פליי ליידי

SHEs CHAT זה צ'אט בAIM. באנגלית, כמובן...יש כמה בעיות-למשל הבדלי הזמן, שאנחנו מכירים מFlyLady. כשאני חוזרת מהעבודה הSHEpals שלי מתעוררות והן מאוד עסוקות בעבודות הבית כאשר אני אומרת לילה טוב! עם כל זה, זה מקום לבבי, תומך וענייני.

הכתבה

הכתבת לא מבינה כלום.

למה, דווקא כתבה חמודה מאד! אהבתי את התרגום "משלחת זבל". יותר מוצלח מה"בוגי השלכת 27" שלי...

הכתבת לא מבינה את הנקודה, אני מסכיהמ עם בשמת
הנקודה היא שהעניין מחזיר לעבודות הבית את כובדן האבוד

כובדן או כבודן? (פליטת מקלדת פרוידיאנית...)
הנקודה בעיני - לקחת אחריות, לוותר על פרפקציוניזם, לעשות עכשיו ומעט במקום אח"כ והרבה.

להחזיק כיור ריק מכלים ומבריק כל הזמן - זה נקרא לוותר על פרפקציוניזם?! אז איך זה כשלא מוותרים על פרקפקציוניזם?

כאמור, יש הרבה מאד מקום לפרשנות אישית (לדוגמה חבצלת שהמירה את הכיור בכביסה!). אני פעמים רבות מנקה את כל המטבח וסביבותיו, ומסדרת כלים בכיור, אבל לא שוטפת. הכיור הוא נקודת פתיחה מוגדרת וקבועה, עבור נשים שהן המומות מעומס המשימות, ומסתובבות סביב הזנב של עצמן בלי להתחיל ולגמור שום דבר. היא מלמדת להגדיר משימה ולבצע אותה.

אמא של יונת - הכיור, זו המשימה הכמעט יחידה.
לא "לנקות את כל הבית בבת אחת". לא "כל החלונות, כל האבק, כל הדלתות, כל התמונות, כל הרצפות, השירותים, האמבטיה" וכו' וכו'.
לזרוק דברים מיותרים - 15 דקות ביום. לא "בבת אחת נעיף את כל החפצים המיותרים בביתנו".

כמו כן, הכיור הוא בעצם המשימה היחידה שהיא מנחה לעשות "כמו שצריך".
אבל גם לגביו, המוטו שלה הוא:
"לא משנה איך ומה תעשי, העיקר שתעשי משהו".
זה לא צריך להיות "מושלם". רק לעשות משהו.

הנקודה שהכתבת פיספסה, בעיני, היא שהיא הלכה לכיוון של "עקרת בית", "אחזקת בית" וכדומה.
לא בזה מדובר.
זה לא עוד אתר שמלמד איך להחזיק בית נקי ואיך לנקות.
זה אתר שעוזר להשתלט על החיים .
להרגיש טוב עם עצמנו ולהרגיש טוב עם הבית שלנו.
לסדר את היחס שלנו לעצמנו (לדאוג לבריאותנו, לפנק את עצמנו, לרדת מהלחץ, המתח ורגשי האשמה).
לסדר את היחסים שלנו עם משפחתנו, וקודם כל עם הבעל והילדים.
להפסיק להיות "קדוש מעונה", "קורבן" או "מקופחת".
להתחיל להיות שמחה בחלקי, רגועה, אוהבת, מאורגנת, ו"לברך את הבית", את המשפחה, ואת כל העולם במה שאני עושה.
(לא מצאתי תרגום טוב, האמת גם לא חשבתי, אני רק לא מרוצה כל כך מהתרגום המילולי של "לברך").

האתר הזה בעצם מחזיר לנו את גירסא דינקותא. אתם יודעים, הדברים שהאמהות של פעם נדנדו לילדות של פעם:

לסדר את המיטה כשקמים בבוקר
להוריד את הכלים מהשולחן מייד אחרי האוכל
עושים כביסה במתכונת קבועה
רוחצים את הבית ביום קבוע
עושים סידורים ביום קבוע
עוקבים אחרי החשבונות באופן שוטף
משלמים חשבונות בזמן
הולכים לישון בשעה סבירה
קמים בבוקר, מתלבשים כמו שצריך
אחרי שמשחקים במשהו מחזירים אותו למקום לפני שמוציאים את המשחק הבא
רוחצים כלים מייד אחרי הארוחה, ושוב הכיור, המטבח, שולחן האוכל - נקיים
יש רשימת קניות קבועה ומסמנים מה צריכים, לא קונים לפי גחמות

וכן הלאה וכן הלאה.
מדי פעם אני קוראת איזו מסה שלה ונזכרת בעוד משהו שבעצם ידעתי מהילדות או ממקום אחר, כל מיני עקרונות שאם אתה שומר עליהם החיים הופכים להיות כל כך הרבה יותר רגועים ונוחים.

האמת, שזה משהו שאני לא מצליחה בשום אופן ללמד את בעלי: תחזוקה מינימלית מתמדת חוסכת הרבה. אם מנקים את שולחן האוכל כל פעם אחרי האוכל, הוא אף פעם לא ייהפך לדביק ומגעיל עם לכלוכים וכתמים שכבר אי אפשר להוריד.

ואגב "צעדי התינוק" שלה והאמרה "הבית שלך לא התלכלך ביום אחד, והוא גם לא יתנקה ביום אחד":
עד שנכנסתי להריון האחרון הייתי די ב"דאון" ויחסית לעצמי הזנחתי את הבית.
אחר כך שכבתי תשעה חודשים בשמירת הריון.
אחר כך לקח לי עוד שנה להתאפס.
יש לי ארבעה כסאות מעץ, אחד מהם עומד במטבח. מסעד הכסא נעשה דביק ומגעיל. החלטתי שאחת הרוטינות שלי תהיה, שכל פעם (כל פעם!) שאני עוברת לידו עם סמרטוט רטוב, אני מעבירה "ויש" על גב הכסא.
שוב ושוב ושוב ושוב העברתי סמרטוט על גב הכסא. מראשית יולי 2003.
וכל פעם אני בודקת, ואוף, עדיין דביק.
וכל פעם עוברת במוחי המחשבה המייאשת "לעולם לא אצליח לעשות את הכסא לא-דביק", ואני מגרשת אותה מייד עם המנטרה של פלייליידי.
והנה מגיע 1 בנובמבר. אני עוברת במטבח ביד בלי כפפות, מעבירה "ויש" על מסעד הכסא.
"יש! לא דביק! חלק ונקי!"
זה פשוט עבד!
קצת כל יום, ובסוף יש תוצאות!

אגב, לא אהבתי שהיא כתבה שהמדיח הוא מקום להיפטר מהכלים המלוכלכים (לא סגורה על הניסוח המדוייק). אם מקפידים להכניס את הכלים המלוכלכים מיד למדיח (ואפשר ללמד גם את הילדים) אז מה שנשאר בסוף היום הוא להפעיל את המדיח ועדיין, הכיור נשאר נקי, או לפחות נשארו רק הכלים הגדולים שלא נכנסו למדיח.

בשמת,
ארבעה חודשים את עושה ויש לכסא עד שהוא מתנקה?! לא יותר קל להתלבש פעם אחת על הכסא הדביק ולנקותו כמו שצריך?
Sorry, אבל אני באמת לא מבינה את ההגיון.

זה בדיוק ההגיון.
אין פעם אחת ולתמיד כי ככה רק תהיי מתוסכלת מזה שזה שוב התלכלך אחרי שפעם אחת ולתמיד כבר ניקית את זה.
אם עושים "כמה שאפשר מתי שאפשר", קצת בכל פעם, וכו', זה נראה קל, ומשיג תוצאה מדהימה.
ועוד מנטרה שלה:
"כל מה שתעשי יהיה יותר טוב ממה שהיה קודם".
מבחינתי זה המפתח.

חבצלת,
לא אמרתי "פעם אחת ולתמיד", כי בענייני נקיון אין דבר כזה. אבל אם מנקים פעם אחת יסודי - לפי התיאור של בשמת הכסא היה במצב שנזקק מאד לניקוי יסודי - אחר כך אפשר להמשיך בניגוב קל מדי פעם וכך להמנע מלהגיע למצב הקודם.

לא הלך שום ניקוי "יסודי", וגם למי יש זמן לזה...
ניסיתי, וזה לא הלך.
אבל תחשבי על מיליון דברים שצריכים "ניקוי יסודי".
זה לא הרעיון. עד שאת מוצאת זמן לניקוי "יסודי" של כל הדברים שצריכים, את לא עושה כלום.
או לפחות אני, בבית עם שני ילדים קטנים ובעל שמלכלכים נורא ועייפות מתמדת ומיליון דברים יותר חשובים לעשות.

מה שעבד היה ניקוי כל יום כמה פעמים ביום, שוב ושוב ושוב ושוב.
שיגרה של ניקוי קטן לעבור עליו.

