עקרון הרצף באמנות של ילדים

חוה יקרה,
זמן רב לא בקרתי כאן והנה אני שוב קוראת בדף ושאלתי היום, האם יש משמעות לכך שאין סיטואצית ממרח כלומר שאין התעסקות בלמרוח את האוכל(ו\או הפרשות,בוץ ,קצף גילוח באמבטיה שהגדולים עדיין נהנים למרוח ולצייר בו). חושבת על הקטנה שלי שעוד מעט בת שנתיים. מודה שאחרי שקראתי פה בימים האחרונים אפ ילו הצעתי כבדרך אגב יוגורט למריחה והיתה התנגדות ובודאי להשתתף בהילולת הקצף שעשה אחיה בן השבע באמבטיה.

אלינור בבית ,
זה באמת נכון :
מניחה שכשאצלי לא יהיו רגשות מעורבים אז המסר יעבור חלק.
אבל ממש בתוכך ייקח תהליך ארוך ולמען בתך את צריכה להתעשת עכשיו .
וזה מה שייתן לך כרגע את המוטיבציה לעשות מה שצריך..
למען הבת את צריכה לומר זאת , בקול שקול שקט אשר אין אחריו הסברים נוספים .(את נוטה להסביר . זה מאוד כאילו דמוקרטי אבל לא מתאים ליכולת הרגשית של ילדים .) (אסביר אם אתבקש).
אם היא תשאל אותי למה זאת טעות לצייר לה או לגזור לה מה אוכל לענות?
תשובתך תהיה , בליווי יד על הכתף או חצי חיבוק : זה פשוט ככה . או : זה הסבר ארוך ולא לגיל שלך כרגע .
או: למדתי לאחרונה שזאת היתה טעות ועכשיו אני מתקנת אותה .
אחד מאלה את אומרת ללא טיפת היסוס . בקול הכי בטוח שיש לך . באותו בטחון שאת חדורה בו כאשר את מונעת ממנה לחצות באור אדום .
אלינור , ברור לי שאת מפחדת מהקריזות שלה . כאן יעמוד בפנייך אתגר לא קטן .
היא מתחילה עם קריזה . - את מחבקת אותה , רצוי מהגב עם ידיים על הבטן שלה ומחבקת היטב

ואומרת: אני מבינה מה את מרגישה . זה מעצבן אותך , בואי , תתגברי על הצער . אני איתך .אני רואה שאת עצובה .(כמובן לא הכל ...)
את מפנה אותה אלייך , מוסיפה חיבוק , נשיקה , משחררת אותה בעדינות . עושה תה עם דבש לשתיכן, או מפנה אותה בחצי מילה לענייניה,או אפילו אומרת לה - לכי תמצאי לך לעשות משהו אחר. עוד חיבוקון או מגע בכתף - וזהו .
תספרי לי על כך .@}
בקשר לשימוש בשדכן , מספריים או כל כלי אחר - הגישה הנכונה היא ללמד להשתמש בכלי . וזאת לעשות בחפץ לב !
היא בת ארבע וחצי זה מוקדם בעיקר מפני שנחשפה לכלים כשהיתה קטנה
ובעצם לא למדה לאט להשתמש בשדכן. (למעשה עכשיו זה היה הזמן להתחיל לאט לאט עם כלים . וזה גם מוקדם מידי . פשוט בימינו זה כמעט אבוד - הכל מוקדם מידי והנוירוזות גואות

)
טוב ,לוקחים נייר אחר . לא הנייר שהוא "היצירה" שלה . ומראים שלב אחרי שלב איך להניח , איך ללחוץ וכד ' .
בעיקרון להפסיק לחבר בשבילה חיבורים שהם מסובכים בשבילה.
לא אשקר אותך : גם אני לוקחת לפעמים ופותרת לילד את הבעיה אבל זאת טעות ואני משתדלת מאוד לא לעשות אותה . ואני גם אומרת לו עדיף שאני אלמד אותך איך לעשות . ואני גם מראה לו תראה מדוע זה לא הצליח קודם .
אני ממש לא מסכימה "לעשות" והוא הלך בזמן הזה לעשות משהו אחר ... -
מצב כזה מוכיח לי שכל הסיפור מעל גילו - ואני עוזבת את העניין.
נמשיך ?@}

אמא מא ,
לא שכחתי אותך . פשוט מצבה הקשה של הקטנה של אלינור הזעיק אותי .
גם חשבתי שמהמקרה שלה את יכולה לקבל כיוון מחשבה בקשר לילדייך ולעצמך .
אבל אני מבטיחה לקרוא שוב ולכתוב לך בהתייחסות ספציפית אלייך .
תאמיני , אני לפעמים חייבת 'לישון' לילה על הפוסטים כדי להיכנס ולדייק...

@}

היייי רונית !
איזה כיף לשמוע ממך .
את גם מעלה נקודה שמאפשרת לי לדייק משהו שזה לטובת כולם :
סיטואצית הממרח היא תופעה טבעית .
אנחנו צריכים לדעת שזה טבעי ולדעתי אנחנו צריכים להיות קשובים לתופעה , לשים לב כאשר התינוק מרוכז בכך , לעצור את עצמנו ולתת לו להישאר באותו רגע של ריכוז ממוקד. זה הריכוז שאנחנו מחפשים .זה השקם של החוקר הצעיר.
אני מייחסת חשיבות גדולה לרגעים האלה כי אין כבר הרבה הזדמנויות לכך בחיי התינוק . התינוקות שלנו גדלים באורח נקי מידי כידוע .
וכאשר אנו מחנכים את עצמנו לשתוק ברגעי הקסם האלה , אנחנו עושים לילדינו טובה גדולה מאוד !!

