פליי ליידי

לואיזה, ברכותי!
האמת היא שמה שעושה את זה הוא לא במה את משתמשת, אלא פשוט העובדה שאת עושה את זה יום יום אחרי המקלחת...
זה הטריק של פליי ליידי - להפוך את זה לשיגרה יומיומית, והבית כבר מנקה את עצמו!

תמונות מחזור- מילא. אולי יש לזה ערך רגשי. אבל מחברות וספרי ביולוגיה מהתיכון? לזרוק בלי היסוס! תכנית הלימודים השתנתה, יצאו ספרים חדשים, יפים ומעודכנים הרבה יותר, וחוץ מזה, בעידן האינטרנט, התשובות לכל השאלות שאולי אי פעם יעניינו אותך, נמצאות במרחק הקטן שבין המקלדת למסך.
גם לי קשה מאוד לזרוק דברים. לכן אני מתחילה ממה שברור לי שצריך לזרוק, וככל שהערמה המיועדת לפח גדלה, התהליך נעשה קל יותר. מה שהתלבטתי לגביו- אני לא נלחצת, פשוט מחכה למיון הבא.

מה עושה מי שקשה לו לזרוק דברים?
גם אני וגם אישי לא אוהבים לזרוק. אצל הילדה יש מליון צעצועים ואני לא מסוגלת למסור - אולי היא דווקא את זה תחפש? אולי יבוא מתישהו עוד תינוק ויהיה שימוש ?

מה אפשר להציע למי שלא מסוגל להיפרד.
תודה

אצל הילדה יש מליון צעצועים ואני לא מסוגלת למסור
בשלב ראשון הייתי מציעה לך לקחת חלק גדול מהצעצועים ולהטמין אותם.
אם הילדה לא מבקשת צעצוע מסויים במשך, נניח, חודשיים (כנראה שזה יקרה לרוב
הצעצועים)- זרקי לפח את ההרוסים, תמסרי לאחרים את הטובים ותשאירי שניים בשביל
הלב שקשה לו להפרד...

לגבי התינוק שאולי יבוא- לא מגיע לו צעצועים משלו? אם לא יהיה לך כסף לקניה, תוכלי
לבקש מהמשפחה והחברים לקנות לכבוד הולדתו ובימי הולדת.

מה עושה מי שקשה לו לזרוק דברים?

מה שעזר לי היה להבין (לאחר שטיפת מוח קצרה של הזבובית

) שכשאני משאירה בבית חפצים מיותרים אני מעמיסה עליו ועל עצמי, ממש תוקעת את האנרגיה בבית.
לעומת זאת כשאני נותנת חפצים שלא משמשים אותי- אני מברכת את עצמי ואת אלו שלהם נתתי.
מה שכן, היא אומרת שלא כדאי ליישם את ההבנה הזו על חפצים של מישהו אחר (למשל הבעל), אלא להתחיל מהחפצים שלנו.

הפלונית הנ"ל זו אני.

היא אומרת שלא כדאי ליישם את ההבנה הזו על חפצים של מישהו אחר (למשל הבעל), אלא להתחיל מהחפצים שלנו.
ז"א, שעל פי תפיסתה, לא ליישם עם החפצים של הילדים או שהם יהיו מוכנים לוותר על הצעצועים שלהם בעצמם?

עם הילדים עדיף לדעתי לעשות את מה שהציעה רוזמרין- לשים בצד דברים שנראים מיותרים (כי לא משחקים אתם), ואחרי פרק זמן סביר - אם אין התעניינות - לזרוק או לתת.

לא מדובר כמובן בחפצים שבורים וכאלה, שאותם אפשר ישר לזרוק.
אני חושבת שבגיל גדול יותר אפשר גם לשתף את הילדים בתהליך.

בעיקרון, למי שקשה לסלק חפצים:

כלל מספר 1: להתחיל רק עם חפצים שלנו.

(אם רוצים לזרוק צעצועים שבורים והרוסים - אז עושים את זה בשיתוף עם הילדים. זורקים אך ורק צעצועים שבורים שכבר אי אפשר לעשות בהם שום שימוש או שהם מסוכנים, וכאלה שבגלל שהם שבורים אז גם לא משחקים בהם. משאירים להזדמנות מאוחרת את הצעצועים שהם שבורים או מקולקלים אבל הילדים אוהבים אותם ומשתמשים בהם באופן אחר, כי לא נוכל להצדיק את זריקתם).

כלל מספר 2: להתחיל עם מה ששבור, מקולקל, שלא השתמשנו בו כבר כמה שנים, שסתם צובר אבק בארון ולא ידענו אפילו שיש לנו אותו, שאנחנו לא אוהבים.
להשאיר לאחר כך את מה שתקין, את מה שעדיין יש לנו סנטימנטים אליו, וכדומה.
להתחיל במקומות הכי קלים, לא בהכי קשים.
למשל, להוציא מדף אחד ממה שגבוה במטבח, ולראות אם יש שם משהו שסתם תופס אצלנו מקום ואנחנו לא אוהבים, ולתת אותו.
למשל, להוציא את מגירת הגרביים ולסלק כל גרב עם חור או שלא נלבש יותר בחיים.
למשל, מגירת החזיות והתחתונים, כל מה שהרוס, בלי גומי, לא מתאים לנו ולא לבשנו כבר שנים, רק כל הזמן נדחף לקצה של המגרה.
מגרה שיש בה אך ורק הגרביים או התחתונים שאנחנו באמת משתמשות בהן - נעימה, מסודרת, ו"רזה".
למשל, נעליים: נעליים שלא טובות לנו, עושות לנו פצעים, ושלא נעלנו כבר שנים. להשאיר בחוץ, שמישהו ייקח.
ולהקדיש לזה רק כמה דקות כל יום, להציץ במקום אחר ולחפש משהו אחד שברור לנו לגמרי שאנחנו לא צריכות, לא אוהבות, ולא משתמשות בו.
לאט לאט מגלים את הכיף לסלק את המיותר, ואז נכנסים למקומות שבעבר היה יותר קשה "לנפות" אותם.

אצל הילדה יש מליון צעצועים ואני לא מסוגלת למסור - אולי היא דווקא את זה תחפש? אולי יבוא מתישהו עוד תינוק ויהיה שימוש ?
אולי אפשר להתחיל בחליפין - לערוך החלפות של צעצועים עם משפחה אחרת, ולציין בפניהם שזה זמני ויכול להיות שתבקשו את ה"סחורה" שלכם חזרה ביום מן הימים (אם כי, מניסיוני, אחרי שמוסרים כבר לא מבקשים חזרה אלא אם יש צורך אקוטי. אבל זה דווקא טוב במקרה שלכם).
וכיוון שהמטרה היא הקטנת מספר החפצים אצלך, תבקשי להחליף כל 2 צעצועים שלכם בצעצוע אחד שלהם.

רוצה לשתף אתכן (אחרי הנקה של 3 בבוקר

בכמה פטנטים בענייני כביסה:

עד לא מזמן, הייתי מוציאה את הכביסה מן המייבש לספה בסלון, שם היא היתה יושבת ובד"כ היה לוקח יום יומים עד שמישהו היה מטפל בה.

מעכשיו, אני מוציאה את הכביסה מהמייבש לשולחן המטבח. ייתרונות:

המטבח קרוב יותר למכונה
השולחן צריך להיות נקי
מכביסה מפונה ומקופלת הרבה יותר מהר, לפעמים מייד, כי איך אפשר להשאיר ערימת בגדים באמצע המטבח?

התחלתי לקפל כביסה עם טיימר, וזה גם עוזר להתרכז במלאכה. יצא לי כ 7 דקות קיפול ו 3-5 דקות פיזור (בריצה קלה..)
להפריד את סלי הכביסה לסל לבן ולסל צבעוני!!!

