עקרון הרצף באמנות של ילדים

[חוה_בת_חיים*]

ובעלי אומר שאני פשוט כשרון מבובז. חבל לי, כי אני אוהבת מאוד מוזיקה, והייתי ממש רוצה לדעת לנגן, אבל אין לי את הכוח ואת הזמן לקלוט הכל עכשיו, ואני מרגישה שזה כבר אבוד..
הי עינת ,בקר טוב .
את המושג "כישרון מבוזבז " שמעתי מעשרות בני אדם ובכל זאת , האם תוכלי לתאר את המצב הזה של "כישרון מבוזבז" ? מה הכוונה ?
וכמו כן מה בדיוק "אבוד" האם תוכלי לדייק ?
ואפילו המצאתי שיטה: בגלל שאין לי שום מושג בנגינה, או באקורדים, אז פשוט תירגמתי תו תו מהתווים וכתבתי לידו "דו" רה" וכו', וככה פענחתי את מה שכתוב ולמדתי בע"פ. עכשיו אני יודעת לנגן ממש מעט קטעים, אבל כמו מקצוענית ואף אחד לא מאמין שחוץ מהקטעים האלה אני לא יודעת כלום...
מה רע בשיטתך ? מדוע אינך ממשיכה בה - כל פעם משהו קטן אחר ?

[אומ_איליי*]

_היא כבר בת שנתיים ? flower
ֲ
היא בת שנה ו4 חודשים:-)


מתוק שלי . זה מעל ומעבר לגילו . גם המוטיבציה לדייק כל כך וגם הכושר המוטורי הנדרש לביצוע .

הוא מצייר הרבה ביד חופשית אבל גם אוהב להשתמש בכלים או לצייר יד או רגל שלו או שלי...
הוא מצייר משולשים וריבועים דיי מדוייקים ביד חופשית כמובן ואכן יש לו יכולת מוטורית מדהימה,
השבוע נפגשנו עם הילדים של אחי ולצערי שמעתי אותו ברגע של "אני לא יודע לצייר " וזה ממש העציב אותי כי הוא הסתכל על הבת של אחי (בת 6) צובעת פרח בצורה מדוייקת .
עם כל הזמן שהוא איתי ולא במסגרת ובכל זאת יש לו כזו ביקורת על עצמו ברגע אחד של מבט על ציור של מי שהיא גדולה ממנו בהרבה.

אנחנו חוזרים בסוף החודש לתל אביב, הוא מתחיל גן ...מעניין מה יהיה.

[חוה_בת_חיים*]

השבוע נפגשנו עם הילדים של אחי ולצערי שמעתי אותו ברגע של "אני לא יודע לצייר " וזה ממש העציב אותי כי הוא הסתכל על הבת של אחי (בת 6) צובעת פרח בצורה מדוייקת .
אומ אילי יקירה ,
אני מבינה לליבך .זה מעציב .
ובאותה עת משקף את החומרים שילדים מתמודדים איתם כל הזמן .
כי מטבע הדברים , מאז ומעולם ילדים חיים בקבוצות רב-גיליות . תמיד יש מצב של גדולים יותר שעושים משוכלל יותר - בכל תחום .
התפקיד שלנו , ההורים , המחנכים , לשים לב היטב לעצמנו . לאמן את עצמנו בהתנהגות תומכת . לדאוג שהמשפטים התומכים יהיו כמעט מוכנים כבר אצלנו בפה .
שנוכל לומר בלבנו בפשטות הוא עכשיו מתמודד עם ההבדלים בינו לבין הגדולים ממנו .

אגב ,
_הוא מצייר הרבה ביד חופשית אבל גם אוהב להשתמש בכלים או לצייר יד או רגל שלו או שלי...
הוא מצייר משולשים וריבועים דיי מדוייקים ביד חופשית כמובן ואכן יש לו יכולת מוטורית מדהימה,_
כלומר הוא יודע לצייר .(הוא הרי צייר טבעי בעל תשוקה מתינוקותו )
אבל כדי שצורה תצא ממשית הוא זקוק לתבנית . זה חבל . כי הנה בתשתית שלו מונחת הידיעה שהוא לא יכול לצייר צורות ממשיות .
קשה לפתור את העניין בימינו כי כידוע כל הילדים נחשפים לצורות ממשיות מוקדם מידי .זאת בעיה .
צריך פשוט סבלנות . לחכות שהם יגדלו . לאהוב את התשוקה שלהם . במקרה של איליי פשוט ללכת עם התשוקה שלו . וכאשר הוא רוצה צורה ממשית להימנע מלהציע תבנית .
כמו בדברים אחרים להגיד גם כאן תחכה שתגדל .בקרוב תגדל ותעשה זאת .או : כמו שאתה עושה זה מספיק .או "תמציא " . אתה רוצה רגל -תמציא. אתה רוצה יד ? - תמציא .
ואז לאהוב את ההמצאות שלו.

• אחת הסיבות שאני מעודדת כל כך "יד חופשית" היא מפני שהדייקנות היא מלכודת .

"יד חופשית " חשובה לעין ערוך מאשר "צורה מדוייקת " וגם כאשר מרוב אימונים יד חופשית נעשית מאוד מדוייקת ויוצאות צורות מדוייקות ,מוטל עלינו להתייחס לזה בשיוויון נפש ולא להעלות את הרייטינג של הדייקנות .

היא בת שנה ו4 חודשים
וואו . ממש קטנטונת . האם הושבת אותה על גליון בריסטול ?
@}

[חוה_בת_חיים*]

אנחנו חוזרים בסוף החודש לתל אביב, הוא מתחיל גן ..
אולי אפגוש אתכם פעם . בגן מאיר או גינת דובנוב ?
מעניין מה יהיה. תלוי איזה סוג של גן ? אולי גן שמקשיב לשלבי ההתפתחות הטבעיים ?

[חוה_בת_חיים*]

_או "תמציא " . אתה רוצה רגל -תמציא. אתה רוצה יד ? - תמציא .
ואז לאהוב את ההמצאות שלו._
אהבתי .
P-:

[אומ_איליי*]

נשמח להפגש, אנחנו אוהבים גינות
ומאוד מאוד אשמח להפגש
הגן- גן עירייה חצי יום. הכוונה היא לפספס יום או יומיים כל שבוע אבל נראה איך אני מתארגנת עם העבודה ועם הקטנה.
את הקטנטונת לא הושבתי על בריסטול, להושיב אותה זה כבר משימה בלתי אפשרית היא לא באמת יושבת יותר מכמה שניות בעיקר לא בחודש האחרון שהיא גילתה את "נפלאות ההליכה" הילדה לא מתיישבת!
אבל נתתי לה לא מעט דפים וגם לקחתי ממנה צבעים כשהיא קשקשה על הקיר/ארון אחרי שפעמים קודמות כשהיא קשקשה ביקשתי ממנה לצייר על הדף או בחוץ.
כרגע הצבעים מונחים גבוה כי אני באמת לא רוצה לראות כאן את כל הקירות מקושקשים, בתל אביב בדירה שלנו ,אני אתארגן על קיר קישקושים.
היא מטפסת על השולחן לוקחת עט /עפרון/ מה שיש ומסתובבת איתו בכל מקום שאפשר לקשקש עליו...
וכן אני בהחלט זוכרת בילדות קירות מקושקשים בבית אבל לא זוכרת אם זו אני בלבד או גם האחים שלי :-)

[חוה_בת_חיים*]

היא לא באמת יושבת יותר מכמה שניות בעיקר לא בחודש האחרון שהיא גילתה את "נפלאות ההליכה" הילדה לא מתיישבת!
ברור
בכל מקרה - 2 דקות עד מכסימום 5 זה הזמן הסביר להתרכזות בדבר אחד בגיל הזה .
אם לוקחים שני גירי פנדה , אחד לכל יד ומושיבים על בריסטול - זאת חוויה מיוחדת . אם יש בבית שולחן-אוכל גדול , להושיב עליו זה גם אחלה .
בפעמים הראשונות צריך לשבת איתה . וממש לשמור שהקשקושים יהיו על הבריסטול . לא צריך להתבייש להיות אסרטיביים בדרישה הזו. ובו זמנית לייצר ממש חגיגה של קשקשת .
קשקושים על כל הבית זה אקט של סימון טריטוריאלי אשר תומך באומניפוטנטיות של הילד .
תחושה של אומניפוטנטיות מאוד חזקה בתקופה שההליכה משתכללת - עד גיל שלוש .. ככה .
יש כאן בעיה מצד אחד הילד הוא מטבעו אומניפוטנטי . אבל מבחינה מעשית זה בעצם שקר . מבחינה מעשית הילד מאוד תלוי במבוגר ויש תסכול חזק .(מבוטא במיוחד במה שנקרא "גיל שנתיים הנורא".)
כאשר אנו מגבילים מצד אחד( אסור לקשקש על הקירות ) , אבל מאוד מאפשרים מצד שני (מספקים נייר גדול מאוד, עושים 'חגיגה' של קשקשת..)) אנו מספקים לילד בדיוק את הכלים שהוא צריך ליצירת אוטונומיה אישית .- אני יודע מה אסור אבל מקבל חלקה מותרת אשר בה אני ממש מוזמן להטביע את החותם האישי שלי .
(אני יודעת שכתבתי את זה בעבר .. )(באמת הדף גדול מידי כבר)
אח"כ כשהבריסטול גם נדבק לקיר הוא כבר מוכר כסמל לטריטוריה של הילד . זה מאוד מקל על תסכולי האומניפוטנטיות .
@}

[אומ_איליי*]

אני ממש הולכת לעשות את זה, היום ניסיתי הדבקתי כמה ניירות כי אין לי כרגע בריסטול אז לקחתי נייר רציף והדבקתי 12 דפים יחד היה נחמד ונגמר מהר כי זה התפרק לנו..
עניין השולחן הולך ומתגלה כדבר ממש יעיל:-) קיבלתי המלצה לאפשר לגדול לעבוד על השולחן ליצירה ומגדלי קוביות וכל מה שהקטנה הורסת לו ואני חושבת לקנות שולחן אוכל גדול שיהיה בדירה בתל אביב ,ובטח יגזול חצי סלון..., אבל נראה לי שיהיה שימושי בשני מפלסיו...
ואני בהחלט גם אדביק לקיר קפא גדולה ועליה בריסטול (כדי למנוע בריחות צבע...)
איתה זה נראה לי יותר מהכרחי לקבוע את הדברים האלו כבר עכשיו

[חוה_בת_חיים*]