העיקר : אני מאושרת לשמוע שהילד (כבר בן שבע ! כן..

) מתהולל עם הקצף באמבטיה זה נפלא בשבילו !
ועוד , ספציפית בקשר לקטנה :
צריך לזכור שהיא ילדה שלישית . היא 'צריכה' לייחד את עצמה מאחרים .
וגם : מאוד ייתכן שסיטואציית הממרח עוברת עליה ברגעים שאת לא רואה .
השאלה שלי היא :
האם את מודאגת ?
כי אם את מודאגת אבקש ממך לפרט את הנתונים המרכיבים את דאגתך .
ואז נראה אם צריך ליזום משהו .
בעיקרון כדאי לצפות בה ולראות אותה.
לא צריך ליזום רק מפני שמבחינה תיאורטית ידוע לנו על סיטואציית הממרח .

לכולכם .
זיהיתי אותך , לא טעיתי , נכון ?
@}

טוב ,לוקחים נייר אחר . לא הנייר שהוא "היצירה" שלה . ומראים שלב אחרי שלב איך להניח , איך ללחוץ וכד ' .
תשימו לב לדבר מאוד חשוב :
כאשר לומדים להשתמש בשדכן , במספריים וכד' זה ממש חשוב להתאמן באורח חופשי שאינו קשור ליצירה . חשוב שהשימוש בכלי הוא זה שיהיה המטרה . נגיד עם שדכן 'סתם' לחבר ניירות , רצועות או חתיכות בדרגה לגמרי 'שירבוטית', כלומר ללא תכלית לכאורה . מזה "יוצא" תמיד 'משהו' כי זה הטבע של התהליך.הילד מעניק משמעות תוך כדי משחק וזה הסדר הנכון של הפעילות הילדית !
והרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים מה המשמעות שהוא העניק לפעולתו .
אך עצם זה שהוא עושה סימן שיש שם משמעות בשבילו .(לא לחטט על ידי שאלות)
מאוד חשוב למנוע מתח .
בגיל ארבע וחצי , אסור לגזור לפי קו מפני שזה מכפיל את המשימה : זה גם משימה מוטורית לא פשוטה וגם ריכוז של תיאום עין ויד - זה מכניס מתח פסיכופיזי אשר משפיע לרעה בטווח קצר ובטווח ארוך.
אני בכלל שואפת לעבודה ביד חופשית.
זה חשוב יותר מהכל . לא אכפת לי בכלל ה"תוצאה" . גישה זו מותאמת לאופי העשייה של האדם/הילד - עשייה מתוך משחק בכל גיל בכל הרמות - זו הגישה שמעניקה את שמחת החיים לכל עשייה .
ראו , הוזהרתם !

תודה חווה על ההתייחסות...
@}

אני בנתיים לא מוציאה צבעים ודפים, אבל אם היא רואה אותי עם עט ביד היא מבקשת...
אצל סבתא מסתבר היא מבקשת לצייר, היא ציירה עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף.
רציתי גם לשאול לגבי הבכור, אני מעריכה שגזירה על הקו הוא למד בגן, כמו שאמרתי אני הופתעתי לראות שהוא יודע לעשות את זה וגם אוהב! לעשות את זה - זה כאילו אתגר בשבילו שהוא שמח מהתוצאה. ובבית? נכון לתת לו למשל גזירה חופשית? או התנסות חופשית בחומרים\כלים שונים כ"תיקון"?
(למרות שגם הוא נכנס איתנו ל"דיאטה")

ובבית? נכון לתת לו למשל גזירה חופשית?
חופשית זאת מילת מפתח בכל מה שקשור לאמנות .בטח לתת לו .
אבל לא להתבלבל : החומרים והכלים מכתיבים חוקים שאין מנוס מהם .
בגלל זה לא הייתי נותנת עט לילד/תינוק .
ואם היא רוצה דווקא מפני שאני משתמשת בה באותו רגע - זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין

וקשורה לשליטה ולא לאמנות .
אחזור בפעם האלף :הטוב ביותר זה פנדה . הענין הוא שיש תכונות מסויימות לעט ולטושים אשר גורמות לילדים להעדיף אותם על פני הפנדה .

האם תוכלי לפרט מדוע גם הוא נכנס לדיאטה ?
@}

מצטטת את עצמי :
זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין

וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

את זה כותבת חוה שאומרת תמיד כי הכל קשור
נכון . צריך לומר 'בקטנה' . גם ההקשר לשליטה הוא יותר מורכב .
@}

זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

הענין הוא שיש תכונות מסויימות לעט ולטושים אשר גורמות לילדים להעדיף אותם על פני הפנדה .