לא יאומן כמה זה מפשט מנטלית את התחלת שרשרת הכביסה: זרקתי בגד מלוכלך, הנה סל מלא, רק נכניס למכונה ונפעיל...
הילדים לומדים בקלות לשים כביסה בסל הנכון

הסתכלתי סביב בבית. הוא הרבה יותר מסודר! קל יותר ללמד את הילדים סדר, כאשר יש דוגמה מסביב. (לא לזרוק את הבגדים על הרצפה - כמה משכנע או סמכותי אפשר להיות, כשיש עוד 10 פריטים אחרים שכבר זרוקים על הרצפה??)
ומה אני עושה בשיטת הזבובית? כבר כמעט כלום. אבל כאשר אני מרגישה הלומה, לא יודעת מאיפה להתחיל, (קורה כל יום..) יש לי כלים.

להפריד את סלי הכביסה לסל לבן ולסל צבעוני!!!
ואוו, זה גאוני! זה חוסך סיבוב שלם של חיטוט בכביסה המלוכלכת, לפני כל מכונת כביסה..
עכשיו רק צריכה למצוא מקום לעוד סל - בחדר אמבטיה שגם ככה די צפוף.
אבל זה נותן השראה.

לי יש 3 סלי כביסה:
כביסת בגדים רגילה כולל תחתונים וגרביים. בחום של 50 מעלות כולל סחיטה.
כביסה עדינה (כל מה שכתוב 100% כותנה). בחום של 40 מעלות ללא סחיטה.
כביסת מצעים ומגבות. בחום של 70 מעלות כולל סחיטה.
אחרי היבוש ממשיכה כמו עין הסערה

פטנטים של אמא שלי:

מעל מכונת הכביסה עומד הסל של הכביסה הלבנה, וכשמכניסים את הכביסה למכונה עושים מיון ושמים את הכביסה הלבנה בסל. כשהוא מתמלא עושים מכונה לבנה.

כשהיא* מורידה כביסה מהחבל (אין להם מייבש, רק מייבשת - שמש מדברית חזקה) היא מורידה לפי סדר החדרים - קודם את הבגדים שלה ושל אבא שלי (שהחדר שלהם נמצא בקצה המסדרון, אח"כ הבגדים של אח שלי וכו', עד המגבות והתחתונים, שצריכים להגיע למקלחת שנמצאת ליד דלת הכניסה, וככה כשהיא נכנסת הביתה עם סל הכביסה היא עוברת לאורך הבית ומפזרת תוך דקה את הכל.
שאר בני הבית לא טורחים להוריד לפי הסדר, ובדרך כלל כשמישהו אחר מוריד הסל פשוט עומד במסדרון עד הכביסה הבאה, ואז אין ברירה וצריך לפנות אותו...

לא כתבתי משהו לגבי סדר הקיפול, כי חשבתי שמובן מאליו.
אני מקפלת, ועושה ערימות לפי חדרים, ואפילו לפי דלתות בארון. ומסדרת על שולחן המטבח ועל הכסאות.
ואז עורמת על הידיים כמה שאפשר מן הערימות הקטנות, ומפזרת בחדרים.
כשהילדים יגדלו קצת, זה יהיה התפקיד שלהם (כל אחד לוקח ומסדר את הבגדים שלו.)
כבר עכשיו אני משתפת אותם בהכנסה למכונה, והעברהלמייבש.

שליחה על ידי יעל* » 26 ינואר 2006, 11:22

בנות חביבות.
יש תרגום של האתר , ובעיקר של הטיפים, בעברית?

מאוד מסקרן ומעניין..
יש מצב להכין כזה דבר? אולי מישהי יכולה לתרגם את המיילים ולשלוח לי ובטח לעוד נשים שיודעות רק עברית...

אם שגרת הערב שלי היא 20 דקות ועוד 15 דקות טיפול בכביסה = 35 דקות
אם משימה יומית אמורה להיות 15 דקות בלבד - יוצא ש50 דקות בכל יום מוקדשים לבית, זה המון לא??

אני פשוט לא מצליחה בשום יום להגיע למשימה היומית. מתי אתם עושים את המשימה היומית?

מתוך ארבע שעות שיוצא לי להיות בבית עם הילדים (מארבע עד שמונה בערב) 50 דקות להקדיש לבית זה המון לא??
אחרי שעה תשע בערב אני כבר לא מסוגלת להרים את עצמי מהספה,
שגרת הערב - שלי מתחילה לפני שהילדים הולכים לישון,
הטיפול בכביסה - אחרי שהילדים הולכים לישון,
אני גם מבשלת לפעמים תוך כדי השעות הללו,
אין לי זמן לכלום.

איך מוצאים זמן למשימה היומית??!! מתי אתם עושים אותה??!!

האם את עושה את כל הפעולות במהירות המקסימלית שאת יכולה לעשותן ?

אני לא עושה את כלללל המשימות היומיות.
וכשאני עושה אותן זה בזמן השהיה עם הילדים. לעיתים קרובות מאוד בעזרתם.

יש לי רעיון איך לנקות ממש מהר ובלי להתעיף יותר מדי. אני רק אוספת כוחות להקליד...

אני רק אוספת כוחות להקליד...
אולי בגלל שניקית כל כך מהר וכן התעייפת??

יש לי רעיון איך לנקות ממש מהר ובלי להתעיף יותר מדי

שלום חברות,
אפשר להכניס לשגרת יום השישי עוגה (לסוף השבוע)
בשבוע שעבר הכנסתי ל מתכוני עוגות מתכון מדהים ופשוט לעוגת שוקולד במיקרוגל....
8 דקות במיקרוגל רגיל והעוגה מוכנה... ניסיתי כמובן ויוצא מדהים...... ממליצה לכן....

למה הוא מתאים לפליי ליידי? פליי ליידי מיועד לנשים עסוקות שרוצות גם בית סביר.... המתכון בהחלט מתאים לאמהות ונשים עסוקות, הכנה מהירה ופשוטה.
אם קופצים אליכם אורחים (אמא שלו...) והבית לא במצב טוב במיוחד... עוגה טובה וחמה בטח תשפר את המצב.

פשוט קשה לי עם המחשב,אני לא טיפוס של מחשבים - מעדיפה לדבר.
הרעיון של לעבוד בלי להתעיף הוא להשתדל לעשות הכל עם יוגה. זאת אומרת להפוך כל משימה לתרגיל התעמלות.אפילו כששוטפים כלים.
אני הייתי עובדת ככה בניקיון שמונה שעות ביום, העבודה היתה עפה ולא הייתי מרגישה
אותה. צריך רק קצת דמיון.

נאוה, זה נשמע מעניין.
את יכולה לפרט קצת?

תדמייני שאת בשיעור יוגה, והמורה מזכירה לך כל הזמן "להכניס בטן וישבן, לשים לב לכתפיים" וכו'. כשמתכופפים אל הדלי או כל דבר אחר, עם רגליים ישרות ולנסות לגעת ברצפה עם הידיים. כשמנקים משטחים כמו שולחן או שיש עושים את זה בעמידת מוצא של קראטה, ולהעביר את כל משקל הגוף מרגל לרגל. כששוטפים כלים אפשר לעשות תרגילים לרצפת האגן. הרעיון הוא להפוך כל פעולה לתרגיל. [רק אל תבדקי אם יש אבק מתחת למיטות בעמידת נר...]

נאוה, את בטוחה שזה לא מעייף? רק לחשוב על כל תרגיל תוך כדי פעילות (עבודות בבית) נשמע מעייף.
איך את מצליחה לחשוב על שני דברים יחד תוך כדי פעילות??

הכי פחות מעייף - לדעתי זה בפליי ליידי, כי הטיימר צריך להיות מכוון תמיד רק על רבע שעה.
והכי הכי פחות מעייף - זה להפסיק לחשוב שאני מסכנה ואומללה ושאני חייבת, לאהוב את זה (זה לא קורה ביום אחד) ולהרגיש סיפוק מכל דבר קטן שאני עושה.

