדמות אחרת.

אני מסתכל סביבי. שדות ירוקים עד האופק.
מלפני - נהר.
נקי, יפהיפה.
אני מסתכלת עליו ורואה את כל הזרמים שבתוך המים,
איך הם נשזרים זה לתוך זה תוך כדי פכפוך נעים.
זו מנגינה נהדרת שממלאת את כולי.
אני שוכבת כך הרבה זמן, מקשיבה לנהר, האישה מלטפת את שערי....

בצד השני של הנהר אני מבחינה בשני קוזאקים,
האחד לבוש לבן, והשני לבוש שחור.
הם אמורים להיות אויבים, אבל זה נראה כאילו הם משוחחים בנחת.
אני מקשיבה להם ומגלה שיכולה לשמוע אותם,
הם מדרים בנועם, והמילים שלהם יוצאות לאויר ברכות וקופצות לתוך הנהר,
מצטרפות לכל הזרמים הקטנים והכסופים.

• הם מדברים רוסית? הלא הוציאו את השפה הזאת מחוץ לחוק במקומות האלה? - מופתעת אני...
• כן, במדינה הזאת תמיד ניסו לתת עונשים על השפה בה האדם מדבר
• עם עצמו?

היא מחייכת:

• לא. עם חברו. מה שבינך לבין עצמך נשאר בינך לבין עצמך. אף אחד לא מכיר את השפה שאת מדברת עם עצמך.

היא חוזרת לערבב משהו בכלי חרס הקטן שלה "סךךךך... סךךךך..."

• מה את עושה?
• מכינה לך מרפא.

<אני חולה? 0-:>
<אהה אולי בעצם קצת כואב לי הראש, נכון... אולי זה מהנפילה?>
הראש שלי נהיה ממש כבד, האדמה ממגנטטת אותי חזק,
וזו תחושה די לא נעימה.
מציצה לתוך הכלי הקטן: יש בו אבקה לבנה מלוכלכת.

• מה יש פה?
• אבקת שריפה ומלח גס.
• וזה ירפא אותי ? 0-:
• הו, בהחלט, -היא עונה בחיוך.

אני עוצמת עיניים והיא שופכת לי את האבקה לתוך האוזן.
זרם חם מאוד ומרגיע מתפשט בראשי, בריאותיי, עד שמגיע עד הבטן.
אני נרדמת בחלום ומתעוררת במציאות.

[חוחית*]

שוב ושוב אני מתפעלת מהחלומות הכל כך מפורטים שלך.
יותר מזה אין לי מה להגיד כי אני עדיין בתוך החלומות שלי (-:

[סוסת_פרא*]

וואו. יש לך חלומות ממש מוארים !
איזה מדהים זה הקטע עם המצפן.

אני ממש משתוקקת להבין את הפירוש של החלומות שלך.
אולי תנסי לפרש?

[קט_קטית*]

שמחה שאהבתן
פראית, החלומות האלה הם צלולים.
החצי השני הוא צלול: כלומר, אחרי שהתעלפתי והתעוררתי בחלום
הטריק של להרדם ולהתעורר בחלום מחדד את התודעה חבל"ז, מומלץ בחום!
לא שאני יודעת איך עושים, הכל קורה מעצמו...
מה שמדהים אלה החויות שיש בחלום.
זה לגמרי כמו המציאות, רק הרבה יותר חד.
החצי הראשון של החלום עם הפנג שואי: אין לי מושג ירוק מה רציתי מהפיזיקאי,
ועוד פחות יש לי מושג מה הוא הסביר לי.
נראה לי הרבה ג'יבריש תת-מודעי D-:
בדיוק ראיתי ה"חברים של ציון" שם צחקו על ה"בליפ" אולי משם הגרלתי איזה מדען מטורלל.

כשאני חושבת על זה גם החלום עם המורה ההוא שכיסחתי נהיה הרבה יותר צלול אחרי שעליתי במעלית:
כל הסביבה הייתה מלאה אור, חויה חזקה לאללה.

בכל אופן אהבתי שהדמות של הגבר בחלום התחלפה לדמות של אשה,
וגם כשהסתכלתי עליה ועל עצמי בחלום ראיתי שאנחנו ממש דומות, ומצד שני היא הייתה גם הדמות של הפיזיקאי (מורה) מקודם.
כלומר אם החלום הזה הוא ההמשך של החלום עם המורה, הרי שהמורה הודח, ובמקומו צצה ההדרכה הפנימית,
כלומר החלקים היותר "גבוהים" של העצמי.

אני ועצמי צוות ממש לעניין, חייבת לפגוש אותי שוב D-:

[סוסת_פרא*]

מה שבכל זאת מעניין אותי,
למה באופן קבוע דמויות המדריכים הרוחניים שלך בחלומות הן דמויות קשוחות ולא ידידותיות?

[קט_קטית*]

זה בכלל לא כך
המדריכים שלי מאוד נעימים ויפים
האישה שהחזיקה אותי הייתה נעימה עד אין קץ -
האם לא הצלחתי להעביר לך את התחושה הזאת?

[סוסת_פרא*]

המדריכים שלי מאוד נעימים ויפים

מה עם הפיזיקאי? וההוא שנתן לך בעיטה ברגל?
ולמה המלווים שלך תמיד לובשים מעילים שחורים?
(לא יודעת, משום מה הרושם שקיבלתי הוא שהם עוזרים לך, אבל בדרכים קשוחות)

[קט_קטית*]

מעין לך שהפיזיקאי הוא "מדריך רוחני" שלי?
מקווה מאוד שהוא לא חחח
מדריכים רוחניים לא מנופפים בבולבולים...

ועל מעילים שחורים כבר כתבתי שככה אני רואה מלאכים .
אולי זה בא לי מ"עיר המלאכים".
והם תמיד תמיד יפים!
בחלומות שלי יש מלא דמויות.
חלקן נעימות.
חלקן מלחיצות.
לא יודעת למה את מתעניינת באלה שבאות לך פחות טוב D-:

[סוסת_פרא*]

טוב, מקווה שזה לא מפריע לך.
משום מה חשבתי שאת רואה בהם מדריכים רוחניים (הפיזיקאי וההוא שבעט לך ברגל).

אני אף פעם לא ראיתי מלאכים, אז אנ'לא יודעת אם הם לובשים מעילים שחורים או שרוול...

[קט_קטית*]

ההוא שבעט לך ברגל

מה זה בעט לי ברגל?
פוצץ לי ת'צורה...
את לא מבינה כמה זה כאב...
אבל העלמתי אותו !! D-:



אז אנ'לא יודעת אם הם לובשים מעילים שחורים או שרוול

כל אחת ועולם האסוציאציות שלה.
אף אחד עוד לא הופיע לי בחלום עם שרוול D-:


טוב, מקווה שזה לא מפריע לך.