שימי לב:
לא השתמשתי בחומרי ניקוי כבדים.
לא ישבתי שעתיים וקירצפתי (למי יש זמן והעצבים מאלף ההפסקות היו הורגים אותי)
לא גרמתי נזק לכסא (נייר זכוכית?)
לא עבדתי קשה
רק העברתי ויש קטן. מאות פעמים. בסמרטוט לח. זה הכל. וזה עשה את העבודה. כבדרך אגב.

מים שחקו אבנים...

לא עדיף לקרוא את המקור על פני התרגום (הרופף)?
http://www.bayarea.com/mld/cctimes/livi ... 157613.htm

מסכימה לחלוטין עם בשמת שזאת פילוסופית חיים: די עם הפולניות! פתאום אני לא קורבן של עשייה אין סופית אלא יוזמת למען עצמי ולמען ביתי.
לגבי הילדים זה בהחלט אמור לתת תחושת כבוד לבית שעברה מהעולם, וכל הכבוד על זה. מעניין איך אצליח לשרוד שאחזור לעבודה (עוד שבוע...)

אתן עושות משהו ביום שישי?????

בדיוק תהיתי לגבי זה- איך מגיעים לזה שיש יום שטיפה (לי נראה מתאים שזה יהיה שישי), אבל שלא צריך לנקות את כל הבית?
חשבתי לתת לעצמי משימה ליום (אבק, החלפת מצעים), וגם הבית לא אמור להגיע לקטסטרופה אם שומרים על שגרות בוקר וערב.
<רונית הייתה מורה לאנגלית אבל כשהיא מנסה לקרוא באתר של פלייליידי נהיה לה מיד כאב ראש, אז היא מנסה להשיג בלי מאמץ כל שביב מידע>

זהו, מפריע לי שכל השבוע שלה מסודר לאמריקאיות, בזמן שלנו יש תרבות אחרת:
היא עושה "ניקוי בית" (מרפרף כזה) ביום שני בבוקר.
בתרבות שלנו מנקים לשבת, לא אחרי הסופשבוע.
ועוד כל מיני כאלה. אז התזכורות לא מתאימות לי ולכן הן לא עוזרות לי. אני לא רוצה להחליף כלי מיטה בימי שני, אבל זה נוח שיש תזכורת כזאת. אני עוד צריכה להחליט ביני לבין עצמי אם אלך בעקבות הורי ואהפוך את יום חמישי ליום הניקוי (לפי שיטת פלייליידי, לברך את הבית בשעה בלבד), יום החלפת המצעים ויום החלפת המגבות.
אני נהנית במיוחד מהמשימות היומיות.
ולגבי השגרה: לאט לאט, דגש על לאט לאט, אני מצליחה להצמיד את ה"להתרחץ להתלבש" ל"לקום". בד"כ לוקח לי זמן, כי צריך לפשפש את הינוקא, להניק את הינוקא, פתאום הילדה מתעוררת וצריכה משהו, אני כבר קמתי אז אני מסדרת את המיטה (זה כבר אוטומטי) והולכת לעשות דברים והופ - עדיין לא התלבשתי וזה כבר נגרר.

לגבי יום הנקיון: אצלנו זה תמיד היה יום שישי, המוקדש לניקיון יסודי, גם מאחורי הספות וכאלה, אבל מאז שאני עושה את המשימות שלי כל השבוע, יום הנקיון הוא הרבה יותר קליל. יום שישי הזה אפילו הצלחתי לתפוס תנומה (טוב, בישלתי בחמישי, וגם אפיתי וגיהצתי...אבל הקטן היה בבית, היה לו חום, אז ניקיתי ביד אחת.)

ענת, מתי את קמה בבוקר שאת מספיקה כל כך הרבה?

נתעייפתי!
חשבתי שהנה סופסוף אני אעשה כל יום משהו ואין לי כוח יותר. האמת שגם לא בא לי את המשימה של למיין את השמפואים וכו' ולפנות את הארון באמבטיה. זו משימה מתישה מידי לטעמי (למרות שהיה צריך פשוט לזרוק שם הכל ולא למיין....)
בשבילי זה לא חמש דקות וגם לא רבע שעה.
אולי אני צריכה טיימר- אני לא עשיתי שום דבר עם טיימר עד כה.
בא לי לישון עם כלים בכיור- אבל את זה אמרתי גם אמש ...מה יהיה?

ואני ממש מרגישה שאני לא עומדת בקצב....
אני רק בהתחלה ואני כבר מרגישה מותשת...
לנקות את הכיור, ניקיתי זה לקח לי המון זמן.לשמור עליו נקי זה ממש סיפור.אז אני שמה את הכלים במדיח אבל לא תמיד אני מספיקה לפרוק אותו בזמן ואז שוב מצטברים כלים.
וגם השגרת בוקר של להתלבש ולהלביש את כולנו , לסדר את המיטות, להאכיל את כולנו (היא שפכה, הוא מרח, שוב להחליף בגדים, לנקות מסביב ) זה גמר אותי עוד בשעה 7 וחצי בבוקר.
או היום שהכנתי פסטה לצהריים בבוקר והיא נתחסלה תוך חצי שעה. כארוחת בוקר שניה..ואז לבשל שוב לצהרים...
והשגרת ערב היום נצחה אותי לגמרי..ומתי אני אספיק בדיוק להגיע לאמבטיה קצף?

אני יודעת שאסור לקטר ולהתלונן אבל במקום חיים קלים יותר , אני במרוץ מעצבן אחר....
אולי זו רק ההתחלה ולכן אני לא עדיין מורגלת לעניין.

מיץ פטל, אל תתחילי מהשיגרה המלאה שלה! לי זה נראה שעד שמסיימים את שגרת הבוקר שלה מגיעים לערב... תתחילי מהמינימום (בוקר - לסדר את המיטה, להתלבש עד הנעליים ו... כבר לא זוכרת מה עוד... בערב - לנקות את הכיור, להכין את הבגדים למחר ולצחצח שיניים) זה קלי קלות נכון? וכל פעם תוסיפי דבר אחד.

לי יש בעיה עם שעת הניקיון השבועית. אני לא מצליחה לנקות את האמבטיה והשרותים תוך כדי השיגרה היומית. אולי את שלנו אבל מה עם האמבטיה והשרותים של הילדים ושרותי האורחים? אני צריכה להכנס אליהם באופן מיוחד כדי לנקות, שלא לדבר על האמבטיה של הילדים עם המשחת שיניים שמרוחה בכל מקום וכו'... גם המטבח, למרות שאני מקפידה לעשות ניקיון בסיסי כל ערב, לא מגיע לרמה שאפשר לדלג עליו בניקיון השבועי. אז יוצא שבניקיון השבועי אני מנקה את האמבטיות והמטבח וכבר מזמן עברה השעה שהייתי אמורה להקדיש לזה, ושום דבר ממה שהייתי צריכה לעשות לא עשוי - בעיקר השטיפה של הריצפה באמבטיות והמטבח והשאיבה של השטיחים. איך אתן עושות את זה? ואיך מנקים את האמבטיה או המקלחת תוך כדי השימוש בה? מחזיקים נוזל ניקוי וספוג באופן קבוע בטוש ובאמבטיה?

מיץ
תסלחי לי על הזיכרון המצ'וקמק שלי אבל בני כמה ילדיך?
איתמר שלי בן 7 והתפקיד שלו הוא להוציא מהמדיח. זו לא עבודה קשה. אצלנו כל הכלים נמצאים במגירות (גם הצלחות והכוסות) אז אין לו בעיה להגיע. טפו טפו טפו אף כלי לא נשבר עדיין.
הוא יודע שאחרי שהוא חוזר מבית הספר הוא צריך לפנות את המדיח וככה יש לי מדיח ריק ופנוי להתחיל להעמיס את הכלים של ארוחת צהריים וערב.

גמני נתתי תפקיד לגדול אבל לא תמיד בא לו
אוף, אני לא מרגישה טוב, הקטן לא מרגיש טוב ויצאתי מכל השגרה לגמרי. אני יושבת עם פיז'מה ליד המחשב ומניקה תינוק מצ'וקמק ביותר, וכל הבית הפוך לגמרי

חבצלת! חלאס!!
כשחולים אז חולים ולבית מותר להיות מבולגן
מחלה זה לפעמים איתות של הגוף לעצור קצת
את עובדת קשה כשאת בריאה אז לפחות תני לגוף שלך את המנוחה שהוא מבקש
אל תעשי כלום
את לא מסוגלת לעשות כלום כרגע
אז רגשי אשמה לא יועילו

<עוגיה מחבבת פיג'מות של חורף>

אוקיי, פספסתם פה את הנקודה החשובה:

עדינה מאוד - את לא אמורה לעשות סדר בכל הארון באמבטיה. את אמורה לשים טיימר על 15 דקות - או רק על 5 דקות אם זה כל הזמן שיש לך וכל הסבלנות שיש לך לזה - ועד שהוא יצלצל את מוצאת דברים לזרוק משם.
ברגע שהטיימר מצלצל - זהו! גמרת את המשימה! לסגור את הארון!

