פרידה או לא פרידה

לי ולבן זוגי מערכת יחסים ארוכה (9 שנים), בשנה האחרונה עברנו למגורים משותפים.
הייתה לנו שנה מאוד קשה ועמוסה, היינו די במרדף, אני תמרנתי בין היותי סטודנטית לעבודות שונות בכדי לממן את מחייתי והוא בעבודה שמאוד אוהב אך היא מעט תובענית וכוללת עבודה בלילות ולעיתים גם בשבתות.
לפני כשלושה חודשים הוא הנחית עלי פתאום שהוא חושב שאנחנו צריכים להיפרד וכך באמת היה, הוא עזב את הבית לכמה ימים ואני נשארתי בהלם בתקווה שיעבור לו, הוא יתעשת ויחזור הביתה. זה לא קרה!!!
אחרי שהבנתי שהוא רציני בעניין החלטתי לפנות את הדירה (שאליה הוא חזר) ולחזור לגור עם הורי.
ניסיתי לקבל ממנו תשובות לגבי מה שקרה ולהבין עם עצמי איך הייתי עיוורת ולא שמתי לב שהוא מתלבט לגבי הקשר שלנו.
קשה לי מאוד להבין ממנו מהי הסיבה כי אני מרגישה שהוא מתקשה לדבר איתי כי יודע שפגע בי, הוא אמר שהוא אוהב ולא מאוהב, שמשהו השתנה והוא לא יכול להצביע על משהו ספציפי, הוא לא מתרגש לפני שמגיע הביתה ומרגיש שזה קצת נגמר.
הופתעתי שהוא לא שיתף אותי בזה כאשר עוד התלבט כי אולי היתה אפשרות לדבר על זה וגם לגרום לשינוי, הוא אמר שלא ייחס לזה חשיבות באמת אך כשהבין שזה מה שבאמת מרגיש כבר היה מאוחר והוא הרגיש שהוא צריך לבד.
מאז נפגשנו מספר פעמים, כל פעם ביוזמתי, ואני שומעת ממנו רק דברים סותרים, כמה קשה לו ואיך שהוא מתגעגע ומספר שגם היו לו מספר פעמים של חרטה בהן כבר תכנן לפרטי פרטים איך הוא בא לנסות להחזיר אותי אליו ומציע נישואין (מה שבסוף לא יצא אל הפועל).
אני מרגישה שהוא לא שלם עם ההחלטה שלו וששאלתי אותו על כך הוא אמר שזה נכון, הוא מבולבל ונמצא כרגע בתקופה בה לא מסוגל להתמודד עם כלום ואין לו תשובות, הוא טוען כי יצא למסע שייקח זמן ורק בסופו ידע מה נכון עבורו, ביקש שאני לא אחכה לו כי זה לא פייר כלפי, הוא טוען שהלבד הזה עושה לו המון רע אבל גם מלמד אותו על עצמו והוא חייב את זה לעצמו, "אם אני ירגיש שטעיתי אני יגיד לך ואם עדיין תהי מעוניינת אז אולי נחזור אבל אני לא יכול להבטיח כלום".
אני משתגעת מזה, זה כל כך לא מתאים לו, באמת נראה שהוא סובל ולא את עצמו, כאשר אנחנו נפגשים הוא נראה עייף ואבוד, בוכה ומשתף אותי ונראה כי אין מי שידרבן אותו לדבר על הנושא ולהתעסק בזה כדי לפרוק את מה שעובר עליו ולהתאוור על מנת להתקדם.
אמרתי לו שאני רוצה להתקדם ואני לא יכולה כי אני מרגישה שהנושא לא סגור ואני מחפשת תשובות על הסיבה שגרמה לזה, זה מעסיק אותי המון כל יום כל היום, אני נהיית קצת אובססיבית לזה ולרצון להיות איתו, אני דואגת לו מעבר לרצון שלי להיות איתו, אני אוהבת אותו וחושבת שהוא נלחץ כי אולי מרגיש שהגענו לנקודה בה או נתחתן או ניפרד והוא לא מסוגל להחליט.
הוא חלם פעמיים שאנחנו מתחתנים וגם מדבר על זה המון, זה מעסיק אותו למרות שלא ממש תכננו משהו או ציפיתי לזה בקרוב.
ניסיתי לשכנע אותו להכיר מישהי חדשה גם שיהיה קצת מאושר וגם שאני אוכל לסמן וי גדול ולעבור הלאה כי אני ידע שזה סופי אבל הוא לא מעוניין, הוא אומר שבטוח בהתחלה ירגיש בעננים ויתרגש מקשר חדש אבל זה יהיה טעות כי זה יעוור אותו מלחשוב ברצינות על הקשר שלנו והאם הבחירה שלו היא נכונה או לא, הוא אומר שאם ידע בוודאות שבכל קשר שיהיה לו תהיה שגרה הוא מעדיף להיות איתי ולא לאבד אותי.
אני קצת אבודה ולא יודעת איך להמשיך מכאן??
אני מאוד עצובה מהסיטואציה, זה בהחלט משפיע על התפקוד שלי אך אינני יכולה להמשיך הלאה ולהשלים עם זה סופית כי אני לא מרגישה שזה סופי גם מבחינתו...

חיבוק,
הכל לטובה.
נשמע שאין לך מה לעשות חוץ מלהתעזר בסבלנות ולקוות שהוא יבין שהוא מבול בל כי הוא מפחד מחתונה.
אין לך ברירה, את לא יכולה לכעוס עליו או להלחיץ אותו.
אל תהיי עצובה מידי. מה שצריך לקרוא יקרה. זה לא בידיים שלך.
בהצלחה.

אני ממש לא כועסת עליו, להיפך אני מבינה שזה משהו שיכול לקרות לכל אחד.
אולי אם הייתי מסוגלת קצת לכעוס הייתי יכולה יותר להתגבר ולהמשיך הלאה.
אני חסרת סבלנות ומשתדלת לא להראות לו את זה אבל כמה אני אמורה לחכות לתשובה??????

עצובה,
מה אני אגיד לך - עדיף מוקדם מאשר מאוחר.

זה -
הוא אמר שהוא אוהב ולא מאוהב, שמשהו השתנה והוא לא יכול להצביע על משהו ספציפי, הוא לא מתרגש לפני שמגיע הביתה ומרגיש שזה קצת נגמר.
לא משנה במערכת יחסים יציבה.
רגשות משתנים כל הזמן, הכל משתנה, אנחנו לא עומדים במקום.
הדבר היחיד שחשוב במערכת יחסים יציבה הוא לא האהבה אלא המחוייבות.
המחוייבות להישאר ולברר את הדברים ביחד ולצמוח ולהשתנות ביחד.

אולי יותר נכון להגיד שמה שחשוב זה לעשות מעשים של אהבה.
רגשות זה דבר אחד והמחויבות לשמור האחד על השני זה דבר אחר.
על הראשון אפשר לדבר ולדוש ולדון, בלי השני אין יציבות במערכת היחסים.
יותר מכך - השני לא יכול להיות תלוי בראשון.

מזל שלא עשית איתו ילדים.
תארי לך שהוא היה הולך לכם ככה פתאום.

מצאי לך מישהו שמכיר את עצמו טוב מספיק כדי שיוכל להיות מחויב אליך גם אם היום הוא קם בצד של "אוהב ולא מאוהב" או "שמח ולא משומח" או "עצוב ולא נעצב" או מה שזה לא יהיה.
בסיבוב הבא תדעי לדרוש זאת.
למדת.

אני מאוד מקווה שלא יהיה סיבוב שני כי אני מרגישה שהוא האחד בשבילי,
אני לא תלוייה בו אך מאוד אוהבת וזה היה הדדי עד הפרידה.
הוא מאוד שמר עלי, אפילו עכשיו הוא אוכל את עצמו כי אין לו דרך להקל עלי, והוא יעשה מה שאני יבקש כדי שזה יקרה.
הוא בן אדם די מופנם והוא באמת מנסה לדבר איתי על זה וזה קשה לו אין ספק ורואים את זה, אני לא יכולה להגיד שהוא לא היה מחוייב כלפי כי סתם לא נשארים עם מישהו 9 שנים בעוד שהוא אומר שמתוכם יותר מ8 שנים הוא כן הרגיש אהבה חזקה ורגש עז כלפי.
לא היתה לנו פרידה לאורך כל הדרך וגם לא לחצי יום - הוא לא אחד שיום קם על הצד הזה ויום אחרי על צד שני, זה מה שלא מסתדר לי פה.
זה נכון שעדיף עכשיו ממאוחר יותר אך עדיין זה לא מנחם, אני לא מרגישה שזה מה שהיה צריך לקרות.
בדיעבד הוא כפה גם עלי לבחון טוב את הקשר שלנו מהצד בזמן שאני לבד וחשבתי שזה יעלה בי כעסים כלפיו או חיפוש אחר הנחמה בלמה טוב שזה נגמר אך מה שקורה זה בדיוק להיפך - אני רק עכשיו מבינה מי הוא, כמה הוא חסר לי, כמה זה נכון ואיך הייתי רוצה להמשיך מפה.
הלוואי והיתה לי האפשרות לעשות שינוי בנוגע למצב.

אישה יקרה, לדעתי, ורק לדעתי יכול להיות שאני טועה, כשגבר אומר אני אוהב אבל לא מאוהב, זה אומר לי שזה אבוד.
אני אוהב, יכול להיות אח, ידיד, חבר טוב. כדי לרצות אותך באינטימיות הוא צריך להיות מאוהב. בעיקר שזה לפני נישואים , ולא אחרי הרבה שנים של נישואים ביחד. האמירה הזאת שלו ניראת לי מהותית מאד עבורו, ומן הסתם עבור רוב הזוגות שחושבים להתחייב אחד לשני.
מקווה שהסברתי את עצמי.
זה מצב מתעתע המצב שאת נמצאת בו. ורק את יכולה להפסיק להיות מתועתעת.
מאחלת לך ימים קלים יותר, אולי עם גבר שיהיה בטוח שאותך ורק אותך הוא רוצה. אמן

מהצד, הדברים נראים אחרת מאשר מהזוית שלך.
לדעתי, מזלך שגילית עכשיו שהגבר הזה לא מחוייב לך בכלל. לא רואה אותך כחלק ממנו. לא אוהב אותך מספיק.
או לא אוהב אותך כמו שמגיע לך להיות אהובה.
מה שהוא מציע לא מספיק טוב בשבילך, את ראויה ליותר, את ראויה לגבר שלא מתלבט לגבייך אלא רוצה אותך לגמרי כמו שאת ולהקים איתך משפחה.

העובדה שאת כל הזמן מתבחבשת עם זה במקום להבין באופן פשוט וחד מה המעשים שלו אומרים בגלוי - אומרת "תלותיות".
העובדה שאת "מנסה להבין" - אומרת "תלותיות" באותיות גדולות.
"מנסה להבין" פירושה בעצם, שמשהו נכון ומדוייק אצלך בלב יודע שפגעו בך עכשיו מאוד, שהתנהגו אלייך בצורה מאוד לא ראויה, שעשו לך תרגיל - אבל את מנסה להתכחש לזה. את מנסה למצוא איזה תירוץ מקל למשהו שאין בשבילו שום תירוצים מקלים.

מציעה לך לקרוא קצת על נושא התלותיות.
גם תלותיות איננה אהבה.

אני לא מרגישה תלותית, אני באמת לא רוצה להיות עם מישהו שלא אוהב אותי או יש לו ספק לגבי זה אבל אני באמת אוהבת אותו וזה כאב גדול עבורי לאבד אותו.
ניסיתי אסטרטגיות שונות בשביל לבחון את המשך הדרך ומה מתאים לי אבל כרגע אני מרגישה תקועה במקום - לא יכולה להתגבר וגם לא רוצה וגם לא מצליחה להבין מה הוא רוצה באופן מוחלט.
בהתחלה ביקשתי ניתוק מוחלט, אחר כך ביקשתי ממנו תשובות, ניסיתי להעביר לו מסר שאני כבר אחרי ואולי שהוא ירגיש שאיבד אותי ידע אם זה נכון כי מרגיש הקלה שהמשכתי או יכאב לו ירגיש שעשה טעות.
כלום לא מקדם אותי הלאה ואני רק מוצאת את עצמי מתעסקת בזה יותר ויותר.
אני לא רוצה לאבד את הטעם כי זה חשוב לי, אני מפחדת מהיום שיגיע בו אומר שזה מבחינתי סגור ועבר ואני אפסול את האופצייה סופית שאולי יום אחד נחזור.
זה בכלל אפשרי לחזור אחרי כל כך הרבה זמן בנפרד?