איתה זה נראה לי יותר מהכרחי לקבוע את הדברים האלו כבר עכשיו.
זה יותר מהכרחי תמיד , עם כל אדם /ילד .
עכשיו בגיל שנה וארבעה חודשים האדם/הילד מסוגל הרבה יותר בקלות לקבל את הנוהג הנדרש . גם כושר החיקוי נמצא עכשיו בשיאו . כלומר אם את והבכור מציגים נוהל מסוים קיימת אדפטציה מוחלטת של הנוהלים האלה ע"י התינוק . (וזה תקף כמובן גם לאדפטציות של נהלים שליליים שאנו איננו מודעים לכך שיצרנו אותם ..)
בגיל הזה (לפני שנתיים) , יש גם כושר חזק במיוחד "לקבל את הדין" . ואם ברור לה שנותנים מרחב 'מאובטח' לאמא , מרחב 'מאובטח' לאיליי , ויחד עם זאת מרחב 'מאובטח' עבורה - יש סיכוי רב שנוהג כזה יתקבל עכשיו ויהיה מוטבע בה ויהיה לעזר רב בין גיל שנתיים לשלוש וחצי .
וכך גם לגבי כל ענין .
אגב , מאובטח זה לא רק פיזי אלא בהחלט נוהל אסרטיבי לגבי התנהגויות .
לדעתי חייבים להגן על הבכורים . הם אלה שעולמם התהפך עם בואו של התינוק החדש והם אלה שעומדים בפני מאבק יצרים קשה ביותר מול 'תינוק' שצריך להתאפק מולו המון .
אני מציעה להבהיר לה בעקביות ואסרטיביות שאין מצב להרוס לאיליי מגדלים וכד' .
העניין הוא שילדים נוטים להרוס לעצמם את המגדל ואז הקטנטנים מחקים אותם בתמימות מוחלטת .
האם היא כבר שמה קוביה על קוביה ? (זה קצת מוקדם ) שתהרוס מגדל שהיא עשתה ולא מגדל שאיליי עשה .
.
בקרוב , היא תהיה כל כך חמודה שכולם ייטו רק לה חסד וצריך שאיליי יהיה מחוזק מאוד על ידי כך שהאוטונומיה שלו תהיה מוגנת .
בהצלחה @}

[חוה_בת_חיים*]

שתהרוס מגדל שהיא עשתה ולא מגדל שאיליי עשה .
יחד עם זאת , בתור מי שנזהרת מאוד מקידוש התוצר , אני חייבת להוסיף דגש בחיים האלה אשר אומר - יללה נשבר , נעשה חדש , - בכל תחום . ומשתדלת מאוד שלא ליצור אטאצ'מנט והיאחזות אלא לאפשר let go .. לשחרר ..
אלה כמובן קטבים שבתוכם אנו מתנועעים כל חיינו .
מתנועעים ומוצאים איזונים מניחים את הדעת .
<כשהדעת נחה , עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?> - כך כתוב ב"צהוב" .

[עינת_ש*]

הי חוה @}
_האם תוכלי לתאר את המצב הזה של "כישרון מבוזבז" ? מה הכוונה ?
וכמו כן מה בדיוק "אבוד" האם תוכלי לדייק ?_
אני אתאר את המצב כשרון, בתור התחלה: יכולת לנגן מלודיה של כל שיר או קטע שהוא, מיד ובצורה אבסולוטית, באותו הזמן שהוא נשמע ברקע, גם אם הוא נשמע לראשונה, יכולת למצוא את אותה המלודיה בסולמות שונים מיד וללא מאמץ, יכולת לזכור בע"פ מהלכים וקטעים שלמים מורכבים בלי שום נסיון פרופורציונלי למורכבות המהלכים, יכולת ביצוע טכנית באצבעות שלא תואמת את חוסר הנסיון בנגינה, קליטה מהירה של הסברים באופן כללי.

לקחתי איתי את מה שאמרת, והתחלתי שוב. את צודקת לגמרי, מה אכפת לי לעשות את זה בקצב שלי, כל פעם קצת?
ובעז ניגן היום הוא היה כל כך חמוד! הוא אמר "בעז מנגן אדון שוקו בפסנתר" (-: ואני ממש התלהבתי.. הוא כל הזמן מבקש שננגן לו דברים. כל פעם הוא מביא ליואב את הגיטרה ומבקש שירים, ממני הוא מבקש את אדון שוקו בפסנתר או שירים אחרים בחליל, אנחנו מנגנים לבקשתו, ופה אני חוזרת לשאלה שבעלי שאל, אם זה לא פוגע ההגשה המושלמת של הנגינה?
ומה עם פיסול? אם אני יוצרת כל מיני חיות (אני כבר לא- רק שואלת) זה לא אותו עיקרון? או שהקטע עם הכתב מוח עובד רק ברישום?
שוב תודה רבה מכל הלב

[חוה_בת_חיים*]

לקחתי איתי את מה שאמרת, והתחלתי שוב. את צודקת לגמרי, מה אכפת לי לעשות את זה בקצב שלי, כל פעם קצת?
@}
זאת דרך נכונה לאדם אוהב אמנות . בני אדם אוהבים אמנות מטבע בריאתם .
המון אנשים מפסיקים לעסוק באמנות כי אינם רואים את הסיכוי להיות "כוכב" בתחומם . זוהי כמובן טעות קשה .
אני דוגלת באמנות כאורח - חיים במובן היוגיסטי של העניין .
סיפור הכוכבות או הקריירה בבחינת (עינת ש : ) יכולתי היום להיות פסנתרנית מאוד מוכשרת. תופס לדעתי מקום יותר מידי גדול בהנעה (מוטיבציה) של בני אדם , ומהווה מקור לצער אינסופי אשר רבים ממש סובלים ממנו .
לבי מלא הודיה לאמנים המופלאים אשר בחריצות מעוררת השראה מתרגלים ומתאמנים ימים ולילות ומעניקים לנו , כקהל , רגעי חסד של חוויות אמנותיות מרגשות .
ובאותה עת מנקודת ראות פרטנית אני רואה מקום של ברכה וחסד בעיסוק באמנות בתוך החיים כביטוי של אהבה לחיים והנאה מהם .

באשר לתינוק בעז . אני מזכירה לכם שהוא תינוק .
אתם שרים לו ורוקדים לו וקוראים לו והגיסה מציירת לו ...
אתם מעלים את רף העונג שלו ובלי להרגיש הופכים אותו לצרכן אמנות שהיא גבוהה מעבר ליכולת האישית שלו לענג את עצמו .
אני לא רואה מספיק רגעים בחיים שלו שבהם הוא עסוק בענייניו ברמה הפשוטה של לשחק עם עצמו ועם אלמנטים שהוא 'פוגש' בשיטוטיו במרחב .

ופה אני חוזרת לשאלה שבעלי שאל, אם זה לא פוגע ההגשה המושלמת של הנגינה? זאת שאלה שהיא ממש במקומה . יש כאן עניין הרבה יותר רחב שבו מצד אחד אתם ממש ממרכזים את הילד , מצד אחר ,- הוא נהנה מגירויים מאוד חזקים אשר מאפילים על הגירוי שהוא יכול להעניק לעצמו , מצד חברתי , הוא נהפך לקהל שתוך זמן קצר יכול להיות תובעני ומשתלט .
הוא תינוק . הוא לא ממש מנגן את אדון שוקו אחר ותוך זמן קצר הוא גם יחווה את התיסכול מכך . ולהזכירך , התיסכול הזה הוא אשר מאפיל על הכישרון הטבעי .
הוא תינוק הוא לא מסוגל לצייר לעצמו ריבועים ומשולשים ותוך זמן קצר הוא יחווה את התיסכול מכך .
הוא תינוק ואיננו מסוגל לקחת לעצמו מכחולים , להביא מים , לערוך שולחן עבודה וכד'
הוא תינוק ואיננו מסוגל לעשות פסלוני חיות מתוקים .. - הוא צעיר מידי להגשת
וכתינוק הוא מכוון לחקות את הוריו . באין אחים קטנים מוצג לפניו רף מאוד גבוה של חיקוי . זו צרה מיוחדת לילדים בכורים.
הוא תינוק בן 21 חודש ואני ממש ממליצה לכם לעשות "צום" אמנות . לשנות את המינון בדיאטה היומית שלכם . כן , זה נכון לגבי כל תחומי העיסוקים - זה אותו העיקרון .
לצאת ממצב שבו הפרוייקטים האמנותיים שלכם נמצאים במרכז אל מצב שבו הוא יכול לייצר לעצמו הנאה והנעה תוך כדי משחק עדין ו'סתמי' הרבה יותר .
יש כאן משחק מורכב של קומפוננטים . הכי חשוב שלא תשכחו שהוא תינוק . כי בקרוב הוא הוא כבר יהיה פעוט והתיסכול של האומניפוטנטיות מול הצורך במנוחה להקמת האוטונומיה האישית באופן איטי ומדורג יהיה חזק.
אתם אנשים מדהימים ומבורך הילד שזכה להגיע אליכם . אתם נותנים 'בית גידול' מדהים . אבל , כן , יש למצוא כאן איזון.
אני סומכת עליכם שתמצאו את האיזון ומאחלת לכם זאת מכל לבי.
@}

[חוה_בת_חיים*]

הוא צעיר מידי להגשת

סליחה : צ"ל : צעיר מידי להגשת חומרים כמו פלסטלינה , מים ומכחולים , מספריים ונייר ...

[עינת_ש*]

חוה,

תודה לך.

אני רוצה לברך אותך שוב על הדף המדהים הזה, ממש כאן ועכשיו את עשית שינוי בחיים שלנו, שסביר להניח שאודה לך עליו לשנים ארוכות.
הלכתי עכשיו לחדר וסיפרתי לבעלי המנומנם את כל מה שכתבת. איך הכל כל כך הגיוני! כשאת כותבת את זה במילותיך החכמות, אני פשוט קולטת כמה זה כל כך נכון, איך כבר עכשיו בעז דורש מיואב שינגן לו ג'יפסי קינגס, וממש מתעצבן ובוכה אם יואב לא מנגן..
אז אנחנו בצום, אין נגינה בגיטרה לפני השינה, אין אדון שוקו, אין מכחולים ואין בצק.
יש לבעז ספריה גדולה שהוא מעסיק את עצמו איתה נהדר רוב היום. יש שם גם כלי נגינה, ויש לו שולחן עם בריסטול וצבעים. יש לנו גם גינה גדולה עם כלבים וחתולים, ויש לו חופש להיות עסוק בענייניו ברמה הפשוטה של לשחק עם עצמו ועם אלמנטים שהוא 'פוגש' בשיטוטיו במרחב .
מעבר לזה, לא לעשות וליזום שום פעילות אומנותית, אקטיבית או פאסיבית. אני מבינה נכון?
ואחרי הצום, אם הוא הולך ופורט על הגיטרה/ מתופף בתוף/ מצייר על הבריסטול וכו' מיוזמתו וברמה שלו, לא להתערב, לתת לו ליצור בעצמו ובהתאם לרמה שלו, לא להעלות את הרף, לא להעשיר מעבר למסוגלות שלו, לא ליזום גירויים אומנותיים (כמו "בוא ננגן את ..." על משקל "בוא נצייר פרח"), לתת לאומנות להיות חלק טבעי מהחיים מבלי לדחוף אותה, מתוך הבנה שהיא תגיע מעצמה כי טבע האדם הוא אומנותי...?
ועכשיו, האם מה שעשינו הוא הפיך? איך להגיב כשהוא יבקש שננגן לו?
ועוד שאלות שנולדות: הוא ממש "מכור"- בזכותך אני קולטת- לדיסקים מסוימים ושירים מסוימים. נראה לי שאני מבינה אותך לגמרי. ממש נתת לי תובנה חדשה- הגירוי החושי שבלשמוע קטע מושלם ומועבד, כל כך חזק! איפה היו פעם דברים כאלה? זה כמו לצייר בפחמים ממדורת ליל אמש, לעומת לצייר ב24 צבעי פנדה ב30 שקל. כשחושבים על זה, זה פשוט בלתי נמנע כמעט לילדים של היום להיות מוצפי גירויים. דרך אגב, אין לנו טלויזיה בבית.
אני מבינה פתאום שהצפתי את הילד שלי בטירוף במלא-מלא שירים ומנגינות, הוא ממש פיתח העדפה לקטעים מסוימים. איך מתקנים את זה?
ואיך הדרך הנכונה להגיש מוזיקה מושלמת לילדים? זה רק עניין של איזון? כלומר, אם לא היינו מציפים אותו בטירוף, אלא פשוט חיים את החיים ומדי פעם יש חוויה מוזיקלית מושלמת, היא לא מעלה את הרף? איך זה עובד בדיוק, אשמח לשמוע עוד..
ובייחוד, מה לעשות עכשיו? (אני מרגישה קצת אשמה)
תודה לך מעומק הלב @}

