פעוטה מפחדת מילדים

אנונימי

{חול לבן* (2018-09-05T11:00:16):
^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש במצוקה!
בת שנתיים, חכמה ופעלתנית, דעתנית אך עדיין לא מדברת.
פוחדת מילדים, ממש מתכווצת, נצמדת אליי ונכנסת להיסטריה.
היתה במנשא מיום היוולדה, ישנה איתנו במיטה, הנקה מלאה (כרגע רק בהרדמות), צמודה אליי כל הזמן.
חזרנו לארץ אחרי כמה שנים בחו"ל בלי הרבה חברים והמשפחה מבוגרת יותר.
נרשמתי לגן עם אמא ולחוג ספורט כדי שתחשף לילדים קבועים ולדמויות נוספות אבל היא לא נפתחת ונכנסת ללחצים.
אני לוקחת אותה לגינת שעשועים כמה פעמים בשבוע וזה אותו הסיפור.
מה עושים?!
אני מנסה להיות הכי קשובה,מתווכת בכל מצב, מנסה לשדר לה רוגע וכיף אבל ללא הצלחה.
בא לי לבכות...

_נרשמתי לגן עם אמא ולחוג ספורט כדי שתחשף לילדים קבועים ולדמויות נוספות אבל היא לא נפתחת ונכנסת ללחצים.
אני לוקחת אותה לגינת שעשועים כמה פעמים בשבוע וזה אותו הסיפור._
לא נלחצים.
זו תינוקת בת שנתיים, עברה עכשיו דירה, אם הבנתי נכון מארץ לארץ, לא מכירה, לא רגילה, וזה גם גיל שבו בכלל לא נפתחים באופן נורמלי לזרים בשום גיל.
אל תצפי שהיא תיפתח.
אל תצפי ליצור קשר עם אף אחד.
קחי אותה רק בשביל לבלות שם. להכיר את המקום. להיות עם אמא במתקני השעשועים. וזהו. זה מספיק.
אל תקרבי אותה לילדים, תני לה יד ואל תיצרי קשר. מקסימום תחייכי לאחרים. במקומות שהיא נבהלת, תרימי מייד על הידיים שתרגיש בטוחה. או בכלל תיכנסי איתה במנשא ותורידי אותה רק כשהיא מגלה סימנים שרוצה להתנדנד או להתגלש או משהו. תני לה לשהות שם ולהכיר את המקום ולהרגיש בטוחה מעמדת ה"צופה" מהצד.
עד שלא תרגיש בטוחה ומוגנת ולא לחוצה, לא תוכל להיפתח.
ותני לה את הזמן. זו תינוקת ממש קטנה והיא מרגישה את הלחץ שלך שדוחף אותה וזה ממש קשה לה.

בא לי לבכות...
זה בסדר

היא בסדר גמור. יש לא מעט ילדים כאלה. וזה באמת גיל כזה.
הבכור שלי היה בדיוק בדיוק אותו הדבר.
פעם היינו בגן משחקים, הוא היה כמעט בן שלוש, ובעלי ליווה אותו למתקנים. אחרי כמה זמן הבעל חזר אלי ודיווח: לא משנה כמה המתקן גבוה, תלול, מפחיד, מאתגר - משנה כמה ילדים יש עליו. זה הפקטור היחיד שמשפיע על ההתנהגות.

עד שלא תרגיש בטוחה ומוגנת ולא לחוצה, היא לא תוכל להיפתח.
ואני מוסיפה: כשהיא תיפתח, את לא תוכלי לעצור אותה מלדבר עם כל העולם

רק שאי אפשר לדעת מתי זה יקרה.
וזה גם בכלל לא חשוב.
היא בסדר גמור כמו שהיא עכשיו.

מצטרפת למה שענו בשמת ותמרוש, וגם - איך היא בסיטואציות שיש רק עוד ילד אחד או שניים?
כי יכול להיות שזה יותר יתאים לה עכשיו, ילד אחד שנמצא בסביבה והיא יכולה להתקרב אליו בקצב שלה, ולא חבורה של ילדים שמהווים התמודדות מורכבת יותר.
אולי ללכת לגינה בשעות שפחות עמוס ויש מספר קטן של ילדים? או בבוקר אם זה זמן שיש ילדים קטנים יותר/תינוקות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על החיזוקים.
אני מבינה היא קטנטונת וצריכה זמן.
אני נושמת עמוק ובאמונה שלמה עוברת את התקופה הזאת באופן רגוע.
מקבלת את המצב ומנסה להתחזק ולחזק אותה.
שוב תודה לכולכן.