_מהצד, הדברים נראים אחרת מאשר מהזוית שלך.
לדעתי, מזלך שגילית עכשיו שהגבר הזה לא מחוייב לך בכלל. לא רואה אותך כחלק ממנו. לא אוהב אותך מספיק.
או לא אוהב אותך כמו שמגיע לך להיות אהובה.
מה שהוא מציע לא מספיק טוב בשבילך, את ראויה ליותר, את ראויה לגבר שלא מתלבט לגבייך אלא רוצה אותך לגמרי כמו שאת ולהקים איתך משפחה.

העובדה שאת כל הזמן מתבחבשת עם זה במקום להבין באופן פשוט וחד מה המעשים שלו אומרים בגלוי - אומרת "תלותיות".
העובדה שאת "מנסה להבין" - אומרת "תלותיות" באותיות גדולות.
"מנסה להבין" פירושה בעצם, שמשהו נכון ומדוייק אצלך בלב יודע שפגעו בך עכשיו מאוד, שהתנהגו אלייך בצורה מאוד לא ראויה, שעשו לך תרגיל - אבל את מנסה להתכחש לזה. את מנסה למצוא איזה תירוץ מקל למשהו שאין בשבילו שום תירוצים מקלים.

מציעה לך לקרוא קצת על נושא התלותיות.
גם תלותיות איננה אהבה._

מצטרפת לבשמת ומחדדת שבעיני התלותיות היא שאת מחכה שהוא יחליט(אם להתחתן, אם הוא מספיק אוהב, אם אפשר לחזור יחד), במקום לומצר לעצמך ולו בקול חזק וברור מה את רוצה וצריכה.
בנוסף, אנחנו לא מכירות וממה שאני קוראת זה נשמע שהבחור כבר החליט שהוא לא מעוניין, שהוא כבר מחוץ לקשר מחייב לטווח הארוך, את זו שמתלבטת.

מאחלת לך ימים קלים יותר, אולי עם גבר שיהיה בטוח שאותך ורק אותך הוא רוצה. אמן

הוא לא בעניין שלך.
גבר שרוצה להיות אתך נמצא אתך. נקודה.
במקום להתקשקש על מה הוא רוצה תחשבי מה את רוצה. רוצה חתונה וילדים? תגידי מפורשות ותצאי לחפש את מי שמעוניין בך ורוצה להיות אתך.
עזבי אותו. בראש ובידיים. בין אם יחזור ובין אם ילך לא תלוי בך. אין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לגרום למישהו לרצות להיות אתך, מי שאוהב אותך עושה זאת לא משנה מה תעשי או איך תהיי.
אני נחרצת וחד משמעית מתוך הבנה למקום שאת נמצאת בו שכל אישה היתה בו פעם אחת (או יותר

). קיבלת הזדמנות לשנות את חייך. קחי אותה ועופי.

יש לי דה-ז'-וו... יכול להיות שכבר היה דף כזה?

ואוו...
כל כך קשה לי לשמוע את הדברים האלו למרות שנשמע כי הם באים ממקום של להתחזק ולהמשיך הלאה עם מטרה טובה
זה קשה בעיקר כי רוב מכרי שמכירים גם אותו די אומרים לי לחכות עם ההחלטות ודי חושבים כמוני כי הוא עוד יתחרט ואנחנו נחזור להיות יחד.
אני מקווה שזה מה שהם מאמינים ולא רק אומרים לי דברים כדי לנסות לתמוך ברגשות הקשים שלי עכשיו.
אני מבינה שזה לא תלוי בי ובגלל זה גם לא עשיתי כל פעולה להתחנן על נפשי או לנסות לשכנע אותו (למרות שמאוד רציתי) למה כן להישאר איתי ולנסות לתקן, באמת זה לא בידיים שלי וזה חלק מהקושי.
הוא טוען שזה לא בעיה איתי אלא עם הקשר שלנו שהפך לקצת שגרתי ולא "מרגש" ואני אמרתי לו שמה שחולה ניתן לרפא אך מה שמת כבר אבוד ושאלתי מה הוא מרגיש לגבי הקשר, הוא לא מרגיש שזה מת סופית ועכשיו זה כמו תקופת מבחן לראות מה הרגשות יגידו.
האם אתם חושבים שבאמת יש מקום לתקן?
כמה זמן זה הגיוני לתת לניתוק הזה בכדי להבין שזה באמת סופי?

לא חושבת שהדברים הם שחור ולבן: רוצה אותך - או לא רוצה אותך.
לי יש הרגשה מהדברים שכתבת שהוא כן ירצה אחרי שהוא יעבור את המשבר הזה, ושניתן לתקן.

אבל זו רק הרגשה. לא יודעת מה נכון.

בכל מקרה, את נשמעת מקסימה, עמוקה, רגישה, בהירה ומלאה אהבה.
ומאחלת לך המון מימוש לטוב שבך, לַאהבה ולשמחה !

קבלי אלף חיבוקים......

(זאת דוגמית

)

זה קשה בעיקר כי רוב מכרי שמכירים גם אותו די אומרים לי לחכות עם ההחלטות ודי חושבים כמוני כי הוא עוד יתחרט ואנחנו נחזור להיות יחד
או שסתם מנסים לנחם אותך, או שגם הם לא מבינים מה המעשים אומרים על האדם.

האם אתם חושבים שבאמת יש מקום לתקן?
לדעתי, לא.
זה לא עניין של תיקון.

כמה זמן זה הגיוני לתת לניתוק הזה בכדי להבין שזה באמת סופי?
אנחנו אומרות לך: זה באמת סופי. זה כבר סופי. אין מה לחכות יותר.

אני נחרצת וחד משמעית מתוך הבנה למקום שאת נמצאת בו שכל אישה היתה בו פעם אחת (או יותר ).
כיוון שגם אני כותבת מאותו מקום (-: אז אני רוצה להוסיף לך עוד משהו:

לא מספיק רק לקום עכשיו ולחפש את הגבר שכן יאהב אותך באמת.
אני ממליצה לך לחפש לך תמיכה שתעזור לך לגלות את עצמך. לפתח את האהבה שלך לעצמך, את הביטחון בעצמך, את האמונה בעצמך, ואת ההבנה שאת ראויה באמת ובתמים לאהבה.
אם לא תפתחי אותה, תמצאי שוב גבר שלא יהיה ראוי לאהבה שלך. חבל!
שיהיה בהצלחה

אהבת תודה על החיזוקים והחיבוקים!!!
בשמת - נשמע שיש בך קצת כעס ואני לא מבינה אם זה כלפי זה שאולי אני עיוורת ואת רואה משהו שאני לא או שאת מדברת מנסיונך ואולי הוא לא היה כל כך נעים וזה מעלה בך זכרונות?
בכל אופן אין לי ספק לגבי זה שזהו המצב כרגע ושאני באמת רוצה להיות עם מישהו שיקבל אותי כמו שאני וייתן לי תחושת ביטחון (שאין לי כרגע גם אם אני יחזור אליו) אבל יותר מזה - הוא האהבה הגדולה שלי ואני דואגת לו כי הוא יקר לי וישאר כך גם אם לא יהיה שוב שלי - הוא עובר תקופה קשה ורע לי לדעת שאני לא יכולה להועיל, אני מקווה שלא יתקע כך תקופה ארוכה כי נראה שלא מוצא את הדרך להתמודד עם הבלבול הזה ש"תקף" אותו, לא אכפת לי שבאמת יעבור קצת זמן, הוא יתפכח ויבין מה עבר עליו ויצא בתחושת ביטחון כי עשה את הדבר הנכון שבחר לעזוב אותי - העיקר שיצא מזה, שתיהיה לו תובנה לגבי העניין ושלא ישאיר את זה תלוי באוויר כמו עכשיו.
אני מרגישה שזה לא סגור ולכן אני לא יכולה להמשיך הלאה בלב שלם כי זה מה שנכון, ברגע שיוכל להגיד לי שהוא שלם עם זה והוא המשיך הלאה אני יוכל לעשות סגירה לעניין ולעכל את זה.

הבלבול שלו גרם לי להיות מבולבלת....
זה נשמע הגיוני בכלל?

_הוא לא בעניין שלך.
גבר שרוצה להיות אתך נמצא אתך. נקודה._
גם אני הגעתי לתובנה הזו במקרה שלי. בזבזתי על זה שנים רבות מחיי. כואב לי אפילו לחשב כמה.
שנים ארוכות של פילוסופים: הוא כן רוצה, הוא לא רוצה, ישלו תסבוך כזה ותסבוך אחר, מה אני צריכה לעשות כדי להרגיע אותו, שיעיז להיות ביחד, מה אני צריכה לעשות כדי להלחיץ אותו, שיבין שהוא חייב להיות ביחד, בזבוז זמן על כאב לב. במקום להסתכל פשוט על המעשים: הוא לא אתי. נקודה.

החדשות הטובות: כיום אני חיה עם גבר שנמצא אתי ורוצה להיות אתי. הוא לא מדבר הרבה. הוא לא יוצא בהצהרות אהבה. אבל המעשים שלו אומרים: אני אוהב אותך. והוא פה. אתי ועם הילדים שלנו.

ואגב, אני לא חושבת שבשמת כותבת לך בכעס. היא כותבת לך בצורה הכי ברורה ובהירה שאפשר, כדי לעזור לך לצאת מן המצב של בלבול וערפל ולראות את הדברים בפשטותם, כמו שהם.

לבנו אתך.

אני לא יודעת עם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי באמת לא למצוא את עצמי "מבזבזת" על זה כמה שנים מחיי.
זה פשוט לא נתפס, אין לי את האפשרות להבין את המצב כי אני לא מבינה מה באמת קרה ומה עשינו בדרך לא בסדר וזה די משגע אותי.
אני מוצאת את עצמי בכל יום הופכת את דעתי על כך מספר פעמים ועדיין ללא הקלה או בחירה כלשהי.
זה טוב להתעסק בזה כל כך הרבה או שעדיף פשוט להתעלם?
אני משתדלת להעסיק את עצמי בכל מיני דברים אבל עדיין - זה תמיד שם ומתקשר לכל דבר שאני עושה או אומרת בדרך כלשהי,
מתי יהיה לי כבר יותר קל?
זה נראה כל כך הרבה זמן מאז שזה קרה, שלושה חודשים של סבל וחיפוש עצמי

איש חכם מאוד פעם סיפר על זוגיות שהייתה לו, והסתיימה כשזוגתו בגדה בו. לא עם מישהו אחר, אבל פעלה מאחורי גבו באופן מכוער.
כשגילה, התחננה שלא יעזוב אותה, התנצלה רבות, והוא עוד אהב אותה ובכל זאת נפרד ממנה מיד. למרות שהיו יחד שנים רבות, למרות שחשב שיזדקן איתה, שהיא האחת.
למה? כי הרגיש שהיא כמו אומרת לו-
אני אמשיך לישון לצדך במיטה אך ברשותך אחזיק גרזן מתחת לכרית.
עצובה יקרה, הקושי בו את נמצאת הוא גדול ומפתיע, אבל אני מציעה שאת החלטתך תעשי לא על סמך מה שאת מרגישה עכשיו, לא על סמך הפחד מהלבד, אלא על סמך העתיד שאת רוצה לעצמך.
אם הוא ברח עכשיו, איך יתנהג מול האתגרים הגדולים באמת שמזמנים לנו החיים?
לאהוב מישהו זה לא אומר כלום אם האהבה לא חוזרת אלינו כמו קרן אור ממראה אלא נבלעת בענן אפרורי.

