ערוגת חמציצים

[עולם*]

דף בלוג חדש
וגם דף מוצנע

[עולם*]

החלטתי על דף חדש לאור סיום הפרק הקודם והתחלת פרק חדש.

הקטנה שלי קורסת בכל ערוגת חמציצים שאנחנו נתקלות ב בדרכנו. בכלל לא משנה לאן הלכנו, עם מי אנחנו, ומה השעה ביום
חמצוצים!!!! וזהו. קוטפת כאילו אין מחר, כאילו היא באמת תאכל את כל זה. היא באמת אוכלת יאמר לזכותה, אבל לא את הכל.
אני יודעת שזה מין משתלט, נדמה לי שגם פולש, אז לא אכפת לי על הקטיף הפראי
מחר צריך להביא שתיל לגן - נראה לי שנביא חמצוצים.
נכון אומרים חמצוצים אבל כותבים חמציצים?

[עולם*]

אנחנו הולכות לגן בבוקר. רואים אבא של אחת הבנות ללא הבנות. אני אומרת - היי, הנה אבא של ש' וד' בלי ש' וד'
עולמית: כן, הוא בטח כבר "שם" אותן בגן
אחרי שסגרתי את הלסת שנשמטה, התחלתי לחשוב ביני לבין עצמי על שימוש מודע בשפה בהורות והיה עוד איזה עמוד שדיבר על איך אנחנו מדברים על הילדים כעל חפצים.נדמה לי שזה עלה אחרי הפרשה של הילדה רוז. לשים, למשל. ואז תפסתי את עצמי שגם אני אומרת "לשים בגן". נו מור. בי נשבעתי.

[עולם*]

יש עכשיו איזו פרסומת בטלוויזיה לקופת חולים מאוחדת, שהילדה אומרת "מיוחדת לא מאוחדת" וכו'. לאור ה שבקושי רואות טלוויזיה ראינו את זה פעם אחת אז אני לא כל כך זוכרת איך בדיוק זה הולך.
בבוקר בדרךך לגן, עולמית אומרת לי - אמא, את יודעת גם אני ילדה מיוחדת. ברור, אני אומרת. כי אצלי זה אחרת, היא מסבירה לי. בנות הן של אבא ובנים הם של האמא, ואני קרובה יותר לאמא. אני מאוד שמחה אני אומרת לה. ממי שמעת את זה? אני מבררת בחשדנות, כשהתשובה כבר מפעמת לי בירכתי המוח. מאבא!
אני לא בטוחה שזה נכון לכולם, אני אומרת לה. יש מעט דברים שנכונים לכל כל כל האנשים או הילדים.
אני יודעת שזה לא נכון היא אומרת לי. נראה לי שכל הילדים יותר קרובים לאמא שלהם כי אמא זה הכי, נכון אמא?

[עולם*]

איפה הקולרות?
אני: ???
הרצועות האלו מהנייר שגזרתי. זה נראה כמו קולר, אז קולרות.

אני לא כל כך אוהבת את העופים של סבתא. אני יותר אוהבת את העופים שלך.
מעמיסה את המזלג באפונה כאילו היה כפית - יותר נוח לי ככה, כי ככה אני צדה יותר אפונים

[יעל*]

תתחדשי. @}
גם הקטנה שלי (מה קטנה? היום בת תשע!!!!) חובבת חמציצים ידועה.
נכון אומרים חמצוצים אבל כותבים חמציצים? ה"אומרים" זה כבר אישי..... אבל כותבים חמציצים.

יעל צ

[אלטר_אגו*]

הי.
כשהייתי ילדה אמרנו "חמציצים", במלרע. אני לא מבינה מה זה הילדים של היום עם החמציצים והחמצוצים במלעיל.

[ניצן_אמ*]

גמנחנו אומרים חמציצים...
התחדשי

[עולם*]

איזה יופי שמצאתן אותי.
היה צריך להכין עץ דמיוני לגן. כל השבוע הייתי מוטרדת איפה לעזאזל אני אמצא עכשיו עץ לגן. זה צריך להיות ענף כזה (מת) שאפשר לעשות ממנו עץ נושא. אז אתמול, הדד ליין להכנת העץ (היה צריך להביא אותו היום לגן) היינו בהצגה ואיך שיצאנו ממנה, בדרך לאוטו, הופ - עץ דמיוני מושלם היה פשוט מונח שם.
אני רציתי עץ חרוזים, הקטנה רצתה עץ ממתקים (שכבר יש כאלו 5 בגן) התפשרנו על עץ צבעים. הפרוייקט מאוד שיפר את כישורי הגזירה שלי אין ספק.
ועכשיו קיבלתי הודעה שדיון בבית משפט - ספיח סופי בהחלט של הגרושים - שהיה צריך להיות לי ביום חמישי התבטל כי הם משכו את התביעה. מי אמר שהחיים לא יפים.

[אלטר_אגו*]

איזה יופי שמצאתן אותי.
גם אני שמחה. לא הייתי מסוגלת לעמוד בפני ערוגת חמציצים יפה...

[אהבת_עולם*]

ממש נהניתי לקרוא.

הסגנון נשמע לי גם כייפי וגם מוכַּר, אבל אני לא מזהה מי היית קודם.
את מגלה?

[עולם*]

משבר במשתלה.
נגמרו כל החמצוצים.
אין חמצוצים.
גם הזוג שבא אחרינו חיפש חמצוצים.
מי שותל חמצוצים תגידו לי מי????
בסוף קנינו תותים.

[עולם*]

אני לא מתחבאה. הייתי אותו הדבר קודם (-:

[אלטר_אגו*]

אולי תקחו מהשדה! תעקרו איזה זר עם האדמה שסביבו. או שאחרי עונת הפריחה, תקחו מאיפשהו שכבה עליונה של אדמה עם כל פרחי הבר המקסימים.
תותים גם טוב.

[אהבת_עולם*]

הייתי אותו הדבר קודם
בבלוג אחר? איזה?

[מי_מה*]

הי תתחדשי! @} @}
גם אצלי משוגעים על חמציצים (אני אומרת במלרע וגם הילדים. נראה לי שהחמצוצים בא מה'חמשושים' ....).

[עולם*]

הי מי מה. תודה. שמחה לראות אותך פה.

אלטר - רעיון מצויין. אם ישאר משהו אחרי שהיא תגמור לבלוס, נקח מהשדה. ביחד עם התותים מהגן קנינו גם תותים לבית, לואיזה, בזיליקום, פטרוזליה ובטח עוד משהו ששכחתי ושתלנו הכל איך שחזרנו מהשתילות בגן. מבצע רציני זה היה.

הייתי בקניון למשהו (כנראה לא חשוב כי אני לא זוכרת למה) והיו נעלים במבצע. אני בכלל לא קניינית גדולה, אבל היה במבצע! מצאתי מגפיים שאני מאוד מבסוטה מהם אבל יש בעיה. בגלל שזה לא מעור אמיתי, מתלווה להן סרחון נוראי, משהו שכבר הרחתי מכל מיני מוצרי דמוי עור/כאילו פלסטיק/נעלי בית מהשוק למיניהם. שאלתי את המוכרת למה זה מריח ככה. היא אמרה -האלו מהסושייה פה, זה באמת נורא החומץ שהם שמים באורז.
לקח לי 5 דקות לגרום לה להבין למה אני מתכוונת ואחרי ה- 5 דקות פשוט הצמדתי לה את המגפיים לאף. אה-זה. יש את זה לפעמים לדמוי עור, זה בגלל שהם בקופסא סגורה. זה יעבור, שאלתי?
תשימי במרפסת להתאוורר.
אבל זה יעבור?
(משהו ניקר בי כבר אז. אה, כן. החומץ של הסושי)
תשמעי, בעקרון כן. אני גם לא יודעת שביבי יהיה ראש ממשלה במאה אחוז אבל זה כמעט ודאי.
כמעט הסתובבתי ויצאתי משם אחרי המשפט הזה (זה היה לפני הבחירות) אבל במקום לעשות את הדבר הנכון שילמתי.