האם תוכלי לפרט?
לי יש את אותה בעיה. אני מעלימה את כל העטים, אבל מכיוון שהבית משמש גם כעסק, היא תמיד מוצאת. היא אוהבת לקשקש על עצמה.
תודה
אצנית

הי אצנית !
היא אוהבת לקשקש על עצמה.
זה ממש אופייני לגיל שלה (שנתיים , שנה ושמונה ?) וזה יימשך כמה זמן.
תחשבו "פרימיטיבי" :
בעולם שאין בו נייר - הגוף הוא מקום נפלא לצייר עליו . הבטן ממש גליון

וכאשר מגלים את הפופיק , זו בכלל חוויה . (ממש מדיטטיבית)
זה קורה בטבע עם בוץ , מיצים , פחם של גחלים ולך תדע מה עוד - בעיקר שההורים מתקשטים , מתאפרים , מציירים על הגוף ועל הגב (!) ועוד עושים טקסים מלווים בשירה וריקודים !!
עכשיו , אצל הבת שלך , כמו אצל כל אדם מהדהדת שארית השפה הנשכחת הזאת - שפת האמנות הראשונית .
והיא מציירת על הגוף.
סיטואציה מרתקת עבורה מכל בחינה.
אילו השתמשת בחיי היומיום בפנדה היא היתה עושה זאת בפנדה .
אבל את משתמשת בעט .
והיא , מתוך כושר חיקוי קדמוני זה אשר כל תינוק מצויד בו ובכוחו הוא לומד מהר את הדברים הכי חשובים (אכילה, הליכה, דיבור...),
היא שואפת אל העט .
כדאי שתשתמשי בעצמך בפנדה , בצבעי אצבעות , ואז היא תחקה אותך .
אלה חומרים עשירים אשר בהם הצבע והכתם
מבטיחים גם חוויות רגשיות ולא רק שכליות כפי נותן העט .
ברור שהיא רואה אותך עם העט ככלי עבודה
ומאחר שאת 'משתדלת' לא לתת לה היא מאותגרת ממנו עכשיו:-)
תנסי לחדש לה ולהשתמש 'בשביל עצמך' ותראי שגם זה יאתגר אותה כי יש לילדים צורך עז לחקות את ההורה .
עוד משו ?
@}

אבל מכיוון שהבית משמש גם כעסק, היא תמיד מוצאת.
היא ממש קטנטונת וזה שהיא מוצאת זה מפני שאת לא מקפידה לשים את זה במקום גבוה .
אין לי רעיון אחר .
אילו זה היה , נניח ,נעצים - בטוח שהיית מצליחה לשים אותם במקום גבוה רחוק ממנה .
אני לא אומרת שהעט הוא דבר כה מזיק אבל הפנדה , הצבעים ,הם טובים ומועילים !
(אפילו הטושים

קבילים יותר )
@}

חוה יקרה,
תודה רבה על ההתייחסות.
בינתיים לא היו סיטואציות. כל הפעמים האחרונות שציירה היתה ספונטאניות, אולי זה באמת קשור לכך שהיא מציירת יחד עם אחיה הקטן.
פעם אחת לקחה סלוטייפ ורצתה להדביק אז נתתי לה את המספריים שתוכל לחתוך בעצמה רצועות ואז היא לקחה דף של נייר סופג מהמטבח וגזרה חתיכות קטנות של נייר קרפ צבעוני והדביקה עליו. זה היה חמוד ונעשה בהנאה!
לפעמים אני סתם משרבטת לי כל מיני ציורים על נייר כשאני בטלפון ואח"כ היא מתבוננת בזה בעיניים גדולות וסקרניות ושואלת אותי מה זה ולמה ציירתי את זה ועוד.
הרבה מה"סיטואציות" קרו בעבר אחרי שראתה משהו שציירתי והתעורר בה רצון לצייר כמוני. אז כשזה קורה פשוט להוריד אותה מזה ולהסביר שזאת משימה לא לגילה?

בעולם שאין בו נייר - הגוף הוא מקום נפלא לצייר עליו .
זהו זה בדיוק הקטע הצבעים שיש לה לא מציירים עליה.

וכאשר מגלים את הפופיק , זו בכלל חוויה .
לפני כמה שבועות היא גילתה את הפופיק, וכל פעם שאני אומרת את המילה היא צוחקת. (לא קשור אבל הייתי חייבת לספר (-: )

אילו זה היה , נניח ,נעצים - בטוח שהיית מצליחה לשים אותם במקום גבוה רחוק ממנה .
תודה על המשפט על זה. עכשיו אני מסתכלת על העטים כסכינים. כן אני יודעת שזה לא כזה מסוכן (-:, אבל זה עוזר לי ביותר להפנים את העניין.

(אפילו הטושים קבילים יותר )
לא יאמן עדיין לא מצאתי פנדה. אנחנו משתמשות בצבעים שמיועדים לגיל שנתיים. הם נראים לי דומים לפנדה, אבל עם החידוד בקצה. הם מאוד עבים. לפחות הם רכים מספיק בשבילה בשביל להשתולל.
יש לה תמיד קרטון גדול בפינה והיא נגשת אליו מדי פעם. אני לא מנסה להציג לה מודל לחיקוי, הרגיש לי מוקדם מדי.

מה זה צבעי אצבעות?

