פרמקלצ'ר יומן מסע

מחר בחמש אתחיל מסע של שנתיים.
קוראים לזה דיפלומה בפרמקלצ'ר. שנתיים של עבודה מעשית, יזום ותכנון פרוייקטים, ביצוע ותיעוד מפורט שלהם.
יותר חשוב מזה, מעבר לחיים אקולוגיים. בחיים האישיים.
אז הנה אני מתחילה לתעד.
אני פותחת את הדף פה, כדי לשמוע מחשבות של אחרות/ים על דברים שאעשה, שאחשוב, שאהגה, שאפנטז...
מחר, אחרי שתתקיים פגישה ראשונה עם המורה המנחה שלי, אתחיל לספר מה אני הולכת לעשות בשנתיים הקרובות.

צעד ראשון.

וואו!!! איזה כיף! נשמע מסקרן ביותר!
תתחדשי @}

שיהיה בהצלחה @} מחכה לשמוע עוד פרטים.
אגב, מי מעניק את הדיפלומה הזו?

איך משיגים דיפלומה? זה אמור להיות בשיתוף עם עוד אדם (שמנסה להשיג דיפלומה), לא?
שיהיה בהצלחה @}

מעבר לחיים אקולוגיים. בחיים האישיים.
נשמע מצויין
ומעורר השראה
ומסקרן

בהצלחה
@}

מחר בחמש אתחיל מסע של שנתיים.
מרגש, מעניין ועושה חשק ( לצאת למסע... ) המון הצלחה @}
ספרי ושתפי כמה יותר שתוכלי.

ההכנות למפגש הראשון בעיצומן ותוך כדי קפצתי לראות אם מישהי ראתה את הדף.

הדיפלומה היא מארגון הפרמקלצ'ר העולמי.

מסלול לדיפלומה מיועד למי שעשה קורס תכנון של 72 שעות. הוא נעשה בהנחיית מורה "דיפלומט" (שכבר יש לו דיפלומה). היום יש מורה אחת כזו בארץ, אך בקרוב יהיו כמה נוספים שיקבלו דיפלומה בדיעבד, על מה שכבר עשו עד כה.
אספר יותר בערב, כשאחזור מהפגישה.

כמה מעניין! אשמח לקרוא.

מעניין ביותר!
איזה כיף לך!!!

טוב, הנה זה מתחיל. מ-ע-כ-ש-י-ו !

אתחיל בחזון.
לחיות בעיר היה רעיון מוקצה מחמת המיאוס מבחינתי משך שנים רבות. משכבר החלטתי לבוא וללמוד באוניברסיטה בירושלים, לפני שנים אחדות, גרתי שנה שלמה מחוץ לעיר ונסעתי מרחקים ארוכים מידי יום. רק לאחר שנה ורק מסיבות חברתיות עברתי בסופו של דבר לתוך העיר. לאחר פחות משנה עזבתי אותה בשאט נפש וחזרתי לגליל.
מסיבות שונות בחרתי לחזור לירושלים, אך עם החלטה נחושה לחיות חיי עיר אקולוגיים. כך מצאתי את "בוסתניה", גינה אקולוגית, שהיתה לפני שנה בראשית התהוותה ועיצובה. בבוסתניה יש פתח לחיי עיר אקולוגיים. חקלאות עירונית נותנת הזדמנות ליצירת קשרים בין תושבים ולגיבוש קהילה, ליצירה אסתטית של גן עדן קטן פרי חלומותינו, לייצור מזון מקומי ונקי, לחינוך, לתעסוקה בעלת משמעות, למיחזור חומרים ולעוד הרבה פנטזיות שאט אט מתגשמות ויתגשמו.
בחרתי להישאר פה, בירושלים, כדי להיות ללמוד דבר חדש. פה, בשכונה המלוכלכת והמוזנחת, סמוך לבנייני שיכונים מכוערים, במקום בו כל עשייה פורמאלית דורשת התמודדות בירוקרטית אין סופית, מצאתי קהילה מדהימה שאיתה אני רוצה להגשים חזון משותף לכולנו – לחיות חיי שפע איכותיים ואקולוגיים בעיר.

ישנם שני תנאים בסיסיים להגשמת החזון ולהצלחה האישית שלי במסלול הדיפלומה. הראשון והחשוב ביותר הוא, שאוכל לעשות הכל עם שחר, הבת שלי (שנתיים וצ'ופצ'יק). אם היא לא חלק מהעניין, זה לא פרמקלצ'ר בעיני וזה לא בשבילי.
התנאי השני והחשוב לכשעצמו הוא, שאוכל להתפרנס מהפרוייקטים שאני צריכה להגיש. כיום אני מרוויחה כמה מאות שקלים פחות משכר הדירה שלי. אני חייבת להגדיל את הפרנסה ואין לי זמן לעשות דברים מעבר לפרנסה וללימודים (ולבת, וקצת חיי חברה...).

עם החזון, עם שני תנאים, על סלט טרי וכוס יין אני יוצאת לדרך. מישהי קראה לזה מסלול העצמה אישי. זה זה.

מה אני הולכת לעשות בפועל?
עשרה פרוייקטים על הנייר, מתוכם לפחות חמישה צריכים להתבצע.
אני מפרטת בקצרה. בעתיד אכתוב על כל אחד מהם באריכות.

ריכוז הגינה הקהילתית - תפעול שותף, הקמת "בית הספר הקהילתי לאומנויות" (מסגרת ללימוד אומנויות שונות על בסיס כישורים של חברי הקהילה), ריכוז צוות המדריכים, העשרתו והעצמתו.
ריכוז והדרכת פרוייקט "גינון אקולוגי-אמנות שימושית". קורס הכשרה בגינון אקולוגי לפנסיונרים.
במסגרת הכנת תכנית מתאר לירושלים עובדים כעת על תכנון האזור של בוסתניה. הפרוייקט שלי הוא לרכז מי שמעוניין מתוך הקהילה ולהשתתף בתהליך התכנון.
פרוייקט גיוס כספים לפרוייקטים אקולוגיים בואדי (ואדי האסבסטונים - שם ממוקמת בוסתניה).
קבוצת בני נוער פעילה.
יצירת רשת קשרים בין הגינות הקהילתיות בירושלים לצורך שיתוף במידע, חלוקת עודפים ותמיכה.
כתיבה ועריכה של מערכי הדרכה למדריכים בגינות קהילתיות.
קואופרטיב מזון אורגני מקומי. מתחלק לשניים: א. קנייה משותפת של מזון אורגני בכמויות גדולות לצורך הוזלת עלויות. ב. הקמת חווה חקלאית עירונית לגידול ירקות אורגניים על בסיס קהילה תומכת חקלאות (הפרוייקט שלי הוא חיפוש אחר אדם שיעשה את זה ותמיכה בו).
הקמת ספרייה קהילתית בתחומי אקלוגיה-חברה-כלכלה, אפשרות לספרייה ניידת.
פרוייקט קומפוסט שכונתי - הקמת אתרי קומפוסט רבים במוסדות חינוך ובגינות ציבוריות, תחזוקה והסברה. הפקה של חוברת בנושא "איך לא לייצר זבל ואיך למחזר לבד את הזבל שמייצרים".

יש עוד כמה רעיונות, כך שדברים עוד יכולים להשתנות בחודש-חודשיים הקרובים, אבל זה הבסיס.

אשמח לתגובות, הצעות, מחשבות, רעיונות, קישור לאנשים רלוונטיים וכל מה שעולה בדעתכן.

נשמע מדהים ביותר. וגם ימבה עבודה... בהצלחה!

נמשיך לשמוע לחזק, ואולי לעזור.
אנחנו גרים בבית-דגן ואם הפעילות פתוחה בשבתות ודרושים מתנדבים, אנחנו כבר עולים.

שכנה של,
רב העבודה לא נעשית בשבת, כדי ששומרי שבת ודתיים אדוקים יותר ירגישו בנוח להיות חלק מהפעילות.
וגם כי מגיע לכולנו לפחות יום מנוחה אחד בשבוע.
אבל בימי שישי בצהריים הרבה פעמים קורים דברים מעניינים, כמו השתלמויות ומפגשי עבודה. אשמח להזמין אתכם אם זה רלוונטי.

