הי שלי,
אני אענה מהסוף להתחלה -
- הפרדתי אבנים, כי האדמה שהיתה לנו בירושלים היתה עמוסה באבנים, כך שהיה קשה לצמחים לגדל בית שורשים טוב עם כל האבנים האלו.
- כדי לייצר ערוגה שתתקיים כמה שנים ולא תדרוש עבודה רבה כל עונה, חפרנו קצת פנימה ו"פתחנו" את האדמה האבנונית והמהודקת של המקום. כך ידענו שצמחים גדולים יוכלו לשלוח שורשים יחסית עמוק, לנצל את הלחות באזורים האלה ולצמח חלק עליון גדול יותר. כמו כן, היינו צריכים להיפטר מיבלית באזור הערוגה.
- באדמה העילית (top soil) השתמשנו כדי לבנות את הערוגה. אני חושבת שהנזק שעשינו היה קטן מהתועלת.
אני חולקת על הגישה של טליה. יתכן שהיא מתאימה לקרקעות מסויימות, אך לקרקעות מהודקות, אבנוניות, מלאות שורשים של צמחי בר עקשניים (שומר, יבלית, שברק וכד') היא אינה מתאימה, לדעתי. אני מצאתי שערוגות של תיחוח כפול, היו הערוגות הפוריות והחסכוניות במים ביותר בבוסתניה.
יחד עם זה, כל מקום צריך להילמד לגופו, לפי התנאים הפיסיים, סוג הגידולים והמגדלת.