אני פשוט לא מצליחה בשום יום להגיע למשימה היומית. מתי אתם עושים את המשימה היומית????
אני לא עושה משימות באופן קבוע, רק כשיש לי זמן. אבל שומרת על שגרת ערב רצינית.

נאוה - מעולה בעיני.
שמתי לב שלפעמים אני מסדרת את הבית בצעדי ריקוד.. אבל אנסה לשכלל את זה גם לשטיפת כלים..

איך את מצליחה לחשוב על שני דברים יחד תוך כדי פעילות??
אני יכולה לענות בשמי שלא צריך לחשוב על הניקיון יותר מידי - להעביר אותו לטייס האוטומטי, ולהתמקד בהתעמלות - אחת שתיים שלוש ארבע ...

לא חושבים על ניקיון אלא הולכים לעשות התעמלות. זה לא סותר זבובים, אפשר לשים טימר והכל ופתאום, אה-הכל נקי!

טוב, אני צריכה לנסות... אבל איזה תרגילים אפשר לתרגל???
למשל בזמן שטיפת הכלים/ניקוי והברקה של השיש/ניקוי אבק/החלפת סדינים, קיפול כביסה.

בבקשה... תני דוגמאות.....

איסוף צעצועים מהרצפה: לעמוד בפישוק די רחב ולהתכופף [לשמור על גב ישר ורפוי], לאסוף כמה שאפשר מבלי להזיז את הרגלים מהמקום, להתכופף לכל הכיוונים. זה מרפה ומותח את שרירי הגב.
שטיפת כלים: אפשר לעמוד בפישוק רחב, [להכניס בטן וישבן], ולהעביר לאט את כל משקל הגוף מצד לצד. זה מחזק את שרירי הירך.
שטיפה: לעמוד באמצע החדר בעמידה שנקראת "ישיבת הרוכב" [קראטה] - פישוק רחב
וברכים כפופות עד לכמעט ישיבה, כפות רגלים מקבילות... לא לזוז מהממקום ולשטוף
בתנועות הכי גדולות שאפשר כשכפות הרגלים נטועות במקום. להגיע לכל הכיוונים והמרחקים האפשריים. לשמור שלא לכופף את הגב. המטרה היא למתוח את הגב לכל הכיוונים ולחזק את שרירי הגב.
לעבור ממקום למקום בהליכה מהירה - כמעט ריצה
ניקוי השולחן: אני אמשיך אח"כ...

בשמת שלום,
אני מנסה לסדר את הבית והחיים לפי פליי ליידי. כנראה שמשהו אני עושה לא נכון, כי אני ממוטטת.
2 מכונות כביסה ביום, תליית, הורדת, קיפול והכנסת הבגדים מהכביסות הקודמות לארונות, בישול ורחיצת כלים - אין לי כח, אפילו לא לסדר רק 15 דקות. (אלה דברים יומיומיים. מידי פעם תוסיפי קניות, ועוד כל מיני דברים חיוניים).

יש לך רעיונות?

_אני מנסה לסדר את הבית והחיים לפי פליי ליידי. כנראה שמשהו אני עושה לא נכון, כי אני ממוטטת.
2 מכונות כביסה ביום, תליית, הורדת, קיפול והכנסת הבגדים מהכביסות הקודמות לארונות, בישול ורחיצת כלים - אין לי כח, אפילו לא לסדר רק 15 דקות. (אלה דברים יומיומיים. מידי פעם תוסיפי קניות, ועוד כל מיני דברים חיוניים)._
זה לא לפי פליי ליידי. זה סתם "החיים".
אם קראת את כל הדפים כאן באתר בנושא פליי ליידי, וקראת את האתר שלה - אז לדעתי מה שאת צריכה הוא ייעוץ אישי כלשהו. זה גדול מדי ואישי מדי לאינטרנט.
מה שכן: אם את עושה 2 מכונות ביום 7 ימים בשבוע אז יש לכם יותר מדי בגדים.
עוד פטנטים: לדחוף תחתונים וגרביים למגירות בלי לקפל.
להשאיר למבוגרים במשפחה (למשל, בן הזוג) לקפל את הבגדים שלהם.
ילדים מספיק גדולים יכולים לקפל את שלהם. עם ילדים קטנים זו יכולה להיות פעילות כיף משותפת (אם כי ארוכה...).
תלייה - עשר, חמש עשרה דקות. שימי טיימר ותבדקי את עצמך, כמה זמן לוקח לך לתלות. אפילו שתי מכונות ביום, זה לא מה שממוטט.
קיפול - כנ"ל. רבע שעה לקפל כביסה שלמה.
תבדקי מה באמת ממוטט אותך. האם השאיפה לפרפקציוניזם? האם הדאגה ממשהו? האם נטל של אשמה ממה שאת חושבת שהיית אמורה להספיק ואת לא מספיקה? האם יש יותר מדי חפצים בבית? איפה את עושה לעצמך יותר מדי עבודה?

תבדקי מה באמת ממוטט אותך.
את גדולה!
(וכל התשובות נכונות..כמובן)
ייעוץ אישי כלשהו. יש, ואני מקווה שזה יעזור.

המון תודה.

(וכל התשובות נכונות..כמובן)
וואו.
אז עוד לפני הייעוץ האישי, מה שפליי ליידי מציעה הוא שיטה להורדת הפרפקציוניזם, האשמה ועומס היתר.
הרעיון הוא, שיש סדר יום וסדר שבוע. עושים בהם את המינימום, ומרגישים הישג .
כל יום יש כמה פריטים קבועים. את יכולה לעשות לעצמך רשימה על פתק:

לקום
להתלבש עד הנעליים
לסדר את המיטה
מכונה א
מכונה ב
ארוחת בוקר
רחיצת כלים
כיור מבריק

וכן הלאה. אם תרשמי את מה שאת עושה כל יום לפי הסדר, וכל יום תמחקי או תסמני

אחרי כל פריט שאת מבצעת - בסוף היום תהיה כל הרשימה שלך מחוקה ואת תרגישי שהשגת משהו. ביצעת את כל הדברים שהיו לך על סדר היום!

אני מדגישה - אל תוסיפי שם כלום. רק תרשמי את מה שממילא את עושה כל יום. ככה תמיד תסיימי את היום עם הישג.
תביני שבתור אמא לילדים קטנים (אני מתערבת שאת אמא לילדים קטנים) רק לשרוד עד הערב בלי להתעלף זה הישג.

כדי להקל עלייך, ולפי פליי ליידי, את יכולה להוסיף עוד פריט אחד לרשימה: כל יום להקדיש 5 או 10 או 15 דקות להיפטר מדברים מיותרים.
דוגמאות מה לעשות בחמש דקות האלה: (לשים טיימר, כשהוא מצלצל - זהו! גמרת! עוד כלל: תתחילי מחמש. אם את רואה שכיף לך ואת יכולה, תעלי ל-10. אף יום לא יותר מ-15 כי זה אומר שהפרפקציוניזם הרים ראש ואת מעמיסה על עצמך)

למיין את ערימת הניירת שתקועה כבר חודשים על ה [משהו] ורק לזרוק את מה שבטוח מיותר (דואר זבל, הזמנות שפג תוקפן, כאלה).
לבחור מדף אחד או מגירה אחת במטבח, ורק להוציא משם את מה שאת אף פעם לא משתמשת בו ואפילו שונאת. לא לגעת במה שבמחלוקת - רק מה שאת ממש לא צריכה אצלך (כל מה שגורם לספק - יגרום רגשי אשמה. תעזבי).
לבחור מדף או מגירה בארון בגדים שלך או של הילדים, ולסלק כל מה שקטן מדי/לא מתאים/אף פעם לא לובשים/ממש לא מחמיא לך/וכו'.
אומרים שמה ששבור עושה אנרגיה שלילית בבית. לזרוק: צעצועים שבורים, כלי מטבח סדוקים או שבורים. לא, אנחנו לא נצטרך את זה.