וואי, המון עבודה. אפילו חמישה פרוייקטים מתוך הרשימה נשמע לי המון...
שיהיה לך הרבה בהצלחה, ושתהני. אמשיך לקרוא.

ליאת שיהיה בהצלחה(לא יודעת אם את זוכרת אותי). חתיכת משימה לקחת לך. אני מוצאת שביומיום אחרי שחייתי מאד פרמקלצ'ר, כמה שיכולתי, אני הולכת וחיה פחות ופחות את העניין , איכשהו. והמון התלבטויות דביליות שקשורות לתרבות הצריכה תופסות אותי בקטע לא מוכנה ואני נכנעת, יותר מדיי לטעמי.
נורא רציתי לעשות את הקורס עם טליה בזמנו, היא מדהימה ובאמת הכי טובה שיש בארץ בתחום הזה, אבל איכשהו לא יצא ועכשיו, נו, אני נמצאת במקום שבו את היית לפני שנתיים וחצי, ושום דבר אחר לא תופס מקום חוץ ממה שיהיה בעוד כמה חודשים.

הי יולי,
קודם כל מזל טוב.
נפגשנו?
אני שומעת עליך הרבה מאבי ומרועי ואחרים, אבל לא זוכרת שנפגשנו.
אספר לך שעשיתי את הקורס אצל טליה כששחר היתה בת שנה וחצי והיא היתה איתי כל משך הקורס.
אל תלקי את עצמך, לחיות עם רגשות אשם מרחיק אותנו מהמקום שאנחנו רוצות להיות בו. חוץ מזה הריון הוא זמן להקלות, יש כל כך הרבה מה להתעסק בו, שאין פנאי להפנים דפוסי התנהגות חדשים. לאט לאט. תראי כמה צומחים ומתפתחים בעקבות הילדים.

בטח נפגשנו, לפחות פעם אחת כשהיית בחודש תשיעי... ערב ג'אז עם נועה בחיפה. לדעתי היו עוד פעמים שחלפנו זו על פני זו באותו חדר.
זה לא כל כך עניין של רגשות אשם כמו עניין של לא להיסחף בזרם שלא מתאים לי. של לתת לאחרים לנהל לי את החיים (נו, עכשיו ההורים שלי רוצים לקנות לי מקרר חדש, ומכונת כביסה וכו' ואני בכלל טוב לי עם המקרר הישן עם המדבקות של היום ללא קניות מלפני כמה שנים ואני לא מבינה למה אי אפשר מכונת כביסה ישנה שעובדת) ובעיני זו התחלה של סימפטום.
מאז שנחשפתי לפרמקלצ'ר אני מבינה את הצורך בקהילה, אבל היום אין לי באמת קהילה, לא בסביבה המיידית היומיומית ואני בטוחה שאצמח ואתפתח, רק לא מתאים לי שזה יהיה בכיוון שהוא בעייתי בעיני.
בכל מקרה הפרוייקט שלך נשמע מענין מאד, אני אשמח לקרוא כאן ובכלל לדעת איך הוא מתפתח. ובכלל אני אשמח לדבר איתך בהזדמנות קרובה.
ובקשר לקורס- האמת היא שיש לי עבודה נוקשה בשעות וימים וימי חמישי של הקורס, שרציתי וביררתי עליו כבר בשנה שעברה, היו בפירוש בלתי אפשריים להספיק להגיע מהצפון (יותר האיזור של ההורים שלך מאשר פרדס חנה , העבודה שלי). לגבי העבודה למשל אין לי בכלל רגשות אשמה, למרות שהיא מביאה אותי למקומות לא פשוטים (כמו לנהוג לא מעט), מפני שהיא מאפשרת לי המון ומאתגרת אותי המון.

הי, יולי, אולי תפתחי דף בית?

אני זוכרת את הערב ג'אז ההוא. ולאדימיר כץ על הפסנתר. חבר יקר.
פשוט לא זכרתי שזו היית את.

את צודקת מאוד בעניין הקהילה. כמו חינוך ביתי, גם שאר הפנים של פרמקלצ'ר, קשים מאוד ליישום בלי קהילה תומכת ומשתתפת. גם אני מחפשת אותה. אחת מהמשימות שהחלטתי לקחת על עצמי לשנתיים האלו היא ליצור קהילה כזו במקום בו אני נמצאת, או לעזוב בתום שנתיים לקהילה קיימת/מתגבשת.
בכלל להיות חד הורית בלי קהילה ועם משפחה במרחק שלוש שעות נסיעה נראה לי אדיוטי. מה גם שיש עוד כמה וכמה חד הוריות באותו מצב...
בחנוכה אני מגיעה לאזור בו גרים הוריי. את מוזמנת מאוד לקפוץ.

ליאת, נשמע מלהיב מאוד! חלק מהפרויקטים שבחזונך מופיעים גם מדי פעם בחזוני, ואני מקווה להגיע אליהם מתי שהוא. בינתיים אני אשמח לקרוא איך הולך לך.
שיהיה לך המון המון בהצלחה, עבודת קודש.

זהו, זאת סיבה טובה כרגע להישאר דבוקה להורים שלי כרגע, המחסור בקהילה... זמנית או לא אני לא יודעת, אבל זה בטח נוח מאד בשלב זה.
אולי אספיק לקפוץ בחנוכה. דווקא אהיה בחופש, אבל נרשמתי לאיזה קורס כייפי, לא יודעת מתי שוב בשנים הבאות אוכל להיות בקורס של חמישה ימים ולחשוב רק על עצמי. בכל מקרה אני אשמח לקפוץ.
בקשר לדף בית- אני באמת אפתח אחד כזה, נשמע רעיון טוב.

הי ליאת.
נבוא גם נבוא בימי שישי.
אנחנו חיים על גגות, הגינה היחידה שיש לנו זאת הנשמה שלנו.
יש פרדסים מסביבנו עם עצים וותיקים, פריחות ושלוליות.
אני מאוד רוצה לגעת באדמה ולהחשף לכל הרעיונות...........
ומכיוון שאין באפשרותנו לרכוש אדמה משלנו, נראה שפעילות קהילתית זה מקום שממנו אפשר להתחיל.
אני מתחילה להבין שהקישוא לא חייב להיות שלי, יותר חשוב לתת לו לגדול באהבה.
נשמח להתרעה קצרה, כמובן שנבוא עם הבנות,(5,2)

ליאת- שמעתי לעצתך ופתחתי דף בית על שמי...
עברתי עכשיו שוב על הרשימה של הדברים שאת הולכת לעשות בפרוייקט הזה.הייתי שמחה לשמוע עוד על הפרוייקט- מי יזם אותו, מי קיים שם כבר, מה הבסיס הכלכלי הקיים אם יש, מה חסר. זה נשמע ענק, גם מבחינת היקף, וגם מבחינת רעיון.

ליאת, איזה חזון, מעורר השראה. בהצלחה, מחזקת אותך ומחכה לקרוא!

דרך אגב, לא היה בירושלים איש צעיר שרצה להיות ראש עיר וחפש פרויקטים חינוכיים להשקיע בהם? חשבת על אפשרות להתחבר לגוף/ארגון/עמותה, או להקים אחת? הרעיונות שלך מחברים כל כך הרבה דברים יפים שיכולים לחבור לרצון הטוב ולאג'נדה של רבים (טוב, כמו בהרבה דברים - מספיק אחד...)
@} @} @}

יולי, האם יש פרוייקט ספציפי שאת מתכוונת אליו (יש למעלה רשימה של עשרה)?
אם שאלתך כללית, אני אתחיל לכתוב עליהם אחד אחד ולפרט.

בדחילו, נדמה לי שאת מתכוונת לניר ברקת. אני עובדת עם המנהל הקהילתי ועם החברה להגנת הטבע, אבל בהחלט מחפשת דרכים לממן את הפרוייקטים, כי רובם לא מתוקצבים בשום דרך. כמו שכתבתי, אני גם מתכוונת להתפרנס מהם.
אחד הפרוייקטים הוא פרוייקט גיוס כספים...
תודה על הרעיון.
כל רעיון נוסף למימון הפרוייקטים והשכר שלי יתקבל בברכה וקצת יותר מזה!

