פליי ליידי

אבל אז המשהו חצי נקי והרצפה מטונפת
דרך טובה בשבילי לשתף ילדים בנקיון (אם כי לא הכי אקולוגית) היא לתת להם במקום סקוטצ' ומים עם סבון פשוט מגבון לח (מאלה שאמורים לשמש לניקוי טוסיק של תינוקות, אם כי אחרי שמנקים אתם את השומן ליד התנור ורואים שהוא יורד זה מוציא את החשק לקרב את זה לטוסיקים רכים). עם מגבון לח אפשר לנקות קירות, דלתות, אבק, אמבטיה, כיור באמבטיה, חרסינה, ארונות מטבח וכו'. ובזמן שהן עסוקות אני יכולה להתעסק במים עם הסבון, בשירותים, בכל דבר שדורש ריכוז או בעל פוטנציאל ללכלך יותר מלנקות אם אשתף אותן.

וואו. אני מעניקה לעצמי מדליית "מצטיינת ב-פליי".
יש לי שגרת בוקר, ערב/לפני השינה וצהריים גם. בעצם,יש לי שגרה.
אני מבשלת כמעט כל יום. אני משתדלת לתכנן ארוחות.אני מקפיאה.
מתכננת מטלות שבועיות.רושמת לעצמי "תזכורות" של מה צריך לעשות,מה לקנות.
מנקה כל פעם משהו קטן/אחד.
עושה יוגה והתעמלות 3 פעמים בשבוע.
הכניסה אצלי מסודרת.
אני עובדת לפעמים גם בגינה.

אני חלשה בסידור ארונות המטבח וניקוי אבק
אצלינו בבית לא נועלים נעליים ולא'כפת לי מי יגיע
אין לי כלים מצטברים בכיור אבל הוא לא מבריק. פעם בשבוע מנקים אותו עם קצת אקונומיקה או סבון כלים.
אני לעולם לא מנקה חלונות.
אני שונאת לנקות ת'מקרר.

אצלינו בבית לא נועלים נעליים ולא'כפת לי מי יגיע

אני לעולם לא מנקה חלונות.

גם אני, גם אני!!
לא ייאמן אבל כרגע החפץ שישפר באופן המשמעותי ביותר את איכות חיי הוא מקפיא גדול. במקפיא שלי יש מקום למגש קוביות קרח ואולי גם לקופסת גלידה או שתיים. וזהו.

נועה הדרומית - אני ספצית בארונות מטבח ובעיקר זורקת ללא רחמים. נוכל לעשות הסכם עודפים כי אני שונאת לקפל כביסה.

שיתוף ילדים בניקיון - השוס האחרון אצלנו: ילדה שופכת כוס מים על הרצפה. אמא נותנת לה סמרטוט שתנגב.
חמש דקות אחרי כן, שוב מים על הרצפה! אז שאלתי אותה - שפכת מים בכוונה כדי לנקות? בהחלט כן. ביקשתי שתתאם את הזמנים איתי, וכשתרצה לנקות והזמן יתאים לי נלך שתינו למטבח ואני אוכל לשפוך מים כאוות נפשי כדי שתנקה. עשינו מזה הצגה שלמה - אני מועדת וכמעט נופלת, המים נשפכים, אני מזועזעת - אוי ואבוי, נשפכה כאן כוס מים, מה נעשה? והילדה באה להציל את המצב עם המטלית.

בטח תחרימו אותי מהדף הזה, אבל לא מצאתי מקום טוב יותר לוידוי: בתים מסודרים ומושלמים מלחיצים אותי. אני אוהבת להכנס לבתים מבולגנים זה ממש מרגיע אותי שיש עוד בלגניסטים בעולם ועוד עקרות בית לא מושלמות ועוד בתים שיש בהם חיים. במיוחד עכשיו בחופש, שלושה ילדים לבד בבית עם גישה חופשית למטבח, כשאני חוזרת מעבודה אתם מתארים לעצמכם מה רואות עיני. יש ימים שהילדים קצת יוזמים ומפתיעים אבל לצערי הימים האלה מעטים.

הבית שלי לא מושלם ו לא מסודר למשעי. אבל נראה לי שהכוונה היא יותר לשמור על בית שנעים באופן יחסי להיות בו גם מבלי להבריק כל פינה.
<נועה ממש לא אוהבת לדרוך בתוך ארגז חול באמצע המיטה>

אתמול בערב היו כלים בכיור, שנינו היינו עייפים מאוד, ידעתי שהאיש צריך לקום מחר מוקדם - ובעוז ובגבורה לא הלכתי לישון אלא הקדשתי חמש דקות לניקוי הכיור ולמילוי המדיח והפעלתו.
איזו נחת היתה לי בבוקר.

נעים גם כששולחים יד למגירה והיא מלאה בתחתונים וגרביים נקיים, כשמשחת השיניים נגמרת ואפשר תוך שניותיים לשלוף שפופרת חדשה מתוך ארון מסודר, כשאפשר להכין תוך 10 דקות ארוחת ערב טעימה ממה שיש בבית - כי המקפיא והמזווה מצוידים.

והבית שלי רחוק מאוד מלהיות מסודר ועל כפות הרגליים שלי יש חבורות באופן קבוע מכל חלקיקי הלגו והפאזלים שעל הרצפה.

ועוד בתים שיש בהם חיים

אם לא הייתי בטוחה בסימני החיים שיש בבית שלנו הייתי נעלבת... (-;

אגב...אתן יודעות מהו אביזר הנקיון השימושי ביותר אצלי בבית?(רצפה דביקה, כתמים על הקירות, מראת האמבטיה, משטחים מלוכלכים...)-מגבונים לחים!!! מי שהמציא אותם פשוט פספס את המטרה האמיתית שלהם.

שלא תבינו אותי לא נכון. גם לי אין ארגז חול באמצע המיטה, אבל סדר היום שלי נראה לי עמוס (ואולי זה רק נדמה לי ואני סתם מקטרת...) השגרה היא כזאת: אני צריכה לעבוד 6 שעות אז אני משתדלת לקום ולהיות בעבודה לפני 8:00, כדי לסיים לפני 14:00, בד"כ אני טיפה מתעכבת בדרך הביתה לקנות משהו שחסר למישהו. בממוצע מגיעה ב 14:30 . נכנסת הביתה לתוך "פוגרום" ומודיעה שבמטבח הזה אני לא מצליחה לעמוד לבשל אז מי שרעב ורוצה אוכל יעשה משהו. בכוחות משותפים אני מאלתרת ומבשלת ארוחת צהריים חמה, תוך כדי סידור המטבח והפעלת מכונת כביסה. בסביבות 16:00 אני מגיעה למצב בו המטבח מסודר. בשעות האלה מתחילים טלפונים להזמין/ללכת לחברים או שיש לי סידורים אחרים או קניות. להוסיף לזה כביסות, תליה, קיפול, פיזור ותמיד נשאר לי הר כביסה לא דחופה במרפסת שלא קיפלתי. ב-18:30 בערך ארוחת ערב ושוב המטבח דורש סידור. לתוך סדר היום הזה צריך לדחוף גם ניקוי הרצפה ששופעת שלוליות שהתייבשו (כשלא הייתי בבית), חרוזים קטנים שהתפזרו בחדרים, שיערות של הכלבה בשיא הנשירה, ועוד. שירותים שצריכים ניקוי יום- יום (הייתי רוצה) . הכניסה לבית (הפרצוף של הבית) זה המקום שכולם אצלינו "מתפרקים" בו ומשאירים נעליים, גרביים,שקיות וכל מה שהיה בידיים והפריע להם. אולי ב-21:00 אני מצליחה לראות משהו בטלביזיה. כשאני הולכת לישון בסביבות 23:30 אני מרגישה שכדי שהבית ייראה "נורמלי" אני צריכה לא לישון בלילה. כמובן שאני בכל זאת נשארת שפויה ומוותרת על הרעיון. מה דעתכם? אולי אני סתם סובלת מחוסר אירגון?

האם יש לגברת זבובה שיטת לעבור דירה בלי להתחרפן?

תגידו,
איך אחרי שמונים (סתם, לא יודעת כמה) שנות פמיניזם,
הדבר שהכי ממלא אותי סיפוק היום זה שהמטבח נקי ושהקדשתי 15 דקות לניקוי "פינה" מתחת לכיור במטבח?

כי זה נמצא עמוק עמוק בכל נים ונים שבמידע האבולוציוני שלך p-:

נכנסת הביתה לתוך "פוגרום" ומודיעה שבמטבח הזה אני לא מצליחה לעמוד לבשל

זה בהחלט נגד משנתה של הזבובית. זה לא אמור להיות ככה. הפוגרומיסטים אמורים (או שמא אמורים) לעבוד איתך, ולא נגדך.
יש מצב שתכנסו ישיבה משפחתית ובשקט, לא באטרף של "חזרתי הביתה ואני מתה לכוס קפה בשקט אבל הבית נראה כמו אחרי הפגזה ואני רוצה לצרוח", תסבירי שקשה לך מאוד להיכנס לבית מבולגן בצהריים - ותסכמי עם הנוער (בני כמה הנוער?) שכל אחד יהיה אחראי על משימה אחת, לא מורכבת מדי. כיור נקי וספה שאפשר לשבת עליה הם לא בקשה מוגזמת.