הקטע של פלייליידי הוא לא פרפקציוניזם . לא לנקות עד הסוף. לא לסדר עד הסוף. לעשות קצת במנות קטנות. תוך כמה חודשים יהיה ארון אמבטיה שבו רק הדברים שאוהבים ומשתמשים. חודשים. או שנה וחצי. לא חשוב. העיקר - כל יום קצת.

דיאנה:
היא אומרת ככה:
שירותי אורחים - אם הם נקיים ואף אחד לא משתמש בהם, למה בדיוק צריך לנקות אותם שוב?
אם משתמשים בהם - אז כל פעם שאת צריכה לשירותים את הולכת לשירותים אחרים בבית. בכל מקום יש לך מברשת בתוך כלי. בתוך כל כלי תמזגי נוזל ניקוי (סתם נוזל ניקוי כללי). אחרי שאת מורידה את המים את מעבירה ויש עם המברשת שטבולה בחומר ניקוי, צ'יק צ'ק והשירותים נקיים.

בשביל המושב (לא בתוכנית הניקוי הפשוטה של פליילייידי) אני מעבירה ספוג עם קצת חומר ניקוי ואחר כך מנגבת בהרבה טישו מהסוג הכי זול, ביבש, ברטוב וביבש. צ'יק צ'ק.

(ניקוי יסודי זה כשאני מסבנת טוב טוב מכל הצדדים ושופכת מים חמים על כל השירותים ואז זה כבר גם שטיפת רצפה והכל)

לגבי האמבטיה: את מחזיקה שם ספוג או מברשת דרך קבע. את משתמשת בשאריות הסבון לרחצה שנשארו על דפנות האמבטיה או שבקערית של הסבון, ומעבירה ויש מהיר עם הסבון הזה. פ"ל אומרת: סבון הוא סבון. כלומר: כל חומר ניקוי מנקה. אצלי יש נקה 7 במין מתקן חרסינה קבוע בתוך הקיר. מובן שיש נזילות כל יום. הנזילות האלה משמשות חומר ניקוי עם מברשת. מעבירים ויש כל יום כשאת בתוך האמבטיה והאמבטיה אף פעם לא מתלכלכת ממש.

כל אלה שהשיגרה מלחיצה אותם:
דיאנה צודקת.
שיגרת בוקר למתחילים:

להתלבש עד הנעליים.
לסדר את המיטה.
להבריק את הכיור.

זהו.

שיגרת ערב למתחילים:

להכין את הבגדים למחר בבוקר.
להבריק את הכיור.

זהו.
(ואם את ממילא מתקלחת ומצחצחת שיניים אז כמובן שזה חלק משיגרת הערב שלך)

דיאנה:
למה אצל הילדים משחת השיניים מרוחה וכו'? לא אתם עוזרים להם בבוקר ובערב להתרחץ ולצחצח שיניים וכו'?
כי זה הזמן להקנות הרגלים: איך מורחים משחת שיניים, איך סוגרים את הפקק אחרי שהוצאנו משחה, וכו'.

וכשמוציאים אותם מהאמבטיה ועוטפים אותם במגבת שולחים אותם לחדר השינה? או שיש איזה רגע אחר שבו את אחרי האמבטיה שלהם יכולה להעביר ויש עם המברשת לניקוי האמבטיה שנמצאת שם דרך קבע בעזרת שאריות הסבון, ולשטוף?

ואם את רוצה, אפשר בעזרת הבגדים שהולכים לכביסה לנגב את הטיפטופים מרצפת האמבטיה...

לגבי השעה השבועית:
את שמה טיימר ל-10 דקות. זה מקסימום הזמן שיש לך לשאוב. אז את עושה רק את השטחי והחיצוני: שייראה טוב. שאיבה יסודית של הספה זה לשבוע שבו האיזור הוא הסלון, ואת גמרת לעשות בו decluttering אז מותר לך לעבור לניקוי יסודי. כל זמן שיש עוד מה להעיף משם לא עושים שם נקיון יסודי.
אחר כך את שמה טיימר ל-10 דקות נוספות. זה הזמן שיש לך לשטוף. זה אומר: להעביר ויש מהיר על כל הבית, רק על האמצע, בלי להזיז אף רהיט.
וכך הלאה. זה העיקרון. את עושה מה שאפשר בעשר דקות, וזהו. את לומדת איך לעשות ניקוי מהיר שטחי כדי שהבית ייראה נעים וזהו. בהדרגה, במשך חודשים על חודשים, את מעיפה מהבית דברים מיותרים ויש הרבה פחות לנקות. את מוסיפה לשיגרת הבוקר והערב שלך דברים כמו העברת סמרטוט על רצפת המטבח לפני שהולכים לישון וכדומה. וככה הבית נקי כל הזמן, וניקוי יסודי מקבל כל איזור בשבוע המוקדש לו.

בשמת תודה רבה. נשמע הגיוני. אני אנסה ליישם.

כמו תמיד, בשמת מסבירה הכי טוב.
דיאנה, אני שומרת בשירותים בקבוק עם נוזל ניקוי לחלונות. עם טישו אני מנגבת כל מה שדורש ניגוב, כולל מושב האסלה או כתמים על הרצפה. (וגם נוזל ניקוי לשירותים - אני מעדיפה על פני השיטה שלה. לה באמת לוקח שתי דקות בבוקר וזהו.
לגבי האמבטיה - גם אני עדיין לא מצאתי את המתכון המנצח, אבל יש לי סקוטשברייט שאני משתמשת בו עם סבון רגיל כדי לעבור על הטבעת שנשארת מהאמבטיה.

אבל אני "חייבת" (ממש בנשמה) בית מבריק ביום שישי! ממש חייבת אחרת זה לא שבת בשבילי. חייבת להחליף את המצעים, לרוקן את הפחים, להעביר ויש בתריסים, לשאוב את השטיח, לשטוף עם הרבה מיים (ככה זה האופנה בבאר שבע, רק לשפוך מיים), לנקות אבק מהכונניות, לנקות את המרפסות, לצחצח את המטבח (תנור, מקרר, מיקרו, משטחים, מדפים, שולחן וכסאות), כלים סניטריים , קרמיקות, משקופים ודלתות, מצעים, ו....אני חושבת שזהו.!
ואז אני מתעלפת!
סתם, אז אני יכולה לרבוץ, ולהרגיש ששבת מנוחה!!!
וכל העסק הזה מחזיק בדיוק 10 דקות, במקרה הטוב, כי אז יש שני גמדים שחושבים שהסדר שלהם הרבה יותר מוצלח!

ובקי הגמדים שלי הם בני 4 ושנה ועשרה חודשים...אז מבחינת משימות קבועות עדין קצת קשה לתת להם, פרט לגדול שהוא מנקה את השולחן. אבל הם אחלה שותפים בפסטיבל של יום שישי.

אה..וזה לוקח לי "רק" 5 עד 6 שעות.......זה הכל!

דיאנה, אני מודה לך גם כאן, והולכת לנקות!
מיץ, אני רגילה להיות כמוך, אבל היום אנסה אחרת, וזה די מפחיד כי עוד לא התחלתי לעבוד על אזורים אז הבית שלי יהיה 'סתם' לא נקי, ורק יראה נקי...אבל נראה לי שזה הרי מה שכיף, שהבית נראה נקי לשבת. ואתחיל לעבוד על האזורים, והוא יתנקה לאיטו.
<רונית מנסה להרגיע את הפרפקציוניסטית עם השוט בתוכה שמצקצקת בלשונה וחושבת-'נו יופי, מצאת לך תירוץ לותר לעצמך ולהיות חאפרית'>

עוד שיטה איך גורמים את זה בשעה-שעתיים גג (והבית נראה טוב, אולי לא מבריק, אבל לא רע בכלל)
עובדים בזוג!!!

אני עושה חלק מהרוטינות הקבועות - ושמחה לציין ששטפתי את כל הבית בשעה וחצי. זה ממש ציון דרך בשבילי כי בדרך כלל אני נתקעת בחדר אחד כמה שעות. החלטתי שאני רק שוטפת וזהו.
תודה לכולן ולדיאנה על התרגום.

נתקעתי ללא תקדים בחדר העבודה שלי.!!!
עקב שינויי מזג האויר סוף סוף החלטתי להוציא את בגדי החורף.אלו של שנה שעברה ושל השנים הקודמות כדי לראות מה מתאים למי, ומה שלא למסור.
א ב ל נתקעתי! יש על המיטה הרי בגדים. גיליתי שאין מקום בארונית של הילדה וכי לגדול רב הבגדים משנה שעברה עדיין עולים (מה ? הוא לא לגדל? או שקניתי לו כהרגלי גדולים מידי...) ועכשיו אני לא מסוגלת לזוז!
חשבתי שכל העסק יקח לי בין שעה לשעתיים מקסימום! וכבר עברו 4 ימים!!! ואני לא מסוגלת להמשיך.....
הצילו!
כי אני לא מסוגלת אפילו להמשיך עם המשימות הימיות ,, בקושי לצחצח את הכיור!