הפרוייקט שכבר התחיל לפעול נקרא: "גינון אקולוגי - אמנות שימושית". זהו קורס בתחום הגינון האקולוגי, שמיועד לבני ובנות הגיל השלישי (מעל חמישים).

הנה מה שכתבתי וגרם לאנשים להרשם לקורס:

בשנות השבעים החלו מאמצים להורקת הסביבה (GREENING) על בסיס קהילתי בכל רחבי ארה"ב, בתגובה להידרדרות באיכות החיים בשכונות המרכז-עירוניות.
למעשה, כל הערים בעולם שילבו בתוכן, עד לפני כמה עשרות שנים, שטחים חקלאיים, בוסתנים ושווקים לתוצרת מקומית. עד היום ניתן לשכור שטחים לעיבוד חקלאי בשולי לונדון וערים אירופאיות אחרות. גם בדרום אמריקה יש תנועה גדולה מאוד של חקלאות עירונית, שנולדה כתוצאה מצרכים קיומיים ותזונתיים. וכאן, בארץ, אפשר לראות עוד בוסתנים וגנים במעט ערים, כמו יריחו.
אולם, מחצית מאוכלוסיית העולם חיה חיים עירוניים, זוללי אנרגיה ויצרני פסולת. בגינון עירוני יש כדי לפתוח דלת לחיי עיר אקולוגיים. גינון עירוני נותן הזדמנות:
· ליצור קשרים עם אנשים בסביבתנו ולגבש קהילה של שיתוף פעולה ולא של תחרות.
· לייצר מזון מקומי נקי מרעלים. אין כמו לאכול קישוא אורגאני שזרעת בעצמך, או לשתות תה מלואיזה ששתל השכן.
· לשימוש חוזר בחומרים, שאילולא כן היו נזרקים לזבל.
· למגע קרוב ובלתי אמצעי עם האדמה ועם תהליך הגידול של המזון.
· לתעסוקה בעלת משמעות, לביטוי כישורים ומיומנויות שאין להם יוקרה ב"שוק הפתוח" .
· לביטוי יצירתיות וליצירה אסטתית.
יש קבוצות שונות ומגוונות עם עניין בגינון קהילתי. בתי ספר רואים בו ערך חינוכי רב, משפחות מוצאות בו תעסוקה בעלת משמעות מחוץ לבית ולקניון במחיר שווה לכל נפש, בעלי מוגבלויות ומטפליהם מכירים בערכו התראפויטי. אנו חיפשנו קבוצת אוכלוסיה שמצד אחד תהיה בוגרת מנוסה ועצמאית, שתוכל לאחר הכשרה להוביל תהליך של פיתוח התחום במקום מגוריה, ומצד שני תוכל להקדיש די זמן לעיסוקים ערכיים.
במסגרת פעילות שבועית, אני מקווה לנצל את ההזדמנות ליישם את כל הדברים האלו, דרך למידה תאורטית, עבודה מעשית וסיורים. זה יהיה מקום של למידה הדדית, בו כל אחת ואחד יוכלו לבוא לידי ביטוי ולהקנות לנו מכישוריהם ומידיעותיהם.

הפרוייקט ממומן מכסף שתרם הג'וינט וגוייס על ידי האגף לגיל השלישי בעיריית ירושלים. יש שם אשה מיוחדת במינה .שעשתה את זה והיא זו שגם יזמה את הפרוייקט. בשלב יחסית מוקדם היא פנתה אלי שאצטרף אליה וביחד גיבשנו אותו והוצאנו לדרך. אני מנסה לגייס סכום כסף נוסף כדי לכסות את כל עלויות הפרוייקט.
החל מסוף אוקטובר אנחנו נפגשים (אני, הקבוצה ומדריכה נוספת). התחלנו בתכנון אזור בגינה, שמוקדש לפעילות הזו והיום האזור נקי מעשבייה עבה (בעיקר שומר), מונחות בו ערוגות מוגבהות ובשבוע הבא יונחו בו ספסלים ומערכת השקייה.
התכנית מסתיימת בסוף יוני.

חשבת על כתיבת תכנית לבתי-ספר דרך info]קרן קרב inner[/po].asp?pgID=11897 ?
ראיתי שיש להם תכניות בנושא

האמת היא שכל הפרוייקטים מעניינים אותי, אבל זה המון לפרט. לאט לאט. בתור התחלה, מאד מעניין אותי לשמוע על הפרוייקט הראשון.
גם מה שסיפרת נשמע מעולה. אנשים מעל גיל 50 יכולים יופי להתחבר לדבר כזה ואני משוכנעת שיש להם מה לתרום ולהיתרם. הלוואי ואבא שלי היה מוכן ללמוד קצת פרמקלצ'ר,לדעתי אם הוא היה מוכן זה היה תפור עליו.

אנונימי

וואו
אני כל כך שמחה שנפלתי על הדף הזה:)

כל כל כל מה שאת מדברת עליו מעניין אותי אבל במיוחד אשמח לשמוע (בזמנך הפנוי... זה באמת הרבה לפרט) על עניין החווה העירונית,
כי אנחנו פה (בערד) משתעשעים עכשיו ברעיון
מלבד זאת, זה אחלה רעיון לפתוח דף כזה. אולי גם אנחנו נדחף פה.. (ברגע שבכלל יהיה חזון מגובש יותר)

המון בהצלחה!

שליחה על ידי y* » 22 יולי 2005, 14:48

אני מאוד רוצה לשמוע יותר על המסלול ל"דיפלומה", באלו מקומות חוץ מבארץ ניתן לעשות את ה72 שעות?ומה בדיוק קורה אח"כ? בשנתיים האלה?
אני ממש אשמח שתפרטי כמה שיותר
שיהיו ימים מנביטים פורחים
תודות

אני אעשה את זה בקרוב

שליחה על ידי y* » 05 אוגוסט 2005, 11:49

מחכות לקרוב... ולשמוע על מה ועם מי את עובדת

אני מתנצלת. לא מספיקה.
אשמח לתזכורת כזו מידי פעם...

שליחה על ידי y* » 11 אוגוסט 2005, 14:53

תזכורת......
רוצים ומחכים לפירוט ולדף חי.....

YYY כמה עבודה היתה בשבועות האחרונים...
אני אתחיל. רק קצת הפעם ועוד בהמשך.

פרטים טכניים:
קורס 72 שעות - אצל טליה שניידר, פרדס חנה. אני לא יודעת אם יש עוד מי שממש הוסמך כמורה בארץ (יש עשרה בתהליך), אבל גם גור רותם, אדממא, ניר משה מלמד קורסים.
יש גם מישהו בצפון - מלקולם שלימד בעבר. יש את דרור צחורי שמסתובב בארץ ומלמד.
בקרוב מאוד יפתח קורס בירושלים שילמדו אותו מתלמדים בהנחיית טליה שניידר.
אני למדתי אצל טליה ואצלה אני עושה דיפלומה.

הדיפלומה
כאמור -
_שנתיים של עבודה מעשית, יזום ותכנון פרוייקטים, ביצוע ותיעוד מפורט שלהם.
יותר חשוב מזה, מעבר לחיים אקולוגיים. בחיים האישיים_

הפרויקטים שלי
ריכוז והדרכת פרוייקט "גינון אקולוגי-אמנות שימושית". קורס הכשרה בגינון אקולוגי לפנסיונרים.
סיימנו שנה ראשונה. היתה שנה מדהימה עם 15 פנסיונריות, שלא רק למדו ויישמו וארחו ולימדו, אלא גם הפכו לחבורה מגובשת. בסוף השנה הן כתבו משובים, שעמדו לי דמעות בעיניים. לא בגלל שקיבלתי שבחים או ביקורת, בגלל העוצמה שהיתה למפגשים, מעבר למה שאני והמדריכה השניה עשינו שם. הרבה מעבר.
מכינה את שנה הבאה - פרוייקט המשך וקורס חדש.

