פרידה מאריק איינשטיין

[יעל*]

מאתמול בערב אני מתלבטת אם לפתוח את הדף הזה
פעם היה יותר מקובל כאן באתר לפתוח דפים בעניינים אקטואליים כמו פטירה פתאומית של איש ציבור או געגועים לאיש רוח שהלך לעולמו (יוסי בנאי נפטר, געגועים למאיר אריאל)
היום זה כבר לא מקובל כאן, עכשיו כולם בפייסבוק ומשתפים תכנים של פרידה ברחבי הרשת
אני לא בפייסבוק, כאן הבית שלי, במה חדש נראה כאילו לא קרה כלום וקצת קשה לי לסבול את זה
כרגע אין לי משהו מרגש לכתוב, אני עוד לא מעכלת
אבל היה לי חשוב לעשות מקום
אנא שתפו, איך אתם מרגישים בבוקר כזה?

[אבישג_א*]

לולה כתבה על כך בדף זוגיות ללא נישואין

רציתי לכתוב מצער לשמוע, אבל אני חושבת שהוא נפטר בגיל מבוגר ובשיבה טובה לא ? (האמת, לא שמעתי חדשות ואין לי מושג) וזכה להרבה דברים טובים בחייו

אני די גדלתי על השירים שלו כילדה, אני זוכרת את הניסיון למרוד באבא שלי ולעבור למזרחית, לזוהר ארגוב, אבל אריק היה תמיד איפשהו בילדות שלי עם שירים של גדולים דווקא
ובבית היולדות חיבקתי את בתי שרק נולדה ושרתי לה בדמעות "עוף גוזל", כבר מפחדת מהעתיד (-: , שנזכה בעתו ובזמנו.

[לולה*]

תודה שפתחת. גם לי אין פייסבוק.
אני בוכה. פתחתי את האינטרנט הבוקר ולא האמנתי. צעקתי מתדהמה ועצב.
עצוב לי כמו כשיוסי בנאי נפטר. חלק מהביוגרפיה שלי, כמעט כמו בן בית.
אחותי הבכורה הייתה מעריצה שלו ותמיד הוא היה חלק מהבית.
פראג, אבשלום, לול. מאיפה להתחיל בכלל.
הייתי בהופעה הכמעט אחרונה שלו, עם שלום ודפנה ארמוני בנהריה.
עצוב עצוב.

[לולה*]

אבל אני חושבת שהוא נפטר בגיל מבוגר ובשיבה טובה לא ?
לא ממש, היום 74 זה לא ממש שיבה טובה. ואני חושבת שההלם הוא גם בגלל הפתאומיות, הוא מת ממפרצת במוח או משהו כזה, תוך כמה שעות.
מלבד המוזיקה, הוא מסמל עבורי את ארץ ישראל הישנה והטובה, עד כמה שאפשר להיאחז במילים האלו.
איש צנוע, יוצר גדול שגידל וטיפח דורות של יוצרים חדשים.

[אמא_בגבעתיים*]

מבין הזמרים היחידים שהשירים שלו מתאימים לי תמיד בכל מצב רוח. מעבר לשירים המקסימים, קול חם עמוק שנוגע. עצוב לי שלא הספקתי מעולם בגלל גילי לשמוע אותו בהופעה. יהי זיכרו ברוך...

[יעל*]

ואני חושבת שההלם הוא גם בגלל הפתאומיות
לא רק זה,
ברגע שנודע לי הבנתי שבעצם לא האמנתי שזה יקרה אי פעם, כאילו היה לי ברור שהוא יחיה תמיד. (טוב במובן מסוים ברור שהוא יחיה תמיד.)

[ציל_צול*]

אצלנו בבית כולם אהבו אותו והילדים חרשו על הדי וי די לו.
אז בבוקר הבכור בא להודיע בצער שאריק איינשטיין מת. המרכזי הבין והקטנה, שלא ממש ידעה את יוסף, לא הבינה.
אז כמו שאנחנו אומרים על הטלפון שלנו, כשנגמרת הסוללה, שהוא מת, היא שאלה על איינשטיין - אז פשוט נשים אותו בהטענה וזהו?
והתפוצצנו מצחוק. חשבתי לעצמי שעם חוש ההומור שלו הוא בטח היה יודע להעריך את זה וצוחק גם.

