האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
אני גם חושבת שטיפול אחד על אחד בגיל הזה כבר לא מספיק. לא לכל ילד ובטח לא לילד יחיד. כשיש הרבה ילדים בבית זה אחרת.
לא צריך גן רגיל - אני בהחלט הייתי הולכת על הפתרון של הבית לקהילה בליווי בייביסיטר, למרות הקשיים הלוגיסטיים. אולי אפילו תנסי לעשות איזה ברטר אמהות? שאמא אחרת תקח אותו לשם בלעדייך, וביום אחר את תקחי את הילד שלה? ממילא במקום עצמו לא צריך להתעסק עם הילד כמעט בכלל, והילד שלך הוא לא מהסוג שעלול לעשות "ויברח" דרך הדלת האחורית (להבדיל מילדים מסוימים שאני מכירה ).
אני התחלתי לקחת את הילד שלי למעין "גן עם אמא" (קבוצת משחק). בינתיים אני הולכת לשם איתו או שולחת אותו עם בייביסיטר פעם-פעמיים בשבוע ואני רואה שזה הרבה יותר טוב בשבילו מאשר להיות לבד אתי או עם סבתא או בייביסיטר (גם אצלי אלה שתי האלטרנטיבות העיקריות). שם באמת אין מרכוז. הילדים מעסיקים את עצמם בעצמם רוב הזמן. מענין להם, הם מחקים זה את זה, משחקים ביחד. תענוג. אם כבר צריך להפרד מהילד, זה בעיני הפתרון האידאלי בגיל הזה (במינון סביר- בעיני פעמיים בשבוע זה די והותר).
גם אני בעד איזה סוג של גן הורים. נסי לראות אם יש אמהות בקבוצה שלכן, שאתן יכולות לעשות סידור, שהילדים יהיו יום אחד תחת השגחתך ויום אחר תחת השגחתה. אבל באופן קבוע - ראשון-שני את, נניח, ושלישי-רביעי היא, או משהו כזה.
גם אנחנו במחפשים... בת ארבע וחודשיים, גרים בגבעתיים. (יצא חרוז (-:)
ניסינו להקים גן "אחר" - קטן, מחבק, מטפח. היו לנו בעיות למצוא מבנה של קבע, ולאחר חודשיים הגן המקסים שלנו התפרק. כבר שלושה שבועות שאנחנו בבית, ולא מסתמן שום פתרון באופק.
הגנים הסטנדרטיים שראיתי כאן באזור - לא באים בחשבון. (יותר מדי ילדים על מעט מדי מבוגרים, שבלוניות שלא משאירה מקום לדמיון וליצירתיות, יותר מדי דגש על תוצרים שייראו יפים להורים במקום על הנאה של הילדים, וכן הלאה. עצוב).
חינוך ביתי "מלא" - קשה. גם מכיוון שאני עובדת (אמנם בשעות גמישות, אבל עדיין צריכה זמן לעבודה וגם קצת מרחב נשימה לעצמי). בנוסף, אני לא נוהגת, כך שקשה לי מאוד להתנייד למפגשים במקומות מרוחקים.
אני מחפשת איזשהו פתרון ביניים - זה יכול להיות גן לכמה שעות ביום, או רק לפעמיים-שלוש בשבוע, או התארגנות של כמה משפחות עם ילדים בגיל דומה (אבל לא במתכונת של "גן הורים", אלא עם גננת / דמות מטפלת קבועה), או כל פתרון יצירתי אחר.
יכול להיות בגבעתיים, רמת-גן, תל-אביב. כל מקום שהוא במרחק נסיעה של מקסימום חצי שעה באוטובוס אחד.
אשמח לרעיונות, טיפים, מחשבות...
גם אנחנו במחפשים... בת ארבע וחודשיים, גרים בגבעתיים. (יצא חרוז (-:)
ניסינו להקים גן "אחר" - קטן, מחבק, מטפח. היו לנו בעיות למצוא מבנה של קבע, ולאחר חודשיים הגן המקסים שלנו התפרק. כבר שלושה שבועות שאנחנו בבית, ולא מסתמן שום פתרון באופק.
הגנים הסטנדרטיים שראיתי כאן באזור - לא באים בחשבון. (יותר מדי ילדים על מעט מדי מבוגרים, שבלוניות שלא משאירה מקום לדמיון וליצירתיות, יותר מדי דגש על תוצרים שייראו יפים להורים במקום על הנאה של הילדים, וכן הלאה. עצוב).
חינוך ביתי "מלא" - קשה. גם מכיוון שאני עובדת (אמנם בשעות גמישות, אבל עדיין צריכה זמן לעבודה וגם קצת מרחב נשימה לעצמי). בנוסף, אני לא נוהגת, כך שקשה לי מאוד להתנייד למפגשים במקומות מרוחקים.
אני מחפשת איזשהו פתרון ביניים - זה יכול להיות גן לכמה שעות ביום, או רק לפעמיים-שלוש בשבוע, או התארגנות של כמה משפחות עם ילדים בגיל דומה (אבל לא במתכונת של "גן הורים", אלא עם גננת / דמות מטפלת קבועה), או כל פתרון יצירתי אחר.
יכול להיות בגבעתיים, רמת-גן, תל-אביב. כל מקום שהוא במרחק נסיעה של מקסימום חצי שעה באוטובוס אחד.
אשמח לרעיונות, טיפים, מחשבות...
כדאי להסתכל על סך הצרכים שלכם. מה היית רוצה להוסיף לחיים שלו? יותר ילדים?יותר שקט? עוד 3 ילדים? עוד 20 ילדים?עוד טיולים?בעלי חיים? סביבה חדשה לגמרי? פיתרון גמיש? פתרון של מסגרת יותר מובנית? דמות מבוגרת?דמות צעירה? אולי זוג שמטפל?אשה?גבר?
הנה עברו כמעט שנתיים ואני שוב באותו המקום. מוצקו בן 4, כבר הולך לגן 5 ימים בשבוע, בינתיים יש לו אח חדש, ואני מרגישה שמוצקו לא נמצא מספיק עם אמא. מצד אחד הוא נהנה בגן ומתחיל להשתחרר ולשחק בחופשיות עם הילדים. ומצד שני בבקרים הוא לא רוצה ללכת לשם. אני שונאת לגרור אותו החוצה בבוקר. מצד שני קשה לי עם שניהם לבד יום שלם.
בית הקהילה כבר לא קיים, אין כמעט מפגשים לבני הגיל הזה (לא שיש לי כוח לרוץ יותר למפגשים). סבתא עדיין עוזרת, שתהיה בריאה. לי יש פחות עבודה וכמעט אין זמן פנוי (בגלל התינוק), וגם הרבה פחות כסף. הקלפים שוב נטרפים.
כדאי להסתכל על סך הצרכים שלכם. מה היית רוצה להוסיף לחיים שלו? יותר ילדים?יותר שקט? עוד 3 ילדים? עוד 20 ילדים?עוד טיולים?בעלי חיים? סביבה חדשה לגמרי? פיתרון גמיש? פתרון של מסגרת יותר מובנית? דמות מבוגרת?דמות צעירה? אולי זוג שמטפל?אשה?גבר?
הנה עברו כמעט שנתיים ואני שוב באותו המקום. מוצקו בן 4, כבר הולך לגן 5 ימים בשבוע, בינתיים יש לו אח חדש, ואני מרגישה שמוצקו לא נמצא מספיק עם אמא. מצד אחד הוא נהנה בגן ומתחיל להשתחרר ולשחק בחופשיות עם הילדים. ומצד שני בבקרים הוא לא רוצה ללכת לשם. אני שונאת לגרור אותו החוצה בבוקר. מצד שני קשה לי עם שניהם לבד יום שלם.
בית הקהילה כבר לא קיים, אין כמעט מפגשים לבני הגיל הזה (לא שיש לי כוח לרוץ יותר למפגשים). סבתא עדיין עוזרת, שתהיה בריאה. לי יש פחות עבודה וכמעט אין זמן פנוי (בגלל התינוק), וגם הרבה פחות כסף. הקלפים שוב נטרפים.
לפי מה שאני זוכרת, גן זה עד אחת-אחת וחצי, בהגדרה, זה שיש צהרונים זה נחמד אבל אילו אני לא עובדת בחוץ, אז ברור שבצהריים הולכים הביתה ויש יותר זמן אמא.
טבעי שלילד יש תקופות וימים שפחות רוצה ללכת לגן. זה יכול לקרות מכל סיבה שהיא ועל אחת ככמה וכמה כשיש אח קטן וחדש שנשאר בבית עם אמא. בקשר לזה: זה יעבור. אפשר להשאיר בבית מבחירה פעם בשבוע, יום קבוע או לא. ברור שאת זקוקה לזמן הזה בלעדיו וברור שזה לגיטימי. הכלה לא אומרת שאת חייבת לעשות מה שהוא מבקש, אפשר לחבק, להבין ולהגיד שבכל זאת הולכים לגן, זה לא סותר. אני לא אומרת עם הראש בקיר אבל עשית החלטה , לכי איתה, את לא יכולה לעמוד בשינוי נוסף כרגע.
אי אפשר בגלל כל משבר של הילד או שלך לשנות החלטות כאלה, לדעתי. אני מאד מאד ועוד פעם מאד בעד לתמוך בילד בקשיים עם זאת חושבת שגם יצמח מהקושי ושכולכם תתחזקו ותצמחו מהצורך שלו להתגבר ולגדול ולחיות עם מה שיש, שזה את מחליטה.
את לא אחראית על הרגשות שלו ולא יכולה לרצות אותו תמיד. היה לו טוב שם לפי סיפורייך עד הלידה, תני לו צ'אנס. אם היית אומרת שרע שם לפני כן הייתי אולי גורסת אחרת.
בחיאת הילד צריך קצת אויר מהבית, קצת חברים, קצת חיים.
לפי מה שאני זוכרת, גן זה עד אחת-אחת וחצי, בהגדרה, זה שיש צהרונים זה נחמד אבל אילו אני לא עובדת בחוץ, אז ברור שבצהריים הולכים הביתה ויש יותר זמן אמא.