אבוי לי אם האורחת שלי תפריע לי.
את מוזמנת.
שבי, תביאי פופקורן, תראי מה שבא לך

---

תוך כדי הכתיבה והשחזור והחלימה,
כל מיני תובנות הזויות מחלחלות לי.
אם זה היה הולך בקצב מהיר יותר ודאי הייתי מאשפזת את עצמי.
אחרי שהמציאות בחלומות נחווית חזק יותר מהמציאות בערות -
כל תחושת המציאות מתערערת.
וככל שיש יותר קשר בין החלומות למציאות -
ולא בתפישה של מה שקורה בחלום מרמז על תהליכים של תת המודע שלי,
אלא שהחלומות הם חלק מהמציאות.

אני יכולה באותו משפט להתייחס למה שקרה לי ולמה שחלמתי, מבלי לתת לחלום את משקל ה"הבל",
ואני רואה איך זה מכווץ את האנשים שמדברת איתם,
ונזכרת לצנזר עצמי להבא.
למשל חלמתי על זה שמישהי בהריון עם בן,
ואז פגשתי אותה במציאות באמת בהריון,
וסיפרתי שחלמתי כך וכך-
היא ממש לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
לצנזר, לצנזר...

אז לעניין הקשר עם המציאות,
סיפרתי לפני כמה זמן שהזמנתי את דן לחלום,
וטיילתי איתו ככה מחדר לחדר,
עם המדריכה היפה וה"נכונה" שלי דבוקה לי על הכתף.
וכלום לא קרה...

ואז אחדי כמה זמן לפני שנרדמתי, ביקשתי לחלום עליו שוב .
וכבר כמעט נרדמתי, כשפתאום נזכרתי לצעוק <בלב>:
"בלי מלווים בבקשה! תודה!"

והיה לי חלום מאוד חזק,
צלול להחריד ,
שבסופו גם הבנתי שאני חולמת,
אבל לצערי לא עברתי לחלימה מודעת,
אלא פשוט העלמתי את כל החלום,
שהיתי קצת בואקום והתעוררתי...

הממממ...
ואז הייתה לי מסיבת רווקות שהכלה סיפרה על איך איזה מישהו התחיל איתה,
והוא היה בעל תפקיד בכיר בחברת כך-כך,
וליבי התכווץ כי זאת החברה שדן עובד בה,
והיא חברה קטנה וזאת פעם ראשונה ששמעתי מישהו חוץ ממנו עצמו מזכיר את שמה של החברה,
וקיוויתי שלא דן התחיל איתה.
גם כי לא היה לי נעים לחשוב שחלקתי אותו עם הכלה,
וגם כי הסיפור היה אמור להיות מצחיק על גבול המעליב,
אבל אחרי שהיא תיארה את התנהגות הבחור הבנתי שזה ממש ממש לא הוא.
ההתאמה שלו לדן שאני מכירה היא 0%, אז נרגעתי.

ובכל זאת חשבתי: מוזר, בדיוק חלמתי עליו, והזכירו את חברת כך-וכך...


שבוע אחרי זה עשיתי מסיבה בתל אביב,
באיזה רחוב קטן,
שכשהגעתי אליו הסתבר שהוא נמצא בדיוק מאחורי איזור בתי קפה,
אליו יצאתי דייט ראשון עם דן.
כשעברתי שם בדיוק נשבה רוח נעימה של ערב סתוי נעים,
ונשמתי את כל הזכרונות המתוקים בשאיפה עמוקה.
כשחזרתי מהמסיבה יצאתי ליד אותו האיזור לתפוס מונית, וקיוויתי שהיא לא תבוא מהר מדי,
רציתי להמשיך ולעמוד שם כל הלילה ולנשום,
או לפחות 2 דק' גם טוב,
אבל מיד באה המונית ונהג חביב לקח אותי אל ביתי.
וחלמתי חלום...

אני באה למסיבה כלשהי,
פוגש אותי בחור צעיר, לפי תווי פנים שלו רואים כי הוא לוקה בשכלו.
אני מסתכלת עליו, והוא מחייך אלי.
יש לו עיניים כחולות-תכלת, מאוד יפות, שיער חום-ג'ינג'י פרוע, והוא מנומש.
בא אח שלו, בוגר ממנו, אולי בן 22, גם לוקה בשכלו,
אבל פחות,
והוא נאה, וגבוה.
הוא נעמד מאחורי אחיו הצעיר וגם מסתכל עלי, ומחייך.
וגם אני מחייכת אליהם.
ככה עומדים שלושתנו כמו דבילים, מחייכים,
באה מישהי שחרחורת,
דמות מהמסיבה שהייתה באותו הלילה, זאת שניהלה שם את כל העניינים,
וכך גם בחלום, היא מנהלת את כל העניינים.
היא באה ושואלת "מה קרוה?", כולה ספורטיבית ואנרגטית,
האחים לוחשים לה משהו באוזן,
היא מסתכלת עלי ואומרת: "הם אוהבים אותך",
והם מהנהנים בראשיהם, מחייכים.
גם אני אוהבת אותם.
אני לא אומרת את זה במילים, אבל הם מבינים,
ושוב מהנהנים בהסכמה.
ואני חושבת : איזה מוזר, למה הם לא מדברים איתי?
הרי הם מבינים אותי...
איכשהו הרגשתי שאני לא מבינה אותם אולי ישירות.
היא אמרה שהזמינה לי מונית, ואני צריכה ללכת.
אני נוסעת במונית, ומתגעגעת לחזור,
וככל שמתרחקת מהמקום,
מתגעגעת יותר ויותר.
המסלול זהה למסלול שעשיתי מהמסיבה במציאות,
כלומר הייתי באותו המקום הנוסטלגי גם בחלום,
ואומרת לנהג שיכול להיות שלא נסע בסוף לבית שלי,
אולי נצטרך לחזור,
הוא מבקש שלא אבלבל לו במוח ואגיד לאן לנסוע,
וכשרואה את המגדלים של הבורסה בר"ג,
<פתאום מבינה שזה על גבול תל אביב -רמת גן ואולי זה איזה גבול שהתקשתי לחצות>
פתאום הגעגוע מכה בי כל כך חזק שאני מבקשת מהנהג לחזור במידי,
ואף עוזרת לו לסובב את ההגה,
חוזרים לבית ההוא,
אני פוגשת את האחים, הם עסוקים בענייניהם, גם אני מסתובבת בבית,
בעצם לא קורה שום דבר מיוחד,
ושוב ניגשת אלי הבחורה מבקשת לעזוב,
אני נוסעת במונית - והפעם כבר מחליטה בקלות שעלי לחזור,
וחוזרת, ושוב לא קורה כלום...
ככה חצי לילה מבלבלת נהגי מוניות,
עד שלבסוף באה לשם, עולה על הגג,
ומחכה.
בניין אולי בן 3 קומות, לא גבוה מדי,
גג ביתי כזה, עם עדניות כחולות,
עם אנטנות של פעם,
כביסה תלויה על חבלים.
יום בהיר ושמשי, עננים דקיקים חצי שקופים פרושים על השמים פה ושם.