כדאי לשנות את שם הדף, משום שלא מעיד על תוכנו.
אני סברתי שמדובר על פחד של אישה או גבר מילדים.
שם הדף צריך להיות פעוטה מפחדת מילדים

הצעה: כשתרגישי שמגיע הזמן לנסות שוב להתחבר עם ילדים, תנסי קודם עם ילד אחד ולא קבוצה, עדיף מישהו שגדול ממנה קצת (נגיד גיל 5-8), עדיף ילד עדין או ילדה עדינה.
זה מאוד מאתגר להתחבר לקבוצה של ילדים שלא מתחשבים בך, במיוחד כשאת בעצמך עוד כל כך קטנה. עדיף להתחיל בהדרגה, עם מישהו נוח ונעים.

ממש כל מה שכתבו מעלי.
אפשר להזמין לבית באופן מתמשך (פעם בשבוע)ילדים גדולים יחסית, אולי ילדים של שכנים (10?) שיהיו איתכם ואולי יעזרו במטלות בבית, אולי תמורת תשלום נמוך, כך שתהיה נוכחות של מישהו צעיר שהוא לא מבוגר, לא בתחרות על משאבים של הגנה או תשומת לב, ולא מחייב תקשורת הדוקה איתה, אבל יוצר הזדמנויות למשחק מזדמן.
המטרה היא להרחיב בהדרגה את מעגל ההיכרויות בסביבתה הטבעית.

המלצות מצוינות, שבטח יעזרו לה להרגיש בטוחה ולהתרגל לילדים בקצב שלה. ובנוסף לכל מה שאמרו מעלי - אם היא בכלל לא מדברת עדין, הייתי ממליצה לפנות לקלינאית תקשורת.

עוד טיפ שעזר מאוד לבן שלי:
כשהיא תתחיל כן לרצות אינטראקציה עם ילדים אבל לא תדע איך - לקחת בתיק כדור.
משחק מסירות בכדור זה פשוט, ישיר, וכיף.
אני זוכרת איך יום אחד הוא ישב על המגלשה וזרק משם את הכדור, וילדה אחרת רצה אחריו והביאה לו את הכדור פעם אחר פעם. המון אינטראקציה, בלי מילה אחת. זה היה כיף לשניהם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב תודה לכולכן!
מתחברת לשם הדף החדש.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

הפעוט שלי בגיל דומה פחד מאד מילדים זרים,
כשהיינו מגיעים לגינת משחקים והוא ראה שיש שם ילדים, הוא מיד אמר "רוצה ללכת"
לעומת זאת עם בנות דודות שגדולות ממנו (בת 6 ו-12) שיחק נהדר ונהנה מאד, כמובן שהכיר אותן מגיל אפס, אבל לא נפגשים כל כך הרבה,
וגם עם בת של חברה שלי בגילו, שגם לא היו נפגשים הרבה, היה משחק יפה (אחרי בערך שעה שלקח לו "להתחמם" ולהרגיש בנוח)
הוא גם היה בוכה בהיסטריה כשהיה שומע ילדים בוכים או צווחים (גם צווחות שמחה), לדעתי פשוט מרגישות שמיעתית.
עכשיו הוא בן 3.5, בגן, והמצב השתפר מאד מאד מאד.
פתאום בגינת משחקים כשיש ילד שהוא לא מכיר, הוא לא בורח אלא משחק לידו ולפעמים אפילו נוצרת אינטרקציה, ומשחק חצי-משותף (דומה למה ש תמרוש רוש תיארה)
ובגן הוא משחק עם חברים שהוא מכיר ממש בצורה טובה, עם הרבה תיווך מהצוות בהתחלה, הוא עשה ממש דרך ארוכה ויפה
וגם הומאופתיה עזרה מאד!
בקיצור, יש תקווה, הייתי שם , אז אני רוצה לעודד שבאמת אפשר להתגבר על הפחדים, וראיתי שינוי ענק מגיל שנתיים ועד עכשיו (עם קפיצה גדולה אחרי ההומאופתיה)
עדיין הוא ילד רגיש ביותר ויחסית הססן, וזה בסדר גמור.

מצטרפת להמלצות להפגיש את הילדונת עם ילדים גדולים יותר, נחמדים ועדינים, באופן קבוע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניחוח אדמה אחרי הגשם, תודה לך על החיזוק והתקווה : )
האם נעזרת בהומאופטיה שנרקחה באופן אישי? או ברסקיו?..