טבעי שלילד יש תקופות וימים שפחות רוצה ללכת לגן. זה יכול לקרות מכל סיבה שהיא ועל אחת ככמה וכמה כשיש אח קטן וחדש שנשאר בבית עם אמא. בקשר לזה: זה יעבור. אפשר להשאיר בבית מבחירה פעם בשבוע, יום קבוע או לא. ברור שאת זקוקה לזמן הזה בלעדיו וברור שזה לגיטימי. הכלה לא אומרת שאת חייבת לעשות מה שהוא מבקש, אפשר לחבק, להבין ולהגיד שבכל זאת הולכים לגן, זה לא סותר. אני לא אומרת עם הראש בקיר אבל עשית החלטה , לכי איתה, את לא יכולה לעמוד בשינוי נוסף כרגע.
אי אפשר בגלל כל משבר של הילד או שלך לשנות החלטות כאלה, לדעתי. אני מאד מאד ועוד פעם מאד בעד לתמוך בילד בקשיים עם זאת חושבת שגם יצמח מהקושי ושכולכם תתחזקו ותצמחו מהצורך שלו להתגבר ולגדול ולחיות עם מה שיש, שזה את מחליטה.
את לא אחראית על הרגשות שלו ולא יכולה לרצות אותו תמיד. היה לו טוב שם לפי סיפורייך עד הלידה, תני לו צ'אנס. אם היית אומרת שרע שם לפני כן הייתי אולי גורסת אחרת.
בחיאת הילד צריך קצת אויר מהבית, קצת חברים, קצת חיים.
כן, גם אני מתגעגעת לזה הרבה. בכל זאת רק השנה היא התחילה עם 5 ימים וזה הבדל ענק לעומת קודם שהיה שבוע חלקי. בדיוק בשביל זה (גם בשביל שאני לא אתלבש עד מאוחר יחסית) אני עושה מדי פעם יום חופש מהגן. זה שאתם שם לא אומר שאסור להתאוורר, בלי אובססיביות. הם צריכים קצת מנוחה בעקר בתקופה כזו בלי שום חג עם חופש בצידו, ולו רק בשביל לא להזדרז בבוקר.
}:59):
גם אני בעד איזה סוג של גן הורים. נסי לראות אם יש אמהות בקבוצה שלכן, שאתן יכולות לעשות סידור, שהילדים יהיו יום אחד תחת השגחתך ויום אחר תחת השגחתה. אבל באופן קבוע - ראשון-שני את, נניח, ושלישי-רביעי היא, או משהו כזה.
כן, גם אני מתגעגעת לזה הרבה. בכל זאת רק השנה היא התחילה עם 5 ימים וזה הבדל ענק לעומת קודם שהיה שבוע חלקי. בדיוק בשביל זה (גם בשביל שאני לא אתלבש עד מאוחר יחסית) אני עושה מדי פעם יום חופש מהגן. זה שאתם שם לא אומר שאסור להתאוורר, בלי אובססיביות. הם צריכים קצת מנוחה בעקר בתקופה כזו בלי שום חג עם חופש בצידו, ולו רק בשביל לא להזדרז בבוקר.
אולי יוכל לעניין אתכן/ם- בעיני פתרון ביניים מקסים לחינוך ביתי, שעדיין ישאיר לי הרבה זמן עם הילדה שלי, והאי תהיה במסגרת אינטימית וביתית ולא בגן, אבל עם עוד ילדים. אמהות מארגנות מיני-משפחתון ביתי לגיל שנתיים עד ארבע
שתי אמהות לשלושה ילדים בבית בגיל שנתיים פלוס, מעוניינות לקחת מטפלת משותפת לצורך מפגש בין הילדים ופינוי זמן לאמהות, 4 פעמים בשבוע לחצי יום.
אנחנו מחפשות עוד ילד או שניים שיצטרפו אלינו.
המפגשים יהיו בצפון רחובות או בנס ציונה, ואולי נשתתף גם בפעילויות של החינוך הביתי. כך נספק גם קבוצת משחק לילדים וגם זמן פנוי לנו האמהות.
מתאים מאד לאמהות שעובדות מהבית, עצמאיות, סטודנטיות ולמי שמחפש אלטרנטיבה גמישה ואינטימית לגן.
ענת רז , מה שאת רוצה להקים זה משפחתון של 4-5 ילדים עם מטפלת אחת (!) שגם תגיע עם הילדים לפעילויות המאורגנות על ידי אמהות חינוך ביתי, המיועדות ל אמהות בחינוך ביתי. זו פשוט הצעה לניצול לרעה של מפגשי חינוך ביתי.
מה שאת רוצה להקים זה משפחתון של 4-5 ילדים עם מטפלת אחת (!)
נו, אז מה? ואם לאמא בחינוך ביתי היו 4-5 ילדים עם אמא אחת (!)? גם אז עליה להדיר רגליה ממפגשים בגלל שיש לה הרבה ילדים?
לא מבינה כל כך במה זה הצעה לניצול לרעה של מפגשי חינוך ביתי.
ענת,
אני לא מכירה אותך ואני לא יודעת כמה ילדים יש לך ואיזה גילאים.יכול להיות שיש לך ילדה אחת קטנה (מתחת גיל 5)?
אני כותבת פה מנסיוני ומהבנתי,את לא חייבת להתחבר לזה.
לפי דעתי , אין פיתרון ביניים.
אם למישהי חשוב להתפרנס , ואין שום ברירה אלא לעשות את זה עכשיו כשהילדים קטנים-זה שיקולים אישיים של כל אחד ואחת.
מה שמיוחד בעיני במפגשים של הח"ב זה העובדה שאף אחד לא חייב לבוא אליהם.
כל ילד היה שמח להתרוצץ לו בדשא /יער/גן שעושועים.לשחק לו ולהיות בחברה של ילדים בכל מני גילאים.
עכשיו השאלה:
האם אישה אחת יכולה להשגיח על 4-5 ילדים קטנים?(ילדים במשפחה זה אחרת, בגלל הפרש הגילאים, העזרה שיכולים הבוגרים להושיט ובגלל הניסיון שיש לאמא איתם).
האם זה לא הופך להיות נטל על אמהות אחרות שלא ביקשו להן עוד נטל?
ומה אם הילד קם 'על רגל שמאל'. היום הוא צריך להיות עם אמא בבית , לנוח ולהתפנק. אולי הוא חווה משבר, אולי מפתח מחלה.
אם הילד הזה יגיע למפגש , כי אמא שלו פשוט צריכה ללכת לאנשהו אחר ולא יהיה שום מענה על הצרכים שלו, יתכן שהוא יתחיל להתנהג בצורה שקשה להתמודד איתה.
ואותה אישה שמשגיחה לא יכולה לקחת אותו לחיבוק של שעה , כי יש לה עוד מחויבות, והיא לא יכולה להודיע לו שעכשיו ומיד היא חוזרת הביתה.(למרות שהוא הרביץ וחטף לאיזה ילד שסתם היה שם במקרה).
אני חושבת שאמהות בח"ב עוזרות המון אחת לשניה ובאמת שהילדים נמצאים פעם פה ופעם שם .
רק שלאמא 'מפה' ברור שכשהילד שלה צריך אותה -אז הוא צריך אותה.אי אפשר 'לצוות' (מלשון :צוות, כמו עבודת צוות)אותו למשפחה אחרת.
ויש גיל ויש גיל. וזה גם אישי לגבי כל ילד.
ומה אם הילד קם 'על רגל שמאל'. היום הוא צריך להיות עם אמא בבית , לנוח ולהתפנק. אולי הוא חווה משבר, אולי מפתח מחלה.
אולי ילד כזה דווקא כן ישאר בבית עם אמא?
דווקא כי הוא ב"פתרון ביניים" ולא במערכת מוסדרת וממוסדת.
אין לי כוונות לענות בשם ענת אבל אנשים, תפתחו קצת את הראש, לא הכול שחור ולבן
לא מבינה כל כך במה זה הצעה לניצול לרעה של מפגשי חינוך ביתי
לא ברור בעצם, אם יש כבר 4-5 ילדים יחד, יש להם חברה קבועה ועניין זה בזה, בשביל מה צריך להצטוות למפגש חינוך ביתי?
לא ברור בעצם, אם יש כבר 4-5 ילדים יחד, יש להם חברה קבועה ועניין זה בזה, בשביל מה צריך להצטוות למפגש חינוך ביתי?
אני לא מבינה את הרוחות בדף הזה.
אם הם רוצים להצטרף למפגש, למה לא?
למה שמישהו יקבע עבורם באיזה גיל הם צריכים להיות, כמה חברה בדיוק הם צריכים והאם הם במצב רוח מספיק טוב באותו יום כדי להגיע למפגש.
אם היתה עולה בעיה בשטח, מסוג הבעיות התאורטיות שהועלו פה, הייתי מבינה את הצורך בדיון,
אבל למה למישהו יש בעיה עם התאוריה?
בכל אופן המפגשים שענת מתכוונת אליהם הם פתוחים ונערכים במקום ציבורי וכל אחד יכול להגיע, מה הבעיה עם זה???
חינוך ביתי הוא לא בעיה, לכן אין לו פתרון.
נכון אבל נא לא להיתמם.
חינוך ביתי מעלה המון בעיות שצריך להתמודד איתן, בראש ובראשונה בעיית הפרנסה - רוב המשפחות לא יכולות לשרוד בקלות עם משכורת אחת.
אני חושבת שדי ברור שהפתרון מתייחס לבעיות הקיום והדרך של ההורים ולא לרעיון החינוך ביתי כשלעצמו.
חינוך ביתי מעלה המון בעיות שצריך להתמודד איתן,
זה החיים, לא החינוך הביתי.
החיים מעלים המון בעיות שצריך להתמודד איתם.
חינוך ביתי זה דרך חיים שלא מעלה או מורידה מבחינת ההתמודדות או מבחינת הבעיות.
אם את בוחרת בחינוך ביתי שבו הילדים לא יוצאים למסגרות מחוץ לבית ואת מחפשת מסגרת שתאפשר לך לשלוח את הילדים מחוץ לבית בגלל שאת חושבת שאי אפשר לחיות בלי שתי משכורות, לכי לעבוד ותשכרי מטפלת שתטפל בילדייך, וגם זה חינוך ביתי.
היתממות היא הניסיון לבחור בדרך חינוך ביתי מבלי ללכת בדרך הזאת.
אותו דבר קורה עם מפגשי חינוך ביתי. במקום להיות מהנים, מתוך רצון ושמחה להיפגש, הם הופכים להיות הנושא, כולם מנסים לחנך את כולם, אז החינוך הביתי כבר הופך להיות שולי - העיקר הוא מי צודק כשעצם כולם צודקים.
הפתרון שמוצע כאן הוא גן ילדים למשפחות החינוך הביתי - פרדוקס נחמד.