סיפור מקסים שגורם לחשוב.
האמת שבתקופה הזו חשבתי המון מאיפה מגיעים השיקולים שלי - מפחד להיות לבד, מגעגוע, מאובדן שליטה והחלטות על חיי וכו'
אבל הבנתי שבאמת זה מאהבה אליו.
אנחנו ביחד מאז שאנחנו ילדים, עברנו המון יחד אך לעולם לא היה לי ספק באהבה שלו אלי.
הוא פינק אותי והרעיף עלי אהבה, היה החבר הכי טוב שלי, ידע איך להצחיק אותי ומתי לתמוך בי.
בדיעבד אני יכולה לחשוב על כחודשיים שלפני הפרידה שהיו קצת בעייתיים בתקשורת ובפניות של שנינו להשקיע בקשר, גם לפני כשבועיים שנפגשתי איתו הוא אמר לי שהוא הבין שלתחזק את הקשר נהיה כמו עבודה והוא גרוע בעבודה הזו, עד עכשיו זה היה בא לו באופן טבעי.
אני מאוד רוצה להיות איתו אך יודעת שגם אם מחר הוא רץ אלי חזרה ומבקש ממני לחזור יהיה לי קשה להחליט מה יהיו צעדי ואם זה בכלל יהיה נכון, אני לא רוצה להשלות את עצמי ולדמיין תרחישים שאולי לא יצאו לפועל ואני אתאכזב אבל בעקרון אני יודעת בודאות שאני רואה בו הגבר שלי והייתי רוצה להזדקן איתו ולהקים איתו משפחה כמו שתמיד חלמתי.
במידה וזו תהיה בכלל אופציה וזה יעלה על הפרק מבחינתו יש לנו הרבה על מה לעבוד והוא יצטרך להוכיח שזה באמת מה שהוא רוצה.
עבר קצת זמן ואני יכולה עכשיו לראות דברים אחרת ממה שראיתי בזמן שהיינו ביחד - נכון הקשר שלנו לא היה מושלם אבל בהחלט היה הדבר הנכון מבחינתי, אני לא נתלית ללא סיבה בזה וקשה לי לשחרר.
רק שמאבדים משהו מבינים עד כמה הוא יקר.

אני לא מצאתי כעס בדבריה של בשמת אלא בגרות.
עכשיו אני מבינה מדברייך שלמרות שהקשר היה ארוך, את עדיין צעירה (שנות העשרים?) ואני מודה שאני בשנות העשרים לחיי נפלתי על חרב למען האהבה בהמון צורות. זה היה חיוני כנראה להתפתחות שלי ולגיבוש הזהות שלי ואיך אני רוצה לראות את חיי הזוגיות שלי. אז אם דרוש לך לעבור את התהליך תשארי שם ותעשי אותו, כך או אחרת, את תהיי בסדר.
זה עניין נשי, לראות את הצד השני ולרצות לעזור לו. אבל הוא לא זקוק לך כדי להתגבר על הפרידה ממך.
גבר אחד (עליו עשיתי סטאז' בהתנהגות פאתטית) אמר לי שכשהוא נפרד ממישהי הוא ישר ממשיך לבאה בתור. זה לא בגלל שהוא לא אהב את הקודמת או לא מכבד אותה או לא שבור מהפרידה, זה בגלל שהוא מאמין שהדבר הכי טוב לעשות זה להתקדם תוך כדי תנועה. הזמן מתקן הכל, הזמן שייקח לך להתגבר על הלשעבר שלך ייקח את אותו הדבר בין אם תשבי בבית ותחשבי על מה עשיתם לא נכון ותקווי שישנה את דעתו ובין אם תצאי מחר לדייט עם מישהו חדש.
יקרה, אתם כבר פרודים. האם את בוחרת להתבוסס בשאריות של מה שהיה או לפרוח קדימה? זה קשה, זה כואב, זה נורא ואיום ומעצבן ומתסכל, אבל אהבת חייך לא תלויה באדם ספציפי שיגיע, היא תלויה במוכנות שלך. ואת זה אני אומרת כי אני איבדתי את אהבת חיי (על אמת, במוות ללא דרך חזרה) והייתי צריכה להחליף תקליט בראש כדי להיות פנויה לאהבת חיי הנוכחית.

עצובה, ליבי איתך, ואני מזדהה איתך.
התחושה שלי היא שכדאי לך להקשיב לבשמת.
האיש עזב אותך. ואת הקשר שלכם.

אין לי את האפשרות להבין את המצב כי אני לא מבינה מה באמת קרה ומה עשינו בדרך לא בסדר וזה די משגע אותי
זה לא קרה כי עשית משהו "לא נכון". הוא (לפי דבריו) חדל לאהוב אותך. זה לא משהו שאת עשית!!! זה דבר עצוב שקורה לאנשים.

לטעמי, הדבר שאת יכולה להעניק לעצמך זה.... להיפרד ממנו, את לא שומעת עד כמה את לגמרי תלויה ומשאירה את עצמך במקום הזה של תלות - "אני מחכה שהוא יחליט" אני לא מרפאה את עצמי כי אוטוטו הוא יחזור.. שומעים את התקווה שלך שזה ייקרה.

אולי יש לכם עתיד מתישהו בהמשך הדרך אבל העתיד הזה לא מתחיל עכשיו, הוא לא מתחיל בנקודה שבה את חיכית לו שיחליט - זו המתנה שמגדירה אותך כ"פחות שווה" בקשר בינכם. את לא רוצה להיות כל החיים בקשר שבו את "רוצה יותר" ושניכם יודעים שהוא יכול ללכת ולחזור כרצונו.

אני לא מבטלת את העבר שלכם רק מאירה את ההווה - הוא עזב. הוא מצהיר שהוא לא אוהב, האמיני לו וצאי ובני לך את חייך. אני מבינה שלא היו שיחות על פרידה קודם - אז הוא גם לא כל כך התחשב בך.

אם וכאשר יבין אחרת, אולי יתאים לך אולי לא אבל זה יהיה מנקודה שבה את מכבדת את עצמך ומקבלת איש שמכבד אותך ומרגיש שזכה בעולמו כשנעתרת לו. ואולי , רק אולי, אני יודעת שכרגע זה נראה לא אפשרי, אולי את תביני שיש יותר, שיש משהו אחר שם עבורך

ממליצה לקרוא גם את פרידה ומשמורת - גם כותבת הדף עזבה את בעלה אחרי שבע שנים של "אולי הוא יאהב אותי"

_זה טוב להתעסק בזה כל כך הרבה או שעדיף פשוט להתעלם?
אני משתדלת להעסיק את עצמי בכל מיני דברים אבל עדיין - זה תמיד שם ומתקשר לכל דבר שאני עושה או אומרת בדרך כלשהי,
מתי יהיה לי כבר יותר קל?_

אוי, יקירה אין פה טוב או רע, זה המצב, שלושה חודשים הם פסיק אחרי תשע שנים. ואת לא אובססיבית גם אם את עסוקה רק בזV , את חווה שבר גדול ועצום וכואב והיית מוזרה אילו לא היית עסוקה בזה כל כך . זה יימשך עוד קצת, הקושי והעצב והאובדן וההסתגלות למצב החדש ולחשיבה על "אני" במקום "אנחנו" וארגון החיים כרווקה ולא כחלק מזוג, והכאב עוד יהיה שם איזה זמן.

יחד עם זה אני מבטיחה לך הכאב יפחת, ופתאום יהיה יום שבערב תביני וואי, היום לא חשבתי עליו עד הערב. ואחרי כמה ימים תגלי שכבר כמה ימים לא היית עסוקה בו ויעבור זמן והוא יהיה פחות חשוב, ופחות יעניין אותך לא כי את מתאמצת להעסיק עצמך אלא כי הוא פשוט פחות מעניין.

אני מאסכולת ה"תתמסרי לכאב ותתפלשי בו איזה זמן" לא בעד להדחיק ולהתעלם, קחי לך שבועיים תבכי, תשברי, תתרסקי אל תדברי איתו, תתמסרי לעצב עד הסוף ואז כעוף החול קומי וצימחי לך ועשי את כל הדברים שלא עשית כי היית בזוג.
(הבוקר אצל טל ואביעד מישהי סיפרה שהיא חזרה לחבוש כובעים ואחרת נסעה להודו לשלושה חודשים, שלישי אכל שני קילו בשר אחרי פרידה מחברה צמחונית, ואני התחלתי להשתמש באריזות קטנות ולא אקולוגיות

)

ועוד כמה זמן תמצאי את עצמך חושבת עליו בנעימים אבל לא כל כך מתענינת ביומיום שלו, וזוכרת בחיבה דברים שהיו בינכם אבל לא זוכרת את החשיבות שהיתה לו בחיים שלך.
כי את תהיי חשובה לך
כי החיים שלך יהיו מלאים
ואולי גם תפגשי מישהו אחר

בכל מקרה זו תקפה קשה קשה והיא עוברת!! מבטיחה לך!!
בהצלחה בתהליך

ויש את הדף הזה
מתוקה מתחילה מחדש

בשמת - נשמע שיש בך קצת כעס
ממש ממש לא!
אין בי שום כעס.
רק חבל לי עלייך ועל הכוחות שלך. חבל לי שתמשיכי לחכות ולבזבז את האנרגיות שלך על גבר שלא שווה אותך.
לא עשית שום דבר רע! זה בכלל לא באשמתך!
אבל מה שעובר עליו, והעובדה שהוא בעצם עזב אותך, פירושה שהוא לא אוהב אותך. זה עצוב מאוד, בוודאי שזה הזמן להתאבל על זה ועל החלומות שהיו לך לגבי שניכם. אבל זה לא משהו שאת עשית.
את מי שאת, והגבר ה"אמיתי" שלך יהיה כזה, שאוהב אותך בדיוק כמו שאת. בלי התלבטויות ובלי התנצלויות.
בזה אני מסכימה לגמרי עם מי שכתבו לך מעלי. באופן לייט, נגה, שבע יהלום, גם אני ומקווה שלא שכחתי אף אחת.

מסכימה עם הדוברות החכמות מלמעלה. אני בטוחה שהדף הזה משרת עוד רבות וטובות. @}

רק מוסיפה שנראה כי את בתקופת אבל. ומותר לך להיות באבל. אל תצפי ואל תלחיצי את עצמך שאת אמורה להיות גיבורת על. יחד עם זה , זה זמן טוב לעבוד על עצמך. בשום אופן לא לחכות. לבנות לעצמך חיים. ללכת לדברים שיעשו לך טוב ויחזקו אותך. לחשוב על עצמך ! ! !

אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה מחר. יש מצבים שפתאום בלי הכנה אתה צריך להתחיל מחדש. לדרוך במקום - זה ללכת עם עצמך אחורה. אז אין ברירה ממשיכים, בוכים קצת, ועוד פעם ממשיכים.

את נמצאת במקום שהוא שם אותך בו. המקום הקשה של חוסר הבהירות. זה שאת נמצאת שם, במקום כל כך קשה בשבילך, זאת נדמה לי התלות שבשמת דיברה עליה. העבודה על התלות - הניתוק מהתלות- הוא תהליך. לאט-לאט.... את המחליטה באיזה מקום לשים את עצמך, אף אחד לא יקבע לך להיות במקום כל כך קשה. הבריאות שלך היא בראש סדר העדיפויות. זה בכלל לא פשוט, אבל זאת נראת לי הדרך הנכונה בחיים המורכבים האלה.... @} @}

מסכימה עם בשמת בענין של להתפנות ולגלות את עצמך. לטפח את העצמאות והעצמיות שלך לגלות מי את. אולי פעם תפגשו שוב, אולי לא. ההכרות עם עצמך תשתלם לך לכשתגיע הזוגיות הבשלה והמתאימה לך (אתו או לא)
אה, וגם הכאב הזה. תחווי אותו. אם מדלגים עליו הוא מגיע בהפוכה אחר כך. פשוט תהיי שם, תעברי דרכו ויום אחד תראי שמיים כחולים...

אני לא לגמרי מסכימה עם כולן כאן, קצת כן וקצת לא.
אני מסכימה שהתשובה שלהן בדרך כלל מתאימה למקרים כאלה, עם דגש על בדרך כלל.
איכשהו יש כאן מישהו שלא שיגע אותה בלך ושוב לפני כן ושהיה מסור לה במשך המון שנים. כולנו אומרות למי שיוצאתעם גבר נשוי "הוא בחיים לא יעזוב את אישתו, אל תחשבי על זה אפילו" אבל פה ושם יש כאלה שדווקא כן עוזבים את האישה, עוברים לגור עם זו שפגשו רק עכשיו ולפעמים גם מקימים איתה משפחה, או לא, זה תלוי כבר בעוד גורמים.
יש מצב שהוא יחליט לחזור, יש מצב שמשהו ישתנה יש סיכוי שמשהו יקרה שם, אני בהחלט חושבת ככה.
יחד עם זאת, אני בהחלט חושבת שאת צריכה לוותר על הרעיון הזה ולחיות את חייך כמו שמתאים לך, פשוט לעבור הלאה. לא בהכרח מיד לצאת עם אחרים (כל אחת ומה שמתאים לה ואיך שנראה לה, תלוי אם נעים לך או לא, אם כיף לך או לא, בלי לחץ של "אני חייבת להתגבר ולצאת") אני כן חושבת שאת יותר מדי מנסה להבין אותו ויותר מדי תלויה במה הוא רוצה ומה הוא מחליט וכן מסכימה עם אלה שלפני בעניין הזה. אולי הוא יתעשת ואולי לא, אולי הוא ישתנה ואולי לא, אולי את תרצי אותו עדיין ואולי לא.
כל זה לא צריך להפריע לך לחיות את חייך, הוא יצא מהם, אז תחיי אותם כמו שאת רוצה לחיות אותם בלעדיו, תנהלי את חייך. זו הזדמנות עבורך להכיר את עצמך בלעדיו, את איתו מאז שאת ילדה, הזדמנות לא רעה בכלל לפתח אישיות נפרדת. במקומך דווקא לא הייתי מכריזה "אני רוצה חתונה וילדים" והולכת לחפש בעל, אלא מקדישה קצת זמן להכרת העצמי האינדיוידואלי שאת בלעדיו.