קואופרטיב מזון אורגני מקומי. מתחלק לשניים: א. קנייה משותפת של מזון אורגני בכמויות גדולות לצורך הוזלת עלויות.
החלק הראשון, השבח לאלות, יצא לדרך. בסלוני עומדים כמה שקים של מזון אורגני, שעד תומו של סוף השבוע יחולקו הלאה.
הדרך היתה ארוכה בהרבה ממה שחשבתי.

במקום "בית ספר לאומניות" הולך וקם מרכז לחיי עיר אקולוגיים/מרכז לקיימות עירונית (שמות מוצלחים יתקבלו בברכה).
בשבוע שעבר למדנו לבנות טאבון בוץ עם טל בשן. היום למדנו לגדל הרבה ירקות על שטח קטן עם אלכס קצ'אן ואיתי האובן. בחודש הבא נלמד לאסוף ולשמור זרעים ולקמפסט מזון בתוך הבית עם תולעים, אחר כך נסים קריספיל יגיע בנובמבר ללמד על צמחי מרפא בעיר... היד עוד נטויה.
בתחילת ספטמבר יתקיים שוק תוצרת עצמית - א/נשים שמייצרים בבית ריבה/סבון/כלי חרס/מנשאים.... ימכרו את תוצרתם במחירים זולים. אולי גם יהיה סחר חליפין. יהיה גם שוק חופשי בו זמנית. את זה, השוק החופשי, אני הכי אוהבת.
אם לא מכירים אותו, אשמח לפרט בפעם הבאה.

השבוע התחלנו לבנות ספסל מאדמה מתחת לחרוב שלנו.
היו אצלנו קייטנות לפעילויות אקולוגיות.
הרמנו את הפרגולה שנבנתה רובה מברזל יד-שניה.
ותמיד מגדלים ירקות. כל עונה יותר ויותר טוב.

השבוע התחלנו לבנות ספסל מאדמה מתחת לחרוב שלנו.
הית מוכנה לספר על זה יותר? אני ממש רוצה לבנות ספסל כזה ליד בריכת הדגים שלי ואני טירונית ממש. אבל יש לי המון אדמה...

וואו, ליאת, נשמע מרתק!

לקמפסט מזון בתוך הבית עם תולעים

ליאת, סופכלסוף אנחנו עוברים לדירה עם מרפסת גדולה ,
אפשר להצטרף למיפגש הזה?

שליחה על ידי נ* » 08 ספטמבר 2005, 17:57

אהלן ליאת,
אני למדתי אצל טליה די מזמן, ורציתי לדעת ממש לפרטים-מה בדיוק המשך המסלול כולל מבחינת, כמה השנתיים האלו עולות,ומה בדיוק הדרישות?
הבנתי שללמוד מהאינטרנט?כמה?איך? אני ממש ישמח על פרוט,זה יעזור לי להתמקד על הדבר הנכון.

נ,
ת'אמת, אני לא ממש זוכרת את כל הסכומים והפרטים הקטנים.
דברי ישירות עם טליה. את צריכה את המייל או הטלפון שלה?

אני חוזרת לדף הזה כדי להמשיך קצת אחרת. זה לא בשבילי הסיכומים. כמעט שנה שלא כתבתי פה כלום ופתאום חזר לי החשק.
אני הולכת לכתוב חופשי.
בלי התחייבות על מידע מלא.
זה בלוג של דיפלומה לפרמקלצ'ר. לא תיעוד עיוני.

אני מזמינה הערות והארות.

איזה כיף! יאללה!

(הערה פארש) (אבל הערה

)

איזה כיף! יאללה!

<אחלה הערה, תואם בול>

ממתינים בציפייה

ממתינים בציפייה

את יודעת למה אני חוזרת לכתוב?
כי אני מתגעגעת לבלוג שהיה לי.
נבהלתי ממנו ומחקתי מהאתר, אבל שמרתי לי בפינה פרטית.
עשיתי סדר ונתקלתי בו.
קראתי ורציתי שוב להיות במרכז ההתרחשות. לא של האתר. של הפינה שלי.
משימה יש לי עם האגו.
מזל שלפחות זה אגו של אישה...

מרחב מחיה.
כשהייתי ילדה היה לי חדר משלי עם חדר ארונות משלי.
לא ממש בת אצולה, סתם בת כפר. יש שם מרחב מחיה.
אחר כך שמרתי תמיד על מרחב מוגן.
זה שילוב טוב - לא לחבב א/נשים ומרחב מחיה מרווח.
אני לא זוכרת את הנקודה בזמן שהבנתי שמשהו עקום. שאישה אחת לא צריכה לתפוס כל כך הרבה מקום בצפיפות המחניקה הזאת.
אני יודעת בדיוק מתי היה הרגע שהבנתי שפחות מרחב ריווח לי את החיים.

שתי משפחות דירה אחת.
העיר הזאת, ששנאתי כל כך כל הימים.
גם קדושה וגם מסריחה.
לא היה לי אוויר בהתחלה.
כשכבר לקחתי שאיפה, עבר שם אוטובוס והסנפתי ת'אגזוז.
בסוף קפצתי קפיצת ראש עם סלטה לדירת ארבע חדרים (קטנים) עם שלושה מבוגרים, שלושה ילדים ועוד אחת בדרך.
יש שכונה אחת גרועה יותר בעיר.
יש ריח של ביוב לעתים והוא מתגנב תמיד כשאני עומדת ליד החלון.
מלוכלך ומבולגן. גם בחוץ וגם בבית.
ואיך שהתרווחו לי החיים.

פריכיות אורז.
זה המשבר האקולוגי שלי.
אני אוהבת, הבת אוהבת, הילדים אוהבים, השותפים אוהבים.
קלקרים בעטיפות ניילון כפולות.
אם רק היה לי מושג איך מתפיחים אורז בבית.
ואיך מדביקים אותו.
שלפחות יהיו מוסדות גמילה!

_פריכיות אורז.
זה המשבר האקולוגי שלי._
גם שלי. לא שזה אמור לנחם או משהו, אבל אותי עצם קיומן של פריכיות אורז מאד מנחם בימים קשים (ואני בכלל לא מבינה איך אפשר לאכול את הקלקר הזה).

(מוזמנת למחוק אחרי שתקראי)
בעניין פריכיות אורז - פעם לעבודה של בן זוגי הגיעו מלא מחשבים חדשים מיפן או איפשהו בסביבה, ובאריזות שלהם במקום קלקר ונילון-פצפצים היו מין פריכיות אורז. ממש כך. אקולוגי נורא.
במשך חודשים הם ניזונו מהשאריות של האריזות

וחוץ מזה, כמו כולם: איזה כיף! יאללה! שאת חוזרת לכתוב בדף הזה.

בדרום קוריאה בשוק היו מכונות קליה ואנשים היו מגיעים עם כל מיני זרעים וגרגרים שקנו בחנויות אחרות בשביל לקלות.
האורז היה קסם. את התוף היו פותחים לתוך כלוב ענק כי קערית אורז עשתה שק של אורז תפוח.
והיה עוד מכשיר שהיה הופך כפית אורז לדיסקית בגודל צלחת.
שתי אפשרויות יש לך:

ליבא מכשיר כזה וליצר פרכיות כאלה
ללכת לטיב טעם (נתניה, אני חושבת, יכולה לברר שוב) ולקנות דיסקיות כאלה שהם מכינים שם במקום, כנראה עם מכשיר דומה (לא ראיתי בעצמי, רק שמעתי).

גם אני מתגעגעת לבלוג ההוא שלך...
אבל אשמח להסתפק בבלוג הפרמקלצ'רי,
במיוחד עכשיו, כשאני לומדת את זה בעצמי...

< זו אני שישבתי מולך ועזרתי לך בלכתוב על הלוח אצל אבא של טליה >

איזה קטע!
חבל שלא אמרת...
ותודה על העזרה.

ליאת.
בזמנו התקשרתי אליך בקשר לקורס התפירה שאת יוזמת בירושלים ושגם אני רוצה להצטרף.
אז הנה מספר הפלאפון שלי: אפרת- 0506422218.