זה לא חשוב אם את בורחת או רודפת, בכל מקרה את רצה. תעצרי רגע ותמצאי את הדרך שלך, אם היא חינוך ביתי את יכולה להסתדר עם משכורת אחת או במעט מאוד כסף. זה רק עניין של בחירה.
הפתרון שמוצע כאן הוא גן ילדים למשפחות החינוך הביתי - פרדוקס נחמד
מבלי להיכנס לויכוח על פתרון הביניים, אני לא מבינה מה הבעיה שילדי גן יצטרפו למפגש?
מבחינתי זה שהם באים למפגש על פני להיות בגן זה כבר טוב, גם להם, גם למפגש.
אני באמת לא מבינה - מה הבעיה?
יש קריטריונים שצריך לעמוד בהם?
יש הגדרה של חינוך ביתי שמי שלא עומד בה לא יכול להיות חלק מהחבורה?
ואם לא היו משתמשים במילים "חינוך ביתי" בהגדרה, זה משנה משהו?
הויכוח הוא סמנטי, אני מנסה להתייחס לפרקטיקה
(כנראה יש איזה צורך אנושי בסיסי להודיע לעצמך ולכל העולם שיש אמת אחת ויחידה, שיש דבר נכון אחד ויחיד ולהרגיש שאתה הוא זה שמחזיק בהם. כל דבר שנחווה כערעור על כך יכול לעורר אי שקט זה או אחר)
מפגשי חינוך ביתי אינו רק קביעת גן ציבורי שאליו מגיעים, אלא שהם כרוכים בארגון ויצירת תוכן. כמו כן, המפגש מבוסס על קיום קשב הורי לכל ילד, וכך מתאפשרת בו האוירה המיוחדת, הרגועה והמכבדת יותר מאשר היא מתקיימת בגן ילדים. כניסה של קבוצת פעוטות עם הגננת שלהם לתוך מפגש כזה תהיה כרוכה בהכרח בשינוי האוירה בו ובניצול ציני של עבודת האמהות המארגנות אותו.
לא סתם קוראים להם מפגשי חינוך ביתי, זה בגלל שהם מיועדים לילדי חינוך ביתי. להתעלם מזה ולהתייחס רק לכך שהם נערכים במקומות ציבוריים זו היתממות.
יש הגדרה של חינוך ביתי שמי שלא עומד בה לא יכול להיות חלק מהחבורה?
יש הגדרה לחינוך ביתי למרות שבכל מקרה החינוך ניתן מהבית.
בחירה בדרך החינוך הביתי משאירה את הלווי ההורי כיחידי וכעיקרי בחייו של הילד לפחות עד שהוא מתבגר והופך להיות עצמאי.
לא מטפלת, לא הורה אחר ולא מסגרת אחרת.
זה לא שאסור לילד חינוך ביתי להיפגש עם ילדים אחרים. אבל כשאת מארגנת מסגרת קבועה שבה לילד אין את אימו או אביו לידו ויש מישהו אחר שמטפל בו, זה בסדר גמור אבל זה לא חינוך ביתי במשמעות המקובלת.
לי באופן אישי בכלל לא אכפת אם יקימו גנים מיוחדים או בתי ספר מיוחדים או מסגרות נהדרות לילדים. אבל אם מישהי חושבת שהיא יכולה להשתמש במושג חינוך ביתי על מנת שהיא תוכל לצאת לעבוד ושילדיה יהנו מדרך החיים של משפחות החינוך הביתי אז טוב שהיא תדע שזה באמת ניצול של מה שנקרא חינוך ביתי.
אני יודעת שזה נשמע כאילו החינוך הביתי מתנשא או נפרד, אבל אם כבר מדברים הבחירה בדרך החינוך הביתי היא בחירה במסגרת הביתית כעיקרית וכל מסגרת חיצונית לא מתאימה להיות תחליף.
אז אני כותבת כאן על מנת לעורר אמהות בחינוך ביתי שישימו לב לפני שהן נופלות למלכודת הזאת ומתחילות לעבוד אצל המתחזות שכל מה שמעניין אותן זה להשתתף בעניין הפרטי הזה - החיים במשפחה בעיקר.
כמו שאומרים בפרסומות, היזהרו מחיקויים, פתרון ביניים לחינוך הביתי - זה פתרון לבעיה שלא קיימת או במילים אחרות, זה לא המקור - זה חיקוי לא מוצלח במיוחד.
כמו אלה שבאים בטענות לקבוצות החינוך הביתי, או אותה גברת שחושבת שקבוצת החינוך הביתי חייבת לה משהו...
מפגשי חינוך ביתי אינו רק קביעת גן ציבורי שאליו מגיעים, אלא שהם כרוכים בארגון ויצירת תוכן. כמו כן, המפגש מבוסס על קיום קשב הורי לכל ילד, וכך מתאפשרת בו האוירה המיוחדת, הרגועה והמכבדת יותר מאשר היא מתקיימת בגן ילדים.
לא כל מפגשי החינוך הביתי הם כאלה, ממש לא.
יש מפגשים פתוחים וחופשיים שפשוט מגיעים אליהם, וכמו שציינתי למעלה, כנראה זה גם המפגש שענת מתכוונת אליו.
_לי באופן אישי בכלל לא אכפת אם יקימו גנים מיוחדים או בתי ספר מיוחדים או מסגרות נהדרות לילדים. אבל אם מישהי חושבת שהיא יכולה להשתמש במושג חינוך ביתי על מנת שהיא תוכל לצאת לעבוד ושילדיה יהנו מדרך החיים של משפחות החינוך הביתי אז טוב שהיא תדע שזה באמת ניצול של מה שנקרא חינוך ביתי.
אני יודעת שזה נשמע כאילו החינוך הביתי מתנשא או נפרד, אבל אם כבר מדברים הבחירה בדרך החינוך הביתי היא בחירה במסגרת הביתית כעיקרית וכל מסגרת חיצונית לא מתאימה להיות תחליף._
ושוב, אני מבקשת להחזיר את הדיון ממחוזות הסמנטיקה והתאוריה, לפרקטיקה:
למה יש בעיה ש"ילדי גן" יגיעו למפגש, חופשי ופתוח, במקום ציבורי?
בהנחה שאין דרישות מיוחדות (למשל הכנת תכנים כמו בקואופ מפגשים) ושאין בעיות מיוחדות, מה הבדלנות הזו?
ואגב, בעניין הסמנטיקה:
אני מתארת לעצמי שמה שהתכוונו פה ב"פתרון ביניים" הוא פשוט פתרון ביניים שהוא בין החינוך הביתי לבין המסגרות הממוסדות,
כלומר מסגרת אבל קטנה, חופשית ומבוססת על מעורבות הורים.
נכון, זה לא חינוך ביתי, אבל זה גם לא גן של 35 ילדים ואפילו לא של 10.
זה לא נראה לי כזה משנה איך קוראים לזה, אף אחד לא לוקח לאף אחד את הכותרת וכולם יכולים להירגע.
ולמען הסר ספק:
לי דווקא אין שום בעיה מוסרית עם קבוצות סגורות או פעילויות שמיועדות רק לרשימה מצומצמת
(לא שאני משתייכת לכאלה רשימות אקסקלוסיביות אבל זה לא נראה לי פסול).
אבל כאמור לא על זה מדובר.
למה יש בעיה ש"ילדי גן" יגיעו למפגש, חופשי ופתוח, במקום ציבורי?
אבל הסבירו לך כאן היטב. אין אתם אמא. זאת הבעיה. זאת התנהלות אחרת לגמרי, מטפלת עם ארבעה-חמישה ילדים סביב אותו גיל, ואמא והילדים שלה. במפגש שלכל הילדים יש אמא בסביבה, קודם כל הילדים האלה ירגישו הרבה פחות טוב.
אילה נתנה דוגמאות לבעיות אפשריות שיכולות להתעורר, ויש מן הסתם עוד.
למה שילדי חינוך ביתי לא יבואו בזמנם החופשי לגן? מה הבעיה? גם כאן את לא מבינה מה הבעיה? זו התנהלות אחרת, מסגרת אחרת. זה לא מתאים.
לא אומרת שבשאר הזמנים אי אפשר להתחבר עם ילדי גן, זה ממש סבבה, אבל השתתפות קבועה של קבוצה ילדי גן במפגש חינוך ביתי היא פשוט לא מתאימה.
אגב, מפגש חינוך ביתי הוא לא "מפגש פתוח וחופשי במקום ציבורי". זה לא סתם מקבץ אמהות שנפגשות במקרה בגן הציבורי. יש כאן מחוייבות, יש כאן קהילתיות, יש כאן הרבה מעבר לזה.
למה שילדי חינוך ביתי לא יבואו בזמנם החופשי לגן? מה הבעיה?
הגן הוא מקום פרטי וסגור, הוא לא גן שעשועים ציבורי.
אגב, מפגש חינוך ביתי הוא לא "מפגש פתוח וחופשי במקום ציבורי". זה לא סתם מקבץ אמהות שנפגשות במקרה בגן הציבורי.
אבל המפגשים שאני מדברת עליהם הם כן מפגשים פתוחים וחופשיים במקום ציבורי. הם בדיוק כאלה.
אמנם אמהות החינוך הביתי לא נפגשות שם במקרה, אלא כי קבעו זו עם זו (או עם כל הקבוצה) אבל בואי אגלה לך סוד:
מגיעים לשם גם המון ילדים שהם לא בחינוך ביתי! באמת! והעולם ממשיך להסתובב, כמו קודם.
אלה בדרך כלל ילדים עד גיל שלוש שבאים עם המטפלות, ובימים שיש חופש (כמו למשל בל"ג בעומר, שנפל במקרה על יום של מפגש)
מגיעים גם גדולים יותר. ולפעמים אין להם מבוגר אחד צמוד אלא אחד על שניים ואפילו יותר, באמת!
ולפעמים אנשי החינוך הביתי מתערים איתם ואפילו לפעמים הילדים משחקים ביחד, שומו שמים.
אני לא חושבת שיש למישהו כוונה להתפרץ למפגשים בעלי אופי אחר, שכוללים פעילויות מתוכננות, כמו יוםחוגים.
יש כאן מחוייבות, יש כאן קהילתיות, יש כאן הרבה מעבר לזה
אני לא רואה סתירה בין הדברים. אילה נתנה דוגמאות לבעיות אפשריות שיכולות להתעורר, ויש מן הסתם עוד
בהחלט. אולי ברוח המחויבות והקהילתיות אפשר לנסות לפתור בעיות שצצות במקום,
ולא להתנבא על מה הולך להיות ולפסול את כל הסיטואציה מראש?