עצובה,
זה באמת שווה את זה. הכאב שאת חשה עכשיו והאבל שתחושי בעתיד. זה שווה את הגבר שבאמת ירצה אותך.
הגבר שבאמת ירצה אותך, פשוט יהיה איתך. הוא לא יתבלבל. הוא יחרד מהמחשבה שלא תהיו ביחד. הוא לא יהרהר בקשיים שלו על חשבונכם, הקשר יהיה חשוב לא מספיק. את תהיי חשובה לו מספיק.

כולן פה כותבות לך בכזו נחרצות כי אני לא מכירה אשה שלא עברה את הסרט הזה. בצורה כזו או אחרת.כולנו גם יודעות שזה מצב נוראי ועצוב וכואב מאוד. אין עצוב מלב שבור.
אבל אני לפחות יודעת מה זה להיות עם גבר שבאמת אוהב אותך, שלא מפקפק במחוייבות שלו. זה שווה את הכל.

אני מתנצלת אל הפלוניות, אבל לא אוהבת לחשוף את חיי הפרטיים באתר..

אני עזבתי את בן זוגי אחרי 11 שנים יחד. הרגשתי שמשהו חסר לי בזוגיות הזו. שנתיים חיינו בנפרד, מתנסים במערכות יחסים אחרות, הוא המשיך להיות ברקע. אחרי שנתיים חזרתי אליו, בתחושה ובידיעה שהוא אכן האחד בשבילי, ומאז ועד היום עברו עוד 12 שנים.

הזמן הזה שבו חיינו בנפרד קידם אותנו הרבה, כל אחד מאיתנו בנפרד וגם את הזוגיות שלנו. אני חושבת שכל אחד מאיתנו היה קודם בקשר בתחושה של תלות וחוסר ברירה, והיה צריך את החופש הזה כדי לעבור לתחושה של בחירה אמיתית.

זה בדיוק המילים שאני אמרתי למי שהיה בעלי לשעבר
אני אוהבת אותך, אבל לא מאוהבת
אני יוצאת למסע פנימי, לא יודעת מה יהיה אחרי המנהרה, אולי נוכל להיפגש...
זה די מניפולטיבי, אבל זה נעשה מתוך הקושי להסב כאב לאדם שאת אוהבת, אבל ידעתי שאין לי ברירה
ולכן מסכימה ב 100% שזה אומר -
Forget about it
לגמרי לגמרי לגמרי

_אני מסכימה שהתשובה שלהן בדרך כלל מתאימה למקרים כאלה, עם דגש על בדרך כלל.
איכשהו יש כאן מישהו שלא שיגע אותה בלך ושוב לפני כן ושהיה מסור לה במשך המון שנים. כולנו אומרות למי שיוצאתעם גבר נשוי "הוא בחיים לא יעזוב את אישתו, אל תחשבי על זה אפילו" אבל פה ושם יש כאלה שדווקא כן עוזבים את האישה, עוברים לגור עם זו שפגשו רק עכשיו ולפעמים גם מקימים איתה משפחה, או לא, זה תלוי כבר בעוד גורמים.
יש מצב שהוא יחליט לחזור, יש מצב שמשהו ישתנה יש סיכוי שמשהו יקרה שם, אני בהחלט חושבת ככה._

רוקדת, יפה כתבת. אני מסכימה איתך, ואהבתי את ההבחנות הדקות שעשית, ואת ההסתכלות על גווני הביניים ולא רק השחור והלבן.
ובכלל, לדעתי כתבת דברי טעם.

פלונית זמנית:
אני עזבתי את בן זוגי אחרי 11 שנים יחד. הרגשתי שמשהו חסר לי בזוגיות הזו. שנתיים חיינו בנפרד, מתנסים במערכות יחסים אחרות, הוא המשיך להיות ברקע. אחרי שנתיים חזרתי אליו, בתחושה ובידיעה שהוא אכן האחד בשבילי, ומאז ועד היום עברו עוד 12 שנים.

פלונית:
_זה בדיוק המילים שאני אמרתי למי שהיה בעלי לשעבר
אני אוהבת אותך, אבל לא מאוהבת
אני יוצאת למסע פנימי, לא יודעת מה יהיה אחרי המנהרה, אולי נוכל להיפגש...
זה די מניפולטיבי, אבל זה נעשה מתוך הקושי להסב כאב לאדם שאת אוהבת, אבל ידעתי שאין לי ברירה_

הנה שתי חוויות ממש הפוכות, וכל אחת אומרת לך ללמוד מההתנסות שלה.
איך את יכולה לדעת אם ההתנסות שלך תהיה כמו של פלונית או כמו של פלונית זמנית? כמו של קמצא או כמו של בר-קמצא?

(סליחה, עלתה לי אסוציאציה ולא יכולתי להתאפק

).

זה שלמישהו קרה משהו בצורה מסוימת, זה לא אומר שזה מה שיקרה אצלך. את אדם שונה מההיא, והוא אדם שונה מההוא, והמערכת שלכם שונה משלהם.

לכן את יכולה רק להקשיב, אבל אין לך דרך לדעת מי צודק, ובסוף תצטרכי לעשות מה שבדיעבד יסתבר כנכון לך. (זה תמיד מסתבר בדיעבד, כן?

)

he had an affair, come from a man.... move on

האם אתם חושבים שבאמת יש מקום לתקן?

לתקן את מה? עם מי?
לתקן את הקשר? הוא איננו! עכשיו, כרגע, הוא איננו. אולי, יום אחד יהיה (סיכוי קלוש, כפי שמשתקף מנסיוני ומנסיונן של אחרות). אז יהיה על מה לדבר. כרגע אין מה לעסוק ב"לתקן".
כמה זמן זה הגיוני לתת לניתוק הזה בכדי להבין שזה באמת סופי?
שבועיים. מעכשיו.
(אני מאמינה שסביר לקצוב זמן, בעיקר בשביל עצמך).

מסכימה עם מי שאמרו - חווי את מה שאת חווה, תני לעצמך להתאבל, לעסוק בכך כמה שבא, להיות "אובססיבית", להתלבט, זה הכי טבעי עכשיו. אל תדחיקי. ממליצה לכתוב לעצמך את הדברים. פשוט לקחת מחברת ועט, ולכתוב, לכתוב, כל מה שעולה בראש. בלי צנזורה. בלי לעצור. בלי ביקורת עצמית. בלי ניסיון לכתוב הגיוני או מסודר או מובן.

@}

את לא מבינה, יהיה לך כיף! את יוצאת להרפתקאה!

איזה כיף להגיע אחרי יום שלם שלא היתה לי גישה למחשב ופתאום לגלות שהמון אנשים קראו את הסיפור שלי
ולא סתם, גם הביעו את דעתם האמיתית ופשוט אכפת להם על אף שאינם מכירים אותי.
אני רוצה להודות לכם על התמיכה והחיזוקים, באמת שזה עוזר ומעודד ואולי גם מתחיל להכניס דברים לפרופורציה ונותן תקווה לימים טובים שעוד יגיעו מתישהו (שרק יגיעו כבר!!!).

היתה לנו פגישה לפני כמה ימים וביקשתי ממנו שיעשה איזו חשיבה עבורי ויפתח מולי ויגיד לי את הדברים בצורה הכי פשוטה בלי מסכות ובלי לפחד לפגוע בי והיתה לנו שיחה טובה.
החלטתי לפני שאני באה במטרה להגיד לו שאני רוצה להמשיך הלאה, שזה לא מגיע לי ואני רוצה מישהו שיעניק לי אהבה ויוכל לקבל את מה שיש לי לתת. האמת - רציתי קצת לזעזע אותו ואולי להרגיש טוב עם עצמי שיש לי ביטחון לעשות את זה.
הרבה לא השתנה וגם ממש לא ציפיתי שישתנה אבל יצאתי בהרגשה טובה.
הוא מצידו לקראת הסוף ממש חיפש ליצור איתי מגע קרוב ואינטימי ואני נמנעתי מזה, אמרתי לו שאני לא חושבת שזה נכון כי זה ישאיר את שנינו מבולבלים יותר.
הוא הדגיש שאני חסרה לו, שהוא לא מחפש סתם סקס כי אם ירצה יכול להשיג במקום אחר וזה חסר לו כי התגעגע אלי ספציפית וזה משמעותי לו כי זו אני.
אני שמחה שיכולתי לעמוד מולו אבל עדיין אוכלת את עצמי.....

פוףף ,לא מקנאה בך. נשמע שיש לך שם ילד מתוסבך שלא יודע מה הוא רוצה בעצמו, ותוך כדי כך משגע אותך.
אבל אי אפשר להאשים אותו.. את איכשהו נותת לו בדיוק את הבמה לזה. לא פשוט.

כן האמת גיליתי שהוא באמת קצת ילד...

כמו שאמרה כאן מישהי, בהחלט יתכן שתחזרו ותהיו זוג אוהב ובהחלט יתכן שתיפרדו לנצח. אני מכירה סיפורים כאלה על בשרי ונסיון חברים וזה לא חד וחלק.

מה שתפס לי את העין זה פרק הזמן הארוך שאתם זוג ופרק הזמן הקצר שהתגוררתם ביחד.
מחקרים שונים הראו שיש הבדל בין "מאוהבות" ל"אהבה". בממוצע, זמן המאוהבות נמשך כארבע שנים (והוא אמר לך שאצלו שמונה, נכון? זה המון!) ולאחריה מתחילה תקופה של אהבה וחיבה. הרבה אנשים מרסקים את הזוגיות שלהם במעבר הזה. אולי כי הם גדלו על אגדות וסרטים.אולי הם חושבים שבלי דפיקות לב זה לא שווה.

דבר נוסף הוא שהפסקת המאוהבות קרתה אצלו בערך יחד עם המעבר למגורים משותפים. אני מנחשת שאתם זוג כבר מגיל מאד מאד צעיר (תיכון?). המדרגה הראשונה שלכם אולי נסחבה יותר מדי זמן. המדרגה שבה הייתם רק נפגשים ולא חיים ביחד. השינוי יכול לחולל ניפוץ של פנטזיות וגם לעורר בהלה מפני מחוייבות ומיסוד.
אם גם לא היו לו יחסים לפנייך, יתכן שהוא מרגיש צורך לחגוג קצת לפני התמסדות.

אני מזדהה מאד עם תחושותייך, הייתי שם. אצלי זה נגמר בזוגיות עם מישהו חדש ששיחרר אותי מהרגשות אל הקודם.
האקס ניסה להחזיר אותי ולבסוף התחתן, התגרש והתחתן שוב ואיני בטוחה שזה סוף פסוק.
אצל חברה שלי זה הסתיים בנישואין, אחרי שנה של פרידה, והבעל מסור ויציב מאין כמוהו כבר שנים רבות.

אממ.. קראתי את הדף.. והשיר הזה עלה לי בראש, בשבילך:

http://www.youtube.com/watch?v=BNyRU0fKHAY
מאחלת לך ימים בהירים יותר.

אני שמחה שיכולתי לעמוד מולו אבל עדיין אוכלת את עצמי.....

מה אוכלת את עצמך, מה??!!

את יכולה להיות - שמחה, מאושרת, גאה, מרוצה!!!
אני לא מבטלת את הרגשתך. מבינה אותך כל כך, כמי שהיתה שם. רק רוצה לחזק את הצד החזק.
מציעה לך לבדוק אם את יכולה לראות את עצמך - כואבת את הסיטואציה, את האובדן. אבל שמחה על כך שעמדת מולו, ולא "אוכלת את עצמך", כי -
עמדת מולו, הצבת גבול, ועשית את מה שבתוכך, הרגשת שנכון לך.

[מחיאות כפיים סוערות]

[ואם אני כאן החלטית מדי ואולי כותבת דברים שאינם במקום, מוזמנת למחוק].

