פרידה ומשמורת

[נפרדת*]

משמורנית יקרה. איזה כיף לי לקרא אותך. כן, אני יודעת. זו לא הפעם הראשונה בחיי שאצלול כך. כבר היו לי תקופות בחיים של צלילות, עליות לנשימה וצלילות חוזרות. את נשמעת כ"כ יודעת את הדרך שעברת, ואיכשהו אפשר לדבר על זה רק ממרחק, הא? אני יודעת שלי יכול לכאוב, מנסיון של 42 שנות חיי... אני אוהבת, מקנאה, כואבת בטירוף. צוללת, עולה.
אבל עד היום, עברתי את כל המסעות הללו ללא ילדים. איך עוברים את זה בתור אמא? אני מחזיקה את עצמי, עצובה - גם מולה. היא מרגישה, המתוקה שלי. כל היום אומרת "אמא, אני אוהבת אותך. את מתוקה" מקווה שאני לא מעבירה לה מסר לא מודע של צורך בזה. קצת מתערערת כאן.

אני מדברת על תהליך של שנתיים ויותר
אויש, אז כנראה שילדים לא יהיו עוד. קצת מאוחר להתחיל שוב רק אחרי שנתיים...
תודה שוב משמורנית, תודה שנכנסת לדף הזה.

טוב, הולכת לבכות.

[משמורנית_משותפת*]

עד היום, עברתי את כל המסעות הללו ללא ילדים. איך עוברים את זה בתור אמא?
בדיוק כמו שאת עושה, ואני חותמת על כל מילה שצוויליך כתב לך למעלה.
זה טבעי להרגיש את המצפון לגבי הסיטואציה שאליה נקלעה הילדה מתוך בחירה של ההורים. אנחנו לא יכולים להבטיח שחיי ילדינו יהיו ללא כאב, אבל שאנחנו נחולל את הכאב הזה?
וכמוך היום גם אני אז דיברתי על זה עם חברה קרובה, וכמו שאני כותבת לך היום היא אז אמרה לי: את נהדרת. כשההורים שלי נפרדו אני שמרתי על אמא שלי במשך חודשים שלא תפגע בעצמה. הייתיי יושבת ליד דלת המקלחת ומדברת איתה ובוכה לה ) - : .
חבר אחר שדיברתי איתו על הצביטה שאני חשה כשהבת שלי מנחמת אותי (בדיוק כמוך) - במקום שאני אחזק אותה באחד המשברים הקשים שלה, היא צריכה לנחם אותי - אמר לי: אתן מאוד מאוד קרובות. מה יותר טבעי מזה שהיא תנחם אותך?
ועוד כמה מהתובנות האישיות שלי: את לא יכולה למנוע מהילדים את הכאב, אבל את יכולה (ומהתרשמותי את פשוט עושה את זה) להתמודד עם המשבר באופן שלא יחולל טראומה אצל הילדה. מותר להיות עצוב, מותר לבכות, חשוב לשחרר רגשות. מצד שני את לא מתלהמת, את לא מכניסה אותה לתוך מערבולת של "תבחרי מי צודק אני או אבא". אז עצוב וקשה. אז מה?
ואם את מרגישה אשמה שאין לך כוחות עבורה כי כל פיסת אנרגיה הולכת לקושי שלך - לא נורא. תחשבי על הדימוי של חבישת מסיכות חמצן במטוסים: ההנחיה היא קודם כל למבוגר לחבוש את המסיכה בעצמו, ורק אחר כך לחבוש את המסיכה לילד. את תראי שהבת שלך תחכה לך בסבלנות שתתחזקי, ורק אז, כשתרגיש שאת חזקה מספיק, היא תרשה לעצמה להתפרק ולהישען עליך. ואת תהיי שם לתת לה בדיוק מה שהיא צריכה.

_אני מדברת על תהליך של שנתיים ויותר
אויש, אז כנראה שילדים לא יהיו עוד. קצת מאוחר להתחיל שוב רק אחרי שנתיים..._
בסל הכל רציתי להראות לך שאין מה להילחץ "כבר עבר שבוע עבר ואני עוד באבל ..." כי זה לוקח זמן. ובדיוק גרמתי לפעולה ההפוכה. אולי לך ייקח פחות? אני הייתי יותר צעירה (אני בגילך היום) ורציתי להשלים את מה שלא הספקתי בגיל 20 כי ילדתי מוקדם. לא רציתי מערכת זוגית. את פרק ב' היקר והאהוב שלי פגשתי כסטוץ, ואמרתי לו מפורשות: לא למטרות רציניות. אם אתה מחפש בת זוג - לא אני. אני רוצה רק לעשות חיים. יצא סטוץ של כמה שנים עם משכנתא...

[נפרדת*]

יצא סטוץ של כמה שנים עם משכנתא... אויש, את גם מצחיקה אותי...
תודה על התגובה. אתמול חברה אמרה לי (גם גרושה) עד כמה חשוב בשבילי להיות לעצמי בעצב, כדי שכשבתי תהיה בו, אוכל להיות בשבילה.
אבל אני מתרשמת שזה יהיה כמו ריקוד ביננו. פתאום זה אני והיא. היא ואני. ובנפרד, היא והוא-הוא והיא.

בשנה הראשונה לאמהות שלי, אמא שלי נפטרה ועם הבן זוג הדברים הדרדרו. אני הרגשתי, תוך כדי תנועה, שאני נמצאת ב-תאונת דרכים בslow motion. וואי, זה היה קשה. כל רגע להרגיש את זה, כמו בתאונת דרכים...

ועכשיו, אני גם חווה את המהלך, תוך כדי קיומו. פתאום יש האצה שלו, הדברים זזים. זה לא תאונת דרכים אבל זה משהו שאני עוד לא יכולה להגדיר. הלילה האפרוח שלי היתה עם חום, לפני זה בכינו, לו יש מישהי ברקע, לי יש משהו (לא ברור אם יש שם כבר מישהו ) ברקע. הדברים מתחילים לזוז. ואני יכולה לראות, בהבלחות, שזה האנרגיה שהיתה תקועה כ"כ הרבה שנים, מתחילה לתפוס כיוון, לצאת מהקונכיה של התקיעות שלה.

[נפרדת*]

תחושות שעולות בי:
מאז שאני בת 16, קורה לי דבר מוזר. כל מערכת יחסים משמעותית שהיתה לי (והיו כמה וכמה ) הובילה את בני הזוג, לאחר הפרידה ממני, לאשה שאיתה הם התחתנו. כל מערכת יחסים. זה בלתי נתפס בעיני.
והפחד שלי - שגם אצלו, זה שהתחתן איתי - מצא את האישה הבאה שלו, אחרי.
לא ברור לי מה התחושות: זה פחד? אולי מפחדת לאבד שליטה?, אולי יש פה קנאה ולא פחד? רכושנות? קורבנות (למה לי אין?)

טוב, הייתי חייבת לשחרר את זה.

[שוות_נפש*]

נפרדת אני מחבקת אותך חזק. אין לי משהו חכם לומר חוץ מ תני זמן לזמן.. הוא יעשה את שלו..ואל תשכחי לנשום
משמרונית משותפת את נהדרת עם מה שאת עושה עבור נפרדת.. ובטח לא רק עבורה.. אשרייך

[קצה_הקרחון*]

כל מערכת יחסים משמעותית שהיתה לי (והיו כמה וכמה ) הובילה את בני הזוג, לאחר הפרידה ממני, לאשה שאיתה הם התחתנו
היי, את לא לבד בזה.. גם אני הייתי קטליזטורית מעולה למציאת בת זוג אמיתית כמעט לכל בני הזוג שהיו לי (והיו כמה וכמה..)
תני לעצמך להניח ראש על כתף נחמת הרבים, כלומר נחמת הרבות, הרבות שאח"כ נעשות חזקות, מתעצמות ואפילו שמחות

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נפרדת הי
יש לי המון מה לאמר, אבל אצנזר , כי יש פה הרבה נשים מנוסות וחכמות שאומרות דברים כל כך נכונים - גם אני נדהמת ומגלה כל מיני חוויות מאוד אישיות שעולות פה כחוויה כניראה של הרבה אנשים...

לשני דברים אגיב:
לגבי חלוקת רכוש.
אני פרודה פעמיים. בפעם הראשונה זה לא היה עם ילדים ולקחנו כל אחד את מה שהגיע מהצד שלו (כולל מתנות לחתונה), זו הייתה גישה שלי והוא יצא "מורווח", ז"א, הוא בא ממשפחה מאוד עשירה והיה לו מה לקחת...
(מבחינתי זה היה ככה נכון לעשות), מה שקנינו במשותף, חילקנו ביננו ללא עוררין.
גם פה הוא יצא מורווח והפעם ללא מרכאות מפני שהיה אוסף דיסקים ענק שהיה לי חלק בו, אבל לא העזתי לקחת לו את ציפור נפשו...וכל הכסף שקיבלנו לחתונה הלך לציוד צילום יקר מאוד שלו- ונשאר שלו.

עכשיו, כשיש פה ילדים ואני זאת שאיתם, אני מצפה להתחשבות וויתורים גדולים ואכן בן הזוג וויתר ולקח לאט לאט, מה שאני הסתדרתי ועדיין יש דברים שהיו שלו ונשארו פה ודברים שקנינו ביחד ונשארו פה.
שוב, זה לא הרבה ולא נהיים עשירים מזה אבל, כשאת או אחרות מדברות על ערכים רגשיים, אני רוצה להזכיר שיש לזה גם ערכים כלכליים- לך תקנה ותקנה.


ולגבי המשפט הזה
. כל מערכת יחסים משמעותית שהיתה לי (והיו כמה וכמה ) הובילה את בני הזוג, לאחר הפרידה ממני, לאשה שאיתה הם התחתנו. כל מערכת יחסים. זה בלתי נתפס בעיני.

תראי, לא נעים להגיד, אבל חוץ מיוצא דופן אחד (שאותו גם לא עזבתי, אלא נעזבתי), גם אצלי זה כך.
אני מסבירה את זה בכמה אופנים:

א. הם היו זקוקים מאוד לאשה לידם.
ב. הכנתי אותם היטב לחיים. (מערכת יחסים ארוכה וזוגית לחלוטין)
ג. שברתי ואכזבתי אותם כל כך שזה היה חלק מתיקון.

[זוהר_אור*]

את פרק ב' היקר והאהוב שלי פגשתי כסטוץ, ואמרתי לו מפורשות: לא למטרות רציניות. אם אתה מחפש בת זוג - לא אני. אני רוצה רק לעשות חיים. יצא סטוץ של כמה שנים עם משכנתא...
איזה קטע, גם אצלי זה ככה...

נפרדת - אני קוראת אותך כל הזמן, מחזקת את ידיך.

[נפרדת*]

רציתי להודות לכל הנשים (והגברים, כשהם כאן), על התגובות המחבקות והמזדהות.
אני די בשוק לגלות שיש עוד נשים שחוו את הענין שאחריהן האיש מצא אישתו, של חוויות אחרות שלי. נותן לי הצצה רגעית למקום שכולנו בו, באמת אחת.
בתוך כל סערת חיי, הדף הזה הוא לפעמים כמו אויר נשימה וירטואלי, ובאות לכאן נשים שמיד בא לי לחבק אותן לא וירטואלית. אני מרגישה שזה הופך להיות משמעותי בתהליך הפרידה שלי. תודה!