בסך הכול הילדים שמגיעים, גם אם הם ילדי גן, הם חלק מהקהילה המקומית
_אולי יוכל לעניין אתכן/ם- בעיני פתרון ביניים מקסים לחינוך ביתי, שעדיין ישאיר לי הרבה זמן עם הילדה שלי, והאי תהיה במסגרת אינטימית וביתית ולא בגן, אבל עם עוד ילדים.
אמהות מארגנות מיני-משפחתון ביתי לגיל שנתיים עד ארבע
שתי אמהות לשלושה ילדים בבית בגיל שנתיים פלוס, מעוניינות לקחת מטפלת משותפת לצורך מפגש בין הילדים ופינוי זמן לאמהות, 4 פעמים בשבוע לחצי יום.
אנחנו מחפשות עוד ילד או שניים שיצטרפו אלינו.
המפגשים יהיו בצפון רחובות או בנס ציונה, ואולי נשתתף גם בפעילויות של החינוך הביתי. כך נספק גם קבוצת משחק לילדים וגם זמן פנוי לנו האמהות.
מתאים מאד לאמהות שעובדות מהבית, עצמאיות, סטודנטיות ולמי שמחפש אלטרנטיבה גמישה ואינטימית לגן._
דניאלה,
כל מה שאת כותבת נכון אבל אנחנו מתייחסות להודעה החדשה הזו שלא מתאימה למה שאת אומרת.
כאשר מטפלת עם ארבעה חמישה ילדים שונים רוצה לכפות את עצמה על אמהות חינוך ביתי שנפגשות זה לא מה שאת אומרת.
במקום להצדיק כל מיני דברים שממילא אין לנו ויכוח איתך עליהם, תקראי מה באמת קורה כאן.
מאיפה החלטת שכאשר נפגשים בגן הציבורי יש למישהו טענות לאלה שאינן בחינוך ביתי?
אני לא יודעת אם היית ביום העיון למשל. באמצע הפעילות שלנו היתה משפחה שעשתה על האש.
מישהו בא בטעמות או אמר שזה לא בסדר?
אני לא יודעת אם את באה לפארק הירדן, כשבאים כל מיני ומקימים אוהלים על יד הקהילה, זה מתקבל בברכ וללא כל טענה.
אין כאן ויכוח, רק ניסיון להבהיר שמה שיש כאן זה ניסיון ציני לפתות אמהות בחינוך ביתי לשלוח את ילדיהם לאותו משפחתון או לנצל את מפגשי החינוך הביתי למלא חל למשפחתון.
רוצים להקים משפחתון, סבבה, אבל מה זה קשור לחינוך ביתי?
שאין בעיה לא צריך למצוא לה פתרון ביניים. זה פשוט מאוד.
הגן הוא מקום פרטי וסגור, הוא לא גן שעשועים ציבורי.
אז רק בגלל שהמפגשים מתרחשים בחוץ זה הופך אותם פתוחים לציבור הרחב?
אם משפחה עושה יומולדת על הדשא בגינה הציבורית אני יכולה לשבת שם, למחוא כפיים ולאכול מהעוגה גם אם אני לא מכירה אותם בכלל? מה הקשר?
מה שניסיתי להראות הוא לא שלא יכול להיות חיבור בין ילדים, ברור שכן, אלא שהחיבור בין המסגרות הוא לא הגיוני בעיני. כמו שלא הגיוני שאמא עם ילד בחנ"ב תשב בגן ילדים, כך לא הגיוני שגננת תשב עם קבוצת ילדים במפגש חינוך ביתי.
כמו שלא הגיוני שאמא עם ילד בחנ"ב תשב בגן ילדים, כך לא הגיוני שגננת תשב עם קבוצת ילדים במפגש חינוך ביתי.
לי כבר יצא לשבת עם הילדים שלי בגן ילדים. היה נחמד. אני מכירה עוד שעשו את זה, במיוחד במקומות קטנים. לרוב אין לי רצון לשבת בגן ילדים, אבל אני יכולה לדמיין מצב שבו זה יהיה נעים לכולם.
שנה שעהרב הייתי נפגשת עם קבוצה של אמהות שנשארו עם הילדים בבית עד גיל מאוחר. הן מראש תכננו ללכת לגן. אז הן חינוך ביתי? מותר להיות איתן? וחלקן היו מטפלות. אז זה בסדר או לא?
לדעתי, ברגע שאירוע נערך במקום ציבורי, הוא ציבורי. מפגש חינוך ביתי שאליו באים ילדים קטנים, בלי אג'נדה מיוחדת, הוא פתוח לכולם. גם למטפלות, גם לאמהות לחמישייה, גם לאמהות עם 3 ילדים שהקטן בהם בן חודש והן צריכות עזרה בהתנהלות.
החיבור בין המסגרות הוא לא הגיוני בעיני.
חינוך ביתי הוא לא מסגרת.
אם משפחה עושה יומולדת על הדשא בגינה הציבורית אני יכולה לשבת שם, למחוא כפיים ולאכול מהעוגה גם אם אני לא מכירה אותם בכלל?
למען האמת, אנחנו חגגנו יום הולדת בגינה לא מזמן, במקום בו היינו נפגשים עם קבוצת "חינוך ביתי" (או אמהות שטרם שלחו ילדיהם לגן).
היו שם משפחה, חברים, ילדים מקבוצת החינוך הביתי, וגם לא מעט הורים וילדים שאנחנו לא מכירים. (יום שבת, אנשים מגיעים לגינה).
הם אמנם לא הצטרפו אלינו, אבל ניפחתי עבורם בלונים וחמותי (המופלאה) כמובן שנגשה והציעה להם להתכבד מכל טוב.
נו, תארו לעצמכם משפחתון שהיה מבסס את פעילותו על הצטרפות הגננת עם הפעוטות שבהשגחתה לימי הולדת של ילדים זרים בפארקים, מה רע? יש הפעלות, יש אוכל, והכל בחינם! ככה זה בדיוק עם הצטרפות למפגשי חינוך ביתי.
לפני שמתלהמים, אולי כדאי לברר את הכוונות של פותחת הדף:
אולי מדובר במטפלת שמצתוותת לאמא או שתיים, כדי שכל פעם אמא אחת תוכל להתאוורר? ואז לא מדובר במטפלת+המון ילדים, אלא באמא או שתיים + מטפלת עם אותם הילדים? מכירה סידורים כאלה, לפעמים זה אפילו עובד לא רע...
ואולי הן התכוונו להצטרף למפגש קיים ומוכר, קיבלו את אישורן וברכתן של שאר האמהות המשתתפות, והכל סבבה? למה ישר לחשוב שמשתלטים על מפגשים, באים לגנוב להם את האוכל ואת היחס האימהי? סביר להניח שהם יביאו איתם בעצמם דברים מעניינים לעשות, וגם אוכל... כמו כל השאר
ולמה השיפוטיות הזו? מי קבע מה מגדיר חינוך ביתי, ומה הופך אחד ליותר טוב מהשני? אני מכירה משפחה שבה נפטרה האם ממחלה חשוכה ;-( והשאירה אחריה אב המום עם שני ילדים. האב היה צריך להמשיך לפרנס, אך לא רצה לשלוח את ילדיו למסגרות ורצה שימשיכו בחינוך הביתי. לכן שכר להם מטפלת, שהפכה לבת בית של ממש. במשך כמה שנים הם המשיכו לבוא למפגשים והילדים כבר גדלו ממש, בגיל של סוף בי"ס יסודי-תחילת חטיבה... אז מה - חוקי, או לא חוקי?
_שתי אמהות לשלושה ילדים בבית בגיל שנתיים פלוס, מעוניינות לקחת מטפלת משותפת לצורך מפגש בין הילדים ופינוי זמן לאמהות, 4 פעמים בשבוע לחצי יום.
אנחנו מחפשות עוד ילד או שניים שיצטרפו אלינו_
אז פה לא מדובר על מטפלת שמחליפה אמא בחינוך ביתי שנפטרה, וגם לא על מטפלת שמחליפה את אחת האמהות והולכת במקומה עם כל שאר האמהות למפגש הרגיל של חינוך ביתי.
ולהגיד שקבוצה של 4-5 ילדים במשפחתון עם גננת זה לא חינוך ביתי זו לא שיפוטיות, זה פשוט לא חינוך ביתי.
שנה שעהרב הייתי נפגשת עם קבוצה של אמהות שנשארו עם הילדים בבית עד גיל מאוחר. הן מראש תכננו ללכת לגן. אז הן חינוך ביתי? מותר להיות איתן? וחלקן היו מטפלות. אז זה בסדר או לא?
זה בסדר להיות עם מי שאת רוצה אבל אין לזה שום קשר לחינוך ביתי.
לדעתי, ברגע שאירוע נערך במקום ציבורי, הוא ציבורי. מפגש חינוך ביתי שאליו באים ילדים קטנים, בלי אג'נדה מיוחדת, הוא פתוח לכולם. גם למטפלות, גם לאמהות לחמישייה, גם לאמהות עם 3 ילדים שהקטן בהם בן חודש והן צריכות עזרה בהתנהלות.
לדעתי, ממש לא. יש במקומות ציבוריים הרבה מאוד אירועים פרטיים שכל אחד מבין שהם לא פתוחים לכל מי שרוצה להצטרף אליהם. כך גם מפגשי חינוך ביתי. הם לא מפגשים למטפלות ולא מפגשים לאמהות בחופשת לידה שרוצות להעביר את הזמן עד שהן חוזרות לעבודה.
כן, אני חושבת שנורא נחמד לדמיין עולם כזה שבו לכולם יש הגדרות ורק החינוך הביתי פתוח לכולם, אבל זה פשוט לא עובד ככה. כל אחד זקוק לפעמים להגדרה, למסגרת, לגבול.
באופן יחסי, החינוך הביתי באמת מאוד פתוח, לפחות איפה שאני נמצאת.
מקבלים עוברי אורח בסבר פנים יפות, ואם תזדמן במקרה מטפלת עם כמה ילדים, אין ספק שהיא תוכל לשבת אתנו, לשוחח, הילדים יוכלו לשחק והכול יהיה בסדר.
יש גם המון סידורי ביניים שעובדים. יש אמהות ששומרות מדי פעם זו על ילדיה של זו, ולפעמים גם באופן קבוע במפגש ספציפי שבו האמא לומדת - אבל בשאר ימי השבוע האמא הזו נוכחת בחיי הילדים שלה והם חלק מהקהילה.