עולה האח הצעיר,
נעמד מולי,
וליבי צועק מאושר,
אני מבינה שאני ממש ממש מאוהבת בו,
וזה נעים כל כך.
הוא מסתכל עלי, ואני עליו,
ואני צוחקת בלב איך זה שאני מאוהבת באדם הלוקה בשכלו,
בזמן שאוהבת שכלתנות,
ואין לי תשובה לזה,
פתאום השכל לא חשוב.
העיניים שלו יפות כל כך,
ואני שוקעת בהן.
וכלום לא קורה.
רק מבט ואהבה עצומה.
מלא זמן.
אולי 20 דק', זמן אמיתי

[חוחית*]

פששש...
את משהו מיוחד לגמרי.
@}

[קט_קטית*]

חלום מלפני חודשיים

אני הולכת ברחוב, לא רחוק מהבית,
בצד השני של הרחוב אני רואה מכרה,
שהיא עכשיו בהריון.
היא קולטת אותי וחוצה את הכביש במהירות,
בהליכה קלה ומרחפת, בקושי נוגעת באדמה.
הפנים שלה מלאות אור והיא מחייכת אלי:
מזל טוב, גם לך יש בן!
אני מצליבה את שתי כפות הידיים על הבטן,
מתחת לתבור,
מהססת: אני בהריון?
האישה נוגעת לי ביד ואומרת שוב: מזל טוב!
מתחת לידיים שלי, בתוך הבטן אני מרגישה אור קטן בצבע תכלת.

חלמתי את החלום בווסת, וזאת הייתה הווסת האחרונה שלי.

מיד אחרי ביוץ חשתי חלושעס נעימים,
קצת עייפות, קצת סחסרחורות.
ממש נגיעה של.
הריון קטן, נעים, נשמה עדינה שבה לשכון בתוכי.
אני לא הולכת לרופא ולא מספרת למשפחה.
אני יכולה לספר רק לחברות שיגידו מזל טוב ויודו בקנאתן.
אבל לא רופאים שיתנו לו ציון והגדרות ותאריכים ואללה יודע מה.
ויותר מכל אני לא רוצה שיגידו לי את המין.
אני מאמינה שזה בן.
לא רוצה שיערערו את בטחוני, ישברו לי את מגדל הקלפים שבונה מתחושות, רמזים וחלומות.
ולא משפחה.
לא משפחה שיכנסו לי לתוך הכיס ולתוך הבטן בבוטות.
מה נוכל, איפה נישן, ומה אם זו שוב בת.
למה צפוף ומתי אגמול את הקטנה מציצי.

שששששש....
יש לי סוד בבטן.

אני פוגשת את האישה הזאת שהביאה לי את הבשורה בחלום.
אשת הבשורה.
ההריון שלה מתקדם לאט לאט.
בתחילת ההריון היא נראתה זוועה ואפילו הבאתי לה במתנה קופסת ברזל עדין,
אמרתי שלא הולכת להשתמש בזה וחבל שיתקלקל אצלי.
עכשיו היא נראית נפלא, הפנים שלה זורחות ממש כמו בחלום.
היא צוחקת ואומרת שהכל בזכות הברזל שהבאתי לה, פתאום יש לה כוחות.
אני מחכה לראות אם יש לה בן או בת.
היא דוסית ואצלם לא נהוג לבדוק, ובטח שלא לשאול למין העובר.
בגלל שבחלום היא אמרה "גם לך יש בן".
כאילו גם לה יש בן - וגם לי.
ואולי לא זאת הכוונה?
אולי זה "גם" במובן יותר רחב?
כאילו סוף סוף גם אלי זה מגיע?

משהו בי אומר לסמוך על התחושה ולא לבדוק אותה, לא לאמת אותה.

ייגעת ומצאת - תאמין,
ייגעת ומצאת - תאמין,
ייגעת ומצאת - תאמין

[קט_קטית*]

חלום מלפני שבוע.
אני באיזו אוניברסיטה.
היא נראית מאוד מרשימה, עתיקה, מבנים גוטיים.
<מינימום - הרווארד>
התחושה היא תחושה של מועקה.
כמו שהרגשתי באוניברסיטה באמת.
שיעורים משעממים וחובות שלא נגמרים...
אני צריכה להגיע לאיזה שיעור, הולכת מלא זמן בקמפוס,
עד שמגיעה לבניין המיוחל.
האולם גדול מאוד, אני נכנסת מכניסה עליונה ויורדת את כל ה"אמפיטאטרון" עד לשורה הראשונה,
תופסת שם מקום, עד שהמועקה עולה עוד יותר ואני מחליטה להבריז מההרצאה.
בתחושה של הקלה אני יוצאת מהאולם מהדלת התחתונה,
בחוץ פוגשת את אמי ובעלה.
הם לוקחים אותי להראות לי את המקום בו אני הולכת לגור.
אחרי שכבר הלכנו מרחק מכובד פתאום נזכרתי ששכחתי את התיק שלי באולם ההרצאה.
רצה חזרה את כל הדרך, אוף, הספקתי כבר להתרחק...
נכנסת לאולם מהדלת התחתונה, האולם מלא אבל המרצה עדיין איננו.
חוצה את כל ה"במה" וכשמתקרבת לשולחן של המרצה רואה כי חלק מהסטודנטים מתיישבים או מסתכלים עלי בהיסוס,
כאילו שואלים את עצמם האם יש סיכוי שאני היא המרצה.
אני מחייכת חצי חיוך, ולא טורחת לעצור או להסביר.
ניגשת אל המקום עליו ישבתי ורואה איזו סטודנטית עם התיק שלי עליה.
מיד מושכת אותו והיא אומרת:

• סליחה! סליחה! זה התיק שלי.

אני פותחת את התיק ורואה שהוא מלא בחבילות ארוזות היטב,
מסודר עם הרבה מחשבה ונכנס בו הרבה יותר ממה שאני יכלתי להכניס בו בד"כ,
ומבינה שבאמת זה לא התיק שלי, כי דרושים זמן ומחשבה לארגן אותו ככה.
מתנצלת ומסבירה שככה וככה, גנבו לי את התיק.
לסטודנטית לידה גם יש תיק כמו שלי, רק עם פרחים במקום פסים.
אני מבינה שלכולנו יש "פטנט דומה" ואין לי סיכוי למצוא את האבדה.
עושה תנועה של "מילא" עם היד ויוצאת מהאולם.
משיגה את אמא שלי, היא ובעלה מכניסים אותי למעונות ומראים לי את הדירה בה אני הולכת לגור.
<המשך יבוא>

[קט_קטית*]

הדירה קטנה ומוזנחת, צבועה בצהוב, עם מעט רהיטים ישנים.
סלון קטן ממש בגודל של פינת אוכל.
אני נכנסת לעוד חדר, שהוא אמור להיות חדר ילדים.
יש שם רק שולחן קטן ושתי מיטות קטנות.
בא לי לבכות.
אין פה אפילו מקום למיטה לילד השלישי העתיד לבוא.