[עינת_ש*]

ויש לי עוד שאלה לגבי "מאור פנים": אני לא בטוחה כמה צריך להאיר פנים ומתי צריך להפסיק. איך כדאי להגיב כשהוא עושה משהו אומנותי, כמו לצייר או לנגן?
כרגע אני מחייכת אליו ואומרת "איזה כיף לצייר, איזה יופי " ומחייכת, אני מודה שכשהוא פורט על הגיטרה או על הפסנתר יש יותר מדי התלהבות. מה המינונים?
(-:

[אומ_איליי*]

_לדעתי חייבים להגן על הבכורים . הם אלה שעולמם התהפך עם בואו של התינוק החדש והם אלה שעומדים בפני מאבק יצרים קשה ביותר מול 'תינוק' שצריך להתאפק מולו המון .
אני מציעה להבהיר לה בעקביות ואסרטיביות שאין מצב להרוס לאיליי מגדלים וכד' .
העניין הוא שילדים נוטים להרוס לעצמם את המגדל ואז הקטנטנים מחקים אותם בתמימות מוחלטת .
האם היא כבר שמה קוביה על קוביה ? (זה קצת מוקדםhappy ) שתהרוס מגדל שהיא עשתה ולא מגדל שאיליי עשה .
._
בהחלט כבר שמה קוביה על קוביה וגם הורסת את המגדלים של עצמה בכיף ואושר גדול.
אגב לא יודעת לגבי גיל אבל איליי בגיל שנה וחודש כבר בנה מגדלים ממש מורכבים:-)
אצלי זה כנראה עובר בגנים עניין הבניה...
אני בהחלט מגדירה שלא הורסים לאיליי אחרי שתקופה מסויימת ביקשתי ממנו להבין שהיא נהנית להרוס כי זהחלק מהמשחק ותמיד כשמגדל מתפרק אנחנו צוחקים ומתחילים מחדש והיא חשבה שאלו כללי המשחק מדהים כתמיד הוא הבין והבין אבל הגיע לשובע של ההבנה ולרצון לבנות ולהמשיך לבנות ולא להתחיל כל פעם מחדש וזה לא פשוט.
הוא גם בונה משטחים כאלו של קוביות מעיין שטיחי קוביות והיום לקח חרוזים שונים וסידר אותם בחלוקה מאורגנת לפי קבוצות והגדיר את זה כמשחק שהוא המציא והיא הגיעה ואז החלטתי שאני פשוט מונעת ממנה להרוס ועוזרת לו להבין שבהחלט יש מקום ליצירה שלו ולקחתי אותה עם המון מחאות מהמקום שוב ושוב (ניסיתי לסקרן אותה במשהו אחר עד שבסוף הצעתי לה לינוק....) מדהים שבדיוק היום את כותבת לי את זה...

[חוה_בת_חייים*]

איך מתקנים את זה?
על ידי ה"צום" המדובר . נראה לי שאת ממש מבינה ועושה את הצעדים הנכונים . שתפי אותי אם נתקלת בקשיים ונטכס עצה.
בהצלחה עינת ש @}

[חוה_בת_חייים*]

עינת ש ,
אני ממשיכה איתך :
את משתמשת במילה "ליצור" לגבי פעילות משחקית טבעית .יש הבדל גדול בין "לשחק" לבין "ליצור" .
בעז , בהיותו ילד/תינוק, משחק כל הזמן .משחק לפי החשק שלו . מעניין להצביע על מקור המלה משחק בשורש ש.ח.ק ,... כאשר המשחק הטבעי קשור לחשק .(ח.ש.ק כמקור ל : ש.ח.ק ) . כל מה שהוא עושה נובע מחשק , במובן המקור הרגשי וממשחק במובן המקור המעשי . הוא משחק .
שחומרי המשחק לא יטעו אותך . גם קלידים , מיתרים , צבעים ומכחולים הם כלי משחק עבורו.
הוא משחק לפי חשק פנימי אשר מוליך אותו .
אין עדיין "צורות" במאגר המוחי שלו ולכן הוא עדיין לא עוסק ביצירה , לצערי מקדימים להשתמש במלה "יצירה" וזה מקור להמון שגיאות.
לא מיותר לציין שגם אצל האדם הבוגר היוצר קיים שלב ראשוני של משחק עם האלמנטים אשר מתוכו צפים חיבורים צורניים אשר בונים את היצירה .
ומכאן ל'מאור פנים' .
מאור פנים הוא הלך רוח בסיסי בגישה לילד המשחק . אל תטעי לחשוב ש"מאור פנים" הוא תגובת עידוד במובן של פרס על הישג כלשהו.
זה נכון שהמאור משמח ומעודד , ואכן משמש גם כתגובה במובן של פרס על 'התנהגות טובה ' .
באשר לגירויים אמנותיים .
להגיד לתינוק /ילד/ אדם , "בוא ננגן את".. או "בוא נצייר פרח" זה לא גירוי אמנותי .זוהי הזמנה חברתית לעשות משהו ביחד . ובכל גיל יש לה משמעות אחרת .
בגיל הרך , בזמן שהילד הוא תינוק אין להזמנה הזו שום אחיזה במציאות .
גירויים אמנותיים מן המציאות כמו עלים , פרחים , צדפים , אבנים , טיט וטין , הדהודים , רשרושים, ציוצי צפורים והכל מכל כל , היו מאז ומעולם והם עדיין הגירויים האמנותיים הטבעיים .
חייבים להבין שמציאותם של קלידים ,מיתרים , תופים , צבעים , ספרים בתקופת הילדות הם גירויים אמנותיים ברמה של התערבות אמנותית . התערבות גדולה.
שאנו מאפשרים לתינוקות לשחק עם הדברים האלה , זה המון התערבות . והיא אפשרית אך ורק אם אנו מסוגלים לתת להם לשחק באיטיות ,בחופשיות , בסבלנות .
האם המצב עם בעז ניתן לשינוי ?
לדעתי כן במיוחד מפני שהוא כה צעיר .
זה לגמרי הגיוני לומר לתינוק : שמע בני , נהגתי לנגן לך 'תוכנית כבקשתך' , אבל זאת היתה טעות . אני לא חוזר על הטעות הזאת . בוא עכשיו נעשה משהו אחר . בוא ניקח קוביות ונשחק. ועכשיו : גם שמשחקים קוביות שומרים על רמה מתאימה לקטנטנים ומעלים את הרף באיטיות ונותנים מקום לצורך של הילד לחזור אלפי פעמים על אותו דבר.(אפילו שזה נורא משעמם את הגדולים) .כך הוא מתקדם.
באשר למוזיקה להשמעה .
ילדים קטנים תמיד רוצים לשמוע אלפי פעמים אותו דבר . בין אם זה סיפור , תקליט ,(מי זוכר מה זה תקליט ) וכד' .זה קשור לעיבוד החוויה . והמינון לדעתי הוא בכמות החומר ואיכותו ולא בכמות ההשמעות.
אך יש מצב שהצרכן האמנותי נהפך לרודן שתלטן וזה בכלל קשור להשתלטות על המרחב . בדיוק כמו היחס לטריטוריה .
ואיך הדרך הנכונה להגיש מוזיקה מושלמת לילדים?
מושלמת - אני לא יודעת .
ולהגיד "ילדים" בלי לציין גיל זה לא מתאים .
עכשיו שהוא תינוק אני לא חושבת שצריך להגיש לו המון . את אוהבת לשיר שירי לך בכיף . אה אוהבת להקשיב - שימי לעצמך מה שאת אוהבת לשמוע . אל תאבדי את המרחב שלך ואת הצורך שלך לשמוע מוזיקה . אין שום סיבה שתשמעי כל היום שירי ילדים . ובאשר לבעז , - לילד כה קטן , תינוק , אני מעדיפה לשיר .
ובייחוד, מה לעשות עכשיו? (אני מרגישה קצת אשמה)
אשמה . זה נושא סבוך שצריך להתייחס אליו בפשטות : לבטל אותה.
לעשות תמיד כמיטב יכולתך.ואת זה את ממש עושה.
גילית טעות ? נוצר צורך לעשות שינוי ? - עשי אותו כמיטב יכולתך . עד שתגלי טעות החדשה ... בינתיים גדלים .. - כולנו .
כל טוב. לילה טוב @}

[עינת_ש*]

הי חוה היקרה,
אנחנו בצום, מתחילים להחזיר בהדרגה ובמינון ממש נמוך שירים בקלטות. בעז מאוד אוהב שלושה דיסקים של להקה שנקראת "מוזיקה אורגנית".
למרות השם הקצת יומרני (?), זו מוזיקה ממש נעימה שהוא מאוד אוהב, וגם אנחנו.
באוטו הוא ביקש בוב מארלי ויואב הסכים לשים לו, הוא ישב עם חיוך מרוח, לא ידעתי אם זה טוב או לא..
כשהוא מבקש שאנגן לו, אני אומרת שאני נחה קצת מהנגינה, ושאם הוא רוצה הוא יכול לנגן בעצמו. היום הוא ניגש לקסילופון וניגן (אקראי לגמרי) ושר שיר שהוא אוהב, ואמר לי שהוא מנגן את השיר הזה. מאוד שמחתי, מעניין אותי מה תגידי על זה (זה קצת מזכיר לי "הנה ריבוע, הנה עיגול", אבל עדין זה היה נחמד, כי הוא שר לעצמו).
סה"כ הצום עובר יפה, הורדנו הילוך ובגדול מכל העניין המוזיקלי.
לבעלי יש שאלה-
לאור כל האמור ולאור כל הגישה המיוחדת הזו, שאנחנו מתחברים אליה מאוד, עולה אצלו השאלה, איך כן צריך לפתח כשרון מולד (מוזיקלי או אחר) אצל ילדים?
תודה ורק טוב, @}
עינת

[חוה_בת_חייים*]

היום הוא ניגש לקסילופון וניגן (אקראי לגמרי) ושר שיר שהוא אוהב, ואמר לי שהוא מנגן את השיר הזה. מאוד שמחתי, מעניין אותי מה תגידי על זה (זה קצת מזכיר לי "הנה ריבוע, הנה עיגול", אבל עדין זה היה נחמד, כי הוא שר לעצמו). ....
נכון , זה באמת דומה.
הוא מנגן משהו אקראי אבל יש לו כבר מודעות ל"מוצר מוגמר" . בציור זה מתסכל מאוד במוסיקה - פחות.
אבל התקווה היא שעכשיו בעקבות ה"צום" וגם בגלל שהוא ממש קטן - הוא פשוט ישכח מ"מוצרים" ופשוט ישחק .
מה שטוב במוזיקה זאת העובדה שהיא חולפת ועל כן מספיק שקצת דומה לשיר מסוים - כבר התינוק מבסוט .
בציור זה ממש שונה כי הציור הוא מסמך בר קיימא שנשאר מול העיניים ומנציח את התיסכול . אבל אין עדיין תסכולים בגיל שלו . פשוט להמשיך ב"צום" ולגייס לכך גם את הגיסה !