[טליה_טקאוקה*]

אתמול קראתי את כל הדף...קודם כל רציתי לשלוח לך חיבוק גדול ולהגיד שבאמת נראה שאת עוברת תהליך לא קל אבל מעצים!
יש לי בן כמעט שש ובת שנתיים וחצי והם עדיין לא ישנו לילה בלעדי....זה נראה לי בלתי נתפס שהקטנה שלי תישן בלעדי....ואין בעיה שתהיה כל היום עד הלילה עם הבנזוג אבל בלילה -רק אמא. (מבחינתי זה עדיין תופס גם לגבי הגדול , אבל בטח שלגבי הקטנה...)
אולי אפשר לבדוק אפשרות כזאת-שתהיה אצלו עד השינה (כולל ארוחת ערב אמבטיה ואז לחזור אליך). אולי זה לא תמיד קל אבל שווה לדעתי.
חוץ מזה, כל הכבוד על הפרידה "היפה". בטח הכי חשוב שהיחסים ביניכם יהיו טובים. אבל בנוסף להכל אני הייתי רוצה להרגיש שאמא שלי "נלחמה" עלי ולא ויתרה...ולא משנה בשביל מה. אז כמובן שאפשר לעשות את זה בדרך של שלום ולא מלחמה אבל קודם כל שיהיה ברור לך כאמא על מה את מוכנה לוותר ועל מה לא. על מה שאת לא מוותרת תהיי ברורה עם עצמך שפשוט אין כאן שום שאלה, זה לא למו"מ ובכלל.
@}

[נפרדת*]

איזה יום מציף. תכף אמצא את הזמן לכתוב כאן. הדברים קורים כ"כ מהר...

בינתיים, טליה, תודה על החיבוק . אני מבינה את הגישה שלך. אבל אני לא במקום הזה. אני לא נלחמת או לא-לא נלחמת על הבת שלי. לא רוצה בכלל שזה יהיה במרחב של מלחמה, אלא תקשורת - עד כמה שנוכל.
אני רוצה לתת לה חוויה עמוקה של שני ההורים שלה. יש לה אבא שברמה הזו מתפקד כמוני. אין כמו אמא, ואין כמו אבא. את ההסדר שקבענו נעשה כ"כ הדרגתי וקשוב אליה. מה שאומר שאם זה לא יהיה נכון, נחשוב שוב מה לעשות. יותר ויותר ברור לי על מה אני רוצה/מוכנה לוותר ומה לא. והרבה בזכות הדף הזה. וגם מהבן זוג, הנפרד העתידי, יש התגמשות. אצלי היא תהיה יותר פעמים בשבוע, ואם צריך אז עוד יותר. מבחינת השינה, זה יהיה הדרגתי, וחשוב לי שיהיה לה חדר אצלו עם אפשרות לישון שם מלא.
וכמו שמשמורנית התומכת והמדהימה כתבה, ונרחט לי בראש:
כן, אני מאבדת מהשליטה ומהאחריות. כן, יש ימים שבהם הוא אחראי ולא אני. השחרור הזה מביא עמו גם הרבה דברים חיוביים כמו ונטילציה. כשאני לבד אני לבד, כשאני עם הילדים אני טוטאלית איתם. אני חושבת שהם הרוויחו אמא טובה יותר.
וגם:
כשההורים לא מתבלבלים גם הילדים לא. כשההורים מכבדים אחד את השני ויוצרים אווירה טובה - הילדים מסוגלים לחיות ולהסתגל לכל בית ללא יסורי מצפון ורגשות אשם.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נפרדת, לגבי שינה עם אבא, זה מאוד אינדבדואלי.
אצלי הגדולה כבר מגיל שלוש וחצי מוכנה ומאוד שמחה ללכת לישון אצל אבא (למרות שזה לא קורה הרבה מסיבות טכניות שונות וגם אין מאמצים כל כך מצד אבא). לגבי הקטן שהוא היום בן שלוש ורבע ועדיין יונק מעט- הוא עדיין לא מוכן.
כשהוא יהיה מוכן בוודאי ילכו מדי פעם שניהם ביחד.
אז כשתגיעו לגשר פשוט תנסו ותווכחו. @}
חג שמח

[נפרדת*]

תודה נקודות. הקטנה תהיה בת 3 כשנתחיל יותר ברצינות, ולא רק דוגמיות. נקשיב לה. ובכלל, אני כנראה מאמצת את המלצתך לבדוק לפני שחותמים.
כשתגיעו לגשר פשוט תנסו ותווכחו. בדיוק!
חג שמח

[נפרדת*]

חוזרת לעדכן בארועי 24 שעות האחרונות.
אתמול בערב יצאתי מעורי... החלטתי להפגש עם המחזר, שהוא כבר פחות מחזר, כשהפרוד העתידי בבית עם הילדה. בערב, בלילה, בשעות שבד"כ אני ישנה... הפרוד שאל לאן, אמרתי. צחק ושאל אם אני רוצה לקחת איתי בקבוק יין... , הרגשתי את המתח. החלטתי לצאת מעורי ולעשות את מה שאני בדרך כלל ממש לא עושה.
נפגשתי עם המאהב בלילה. מאוחר. כולי בהתכוונות לסיים את העניין, כי הוא לא עונה על צרכיי כרגע. כשראיתי אותו אחרי כמה דקות, נרגע בי משהו. נפתחתי, הקשבתי והוא היה קשוב.
מצאתי את עצמי אומרת לו את כל הדברים שלא הייתי מעזה בעבר. אני מרגישה שאני מתאמנת על משהו כל כך חשוב פה. אמרתי לו שחשבתי לנתק, אמרתי לו שאני במצב רעב אינסופי כלפיו שלא מתמלא - וזה לא נכון לי, ושיתפתי בכל המקומות החסויים בד"כ אצלי. והוא הקשיב. והגיב בעדינות. והיה שם כ"כ.היה לילה מקסים, בטבע. מלא בתשוקה, התקרבות, רעב נפשי וגופני מתמלא ומתמלא. שוב, כל כך הרבה מחוות קטנות וטבעיות עבורו - הופכות לרגעי ריפוי עבורי.
למשל, שהוא הריח את התחתונים שלי, כמו שמריחים ורדים. נראה שיכור... ואני - נבוכה ומודה על שכך...
בילבלתי את עצמי.

ואז הזכרתי לעצמי שאיני יודעת את התשובות. ולא יכולה לנווט הכל לפי מה שנראה או לא נראה. במהלך השבוע - שאנחנו בקושי משוחחים, אני מצפה ממנו למלא לי את החסך. ובו בזמן יודעת שזה לא נכון. הוא לא יכול ולא צריך למלא לי את הצרכים והחסכים של כ"כ הרבה שנים. וכשאנחנו נפגשים - יש קרבה מאד חזקה. גם גופנית וגם נפשית. והפער בין השניים מרגיש לעיתים קשה מנשוא.
הוא סיפר לי ששיתף את אשתו בקשר בינינו. והיא רצתה שימסור לי תודה. תודה על שהיא חווה אותו עם לב פתוח כפי שלא היה בכמה שנים האחרונות . מתוך דבריו, לאט התחוור לי שמבחינתו - מאד חייתי איתו בשבוע שאני כבר תכננתי לשחרר אותו. הוא התקרב אלי (ללא מילים) ואני התרחקתי.

חזרתי מאוחר בלילה, 4 בבוקר. זה לא השעות שלי אף פעם. הפרוד פקח עין ועצם. בבוקר, לפני שהלך לעבוד אמר לי שהוא רוצה לבלות את הערב בטבע. לקח לי חצי יום להבין שהוא הולך לבלות עם חברתו החדשה, בטבע. בהתחלה הקנאה הציפה אותי. אוי הקנאה. ירוקה ומקציפה. כעס, עלבון....
אבל אז, פתאום חל מפנה מדהים, שעדיין מהדהד בתוכי. משהו חזק בשבילי.
נזכרתי בה. באשתו, שהודתה לי. משהו מהנדיבות שלה הרגשתי קורן אלי. באתי אל פרודי העתידי, מחבקת, נוגעת (קצת מפתה, קצת בוכה) ומאחלת לו שיהיה לו לילה ללא עכבות. שישתחרר, שיחגוג. עם דמעות אמרתי. אבל שלמה הרגשתי.

מאיפה זה בא לי? זה חדש לי. זה משחרר אותי. לרגע הייתי נוכחת בגופי ונפשי למארג האנושי המדהים הזה. קרה ארוע, שהוביל להודייה בצד אחד של רשת המארג, שעורר נדיבות בצד אחר שלו. קשה לי לבטא במילים את מה שחוויתי, אבל הנה אני, בערב יום העצמאות - יושבת וכותבת, יודעת שהמאהב שלי בדרך לאשתו, פרודי לעתיד מתחבק עם חברתו החדשה - ואני מרגישה חופשיה...

^{לא מתחייבת לתחושות האלו מחר...}

[פלוני_אלמונית*]

אני מקנאה בך.. יודעת למה? כי המאהב שלך סיפר לאישתו עליך. זאת אומרת שהוא נותן לך מקום בחייו. זאת אומרת שאת משמעותית אצלו. וזאת אומרת שאולי , אולי הוא ירצה אותך יותר מאשר כאיש נשוי.
לא יודעת. אבל זה נשמע טוב.
מדהים איך הוא המאהב והרבה מאד גברים יכולים בו זמנית גם לאהוב וגם להישאר מרוחקים ולא ליצור קשר?! כאילו שהם בטוחים כל-כך באהבתנו שהם לא צריכים להשקות את הפרח הזה.. הפרח יחזיק מעמד גם בלי ? אנחנו כל-כך שונות. אנחנו שומרות כל הזמן על הפרח. בודקות שחלילה לא יהיה יבש.. משקות ומשקות , לפעמים יותר מידי משקות . אנחנו צריכות להיזהר לא להשקות יותר מידי.
יופי לך. מאחלת לבן זוגך גם סיפוק מהקשר שלו. את יודעת שאם הוא יהיה מאוהב יהיה לך קל יותר להיפרד ממנו. תרגישי פחות אחראית עליו..

[פלוני_אלמונית*]

אבל לא ממש הסברתי למה אני מקנאה ... כי לי יש מאהב שהקשר ביננו הוא כל-כך סודי. שאילו ידעה אישתו על הקשר ביננו היתה בלי ספק עוזבת אותו. אז הוא כל כך נזהר וכל כך נשמר..
לכן אמרתי שאני מקנאה.. יש לו את החופש לאהוב אותך. לאהוב שלי אין את החופש הזה. הוא מנהל יחסים כביכול מאד נורמליים בבית. אבא נהדר. בעל טוב. יוצאים ביחד לבלות. עושים דברים ביחד.
זאת הסיבה שזה ניראה לי כל כך משחרר שהוא אוהב אותך מבלי להסתתר. האם הם חושבים להיפרד?

[או_רורה*]

לפלונית אלמונית שמעליי, גם למאהב שלך יש את החופש הזה.
שימי לב, הוא בוחר להיות איתך ולהיות עם אשתו במקביל. בוחר בזה.

וחוץ מזה, אני לא חושבת שנפרדת רוצה או צריכה משהו משמעותי יותר מהמאהב כרגע.
נראה לי שזה יבלבל אותך, נפרדת, מה שיש בעיני כרגע זה טוב.