לא הוגן שאת תהיי המנקה והמבשלת הלאומית. אולי תציעי להם לעבוד עם טיימר, ורבע שעה לפני שאת מגיעה לעשות סידור אינטנסיבי?

האם יש לגברת זבובה שיטת לעבור דירה בלי להתחרפן?
סיפרו לי שיש חברות שעושות הכל עבורך, אריזה העברה ופרוק, בכל רמה שתרצי,
לדעתי, אם באפשרותך לשלם, חוסך את הפניקה.
אולי בניגוד לכל מיני כללים, אבל אמא רגועה שווה הרבה יותר מכסף.
מחירים סבירים. כך סיפרו לי. לא ניסיתי.

בטח תחרימו אותי מהדף הזה, אבל לא מצאתי מקום טוב יותר לוידוי: בתים מסודרים ומושלמים מלחיצים אותי. אני אוהבת להכנס לבתים מבולגנים זה ממש מרגיע אותי שיש עוד בלגניסטים בעולם ועוד עקרות בית לא מושלמות ועוד בתים שיש בהם חיים. במיוחד עכשיו בחופש, שלושה ילדים לבד בבית עם גישה חופשית למטבח, כשאני חוזרת מעבודה אתם מתארים לעצמכם מה רואות עיני. יש ימים שהילדים קצת יוזמים ומפתיעים אבל לצערי הימים האלה מעטים
לרגע בדקתי שוב אם אביטל1 זה לא הניק החדש שלי

פשוט מזדהה עם כל מילה.

_סיפרו לי שיש חברות שעושות הכל עבורך, אריזה העברה ופרוק, בכל רמה שתרצי,
לדעתי, אם באפשרותך לשלם, חוסך את הפניקה.
אולי בניגוד לכל מיני כללים, אבל אמא רגועה שווה הרבה יותר מכסף.
מחירים סבירים. כך סיפרו לי. לא ניסיתי._
אני לא מסוגלת לעשות את זה, לא כלכלית ולא נפשית.
חוץ מזה, אני מתכוונת לנצל את המעבר למיון מאוד מסיבי של חפצים מיותרים. ואת זה באמת רק אני יכולה לעשות.

יש רעיונות נוספים חוץ מלשתף בזה אנשים זרים?

שליחה על ידי יעל* » 22 יולי 2004, 23:13

חבצלת, מכירה את הדף טיפים לאריזה ?

יש רעיונות נוספים חוץ מלשתף בזה אנשים זרים?
זוכרת שהיתה ערימה של טיפים של הפליי גם בענין מעבר דירה. נסי לחפש באתר.

http://www.flylady.net/pages/[po]Flying MovingTips[/po].asp

חבצלת השרון,
לעבור דירה - נכון זה לא פשוט.
מתכוונת לנצל את המעבר למיון מאוד מסיבי של חפצים מיותרים זה הפלוס הגדול של לעבור דירה. מתחילים כמובן ממצעים ובגדים של העונה האחרת (בד"כ עוברים בקיץ ויוצא לארוז את דברי החורף שגם ככה מאורגנים). אורזים ספרים שלא כ"כ בשימוש בקרטונים לא גדולים מידי. כלי מטבח פחות שימושיים כמובן עטופים בעיתון וזה הזמן גם למיין ולהיפטר מחפצים שאפשר להסתדר בלי. ככל המועד המעבר מתקרב אורזים חפצים חיוניים יותר ויותר. הילדים בשלב זה נהנים גם לארוז ולהחליט ש"את זה אני לא צריך עכשיו" הם מרגישים גאווה שיש להם קרטון משלהם. על כל קרטון כותבים את התכולה כמו "מצעים", "ספרים" "אלבומים" ולהוסיף מילים כמו "חיוני" "חיוני מאד" "שביר" "לא חיוני".לקראת יום המעבר כדאי להצטייד בכלי מטבח חד-פעמיים ובאוכל מוכן. או שיש אמא או חמות בסביבה שיכולה לעזור עם הארוחות והילדים. זכור לי שביום המעבר אכלנו ארוחת צהריים על שמיכה ועשינו "פיקניק" כי כבר לקחו את השולחן. מה שיפה שבימים האחרונים שלפני המעבר הרגשתי שאפשר להסתדר בלי המון חפצים שכבר ארזתי, ייתכן שהם מיותרים?

תודה:-)
אז ככה, יומיים אמי ואחי היו כאן, ואתם ארזנו בלי להשתגע (אפילו עבדתי תוך כי זה) כשישים אחוז מתכולת הדירה שאני מתכונת לקחת אתנו. אוי כמה שזרקתי... ואולי אולי מצאתי קונה למערכת כלי התה של סבתא שלי (מערכת מכוערת ויקרה ביותר שנמאס לי לשמור עליה בארון...). חוץ מזה, את כל הדברים השבירים והיקרים ההובלה אורזת, כי ככה יש להם על זה אחריות. זה חוץ מהדברים היקרים והשבירים שבכלל לא ניתן להם לנגוע בהם ונעביר אותם ברכב שלנו. וזהו, מלבד כל אלה נותרו בעצם רק שתי ספריות שבעלי נשבע לי בהן צדק שהוא לא זקוק לי לשם אריזתם, והדברים שאנחנו ממש לובשים עכשיו ואוכלים בהם עכשיו עדיין (המעבר הוא רק ב-16 באוגוסט אז יש עוד זמן).
אה, וגיליתי איך המוכרים בחנויות בגדים מקפלים חולצות תוך שנייה קיפול מושלם, אחי לימד אותי! (בכלל הוא גאון בקיפול (בין היתר;-))! הוא הציע לי לגלגל מצעים עם גומיות ל"רולדה" ואין לכן שמץ של מושג כמה שזה נוח ואסתטי (מיד רואים את כל המצעים ושלפים את הסדין המתאים). אם יש למישהי אחות בגיל 16-17, לא גבוהה במיוחד, חכמה ואוהבת פנטזי, אפשר לסגור על שידוך:-D)

אוי כמה שזרקתי...

איזה כיף!!! כשזורקים מרגישים קלילות כזו כאילו שפיזית ממש המשקל שנזרק ירד מהנשמה.

אוי כמה שזרקתי... איזה כיף!!! כשזורקים מרגישים קלילות כזו כאילו שפיזית ממש המשקל שנזרק ירד מהנשמה.

בעקבות כל המעברים האחרונים שלנו נשאר לי מטבח בהרכב מצומצם מאוד. אל תצחקו עלי, אבל בכל פעם שאני פותחת את הארונות ורואה רק את מה שאנחנו באמת משתמשים בו - בלי מיותרים, שבורים, מכוערים, חבלִזרוק-ים - אני מחייכת, פשוט כך.
לאט לאט התקדמתי, ואני מתקרבת מאוד להשלכת סט סכו"ם חגיגי שקיבלתי מתנה מאמא שלי, שהוא בדיוק אבל בדיוק בצורה ובצבע שאני לא סובלת.

חבלזרוק: אבל זו מתנה מאמא שלי.
קול ההגיון והתבונה: זו מתנה שאת לא נהנית ממנה.
חבלזרוק: סט סכו"ם נוסף תמיד שימושי.
קה"ת: יש לך כלים ל-8 אנשים במגירת המטבח, ובכל מקרה אי אפשר לארח יותר משמונה אנשים בסלון הפצפון שלך.
חבלזרוק: הוא לא תופס הרבה מקום.
קה"ת: בנקודה שקופסת הסכו"ם תופסת מעל ארון המטבח תוכלי לשים עציץ.

וכן הלאה וכולי. מבטיחה לעדכן אם יהיו התפתחויות נוספות. שמתי עין על זוג חברים שעוברים מדירת שני חדרים עם מטבח מינימלי לבית משלהם. הרבה יותר קל להוריש סכו"ם ושאר דברים בעלי ערך סנטימנטלי לאנשים שמכירים.

<בטעות נכתבתי כפלוני-אלמוני. נתתי לעצמי קרדיט הולם (-:>

הרבה יותר קל להוריש סכו"ם ושאר דברים בעלי ערך סנטימנטלי לאנשים שמכירים.

נכון. וככה גם עושים להם יופי של שירות.

אני מעבירה מחר, אם יצליח לי, 4 שקיות של מפות, כיסויי מיטה, בגדים, מצעים ווילונות שאני לא סובלת לגמ"ח. הידד. בדירה החדשה - רק דברים שאני באמת אוהבת! הלאה המפה שהייתה באופנה לפני עשרים שנה ומאז איבדה צורה!!! הלאה הווילון המכוער למטבח שקיבלתי כ"נדוניה" לחתונה!