זה ממש אופייני לגיל שלה (שנתיים , שנה ושמונה ?) וזה יימשך כמה זמן.
בסך כמעט שנה וחצי. בחרתי בשם אצנית סתם, ומסתבר שמאז אצה לנו הדרך, אולי כדאי לי להחליף שם? (-:

מצטערת שיוצא לי מבולבל, אני עם ילדה יונקת ושהתחילה ללכת, לכן אין לי הרבה זמן לכתוב (לחשוב - המון).
אני מאוד מודה לך על הסבלנות הרבה.
אצנית

הרבה מה"סיטואציות" קרו בעבר אחרי שראתה משהו שציירתי והתעורר בה רצון לצייר כמוני.
זהו בדיוק . מתוך הזדהות טבעית עם אמא + היא בכורה +
ואח"כ היא מתבוננת בזה בעיניים גדולות וסקרניות
כלומר , בעלת רגישות גבוהה במיוחד לתבניות אסתטיות - הכל ביחד + מה שאין אנו יודעים - מביא אותה לידי 'סיטואציה' ..
כשזה קורה פשוט להוריד אותה מזה ולהסביר שזאת משימה לא לגילה?
אני מציעה לעזור לה על ידי הימנעות מציור בנוכחותה והימנעות מחשיפה לדברים שאת מציירת לתקופה ממש ארוכה . בבחינת ליצור בשבילה 'מקום' פתוח , רחב , ללא חשיפה למופתים שאיננה יכולה לעכל .
לאפשר הרבה ציור בחברת אחיה הקטן , אבל ללא דיבור והסבר . פשוט להיות ברגוע.
להעלים חוברות צביעה ולהדריך את אמך להשתתף ביצירת המרחב הרגוע עבור הילדה .
לא לשאול מה ציירת , לא להביא יותר דפי צביעה , להפסיק למרכז את הילדה .כמובן לא לשכוח "מאור פנים" אבל להפסיק עם שלל תשבחות ומחמאות .ולא לדאוג . בשום פנים לא לדאוג שמא איננה 'מתקדמת' כראוי . לתת לה להחלים.
זה נראה למי שלא מבין כאילו אני מציעה להזניח את הילדה אבל האמת שאני פשוט מבקשת להניח לה .

ויש לה עכשיו אחות חדשה ? נולדה כבר ?
כן לתת לה להחזיק את הקטנה . לא למנוע ממנה גישה . לתת לה הזדמנויות רבות עד שהיא תירגע לגמרי מן הנוכחות שלה.

@}

הי אצנית ,
כתבנו באותם הרגעים אז הפוסט שלך נכנס בין אלינור בבית לבין הפוסט שלי ..
טוב שתהיה לך שנה טובה ומאושרת.
תשמעי היא ממש קטנה . היא עוד תעשה בעתיד הכל מהכל .
לילה טוב
@}

הי אצנית
אני לא מנסה להציג לה מודל לחיקוי, הרגיש לי מוקדם מדי.

הצחקת אותי יקירה ,
האבולוציה הקדימה אותך . את לא צריכה לנסות להציג לה מודל לחיקוי .
את מהווה מודל לחיקוי עבור ילדתך מטעם הטבע בכבודו ובעצמו .
זה מעמיד את ההורה המודע בפני אתגר גדול . דע לך כי ילדך מחקה אותך.

מה זה צבעי אצבעות?
אלה צבעים אשר נועדו מלכתחילה לצייר עם האצבעות -אינם רעילים וכד' .
כרגע ילדתך מורחת יוגורט, דייסה, בוץ, והאצבעות הן ה'מכחולים' שלה והיא ממש לא צריכה צבעי אצבעות .
בעיקר שזה לא טעים ואז היא פוסלת את זה באופן אוטומטי . כי כרגע הטעם גובר על החוויה של המריחה.
בגיל יותר מאוחר 3 , 4 כאשר עצם ההצטבעות גורמת שמחה אז צבעי אצבעות שהם יותר יפים מאשר טעימים מקבלים קידום בהעדפות .
גם בגיל 7 , 10 ומעלה , כאשר הילד מסוגל להבחין בעושר הצורני שניתן להפיק מן האצבעות - אז יש עליית מדרגה בערך האמנותי של צבעי האצבעות .

ולהדריך את אמך להשתתף ביצירת המרחב הרגוע עבור הילדה.
חה חה זאת תהיה משימה.
אמא שלי מלמדת אותה לא לצאת מהקוים, לצבוע כל משטח בצבע שונה שלא "הכל יהיה אותו צבע",וכו,..
לעזור לה על ידי הימנעות מציור בנוכחותה והימנעות מחשיפה לדברים שאת מציירת לתקופה ממש ארוכה
להעלים חוברות צביעה
לא לשאול מה ציירת , לא להביא יותר דפי צביעה , להפסיק למרכז את הילדה .כמובן לא לשכוח "מאור פנים" אבל להפסיק עם שלל תשבחות ומחמאות .ולא לדאוג . בשום פנים לא לדאוג שמא איננה 'מתקדמת' כראוי . לתת לה להחלים.
כל זה ישמע לה לא שפוי לחלוטין, במיוחד הקטע של לא לחשוף לציורים וחוברות... גם ככה הם תופסים את כל הגישה החינוכי שלנו כבועה, זה יהיה מעניין..
האמת שרציתי לדבר איתה על זה אז תודה על החיזוק