אבל אני רוצה גם לשקף עוד משהו בדברים שכתבת: כתבת עליו, על זה שהוא התקרב אלייך מבלי שידעת, על רגשותיו, מילותיו, מעשיו - הוא בעצם שינה את כל התמונה.
אבל השינוי של המצב מבחינתך היה רק השינוי שלו.
זה לא בא מבפנים.
אני מצליחה להיות ברורה?
את נותנת בידיו את הכוח לקבוע מצבים ותחושות - חיצונית לך.

לא שזה רע, פשוט בשלב הזה אולי את צריכה להקשיב יותר לקולך ולהתמקד יותר בו, מאשר בכל קול אחר.
ויהיה זה הפרוד, או האהוב או מישהו אחר.

[נפרדת*]

חדשות הבוקר... (קצת לצחוק על עצמי, לא נורא...)
קמתי עם התרגשות. יודעת בכל נימי גופי שאני משחררת את הפרוד העתידי ובכך משחררת אותי. לא הייתי עסוקה כמעט בכלל באיפה הוא, מה עושה עכשיו, אח"כ.
התחלתי את הבוקר מוקדם מאד עם בתי. עבדנו קצת בגינה, שיחקנו, קראנו ואז הכנתי ארוחת בוקר. רגע, איפה הפלפליה? מחפשת ומהר מאד מבינה שהוא לקח איתו... טוב, משהו מדגדג לי בפנים, בבטן. לא איזה דגדוג נעים...
יוצאות החוצה לדשא לאכול על המחצלת. איפה היא? מה גם את זה לקח?... אויש, הדגדוג הופך כבד. מושך למטה. כל התרגשויות אתמול בלילה והבוקר נמשכות לי למטה. תחושה כבדה בצורת פלפליה ומחצלת...

חזר לא מזמן. כולו ריח של מדורה ועיניים נוצצות מאשה אחרת. היה לו כיף. משחררת אותו. משחררת. לא פשוט לי, אבל רוצה להתמקד בזה. ביקשתי להיות קצת לבד, עם עצמי. אולי אלך לטייל לי קצת, או סתם אקרא ספר. אויש, הכבדות. מטוטלת של רגשות. נעה באופן ברור בין נדיבות ורכות, לכעס וטינה. איך אפשר להכיל את הקצוות האלו בתוכי?
תרווחו קצת רגשות. לא חייבים כולם יחד להופיע.

[נפרדת*]

לפלונית. המאהב אכן מדבר על פרידה מאשתו. אבל ממש לא ברמה קונקרטית אלא ברמת ההתעסקות עם זה (אני 7 שנים התעסקתי עם זה). לא בטוחה שיפרדו. מבחינתי, גם אם יפרדו - הוא לא האיש עבורי. הוא נכון לי לעכשיו, להעיר ניחוחות רדומים בתוכי, תשוקות, מאווים. ובעזרת מי שהוא אני מצליחה לדייק לי את מה שאני כן מזמנת לחיים. אבל הוא לא האיש. והאמת, שהוא כל הזמן אומר לי שיש ביננו הסכם- חוזה נשמתי שכזה. ואני שבה ואומרת שאני לא יודעת אם יש כזה. קצת נעים לי להיות זאת שבאמת לא יודעת ושלידי יש מישהו שיודע משהו.

ולאורורה, שוב תודה על התזכורת. כן, פשוט בשלב הזה אולי את צריכה להקשיב יותר לקולך ולהתמקד יותר בו, מאשר בכל קול אחר. יודעת את זה ומנסה בכל מאודי. אני עוד לא לגמרי שם, אבל זו ההתכוונות שלי.
יחד עם זאת אבל השינוי של המצב מבחינתך היה רק השינוי שלו. - זה לא לגמרי מדוייק. השינוי היה כמו ריקוד בין שנינו. לי היה ריקוד פנימי בתוכי, שלאור הרקדן הנוסף יכול היה להתרחב לעוד אפשרויות.

[נפרדת*]

מדהים איך הוא המאהב והרבה מאד גברים יכולים בו זמנית גם לאהוב וגם להישאר מרוחקים ולא ליצור קשר?! כאילו שהם בטוחים כל-כך באהבתנו שהם לא צריכים להשקות את הפרח הזה
כן, וגם - מדהים איך הרבה מאד גברים מפחדים מקשר, מחוייבות, מאהבה שלמה ומספקת - שהם שומרים מרחק מעצמם וממושא אהבתם.

מה דעתך, פלונית?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לא בריא בכלל שאתם פרודים וחיים כבר כל אחד את חייו ועדיין גרים באותו בית...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

[נפרדת*]

לא בריא בכלל שאתם פרודים וחיים כבר כל אחד את חייו ועדיין גרים באותו בית... - תודה נקודות. הייתי אומרת שנכון ולא נכון...
לא בריא זה סוג של תפישה של המצב, של פרשנות שלו.
כי יחד עם הקושי, המוזרות שבענין, הרגישות-על - שנינו מרגישים (ואולי אני רק אומרת) שזכינו למעט חודשי חסד בינינו. בימים האלו, האחרונים, היינו צריכים להיות נדיבים ולאפשר אחד לשני מה שלא הצלחנו בחיי היומיום, תוך כדי תנועה ומשפחה. ובמקום הכי כואב (טוב, לפחות לי אין לי מושג מה אצלו). אנחנו ממשיכים להיות ההורים של המתוקה שלנו, ממשיכים לדבר על ענייני היום והלילה ואף משתפים בקטנה, אחד את השני על הסיפורים שלנו. ממש בקטנה - אבל עדיין משהו מקרב.
יש בי כוחות להגיד לו שיסלח לי על הניג'וס האינסופי עם השאלות החודרניות לפרטיותו, כי זה כואב לי. ולו יש את הכוחות לענות לי שהוא מבין שזה כואב והוא רואה אותי כואבת. - כבר הרבה זמן לא היתה אמפתיה כזו ביננו. רק מאז ההחלטה להפרד. אז מנצלים את זה עד תום

שוב ושוב מבינה שאין דרך אחת להפרד. לכל זוג והדרך שלו, הצרכים העמוקים שלו - והרגישות להענות לצרכים האלו.

[עולם_ומלואו*]

לא בריא בכלל שאתם פרודים וחיים כבר כל אחד את חייו ועדיין גרים באותו בית...

נקודות, הוצאת לי את המילים מהפה.
נפרדת - למה אתם עדיין באותו הבית? אני לא זוכרת שקראתי איזו סיבה קונקרטית לזה, חוץ מהרצון ללכת לפי ה'קצב המתאים'. ונשמע שהקצב הזה מוביל אתכם למקומות שגם אם הם זמניים ולא יהיה להם המשך (המחזר שלך, המסתורית שלו) זה לא בריא להמשיך לגור תחת אותה קורת גג ולחוות את זה.
זה לא רק עניין טכני, זה עניין של חלק מההיפרדות - לעבור לשני בתים. אם החלטתם שנפרדים (והחלטתם), בעיני כדאי להפריד כוחות. זה ישחרר את נשיכם וימנע הרבה כאבי לב מיותרים. זה קשה מאוד לחיות ככה כמו שאתם חיים.
בטח לא עוזר שמתווסף לך עוד קושי, גם ככה יש מספיק.

שולחת לך כוחות וחיבוקים. אני קוראת אותך כל הזמן גם אם לא תמיד יש לי מה להגיד.

[עולם_ומלואו*]

יש בי כוחות להגיד לו שיסלח לי על הניג'וס האינסופי עם השאלות החודרניות לפרטיותו, כי זה כואב לי. ולו יש את הכוחות לענות לי שהוא מבין שזה כואב והוא רואה אותי כואבת. - כבר הרבה זמן לא היתה אמפתיה כזו ביננו. רק מאז ההחלטה להפרד. אז מנצלים את זה עד תום

כתבתי לפני שראיתי מה כתבת.
אני בכל זאת מקשה עלייך קצת -
את מה זה משרת?
(הציטוט שהבאתי מדברייך)
הרי אתם כבר לא זוג, החלטתם להפרד. אתם הורים לילדה המשותפת. ואלו שאלות של זוגיות.
אם לא מתאים לך - את מוזמנת למחוק כמובן.

[נפרדת*]

תודה עולם .
הפרוד העתידי היה אמור לצאת מהבית בפסח. לא מצא דירה. ורק לפני שבועיים מצאתי לו באינטרנט משהו מעניין ואכן חתם. הוא עובר לשם ב6 ביוני. יש דד ליין. אז זה גם טכני.
האמת היא שבאמת היה מתאים לי להיות בקשר עם המחזר ללא נוכחותו בבית, אבל מה לעשות שהוא כאן וכבר משכנו את זה לכיוון של אפשרות לנתינת מרחב הדדי ושל תקשורת מקרבת... נכון אנחנו בפרידה, אבל היא פרידה מיוחדת שלנו. אין לי ספק שיהיו מספיק מקומות של מתח וכעסים, אבל אם אפשר לנקד פה ושם בנקודות ורודות ( ס...ת...א...ם), ברגעי חסד, אז לי (וגם לו) זה נותן המון.
את מה זה משרת?_ _הרי אתם כבר לא זוג, החלטתם להפרד. אתם הורים לילדה המשותפת. ואלו שאלות של זוגיות.
כן ולא, גם של זוגיות וגם של תקשורת. מתאמנים על להיות אמפתיים במקומות כואבים. זה קורה בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין חברים. בשבילי, זה אימון על סוג התקשורת הזו, במקום הכי קשה לי בדרך כלל. אז מפרגנת לעצמי עוד קצת רגעים כאלו.

אולי, במבט לאחור אבין שמרחנו את הזמן, שביזבזנו אותו על קרבה מיותרת. אולי. עכשיו לא מרגישה את זה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אולי, במבט לאחור אבין שמרחנו את הזמן, שביזבזנו אותו על קרבה מיותרת. אולי. עכשיו לא מרגישה את זה.

לא לא. נשמע שאתם עושים חייל ובאמת הולכים בכוונים טובים. בדיעבד, אם תמשיכו בדרך שאת מתארת, לא נראה לי שתראי זאת כמריחת זמן, אולי דווקא הזדמנות לעשות זאת בשלבים, להספיק להיות כפי שאת אומרת בני אדם אחד עם השני, אפילו אולי להתקרב כהורים של ביתכם.
מה שצורם הוא הכאבים שאתם חווים אחד על השני. הקושי הטבעי שלך לראות אותו הופך מואר בעיניים ומריח מדורה...

גם אנחנו "מושכים" והוא עוזר לי המון, מגיע המון וכולי.
בסופו של דבר אתם קשורים אחד לשני לפחות עד שילדתכם תתבגר ותגיע לגיל 18.
לילה טוב @}

[נפרדת*]

נשמע שאתם עושים חייל ובאמת הולכים בכוונים טובים.

[פלוני_אלמונית*]

נפרדת יקרה, קוראת אותך ושולחת חיבוק
תרווחו קצת רגשות. לא חייבים כולם יחד להופיע
מאוד מזדהה. ביום אחד אפשר לנוע בין אושר ליאוש תהומי. נשמע שהמחזר הוא כמו אקמול. מותר לפעמים להשתמש בתררופות כדי לא לסבול כל הזמן. אל דאגה, לא תתמכרי...
מאוד מזדהה עם הבילבול. מקשה לשמוע את הקול הפנימי, אבל מצד שני מאפשר פשוט לא לחשוב יותר מדי.