מיץ פטל, מה שקרה לך הוא שהפרת כלל מספר אחד של פלייליידי:
לעולם אל תוציאי מה שאי אפשר להחזיר בשעה אחת.
פשוט הוצאת יותר מדי...
יש חברה או משהו דומה לחברה שיכולה לבוא לעזור לך? התקיעות משתחררת כשעושים את זה עם עוד מישהו.
עוד טיפים:

תדחפי חזרה לארון את כל הבגדים חוץ מהבגדים של אחד מהם.
תמייני רק את הבגדים של אותו אחד, יחד איתו: מה שהוא לא אוהב או לא טוב עליו - להעביר, מה שהוא אוהב וטוב עליו - להכניס לארון שלו.
האם פינית את הארון שלו/ה קודם לכן ממה שכבר לא לובשים עכשיו?
אחרי שתפני מהבית את הבגדים מהסדר הזה, תנוחי יום.
למחרת תוציאי את מה שדחפת לארון, ושוב תמייני לערימה רק בגדים של מישהו אחד.

וכך הלאה.
בתוך המיונים אפשר לעשות מיוני משנה - לדחות חלק, ולהתעסק רק עם חלק. לא יודעת כמה בגדים יש לך. אצלנו יש מעט מאוד בגדים לכל אחד במשפחה, אז לא לוקח הרבה זמן לעבור על כ-ל הבגדים של כל אחד. רק צריך כל שנה לבדוק מה כבר קטן על הבכורה ואם הינוקא כבר יכול ללבוש את הבגדים בגודל הבא.

מיץ, גם לנו זה קרה, והמסקנה:
צריך ארון יותר גדול...

מיץ גם אני בעסק הזה עכשיו.
הורדתי המון בגדים מעלית הגג ובנוסף קיבלתי הררי בגדים משומשים לגדול.
אני בסבב כביסות אין סופי. הפיתרון שלי הוא לעשות את זה ביחד עם ליאור. אני מכבסת ומקפלת והוא מסדר את הכל בארון.
אני לא מכירה את הבית שלך אבל אולי יש לך טיפ טיפת מקום ותוכלי להכניס עוד מדפיה (זמנית) ולהניח בה את הבגדים העודפים עד שיתברר לך איזה בגדים אתם אוהבים יותר ואיזה פחות או עד שיגדלו וחלק מהבגדים יהיו קטנים מדי.

>בקי אוהבת שיהיו המווווווווון בגדים ולא להילחץ עם כביסות< }

מיץ - אם את עדיין תקועה - מיון ראשוני של ההרים לפי משהו למשל - מידה כמו שהיא מופיעה על התוית, או מכנסיים-חולצות-סוודרים-בגדים חגיגיים. ככה תוכלי לדחוף את זה בארון עם שקיות מסומנות, לנוח כמה ימים, ואח"כ לטפל בכל שקית בנפרד.
(תסלחו לי שאני לא מעופפת, אבל מרשה לעצמי לגנוב פה טריקים ולגלות שהם ממש מתאימים לחפפנות היומיומית שלי).

> לגילה יש מדבקות. הכל מתויג. < }

מיץ, כמעט נפלתי לאותה המלכודת.
אך עשיתי מה שבשמת הציעה.
בכל פעם רק בגדים של ילד אחד.
כבר סידרתי בגדים לשלושה ילדים. לקח לי בכל פעם חצי שעה עד שעה.
הרבה זרקתי או הולך למסירה.
אני משאירה רק את החדשים והיפים, מה שאני אוהבת והם אוהבים, ואת המינימום ההכרחי (שאצלי, לצערי, זה די הרבה בגלל פספוסים ובגלל שבגנון מחליפים להפ על כל כתם)
זיכרו: ככל שיש פחות בגדים, כך יש פחות בגדים לכבס, לייבש, לכפל, וצריך פחות מקום. אם אין הרבה בגדים, הכביסה לעולם אינה מצטברת. כי פשוט אין די כביסה.

זיכרו: ככל שיש פחות בגדים, כך יש פחות בגדים לכבס, לייבש, לכפל, וצריך פחות מקום. אם אין הרבה בגדים, הכביסה לעולם אינה מצטברת. כי פשוט אין די כביסה.
ואיפה נהיה קשה? כשלאחד מבני הבית נגמרים הבגדים כל יום-יומיים, ולשאר המחזור גדול יותר, צריך לשלוף את הבגדים של הראשון מהערמה הכללית, וזה די מבאס... בעיקר כשמדובר מבכנסים זערורים.

גילה, מה פירוש לשלוף? בשביל לכבס את בגדי התינוקת בנפרד?
אני, האיסטניסית האיומה, מכבסת יחד הכל מלידה. רק סוג הכביסה קובע, לבנה, עדינה, צבעונית. לא של מי.

לשלוף מהסל של הנקי, השאר מחכה לקיפול "אח"כ"

D-:
מי אמר שחייבים לקפל הכל...
בזמנים לחוצים (למשל, עם תינוקת קטנטנה?) אני בעיקרון מסרבת לקפל למשל תחתונים שלי. דוחפת למגירה וזהו. יש דברים שחבל על הזמן שמבזבזים עליהם (במובן הישן).

ממש ממש תודה על כל העצות ..זה כבר נתן לי קצת כיוון.
בנתיים עזבתי את ההרים לטובת אירגון יום הולדת לגדול....וזה כבר שיפר לי את מצב הרוח....
היום החלטתי לנסות לרדת מפסטיבל יום השישי שלי ולנסות לנקות את הבית בשטית ה- FLYLADY

אני ממש בעננים. כמכורה לנקיונות יום שישי נסיתי לעשות מעין קומבינציה כזו:
לכל חדר אקדיש 15 דקות של סדר ונקיון ללא שטיפה (לא כולל שגרת בוקר של מיטות וכיור)+ 30 דקות של שטיפה .
אז ל 2 חדרי שינה ( לא כולל זה עם ההרי בגדים ) , סלון 2 חדרי אמבטיה+ מרפסת ומטבח לקח לי סה"כ 3 שעות!!!
וזה ממש ענקי בשבילי. כי תמיד אני נמרחת. שמתי שעון שצלצל ואז עפתי מחדר לחדר. הקטנה חייבה אותי להפסקות ציצי ואוכל אז גם נחתי בין לבין, וגם גיליתי כי 15 דקות זה המון זמן. הספקתי אפילו להעביר סמרטוט על משקופים ודלתות .
כיפאק היי!!
כלומר באמת אפשר לשמור על בית סביר בפרק זמן הרבה יותר קצר!!!

כל הכבוד למיץ פטל!

אני חושבת שהבית שלנו הגיעה למצב
שאין יותר פינות לסדר..(חוץ מהחדר כביסה )
ועם רוצים בית מסודר צריך רק לסדר את הסלון והמטבח
אפילו החדרים של הילדים מסודרים..(כי הם ישנים בהם)
אז בקיצור לא כול כך קשה לשמור על בית מסודר אפילו שחיים בו 7 אנשים כול היום......

מיץ פטל אני ניסיתי גם את מה שאת עשית וגם אני הצלחתי...תודה רבה לך...

אז מה, כל הבאופנים התחילו לעוף?

איך שהדף הזה עוזר לי.
ממש עושה לי סדר בחיים. אני אומנם מקבל את המיילים אבל לא קוראת אותם, ישר מוחקת. למה אני לא מבטלת? כי הם מהווים תיזכורת מצויינת במשך היום שהגיע הזמן לעשות משהו.
בזכות הדיון הזה פיטרתי את העוזרת וחסכתי 600 ש"ח לחודש. הבית שלנו מסודר למדי ונקי למדי רוב השבוע.
אני מציבה לעצמי משימות יומיות שמתאימות לצרכים שלי ומשתדלת לעמוד בהן.
היום משל אני מתכננת לנקות את המקרר ולסדר את הארון במרפסת.
זה יותר נח לי מההוראות של הגברת.

גם אני פיטרתי את העוזרת בזכות הדף הזה והגברת - חסכון של 600 ש"ח לחודש והבית שלי הרבה יותר מסודר מבעבר.
יש לי עוד הרבה מה ללמוד , עוד לא הגעתי למצב שאני ממש ממש חיה לפי זה. אבל העיקרון של סדר פשוט הצלה בשבילי.
וביום שישי האחרון קניתי כמה בגדים - ולפני שהכנסתי לארון - הוצאתי הכל, סדרתי ונפטרתי מדברים ישנים ועכשיו בארון שלי תלויים רק דברים שבאמת מתאימים לי.
><אני כבר לא יכולה לחכות שיגיע אירוע ההשקה של הספר ואלבש את חצאית הקטיפה השחורה....>

בשבוע האחרון הצלחתי לעמוד בכל המשימות הקשורות למטבח אבל -
הבגדים של הקטן עדיין בבלגן!
נראה אותי מוצאת זמן השבוע למשימה הנוספת הזו...
מלבד זאת,החלטתי השבוע לעשות מערכת שבועית לשני דברים שתמיד גורמים לי להשתגע:
משימות הסעה וסידורים
תפריט שבועי (להחליט מה אוכלים בצהרים ומה בערב בכל יום)
אדווח תוצאות!
ורציתי לומר, שגם בבקרים הלחוצים ביותר אני מצליחה לסדר את כל המיטות ואת הנקודות החמות וזה ממש גורם סיפוק!