---

וזה המקום לספר שלפני שאמא שלי נפטרה,
בפעם האחרונה שראיתי אותה,
היא לקחה אותי הצידה ואמרה בקול נרגש:
דבר אחד אני מבקשת ממך, אל תביאי עוד ילדים.
הייתי אז בהריון עם השניה.
לקחתי את זה מאוד קשה.
הרי מדובר בבקשה אחרונה של אמי,
שהיא באה אל מול כל מה שרציתי,
וכל מי שרציתי להיות.
ובחזרה לחלום

---

בעלה של אמא שלי לחוץ (כמו תמיד) הוא ממהר לעזוב ואמא שלי - אחריו.
אני מושכת אותה חזרה ומנסה להסביר לה שלא יכולה לגור בדירה הזאת,
ושלא תעזוב אותי,
שלפחות תקשיב למה שיש להגיד.
בעלה אומר שהם ממהרים, והיא משחחרת את היד שלה ממני והולכת אחריו.
תמיד בחייה ראיתי את זה ככה: הוא לחוץ, מלחיץ - והיא נגררת אחריו, נכנעת לרצונותיו,
שוכחת אותי.
היא עוזבת עם בעלה,
הם הולכים יד ביד, על רקע של כל האוניברסיטה העתיקה הזאת,
בניין גוטי שנראה כמו כנסיה מלבנים אדומות.
שתי דמויות שמתרחקות ממני.
והקול בתוכי אומר לי:
יש בינהם משהו גדול. משהו שאף פעם לא הבנתי.
זה לא "הגורר והנגררת".
יש פה משהו שמעולם לא הבנתי ואולי לעולם לא אבין.
אני משחררת את שתי הדמויות האלה וחוזרת לבית החדש שלי.
נכנסת לחדר ילדים ורואה שהוא מתארך,
ויש בו עוד ועוד מיטות של ילדים.
אני מנסה להעריך כמה מיטות יש, אבל איך שאני מתחילה לספור מופיעות עוד ועוד מיטות,
והחדר מתארך ומתארך ומתמלא אור.
בסוף זה חדר ממש ארוך, מואר, יפה, ואני מבינה שיש בו מספיק מיטות להביא כמה ילדים שבא לי,
ויותר מזה.

[סוסת_פרא*]

_שששששש....
יש לי סוד בבטן._


אני משחררת את שתי הדמויות האלה וחוזרת לבית החדש שלי. [...]
_בסוף זה חדר ממש ארוך, מואר, יפה, ואני מבינה שיש בו מספיק מיטות להביא כמה ילדים שבא לי,
ויותר מזה._
איזה מרגש !

[מי_מה*]

הו
באמת מרגש. חיבוק גדול מותק.

[ענת_ב_פ*]

חיבוק גדול גדול
לנשמה גדולה עם לב גדול
שיכול לתת הרבה אור עור וחום בכ"כ הרבה מיטות
@}

[קט_קטית*]

תודה נשמות

[קט_קטית*]

דעי לך ענת, הרסתותי.
בד"כ אני באמת מצמיחה מלא עור - על הבטן והבצקות,
כ"כ צחקתי...
מקווה שהפעם יהיה אחרת.
רוצה הריון קליל.
כמו שרואים לפעמים (תמיד אצל נשים אחרות) -
הבטן נראית כאילו הן הכניסו כדורגל למתחת לחולצה.
לא השמנה, לא בצקות, לא בטיח.
הלוואי הלוואי הלוואי!
האמת היא זה מתחיל ככה.
הריון כ"כ לא מורגש שלפעמים אני פוחדת שרק דמיינתי אותו.
ואם רק דמיינתי אותו, אז בטח שלא ארצה ללכת לרופא,
לא ארצה להבדק - זאת חלקתן של כל מדמיינות ההריונות.
מצד שני הבדיקה הראתה שני פסים.
בעלי הסתכל עליה הרבה זמן, לא תופס.
ואז הפך אותה, והסתכל עליה הפוכה.
אמרתי לו: איך שלא תסובב, מדובר בשני פסים.
מה זה אומר? הוא שואל...
תקרא בהוראות...
הוא קורא וזה עדיין לא נקלט.
חיוך דבילי על הפנים.
אתה שוב הולך להיות אבא, מזל טוב!
והוא מחייך, מאושר.
איזה כיף, הייתי בטוחה שיתבאס.
לא אמר מילה של באסה.
אחרי זה אמנם נסגר לכמה ימים, לא דיבר, הלך לישון מוקדם.
אמרתי לו שאם זה בא לו כ"כ לא טוב, האם הוא חושב על הפלה?
אמר שלא.
ממש לא.
מעולה.

עכשיו גם הוא שומר סוד איתי ביחד.
כשאני קצת עייפה (כלומר הרוגה מתה) בערב הוא אומר לי:
נו מה את עושה את עצמך מפונקת כאילו את בהריון?

איזה קטע.
הריון לא ממורכז.
למי יש זמן לחשוב על כל מיחוש ומיחוש?
הריון על הדרך.

סיפרתי לחברה שלי, שהיא דיאטנית ומטפלת בדמיון מודרך (וגם מתקשרת, אשת אשכולות)
שעליתי במשקל על ההתחלה.
ושזה מלחיץ אותי.
כי כל הריון אני נהיית טנק מרכבה.
היא צחקה ואמרה: אבל רזית, נכון?
הו, בהחלט כן.
אבל היה לי קשה בתוך ההריונות.
קשה להרים ילדים, קשה לשאת את עצמי.
והיא אמרה: שחררי. תאכלי מה שבא לך.
אל תשפטי את החשקים שלך.
הרי אין דרך אחרת.
ואני מסכימה איתה.
וואלה אין דרך אחרת.
בטח שלא אצלי.
אני משמינה בכל הדיאטות, רק מלהתעסק עם אוכל במחשבות כל הזמן.
אז שחררתי.

אוכלת מלפפון חמוץ בכמויות. כי בא לי.
מבשלת מאכלים שבא לי.
פעם עשיתי רק דברים סטנדרטיים,
אבל עכשיו בהריון - מבשלת לפי החשקים.
תאכלי, אהובתי ההריונית.
וכל הסובבים נהנים.
כלומר הבעל נהנה, הבנות תובעות את הפסטה עם קטשופ שלהן.
אשמין אז אשמין, כוס אוחתו.
גם ככה אני יורדת הכל בהנקה, מה הלחץ?
מה שיהיה יהיה, ויהיה טוב.