הילדים שאמא נפטרה מגיעים למפגשים ואף אחד לא מעלה על דעתו לא לאפשר להם את זה - כי המשפחה הזו היא חלק מהקהילה.
אין שום אפשרות לבנות קהילה במפגש שפתוח לכל דיכפין, ומורכב ממטפלות, אמהות בחופשת לידה וסבתות מזדמנות.
בשביל אנשים רבים, יש צורך בקהילה, במסגרת, פתוחה ומאפשרת ככל שתהיה, אבל שתהיה, כדי להצליח ליישם את החינוך הביתי הלכה למעשה.
כבני אדם אנחנו זקוקים לחברה, ילדינו זקוקים לחברה. ופעמים רבות אנחנו רוצים חברה תומכת ומחזקת שאורח חייה דומה לשלנו. זה לא הופך אותנו לסוציופטיים, רק לאנושיים.
הקבוצה שלנו היא רחבה וגדולה ומכילה במפגשים שונים מגוון רחב וגדול של אנשים.
במהלך השנים יש כל הזמן תזוזות, אנשים עוברים דירה, הולכים לגן, לבית ספר, לבני ברק או לחריש. כל הדברים האלה נורמליים לקהילה, גם אם פעמים רבות מטלטלים אותה.
יחד עם זאת, אני חוזרת שוב, אין שום אפשרות ליצור קהילה, אם אין לך שום הגדרות כלליות (שהן כמובן בסיס לגמישות ויצירתיות) שמגדירות אותה.
לדוגמא, אם החלטתי ששעת השינה בבית היא 21:00. יש הגדרה כללית. גבול שתוחם את היום ויוצר סדר שהוא טוב ומועיל לחיי הבית שלנו. זה לא אומר שאם ערב אחד נסענו לסבא וסבתא וחזרנו מאוחר לא נלך לישון ב-21:30, וכו'.
אבל אם לא היתה שעה קבועה, בשבילנו, היה כאוס שקשה להתמודד אתו ביומיום.
לרוב אין לי רצון לשבת בגן ילדים, אבל אני יכולה לדמיין מצב שבו זה יהיה נעים לכולם.
גם לגננת? באופן קבוע ומתמשך?
גם לילד שלך שיהיה יוצא דופן? גם לילדים האחרים שאמא שלהם לא יושבת שם?
תראי, במקרה הספציפי הזה מדובר בהצטרפות למפגש שכן פתוח לכולם. הוא אולי לא נעים לכולם בהתחלה, כי לוקח זמן עד שמכירים. אבל אין לי יכולת או רצון לסנן את מי שנכנס לארגז החול. ואז, או שנוצר קשר, או שלא. זה מקום ציבורי, ולכולם מותר להיות שם. אין משמעות להיותו של המפגש מפגש חינוך ביתי מלבד זה שבאים לשם ילדים שכרגע לא הולכים לגן כדי להיפגש, לשחק בארגז החול וכולי.
אז אם האמא רוצה לשלוח את המטפלת למפגש הזה עם הילדה, סבבה. אם יווצר קשר בין המטפלת לאמהות, זה אחלה. אם לא, אז לא. במקרה הזה ספציפי גם מדובר בשלושה ילדים שבאים למפגשים כרגע, והם קטנים ועדינים, לא מאמינה שהם יפריעו למישהו.
יכולים להיות אנשים שבאים באופן קבוע, ולי אישית אין קשר איתם, הם לא חלק מהקהילה שלי. כי קהילה זה דבר ששונה מאדם לאדם. כל אחד מתחבר עם אנשים אחרים, ויש נקודות השקה. אני חושבת שחברה תומכת ומחזקת לא מושפעת מאנשים נוספים שיש בסביבה.
אני יכולה לראות איך יכולות להיווצר בעיות ספציפיות, של אלימות למשל, אבל זה לא קשור להיות האם נוכחת או לא, וזה קיים בכל מקרה בחינוך ביתי.
ולהגיד שקבוצה של 4-5 ילדים במשפחתון עם גננת זה לא חינוך ביתי זו לא שיפוטיות, זה פשוט לא חינוך ביתי.
בגדול אני מסכימה עם זה, אבל בפועל יש טווח רחב של חינוך ביתי. הרי בסופו של דבר לא כולם נמצאים בבית כל הזמן ולומדים אך ורק בבית. הולכים לחוגים, לקונסרבטוריון, למגמות שונות בתיכון, לאקסטרני... נמצאים עם ביביסיטר, אצל חברים, עם הסבתא, בקבוצת משחק על יד הבית.... אני מכירה טווח גדול של אנשים עם כל מיני פתרונות ביניים.
לדעתי, ברגע שאירוע נערך במקום ציבורי, הוא ציבורי
אנא דמייני,
את יושבת עם עוד 5 חברות בים (מקום ציבורי לכל דבר), אתן "פותחות שולחן" ופתאום מצטרפים שני גברים לא לטעמכן.
האם זכותם להשאר במחיצתכן, לאכול וקשקש איתכן רק כי נפגשתן במקום ציבורי.
זה הרי הזוי.
_אין שום אפשרות לבנות קהילה במפגש שפתוח לכל דיכפין, ומורכב ממטפלות, אמהות בחופשת לידה וסבתות מזדמנות.
בשביל אנשים רבים, יש צורך בקהילה, במסגרת, פתוחה ומאפשרת ככל שתהיה, אבל שתהיה, כדי להצליח ליישם את החינוך הביתי הלכה למעשה._
לגמרי
אין משמעות להיותו של המפגש מפגש חינוך ביתי מלבד זה שבאים לשם ילדים שכרגע לא הולכים לגן
כרגע המפגש הספציפי הזה הוא מפגש שאליו באים ילדים שלא הולכים לגן. מדובר בילדים בגילאים של עד 5. לא החלטנו ככה, ככה יצא. ובאים לשם ילדים שכרגע לא הולכים לגן. חלק מתוכננים להמשיך בחינוך ביתי, חלק היו בגן עד לאחרונה וילכו שוב, חלק לא היו וילכו גם בשנה הבאה. אז הם חינוך ביתי? לא יודעת. למעשה, באים באופן קבוע ילדים שהולכים לגן, ושהאמהות שלהן אינן עובדות והן חברות של באות המפגש.
בכלל, אני בחזוני רואה את המפגש הזה (שיש בו כרגע דעיכה מסויימת, אבל העיקר שיש חזון) כמקום מפגש. שבו יכולים לבוא אנשים, ולפגוש אנשים אחרים. אני מבחינתי לא חייבת להכיר את כולם, לא חייבת להיתמך ע"י כולם וגם לא לתמוך בכולם, אבל רוצה שיהיה המקום הזה שבו אפשר לפגוש חברים חדשים. מבחינתי שיבואו נשים בחופשת לידה ומטפלות, ואם הן באות כי הן יודעות שיש שם אנשים ביום ובשעה הזו, סבבה. ואם הן גם פוגשות אנשים שמתאימים להן, זה אחלה. ואם אני אמצא בהן חברות חדשות, אז זה בכלל מעולה.
_את יושבת עם עוד 5 חברות בים (מקום ציבורי לכל דבר), אתן "פותחות שולחן" ופתאום מצטרפים שני גברים לא לטעמכן.
האם זכותם להשאר במחיצתכן, לאכול וקשקש איתכן רק כי נפגשתן במקום ציבורי._
יש הבדל בין אנשים שבאים ומתיישבים לידכן ואוכלים משלכן, לבין אנשים שיושבים יחד בארגז החול. אני לא אגרש ממנו אף אחד, אפילו אם הכפות הן שלי. היום ילד אחד שאני לא מכירה ולא אראה שוב משחק בכפות שלנו, ומחר הילד שלי ישחק בכפות של מישהו אחר.
_אין שום אפשרות לבנות קהילה במפגש שפתוח לכל דיכפין, ומורכב ממטפלות, אמהות בחופשת לידה וסבתות מזדמנות.
בשביל אנשים רבים, יש צורך בקהילה, במסגרת, פתוחה ומאפשרת ככל שתהיה, אבל שתהיה, כדי להצליח ליישם את החינוך הביתי הלכה למעשה._
אני לא מבינה מה הקשר בין שני המשפטים. המפגש מאפשר לך להכיר את מי שאת רוצה. מה אכפת לך מי שאר האנשים שנמצאים שם?
מעבר לדיון העקרוני האם מתאים או לא שהמטפלת תגיע למפגש חינוך ביתי, אני לא מבינה למה שהיא תרצה? הרי לילדים לא חסרה חברה, ויש המון גינות שבהן יש מטפלות ושאיתן יש סיכוי טוב שתרגיש יותר בנוח.
מעבר לדיון העקרוני האם מתאים או לא שהמטפלת תגיע למפגש חינוך ביתי, אני לא מבינה למה שהיא תרצה? הרי לילדים לא חסרה חברה, ויש המון גינות שבהן יש מטפלות ושאיתן יש סיכוי טוב שתרגיש יותר בנוח.
זו כבר הבעייה שלה (ושל מי שמשלמת לה. יכול להיות שמי שמשלמת לה מבקשת ממנה ללכת למקומות מסויימים).
תפוח אדמה, את שבה ומדברת על מפגש ספציפי, בעוד שהדיון פה נראה לי די עקרוני.
וכן, במפגש של חינוך ביתי, זה מאוד משמעותי מי בא ומה המחויבות שלו. זה שונה לגמרי ממפגש אקראי בגינה שהוא בעצם מה שאת מתארת. גם שם אני יכולה לפגוש או להכיר חברות אבל כל הסיטואציה היא לגמרי אחרת.
תפוח אדמה, את שבה ומדברת על מפגש ספציפי, בעוד שהדיון פה נראה לי די עקרוני.
גם אני התחלתי את כל הדיון וההתייחסות שלי מהמפגש הספציפי הזה,
א - כי הוא רלוונטי בדיוק למה שמדברים עליו כאן
ב - כי הוא משקף סוג מסוים של מפגשים (אולי של אנשים כמוני, שאני מסתבר ממש לא יודעת מה זה חינוך ביתי ) שבהם ממש לא נראה לי בעייתי שיגיעו ילדים עם מטפלת, עם גננת, עם דודה, סבא, אחות או ביום חופשי מהגן.
אבל יש פה התעקשות על זה שזה ממש לא מתאים. למה?