איך לעזאזל נפטרים מהריח הזה?
(הם כבר שבוע בחוץ. נחמד להם מאוד האווירה בקיבוץ אבל חוץ מזה לא קרה כלום)
(הייתי צריכה לדעת את זה ברגע שהיא אמרה את הזה על ביבי)

[ניצן_אמ*]

[אלטר_אגו*]

גם

[נהורה*]

שם אופטימי ומלבב..האם פתחת דף חדש מלא בחמציצים גם בחיים?

(עסק נשי)

[עולם_ומלואו*]

אכן כן.
<לפחות משתדלת>

[עולם_ומלואו*]

היום היה פורימון עם ההורים. עולמית היתה נסיכת הפרפרים. לא מלכת הפרפרים, לא פיית הפרפרים. נסיכת הפרפרים. שלא תתבלבלו בטעות כי יש הבדל מהותי!
זו היתה שנה ראשונה שעשינו משהו עם התחפושת מלבד לשאול אותה מחברים. הוספנו לשמלה המון המון פרפרים, כאלו שמצאנו בגוגל והודפסו ונויילנו אחר כבוד (ברוך בורא מכונת הלמינציה) וגם על הסנדלים, וגם על הכנפיים והמחושים.
זו היתה התחפושת הכי יפה. בחיי. למרות שאני יודעת שאני לא אובייקטיבית. אחר כך היו לי הרהורי פורים. בדרך כלל יש לי איזו רתיעה מהחג הזה, למרות שהוא כאילו נורא כייפי. מוזיקה עליזה, איפורים ונצנצים. מה רע?
פרוק וחפירה מסיביים הביאו אותי למסקנה שזה בגלל התחרותיות שמתלווה. כאילו אם אתה משקיע בתחפושת אתה כבר נגרר לזה שהתוצאה חייבת להיות ממש מדהימה.בפני עצמה ובטח בהשוואה לשאר, וזה הופך למין תחרות (גם אם סמוייה). אז את זה אני לא אוהבת. אבל השנה קרה משהו מופלא: עשיתי - או יותר נכון עשינו- כי עולמית היתה שותפה מלאה בגזירה ובעיצוב - את שדרוג התחפושת באהבה רבה ובשביל עצמנו בלבד. לא חשבתי על התחרותיות, לא חשבתי על שאר התחפושות שיהיו, פשוט קישטתי כמו שאני אוהבת ואיך שנראה לי הכי יפה. ומה אני אגיד לכם, זה יצא ממש אבל ממש מושקע ויפה. ועל הדרך גם יצא הכי יפה בגן.. והשוס הכי גדול - לא היה אכפת לי מהתחרותיות הסמוייה כי ידעתי שזה הכי יפה שיכולנו לעשות.
על זה נאמר - חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל.

[ניצן_אמ*]

טוב שחזרה השמחה, היא עולה בין השורות.

חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל
אני גורסת - חומוס עושים באהבה, או שלא יוצא טעים.
יצא טעים

[בלה*]

זו היתה התחפושת הכי יפה. בחיי. למרות שאני יודעת שאני לא אובייקטיבית
מסכימה. מקסימה. יצא לי משחק מלים.

[עולם*]

מתכון מנצח לאוזני המן: (יוצאת כמות סבירה, לא מליון אוזניים שמתייבשות ואחר כך לאף אחד כבר לא בא לאכול אותן)
חצי כוס סוכר
150 ג' חמאה (זה קצת פחות מחבילה גדולה שהיא 200)
300 ג' קמח (2 כוסות לא מאוד גדולות)
ביצה אחת
מערבבים, מרדדים, קורצים עיגולים ובאמצע של כל אחד שמים חצי כפית מילוי (אצלנו הולך שוקולד השחר הבריאותי עד מאוד)
מקפלים בצורת משולש.
אפשר למרוח חלמון ביצה לפני האפייה.
אופים ב- 180 מעלות 15 דקות.
יוצא מה זה טעים. כבר הכנו 3 פעמים והיום נגלה רביעית
חג שמח!

[ראויה_לאהבה*]

היי, תתחדשי! באמת נושבת כאן רוח של התחלה חדשה.
(איך עשית את הסוויץ'? גם אני רוצה...)
בהצלחה @}

[עולם*]

איך עשית את הסוויץ'
אהמ.... עם השלט... (-:

[רוקדת_לאור_ירח*]

איזה יופי!
גם אני זוכרת את המילה חמציצים, למרות שאיפה שהעברתי את ימי ילדותי אין כאלה. גם אצלנו היא באה עם חמצוצים במילעיל מהגן. שיהיה. חוץ מזה מסתבר שבשפת הילדים והגנים קוראים לגדילן "חסה ערבית" ורק אני לא ידעתי מזה, כי יש חברה שגדלה כאן באיזור ומעודכנת.
מי קונה חמציצים? הם גדלים במיליונים בכל מקום. גם אצלנו קוטפת מלא ואוכלת רק קצת.

אהבתי את הפרפרים וגם את (ברוך בורא מכונת הלמינציה)

[מי_מה*]

נשמע טעים מאוד, גם הפרפרים, גם החומוס וגם ואזני המן.
בשמחות, כמו שאומרים.

[עולם*]

עולמית מכינה פתק עם משאלה. שואלת אותי איך כותבים הלואי. וגם שאהיה. מקפלת קטן קטן ושמה בקופסת לב ורודה עם קישוטים קטנים ומצנצנים שהיא קיבלה מהודו - להלן קופסת המשאלות.
אני מתאפקת לא לקרוא.
יום אחרי היא פותחת ואומרת - אוף, אמא, המשאלה שלי לא התגשמה.
אני מסתכלת - ורואה: "הלואי שאני אהיה אמא"
אני מחבקת חזק חזק ואומרת לה שזה לא אומר, שהמשאלה בטח תתגשם רק לא עכשיו.
משום מה זה מעלה לי דמעות. היא מקפלת את הפתק, זורקת אותו ליד המחשב, כאילו שהוא כבר לא נחוץ לה, ממשיכה הלאה.
אני פותחת את הפתק ושומרת אותו בפנקס הקטן שבו רשומות כל ההברקות שלה מאז שנולדה.

[ראויה_לאהבה*]

משום מה זה מעלה לי דמעות.
מדהים איך הילדים שלנו יודעים להציף את המחשבות הכמוסות שלנו...
וחג שמח.