אזהרה P-: : ההיפטרות מדברים ממכרת. תחושת ה"הי" מההקלה מידבקת.
ונסיים בציטוט מפליי ליידי:
אני אוהבת את הפריט הזה?
יצא לי להשתמש בו בשנה האחרונה?
זה באמת זבל?
יש לי עוד אחד יותר טוב?
אני באמת צריכה שניים?
יש לו ערך רגשי בשבילי שבגללו אני אוהבת אותו?
או שהוא גורם לי הרגשה רעה, עצב או רגשי אשמה כשאני רואה אותו?
אם אני לא מחייכת כשאני רואה אותו - הוא עף!

בשמת,
תודה רבה על התשובה, שאני מרגישה שהשקעת בה הרבה זמן, מחשבה ורגש.
תודה על כל העצות, והתרגום (לא רק מילולית לעברית, אלא לישראלית

).

אני מאד מעריכה את המאמץ שלך. אני מרגישה בתשובה שלך חיבוק אוהד מאד כלפי, וזו הרגשה נעימה.

אני מרגישה בתשובה שלך חיבוק אוהד מאד כלפי, וזו הרגשה נעימה
איזה כיף. קלטת אותי

אני מיואשת לגמרי. רק עכשיו הילדים הלכו לישון, אחרי שכבר הגעתי לצעקות, לאיומים ולמכה בטוסיק.
המטבח והסלון הפוכים, בעלי יצא לקניות, ואני חייבת לסדר לפחות את המטבח לפני שהוא מגיע, אחרת כל שקי הקניות ישארו על הרצפה במטבח,

ואני לא מסוגלת לזוז.
אני דוקא לא עייפה, יש לי מרץ, אבל אני רק נכנסת למטבח וכל האנרגיה שלי הולכת לאיבוד. אני חוזרת למחשב, לחפש נחמה.
בדרך כלל השגרות שלי מקרטעות בבוקר ובערב יש שנים שלשה דברים קבועים. חוץ מזה פה ושם 15 דקות של פינוי מגירה או מדף, משתדלת לזרוק מה שאפשר.

אבל המטבח הזה, דוקא היום - אני רק נכנסת ומתחילה להרגיש אשמה, וגועל, וחוסר חשק, ובושה.

הייתי חייבת לפרוק באזני חברות מעופפות. אני אלך עכשיו לשים טיימר... ואולי להתגבר על חוסר הרצון.

עיצה/שאלה לגבי ציורי הילדות:
הבנות מציירות נפלא מגיל קטן מאד. אני שומרת המון ציורים (כמובן מסודר לפי שנה, "מקוטלג" כמו שצריך) ואני פוחדת שבסופו של דבר אני אצבור כל כך הרבה ציורים ומה הטעם בסופו של דבר? לזרוק אני לא מסוגלת (כמובן שיש ציורים "שווים"יותר ו"שווים" פחות), כמה מקום בארון לשמור לזה? קראתי בפאנג שווי שאפילו את החומר של הלימודים (כולל עבודות וכו') זורקים אם כבר אין צורך בזה, לי זה נראה נורא לזרוק עבודות (ב.א. ומ.א.) שכתבתי בעמל אפילו אם אין לזה שימוש. מה עושים?
עניין נוסף.. עד לשנה זו שמרתי המון דברים למחזור (לעיסת נייר, ליצירה וכו') אבל הגעתי למצב ששמרתי כל כך הרבה בקבוקים וחומרים שפשוט עלו על גדותיהם. מאחר וכעת אין לי בכלל זמן ליצור (תינוק חדש...) החלטתי לזרוק הכל ולא לשמור. האם יש בעניין זה איזשהו טיפ? (כל פעם שאני זורקת משהו שיכול לשמש בעתיד לאיזשהי יצירה גורם לי לכיווץ הלב ומצד שני אני מרגישה רווחה שיש לי סוף כל סוף פינות פנויות/נקיות בבית.
מה יש לי אני נזכרת בעוד דבר ובעוד דבר...
אני כמעט ולא יוצאת מהבית בחודשיים האחרונים (חופשת לידה שלי ) (מזג אוויר, עצלנות ) ומוצאת עצמי מסדרת כמעט כל היום וזה כאילו טיפה בים. עשיתי סדר בצעצועים, בארונות וכו, כך שאני מעדיפה להספיק עוד ועוד לפני שחוזרת לעבודה'. נשמע נורמלי או מוגזם?

אמא לשתיים ועוד אחד יקרה.
נדמה לי שכולנו עברנו את איסוף ציורי ילדינו עד שהבנו שאי אפשר יותר.
בקשר לזה, אני יכולה לספר לך מה אני עשיתי:
כשהבת שלי היתה קטנה, הייתי אוספת ואחת לחודש-חודשיים היינו עוברות ביחד על הציורים,
מחליטות (ביחד) מה הכי מוצא חן בעיננו (לא יותר מחמישה ציורים) ואת זה הייתי תולה
על דלתות הבית. קראנו לזה "תערוכה מתחלפת". השאר היה נזרק.

בהמשך דברייך, אפשר להבין שאת בעצמך אוהבת לאגור חפצים וחומרים עד שזה מגיע
מעל הצוואר. זה תהליך התנקות שרק את יכולה לעשות. משהו שקשור לצורך פנימי
ולחוסרים בחייך אז- בהצלחה...

את צודקת... תודה

_זה תהליך התנקות שרק את יכולה לעשות. משהו שקשור לצורך פנימי
ולחוסרים בחייך אז- בהצלחה..._
וגם, כשאת עושה את התהליך עם בתך את נותנת לה כלים להתמודד עם זה.

האמת שאני הייתי אוספת המון חומרים שטויות וגם כולם ידעו שאפשר לתת לי כי אני לוקחת ואז כשהצטרפתי לזבובה והתחלתי לתת ולהעיף והלב היה נשברלי לתת בעיקר חומרי מחזור ליצירה וכאלה וכך חילקתי אוסף כפתורים מטופש שירשתי לפני כמה ימים רציתי להכין איזו דוגמא עם כפתורים ולא היו לי מספיק והלכתי ובכייף קניתי חדשים ופתאום הבנתי שחלק מההתנקות צריך להיות הבנה שאפשר יהיה להשיג אחר במקום האחד שהועף.
בהצלחה

שאלה לגבי נקיון שירותים.
בתחתית האסלה יש לכלוך שלא יורד. ניסיתי עם אקונומיקה ומים רותחים (למרות שאני שונאת חומרים כאלו). וגם הפס של הנזילה מלמעלה צהבהב- איך מורידים? אני רוצה שירותים מבריקים ולא מצליחה.

יש חומר נוראי וממש ממש לא טבעי ולא בריא (חומר ממש חזק ומסוכן) - מי אש!!! והוא מנקה נפלא.

לפניו הייתי מנסה סלעית זבאנג או משהו חומצתי אחר

בתחתית האסלה יש לכלוך שלא יורד
ניסית עם חומץ פשוט? שופכים, מחכים ובדרך כלל זה עובד.

בתחתית האסלה יש לכלוך שלא יורד
יש חומר של פרימייר קלאב ירוק וחומצתי אבל הוא עובד לאורך זמן ועולה רק 10 ש"ח. כדאי לנסות.

