צ'י קונג

[נוודית*]

יולי קו, תודה על התשובה המפורטת והמעניינת. העניין שלי הוא כללי ולא קשור לריפוי בכלל ובטח לא ממחלה ספציפית. אז אני מבינה שיש יותר מקום לנסות לתרגל לבד (לא רואה כרגע אפשרות ללמוד ממורה). אני אמשיך לקרוא עוד ולהסתכל בסרטים ואולי גם לנסות.
אני עדיין לא ממש מבינה את המשמעות של שאיפה כפולה. האם מתאים לך לספר על זה יותר? ממש מבחינת התזמונים והסנכרון לצעדים.
תודה רבה @}

[יולי_קו]

אני עדיין לא ממש מבינה את המשמעות של שאיפה כפולה.
שאיפה כפולה משמעה שאיפה ואז עוד שאיפה, בלי נשיפה בין שתיהן.

האם מתאים לך לספר על זה יותר? ממש מבחינת התזמונים והסנכרון לצעדים.
יש הרבה רבדים שקשה לתאר במילים וקל להראות. בגלל זה יותר קל ללמוד ממורה חי מאשר מטקסט כתוב.
מה שכן קל להגיד זה :

1. בריאים מתחילים את הצעידה הזו ברגל שמאל וחולים ברגל ימין. אני אתאר מכאן והלאה את הצעידה לבריאים.
2. הראש פונה לכיוון הרגל הצועדת, הידיים נעות הפוך מהרגל (יד ימין עולה קדימה כשרגל שמאל צועדת קדימה, והראש פונה שמאלה).
3. כשיד ימין יורדת מתבצעות שתי שאיפות רצופות, וכשיד שמאל יורדת הנשיפה, שמקבילה באורכה ובנפחה לשתי השאיפות.
4. הראש והמבט נעים בעדינות שמאלה וימינה, עם התבוננות רחוק ככל האפשר.
5. לצעידות יש סדרה קצרה של תנועות ונשימות עם התכוונות שפותחת ואחרת שסוגרת את התרגול. לדעתי כדי להתנסות בצעידות לשם התרשמות אין צורך ללמוד אותן.

מי שצועד לריפוי או מאמץ את התרגול הזה לחייו כי נמשך אליו, כדאי שייטרח ללמוד ממורה, ואז יכיר גם את הפתיחה והסגירה.

יש לך מספיק בשביל להתחיל? בליווי הסרטון כמובן.

[נאני*]

האם יש תהליכים די קבועים בחישת הצ'י מצליחה להרגיש אותו כשמשפשפת כפות ידיים אחת בשניה....
מה אמורים להיות שלבי החישה הבאים?

[יולי_קו]

שלום נאני,
ראיתי את השאלה רק עכשיו.

את הצ׳י אפשר לחוש בחלק אחד של הגוף (ידים), וגם במסלולים (מרידיאנים), וכן בגוף כולו (רק על פני העור, וגם ממש בגוף כולו).
אפשר גם לחוש את זרימתו אצל האחר (שימושי למטפלים), וגם להשפיע על הזרימה הזאת.

[יולי_קו]

שלום,
שברתי עצם לאחרונה. אי אפשר לקבע בלי גבס על חצי גוף. לא מקבעים. זה נע בין כואב מאוד ללא כואב.
אני ממשיכה ללמד (כבר למחרת הפציעה).
הגוף יודע מה הוא צריך. מה טוב לעשות וממה להמנע בינתיים.
התנועה עושה לי טוב, וגם לתלמידי, שמאושרים מכך שהשעורים מתקיימים.
אפשר לתרגל בכל מצב. אפילו ׳רק׳ בדמיון.
זה נפלא.
היום (שבועיים אחרי) אמר לי רופא מומחה שעלי להקשיב לעצמי ולעשות מה שעושה לי טוב! עצה טובה לכולם, נכון?
איזה יום נפלא!

[קרן_שמש_צהובה*]

יולי קו
האם את מלמדת, אולי, באיזור ירושלים?
מכירה אולי מישהי שתירצה לעשות שיעור פרטי ל-2 משתתפות בירושלים?
האם זה מתאים לצ'י קונג?

[יולי_קו]

שלום קרן שמש צהובה,

ראיתי את ההודעה רק עכשיו.
אם יש לך שאלה את מוזמנת לקרוא לי לכאן בעזרת הודעה בדף הבית שלי.
אני רחוקה מירושלים, ולא מכירה.
אבל אם סדנה חד פעמית (פעם אחת או שתיים או שלוש, למספר שעות) מתאימה לך, כזו שתשאיר אותך עם כלים לתירגול יומיומי, אז אני יכולה להגיע לירושלים בחודש יולי.
זה יכול להתאים אם תתארגן קבוצה, ואוכל להציע מספר נושאים שמתוכם נבחר מה שהכי יעניין את המתרגלים.

[יולי_קו]

רוצה לשתף:

השנה עברתי תקופה של מספר חודשים מאוד דורשת במישור הגופני והרגשי (חיובי מאוד, אבל סוחט).
התוצאה היתה החלשות של מערכת ההגנה של הגוף שהתבטאה באלרגיה לפולן (׳קדחת השחת׳ -אביב...) עם התקפות קצרת מרובות.
קוצר הנשימה מאוד מתיש, ולא היה לי כח לכלום, ועברתי לתירגול גופני מועט שכלל בעיקר מדיטציות. לימדתי מעט מאוד, כי במקרה זה הסתנכרן עם חופשה במקום שבו אני מלמדת (אירופה), ונחתי.
הטיפול הרפואי שהומלץ לי כלל קורטיזון ואנטי היסטמינים למשך שלושה חודשים, ובנוסף משאף ונטולין במקרה הצורך.
אז לא לקחתי תרופות חוץ מוונטולין, ולקח לי שלושה שבועות להבין שלא יעזור לי לנוח, ושכדאי לי לטפל בעצמי.