אולי תוכלו להסביר לי, בהקשר של מפגש כזה, פתוח ובמקום ציבורי, איך אתן רואות בעיני רוחכן את ההפרדה של ילדי החנוך הביתי / המפגש מילדים אחרים?
מה צורם לכן בסיטואציה הזו בדיוק?
תפוח אדמה, את שבה ומדברת על מפגש ספציפי, בעוד שהדיון פה נראה לי די עקרוני.
אני מדברת על מפגש ספציפי כי זה המפגש שאליו ענת רז התכוונה. לא נראה לי שהתכנון היה לשלוח את המשפחתון ליום חוגים או לשומרי הגן....
גם אני אשמח לשמוע
_בהקשר של מפגש כזה, פתוח ובמקום ציבורי, איך אתן רואות בעיני רוחכן את ההפרדה של ילדי החנוך הביתי / המפגש מילדים אחרים?
מה צורם לכן בסיטואציה הזו בדיוק?_
אני חושבת שאני פשוט לא מבינה, ואני אשמח להבין.
מה צורם לכן בסיטואציה הזו בדיוק?
אני מצטרפת מהצד של לילה טוב כי היא היטיבה להסביר מה שאני לא חשבתי עליו אפילו.
בסיטואציה שבמפגש עליו אתן מדברות לא צורם לנו כלום כי אנחנו לא חלק ממנו (-:
ברוב מפגשי הקבוצה, כמו יום חוגים או שומרי הגן.... יש מפגש של קהילה, לא של אנשים שהזדמנו באותו יום לגן המשחקים שבו קבעו כמה אימהות להיפגש. יש מחויבות חברתית, יש אינטרס משותף, ערבות הדדית במצבים שונים... ונוח לנו יותר כאשר כל מי שמגיע הוא כמונו. לא בצבע העור, לאו דוקא באידיאולוגיה לגבי חינוך ביתי, לא בעדה ולא בדת או במגדר (-; אבל במפגשי חינוך ביתי אני רוצה לפגוש אנשים שהם בחינוך ביתי. זה מה שמחזק אותי ולזה אני זקוקה.
אני חושבת שאני פשוט לא מבינה, ואני אשמח להבין.
אני מזמינה את שתיכן, באמת בחום, להגיע לאחד המפגשים של הקהילה שלנו (יש במכון ויצמן, כמו שאתן בטח יודעות, בימי שני אבל לא כל שבוע...) - אתן משתמשות בניקים ואני לא מזהה אתכן, אז אולי אנחנו אפילו מכירות מקרוב.... P-:
אולי להיות במפגש איתנו כמה שעות יבהיר יותר את הכוונה של לילה טוב ושלי. אני זמינה ב אפס חמש ארבע שבע שמונה ארבע שתיים שתיים שבע שש
וגם, אני חושבת שהצרכים משתנים מאד ככל שהילדים גדלים. אני חושבת שיש את כל הדברים עליהם דיברת גם במפגש הזה, אבל קצת קשה יותר להתחבר במפגשים של הילדים הגדולים יותר. לרוב מסיבות טכניות - רוב האמבות יושבות על המחצלת, והילדים שלי קטנים מכדי לשחק לבד עם הרבה ילדים שהם לא מכירים. ככה יוצא שאני בפועל מכירה את הילדים יותר מאשר את האמהות (למשל, מזהה את הבן של בלה באירוע שלא קשור לחינוך ביתי, בעוד שאין סיכוי שהייתי מזהה אותה עצמה במקום שבו הייתי יודעת שהיא נמצאת).
אני חושבת שלהכנס לתוך קבוצה מגובשת זה תהליך שלוקח זמן. אנחנו באים גם למפגשים היותר ממוסדים, ולאט לאט מוצאים את מקומנו (שהוא לרוב בקרב האנשים שבאים גם למפגש בגן שעשועים).
אני אישית גם מרגישה, שעיקר התמיכה הוא במפגשים יותר אישיים, ולא במפגשים ההמוניים. אני מרגישה שאחד על אחד מהווה אפשרות טובה יותר להכיר אנשים לעומק, והמפגשים בשבילי הם בעיקר מקום להכיר בו אנשים היכרות ראשונית. אני מניחה שאחר כך גם הפעילויות יהיו מהנות יותר לילדים שלי וגם זו תהיה מטרה חשובה.
תפוח אדמה, אני מסכימה עם כל מה שכתבת. (הרבה יותר קל כשאני יודעת אל מי אני מדברת....)
אני רוצה להסביר, כאימא לילדים גדולים, שחשוב לי, ונדמה לי שגם לילדיי, להרגיש תחושת שייכות לקבוצה הזאת של החינוך הביתי. גם ככה אנחנו מרגישים קצת יוצאי דופן, אז לפחות פעמיים שלוש בשבוע, בשעות הבוקר, חשוב לנו לדעת שכל מי שסביבנו הוא כמונו. מדבר באותה שפה (ולא ישאל אותי באיזו כיתה אני...), אפשר לקבוע איתו להיפגש אצלו בבוקר אחר... זה מה שנותן את תחושת הביטחון והשייכות. אולי לילדים צעירים יותר כמו שלך זה פחות חשוב, כי הם עדיין לא מבינים את ההבדל המהותי בינם לילדים אחרים, ולא אכפת להם אם הילד הולך פעמיים בשבוע לגן או לא, או אם הוא בא עם המטפלת למפגש.. ואני לא סתם אומרת מהותי. יש מקומות ומצבים שבהם ההבדל הוא באמת שמיים וארץ וזה מתיש לנסות לגשר עליו כל הזמן.
אני מסכימה. יש לנו חברים שכן הולכים לגן, ובשלב הזה, בהנחה שהילדים וההורים לא רואים בגן את מרכז עולמם, אין פער גדול בין הילדים. אני רואה שהורים מסויימים רואים את זה כפער גדול, כך שאני מניחה שמתישהו גם הילדים שלהם יתחילו לחוות את זה כהבדל משמעותי. אני חושבת, שלפחות בגילאי הגן, אם ההורים לא רואים בגן את מרכז ההוויה, זה באמת לא משנה לילדים אם הילד שמולם הולך לגן או לא. אני לא חושבת שהילד שלי מודע לזה שהוא בחינוך ביתי. למעשה, בתחילת השנה הוא היה משוכנע שחינוך ביתי זה מה שקורה במתנ"ס של יום החוגים. אני מתארת לעצמי שזה ישתנה עם הגיל, וגם עם ההתמעטות של הילדים שאינם נמצאים במסגרות.
ולגבי המפגש המקורי שהתחיל את כל הפולמוס: מדובר שם בילדים קטנים מאד (שנתיים ושנתיים וחצי). אני חושבת שגם כאן, ההורים הם אלו שמשנה להם לאן הילדים הולכים. לילדים בטח לא אכפת מי המבוגר האחראי על הילד שמולם, כל עוד משחקים יפה (ובגילאי שנתיים גם בקושי משחקים ביחד). בגלל זה אמרה כמו: זו פשוט הצעה לניצול לרעה של מפגשי חינוך ביתי. נראתה כל כך תלושה מהמציאות למי שמכירה את המפגשים ואת הילדים שאמורים להיות במשפחתון הזה.
אני גם רוצה להדגיש, שלי אישית חשוב לתמוך בכל מי שאינה רוצה לשלוח את הילדים למסגרות, אפילו אם זה זמני. מי יודע? אולי הזמני יהפוך לקבוע, וגם אם לא, הפתיחות לנושא של החינוך הביתי תישאר.
רוב האמבות יושבות על המחצלת
סליחה, זה פשוט ממש הצחיק אותי..
טוב, אני מבינה עכשיו שבעצם הלבשנו על איזו יוזמה מקומית שלא היה לי מושג עליה, דיון עקרוני שלא רלבנטי אליה.
בכל אופן, אני דוקא שמחה לכל דיון בנושא חינוך ביתי שעולה כאן באתר.
שלי אישית חשוב לתמוך בכל מי שאינה רוצה לשלוח את הילדים למסגרות
אני בהחלט מזדהה עם זה, ובאמת בהמשך למשפט שלי מקודם על כל מי שעזב את הקבוצה, כמובן שיש כל הזמן נכנסים חדשים, וזה לא היה קורה אם לא היתה פתיחות.
אבל שוב, לגיל ולוותק יש כאן משמעות גדולה, כמו שאמרה בלה, והצרכים מאוד משתנים.
לגילאים הגדולים באמת חשובה מאוד קבוצת השייכות הזאת, וגם לנו, ולכן המפגשים לדעתי לא יכולים להתקיים באותו סגנון פתוח לגמרי שמתקיים המפגש שלכן.
גם אני עם פעוטה ראשונה בת שנתיים ביליתי בגינה הציבורית עם המטפלות. היה נורא, אגב. בשבילי, לא בשבילה. כך שחיפשתי לעצמי פתרון אחר..
טוב, אני מבינה עכשיו שבעצם הלבשנו על איזו יוזמה מקומית שלא היה לי מושג עליה, דיון עקרוני שלא רלבנטי אליה.
לא מדובר ביוזמה מקומית, מדובר ב-ה-מפגשים (בהא הידיעה) של האיזור שלנו (אנחנו מאותו איזור, לילה טוב ובלה). מי שמגיע הם באמת עד גיל 4 (אני לא מדברת על היומחוגים או קו-אופ מפגשים).
אני מסכימה עם כל דבריהן של תפוח אדמה ודניאלה, וזה נהדר בעיני שהמפגשים פתוחים לכולם, אבל אני גם חושבת שיש בעיתיות מסוימת במפגשים הללו.
חוסר המחויבות אכן פוגע בתחושת הקהילתיות.
נראה לי שרבים פשוט מדירים רגליהם מן המפגשים בגלל שחסרה אותה תחושה של קהילה. אני אישית מכירה כמה שהפסיקו לבוא, וזה נורא חבל.
אני מאלה שמתמידים, לא תמיד אני נהנית, אבל אני מאמינה שקהילה זה משהו שיוצרים.
אני מקוה שהדף הזה אולי רק יעורר תחיה מחודשת באותו מפגש שיש בו כרגע דעיכה מסויימת
דרך אגב, אני מאד אשמח אם ילדיה של ענת ימשיכו להגיע, וזה ממש לא משנה לי אם הם יגיעו עם מטפלת או עם הסבתא. אני חושבת שלילדים מאד חשוב להמשיך להתראות זה עם זה, וזו כנראה הסיבה שענת מעונינת (ובצדק) שהם ימשיכו לבוא.
