באתר באופן טבעי מנסים לדבר בעיקר על הימנעות מפרידה מילדים בגיל הרך, ולהמליץ על חינוך ביתי ,או לפחות שהייה ממושכת ככל האפשר במחיצת אחד ההורים או דמות מטפלת אחת קבועה.
דף זה מובא לטובת ההורים ששולחים את ילדיהם למסגרות אך עדיין מעוניינים לערוך פרידה "רכה" ככל שניתן.
@}
טיפים לפרידה והסתגלות הדרגתית של ילד לגן:
- לבוא לבקר בגן יחד עם הילד במשך כמה ימים, כל פעם לקצת יותר זמן.
- להביא משהו לקרוא או לכתוב, כך שכאשר הילד משחק ועסוק, נהיה גם אנחנו עסוקים ולא נתרכז בו.
- לשבת במקום קבוע בגן ולתת לילד להתרחק בקצב שלו. כך הילד תמיד יידע גם למצוא את ההורה.
- אם הילד כבר התחיל להתרחק מההורה, מן הסתם יתחיל ליצור קשר עם הסביבה, ובעיקר המטפלת תתחיל ליצור קשר איתו. כשזה מתחיל לקרות, כדאי להניח לקשר להתקדם ולאפשר למטפלת לקחת את הילד קצת על הידיים. אלו הכרויות יותר 'אינטימיות' שלאט יותר יגיעו גם להחלפת חיתול ומתן אוכל.
- בכל פעם שהילד יבכה, אם הוא רחוק מההורה, נסו לתת למטפלת קודם להתקרב ולנסות להרגיע (כך גם תוכלו להכיר את דרכיה) מבלי להתערב.
- אם הוא מבקש את אמא, המטפלת תביא אותו אל אמא, או שיגיע בעצמו, לבחירתו.
- כשהוא בא לאמא/הורה, חבקו אותו בכייף וחזרו להיות עסוקים בהקדם האפשרי. הפנו אותו למה שמתרחש בגן.
- לאחר שתראו שנוצר קשר עם המטפלת והיא לוקחת אותו על הידיים בלי בכי, שהם צוחקים או שהמטפלת מצליחה להרגיע אותו מבכי, אז תוכלו להתחיל לעזוב בהדרגה.
שיש קשר עין והילד מבין שאתם הולכים בכי או לא בכי, לא נעלמים!- להגיד כמו מנטרה את המילים "אימא הולכת וחוזרת". תמיד לחבר יחד את הולכת וחוזרת.
- בפעם הראשונה - לעזוב לחצי שעה, בזמן שהילד רגוע ולא עייף מדי.
- גם אם הכל טוב - אחרי חצי שעה לחזור! לא חייבים לחכות למצוקה ובכי.
- למחרת, אם חצי שעה עברה טוב אפשר להגדיל את הזמן לשעה, וכך הלאה.
( נועה בר )
עצות נוספות לריכוך הפרידה:
- להכניס את הילד לגן שבועיים שלושה אחרי תחילת שנת הלימודים. כך גם מרווחים את רוב תקופת החגים בבית ונמנע הטרטור המיותר של חופשים תכופים, שהחזרה לגן מכל אחד מהם היא כמו התחלה חדשה.
- טריק שעובד הוא לא להיפרד מהילד, אלא ליצור מצב שבו הוא זה הנפרד מאתנו. למשל, להגיע אתו לגן והוא יילך עם המטפלת לעשות משהו מעניין, כשהוא על הידיים של המטפלת, ואתם נשארים במקומכם. רק אחרי שהילד "עוזב" – ללכת.
- ההורים יכולים לבוא לגן עם כיבוד מתאים עבור הילד, שהוא יכול לחלק גם לשאר הילדים. בצורה הזאת גם נוצר קצת קשר התחלתי בין הילד המסתגל לבין הילדים הצוהלים.
- לשים בתיק של הילד צעצוע/משחק שהוא אוהב ושישמח גם את לבבות שאר הילדים, כמו בועות סבון. לבקש מהגננת שבמקרה שהילד בוכה, תפריח לו בועות סבון.
- להכין את הילד בערב לכך שיילך בבוקר לגן ואמא תלך לעבודה או לענייניה. להתוות לו מראש את מסגרת היום: בבוקר תלך לגן, אחר כך אבוא לקחת אותך, אחר כך נלך הביתה ונעשה כך או כך... יכול לתרום לביטחון.
- אם הילד בוכה, מתקשה או מראה סימני מצוקה במשך זמן רב, ואינו בוטח בצוות – זה הסימן שכדאי להוציא אותו מהגן. מומלץ שוב לשקול אם הוא בשל לכניסה למסגרת, ואם כן, לחפש לו גן אחר שיתאים לו יותר.
- לשבת בגן ולשחק, לקבוע עם הילד זמן שבו נעזוב. כשממש קשה לילד (למשל בתחילת השנה) – להישאר עוד קצת.
- לא להשאיר את הילד לבדו במצב של מצוקה רק מפני שהגננת מבקשת לעזוב. להבהיר לגננת שאתם יכולים להישאר והדבר לא מפריע לכם (יש גננות שחוששות שההישארות בגן "מפריעה" להורים). גן זה לא בית סוהר.