_שאלה לגבי נקיון שירותים.
בתחתית האסלה יש לכלוך שלא יורד. ניסיתי עם אקונומיקה ומים רותחים (למרות שאני שונאת חומרים כאלו). וגם הפס של הנזילה מלמעלה צהבהב- איך מורידים? אני רוצה שירותים מבריקים ולא מצליחה._
תשפכי חומץ, סודה לשתיה ותני לזה לתסוס. חכי לילה מבלי להוריד את המים ואז תשפשפי במברשת ותורידי את המים. בהצלחה.

ספינה טרופה, תבדקי אם קיבלת הודעה מיאהו ש- your account is bouncing
היתה בעיה ב yahoo .
אם כן, את צריכה לעשות מה שהם קוראים "להפעיל מחדש" reactivation ותחזרי לקבל את הדואל.

ממליצה בחום על שיטה לארגון הניירת. יש בחנויות מכשירי כתיבה כמו אופיס דיפו או קרביץ קלסרים עם תאים או כיסים כמו אקורדיון. אפשר להשיג בכל מיני גדלים, אני קניתי אחד קטן לתיק שלי ואחד גדול בגודל פוליו לבית.מה שבד"כ היה קורה אצלינו שעולים הביתה עם הדואר מהתיבה פותחים ומעיינים ושמים "בינתיים" בערימה ליד הטלפון בכניסה. מכירים את התהליך הלא ברור איך ה"בינתיים" הזה הופך בלי שנרגיש לעוד פרוייקט? זהו. שביום אחד של שיטוט בחנות כזו החלטתי לשים לזה סוף. קניתי את הקלסר ובערב אחד מול הטלביזיה השקעתי בפרויקט. לפי סוגי הניירת כך בניתי את המיון לתאים ולכל תא יש לשונית שאפשר לכתוב בה את תוכן התא. ומאז אין יותר פרוייקטים ואין יותר "בינתיים". כשאנחנו (כן , גם בן הזוג כבר מאולף בנושא) נכנסים הביתה עם דואר, איך שגמרנו לקרוא- את המסמך לקלסר לתא שלו ואת המעטפה לפח. נכון שקלסר כזה מתמלא מהר אבל הכל בו כבר ממויין ואפשר לרוקן תאים מסויימים לניילונים לפי שנים.

שיטה לארגון הניירת
זו השיטה שלי, יש לי 3 מגרות קרטון צבעוניים (מכירים?? אופיס דיפו וכיו"ב):
מעל המגרות יש מגש ניירת פתוח: דואר לטיפול (חשבונות שוטפים בעיקר).
מגרה עליונה: חשבונות ששולמו.
מגרה אמצעית: דואר חשוב שצריך לשמור.
מגרה תחתונה: ציוד משרדי וחומרים לאריזת מתנות + כרטיסי ממו ריקים.

גם אצלנו מיד כשמביאים דואר, וזה לוקח ממש דקה וחצי, פותחים המכתבים, ממיינים, את המעטפות מיד זורקים לפח.

ואגב כל שידת הקרטון המיניאטורית הזו, נמצאת קרוב לכניסה בתוך שידת פינת האוכל, ככה שאי אפשר לפספס!

נרשמתי לרשימת התפוצה אבל לא מצאתי שם את ההסברים על איך עושים שגרת לילה, ומה המטלות כל יום חוץ מלצחצח את הכיור וכולי.והתבלבלתי מעודף הטקסט באתר(יודעת לקרוא אנגלית אבל עם תינוק קטן למי יש כל כך זמן להתחיל לקרוא באתר שלה)
אז מישהי יכולה להסביר לי מה קורה שם בדיוק?

נרשמתי לרשימת התפוצה אבל לא מצאתי שם את ההסברים על איך עושים שגרת לילה, ומה המטלות כל יום חוץ מלצחצח את הכיור וכולי
לא קיבלת את המכתב למתחילים בשלושה חלקים?
קודם קוראים, ולא עושים כלום חוץ מלהבריק את הכיור.

את מתחילה ב begin]צעדי תינוק babysteps[/po].asp למטה יש התקדמות לפי הימים, 31 יום ליצירת הרגלים.

תודה. הברקתי.

מהם הצעדים הבאים?

מה הכוונה ב
Reading 2 minutes of Reminders
תודה

Reading 2 minutes of Reminders

reminders - התזכורות שהיא שולחת במיילים מדי יום, לגבי כל השגרות, ההרגלים וכו' (להבריק את הכיור, להתלבש עד לנעליים, לשתות מים וכו').
לא יודעת איפה מופיע מה ששאלת לגביו אבל אני משערת שזה חלק משגרה מסוימת- לקרוא את התזכורות שלה.
אני אגב לא נעזרת בתזכורות האלה אלא ישר מוחקת אותן- השגרות כתובות לי על דף ואני קוראת אותן משם.

כן, הכוונה לעבור על המיילים שלה במשך 2 דקות. (והשאר לזרוק כי זה מצטבר במהירות מדהימה)

והשאר לזרוק
הכל לזרוק.
העיקרון: לקרוא רק את הנדון - זו תזכורת. ולמחוק מייד.
בכל יום למחוק את כל המיילים שלה. הכל. לא להשאיר כלום. גם מה שקראת, גם מה שלא קראת, גם מה שראית את הנדון, גם מה שלא.
את רואה "נעליים" בנדון - זה אמור להזכיר לך לבדוק אם נעלת נעליים היום. וזהו. אין פה מגילה לקרוא.

בשמת שלום!
מחפשת דרך לחיות עם הבית בשלום.
מרגישה שעבודות הבית גוזלות ממני זמן רב מדי, ושאני כל הזמן במין מרוץ אין סופי וכמעט אף פעם לא מגיעה לתוצאה מספקת.
אני פונה אליך כי קראתי דברים רבים שכתבת על פליי ליידי, והשאלה שלי היא האם אוכל ללמוד את השיטה למרות שאינני קוראת אנגלית , ומנויה באתר שלה?
מתוך מה שכבר קראתי אני מסיקה שהנקודה המרכזית היא שיגרה הדורשת התמדה ללא פשרות, אכן?
תודה !

גלו לה:
בואי נפרק את השאלה שלך לכמה שאלות נפרדות.

האם לפליי ליידי יש "נקודה מרכזית"?

התשובה: לא. יש כמה עקרונות, כולם חשובים ומרכזיים, כולם פועלים במשולב.

שיגרה הדורשת התמדה ללא פשרות.

בהחלט לא. ראשית, צריך להיזהר במלה "שיגרה" בעברית, כי יש לה קונוטציות בעייתיות. אולי נגיד "סדר", סדר יום, סדר שבועי, סדר חודשי, סדר שנתי. שנית, התמדה - נכון. שלישית, "ללא פשרות" - לא נשמע כמו פליי ליידי, כי אחד העקרונות שלה עוסק באנטי פרפקציוניזם. היא טוענת שהפרפקציוניזם הוא האוייב מספר 1 שלנו. בטח נכתב על זה בדפים עליה באתר, אולי תעשי חיפוש על המלה ותראי מה תמצאי.

האם תוכלי ללמוד את השיטה בלי לקרוא אותה ישירות?

תשובה: חלקית, מקריאת הדפים הרלבנטיים באתר, ומשאילת שאלות.
עוד תשובה: כתוצאה ממשהו שחברה (שגם מסתובבת פה באתר פה ושם) העלתה, יכול להיות שאני בעצמי אעשה חוגי בית על פליי ליידי.

התייחסות למה שמציק לך ספציפית:

דרך לחיות עם הבית בשלום
המממ. יש רעיון אחד שלה שאני חושבת שמדבר בדיוק לנקודה הזאת. היא מציעה לשנות את נקודת המבט שלנו ממאבק עם הבית ומתחושת קורבן או תבוסה מול הבית - לתפיסה, שאנחנו מברכות את הבית. אנחנו מברכות את הבית, ומברכות את המשפחה שלנו, כל מה שאנחנו עושות הוא לברך. מה דעתך, זה מדבר אלייך?