אני מקוה שהדף הזה אולי רק יעורר תחיה מחודשת באותם מפגש שיש בו כרגע דעיכה מסויימת
אני מצטרפת לדברייך, ומסכימה גם שיש בעיתיות מסוימת במפגשים הללו
אנחנו מתכוונות להגיע ברביעי הקרוב, מקווה לראות את כולם!
בלה, לילה טוב - מוזמנות להגיע ונמשיך את הדיונים בשטח (-:
ואו ואו ואו, איזו מהומה יצרתי בלי כוונה
רק רוצה להבהיר כמה דברים:
אני מנסה להקים את הקבוצה הזאת כיוון שאני לא מעוניינת במסגרת ממוסדת, ולא מרגישה שלמה לשלוח את הילדה שלי לגן עם 20 ילדים ותוכנית לימודית ואוכל מוסדי ומקום שהוא רק גן. רוצה שהיא תהיה בבית (שלה או של חבר), עם קבוצה קטנה, חלק מהשבוע ולא כולו, חצי יום ולא משמונה עד חמש. יהיו שיגידו שאני חוטאת לערכי החינוך הביתי- וטאבר. אני רק רוצה לעשות את מה שהכי יתאים לבת שלי ולמשפחה שלנו. לי לא מתאים המצב הנוכחי בו אין לי אף דקה לעצמי וזה הסידור שנראה לי שיתאים, לא שופטת מי שמוצא לעצמו סידור אחר, בין אם חינוך ביתי או גן ממוסד יותר.
החברה שאיתה אני מארגנת את העניין גרה מעל הגינה בה מתקיימים המפגשים הפתוחים שדברו פה עליהם. מלבד אנשי החינוך הביתי מגיעים לשם תושבי הסביבה, והרבה ילדים ממוצא רוסי עם אמהות או מטפלות, והם ממש לא חינוך ביתי אלא פשוט עדיין לא הולכים לגן. כמובן שבחופשים יש שם עוד הרבה אנשים נוספים. בקיצור אני לא רואה שום סיבה שלא נרד לגינה ונפגוש שם חברים ותיקים...
בקשר למפגשים אחרים כמו יום חוגים או סיורים, אולי אם זה יתאים, ואם חברות הקבוצה לא יתנגדו, נוכל להצטרף גם אליהם, ואז כמובן לא תהיה רק המטפלת אלא לפחות עוד אמא אחת. בכל מקרה לא על זה יקום ויפול דבר, ובהחלט ייתכן שזה לא מתאים. גן ילדים למשפחות החינוך הביתי - פרדוקס נחמד- אכן. אני מזכירה שהפתרון הרווח בחברה הסובבת אותנו הוא לשלוח את הילדים כל יום, משבע עד ארבע בערך, לגן עם עשרים ומשהו ילדים. אז לא, זה אולי לא בדיקו חינוך ביתי, אבל תסכימו איתי שזה גם לא לגמרי גן במובן הסטנדרטי.
ואו ואו ואו, איזו מהומה יצרתי בלי כוונה
יצא מזה רק טוב, הסירי דאגה. למשל, סופסופ גיליתי מי זאת תפוח אדמה (-:
וגם דנו בכמה עניינים חשובים באמת, כמו שלילה טוב אמרה: בכל אופן, אני דוקא שמחה לכל דיון בנושא חינוך ביתי שעולה כאן באתר.
דיברתי היום על העניין הזה עם חברתי, שמאמינה בשילוב חינוך ביתי במסגרות ולהפך, ובפתרונות ביניים למשפחות שונות, ורואה לה שליחות לקרב את עניין החינוך הביתי להמון ולכן חושבת שאפשר להיפתח לכל סוג של שילוב, ולמעשה אין שום דבר שעשוי לפגוע בנו כקהילה, ומכל סוג של פתיחות שלנו נוכל רק להרוויח, אנו וילדינו, החל מעוד חברים וכלה בחברים לקהילה ולדרך.
אני מודה שאני עדיין מהרהרת בנושא. אני חושבת שהטענה העיקרית שעולה לי מול זה היא כי לי באופן אישי חשוב שתהיה לילדיי גם מסגרת שבה הם אינם יוצאי דופן.
זאת אומרת, בחוגים, בגינה, במשפחה, ובהרבה מקומות הם מוצאים חברים אבל מרגישים שונים. כאן יש מסגרת אחת שהחברים בה הם בדיוק כמותם. לי זה חשוב.
אני יודעת שזה עלול להישמע יהיר או מתבדל או לא יודעת מה, אבל למדתי שהאלטרואיזם שלי צריך להיעצר היכן שעוברת טובת ילדיי.
אני לא מחנכת אותם להתבדלות, והם פוגשים ומתחברים עם כל מיני ילדים בכל מיני מקומות.
אבל חשוב לי גם לתת להם חוויה של שיתוף, של קבוצת ייחוס שווה שבה הם כמו כולם.
<אני יודעת שיש כאן רגישות לשימוש במילה מסגרת. אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע, משתמשת בה רק לצורך הנוחיות>
<ואני גם מבהירה כי אני ממשיכה כאן דיון עקרוני לגמרי שהתעורר בעקבות הדף הזה אבל אין לו קשר למקרה הספציפי, שבו אני מבינה שמדובר בילדים שממילא באו למפגש, ולכן זה באמת לא קשור לעניין העקרוני שאנחנו דנים בו.>
_לי באופן אישי חשוב שתהיה לילדיי גם מסגרת שבה הם אינם יוצאי דופן.
זאת אומרת, בחוגים, בגינה, במשפחה, ובהרבה מקומות הם מוצאים חברים אבל מרגישים שונים. כאן יש מסגרת אחת שהחברים בה הם בדיוק כמותם. לי זה חשוב._
אני מצאתי שכשממילא מסתובבים בחוגים "אלטרנטיביים", למשל מסגרות אנתרופוסופיות או דמוקרטיות,
השונות של הילדים פוחתת באופן משמעותי.
האמת היא שהילדה שלי עוד קצת קטנה להרגיש על בשרה שונות,
אבל אני כאמא מרגישה יותר בנוח במקומות שבהם הבחירה האוטומטית בחינוך הקונבנציונלי לא מקובלת.
חוץ מזה, אני מסכימה מאוד ש מכל סוג של פתיחות שלנו נוכל רק להרוויח, אנו וילדינו, החל מעוד חברים וכלה בחברים לקהילה ולדרך
ולא רק בכל הקשור לחינוך ביתי.
אני גם חושבת שאם היוזמות הן של קהילת החינוך הביתי באזור, ומצטרפים אליה אנשים מבחוץ, מלכתחילה היא מוגדרת ככזאת,
כלומר אם כבר, אז מי שמצטרף הוא זה שירגיש שונה, לא?
מי אני שאדבר?
אני הרי בסופו של דבר שלחתי את הבוציק לגן האנתרופוסופי הנהדר כאן.
אמנם לבקשתו, ולא ממש מרצוני, אבל בדיעבד הוא כל כך נהנה שם ושמח ללכת לגן למרות קשיי הקימה (רגילים לקום בעשר-אחת עשרה) כך שכנראה שהבחירה היתה נכונה, בהתאם לנסיבות.
עדיין אני מרגישה איזו תחושת כישלון בכך שלא הצלחתי לספק לו במסגרת הביתית את מה שנזקק לה.
מאמינה שלו הנסיבות היו אחרות והיינו חיים בקהילה קרובה יותר, במקום אחר, היינו מצליחים להשאר בחינוך ביתי מספק לכל הצדדים.
מבינה לחלוטין את ענת רז.
מבינה גם את בנות החינוך הביתי שהתנגדו להצעה בשל העניין הקהילתי, אבל מתוך הכירות עם הפגשים המדוברים- לחלוטין לא רלוונטי.
אולי אם היה רלוונטי, לא היינו שולחים את בוציק לגן.
ואולי ענת לא היתה מרגישה צורך למצוא מטפלת. ואולי כן.
והנה שאלת ביניים: גם אני רוצה לחפש משהו ביניים לחינוך ביתי.
כרגע רוצה להגיע למפגשים, אממה, יש לי ילד בבית וילד בגן עד 12, חלק מהזמן.
אז אסור לי להביא אותו למפגש?
הדיכוטומיה הזו נראית לי מגבילה.
אולי מה שצריך לקבוע זו אכן המחוייבות והקהילתיות ולא האם הילד בבית או לא.
קראתי את הדיון, היה מעניין מאוד, ואני רוצה לספר על הניסיון האישי שלי-
אנחנו און- אנד- אוף בגנים, ויצא לי להגיע כמה פעמים למפגשים של חנ"ב באורות (הפעם האחרונה הייתה לפני כשנה )- מאז חזרתי לעבוד והילדים עם מטפלת בבית חוץ מהגדול שבגן.
יצא לי להגיע בכל מיני סטטוסים: בהפסקה מהגן (ז"א הוצאתי אותם לכמה חודשים כדי לראות איך ואם זה עובד), בתקופות של גן (שלקחנו יום חופש), בחופש הגדול... ותמיד התקבלנו בשמחה והיה נהדר. הבעיה היחידה (שלי) הייתה המרחק הגיאוגרפי מהקבוצה המקסימה (אני מתגעגעת...), ובגלל זה גם הילדים לא ממש השתלבו עד הסוף, אלא בכל פעם כאילו נפגשו מחדש... ועדיין היה כיף ומקסים.
לכן הפריע לי שנאמרו כאן למעלה דעות כמו "ממפגשי חינוך ביתי זה לילדי חינוך ביתי בלבד" וכאלה, אם הייתי קצת יותר קרובה (או קצת פחות עסוקה...) הייתי ממשיכה ללכת בכיף.
אולי מה שצריך לקבוע זו אכן המחוייבות והקהילתיות ולא האם הילד בבית או לא.
אני חושבת שבסופו של דבר הדברים האלה כרוכים זה בזה. כמו שכותבת כאן אודליה מעלי, כשהילד לא בבית המחויבות לא קיימת. מגיעים למפגשים מדי פעם, באופן מקרי, נהנים מאוד, לא ממש חושבים עד הסוף על המשמעות של זה בשביל הילדים - שכן מנסים ליצור לעצמם קבוצת התייחסות קבועה ויציבה. מתייחסים לזה כאל מן גן שעשועים. בעיני זה לא מתאים.