הידד חבצלת! @}

היום בעלי הבטיח לי שאשאר לבד כ-4 שעות בלי ילדים. אני מתכוונת ליישם את מה שהצעתי פה, לעשות "דיאטה" לנשמה ולהוריד כמה שיותר קילוגרמים של דברים שלא הייתי לוקחת איתי אילו הייתי עוברת דירה. שנים רבות גרתי בבתים קטנים ובבלגן גדול וכמה שהשתדלתי לזרוק לא השתלטתי על הבלגן. לזרוק (או להעביר) = להרוויח עוד מטר פנוי.

אביטל וחבצלת - העם אתכן!

<אמא אינקובטור ראתה את האור ועכשיו היא לא תשקוט ולא תנוח עד שכ-ו-ו-ו-ו-ו-לם יראו גם!>

חבצלת- הידד גם ממני (-:

האתר חדש לי. קראתי את ההודעות הקודמות והרגשתי 'דז'ה וו' אמיתי. אני מגדלת 3 מתבגרים+בעל, ומטפחת באדיקות קריירה רצינית וגם גינת פרחים, עובדת משעה שבע בבוקר עד שבע וחצי בערב, לא כולל נסיעה של חצי שעה לכל כיוון, ומן הסתם במרוץ של החיים לא הצלחתי לגרום לארבעת השותפים לבית לבצע חלק מהאחזקה השוטפת.
כל שבוע פינטזתי על הרגע שאני חוזרת לבית נקי אחרי שהעוזרת עבדה, אבל מי שמכיר מתבגרים יודע שתוך רבע שעה הכל נראה כאילו חלפו שם אטילה מלך ההונים ולוחמיו... ויתרתי, לא על החלום - על העוזרת.
הכנתי טבלת אקסל חודשית, ובה מטריצה של כל חדר וחדר ומה שצריך לנקות בו (חלונות, שטיחים, רצפה, שרותים, אהילים וכד') הוספתי מטלות כמו ניקוי יסודי של המקרר, שטיפת מסננים של מזגנים, דישון... את המשבצות צבעתי בצבעים שמסמלים את התכיפות - יום יום, שבועי ופעם בחודש.
כל חודש עידכנתי ותליתי מחדש על המקרר ובכל פעם שסיימתי משימה - סימנתי.
ומאז - אני מפנקת את עצמי פעם בחודש באיזו שטות שלא הייתי עושה קודם - במקום לשלם לעוזרת.
שכחתי לספר שאת תרועת הפתיחה ליוויתי בניקוי וניפוי יסודי (3 ימי חופש נדירים מהעבודה..) ומאז הבית מסודר.
שלושה טיפים שממש מקילים על החיים - קיפול כביסה עם ההורדה מהחבל (אני מהשמרנים ללא מיבש) ולסדר בערימות על פי ה'קליינטים'. בכל חדר שירותים (כן- יש כמה) אני מחזיקה בנוסף למברשת גם מטליות לחות - הכי נוח לנקות איתן את מושב האסלה - גם לא לגעת בידיים, גם נקי וגם ריחני.
במקום לטאטא אני שואבת אבק מהרצפה - בשואב הכי פשוט שיש, כך הוא אינו מתעופף לכל מיני פינות עד שאשטוף...

הטיפ הכי טוב:
הכל באהבה, אני מאושרת בחלקי, לא מוותרת על קריירה שנותנת לי הערכה עצמית (לא כל כך שכר..) על שני ספרים טובים לשבוע ועל לימודים.

פשוט אני היחידה שהבלגן והליכלוך מפריעים לה. ואני עושה שיקול מה יותר כדאי, להתרגז או לנקות בעצמי, מה שממילא יקרה...
סיפור אמיתי: ניסיתי פעם ללמד את בעלי שגם גברים מסוגלים להחזיק מגהץ. כשנגמרו החולצות המגוהצות, הוא נידנד כל הבוקר שאעזור לו לגהץ, כמובן שהיה עושה זאת לבד אילו לא מיהר (בטח...). אחרי כמה נסיונות הבנתי שכנראה אין לי תחליף, קניתי עוד עשרים חולצות (לא במכה אחת) ומאז אני מגהצת פעם בחודש, לפי הטבלה, וזו אגב הפעם היחידה שאני צופה בטלביזיה..., מבחינתי יותר טוב מאשר להתרגז כל בוקר.
בעלי בחור מקסים, אך אני חשבתי שמצאתי מישהו כמו אבא שלי ובסוף יצא כמו אבא שלו.

אמא אובדת יקרה. מורידה בפניך את הכובע. הגעתי למסקנה שהבית שלי בחיים לא יהיה מסודר. ביום חמישי כמו שתכננתי התנפלתי על הבית (אני יודעת שזה נגד משנתה של הזבובה) זרקתי מארונות הבגדים, מארונות המטבח, שאבתי ספות מלאי שערות של הכלבה, תוך כדי גם תליית כביסות. עבדתי במהירות ופחות ביסודיות ועם הפסקות קצרצרות מידי פעם. זה היה מרתון של כ-6 שעות. האמת שעכשיו לא ממש רואים את כל זה. החדרים מבולגנים, בגדים על הרצפה גרביים ונעליים בכל מקום אפשרי. אני לא מצליחה לחנך את כולם (3 ילדים+ בעל+ כלבה). אני מבקשת ומסבירה בעיקר לקטנים (שאצלם יש עוד תקווה...) שמה יותר כיף, אמא עסוקה כל הזמן בעבודות הבית או אמא פנויה לטיולים ומשחקים? נראה לכן שזה עוזר?

לכ ילד ברור שעדיף שאמא לא תציק ותנדנד לו, וגם לא נאומים מרגשים על כך שעדיפה שעת איכות של ילד עם אמא במקום שעת אמא עם סמרטוט, אז מה.....
אמי היקרה והאהובה היתה אומרת 'הלואי שהילדים שלך יעשו לך מה שאת עושה לי...' והיום כשאני מקטרת על הילדים שלי, היא מחייכת ולא צריכה להוסיף יותר.
אני מחפשת סרט טוב בטלביזיה והולכת לערב הגיהוץ החודשי שלי.
מישהיא ניסתה כבר את ה'נוהל הזבובי' למעבר דירה?

אהבתי את העניין של אזורים בבית , כך שאף מקום בבית לא מקופח ואני בסוף יגיע לכל מקום מתישהו.
בנוסף רציתי לדעת אם מישהי ניסתה את הלוח שנה עם מדבקות למה בדיוק הם מתכוונים , מה המדבקות עושות?

אני לא מעוניינת בלוח השנה שלה כי הוא אמריקאי. מה לי וללוח שנה לא בעברית, שבו מסומנים החגים האמריקאיים ולא העבריים, שבו השבוע מתחיל ביום שני?
יש לה ערכת מדבקות מוכנות מראש לכל מיני אפשרויות. למשל, מדבקה שמסמלת "רופא שיניים", שאת יכולה להדביק ביום שיש תור לרופא שיניים ורק לכתוב למי ובאיזו שעה. ככה את יכולה לראות בקלות בלוח כל מיני אירועים לפי המדבקה (נגיד, לחוג קבוע לילד יש מדבקה קבועה). זה נחמד, צבעוני, קליט ומהווה עזר טכני לקריאת הלוח שלך ולזכירת הפגישות שלך, וגם נוח וחוסך כתיבה (פשוט מדביקים וזהו).

יש לה ערכת מדבקות מוכנות מראש לכל מיני אפשרויות
אפשר לקנות מדבקות צבעוניות (ובכל מיני צורות) סתם, ולהשמתש מהן באותו אופן. בטוח יותר חסכוני, כי המדבקות שכל אחד עושה לעצמו מתאימות לו, ולא נשארים עודפים (למשל - משפחה בלי בעיות שיניים).

נשמע רעיון טוב המדבקות שאפשר להכין לבד לכל אירוע או תכנון כלשהו
אני כל כך אוהבת את המשימות זה באמת ממריץ במיוחד שזה צבעוני
עשיתי לי לוח שבו אני רושמת כל יום או מדביקה את המשימה היומית והאיזור השבועי

בראשית ברא... והארץ היתה תוהו ובוהו.. ויאמר יהי אור ויהי אור.. וירא אלוהים כי טוב.

כל סדר מתחיל מבלאגן
האמירה הכרחית - 'אני רוצה את הפינה הזאת ככה וככה'
אם אומרים מספיק פעמים בלב זה בסוף קורה
לוקח בין חצי יום ליום וחצי לחזור לבלאגן

מה שבאמת טוב מניסיון זה להכין בגדים יום קודם מתי שאני לא מכינה זה לוקח לי המון זמן
בבוקר וזה מתיש אותי.
גם לילד אני מכינה בגדים קודם הבעיה שלפעמים אני מתעצלת ואני משלמת את המחיר בבוקר.

הרגע הצרפתי ומקווה לשינוי מהותי בביתי המבולגן.