שעבודות הבית גוזלות ממני זמן רב מדי
היא באמת אומרת, לא לבזבז את כל היום על הטיפול בבית. הרעיון שלה: כל יום כמה דקות וזהו. לא לעשות יותר מדי.

וכמעט אף פעם לא מגיעה לתוצאה מספקת
פה הפרפקציוניזם מדבר. מהי תוצאה מספקת?
אבל איך להתחיל:
יש לי שתי הצעות. אחת: תרשמי במשך כמה ימים מין יומן, שבו את רק כותבת את כל מה שאת עושה "בבית" ומתי. שתתחילי לקבל מושג על מה הולכים הכוחות שלך, למה זה "כל היום" (אולי את מתחילה מיליון משימות אבל נאלצת להפסיק אותן בגלל כל מיני דברים?), מה עשית, מה מתסכל אותך, מה את מרגישה שלא עשית, שלא יצא טוב, למה.
שתיים: עוד שינוי אחד. תקדישי כל יום חמש דקות, על השעון (הכוונה שתשימי טיימר על חמש דקות, וברגע שהוא מצלצל גמרת. זהו. לא להמשיך! רק מחר!), לסילוק דברים מיותרים מהבית.
תתחילי מהמקומות הכי הכי בטוחים:

ארון האמבטיה. אל תוציאי הכל (שזה אומר לעשות בלגן, להיכנס לראש של ניקיון פסח, ואחר כך גם תצטרכי להחזיר הכל והנה סיבכת את עצמך) - רק תשימי טיימר, ותעברי על כל מה שאת רואה, אולי תמצאי שם משהו לזרוק לפח. איזו אריזה ריקה, מוצר שפג תוקפו כי את בכלל לא משתמשת בו, משחה לפטריות של הכלב שכבר מסרתם לפני שנתיים, דברים כאלה.

שימי לב: אם עברו חמש הדקות אבל את כבר ראית שיש עוד דברים לזרוק - אין בעיה! מחר יש עוד חמש דקות! לא לעשות יותר, כי ההגזמה היא שמסבכת אותך. הכל בצעדים קטנים, אבל כל יום קצת.

מדף או מגרה במטבח. אל תוציאי הכל - רק תשימי טיימר על חמש דקות בלבד, ותחפשי משהו שאת שונאת ולכן הוא תקוע שם, משהו שאת לא משתמשת בו, משהו שיש לך שניים ממנו ולא צריך (לא מדברת על שני קולפנים ככה שאפשר לקלף ביחד עם בן הזוג או הילדים כשמבשלים ביחד), משהו מקולקל. רק את אלה, תסלקי.
מגירת התחתונים, הגרביים או החזיות. שוב, לא להוציא. רק לפשפש שם, ולמצוא בחמש הדקות האלה משהו להפוך לסמרטוט אבק...
מדף או מגרה בארון הבגדים (שלך או של הילדים אם יש לך. לא של בן הזוג). במשך חמש דקות למצוא משהו שאף פעם לא לובשים (קטן מדי/גדול מדי/מלוכלך ומוכתם/לא מתאים לך מזמן/לא אוהבים) ולמסור לצדקה או להפוך לסמרטוט, תלוי במצב הבגד...

כיוון שזה רק חמש דקות, בהחלט יכול להיות שבמשך שבוע שלם תחזרי שוב ושוב לאותו מדף, עד שתעברי בו על הכל.

ככל שיש לנו יותר דברים מיותרים בבית, ככה יש יותר עבודה, יותר תחושה של עומס ובלגן, יותר אנרגיה תקועה וחסומה שמקשה עלינו.
תתחילי בחמש דקות כל יום, לפנות את מה שמיותר. רק בזה.
אחרי שזה יהפוך לך להרגל, אוטומטי כזה, שאת זוכרת כל יום, תחזרי ונוסיף עוד משהו... (-:
אף פעם לא לעשות יותר מדי! חמש דקות כל יום יביאו אותך רחוק.

בשמת , קודם כל - תודה על תשובתך המהירה והמושקעת !

לוקחת לעצמי זמן לבדוק את הרעיונות שהעלת.

אני מנסה בעיקר להתמודד עם הבלגן השוטף של בית עם ארבעה ילדים : המון כלים בכיורים, כביסות והצטברות של חפצים למיניהם שצריך להחזיר למקום, לזרוק, לתיייק וכו' ולכן אני מרגישה שההתמדה היא נקודה חשובה וקשה לי איתה.
אני מתעייפת ומתייאשת מהצורך לשמור על השיגרה ולא להרפות מדי פעם.. בעיקר בערב אני מרגישה נפילת מתח, רצון פשוט לא לעשות "דברים שצריך" אלא לנוח להרפות....
ואז קמה בבוקר ליום חדש שמתחיל עם בלגן....וזה עושה לי לא טוב לנשמה.
אם התאור הנ"ל מעלה לך עוד רעיון , אשמח לקרא.
תודה רבה!!

גלו לה

עדי יותם מתרגמת קצת פליי-ליידי לעברית, פורסם טור אחד בהארץ (באינטרנט, אולי גם בעתונייר).
יש פה דף שנקרא תרגומי פליי ליידי.

המון כלים בכיורים.
פטנט אחד, שאולי רלבנטי לכם ואולי לא: להשאיר זמינים רק מספר כלים מדוייק בשבילכם.
נגיד, אתם 6 נפשות? להשאיר רק 6 צלחות גדולות. ככה אמנם חייבים לרחוץ כלים אחרי כל ארוחה (או לפני, כשמתברר שאין על מה לאכול (-; ) אבל יש איזה גג להצטברות.

כביסות.
פליי ליידי מציעה, כל יום באופן קבוע לשים מכונה על הבוקר. איך זה מסתדר אצלך? יש יותר ממכונה ביום?
כמו כן, שוב: כאשר יש פחות בגדים, יש פחות כמות בכביסה.
עוד דבר: יום קבוע להחלפת מצעים, יום קבוע להחלפת מגבות. וגם בהם: סט אחד על המיטה, סט אחד חלופי בארון, וכל השאר - מיותר, למסור.

והצטברות של חפצים למיניהם שצריך להחזיר למקום, לזרוק, לתיייק.
כמה מהפטנטים של פליי ליידי:

להחזיר למקום - כמה פעמים ביום מכריזים על "מבצע כיבוי שריפה", שמים טיימר נגיד על 5 דקות, וכולם רצים ומנסים להספיק להחזיר למקום עד שהשעון מצלצל. תתחילי מלהגדיר לעצמך איפה האיזורים שקשים לך: האם הסלון? אז פעמיים שלוש של מבצע כל יום, חמש דקות בלבד, ואפשר שכל אחד יספור כמה פריטים הוא הספיק להחזיר למקום ועושים טבלה ורואים מי הכי מספיק (-: או כל רעיון יצירתי אחר שבא לך, שיעודד את כולם להשתתף.

אני לפעמים פשוט אומרת: "אני שמה עכשיו שעון על 15 דקות. נראה מי יספיק ראשון, אני לרחוץ כלים או אתם לסדר את הרצפה של החדר שלכם". בשבוע שעבר היה גם פרס: אם הם מספיקים לסדר את הרצפה לפני שאני גומרת לרחוץ את התריס הגדול, כשהשעון יצלצל, אז הם מקבלים את הסולם לרבע שעה הבאה (הם אוהבים לטפס על הסולם, שאני כמובן עומדת עליו כדי לרחוץ את התריס הגדול). הם ניצחו, אגב.
הם אוהבים את המשחק הזה.

הרעיון הוא - דקות ספורות, כמה פעמים ביום (אפשר בשעות קבועות: רגע לפני שיושבים לאכול צהריים, או רגע אחרי, או כל משהו שאפשר לזכור בקלות), והסלון, לפחות, נשאר רוב הזמן מסודר. כמו כן, מתרגלים לראות אותו מסודר, מתרגלים לסדר מעצמם. הכל הרגל.