[עולם*]

תודה יקירתי.
חג שמח

[עולם*]

אתמול עבר עלינו אחד הימים הנפלאים ביותר. כזה שברור שמורכב מהרגעים הקטנים האלו שהם האושר. לקחתי את עולמית מהגן מוקדם (זה קורה כמעט כל יום בתקופה האחרונה). איזה עולם נפתח לנו בשעתיים האלו! כולה שעתיים, מגיעות הביתה ב- 14 במקום ב- 16, אבל זה ממש עושה הבדל. אז אתמול התמסרנו למסורת החג, סידרנו את הבית וניקינו אותו. הילדה שלי שטפה רצפה בהתלהבות, ואפילו עשתה את זה ממש טוב! יום לפני היתה לנו שיחה על תפקידים בבית. לא זוכרת מאיפה זה עלה, אבל דיברנו על זה שיש לכל אחד תפקיד בבית. נגיד, אני מכינה את האוכל. ואז היא התחילה מן מניה כזו והגיעה למקנה שכמט ואין לה תפקידים. זאת אומרת, לשים את הבגדים שלה בכביסה ולסדר את החדר שלה - שאת זה היא ממש לא אוהבת. ואז ממנה באה הבקשה שיהיו לה יותר תפקידים. משהו בחוסר השוויוניות ממש הפריע לה (אמא עושה כל כך הרבה ולי אין כמעט תפקידים).
אז אחרי ששטפנו וניקינו, היא אמרה: אמא אני אוהבת לנקות, רק לסדר אני לא אוהבת. אולי לנקות יהיההתפקיד שלי? רציתי לאכול אותה. בדרך כלל אני מנקה כשהיא אצל אבא שלה, אז הבטחתי ששנקה ביחד בימי שישי כשהיא נמצאת.
אחר כך פרשתי את המחצלת בחוץ, והוצאתי את הכסאות הקטנים והשולחן "בחוץ" שלנו, שעליו אפשר לצייר בגואש למרוח דבק ונצנצים ופייטים ובקיצור ללכלך וליצור חופשי, והיא שפשפה אותם עם סקוץ וסבון, ואני עזרתי קצת עם אקונומיקה, ואז התפתח דיון שלם על -מה קורה אם שותים 'קונומיקה? ואם נושמים ליד זה? ואם נוגעים? וכשהכל היה נקי ויבש היא גם צבעה בגואש, וציירה ציורים בגירים על השבילים והכל היה כל כך נקי וחגיגי ו'עוד דקה נכנס פה חג' עם הריח של החצי שרב הזה שהיה אתמול.
נכנסתי הביתה להכין ארוחת ערב ואחרי כמה זמן היא באה בעיניים בורקות צופנות סוד וקראה לי לראות משהו בחוץ. וממש לפני הכניסה לבית היא כתבה בגירים על השביל "אמא עולם(כלומר השם שלי)". וואוו. כמה אהבה הציפה אותי לילדה המדהימה הזו ולאושר הזה שאפשר להפיק מחיי היום יום שכוללים נקיון, מחצלת בחוץ וגירים על השביל.
היום בבוקר תוך כדי חיבוקי הבוקר הצמודים דמעה לי העין, סתם מתוך העייפות של הבוקר, העיניים שלי תמיד דומעות כשהן עייפות. והיא שאלה אותי - אמא שמת עדשות? כי משהו רטוב דגדג אותי פה. אז הסברתי שלפעמים יש דמעות לא בגלל שעצובים, והיא ישר הסכימה איתי שנכון. יש דמעות של אהבה.
נו.
חג שמח.

[אלטר_אגו*]

אמא אני אוהבת לנקות, רק לסדר אני לא אוהבת.
א-הא! גם אני.
איזו אוצר.
חג שמח.

[עולם_ומלואו*]

נגיעות של אושר
אני יושבת מול המחשב והקטנה נכנסת לי בין הידיים ומתערסלת לחיבוק.
אני מחבקת ומנשקת ומערסלת מגרגרת לה מילות אהבה - את הילדה שלי, הכי שלי, אני אוהבת אותך הכי בעולם, אוצר, את הכי מקסימה ונפלאה בעולם ועוד התמרחויות דביקות כאלו. היא נמסה מעונג, מגרגרת כמו גור חתולים שבע ואומרת לי - אני לא רוצה לצאת מהחיבוק הזה. וגם - את יכולה להגיד לי את זה שוב כשאת מתקשרת אלי? כי זה עושה לי להרגיש (היא עושה פאוזה קטנה ואני מרגישה את הגלגלים שלה מעבדים) ... מאושרת.
הלב שלי נהיה מקושקשת.

אתמול בערב, אנחנו שרועות על הספה, חיבוק שלפני ההרדמות. היא מבקשת נשיקה. כל פעם במקום אחר בפנים. בלחי. ובאף, ובמצח. ואז אומרת לי - אמא, את הקרם הגנה שלי.

[אהבת_עולם*]

ואז אומרת לי - אמא, את הקרם הגנה שלי.

[אמל_ית*]

נכנסתי במקרה, ונראה לי שגיליתי תגלית.
הסיפורים שלכן מקסימים.
קוראת. תודה. (-:

[עולם*]

פסיכולוגיה שנה ב בגן חובה
היום הופתעתי.
הקטנה עשתה ניתוח שהפיל אותי מהכסא. טוב, מטאפורית. מעשית - נהגתי והלסת נשמטה לי אל מול המראה.
הילד שהציק לה - להלן 'המציקן' - היא מדברת עליו פה ושם. בנסיעה הביתה היום התגלגלה שיחה. דיברנו מי מהילדים בגן ילך איתה לבי"ס בשנה הבאה ומי לא. היא לא רוצה שהמציקן יהיה בכתה שלה. הוא כנראה לא יהיה באותו בי"ס, הרגעתי (יש פה כמה). הוא ממש רע, היא אמרה. אמא שלו היא דווקא לא רעה. את אבא שלו היא לא ממש מכירה אבל בטח הוא רע אל הבן שלו (המציקן), ובגלל זה הבן - המציקן, כל כך רע.
אני בכל זאת אתן תרגום בגוף הסרט - היא הביאה תובנה של שנה ב' בפסיכולוגיה. הילד חייב להיות רע מאפישהו. אז אם האמא בסדר, בטח האבא רע אליו. אין ילד רע, יש ילד שרע לו. וכל זה בגן חובה. מה אני אגיד. לא רוצה לחשוב מה מחכה לי בגיל 16.

[אהבת_עולם*]

וואו !

[עולם*]

מזמן לא ביקרתי כאן.
שתלנו חמציצים באדנית שבמרפסת
זה משפט אחד אבל מכיל בתוכו עולם ומלואו, כי לפני שנה כבר רציתי לשתול חמציצים - אפילו כתבתי על זה פה, אבל כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו ואת מי שצריך לשתול אותו, כי מי ששתל את הערוגה הוא בן הזוג,שהוא במקרה גנן. לא שצריך גנן בשביל לשתול חמצוצים, אבל כל כך חיכיתי לו, ורציתי חמצוצים בגינה בחוץ, והנה הכל מתחבר.
הוא שלף אותם על בצליהם הקטנים (לא ידעתי שיש להם בצלים כאלו בכלל) ושתל אותם בעדינות באדנית בחוץ.
אם הייתי יודעת איך זה עובד, היייתי עושה את זה מזמן. הבן זוג, לא החמצוצים.
זה די פשוט האמת. שמתי פתק בכותל וזה עובד, בחיי.
בשנה הזו התייאשתי סופית מזוגיות. החלטתי שזה כנראה לא בשבילי. הבנתי שאני רוצה עוד ילדים, לא מוכנה לוותר על זה, ולאור השעון הביולוגי, עדיף להתמקד בזה וזהו. זוגיות זה קשה מדי, ואם תבוא - שתבוא אחר כך. ילדים אי אפשר יהיה לעשות אחר כך. החלטתי לעשות עוד ילד לבד וכבר הייתי בדרך לבנק הזרע.
ביליתי חודשיים בבכי מהסוג המתאבל, על משהו חסר חשיבות שלא קשור בכלל וחשבתי שירדתי מהפסים.
אחר כך הבנתי שאני בוכה על ההחלטה שעשיתי לוותר על הזוגיות, ושזה כנראה חלק מהתהליך ועכשיו אני שלמה ומוכנה והתחלתי את "התהליך".
ואז נסעתי עם הקטנה (שכבר לא קטנה כל כך) לחופשה בירושלים שתוכננה והוזמנה לפני פרוץ הבכי - אחרת בטח לא הייתי נוסעת בכלל. ושמתי פתק בכותל. לא יועיל-לא יזיק.
ובשבוע שהיה לי תור לבנק הזרע הוא פתאום נכנס לי לחיים. אילץ אותי לבחור בין דייט נוסף איתו לבין בנק הזרע. גם ככה זה היה מוטרף. מבדיקת ביוץ לדייט. ובסוף ההחלטה - לדחות את הכל בחודש, ולתת לזה הזדמנות, הזדמנות שנמשכת עד היום, ואנחנו כבר חולקים את אותו הבית ואותה ערוגת חמצוצים...