חוץ מזה קראתי את הבלוג הפרמקלצ'רי מלפני שנה. כמה יזמויות! כמה רעיונות!
את הגית הכול לבד? איך הסתדרת מבחינה תקציבית?
זה ממש מרשים...

תכננתי דווקא, אבל פתאום גיליתי שזה מביך

אז דחיתי לחשיפה וירטואלית.

המוזות שותקות, בנאלי ככל שזה ישמע.
אני מחוץ לטווח האש, אבל ההורים מסמנים מרחקי נפילות מהבית.
200 מ'. 100 מ'. 50 מ'. במטע. בחצר.
הם לא עוזבים. הם פטריוטים שכאלו.
הלב שלי עבר דירה וחזר הביתה. אליהם.
כל יום הוא יוצא לטיול מצפון לגבול, נבהל, מתכווץ ובורח.
הגליל שלנו יותר רגוע.
להם עוד אין חיל אויר.
עין אחת צוחקת, עין אחת שטופת דמעות.
ובבטן כבר אין לי מקום לכל הרוע והכעס והטינופת הזאת.

ומגיע לנו מזל טוב.
נולדה לנו תינוקת.
לא, לא אני. היית רואה את הבטן, לא?
אבל אנחנו גרות באותו בית עכשיו. אז היא נולדה לכולנו.
אני מתרגשת כאילו נולדה לי אחות קטנה.
חיים יפים לך, נועה.

בת: אמא כבר מצאת לי גן?
אני: לא
פעם שאלות כאלו היו מבהילות אותי. נעשיתי רגועה יותר. אולי אדישה.
בת: למה לא?
אני: כי לא חיפשתי
בת: למה לא חיפשת?
אני: כי אני לא רוצה שתלכי לגן.
אבל גם לאדישות יש גבול ושוב אני: למה את שואלת?
והיא עונה: כי י' הולך לגן.
מה טוב בגן? אני מקשה ומרגישה לא הוגנת.
לא יודעת, היא עונה. אני רוצה ללכת לגן, היא לא נשמעת אסרטיבית.
מה תעשי בגן?
אני אשחק.
למה את רוצה לשחק בגן?
כי יש שם הרבה משחקים. והרבה ילדים, היא מוסיפה לאחר רגע של מחשבה.
אהה...
מה דעתך שנעשה גן של הורים? כל יום אמא אחרת עם כל הילדים?
חשבתי שהיא לא תבין על מה אני מדברת, אבל היא מנתרת בשמחה וקוראת: כן! תעשי לי גן הורים!

האמת, לא ידעתי איך נעבור את השנה הבאה.
היא כבר לא רוצה לצאת איתי לכל מקום.
היא כבר לא רוצה לשעשע את עצמה בחדרי מתנ"ס משמימים או בגינה.
היא רוצה ללכת הביתה. או לסבתא. או לגן שעשועים. או לאקדמיה.
האקדמיה למוסיקה, גם כן מקום בילוי. זה בגלל החצי אבא שלה.
אני מדברת על משבר הנפט והיא צועקת "הביתה!!!"
אני מראה את נפלאות החיפוי והיא מושכת לי במכנסיים ורוצה לישון. או לאכול.
אני בפגישת עבודה והיא מתיישבת עלי ודורשת סיפור. עכשיו!

אז גן הורים. אולי. לא בטוחה. לא יודעת.
גן??
אני יודעת מה אני רוצה.
הנה אני אגיד לך פס צהוב מנדנד.
אני רוצה להיות בבית בשקט.
לבשל, לגנן, לנגן, לתפור, לסרוג, לארוג, לקרוא, לאפות, לשפץ....
אבל אני שוב במעגל הזה של פרנסה-עבודה-ילדה.
השנה אני כבר פחות לחוצה.
ועדין. אני יודעת מה אני רוצה.
אני עוד לא יודעת מה הדרך לשם.

אפריקה
אמא, איפה זה אתיופיה?
באפריקה.
ואיפה זה אפריקה?
בכיוון דרום מערב.
ואיפה זה דרום מערביה?

זוויגים
אמא י' הוא זכר, נכון?
כן.
ואני?
נקבה.
לא נכון!
מה את?
זכרה.
ואחרי כמה דקות: יש זכר, זכרה, נקב ונקבה, נכון?
אני משערת. ועוד הרבה, אבל נתחיל מארבעה.

מלכות ומלאכים
אני ואת ונ' וב' - אנחנו מלכות.
כן?
כן. וחצי אבא וא' וי' - הם מלאכים.
איזה מלכות אנחנו?
המלכות של המלאכים.

היה גם שיעור אנטומיה, אבל ההסברים שלה עדיין מורכבים לי מידי ואני לא זוכרת בעל פה...

_אני רוצה להיות בבית בשקט.
לבשל, לגנן, לנגן, לתפור, לסרוג, לארוג, לקרוא, לאפות, לשפץ....
יודעת מה אני רוצה
אני עוד לא יודעת מה הדרך לשם._

אולי "בדרך המשפחה" ?
להזמין לתמונה אבא שלם, לפרנסה ויציבות.

ליאת, איזה יופי. המון בהצלחה. שומעת עליך בהקשר של גינת הנסן

אני יודעת שאני צריכה להעביר את מקורות הפרנסה שלי הביתה.
יש לי מושג מעורפל על הדרך.
אני לא סובלת מהחיפוש יותר. לעתים אפילו נהנית.
כנראה צריכה זמן כדי להתגבש, לעכל, להבשיל.
ויש לי משפחה.
חצי אבא ובת ואני.
זו משפחה.
היא פשוט לא מקור הפרנסה שלי.

יציבות.
זה דרש קטע משל עצמו.
מה העניין הגדול שעושים מיציבות, הא?
לא יורד לי האסימון הזה.
סוג של אוטיזם חברתי יש לי.
אני שומעת, מבינה את המלים, אבל לא קולטת את הכללים.
יציבות.
אני לא לוליינית על חבל. אני חיה.
איזו יציבות אני צריכה?

רוצה שאני אדאיג אותך באמת?
מאז שהבת נולדה כבר גרנו בארבע דירות (אחת לכל שנה...)
עד עכשיו אין לי עבודה בטוחה.
רק שנה וחצי שיש לי עבודה יחסית קבועה.
השכר נמוך ולא מכסה הוצאות.
אני לא יציבה.
אין לי סדר יום. כל יום נראה אחרת.

אם הדברים יהיו אחרת, יש סיכוי טוב שאשתגע.
מהיציבות.

את נשמעת כמו מקרה חריג של יציבות פנימית...
הכי עדיף, אם את שואלת אותי.

יש לי שולחן עבודה די קטן.
התרגלתי ליותר מרחב.
גרוע מזה, הוא בסלון. כשהילדים ערים אין לי רגע שקט.
על השולחן שלי יש מחשב קטן והרבה ניירות וספרים, כלי כתיבה, בטריות לפינוי, סריגה לא גמורה ועוד חפצים שצריך לשמור כדי שכשאדע מה לעשות איתם לא אשכח איפה שמתי.
וגם דברים שהילדים שברו והבטחתי לתקן.
עשיתי קורס תפירה ועכשיו יש רוטציה בין המחשב למכונה.
הרגעים המופלאים שהמכונה יושבת על השולחן במקום המחשב עושים לי תחושה יצרנית.
אני לא רק מדברת וכותבת, אני ממש מייצרת.
הכנתי סט שקיות בד עם ראשי תיבות. זה לסנדביצ'ים של בצפר.
יש כאן ילד שהולך לבצפר. לפחות שיעטוף את הסדנביצ'ים בשקיות בד...

חכמה ביתית

תשמעי סיפור,
יום אחד, כשאנחנו שוטפות ידיים במקלחת אני אומרת לה, בעקבות משהו שאני לא זוכרת:
את ילדה מאוד חכמה.
היא עונה לי בשאלה - את יודעת למה אני חכמה?
למה?
כי את מחכמת אותי (בלי דגש בכ'.)