לאור כל האמור ולאור כל הגישה המיוחדת הזו, שאנחנו מתחברים אליה מאוד, עולה אצלו השאלה, איך כן צריך לפתח כשרון מולד (מוזיקלי או אחר) אצל ילדים?
ראשית יש לדעת שלכל האנשים / ילדים יש כשרונות והם מולדים .
אם עברנו את האיבולוציה והגענו עד הלום - זה בזכות החושים החזקים שלנו והכשרונות שלנו.
האדם מתפתח בזכות החושים שלו . תשימו לב שלכל חוש יש לפחות אמנות אחת שמבטאת אותו .
כל הכשרונות מולדים.
בהמשך החיים יש גורמים מחזקי או שוללי כשרון - אבדן מוטיבציה , מודל לחיקוי , דרישות של הורים , עידוד או בקורתנות ,אחים , מורה בביה"ס ...והכי חשוב לחיזוק כשרון : בשילות . המון כשרונות לא מגיעים לביטוי בגלל חוסר בשילות . המון בעיות גם נוצרות עקב ציפיות גבוהות מידי . גם ציפיות גבוהות מידי של האחד מעצמו .

באשר ל"איך לפתח כשרון" .
זה המון ענין של השקפה . יש אנשים שבטוחים שהחיים האלה טובים רק כאשר "נמצאים בטופ" .יש ממש טכניקות איך לגדל ילד כ"כוכב" לעתיד.
אני מתנגדת להשקפה זו ועל כן אינני רוצה להסביר איך עושים זאת .
אני דוגלת בחיים מאוזנים , בהתפתחות טבעית של כשרונות , בחיים של "כאן ועכשיו" , ובכושר להשתנות בהתאם לצרכים או רצונות .
אז איך מפתחים כשרון לפי גישתי?
ראשית מניחים לתינוק לשוטט , לשחק ,להעסיק את עצמו - ברוב שעות העירות שלו .
להתבוננן בו המון ,ולאפשר לו לעשות את "השטויות" שהוא עושה .
בשום אופן לא "למלא" לו כל רגע את כל הזמן שלו . להבין שרגעי ה"שיעמום" הם רגעים של אינקובציה ו/או מדיטציה . מתוכם צומחת עשיה .
עשיה קטנה . אבל אותנטית , ולכן טובה . לא להרים המון את הרף . להרים טיפונת פעם ב.. ולענות על שאלות - בקצרה . זאת , כדי ליצור מקום לשאלה הבאה.
זה דורש המון סבלנות .
המון .
מה עוד?
בינתיים הילד גדל . מגלה שאפשר לייצר תבניות שחוזרות על עצמן - זה אותו דבר בכל תחום . מקבל מאור פנים .
מבסוט . מבשיל.

[חוה_בת_חייים*]

לא לשכוח את העקרון החשוב מכל : שיוויון ערך הפעילויות . בעשיה משמעותית קיימים ארבעה גורמים : משחק , עבודה , הנאה ולמידה . אם תקפידו לזכור זאת תראו שהילד שלכם חוקר כמעט כל מצב שנקרה בדרכו ואם יש לו מספיק זמן וחופשיות ארבעת הגורמים האלה מתקיימים כל הזמן .
יש בימינו מין הסתערות על הילדים . המבוגרים ממציאים להם פעילויות . תיזהרו מהמצב הזה .
תהיו עסוקים בעניינים שלכם הילד כבר יסתובב סביבכם , יחקה אתכם בדרכו וימציא את המצאותיו ואת עצמו .
לגבי נגינה .
באנגלית זה יפה"לנגן" זה גם "לשחק" . play .@}

[דנדי*]

חוה,
בוקר טוב וחג שמח!
רציתי לעדכן (עדכונים משמחים בעיקר (-:), אבל אעשה זאת בהמשך, כרגע קצרה בזמן.
מה דעתך בנוגע לאחיזה נכונה?
בני (כיתה א') אוחז בעיפרון באחיזה לא סטנדרטית, האמה לא נמצאת מתחת לעפרון אלא צמודה לאצבע, וכף היד מסובבת פנימה.
ניסיתי ע"פ עצת המורה לקנות לו אחיזון (קטנצ'יק כזה מסיליקון שמוסיפים לעיפרון ויש שם שקעים לאצבעות) אבל הוא הסביר שזה גורם לו לאחוז ככה (בצורה הנכונה בעצם), וזה לא נוח לו.
כמובן שכבר בגן העירו לי שהאחיזה שלו לא נכונה, אבל לא הסתכלתי על זה ולא התעניינתי בזה אפילו עד עכשיו, שהוא אוחז עיפרון על בסיס יומיומי.

תודה מראש,
נשתמע בקרוב
דנדי

[חוה_בת_חייים*]

הי דנדי ,
אינני מקצועית בתחום .אך כמובן יש לי דעה בעניין ...( )
כאמני ציור אנו מכירים לעומק את הקשר בין אופי התנועה שהיד עושה לבין הצורה המתקבלת . כלומר יש חשיבות גדולה לאופן שבו אני מחזיקה את הכלי לבין קבלת הצורה הרצויה.
מאחר וכאן אנו עוסקים באותיות אני בטוחה שיש קשר בין צורת ההחזקה של הכלי לבין הפקה של אותיות יפות ומדויקות . באותה מידה אני מקפידה ללמד את הכיוון הנכון של כתיבת כל אות - גם זה מסייע ליצירת אותיות יפות וברורות .
אני מעדיפה ללמד כל אות לאט לאט גם בגלל זה.
באשר לאחיזון הזה - נראה לי מצוין . אם אפשר לעודד את הילד : "נכון , לא נוח לך אבל עכשיו זה הזמן להתרגל לאחיזה הטובה יותר . זאת האחיזה אשר מסייעת לך
הכי הרבה "

• זה כאשר רוצים כתב יד יפה וברור .

ֿמצד שני יש הטוענים אחרת : לא צריך כתב יפה , צריך שהכתב יהיה תואם לאישיות .. ההחזקה הספציפית של כל אחד תואמת לאישיות וכו' .. - הניחו לילד להיות חופשי....
גם לטענה זו יש הצדקה , לפחות לדעת האוחזים בה .
וכמו שכתוב במרגיעון < קחי נשימה עמוקה ושאפי את החיים אל קרבך - עכשיו !>
כל הנושא הזה די מעצבן .סבלנות .

[חוה_בת_חייים*]

מיותר לציין עד כמה אוילי מצד המורים בגני הילדים לשים עפרונות בידיים של הילדים בגן הילדים !!
1)זה לא רלוונטי לחייהם באותה עת .
2)באותה עת מערכת השרירים והעצבים אינה בשלה עדיין להחזקת עפרון וללחץ הנדרש כדי לכתוב , - זאת הסיבה שהם מאמצים לעצמם צורת החזקה "משונה "
3)הם אינם בשלים באותה עת למילוי הוראות ברמה כה ספציפית .(שכלית ורגשית כאחד)

עכשיו , כשהילדים בכתה א' עדיין שלושת התנאים האלה לא ממש מתקיימים עבורם .
הוספתי הודעה זו במחשבה שמודעות לעובדות אלה יעזרו בתהליכי העידוד והטיפול בילד בסוגיה זו .
בהצלחה @}

[קן_לציפור*]

איזה דף מדהים, תודה עליו!

[אומ_איליי*]

חוה יש לך י מיותרת בשם והשם שלך מופיע עם סימן שאלה בסופו.

[חוה_בת_חיים*]

חוה יש לך י מיותרת בשם
כבר העירו על כך ולא קלטתי..
תודה

[דנדי*]

תודה חוה,
אנסה לשכנע אותו בשיטה זו, ואם לא יעבוד, אז נזרום - האותיות שלו מהממות בעיני...
אגב - הוא באמת כותב הכל מלמטה למעלה - להעיר? קראתי איפושהו שאם מציירים להם את האותיות נכון על הגב עם האצבע - זה עוזר.
דעתך?
חג שמח
דנדי

[חוה_בת_חיים*]

דנדי ,
אני בטוחה שתצליחי בכך .
עליך ללכת איתו בשלבים אך קודם תחליטי בתוכך שזה מה שאת רוצה לעשות . זה מה שמעניק לילד כוח פנימי "לקבל את הדין" .
אח"כ תתנהגי עם זה כמו כל דבר שחייבים .
את אומרת לילד : שמע בני , חייבים להתרגל להחזיק את העפרון ואני הולכת לאמן אותך בזה לאט לאט. יש לנו זמן וסבלנות .
והנה תוכנית אימונים :
1) להחזיק עם ה'אחיזון' בלי לכתוב בכלל . שלב א' חצי דקה. שלב ב' דקה וחצי . אסור יותר מזה ... (באמת )
2) להחזיק עם ה'אחיזון' בלי לכתוב רק לקשקש חופשי . לקשקש בשורות. וחשוב: לסלסל ו/או לעשות זיגזגים.כל פעם דקה . ולנוח שתי דקות.
3)ואז לספר לי מה נשמע.
ניקח את זה משם הלאה.
@}

[דנדי*]

חוה שלום,
תודה תודה תודה!
בזכות הדף הזה ההרגשה שלי היא שניצלנו!
הגדול פורח! נהנה ללמוד לכתוב, ללמוד לקרוא, ללמוד חשבון - ומסתדר מצויין למרות שלא התעסקנו עם כלום מזה עד לשבועיים לפני הלימודים.
בבית נהנה לצייר (ציורים מקסימים שמחים וצבעוניים, בעיקר בתים / דמויות - גדולים מאוד (עדיין על דפים גדולים) - בערך פעם בשבוע
בעיקר נהנה לעשות לעצמו יצירות, לגזור ולצבוע קרטונים ולעשות משקפות, פלאפונים ודברים נוספים שהיה רוצה שיהיה לו, לצייר על כרטיסי ביקור
נהנה לעשות חוברות עבודה שיש לנו בטעות בבית (רק שתיים שכבר שבוע מתעסק איתן)
ופשוט נמצא במין חדוות יצירה תמידית.
ביתר הזמן הוא משחק כדורגל, קופץ, משתולל וכו' .
הוא לא ביקש להדליק מחשב כבר חודש! וכבר ממש נדיר לשמוע את המשעמם לי הידוע...
בשבוע שלפני סוכות החלטתי שהשנה הסוכה תהיה מקושטת וישבתי להכין קישוטים - והוא התלהב כל כך והגה רעיונות בעצמו ועשה ועוד ועוד.
בשבוע הראשון ללימודים היה עליו לצייר דברים שונים - לדוגמא לצייר מילים באות א' - אריה, אוטו, אוירון (לפי בחירתו), והוא התחיל עם אני לא יודע, אז עניתי שוודאי שהוא יודע - והוא באמת ידע, ודמויות החיות שלו - שנראות כולן אותו דבר, דומות מאוד למה שתיארת איך נוצרות חיות ממוקד מקרין - ומאז גם לא שומעים אני לא יודע יותר...