הי, כמה כיף לדעת שיש עוד כמה בלגנסטיות כרוניות...
לפי העצות, שהתחלתי ליישם עוד לפני שקראתי, הבעיה היא שעשויים להיות עסוקים בזה כל היום.
כשיש לי משהו אחר, דחוף וחשוב לעשות, או סתם כשבא לי להתפנק (כן, מותר לפעמים! )
אני מנסה להתעלם מכל הבלגן ולעשות מה שאני צריכה \ רוצה.
כלים בכיור, נראה לי שדווקא אם לא רוחצים כל שניה, זה פחות זמן.
אם אני עייפה אני הולכת לישון והבית מבולגן.
אומנם לא כיף להתעורר לבית מבולגן אבל מצד שני בבוקר יש לי מרץ לסדר. ואני עושה במצב רוח טוב ובמחצית הזמן.
בכל מקרה, הבעיה שאחרי שאני נתקפת במתקפת לסדר, והבית נראה יותר שפוי. קצת אח"כ, שוב בלגן...
אז נראה לי שבכל זאת אכנס.
ותתרגמו בבקשה כמה שיותר, כי אין לי סבלנות להתמודד עם האנגלית. תודה!!!

האם ההצטרפות לרשימת התפוצה של האתר שהמלצתם היא חינם?

הבעיה היא שעשויים להיות עסוקים בזה כל היום
לא. זה ההיפך מהשיטה.

ותתרגמו בבקשה כמה שיותר, כי אין לי סבלנות להתמודד עם האנגלית.
אולי זו הסיבה שפספסת את השיטה שלה. ניסית לקרוא את כל הדף הזה? הרבה מפורט כאן, ובקישור בראש הדף תיכנסי לדף עם תרגומים ממנה.

הבעיה שאחרי שאני נתקפת במתקפת לסדר, והבית נראה יותר שפוי. קצת אח"כ, שוב בלגן...
זו בדיוק הבעיה שפליילייידי באה ללמד אותך לתקן. למה שאת עושה היא קוראת "לעשות יותר מדי ולצאת הרוסה".
השיטה שלה אומרת פחות או יותר להקדיש רבע שעה ביום וזהו. לעשות כמה פעמים ביום "פינוי זבל" של חמש דקות או משהו כזה. וגמרנו. תקראי.

האם ההצטרפות לרשימת התפוצה של האתר שהמלצתם היא חינם?
א. כן.
ב. אתה יכול לבדוק את זה בעצמך תוך שניות בלחיצה על הקישור.

איך אני יודעת איזה אי מייל הוא עבורי?
אני קוראת את כל האי מיילים שמגיעים אליי ואז אני מתייאשת מרוב המטלות שיש ובסוף לא עושה יותר כלוםץ
מה עושים?
איך אני יודעת מה עבורי? האם אני צריכה לבחור או שיש אי מייל מסויים שהוא לי בלבד?
מהמבולבלת

גלית, אני באותו מצב.
אגב, שלום. אני חדשה. הצטרפתי לפני שלושה ימים והדבר היחיד שנקי זה הכיור (כבר נהייתי קצת אובססיבית...).
אבל עכשיו הקדשתי (המון) זמן לקריאת הדף הזה ונהייה לי קצת סדר בראש. שיטת 15 הדקות למשל נשמעת לי ממש טובה, אנסה ליישם בקרוב.
לגבי המשימות והאימיילים, בינתיים אני מוחקת את הרוב, עד שאצא מההלם ואוכל לקרוא אותם בשלווה. בינתיים נראה לי מוקדם להתייחס.
הכי חשוב לדעתי זה מכתב הפתיחה. וכדאי לקרוא אותו שוב ושוב אם פתאום מאבדים כיוון.

אני כרגע במצב קצת אחר. אני עובדת מהבית. על עסק משלי. כמובן שלעבוד מהבית דורש הרבה משמעת עצמית (שאין לי), אבל כמות העבודה עכשיו היא גדולה ולכן יוצא שאני עובדת גם אחרי שהילדונת שלי הלכה לישון ואבא צריך ללמוד... וכמובן יכולה להתקע באינטרנט זמן לא הגיוני.
אבל כשאני עובדת בבית, בכל מקרה נוצר בלגן רק מהעובדה שאני פה. אז על הכלים השתלטתי, אבל כל דבר אחר קצת מפחיד אותי.
אני מקווה שאוכל ליישם את השיטות ושזה לא יבוא ע"ח שעות העבודה שלי, או שהיום שלי פשוט ייתארך וזמן השינה יתקצר.

יש פה מישהי במצב הזה? אשמח לשמוע תובנות בנושא.

כל האי מיילים הם עבור כולם. את יכולה להחליט איזה חשובים בעיניך יותר. נגיד השאלה: איה נעלייך ? או האם הכיור שלך מבריק ? האם אכלת היום משהו ?
החוכמה היא לקום ולעשות את הדבר שנדרש ממך לעשות נגיד לשים את הנעליים במקום ואחר כך לחוזר למחשב כאילו כלום {כי באמת כלום }

באופן כזה המטלות לא מצטברות לערמות שאת צריכה לטפל בכולן ולא יכולה להיות ליד המחשב אלא הופכות לבטלות משום שאת משקיעה בהן את מינימום הזמן במקסימום התוצאה .
לפעמים אני מוצאת שללכת רגע לטפל במטלה מאוד עוזר לי להבין מחדש את הפעולה שעשיתי עד אותו רגע במחשב ולהתקדם משם הלאה
כשזה לא לקרוא "מה חדש "

את כל ההודעות עם הנדון באותיות גדולות לא צריך "לקרוא". צריך לקרוא רק את הנדון ואחר כך למחוק.
וכל מה שלא הספקת לקרוא היום - למחוק!
את העדויות - את יכולה לקרוא אם בא לך, או למחוק.
את המשימות היומיות - את יכולה למחוק, או לקרוא ואז למחוק, או לקרוא ולמחוק וללכת לעשות. מה שבא לך. זו החלטה שלך. לאט לאט את תעשי קצת פה ושם, ולאט לאט תעשי יותר.
את אף פעם לא בפיגור, תצטרפי איפה שאת עכשיו.

כשאת קוראת כל יום את הנדונים האלה, את בעצם עוברת מין שטיפת מוח חיובית כזאת. עוד פעם ועוד פעם את קוראת "איפה הנעליים שלך?" ובסוף את מתחילה לזכור לנעול נעליים בבוקר. עוד פעם ועוד פעם את קוראת "תלכי לישון בשעה סבירה. את צריכה לנוח". ובסוף זה נכנס לתודעה. עוד פעם ועוד שלושים פעם העיניים שלך עוברות על "תנקי נקודה חמה" ואת מוחקת ולא עושה כלום, אבל לאט לאט את תופסת את עצמך שומרת על שולחן האוכל נקי ופנוי כל הזמן, וברגע שמישהו שם עליו משהו את כבר מוצאת לו מקום או מטפלת בו או זורקת לפח, למשל.

אני ממש גאה בעצמי.
אתמול היתה עוזרת. היא באה כל שבועיים, כך שיש המון זמן לבלגן וללכלך עד שהיא שוב תבוא, אבל הפעם החלטתי שחייבים לשמור על הבית לפחות כמו שהיא השאירה אותו.
הכניסה אצלינו זה אחד המקומות שמתבלגנים תוך שניות. מספיק ששניים (אחד גדול ואחת קטנה) מגיעים הביתה, והמעילים כבר על הספסל (אצלינו לובשים מעילים כבר זמן מה...). ואני התחלתי לשים את המעיל שלי בתוך הארון מתוך הרגל חדש.
הבוקר, האיש לקח את הבובה לגן. לבש מעיל אבל השאיר מעיל אחר על הספסל. קודם כל התעצבנתי. זרקתי את המעיל שלו על הרצפה - שכשיחזור, יבין!
ואז אחרי שהוא הלך, נזכרתי במה שהזבובה אומרת, ומה שקראתי כאן. ותליתי את המעיל שלו בארון. ולא התעצבנתי ולא הרגשתי פראיירית של אף אחד.
בהמשך היום, הוא יצא וחזר וכבר תלה לבד. כי הספסל (כמעט) ריק, והוא כבר מרגיש את השינוי.
אגב, לפני יומיים הוא אמר שהוא מרגיש את השינוי בכיור (איך לא?), ובכלל. סיפרתי לו על העניין וקבענו שאני אשתף אותו בדברים החדשים שאלמד.
איזה יופי!

איזה יופי!
גם אני גאה בך D-:

ברכותי
אם הוא יודע לקרוא את יכולה להציע לו לעיין באתר בעצמו ואם יש משהו שמבאס אותי באתר זה הפניה המגדרית שלו לנשים כאילו גברים לא קשורים לתחזוקת הבית
ההתגברות על ההתעצבנות על אחרים שבלגנו היא ממש משמעותית בעיני .
וגם ראית השינוי הראשון
בהצלחה

אילה, הוא יודע גם יודע לקרוא, אבל לא מתחבר לעניינים האלה. גם לפורומים. מבחינתו זה טוב שאני קוראת ומעבירה לו, כך בכל נושא. וכך גם טוב לי.
נושאים יותר ספציפיים וחשובים אני נותנת לו לקרוא מאמרים, או נקודות ראות שונות שאני מוצאת ברשת או בספרים.