<משמורנית ממחשב אחר>

[נפרדת*]

משמורנית, תודה. את יודעת שבכל מחשב בעולם את יכולה להכניס את השם שבחרת במקום שבו כתוב מאת: ^{כאן למטה, מעל קופסת הכתיבה}

[נפרדת*]

בסופו של דבר אתם קשורים אחד לשני לפחות עד שילדתכם תתבגר ותגיע לגיל 18.
כן זה נכון. ועוד יותר נכון ועצוב, זה שמבחינתי - חשבתי שאנחנו קשורים לעולמים, ורק 7 שנים עברו. והוא יכול בעצם להכיר מישהי אחרת לחיות איתה עוד 20 שנה - וה-היא תהיה הקשר המשמעותי (שומעים קנאה בקול שלי?) - רגע של צניחה...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

משמורנית, תודה. את יודעת שבכל מחשב בעולם את יכולה להכניס את השם שבחרת במקום שבו כתוב מאת: כאן למטה, מעל קופסת הכתיבה
יא מצחיקה אחת,
אנשים לא כותבים את הניק ממחשבים אחרים כדי שלא יישאר הניק שלהם על מחשב לא שלהם... (-:

[שוות_נפש*]

היי נפרדת, אם את עוצמת עיניים ומתנתקת מהכל, מהכל .. מכל הקולות וכל העצות ונותת לאגו הפגוע קצת לנוח..... אם את היא נטו את, בלי המחשבות שלך.. מה את ב א מ ת רוצה? אותו?

[נפרדת*]

מה את ב א מ ת רוצה? אותו? למי את מתכוונת? לפרוד? לאהוב?
את הפרוד אני לא רוצה יותר - עייפתי מלרצות אותו כ"כ הרבה שנים.
ואת האהוב - אני רוצה בדיוק כפי שהוא היום.
עניתי לשאלתך?

[נפרדת*]

א מצחיקה אחת,אנשים לא כותבים את הניק ממחשבים אחרים רגע, אבל אפשר להחזיר חזרה לפלונית אלמוני, לא?
<לא כ"כ מבינה בזה >

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כן, רק בשביל להחזיר לפלוני אלמונית את צריכה להיכנס לדף ולכתוב הודעה בתור פלוני אלמונית. ולכן- כותבים כבר את ההודעה שבאמת רצית לכתוב בתור פלונית.
(-:

[שוות_נפש*]

ענית גם ענית..התכוונתי לפרודך. אז אם כך הקנאה הזו שאת חשה היא האגו הפגוע ולא בגלל האהבה שאת מרגישה אליו..
אוף בטח נמאס לענות על השאלות שלנו..

[נפרדת*]

אז אם כך הקנאה הזו שאת חשה היא האגו הפגוע ולא בגלל האהבה שאת מרגישה אליו
ברור... מה עוד זה יכול להיות הקנאה שייכת לשם, האהבה שאני מרגישה מצליחה לפרגן לו... מדי פעם.

ולא- לא נמאס לי לענות על השאלות. זה מחזיר אותי לעצמי, לעיתים.

[נפרדת*]

"יש לי כרטיסים להצגה במוצ"ש. אם את רוצה את יכולה ללכת, ואם לא אני אלך"
"עם מי תלך?"
"עם מי שאת חושבת"
ברררררר..... לשחרר, לשחרר, לשחרר. משחררת את עצמי לחוש את הכאב, הקנאה, העצב העצום. משחררת את עצמי להרפות לתוך אותו מצב שצפיתי במשך שנים.
לשחרר... אותו ממני. לשחרר אותי ממנו. לכבד את הבחירה שלנו.

[טליה_טקאוקה*]

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הכלי יכול להכיל ולשמור את תוכנו, ובכל זאת מתחדש מרגע לרגע, במיוחד באביב (זה המרגיעון שיצא...)

[נפרדת*]

אתמול היה מפנה מבחינתי. עוד לא יודעת לשים את האצבע על מה בדיוק התחושה, אבל היה משמעותי.
הפרוד העתידי אמר לי שבכל התקופה האחרונה הוא מתחיל להבין, במבט לאחור, שלא משנה עם מי הוא היה מתחתן, הוא היה מתגרש בסוף. שזה כמעט ולא אישי. שברגעי הבנה עמוקים, הוא יודע שהיתה לו מן החלטה קרמתית עוד טרום כל יחסים שאי פעם היו לו, שיצטרך להתגרש כדי להגיע לעצמאותו. כאילו היה זקוק לאשה, בית וילדה שיהוו מין גשר, מן מעבר מהיותו ילד בביתו הוא, להיותו בוגר עצמאי.
הוא גם ידע, והיום יותר מתמיד, שכדי שלא נגיע לפרידה הזו, הוא, אני והיחסים היו צריכים לעבור ממש טרנספורמציה, משהו שהיה קשה מדי לשינוי. ובעצם, לא רצה ממש לשנות לעומק מכיון שהקריאה הפנימית שלו היתה להפרד, ע"מ להרגיש את עצמו ואת עצמאותו.

אני הולכת עם המידע הזה. הוא שוקע בי לאט ובטוח... אני לא יודעת למה זה נגע בי כל כך עמוק, אבל יודעת שזה עורר התרגשות ותיסכול, עורר גם את הידיעה בתוך תוכי שתמיד ידעה את זה ולא ידעה לתת לזה שם.

[נפרדת*]

דרכים להחלשה עצמית ולנטישה עצמית :
מסתובבת בבית עם תחושה של - מזל ש עם זה אני לא אצטרך לחיות שוב (אחרי איזה ארוע). אחרי כמה דקות - הוא אומר שהוא יוצא לפגישה איתה בצהרים עד הערב. (סוכם ביננו מראש).
אני: איזה כיף לה!
הוא: אני לא מבין אותך, אנחנו בפרידה, מה כיף לה. מה הקשר?
אני לעצמי: מה את מקשקשת, לפני שעה אמרת שמזל שלא תצטרכי לחיות עם זה...
אני: כן, כיף לה, כי אחרי לא חיזרת כך...

מתישה את עצמי

[עולם_ומלואו*]

מצטערת שאני שוב כותבת את זה אבל לדעתי אתם חייבים להפריד כוחות איכשהו.
גם אם זה משהו זמני. אולי לעבור לקצת לבני משפחה, למשהו אחר זמני.
זה פשוט מחליש אותך.

[נפרדת*]

אין לנו מקום לעבור. המשפחה במרחק של שעה ומשהו נסיעה. אין מצב לצערי.

[עולם_ומלואו*]

ולו יש מצב?
שהוא יעבור בינתיים?

[משמורנית_משותפת*]

עייפתי מלרצות אותו כ"כ הרבה שנים
בדיוק. הגבר הבא שתתקשרי איתו יאהב אותך באמת ובתמים. יאמר לך בכל יום כמה את נפלאה. לא יעשה לך שיחת "תראי זה לא בדיוק זה" דווקא בדיוק כשאת מתחילה להרגיש טוב וחושבת שהיחסים בינכם עלו על מסלול חיובי. גם אני הייתי שם. תמיד חשבתי שעם הלשעבר זכיתי בפיס. רק אחרי פרידה והרבה עבודה עצמית הבנתי כמה ייבשתי את עצמי במערכת יחסים צחיחה. לקח לנו זמן להשתחרר סופית אחד מהשני ונעזרנו לצורך כך במטפלת זוגית.
לגבי המהירות שבה הפרוד שלך כבר מכניס מישהי לחייו - אני מניחה שלמרות שאת תופסת את ההתנהגות שלו כ"שחרור מהיר מהאשה שהוותה עבורו למעשה 'גשר' ", אני באמת מאמינה שהוא קשור אליך מאוד. הוא בחר לחיות איתך שבע שנים, הוא בחר לגדל איתך ילדה, הוא בחר לוותר על הקשר איתך, ולכן קשה לו והוא מבולבל. בתהליך הפרידה יש רגעים של אופוריה ויש רגעים של אבל נוראי. רגע של אופוריה מגיע כשמקבלים החלטה לסיים את הקשר ולצאת לחיים חדשים. יש תחושה של "הצלחתי לעשות זאת". יש תחושה של פוטנציאל עצום לבנות חיים חדשים, והפעם אחרת. רואים ים מלא דגים וכל דגה נראית דגת זהב שיכולה למלא את כל המשאלות (בולשיט כמובן, אין דגה כזו...) יכול להיות שהפרוד שלך שם וכרגע לא רואה את האובדן העצום שלו - את. יכול להיות שהוא מנסה למלא מיידית את הריק בחייו כי אין לו את הכוח שלך יש לשבת ולהתאבל על האובדן.
מה אני מנסה להגיד: אל תמעיטי בערך הקשר שלכם ובמשמעות שלך בחייו. אל תחשבי שאיזו עוברת אורח מקבלת את כל מה שהוא לא נתן לך. הלוואי ויכולתי להגיד לך "אל תקנאי, שיהיה לו לבריאות", ברור שזה לא עוזר ואת מקנאה כי זה טבעי. אבל אל תחשבי שמישהי אחרת מקבלת עכשיו את כל מה שאת לא זכית לקבל. עד שהוא לא ישלים את התהליך מולך הוא לא יוכל להקים מערכת יחסים בריאה עם אחרת, ובדיוק כמוך גם לו זה ייקח זמן.

[זוהר_אור*]

_מצטערת שאני שוב כותבת את זה אבל לדעתי אתם חייבים להפריד כוחות איכשהו.
גם אם זה משהו זמני. אולי לעבור לקצת לבני משפחה, למשהו אחר זמני.
זה פשוט מחליש אותך._
מסכימה מאוד.
או להחליט שבכל זאת לא יוצאים עם אחרים עד שהוא לא עוזב פיזית, זה בסה"כ עוד חודש. חיכיתם 7 שנים, יש לכם את כל החיים לפניכם, עוד חודש זה לא הרבה לחכות.

וזה קשור גם ל:
"יש לי כרטיסים להצגה במוצ"ש. אם את רוצה את יכולה ללכת, ואם לא אני אלך"
נשמע לי כמו התגרות מכוונת. אם הוא רוצה ללכת איתה להצגה, שילך, הוא לא צריך "לחפור" לך עם זה. נשמע כאילו זו לא נדיבות אמיתית מצידו אלא הזדמנות להזכיר לך שהוא יוצא עם מישהי, וגם את מצידך עושה דברים דומים.
לתחושתי, בלי להודות בזה בקול רם, חלק מהמניע של שניכם לצאת עם אחרים כל עוד לא נפרדתם פיזית הוא "להראות" לשני.

_אני: איזה כיף לה!
הוא: אני לא מבין אותך, אנחנו בפרידה, מה כיף לה. מה הקשר?
אני לעצמי: מה את מקשקשת, לפני שעה אמרת שמזל שלא תצטרכי לחיות עם זה...
אני: כן, כיף לה, כי אחרי לא חיזרת כך..._
בעיני זה קצת כמו לראות את אבא שלך מסתובב ערום בבית. זה לא ממש אסור, אבל בהחלט Too Many Details...