[אבישג_א*]

אז כמו שאנחנו אומרים על הטלפון שלנו, כשנגמרת הסוללה, שהוא מת, היא שאלה על איינשטיין - אז פשוט נשים אותו בהטענה וזהו?
(-: הייתי מגריינת אבל יונת אמרה נושאי ליבה... (ואת דבר יונת כידוע אין להשיב)

[צוויליך*]

לילה טוב, אדון שוקו...
)-:

צוויל

[טנא_מלא_כוכבים*]

_לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים_

_אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה_

_אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף_

פעם חשבתי שהוא תמיד יהיה כאן.
אחר כך, בגיל ההתבגרות בערך, חשבתי על מה יהיה כשילך לעולמו. איך זה ייראה, אמדתי בן כמה יהיה, בת כמה אהיה, ואיך ברור שאלווה אותו בדרכו האחרונה.
והיום בבוקר, אחרי שרשרת שירים ברדיו, שכל אחד מהם הוא בשבילי פיסת חיים, נשכחות וזכרונות, עלו בעיני דמעות כששמעתי ברדיו את רוני דניאל מספר שבלוויתו של אמנון שחק הושמע "עוד נפגש", ואריק סיפר לו ששמע והתרסק, ומרר בבכי כמו ילד. זה שיר שמפעים ומרגש אותי במיוחד.
ואחר כך, בכי של ממש, כששמעתי את "בוקר טוב, אמיר", המופלא שלו.
כמה חם, רגש, אנושיות, פשטות.

[גוונים*]

יעל, טוב שפתחת את הדף, תודה.
הבוקר היה לי קשה עם אתרי החדשות והבומבסטיות שלהם ונכנסתי לבאופן אוטומטית, למצוא אולי איזו נחמה, וראיתי שאין שום התייחסות במה חדש והתבאסתי.

אין לי הרבה מה להגיד בעצם, וכל האמירות הבנאליות כל כך נכונות (גדלתי עליו. הקול הנוגע ישירות בלב, המנחם, החם. הענווה והצניעות, הנועם, הבלתי אמצעיות, הביישנות, הפשטות - תכונות שאני כל כך אוהבת וכל כך קשה למצוא היום וכו' וכו')

בכיתי ממש (עוצמת הרגשות הפתיעה אותי)
ממש כיף לי ונעים לי לשמוע את כל השירים ברדיו וגם שובר לי את הלב משום מה, שוב ושוב עולות לי דמעות (אני גם מאד רגשי, מה שנקרא)

חשבתי לעצמי שעם חוש ההומור שלו הוא בטח היה יודע להעריך את זה וצוחק גם.
אני בטוחה!

[בריג'י_נומושי*]

הוא תמיד הצטייר לי כמו אח גדול יפה אהוב וחכם מתל-אביב הגדולה של 'ישראל שכדאי בשבילה ',שריגש והפעים לי את הלב בשירה שלו ,לאורך כברת דרך לא קטנה בחיים . ..
כואבת את מותו

[עתליה*]

תודה על הכל אריק. נתגעגע ונמשיך להוקיר. תמיד

[בשמת_א*]

נפטר בגיל מבוגר ובשיבה טובה
מה פתאום מבוגר! בגיל של הורי, והם מאוד צעירים. )-:

[נורה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עצוב. באמת צעיר.
מה שנותן איזושהי נקודת אור בזמרים המדהימים זה שהמוזיקה שלהם היא נצחית.
אני חושבת על זה שממילא התקשורת שלי עם אריק הייתה דרך הדיסקים, נגן המוסיקה, היוטיוב. אז עכשיו הוא אריק שהיה. אבל אריק אינשטין היה או יהיה רק 1.

[עודד_המחפש*]

שלום לך אריק, זמר גדול, שחקן גדול, איש גדול.
אהבתי אותך תמיד, ואמשיך לאהוב אותך תמיד.
הלכת מאיתנו, אבל אתה נשאר איתנו באוזניים ובלב.