ואז- עשיתי! צ׳י קונג, והספיקה לי פעם אחת של תרגול בשביל לנשום טוב!
ומאז אין קשיי נשימה, העיניים והעור הפסיקו לגרד. יש לי יותר כח!
האם יתכן שהצמחים הפסיקו באותו בוקר להפיץ אבקה ושהשיפור לא קשור לתרגול? לא נראה לי. סביבי ממשיכים להיות אלרגים שסובלים. וזאת נחשבת שנה קשה במיוחד, עם אחוז חולים גבוה.

מה עשיתי?
תירגלתי עמידה סטטית (סוג של תנוחת ׳עץ׳) לחיזוק ואיזון ערוץ הריאות. תירגלתי פחות מחמש דקות, כי הילדים הפסיקו אותי.
ההגיון בבחירת התרגיל:
ערוץ הריאות קשור לתפקוד הריאות, והן אחראיות על הצ׳י (כח החיים) השטחי המגן של הגוף, שזורם בשכבה החיצונית של הגוף, ותפקידו להגן מפני חדירת גורמי מחלות מבחוץ (רוח, קור, חיידקים, ועוד).
אלרגיה נגרמת במצב חלש או לא מאוזן, שגורר עודף תגובתיות של מערכת החיסון, והיא בתורה בזבזנית בניצול כוחות הגוף וגם לא יעילה.

אז פה עברתי ממצב של שאיפת ונטולין פעם ביום (ולעיתים אף פעמיים) למצב של אפס!!! תרופות, תוך תרגול אחד לא קל של פחות מחמש דקות. לא תרגלתי שוב את התרגיל הזה שבוע. כלומר שינוי חד עם תרגול בודד מכוון מטרה.
אתמול הכנסתי את התרגול הזה לכיתות שלי, לטובת תלמידי. אז הדגמתי ותירגלתי בכמה כיתות, אבל מעט (כשתי דקות, ואז עוד חצי דקה בכל כתה), כדי לא ׳לקרוע׳ את התלמידים. זו עמידה שצריך לדייק את התנוחה בה, לא מדוייק-לא מותח את מה שצריך- לא פועל.

בקיצור:
יש מה לעשות בעצמנו!
צריך מנוחה, וצריך גם פעולה.

בריאות והתקדמות לכולנו.

[יולי_קו]

אם מובן מדברי שכדאי לחפש פיתרון קסם חד פעמי על פני אורח חיים שכולל התנועה תזונה ועיסוק מספקים לגוף ולנפש, אז בהחלט אני מכוונת להעדיף תרגול קבוע.
אני חושבת שבזכות התרגול הקבוע שלי התרגול החד-פעמי עזר, כי כבר מושרשים היציבה, יכולת החישה של הערוצים, והבנת ה׳עמידה ללא מאמץ׳ שנסמכת על השלד ולא על כח השרירים.

[בשמת_א*]

יש לך קישור לתמונה של התנוחה שאת מדברת עליה? שאבדוק אם מכירה?

[יולי_קו]

אין לי.
למדתי אותה לפני המון זמן (25 שנה!) ממורה ומטפל ירושלמי שבבית הספר שלו למדתי שיאצו.
שמו יורי סלע, והוא הקים את ׳מגע׳ ללימוד שיאצו בירושלים (זה מקום מצויין ללמוד בו עד היום).
הוא לא מתרגל צ׳י קונג למיטב ידיעתי, אלא טאי צ׳י. הוא פסיכולוג. הקים תוכנית שנקראת דמו׳׳ת לפסיכולוגית מזרח-מערב.
בזמנו הוא גם טיפל בקליניקה של בית הספר לשיאצו, בעיקר בתלמידים.
הוא אדם מעמיק ובעל ידע נרחב, וטיפל בי בדיקור, במגע (שיאצו) ובתנועה.
כיום הוא מלמד במקומות אחרים תחומים אחרים (פסיכולוגיה).

[יולי_קו]

קרן שמש צהובה,
אוי, האמת היא שכשכתבתי על צ׳י קונג בירושלים שכחתי שיש לי חברה ממש טובה שמלמדת צ׳י קונג בירושלים!
איך שוכחים חברים ככה...
יש לה שתי קבוצות למיטב ידיעתי.
את רוצה את השם שלה?

[בשמת_א*]

אני רוצה את השם שלה (-: לראות אם זו המקסימה התמירה שאני מכירה (-:

[יולי_קו]

יתכן שכן!
אני אבקש רשות.

[יולי_קו]

הנה האתר שלה:
https://www.ronitmalkin.co.il/

[בשמת_א*]

הנה האתר שלה:
כן כן, זו היא. פשוט הלכתי אתמול לחפש את בית הספר "מגע" וישר ראיתי אותה. היא מצטרפת בשנה הבאה למורים שלי אלי ומיכאל בקורס הדו-שנתי להכשרת מדריכי צ'י קונג (שאני בו כרגע כתלמידת שנה ראשונה). וברור שידעת שזו היא מרגע שכתבתי "המקסימה התמירה" (-:

[יולי_קו]

!!!

[בשמת_א*]

בקיצור, קרן שמש צהובה, היא מאוד מומלצת D-:
גם מקסימה ברמות על, גם מדריכה בחסד עליון. כל האנרגיה שלה מלאה אור.