יש לי עוד כמה צבעים לסיפור הזה אבל אני נקראת אל הדגל לשחק רביעיות, מסוג חדש כי זה "פותח לי את הקריאה". ילדה בכתה א מבינה כבר מה מפתח לה קריאה. בטח יש לזה איזה ביטוי ביידיש.

ותודה ל אמל ית שהחזירה אותי לכאן

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואו... אז כן פספסתי שלחתי לך מייל מופתע, אבל עכשיו אני מתעדכנת כאן.
נשמעת אחלה הזדמנות!
@}

[ראויה_לאהבה*]

זה די פשוט האמת. שמתי פתק בכותל וזה עובד, בחיי.
וואו! איזה קשר טוב יש לך עם ההוא שלמעלה (-:
כיף לקרוא! נותן תקווה!

[יעל_צ*]

ואו, איזה סיפור מרגש! .החמציצים, הגנן... הכותל.....
רק שימשיך ככה.

<הולכת לבקר את החמציצים בגינה שלי.... >

[אינדי_אנית*]

וואו כמעט פספסתי.
איזה כיף עשית לי טוב בלב..

[עולם_ומלואו*]

תודה שבאתן לבקר, זה אכן סיפור משמח. לא שאין מהמורות בדרך, ולא הכל ורוד כמובן, אבל משתדלים.

קטנה מלמדת גדולה
אנחנו הולכות לסופר. נכנסנו כבר פנימה ושכחנו את השקיות הירוקות, הרב פעמיות, באוטו.
השארנו את העגלה וחזרנו לאוטו לקחת. הקטנה שכחה למה באנו, והתכוננה כבר להכנס לאוטו ולהתחגר, כאילו סיימנו הקניות ואנחנו בדרך הביתה
אני מזכירה לה- אנחנו רק לוקחות את השקיות, לא סיימנו...
הקטנה מתפוצצת מצחוק- אוי, אני מבולבלת, כמה התבלבלתי
אני תמהה לעברה - למה זה מצחיק??
והיא - בשיא התמימות שיכול רק ילד שנוגע במקומות הכי עמוקים ומסתכל פנימה בלי לפחד, בשיא הבטחון והעומק שעוד לא צולק ונותן לעצמו את הדרור לצאת החוצה, היא אומרת לי, בטון של מטפלת בת 60:
אמא, לפעמים צריך גם לדעת קצת לצחוק על עצמך
ואוו, זה היה כמו בוקס בבטן. כמו הילד שצועק המלך הוא עירום. כי באמת כל כך קשה לי לצחוק על עצמי, והיא כל כך אמיתית וקלילה - נתנה לי את המשפט הזה במתנה, בסתם אחר הצהריים של קניות בסופר.

[ש_י_ר_י*]

אין לי מילים לתאר כמה התרגשתי מהקריאה בבלוגים שלך.
התחלתי בבלוג הקודם וכ"כ רציתי לקרוא עוד ועוד, לדעת איך לוקחים כוח יש מאין, איך נולדים מחדש... מה אגיד לך, עושה לי טוב לדעת שיש נשים כמוך בעולם. @}
<אמא שלי קיבלה החודש גט אחרי 15 שנה. כשקראתי את הבלוג שלך ראיתי את אבא שלי נשקף אליי מהשורות, וכל כך שמחתי בשביל הבת שלך שיצאת מזה מוקדם. כמה חוזק נפשי. כמה אומץ.>

[עולם_ומלואו*]

וואוו ש י ר י - ריגשת אותי עם המשפט הזה, תודה

[ש_י_ר_י*]

any day

[אינדי_אנית*]

מה זה הבלוג הקודם? אפשר קישור?

[עולם_ומלואו*]

אפשר קישור
אני מזהירה אותך שזה משהו אחר, תקופה אחרת. מסע גרושין אפשר לקרוא לזה
לא לבעלי לב חלש, כן לחובבי סרטים תורכיים
ראי הוזהרת
בלוג הגרושים שלי
(שהתחיל אגב בשם אני לא מחליטה על הבת שלי)

[עולם_ומלואו*]

יש את התוכנית הנוראית הזו בטלוויזיה, עם הסופר נני הזאת המסורקת למשעי
אני אף פעם לא רואה את זה אבל היום זה פשוט עוזר לי לבכות
כל כך רציתי שהערוגה פה תהיה אופטימית ולא יכנסו אליה רוחות רעות
אבל כנראה שהמציאות נושכת ואין ברירה
כמובן שהיום עולמית אצל אבאשלה בדיוק ואין לי את מי לחבק ביחד עם הדמעות
הגנן - הוא לא רוצה ילדים. יש לו מספיק משלו. אין לו מקום לזה בחיים. הוא לא רוצה להיות אבא חלקי. מה זה משנה בכלל למה
הוא לא רוצה ילדים.
ואני - זה כל מה שאני רוצה בעולם.
ומכעיס אותי למה הוא אמר לי אחרת בתחילת הקשר. למה השלה אותי ונתן לי להכנס למחויבות כזו. אם הייתי יודעת - לא הייתי מתחילה את הקשר הזה בכלל
והוא - כמו בכל בעיה שעולה בקשר - נעלם. נסע עם הילדים שלו להורים בתרוץ של עזרה לנקיונות של פסח, אבל אני יודעת שהוא פשוט נמנע.
הקשר שלנו כל כך טוב. הוא בן זוג כל כך טוב. בנאדם טוב, אבא טוב. אני מעדיפה את ההורות ה"חלקית" שלו כמו שהוא תופס אותה על כל אבא שלם אחר, כי מה שהוא נותן הוא פשוט נפלא. הוא רק לא רואה את זה בשיפוט המחמיר שלו את עצמו, ולא עוזר השיקוף שלי. הוא קשה עם עצמו כל כך.
ואני לא יכולה לוותר על עוד ילדים. זה מה שאני רוצה בחיים. רציתי את זה יותר משרציתי בן זוג. אני יודעת שזה לא קונבנציונלי, אבל זו אני. לא רוצה לפספס את זה והשנים לא לטובתי.
מה עושים עם המצב הזה.
איזה יאוש

[מזדהה*]

_ואני לא יכולה לוותר על עוד ילדים. זה מה שאני רוצה בחיים. רציתי את זה יותר משרציתי בן זוג. אני יודעת שזה לא קונבנציונלי, אבל זו אני. לא רוצה לפספס את זה והשנים לא לטובתי.
מה עושים עם המצב הזה.
איזה יאוש_
וואו, אני כל כך מזדהה. אין לי מילים.
המצב שלי ממש אותו דבר, חוץ מזה שלי אין עדיין ילדים וגם לו לא, אבל חוץ מזה יכולתי לכתוב את הטקסט הזה מילה במילה. כולל הכעס על זה שהוא אמר אחרת בתחילת הקשר, כולל השנים שלא לטובתי ובעיקר ההרגשה שמצאתי סוף סוף את האדם שאיתו אני רוצה לחיות את חיי חוץ מדבר אחד מכריע, הוא לא רוצה ילדים! (הוא לא אומר במאה אחוז שלעולם לא אבל בפועל הוא לא. ממש לא. ואני כן. הכי בעולם. יותר מהכל).
חשבתי שאני היחידה בעולם שמתמודדת עם מצב בלתי אפשרי שכזה.
עם חוסר אונים כזה.
עם יאוש כזה.