תמיד שמחה להצחיק D-:

שנת טובה
אצנית

הבעיות מתחילות כשהיא רוצה לצייר דברים שפתאום החליטה, אז יש תסכול ענקי שתמיד מסתיים בבכי וכעס.
אלינור בבית , יקירתי ,
הבאתי כאן ציטוט מאחד הפוסטים הקודמים שלך ואני מבקשת ממך לצטט את עצמך לאמא שלך .
כואב לי מאוד להגיד :

, אמא שלך מזיקה לילדה .
(אני חוששת שהזיקה גם לך )
הנזק לקטנה הוא גדול . החשיפה שלה ל"לא לצאת מן הקוים" , להתערבויות כגון "לא לצבוע הכל באותו צבע" , והחוברות !|אוף|
כל אלה עיניינים זרים לחלוטין לילדה בת ארבע וחצי .
ראשית, אמך בבירור משדרת לקטנה שמה שהיא מציירת באופן טבעי זה לא ראוי ולא טוב ותאמיני לי , רק זה בלבד נוטע בילדה ספקות קשים ביחס לעצמה . ורק זה בלבד מסביר את ההיסטריה , הכעס , הבכי שאת מציינת באותו הפוסט .(20/12/2012)
שנית , כאשר נחשפת ל'מופתים' אלה אשר נשגבים ממנה בשלב זה היא מפסיקה לעשות מה שמתוכנן לפי המנגנון הטבעי . וחשוב לדעת שהמנגנון הטבעי עונה על מגוון רחב של צרכים פסיכו-פיזיים .
שלישית , אמך מחריפה את פיצול הנאמנויות שהילדה חווה וזה מקור חמור לנוירוזה שהיא סובלת ממנה.

כדאי שתדברי עם אמא שלך לא בבית ולא בנוכחות הילדה . כי בטוח שהשיחה תעבור לטונים גבוהים ולנושאים רגישים אחרים .
שבו יפה בבית קפה ודברו . הנושא רציני מאוד ושייך למכלול ההתפתחותי של האישיות של בתך.
אשמח לעזור לך ו/או להסביר עוד.
@}

תמיד שמחה להצחיק
אולי צחקנית במקום אצנית , הרי שקלת לשנות את הניק שלך..

האם תוכלי לפרט מדוע גם הוא נכנס לדיאטה ?
כיוון שרוב הזמנים שאנחנו יוצרים ביחד זה היה בעיקר עם הגדול והיא היתה נילווית, מצטרפת... קשה לי לדמיין איך אני יוצרת איתו והיא עושה משהו אחר... אז הורדנו הילוך...

בהשראת הדברים שלך חשבתי למשל על קילוף ירקות - מבחינתי גם זו יצירה... גם בזה לא היית מדריכה אותה, שתקלף את הגזר חופשי? כי הדרכתי אותה קצת כאשר ידה בתוך ידי וקילפנו ביחד ומזה היא תפסה את התנועה ומקלפת לבד וממש ממש מבסוטה מזה...
מה את חושבת על זה?

_זו בכלל סוגיה אחרת שקשורה להעדר נפרדות בין אמא לבין baby וקשורה לשליטה ולא לאמנות .

את זה כותבת חוה שאומרת תמיד כי הכל קשור
נכון . צריך לומר 'בקטנה' . גם ההקשר לשליטה הוא יותר מורכב ._

איפה אוכל לקרוא על זה יותר... לא הבנתי...
האם כבר כתבת על זה ותוכלי להפנות אותי?

תודה רבה רבה
@}@}

בהשראת הדברים שלך חשבתי למשל על קילוף ירקות - מבחינתי גם זו יצירה...
הי אמא מא היקרה ,
חיתוך ירקות , קילוף הגזר , הכנת כדורי בצק ומעיכתם כעוגיה -כל אלה ושכמותן הן פעולות מבורכות , מתאימות לגיל הילדים. (הבת שלך קצת קטנה אבל עובדה היא קשובה , מתבוננת , לומדת ועושה - מזדהה עם אמא ומחקה גם את אחיה,אבל עלייך לשים לב לא להגזים. בין הילדים יש שלוש שנים הבדל ואת לא רוצה שהיא תדרוש מעצמה מעל לגילה כדרך חיים ! )
והפעולות האלה מבורכות באמת . ואילו ה"יצירה" שאת נוהגת לעשות עם הילדים היא דבר שונה מעיקרו. ואל תתבלבלו :
ההבדל הוא בסוג התוצר
חותכים ירקות למרק , לסלט , מכינים כדורי בצק ומועכים אותם ועושים עוגיות , (ובבקשה , לא עם שבלונות של צורות !) התוצר נבחן בחוויה חדשה ואחרת - בחוש הטעם , על ידי אכילה והנאה חושית אחרת. חתיכות קישואים מדוייקות כן או לא - המרק יהיה באותו הטעם.
לא כך בעבודות "יצירה" מהסוג שאת מדברת עליהן . אלה צריכות לעמוד בקריטריונים מחמירים של דיוק, התאמה והשוואה לדימויים חזותיים ריאליסטיים . התוצר מונח מול העיניים ומטריף את הדעת בחוסר השלמות שלו . ובנוסף אם וכאשר מוצגים לילד 'מופתים' שנעשו בידי אדם מבוגר .
אמשיך אח"כ.
@}