והפלא ופלא - גם כל העניין החברתי הסתדר פתאום - הוא הפסיק להציק לילדים ולהגיע למלחמות כל היום (פרט למלחמות הבסיסיות הנדרשות לבנים כמו אוויר לנשימה כמובן) יש לו הרבה חברים שונים בהפסקה, והוא מסתדר מצויין ונהנה!
מרגישים שהוא יותר בטוח בעצמו - וזה כל כך נפלא!

העצה עם האחיזון עבדה אף היא, והוא מצליח לאחוז נכון, עדיין צריך להזכיר לו, וממשיכים את האימונים עם האחיזון (ועל הדרך הוא משרבט וזה בטוח עושה רק טוב) הוא עדיין כותב את האותיות מלמטה למעלה.

הבינוני (3.5)- שהתחיל מההתחלה עם הדף הזה, לא רואה בציור כמשהו שהוא לא אוהב/ כן אוהב, הוא יושב לצייר (לשרבט) בגן, ובבית לא מתחשק לו, אבל כשכולם יושבים אז גם הוא רוצה ואז אני נמסה, הוא ממש לוקח את הצבע עם הידיים לתנועות הארוכות שתיארת, ומטייל איתו על הדף, ומדבר אל עצמו תוך כדי... זה כל כך יפה! לא מראה לי, לא שואל יפה / לא יפה, לא מתעסק!

האינטראקציה בינהם היא שהבינוני לפעמים רוצה כמו הגדול , והגדול מעודד אותו (אחרי שהסברתי לו כמובן), ולפעמים כדי לשמח אותו הם מציירים ביחד, הגדול את הבתים שלו - והבינוני מקיף אותם בציורים שלו ושניהם מאושרים כל כך!

וזה מצחיק (או עצוב לחילופין), כי הגדול בגילו היה אותו דבר (מהבחינה שלא נמשך לציור), ובגלל שמגיל שנתיים היה עם גננות, הן התחילו לשגע אותי שזה לא טוב שהוא לא אוהב לצייר, ומשם הכל התקלקל, עד שפגשנו בך, אבל הבינוני, שהיה עד עכשיו בבית, הגיע לגן, בלי שמעולם אמרו/חשבו משהו בגנותו, ולמרות שבבית בקושי צייר, בגן מתייחס לזה בצורה טבעית ומצייר מס' ציורים ביום (לדעתי ההבדל הוא ששם יש שולחן קבוע עם דפים וצבעים וילדים וזה מושך)!

אגב הוא דרש להיכנס לגן! אחרי שבוע כבר לא הסכים שאכנס איתו לגן אלא אתן לו נשיקה בשער! לא מוכן שאבוא לקחת אותו מוקדם יותר(אמא, הגן הרי קצר!), ולא מוכן להישאר איתנו בבית יום אחד! מתלבש לבד ורוצה ללכת לבד לגן כי אנחנו לא מהירים מספיק בשבילו! ואיך שהוא מגיע הבייתה דורש לפגוש שוב חברים!
כמה ביטחון יכול להיות לילד שלא התעסקו איתו, ולא ציפו ולא דרשו ולא התאכזבו!

והקטן (שנתיים) - מצטרף לציור של כולנו, ומשרבט להנאתו לפעמים כשיוצא, ובעיקר נמצא בבוץ, בטבע, במים, מצחיק לחשוב כמה דברים ציפינו מהגדול כשהיה בגיל הזה, הרי הוא ממש תינוק!

ולמה אני כותבת את כל זה? כי היינו במקום אחר, ואם לא הייתי פוגשת בדף הזה במקרה, הייתי מגדלת את כל הילדים עם אותם טעויות.
הדף הזה כל כך טוב שממש חבל שהוא חבוי כאן בתוך באופן!
אם אני פוגשת מישהו שמרגישה שהדף יכול לתרום לו (כלומר כל אדם שני ברחוב), אני לא יכולה הרי להפנות בע"פ לדף בתוך באופן - זה מורכב מידי.
וגם אם אפנה לאתר לא לכל אחד יש את הזמן לקרוא את הכל, והוא עלול לפספס את העיקר.

אולי כדאי להכניס אותו לתוך האתר שלך? הכתובת יותר קלה לזכירה, ואפשר לכוון לשם אנשים.
אולי כדאי לכתוב כתבה? ספר? ספרון? משהווווווווווווו?

הגננת עכשיו, לבינוני, מקסימה, אדם נפלא, אבל... דיבקיות, לצייר על שופר מוכן, לעיתים דפים עם ציור לשרבט עליהם, טושים, ויש סייעת ממש בעייתית עם משפטי סבתא גרועים מאוד, שעלולה גם עלולה לצייר לו משהו ע"פ בקשתו.


דנדי

[מאי_הקטנה*]

שלום רב!
הילד שלי בן ארבע וקצת, ושמתי לב לאחרונה שהוא מחזיק עפרון "לא כמו שצריך".
חוץ מזה אני משתדלת לתת לו חופש אומנותי. הוא אוהב עדיין לשרבט, ואני מאירה לזה פנים. מצייר עיגולים (למשל כוכבים) ושורבוטים שיש להם משמעות (מסביר לי תוך כדי ציור).
במשך תקופה ארוכה הוא לא אהב בכלל לצייר, וזה קצת הטריד אותי כי יש דיסגרפיה במשפחה, אבל אז נתקלתי בדף הזה ושיחררתי את הציפיות ובמקביל התחלתי להציע הרבה פעילויות יצירה וציור, ואני יושבת איתו חלק מהזמן ומשרבטת.
הוא גם אוהב לעשות חוברות שבהן צריך לצייר קוים בין כל מיני דברים ועיגולים סביב דברים אחרים ולצייר אותיות מעל לקוים, אבל עדיין מחזיק את העיפרון עקום (וגם מצייר די עקום ), לא מצייר משולשים ומרובעים בכלל, שזה נחשב לחשוב בראייה הקונוונציונלית.
האם יש משהו שכדאי לעשות בנידון, או שפשוט להמשיך להניח לו?
תודה,
מאי

[חוה_בת_חיים*]

ומסתדר מצויין למרות שלא התעסקנו עם כלום מזה עד לשבועיים לפני הלימודים.
צריך לומר : ומסתדר מצויין מפני שלא התעסקנו עם כלום מזה וגו'...
חייבים לזכור שבזמן שלא התעסקנו עם זה , אנחנו כן התעסקנו בדברים החשובים : משחקים בחוץ , ריצות , קפיצות , התגוששויות , אופניים ...

ובאשר לכתיבה והקריאה עסקנו באופן פעיל בלהוריד ממנו את מחוללי הליקויים ! ובאופן פעיל להתחבר למנגנון הטבעי !

דנדי , - אני כל כך שמחה לשמוע את הסיכום הזה שלך !
התחלנו להתכתב ב 20/7/2008 כלומר תהליך של שנתיים .
תודה @}

[חוה_בת_חיים*]

הילד שלי בן ארבע וקצת,
ברוכה הבאה .
הילד שלך לא צריך להחזיק עיפרון בכלל !!
איפה בטבע מישהו החזיק עיפרון בגיל ארבע ?
נכון יש בימינו עפרונות , אבל מדוע נותנים אותם לילדים ?
מדוע מקפידים כל כך לא להגזים עם סוכר וממש לא מקפידים עם עפרונות , טושים . חוברות עבודה , .... וכל מיני ציפיות שלחלוטין אינן מתאימות לתינוקות ??!

לא מצייר משולשים ומרובעים בכלל, שזה נחשב לחשוב בראייה הקונוונציונלית.
מאי הקטנה , יקירתי ,
אני שמחה שהילד לא מצייר משולשים ומרובעים ואני מאוד מקווה שלא מציעים לו ולא מצפים ממנו לעשות זאת .

נראה לי חשוב לחזק אותך . אני חוששת שאת 'יושבת על הגדר ' במובן מסוים .
דווקא לאור הדיסגרפיה במשפחה נראה לי שצריך להוריד לחלוטין כל התעסקות ב'גרפיקה' ולהתמסר לזרימה טבעית טובה .
תוכלי לפרט איזה פעולות יצירה את מציעה לו ?
וגם האם תוכלי לפרט כיצד הוא ממש אוהב לשחק ולפעול ?
ברור שצריך להניח לו זה מונח בתשתית הגישה הטבעית . צריך להניח לילדים לגדול.
אבל צריך ללמוד איך לעשות זאת .
@} אשמח להמשיך איתך.

[מאי_הקטנה*]

אנשים לא החזיקו עפרונות בגיל 4, אבל החזיקו כל מיני כלים אחרים.....
אנחנו בעיקר מציירים, בטושים, פנדה, עפרונות ומכחולים. גם קצת מדביקים וגוזרים. מעט מאד משדכים. הרבה בצק. הרבה חול. וגם יצירה עם כל מיני קרשים ומקלות ששמים בכל מיני צורות.
הצעתי לו לצייר אבל לא ציפיתי לזה שהוא יצליח או לא. חוברות עבודה זה בעיניו סוג נוסף של משחק. זה מעניין לראות שגם בחוברת הוא יוצר - יש משימות והוא מוסיף עליהן תוך שהוא מסביר לי איך הוא מחבר את המשולשים לברווזים ולמה.
עד לאחרונה היה לו דחף לפרק ישר את מה שהוא יצר - הפירוק היה חלק מתהליך היצירה. בזמן האחרון הוא עושה את זה פחות. בהתחלה זה הפריע לי אבל מאז שקראתי את הדף שלך לפני שנה וחצי בערך שחררתי את זה וקיבלתי את זה כחלק מהתהליך היצירתי.
הוא מאד אנרגטי, אוהב לזוז הרבה, ומצד שני אוהב גם להקשיב - לסיפורים ולשירים.
כשהיה קטן היתה תחושה שמאד קל לקלקל לו את ההנאה מיצירה - היתה תקופה של חצי שנה בערך שהוא לא הסכים לצייר בכלל. אני חושבת שזה היה אחרי שסבתות טובות לב ציירו לו טרקטורים.... ואז התחלתי לשרבט איתו. והוא היה מצייר קצת ואז מאבד סבלנות וישר קורע את הדף, שובר את הצבעים, מפזר את כל השאר ורץ... והוא ממש ממש שונא כל פעילות שמוגדרת כ"יצירה"...

[חוה_בת_חיים*]

כשהיה קטן היתה תחושה שמאד קל לקלקל לו את ההנאה מיצירה - היתה תקופה של חצי שנה בערך שהוא לא הסכים לצייר בכלל.
האם את זוכרת באיזה גיל נמשכה התקופה הזאת ? האם בגיל שנתיים ?