[יולי_קו]

אני רוצה לשנות את שם הדף הזה.
האם זה מקובל?
אני מעדיפה ׳ צ׳י קונג ׳ . פשוט. יותר קל למצוא דרך מנוע החיפוש של האתר.
כמה פעמים ניסיתי להכנס לדף אבל ׳צ׳י קונג ׳ לא מספיק, ולא זכרתי את השם המלא ונאלצתי להכנס לאינדקס, מה שמי שלא מכיר לא יעשה. חבל לדעתי.

איך משנים?

[בשמת_א*]

רעיון טוב לשנות את שם הדף. לצערי לא זוכרת איך עושים את זה...

[יעלי*]

ניסיתי בדרך הישנה (דרך שורת ה-URL) ולא עובד, אפילו לא באקספלורר. צריך לשאול את יונת

[בשמת_א*]

תודה, יונת (-:

[יולי_קו]

דיברנו על תקיעויות בדף אחר ואני חושבת שזה מתאים להניח את מה שכתבתי גם פה.

תקיעויות.
אההמ.

באופן כללי תקיעויות הם מקומות (פיזיים, רגשיים) בהם אין תנועה, או יש פחות תנועה ממקומות אחרים. כמו סכר על פני נהר, או מקום צר ברחוב, או הגזר של אליעזר.

אם אין זרימה או תנועה זה פשוט תקוע.

אם אין תנועה וזה לא זז מספיק זמן אז יכולת התנועה קטנה משמעותית.
זה נכון לבורג שנתקע באום שלו, למפרק מקובע שטווח התנועה שלו מצטמצם עד נעלם, לצינור ששוכב בגינה ללא שימוש, ולפעילות שלא עשינו כבר המון זמן ואנחנו חלודים בביצוע מחודש, עד שמשתפשפים שוב וזה זורם.

אם יש זרימה, אז יש הצטברות לפני המחסום, כלומר עודף יחסי, ולאחריו מחסור יחסי.

זה קל להבנה כשמדמיינים נהר שעליו בנוי סכר. מכיוון שאנחנו באתר ׳באופן טבעי׳ זה כמובן סכר שנבנה על ידי בונים חופשיים, תרתי משמע blink.
המים מצטברים לפני הסכר, ונוצר אגם או בצה, ואחרי הסכר הנהר מדולדל יחסית, או אפילו יבש.

מה עושים?
בשביל לשחרר תקיעויות צריך לעשות, כי אם לא עושים לרוב המצב מחמיר (אבל לא תמיד).
השאלה איך ומה לעשות, ומתי לא לעשות.

במשל של הגזר התקוע של אליעזר, אנחנו רואים כמה דברים ממש יפים:

• לפעמים רק למשוך לא עוזר. כלומר עבודה בכיוון אחד לא מביאה את התוצאה הרצויה.

• כדאי לשנות כיוון מדי פעם (משוך ימינה משוך שמאלה). אפשר לשוב ולנסות מה שכבר ניסינו, כי לפעמים זה מה שפועל בסוף, אבל רק אחרי תהליך כלשהו, לא מייד.

• כדאי להעזר בעבודת צוות מתואמת פיזית או פנימית.

• לא להתיאש: לנסות מכיוונים שונים, ובהרכבים שונים, עד שמשהו מכל זה מצליח. וגם אז אפשר לגלות שזו רק השכבה הראשונה ושאפשר לצלול עמוק יותר ונרחב יותר בתהליך השחרור כדי להתקדם.

• לזכור לנוח מדי פעם בין סיבוב לסיבוב בשביל לא להיות מותשים, ולעכל מה שקרה בינתיים. כלומר להרפות מדי פעם אם יש את הצורך הזה, אבל לא לנטוש. גם אליעזר וחבורתו ממתינים לעזרה שתגיע לפני המשיכה המחודשת.

• לפעמים דבר ממש קטן ולא צפוי יוצר את השינוי (העכברון שהוא האחרון בשרשרת המושכים, וגם הקש ששובר את גב הגמל).

• לפעמים התקיעות היא הבעיה, אבל לפעמים היא סמפטום למשהו עמוק יותר, ותפקידה להגן על דבר או תפקוד אחר (רמזור לפני מעבר חציה ליד בית ספר. לא היינו רוצים זרימה חופשית של מכוניות פה בשעת מעבר תלמידים).

אם רוצים לפתור תקיעות כזאת חייבים לצלול יותר עמוק בהבנת המצב והשלכותיו לפני הפתיחה של הסכר, אחרת יגרם נזק יותר חמור מאשר השארת התקיעות.
מבחינה גופנית רואים את זה יפה במערכת עיכול תקועה על רקע רגשי, ושתרופות משלשלות לא פותרות את הבעיה לעומק, אלא רק סמפטומטית, ושימוש תכוף בהן מנוון את יכולת המערכת עוד יותר.



מבחינה גופנית, רגשית ואפילו בקנה מידה של עיר או מדינה יש כמה כללים שפועלים יפה:

• קודם כל חשוב לשים לב, להעלות למודעות כמה שיותר פרטים שנוגעים לעניין. מידע הוא כח, ועוזר ליצור מפה ותוכנית פעולה.

כלומר לפני שדופקים את הראש בקיר כדאי להתבונן אולי יש שם דלת (עם מפתח...), שלט מכוון, סימני אזהרה למה לא כדאי, ואולי הוא נמוך ואפשר לטפס מעליו.
השיטה של עירית לוי ביד רכה עובדת יפה על ידי שאלות ותשומת לב למה שעולה, בדיוק כמו פנס שמאיר פינות אפילות בשביל למצוא שם קצוות חוט ומעברים סודיים.

• אחר כך אפשר לנסות. באופן כללי מה שעובד לנו טוב כדאי להמשיך בו, ואם זה קצת תקוע אפשר לנסות קצת יותר.