רוזמרין - את אכן צודקת, גרנו מעט זמן אבל גם לפני היינו די המון ביחד, לא היינו רק נפגשים בערבים או סופ"ש כי די גרנו ביחד אבל רק לא בבית משלנו לבד, גרנו אצל ההורים אך היתה לנו פרטיות (אין ספק שלעבור לגור לבד זה אחרת).
היו לו קשרים לפני אבל הם לא משמעותיים מבחינתי כי באמת היינו יחד מסוף תיכון - תחילת צבא ומה שהיה לפני לא כל כך בוגר ורציני.
כרגע, אם הוא רוצה לחגוג קצת עם אחרות או "להשלים פערים" אז בכיף, אין לי בעיה עם זה וזה משהו שהוא יכול לקרות לכל אחד ודי הגיוני אבל למה הוא לא מסוגל להגיד שזו הסיבה? גם הוא לא יוזם אף קשר חדש וגם טוען שלא רוצה כרגע, הוא אומר שלא מחפש סקס מזדמן ולא מסוגל כרגע להחזיק קשר חדש כי הוא קצת עמוס.
מה שאני לא מבינה זה שאם כל כך רצה להיפרד וכל כך החליט שהקשר שלנו שגרתי או תקוע במקום ולא מתאים לו עכשיו למה הוא לא מרגיש הקלה על כך שאזר אומץ ועשה צעד מאוד קשה בלהפרד? זה לא מה שהוא רצה?
לא מסוגלת להבין ולכן מחפשת תשובות...

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא להניח לכך. תחיי את חייך בהווה, ביומיום ואל תהיי ב-hold.
אין לך דרך לדעת מה יקרה בסופו של דבר. אולי עד שהוא ירצה לחזור- את כבר תאהבי מישהו אחר?
אני חושבת שגם לך יכול להועיל להיות לבד איזו תקופה בלי לחשוב על זוגיות או אהבה. יש עוד צדדים חשובים לחיים. תנסי להתרכז בהם כרגע.

למה הוא לא מרגיש הקלה על כך שאזר אומץ ועשה צעד מאוד קשה בלהפרד? זה לא מה שהוא רצה?

את מבינה שאת מתעסקת בו ובמה שהוא צריך/מרגיש במקום בעצמך, ובמה שאת צריכה/מרגישה??
אני מבינה שאת אוהבת אותו, ולכן אכפת לך ממנו. זה טבעי, אחרי כל כך הרבה זמן ביחד. וגם יפה. מאוד. את אוהבת אותו ולא תפסיקי לאהוב רק בגלל שהוא החליט לעזוב.
אך אני מציעה, שלא תתני לאכפתיות זו, להשפיע על חייך. תתחילי להפריד.
אינך יכולה לעזור לו כרגע.
ההבנה שלך, או אי ההבנה שלך, לא תגרום לו להקלה. אולי אפילו, אני מרשה לעצמי להמר, העזיבה שלך, השחרור שלך, יביאו לו להקלה.

אפשר לאהוב מישהו, ועדיין לשחרר אותו. זה שהוא עזב אותך לא אומר שתפסיקי לאהוב אותו (אני עדיין אוהבת כמה וכמה מאלה שהזוגיות איתם לא החזיקה מעמד....), אך את עדיין יכולה לשחרר אותו.

למה הוא לא מרגיש הקלה על כך שאזר אומץ ועשה צעד מאוד קשה בלהפרד? זה לא מה שהוא רצה?

אולי הוא פוחד שהוא יתחרט בהמשך ושיהיה כבר מאוחר מדי?
אולי הוא פוחד לאבד אותך ושלא תהיה דרך חזרה?

אולי עכשיו הוא צריך את הזמן לעצמו, אבל לא בטוח איך ירגיש בהמשך, ופוחד שזה יהיה בלתי הפיך?

זה מה שאני גם מרגישה ממנו...
הוא כל הזמן משאיר לעצמו דרכי מילוט קטנות למקרה שיתחרט,
בהתחלה אמר לי אם אני רוצה את האוטו שלו כי כרגע הוא לא צריך אותו, אחר כך שאל אם אני עדיין רוצה מפתח לבית שהיה שלנו כדי שאם אני אשכח משהו אני אוכל להגיע לקחת, אחר כך לקח לו נצח להעביר את החשבונות על שמו כאילו רצה שתמיד תהיה לנו סיבה ליצור קשר בשביל זה ועוד כל מיני דברים קטנים ומעצבנים שתמיד צצו פתאום.
זה בדיוק מה שמעסיק אותו - מה יהיה כשיחליט סופית מה הוא רוצה.
נראה לי שהוא לא מבין פשוט, הוא מספר לי שחשב להציע לי להתחתן כמה פעמים מאז שנפרדנו ואני אמרתי לו מה אתה חושב? שתבוא אלי עם טבעת ואני ארוץ אליך?
זה לא כזה פשוט וגם ממש אני לא מצפה לזה, כמו שאמרתי כבר - לא דיברנו על זה בכלל כמשהו שמתאים לעכשיו והוא רק מתעסק בזה.
זה קצת מוזר.

הוא כל הזמן משאיר לעצמו דרכי מילוט קטנות למקרה שיתחרט
וזה, תסלחי לי, אכזרי כלפייך.
הוא רוצה ליהנות משני העולמות: גם לעזוב, וגם להשאיר אותך תלויה באוויר על חוט, שיוכל להדליק או לכבות אותך כרצונו, לפי איך שמתחשק לו!
זה לא מוזר בכלל.
את נוחה לו, ועוד יותר נוח לו שאת ממשיכה לעמוד לרשותו כמו פעם.
עדיין לא ברור לך שאת ראויה ליותר. שאת ראויה לאהבה אמיתית, ליחס איכפתי ומכבד כלפייך.
מאחלת לך את ההפרדה ש"דלעת" דיברה עליה.

יכול להיות שמתישהו תחזרו להיות יחד, יכול להיות שלא. את יכולה כרגע לעשות מה שאת רוצה - את חופשייה! אני במקומך (חכמה גדולה שכמוני

) הייתי מ^%$ת עם כל גברבר נאה בסביבה (ואולי אישה או שתיים) לפני הזוגיות הבאה.
עוד כמה ימים או שבועות את תגלי שהוא יוצא עם מישהי אחרת כי סטטיסטית גברים זריזים מנשים בעניין הזה ואז תביני שכל ההתלבטויות שלו היו בזבוז זמן מבחינתך.

יכול להיות שהוא מבולבל,
אבל שיחות יזומות מצדך לא מסדרות כלום. אחרי כל כך הרבה שנים של קשר, רק שינוי משמעותי וחד משמעי יעשה משהו לאיזשהו כיוון. הוא מבולבל בשיחות איתך כי הוא באמת רוצה משהו אחר ולא רוצה לפגוע בך ומנסה לחלץ מילים מתוכו עבורך.

הוא לא רוצה אותך ככה ועכשיו, לכי משם, תחתכי, מחקי את המספר שלו מהסלולרי שלך, אל תצפי לכלום ממנו, צרי לך מציאות אלטרנטיבית , השקיעי במשהו אחר - אין דבר יותר מושך מאדם שמשקיע בעצמו ובענייניו בנינוחות.
את לא יכולה לראות את עצמך ואותו באמת במצב הזה, לכן תקשיבי למה אמרו לך כאן, עם כל הקושי, יש כאן דיבורים נפלאים של נשים - זה בתנאי שאת רוצה להתחתן להקים משפחה ללדת ילדים...

ניסיתי לשכנע אותו להכיר מישהי חדשה גם שיהיה קצת מאושר
סליחה , זה נשמע פתטי - השתדלי להיות יותר כנה עם עצמך - התייעצי עם מאמנת שתלווה אותך, היפתחי לקבל חיזוקים ולראות את הדברים קצת אחרת מכפי שאת רואה אותם עכשיו - זה מאוד יבגר אותך ויחזק אותך לקראת קשר אמיתי וארוך טווח.

ייתכן שאני מחמירה איתך, אבל הייתי במקומות הרווקיים האלה ולצערי בזבזתי זמן יקר, גם בתפקיד הרוצה להיפרד ומתוך התחשבות ורחמים נשארת - זו לא עמדה טובה ולא כדאי שזו תהיה עמדתו כלפייך כי זה יוצר הרבה כעס.
בחרי בחופש שנשים פה הציעו לך, דמייני את החופש הזה בעינייך. מאחלת לך הצלחה רבה.

יכול להיות שמתישהו תחזרו להיות יחד, יכול להיות שלא. את יכולה כרגע לעשות מה שאת רוצה - את חופשייה!

מה את רוצה?

השתדלי להיות יותר כנה עם עצמך
אני חושבת שעצובה מאוד כנה עם עצמה.

זה מאוד יבגר אותך
אני חושבת שעצובה מאוד בוגרת.

אני לא מסכימה עם התגובות הנחרצות כאן.
שוב אני אומרת, לדעתי הדברים הם לא שחור ולבן.
עצובה, אני כן חושבת שאת בוחנת את הדברים היטב.

אני חושבת שזה שאת מסוגלת לחוש גם אמפתיה אליו במצב הזה, וזה שאת מסוגלת להציע לו להיפגש עם מישהי אחרת -זה מראה שאת נשמה גדולה. זה כל-כך לא מובן מאליו.
את מיוחדת מאוד !!!

אני כן מציעה שתבחני היטב היטב (בדומה למה ש'אליש' אמרה), אם את לגמרי שלמה עם עצמך בהצעה הזאת. (ולא עושה את זה מתוך 'נחמדות', מתוך מחשבה שזה 'הדבר הנכון' לעשות, מתוך רצון למצוא חן בעיניו וכו').

ואני כן מציעה שתחשבי על טובתך. מה יעשה לך טוב. מה יעשה לך טוב.
(אבל זה לא מוביל בהכרח למסקנה אחת ברורה).

אני מאוד סומכת עלייך שתצליחי לבחור את הדבר הנכון.
אני לא חושבת שאיזו החלטה מלאכותית על ניתוק הקשר זה הדבר הנכון בשבילך. לא נראה לי שאת צריכה להיחפז לאיזושהי החלטה.
נראה לי שגם אם קצת 'תתבחבשי' בזה, בסופו של דבר זה יתבהר לך.

את באמת משהו מיוחד !

תצליחי.

האמת...
כל התגובות פה נפלאות אפילו אם חלקן מזעזעות אותי קצת בהתחלה.
חברה המליצה לי להכנס לאתר הזה ולכתוב על הסיפור שלי קצת, היא אמרה שזה יעזור לי להתאוורר וגם אני אוכל לקבל דעות של אחרים שלא מכירים אותי ואותו ואולי זה יראה קצת זווית אחרת לדברים.
היא כל כך צדקה, אני מברכת אותה על כך!!!
מהפעם הראשונה בה כתבתי פה לא היה יום בו לא היו כמה תגובות, כולן כל כך מהלב וזה בהחלט לא מובן מאליו.
גם היו פעמים כי לא הבנתי את הדברים או לא רציתי להבין בסופו של דבר זה שוקע...
עברתי שלושה חודשים לא קלים של אי ודאות, קושי לתפקד, מחשבות אין סופיות על הלא נודע בכל יום ולילה וחוסר רצון או מוטיבציה לעשות משהו בכלל, אפילו דברים פשוטים.
השבוע היה קצת שונה, כל כך עזר לי לכתוב פה את שעל ליבי בלי לפחד מה יגידו עלי או איך זה יתפרש, איזו הקלה!!!
זו הקלה גדולה, לחכות לחזור מיום ארוך ומייגע ולרוץ למחשב לראות מה עוד אמרו, מה חשבו על מה שכתבתי, אולי למישהו יש משהו מנחם להגיד או דרך לחזק ולתמוך וזה מאוד משמעותי עבורי בעיקר בתקופה הזו שיש לי קושי רב לעשות את מול מכרי.
שוב - תודה גדולה לכולכם, אני מקווה שזו ההתחלה של לחזור להיות מאושרת.

לוקה - מה שאני רוצה זה שקודם כל תהיה לי זוגיות כי אני לא בן אדם שאוהב להיות לבד, יש בי המון אהבה להעניק ואשמח לשתף אותה עם מישהו.
השקעתי בזה המון מחשבה אם בכלל הייתי רוצה את זה איתו ואני יכולה להגיד שכן אחרת לא הייתי נתלית על זה כל כך אבל גם אני מבינה שזה לא יכול להיות בכל מחיר ואפילו בואי נגיד שהוא מחר רוצה לחזור אלי אני לא יודעת אם זה ישים - מאיפה מתחילים? אני לא יכולה להתעלם ממה שקרה וזה משהו שלא נשכח (אבל בהחלט נסלח) שאולי ישאיר משקעים שלא יאפשרו לחזור.
כרגע אני רוצה לעבור את התקופה הזו - אני לא "מחפשת" עכשיו קשר חדש אבל בהחלט גם לא פוסלת.
אני מאמינה שזה יקרה מעצמו אם זה צריך לקרות ופשוט מקווה שבאמת יעבור קצת זמן ואני אוכל להסתכל על כל הסיטואציה כמשהו שלימד אותי על עצמי והיה רק מדרגה למשהו טוב יותר (גם אם זה יהיה איתו).