[נפרדת*]

ולו יש מצב? שהוא יעבור בינתיים? - לשנינו המשפחות רחוקות. ואין חברים לעבור אליהם באזור. אבל זה ממש לא העניין אני מרגישה.
אני על זמן שאול ויש לי פתאום הארה, אבל חשוב לי לנסח אותה נכון. וחשוב לי לעשות את זה פה, בדף זה. אבל זה עוד מעט.
משמורנית, איזה מקסימה את. אומרת את המילים הנכונות כל הזמן. אופטימית ונותנת כוחות. אני גם חושבת שאת לגמרי מדייקת באבחנה שלך.
בתהליך הפרידה יש רגעים של אופוריה ויש רגעים של אבל נוראי. במיוחד בזה ... וגם תודה על ההחזרה שלך לעצמי... כן, יש ערך עצום לקשר שלנו, וגם הוא אומר אותו כל הזמן, ומתעצבן שאני כל הזמן מדברת עליו והקשר החדש... - אבל זה קשור לדבר הזה שאני רוצה לנסח פה עוד מעט, כשיהיה לי זמן שקט לעשות זאת.
ד שהוא לא ישלים את התהליך מולך הוא לא יוכל להקים מערכת יחסים בריאה עם אחרת, - טוב, על זה אני טיפה חולקת, כי יש לי בבית אבא שמצא את מי שאשתו היום בעודו נשוי לאמא שלי... בררר, פחדי השחזור

זוהר אור" אם הוא רוצה ללכת איתה להצגה, שילך - אני בדיוק יוצאת להצגה, עם חברה. הוא ישאר עם הקטנה. ובקשר לכל השאר, קשור למה שאני אכתוב בקרוב.
תודה לכל העונות והתומכות.

[נפרדת*]

לוקחת את הזמן לעשות סדר במחשבות, להודות בחולשות ולהכיר בחסדים:
בסוף שבוע האחרון נפל לי אסימון, סוג של הארה - היתה שם כל הזמן ולפתע ראיתי:
נשמע לי כמו התגרות מכוונת._ וגם _חלק מהמניע של שניכם לצאת עם אחרים כל עוד לא נפרדתם פיזית הוא "להראות" לשני
מדוייק. לפחות מבחינתי. הבנתי, עד כמה יש בי חלק שרוצה לנקום בו, לכעוס עליו, שיקנא לי (לא הולך...) שיכאב. אני הפרובוקטיבית ובסוף נפגעת ממנו... (בומרנג - קוראים לזה? )
הבנתי עמוקות שהצורך שלי להרגיש ננטשת, קורבן לנסיבות, נבעטת ונעזבת הוא חזק. חזק כל כך שכשהסביבה לא מספקת לי מזה די חומר, אני יוצרת את זה. מתוך החלק הכל כך נעזב ופגוע שלי, אני מייצרת משפטים שמביאים את תחושת הנטישה לשיא. ואז, אפשר להרגע.
כמו הלקאה עצמית, כמו יחסי אלימות עם עצמי. מכורה. ויש כל כך הרבה דוגמאות שאני ממש מתביישת לכתוב פה. שרק בעצם קיומן אני נעלבת מעצמי. מהמקומות הנמוכים שאליהם אני מסוגלת להגיע כדי לקבל את הסם הזה שנקרא נטישה.

הוא, יאמר לזכותו, לא רוצה לשתף, לא רוצה לחשוף. רוצה לשמור עליו, עלי ועל הקטנטונת. ואני, ברגעי חולשה מייצרת פתיינות, מסכנות וקושי - מולו.
ואתמול בערב אמרתי לעצמי: זהו. עד כאן. את שארית האנרגיה שלי רוצה להשקיע בלהשקיט את החלק הזה. לתת לו אולי ביטוי במקומות אחרים, אבל לא מולו. לא לייצר עוד סיטאציות מחלישות. שמביאות את הפרידה הזו, למקומות קשים ולא מגדילים.
וכל הזדמנות בה אצליח, תהיה בשבילי הצלחה אדירה. של החזקה עצמית, הכלה, גבולות פנימיים ושמירה.
האנרגיה הזו עדיין עוטפת אותי. נותנת לי כוחות.
כי כל מה שקורה פה, כל ארוע, מעביר את הפרידה הזו לפסים של גדילה וצמיחה. ושנינו, להבדיל מהיכולת שלנו לעשות זאת ביחסים שלנו, לא בעמדה של האשמה - אלא של התפתחות.

ויש בתקופה הזו המון ריפוי. גם לי וגם לו. יש רגעים של טוב, של חברות ויש רגעים של חוסר סבלנות. וכל רגע ורגע מביא איתו ברכה.
אני עדה לתקופה המבורכת הזו. מודה עליה, על הקושי ועל הטוב.
יכולתי בסוף שבוע לספר לפרודי לעתיד, שהאיש איתו אני נפגשת בא לרפא את הנשיות והמיניות שלי. והוא הגיב בצורה עדינה, מעט נבוכה - אמר שרואים עלי. שאני פורחת. ובחילופי הדברים הללו - היה ריפוי עמוק עבורי. לא יודעת עוד למה - אבל התחושה ברורה.

[משמורנית_משותפת*]

כי כל מה שקורה פה, כל ארוע, מעביר את הפרידה הזו לפסים של גדילה וצמיחה. ושנינו, להבדיל מהיכולת שלנו לעשות זאת ביחסים שלנו, לא בעמדה של האשמה - אלא של התפתחות
כל הכבוד לך נפרדת על הדרך שאת בוחרת ללכת בה.
הגישה הזו מאפשרת לתחם את הכעס ואת הקנאה ומאפשרת ללמוד על עצמך בתוך מערכות יחסים ולבד. ההבנה שאת לא קורבן כאן אלא בעלת חלק פעיל ולוקחת אחריות על התהליך היא בסיס לצמיחה. יש לך הרבה כוח וחוכמה שבלב (וגם בראש). מחזקת אותך מאוד באמונה שלמה שבעוד זמן מה כבר תהיי קרובה הרבה יותר למקום אליו את רוצה להגיע.

נ.ב. שמחה שמצליחה לעודד אותך, כנראה בגלל שיש הרבה דמיון בגישה ובדרך ובנקודת המוצא של שתינו. ברגעים העצובים שלי קיבלתי נחמה גם מזרים גמורים. אין לי דרך להשיב להם, אז אני שמחה שאני יכולה לשחרר חזרה מהטוב שקיבלתי לזרים אחרים (-:

[נפרדת*]

תודה משמורנית . אגב, מכל העידודים שלך אני יכולה רק לדמיין את חייך. כי את בעצם רואה בעתידי, את מה שעברת. זה באמת מעודד. הלוואי ואמצא את עצמי מאמינה בכל מאודי בתסריט הזה. אני בדרך הנכונה, זה מה שבטוח
^{ודוקא, הויראטואליות הזו, עושה לי חשק להכיר את האנשים מאחורי הניקים. את הנשמות הגדולות שעוזרות לי בדרך}

[טליה_טקאוקה*]

כל הכבוד לך נפרדת על הדרך שאת בוחרת ללכת בה. @}
את מכירה את הספר לבסוף מוצאים אהבה ??
ממליצה מאד.

[נפרדת*]

את מכירה את הספר לבסוף מוצאים אהבה ??, מכירה? קראתי פעמיים. כמהתי לעשות עבודה עם מישהו מקצועי על פיו עם הפרוד. לתקופה מסויימת היינו אצל מטפלת שעבדה על פי זה. לא הלך. הוא לא רצה באמת לעשות עבודה איתי. היום, יותר מתמיד אני יכולה להגיד את זה. כך פשוט.
כפי שכבר כתבתי:
ובעצם, לא רצה ממש לשנות לעומק מכיון שהקריאה הפנימית שלו היתה להפרד, ע"מ להרגיש את עצמו ואת עצמאותו.
תודה טליה.

[טליה_טקאוקה*]

אבל זה בטח עזר לך ויעזור לך גם בהמשך לבסס קשר נכון יותר. לא?
וגם טוב שניסית ואת יודעת שעשית כל שביכולתך למען הקשר!
הוא לא רצה באמת לעשות עבודה איתי
נראה שיש אצלו הרבה פחד. (זו התחושה שלי משום מה...)

[עולם_ומלואו*]

נראה שיש אצלו הרבה פחד. (זו התחושה שלי משום מה...)
או הרבה ריכוז עצמי (שלא לומר אגוצנטריות)
<הולך יופי עם הלקאה עצמית, כמו יחסי אלימות עם עצמי>
את בדרך הנכונה, נפרדת. גם שלא בהקשר של הקשר הבא. אפילו בהקשר של הקשר שלך עם עצמך. את עושה יופי של עבודה (בעיני לפחות)

[נפרדת*]

או הרבה ריכוז עצמי (שלא לומר אגוצנטריות) - כמה מדוייק...

אפילו בהקשר של הקשר שלך עם עצמך. את עושה יופי של עבודה - תודה

[רכה*]

רציתי להצביע על קשר אפשרי בין אבדן אמך לתהליך שאת חווה עכשיו,
אני אבדתי את אמי לפני שלוש שנים ומיד החלתי בתליך מואץ של נסיונות לשחזור בזק של כל מה שלא הספקתי לשחזר לפני מותה, כולל בעיקר דברים שלא רציתי לחוות, כולל הזדהות עמוקה עם מהלך חייה וסחרור נפשי, אני עדיין בתהליך של למצוא את דרכי...
אני מאחלת לך בהצלחה ומתרשמת מאוד מהאומץ והכנות שלך, את נפלאה וראויה לכל הטוב,
להנדריקס יש עוד ספר, שכחתי מה שמו, אולי תהני גם ממנו,
בכל מקרה, מגיע לך לפתור את הענינים בינך לבין עצמך בלי קשר לשיתוף הפעולה של אחרים.
בהצלחה

[נפרדת*]

תודה רכה על התגובה. יש קשר אפשרי בטוח בין אימי לבין פרודי העתידי. בזמנו, כשהחלטנו להתחתן, היא אמרה לי שהיא שמחה שלא בחרתי מישהו כמו אבא שלי... (שהיו גרושים כבר אמרתי?). אני חייכתי ביני לבין עצמי, חיוך עצוב, ואמרתי לעצמי - אולי הוא לא דומה לאבא, אבל הוא דומה לך... . מה שאומר שהיחסים מורכבים, קשים, עם אלמנט אלים בתוכם (גם אם זו אלימות נפשית).
אז החיים איתו היו מין שחזור, ואחרי שהיא הלכה - בדרך שהיא הלכה - היא דווקא השאירה לי מתנה. היא הכירה בכך שתמות רק 5 ימים לפני מותה. ואז ברגע הזוי אחד (המורפיום...) היא אמרה משהו שהשאיר לי את המתכונת להפרד. היא, שמעולם לא הצליחה להפרד מאבי, או אביה - ויצרה סיטואציות קשות, אלימות, קורבניות - פתאום אמרה מתוך הזייתה, לאט ובשקט: "תודה על כל מה שנתתם לי, תודה על כל מה שלא נתתם לי, אני סיימתי"
ורק אני הייתי בחדר, עדה למתכון, עדה לנשמה שרוצה לצאת בהודייה מהחיים. עם הקלה גדולה בלכתה .

ועם זה אני נפרדת גם מפרודי העתידי. מיד אחרי שהחלטנו להפרד כתבתי לו מכתב בנוסח הנ"ל.
אז אפשר לאמר שהיא מנחה באופן מסויים גם את הפרידה ממנו (ולא רק את החיים איתו). ולראיה, יום המעבר שלו - הוא יום ההולדת שלה...