• מגיע שלב שאנחנו מנסים עוד ועוד ממה שעבד פעם, אבל כיום זה כבר לא עובד. כדאי לחזור לשלב ההתבוננות ואז לנסות כיוון אחר.

• ברפואה סינית מנסים לפתוח תקיעות על ידי הבנת התבנית הכללית, ואז פתיחת המחסום, והזרמה (דיקור, צמחים, תזונה, עיסוי (טווינא), וצ׳י קונג(תנועה)).

• תנועה יכולה להיווצר גם על ידי עשיה (כמו היציאה לסיבוב אופניים בפוסט של קרן שמש צהובה), שינוי מתמשך נוצר על ידי תחזוק התנועה.

• הרבה אנשים רוצים שינוי, אבל בלי לטרוח לשנות. מוכר? להבריא, אבל בלי לשנות את התזונה, לחיות בהרמוניה, אבל שהבן-זוג יתנהג אחרת... לרוב זה לא הולך.

אז אם אני מתמקדת רגע בצ׳י קונג:

• התרגול בקבוצה הוא בעצם הרבה שיעורים פרטיים שקורים באותו מקום. לכל מתרגל יש את הצורך שלו, ומורה טוב נותן לכל אחד את ההתיחסות המתאימה (אפילו בלי מילים ובלי להצביע על דבר ספציפי).

אין לאפשר לתלמיד אחד ׳לתקן׳ תלמיד אחר. הביקורת הורסת. ראיתי תלמידים שסופסוף התחילו במחקר פנימי של תנועה ונשימה, ואז תלמיד ניגש אליהם בשביל לתקן זוית של כף היד. ממש מיותר ומפריע.

• סוגי נשימה שונים (ויש הרבה), מאפשרים תנועה ומקצב שונה, לחץ שחרור ועיסוי שונים של האיברים הפנימיים, כולל השפעה על המערכת הפרה-סמפטטית (הלא נשלטת) של הגוף.

• התנועה העדינה והקשובה של הגוף, שימוש ב׳ספירליות׳ של רקמת החיבור, התנועה הבלתי נראית (מהרגלים, מהמרכז) שהיא מקור התנועה הנראית, התנועות המעגליות במפרקים השונים, ועוד מפתחות כאלה, הם המאפשרים פעילות ותנועה ששונות במובהק ממה שאנחנו עושים באופן רגיל, והם שיוצרים את השינוי.

• החיבור של התנועה עם ההתבוננות המודעת מיצרים מרחב מוגן מעודף העלאת גירה מוחית. זה עוזר לחסוך בכוחות נפש, ולהתחזק מהבחינה הרגשית (והרוחנית? אני לא אוהבת את המילה הזאת).

בקיצור זו מדיטציה (התבוננות) בתנועה, או בתנוחה (מהמלה ׳לנוח׳!!!) לומדים איך לנוח בתנוחות עמידה, איך לשחרר ולהרפות בשביל לאפשר עמידה ממושכת.
למצוא את הכח הפנימי שנשען על מבנה (שלד ורקמת חיבור) ולא על פעולת שרירים שהיא יחסית חיצונית, ומוגבלת בזמן, יחד עם התמקדות בכאן ועכשיו.

כדאי לשים לב שלפעמים אין תנועה כי פשוט אין מה שיזרום, ואז לפני ההנעה צריך למלא: שינה, תזונה, אויר.
כשיש מה להזרים אפשר לעבור לשלב פתיחת התקיעויות.

[יולי_קו]

אני רוצה להוסיף שלמידה יכולה ליצור תנועה.

צבירת ידע יכולה לבוא במקום תנועה.

[בשמת_א*]

כותבת גם פה, שכתבת נפלא. ממש טקסט מכונן.

[קרן_שמש_צהובה*]

כתבת נפלא. ממש טקסט מכונן
גמאני חושבת כך

האהבתי את הפשטות סטייל אליעזר והגזר השלובות ברצינות קיומית ומדברות על דברים שבאמת קורים לכולנו
הניסוח מספיק מכליל כדי שיתאים למגוון היבטיםף אבל גם מספיק ממוקד כדי שיהיה אפשר להתקדם בעזרתו
ממש מאיר עיניים
תודה
@}

[יולי_קו]

תודה.
במיוחד תודה על השאלה.

עולה השאלה איך אפשר לנשום נכון. מהי נשימה נכונה.
אני חושבת שאין נוסחה אחידה.

אבל...
ברוב סוגי הצ׳י קונג שאני מכירה מעדיפים שאיפה מהאף ונשיפה מהאף.
במצבי עודף ולפעמים גם כאמצעי זהירות (יתר לחץ דם, צורך ב׳הרגעת אש הלב׳) יש העדפה לנשיפת ה׳אש׳ מהפה.
לפעמים הנשיפה היא ספציפית ומערבת בנוסף לסוג הנשיפה גם מיקום מיוחד של הלשון.

לפעמים הנשימה בודהיסטית (נשימת בטן-הבטן מתרחבת בנשיפה), ולפעמים היא טאואיסטית (הבטן נכנסת בשאיפה- נשימה פרדוקסלית). יש עוד סוגים, תלוי במתרגל, בתרגיל ועוד.
לרוב הנטיה היא לאפשר נשימה עמוקה, שקטה, רגועה וארוכה.
באופן מפתיע יש תרגולים שבהם הנשימה היא רדודה ורעשנית (הצעידות של גואו לין).

יש עוד.

יש חשיבות לתנוחה, למצב הגב (פתיחת שער החיים בגב התחתון), להתמקדות.

הנשימה עצמה עוזרת להתחבר להווה, למציאות. לגוף. למה שיש.

אני מאמינה שעדיף ללמוד את כל זה עם מורה ולא מספר.