[פלוני_אלמונית*]

ליווית אותי כל חיי, בעיקר ברגעים קשים, היית אב מבין ומכיל לנו מאזיניך.
הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן, שברת לי את הלב, לחתיכות קטנות, היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו, אני כל כך עצוב, בא לי לבכות.

[לולה*]

אורי משגב כתב עליו בהארץ: " קול ישראל"
"..היה משהו אבהי מאוד בבאריטון החם של אריק איינשטיין. באותו קול חד פעמי שיצא מגרונו שוב ושוב, במאות שירים ועשרות אלבומים, על פני יותר מיובל של הקלטות. קול שהשרה ביטחון, אהבה, אחווה, מוכרות, שייכות והשתייכות. קול ישראל. בשלב מסוים החל לייצג הקול הזה גם געגוע מר. התכנסותו והשתבללותו שהלכו והחריפו חפפו במידה רבה את הידרדרות תרבות ההמונים הישראלית לנקודה שבה היא מבוססת היום".
"עכשיו, פתאום, המלך מת. כוכב הצפון כבה. את החור השחור ימלאו השירים, אחר כך תבוא הכרת התודה.
תודה אריק. זו היתה זכות גדולה לגדול כאן לאורך, ולקולך. לך עם זה לאט ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה. האהבה ניצחה."

[מיכל*]

מותר גם להזכיר את זה שהוא (לפחות בצעירותו) היה חתיך הורס?

יחד עם הקול, דרך ההגשה ובחירת השירים זה כבש לבבות.
ו

[עוד_ניפגש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ויהיה לנו טוב

[אחת_מכאן*]

בגיל מבוגר ובשיבה טובה לא ?
ממש לא גיל מבוגר ושיבה טובה. את זה אומרים על אדם שמבוגר ממנו בעשרים שנה. כיום 74 זה ממש לא גיל מבוגר. אנשים פעילים, משפיעים ומלאי כוח בגיל הזה. (ראו בפוליטיקה, במחקר, ובודאי באמנות ותרבות).
ובכלל - זה לא עיניין הגיל. גם אם באמת היה מבוגר ובשיבה טובה . הוא דמות מאד ניצחית בתרבות שלנו. אני עצובה, ואני נולדתי 20 שנה אחריו, וגם הבת שלי עצובה - והיא נולדה 60 שנה אחריו.
מותו הוא סוג של תזכורת שהכל זמני, הכל עובר, וכולנו בני חלוף...

[אחת_מכאן*]

חזרתי עכשיו מנסיעה של שעה וחצי עם שירים של אריק איינשטיין ברקע. הבנתי קצת יותר מדוע זה כל כך עצוב. שירים רבים מזכירים לי ארועים לאוך חיי - כנערה בתיכון, בתנועה, פעם ראשונה מחוץ לבית במעונות הסטודנטים, עם חבר ראשון, עם הבעל כזוג צעיר, הילדים כשהיו קטנים, בשבת אצל סבתא... העצב הוא על החיים שלנו שחולפים. דברים שהיו וכבר לא יחזרו. זה כנראה מה שנקרא נוסטלגיה. וידוע שמוסיקה היא אחת הדרכים הטובות לעורר נוסטלגיה.
ממליצה גם לראות את הסרטון על הסרטים של אריק איינשטיין - איזה חתיך הוא היה...
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4458805,00.html

[קרן*]

בעקבות מותות גיליתי שהמדד לכך שהוא הוא הזמר שאני בעצם הכי אוהבת
הוא
שיש לו לו הכי הרבה שירים שאני ממש אוהבת
להבדיל מזמרים אחרים שיש להם שלושה ארבעה חמישה שירים שאני ממש אוהבת

[מיכל*]

קטע שאני ממש אוהבת. הוא מפלרטט שם עם יהודית רביץ ויוני רכטר נראה ממש מיותר
http://www.dailymotion.com/video/x17otl ... po]rechter music[/po]

[צופה*]

פוסט יפיפה על אריק: למי שתהיי חייב להישיר

[דנדי*]

אחת מכאן - תודה על הקישור, מקסים! נוסטלגיה אמיתית, אני זוכרת את זה, היו מקרינים את בטלוויזיה החינוכית או משהו?
נמסתי לגמרי - בהחלט הורס!