והוא ממש ממש שונא כל פעילות שמוגדרת כ"יצירה"... כוונתך עכשיו ? "שונא" ?
אני רוצה להיות בטוחה שזו איננה פליטת קולמוס : האם הילד שנא לעשות זאת אז, בזמן שהיה " מאבד סבלנות וקורע את הדף ושובר את הצבעים , מפזר את כל השאר ורץ..."
או הוא שונא כל פעילות שמוגדרת "כיצירה" ממש עכשיו בימינו ?
אני מצטטת את עצמי :

_ברור שצריך להניח לו זה מונח בתשתית הגישה הטבעית . צריך להניח לילדים לגדול.
אבל צריך ללמוד איך לעשות זאת ._
אם הילד שונא עכשיו כל פעילות המוגדרת כ"יצירה" את חייבת להיכנס איתו לצום יצירה מוחלט . לא להציע לא להגיש לא לקבל הסברים כלום כלום . בעיקר לא להציע.
האם אתם בחינוך ביתי או הילד הולך לגן?

ובזמן הצום הזה אשמח לשוחח איתך תיאורטית על עניינים .
אמנם רוב העניינים כתובים בדף אבל תמיד יש משהו לא מובן שהוא אינדיבידואלי לאותו קורא .
@}

[מאי_הקטנה*]

כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי: הוא אוהב לצייר, ואוהב בצק וחול ומקלות ולהדביק.
הוא לא אוהב פעילות ממוסדת, שיש בחוגים וכאלה כשאמורים לעשות משהו מסויים. הוא אף פעם לא עושה משהו מסוים מהסוג שמישהו שלא היהעד לתהליך היצירה יוכלו להבין מה זה.
כשהוא היה קורע הוא אהב לעשות, אבל מעט, ונהנה במיוחד מהפינאלה ההריסתי.
אני חושבת שהשביתה היתה מגיל שנה וחצי ועד שנתיים וחצי בערך.
גם היום הוא אוהב לשבור צבעים, ולעשות עיגולים עם הטושים ככה שהם נהרסים... אבל נראה לי שזה גם כדי לעצבן אותי.

[חוה_בת_חיים*]

ונהנה במיוחד מהפינאלה ההריסתי.
באשר ל "פינאלה ההריסתי " . ביטוי נחמד אשר ההסבר שלו נמצא במשפט מתוך הפוסט הקודם של מאי הקטנה :
עד לאחרונה היה לו דחף לפרק ישר את מה שהוא יצר - הפירוק היה חלק מתהליך היצירה. בזמן האחרון הוא עושה את זה פחות. בהתחלה זה הפריע לי אבל מאז שקראתי את הדף שלך לפני שנה וחצי בערך שחררתי את זה וקיבלתי את זה כחלק מהתהליך היצירתי.
"הפינאלה ההריסתי " הזה נמצא אצל כלכך הרבה ילדים שאני מוצאת לנכון להתעכב על כך .
יש כאן הזדמנות לכולנו לעיין לרגע בתופעה אשר אופיינית ביותר לאמנות של ילדים .
הפירוק הוא חלק מהיצירה כמו שאת אומרת . ברצוני לחדד את האמירה הזאת : במקום יצירה אשתמש במילה "משחק" . הילד משחק בחומרים , משחק באלמנטים העומדים לרשותו מחבר אלמנטים ומפריד אותם ולעיתים מחבר שוב ומפריד שוב . אין לנו הרבה מושג על המשמעויות הפנימיות של מעשה זה.
למתבונן מן הצד יש בטחון מלא שהילד עשה משהו ובסוף הרס אותו . במקרה הטוב תהיה הבנה שזה הכל כחלק מאותו משחק . המקרה העצוב הוא שאנחנו מטילים על הילדים את המושגים של עולם המבוגרים ולא מתאמצים מספיק כדי לקלוט מה בעצם מתרחש באמנות של ילדים.

• הילד במשחקו מבטא רעיון של התחלה , אמצע וסוף בלי שום מומנט של הריסה אלא רק מומנט של סוף תהליך .

ההתמודדות עם "התחלה , אמצע , סוף " קיימת כל החיים ואותו הדבר בתק' הילדות . חשוב אולי לומר שבתק' הילדות ההתמודדות הרבה יותר קשה .
יש צורך עמוק לבטא את התהליך ותוך כדי כך ללמוד אותו , לתרגל את קיומו ובסופו של דבר להסכין לו .
זה קשה .
ומדוע ? - בעיקר מפני שחסרה לילד פרספקטיבה ומודעות לגבי השיבה הנצחית של "הבקר" . - כלומר שתמיד אפשר להתחיל מחדש .
לפני כחמשים שנה , כשהאמנות הילדית היתה עדיין קיימת (ויחד איתה גם הילדות) אפשר היה לראות אצל הרבה ילדים דבר כזה :
הילד מצייר קו חום לאדמה , קו כחול לשמיים . שמש פרח , עץ , בית .
ועכשיו לוקח צבע שחור ומכסה את הכל . "ירד לילה " .
אולי יש עוד גננות אשר זוכרות את עצמן מזדרזות לקחת מהילד את הציור לפני ש"יהרוס" אותו עם הכיסוי השחור . לה נראה שהלילה היורד על הציור מקלקל אותו .
ברור שמבחינת הילד , אותה גננת זריזה פשוט מונעת ממנו להמשיך את התהליך שהוא מתאר .
חשוב להבין שילד בן חמש -שש אשר מצייר "תהליך" כזה , מבטא את הידע שלו בדבר תהליך היממה ומתמודד עם הפחד הקמאי מפני הלילה היורד .
בימינו אי אפשר למצוא ציור כזה מפאת השיבוש באורח חייהם של הילדים - אובדן הילדות אשר שיבוש האמנות הילדית כלול בתוכה .

אותו הדבר קורה עם אותה עשייה אשר מתפתחת לכדי פירוק . גם כאן מתואר למעשה תהליך אשר הולך לקראת "אבדון " כלשהו בדומה ללילה אשר מביא איתו את הפחד הקדמון שמא לא תחזור עוד השמש המיטיבה . והחזרה הבלתי נלאית על המוטיב הזה מתקיימת כל עוד נדרשת ההתמודדות עם עובדות חיים אלו .

@}

[מאי_הקטנה*]

בימינו אי אפשר למצוא ציור כזה מפאת השיבוש באורח חייהם של הילדים - אובדן הילדות אשר שיבוש האמנות הילדית כלול בתוכה .
את יכולה להרחיב על זה קצת? מה שונה בין אז והיום במובן הזה?


אותו הדבר קורה עם אותה עשייה אשר מתפתחת לכדי פירוק . גם כאן מתואר למעשה תהליך אשר הולך לקראת "אבדון " כלשהו בדומה ללילה אשר מביא איתו את הפחד הקדמון שמא לא תחזור עוד השמש המיטיבה . והחזרה הבלתי נלאית על המוטיב הזה מתקיימת כל עוד נדרשת ההתמודדות עם עובדות חיים אלו .
זה יכול להיות קשור להתמודדות עם מוות?
אני חושבת שזה בעיקר ביטוי של הרצון לראות מה יש בפנים ואיך זה נראה כשזה מתפרק. סקרנות.

[רונית*]

שלום חוה ,
לא כתבתי כבר זמן.
וישר לקונקרטי: בן החמש שלי לא מתעסק הרבה בציור או שרבוט אבל מפעם לפעם מבקש לצבוע בחוברת מנדלות שקבלו לפני שנה
או בחוברת קו -נקודה שקבל מחברה. אני אמנם לא מביאה חוברות כאלו הביתה אבל הוא מכיר אותם טוב מחברים שאצלם יש שפע חופשי מזה.
והוא מאד אוהב את זה ואפילו דורש את זה.מסוגל לשבת ולצבוע ברכוז גבוה עד שיסים ויהיה גם מרוצה.
אני לא מאפשרת. החוברת לא נזרקה. שמורה במגרה .
מודה שההנאה שלו מהצביעה והדרישה שלו לזה יחד עם זה שלא מגיע סתם מתוך עצמו לשרבוטים או ציורים מעלה שאלה.
יש גם גליונות ארכטיקטים אצלנו בבית שצד אחד חלק ושני יש בו רשום. אוהב לעבוד על הדף הרשום לעבור על הקוים ולמלא אותם .
לפני חודשיים הכין מתנה לבת הדוד הגדולה -מנדלה מושקעת שצייר בעצמו עם גבעול ועלים בכמה צבעים וזהו. לא חזר על זה מאז.
לא ברור לי הצום זה בשבילו ואם בכלל זה טוב.

[חוה_בת_חיים*]

(מאי הקטנה : ) את יכולה להרחיב על זה קצת? מה שונה בין אז והיום במובן הזה?
D-: 'להרחיב' זה ממש אני ... רק הייתי כה עסוקה שנאלצתי לחכות עד היום .
את מבקשת שארחיב קצת בעניין ההיכחדות של האמנות הילדית על רקע אובדן הילדות המתרחש בתקופתינו באופן מואץ .
בפוסט הקודם התייחסתי למסגרת זמן של לפני כחמישים שנה וצריך להיות ברור שמדובר בחוגים חברתיים מערביים או אשר נוהגים כמערביים .
אתן דוגמא : לפני כחמש עשרה שנה נתתי כמה קורסים לגננות במגזר הערבי .
בקשתי מהם לאסוף ציורים של כל ילדי הגן במשך שבועיים .(הזמן שהיה בין פגישה לפגישה ) .
האוסף שהתקבל היה מקסים . האמנות הילדים כיכבה בו במלוא כוחה , עם כל הסממנים האופייניים לה , עם פתרונות גרפיים ספציפיים אשר ידועים לנו היטב מהמחקר המקיף שנעשה אודות אמנות ילדים בקנ"מ כלל עולמי על ידי רודה קלוג .(1967) .
היה ברור שיש כאן ילדים אשר נהנים מחוסר התערבות של המבוגרים.
חשוב לציין שכל פיתרון גרפי מעיד על חשיבה וקיומה של פילוסופיה ילדית וכמובן על בגרות של מערכת השרירים והעצבים . זו תרומה לכל החיים .

רמה כל כך גבוהה של אמנות ילדית לא התקיימה כבר באותה עת בקבוצות של ילדים במגזר היהודי . (על פי אוספים דומים שעשיתי עם גננות במגזר היהודי ).

השינוי הדרסטי באמנות הילדית במגזר היהודי חל לפני כעשרים וחמש שנה כאשר בהדרגה רוב אוכלוסית הילדים התחנך בפעוטונים ובגנים פרטיים .
(עד אז היו גנים פרטיים אשר פעלו ב'רוח הקודמת' אותה רוח אשר הבינה שילד בן שלוש הוא תינוק . )
בבת אחת , יחד עם יציאה מסיבית של נשים לעבודה הופיעו מעונות יום , משפחתונים וגנים פרטיים - כל אחד שואף להוכיח שהוא טוב מן האחרים .
בשלב הראשון נוצרה איזשהי נורמה של הכנת מתנות ומזכרות להורים אשר שיקפה את התחרות בין הגנים על לב הקליינטים . (כשהקליינטים הם ההורים ... - לא הילדים )
לגננות היו המון רעיונות יצירתיים והילדים היו , ועד היום הם הפועלים של אותה חרושת .
באותה תק' (קצת קודם .. 1980 ) ... התחזקו שתי מגמות נוספות : חגי ישראל נהפכו ,לאט אבל בטוח , לחלק בלתי נפרד מ'תוכנית הלימודים' בבתי הספר ובגני חובה והתופעה חילחלה כלפי מטה . והשניה " האוריינות " הצורך למלל כל דבר . לכתוב כל דבר ו.. מוקדם !
פתאום , לא מספיק לציין את החג ולנהוג את מנהגיו ... (למשל לאכול תפוח בדבש , או להדליק נר , או להתחפש ...)
פתאום צריך גם לצייר אותו , לכייר אותו להכין יצירות לכבודו ... והגרוע מכל - כל הדברים האלה הם "לקראת" החג בין שבוע לעשרה ימים לפני החוויה האמיתית .. !
על יד כל זה התחילה לפרוח תעשיית המוצרים ה חצי מוכנים . מקלות , קיסמים , מדבקות , חוברות ...