גם אני חיפשתי את הגבר באתר הזה. לא מצאתי וזה בהחלט מרגיז. אבל למזלי התוכן כמו שהוא ברובו מדבר אלי, ואני מנצלת את מה שטוב לי ויעיל לי משם.

אם הוא יודע לקרוא את יכולה להציע לו לעיין באתר בעצמו ואם יש משהו שמבאס אותי באתר זה הפניה המגדרית שלו לנשים כאילו גברים לא קשורים לתחזוקת הבית
היא דווקא מתייחסת לזה הרבה פעמים (אתן אולי חדשות ולא הגעתן להתייחסות התקופתית).
פשוט, הרוב המכריע של ה"מנויות" שלה הן נשים. אז למה לא לכבד את זה ולהתייחס אליהן?
והגברים שקוראים ונעזרים בפליי ליידי גם כותבים, והעדויות שלהם מתפרסמות גם הן. נורא נחמד ומעניין.
אין לה שום דבר נגד גברים, אבל המספרים מדברים. הרוב בעניין הזה הן הנשים. אני מאוד שמחה שהיא מדברת לנשים.
ושוב, תזכרו שאין לה איזו "אמונה" שנשים "צריכות" לעשות את עבודות הבית.
הפוקוס שלה הוא איך לאהוב את עצמנו ולטפח את עצמנו ואת משפחתנו.
והגישה שלה מעשית. היא לא מתעסקת ב"צריך". היא מתעסקת במה שעובד, והיא מדברת אל מי שמקשיב לה. 200,000 נשים ו-10 גברים? אז היא מדברת לנשים. 200,000 נשים שמוצאות את עצמן בכל מקרה אחראיות על הבית והמשפחה? אז היא עוזרת להן. 300 גברים שהתפקיד הזה עליהם? גם הם נעזרים בה.

אני יודעת שיש גברים . קראתי פעם מכתב שכתב לה גבר והיה אחד המצחיקים ביותר בכלל אם נכנסים לעדויות זה מצחיק נורא
ועדיין רק בשביל הPC היה לי יותר נעים אם זה היה האדם הFLY ולא הגבירה וגם התמונה שם של הגברת המעופפת למרות שלפחות היא לא עשתה אותה רזה שזה כבר ראוי בעיני להערכה {את המוזנחת היא עשתה ממש רזה}

>מחר אני עושה את כל המשימות בי נשבעתי<

טוב איך שכתבתי את זה הבנתי שעדיף לי לעשות עכשיו את כל המשימות ומחר לנוח והנה אני פחות מ30 דקות אחרי כן עם בית מסודר כיור נקי כביסה מתכבסת גאה בעצמי ומתה עלהזבובה

גם אני חזרתי לאחרונה לזבובית. יש לי שגרת ערב שמאפשרת לבוקר שלנו להיות שפוי ולא מוטרף, כולל הכנת בגדים לילדים ולי, הכנת כל התיקים.

כאשר הילדים רבו איזו קלטת וידיאו לראות, וזמננו היה מוגבל, נתתי לכל אחד 15 דקות בקלטת שהוא בחר, עם הטיימר. הם קיבלו את זה ממש בטבעיות!

פחות מ30 דקות אחרי כן עם בית מסודר כיור נקי כביסה מתכבסת גאה בעצמי ומתה עלהזבובה
גם אני!

שאלה :
מה הדבר שהכי קשה לכן לעשות מבין המשימות ?
אני מוצאת שלאסוף 27 דברים שילכו לפח ממש קשה לי וזה למרות ואולי בגלל שהבית שלי מלא בזבל .

מה הדבר שהכי קשה לכן לעשות מבין המשימות ?
להתלבש ולנעול נעליים בבית, ללא ספק.
בבית אני לא מסוגלת - מה לא מסוגלת, לא מעלה על דעתי - להיות עם נעליים, שעון או חזיה. בוודאי שלא עם נעלי שרוכים (ההמלצה שלה היא לקנות זוג נעליים עם שרוכים שישמשו רק לבית).

קשה לי לזרוק 27 דברים לפח פשוט כי מה שצריך להגיע לפח מגיע לשם ישירות וכמעט שאין בבית עבמ"ים תועים.
קשה לי לפנות מהבית ספרים, ועוד יותר קשה לשכנע את בן הזוג להפטר מספרים מיותרים.

ועוד יותר קשה לשכנע את בן הזוג להפטר מספרים מיותרים
אני מסכימה עם הזבובית:
לא לגעת בדברים המיותרים של בן הזוג עד שאת לא גמרת להיפטר מכל מה שצריך להיפטר ממנו אצלך .

לי הכי קשה לשמור על השגרה

כלומר ברגע שעשיתי משהו כבר יומיים שלושה ברציפות אישזהו מנגנון של הרס עצמי גורם לי להתיעצל ולא לעשות את זה.

בכלל אני גרועה בלפתח הרגלים בריאים וחיוביים, לפתח הרגלים שליליים אני יודעת, אבל לשמור על הרגלים חיוביים קשה לי כקריעת ים סוף /-: זה איכשהו מפחיד לי נורא או מעיק לי נורא

בעניין של השגרה אני מצאתי משהו שעוזר לי , בבוקר נורא קשה לי לפני כל הדברים אז אני עושה שגרה פיצית ,נגיד ,מורכבת רק משני דברים.
גם שגרת הערב שלי היא לא ממש גדולה .
אבל בצהריים בין הלימודים לעבודה יש לי בין שעה לשעתיים ושם אני מביאה אותה בשגרה.
אולי קשה לך עם המיקום של השגרה ביום ?
אולי יהיה לך יותר נוח לפרק ל4 שגרות קטנות ? ואז אם תפספסי אחת יש לך יותר סיכוי לעשות את השניה אם לא תספיקי 2 השלישית תקפוץ וכו
אולי לבשמת יהיו רעיונות ?

אולי לבשמת יהיו רעיונות ?
(-:

בתור אחת שדומה לטיפ טיפה, גם לי יש איזו בעיה פסיכולוגית תמוהה עם שיגרות.
לכן, הצעותי הן:
א. לעשות שיגרה שמורכבת משני דברים, מקסימום מקסימום שלושה...
ב. להתייחס אל כל יום כאל יום בפני עצמו. אז עשית את זה שלושה ימים - יופי. תשכחי מהימים שלא עשית, וגם אל תספרי. כל פעם שתוכלי - תתחילי מחדש.
ג. אל תספרי כמה ימים עשית ברציפות...
ד. שימי פתק גדול במקום ברור, עם הרשימה הארוכה של שני הפריטים, ככה שתוכלי לקבל תזכורת.

למשל, הנה השיגרה שהצלחתי באמת לשמור אחרי שנה וחצי של תעופה:
בבוקר -

לסדר את המיטה.
להתלבש עד הנעליים.

אני מוכרחה לציין, שלקח לי חודשים על חודשים להגיע לזה. עכשיו אני כבר מנסה לסדר את המיטה כשעוד ישן בה מישהו (-;
וזה לא אומר שאני "מושלמת" (מלה גסה אצל הזבובית). יש ימים שבהם לא יוצא לסדר את המיטה (בדרך כלל ימים שבהם יוצאים מהבית מוקדם, ואני "חוטפת" תינוק ישן ישירות מהמיטה אל המנשא ולחדר המדרגות, כך שלא סידרתי את המיטה כדי שלא יתעורר לי לפני מבצע היציאה).
יש ימים שבהם לא יוצא לי להתלבש עד הנעליים. אלה ימים גרועים. זה באמת דופק לי את היום.

אתמול היה לי יום מוצלח: לא ישבתי בכלל על המחשב, ועשיתי המון עבודות בבית. חלק מההצלחה נזקף גם לזכות השימוש בטיימר. 15 דקות שאני ארחץ כלים והילדים יסדרו את הרצפה בחדר המשחקים, 15 דקות לקרוא תנ"ך, 15 דקות לרדת לערוגת הגינה ולהשקות, 15 דקות לשטוף עוד קטע בבית. הטיימר עובד נהדר עם הילדים.

אז אני רוצה גם להגיד, שכל אחת צריכה להתקדם בקצב שלה.
מי שהשיגרות קשות לה, שתעבוד על שאר "שטיפת המוח". על העפת דברים מיותרים מהבית, על אי קנייה של דברים מיותרים, על "בעצם אפשר לעשות את זה לא מושלם" ועוד ועוד.

בעצם אפשר לעשות את זה לא מושלם זה לדברים כמו:
האישיות הישנה: "אוי, השירותים ממש מלוכלכים. צריך לקחת ספוג, חומר ניקוי, מברשת, לשטוף במים, וכבר לשטוף את הרצפה... אוי איזה סיפור, אין לי כוח".
האישיות החדשה (אחרי קריאה מאסיבית בכתבי פליי ליידי ): "אוי, השירותים ממש מלוכלכים. טוב, אני רק אנקה את המושב בנייר טואלט רטוב, הנה, ונייבש בעוד קצת נייר טואלט, ועכשיו במברשת עם נוזל הניקוי שאני משאירה קבוע בשירותים, צ'יק צ'ק, לקח שתי דקות והשירותים נקיים".