[אופיר*]

יוליקו,
מה שכתבת על נשימה, מתייחס לנשימה בזמן תרגול? לא לנשימה הטבעית האוטומטית ביומיום?

[בשמת_א*]

הצעידות של גואו לין
מוסיפה שמדובר בהליכת צ'י קונג מיוחדת לריפוי סרטן, שמורכבת משתי שאיפות ונשיפה (שאיפה שאיפה נשיפה, שאיפה שאיפה נשיפה) תוך כדי צעידה עם הנעת הידיים ופיתול הגוף בצורה מיוחדת. מבוססת לא רק על המסורת של הרפואה הסינית אלא גם על התובנה שסרטן מת מחמצן, חי על גלוקוז. כמה שיותר חמצן, ככה פחות סרטן.

מתייחס לנשימה בזמן תרגול? לא לנשימה הטבעית האוטומטית ביומיום?
גם וגם.
רובנו נושמים נשימה רדודה ושטחית ביומיום, כיוון שהיציבה שלנו פגומה והחיבור שלנו לגוף פחחחחח והרעיון הוא שנכניס את הנשימה בהתחלה דרך התירגול הממוקד (כשמתרגלים צ'י קונג) אבל זה אמור לזלוג ולהפוך להיות חלק מהחיים.
אחד הדברים ששמתי לב אליו ככל שאני מתקדמת בתהליך שלי, הוא שאני מפסיקה לנשום כל הזמן. אני אשכרה "נחה מלנשום" 0-: שוכחת לנשום. עוצרת. וכשחוזרת, נושמת נשימה רדודה. לא ממלאת את הגוף באוויר.
זה הולך ומשתפר. הנשימה הופכת להיות יותר ויותר חלק ממני וזה חלק מהתהליך של החזרה שלי לגוף. שאני מתחילה להיות מודעת לנשימה שלי ולהפסקות הנשימה שלי.

כשאני ביציבה נכונה, כל האיברים במקום, הגוף מתחיל לנשום נשימות עמוקות, ארוכות ורגועות בעצמו. כשזה קורה זה פשוט, מפוצץ את המוח (-: אני לא צריכה להתאמץ לזכור לנשום, הגוף נושם לי, בעצמו! ואפילו מתמיד בזה כמה דקות! (אני קצת מתלוצצת על חשבוני, כמובן, כי זה הרי בעצם אמור להתמיד 24/7 P-: ).

[יולי_קו]

בשמת,

נכנסתי לכתוב שאלו נשימות בתרגול, ושעם הזמן זה ׳זולג׳ לחיים. ניסחת מאוד יפה.

התרגול המובדל מתבצע בזמן ביצוע התרגילים, אבל משפיע במשך הזמן על הנשימה בשאר הזמן.

אוסיף עוד שנשימה טובה מעסה עיסוי מתמיד את האיברים הפנימיים (כולל כליות, טחול, מעיים למיניהם, ולמטה מזה), ועוזרת לשמור על פרינאום פעיל ובעל טונוס.

הכרת הנשימה על צורותיה השונות עוזר לבחור (בלי מאמץ) איך לנשום בשביל לחזק, לשמור על הפרינאום לפני תנועה מאומצת, להרגיע לפני שינה, ועוד.

יום טוב!

[יולי_קו]

יש, בגדול, שתי גישות שאני מכירה לנשימה בזמן תרגול:

• הראשונה היא נשימה מונחית, מכוונת (בתנועה הזאת לשאוף, בתנועה הבאה לנשוף וכד׳). הנשימה מסונכרנת עם התנועות.

• השניה היא העדפת נשימה חופשית ללא הנחיה, לפי האינסטינקט, בכל רגע.

אני מצאתי (אולי מצאו לפני, אבל לא נתקלתי) בדרך שלישית, דרך האמצע, דרך הזהב: לנשום באופן חופשי (לפעמים עם העדפה קלילה להארכת הנשימה, אבל לא מחוייב), עם סינכרון התנועות אל הנשימה.
לדוגמא: אם היד עולה מעל הראש בשאיפה, והתנועה איטית מדי לשאיפה אחת למתרגל הספציפי, המתרגל הזה יכול לשאוף ולנשוף יותר מפעם אחת, ולסיים את התנועה בשאיפה. זה מאפשר תרגול יותר קשוב ונוכח לצרכי הגוף יחד עם יתרונות התרגול המסונכרן.

[אופיר*]

תודה בשמת ויוליקו,
מענין מאוד

[בעדינות*]

תודה על כל ההסברים.

[יולי_קו]

בשמת,

ראיתי סרטון ביוטיוב עם MINGTONG מדגים זיננג צ׳יקונג. הוא מתרגל ומסביר מאוד יפה.

https://www.youtube.com/watch?v=ZgRsoPlYHvY

אני מתלבטת אם ללמד את הסדרה היפיפיה הזאת, (שהיא מאוד פנימית, עדינה, ומרפאה), באחת מהקבוצות שלי בשנה הקרובה.

[בשמת_א*]

אם למדת אותה לעומק, אולי כן. בסרטון הזה רואים את הסדרה בלי ההקדמות. Lift Qi Up Pour Qi down

[יולי_קו]

הנה מגיע האביב!

זה הזמן לניקוי אביב. בתרבויות רבות יש מנהגי ניקוי והתחדשות בעונה הזאת, לאחר ההתכנסות והסטטיות היחסית שאופייניות לחורף (למי שלא מבלה בחופשת סקי ).

בצ׳י קונג יש סדרות רבות שעוסקות בניקוי ובהזנה: פינוי האשפה שהצטברה בגוף ובנפש, והזנה בחיוניות ובכחות מהטבע.

מי שמכיר- זוהי הזמנה לתרגול!