[נפרדת*]

להנדריקס יש עוד ספר, שכחתי מה שמו, אולי תהני גם ממנו,
יש לו עוד שניים. גם אותם קראתי. השלישי שלו, הוא "הורות מודעת". גם שווה.
אני מאחלת לך בהצלחה ומתרשמת מאוד מהאומץ והכנות שלך, את נפלאה וראויה לכל הטוב
תודה, רכה, זה עוזר. יום נפלא!{@

[נפרדת*]

עוד ערב, שהוא ציון דרך. הפרוד שלי, הולך לישון אצל חברתו... מוזר לי, אבל לא מטלטל.
התגובה המיידית היתה למלא את הריק, והמוזרות במשהו אחר.
לאט נרגעת אל תוך עצמי. יהיה בסדר. אולי אפילו יותר טוב. מאז שה"סיפורים יצאו לאור" הקרבה הפיזית שלנו כבר התמתנה. עדיף שלא נישן יחד.
בכל מקרה, זה מה שיש הערב. יותר טוב. באמת ככה עדיף.

[עולם_ומלואו*]

יאללה.
כוס יין. ספר או סרט טוב. תתכרבלי עם הגורה. תזכרי בדברים שאת כבר לא צריכה לסבול (רשימה של מה שטוב לך איתובמצב הדש גם יכולה לעזור)
תראי איזה מרגיעון יצא לי:
כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו.

[נפרדת*]

שיר שמתנגן לי בראש, הערב:

ערב כחול עמוק
תולה עגיל אדמדם לרושם
ומעשן תפרחת
קטורת של אזדרכת
ומרחש בלחש
אולי הפעם
אולי הפעם

כמה כחול הערב
כמה עמוק אלוהים יודע
למה שלא תפתיע
חד וחלק בפתח
כמשחר בלי הרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם

כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור

ערב כחול עמוק
תולה עגיל בצורת ירח
רק תעמוד בפתח
בלי הודעה מוקדמת
כמשחר לטרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם

כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מה שמדהים במיוחד בשיר הזה ומקווה שלא אפגע באף אחד..
זה שמאיר אריאל (!) האגדי כתב אותו
ו...לא יודעת מי הלחין אבל השירה . אוי השירה-
טוב, אני לא אוהבת את ריטה.(-:
לילה טוב לך נפרדת. מקווה שאת עוברת ערב בנעימים.
לא יודעת, אולי את עוד לא שם, אבל יש כזו הקלה בערבים לבד, אחרי הערבים האלה שמחכים שהוא לא יהיה בסביבה וישאיר אותך קצת לבד..

[או_רורה*]

לילה טוב נפרדת, מגיע לך מישהו שיאהב אותך ויבחר בך בחירה אמיתית, כמו שאת.
גם הוא יבוא.
ועד שיבוא - תיהני מהשקט, מהלבד.

[פלוני_אלמונית*]

אני טוחנת את המחשבות שלי עם כל מה שאני רוצה לכתוב כבר כמה ימים ולא בדיוק מצליחה להעלות את הכל בכתיבה. אז אני מתחילה.
כנראה כל פעם אגיב קצת וכל פעם על משהו אחר כי חשוב לי לכתוב לך את מה שלא תמיד אני יודעת לומר ואולי לא מספיק. כי חשוב לי להגיב כמי שמכירה אותך ואותו ואותכם כי אתם יקרים לי.
ויותר מכל חשוב לי להגיב כי את, "נפרדת", את מלאכית טובה, חברה שיודעת לומר את המילים הנכונות בזמן הנכון כמו שרק את יודעת לומר -בצורה מדויקת, עם יושרה פנימית ועם עוצמה והכלה שמותירים אותי לא פעם נדהמת. וכשאת, יקירה אהובה שלי, עוברת את התהליך הנוכחי, את השיעור הכל כך לא פשוט, את הפרידה הזאת אני מוצאת את עצמי פחות מדברת ויותר שותקת. שותקת ולומדת. שותקת ומצדיעה.מצדיעה לך על הבחירות שלך, מצדיעה לך על האומץ להתבונן פנימה למקומות כואבים ואפלים.
ואת מתבוננת.
ואת גדלה מתוכם.
ואת פורחת ומשדרת את העוצמות האלה סביבך.

אהובה שלי, אני רואה ויודעת שאת והוא ושניכם חושבים ועושים כל מה שרק ניתן, הנכון ביותר, לנסיכה הקטנה. וכאן אני רוצה להזכיר לך שבפרידה הזאת את מלמדת אותה כל כך הרבה. כי – להתמודד במקומה עם הפרידות שיהיו לה בחיים- את לא יכולה, אבל את יכולה- ללמד אותה, את יכולה להיות אישיות מדהימה שיודעת להיפרד בצורה נכונה ולצמוח מהשיעור שאת עוברת, את מהווה מודל מדהים של אמא מ ד ה י מ ה וזו מתנה עצומה שאת מעניקה לבת שלך (ואת יודעת).

וטוב לי בשבילך על ה"אקמול" שלך!!! ואני מאושרת בשבילך על איי האושר האלה בתוך סערת הרגשות והחוויות היומיומיות, בפרידה. וזה נפלא שאת עושה את השיעורים החשובים ומכינה את עצמך לזוגיות בריאה כמו שאת רוצה לעצמך (וואוו כמה שמגיע לך!!!) עם הפרטנר האידיאלי - שכמו ירד מהשמים ישר לתוך חייך כדי להיות נוכח במסע הזה שלך. אם לא הייתי עדה חיה למפגש המיסטי בינכם הייתי חושבת שזו אגדה שחיבר איזה רומנטיקן חסר תקנה.

אני יודעת שאת ודאי במיטה (לא יודעת אם ממש הצלחת לעצום עיניים, להרפות ולישון) אז תראי את שכתבתי כנראה מוקדם בבוקר אז קבלי ממני חיבוק ענק ואוהב.

מהחברה לצידך שאוהבת אותך מלאנתאלפים.

[נפרדת*]

קודם כל ולפני הכל, פלוניתית שלי. תודה על המילים המרגשות שלך. תודה שאת, שמכירה את ארבעתינו - מוקירה את הדרך. תודה לך, שאת - שעוברת מסע מעורר השראה, יכולה להגיד מילים כאלו חמות. העלית דמעות בעיני...

אח, לא יודעת אם ממש הצלחת לעצום עיניים, להרפות ולישון כמה את צודקת. מכירה אותי. אבל לא בגלל הפרוד, אלא בגלל המאהב. (תיקון טעות. לא בגלל אף אחד מהם. פשוט בגללי)...
היה לנו מפגש משמעותי, שבו נגענו האחת בנשמתו של האחר. חשנו בזיהוי העמוק, הנשמתי שמחבר ביננו, את הזכרון שלא מכאן...
אח"כ הגיע מאוחר בלילה, מוצף בסיפורי היום שעבר. אכל, שתה, נרדם. ואני צופה בו, מתבוננת וגם מדברת איתו. רואה איכויות שרוצה, רואה את אלו שלא.
רוצה לשתף גם במה שאני עוברת, ולא היה מקום.

שוב הוצפתי אני בעצב. על המינון שאני זקוקה לו, ועל הפער בין הצרכים שלנו.
נפילה... יודעת. יודעת גם שאצא מהצד השני. התבוננתי בו ישן שינה עמוקה, בסלון, על הרצפה. לא יכולתי להצטרף כי החשש שבתי תתעורר ובמקרה תראה אותו הכניס חרדות.
גם בגלל זה לא נרדמתי. גם בגלל העצב.
והשיר שעלה לי, חי בתוכי אתמול בלילה, לידו - הישֱן. בא לי בזאת הפעם ליפול על חרב למות עליך

[נפרדת*]

אחרי הלילה האינטנסיבי, בוקר בא.
אני מלווה את פרודי העתידי לביתו החדש. הוא חותם על חוזה. הוזמנתי לראות את המרחב החדש של בתי. איזה מקסים.
ישבנו לפני זה לשתות קפה. בשיחה אינטימית מגלה פרט חדש אודות מאהבי לפרודי (שקשור אלי, כמובן). משהו שלא נוח לשמוע בד"כ.
הוא מקבל את זה יפה. מדבר איתי ממקום אוהב, תומך, מאמין ושיכול להסתכל על הדברים מנקודת מבט גבוהה יותר. שמחה שיש לי תקשורת כזו איתו.
סיפר לי שכל הלילה, אצל חברתו, הוא חלם עלי ועל שיחות שהוא מקיים איתי אודות הפרידה. אינו יכול לזכור.
אנחנו צוחקים, קצת בוכים, מתרגשים.

יום חדש בפתח. סופרים חודש לעזיבה. מהיום.

[נפרדת*]

עוברת על הדף, על העליות, המורדות. מאחלת לעצמי להצליח להחזיק בהבנת הגדילה וההתפתחות גם אחרי שיעבור.
שכן, עוד בבית הפרוד העתידי. ועם כל זאת שאנו נפרדים, עדיין יש לי את העזרה בבוקר, אחה"צ, זמנים שלמים של שקט...
מקווה להיות שקטה בתוכי גם אחרי שיעבור, אחרי שהזמנים עם הנסיכה שלי יהיו רק שלנו, ללא עזרה, וכשההסבר על "איפה אבא?" יהיה - בבית שלו.
מתחילה לדמיין את הימים האלו. מתכוננת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

@}

[משמורנית_משותפת*]

[נפרדת*]

שוב מועקה... (כבר אמרתי שאני נדנדה אקטיבית?)...
הפרוד הגיע אתמול מאוחר בלילה, אחרי יומיים שלא היה כאן (עם אמו בבי"ח). הקטנה חיכתה לו שיחזור, אולי אני חיכיתי - כבר לא יודעת.
וכשהגיע כ"כ מאוחר הרגשתי שאני מתחילה לחטט... "היית עד כל כך מאוחר בבית חולים?" "חיפשתי אותך שם, לא היית"... וכן הלאה... אויש - נפלתי כמעט.
ואז...
^{<ופה אני ממש מתביישת, אבל חייבת לפרוק >}
הצצתי בהודעות שלו בטלפון... כמובן שראיתי שהוא נפגש איתה לפני שהגיע. הוא בעצם הגיע בשעה שעוד יכול היה לראות את הקטנה, ובחר לא לעשות את זה.
כלומר, הגיע בשעה גבולית שהיא בד"כ כבר בדרך לישון, ואולי לא רצה להפריע... טוב לא חשוב.
חזרתי ושאלתי איפה היה. המציא איזה משהו.

ואני, בתוכי, מרגיעה את הסערה. מזכירה לעצמי במנטרה חוזרת: איזהו הגיבור הכובש את יצרו. כן, את יצר השליטה בו, החטטנות.
פתאום היה כל כך ברור שאלו הם חייו, מעתה. עוד חודש (תודה לאל), לא יהיה לי טלפון להציץ בו. לא הודעות. הוא (כמו עכשיו) יחליט מה לספר לי ומה להסתיר.
ואלו הם יחסיו עם הקטנה. הם יצטרכו לגשר על רגעים שלא יהיו יחד. זה לא ענייני.

באותה נשימה יכולתי להזדהות איתו. לדמיין שהמאהב שלי נמצא באזור ואני נפגשת איתו פגישות חטופות או אחרות כדי להתנחם. כדי לעבור את התקופה.
גם אני רוצה...

קמתי הבוקר קצת יותר חזקה. גיבורה. כבשתי את ייצרי.
כמה חודשים אחורה הייתי מעמתת אותו עם זה, כועסת, מאשימה.
לא - אני לא שם, ולא רוצה להיות שם.