האישיות הישנה: "אוי, הסלון מלוכלך, כמה גללי אבק, ומי עשה כאן טביעות נעליים מבוצבצות, טוב, עוד כמה ימים אני אמצא זמן לניקוי יסודי".
האישיות החדשה: "מלוכלך פה. טוב, יאללה, הנה סמרטוט, נרתיח מים בקומקומט, הנה שפכתי, נעביר את הסמרטוט, נסחוב את המים והליכלוך במגב, הנה. כבר נראה הרבה יותר טוב. חמש דקות וזהו, כולל ההמתנה לרתיחת המים, שבה הספקתי גם לשים את הכלים ממייבש הכלים במקום".

במלים אחרות: לעשות קצת במקום השיתוק שתוקף אותנו בגלל הצורך "לעשות הכל". לעשות "לא כמו שצריך" העיקר לעשות משהו.

תודה בשמת ואילה,
אני רוצה להתחיל באמת מלסדר את המיטה ואת הכסא שלידה,
נראה לי שאתחיל עכשיו אפילו ש22:30 לפחות למחר זה כבר יהיה מסודר,

אה וכבר יומיים רצוף שטפתי כלים, כל פעם קצת כך שלא ייערמו ערימות. יותר טוב כך

חוץ מזה שלא מתחילים כשמצוננים (לפחות לא במבצעים גדולים P-:)

אני בחופשת-לידת-בתי השנייה, ובנוגע לענייני תחזוקת הבית ובכלל ה"צריכים" (צ בקמץ) של החיים, אני כל הזמן מרגישה כמו שוליית הקוסם: מותשת, מתוסכלת ומוצפת מהעבודה הסיזיפית. עוד רגע וערימת הסידורים תטביע אותי.
קראתי היום את הדף הזה (תודה שאירחתן לי לחברה במשך כמה שעות של הנקה). הרבה מהדברים אני עושה ממילא, אבל דברים אחרים מאוד דיברו אלי ו/או הזכירו לי דברים שאני יודעת. מקווה שאצליח להיעזר בגברת ובכן.
מכל מקום, רציתי לחלק אתכן מחשבה שעלתה אצלי תוך כדי הקריאה. הרבה מהעקרונות של הזבובה אפשר ליישם גם על תחום אחר של החיים: הטיפול בגוף. למשל:לעשות קצת במקום השיתוק שתוקף אותנו בגלל הצורך "לעשות הכל". לעשות "לא כמו שצריך" העיקר לעשות משהו.
וגם: מועיל לבנות שגרות קטנות: יומיות (נגיד, 5 דקות תרגילים של מסונגה במיטה, לפני השינה), שבועיות (נגיד, שיעור יוגה בכל יום רביעי), וחודשיות. להתחיל מהדברים הכי פשוטים ובסיסיים ובהדרגה להרחיב. לפרק הכל למשימות קטנות ובנות ביצוע. לשנות הרגלים בהדרגה. לוותר על הפרפקציוניזם ולהגדיר סדרי עדיפויות (נגיד, לא באמת אכפת לי כרגע להסתובב עם קצת שיער לבן וסתם לאסוף את השיער לקוקו. הנה חסכתי לי לעת עתה צביעת שיער וביקורים אצל הספר).
וגם: כמו ש"כשהכיור נקי איכשהו המטבח נקי, וכשהמטבח נקי איכשהו גם הסלון נקי" - כך גם בטיפול בעצמי: כשאני עושה פעילות גופנית איכשהו אני גם מוצאת את עצמי אוכלת יותר טוב.
וגם: לעשות הכל בשמחה, לא מתוך רגשי אשם.
(בטח יש עוד עקרונות כאלה. ומן הסתם אפשר להחיל אותם על תחומים נוספים בחיים).

קלעת בדיוק לשיטת הזבובית גם כאן!
בכל מלה, ממש חייכתי לעצמי. יש לה גם תוכנית לכושר גופני. זה חלק מהעניין.
היא מציעה למשל: צאי מהבית עם טיימר. כווני אותו ל-7 דקות ותלכי בכיוון כלשהו (אפשר בהחלט עם תינוק). כשיצלצל - תסתובבי ותחזרי הביתה.
כך הרווחת 15 דקות של הליכה!

שליחה על ידי T* » 04 דצמבר 2004, 18:10

למדתי שפחות מ - 20 דקות של פעילות באותה רמת קושי לא מביאה את הגוף לפעילות אירובית.
20 דקות של צעידה מתחילה את הפעילות האירובית, אח"כ צריך להמשיך בזה למשך 20 דקות כי פעילות אירובית צריך לעשות במשך 20 דקות כדי שתהיה אפקטיבית.
סה"כ מינימום של 40 דקות, לכן אני לא עושה כלום.

פעילות אירובית?
זאת הפעילות שמורידה לחץ דם ודופק (בטווח ארוך, לא במידי), משפרת את סיבולת לב ריאה ויוצרת כלי דם חדשים...

אז מה התועלת ב 7 דקות לכיוון אחד ו - 7 דקות לכיוון השני? 14-15 דקות של צעידה עוד לא מפתחת את הלב, מורידה לחץ דם או יוצרת כלי דם חדשים.
זה אמנם טוב להרגשה הטובה, אבל פיזית זה לא עושה כלום.

כך למדתי לפחות, אשמח לשמוע שזה לא נכון - כי אותי זה בפירוש ייאש

סה"כ מינימום של 40 דקות, לכן אני לא עושה כלום.
הפרפקציוניזם מכה גם כאן.
נניח שזה נכון, ונניח שלא תפיקי שום תועלת מן פעילות הזו כפעילות אירובית במשך 15 דקות. עדיין יש לך תועלות רבות אחרות:

שריפת קלוריות
שהיה באויר הצח
הפרשת אנדורפינים משפרת את מצב הרוח
רכישת הרגל טוב, שאולי עם הזמן יגיע פעם בשבוע ל 40 דקות

ובטח יש עוד.

סה"כ מינימום של 40 דקות, לכן אני לא עושה כלום.
נו, ומה יוצא מזה?
גם
טוב להרגשה הטובה
מצויין.
אבל פשוט מה ששמעת לא נכון.
לפעילות גופנית יש אפקט מצטבר. זה קודם כל.
כלומר, 5 דקות פה, 15 שם - יש להן אפקט. ממש לא חייבים 40 בבת אחת.
שנית, גם לפעילות לא אירובית יש משמעות.
שלישית, מי שמתחילה ב-7 דקות, יכולה בהדרגה להמשיך עוד קצת ועוד קצת, ולהגיע גם ל-40 ביום.
מי אמר שרק לפתח את הלב טוב?
מי אמר שלכולנו בעיה בלחץ דם? מי אמר שטוב ליצור כלי דם חדשים? לא מספיק טוב לנקות באופן קבוע את הקיימים?

את בדיוק במצב שאליו מתייחסת הזבובית:
אמונות שגויות - שיתוק - הרגשה רעה עם עצמך - ייאוש.

לכן: עדיף להתחיל בקטן. ולהתקדם.
עדיף לעשות משהו מאשר לא לעשות כלום.
והרגשה טובה לגבי עצמך שווה המון.

מספר שאלות ותהיות

לקחתי מחברת (כזאת של ביה"ס) בעט אדום כתבתי למחר רשימת "משימות" כאלה שיקחו לי 15 דקות לעשות, אבל אני כל הזמן דוחה, אלה הן משימות חובה למחר(סה"כ 8)
ובעט ירוק משימות שאם יש לי זמן וחשק כדאי שאעשה.
מיד הפחדתי את עצמי שהמחברת הזאת תתמלא ב7-8 דפים ואז אנטוש את השיטה,
עודדתי את עצמי שגם אם כן ה 8 ימים האלה יהיו כדאיים, וזה בונה לי תשתית טובה.
מה דעת המומחיות?

השיגרה שלי כרגע היא באמת רק לסדר את המיטה ואת הכסא שלידו, אני יודעת שאסור לי להוסיף שום דבר לשיגרה זו, אבל מדי אדע שכבר אפשר להוסיף אחרי כמה זמן?

לילה טוב
ושבוע טוב

מה דעת המומחיות?
אני ממש לא מומחית, בקושי טירונית, אבל נדמה לי שאם השיטה שלך תובעת ממך הרבה משמעת עצמית וכוח רצון, כדאי לחשוב עליה שוב. כשמנסים לשנות הרגלים בבת אחת - לא חשוב באיזה תחום - זה מאוד קשה ומעיק, ובסופו של דבר מוביל תוך זמן קצר לכישלון, יאוש ואשמה. כדאי לעשות את השינויים באופן מאוד הדרגתי - רק כשההתנהגות החדשה הופכת להרגל אוטומטי שכמעט לא תובע ממך מחשבה או מאמץ, זה הזמן לנסות להוסיף לה מרכיב נוסף. (וזו בעצם תשובה לשתי השאלות שלך).
<מעבירה את המיקרופון למומחיות>

כבר שנים אומרים לי שכל פעם להתחיל במשהו קטן. ואני, קטנת אמונה שכמותי, לא יודעת בכלל ממה להתחיל מרב שיש כל כך הרבה לעשות. עשיתי אין ספור רשימות אבל אני מתקשה להתחיל. עד שמשהו נוסף זז כבר מה שעשיתי התברדק מחדש.
אז אני רוצה לבקש המלצה ממה להתחיל ועדיף שזה יהיה משהו שאפשר לעשות בחברתו הנעימה של הפעוט, כי למי יש זמן אחר?