ניחוח אדמה אחרי הגשם

הלכנו להומאופתית קלאסית שהתאימה לו רמדי אישית שמתאימה לכל המכלול שלו,
האמת שלא פניתי אליה בגלל הבעיות החברתיות אלא דווקא בגלל פחדים ועניינים אחרים (וזה אכן עזר גם לזה)
בהצלחה !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניחוח אדמה אחרי הגשם, תודה רבה לך!

שלום כולן,
את הדף אני פתחתי לפני חודשיים בערך ורוצה לעדכן...
אני מרגישה שיפור בפתיחות של בתי עם המבוגרים שבסביבה, לדוגמא לא נכנסת לפניקה עם סבא שלה, אתמול אפילו קבלה ממנו נשיקה.
אבל עם ילדים היא עדיין נלחצת ומתכווצת.
כמו שכתבתי התחלנו גן עם אמא, קבוצה של בערך 10 ילדים שקופצים ומשחקים והיא יושבת עלי ולא זזה ממני צעד קטן.
היום הגנן המליץ שכדאי לבדוק אם זה משהו רגשי שמונע ממנה הפרדות ממני או משהו של ויסות חושי.
יש לציין שהיא קרובה אלי בלבד מאז נולדה (אין לי עזרה), מנשא, שינת לילה ובכלל אני הדמות שהיא זקוקה לנוכחות שלה. תמיד.
אני קצת חוששת, קצת מבולבלת... אשמח לחוכמתכן.

חול לבן,
האם תוכלי לשתף בעוד פרטים?

לדוגמא:
היא שמחה ללכת לשם? היא שמחה ללכת משם? האם היא מתעניינת במה שקורה מסביבה בגן? האם היא מנסה להתחבא ממה שקורה שם בחיקך?
אם את איתה בכל מקרה, האם את מעדיפה להיות שם או במקום אחר?

בכל מקרה אם יש לך אפשרות כרגע לא להשאיר אותה שם וללכת זה נראה לי ממש מתבקש.

יולי קו, ראשית תודה על שהגבת.

לגבי פרטים נוספים, כן היא בהחלט שמחה ללכת לשם ומאוד מחבבת את הגנן, אנחנו נשארות עד סוף הפעילות שאני זאת היוזמת ללכת, היא מתעניינת בסביבה ברמת הסקרנות אבל בחשש גדול, לדוגמא אם ילד/ה מתקרבים למרחב שלה או במקרה נוגעים בה היא מתכווצת ונבהלת מאוד בחיקי.

גן עם אמא זה בעצם גן שמגיעים ועוזבים עם המלווה אז כן אני נמצאת איתה בכל מקרה, האווירה טובה בסה"כ כמובן עם הרבה רעש ותיזוזים של פעוטות אבל אני מעוניינת במפגשים (פעמיים/שלוש בשבוע) כי זה בעצם החשיפה היחידה שלנו לילדים קבועים...

את מדברת על תינוקת בת שנתיים וחודשיים. מה מפריע לך בעצם לאפשר לה אך ורק את מידת החשיפה שהיא מעוניינת בה? היא לא בחרה להיות שם, וזה בכלל לא גיל שבו תינוקות אמורים להתעניין בילדים בני גילם, לא אמורים לשחק איתם, לא אמורים להיות באינטראקציה. היא תינוקת. קטנה. לא ילדה.
גני ילדים מיועדים לגילאי חמש ומעלה.
זה ששולחים תינוקות למוסדות זה לא דבר נורמלי, ולא לטובת הילד, זה כדי לפתור להורים בזול אפשרות לבייביסיטר. אז התינוקת שלך נורמלית, מציעה לך ליהנות מכל רגע שאת לא חייבת לשים אותה באיזה מוסד ויכולה לגדל אותה.
כשהיא תגדל, היא תרצה חברת ילדים.
לעומת זאת, אם כל הזמן תלחיצי אותה, ותכריחי אותה להיות בסיטואציות שהיא בכלל לא רוצה להיות בהן, כי לך דחוף ולחוץ להפוך אותה למישהי עם אישיות אחרת, זה עלול לעכב את ההתפתחות החברתית שלה. כי במקום שזה יבוא ממנה כשהיא תרצה ותהיה מוכנה, היא עסוקה בעיקר בלפחד ולברוח מאינטראקציות שלא נעימות לה, מה שעלול ליצור עכבות ומצוקות.