השלב השני לחדירה האגרסיבית לחיי הנפש והשכל של ילדי הגן התחוללה כאשר הגנים הפרטיים חוייבו לפעול בפיקוח משרד החינוך .
הצפייה הטבעית שלנו , כאנשי חינוך , היתה שמשרד החינוך ישמר את 'הרוח הקודמת' - רוח אשר הבינה לעומק את משמעות המשחק המזדמן , המשחק המתארגן בידי הילדים , המשחק של ילד "על יד " ילד ולאו דווקא בקשר חברתי הדוק שאיננו מתאים לתינוקות לפחות עד גיל ארבע .. ! רוח אשר הבינה שתהליך ההבשלה הוא המטרה ולא כל מיני מטרות-על דיסציפלינריות ואינטרדיסציפלינריות .
אך התבררה הטעות .
במשרד החינוך אחזה רוח של "אוריינות" , גישה אקדמית , "ילדים קולטים היטב בגיל צעיר " -
קולטים אבל האמנם זוכרים ? ומה מפסידים בזמן המאמץ לקלוט עניינים לא רלוונטיים ?
ויחד עם כל אלה החל בשנות ה-90 (אולי קצת קודם) מגיפת ה'הערכות ' למיניהן . צריך להעריך את הילד , כלומר לבחון אותו ולתת לו ציונים - אחרת איך נדע "לשבץ" אותו בכתה או ברמה המתאימה ...
אם יחטוף חרדת בחינות - לא נורא ניתן לו 'משהו ' להרגעה ..
אם יחטוף טנטרומים מרוב סתירות בין טבע האדם שבו לבין טבע המערכת שבתוכה הוא חי - ידוע וברור שיש לשם כך ריטלין .
בתוך כל אלה יחד עם הילדות , גם האמנות הילדית נכחדת .
@}
אסתפק בינתיים עד כאן ואשמח לפורר גושים ...

[חוה_בת_חיים*]

אני לא מאפשרת. החוברת לא נזרקה. שמורה במגרה .
שלום לך יקירה ,
הצעתי בעבר הלא רחוק :
_תוך זמן מה הוא 'יתיישב' מחדש בתוך האמנות שלו .
כדאי לעודד אותם לצייר מנדלות . אחותו תשמח והוא יוכל בכיף גדול לחקות אותה ._
אפשר ואולי כדאי וצריך לעודד מאוד , ממש על ידי דוגמה אישית לשבת היחד ולצייר מנדלות באופן טבעי .
מה נותנת לו החוברת לצביעת מנדלות ?
שוב פעם דיקנות מיותרת אשר מעמידה את התוצרת העצמית שלו במקום נמוך יותר . !
הנחיתות הזאת מול ה"דיוק" התעשייתי הזה לא חולפת עד גיל בגרות . לא חבל ?
פני חודשיים הכין מתנה לבת הדוד הגדולה -מנדלה מושקעת שצייר בעצמו עם גבעול ועלים בכמה צבעים וזהו. לא חזר על זה מאז.
אני זוכרת !
הצום הזה נובע מהחוברות .
@}

[רונית*]

מעודדת,מעודדת אולי אפילו מנדנדת... אבל גם עוזבת ,שיגיע לזה בזמנו.
יושבת למנדלות שלי .לפעמים בא לשבת ליד ,לרוב לא יבקש לצייר .אם אציע לו לרוב יאמר אין לי רעיון. תעשה מה שיוצא ,אני אומרת .לפעמים יקח ויעשה או שילך לעניניו. אוהב גם לצייר מפות: משרבט כל מיני קוים עקלתוניים ומשתבללים כחלק מאיזה שהיא דרך שהוא עושה או דמות מדומינת.
השבוע הלך איתי לבנק שם קבל מתנה חוברת צביעה! קו- נקודה גמד לצביעה ,איזה אושר כל מה שאמא לא מרשה...
ויש גם חברים .לא נמצא שם הרבה אבל האפשרות הזו רווחת שם.
וכשנכנס לתחנונים על קו נקודה צריך אמונה חזקה ששוה להמנע מזה.

[חוה_בת_חיים*]

אוהב גם לצייר מפות: משרבט כל מיני קוים עקלתוניים ומשתבללים כחלק מאיזה שהיא דרך שהוא עושה או דמות מדומינת.
זה בדיוק הציור הילדי !! אוהב ועושה כמה ? פעמיים בשבוע כזה ? במשך רבע שעה או קצת יותר ? - דיינו .

אם אציע לו לרוב יאמר אין לי רעיון.
הכי נכון הוא לשבת לצייר בעצמך ואז מצטרפים אלייך . באמת מתוך עניין בכך ואל לך להציע במילים .
ובאשר לרעיון . אומר זאת בהדגשה : לא צריך רעיון . המודעות לעובדה שצריך 'רעיון' זה שיבוש אשר מגיע מפטפוטים של מבוגרים אודות אמנות של ילדים . פטפוטים אשר בחלקם משובצים בתוך 'מחמאות' מיותרות אשר באות כתגובה לציור : כמו: "וואו איזה יופי ציירת , וואו איזה רעיון נפלא " "וואו מאיפה קבלת רעיון כזה ?"
ראית את זה אצל מישהו ? וכד' וכד' - אמירות נבובות שחייבים להתאפק ולא לשחרר אותן .

ובאשר למנדלות ? לזכור מה שלמדתם אצלי : מנדלה זה ציור שמתחיל ממרכז ומתפתח מסביבו .
עזבו את המנדלות המוכנות . עם כל הכבוד לעונג שהמנדלות המוכנות מספקות . הרי אין ערוך לעונג ולתרומה של מנדלה "יחפה" אשר מתחילה פשוט מנקודה כמרכז.
ציירו תמיד מנדלות ודעו שהמנדלה מובילה את הילד לייצוגים סמליים מן המציאות . בלי לדבר הרבה . זה פשוט קורה .
באשר לכל סוגי החוברות :
איזה אושר כל מה שאמא לא מרשה...
- אני אף פעם לא התכוונתי שהילדים ידעו שאנחנו מתנגדים לחוברות צביעה וקו-נקודה וכד' !
התכוונתי ואני מתכוונת לומר : אל תקנו אותם . אל תגישו אותם . אל תתלהבו מהן . הביאו לכם ? אל תתלהבו .. תעלימו אותם אט אט בהזדמנות...
אם מתחילים לאסור את השימוש בהן זה כבר פתח לעניין פסיכולוגי . ברור שאיסור מוליד עונג של עבירה ! וכל כך למה ?
כי האיסור מעורר פחד ואין דבר חזק יותר כמו הצורך לעשות את מה שמפחיד (שזה סוג של התגברות על הפחד ) ולראות ש"נשארים בחיים" ....
אני חוזרת : ילדים שהאמנות שלהם לא מופרעת על ידי המבוגרים , חווים בעצמם את העונג העילאי של אמנותם האותנטית ועניין החוברות "קטן עליהם " .
מהיכרותי עם בנך (גילוי נאות ) , אני בטוחה שקיים אצלו מקום מרווח לאמנות אותנטית .

וכשנכנס לתחנונים על קו נקודה צריך אמונה חזקה ששוה להמנע מזה. - - אין להכניסו למצב של תחנונים . נדרשת כאן פעולת ריפוי לתופעה . שיעשה חופשי על הבר . את מצידך ממשיכה לאהוב בלי הרבה דיבורים את "המפות " !
@}

[חוה_בת_חיים*]

(מאי הקטנה זה יכול להיות קשור להתמודדות עם מוות?
העלית מחשבה זו בהקשר לתהליך שאת רואה אצל בנך . תהליך שמתחיל בעשיה בחומרים או בציור . הגעה לידי "משהו" ואז גזירה / פירוק או משהו שאת כינית /פינאלה הריסתי' .
אני רוצה להזכיר כאן תהליך של בניית מנדלה מחול על ידי נזירים בודהיסטים-טיבטיים :
במשך כמה וכמה ימים ,צוות של כשלושה-ארבעה נזירים מכין מנדלה עשויה מחול צבעוני .( החול הזה הוא בדרך כלל אבקת קריסטלים ) .
המנדלה עשויה במיטב האיטיות והסבלנות , עם סמלים משמעותיים ומאוד יפה .
כשהמנדלה מוכנה היא מוצגת לפני קהל המאמינים אשר צופה בה ושואב פנימה את ערכיה האנרגטיים .(סמלים , יופי , משמעות ..)
כאשר הושלם שלב הפנמת האנרגיה של המנדלה , הנזירים אוספים את כל החול בעזרת מטאטא המיועד לכך ומכניסים אותו לכד מיוחד לצורך זה .
בשלב זה יוצאים הנזירים כשבידיהם כד החול , קהל המאמינים מלווה אותם והם הולכים לנחל או נהר קרוב ומשחררים שם את החול - מחזירים אותו לטבע .
זהו תהליך של התחלה אמצע וסוף אשר בצורה גסה דומה לתהליך אשר נצפה בילדים . אפשר לראות בו סמליות לחיים , לתהליכי החיים , לזרימה של החיים כאשר המעבר אל מה שבחברה המערבית נקרא הרס או מוות הוא במפורש מעבר אל מצב צבירה אחר אשר ממנו ממשיכים תהליכים ..
זה יכול להיות קשור להתמודדות עם מוות?
נראה בבירור שאכן זה כך .

אני חושבת שזה בעיקר ביטוי של הרצון לראות מה יש בפנים ואיך זה נראה כשזה מתפרק. סקרנות.