אם אינכם מכירים, הנה תרגיל פשוט, בקיצור:
עמידה נינוחה, הראש שואף למעלה, הרגלים מקורקעות (לא נורא אם לא הכל ברור, עם התרגול הדברים מתבררים, ואם לא- מומלץ להצטרף לשיעור שבועי עם מורה).
שאיפה- הידים עולות ועוצרות ליד בית החזה, כפות לכיוון הלב.
בנשיפה- הידים דוחפות (בעדינות וברכות) קדימה, כלפי חוץ, את כל מה שמיותר (אויר משומש, רעיונות משומשים, רגשות מעופשים...). כל המפרקים נשארים משוחררים (לא לנעול מרפקים, או מפרקי כף יד).
בשאיפה- כפות הידיים אוספות לכיוון הגוף/הלב, את כל הטוב שבעולם שמתאים לנו ברגע זה.
חוזרים על התנועה הזאת כמה פעמים שרק רוצים, ובסוף נושפים, תוך כדי הורדת כפות הידים לצידי הגוף.
לסיום אפשר (מי שמכיר) לסגור את מרידיאן החגורה, ולהשאר במנוחה עם הידיים מונחות מעל/מתחת לטבור.

נעשה טוב לעצמנו בפינוי חפצים שהפכו למיותרים לנו. הם ישמשו אחרים טוב יותר מאשר כשהם מצטברים בערימות מאובקות אצלנו. לנו יהיה יותר חלל לנשום בו, יותר ׳נקי בעיניים, וקל לתפעול.

שתפו בבקשה: איזה תרגיל פשוט אתם מכירים לניקוי והזנה? ( צ׳י קונג/ יוגה/....).

ניקוי אביב טוב ודינאמי!

[בשמת_א*]

תודה! איזה רעיון כיפי (-:

[אנונימי]

מאיך שאני מבינה את זה (וכן מעניין אותי מה יש לך או לאלי לומר):

קודם כל ההתמקדות בתחושה הגופנית ובתנועה בכף היד מעביר את המיקוד פנימה, לגוף, להבדיל מהמיקוד החוצה, למחשב בפרט, או באופן כללי החוצה, שקורה הרבה בתרבות שלנו, ומסיט אותנו ממודעות לעצמנו. זה פועל טוב במיוחד אם התרגיל לא פשוט לביצוע (חדש/ מסובך/ המתרגל צעיר בתרגול- מתרגלים ותיקים מגיעים ליכולת התמקדות בתרגילים המוכרים, וכך הם מגיעים לתובנות עמוקות).

בכף היד מסתיימים לפי הר׳ הסינית 6 מרידיאנים, אבל לפי השיאצו של מסונגה (שהוא עיסוי לחיצות ומתיחות יפני- כלי ריפויי מדהים) כל המרידיאנים עוברים גם בכף היד, ככה שבעצם התעמלות כפות הידיים יוצרת תנועה של חיות (ויטאליות, צ׳י) שזורמת בכל הגוף, ומשפיעה לעומק גם על האיברים הפנימיים.

בנוסף- אחד מסממני הנעורים הוא הרצון ללמוד, להרחיב אופקים (מה שמאפיין זיקנה זה צמצום האופקים- עניין, טווח תנועה, מרחב גאוגרפי). פה יש תרגיל שהוא לא בהכרח קל לביצוע. עצם הרצון להתמודד עם תרגיל כזה, ללמוד לבצע אותו, בהתחלה בצורה בינונית, ולהשתפר בביצוע בהדרגה עם התרגול, זה תהליך שיוצר קשרים חדשים במח, כלומר גורם לתהליך הפוך מהזדקנות. מבחינה זו גם לימוד שפות, הצטרפות לקורסי העשרה, לימוד של ריקוד/ תנועה- כל אלו יעשו עבודה טובה בהגברת / שמירת הרעננות והחיות.

וחוץ מזה- ממבחינה מכאנית יש פה הפעלה של כף היד וחלקיה השונים בכיוונים מגוונים- מה שמסכך ו׳משמן׳ את מפרקי כף היד, ועוזר לה לשמור על טווח תנועה מעבר להחזקת העכבר רגילה.

זה מה שקופץ לי בשלוף.

מקווה שלא דיברתי פה יותר מידי ב׳סינית׳.אפשר לשאול אם לא ברור.

[בלבוסטה*]

מעניין.
אני אנסה!
תודה על ההסבר המפורט של שתיכן, אני מאוד מעריכה את האכפתיות.
אנסה כשאנחנו לבד.

[אנונימי]

שמחה שהיה ברור.

מוסיפה עוד משהו- בשיטות טיפול רבות עיקרון חשוב הוא עיקרון ההשתקפות: הגוף ׳משתקף׳ בחלק אחד שלו. למשל ברפלקסולוגיה (=השתקפות) מטפלים בכף הרגל, ודרכה משפיעים על איזורי מרוחקים בגוף. באותו אופן עיסוי ודיקור האוזן משפיע על הגוף כולו. גם טיפול בכף היד פועל על הגוף באופן דומה.

[בשמת_א‏*]

תודה תודה יולי קו על ההסברים המפורטים, ותודה שנזכרת גם בעקרון ההשתקפות (שאצלי היה הראשון שחשבתי עליו, אבל זה מפני שבעברי עברתי הכשרה בסיסית בשיטת אבי גרינברג וברפלקסולוגיה הוליסטית).
לכן, בלבוסטה, ממש שווה.
אתמול תירגלתי עם הסרטון בעצמי וראיתי שהתירגול עצמו פחות משלוש דקות...

[אנונימי]

זה יהיה בסדר מצדכן אם אעתיק את הדיון הקטן הזה לדף של הצ׳י קונג?