תשמעי,
הילדה הזאת נשמעת לי כמו הדבר הכי נורמלי והגיוני ובריא בעולם.
לפני חודשיים ++ היא עברה דירה ועברה ארץ ועברה שפה ועברה תרבות ושינתה את כל האנשים שמעבר למשפחה הגרעינית שלה.
הכל שונה
אז מה היא עשתה, הילדה החכמה? התמקדה באנשים היותר-משמעותיים, ואלה שקל יותר לתקשר אתם: מבוגרים מהמשפחה.
אני מרגישה שיפור בפתיחות של בתי עם המבוגרים שבסביבה, לדוגמא לא נכנסת לפניקה עם סבא שלה, אתמול אפילו קבלה ממנו נשיקה
איזה יופי! איזו התקדמות!
להשיג את ההתקדמות הזאת דרש ממנה מיקוד ולמידה ומאמץ, כי כמו שאמרנו, זה גיל שבו לא נפתחים בקלות.
אז ברור שלמעגל הרחוק יותר והמאתגר יותר והקשה יותר, של ילדים זרים, היא בכלל עוד לא הגיעה.
למה שתגיע? היא התמקדה בדברים החשובים והנגישים והקלים יותר, וזה לעדתי מראה על סדר עדיפויות בריא ונבון.

_עם ילדים היא עדיין נלחצת ומתכווצת.
היום הגנן המליץ שכדאי לבדוק אם זה משהו רגשי שמונע ממנה הפרדות ממני או משהו של ויסות חושי._
סליחה,
אבל הכי נשמע לי מכל מה שאת אומרת, שמלחיצים אותך לחינם.
שאנשים סביבך לא מספיק מכבדים ומעריכים את האתגר שהיא מתמודדת אתו ואת הזמן שלוקח לה להתמודד.
היא עדיין "עולה חדשה", למען השם!
לי, כמבוגרת, לקח מי-ני-מום שנה להתרגל, ברמה התפקודית הכי בסיסית, למעבר דירה-ארץ-שפה-תרבות-אנשים.
וממנה מצפים לסתגל לכל זה תוך חודשיים??
חליק! להתרגל רק לגן, בלי שום שינוי בכל הפקטורים האחרים, לקח לבן שלי ארבעה חודשים מינימום.
ותכלס, שנה עד שהוא הרגיש שם טוב.
(כן, הוא הלך לגן. אני בקטגוריית האמהות שהיו צריכות בייביסיטר).
מה גם שהבת שלך עברה מחו"ל כלשהו לישראל, שזה אומר, בסבירות גבוהה, שהיא עברה מתרבות יחסית-רגועה ויחסית-מכבדת לתרבות לוחצת-אינטנסיבית-רועשת-אגרסיבית, בהשוואה. עם הרבה פחות מרחב אישי.
אז מה הפלא שהיא נלחצת כשילדים אחרים, קולניים, קופצניים והיפריים הרבה יותר ממה שהיא היתה רגילה אליו, חודרים למרחב האישי שלה בצורה שלא-עלתה-על-הדעת קודם?

לגבי הסנסורי, תשמעי, כמרפאה בעיסוק אני רוצה להגיד לך שהיו לי הרבה שיחות על זה עם אחת המרפאות בעיסוק המובילות בארץ בתחום של עיבוד סנסורי, והיא אמרה שכרגע "ויסות חושי" זו אבחנה היפר-פופולרית.
פתאום כולם מחפשים את המטבע סביב הפנס החושי.
ורוב האנשים שהיא רואה, שמופנים אליה כי המפנה היה בטוח שזה "משהו חושי", היא עושה להם אבחנה מבדלת ואומרת להד"ם.
כרגע, הכי מתבקש לחשוב בכיוון של הסתגלות בסיסית וגיל ושלב התפתחותי נורמלי.
כל מה שאת מתארת - נורמלי לסיטואציה.
וגם אם יש פה משהו חושי, נניח, הא'-ב' של טיפול הוא קודם כל ליצור סביבה בטוחה שמאפשרת רגיעה ולכבד את הגבולות של הבנאדם.