מזכיר לי שבהריון הראשון, כשעוד הלכתי לרופא נשים עם בעלי
(יא אללה איזו נוסטלגיה) בעלי התלונן שנורא שמנתי.
והרופא אמר לו: שמע, 30 שנה אני רופא, וכל הנשים שפגשתי בהריון - עלו במשקל.
נראה לי שזה הקטע של ההריוניות. הן משמינות. לך תבין!

אז יאללה אני משחררת, את האוכל את המשקל ואת העור.
אתמול היה טוב ויהיה גם מחר.

---

מה שכן מטריד אותי זו מחלת הגרדת שמתפתחת לי בשליש האחרון,
בגלל הכבד החלושעס שלי.
מחלה נדירה, שאף אחד לא באמת יודע מה לעשות איתה,
והיא מטריפה לי את המהות.
הסבל כ"כ קשה שבהריון ראשון הייתי בטוחה שלא אעשה את זה לעצמי יותר ב-ח-י-י-ם.
ואחרי זה התגרדתי גם בהריון הבא, עם כי פחות, כי כבר ידעתי לבוא לבקש תרופה שקצת עוזרת.
וידעתי להיות במזגן, כי ברגע שמזיעה הצריבה בעור פשוט בוערררררת.

אני לא רוצה את הסרט הזה שוב.
גם אני סובלת, גם ההריון שלי מוגדר בסיכון בגלל זה,
גם מאשפזים אותי למעקב,
ולא מתאים לי להתאשפז, יש לי ילדים קטנים בבית...
לא מתאים לי בכלל לעזוב את הבית.
אני גם רוצה ללדת בבית.
בעלי ניסה לדבר משהו אבל הרמתי גבה ואמרתי שהוא יכול ללדת איפה שבא לו,
אני יולדת בבית.
אבל אין מיילדת או דולה שתסכים ליילד אותי חולה, בבית, בלידה בסיכון גבוה.
ואני בעצמי מפחדת.

הלוואי והיה מטפל, הלוואי והיה טיפול, אבל אין אפילו קצה חוט.

פעם איזה רופא אמר לי לאכול אשכוליות.
אז אני אוכלת קצת אשכוליות.

אולי עלי להאמין באשכולית יותר?
לסגוד לאשכולית?
לבנות לה מזבח ולאכול אותה בשעה קבועה אחרי טקס שמהלל את סגולותיה הרפואיות?

אחרי הכל אנשים נרפאים מסרטן מזה ששותים מים קדושים.
אז למה שאשכולית קדושה לא תרפא לי את כיס המרה?
מר בהחלט מרפא מר, דומה מושך דומה.
אני אדמיין איך האשכולית מפנה לי רעלים מהגוף והם ייצאו ממני ויתנדפו ממני ולא יהיו עוד כדי לשרוף אותי...

אני מרגישה שזה חתיכת שיעור, שעלי ללמוד.
ולא סתם נפלה עלי צרה שאין לה פתרון רשמי,
או מטפל אפילו אלטרנטיבי, אפילו שרלטן, מישהו, משהו...
הכדור בידיים שלי.
אני לבד במערכה הזאת.
אין פתרון.
יש רמז.

הרמז אומר שכיס המרה מתייחסת למרירות.
כבד - לכעסים.

זהו.
עד כאן - הרמז.
אני מרגישה כמו במשחק מחשב,
מהמשחקים האלה שמזיזים משהו במסך ואז לוחצים על איזה משהו ואז עוברים לשלב הבא.
אבל אני יושבת שעות ולא מבינה על מה יש ללחוץ,
מה ההיגיון, לאן בכלל רוצים להגיע...

[צפריר*]

שמעתי.... אז באתי.
כבר מתחיל הגירוד הזה שיבוא בעתיד.
כבר הוא התחיל.. הנה, מגררד לך בנפש, בצד של העתיד.
מגרד לך בנפש, מהצד של העבר.

ומה עכשיו? ברגע הזה ממש? מגרד? מה מגרד? מי מגרד? מי היא זו המגרדת ומי היא זו המתגרדת? כמה שאלות סביב יתוש אחד קטן.

ובכן, מה ניתן בכל זאת לעשות? לשמוח את הרגע, ולהיות בהווה.

רק דעי, שאין מחלה ללא מרפא, אין סימפטום שאין לו הקלה, ואין בריאות נבראת אלא בחולי והבראה.

ואין הריון אחד דומה למשנהו.

ועד כאן אין. ומכאן מה יש? מה יש לך עצמך בחייך? בהריונך? באהבתך את מי שאת, ואת מי שאת חושבת שאת, ומשם את אהובייך.

ואלה המילים, בעבורך, כמקדש של שמחה, ומכאן ממוללת ויוצאת במחול, ומחיאות הכף האחת נשמעות למרחוק.

במילים אחרות: מזל טוב להולדת ההריון הזה.

תודות.

[עדינה_ניפו*]

אַהָאאאאאאאאאאאאאא
אז מזל טוב גם לך יקירתי!!!!!!!!!!!!!!!

פעם, אישה מאד מאד חכמה אמרה לי ככה:
ההריון הזה הולך להיות מקסים וקל ובלתי מורגש כמעט עד הבעיטות

[קט_קטית*]

בנוגע לחלומות.

החלום האחרון אני מרגישה שהוא התייחס ללימודים שלי,
שהשקעתי בהם ואז עבדתי בהיי-טק ואז הבועה התפוצצה מצאתי את עצמי בחוץ,
ולא היו לי הכוחות לחזור למרטון.
הבנתי שאני לא בנויה לזה.
ובכל זאת יש בי מן הבאסה, שכ"כ הרבה זמן וכסף ומאמץ השקעתי בלימודים האלה,
שלפעמים אני מביטה לאחור ומנסה לחשוב "ומה היה אם...?"
ודווקא טוב לי להזכר במועקה שליוותה אותי כל אותן השנים, לעומת החופש שיש לי היום.

ואמא. אמי היקרה, שכ"כ לא התערבה לי בחיים, עד כדי לא התעניינה בהם בכלל,
תמיד הרגשתי ילדה לא רצויה, והבקשה האחרונה שלה חתכה אותי בבשר החי:
אל תביאי עוד ילדים.
כ"כ קשה לגדל אותם!
שניים זה המון!

ואני יודעת שהיא התכוונה אלי.
שניים זה המון, אם הייתה יכולה ודאי הייתה מסתפקת רק באחי הצעיר.
עליו היא תמיד דיברה עד כמה הוא טוב וכמה קל לגדל אותו.
כ"כ קשה היה לגדל אותי...

כמו שהיא אמרה לי עוד לפני שהתחתנתי:
תתחתני עם מי שאת חושבת לנכון,
אבל, בבקשה ממך, אל תמהרי להביא ילדים.
אני מתחננת בפניך - אל תמהרי להביא ילדים, אל תתקעי לעצמך את החיים!