[בשמת_א*]

במסגרת מסע הריפוי שלי, אני "מחשבת מסלול מחדש" לעתים מאוד קרובות.
הרבה פעמים, זה הפחד שמרים ראש וגורם לי להעלות את השאלות: בשמת, מה לדעתך קורה? מה מפריע לך? מה גורם לזה, לדעתך? איך היית רוצה לטפל בזה?
אז לפני כמה שבועות החלטתי להציב יעד שאפתני, לאחר כמה חודשים מאוד קשים: לחזור לתרגל צ'י קונג יום יום.
כבר בראשית 2016, כמה חודשים אחרי שהכרתי את הצ'י קונג, גיליתי את היתרון המשמעותי של התירגול היומיומי. לא סתם כל המורים שלי לצ'י קונג מדגישים את זה.
הבעיה היתה, שבשנה שהסתיימה לה שלשום, הייתי במצבים פיזיים כל כך קשים שלא איפשרו תירגול בכלל. ו"מצב שלולית" זה מצב שמאוד קשה להתרומם ממנו לבד, אפילו שאני צאצאית ידועה של הברון מינכהאוזן P-:
אז הצבתי לעצמי יעד - לחזור לתרגל כל יום. יחד עם היעד החדש, גם הבנתי שאני בדיאלוג חדש לגמרי עם הגוף, מבינה לעומק את החולשה הפיזית העמוקה, ולא מתכוונת לחזור על הטעות של לקפוץ גבוה מדי מהר מדי. בחרתי להוסיף תירגול מאוד עדין שמתבצע בשכיבה על הגב, בגדול רק ברגליים (תרומה מינימליסטית של הידיים) ושאני זוכרת בעל פה. אפשר לעשות אותו יחסית מהר (בחמש-עשר דקות בשתי הרגליים) או להתעכב כמה שרוצים בכל תנוחה. הוא נקרא "פתיחת 12 המרידיאנים בשכיבה".
המטרה בתרגיל, אפוא, היתה לעודד זרימה ופתיחת חסימות.
מבחינה פיזיותרפיסטית, התרגיל עובד על מפרק הירך ושרירי הפסואס, וגם זה מחזק את הבסיס ובונה לי את החזרה לתנועתיות מלאה.
אחר כך הוספתי את תרגיל האצבעות שהמלצתי עליו בכמה דפים
https://www.youtube.com/watch?v=ndRaMxflc9Q
עוד תרגיל מינימליסטי: 3 וחצי דקות של תירגול קטן, פשוט מאוד, רק בכפות הידיים. בישיבה.

כעבור 4 ימים של תירגול, נעלמו הכאבים שמלווים אותי כבר כמה חודשים (הכאבים הלכו ופחתו בחודשים האחרונים הודות לדיקור הסיני המשובח שלי ושאר הדברים שאני עושה, אבל עדיין נשארה רמה קבועה נמוכה של כאב מציק נון סטופ).
כבר כמעט 3 שבועות של תירגול מינימליסטי אך יומיומי, בלי לפספס אף יום, ורמת הכאב אפסית כמעט כל הזמן. אני כמעט שוכחת שיש שם סרטן, הרבה פעמים.
אני גם מרגישה הרבה פחות "שלולית", מרגישה שאני מתחזקת פיזית באופן עקבי.

וכל זה? מתירגול ממש זעיר, פשוט וקצר.
אז אמהות עסוקות: תתחילו ב-3.5 דקות של תירגול אצבעות ליום. זה מספיק בשביל להתניע שינוי לטובה בכל הגוף

[פלוני_אלמונית*]

האם יש סרטון של תרגיל ה "פתיחת 12 המרידיאנים בשכיבה" ?

[בשמת_א*]

חיפשתי הרבה, ולא מצאתי.
האמת, אני מתכננת להסריט את התרגיל בעצמי כשאמצא מישהי לצלם אותי.
ביקשתי מהמורה שלי שישים ביוטיוב את התירגול שהוא מדריך - אפילו את הגירסה הקצרה של 10 דקות בלבד. נראה לי שעד שהוא יגיע לזה (-: אני כבר אשים איזה סרטון D-:

[פלוני_אלמונית*]

נראה לי שעד שהוא יגיע לזה happy אני כבר אשים איזה סרטון

מקווה שתוכלי

[תמרוש_רוש]

אוח, בשמת! איו חדשות נפלאות!!
נמסתי לגמרי. הפכת אותי לשלולית!
(זמנית )

[אופיר*]

מישהי יכולה להמליץ על מורה טוב לתרגול ג'י קונג בת"א, עדיף לב העיר. אני מחפשת קבוצה +מורה . לא תרגול מול האינטרנט. אין לי ניסיון

[בשמת_א*]

א. לא חייבים בכלל ניסיון כדי לתרגל מול האינטרנט כשאת מתרגלת עם מורה טוב (למשל, למורה שלי אלי יש קורס אינטרנטי מעולה וכמובן המון סרטוני חינם ביוטיוב שלא דורשים שום ניסיון ושום ידע מוקדם).
ב. לא כל מורה לצ'י קונג הוא מורה טוב... (לצערי).
ג. בימי שישי בבוקר בפארק הירקון, מול רח' קוסובסקי 46 וליד, יש יותר מקבוצה אחת שמתרגלת צ'י קונג. למשל את יכולה להגיע לתירגול חינם עם נירה רבינוביץ'. זו התחלה לא רעה, להתנסות בסוג מסוים של צ'י קונג עם הדרכה מעולה.

[אופיר*]

בשמת את יודעת באיזה שעה זה ביום שישי בפארק עם נירה?

[בשמת_א*]

בדרך כלל בשמונה וחצי בבוקר. כשמגיעים אפשר לבקש להירשם לעידכונים שלה.