תודה חוה!
אחכה לקרוא את המשך דברייך...
רק דיוק קטן, ההפרש ביניהם הוא שנתיים ולא שלוש, הגדול בן ארבע+7 והקטנה שנתיים+8, ועדין בדברים מסוימים היא יותר קשובה ומרוכזת ומשתפת פעולה ממנו.
לגבי היצירות - תודה על הדיוק...
כשאנחנו מצירים\יוצרים אני מציירת כמו ילדה גם בדף שלי, אני משרבטת או מדביקה חופשי (נייר קרפ שקרענו) או צובעת במכחול לא משהו מוגדר...
החוסר שלמות של התוצר יפה בעיני, אצל ילדים ובכלל...
בינתיים אכן העלמתי את הצבעים וחומרי יצירה, אבל רציתי לשאול אותך מה הלאה? לכמה זמן? מתי ובאיזה אופן כן לחשוף אותה לזה?

@}@}

אני רוצה להוסיף שרוב העניין של היצירות זה ממלא מקום אצלי - אני אוהבת ליצור.
אמא מא היקרה ,
זאת אבחנה מאוד חשובה לעניין שאנו עוסקים בו .וכבר מזמן הבטחתי לך שאתייחס אלייך אישית . את אוהבת ליצור זה בפני עצמו דבר נפלא . תעשי בכיף !
העניין הוא שאת משתפת את הקטנטנים בעשייה/יצירה שלך ובלי להרגיש את חושפת אותם למופתים גדולים מידי עבורם.
אופס , פתאום אני חייבת להפסיק אמשיך היום.@}

אמא מא , חזרתי אלייך ,
קראתי היום שוב את כל ההתכתבות שלנו .
פרט שלא התייחסתי אליו מספיק קשור לבנך :
לגבי הבכור - עד החודשים האחרונים קשקושים קשקושים פרועים ושחורים - רק שחור ממש מגיל קטן.
זה ממש נפלא . זה נקרא שהוא עשה בדיוק מה שמתאים לגיל שלו ובאנרגיה 'פרועה' , האם ניתן לומר שזאת היתה קדחתנות של הנאה ?
ואז הוא בא מהגן עם דמות של "ילד" עשוי מקוים , ומה קרה עם השרבוטים ? הפסיק בבת אחת ? - אנא הוסיפי לי פרטים .
אגב , האם ידוע לך מה מצב הראיה של הילד ? האם נבדק בשנה האחרונה ?

בקריאתי החוזרת נזכרתי שהשיחה התחילה מציורי ברווז/יונה וכד' שהילדה מבקשת.
מה נשמע בתחום זה ? האם הפסיקה לבקש ? האם נשארת בתחום השרבוטים האופייניים לגיל שלה ? - לפי זה אדע מה לומר לך.

בינתיים אכן העלמתי את הצבעים וחומרי יצירה, אבל רציתי לשאול אותך מה הלאה? לכמה זמן? מתי ובאיזה אופן כן לחשוף אותה לזה?
לגבי ההמשך ראשית עלייך להמשיך להבין לעומק את העובדה שלילדים יש 'תוכנה' של שלבי עבודה אשר כתובה בבני האדם באופן גנטי .והתוכנה הזו מספקת אתגרים השלבים עד גיל 17 !!
כלומר את לא צריכה לדאוג מה הלאה.
אחכה לתשובתך ואז נמשיך @}

חווה תודה!
קדחתנות של הנאה...? לא נראה לי, בדר"כ זה היה קצר... הוא לא "התמסר" לצבעים ולקשקושים
גם בגן תקופה ארוכה (אולי שנה) הוא היה ככה...קשקושים שחורים, (גם בדפי צביעה אגב, הוא לא התייחס לקוים) -אבל ציור מהיר וקצר... לא עניין אותו לצייר, תמיד סיים ראשון... כשלא היה שחור, הוא חיפש וכשראה שאין אז לקח חום כהה או כחול כהה - מה המשמעות שהוא התעקש תמיד לצייר בשחור?

ובזמן האחרון (חודשים 4 בהדרגה) כן יש לו הנאה בהחלפת הצבעים, ציור קווים ועיגולים --->דמויות, מרוכז יותר כשמצייר, בדפי צביעה בגן הוא מתייחס לקווים...
ראיה- אף פעם לא נבדק, זה היה נראה לי מוקדם

לגבי הקטנה שלי - היא הפסיקה לבקש שאצייר לה, השרבוטים המעטים שלה מאז כוללים עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף

בשאלתי "מה הלאה?" התייחסתי ל"דיאטה"