ואני רציתי לשאול - כמו שאני תקעתי לך את החיים?
אבל מה יש לשאול אם הכל ברור גם ככה...

אבל אני זאת לא היא,
וניסיון החיים שלה, שמבחינתה היה חשוב ואמיתי -
לא נוגע לי.
וככל שאני אאמין פחות במה שהיא האמינה,
ככל שאטפח פחות את הדימוי העצמי שהיא העניקה לי-
כך אוכל להיות אמא חמה ליותר ילדים.

ואני שמחה לשחרר אותה יותר ויותר.
ורוצה לזכור ממנה רק דברים טובים.
רק דברים טובים.

---

החלום עם הפיזיקאי התגשם בחלקו הראשון.
הלכתי ללמוד טארוט אצל מישהו שמסתבר שהוא פיזיקאי.
בחור מיוחד, נדיב, נתן את ספר הלימוד שלו בחינם לכל דורש.
וואו.
רציתי ללמוד אצלו, רציתי להאמין שזה זה.
אבל קיבלתי מסר הפוך בחלום, וגם פתחתי טארוט האם כדאי ללמוד אצלו וקיבלתי מסר שלילי.
אבל כ"כ רציתי שזה יהיה זה שלא איכפת לי היה לסובב ולתרץ את הכל בראש ולבוא לשיעור ניסיון.
השיעור היה סבבה, הוא דיבר על סמלים וזה היה מאוד לטעמי,
כי גמני עובדת עם סמלים בחלומות.
הוא יצא נגד משמעויות קבועות לקלפים קבועים,
וסיפר על כמה הקלפים הם כלי חשוב בטיפול,
אך מי שיסיים את הקורס שלו ודאי לא יתחיל ללכת ולטפל,
אלא צריך לקחת עוד קורסים טיפוליים.
ואני יושבת שם בוהה עליו כמו עז ולא מבינה לאיזה קורסים הוא שולח אותי ובמי אני אמורה לטפל.
ואז אמר שמי שאחרי קורס כזה יפתח לאנשים בקלפים ויקח, נניח, 300 ש"ח - ברור כי הוא שרלטן.
כמו שמגדת עתידות שכביכול מגלה את העתיד היא שרלטנית.
וזאת לא העבודה שהוא מלמד.
צרם לי, יש לומר, כי מבחינתי מי שרוצה לפתוח בקלפים יכול לעשות את זה כבר אתמול מבלי להתייעץ בפיזיקאים,
ועם כל הכבוד על מגדות עתידות שמעתי הרבה ואותו אני רואה בפעם הראשונה ...

ואז שאלו אותו מה קורה אם בא אליו מישהו פסיכוטי, האם הוא מטפל בו.
אמר שאומר לו שכדאי לו לקחת תרופות,
בתקווה שבדרך יעבור אצל פסיכיאטר וההוא אולי יטפל לו בבעיות.

ממההההההההה???

שאלתי, מה ז"א ממליץ לו על תרופות, זה מה שהקלפים אומרים לך או שזה מה ש{{}}אתה חושב?
הוא אמר שברור שזוהי דעתו, והרי כל מטפל בסופו של דבר נמצא שם כדי להביע את דעתו,
ומביא את עצמו, ואולי אם אותו האדם היה בא אלי ולא אליו - אז זה מה שהגורל היה מכוון אותו,
אבל אם הגורל כיוון אליו - הוא ימליץ על מה שהוא חושב לנכון.

והרי לנו הבדלים נרחבים בתפיסה.

הוא חושב שמגדות עתידות ששולפות עובדות מהמותן הן שרלטניות שעושות דבר פסול.
ואני חושבת שמי שלוקח 350 שקל לטיפול שבו הקלפים הם רק תירוץ להביע את דעתו - הוא הוא השרלטן.
הכל רק עניין של נקודת מבט.

אבל כל זה לא הספיק לי כדי לסדר את הקלבסה ובאתי לשיעור נוסף,
שגם הוא הוגדר כשיעור ניסיון, למה הקבוצה לא רצתה להתגבש.
והפעם הוא דיבר הרבה על קלפים,
ובסוף עשה פתיחת ניסיון למישהי.

ראיתי איך הוא בעצם גורם לה לנדב מידע,
אותו היה יכול להפיק מהקלפים ללא עזרתה,
וכל אחד מהקבוצה שולף מהמותן מה נראה לו.
איזה איש ג'ינג'י עם קול גס ופרצוף אדום,
מדבר שטויות בבטחון מלא,
וה"נפתחת" נרמסת תחת הדעות.

זה מה שיהיה בקורס, אמר המנחה.
כולכם תפתחו, תעבדו אחד עם השניה.
פתאום הבנתי עד כמה לא בא לי.
עד כמה לא בא לי לשלם (מדובר בסכום מכובד, בכל זאת סדנה של 10 מפגשים)
על זה שאני אפתח בפני אנשים זרים, אקראיים, והם בתמורה יגידו את דעתם עלי.
מעניינת לי ת'תחת הדעה שלהם עלי.

אחת הנשים בקבוצה, שראיתי גם בשיעור הראשון,
עברה לידי בהפסקה.
שאלתי אם היא נרשמת.
אמרה כן-כן, היא הייתה גם בשיעור הראשון...
ואז אומרת לי: גם את היית בשיעור הראשון?
אמרתי שכן.
היא שאלה אם באתי עם חצאית, אמרתי שכן.
היא אמרה שעכשיו היא זוכרת שמשכתי את קלף השוטה.
אמרתי לה שלא.
היא התעקשה, אומרת שזוכרת בדיוק,
משכתי את קלף השוטה וסיפרתי שמתכוונת לטוס להודו,
והמנחה אמר לי "יאללה יאללה טוסי להודו".
במציאות מי שמשכה את קלף השוטה ולבסוף אולי טסה להודו,
הייתה בחורה אחרת, שהגיעה לשיעור עם חצאית מעטפת קטנה שלא הלמה את מימדייה,
הרימה את הרגליים על הכיסא וחשפה את ירכיה המלאות.
היא ישבה בדיוק מולי וסינוורה אותי עם התחת הלבן שלה,
וזה נורא הרגיז אותי.
ונורא הרגיז אותי שזה הרגיז אותי, כי אני כביכול פתוחה וזה...
בכל אופן, כשהאישה אמרה שהיא זאת אני, זה באמת באמת כבר הרגיז אותי,
ואמרתי שאני לא משכתי את קלף השוטה.
האישה אמרה: את כן! את כן! אני יודעת שאת כן!
אמרתי לה, בחיאת גברת, אני באמת יודעת שלא אני משכתי שוטה,
משכתי את השמש.
לא רציתי לגלות לה מה משכתי, כי היה לי מסר אישי מאוד חזק עם הקלף הזה,
אבל לא הייתי מוכנה גם לותר לאישה שהתעקשה שהיא זוכרת יותר טוב ממני מה קרה לי בשיעור הקודם.
ההיא חייכה ואמרה: אהה כן? שמש זה אחלה קלף!- תוך כדי שהיא נכנסת לשירותים, כבר פתחה את הדלת,
פניה מועדות לאסלה, ומשם היא אומרת לי "אחלה קלף!"
לא ידעתי אם היא מצפה לתשובה ולכן רק חייכתי לה בחזרה,
ואחרי שהיא נכנסה להתרוקן, תפסתי את ראשי (בלב) ואמרתי -
או-קיי, ואלו הם האנשים שינתחו אותי?
הרי עד שאני הולכת למטפל אני מראיינת 10 איש עד שהולכת לאחד.
ופה אנשים מהרחוב יכנסו לי לתחתונים.
כמו לבוא לרופא נשים ולגלות שברגע הכי אינטימי בו אני על כיסא גיניקולוג עם כל התותה בחוץ -
פתאום נכנסים 20 סטאז'רים ומתחילים לבהות.
פעם אולי לא היה מפריע לי.
אבל היום אני לא מוכנה.