בדיוק קיבלתי עידכון שהיא לא תהיה מחר.
מעתיקה לך, בסוף העידכון יש המייל של נירה ואפשר לכתוב לה כדי לבקש להירשם לעידכונים:

שנה טובה חברים!
לא יתקיימו שיעורים בפארק בשישי הקרוב וגם לא בשניים שאחריו, אני עם המורה שלי ברטריט בחו"ל. נחזור לפארק ביום שישי 1/11.
מקוה לראות את כולכם ולהעביר לכם תרגול עמוק ונעים.
ובכן:
לא יתקימו החודש שיעורים בפארק
צ'י קונג עם נירה רבינוביץ' ביום שישי 1.11.19 בפארק הירקון מול רח' קוסובסקי 46 בצל העצים היפים
בשעה 08:30.
להתראות נירה שלכם.

[אופיר*]

תןדה

[בשמת_א*]

אופס, כמה מוזר, העתקתי גם את כתובת המייל אבל זה לא מופיע פה 0-:

[בשמת_א*]

[email protected]

[בשמת_א*]

יולי קו, איפה היתה לנו השיחה על "איך תירגול האצבעות עובד למעשה על כל הגוף"? לא זוכרת באיזה דף זה היה וחשבתי שהעתקת את דברייך לדף הזה אבל הם לא נמצאים כאן.

[יולי_קו]

הנה אני מעתיקה את השיחה שהתנהלה בבלוג של בלבוסטה, בעקבות שיתוף שלה על עייפות על ושחיקה עצומה וחוסר בכחות לעשות משהו על מנת לצאת מהבוץ.

[נדב*]

מורה לצ'י קונג מומלץ בערבה, משהו מכיר, עדיף לחוג לא לשיעור פרטי?

[אילה_גרייצר*]

שלום לכולן, אני מזמינה נשים לשמוע ולהכיר את הצ''י קונג הייחודי לבריאות נשים, שיטה עתיקה שתירגלו דורות רבות של נשים בסין, והגיעה גם אלינו.
השנה אני פותחת את הקורס השנתי ללימוד מעמיק של התנועות לבריאות נשים בשיטת הצ'י קונג הייחודי לנשים בשני מקומות - גם בתל אביב וגם בנווה שלום (ליד מודיעין).
הקורס מתאים לכל אישה וגם למטפלות. אז אם את רוצה לקבל עוד פרטים, בבקשה תיכנסי לדף הקורס באתר שלי, וגם אשמח לראות אותך ביום הפתוח.
מוזמנת לכתוב לי או להתקשר אלי בכל שאלה.
אילה 050-726-1555
https://www.ayalachikong.co.il/teachers-training

[יולי_קו]

אני באתגר מתמשך:
מאה ימים ברצף של תירגול צ׳י קונג, שכולל הפעם חצי שעה של מדיטציה בישיבה ועשרים דקות עמידה סטטית ׳עץ׳. אני עכשיו ביום השבעים.
בהצלחה לכולנו באתגרים שאנחנו מזמנים לעצמנו!

תיראו איך הכל משתנה!
פעם לא יכולתי בכלל לשבת ולמדוט. פשוט הייתי חייבת לקום בשביל לא להשתגע. גם כשמאוד רציתי. כלומר- בקורסים כן הצלחתי, אבל לא בעצמי באופן יומיומי. כיום זה משהו שנעים לי להתחיל איתו את היום.

ולעמוד בתנוחה זה דבר מעניין ומאתגר, ואני לומדת המון על עצמי דרך זה (פיזית ונפשית). מה שחשוב זה לקבל הנחיה, ומדי פעם משובים, כי דרך עמידה נכונה יש שיפור ביציבה והזנה מעולה של הגוף והנפש בחיוניות, ומצד שני עמידה גרועה יכולה להזיק לאורך זמן. מה שמעניין הוא שהקושי הפיזי מתמעט מאוד עם הניסיון (הגוף לא מתאמץ, הוא למד להרפות ולנוח בתנוחה). כלומר האתגר והלמידה הם בעיקר במישור נפשי ורגשי.

אההה... מי אמר שקל לי זה ממש לא פשוט, ויש המון למידה סביב זה.
דוגמאות:

תירגול דבר ראשון בבוקר? במשך היום? לתרגל בערב לפני השינה? לפצל לשתי פעמים?....
מה עושים כשמממש עייפים, כשלא מתחשק, כשמישהו צריך אותי באמצע,...
תשומת לב לגוף שמשתנה (ממש פיזית מבחינת הרפיה, שיווי משקל, חלוקת משקל בין הרגלים, זקיפות, זרועות שמתרווחות ומשתחררות, גו שמתארך), לתחושת הזמן שמשתנה, למודעות שמשתנה, ועוד ועוד.
זו הזדמנות להכיל כל רגש, לרכך את המסביב (שרירים), ולהתרווח על המרכז (שלד).
לפתח חמלה וסבלנות לעצמי: יום אסל יום בסל- לפעמים אין ריכוז ואין סבלנות, וגם עם זה נמצאים. גם זה תרגול.

ומה שלומכן/ם? איפה המגילה הזאת פוגשת אתכן/ם?

[יולי_קו]

יום 97 לאתגר.

כמו עם גיל ועם תאריך יום הולדת: האם המספר באמת חשוב?
האין כל יום בעצם עומד בפני עצמו? וכך כל רגע ורגע? האם 97 יותר חשוב מ-96 או מ-3?

האם להגיע ל-100 ימים יגרום לי להפסיק לתרגל כי האתגר נגמר?

האם האתגר עצמו גורם לנוקשות וקיבעון? ואולי הוא מסגרת שתורמת להתמדה והעמקה? ושמא גם וגם?

הולכת למדוט
לילה טוב.