אליש יקרה, מאוד התרשמתי ממה שכתבת, כמי שמתמודדת עם סיפור דומה אשמח שתשתפי בשלך, זה יכול לעזור לנו

הרבה כוח ותמיכה ואל תהיי עצובה, שני את השם

הרבה כוח ותמיכה ואל תהיי עצובה, שני את השם

קוראת אותך... ללא מילים
מחכה שתניי שמחה

שתהיי(-:

יאללה איזה יופי עשית לי מצב רוח טוב
כן, יש תקופות מאפנות ומדכאות, אבל אם עושים עבודה - מתוך הזבל (האורגני ד"א

) יוצא דשן שמזין אותך, ואת פורחת בסתיו!
(מצטערת קצת הזוי...)
בכל אופן, תמשיכי לך בדרך, תמשיכי להיות מדוייקת עם מה שאת רוצה. אם את רוצה זוגיות ואוהבת להעניק, אז זה יבוא ומה זה בגדול. באמת... את לא יודעת מה מצפה לך מעבר לפינה.
וכמו שבשמת מדגישה, מגיעה לך אהבה יפה ותומכת
הכל בסדר, כולנו עברנו פרידות קשות ולכן כולנו מבינות, ואחר כך כשפוגשים את מי שרוצים לחיות איתו וללדת את ילדיו, מבינים ה - כ - ל
טוב, אולי לא ממש הכל, אבל דברים נהיים מובנים (לפחות לי, אני מסייגת שלא יקפצו עלי פה) למה הייתי עם ההוא ועם הזה, ויש המון נתינה לחלוק
וגם לקבל!!!!!
איזה כיף, עדיין אני מרוגשת מהשינוי שלך
בהצלחה

שוב סופ"ש... שוב אין הרבה עומס ויש המוווווון זמן למחשבות.
אני מרגישה שזה משתלט עלי למרות שהשבוע חשבתי שאני בדרך "לצאת" מזה כבר..
אני מתחילה לחזור אחורה וכועסת על עצמי, שוב מחפשת את הסיבות וחופרת בלי למצוא תשובה.
כבר היה עדיף שיביים איזה ריב גרנדיוזי ואז יעזוב - יאללה שרק תהיה סיבה.
הסיבה שהקשר הפך לשגרתי פשוט לא מספקת אותי, זו לא סיבה מספיק טובה לקום וללכת אחרי כל כך הרבה זמן.
איזה בן אדם הוא? מה הוא בורח? אין אפשרות לדבר על כלום או לנסות לתקן?
איך תמיד הדברים האלו קורים דווקא לי?

לא מובן!!!

הסיבה שהקשר הפך לשגרתי פשוט לא מספקת אותי, זו לא סיבה מספיק טובה לקום וללכת אחרי כל כך הרבה זמן
בסדר. אני מסכימה איתך. זאת לא הסיבה.
הסיבה האמיתית היא שהוא לא אוהב אותך יותר.

איזה בן אדם הוא? מה הוא בורח?
הוא בן אדם שלא אוהב אותך.
הוא בורח כי לא טוב לו להישאר עם אשה שהוא לא מספיק אוהב.

אין אפשרות לדבר על כלום או לנסות לתקן?
מה יש פה לדבר? מה יש פה לתקן?
הוא פשוט לא אוהב אותך.
ככה זה. אין מה לתקן. אלה עובדות החיים.

השאלה שלי היא, למה את נאחזת בגבר שלא אוהב אותך, ובצורה כל כך נואשת? למה את מוכרת את עצמך כל כך בזול? תשאלי את עצמך את השאלה הזאת. היא באמת שאלת מפתח. אני לא צוחקת. התשובה האמיתית על השאלה, היא מה שכדאי לך לחפש עכשיו.
אשה שאוהבת את עצמה, מעריכה את עצמה, ויש לה ביטחון עצמי ואמונה אמיתית בעצמה - לא היתה מבזבזת רגע אחד בהיתלות בגבר שלא שווה אותה.
"הוא לא מספיק אוהב? אז ביי ביי!" אשה כזאת היתה אומרת. "אני אמצא גבר ששווה אותי. גבר שירצה אותי בכל לבו ובכל מאודו. גבר שיראה אותי כמו שאני, נפלאה, נהדרת, מיוחדת במיני, חברה לחיים. כל מי שמציע לי פחות מזה - לא ראוי לי. הוא מתלבט? הוא לא בטוח? אולי הוא ירצה אותי יום אחד בעתיד ואולי לא? פחחחח. שיחפש אותי אז. אני, לא אפסיק לחיות בגלל זה".

איך תמיד הדברים האלו קורים דווקא לי?
האמנם?
זה דפוס חוזר בחייך?
שיש לך מערכת יחסים עם גבר שנראית כמו אהבת אמת, ופתאום הגבר עוזב, לא מפני ש"משהו קרה" אלא סתם מפני שנגמר לו?
אם כן, אז בהחלט הייתי אומרת שעוד יותר חשוב לך לחפש לעצמך מורה שילמד אותך לאהוב את עצמך ולהעריך את עצמך, מפני שאם זה דפוס חוזר, אז התשובה ל"למה הדברים האלה קורים לך" היא, שאת מזמינה אל תוך חייך גברים שלא ראויים לאהבתך.

מה שכן, "קורים דווקא לך" - לא הייתי אומרת שזה נכון. נדמה לי שבדף הזה כתבו לך לא מעט נשים, שקרה להן אותו הדבר (-: אז זה לא קורה "דווקא לך". זה קורה ממש להרבה מאיתנו

וואו בשמת את משהו...
הלוואי והייתי מסוגלת להיות נחרצת בדעתי כמוך, זה מושא להערצה.
קשה לי עם הסיטואציה ושוב - לא כי אני נואשת וחושבת שהוא האחרון בעולם אלא כי אני לא יודעת איך לאכול את זה.
אין לי דפוס חוזר כזה עם מערכות יחסים כי אני מחשיבה אותו כמערכת יחסים ראשונה שלי רצינית (9 שנים) והכוונה הייתה למזל נאחס כזה בחיים, אני מבינה שאני לא היחידה שזה קרה לה ובטח גם לא האחרונה אבל זה חדש לי, אף פעם לא הייתי ככה ומזה בדיוק נובע הקושי כי אני לא מצליחה לעשות את הצעד הזה ולהמשיך הלאה.
את צודקת, אני נאחזת בו כי אני אוהבת אותו מאוד וזה לא מספיק. אני מוצאת את עצמי כועסת על עצמי שלא השקעתי, לא גיוונתי והייתי עיוורת למה שהולך לקרות בקשר שלנו ומפחדת שבאמת זה יהפוך לדפוס אצלי ואני יתקע בחיים.
אני לא עסוקה בהאשמות אבל מרגישה שבהחלט היתה לי יד במה שקרה לקשר שלנו ולא פעלתי לשנות כלום - זה די פספוס.
אני מבינה שכל עוד הוא לא רוצה אותי כלום לא ישנה את המצב ובאמת זו אולי טעות לחשוב בצורה שאני מבטאת פה אבל זו אני, תגידי חלשת אופי, תגידי מסכנה, תלותית, ילדותית, טיפשה או לא יודעת מה זו עדיין אני.
רע לי שאני ככה ואני לא מוצאת פתרון!!!!!!!!!!!!
פשוט אני כרגע בתחושת החמצה כל כך גדולה שאני לא רואה איך אני מתקדמת מפה.

עירית_לוי

הי עצובה,

אני מרגישה שזה משתלט עלי למרות שהשבוע חשבתי שאני בדרך "לצאת" מזה כבר..
אני חושבת שאת באמת בדרך לצאת מזה, לשחרר אותו, לשחרר אותך, רק שזה משהו שלפעמים לוקח זמן.
את לא יכולה לתלוש את עצמך בכוח מהאחיזה ביחסים האלה, גם אם החלטת שזה הדבר שנכון לך לעשות.

זה לא יהיה יעיל בעיני להתנגד לעצמך.
עלה לי עכשיו דימוי שממחיש את זה

- תראי מה קורה לגומייה שקשורה בקשר חזק לאנשהו ואת מחליטה לתלוש אותה:
את מותחת אותה - והיא בתגובה "מתנגדת" לך. את לא באמת מצליחה לתלוש אותה ככה, והיא בתגובה אליך מתקשחת (כבר לא גמישה כפי שהיתה) והופכת לנוקשה. נכון?
לא יעזור לך להתנגד לה. את צריכה לאט ובסבלנות לגשת אליה, ולהתיר את הקשר שבו היא קשורה. ובטח לא בכוח או בלחץ.

אי אפשר לשחרר בכוח. רק ברכות. רכות כלפי עצמך.
ואת עכשיו, לתחושתי, מתנגדת לעצמך.

איך עושים את זה לא בכוח?
הנה הצעה:

קודם כל תבדקי אם את באמת רוצה לשחרר, אם את באמת מוכנה ומסכימה. רציונלית.
אני אישית מתחברת לקול ששמעת פה בדף שמציע לך להעלות אותך לראש סדר העדיפויות של עצמך, ולבדוק מה טוב לך.
בלי קשר לאם תחזרו להיות זוג או לא (אולי בסוף את בכלל תגלי ש את לא רוצה אותו? שאת לא מעוניינת במישהו שאת צריכה לרדוף אחריו ולשכנע אותו שכדאי לו להיות איתך? ואולי כן תהיו ביחד. מי יודע).

זו בעיני המשמעות של להתחיל לשחרר אותו: לשים את הפוקוס עלייך ולא עליו. לבחור לשים אותו שם.
לקבל על עצמך החלטה, מהראש, שאת ראשונה בסדרי העדיפויות שלך עצמך.
החלטה עקרונית.
כמדיניות לחיים.
גם אם את עוד לא יודעת איך ליישם אותה.

אחר כך, אחרי שבאמת תבחרי לשחרר אותו, אם אכן כך תבחרי, תוכלי להפנות את המשאבים שלך לשלב הבא וליישם את ה"מדיניות" שלך, את ההחלטה.
המשמעות של היישום הוא לשחרר אותו גם מהבחינה הרגשית: לשחרר אותך מהאחיזה שלך בו.

אבל לאט לאט.
תתחילי מלתת מקום, רשות ולגיטימציה למקום בו את נמצאת עכשיו.
בלי להאשים את עצמך. כי ההתנגדות והאשמה האלה מכניסות אותך ללופ שחופר לשווא בסיבות.

כואב לך עכשיו. העזיבה שלו גורמת לך לחוש דחויה, לא רצויה ולא אהובה.
זו חוויה שלא נעימה לאף אדם, אבל עבורך - אני מרשה לעצמי לשער מתוך כל מה שכתבת כאן - עבורך זו חוויה שהיא ממש בלתי נסבלת, כי היא נוגעת בדפוסים פנימיים יותר.
למה זו ההשערה? כי את מוכנה לעשות הרבה מאוד (למשל - לשים את הפוקוס עליו ואותך בסוף סדר העדיפויות, לחכות, להבין אותו, להכיר לו מישהי), לשלם מחירים שלכל האחרות שכותברות לך כאן נראים גבוהים ותמוהים - כדי להימלט מאותה חוויה.

כואב לך.
מותר שיכאב.
ומותר לך לנסות להימלט מהכאב הזה.
מותר.
לדעתי – תתחילי משם.

שבת שלום

.

הי עצובה,
רק חזרתי להגיד לך, קודם כל

.
האמת היא שבחרתי, בחירה מכוונת, לכתוב לך בניסוח קצר ונחרץ, מפני שהרגשתי שאת הכנסת את עצמך למין מילכוד. שאת מסתובבת בסיבובים.
אבל אחרי שעירית כתבה, אז גם אני מעזה לכתוב לך משהו נוסף, שרציתי לכתוב כבר קודם אבל הרגשתי שעדיף לכתוב קצר ומזעזע ולא לבלבל במוח.
מה שרציתי לכתוב, שחורג מרק לענות על השאלות שלך:
התשובה ה"אמיתית" להתנהגות שלו, זאת שאומרת לך שהוא לא מספיק אוהב אותך, מאוד מעליבה. ועוד יותר מעליבה, כשזה הגבר שחשבת לבלות איתו את שארית חייך. מילא, אילו הוא היה מישהו שאת התלבטת לגביו והרגשת שהוא לא ממש מתאים. אבל לא. זה לא המקרה.