אז זהו, פרשתי בשיא.
מרגישה שלמדתי המון,
מתכוונת לשלם על השיעור שנכחתי בו.

אבל זהו, שיטת לימוד כזאת איננה מתאימה לי.

אחרי שכבר קיבלתי את משמעות החלום
(בו למדתי דברים מהמנחה, אבל לא מה שהוא התכוון ללמד אותי),
דבר אחד הציק לי:
בחלום אני הייתי יותר גבוהה ממנו, וזה משהו ששמתי לב אליו בחלום - בברור.
במציאות הוא היה גבוה ממני.
ופתאום הבנתי אתמול,
שבדברים שאני התכוונתי ללמוד ממנו - אני בכלל מעליו...

<שזה גם שמח וגם עצוב>

והאישה שבחלום הייתה גרושתו, שעמדה גם מעליו גם מעלי וצעקה עליו שהטריקים הזולים שלו לא יעבדו עלי...
היו לה עגילים של צוענייה, ועכשיו אני רק מבינה שזה מתקשר לזה שהיא באמת צועניה ולא סתם "מזרחית" כמו שתיארתי אותה
(בגלל שהייתה שחומה).
צועניה כמי ששומרת על מסורת של פתיחה בקלפים ומגדת עתידות.

והכל הכל מסתדר...
חוץ מהחלק השני של החלום ההוא,
כשהאישה ההיא החזיקה אותי על הברכיים ושפכה לי אבקת מרפא לתוך האוזן

[קט_קטית*]

_כבר מתחיל הגירוד הזה שיבוא בעתיד.
כבר הוא התחיל.. הנה, מגררד לך בנפש, בצד של העתיד.
מגרד לך בנפש, מהצד של העבר_

חחח ממש ממש ככה, צפריר.
מתגרדת בשביל מה שהיה ובשביל מה שעתיד לבוא,
והרי שום דבר לא מגרד,
סתם מתגרדת כמו שמתגרדים בראש כשמדברים על כינמת.
וככל שמדברים יותר, מתגרדים יותר, ואולי בכלל אין שום כינים...







רק דעי, שאין מחלה ללא מרפא, אין סימפטום שאין לו הקלה, ואין בריאות נבראת אלא בחולי והבראה.

תודה צפריר, באת לי טוב



ההריון הזה הולך להיות מקסים וקל ובלתי מורגש כמעט עד הבעיטות

תודה עדינה,
על הברכה והשיקוף

[לי*]

_הוא קורא וזה עדיין לא נקלט.
חיוך דבילי על הפנים.
אתה שוב הולך להיות אבא, מזל טוב!
והוא מחייך, מאושר.
איזה כיף, הייתי בטוחה שיתבאס.
לא אמר מילה של באסה.
אחרי זה אמנם נסגר לכמה ימים, לא דיבר, הלך לישון מוקדם.
אמרתי לו שאם זה בא לו כ"כ לא טוב, האם הוא חושב על הפלה?
אמר שלא.
ממש לא.
מעולה._

חמודה!
איזה כיף,
(שוב יולדים ביחד?)

הציטוט הזה הכי שימח אותי,
את- את נולדת להיות בהריון ומניקה ואמא, אבל אני ככ שמחה שגם הוא רוצה.
הכל טוב.
אני אמנם לא כזו חכמה ואשת אשכולות אבל אני אומרת שיהיה הריון נהדרררר
נדבר .

[קט_קטית*]

כן, אבל יש לך אבקות מרפא!

תודה על הברכות
don't be a stranger
תספרי איך הולך לך.

וזה לא שוב יולדות ביחד אלא שוב את מקדימה אותי בחודשיים


את- את נולדת להיות בהריון ומניקה ואמא

תודה, גריינתי
<בלב, בלב..>

[אהבת_עולם*]

הסיפור שלך על שיעור הטארוט הזכיר לי במעומעם משהו שכתבת פעם על סדנת טנטרה נדמה לי.

[קט_קטית*]

בדקתי עם עצמי, סידרתי על מדפים
(ומחקתי כי היה ארוך מסורבל ומעניין ת'תחת):
כן, זה קצת דומה וקצת שונה.
שורה תחתונה - לא הולך לי עם בחירת מורים

[אהבת_עולם*]

ומחקתי כי היה ארוך מסורבל ומעניין ת'תחת
למה, אני זוכרת שזה היה דווקא סיפור נחמד, שהוביל לאיזו תובנה יפה (שכחתי מה הייתה ).

שורה תחתונה - לא הולך לי עם בחירת מורים
אם אני זוכרת נכון - אז גם אז הייתה לך הרגשה שאת בעצם 'יותר גבוהה' מהמורה, או משהו כזה.

[קט_קטית*]

תראי, אני לא גבוהה מאף אחד ולא נמוכה מאף אחד - בכלליות.
יחד עם זאת, כשמבקשת ללמוד דבר ספציפי, או מיומנות ספציפית -
יש פה עניין של מי יותר מיומן במה.
מבחינת לראות הוא לא יכול ללמד אותי.
נקודה.
אז אין לי מה להדחף אליו עם הפנטזיות שלי.
הוא טוב בדברים אחרים, שאותם לא מבקשת ללמוד.

לגבי המורה ההיא, לא זכור לי שהרגשתי "גבוהה",
תכל'ס לא קיימה את מה שבאתי ושילמתי עבורו,
לא נתנה לי את הכלי שביקשתי ללמוד,
אבל מילא, את השיעורים שלי למדתי.