- במידת הצורך, להתקשר לגננת ולתאם אתה את סדרי הפרידה בבוקר. להודיע באילו תנאים אתם מבקשים שיקראו לכם.
- לתאם עם הצוות למסור בבוקר את הילד לידי מטפלת אחת בלבד, שתהווה דמות התקשרות עבורו.
- לבקש מהגננות שידווחו אמת על קשיי הילד בהסתגלות (יש גננות שמעדיפות לרכך את האינפורמציה הלא נוחה).
- אם בגן לא מסכימים שאתם ההורים תשבו שם זמן ממושך, בבקשה הדליקו לעצמכם נורה אדומה גדולה ומהבהבת. חוסר הסובלנות כלפיכן בקליטה ימשיך גם אחר כך לגבי בקשות וצרכים שלכן שיעלו בהמשך.
- מניסיון, ועד כמה שכואב לי להודות בכך, הפרידה קלה יותר כשעוזבים מהר (אמא נוגי )
- עדיף להיפרד ממש מהילד, לא להיעלם לו כשהוא לא שם לב. הוא עשוי לפחד להשקיע את עצמו במשחק או בפעילות אם הוא יבין שבזמן הזה אנו עשויים להיעלם. כמובן שפרידה פנים מול פנים קשה וכואבת יותר.
- לעזוב תוך כדי פעילות/עיסוק של הילד. לא להיפרד בהכרזה דרמטית שמלחיצה את הילד ("ועכשיו אמא הולכת!") אלא בנשיקה חטופה, למשל, שכוונתה מובנת (בהנחה שהכנתם את הילד מראש).
- הקושי להיפרד מספיק גדול, כך שלא צריך להוסיף עליו את ההלקאה העצמית - 'למה אני לא מצליחה לעשות את זה אחרת' או 'כמה לא נעים שהגננת נוזפת בי'.
טיפים לגננת המעוניינת לתמוך בחיבור טוב בין המשפחה והגן: ( חוה ש )
- כדאי לתת להורים את ההרגשה שהם אנשים רצויים לאורך כל השנה וכל היום. הורה שעבר במקרה במשך היום בסביבה יכול לבוא להגיד שלום ואף במידת הצורך לעזור ולקחת חלק בנעשה בגן.
- לאפשר לילדים להכיר הורים של ילדים אחרים.
- לפני תחילת השנה לערוך אירוע נחמד כמו פיקניק במקום שיחת ההורים המאיימת, כאשר כל משפחה מביאה משהו לאכול ומגיעה בהרכב מלא עם האחים. אוכלים, מכירים והולכים הביתה.
- את האינפורמציה העניינית המשמימה כדאי להעביר להורים בשיחות אישיות אצלם בבית. מומלץ ללכת לכל משפחה הביתה לפני תחילת השנה, ולבקש גם לראות את החדר של הילד. כך אפשר להכיר את הילדים הרבה יותר טוב.
- במשך השנה כל ההורים מוזמנים לכל יום הולדת, כך שלכולם יוצא להיפגש הרבה.
- בסוף היום, בזמן ארוחת ארבע, ההורים מוזמנים להכין לעצמם קפה ולשמוע איך היה לילד היום בגן.
- לא לגרש הורים מהגן בזמן הפרידות. אם יש ילדים אחרים שקשה להם והוריהם כבר יצאו מהגן, לתמוך בהם.
- לפתוח את שנת הפעילות בגן ב-15 לאוגוסט במקום ב-1 לספטמבר הנוראי, כך שמתרחקים מהחגים.
- לערוך את הקליטה בצורה מדורגת - כל פעם ילד או שניים ולא כולם בבת אחת. לסכם את תאריך הכניסה עם ההורים לפי צרכי העבודה שלהם ולפי צרכי ההורים האחרים.
לסיכום: שליחת ילדים לגן אינה טבעית, לא להם ולא לנו. בחלק גדול מהמקרים זהו כורח המציאות. אבל בסיכומו של דבר, אם באמת בחרנו גן שמתאים לילד ולצרכיו, כדאי לזכור ולוודא שהוא מפיק תועלת מהעניין, ושהוא חווה את הגן כסביבה בטוחה.
תרמו: חוה ש , נועה בר , בשמת א , אמא נוגי , איתי שרון , ב דחילו , יוליה , אמאלה
ערכה: קרוטונית מהמרק הגדול
@} @} @}
) להבהיר להן שאני רוצה להשאר כל עוד הילד זקוק לי, הן כל הזמן סברו שהן עושות לי טובה כשהן מאיצות את הפרידה ופוטרות אותי מן הילד.
אלא באזור עמק יזרעאל. הייתי שמחה להורים שמדברים את השפה הזו ויודעים להעריך את גישתי. בישוב שאני גרה בו זה לא בדיוק עובר, אני נופלת על דברים כמו מחסור בתעודת כשרות, העובדה שהבת שלי איתי וחוסר נכונותי לשתף פעולה עם הפרדה מוחלטת של הילד מהוריו ע"י פתיחת הגן עד 5-6 בערב.