מצטערת.
אין לי מילות עידוד. רק הזדהות עמוקה ואמיתית.
בכל מקרה קוראת אותך @}
(יש לי גם כמה תובנות על עצמי ומחשבות מה אני הולכת לעשות עם חיי, אבל זה ממש לא קשור לכאן, אולי אפתח על זה דף משלי מתישהו).

[קן_לציפור*]

הפכת לי את הבטן...
אין לי מילות עידוד. רק הזדהות עמוקה ואמיתית.
כן ולא... בקיצור, הפכת לי את הבטן (הרחם יענו)

[עולם_ומלואו*]

תודה קן לציפור ומזדהה.
היום או מחר בטח תהיה לנו שיחה על זה. אני הולכת ומתגבשת שאני צריכה לעשות מה שטוב לי גם אם המחיר יהיה כבד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[יעל_צ*]

מקווה שיהיו הפתעות לטובה.

[מזדהה*]

אני הולכת ומתגבשת שאני צריכה לעשות מה שטוב לי גם אם המחיר יהיה כבד.
מזדהה מאד גם עם זה.

(באופן לא מפתיע) אני מתקשה להגיע להחלטה הנדרשת כבר לא מעט זמן, אבל בכל זאת מנסה להזכיר לעצמי
שעד כה כל פעם שהלכתי עם הלב שלי מתוך הבנה שלהיות שלמה עם עצמי לא אומר שלא ידרשו ויתורים או שלא יהיה כואב, בסוף הרווחתי בגדול.
הרבה פעמים בדרך אכן היה כאב אבל לפעמים הדברים הסתדרו לשביעות רצוני אפילו ללא כאב וללא ויתורים כלל.
אני מנסה לחזק את עצמי שזה נכון גם למקרה הזה (מתוך תקווה שמה שיקרה זו האפשרות השניה... אבל מכינה את עצמי גם לאפשרות הראשונה..)
אבל זה כל כך מהותי וקריטי שעוד לא הצלחתי להזיז את עצמי.
נראה לי שאת הרבה יותר נחושה ממני וזה טוב!

מאחלת לך בהירות ושלמות בכל בחירה שתבחרי והרבה כוח @}

[כוכבית_בוקר*]

עושה לי לבכות, הבלוג הזה.. מהתרגשות

[ראויה_לאהבה*]

ואני לא יכולה לוותר על עוד ילדים. זה מה שאני רוצה בחיים. רציתי את זה יותר משרציתי בן זוג.
את רוצה זוגיות שמולידה ילדים. אל תעמידי אותם "בתחרות".
יש לי תחושה שאת אכן תזכי לשניהם (-:
בהצלחה בשיחה

[והמרגיעון מעודד באמירה עם פרספקטיבה: הכל בתואם מושלם]

[עולם_ומלואו*]

היתה "ה"שיחה - ממש לא מזמן
מסתבר שהוא מתלבט. לא סגור על הקשר, על הזוגיות, וזה הכל "תהליך" של השבועיים האחרונים.
לא בגלל משהו ספציפי, לא בגלל משהו שקרה או השתנה
בכלל לא עלה ילדים כן ולא כי השיחה סבבה סביב שלב הרבה יותר מוקדם לילדים - הבטחון והרצון בקשר.
מה אגיד ומה אומר. זה כואב, מעליב, לא נתפס.
ביקשתי שיצא. שילך להתלבט במקום אחר, לא כאן. אני לחא יכולה לישון איתו ככה באותה המיטה, לחיות לצדו את החיים.
הלך.
עוד שבועיים בנק הזרע.
שבת שלום.

[ראויה_לאהבה*]

יקירה.

[אמל_ית*]

בכלל לא ראיתי שחזרת לכתוב כאן, ועברו כבר חודשיים...
מאחלת עבורך את התמקמות הדברים כמו שזה צריך להיות. אם איש, אם בנק, ובקרוב.

[אינדי_אנית*]

אוי. לא מפתיע אבל עדיין כואב...
מאחלת לך שתהיי בעבר השני של המצב הזה מהר.
סך הכל בן אדם שלא יכול לתת לך את מה שאת צריכה עדיף להפרד ממנו כמה שיותר מהר כדי לפנות את עצמך לאיש הנכון.
ואיזה אמיצה את כל הכבוד!

[עולם_ומלואו*]

תודה שבאתן. זה מעודד שיש מי שקורא ותומך.
בוקר ראשון בלי. האמת, פחות נורא ממה שחשבתי. אולי אני עוד לא מעכלת.
אני לא חושבת שאפשר בשבועיים לעבור איזשהו "תהליך" שיגרום לך פתאום לערער בקשר - קשר שכולל מגורים, שותפות מלאה ואוהבת. זה לא עובד ככה כשהדברים הם לא טובים, על אחת כמה וכמה כשהדברים הם טובים, והם היו באמת טובים. לא היתה לי זוגיות כזו אף פעם.
הלכתי לטיפול (שהתחיל הרבה לפי שפגשתי אותו) כדי לברר את הבחירות שלי בבני זוג, כי באמת שהיה לי הכל בחיים חוץ מזה. כי הבנתי שאני בוחרת לא נכון. עשיתי ועדיין עושה עבודה כדי לבחור מישהו שהוא בנאדם, שהנוא טוב ושזה לא יכבה אותי. כדי לראות במניאקים השרמנטיים משהו שלא טוב לזוגיות איתי. שגם אם מישהו חלש לידי עדיין הוא יתפס אצלי כ"גבר", וזה קרה איתו. הוא היה אחר מכל הבחירות שלי וכל כך שמחתי שבחרתי באדם טוב. לא שהוא היה נטול "תיקים" - היו הרבה ברוך השם, ולא אפרט כאן, אבל היו הרבה דברים שקיבלתי והכלתי, וזה לא היה מובן מאליו. אבל הוא היה בן אדם. בן אדם טוב, מלא בנדיבות ואהבה. כלפי וכלפי עולמית. ויכולתי לראות את שני הצדדים ולהחזיק את שניהם כדי לשמר את הקשר. שלא לדבר על אהבה שהיתה נוכחת מלא חופניים.
אני חושבת שהוא באמת לא רוצה ילדים עכשיו, וזה גרם לו להסגר, ולייצר איזה ניתוק רגשי, שהביא אותו לדבר על שינוי שקרה תוך שבועיים, שגרם לו פתאום לא להיות סגור על הקשר.
הוא עבר מקום בארץ (מהמרכז צפונה), עבר מקום עבודה (לסניף הקרוב של הרשת), הלכנו להורים שלי כל יום שישי לארוחת שבת שיש אצלנו, היה קשר שלי עם המשפחה שלו, וקשר שלו עם האחים שלי, הוא היה איתי בחתונה של אחותי, הוא חיבק את עולמית כשבאה אלינו למיטה באמצע הלילה, בנה דברים בבית, בקיצור, לא דמיינתי.
לכן מה שקרה עכשיו הוא לא נתפס בעיני, ואני חושבת שהוא פשוט מפחד. מפחד ממני, מפחד מהרצון הנחוש שלי בילדים שעלה אחרי הזמן הזה ביחד, לאור הזמן והשעון שמתקתק ולאור היציבות והמשפחתיות ששררה והתבקש שכבר אפשר להתקדם עם זה הלאה. זו פעם ראשונה שהיה צריך לתת התייחסות לנקודה הזו של ילדים כמשהו מוחשי ולא כשאלה עמומה שמרחפת והוא לא רוצה עוד ילדים כנראה.