המטרה: אורחים ואוכל טעים לשבת
הנה המשימות השבועיות שלי. (לא לצחוק בבקשה):
יום א - לחשוב על אורחים לשבת הבאה, להתקשר ולהזמין
יום ב - להחליט על תפריט לשבת
יום ג - להכין רשימת קניות עבור התפריט הנ"ל. לפנות את המקרר משאריות אוכל.
יום ד - (בערב) לבדוק פירות וירקות; להוציא מצרכים עבור כל הבישולים שאפשר להתחיל (להפשיר עוף וכו)
יום ה - בבוקר - לקנות ירקות.
בערב - לבשל כל מה שאפשר לשבת (אחרי שהילדים הלכו לישון)
יום ו - להכין חמין (אם חורף); להכין צהרים של יום שישי, קניות של יום שישי (חלות וכו)
מוצ"ש - אם צריך - כביסת יד של בגדים משבת (אחרת הם שוכבים שבועות. אני שונאת כביסת יד!!!)
לתלות על המקרר רשימה עם כל האוכל שנשאר משבת (אחרת, הוא פשוט נשכח מלב ונזרק אחרי שבוע)

לתלות על המקרר רשימה עם כל האוכל שנשאר משבת (אחרת, הוא פשוט נשכח מלב ונזרק אחרי שבוע)
מעולה!

לתלות על המקרר רשימה עם כל האוכל שנשאר משבת
אכן, מעולה!
גם אני צריכה לתלות על המקרר רשימה של "האוכל שיש במקרר וצריך לאכול", במיוחד אצלנו, כש לי אסור לאכול אותו...

גם אני צריכה לתלות על המקרר רשימה של "האוכל שיש במקרר וצריך לאכול", במיוחד אצלנו, כש לי אסור לאכול אותו...
ואללה - נכון!
מה שאני לא אוכללת, לא נאכל.

> הגיע הזמן להעיף את העגבניות הישנות, ולהוציא מהמקפיא את הקפואים-האסורים < }

דרך אגב, לאחרונה, בגלל הטיפול באלרגיות של הינוקא, הוא ואני אוכלים שנינו אוכל של תינוקות בגיל 8 חודשים:
תפוחי אדמה, בטטות, ומרק ירקות עם קציצות הודו. הוא אוכל את זה ויונק, אני אוכלת את זה ופורמולה

בקיצור, מה שקורה הוא ש אני נאלצת לבשל .

המרק מספיק ליומיים. אז אני מבשלת יום כן יום לא, מחממת, בשבילו גם טוחנת כדי שגם יקבל מנה רצינית בבקבוק וגם אחר כך יאכל מצלחתי, מטגנת קציצות, עושה פירה עם בצל מטוגן.
אין חוכמות: כל יום אני יודעת מה מכינים (כי רשימת המרכיבים מוגבלת ורשימת האופציות מוגבלת...). כל שבוע ביום ראשון הזמנה של הודו באיטליז, ביום שני הזמנה של האורגני עם ארגז של תפוחי אדמה ובטטות...
ולצד זה מתגבשים בישולים קבועים לילדה: פנקייק בבוקר, מרק עוף כל כמה ימים.

וכל הזמן אני חושבת על ההוראות של פליי-ליידי, לעשות תפריט שבועי קבוע, לבשל כל יום, לדעת מראש מה מבשלים, לקום ולבשל - וזה היה כל כך קשה לי!
לא רק בגלל תינוק עלי וכל העניין הזה.
פשוט היה לי קשה, הקטע של הכנת האוכל. דיכאון.
ופתאום עכשיו, כשאני עושה את זה... מה אני מקבלת?
בדיוק מה שפליי ליידי אומרת: שלווה! שלוות נפש!
וואו, אני נשמעת ממש כמו testimonial (-:

מי שיש לה התקליטור של מרלה סילי מדברת, אשמח לשאול אותו! או לשאול עותק גיבוי שלו!

בשמת
אני רק רוצה להאיר משהו בעינין פליי לידי.
היא אמריקאית! היא חושבת כמו אמריקאית.
בארה"ב נהוג להכין כל אחה"צ מנה אחת לארוחת ערב. זו לא ארוחת ערב ישראלית טיפוסית. זה בישול שלוקח מקסימום 10 דק'.
חצי מהדברים שם הם חצי מוכנים. כלומר, לבשל פסטה (יש גם לקנות כבר מבושלת) להוסיף רוטב (מוכן) להוסיף בשר או טופו או ירקות (מוכן, חתוך, מתובל) להגיש לשולחן.
מרק מכינים ככה: פותחים קופסת שימורים ענקית ובה ציר מרק מוכן (טעים מאד) בכל טעם שתירצי. מוסיפים ירקות חתוכים (אפשר משקית קפואה) טיפונת תבלינים מביאים לרתיחה ויש מרק.
בישראל אין את כל הפלאות האלה והבישול לוקח הרבה יותר זמן, לכן אני אישית מבשלת כמות גדולה שמספיקה לנו לכל השבוע. אני מכינה שתיים או שלוש מנות וכל יום אוכלים משהו אחר.

בקי,
ראשית, בטח שהיא אמריקאית. ושכחת שגם נוצרייה מאמינה. עזבי, אני מנפה את זה כבר מראש.
שנית, מי מדבר על "ארוחת ערב ישראלית טיפוסית". כשהיא מדברת על "ארוחת ערב" אני ישר מתרגמת לארוחת צהריים.
שלישית, תארי לך שגם בארץ (לפחות בסופרמרקט השכונתי שלנו) יש פסטה מבושלת, רוטב מוכן, ירקות חתוכים מוכנים לסלט, מרקים מוכנים מכל הסוגים, ירקות חתוכים בשקיות קפואות וכל היתר. שלא לדבר על הזבל המוכן לחלוטין שאני מכירה כמה מקורבים שממש משתמשים בו (מאמא עוף במחבת, אורז מוכן או צ'יפס מוכן משקית, והנה ארוחה ילדים).

והיא ממש לא ממליצה על הזבל המוכן. ההמלצה המתמדת של פליי ליידי, גם מבחינת הבריאות וגם מבחינת החיסכון הכלכלי, היא השימוש בסיר הבישול האיטי.

בכל אופן, זה ממש לא חשוב.
הסיפור הוא : להכין אוכל, ולא - כמו אצלי - לחכות הרוסה עד שהבעל יחזור מהעבודה ויכין לנו אוכל, או לגרד את עצמי בקושי לחמם את מה שבעלי בישל והכין לנו במקרר רק לחימום...
ופתאום אני מגלה שזה ממש משמח וגורם שלווה. כמו שהיא אומרת.

בשמת, משמח לקרוא על הגילוי שלך @}

השבוע ממש לא הלך לי לנסות את השיטה של תכנון ארוחות והסעות+סידורים, כי זה היה שבוע מטורף. שני-שלישי-רביעי בקושי הייתי בבית (מסיבות חנוכה, לימודים, נסיעות שונות) וכשהייתי אז או עבדתי או התעסקתי עם ילדים וקצת עם הכביסות (אחרת זה היה מסריח את כל הבית... הכביסותש לנו מפושפשות)
כך שהשבוע אכלנו כל מיני "ספיירים" מהמקפיא. מזל שאני מקפיאה כשאני מטגנת יותר מדי קציצות או מבשלת סיר גדול מדי של מרק. כמו הנמלה ב"צרצר ונמלה"

שבוע הבא יהיה עוד יותר לחוץ, גם חופש לילדים וגם חג, יש המון אורחים (כל המשפוחה), גם מסיבות יומולדת לבעלי ולילדה, והכי מלחיץ: אבא שלי עובר נתוח.
אולי שבוע אחרי החג נחזור לשגרה (בתקווה שהניתוח יעבור בשלום, חמסה, חמסה...) ואז אתחיל בתכנונים מסודרים.
אגב, מכיוון שהייתה לי סתימה באמבטיה נאלצתי להבריקה בשבוע שעבר, אז גם סידרתי את המדפים, אם כבר, אז בקיצור אין לי משימות כל השבוע! זה ממש חסר לי...