עכשיו לפחות יודעת לתאם ציפיות (-:

ועוד משהו שהבנתי זה שאם אנשים מתקשים לגייס משתתפים לסדנה,
לא תמיד הם יהלום גלום.
לפעמים זה בדיוק מה שהם: אנשים שלא מצליחים לגייס משתתפים לסדנה,
מכל מיני סיבות,
ואין מה לזלזל באנשים שדחו את אותם המורים.
(לי תמיד יש פנטזיה שאמצא מישהו נורא מוצלח מזדחל מתחת לאיזו אבן,
בזמן שבד"כ המצליחים בעבודתם - גלויים ומפורסמים ויקרים D-:)

[חני_בונה*]

את מרתקת והאהבה שלך מרגשת.
שורה תחתונה - לא הולך לי עם בחירת מורים
בעקבות המשפט הזה שאלתי אותך שאלה (בלב)
וגם קיבלתי ממך תשובה (בלב)
ורציתי לומר תודה על כל השיחה.

[קט_קטית*]

חני, דעי לך שאת מותק.
מותק עולמי.
בחיי.
אתמול ישבתי והמלצתי עליך לאיזו חברה, והמלצתי והמלצתי,
ואמרתי לה ואומרת גם לך:
אני קמצנית בהמלצות על מטפלים.
אבל את?
מותק עולמי
תודה שבאת

<ספרי לי בסוד מה שאלת ואיזו תשובה קיבלת?>
<ששששש אפחד לא רואה לא שומע >

[אמנית_בהתהוות*]

קוראת... לב ענק ויפיפה

[קט_קטית*]

מדהימות אתן בעצמכן ורואות דרכי את השתקפותכן.
טוב לי אהבה, טוב לי
{@{@

[אהבת_עולם*]

<ספרי לי בסוד מה שאלת ואיזו תשובה קיבלת?>
גם אני רוצה לשמוע את הסוד...

[חני_בונה*]

השאלה היתה: אם היית קוראת את השורה הזו אצל מי שהוא שקרוב אלייך נניח באתר מה היית אומרת לו?
ואז שאלתי את עצמי (אולי את שאלת אותי?) מה אני רוצה להשיג בשאלה הזו. והתשובה הייתה שתראי על עצמך משהו.
והשורה התחתונה היתה: אין משהו שאת לא יודעת

[חני_בונה*]

אתמול ישבתי והמלצתי עליך לאיזו חברה, והמלצתי והמלצתי,
תודה

[קט_קטית*]

אין משהו שאת לא יודעת

בהחלט
וגם

כשמבקשת ללמוד כלי מסויים,
עלי למצוא את הדרך הבלתי אמצעית ככל הניתן ללמוד אותו.
כשפונה למורים, יש לבחור כאלה שאוהבים את הכלי,
ומעבירים את הכלי.
לא מעדירים את עצמם ומעבירים את עצמם.
זה באמת שלא מעניין את אף אחד.

המורה האחרון ביקש, התעקש והתחנן,
שכל מי שנמצא בקורס וחושב לעסוק בטארוט,
ילמד את קוד האטיקה שמופיע בספר שלו,
גם אם לא יקרא את הספר עצמו.
שאלו אותו האנשים: מי כתב את קוד האטיקה?
אמר: אני.

וואלה ספר שלם שמעביר מסורת וסיפורים הקשורים לקלפים פחות חשוב משני עמודים שהוא עצמו, מניסיון העבודה שלו של כמה עשרות שנים קבע וסיגל לעצמו - ומבחינתו זה זה קודש הקודשים.
ואז, למרות שכביכול דואג למי שפונה לאותם הפותחים בקלפים,
שיזכו ל"טיפול" הוגן, בפועל מנסה לכפות את דעתו בנוגע לצורת הפתיחה ואופן העברת המידע.

ועם כל הכבוד לכוונות הטובות D-:
מי בכלל שמו להיות מטיף המוסר?
ומי בכלל שמי להיות "המטפלת" של מישהו?

והרי לא ביקשתי ללמוד "שיטות טיפול".
רק לגלות קצת מהנסתר אל הגלוי

לקשר רמזים.

הטיפול זה מה שהאדם יעשה לעצמו.
אני לא גדולה וחכמה יותר מהאדם שבא אלי עם שאלה,
ואין לי שום יומרה "לטפל" בו.
קטונתי.
התשובה ממילא נמצאת אצלו ולפעמים אולי אוכל לגלות אותה.
האחריות שלי מוגבלת, ואני לא מחפשת להגדיל אותה.

ואף מורה לא גדול וחכם יותר ממסורת של אלפי שנים.

ואני פוסטמה שמתעצלת ללמוד מספרים ואז מתפלאת שלאוכל שמאכילים אותי יד שניה יש טעם לעוס.

[עדינה_ניפו*]

לקשר רמזים
תגידי, שמעת כבר את השיעור של הרבנית פישר (דרך האתר "אשירה") שאני ממליצה עליו כבר כמה ימים כאן באתר?
(מי שעוקב אחרי באתר וראה כבר כמה פעמים המלצתי בימים האחרונים על השיעור הזה בטח חושב שאני פנאטית, אני בסך הכל מתלהבת !!)
השיעור נקרא "איך שזה, זה טוב!"
שיעור מעולה בפני עצמו ובכלל דרכה אני כל הזמן לומדת שאפשר לקשר את הרמזים בפשטות.
נראה לי שתאהבי את זה.
(לא יודעת מה היחס שלך ל"רבניות" אבל היא באמת משהו מיוחד לדעתי.)

[קט_קטית*]

לא יודעת מה היחס שלך ל"רבניות"

מה קרה לך?
אני בעצמי רבנית!
הרבנית קוקו.
שלחי מהר

[עדינה_ניפו*]

בסדר הרבנית קוקו!! הנה לך קישור לאתר של שורשים (מקווה שזה יעבוד, זה לא הצד החזק שלי)
http://www.ashira.co.il/
את נכנסת ולוחצת בצד ימין על "שולמית פישר"
אבל צריך להתקשר לאתר שורשים לקבל קוד סודי בשביל לשמוע את השיעורים.
אני בזמנו התקשרתי אליהם ב 22:00 ומישהי ענתה לי ונתנה לי תוך רגע קוד.
זה המספר של שורשים 03-5603243
תהני

[קט_קטית*]

אוף איזה מבאסים...
אי אפשר במייל משו?
רק להתקשר לרבנית בעצמה?
אולי תתני לי את הקוד שלך D-:

[עדינה_ניפו*]

קודם כל אפשר גם במייל לעשות את זה דרך האתר.
והטלפון זה כלום,
כמובן שזאת לא הרבנית שעונה לך, פשוט מישהי נחמדה שעובדת במרכז ובלי שום שאלות נותנת לך מספר,
וזהו זה, לקח לי פחות מדקה.
הייתי בשמחה נותנת לך את שלי אבל כבר ניסיתי את זה עם חברות אחרות וזה עובד מסתבר רק מהמחשב שלי.
יאללה, איזרי אומץ והושיטי יד לשפופרת!

[קט_קטית*]

אחרי שהתקשרת אליהם בעשר בלילה הם הורידו את הבזק ושמו מספר של נייד