אני אוהבת את שיבוש הלשון החמוד הזה.
אני אוהבת את המחמאה שהיא נותנת לי. סתם מחמאה של ילדה, בלי נסיון להשיג משהו.
אהבה היא יודעת שיש לה.
אבל אחרי כמה ימים הביטוי הזה ממשיך להתגלגל לי בראש.
בדרך כלל אני שוכחת הברקות קטנות כאלו די מהר.
לאט לאט אני מבינה שזה בעצם מה שאני עושה. או מנסה.
לחכם אותה.
לתת לה כלים של חכמה.
חיכום.
אני אוהבת את המילה הזו יותר מחינוך.
מה אני יודעת לחנך?
נראה לך שאני יכולה לקחת אחריות על החינוך של מישהי?
לחכם זה פחות מפחיד אותי.
קצת חכמה כבר יש לי.
אבל אני ממש לא מחונכת...

בעצם זה מה שעושים כשגדלים. מחכימים.
כל פעם קצת. ממש מעט.
עוד לא אמרתי לה שגם היא מחכמת אותי.
מזכירה לי חכמה ששכחתי.
מגלה לי חכמה חדשה.
כמה חכמה נעשיתי מאז יש לי אותה.

אחרון להיום.
(החלק המעצבן בלכתוב כל קטע בנפרד הוא המרגיעונים, שבעיני הם ממש מעצבנים.)

מה בין חינוך ביתי לפרמקלצ'ר?
אני יודעת השקשר שם.
אני יודעת שזה משהו מאוד בסיסי ואני לא מצליחה לנסח.
יוצאים לי דברים מאוד שטחיים.
אני אשמח לרעיונות.

שכחתי.
אני מחפשת עבודה מהבית.
אני יותר מידי עייפה וחולה לאחרונה ואני צריכה להיות יותר בבית.
לא פינוק, לא הכרח, אבל נראה לי שיפור בתנאים.
חסרת השכלה.
לא מוכשרת בשום דבר מיוחד.
אם תשמעי משהו, תגידי לי, טוב?

_חסרת השכלה.
לא מוכשרת בשום דבר מיוחד._

לא נעים לי לקרוא את זה.
ככה את מעריכה את עצמך?
בעיני, ואני בטוחה שבעיני רבים אחרים, את מוכשרת ונערצת, וזה עוד מהיכרות שטחית עם חלק מפעלך.

אני חושבת שהכח שלך הוא בשטח אבל אם את מחפשת עבודת בית אז... אז צריך לחשוב קצת... בואי נחשוב יחד?

השכלה - זה פשוט עניין פורמלי. אין לי שום השכלה רשמית.
כישורים - קצת מכל מיני. לא שום דבר מיוחד.
פעם הייתי די טוב בלזיין ת'שכל, אבל התעייפתי גם מזה.

אני לא כתבתי את זה מתוך מרירות.
רק לתאם צפיות.
סוג של עייפות וחוסר מוטיבציה כללית שגורמות לי לכתוב את הדברים בצורה כזאת.

למעשה, אני רוצה קצת זמן יותר רגוע ופנוי וגמיש, כדי שאוכל להתפרנס מהדברים שלי.
בינתיים אין לי דברים.
אני צריכה זמן כדי לחשוב מה אני יכולה לעשות ולהתחיל להתאמן בלעשות את זה.
הזמן הזה לא יכול להיות בלי פרנסה בכלל. וזו הסיבה.

אני מאוד אשמח אם תחשבי איתי.
תודה.

אני צריכה קצת יותר מידע בשביל לעזור.
מה הדברים שאת יודעת לעשות טוב?
ה הדברים שאת אוהבת לעשות?
מה ההישגים שלך עד כה?
באילו תחומים הידע שאת מחזיקה?

(נתחיל מזה ונתגלגל יחד)

פעם הייתי די טובה בלזיין ת'שכל - תשמעי, אנשים עשו קריירות מזה! <חשבת על פוליטיקה?>
ואת מוכשרת וחכמה ואת יודעת את זה. כשעייפים וחולים הכל נראה יותר עגום.
ואת, עבודה מהבית? I don't think so......

ואנחנו מכירות. יש לי פי שלושה ילדים משלך, ולאחד מהם אסור לאכול טחינה.
ואם את צריכה עזרה במשהו, רק תגידי.

ואת, עבודה מהבית?
כן. מאוד מאוד. אני חייבת יותר בית ומנוחה. ועבודה שנגמרת כשהיא נגמרת ולא נמשכת תמיד כמו שעכשיו.
עבודה שלא רצה בראש כל הזמן, עד שאני לא נרדמת לפני שמניתי את כל הדברים שלא הספקתי לעשות והם דחופים למחר ומנקרים לי במח.
אני יודעת שאני נשמעת מטורפת. את יודעת שאני עובדת בתנאים שאין כמוהם (עם הילדה, אני קובעת הכל כמעט, זמן גמיש מאוד).
אבל אני מותשת מעודף יוזמה ואחריות וניהול.
אני צריכה זמנים של שקט ואין לי כאלה כמעט.
ותודה על הצעת העזרה. אני לא יודעת אם את יודעת, אבל כבר עזרת המון בעבר.

הדברים שאני יודעת לעשות טוב:

לכתוב מערכי הדרכה ולהכין תכניות הדרכה
לעצב פליירים (ברמה לא מקצועית)
להדריך (לא יכולה להמשיך כרגע - זה בלתי אפשרי כבר עם הילדה וגם נמאס לי נורא)
לארגן, להנחות ולהוביל קהילה (אני לא רוצה להיות מובילה כרגע)
לעשות גרפיטי
לבשל אוכל טבעוני ויחסית בריא

דברים שאני אוהבת לעשות:

לבשל
לתפור
לעצב פליירים (אח, לחיי המיתאם)
לכתוב מערכי הדרכה ותכניות הדרכה (נגמר לי החשק להוציא אותן לפועל, אז זה לא שווה כלום)
לכתוב בכלל
ללמוד
לגדל את הילדה שלי (אני מתחמקת?)

במה אני לא טובה:

פרסום
סדר ותיעוד
טלפונים ובירוקרטיה
עבודה בצוות (אבל השתפרתי מאוד!)
מכירות

מה ההישגים שלי עד כה:

יש לי ילדה בת כמעט 4 והיא די מבסוטה
הובלתי קהילה ממקום של קהילה קטנה מאוד, חסרת יציבות, לקהילה גדולה יותר ויציבה בהרבה (רק הובלתי, לא עשיתי את זה לבד)
הפכתי את בוסתניה לגינה קהילתית מאוד מוכרת ומאוד פעילה (לא הקמתי אותה)
שכנעתי את המנהל הקהילתי להחזיק אותי ב2/3 משרה, למרות שהם פיטרו הרבה עובדים חיוניים
הצלחתי להשיג שיתופי פעולה עם מספר ארגונים ולמנוע חיכוכים ביניהם
הבאתי לעולם את השוק-חופשי

באילו תחומים הידע שלי:

רפואת צמחים - ברמת סטודנטית שסיימה שנה שניה
גינון אקולוגי
טבע וידיעת הארץ. בעיקר בוטניקה.
שינוי חברתי, אלטרנטיבות קהילתיות, זכויות אדם, הריסת בתים בשטחים

מה הפנטזיה שלי?
לעשות בשביל עצמי. לא לעבוד רק למען הקהילה, אלא גם בשביל הדברים שלי.
הכי הייתי רוצה שתהיה לי חנות ספרים.
אין לי כסף להשקיע, אבל אולי אחרי שאנוח קצת אצליח לחשוב על מקורות מימון.
אני קצת מפחדת להשקיע וליפול.
אני ממשיכה להיות חלק מהקהילה הזאת, אבל אני לא רוצה לעשות את זה בשכר, אלא בזמני הפנוי.

אני מאוד מעריכה את ההשקעה והמאמץ שאת מקדישה לזה.
תודה.

נשמע שיש המון אפשרויות שמתאימות לדרישות שלך.
קצת קשה לי לכתוב כרגע ביד אחת כשדופקים לי עם בובה של זאב על הראש.
אני אחזור אח"כ להמשיך.

YYY איזו התרגשות.