המשימה היחידה הייתה הבגדים של הקטן וגם אותה לא הספקתי. אולי מחר? ><חבצלת עדיין אופטימית>

חבצלת, בהצלחה. שמרי על האופטימיות ותחזרי לזה כשהבלגן ייגמר.
בשמת, את מבשלת בסיר בישול איטי?
אני מצאתי שהתחליף שלי לסיר בישול איטי הוא סיר לחץ. הוא עונה על ההגדרה של "לזרוק כל מיני ירקות ועוף בפנים, ותוך חצי שעה (ולא חצי יום) יש ארוחה מוכנה."

לא, אני מבשלת בסירים רגילים.

איפה פינת ההלקאה העצמית? הו, הנה <נעמדת בהכנעה>
אני אמא אינקובטור וכבר שבוע לא קיפלתי כביסה.
שבוע.
הים נגמרו התחתונים במגירת התחתונים של הילדה והר הכביסה התגבה לגובה כזה שפחדתי לטפס עליו ולחפש לה זוג נקי בלי ציוד סנפלינג מקצועי.
אמרתי לעצמי - רק אראה מה חדש ב"באופן" ואלך לקפל...
(דחיינות כרונית משהו?)

חבצלת - את גם כך עובדת כ-28 שעות ביממה, תוסיפי עוד שלוש שעות ביום לענייני חנוכה למיניהם - פלא שלא הספקת לסמן וי על כל הפריטים ברשימה?

ואצלי הדברים הולכים ומסתדרים להם.אט אט נוצר סדר שבועי. וסריום קבוע.
ישבתי והכנתי רשמה של שגרת ערב ומהשעה 6 בערב אני מתחילה אותה.
כך גם לגבי שגרת הבוקר שלפעמים קצת מתפספת לי.
המתכון שמצאתי לעצמי לנקיון השבועי מוכיח את עצמו פעם אחר פעם, והוספתי מברשת לאמבטיה וליחידת הורים.
גם בן זוגי מצתרף בדרך שלו ולפעמים אפשר לראות אותו מיבש את הכיור עם מגבת מה שמעורר בי חיוך ועידוד להמשך...
אבל לפעמים אני דוהרת מהר מדי ומסתבכת ושוב לוקחת צעד אחורה.
נרשמתי לאתר בכל זאת ואני נעזרת בתזכורות, אך מחכה לתרגומים של דיאנה כי לא בטוח שהבנתי מה רצו הפעם.וכך גם מנסה לשפר את האנגלית שלי.
והכי חשוב זה שאני מספרת ל כ ו ל ם על שגעון החדש שלי...
אז היו שאמרו לי ...:"מה? בשביל זה את צריכה אתר האינטרנט?זה הרי ברור מאליו לא?"
וחמתי הרימה גבה ואמרה..".אני פשוט כל כך מסודרת שזה ממש נראה לי טפשי..מה לא ברור לך שצריך לשמור על כיור נקי?לא ברור לך שצריך לסדר את המיטה ברגע שיוצאים ממנה?"
והיו כאלו שמחו (אמא שלי) ואמרו שמממש כיף לראות את השינויים הקטנים אלו וזה מעורר בהם סקרנות לראות איך זה יתפתח.

אה....רוצים איך לדעת איך התגברתי על הרי הבגדים ?
אז שמתי טיימר של 15 דקות בכל שעה, וקפלתי בגדים.
הכנתי 3 קופסאות: למסירה, לשמירה לקטנה, לשמירה לילד הבא.
היות והצטברה לי המון כביסה עשיתי שבוע של משטר כביסה:
הפעלתי 2 מכונות וביום וקפלתי, מיינתי, השלכתי ומסרתי.
למשל הגעתי למסקנה כי מספיקים לנו 3 סטים של מצעים לכל אחד:
אחד בשימוש אחד בכביסה ואחד רזרבה לפנצ'ר. כל לגבי מגבות.
ואני הולכת לעשות זאת לגבי גופיות ולבנים.
אז נמשיך לעדכן...

בינתיים הכול רק הסתבך לי כי חמישי-שישי בקושי תפקדתי מכל מיני סיבות, אז אל הספקתי הרבה. והשבוע בטח יהיה בלגן נורא. לא נורא, העיקר יהיה חג שמח!

מיץ, בדיוק ההפך ממך. כשהתחלתי בשיטת ה פליי ליידי, לא סיפרתי לאף אחד, כולל לאישי היקר.
הרבה פעמים אצלי, דברים שאני מדברת עליהם, נהרסים לי, כאילו הדיבור הוא תחליף לעשיה.
וגם ידעתי שהתגובות שאני אקבל לא יתרמו לי בשום צורה. (בגלל זה פתחתי את הדף כאן!)
בנזוגי התפלא לראות אותי עושה במקום לקטר, ואחרי כמה זמן (הרבה זמן), זה השפיע גם עליו. הוא התחיל למיין קצת מהערימות האדירות של ספרים, ניירות, מזכרות, משחקים מהילדות וכו'.
טיימר זה המצאת המאה. כשאני מותשת, והברדק מעיק לי על הנשמה, ואני מתחילה להרגיש קורבן, אני סוקרת את הכאוס שמסביב, ומתכננת אסטרטגית כיבוש קצרה, לפי הכוח והחדרים המבולגנים. בד"כ 10 דקות במטבח, 5 בסלון מספיקות כדי לתת צורה לבית.
אני מודה שלהיפרד מסדינים ומגבות הוא שלב מאד מתקדם בשבילי, ואני עוד לא שם., כך גם למיין את כמויות הבגדים ששמרנו משני הילדים (הם בשקיות ולפי גיל אבל הכמויות לגמרי לא הגיוניות. הארון שלהם מלא יותר בשקיות בגדים קטנים מאשר בבגדים ללבישה...)
חנוכה שמח!

איפה פינת ההלקאה העצמית? הו, הנה <נעמדת בהכנעה>
אצל פליי ליידי אין פינת הלקאה עצמית.
זה אסור באיסור חמור, יחד עם תלונות וקיטורים.
סולחים לעצמנו ומתחילים שוב. כל יום הוא יום חדש, ומצטרפים מתי וכמה שיכולים.

אנחנו כזכור עברנו ארץ לפני חודשיים, והמעבר עשה לנו רק טוב.
זרקתי, זרקתי ושוב זרקתי. גם אני נשארתי עם שלושה סטים של מצעים לכל מיטה. איזו הקלה.

בתהליך ההיפטרות מחפצים מיותרים והחיפוש למי למסור אותם, גילינו את עמותת "פתחון לב" בראשל"צ. העמסנו תא מטען ונסענו בפקקים למסור את הסחורה במרתף של חניון נידח.
כאן, לשמחתי, קיימת המצאה נפלאה: goodwill. יש להם חנות "כל-בו" ענקית לדברים יד-שנייה ומרכזי איסוף לחפצים, שאחד מהם נמצא מתחת לבית שלנו. יש שקית "למסירה" בארון שבכניסה, וכל בגד או חפץ מיותר עף ישר לשקית. כשהשקית מתמלאת - ישר ל-goodwill. עברנו לגור בדירה לפני פחות מחודשיים וכבר מסרתי שתי שקיות.

סורה clutter הלאה שחור, סורה מפני השקית....

בשמת, תודה ענקית על פליי ליידי. נהנתי כל היום. זה ששמתי נעלים בבוקר איפשר לי לצאת מהבית למכולת בקלות לא אופיינית לי, ואיזה כיף כיור נקי!!!
עדין לא הבנתי כמה דברים. איך מנקים פעם בשבוע? איך מנקים חלונות? ואיך מנקים אמבטיה? הבת שלי נורא נהנתה לקפל איתי כביסה ולא מפסיקה להתלהב מכיור נקי

שלום,
גם אני משתמש בשיטה, ולמרבה הפלא זה באמת עובד וממש לא צריך להיות הורים בשביל לסגל שיטות התנהלות חכמות בבית...
מאז שאני משתדלת להתמיד אני מגלה כל פעם שצירך ממש מס' דקות עד חצי שעה(!) בלבד על מנת לסדר את כ-ל הבית כי מה שבד"כ נשאר אלה הם דברים מעל פני בשטח כלים של ארוחה אחת, שאיבת שטיח או סתם בלגן של יום אחד,
נעים כלכך ככה וזה חוסך המון המון זמן וזה גם ממלא אנרגיה......איזה כיף
וגם אני זרקתי ונתתי המון דברים ששכבו בבית שנים ..וזה גם כל כך מנקה וגורם להרגשה קלילה. @}

בנוסף אנחנו בימים אלה בעיצומם של הערכות למעבר דירה ואני בטוחה ששם זה יהיה יעיל פי כמה @}

איך מנקים פעם בשבוע ואיך מנקים אמבטיה - דווקא הסברתי בעצמי בדף. בתשובה ל-עדינה מאוד, אני לא זוכרת ממתי, לא מזמן.
חלונות - זה ברשימת הניקוי היסודית, כשנמצאים באותו איזור, אבל רק אחרי שגמרת לסלק מאותו איזור את כל הדברים המיותרים.