לזרוק, לתיייק.
תעשי מכל ערימות הבלגן האלה ערימה אחת. פעם ביום תשימי טיימר על חמש דקות ורק תשלפי ממנה מה שאפשר לזרוק... (הזמנות שפג תוקפן, דואר זבל - שבכלל עדיף לזרוק עוד בדרך מתיבת הדואר - וכו' וכו').

אז:

חמש דקות ביום לזרוק דברים מיותרים מארונות ומגירות.
חמש דקות ביום לעבור על ערימת הניירת הגדולה ולזרוק מה שאפשר.
חמש דקות פעם, פעמיים או שלוש ביום "מבצע כיבוי שריפה" כי הבלגן בסלון הוא שריפה משתוללת.

אם הילדים מצטרפים אלייך, הם יכולים גם לבחור בגדים שהם לא רוצים, וככה את יכולה לשמור עבור הילד הבא (במקום אחר, לא בבגדים השוטפים) או להעביר הלאה, מחוץ לבית. זה מפנה מקום בבית ובנשמה. אותו הדבר צעצועים.
תאמיני לי, זה מידבק. גם הילדים נדבקים, ומתחילים לשים לב לדברים שמיותרים אצלם, וגם משתכנעים יותר בקלות לא להכניס הביתה עוד דברים מיותרים.
עוד פטנט: לשים לב לצעצועים טובים ואהובים שכרגע זנוחים, לסגור אותם בקופסא למשך שלושה חודשים, ואז להוריד אותם ולהכניס לקופסא אחרים. ככה יש פחות צעצועים בחדר, יותר נעים, וכל פעם מגלים מחדש את הצעצועים האהובים.

בשמת , אני מאוד מעריכה ומשתאה על כוחות הנתינה השופעים ממך, אשרייך !
ואשרי כולנו הנהנים והלומדים מחכמתך ונסיונך - תודה!
מנסה לארגן לעצמי את הרעיונות ליישום שיתאים לחיים שלי.
שוב תודה.

דף מופלא לכל הבלגניסטיות.
תודה

אם אלך לפי התוכנית של הפליי לידי נראה לי שכל היום אתעסק בניקיונות (כל היום אצלי זה הזמן שלפני העבודה ואחרי
העבודה ואני עובדת מ-7:30-15:30) ואת הזמן הנותר אני מקדישה אותו, את רובו לקטנטונת שלי.

אז איך אפשר לשלב בין כל אלה (עבודה שמטעמים כלכלים אני חייבת ללכת, תינוקת שדורשת ובצדק את מלוא תשומת הלב שלי ודי נצמדת אלי לאן שאני הולכת והניקיונות של הבית שמה לעשות חייבים לנקות (-; ) ???? אשמח מאוד לתגובות
ועצות.

את יכולה להשתמש בעקרונות הבסיסיים: הנה דוגמאות

שגרה, להכניס את הסדר והנקיון לשגרה של הבית.

כמו למשל (ועם זה אני התחלתי) לפני שאת הולכת לישון שיטפי את הכלים, הבריקי את הכיור.
כשאת קמה בבוקר ואת בשירותים, תנקי אותם תוך שנייה עם מברשת שמוכנה מראש (זה לוקח חצי דקה).

הקדישי זמן מוגבל (15 דקות, עשר דקות, אפשר גם חמש דקות) לסדר במקום מוגדר.

לפעמים קורה שהחדר לא מסודר, ואין לך זמן או כוח או חשק לסדר, הפעילי טיימר על עשר דקות ועבדי במהירות ויעילות, עברו עשר הדקות? מה שהספקת הספקת, ומה שלא הספקת - בפעם אחרת. כך לא תהיי אובסיסיבית. את יודעת כמה אפשר להספיק בעשר דקות?? המון המון. תנסי.

יש עוד דברים שאפשר להוסיף, לזרוק פעם בשבוע שבעה דברים שאת לא צריכה. אפשר לעשות משימה אחת קטנה ביום.

אלו העקרונות הבסיסיים... ההתחלתיים...

ולגבי התינוקת- לא כתבת בת כמה היא, אבל מגיל מסויים אפשר לשתף אותה- לתת סלסלה וצעצועים לאסוף, לתת לה מטאטא קטן משלה וכו'.

אם אלך לפי התוכנית של הפליי לידי נראה לי שכל היום אתעסק בניקיונות.
בדיוק להיפך.
אני ממליצה לך לקרוא את הדף מתחילתו.
את השאלה שלך כבר שאלו, כבר קיבלו כאן תשובות בדף, והמון טיפים להפוך את הניקיונות למשהו של כמה דקות כל יום ולא יותר.

השיטה עובדת דווקא לגבי מי שמצוי בקוצר זמן מתמיד.
הטיימר שמכוונים ל-5 דקות ושגרת הערב שבניתי לעצמי ממש הקלו עלי את הטיפול בבית.
כשנכנסים לשיטה, וזה לוקח זמן, מתחילים לבנות באופן אוטומטי עוד ועוד שגרות ופתאום הכל נעשה קל יותר.
אני ממליצה מכל הלב! יחד עם זה, חשוב, כמו שהיא כותבת, לא להכנס לאובססיה. גם אם פיספסנו כמה ימים-לא קרה כלום, ממשיכים מאותו מקום.

מישהי יודעת איך מתנתקים מהאתר שלה? נרשמתי והמייל שלי פשוט מוצף-הצילווווווווווו

ראשית, בסוף כל אימייל שלה יש הוראות איך להתנתק מרשימת הדואל.
שנית, באתר שלה תעשי חיפוש על unsubscribe
שלישית, תלכי לקבוצת יאהו שלך ותשני שם בעריכה את האופציות שלך ל-no email
רביעית, להפסיק לפחד מהצפה. אני מזכירה שוב שכל יום מוחקים את כל הודעות האימייל שלה. כל יום. delete על הכל.

החוכמה בהודעות היא שאת אמורה לקרוא רק את הנדונים. למעשה, אפילו לא לקרוא. העין חולפת על פניהם והתזכורת נכנסת לך למוח, רוצה או לא רוצה, בזמן שאת מוחקת את ההודעה. אם בא לך, את יכולה להיכנס לחלק מהם. אולי לאחד בשבוע. אבל מה שלא בא לך, לא הספקת, לא קראת, למחוק. למחוק. למחוק. התזכורות נשלחות שוב ושוב, אין מה לשמור כלום. היא אומרת: כל יום לזרוק הכל לפח.

אנחנו מתחילים ליישם משהו מהשיטה שלה וזה ממש ממש עוזר:
כל ערב: 5 דקות שגרת סידור בית.
ניסיתי שזה יהיה רבע שעה, אבל אז זוט הבהיר לי שאו שאנחנו מגדירים את זה כחמש דקות, או שהוא לא יוכל להתמיד בזה לאורך זמן. אז אנחנו מגדירים את זה כחמש דקות, ובפועל כמובן שזה יוצא 10-15, לפי הצורך. כך עקפנו את המועקה הפסיכולוגית של "אוי, יש המון מה לסדר" המבאס.

, וביום שבו אנחנו באמת עייפים וקצרי רוח, נסתפק גם ב- 5 דקות במצפון נקי.
ועכשיו אני קמה כל בוקר לבית מסודר! איזה כיף!

ניקוי השירותים: כל פעם שאני רואה באסלה צל של צל של לכלוך, אני מעבירה בה מברשת. זה יוצא בערך כל יומיים, ולוקח לי 15 שניות בדיוק. ואיזה כיף זה להיכנס לשירותים ותמיד לבן ונקי שם!

