ולי דווקא בכלל לא ברור למה את צריכה לוותר.
הוא עשה רשימה. סתמית. טכנית. לדברים אין ערך רגשי בעיניו ולא היה להם גם קודם.
לדעתי, זה המקום שלך לבוא ולהציג את הצד שלך, כמו שאז אמרת לו שזה כמו מחסן לרגשות שלך מול האובדן של אמא? עכשיו הזמן לקחת את הרשימה שלו ולסמן בה: זה זה וזה - אלה דברים של אמא שלי. הם דברים רגשיים,
שלי. הם חשובים לי רגשית. זה לא כסא בשבילי, זה כסא
מאמא. זה זיכרון מאמא. הזיכרונות הפרטיים שלי מבית אמא - אלה הדברים שאני רוצה לקחת איתי.
לעומת זאת, דברים ששניכם קיבלתם ביחד לחתונה - אלה לחלוטין דברים זוגיים,
שלכם ביחד. בהחלט אותם צריך לחלק. יכול להיות שיש שם דברים שיש להם ערך רגשי גדול יותר לו, וכאלה שיש להם ערך רגשי גדול יותר לך. אותם אפשר לחלק, גם לפי ערך פרקטי וגם לפי ערך רגשי. זה דווקא יכול להיות תרגיל מצויין לעבודה על התקשורת הזוגית:
שאת תעלי את נושא הרגשות, ושאת תזמיני אותו לסמן מהרכוש הזוגי שקיבלתם לחתונה, למשל, מה חשוב לו במיוחד. ואז תשוו רשימות, ותחלקו ביושר ובהגינות את מה ששניכם רוצים.
זה לא אותו הדבר כמו ירושה מאמא, וגם בחוזי נישואין מתייחסים לדברים האלה.
לגבי הכסף - מה לעשות, את בחרת להשקיע את הכסף בזוגיות. מה לעשות שהזוגיות התפרקה מייד אחרי זה... )-:
לגבי רכוש משותף שאת קנית - לדעתי, גם פה זה מקום לבדוק בינך לבין עצמך לאיזה חפצים יש ערך רגשי מבחינתך, ולבטא את זה בפניו. יהיה דיון, אבל הוא יהיה דיון גלוי. הוא יכיל גם את הערך שחשוב לך - הערך הרגשי של הדברים.
לדעתי, הוא התעלם מהערך הזה, והתמקד רק בפן צר מאוד של החפצים. אני בכלל לא בטוחה שזה היה בכוונה! ליתר דיוק, לעניות דעתי, לא היו לו כל כוונות, לא רעות ולא טובות. הוא הלך רק על הפן החיצוני ושכח מכל האספקטים האחרים שקיימים.
בשביל זה את קיימת, ובשביל זה יש לך רגשות, וקול, ותקשורת.