בזמן האחרון אני לא מסוגלת לעקוב אחרי הסדר של פליי ליידי (וגם אני כמעט לא עושה הליכות..) אני מייחסת את זה למזג האוויר, לבעיות אישיות ולשאר תירוצים מוכרים.
איזה כיף שחופש חנוכה סוף סוף - אני ובתי בבית כמעט לבדנו (הגדול עוד ישן) - שמתי טיימר ולקחתי מטאטא. התפקיד שלה היה להודיע לי על כל דקה שעברה ובעיקר להתקיל ואתי במשימות לא קשורות כדי שלא אספיק. חצי שעה וסדרתי שלושת רבע מהבית, קיפלתי כביסה והפעלתי מכונה (אח.. הצלילים הנעימים שהאלו)
ולמרות ההזנחה חייבת לומר שחלק גדול מהסדר פשוט נשאר. כמה נכון איך שהיא אומרת שזה לא לקח יום לבלגן ולא לוקח יום לסדר.

בקרוב מתחיל Super Fling boogie
המטרה: להיפטר מטונות של חפצים לא נחוצים.
רוצות להצטרף לפרויקט? בשבועיים הקרובים, כל יום פליי ליידי שולחת אימייל עם הוראות למיין ולפנות אזור קטן אחד בבית. בכל מקרה לא צריך לבלות על זה יותר מרבע שעה.

בטח! אני פשוט נתקעתי. אין לי מה לזרוק. אבל זה לא הגיוני! כי אני יודעת שיש לי המון חפצים ואולי באמת הגיע הזמן לרענן את הבית. מצד שני...כשאני עושה סריקה מהירה אני משתמשת ברובם הגדול.
אז מה יש כבר לזרוק?
אחרי חודש של בוגי 27 , אני לא חושבת שיש...אולי עוד קצת צעצועים או סתם ניירת ...

נסיתי משהו מעניין:
תמיד סבלתי מהרי כביסה , לרחוץ, לקפל...ומה לא.
אז אחרי שנתקעתי עם הרי הבגדים (זוכרים?) , נתקעתי עם הרי כביסה.
ואז החלטתי שאני אתחלי לצמצמם כמויות. למשל חיחשבתי לכמה סטים של מצעים אני זקוקה.אחד בשימוש, אחש להחלפה, ואחד אם יש פנצ'ר ( הקאה, נשפך משהו..).כלומר סה"כ 3 סטים .
אז את כל השאר פשוט שמתי גבוה בארון. והחלטי לנסות במשך חצי שנה לחיות רק עם הציוד הזה.
אם לא אסתדר תמיד אפשר להוריד. ואם כן, עוד חצי שנה אפרד מהם לשלום.
בנתיים הולך יופי.
עשיתי כך גם עם המגבות, עם הגופיותהקצרות,עם כיסויי המיטות ועם הג'נסים . בנתיים הערמה של הכביסה ירדה פלאים.
ואני מתמודדת עם מכונה אחת ליום. וביום החלפת מצעים ומגבות עם 3 מכונות.
פתאום הארון מלא בגדים ואני סוף סוף רואה את כולם ובאמת נהנת מהם.

נזכרתי במשהו חשוב ששכחתי להגיד לאמא של יונת על השאלה "למה להעביר סמרטוט אלף פעמים על גב הכסא ולא לנקות אותו פעם אחת כמו שצריך"?

קראתי את דבריה של אמא אינקובטור בדף של "הזריקה הגדולה" או "הפינוי הגדול" או איך שנקרא לזה בעברית, ונזכרתי:
אם ננקה את הכסא "פעם אחת כמו שצריך", אז הוא שוב יעמוד ויצבור ליכלוך.
בשיטה של הויש הקטן כל פעם - אני פיתחתי הרגל.
כל פעם שאני מעבירה סמרטוט על השולחן, אני מעבירה אותו גם על גב הכסאות שליד השולחן.
ככה כל יום.
ככה לעולם לא יהיה לי יותר כסא עם גב דביק, ובלי שום השקעה.
זה כבר אוטומטי. ויש, ויש, ויש.
וכל הכסאות כבר חלקים ונקיים. בלי שום מאמץ מצדי, בסך הכל עם סמרטוט לח. ולא קילפתי את הלכה ולא גרמתי נזק ולא עבדתי קשה ולא לקח יותר משניות בודדות.

קטן ויומיומי - לא גדול ושנתי.

נזכרתי במשהו חשוב ששכחתי להגיד לאמא של יונת
בשמת, נשבעת לך שכבר חודש אני חושבת בדיוק אותו דבר, וכל הזמן הזכרתי לעצמי להוסיף לדף... נכון. יצירת ההרגל היא הדבר המשמעותי. ואולי נקיון חד פעמי של הכיסא הוא לא בהכרח רעיון גרוע, בנוסף לבניית ההרגל שישמור את הכיסא נקי, לא במקום ההרגל.

בשמת, כתבת ב 02.11.2003
האתר הזה בעצם מחזיר לנו את גירסא דינקותא. אתם יודעים, הדברים שהאמהות של פעם נדנדו לילדות של פעם.
ומאז אני חושבת על זה.
חשבתי קודם כל: נכון.
ומייד אחר כך: למה עזבנו את מה שלימדו אותנו? הרי עכשיו אנחנו רואות את האמת והתועלת שבכל ההרגלים האלו.
לדעתי, הסיבה נעוצה במשהו בהתנהלות של האמהות שלנו. ההקפדה על כל ההרגלים, שלימדו אותנו בדקדקנות מרובה הייתה מלווה ב

פרפקציוניזם - את חייבת לשטופ את הרצפה בדיוק כמו שאמא לימדה אותך. אחרת, זה לא טוב.
חוסר הנאה - אני למדתי מאמא שלי את כל תורת הסדר והניקיון לפרטי פרטים, אבל לא למדתי איך ליהנות מזה. אז הפקתי הנאה של פרפקציוניסטים, כשהם עושים משהו מושלם. מין קטע כפייתי כזה.
שיפוטיות - אם צריך לנקות כך, ולסדר כך, ולטפל בילדים כך, אז כל מי שעושה דברים אחרת הוא לא בסדר: עקרת בית גרועה, אמא מזניחה.

כשעזבנו את ההרגלים הטובים שלמדנו, בעצם רצינו לעזוב את הפרפקציוניזם והשיפוטיות, ורצינו ללמוד ליהנות.
אז הרגשנו, כשישבנו במטבח מלא כלים ורצפה מלוכלכים, ושתינו כוס תה עם נענע, שאנחנו נהנות, ואנחנו זורמות, ואנחנו לא לחוצות.
אבל באמת - אנחנו רוצות את כל הדברים שלמדנו מהאמהות החכמות שלנו, אבל בלי המצע הרגשי הבעייתי.

<רחלי כותבת בלשון רבים, אבל מדברת בעיקר על עצמה...>

בדיוק בהקשר הזה יש את הקטע הבא שתרגמתי מאחד האימיילים של פלייליידי, שמתי אותו בתרגומי פליי ליידי ואני מעתיקה אותו הנה כי הוא רלוונטי כל כך לנושא:

על שלמות וילדים

חברים יקרים:
קראתי חלק מהתגובות למאמר של מרלה אתמול על פרפקציוניזם וזה נגע אצלי במשהו ועכשיו אני מקלידה הכי מהר שאני יכולה!!
יש כל כך הרבה מכם שכתבו ואמרו איך כילדים אמרו לכם לעשות משהו שוב, כי לא עשיתם מספיק טוב, או שמישהו אחר הלך ועשה מחדש מה שעשיתם כי זה לא היה לפי הסטנדרטים שלהם.
כהורים יש לנו נטיה לצפות ליותר מילדינו מאשר מעצמנו. אנחנו מצפים מהם לשלמות כאשר אנחנו לא. למה? הם ילדים, לא מבוגרים. לכן עלינו לתת דוגמה.
אמא שלי מסודרת מלידה ושיגע אותה שנים להבין איך היא הצליחה ללדת SHE כמוני. אמא היתה שולחת אותי לחדרי עם הוראות "לסדר אותו" עשיתי מה שחשבתי שזה לסדר רק כדי לקבל אנחה "את קוראת לזה מסודר?" "מה בדיוק עשית כאן?", אנחה גדולה יותר ואז "אעשה את זה בעצמי". עכשיו אמי בן אדם נהדר ואני לא מבקרת אותה, מה שאני אומרת זה שהיא ציפתה ממני לדעת מה היא רצתה אבל מעולם לא לימדה אותי איך ואז הפרפקציוניזם נכנס. אילו היתה מציבה דוגמה של איך לסדר ולשמור מסודר זה היה עושה הבדל עצום.

