כל כך הרבה עבר עלי בחודשיים האחרונים!
נכנסתי לקרוא את מה שנכתב בדף בכדי לראות את הכל מזוית ראייה אחרת, ושמחתי לראות שהיו כאן ביקורים.
אז קודם כל להערה הצינית של
פלוני אלמונית: בכייף גדול ובפתיחות גדולה! כך אפשר לשתף עם צפריר.
לזוג במצב דומה ולברונית,
לפני כחודשיים בן הזוג הזכיר לי שעברה שנה וכי טרם סגרנו את כל הנושאים הטכניים (חוזים, הסכמים, רבנות וכו').
האמת - אף אחד מאיתנו לא מיהר לעשות זאת. אני לא יודעת למה. המשכנו לחיות בנפרד אך לא בפירוד!
הוא הציע שמאחר ועברה שנה, הגיע הזמן לסגור עניינים, אך מאחר ועדיין לא סגרנו שום דבר באופן רישמי, ומאחר ואף אחד מאיתנו לא נמצא עם מישהו אחר, אולי כדאי לנסות שוב לפני שמפרקים את החבילה.
רק המשפט הזה הכניס אותי לסחרור נוראי. זה החזיר אותי ללבטים, לחששות, למחשבות שהיו לי שנה קודם לכן.
הרגשתי שסוף-סוף הגעתי לשלווה (מדומה כמובן), והנה בא מהפך חדש.
בתשעת החודשים האחרונים אני בקורס מאד חזק של יוגה ומודעות, ובמקביל, בן הזוג עשה מספר קורסים אחרים במודעות, ובאופן מאד "מוזר" התחלנו לדבר את אותה השפה, התחלנו שנינו לראות את החיים שלנו כבריאה של עצמנו, כיצירה של כל אחד מאיתנו.
כל אחד מאיתנו למד לקחת אחריות על עצמו ועל חייו ואת כל הדברים שצפריר כתב כאן לפני שנתיים, פתאום יכלתי להבין ולהתחבר ולהרגיש!
לאחר חודשיים נוספים של התלבטויות, סיחרור, מחלות, בילבול ועוד מיני מטעמים, החלטתי לקחת את ההצעה שלו, ולראות לאן נגיע עם זה.
אמרתי לעצמי שאת החלק הכי קשה בפרידה כבר עשיתי, אז עכשיו ממש אין לי מה להפסיד!
היינו בשתי פגישות אצל מטפלת זוגית אלטרנטיבית (שיטה אנטרופוסופית של ביוגרפיה טיפולית) ופתאום, כל האנרגיה השתנתה!
[לא חזרנו לאורנה וצפריר משום שבן הזוג הרגיש שנכון לו להתחיל טיפול חדש ממקום חדש, למרות ההערכה העצומה לאורנה וצפריר, ואני כיבדתי את זה]
יחד עם הייעוץ שלה והייעוץ של המנחה שלי בקורס, התחלתי לראות את האחריות שלי בקשר הזה, את המקומות החשוכים שבי שלא רציתי לגעת בהם או לחשוף אותם. התחלתי לראות בו את הטוב, את החיובי, את החלקים שלו שאני לא אוהבת או מקבלת
בי, את החלק שלי בתוך הזוגיות, את האפשרות לאיחוד החושך והאור, את הפוטנציאל האדיר שיש בזוגיות הזו - אם רק אתן לזה הזדמנות, ואוותר על האגו והצדקנות שלי.
הבנתי גם ברובד האסטראלי יותר (מי שמתחבר ומי שלא) שאת השיעורים עם בן הזוג הזה אני גוררת איתי לא מהחיים הנוכחיים, ואם אני לא אפתור אותם איתו עכשיו, אני אמשוך אותם איתו גם לגלגולים באים - עד שהם יגיעו לפתרון. ויותר מזה - את השיעורים שאני לא מסיימת איתו בעולם הזה, אני אצטרך לסיים עם מישהו אחר בעולם הזה.
הבנתי שרק נדמה לי שעם מישהו אחר זה יהיה אחרת, כי כל הקשר הינו יצירה שלי, וכל עוד לא נעשית עבודה שלי מול בן הזוג - כל אותם דברים יעלו מחדש עם בן זוג חדש. בצורה שונה, בנושא אחר, בתקופה אחרת - אבל קרוב לוודאי יעלה.
גם אני הייתי מאוהבת באחר. היום אני יכולה לכתוב את זה כי סיפרתי לו ושנינו עברנו עם זה תהליך.
היום אני מבינה עד כמה זו הייתה אשליה! אשליה של רטט ברובד נמוך מאד. סופה של כל אשליה להתפוגג, וההתפקחות כלכך כואבת!
לא שאני מזלזלת בתחושות, הרי הייתי שם בעצמי, אבל היום אני רואה עד כמה הבגידה בבן הזוג, היא בגידה בעצמנו. כי זו בריחה מהמציאות שאנחנו יצרנו, במקום להתמודד עם השיעורים שלנו שאנחנו בחרנו.
אנחנו שוכחים שאנחנו בחרנו בבן הזוג הזה משום שהוא בן הזוג הנכון ביותר עבורנו. ובמקום שנתקענו איתו, נתקע בבוא הזמן גם עם אחר, משום שהתקיעות היא בעצם שלנו ובתוכנו! שהשיעור שלנו הולך איתנו. האיכסה שלנו נשאר שלנו. הציפיות והאשליות הן שלנו והאחריות לאושר שלנו נשארת בידינו.
היום, אני
מבינה את מה שצפריר כתב. היום אני מתחברת לכל מילה ממקום של קבלה, חמלה, אהבה.
זה לקח לי שנתיים!!!
כנראה השנתיים הכי משמעותיים בחיי!