תודה רבה רבה
@}

גם בגן תקופה ארוכה (אולי שנה) הוא היה ככה...קשקושים שחורים, (גם בדפי צביעה אגב, הוא לא התייחס לקוים) -אבל ציור מהיר וקצר...
הי אמא מא ,
מה שאת מתארת זה בדיוק השרבוט הטבעי של תינוקות . קצר , לא משנה הצבע , והשבח לאל לא מתייחס לקוים של החוברות כי זה ממש כלום בשבילו ממש כלום . משהו שלא קיים עדיין כמו הספינות שהאינדיאנים "לא ראו" אותן מתקרבות לחוף...
השרבוט של תינוקות קיים ללא התייחסות לצבע . זה המבוגרים דוחפים , כמובן לפני הזמן .השרבוט הוא תוצאה של התנהלות מוטורית , תנועת יד משאירה סימן : תנועה ישרה משאירה סימן ישר אשר נהפך תוך שנה שנתיים לקו , תנועה סיבובית משאירה סימן סיבובו אשר נהפך תוך שנה שנתיים , שלוש לסימן מעוגל סגור אשר בעתיד תוך שנתיים שלוש ייהפך לעיגול (עדיין לא מדוייק , כי אין בכך שום צורך רלוונטי לאדם בן 7-8.
שימי לב כמה איטית ונבונה היא ההתפתחות הטבעית .
"להחליף צבעים" זו משימה שהמבוגרים דוחפים לילדים , כמובן בטרם עת . אין בהחלפת הצבע שום חשיבות ושום אתגר בגיל הרך . זוהי פשוט הפרעה שיטתית לזרימה הטבעית של כתב המוח.
צבע שחור נבחר לעיתים קרובות מתוך חפיסה של צבעי שעווה בהיותו זה שנראה הכי ברור.
לעיתים גם ילד עם ראיה ירודה בוחר בשחור בגלל הבולטות שלו .
בעבר , ילדים בגיל 2-3 היו בוחרים שחור או חום , או כתום וצהוב מתוך קירבה לצבעים של קקי . אבל בעידן הטיטולים נדמה לי שיותר מידי ילדים לא נפגשים בכלל עם הקקי שלהם.
לעומת זאת בגילאי 7-8-9 בעיקר בעבודה בחימר עולה הקשר האסוציאטיבי עם קקי וסוף סוף יש לילד הזדמנות לחבר בין תחושות רגשיות ינקותיות שקיימות בכל אדם ביחס ל"פלא" של הפרשותיו לבין המגע עם החומר.
אצל ילדים אשר גדלים ללא חיתולים כל זה קיים אך באופן פשוט וטבעי .
כמובן שההבחנה בין צואה אמיתית לבין חומר כגון חימר , תורמת לרכישת המושג העמוק של מה זה "סמל" , של תחושת "אני" לעומת "לא אני", של יכולת הפרדה בין עניינים. (כולל הכושר להיפרד רגשית ).(הכל הרי קשור

)

ובזמן האחרון (חודשים 4 בהדרגה) כן יש לו הנאה בהחלפת הצבעים, ציור קווים ועיגולים --->דמויות, מרוכז יותר כשמצייר, בדפי צביעה בגן הוא מתייחס לקווים...
כן , הילד "התרגל" , למד מה רוצים ממנו , ויתר על מה שטבעי לו ובכך הפסיד את מה שהטבע העניק לו ככלי לעיבוד חווית החיים . שזו חוויה לא קלה ולא פשוטה. (וזאת הסיבה שהטבע יצר את המנגנון האמנותי).
הויתור הזה לא פשוט בשביל אף ילד .
והמחירים הרבה פעמים מאוד גבוהים.
אין מספיק מילים להגיד עד כמה משובש וגרוע לתת לילד כה צעיר חוברות צביעה .
חוברות צביעה זה דבר מיותר בכל גיל .
היד החופשית היא הדבר הכי אנושי שיש לנו .
הציור ביד חופשית הוא מכשיר סובלימטיבי
ענק מאין כמוהו.
כידוע לך , כיום אני עובדת עם מבוגרים (בציור מנדלות) וזוכה לסייע להחזרת היד החופשית
ותוך כדי כך לשיקום הכוחות הנפשיים.קשה לתאר כמה שמחה ועונג מוחזרים לאנשים בדרך זו. אסור לקחת זאת מהילדים .

לגבי הקטנה שלי - היא הפסיקה לבקש שאצייר לה, השרבוטים המעטים שלה מאז כוללים עיגולים עיגולים בתוך הדף, קטנים ובינוניים הממלאים את הדף

השבח לאל בורא עולם , בחיי אני מאושרת .
אז עכשיו , אם שמירת המנגנון הטבעי חשובה לך הדרך להמשיך היא מאוד פשוטה :
הניחי צבעי פנדה (שלושה -אדום , כחול וצהוב זה די והותר) באופן די שגרתי כך שהילדים יכולים לגשת לזה חופשי . כך גם עם נייר . ותני לה להמשיך עם מה שהיא עושה . שמרי על מאור פנים. וזהו.
שני הילדים שלך ספגו דרכך המון אהבה ל"עשייה" בחומרים (אני נמנעת מהמילה 'יצירה' ) והם עושים.
יש לשער שהבן ילך בעקבות אחותו ואולי יחזיר לעצמו את מה שנגזל ממנו . זה בהחלט יכול לקרות .(תאספי לעצמך את הציורים עם תאריך ושם שתכתבי מאחורי הדף . תוך שוש חמישה עד 7 חודשים יהיה שם תהליך נראה לעין)
ספרי לי בדרך
כל טוב@}