ניגשת אלי הבת הבוקר ומבקשת שנצייר ביחד.
אני בחופשת מחלה אז יש לי זמן.
אני שקועה בצד שלי בגליון הנייר. היא שקועה בשלה.
היא מרימה אלי מצח מקומט ושואלת: איזו אות זו?
למד.
וזאת שין?
כן.
אני עומדת לבלוע את הלשון מרוב התפעלות.
מאיפה היא יודעת לצייר שין?
היא כבר מזהה כמה אותיות, אבל לצייר??
(וזה אחרי שאתמול מישהי אמרה שהיא חושבת שהילדה א-טונית...)
אז ככה זה עובד.
היא באמת לומדת לבד.
זה דבר אחד לקרוא את זה, זה דבר אחד להאמין בזה ולא לנסות ללמד אותה,
אבל זה סיפור אחר לגמרי לראות את זה קורה באופן מובהק כל כך.
אני מתה מהתרגשות.

איזו התרגשות!!
(לגבי הכתיבה, כמובן)
ולגבי העבודה - נראה לי שהפתרון הוא כתיבה בתשלום לעיתונים או מגזינים. לדעתי אפילו יש על זה דף. ממה שהבנתי אפשר לכתוב מאמר ואז לחפש מי יפרסם אותו.

הנה : איך להיות עיתונאית

יש בעיה קלה עם כתיבה עיתונאים שאין בצידה הרבה כסף. ככה שמעתי.
אבל זה בהחלט יכול לעזור לך לפרסם את עצמך (שיכירו את השם שלך ותחומי ההתמחות שלך) כך שהרווחים שלך בתחומים אחרים יגדלו.

אוכל בריא ליולדות . את יכולה למכור את זה ליולדות עצמן או כמתנה של אחרים (אוכל לשבוע, אוכל לשבועיים, אוכל לכל משכב הלידה - 6 שבועות במחיר של 5!).
אני יודעת שמרגע שאדע שאני בהריון אני אתחיל ללמד את יובל לבשל כי אחרת לא תהיה לי האפשרות אחרי הלידה גם לנוח וגם לאכול כמו שצריך.
טוב, הצורך ברור לך, אני לא צריכה להמשיך...
שווקי את עצמך בטיפות חלב, חנויות אורגניות וכד'. גם כאן.

עוד משהו שחסר, לטעמי זה קורסי גינון מעשיים. לא קורס פרמקלצ'ר אלא ממש - איך לגדל את האוכל שלך. מתי זורעים צנוניות, כמה מקום צריך שיח דלעת, כמה שיחי קישואים מספיקים למשפחה.
זה יכול להיות גם לאמהות וילדים יחד, אבות וילדים, סבתות ונכדים, נוער, בני שלושים פלוס, סבתות, הכל הולך. (אני זוכרת איזה קורס כזה שדנה יחזקאלי עשתה לפני כמה שנים לאמהות וילדים ואאל"ט התגובות היו נלהבות).
אני חושבת שאנשים רוצים ללמוד ואם תעשי קורס מעשי כזה שבו כל שיעור מתקיים, למשל, בגינה של משתתף אחר (ואז הוא מקבל פוש של הרבה ידיים בבת אחת) זה יכול להצליח.
זאת הדרכה, נכון, אבל זה לאם ולילד ואת יכולה להביא את שלך איתך.

עוד "קורס" שהייתי בשמחה הולכת אליו בעצמי זה "בישול בטבע". ראיתי כאלה (ולדעתי יש מקום לכולם. יש הרבה סרפד בעונה

).
מתארגנת קבוצה, את מגיעה כמדריכה, יוצאים לטיול, מתישהו עוצרים ומכינים ארוחה ממה שיש בשטח. שוס לא נורמלי.
אמנם מדובר באירועים בודדים אבל לטעמי הרווח על כל אירוע כזה יכול להיות שווה את זה (ובעצם אחרי שהכנת את ההדרכה פעם אחת, כל מה שיש לך להכין לכבוד אירוע כזה זה את העזרים מתוך רשימה מוכנה מראש. לא כזה מאמץ).

אני בכיוון?

עוד "קורס" שהייתי בשמחה הולכת אליו בעצמי זה "בישול בטבע". ראיתי כאלה (ולדעתי יש מקום לכולם. יש הרבה סרפד בעונה ).

אורנית חומש מארגנת חוג "בישול בטבע" בשנה הקרובה. מאוד דומה למה שאת מתארת. משתמשים בדברים שיש בטבע ומבשלים מהם בחוג.

כן. את בהחלט בכיוון.
אני מעדיפה לא להדריך (דלקות גרון חוזרות אומרות לי להתחיל לשתוק).
אבל הכיוונים ממש טובים.

אני צריכה זמן לחשוב על כל דבר. לא רוצה לשלוף תשובות. תודה.

אני צריכה זמנים של שקט ואין לי כאלה כמעט.

לעשות בשביל עצמי. לא לעבוד רק למען הקהילה, אלא גם בשביל הדברים שלי.

אולי כדאי לך לשקול מעבר מגורים לאיזור כפרי.
בית קרקע קטן עם קרון קטן בחצר (...חנות ספרים )
לגור בשכירות באחד הקיבוצים בצפון.

שלומות ליאת
אנחנו קוראים בסקרנות את היומן הזה. גם לנו יש מסע משלנו ולנוכח ה"התעיפות" שלך יש לנו רעיון. אולי תצרי קשר?
[email protected]

אולי כדאי לך לשקול מעבר מגורים לאיזור כפרי.
זו עוד דילמה שעסקתי בה המון, אבל הגעתי לפתרון שאני מאוד שלמה איתו.
אני לא צריכה לשכור בקיבוץ או בכלל.
יש להורי משק שמחכה לי מאוד כבת ממשיכה.
אני יכולה לזרוק קראוון שם בחצר, או לבנות לי בית בוץ ולעבור.

אבל לא. אני לא רוצה.
למה?
כי זה לא אקולוגי.
לא רק לסביבה, גם לנשמה שלי.
כן, זו המסוכסכת עם עצמה בעניינים שכמות זה.
רוצה חופש ומרחבים כמו בבית קטן בערבה,
אבל מתפלשת בהנאה בסחי השכונה הכי מסריחה בירושלים.
ככה אני.
אני צריכה להרגיש שאני עושה דברים נכונים. לא יכולה רק להגיד אותם.
רוצה לצעוק לכולם שישמעו (ואל תעלבי, טוב?):
לגור בעיר זה הרבה יותר אקולוגי!!!

פרמקלצ'ר.
מזה כל העניין התחיל פה, לא?
מי שעושה פרמקלצ'ר בעיר שירים יד.
כמעט לא מרימים ידיים.
פה אחת שם אחת.
מי שעושה פרמקלצ'ר בעיר (אבל באמת בעיר, לא גר בעיר ויוצא לעבוד ביישובים ליד)
ושגם גר בעיר שירים את היד.
בחיים לא הייתי יכולה להיות אריק שרון. אני לא שואלת את השאלות הנכונות.
אני מעליבה אחרות כשאני אומרת להן ש-91.4% מאוכלוסיית ישראל גרה בעיר, אז מה זה שווה לעשות את זה רק בכפר?

אני לא נגד זה שתגורי בכפר.
אם לך טוב שם אז הכל טוב.
אני מרגישה שצריך לעשות פרמקלצ'ר בעיר.
אחרת לא יקרה שינוי מהותי.

בא לי רעיון. לא בענייני האישיים.
חבר סיפר לי שבארה"ב, בחלק מהמדינות לפחות,
לא מקבלים ילדים לביה"ס, אם הם לא מחוסנים.
כיוון שרב הילדים בחינוך ביתי הם ממילא לא מחוסנים, חוק כזה בארץ יכול לפתור את בעיית העימות עם מע' החינוך.
לא מחוסן - לא בבצפר - לא צריך.