[טליה_טקאוקה*]

קמתי הבוקר קצת יותר חזקה. גיבורה. כבשתי את ייצרי.
את באמת גיבורה!@}

[נפרדת*]

תודה טליה, משמורנית ונקודות

מה שאני שמה לב, הוא שהמאהב (אולי אקרא לו "מנחם" במילעיל?) לא עוזר למלא את החורים הרגשיים שלי. מזל. בהתחלה פחדתי שאני בורחת לשם (ואכן, לפעמים בורחת), אבל אני רוצה לחוות את הפרידה הזו במלואה.

זה מזכיר לי את יום החתונה שלנו. עשינו טקס מקסים, מאד מושקע במחשבה ובטקסים קטנים. היתה הרבה אהבה באוויר והאנשים נדבקו בה...
אני אמרתי לו, לפרודי העתידי, שאני רוצה להיות פיכחת ונוכחת בחתונה שלנו, לחוות אותה במלואה.
הסתובבתי עם זה די הרבה זמן לפני החתונה, ואכן, הייתי נוכחת. נוכחות עדינה בכל רגע ורגע. משהו מדוייק להפליא בשבילי. והוא, שגם רצה, שתה אחרי החופה, ומאז פחות או יותר לא לגמרי היה נוכח.(אין לי פה ביקורת).

הפרידה הזו, להבדיל מיום החתונה, נמשכת לה כבר כמה חודשים ומן הסתם תמשך עוד כמה. עדיין, להיות נוכחת מרגיש לי נכון.לחוות את כולה:
לכאוב - עד אין סוף, להודות - מעומק הלב, לבכות - ביחד או לחוד, לשמוח ולהתרגש - כאן ועכשיו...

הרצון הזה שלי, להיות נוכחת, שוב ושוב עולה כשאני לפני תקופה שהיא לא ידועה במהותה. יש איזו התרגשות באוויר שעוזרת לי להתמקד ולחוש אותה ואת נימיה העדינים. היום למשל, אני בחולשה נוראית. כל כולי. ואני מתמסרת לזה. בשיעור יוגה בבוקר, הייתי כולי חולשה מעודנת... נותנת לגוף-נפש שלי לנוח בתוך כל מה שעשיתי.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נפרדת,
את בטח יודעת שפרידה זה תהליך. גם אני מצויה בו עדיין!! (אנחנו כבר מעל שנה לא ביחד).
יש רגעים לא מעטים של קושי:
קושי להסתדר לבד, קושי עם הילדים, צורך באיזה גבר בבית וכולי.
גם אני לפעמים שמחה שהוא מגיע ומרגישה לרגע את האשליה של משפחה. כיף לי לראות את הילדים שמחים- והם מאוד שמחים כששנינו בסביבה.
אבל את יודעת, אז מגיעות התזכורות למה את בתוך התהליך...

[נפרדת*]

נ
פ
י
ל
ה
עוד אחת...
אכן, מתחילה להרגיש את הקושי באויר. קושי להסתדר לבד, קושי עם הילדים, צורך באיזה גבר בבית הפרוד העתידי הציע שבחודש שנותר לנו כבר נתחלק בתוך הבית לפי הסדרי הראיה. ואני, בחולשה שכבר הייתי בה, שהיא גופנית ונפשית, פתאום הבנתי...
בעצם, לא פתאום, אבל אולי שוב זו המילה. הבנתי שבימים שלי - אני לבד בלי רגע של הפוגה איתה. ולא שאין ימים כאלו כבר עכשיו. בטח שיש. אבל ההבנה שזה כך יהיה...
ובכיתי אתמול, איתו. הוא לא בכה, אבל היה. בכיתי על כאב הימים שאני לא אראה אותה, על כאב הימים שהיא לא תראה אותי או אותו. על התמונה שנשברת לה.
ומרגישה לרגע את האשליה של משפחה. היה לי כזה אתמול. ביקשתי שיבואו איתי לאכול איפה שהוא. וישבנו שלושתינו וחשבתי איך לא יהיה לה את זה בקרוב...
עוד צעד בתוך תהליך הפרידה... עוד צער, עוד העמקה לתוך ההבנה... ואנחנו עדיין יחד... מה יהיה כשניפרד פיזית?


אבל את יודעת, אז מגיעות התזכורות למה את בתוך התהליך... כן, גם את זה אני חווה. בעיקר כשאני קולטת איך הוא מסתבך בקשר החדש שלו. רגשית. אומרת לעצמי - תודה לאל. זה כבר לא מופנה אלי.

מרגישה את החגיגה שהוא נכנס אליה, וגם אני רוצה. הוא אמר שבסוף שבוע שהוא עובר, הוא מזמין חברים לעזור לו לסדר את הבית, לצבוע וכו'. מין הפנינג שכזה והציע שאני והקטנה גם נבוא. ברור שנבוא. איך אני לא חושבת לעשות משהו כזה... לחגוג את יצירת הבית החדש.
אני יותר שקולה, יותר כבדה כאן. אחרי שיעבור אני מזמינה יעוץ פנג שוואי, ואז צובעת את הבית, ואז מסדרת אחרת... לא חושבת להזמין אף אחד לזה. גם לא יכולה לשנות מהיסוד כי זה חלק מהבסיס של הקטנה. ממה שהיא מכירה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

hey נפרדת בוקר טוב

אין מה לעשות השוואות. ואם זה עוזר, תהיי בטוחה שהוא יגיע לנפילה שלו גם. וטוב שלא תעשי שינויים בבית. הילדה שלך בהחלט צריכה איזה אי של יציבות בתוך כל זה ותהיי את זו שנותנת לה את זה ורוצה להזכיר לך:
יש מלא מלא אנשים נפלאים שם בחוץ, חברות, זכרים, ילדים מקסימים. יש שם מוסיקה ואמנות ושירה. יש שם משפחה.
יש עוד מלא חיים ןשמחה והפתעות מצפות שם בדרך אחרי ואם זה לא טוב ביחד אז צריך לעבור דרך זה ולהמשיך הלאה.
אני שמחה ומתמלאת השראה כשרואה זוגות מחוברים טוב. ואני שמחה ומתמלאת גאווה כשאני רואה זוגות שמחוברים לא טוב ולא מתנתקים בגלל הפחד. ואם הצער שלך בא גם מהמתוקה שלך, תהיי בטוחה שגם היא מהר מאוד תתרגל ותהיה שמחה ומאושרת, כי זו דרכם של ילדים.

[עולם_ומלואו*]

וטוב שלא תעשי שינויים בבית. הילדה שלך בהחלט צריכה איזה אי של יציבות
אני חושבת שבצד המשפט הזה, מותר לשנות במסגרת היציבות, כי גם לך מגיעה תחושה של התחדשות, וגם עבורך זה יהיה בית חדש ושונה במובן מסויים, ולפעמים זה דווקא עושה טוב לשנות קצת.
גם זוגות נשואים משנים את הבית לפעמים וזה לא מערער את היציבות.
אני יודעת שאת עוד לא שם, אבל תנסי לזכור את זה כשכואב לך על הקטנה - שגם אצל זוגות נשואים הילדים לא תמיד רואים את ההורים כל יום, לא תמיד רוצים לעבור מהורה להורה, וזה לא קשור לגרושים ולתמונה שמשתנה.
ואכן - תהיי בטוחה שגם היא מהר מאוד תתרגל ותהיה שמחה ומאושרת, כי זו דרכם של ילדים.

[משמורנית_משותפת*]

זוכרת את השלבים הראשונים שבהם הפרידה מקבלת משמעות - הוא יוצא עם אחרות, הוא עובר בית, אני פותחת בעצמי את הסתימה בכיור, זורקת אוכל מקולקל מהמקרר כי עדין לא הפנמתי את הכמויות שמספיקות לנו... ופתאום נפרש לפני זמן אינסופי שבו אני לבד.
סוף סוף לבד. אני קוראת, אני רואה סרטי בנות, אני יוצאת עם חברות, אני עובדת עד מאוחר בלי ייסורי מצפון. כל החברות מקנאות בי על רגע שקט שיש לי בשפע ובאות לעשות איתי שבת בנות (בלי ילדים). לפעמים גם דייטים חדשים.
<מנסה להאיר לך גם את הסטארט אפ שבמצב>

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

סוף סוף לבד. אני קוראת, אני רואה סרטי בנות, אני יוצאת עם חברות, אני עובדת עד מאוחר בלי ייסורי מצפון. כל החברות מקנאות בי על רגע שקט שיש לי בשפע ובאות לעשות איתי שבת בנות (בלי ילדים). לפעמים גם דייטים חדשים.

הקהל פה מבקש עוד!!

[חברה*]

אהובתי,
לפעמים אני פותחת ת'מחשב ומרגישה פספוס שלא פתחתי אותו קודם. זה מה שהרגשתי עכשיו כשנכנסתי לפה וראיתי את מה שכתבת. מרגיש לי- חבל שלא ראיתי את זה קודם.

אמנם מאוחר ואני מקווה שתקראי את זה בקרוב (ועוד יותר מקווה שעד שתקראי את זה הרגשות האלה כבר יהיו רחוק, רחוק מאחורייך).

אני רוצה להזכיר לך, אהובה שלי, שה"הפנינג" שהוא מארגן הוא ההפנינג שלו, שמתאים לו, לדרך שהוא בוחר להתמודד עם האתגר הזה, עם הפרידה הקרבה.
אתם מתמודדים כל כך שונה ובצורה כל כך סימבולית לקשר כולו (ואני חושבת שאת יודעת את זה, אני רק מזכירה לך):

הדרך שלו לרכך את השינוי זה ב"הפנינג עם חברים". אני חושבת שההפנינג הזה הוא אותו מקום שלא יודע להיות נוכח זה אותו מקום ממנו הוא חווה את החיים בשמחה ובעצב- אותו ריחוף מתמיד בין נוכח-לא נוכח כמו ביום החתונה שלכם... (ואני לא שופטת או מבקרת אותו, אני רק עומדת על ההבדלים בדרכי ההתמודדות של שניכם).

הדרך שלך לרכך את השינוי זה "להיות פיכחת ונוכחת" זה -לחוות, להרגיש, ללמוד ולשנות את מה שניתן לשנות ממקום של בגרות, שיקול דעת, תבוניות ויציבות (ואני לא מדברת כאן דווקא על להקנות יציבות לקטנטונת, אני מדברת על יציבות קודם כל עבורך).

לא חושבת שיש כאן דרך אחת נכונה לשניכם. וכמו שאני רואה- את מדייקת בדרך שלך, שנכונה לך, עם הצרכים שלך. זו אותה דרך שאת סללת לעצמך וידעת להגדיר אותה במילים עם כל כך הרבה משמעות "פיכחת ונוכחת". אל תמירי אותם ב"יותר כבדה" כי את לא! הייתי מציעה לך להישאר רק עם ה-"יותר שקולה" וטוב שכך.

זה לא שאת תקועה. ההפנינג שלך זה להזמין יועצת, לפתוח את הבית לאנרגיות חדשות שיקדמו אותך ליעדים שלך.

אני מזכירה לך שאת – סבבית-בבית. ממך, יקירה, אני למדתי ועודני לומדת להיות קלילה וזורמת. אז אל תגידי לי עכשיו שאת כבדה, את הורסת לי את מודל, זה לא חינוכי P-:

אוהבת אותך

אני

[חברה*]

אה.
ו- משמורנית- את פשוט מקסימה!!!