ואל תתביישי לשאול גם דברים ממש קטנים שתרצי לסיוע בתהליך.@}

חוה,
תודה,
תודה רבה!
כן, אני כל הזמן מרגישה שהגישה בגן לא מתאימה ובבית הוא מקבל יותר חופש עם החומרים.
תודה על ההנחיות הפשוטות - 3 צבעים
אני מאד מתחברת לדיוק - "עשיה" בחומרים, זה בהחלט יותר נכון כלפי גם באופן אישית

תודה @}

שליחה על ידי פנדה* » 19 מאי 2013, 09:52

שלום חוה,
אני עוקבת אחרי הדברים שלך ומאד נהנית
ראיתי שהמלצת על צבעי פנדה...
תמיד חשבתי \קראתי \ למדתי שנכון להתחיל עם צבעים בהירים ו"שקופים" כמו צבעי שעווה טבעיים (על פני פנדה) או צבעי מים (על פני צבעי גואש) שהצביעה בהם רכה ולא מוחלטת, ניתן להוסיף צבע על צבע...
מה דעתך חוה? האם יש לזה משמעות?

שלום פנדה
תמיד חשבתי \קראתי \ למדתי שנכון להתחיל
כשאת אומרת להתחיל למה את מתכוונת ? אני מתארת לעצמי שאת מתכוונת להתחיל בהגשה לילדים האם לזה את מתכוונת ?
נמשיך מכאן @}

שליחה על ידי פנדה* » 27 מאי 2013, 18:19

שלום חוה
אכן התכוונתי לזה להתחיל בהגשה לילדים
תודה!!

היי פנדה ,
סליחה עלי להיות טרחנית

:
אכן התכוונתי לזה להתחיל בהגשה לילדים. מה גיל הילדים שאת מתכוונת אליהם ?
@}

שליחה על ידי יעל* » 03 יוני 2013, 22:33

שלום חווה.
מזמן לא נכנסתי הנה. אבל לאחרונה הרגשתי שאני זקוקה לתזכורת. הגדולה בת 6.5 והקטנה בת 2.5
הגדולה מגלה עניין מחודש בציור ומגלה העדפה ברורה לטושים(מצרך שלא היה בביתנו עד לאחרונה שהתגלגל למטבחנו לוח מחיק עם טוש שחור...אני עוד שוקלת איך להעלים אותו...)
הציורים שלה מקסימים בעיני ואני כל כך שמחה על האותנטיות שעולה בהם.
אני מתלבטת איך להתייחס לאמנות שלה היום, שהיא כבר גדולה יותר ויש לה לפעמים גם ביקורת עצמית (לפעמים כשלא יצא לה משהו שרצתה היא מקמטת בכעס את הדף)
ועכשיו גם בסיטואציות של ציור משותף עם אחותה, או עם ילדים צעירים ממנה, היא פעמים רבות אומרת שהציור של הקטנה לא יפה או שואלת את הקטנה אם לצייר לה דברים. אני מרגישה שיותר מלקבל הוכחה שהציור של הקטנה לא יפה, היא רוצה לקבל אישור שהציור שלה יפה. וכך אני מגיבה. כשהיא באה להראות לי מה שציירה אני מחייכת ואומרת שזה יפה ומקסים. אבל אני תוהה האם זה נכון. האם ישנה דרך יותר נייטרלית להעביר את המסר . וגם אני מתלבטת איך להגיב לאינטראקציה מול הקטנה עם ה"הציור שלה לא יפה" והרצון לצייר עבורה כדי שיהיה גם לה יפה.

...
תודה

יעל , היי
אני זוכרת שה'גדולה' היתה עדיין קטנה .
היא עכשיו גדולה יותר אבל אסור לשכוח שהיא ילדה קטנה בת שש וחצי .אני שמחה לשמוע שהיא מציירת באותנטיות . הטושים מקסימים אותה כי הם מאפשרים לדייק בפרטים הקטנים כמו עיניים , אף ופה . צמות , סרטים וכד'. לעומתם צבעי הפנדה מאפשרים יצירת גוונים וצביעה אכספרסיבית . כדאי שיהיו שם.
אני נוטה לנחם את הילדה ש"לא יצא לה כמו שרצתה" ואומרת ש "כנראה הציור רצה לצאת ככה" . או שאפשר להפוך את הדבר ההוא למשהו אחר . בגלל זה פנדה זה נורא טוב כי מערבבים וממציאים משהו אחר . אפשר כבר בגיל זה לפתח מודעות לחיסכון בנייר ויש בכך גם מסר לפיתרון בעיות בדרכים יצירתיות.
באשר ליחסים עם הקטנה בת השנתיים וחצי . האם הגדולה זוכרת שהקטנה היתה זוחלת לפני שהתחילה ללכת ?
כדאי להזכיר לה את זה ולספר איך "ככה זה כשילדים מתפתחים . בהתחלה זוחלים ואחר כך רק הולכים. בהתחלה מציירים שרבוטים ואח"כ מפתחים את השרבוטים בכל מיני דרכים .
חשוב לפתח אורך רוח וכבוד כלפי ההתפתחות . עכשיו הקטנה משרבטת ומציירת כמו שעושים ילדים בגיל שלה . "גם את ציירת ככה כשהיית קטנטונת" וזה היה כיף. ובבקשה , אל תשאלי אם לצייר

אוצר!
תודה.