מי שעושה פרמקלצ'ר בעיר שירים יד.
הרמתי יד. אני עושה פרמקלצ"ר בעיר. בגבעתיים. אוקי, לא חוכמה, שכרתי בית בן 80 עם דונם מוזנח שנותן לי המון מקום לקומפוסט, ירקות, תבלינים - כל דבר שהאמבטיה של הילדים מצליחה להשקות. אבל גם קודם בדירה בקומה 3 עשיתי פרמקלצ"ר.
כל הכבוד לך שאת מצליחה לעשות גם חינוך ביתי - אני, בין שני הזעטוטים, והכביסות ובישולים, בקושי מספיקה למצוא זמן ללימודים...(גינון קהילתי), ולחפש בית (איפה?), ולמצוא עבודה (במה?).
זה לא קשה לעשות פרמקלצ"ר בעיר - זה קשה לחיות בלי קהילה.

זה לא קשה לעשות פרמקלצ"ר בעיר
תלוי למי, לא קשה.
לי - קשה.

קשה לי שאני בקומה שלישית בלי מעלית, וכל ירידה לגינה, במצבי הבריאותי הנוכחי, היא "סיפור".
לרדת, להקיף את כל בניין הרכבת, להגיע אל הערוגה הקטנה שהבית הירשה לי לטפח, והיא קטנה מכדי לגדל שם משהו שחוסך לנו כסף (אנחנו לא צורכים נענע וזעתר בכמויות מסחריות, ושיח העגבניות הבודד מנפיק זוג עגבניות אחת לשלושה שבועות).
קשה לי שאם אני צריכה להוסיף אדמה לערוגה, אז אין לי איפה לשים את האדמה שנשארה בשק.
קשה לי שאני יכולה להיות שם עם הילדים, אבל לא בשעות שהשכנים שאנחנו מתחת לחלון שלהם מבקשים שלא יהיה רעש של ילדים פה כי הם נחים.
קשה שאני חייבת להחביא את ערימת הקומפוסט שלי ולכן לא יכולה לשים שם כל מה שאני רוצה, שמי שמכסח את הדשא מגיע בלי תיאום איתי וכשאני סוף סוף תופסת אותו (כי הוא בא כשאני גם בבית, וגם במצב צבירה לרדת אליו למטה) ומבקשת שבמקום לזרוק את הכסחת לפח (לפח!) ישאיר לי ערימה בפינה ליד הקומפוסט - יש תמיד איזה שכנה או שכן צדיקים שעוצרים אותו ולא מרשים לו, ובכל זאת הוא זורק הכל לפח )-: וככה אין לי מספיק חומרי כיסוי כי לפחות חצי מהשנה אין מספיק עלים יבשים מהעצים.
קשה לי שהערוגה מאוד רחוקה מהמים, ככה שכדי להשקות אני ממלאה 4 בקבוקי מים בבית ויורדת איתם בשני סלים עד הגינה, או שצריך למלא בפחים, שגם הם רחוקים בקצה של כל בניין הרכבת בצד השני, אבל שם גם אין לי איפה להניח בקבוק שמילאתי, כך שאפשר למלא רק בקבוק אחד בבת אחת.
קשה לי שאין לי ציוד, ואין לי מקום בדירונת הקטנה לציוד. אני שואלת מגרפה מהשכנים (לגרף עלים לכיסוי ולקומפוסט), והם מסכימים ברצון, אבל אני צריכה בשביל זה ממש להיכנס לשטח שלהם, ממש למרפסת, ולקחת.
קשה לי כל הסחיבות, כל ההתרוצצות, הקושי כשחם ושמש קופחת, הקושי כשיורד גשם. כל זה גורם שאני מזניחה את הערוגה, בימים שאין לי כוח לצאת מהבית - זה רחוק. ואני לא מדברת על כאלה שהערוגות שלהם בקצה העיר. איך בדיוק הם מגיעים? כמה זה אקולוגי שצריך להגיע אל הגינה שלך במכונית?
קשה לי שאני לא יכולה להשתמש בקומפוסט שלי, מפני שכל הזמן אני קוברת בתוך אותה ערימת קומפוסט ולכן מפריעה לה להפוך לאדמה, וגם בגלל השכנים אני לא יכולה ממש להגן עליה מפני חתולים שבאים לשם ואולי עושים בה את צרכיהם, וגם אין לי אפשרות לפתוח ערימה חדשה כי יש רק מקום אחד בגינה המשותפת שאפשר להחביא שם קומפוסט. כששמתי במקום אחר - וזה נראה מאוד יפה, כמו ערימת עלים בסך הכל, בפינה נסתרת שלא ראו משום דירה או מהרחוב, וגם תיכף תמך בגידול של כל הצמחים מסביב - אז אחד השכנים התרגז, טען שהשכנים מתלוננים, וסילק לי אותה (לתוך שקית ניילון גדולה).

לא לכל אחד זה קל לעשות פרמקלצ'ר בעיר.

עוד משהו שחסר, לטעמי זה קורסי גינון מעשיים. לא קורס פרמקלצ'ר אלא ממש - איך לגדל את האוכל שלך. מתי זורעים צנוניות, כמה מקום צריך שיח דלעת, כמה שיחי קישואים מספיקים למשפחה.
אני חושבת שאנשים רוצים ללמוד ואם תעשי קורס מעשי כזה שבו כל שיעור מתקיים, למשל, בגינה של משתתף אחר (ואז הוא מקבל פוש של הרבה ידיים בבת אחת) זה יכול להצליח.

קורסי גינון מעשיים.
אני מנצלת את ההזדמנות שאורית הקפיצה את ההצעה הזאת להגיד, שלא בהכרח "קורס" להרבה משתתפים.
אני מכירה אישית שתי משפחות שמאוד רוצות הדרכה אישית אצלן בגינה, בדיוק מפני שאין להן מושג ירוק (תרתי משמע). צריכות ליווי מקצועי כדי ללמוד את העסק תוך כדי עבודה - אצלן בגינה.
זה אמנם לא בבית, אבל אני יודעת שחלק מההדרכה אפשר לעשות גם בטלפון, אחרי שהבסיס נלמד במקום.

שכחתי להסביר: שתי משפחות שגרות רחוק ממך, אבל בטח יש כאלה גם לידך ואת לא יודעת.

מה בין חינוך ביתי לפרמקלצ'ר?
המעורבות. (או בלשונו של דני לסרי: דיאלוג (ולא שליטה))

_מה בין חינוך ביתי לפרמקלצ'ר?
המעורבות. (או בלשונו של דני לסרי: דיאלוג (ולא שליטה))_

וגם- ענווה. לתת לאלוהים/הטבע לעשות את חלקו, ושוב, בניגוד לשליטה.

וואלה, דווקא אני רואה פרמקצלר בתור הרבה עבודה קשה לכמה שנים ואז - שיגשוג אקולוגי מאוזן וטוב כשהגנן רק שומר על האיזון ונותן לטבע לעשות את שלו.
או
אני רואה חינוך בתור הרבה עבודה קשה לכמה שנים ואז - שיגשוג וברכה מול ילדים מאוזנים וטובים כשההורה רק שומר על האיזון ונותן לילד לעשות את שלו.

> חשוב להדגיש שהכותב לא מבין בפרמקלצ'ר ועוד הרבה פחות בגידול ילדים

<
(אבל ממומחה מטעם עצמו לתנועה הסיטואציונית!)

ליאת, אם את מחפשת חלטורות, אז דברי איתי. יש לנו אחת בקנה

_תלוי למי, לא קשה.
לי - קשה._
כשתכתבתי את הדברים שלי, חשבתי על א/נשים שעוסקים בפרמקלצ'ר כמקור פרנסה.
תודה, בשמת, שהעלית את הקושי הגדול בלעשות פרמקלצ'ר בעיר בכלל.
הנה, מצאתי לי עוד קישור לחינוך ביתי - בלי קהילה זה קשה מאוד.
לעשות פרמקלצ'ר לבד, בטח בתוך העיר, אבל גם בכפר,
זה קשה.
מאוד.
מה פתאום שאשה אחת, עם ילדים, עם כביסות, חשבונות, ספונג'ה, כלים, קיפולים, בישולים...
גם תעשה גם קומפוסט וגם גינה ועוד לא הגענו למחזור מים וייצור ביודיזל...
(אפילו אם היא פליי ליידי

)

בשביל לעשות משהו אמיתי ומהותי, צריך קבוצה.