את רגשי העלבון, הדחייה והצער - חשוב לעבד. לעכל. להרגיש ולצאת בצד השני.
זה לא תהליך אינסטנט כזה.

אבל עדיף לרכז את האנרגיות שלך בתהליך האבל והמעבר דרכו, מאשר בהתעסקות איתו ועם מה שהוא רוצה/חושב/מה מניע אותו וכו' וכו'.
במקום לשאול שאלות כמו "למה הוא עשה את זה", "איך אפשר להבין אותו",
תנסי להכיר פשוט ברגשות שלך. "אני עכשיו מאוד עצובה כי אני מרגישה נטושה ודחויה. אני מתגעגעת לאהבה שהיתה לי, אני מתגעגעת לזוגיות".

וזה לתקווה.

עצובה,

אני הייתי אומרת לעצמי (כמובן שקל לי כי אני מהצד):
האחריות לפרידה היא לא שלי
הפרידה התרחשה וזו המציאות
הכל לטובה (טוב שזה קרה לפני שיש ילדים)
אני בטוח אמצא את בן הזוג שמתאים לי וראוי לי
ועכשיו אני הולכת ללמוד המון על עצמי מהפרידה
איפה אני הייתי במערכת היחסים?
מה הפרידה מעוררת בי?
מה חשוב לי?
מה אני רוצה?
מה אני מבקשת מקשר ובעצם מה אני צריכה ויכולה למצוא בעצמי? (אמרת שאת לא רוצה להישאר לבד. את לא לבד. יש לך אותך!!!)

אני רואה פה עוד שיעור מעולה שאפשר לעבור (עם סייג: אני לא חושבת שהיית יכולה/צריכה למנוע את הפרידה)
(ועוד סייג: אולי זה לא הזמן הנכון להגיד לך את הדברים כי עדיין לא התחזקת) -

מערכת יחסים היא לא משהו סטטי. אנו נוטים לקחת אותה כמובן מאליו כמו שאנו נוטים לקחת את עצמנו כמובן מאליו.
רק שמעצמנו לא ניפרד....
_אני מוצאת את עצמי כועסת על עצמי שלא השקעתי, לא גיוונתי והייתי עיוורת למה שהולך לקרות בקשר שלנו ומפחדת שבאמת זה יהפוך לדפוס אצלי ואני יתקע בחיים.
אני לא עסוקה בהאשמות אבל מרגישה שבהחלט היתה לי יד במה שקרה לקשר שלנו ולא פעלתי לשנות כלום - זה די פספוס._

בזכות התובנה הזו לו תתקעי בחיים! זו תובנה שנשים לא מבינות כל החיים!
ובנוסף,
אני לא מאמינה בפיספוסים. מישהו חכם(מהאתר) פעם אמר לי שגם את האכזבות שלנו זימנו לעצמנו
אולי גם את חשת בשיגרתיות הזו?

מה שבטוח שמה שיהיה חייב להיות יותר טוב
ואת צומחת ועולה

עוד שבוע מתחיל...
וואוו, קשה לי להגיד שזה נעשה יותר קל אבל בהחלט זה הולך ונעשה יותר נסבל.
השבוע נהיה שלושה חודשים בנפרד.
נראה לי שזה מספיק זמן כדי להבין שזה כנראה סופי...
לא שזה עוזר לי להתמודד עם זה בצורה יותר קלה אבל ההתלבטות הולכת ודועכת ואיתה גם הרצון לרצות מה שהוא רוצה.
אפילו ראיתי אותו בכביש, נוסע מולי, צפצתי, עשיתי שלום והמשכתי לנסוע, זה גרם לחשוב עליו לדקה או שתיים אבל לפחות לא בכיתי כמו בפעמים הקודמות ולא התחלתי להתעסק בלאן הוא הולך או מאיפה בא ולמה לא עצר או לא יודעת מה.
אחרי איזה רבע שעה פתאום הגיעה הודעת SMS ממנו שהוא מצטער שלא עצר להגיד שלום כי מיהר.
איזה כיף להיות זו שמקבלת את ההודעה ולא זו ששולחת אותה (זו פעם ראשונה שזה קורה מאז שנפרדנו).
האמת חשבתי שזה יגרום לי לפענח את המחשבות שלו - למה שלח הודעה, מה זה אומר או מה זה מראה וכו'...
אבל זה ממש לא משנה לי.

מצפה לשבוע רגוע ולא עצוב

(-: (#)

עדכון....
פגשתי את אמא שלו אתמול אחרי כחודשיים שלא התראנו.
היא סיפרה שהיא לא יודעת מה עובר עליו... הוא כל הזמן עצוב ולא מתנהג כרגיל.
היא אמרה שלדעתה זה עוד לא נגמר והוא עוד ירדוף אחרי!!!

אוף!!! זה כל כך לא מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו, זה עדיין משאיר אצלי בלב את הסיכוי הקטנטן שבסוף נחזור.

את בסרט. זה ייגמר כשיגיעו הכתוביות בסוף ואז (כמו כל הכותבות בדף שהן לא את) תדעי אם להמליץ לחברות שלך אם לראות אותו או לוותר (את הסרט).

את בסרט
אולי טיפול בכל זאת.

תודה!?!?!?!
זה לא ממש מעודד

היא אמרה שלדעתה זה עוד לא נגמר והוא עוד ירדוף אחרי!!!
זה מכעיס, כי נראה שזו עוד מניפולציה מאותו בית יוצר.
נכון, מתוך צער, חרדה, כאב (אולי גם לה קשה להיפרד ממך), ייתכן שגם לא במודע -- אבל עדיין מניפולציה. הסירוב לשחרר אותך לדרכך, שאינו מלווה בשום הגבלה דומה על הצד השני.

סליחה.
זה מכעיס, כי נראה שזו עוד מניפולציה מאותו בית יוצר.
אני מסכימה. היא בטח לא מתכוונת ורק רוצה לעודד אותך וחושבת שזה יעודד אותך לחשוב שהוא יחזור אלייך או שהוא אוהב אותך. זו טעות. היא לא צד בעניין ואין לה מקום לעשות ספקולציות על דברים שבנפשך ונפשו.
הוא רוצה להיות במקום אחר. אם היה רוצה להיות אתך כבר היה אתך. וכל תהייה על מה הוא חושב או מה הוא מרגיש ואיך אפשר לעזור לו היא דרכך שלך לא להתמודד עם מה שקורה ולמשוך את הסבל, להיות קדושה מעונה.
שוב, יכול להיות שתחזרו, יכול להיות שהוא יפול לזרועותיך מתנצל ומפצה, אבל כרגע אתם בנפרד. תחפפי את הראש ותשטפי אותו ממך. החיים מחכים לך.

הוא כל הזמן עצוב
חשוב שלא תתני פתח לאנרגיה של העצב הזה להכנס אלייך.
לא להיות זמינה לשום ערוץ שמעביר אנרגיה של עצב ממנו אלייך.
חשוב שתהיי עם מה ש את מרגישה.
באהבה

תודה לכן.... באמת!!!!!
פשוט אני בכזה בלבול וזה פשוט לא עוזב....
אתמול בלילה פתאום קיבלתי אס אמ אס, תנחשו ממי???
כן, הוא שלח לי שהוא חשב עלי, התכתבנו כמה הודעות ואני הייתי די קרה ולעניין ובסוף הוא שאל אם בא לי לבוא להפגש איתו לדבר.
אני חייבת להגיד שזו הפעם הראשונה מאז עזבתי את הבית בה הוא יוזם איזה קשר וזה בהחלט היה מפתיע.
הייתי מתה ללכת אבל החלטתי להראות לו שזה לא עובד ככה שהוא מתקשר ואני רצה ולכן לא הלכתי באמת.
הוא אמר שאני יבוא מחר (כלומר היום) ואני לא התחייבתי ואמרתי שאם זה יהיה רלוונטי מצידו גם היום אז שיודיע לי ואני אבדוק אם מתאים לי.
מה אני יעשה?!?
קודם כל אני לא בטוחה שהיום באמת הוא שוב ייצור קשר, אבל במידה וכן זה שווה ללכת לראות מה יש לו להגיד או לתת לו להתבשל בזה קצת?
אוי כמה שזה מעייף,
מקווה שלא עייפתי גם אתכן

בהצלחה מתוקה- תקשיבי לעצמך,
קוראת, מזדהה, עוברת דברים דומים, כולנו באותה סירה, מאחלת לך שהוא סגור על עצמו לא חשוב לאיזה כיוון, שלא ימשוך אותך וישחק ברגשות שלך.

סליחה, למה שאת תסעי אליו? יסקלו אותי הפמיניסטיות אבל חליק, אם הוא רוצה לראות אותך שיתאמץ. ועדיף שזה יעלה לו כסף במקום עם אוכל טוב, לא בירה שתביאי על הדרך וגלידה כי בדיוק נגמר לו מה לאכול בבית.

הוא לא עושה לך חיים קלים, לא עוזב... וגם לא באמת חוזר.
מסכימה עם נגה,
הוא רוצה לראות אותך - שיבוא אלייך!
או להיפגש במקום נייטרלי, אבל שישקיע!!!
איך שאת מתמודדת כרגע נראה לי מצויין, וכל הכבוד.

תראי, אני יכולה מאוד להתחבר להתרגשות מסויימת מזה שהוא פתאום יוזם, ורוצה קשר,
אבל!
להגיד "חשבתי עלייך" זה לא חיזור, זה משחק (ברגשות שלך). מעניין לשאול, מה חשבת??
להתקשר ולהגיד "תבואי ונדבר" זה לא להגיד - אני רוצה מאוד לפגוש אותך, מתי אפשר להזמין אותך? מתי אני יכול לבוא?, זה להגיד, אני לא מוכן לשחרר אותך.
וזה גם מאוד תלוי בטון ובמה שאת שומעת בין השורות
אם את שומעת שהוא רוצה לדבר ולדבר ולדבר על מה שלא מעניין אותך סה"כ (או לא אמור לעניין אותך...), הוא רוצה להכניס אותך לתסבוכות שלו, הוא רוצה להמשיך לשחק במשחק הזה - אז לא להיפגש בכל מקרה.
אם את שומעת בקול שלו, במילים, שהוא כבר חזר אלייך בליבו, ומחפש את הדרך בחזרה, והשיחה היא בשביל לבנות את זה עכשיו, אז אפשר לחשוב על מפגש, אבל שוב, כן, את צריכה לתת לו להזיע.

אני כותבת מתוך הראיה שלי, די נחרצת, תקחי מזה את מה שמתאים לך
ובהצלחה!!

הי, שוב
טוב, עבר קצת זמן... באמת הוא התקשר יום אחרי שוב והזמין אותי ונפגשנו בסופו של דבר.
העדפתי ללכת אליו ולא שהוא יבוא אלי (אני עכשיו גרה אצל ההורים) או להפגש בחוץ (חשבתי שאני אבכה או שלא יהיה לי נעים).
הוא התכונן לקראתי, סידר את הבית, קנה מלא סוגי שתיה, השכיר סרט לדיוידי.
את האמת היה נחמד וקצת מוזר.
הוא ממש התרגש שהגעתי אליו הביתה, הוא עדיין לא הוריד את התמונות של שנינו מהקיר ומאוד הופתעתי מכך, הוא שם לב לזה ואמר שקשה לו להוריד אותן.
בקיצור, דיברנו ובעיקר נהננו זה מחברתה של זו, בסופו של דבר השיחה התלגלה לנושא שלו כל כך חיכיתי.
אין חדש!
הוא אומר עדיין כמה הוא מבולבל, כמה הוא יודע שפגע בי, הוא אמר שיש לו 3 ברירות:

להתחתן - הוא אומר שכרגע כל עוד הוא לא יודע שזה מה שהיה רוצה ב100% לא יכול לעשות צעד בעניין
לנסות לחזור ולראות מה קורה - הוא אמר שזה לא פייר כלפי כי מפחד ששוב ירגיש שגרה ושוב נעבור את הכל התהליך הזה וגם הוא כרגע

לא יכול לתת את המקסימום ולהשקיע בזוגיות כרגע

להיפרד

אמרתי שזה שטויות, הרי מרוב בלבול וחוסר החלטה בחרת באופציה השלישית וזה מה שקורה עכשיו.
הוא אומר שהיה צריך לקחת צעד אחורה, לקבל פרופורציות על החיים ולראות איך הוא לבד, הרי אף פעם לא היה לבד.
מבחינתו אנחנו כרגע לא ביחד אבל הוא לא בטוח שזה סופי אלא היה חייב את הלבד הזה להתארגן, לחשוב, ולראות מה הוא מרגיש שהוא לבד.
זה כל כך אישר לי את מה שהבנתי ממנו לאורך התקופה.
הוא אמר לי שהוא לא יכול לבקש ממני לחכות לו,ואני אמרתי לו שאני לא יכולה לחכות ולא להיות לבד.
הוא נלחץ והתחיל לשאול אותי אם יש לי מישהו.
סיפרתי לו שהכרתי מישהו אבל אני לא בטוחה אם יצא מזה משהו. את האמת הרגשתי שאני לא פנויה לזה או עושה משהו לא בסדר.
ראיתי איך זה גורם לו צער לדעת שאיבד אותי, זה קצת כאב לי, הוא אמר לי שהוא מדחיק את העיסוק בזה כי קשה לו לחשוב על זה, ככל שיותר מתעמק בזה כך יותר מבולבל וקשה לו.
מאז עברו כמה ימים, הוא שולח לי מידי פעם הודעות לפלאפון ואפילו הוא התקשר לשאול אם אני רוצה ללכת להופעה שיש לו זוג כרטיסים חינם והוא לא יכול להגיע (שאני אנצל אותם אבל לא איתו), לא הלכתי.