[נפרדת*]

תודה לכולן על התגובות החמות והתומכות. זה מדהים עד כמה זה מנחם לקרוא אתכן.
זוכרת את השלבים הראשונים שבהם הפרידה מקבלת משמעות - הוא יוצא עם אחרות, הוא עובר בית, אני פותחת בעצמי את הסתימה בכיור, זורקת אוכל מקולקל מהמקרר כי עדין לא הפנמתי את הכמויות שמספיקות לנו... כן. בדיוק על זה אני מדברת. למרות שאצלינו, אני פותחת הסתימות (גם באופן סימבולי).

זה בדיוק זה. לדעת שיש לי את הזמן העמוס עם הקטנה, ולדעת שיש לי ימים כאלו ארוכים שאני אדון לעצמי. למשל, ביום שלישי הקרוב החלטתי שאצא לעיר הגדולה ואחזור ממש מאוחר. ממש. אצא עם חברה, אפגש עם עצמי ואחרים. זה בהחלט מרגש. אם כי, לא מוריד ממידת הכאב והצער. רק מאזן אותו...
<מנסה להאיר לך גם את הסטארט אפ שבמצב> - כן, מבינה אותו.

מותר לשנות במסגרת היציבות, כי גם לך מגיעה תחושה של התחדשות, וזה בדיוק מה שאני מתכננת לעשות. להשאיר אי של יציבות שיתחדש. אין לי ספק שלהשאר בבית שבו אנו חיים, יתן לילדה המון שקט בתוך כל הסערה הקרבה. עם זאת, אני כן רוצה להרגיש את ההתחדשות הזו שרציתי אותה כבר כמה שנים.

אתם מתמודדים כל כך שונה ובצורה כל כך סימבולית לקשר כולו כל כך נכון. איך אני שוכחת את זה?, למה אני עסוקה בהשוואות?
תודה על התזכורת!

והנה, הבוקר, אני עומדת לארח חברים, לעשות פיקניק איתם ועם הקטנה, והוא איננו. זו הפעם הראשונה שלי, במסגרת המשפחתית של ארוח. ולמה לא בעצם? הפחדים של: אני אצטרך עזרה, אני לא אצליח לבד - קיימים שם, אבל הנה, קופצת למים.
זה מדהים איך זה בא בדברים הקטנים. יש לי חברה גרושה עם ילדה שבעלה לשעבר אחרי 10 שנות גרושין - נפטר. כך שהיא חזרה להיות אמא פול טיים. ואני זוכרת, איך הייתי לא מזמן, פשוט נדהמת שהיא מארחת לא. ערב - 7 אנשים. בשבת שהבת שלה איתה (טוב, כבר אין שבתות שלא...)
לא שזה משהו גדול, אבל התדהמה רק שיקפה לי איפה אני. מה המעצורים שלי, הפחדים. איפה אני פוחדת שיהיה לי קשה מדי.
^{<קצת מתביישת בזה>}

[נפרדת*]

מדור קיטורים וביקורת
"יש לי היום סדרי עדיפויות. אני שם את הפרידה הזו, ואת הבת שלנו במרכז חיי בתקופה הזו. וזה מה שחשוב..."
(אחרי שאני שואלת אותו אם הוא נפגש איתה הרבה... - ביקורת עצמית... )
"ותפסיקי לחשוב שאני כבר במערכת יחסים אחרת. אני אומר לך שוב ושוב על סדרי העדיפויות שלי"...

ואני - שותקת. יודעת ממקורות מהימנים שהוא נפגש איתה בזמנים שיכול היה להיות עם הקטנה.
ואני - משתמשת בידיעה הזו, לחשוב שהוא לא בסדר, לבקר אותו על האבהות שלו, להתערב בדברים לא לי... כשהשורה התחתונה היא שאני מקנאה. שקשה לי שהוא יוצא ב 6 בבוקר לעבודה, ולשאלתי מה יעשה כל כך מוקדם בעבודה הוא אומר שצריך לסדר שם כמה דברים. כמה שעות אחרי זה מגלה שהוא נפגש איתה לקפה של בוקר...

[נפרדת*]

מדור - איך נפלו גיבורים...
צ
ו
נ
ח
ת
שוב הצצתי בטלפון, שוב הבנתי ששיקר לי, שסדרי העדיפויות שלו - הן לא כמו שמצהיר. והפעם, לא הצלחתי ועימתתי אותו עם זה...

למה?

למה חייבת להכנס למשהו לא לי. והוא אומר לי, זו האינפנטיליות שלי שאני משקר. ואני אשתדל לא לעשות את זה. וצועק עלי. ואני - או הו... איזה אינפנטילית... למה צריכה להרגיש את הנטישה על הבשר החי? למה לא להניח לזה? לא רוצה להכנס לזה!

אוף!!!!!!!!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נפרדת חייבת לשאול אותך משהו

אם את מקנאה לו אז..אולי אתם לא צריכים להיפרד? יש מצב?

ואם זה לא זה- אז כל כך חבל שאת נכנסת לזה.. שחררי. תנסי לחשוב שהוא כבר לא גר איתך ואל תקחי אותו בחשבון.
הרי את מאוד מתלבטת לגבי משמורת משותפת, הנה ההזדמנות שלך להיות כל כולך עם ילדתך ותני לו "פס"- אולי עוד יוותר על משמורת משותפת? את לא מעדיפה?
ושיגיע כבר הזמן שהוא עובר ממך, כי כפי שכבר כתבתי , זה לא בריא.
קשה לחיות ב"כאילו"

[נפרדת*]

תודה נקודות. חשוב לי לענות לך, כי זה גם עונה לעצמי.
אז..אולי אתם לא צריכים להיפרד? - לא ולא. אין מצב. צריכים להפרד מזמן.

אם את מקנאה לו - מתחילה להבין שזה לא בדיוק קנאה. כי נניח, שאני מדמיינת אותה איתו - אין לי תחושות של קנאה. אלא של איבוד שליטה, ורצון עמוק להרגיש ננטשת. זנוחה. נבגדת. אין לי ספק שיש לי פה עבודה פנימית לעשות. חייבת לשחרר את המקום הכל כך פגוע הזה בתוכי. חייבת לרפא אותו.

אז כל כך חבל שאת נכנסת לזה.. שחררי אוף, הלואי ואוכל. אני מתכוונת, כחלק מהריפוי לעשות איתו שיחה הערב. מהסוג שבו אני חושפת את הפצע שלי, ולא מדברת עליו. כל כך קשות לי השיחות האלו. אני הופכת להיות פגיעה. מצד שני, יש לזה פוטנציאל של ריפוי. נראה איך זה יתקדם.

הרי את מאוד מתלבטת לגבי משמורת משותפת.........ותני לו "פס"
אני לא מרגישה מתלבטת יותר. להפך.
משמורנית, ועוד כמה אימהות שדיברתי איתן לאחרונה רק חיזקו אותי. אני לא רוצה להתחשבן איתו דרך הילדה שלנו. אני רוצה בשבילה שתהיה משמורת משותפת. אני לא צריכה לתת לו שום פס. זה בכלל לא בלקסיקון שלנו. יש פה החלטה משותפת על גידול הילדה. זה לא קשור לתחושת הנבגדות, לתחושת הקנאה שעולה וכו. אולי עוד יוותר על משמורת משותפת? אין סיכוי בשלב זה.

הנה ההזדמנות שלך להיות כל כולך עם ילדתך צריכה גם את הזמן הזה. יותר ויותר מבינה את זה ומשמורנית המקסימה מהדהדת לי את זה. עם הצער, עם הכאב...

ולשיתוף קטן בעניין הזה. במהלך החודשים האחרונים מאז החלטתנו להפרד התייעצתי עם 2 מתקשרות שאני מאד מעריכה. משתיהן קיבלתי פידבק מאד דומה. המשמורת המשותפת טובה לשלושתינו כרגע. במיוחד לקטנה שקשורה אלינו מאד, וחווה אותנו מאד פעילים בחייה.
מצד שני, מהר מאד (או לאט, לא יודעת), הוא לא יוכל לעמוד באמת בתנאים הללו. הוא צריך מאד את החופש ויסתבר לנו, בהמשך חיינו שהוא לא ממש יכול לקחת אחריות על משמורת משותפת.
כששמעתי את זה משתיהן הייתי מאד מופתעת. הוא כל כך מסור לה בכל התחומים. אבל כשהמידע הזה הגיע בפעם השנייה, אמרתי לעצמי - שהחיים באמת גדולים. אין לדעת מה יהיה. וגם שמחתי. אולי זה לסמוך על עתיד מנובא ובאמת לא ברור, אבל אמרתי שהסדרי הראיה האמיתיים יוולדו בזמנם הנכון. נתחיל עם זה ונמשיך משם.
בסופו של יום, הוא והיא יצטרכו ללבן את יחסיהם לטווח הרחוק. גם אני איתה. אז זה מצחיק להגיד אבל אני קצת רגועה בעניין הזה. התהליך מתהווה כרגע נכון, אלא אם כן נחליט אחרת.

[נפרדת*]

אחרי השיחה. אני מאד שמחה שקיימתי אותה. הרבה שקט, הכלה וקבלה היתה בשיחה הזו. סיפרתי על המקום הפגוע, הנטוש שכל כך מכור לגירוי, לדרמה. הוא רצה רק לחבק. וסיפר מה אצלו מתעורר, החשבונאות שמביאה את ההתמכרות לשקר כהמנעות מקונפליקט. הזמנתי אותו לזמן של כנות בתקופה הקרובה. לזמן של שיחות גלויות אם זה יתאים.
בכל מקרה הרגשתי שניקיתי. שזה היה חשוב.
עדיין מרגישה את המקום הפגוע בתוכי שרוצה להרפא. רוצה להשתחרר מהכבלים הפנימיים. זה הרי לא קשור לפרוד. אלא אליי.

עלה בי רעיון אולי ללכת לסוג של הילינג, שיהיה ספציפי למקום הזה - הנטוש... אולי יש למישהי/ו פה המלצה?

[או_רורה*]

נפרדת שלום.

רוצה לשתף אותך במשהו, משהו שלקוח מחיי בעת האחרונה, בתהליך שאני עוברת לכאורה עם בן זוגי אבל יותר עם עצמי.
נוכחתי, שלפעמים אין לי צורך, אין צורך בכלל בשיחות ארוכות או בהבנה עמוקה של כל הסיטואציה.
לפעמים, כדי לשחרר, מספיק לסלוח, לעצמנו ולאחר.
אולי גם להביע, בכנות, התנצלות על שפגענו, חדרנו, הפרנו את שיווי המשקל.
ואז פשוט להניח לזה. ככה, פשוט. היה.

אז לא הצלחת. אז נשבר. אז פתחת איתו בשיחה או בריב או במה שזה לא יהיה. בסדר.
מותר לך. את בן אדם שעובר משהו לא פשוט, וזה מספיק קשה גם בלי להאשים את עצמך כל הזמן.

יש לך אמות מידה מאוד גבוהות ואת מאוד מודעת לעצמך, אבל את לא במצב הרגיל שלך עכשיו.
וגם הוא לא.
וזה בסדר.

[טליה_טקאוקה*]

ממליצה על יעוץ הדדי
אבל זה תהליך ולא במקום
ללכת לסוג של הילינג, שיהיה ספציפי למקום הזה - הנטוש...
אולי משהו כמו מגע עמוק. מכירה רולפינג אבל בטח יש עוד.
(())(())