"אני מעוניינת במפגשים (פעמיים/שלוש בשבוע) כי זה בעצם החשיפה היחידה שלנו לילדים קבועים..."
לדעתי, להיפגש עם אנשים אחרים בסביבה פחות המונית, רק שניים-שלושה אנשים, נניח למצוא עוד אמא-שתיים שמעוניינות במפגשים, גם אם זה יהיה בתדירות נמוכה יותר, זה יתרום הרבה יותר לאינטראקציות החברתיות שלה מאשר המתקפה ההמונית הזאת, שהיא עדיין לא מוכנה אליה.
למצוא לכן חברה מתאימה זה אולי קשה יותר ולוקח יותר זמן מאשר להירשם לגן. ואם את מתייחסת לגן כאל קרש קפיצה ללהכיר אנשים וליצור קשרים מחוצה לו, גם למענך, אז זה משהו אחר. ומאוד לגיטימי.
אבל אם המוקד הוא עליה ולא עלייך - אז הגן הנ"ל כנראה עדיין לא מתאים לה. ומתאים לה משהו הרבה יותר שקט והרבה יותר אינטימי, ועדיין עם אמא.
אבל אף אחד בישראל הממוצעת לא יקשיב לגישה מהפכנית כזאת... נפלת על הראש? הילדה צריכה חברה! הילדה צריכה חברת ילדים! קבועים! מהר! עכשיו!
תעזבי אותי מזה. אין לי כוח להתווכח.

חול יקרה,
גם אני מהסבורות שאפשר לוותר כעת על המפגשים עם הילדים הרבים בגן. זאת לאור העובדה שאתם לאחר מעבר והיא בעצם עוד תינוקת.
גם לי נשמע שהיא לגמרי נורמלית ותגובתה נורמלית לחלוטין. הגיל שלה הוא קצת קשה. הייתי עוברת לאווירה הכי רגועה שיש בשבילה, בלי גן, בלי ילדים, בלי גנן שמקשקש (סליחה...) על ויסות חושי בנוגע לפצפונת שנצמדת לאמא שלה. הכול לאט לאט לאט. גן אמא--עוד שנה.

אני מרגישה שהעיצות מתחילת הדף מאוד מתאימות, ויותר מכל העיצה של להרגע, לא למהר, הכל בסדר. בעצם אין בעיה אמיתית, אלא השתדלות יתר.

אני מרגישה שיפור בפתיחות של בתי עם המבוגרים שבסביבה, לדוגמא לא נכנסת לפניקה עם סבא שלה, אתמול אפילו קבלה ממנו נשיקה.

אז מבוגר נוסף פעם בשבוע זה ממש מספיק לעכשיו.

עשיתן לי צמרמורת, באמת מתרגשת לקרוא וכל כך מודה לכן על הפרופורציות והמבט המאווורר שנותן לי המון המון אוויר כרגע, זה מה שאני הכי צריכה. נושמת עמוק, מפנימה ושוב תודה!

עשיתן לי צמרמורת, באמת מתרגשת לקרוא וכל כך מודה לכן על הפרופורציות והמבט המאווורר שנותן לי המון המון אוויר כרגע, זה מה שאני הכי צריכה. נושמת עמוק, מפנימה ושוב תודה!

את והפיצית צריכות אוויר! בדיוק! קחי לשתיכן הרבה אוויר, שלווה, רוגע והדרגתיות.
כל הכבוד על ההקשבה המרשימה.

ואם נפגשים עם ילד או שניים, עדיף ילדים טיפה יותר גדולים: בני 4 לפחות. עדיף עדינים ונעימים. יש גם כאלה, לא חייבים ישר לקפוץ לבריכה הקבוצתית הסוערת.

מודה לכולכן יקרות

אני מכירה ילדה כזאת בדיוק שהייתה נבהלת מכל אינטראקציה חברתית והיום היא בת ארבע ולגמרי לגמרי בסדר גמור. והינה, הבת שלי הייתה מאוד חברותית בגיל שנתיים והינה היום היא מאוד חשדנית וחרדה בחברת ילדים.

בקיצור אני מצטרפת לקולות פה שאומרים שיש זמן. אם היא לא תיפתח בגיל חברותי יותר, אז יהיה מה לעשות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניחוח אדמה אחרי הגשם כתבת: "הלכנו להומאופתית קלאסית שהתאימה לו רמדי אישית שמתאימה לכל המכלול שלו..."
האם תוכלי בבקשה להעביר לי את הפרטים של המטפלת?

ניחוח אדמה אחרי הגשם

http://www.homeopathyhealing.co.il/

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ניחוח אדמה אחרי הגשם, תודה רבה!

מעולה, קיבלתי תשובה אפילו בלי לשאול את השאלה, קרה לי כמה פעמים באתר לא יאומן.
תודה רבה למשיבות מתחילת הדף.

באופן טבעי

באופן טבעי