הלכתי לשיחה עם מישהי מקצועית שהמליצה לי להחליט מה אני רוצה ולזרום עם זה, אמרתי שאני רוצה לחזור אליו אבל זה לא בשליטתי.
היא אמרה שאני צריכה להחליט מה שאני רוצה, להיות מודעת לזה שאולי זה לא יצליח אבל לנסות ולכוון לשם כי זה כן בשליטתי.
אני רוצה לדעת ולהרגיש שעשיתי הכל בנסיון להציל את הקשר שלנו, גם אם זה לא יצליח אני פשוט חייבת להרגיש שאני עשיתי הכל.
אני כרגע לא יכולה לתת את עצמי למישהו אחר כי אני מרגישה שזה לא בסדר.
את האמת אני גם די נהנית כרגע לבד.

זה הכל עיניין של כימיקלים.
הדבר היחידי שגורם לשני אנשים לסבול אחד את השני לתקופה ארוכה ובאינטנסיביות זה כימיקלים של אהבה במוח. כנראה שמשהוא בכימיקלים השתבש אצלו, לפעמים הכימיקלים של האהבה נגמרים ואז פתאום יש תופעות לוואי של גמילה מכל הכימיקלים שהיו. ממש כמו נרקומן. אגב, אותם חומרים ואזורים במוח מופעלים גם על ידי סמים ממכרים וגם על ידי הכימיקלים של האהבה.
אני מציע לא לייחס לזה רצינות, לא לייחס לזה משמעות מיסטית או משמעות רבה. הבחור מבולבל, הוא לא בנויי לקשר בריא ויציב. תמשיכי הלאה, אין פה מה לסגור, הוא לא מתאים לך יותר. ייעבור לו, תימצאי מישהוא אחר או תישארי לבד. אבל הוא לדעתי כבר לא רלוונטי יותר.
אהבה זה בסך הכל מנגנון לגרום לאנשים לעשות ילדים ולגדל אותם אחר כך, אין בזה משהוא עמוק או משמעותי. ברור שזה עושה היי, בדיוק כמו שלקחת סמים עושה. אבל כמו שאפשר לחיות בלי סמים, אפשר גם לחיות בלי אהבה.

זה מאוד מצער אותי לשמוע את מה שאתה אומר...
יכול להיות שאת הצודק והוא באמת לא רלוונטי יותר אבל אני ממש לא רואה את עצמי ממשיכה את חיי ללא אהבה

אני לא אומר שאת חייבת להמשיך לחיות בלי אהבה, אבל אל תזנחי גם את ההגיון. ההגיון צריך להוות ביקורת לאהבה. הרי אנשים יכולים לעשות דברים מטורפים ומזיקים בגלל האהבה. זה בגלל שהם מקבלים החלטות על סמך רגש בלבד.
גם אהבה וגם הגיון. באמצעות הגיון ניתן גם להשפיע על רגשות. ואני מאמין שאת רוצה שיהיה לך טוב. מה זה טוב בשבילך, את זה את צריכה להבין לבד. אבל את מתארת מצב שבו את סובלת מהתנהגות של אדם אחר, ואין לך כל שליטה על ההתנהגות הזו והוא גם לא מראה סימנים שהוא הולך לשנות את ההתנהגות שלו בזמן הקרוב.
את צריכה להחליט מה טוב בשבילך. האם את מוכנה לסבול אותו ואיתו עד שהוא יפסיק להיות מבולבל? האם הוא בכלל ירצה לחזור אלייך בסוף? הריי הוא ייזם את הפרידה.
אני לא רוצה יותר מדי לאמר לך מה לעשות. אבל לדעתי אוליי כדאי להסתכל על זוגות אחרים שכן נשארו ביחד מעבר ל 9 שנים, ולראות שאוליי כזה דבר אף פעם לא קרה להם. ואז אוליי להבין שמשהוא בכימיקלים של האהבה השתבש, או משהוא באופי שלו לא מתאים.
אני חושב שבמצב כזה כדאי להקשיב להגיון ולקבל החלטות לפי ההגיון ולא לפי הרגש.
אבל יכול להיות שאני סתם מדבר שטויות, תחשבי בעצמך מה לעשות.

את האמת אני גם די נהנית כרגע לבד.
כי זה מאוד כיף לבד. תבלי!

מחשבות...
אולי כבר נמאסתי,
אולי באמת הוא לא רוצה לחיות איתי,
אולי הוא מפחד לחזור כי בשבילו זה אומר חתונה,
אולי הוא מפחד לשחרר אותי סופית כי זה אומר שמישהו אחר יקבל אותי במקום,
אולי כל זה משחק כי הוא כבר אחרי ולא נעים לו להגיד,
אולי יש לו בכלל מישהי חדשה,
אולי זה בכלל הכל בראש לי
ואולי זה בכלל חלום ובסוף אני יתעורר
ואולי ואולי ואולי ואולי....
יש לי סלט בראש!!!!!!!!!!!!!

כן, אנחנו קצת בקשר בזמן האחרון, מידי פעם הודעות וגם שיחות בטלפון, נפגשתי איתו גם שוב מאז...
אין חדש (לפחות לא מה שאני מחפשת לשמוע...)
הקשר הוא לא ממש קשר, יש ימים שהוא מתקשר או שולח הודעות לספר קצת מה קורה איתו וגם מתעניין אצלי ויש ימים בהם אני שולחת הודעה ומקבלת תגובות קצת יבשות וקרות.
זה קשה! אני לא מבינה איך אני נופלת לפח הזה שוב!!! למה אני עושה לעצמי את זה?!?!?
אבל זה חזק ממני.

אמרתי לו שאני רוצה להרגיש שעשיתי הכל לפני שאני "פורשת " ומרימה ידיים.
שאלתי אותו מה עוד אני יכולה לעשות? שיתן לי עצה בתור חבר קרוב.
הרי יש בינינו התאמה טובה, היתה לנו אהבה גדולה (לדבריו - 8 שנים!!!), יש לנו הרבה במשותף וגם מה להשלים אחד לשניה, יש לנו סקס מהסרטים, עברנו המון חוויות יחד, שנינו מעידים על הקושי בלהיות בנפרד.
הצעתי ללכת לטיפול יחד....
אני מחכה,
הוא אמר שצריך לחשוב על זה...

אין לי סבלנות!!

איפה לעזאזל הוא החביא את החבר שלי???

))(())((

האסמס הזה זה מכה, כל שימוש בו שהוא נרחב יותר מלקבוע שעת פגישה נתון לפרשנות רחבה ובלתי מספק בעליל.
יש לי הארה קטנה - בעצם את מעולם לא עברת את התהליך המעצבן הזה שאת עוברת עכשיו ולכן קשה לך לקבל את מה שרובנו אמרנו. כנראה צריך לעבור את זה כדי להבין מה לא כדאי לחוות... אז יאללה תחווי את זה. (סביר להניח ש)לא תמותי מזה, אבל תלמדי הרבה על עצמך ועל מה שאת רוצה או לא רוצה מבן הזוג האמיתי שלך.
ותהני גם מהסבל.
פעם עברתי פרידה קשה ומסמרטטת והבוסית שלי אמרה לי שאני נראית הכי יפה שנראיתי מעולם, כאילו היגון נותן משמעות לעור הפנים.

עדיין מחכה...
היום כבר זה היום הרביעי ויש דממת אלחוט!!!!!!!!!!!
נמאס לי כבר כל כמה דקות לבדוק את הפלאפון - אולי הגיעה הודעה או פספסתי שיחה
(כאילו שאם זה היה קורה לא הייתי שומעת את הצלצול)

אני כל כך מחכה לשיחה הזו ובו זמנית כל כך מפחדת ממנה...

אולי במקום לחכות תצאי לחופש בלי הפלאפון? שבוע ויפאסאנה או סופ"ש במפנק...

עצובה יקרה
בניגוד לכל מה שכתבו לך וכתבו לך דברים מאוד יפים אני חושבת עליך בצורה קצת שונה.
אני רואה אותך כמו הגיבורה של איזה סרט יפני/סיני (כאלה שבהם יש גיבורים מסורים) כמו אחת שמוסרת את נפשה למען האהבה. יש בזה כל כך הרבה יופי וגם כאב. בסרט שלי את הגיבורה שמחכה לאהובה, גם אם אהובה מבולבל, רחוק,קר,לא יודע מה הוא רוצה. תמיד תמיד הגיבורה שלי זוכרת שהיא אוהבת,זוכרת ש 9 שנים של חברות הן לא עניין שפתאום זורקים מהחלון רק כי הצד השני מבולבל ולא מחליט. בסוף הסרט שלא ממש משנה אם הזוג מסיים יחד או לחוד, מעריצים את הדמות הזו שהלכה עם התחושה האחת הזו של מסירות. כמה נדיר בימינו להתמסר, לאהוב עד מוות.(חס וחלילה אל תחשבי על זה) גם אם לא מתים היום מאהבה זה מרגיש לי קצת ככה שאת מסורה כל כך אוהבת כל כך וזה נוגע ללב.
מציעה כמו שהציעו להמשיך לאהוב וגם להמשיך הלאה....

בת גישרית - ריגשת אותי במה שכתבת!!!!
אני לא חשבתי על זה ככה, אבל אני חייבת להגיד שככל שאני כן חושבת על זה בצורה כזו וקוראת שוב את מה שכתבת אני מפחדת שאני לא באמת באיזה "סרט", אני מקווה שאני לא חיה את התסריט שאני מכתיבה ולאו דווקא את המציאות.
אני באמת מנסה להסתכל על הסיטואציה מהצד ולבחון אותה מזויות שונות אבל הכל כרגע די מבולבל ואני לא מצליחה לעשות סדר בבלאגן.
האי ודאות הורגת.
איך אפשר בו זמנית גם לאהוב וגם להמשיך הלאה??
זה הדבר הכי קשה שניסיתי לעשות עד היום.

- זה תמיד התגובה שלי אחרי שאני קוראת פה כי מה יש להגיד? זה לא בידיים שלך. כל שנשאר לך זה להמשיך להיות טובה, לקבל באהבה כל מה שקורה לך בחיים, את יכולה להיות שמחה - אם תתעמקי בזה, כי את עושה את מה שאת יכולה ,את לא יכולה לעשות יותר. אולי הפחד שלך מהדחיה שלו גורם לך להיות יותר אוהבת ומשתוקקת ומה שבת גישרית כתבה לך זה מקסים אבל לא סתם הרוב מגיבים בסקפטיות לגבי סוף טוב איתו ועם זה שהוא מושך אותך ככה.
איך אפשר בו זמנית גם לאהוב וגם להמשיך הלאה?? אפשר... תכווני את האהבה שלך אליו - שאת רוצה שיהיה לו טוב, גם אם זה בלעדייך. בלי לכעוס, לקבל, להפסיק לצפות. לשחרר,למען עצמך, למען כולם... תהיי חזקה.

וואי יערה,
אני חייבת להגיד לך תודה!!!!
את פה איתי מההתחלה וממש לא מתייאשת, זה עושה לי כיף!
באמת!