[אינדי_אנית*]

ואולי זה מפחיד אותו והוא צריך להתרחק כדי לחזור.. זה גם קורה. אבל הכי חשוב שלא ויתרת על עצמך.
רק ככה אפשר לבנות משהו ביחד.

[מזדהה*]

מעריצה אותך על הנחישות!

נראה שברור לך לגמרי מה הרצונות שלך ושיש לך מספיק כוחות בשביל להתמודד עם כל מה שדרוש כדי לממש אותם.
זה מעורר התפעלות והשראה.
וגם אני חושבת ש ולי זה מפחיד אותו והוא צריך להתרחק כדי לחזור.. זה גם קורה. אבל הכי חשוב שלא ויתרת על עצמך_
איזה אמיצה את כל הכבוד!

[יעל_צ*]

ואולי זה מפחיד אותו והוא צריך להתרחק כדי לחזור..
גם אני מקווה ככה. נשמע כל כך טוב הקשר שלכם שקשה לחשוב איך הוא ירצה לוותר על כל זה.

[קן_לציפור*]

גם אני מקווה ככה. נשמע כל כך טוב הקשר שלכם שקשה לחשוב איך הוא ירצה לוותר על כל זה.
וואי עולם, ואיך את רוצה לוותר על כל זה?
<מבינה מאוד את המחיר, ואפילו מתפעלת מהחד משמעיות שאת משדרת.>

[קוראת*]

קוראת אותך. אני במצב טיפה דומה. יש לי ילד, אני נפרדת מהבעל, ומתכוונת לפנות לבנק הזרע כדי לעשות עוד אחד (זה עכשיו או לעולם לא, אני כמעט בת 42. מקווה שאני עוד אצליח).
בכל מקרה, אני עוקבת ומחזקת את ידייך.

[ש_י_ר_י*]

שוב קוראת אותך @}
כ"כ רוצה להציע לך עידוד אמיתי ועמוק, איזו תובנה משמעותית... אבל לא נראה לי שיש. לפעמים אנשים עושים דברים מטומטמים. נראה לי שזה מה שהוא עשה. וטוב שעמדת על שלך.
שיהיה לך שבוע חדש ומרענן, עם אור ובהירות!

[עולם_ומלואו*]

וואי עולם, ואיך את רוצה לוותר על כל זה?
אני לא רוצה לוותר על כל זה
אני לא יכולה לוותר על אמהות.
זה ההבדל.
כואב לי לחשוב שזה אומר לוותר על זה, אבל אני יודעת שאני רוצה משפחה.
אני מתפעלת מקרוטונית. מאיך שהיא יצרה משפחה.
אני יודעת איך אני רוצה להיות ב- 5 שנים הקרובות. אני יודעת שזה נשמע נורא נחרץ וחד משמעי אבל התגבשתי על זה ואני שמחה להגיד שאני יודעת איך אני רוצה שהחיים שלי יראו, לפחות בזמן הקרוב. אולי זה מה שנותן לי חלק מהכוח.

יש לי סוג של תוכנית אב שאני מחזיקה מאז גיל 30, שבו עזבתי את הבית, את הגרוש שלי, והיא הולכת ומתבהרת, ככל שהשנים עוברות. אין לי היסוסים - קריירה - ילדים-מימוש עצמי. אני עובדת בעבודה שאני אוהבת, שהיא גמישה ומאפשרת, שאני מרוויחה בה כל צרכי וכרגע מנצלת כל רגע כדי גם לחסוך לעתיד. אני אוכל לעזוב אותה לחופשות לידה ארוכות.
אני רוצה עוד 2 ילדים, ב- 5 שנים הקרובות. חסכתי ועדיין חוסכת כדי שאוכל לעמוד בזה כלכלית ולהיות איתם גם אחרי חופשת הלידה בבית. כנראה שחבר לחיים אחפש אחרי זה.
אם אמצא - מישהו כמוהו - כי עובדה שזה התאפשר פעם אחת - מה טוב. אם לא - תהיה לי משפחה, שאני יצרתי, וזה המון. זו מהות החיים בעיני.

כמו שכתבתי, הייתי בדרך לבנק הזרע להוציא אותה אל הפועל, ואז בדקה ה- 99 הוא צנח לי לחיים, ובאמת חשבתי שאיתו זה יהיה אחרת. כי הוא כל כך נדיב ומלא בטוב ואהבה, ועדין וחכם (וגם יודע לתקן כל דבר...) אבל עובדה שהוא מסוגל לייצר ניתוק רגשי. לפקפק בקשר אחרי חצי שנה של ביחד צמוד ומגורים משותפים. וגם אם אני מבינה שזה לא באמת זה - הוא לא מפקפק בקשר אלא זה עניין הילדים שמרחיק אותו - עדיין הוא מתרחק.
דרך אגב, לא שמעתי ממנו כל השבת.

תודה, תודה לכן על מה שאתן כותבות.

[עולם_ומלואו*]

וחוץ מזה
חוץ מכל התוכניות אב והחוזק והנחישות,
אני עדיין מקווה שאיפשהו הוא יתפוס את עצמו, ויבין שהוא באמת מפסיד (רבאק הבנאדם העביר את כל החיים שלו אליי)
ויזכר באהבה הגדולה ובקשר הטוב שיש פה
ומשהו ישתנה אצלו
והוא יחזור ויגיד - אני רוצה איתך משפחה.

[אינדי_אנית*]

אני גם מקווה בשבילך. ועדיין אני חושבת שהכי חשוב זה לדאוג לא לוותר על עצמך. כמו שעשית.
הוא יכול להיות שותף אם הוא יבחר בכך, אבל לחבל לך בתהליך? לא מתאים!!
יכול להיות שהוא צריך לעבור בעצמו איזה תהליך כדי להגיע לשם.

[קן_לציפור*]

עולם, אין מילים. קצת מקנאה, בעיקר בידיעה הברורה שלך מבפנים, מהבטחון.
שווה לעוד ילדים להגיע לאמא כזו.

[מזדהה*]

_אני לא רוצה לוותר על כל זה
אני לא יכולה לוותר על אמהות.
זה ההבדל._
בדיוק. שוב מזדהה עד כאב.
מעריצה את היכולת שלך להכריע. אני תקועה עם התחושה שלא יכולה לוותר על האמהות אבל לא מצליחה להביא את עצמי לעזוב אותו.
מנסה לגייס כוחות לזה וגם תוך כדי _אני עדיין מקווה שאיפשהו הוא יתפוס את עצמו, ויבין שהוא באמת מפסיד (רבאק הבנאדם העביר את כל החיים שלו אליי)
ויזכר באהבה הגדולה ובקשר הטוב שיש פה
ומשהו ישתנה אצלו
והוא יחזור ויגיד - אני רוצה איתך משפחה._

את פשוט מעוררת השראה!
_אין מילים. קצת מקנאה, בעיקר בידיעה הברורה שלך מבפנים, מהבטחון.
שווה לעוד ילדים להגיע לאמא כזו_

[עולם_ומלואו*]