כמה מכם ממש שמעו את הקול שלכם כשהם קראו את המילים האלה? אז איך אתם שוברים את ההרגל כשעוסקים עם הילדים?
יש אמרה שגורה בפי הורים לילדיהם "כל מה שאני מצפה ממך זה שתעשה את הטוב ביותר שאתה יכול". אין שום דבר רע עם ההצהרה הזו כל עוד אתם מכירים בכך שזה הטוב ביותר שהם יכולים ולא הציפיות שלכם מהטוב ביותר שלהם. אנחנו רוצים ללמד את הילדים לעבוד קשה ולהשיג אבל מה המחיר? אתם צריכים להרשות לילדים להיות אינדיבידואלים ולא חזון מושלם של מה שאתם חושבים שהם צריכים להיות.
אם שלחת את ילדך לסדר את חדרו ואתה לא חושב שהם עשו עבודה טובה, שאל את עצמך קודם כל למה!! האם הם יודעים איך? האם לימדת אותם? האם הם יודעים מה ציפיותיך? האם הציפיות שלך גבוהות מדי? האם נתת דוגמה? אתה ברשימת התפוצה הזו כי אתה זקוק לעזרה והוראות, האם לא ייתכן שגם ילדיך זקוקים לכך?
מישהו אמר לי לא מזמן "אילו רק הורים יכלו לזכור איך הם הרגישו כשהם היו ילדים". העניין הוא שאנחנו כן זוכרים כשזה נוגע אלינו, אבל באופן מוזר אנחנו שוכחים כשזה מגיע לילדים שלנו.
אל תלמדו את ילדיכם להפוך לפקפקציניסטים וקדושים מעונים. אתנם מנסים לשבור את ההרגלים שלכם עצמכם אחרי שנים על גבי שנים, חשבו על המתנה שתתנו להם אם תשברו את המעגל עכשיו.
עבדו עם ילדיכם כשהם עוזרים לכם עם מטלות הבית, שבחו את המאמצים אם אתם לא יכולים לשבח את העבודה. אל תשסעו אותם ואל תגרמו להם להרגיש שתרומתם לא משמעותית. תנו להם לדעת שאתם מעריכים ומוקירים אותם. למדו אותם לאהוב ולהעריך את עצמם על ידי כך שתציבו דוגמה של לאהוב את עצמכם ותשתחררו מהפרפקציוניזם.
המשימה שלכם להיום היא לחבק כל ילד בפני עצמו ולומר להם כמה אתם גאים בהם רק על זה שהם מי שהם.

באהבה
קלי

גיליתי אתכם- וזה נהדר כי פה מצאתי את אחיות הנפש האבודות שלי. איך מצטרפים אליכן? היה לי קשה להבין מרוב הוראות לאן לפנות ומה לעשות כדי להיכלל ברשימת מקבלי המשימה היומית (זה עוד קיים אצליכן?) אשמח אם תחזרו אלי ותעדכנו אותי
[email protected]
,USV

בהקשר פסח,אז ממש כיף שרוב רובו של הבית כבר נקי ומאורגן.

כמה טוב לעוףףף

פולניה,
כדי להצטרף לרשימת התפוצה, עליך להכנס לאתר של פליי לידי, באנגלית.
דיאנה, שתרגמה אותה לעברית הפסיקה לעסוק בתחביב זה (-:

זה רק בגלל שהתחלתי לעבוד... דווקא ממש נהנתי מהעניין. הייתי יכולה למצוא כמה דקות ביום לתרגם את המשימה ולשלוח, הבעיה היא שאין לי זמן לבצע את המשימה, וזה די מתסכל, אז העדפתי לבטל את ההרשמה שלי לאתר. מאז הבית הרבה פחות נקי ומסודר למרות שהעלתי את המנקה בחזרה לפעם בשבוע. השבוע בר היה חולה והתנדבתי בשמחה להשאר איתו בבית... ניקיתי וסידרתי את המטבח, סידרתי את ארון הבגדים של הילדה. זו היתה ממש הקלה... חבל שבר היה צריך לחטוף איזה וירוס בשביל זה

.
אני שואלת שוב אם יש מישהי שמצליחה לעוף עם עבודה במשרה מלאה + ילדים ויכולה לתת לי טיפים בעניין.

דיאנה, יש באתר שלה פניה ספציפית לנשים שעובדות מחוץ לבית ואיך לעשות את זה גם כשאת במשרה מלאה, ניסית? קוראים לזה payroll SHE's. דווקא כשאני עבדתי הבית היה הרבה יותר מסודר.

זה בדיוק העניין. לפי מה שהצוות מציג באתר התוכנית הזו אמורה לתת מענה גם לנשים עובדות. בעיקר אם מבינים את המשמעות שלה. ואז כל אחת עושה את ההתאמות שלה.
יחד עם זאת מנסיון אישי ביומיים בהם אני עובדת וחוזרת הביתה ב 5 עם הילדים , אני בקושי מצליחה לעמוד בקצב התוכנית.
מצד שני אני מקפידה על השגרות ערב בוקר שמאוד מאוד עוזרות לי בימים האלו וגם על המשימה היומית .
הכי כיף שגם הילדים כבר מתורגלים לשים שעון ל 15 דקות לסדר מהר מהר את המשחקים- צעצועים לפני שהולכים לישון.

היה לי שבוע קשה במיוחד שערמות הכביסה הפכו להרים על הספות בסלון, החדרים היו מבולגנים. ה "נקודות החמות " רתחו. הרצפה הכי ג'יפה שיש....אבל מה? הכיור שלי היה תמיד מבריק! ביום שישי שמתי טיימר . כל המשפחה פונתה מהבית עד ל 1. כל רבע שעה עבדתי על אזור אחר בבית + בישול של תבשיל אחד כל פעם. עד ל 1 : סיימתי לבשל, הארונות בחר שינה סודרו, הבגדים ברובם קופלו ,הרצפה נשטפה, מצעים הוחלפו, חדרי השרותים והאמבטיה נוקו ואפילו דאגתי להפסקה של 10 דקות בכל שעה.אחרי שהחברה הגיעו ואכלו זכיתי לשנת צוהרים מתוקה עד שתיים וחצי.
ואז שוב , עד כניסת השבת, באותה מתכונת : הבגדים שנשארו הוכנסו לארונות, הסלון נשאב וסודר,"הפינות החמות " חזרו למצב קול,והכי חשוב שמאוד מאוד נהנתי לראות את הבית שלי חוזר לעצמו ולראות עד כמה התוכנית הזו עובדת בשבילי.

וואו, מיץ, נשמע מרשים מאוד! אני מרגישה שנורא התרחקתי לאחרונה, וזה קצת עצוב לי. אבל אולי זו רק הרגשה, כי אני כן משתדלת להקפיד על השגרות ועל משימה אחת, קטנה ככל שתהיה, ביום. או קיי- עכשיו אני קולטת מה הבעיה. ההישגים די נשמרו אבל לא התקדמתי מעבר להם (אני בעניין כבר כמה חודשים). צריך להתקדם? איך מתקדמים? אשמח לשמוע מכן.
ורחלי, התובנות שלך מאוד נכונות בעיניי, במיוחד שאצלי קיבלתי רק את הרע (פרפקציוניזם, אי הנאה) בלי הטוב- הטיפים וההנחיות וכו'. אמא שלי הייתה גרועה בכל עבודות הבית ואת כל מה שלמדתי למדתי מאנשים אחרים, במשך שנים של ניסוי, טעייה, והלקאה עצמית. אז תודה- זה הבהיר לי כל מיני דברים.

תודה לומדת.
האם צריך להתקדם? לדעתי, רק אם יש לך זמן - כוח - מוטיבציה. כי אם לא, פשוט תישארי עם מה שיש. יש ברכה במה שאת עושה, גם אם זה מעט.
אולי תוסיפי לך דבר אחד לשגרת הבוקר או הערב?
.
גם אני עובדת, כמו דיאנה. גם אני מרגישה שהתרחקתי. אבל אני מתאמנת בשיעור החשוב ביותר - לוותר על פרפקציוניזם. אני שומרת על שגרת ערב ובוקר מינימלית, ומחכה לימים טובים יותר.
דוקא לפני פסח, זה היה זמן טוב לשנס מותניים. אבל האמת, שעם כל פינוי הבלגן בשנה האחרונה - גם בלי ניקיון אביב הבית ממש סביר.
אגב, זה גם לזכותו של בעלי היקר, שלמד מעצמו מה אני אוהבת בלי שהצטרכתי להטיף מוסר אלא רק מדוגמה אישית: לסדר את המיטה בבוקר, להשאיר כיור מבריק, בשבוע שעבר הוא נופף לעומתי קופסת נעלים ריקה ושאל "את צריכה את זה או שאפשר לזרוק?". אם הייתן יודעות איזה אוגר בלתי נלאה הוא, הייתן מבינות את גודל המהפכה.

מיץ - את נהדרת! נתת לי השראה פשוט לקום ולעשות...
גם כשהבית שלי מבולגן, הידיעה שאני יכולה להחזיר אותו למצב מסודר, ע"י תוכנית פעולה ברורה, נותנת לי שלוות נפש. הבלגן שבחוץ לא הופך להיות בלגן בתוכי, בזכות הידיעה הזו.

פסח שמח!