איך תדעי שהגיע הזמן להוסיף עוד משימה את תרגישי אל תחכי לזה פשוט תחשבי כמה נפלא לך לחזור למיטה מסודרת .
לפני כמה זמן ידיד שלי היה פה כשלא הייתי והוא נכנס לישון, כאשר הלכתי לישון הגעתי את המיטה והייתי בהלם מדוע המיטה אינה מוצעת ?
ואז הבנתי שאני לא מפספסת יותר אף יום [בשבת יש לי פטור כי אני בשיטת המיטה החמה]
מונו נוקי דבר קטן ביותר שפשאר וכדי להתחיל ממנו הוא להבריק את הכיור.
אל תכינו לכן רשימות של משימות שלא תבצעו !!!
מרגע שיש רשימה זה אומר שהדברים לא יקרו.
איך אני יודעת? יש לי מחברת כזאת

[למכירה בזול]
תחליטו על דבר אחד שאתן עושות כל יום ובאמת תעשו אותו .
זה יכול להיות החלטה שיותר אין נעליים שמטיילות. בבית וכל הנעליים במגירה.
שאין כלים בכיור. שאין ערימות כביסה בכל החדרים .
תבחרו מטלה ותתחזקו אותה באדיקות
וזכרו לא מייללים- נהנים

שליחה על ידי T* » 06 דצמבר 2004, 13:50

בקשר ל - 40 דקות של פעילות אירובית.
חייבת להודות שהתשובות שלכן שינו אצלי תפיסה יסודית,
אכן הפרפקציוניזם מנע ממני לעשות את המינימום הזה, כי מה הטעם?
אז גם היום וגם אתמול יצאתי לסידורים ברגל 10 דקות פה 10 דקות שם (אפילו סירבתי לקבל טרמפ מהשכן שפגשתי בחנות)
וחשבתי שאני לפחות שורפת קלוריות, ונמצאת בשמש ובאוויר הצח וזה כשלעצמו טוב. לרגע לא חשבתי שאני צריכה ללכת עוד כדי שזה יהיה 40 דקות של פעילות אירובית

(-: - השתחררתי

למחר רשימת "משימות" כאלה שיקחו לי 15 דקות לעשות, אבל אני כל הזמן דוחה,
נשמע לי יותר מדי בשבילך. הגזמת. לא תעשי אותן, תרגישי רע. לא לא לא.

את יכולה לעשות רשימת משימות, לסדר לפי דחיפות. בסדר.

מחר - אם יש לך 15 דקות ומוטיבציה לעשות משהו, אז תבחרי אחת מהמשימות ותעשי.

אצל הזבובית יש יום אחד, יום רביעי, ששמו "יום אנטי דחיינות כרונית ", ובו עושים משהו אחד לפחות שדחינו כי לא בא לנו לעשות...

ואת הכסא שלידו
אם זה קל לך ולוקח שניה - בסדר. אם לא, תעזבי.
מתי תדעי מתי להוסיף?
כשאת מסדרת את המיטה והכסא אוטומטית בלי לחשוב ובלי לפספס, פשוט כי זה זורם לך.
והפריט הבא שתוסיפי:

להתלבש עד הנעליים. כל בוקר.

והמון זמן תישארי עם השיגרה המינימלית הזאת, כי כמו שהעדת על עצמך, כל התקדמות מהירה מדי רק תכשיל אותך.

_מיד הפחדתי את עצמי שהמחברת הזאת תתמלא ב7-8 דפים ואז אנטוש את השיטה,
עודדתי את עצמי שגם אם כן ה 8 ימים האלה יהיו כדאיים, וזה בונה לי תשתית טובה.
מה דעת המומחיות?_
לא מומחית, אבל זאת הדרך הבטוחה לעשות יותר מדי ולקרוס. בדיוק ההיפך משיטת הזבובית.
היא אומרת, כמו נוסעת סמויה: להתחיל בקטן, בקטנטן, ולאט, לאט, ל-א-ט , להוסיף. רק אחרי שמה שכבר קיים - אוטומטי ויציב.

אז אני רוצה לבקש המלצה ממה להתחיל ועדיף שזה יהיה משהו שאפשר לעשות בחברתו הנעימה של הפעוט, כי למי יש זמן אחר?
הזבובית אומרת:
להתחיל מלשמור על כיור המטבח מבריק.
רק זה.
וגם שיגרת ערב:

להכין את הבגדים למחר לפני השינה.

ושיגרת בוקר:

לקום ולהתלבש עד הנעליים.
לסדר המיטה.

זהו.
אז כל פעם שאת לא יודעת ממה להתחיל, תתחילי מלהתרחץ להתלבש עד הנעליים ומלסדר את המיטה. כבר את מרגישה פרודוקטיבית. אחר כך תבריקי את הכיור. ואז תשימי טיימר על 15 דקות ותעשי משהו כיפי נורא.

מסכימה לגמרי עם אילה א , ו-T - איזה יופי לשמוע! כל הכבוד לך!

טוב העצות שלכן כבר בוצעו. האיש אחראי על הכיור(איזה כיף לי, נכון?אישית אם יש משהו שאני שונאת זה לנקות כיור, אבל יש עוד....) בבוקר אני הולכת לעבודה כך שממילא אני מתלבשת ונועלת נעליים. מה הלאה?

מה הכי מפריע לך בבית?
זו שאלה אחת.
סוג אחר הוא - השירותים. אצל פליליידי, חלק משיגרת הבוקר זה להעביר מברשת עם חומר בשירותים ולנקות את מושב האסלה (למשל, היא מתיזה נוזל לניקוי שמשות ומנגבת בנייר טואלט, נדמה לי).
דבר שלישי:
ניקוי "נקודות חמות" hot spot

מעט הסבר ורקע על שיטת "המשימות",
בשבועות האחרונים אני בבית, לתקופה קצרה, כי אני סועדת בן משפחה חולה .
העניין הוא שכשאני בבית אם אין לי תוכנית ברורה מה אני עושה ובאיזה סדר (ואיכשהו למילה הכתובה יש כח בעל השפעה עלי) אני יכולה להעביר יום שלם בלי לעשות כלום.
או לעשות עניין גדול מלהגיש תרופות בשעה מסויימת כמה? מתי? ואיך?

העברתי ימים שלמים שפשוט ישבתי ליד הטלווזיה, כל היום, או שקראתי ספר כל היום.

אבל כשאני כותבת ערב קודם מה הייתי רוצה לעשות, מה חובה, ומה רשות.
ראיתי מהיומיים האחרונים שזה מתבצע. אני הרבה יותר פעילה, פחות דוחה דברים, והדברים מתבצעים. זמן הטלווזיה מצטצם, אני גם אוכלת ארוחות במקום נישנושים.
וכל ההתעסקות עם התרופות מתי וכמה נעשית לי קלה יותר כי יש לדברים סדר וזה לא נופל עלי כבום!

כי חוץ מלסדר את המיטה והדברים שלידו (שאת זה אני מנסה להפוך לשיגרה) יש לי יום שלם לחכות עד שהמיטה תתבלגן שוב.

בקרוב כשאחזור למתכונת רגילה של סדר יום קבוע עם עבודה מחוץ לבית, ארד מהמשימות, או שאקטין את מספרן ונפחן.

המשימות עוזרות לי לא לבזבז את היום, אבל זה באמת היה רק ליומיים, יתכן שיש מצב לקריסה.
למרות שלא עשיתי דברים בומבסטיים.

והיום כשהבת שלי חזרה הביתה וראתה אותי שוטפת כלים היא אמרה "אני לא יודעת מה נכנס בי וזה לא יהיה קבוע, אבל בא לי לנקות את הכיריים שהם מה זה מטונפים" - וזה חיזק את אצלי את ההרגשה שגם אם אני רק שוטפת מעט כלים, ומבריקה את הכיור ואת השיש שליד, זה משפיע וגורם לאחרים להצטרף.

וחוץ מזה שלא הבנתי מה הקטע של הברקת הכיור?
זה נשמע לי פרפקציוניזם, ובכלל לא מדבר אלי

הרבה יותר חשוב לי שמשטח העבודה סביב הכיור יהיה נקי ומבריק
מה אני מפספסת?

הרבה יותר חשוב לי שמשטח העבודה סביב הכיור יהיה נקי ומבריק
גם לי.
אני חושבת (לא ניסיתי) שאפשר להתיחס ל"שיש" בכל פעם שהיא אומרת "כיור".

זה נשמע לי פרפקציוניזם, ובכלל לא מדבר אלי
למען האמת, לא חשוב למה.