תודה על המילים שלכן.
אני חייבת להגיד שאני לא מרגישה כזו גיבורה ומעוררת השראה, ומי שבעיקר נותנת לי כוחות ומזכירה לי מה אני רוצה זו עולמית. מזל שזה קרה בסופש שהיא אצלי, כי אחרת היה עוד יותר קשה.
בכל מקרה עדיין לא שמעתי ממנו אפילו ציוץ. אנחנו יוצאים היום ל- 3 ימים לטיול לדרום.
הוא היה אמור לבוא גם עם הילדים. הכל התחיל מהרעיון שנצא ביחד לחופש, לטיול, ביחד עם הילדים שלי ושלו. זה היה בסך הכל לפני חודש התכנון, כל כך התלהב, תכננו הכל, קבענו עם עוד 2 משפחות. אני נוסעת כמובן, לא חשבתי לרגע לוותר, אבל מה שכן הייתי בטוחה שהוא יתקשר אתמול וינסה לקבוע זמן לקחת את שארית הדברים שלו בזמן הזה שאנחנו נוסעות ולא נהיה כאן. זה לא קרה.
אולי זה יותר טוב שאני לא שומעת ממנו מאשר שהוא מתקשר לשאר הדברים - צעד שהוא יותר סופי בעיני.
אבל זה לא אומר כלום, ואני מבחינתי מעכלת את העובדה שנפרדנו, ומנסה להיות כמה שיותר עסוקה. האמת שזו תקופה טובה, אני באמת נורא עסוקה.
תודה לכן על התמיכה, זה מאוד עוזר לי. בטח אכתוב כשנחזור מהטיול.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_כואב לי לחשוב שזה אומר לוותר על זה, אבל אני יודעת שאני רוצה משפחה.
אני מתפעלת מקרוטונית. מאיך שהיא יצרה משפחה.
אני יודעת איך אני רוצה להיות ב- 5 שנים הקרובות._
אוי מתוקה

(מתי ואיך נהייתי מודל? כרגע אני רק רוצה קצת שקט, לקרוא ולאכול עוגות שמרים. את בטח יודעת שזה קשה לאללה, החיים שסידרתי לעצמי...).

[עולם_ומלואו*]

עבר חודש ונראה לי כאילו עברה שנה.
אני עייפה כל הזמן. לא מצליחה להזיז את עצמי לפעילות שפעם הייתי עושה בחדווה.
בא לי רק ביתיות וביתיות ועוד ביתיות.
האיש חזר אחרי שבוע. בא לקחת בגדים לליל הסדר, ודיברנו, והתחבקנו, יותר נכון נצמדנו כמו 2 המגנטים האלו שיש לי על המקרר שעפים אחד אל השני אם רק מקרבים אותם מספיק. המגנטים שנדבקים אחד לשני גם משני הצדדים של כף היד.
ומאז הוא נשאר. דיברנו ושכבנו ושכבנו ודיברנו וככה איזהש בועיים, ואמרתי לו שאני הולכת לבנק הזרע כי אני לא רוצה לחכות יותר. ואז גיליתי שאני בהריון. וזה היה כל כך מתוק, אבל היתה לי הפלה טבעית. ובשבועיים האלו שחשבתי שאני בהריון הייתי כל כך מאושרת ורגועה. התיישב עלי איזה שקט ורוגע, וידיעה שהעולם בסדר. וגם הוא לא ברח, ולא עזב. היה לא פשוט, ושוב דיברנו הרבה אבל הוא נשאר.
עכשיו הוא רוצה להשאר, אבל עוד לא יכול להגיד שרוצה ילדים. רוצה עוד קצת זמן. כבר לא אומר לאו מוחלט, אבל גם לא כן. יש עוד כמה דברים לפתור וכמה תהליכים לעבור. אני לא יודעת. רק נגמר לי הדימום של ההפלה לפני כמה ימים, ורק גמרתי לבכות ולהצטער על ההריון שכל כך רציתי ושהיה מסדר לי את החיים באופן שרציתי, ואני יודעת שאני לא יכולה לחכות יותר אבל שעכשיו אין לי כוח.
ובכל מקרה אומרים לך - תנוחי איזה מחזור אחד או שניים.
ובינתיים הוא בונה דברים בבית, מתקן ומנגר ומתחבר לבית כמו שלא עשה עד עכשיו, למרות שהוא גר כאן כבר זמן מה. תשעה חודשים אנחנו ביחד.
ואני מרגישה שעכשיו הוא רוצה, ולא רוצה לוותר, עלי, על הקשר. אנחנו עושים דברים ביחד, כמשפחה, כזוג, וכאילו הכל מושלם אבל מרגישה גם שאני זהירה, ולא בטוחה, והכל לא ממש יציב לי. אני כל הזמן מפחדת מההתהפכות שלו שתתבוא. ששוב יגיע משום מקום - "אני לא בטוח בקשר". וגם הסקס - עכשיו הוא חושש ורוצה אמצעי מניעה, ואנחנו לא מצליחים למצוא משהו שימנע אבל לא יעשה רע.עד עכשיו השתמשנו בשיטה הטבעית. ומבחינתו היא לא עבדה, היא לא בטוחה יותר. מבחינתי ברור שהיא לא עבדה. כלומר היא עבדה, עד שרציתי להכנס להריון. ואז היא כבר לא עבדה. אם לא הייתי רוצה - היתה עובדת, האמא של העובדת, אבל אני לא יכולה להגיד לו את זה.
אז גם הסקס החלקי מתסכל אותי. ואני עייפה. כל הזמן עייפה.

[אינדי_אנית*]

וואו נשמע מצב מבלבל וגם קשה..

משום מה היה מאוד נראה שהוא יחזור ,אבל לא חזרתם בעצם לאותה נקודה שבה הייתם לפני שנפרדתם?
נראה לי שבסוף בכל זאת הסכמת לוותר על עצמך פה..
ואני ממש לא רוצה להיות שיפוטית אני רק תוהה אם את רואה את זה או שזה משהו אחר שפספסתי...

בכל אופן מאחלת לך שתתחזקי, שתרגישי טוב, ושהדברים יסתדרו לך כמו שאת רוצה.. @}

[ראויה_לאהבה*]

יקירתי,
קודם כל חיבוק גדול וחזק!

אולי העייפות היא ביטוי לאיזה מאמץ גדול שאת עושה. נשמע כמו מאמץ פנימי להתמודד עם זה:
וכאילו הכל מושלם אבל מרגישה גם שאני זהירה, ולא בטוחה, והכל לא ממש יציב לי. אני כל הזמן מפחדת מההתהפכות שלו שתתבוא. ששוב יגיע משום מקום - "אני לא בטוח בקשר".
ובעצם עם הפער בין הצורך הגדול שלך ביציבות, בבטחון (במיוחד כשאת כ"כ רוצה עוד ילד...)
ובין המציאות החלקית כמו הסקס החלקי )-:

כתבת על כך שהוא רוצה אותך ואת הקשר.
ומה את רוצה ?

[עולם_ומלואו*]

אולי לא הצלחתי להעביר את עצמי טוב בתוך העייפות הזו, ואולי באמת המצב העמום הזה מבלבל אותי
אני יודעת מה אני רוצה.
אני רוצה ילד.
אני מעדיפה ילד עם אבא מאשר ילד עם בנק הזרע
וזה מתייחס לדברייך - אינדי אנית - זה לא שאין שינוי. ואני גם לא ויתרתי על כלום. קודם היה לא מוחלט על ילדים מבחינתו. עכשיו משהו זז שם. זה כבר לא לא מוחלט. זה כבר "בתהליך", זה כבר "יהיה בסדר", "תתני לי עוד קצת זמן". אני נעה בין הרצון להיטיב עם הילד העתידי הזה ולייצר לו אבא, שזה אומר לחיות בעמימות הזו עוד איזה תקופה. שממילא, דרך אגב, אני צריכה לעבור אותה בלי הריון - עד שיגיע הביוץ יקח איזה חודש. לבין הרצון לקבל כבר את ההחלטה, ולהגיד שאני הולכת על זה, ובנק הזרע וזהו.
אז אני מרגישה בהמתנה, וזה אולי מה שגורם לי לעייפות הזו כי אני לא רגילה להתגלגל, לזרום, להמתין, לחיות בעמימות. זה מאוד קשה לי.
מצד שני, שווה להשקיע בו את התקופה הזו, כי אם בסוף הוא ישאר - ויהיה אבא - הילד שיהיה ירוויח מזה מאוד
אז זה מה שאני רוצה. זה לא שזה לא ברור לי. ברור לי.
גם דיברנו על זה. שעוד חודש אני מתקדמת. הוא מקווה שיחול בו שינוי עד אז, שמשהו יתקדם גם אצלו, כי לפחות בהצהרה הוא לא ישאר עם הריון מבנק הזרע. אני לא אשאר בלי הריון. עוד חודש - אם לא ישתנה שום דבר - שוב נגיע למבוי הסתום שהיינו בו.
הדבר היחידי שכן נותן נקודת אור זה שהוא באמת בתהליך. ויש שינויים שקורים, בתפיסות, בגישות. זה משמח ומפחיד כאחד. משמח - כי יש סיכוי לשינוי בגישה וברצון לילדים, ומפחיד כי זה יותר תחושת "התהפכות" וחוסר יציבות.
ואני עדיין עייפה. מזל שיש סופש.