והראיה גם מהתיאור של המפגש שדובר בו כאן - הוא דועך, לא מצליחה לצמוח ממנו קהילה תומכת, חלק מהאמהות שבאו אליו מחפשות להן פתרונות אחרים, ואמהות אחרות בדפים אחרים מעידות שהן באות ומוצאות את עצמן לבד.
מצד שני - אם אמא מתוך הקהילה מחליטה ללמוד יום בשבוע והילדים המוכרים לכולם באים למפגש עם בייביסיטר או באחריות אמא אחרת - זה לגמרי מתאים בעיני. יש כאן קביעות, מחויבות, קהילתיות, והתאמה לצרכים המשתנים של האם, התאמה שאנחנו יכולים להכיל ואף לסייע כדי לאפשר אותה.
מצד שלישי - אם אותה אמא תחליט להתחיל לעבוד חמישה ימים בשבוע ותמשיך לשלוח את הילדים - אני באמת לא יודעת.
נראה לי שבסופו של דבר הדברים האלה נקבעים בשטח, בדינמיקות שקורות במציאות, ובסך הכול הם מאוד גמישים.
יכול להיות שלקבוצה מסוימת אין בעיה עם מה שלי יש, ואז זה כן מתאים לה, ולהפך.
לילה טוב, אני מסכימה איתך בהרבה דברים. אני רואה שהאמהות שמתכננות לרשום לגן לשנה הבאה אכן פחות מחוייבות. אבל, יש גרעין של אמהות שמתכננות להמשיך בחינוך ביתי, והן מנסות ליצור לילדים קבוצת התיחסות יציבה. חלק מהילדים, גם אלו שהולכים לגן, גרים יחסית קרוב אחד לשני, ככה שנתקלים בהם גם אם הם הולכים לגן, וכן נשמר איזשהו קשר.
הסיבות שהמפגש דועך הן אחרות.
תראי, יש גם אצלנו אמא אחת ששלחה את הילדים למסגרות חינוך, וממשיכה לבוא באופן קבוע למפגש אחד שחשוב לילדים שלה. בעיני, נשמרים כאן העקרונות של קביעות, מחויבות וקהילתיות, ולכן אין לי בעיה עם זה. אני מניחה שגם אצלכן זה כך.
רק מנסה להראות למה ברמת העיקרון נראה לי חשוב לשמור על זה שמפגשי חינוך ביתי לא יהפכו למשהו פרוץ לגמרי שאין לו שום גבולות.
ושוב חוזרת - כמובן שיש גם מפגשים ואנשים שככה זה בדיוק נכון להם. אני מייצגת כמובן רק את עצמי ודעתי.
הדיון שהתפתח פה מרתק בעיני.
כאמא שאינה בחינוך ביתי, אבל כן בבית עם פעוטה בת שנתיים+ (שבימים אלה מתחילה לבקר בגן יומיים בשבוע), אני מאד שמחה על כך שקיימים מפגשים יותר פתוחים ושיש לי אפשרות להיות, במידה מסוימת, ב"שולי" קהילת החינוך הביתי. דווקא למפגש המדובר באמת הפסקנו לבוא מסיבות של אווירה (ויהיה מעניין לשמוע איך אחרות חוות אותו, אולי בדף נפרד), אבל אפילו בזכות ביקורים מזדמנים התחילו להיווצר קשרים שהם מאד משמעותיים עבורי - עם אמהות שאני יכולה להרגיש שהרבה מהבחירות ההוריות שלהן ודרך החינוך שלהן היא דומה לשלי. אמהות שלא יתפלאו לראות חדר שינה אחד כשהן באות לבקר בביתנו או לשמוע שאני עדיין מניקה. כנראה שגם זה צורך בקהילה, אבל אולי בקהילה יותר "באופנית" מאשר חנ"ב. ומן הסתם יש הרבה חפיפה. אני מרגישה קרבה גדולה לאנשים שבחרו בדרך החינוך הביתי למרות שאנחנו לא בחרנו בה (לפחות בשלב זה של חיינו) ואני שמחה מאד על ההזדמנות ליצור קשרים עם משפחות כאלו.
אני בהחלט בהחלט יכולה להבין שעבור ילדים גדולים יותר, במיוחד בגילאים שבהם השאר כבר הולכים לבי"ס, ישנה חשיבות גדולה לקיומם של מפגשים שבהם כולם שייכים בדיוק במובן הזה - שכולם ילדי חינוך ביתי. נדמה לי שעבור פעוטות, או אפילו עד גיל 5 בערך, ההגדרות האלה הרבה פחות חשובות. המפגש הוא מאד משמעותי בשביל האמהות, ומבחינת הילדים כל מי שמגיע באופן קבוע והופך להיות חבר הוא חלק ממנו. או במלים אחרות, בדיוק מה ש תפוח אדמה כתבה: אני חושבת, שלפחות בגילאי הגן, אם ההורים לא רואים בגן את מרכז ההוויה, זה באמת לא משנה לילדים אם הילד שמולם הולך לגן או לא.
דניאלה - תוכלי בבקשה לכתוב לי בדף הבית פרטי התקשרות עמך? (מניחה שאת יודעת מי אני)
אם אותה אמא תחליט להתחיל לעבוד חמישה ימים בשבוע ותמשיך לשלוח את הילדים - אני באמת לא יודעת.
אני חושבת שככל שהילדים הם גדולים יותר - גיל בי"ס, ובמיוחד כיתות גבוהות - נקודת האיזון משתנה, ולכן יש פחות משמעות לכך שהאמא נוכחת בזמן המפגש, ויותר משמעות ורלבנטיות לכך שהילדים אינם חלק ממסגרת שאינה חינוך ביתי.
יכולה לספר שבמפגש שמדובר, החברה של ענת גרה מעבר לכביש ולכן זה מקום ציבורי שבלי שום קשר אם המפגש של חינוך הביתי יהיה בו או לא, אין אפשרות למנוע ממנה להגיע, מה גם כבר נכתב שחוץ מאיתנו מגיעות עוד כל מיני מטפלות רוסיות, שלא מפריע לנו שהם גם בארגז החול. לילה טוב אולי לא שמת לב אך גם ביום חוגים מגיעים כמה וכמה אימהות עם ילדים קטנים מרחובות שמשלמות וכנראה בשנה הבאה הילד שלהם יהיה בגן, ובינתיים נהנו מהמפגש שלנו, חוצמזה אני זוכרת שהיה תקופה שכמה סבתות הגיעו למפגשים באורות וזה לא ככ הפריע.... וסה"כ גם למטפלת לא יהיה נוח להגיע למפגש ביער למשל ... מאי נוחות היא תפרוש,למרות שגם ביער מגיעה לפחות משפחה אחת שהילד בשאר השבוע בבהס
שם הדף התחיל מאמא טרייה פלוס שחיפשה מסגרת לבת שלה בין הלידות שלה... ואינו ככ רלוונטי למה שענת מחפשת בעצם משפחתון... מה שהיא הטיבה לפרסם בככר השוק
לי אישית לא מפריע שמגיעים גם כאלה שלא מחינוך ביתי, לפחות בגיל של ילדי, שזה עוד חברה שגם ככה די דלילה במפגש במכון.
מקווה כמוכם שיתרבו מספר הילדים בחינוך הביתי במפגשנו הרבים
מקווה שמצאתי את הדף הנכון... דניאלי יהיה בן שנה בספטמבר, עד אז אנחנו בבית, חצי יום איתי, חצי יום עם האיש, מגיל שנה חייבים פיתרון אחר, חשבו להכניס לגן, גן מקסים, בגישה של דן לסרי...אבל הוא כל כך קטן, מפחדת מתקופת הסתגלות ועוד יותר ממחלות.
חושבת על זה המון...חושבת על פיתרון הבא: אני אמשיך להיות איתו בחצי הראשון של היום, האיש יחזור הבית ב16 , וכך ישארו רק כ3-4 שעות באמצע יום שמחייבים פיתרון. הפיתרון האידיאלי מבחינתי הוא למצוא משפחה בחינוך ביתי שתסכים לטפל בו בשעות האלו , כך יהיה לו וגם לילדי המשפחה חברה רב-גילאית, וגם ההנחה היא שילדי הבית בריאים יותר מילדי הגן...
מה דעתך על הרעיון? איפה לפרסם שאנחנו מחפשים משפחה כזו (כמובן בתשלום), כיכר השוק? אשמח מאוד לשמוע על פיתרונות שלכם בנושא.
מה עיקר הפחד מהגן?
בעיקר המחלות? (מדובר למיטב ידיעתי בעיקר על השנה הראשונה, והוא כבר יהיה בן שנה. מעבר לכך מחלות הן החיים. לפעמים חולים. זה לא משהו שצריך לפחד ממנו. לדעתי. ואם מפחדים - אז להתמודד עם הפחד שלך/שלכם).
אם תמשיכי לעבוד בפורמט הנוכחי, אז מצד שאחד תהיי איתו יותר, ומצד שני גםתתישי את עצמך, ובקושי תראי את האיש, לפחות לשנה נוספת.
לגבי משפחה בחינוך ביתי - אז כיכר השוק היא מקום מוצלח. יצא לי להיות בקשר עם שתי אימהות (שלפחות השנה הן בבית עם בנותיהן) מהיישוב שלך. אחת מהן אפילו חשבה לטפל בבת שלי, אבל זה נפל עקב מרחק/תחבורה. אולי לאחת מהן זה יתאים.
מעבר לכך, ברור שכיכר השוק היא מקום מצוין לפרסם.
אין לי פתרונות חלופיים לשתף בהם, מניסיון. אבל אולי, אם אפשרי, מעבר לחצי משרה, ולשים במסגרת חצי שבוע וחצי שבוע להיות איתו בבית. כך תהיה גם חברת ילדים, גם זמן איכות עם אמא.
אני מאוד פחדתי שיהיה לה קשה כשתיכנס למשפחתון, עשיתי המון עבודה פנימית עם הפחדיםש לי. ולמרות שמדובר ביונקת, שאוהבת מוצקים אבל אכלה מעט מאוד מהם בכל ארוחה, והיתה רגילה להרדם על הציצי, היתה לה קליטה קלה ביותר במשפחתון. גם לדעתם זו אחת הקליטות הקלות שהיו להם. כך שאולי עיקר הקושי הוא שלך ולא שלו. נקודה למחשבה. אולי לא. את מכירה את הבן שלך.
).
הרבה חומר למחשבה.
).
)- מאז חזרתי לעבוד והילדים עם מטפלת בבית חוץ מהגדול שבגן.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.