זה משהו שיש לו אפקט. הכיור. לא השיש.
היא יודעת על מה היא מדברת, ולא היא המציאה את הכיור (תקראי באתר שלה איך היא הגיעה לעניין).

אני אישית לא "מבריקה", אבל אני מודה שהכיור נקי עכשיו לעתים קרובות וזה מידבק.

בכל מקרה, מה הבעיה? גם פה אין משטרת פלייליידי. אם את מעדיפה את השיש - נסי את זה עם השיש. תראי מה קורה.

בטח שיש
ולמה ? כי כשהכיור נקי, השיש נקי ,כשהשיש נקי ,המטבח נקי ,כשהמטבח נקי ,מסדרים את הסלון. וסלון נקי= בית נקי .
לפי דעתי זה כל כך גאוני שמישהו יגריין את זה בבקשה .
עם על הכיור אחראי מישהו אחר כדאי לך לעשות איבחון [המצאה שלי]
מה מבלגן את הבית ? בגדים, ניירות ,נעליים , צעצועים, עיתונים, כלי מטבח .
ואחרי האבחון החליטי מה מאלה עליך למגר על בסיס קבוע
נגיד אני באופן אישי ממגרת נעליים.
לחברה שלי שקונה 3 עיתונים כל סוף שבוע ויש לה מנוי הצעתי למגר עיתונים.
את יכולה למגר צעצועים.
תחליטי שכל יום כשאת מסיימת נגיד להשכיב את התינוק או לפני שאתם הולכים לאמבטיה את עושה את הדבר הזה .
מדבירה אותו במקסימום רבע שעה , את תגלי שזה מדבק.
בהצלחה

העיקר לעשות משהו. וזו כל, אבל כל, התורה על רגל אחת.

בביתנו שתי קומות, כשמכונת הכביסה והמייבש נמצאים על מישורת המדרגות בקומה השניה כך שהדבר הראשון שאני נתקלת בו כשאני עולה למעלה הוא קערת הכביסה הנקיה שיצאה מהמייבש. בכל פעם שאני עוברת, עם או בלי ילדה לפני מאחורי מצדדי או על המותן, אני מחזירה למקום חמישה פריטים. אם אני פנויה אני בוחרת חולצות (דורשות קיפול יסודי) או גרביים (דורשים התאמה). אם לא, אני דולה מהערימה כמה זוגות תחתונים וזורקת למגירה, או מקפלת איזה מגבת תוך עשר שניות.

מה מבלגן את הבית ? בגדים, ניירות ,נעליים , צעצועים, עיתונים, כלי מטבח . ואחרי האבחון החליטי מה מאלה עליך למגר על בסיס קבוע

אצלנו זה פשוט: הבכורה מפזרת בגדים - בגדי יומיום ותחפושות - ברחבי הסלון. לתחפושות נמצא פתרון בדמות מדף ייעודי במזנון, את בגדי היומיום לא נותר אלא ללקט על בסיס קבוע ולהחזיר.
הצעירה מפזרת הכל. לגו מהקופסה, נעליים-כפפות-כובעים מהארון נשלחים למשימות סודיות, משחקים עם חלקים, חלקי-חלקים וחלקיקים לעולם יתפזרו.
וגם אני אוהבת להשאיר אחרי שובל של חפצים - ספרים ועיתונים פתוחים (ואני תמיד הרי קוראת שניים או שלושה או ארבעה בבת אחת), גרביים זרוקות בסלון, קפה ליד המחשב, התיק שלי זרוק על השולחן וגם שמיכת טלאים תורנית שאני עובדת עליה באותו רגע. אבל אני עובדת על זה. עוד עשרים שלושים שנה אולי אהיה מסודרת. או שלא.

רעיון מעולה שראיתי .זה פשוט, את כל החלקים, חלקי חלקיקים וכל מה שהוא משחקים של הילדה הכל לאותה גיגית או קופסא.
זה לא שהיא זוכרת או יודעת איפה כל דבר או שזה משנה לה .

שמישהו רק יסביר לי איך מצליחים לישון בחדר מסודר?

אני רגילה לבגדים מפוזרים על הכסא על הרצפה שליד המיטה ערימת ניירות בכל מקום ספרים הפוכים בכוננית שמול המיטה, ובכלל בלאגן
ככה נרדמים כל הבלאגן מכביד על הלב והראש והולכים לישון, עכשיו מסודר מדי איך אפשר לישון?

זה כמו לישון בבית של מישהו אחר, להיות אורחת אצל מישהו.

לפעמים זה מרגיש לי כמו משחק שאני משחקת עם עצמי באופן זמני.

חכי חכי יום אחד את לא תרדמי אם יש לך בקבוק מים ליד המיטה לא במקום - זה קרה לי .
יש לזבובה סיפור כזה על בד אנד ברקפסט שמיהי מהמעריצות שלה כתבה שהיא התארחה בו והיה מושלם ובסוף מתסבר שזה הבית שלה בעצמה אבל מרוב שהוא נעים אז היא מרגישה בו כמו במלון .

מה הנסיון שיש לכן עם שטיפת ריצפה? ומה אומרת הזבובה? עניין של 5 או 15 דקות?
_מה מבלגן את הבית ? בגדים, ניירות ,נעליים , צעצועים, עיתונים, כלי מטבח .
ואחרי האבחון החליטי מה מאלה עליך למגר על בסיס קבוע_
בסוף היום ( ולפעמים כל היום ) הכל מבולגן. צעצועים, מטבח, ניירת, בגדים. והכל יומיומי כמעט.
אצלי העניין זה שאין לי טיפת כוח וחשק בערב להתחיל לעבוד על סדר ונקיון.
טיפים ופטנטים?

טיפת כוח וחשק בערב להתחיל לעבוד על סדר ונקיון
לא בסוף היום.
במשך היום, מכריזים על "מבצע" (יש לה שמות באנגלית, תמציאי בעברית) :
שימי טיימר על 5 דקות (מתאים לגיל הילדים?) ותכריזי על תחרות:
כל אחד בוחר איזור או חדר או תחום (למשל, אם את רוצה שכולם יתגייסו בסלון אז את אומרת: אני בוחרת כל מה שקשור בבגדים, מה אתם? ואז עושים תחרות מי מספיק להחזיר הכל למקום עד שהשעון מצלצל. וברגע שמצלצל - גמרנו. הולכים לעשות כיף.
אם עושים תחרות כזאת כמה פעמים ביום, הבית לא מגיע לבלגן מוחלט.

לעצמך: 5 דקות לבדוק את הנקודות החמות, אלה שבהן מתאספת ערימה דרך קבע.
תתחילי בלבחור אחת. כמה פעמים ביום תעברי על הערימה ותזרקי, תתייקי, תטפלי. רק חמש עד 15 דקות כל פעם. לא לשבת כל היום. עד שלא יישאר שם כלום, ואז תתחילי לשמור שלא ישימו שם כלום ותתקפי את הערימה הבאה.

מה אני אוהבת בשיטת המשימות שלי, שאני לא ממש חייבת,
אתמול פשוט לא הגעתי אל רובן, ובמקום להרגיש אשמה אמרתי לעצמי אבל אני לא ממש חיבת, כי כל מה שאני ממש חיבת כשגרה כבר נעשה

להתלבש
לסדר את המיטה ואת הכסא

בערב

להכין את הבגדים למחר

כל מה שאני עושה מעבר זה כבר הצלחה כבירה, יש ימים של הצלחות כבירות ויש ימים של רק 2-3 דברים קטנים אבל כבר עשיתי יותר, משבוע שעבר.

כמה מילים על שיטת ה - 5 דקות או 15 דקות

אני אדם שאוהב לעבוד בקצב נח (אחרים יקראו לזה איטי) לא אוהבת להיות בלחץ של זמן. אני מכוונת טיימר ל - 15 דקות הוא מצלצל ואני רק באמצע העבודה,
מה לעשות? אני מוקסמת מהרעיון של 15 דקות, אבל לא מספיקה לעשות כמעט כלום בזמן הזה S-:

משהו חשוב שחייבים לזכור בעניין ה15 דקות זה שצריך לעבוד הכי מהר שיכולים.
לא להוציא יותר ממה שניתן להחזיר ב15 דקות
וגם שמשתפרים אני פעם ברבע אחד היית ימסדרת מדף השבוע עשיתי שניים

טיפ טיפה, קודם כל - כל הכבוד! את ממש מתקדמת!
ושנית, אל תעבדי על "להספיק". תעבדי על "לעשות אפילו טיפ טיפה ולהרגיש מצויין עם זה", ותעבדי על "לא להגזים" ותעבדי על "כל הכבוד לי, היום עשיתי אפילו מעל ומעבר!" (רבע שעה על משהו מעבר לשיגרות הבסיס).
ומסכימה עם אילה. תגדירי מראש רק עבודות שיקחו 15 דקות. לא להוציא ארון שלם אם זה ייקח לך יותר. רק להוציא קצת וכשמצלצל - גמרת. לא לשטוף את כל הסלון. רק מה שהספקת עד שצלצל, שטחי.