ועוד: הגישה של "כל פעם קצת, ממש קצת, ובלי לצפות ליותר מדי מייד ועכשיו" ממש ממש עוזרת, כשמפנימים אותה. מה שכתבה בשמת בקשר לכסא (כל פעם רק ניגוב אחד, במטלית) מאוד עזרה לי להמחיש לעצמי את הגישה.
אני חושבת שפליי ליידי עצמה מטשטשת את זה, בכך שהיא מעמיסה על הקורא שגרות גדולות מדי בבת אחת (רבע שעה כל יום זה הרבה). היא היתה צריכה להתחיל עוד יותר בקטן

. שתי דקות בוקר - שתי דקות ערב.
ואחר כך להתקדם משם.

מה למדתי מ fly lady:

הכיור שלי נקי.
בגלל שהכיור נקי, גם השיש ריק ומסודר (יחסית כמובן)
והמייבש-כלים מתרוקן לחלוטין לפחות פעם ביום (עד לפני חדשיים הפינה הזו בשיש נראתה כמו ערימה של כלים ו'אוצרות' שונים, שאף פעם לא התפנתה).
התחתית של סל הכביסה זמינה לחלוטין. כל יום מכונה לפחות - והכביסה זורמת במקום להיות תקועה בערימות (ערימה מלוכלכת במקלחת, ערימה נקיה על הספה בסלון, בלגן בארונות...
יש לי כמה 'נקודות חמות' שהן תמיד נקיות. ניקיתי אותן (כולל שולחן כתיבה שהמשטח שלו לא ראה אור במשך שנה...) בשתי דקות ביום, ועכשיו אין בעיה לשמור מסודר.
למדתי, וזה היה שיעור מאלף - לעשות דברים למשך 10 דקות ולא ב 10 דקות.
'לאכול את הפיל במנות קטנות'
לסדר את המיטה שלי כל בוקר

לא להתייחס לעבודות הבית כאל עונש אלא כאל ברכה. (זה נשמע מדע בדיוני עד שזה לא קורה. רק מלהבריק את הכיור כל ערב...)

כמובן שיש עוד כמה וכמה 'פילים' שמחכים שאמצא 5 דקות ביום בשבילם, אבל...
הבית לא התבלגן בחודש והוא גם לא יתנקה בחודש. לאט לאט. כבר יש הבדל ממשי.

אני רוצה להוסיף עוד משהו...
פעם, ביום הניקיון השבועי, הייתי עובדת קשה מאוד. הכל היה מצטבר ליום הזה... ויום שישי (יום חופש מהעבודה) היה מיועד ליום עבודה בבית. הייתי מותשת ביום הזה.
היום הבית מחזיק מעמד כל הזמן, שום דבר לא מצטבר ליום שישי. יום שישי הפך להיות יום חופשי באמת.
אין יום של ממש לניקיונות, כי הנקיונות והסדר הפכו לחלק מהשגרה שלי.

ומדי פעם אני מציצה בדף הזה ובדפים דומים לו וחוזרת אל השגרה שלי בבית עם הרבה כוח!

אני גם משתדלת לא לשטוף את כל הבית בבת אחת,
אם המטבח מתלכלך - אני שותפת רק אותו ואת פינת האוכל הצמודה.
אם אני שוטפת את חדר הילדים, אני שוטפת את החדר הנוסף שליד,
אם אני שוטפת את הסלון אני עוברת על המסדרון והכניסה. וככה יוצא שאני עושה משהו כל יומיים בערך. אבל משהו קטן שלא לוקח לי את כל האנרגיות.

וזה המרגיעון שיצא לי, דומה לא? "טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות החסידה"

שלום לכן,

אני חיה עם בן-זוג בבית מאוד גדול בשביל שניים, כי יש כאן חדר טיפולים, וסטודיו של בן הזוג, ואיכשהו מרוב הגודל הכל מתמלא בדברים קטנים בכל מקום, זה מתחיל לעצבן אותי, ומרגיש גם מאוד לא טוב אנרגטית, עשיתי רשימה של כל הפינות שאני רוצה לארגן ולסדר, אך זה נדחה כל הזמן, חוץ מזה יש לי בן זוג עם נטייה לאספנות ואגירה וגם אני לא מהזורקות.

איך אתן מציעות להתחיל?

תחליטי על פינה אחת, ועל זמן קבוע ביום.
למשל, אם את אוכלת ארוחת בוקר ושוטפת כלים אחריה, תחליטי שמייד כשאת גומרת לשטוף כלים את שמה טיימר על חמש דקות והולכת לעבוד בפינה שבחרת. כשהוא מצלצל - גמרת!
למחרת, עוד חמש דקות. באותה פינה.
ככה כל יום חמש דקות עד שהפינה מאורגנת ומסודרת.
תתחילי ממה שבטוח אפשר לזרוק או לתרום.
תדחי לסוף את מה שקשה להחליט עליו או להיפרד ממנו.

אני בבעיית כלים.
הערמות נערמות, בעיקר עם הבישולים, אם אני רוצה לשמור על כיור נקי אני מוצאת את עצמי כל היום עושה כלים.
זה מוציא מהכלים

תודה בשמת,

מתחילה ליישם, דרך אגב על הכלים בבית אחראי בן-הזוג, מה שמגביל את עניין הברקת הכיור בערב...

דרך אגב על הכלים בבית אחראי בן-הזוג, מה שמגביל את עניין הברקת הכיור בערב
גם אצלי. שלא לדבר על התיסכול, שאני מבריקה את הכיור, ואז הולכת לישון, ואחרי זה הוא מכין לעצמו קפה עם משהו ומלכלך לי את כל הכיור... ו/או קם לפני, ככה שאני לא מצליחה לקום וליהנות מכיור יבש ומבריק. הכרתי בחיי רק 3 גברים שאחרי שרחצו כלים הם גם השאירו את כל ה"מסביב" נקי (-;

זה ישמע דבילי, אבל סוף סוף קניתי טיימר באיקאה

נגיעה אחת קטנה של אחת הבנות שלי והוא כבר לא מצלצל.
זהו. התקלקל! צריך לקנות חדש.
מישהי יכולה להמליץ לי איפה לקנות אחד טוב??

נשימה, תתחילי בפעם אחת ביום - בערב לפני השינה, שהכיור יהיה מבריק. ותישארי רק עם זה כמה זמן.
אח"כ תוסיפי בהדרגה עוד פעמים ביום - נגיד אחרי ארוחת בוקר, ארוחת צהריים.
עם הזמן הנקיון של הכיור (אפילו רק פעם ביום) 'משפיע' על הסביבה שלו, ואז כשהשיש פנוי, יותר קל לשמור גם על הכיור לאורך יותר זמן.

רוני בלוני, אם את מזדמנת לתל אביב, אז ברחוב מונטיפיורי, קרוב לפינת נחלת בנימין, יש חנות חשמל בשם טישלר. הוא מוכר טיימרים טובים. אבל תמצאי בוודאי בחנויות למוצרי חשמל בסביבה שלך. שלי בא עם תופסן ומגנט שאפשר לשים אותו על המקרר. מאוד נוח.

אני מוצאת את עצמי כל היום עושה כלים.
מה עם מדיח?

הכרתי בחיי רק 3 גברים
רק ???!!!! שלושה יותר ממני

לא חוכמה, אילה, שניים מהם הם אבי וגיסי...

מה עם מדיח?
להפעיל מדיח יותר מפעם ביום זה נראה לי 'בזבוז' ענק בחשמל ומים.

_מה עם מדיח?
להפעיל מדיח יותר מפעם ביום זה נראה לי 'בזבוז' ענק בחשמל ומים._
למה למלא מדיח יותר מפעם ביום?? אצלנו מפעילים מדיח אחת ליומיים, ובתום כל ארוחה הכלים הולכים למדיח (חוץ מסירים ומחבתות שאותם מעדיפה לרחוץ לבד).