[יעל*]

אני מקווה שעצם העובדה שהוא חזר, ושהוא יודע שאצלך לא השתנו הדברים (מבחינת הרצון לילד), זה סימן טוב לבאות.
מקווה שהתחושה שלי נכונה ומחזיקה אצבעות..

יעל צ

[אמל_ית*]

[אינדי_אנית*]

נשמע לי שאת מאוד מפוקסת ורואה את המציאות בצורה ממש צלולה.
וגם נשמע לי שהוא לא יוותר עליך בסוף.
את ממש מעוררת הערצה בעיני ולדעתי אישה כמוך שנשארת נאמנה לעצמה ולדרך שלה תזכה רק בדברים טובים.

[ראויה_לאהבה*]

העובדה שהוא חזר, ושהוא יודע שאצלך לא השתנו הדברים (מבחינת הרצון לילד), זה סימן טוב לבאות.

[מזדהה*]

_נשמע לי שהוא לא יוותר עליך בסוף.
את ממש מעוררת הערצה בעיני ולדעתי אישה כמוך שנשארת נאמנה לעצמה ולדרך שלה תזכה רק בדברים טובים._

[מי_מה*]

וואו, כל כך הרבה קרה אצלך. איכשהו לא ראיתי את הפוסטים מלפני חודש...
מאיפה שאני עומדת נראה שאלוהים איתך וקורים דברים, יש תנועה. ועכשיו זה זמן של לא להוסיף תנועות משל עצמך. את אחרי הפלה, זה זמן לנוח ולא לעשות שום כלום (לרובנו זו המשימה הכי קשה שיש).
מחר אני ממש על ידך (אבל ממש) רק שאין לי את המייל שלך יותר כי מאז התכתבנו המחשב שלי מת ובחדש אין את הכתובת שלך , אז אם בא לך חיבוק חטוף (ליותר מזה לא יהיה לי זמן , לצערי) תני סימן .

[עולם_ומלואו*]

אני חייבת לפרוק פה משהו שאף פעם לא האמנתי שיכתב, או יקרה במציאות.
בתקופה האחרונה, בתוך כל העניינים האלו יש כמה רגעים רגועים ונעימים מכוון מפתיע.
כל כך מפתיע שאני לא ממש יודעת איך לנסח את זה. איך אני אגיד את זה - נעים לי לבלות זמן עם האבא של הילדה שלי ואיתה ביחד. וזה לא בתאוריה, זה קורה במציאות.
האמת שיצא לנו גם להיות קצת ביחד גם בלעדיה, אבל בהקשר שלה (היא היתה בחזרות למשהו וחיכינו לה ביחד) וגם זה היה נחמד.
אנחנו מצליחים לדבר כמו חברים, לא אויבים. אנחנו מזהים את נקודת השיתוף שהכי יקרה לשנינו (הילדה כמובן) וזה נעים לגלות את השותף שלך להרגשה הזאת, לדאגה הזאת, לאהבה הגדולה לילד שלך. אני לא יודעת אם אצלו זה מודע ומדובר כמו אצלי עם עצמי, אבל אני מרגישה שהוא מזהה את זה גם.
אחרי ההפלה, בשיא העצבות שלי, עשה לי הכי טוב להיות עם שניהם להעביר איתם אחר הצהריים סתם ככה.(הוא לוקח אותה פעם בשבועיים באמצע השבוע ללילה והם נשארים לישון פה באיזור)
זה כל כך נעים שאין מלחמה ויריבות, ושאפשר לדבר עם האבא של הילדים שלך. איזה כיף לזוגות נשואים שיש להם את זה. זה אחד היתרונות הגדולים בעיני (עזבו שותפות כלכלית, סקס על בסיס קבוע ומישהו שיקלח ילדים וישטוף כלים. זה) - השבר הכי מדהים בזוגיות זההשותפות הרגשית באהבה לילדים שלך. עם כל הרגישות של בן זוג נדיב חדש (נדיבות רגשית הכוונה), אין מה לעשות, זה לא הילד שלו.
ואני יכולה לספר בגאווה (כי זה נמשך ככה כבר תקופה ארוכה, עם איזו נפילה אחת באמצע אבל ניתן לזה להחליק), שיש יחסים ממש נורמליים ביננו. מי היה מאמין. אנחנו מדברים כמעט כל יום, גם אם אחרי שהוא מדבר איתי הוא מדבר עם הילדה (שזו היתה המטרה רהאשונית של הקשר הטלפוני - לשמור על קשר רציף איתה), וגם אם לא. פעמים אנחנו סתם מדברים. על החיים שלו, על החיים שלי. עד כדי כך שהגנן אמר לי פעם שהוא היה רוצה להגיע לזה עם הגרושה שלו. מבחינתו זה מודל. מי היה מאמין. אני בטוח שלא.
אני לא באיזו אשלייה. לא שכחתי מי הוא ולמה הוא מסוגל (זה בלוג חדש, איזה מזל שכל העבר לא פה), ואני זהירה עדיין ושומרת על עצמי ולא מספרת לו הכל עד הסוף, ויש דברים שאני לא אדבר עליהם, אבל אפשר להגיד שהיחסים עברו לפסים אחרים. וזה ממש טוב בעיני.
גם הילדה הולכת אליו יותר ברצון, בפחות קושי והתנגדות. אני חושבת שזה גם בגלל שהיא מזהה שהקשר ביננו טוב, אבל גם בגלל מה שהשינוי הזה מאפשר - היא יודעת שכשתרצה להתקשר אלי הוא יתן לה (מה שבטח לא קרה בעבר), וזה מרגיע אותה, הוא מתחשב יותר בצרכים שלה - למשל, הוא לקח אותה רק היום לסופש ולא אתמול כי היה יומולדת בכתה והוא הבין שזה חשוב לה להיות. אני שמחה להגיד שבין אם בעקבות הדיבור המחודש שלנו ובין אם בעקבות התבגרות שלו שיכול להיות שלא קשורה אלי בכלל, הוא מבין יותר שהיא לא בובה שאפשר לשחק ולעשות בה כרצונו, אלא ילדה עם צרכים ורצונות. גם היא גדלה ועוזרת לו להבין את זה.
בקיצור, אני מסתובבת עם זה כבר כמה זמן. התחושות האלו לגבי השתנות הקשר, ורציתי לפרוק אותן, באמע כל הבלגן הועמימות של החיים שלי עכשיו, כי כמה אפשר עוד ועוד להתעסק עם זה, וגם כי זה באמת עושה לי טוב בלב.

[ראויה_לאהבה*]

וואו!
מרגש לקרוא וגם נותן תקווה.
מאוד הזדהיתי עם האמירה על כך שלשותפות שיש בין הורים ביולוגיים ביחס לילדים אין תחליף.
זה משהו שמאוד חסר לי היום.
תודה ששיתפת

[יעל*]

@}