הרצון לראות מה יש בפנים , הסקרנות הם כוחות מניעים ללא ספק . האם זה קשור להתמודדות עם המוות ? - ברור . מוות במובן הרחב של המילה .
והאם לפנינו ילד אשר נפגש במוות ומתמודד עם רגשות שמפגש זה מעורר בו אין ספק שתהליך זה יכול לשרת היטב את נפשו ורוחו.
אני מקווה שאנו עדיין מדברות על עשייה אמנותית ותהליכיה . על אף שגם
גם היום הוא אוהב לשבור צבעים, ולעשות עיגולים עם הטושים ככה שהם נהרסים...
גם זה יכול להיות מעין אדווה של התהליך ההוא . זה לא אומר שאני מעכשיו צריכה לספק לו כל הזמן צבעים וטושים לשבירה והריסה ..! - בשביל זה קיים התהליך הסמלי היצירתי..!
@} אותו כנ"ל לגבי
אבל נראה לי שזה גם כדי לעצבן אותי. - גם 'לעצבן' את אמא עלול להיות חלק מריטואל כזה ואמא נבונה צריכה להיות עירנית מפני התפתחות של דפוס כזה .@}

[ילדת_טבע*]

הי חווה. המון זמן שלא הייתי פה.
היה כייף לראות איך הבת מתקדמת ופורחת ומציירת כל מה שמתחשק לה ושלא כמו ילדים אחרים סביבנו לא מבקשת ממני בכלל לצייר לה אלא ממציאה כל פעם מחדש דברים מדהימים ונהנת מכך שלפעמים לציור שלה יש נשמה משל עצמו והוא מתהווה לה מתחת ליד בלי שהיא תתכוון לכך (וואו, אמא תראי יצא לי פלמינגו!) היא נהנת מחופש יצירתי וזה כייף אדיר. עכשיו אנחנו עם הבן באותו המסלול וזה נעים ביותר.
אני רוצה לספר על חוויה איומה שחווינו לפני שבוע.
מישהי פה פתחה חוג יצירה לילדים וביתי מאוד רצתה ללכת, היא מאוד אוהבת ליצור ואפילו שאני מורה לאומנות במקצועי (בדימוס, בדימוס וכבר סיפרתי למה...) אני שמחה לפעמים ללכת איתה לסדנאות כאלו ואחרות כי זה נותן לה לפעמים רעיונות לעבודות עם חומרים שאני לא חשבתי עליהם עדיין והיא מאוד אוהבת לעבוד עם חומרים.
בקיצור, החוג מיועד לילדים מגיל 4 ומעלה, לשיעור הראשון רציתי להתלוות אליה כדי לראות במה מדובר אבל יצא שבגלל הבן היא הלכה לפני וכשכבר הגענו היא ישבה יחד עם אחת מהמנחות של השיעור, ביתי היתה כולה כעס ובכי בעוד המנחה אחזה בידה שלי ביתי וציירה בשבילה ציורים בעיפרון על משטח העבודה.
היא ציירה לה! היא החזיקה ביחד איתה בעיפרון וציירה לה! ביתי רצתה לצייר כלב ובגלל שהופעל עליה לחץ לא יצא לה בדיוק כמו שהיא רצתה אז היא החזיקה לה את העיפרון וציירה לה (כמובן ממש לא כמו שהיא היתה מציירת ולכן לא כמו שהיא רוצה "עשית לזה אזניים של עטלף! זה לא כלב בכלל!!!" בכתה).
מיד התישבתי מאחורי ביתי ואמרתי למנחה "אבל למה את מציירת לה? היא יודעת לבד." אבל ביתי ניפנפה אותי משם ב"אמא תניחי לי אני מסתדרת" (בת 5 ורבע) ובאמת שלא נותר לי אלא להמשיך לשמור על אחיה שהפריע לשאר ה"יוצרים". אחרי זמן מה הלכתי משם כי לא יכולתי לסבול את זה יותר והייתי כולי תקווה שהבת שלי חזקה מספיק כבר כדי לנער את החוויה הזו ממנה ויודעת מאיזה סיבה היא בוחרת להשאר שם ומתי ללכת ובאמת אחרי רבע שעה, חצי שעה מוקדם יותר מתום השיעור, היא פרשה, את העבודה שהכינה בעמל רב נתנה מתנה לאיזה ילדה שהיתה שם כי אנחנו לא אכפת לנו מתוצרים ו"הם תולים את העבודות על הקיר אז שיהיה להם עוד משהו לתלות". אחרי היום ההוא היא לא הסכימה לדבר על השיעור ההוא יותר מידי. אמרה שדי נהנתה אבל גם לא ולא ממש רצתה לפרט. לי היה ברור שלא תהיה הפעם הבאה בכל אופן.
היום החלטתי לעשות משהו. חיקיתי את ההפעלה שהם עשו בשיעור בסגנון החופשי שאני עובדת בו. לא היו עפרונות על השולחן ולא היה צריך לתכנן מראש. החומרים היו אותם חומרים (זרעים, מקלות, פסטה בצורות, נוצות שאספנו ממתחת לעצים בקיבוץ דבק וקרטונים להדביק עליהם) ההנאה שלה היתה אדירה. היא מיד נכנסה לפעולה בכל היצירתיות שיש בה. המציאה שיחקה עם החומרים, דמיינה צורות כמו בעננים, התמרחה בדבק עד שורשי השיערות ואילתרה עם חומרים מהחצר שלא היו על השולחן. התוצאה היתה קרטון מלא דבק ויצירה אבסטרקטית לחלוטין כשהמוטו מאחוריה הוא "הכי חשוב להנות מעצם היצירה" והיא נהנתה בטירוף. נשמתי לרווחה, השיעור הזה היה טראומטי לי הרבה יותר מאשר לה. היא לא איבדה את היכולות שלה.
כמו שכתבתי פעם, ראיתי את זה קורה. ראיתי איך מורות לאומנות, בשם התוצר המוגמר הורגות לילדים את המעוף והיצירתיות, איך ילדים בני 7 כבר לא יכולים ליצור בעצמם כי הם מאבדים את הביטחון העצמי שלהם בגלל שאין שום סיכוי שהם ישתוו ליכולות של מורה בת 30 אבל מצפים מהם להביא הביתה לאמא עבודה ממש כמו שלה אז מכינים להם שבלונות וערכות יצירה גזורות ומוכנות מראש שצריך להשקיע בהן מינימום עבודה כדי להגיע למקסימום תוצאה. ניסיתי להלחם במנהלים שרוצים להראות להורים תוצאות על הקירות ולא בשמחת היצירה של הילדים (והפסדתי בקרב...).
כמה חבל לי שיהיה זה חסר טעם לשלוח את אותה המנחה לדף הזה (לא מחוסר טעם אלא כי היא ממש תיפגע אם אעשה זאת) כדי לקרוא על השיטה שלך.
תודה שעזרת לי לנסח את מה שהמוח שלי עלה עליו כבר בגיל 24 כשהייתי מורה ולא ידעתי איך לקרוא לזה.

[מאי_הקטנה*]

אני רוצה להזכיר כאן תהליך של בניית מנדלה מחול על ידי נזירים בודהיסטים-טיבטיים :
מעניין, זו גם האסוציאציה שעלתה לי בהקשר הזה.
היה אצלנו עיסוק במוות, בהקשר של חתולים שנדרסו וסבים שמתו מזמן. אנחנו לא מסתירים את המוות, זה חלק מהחיים.

רציתי לשאול עוד דבר לגבי אומנות ילדית. כתבת:
עם כל הסממנים האופייניים לה , עם פתרונות גרפיים ספציפיים אשר ידועים לנו היטב מהמחקר המקיף שנעשה אודות אמנות ילדים בקנ"מ כלל עולמי על ידי רודה קלוג
את יכולה לפרט על הסממנים והפתרונות הגרפיים? זה נשמע מעניין מאד.

[חוה_בת_חיים*]

(מאי הקטנה ) את יכולה לפרט על הסממנים והפתרונות הגרפיים? זה נשמע מעניין מאד.
הי מאי ,
יש פירוט מסוים בהתכתבות עם ריש גלית בתאריך 23/2/2008
יש דף בתאריך 8/9/2008 אשר דנדי סרקה מתוך הספר של דן אמיתי ושם רואים באופן גס את האיפיונים של השרבוט .
באשר לפתרונות גרפיים הקשורים לציור של שלב הייצוגים הסמליים / מושגים חזותיים .
הילד שלך עוד צעיר לכך .
אך אמצא זמן בימים הקרובים ואפרט פתרונות גרפיים של הציור הסכמתי אשר שייכים לכיבוש העולם הריאלי. (גילאי 6-9)
מבטיחה.@}

[חוה_בת_חיים*]

(ילדת טבע): היא החזיקה ביחד איתה בעיפרון וציירה לה!
.... אכן מנחה נואשת .
חבל לי עליה יחד עם כל המורים אשר "תלויים" בתוצרים של הילדים כדי להוכיח את עצמם . ובשורה התחתונה - לצורך פרנסתם .
הכרתי היטב את הסיטואציה כשהייתי מורה בבתי ספר . אך הדרך להגיע לתוצאות מרשימות מחייבת הליכה במשעולים אחרים לגמרי .

ילדת טבע , הי ,
עד כמה שעצוב לי מהסיטואציה שתיארת , אני מאושרת לראות איך הקטנה שלך מתפתחת וחזקה . כה לחי !

"עשית לזה אזניים של עטלף! זה לא כלב בכלל!!!"
לילדה .
אסור לצייר בדף של ילד .
כל דיון על עיצוב חייב להיות על דף נפרד ובכלל בדרך שונה . ובשום אופן לא בגיל חמש ורבע !
ד"ש ל אמנית הקטנה @}

[דנדי*]

חוה שלום,
אני מעוניינת לשבת ולצייר עם ילדי מנדלות, כלומר אני אצייר מנדלות, והם בשלהם, כי הגדול כבר לא בשלב השרבוט, והקטנים כן, ולכן כאשר אני יושבת לצייר אני מעוניינת שזה ידבר אל כולםד.
אף פעם לא באמת הבנתי איך עושים מנדלות מהתיאורים התיאורטיים שכאן,שכן עד היום הבנתי שעושים עיגול ומעבירים דרכו קווים, או מהמרכז שלו החוצה כמו קרניים, ובשלב הזה נתקעתי, וניסיתי לאלתר, אבל הרגשתי שלא לזה הכוונה. לכן חיפשתי עכשיו קצת ברשת איך נראות מנדלות, האם הכוונה לציורים בכיוון הזה?
http://www.free-mandala.com/en/start.html (כמובן שלי זה ייצא הרבה יותר פשוט וראשוני),
ובדוגמאות האלו אני רואה דברים שונים, לא תמיד עיגול אלא כל צורה שהיא במרכז, אפילו X, ואני רואה שאפשר לא להוציא קווים מהמרכז אלא לעשות צורות צורות בהיקף, ורק לוודא שיהיה סימטרי מכל הכיוונים, אז האם זה מתאים לעשות ליד ילדים, האם לזה התכוונת?

אגב - סוף סוף הצלחתי לקנות פנדות של הולביין (אני לא מרגישה בהבדל כל כך..., עד היום השתמשנו במשהו אחר מארטא, גם בבודדים, אז אולי גם הם איכותיים) בכל מקרה - מתקשרים לארטא נחלת בניימין - מחלקת אומנות,072-2510972, ומבקשים שישלחו את מה שאתם צריכים לסניף שאתם צריכים. זה עולה 32 ש"ח לחבילה של 12 וכמה שקלים לבודד.

ובדיוק אחרי שהצלחתי לשים בתיק של הגדול חבילה כזו, שיצייר בבית הספר עם צבעים טובים, הגענו ביחד לביקור בגן של הקטן, והגדול ישב לצייר ציור, כל הקטנים כבר היו בדרך הבייתה, אז הוא ישב לבד, ובאמצע השולחן יש חבילה של לורדים, והוא צייר וצייר, ולצערי כבר רצו לסגור את הגן, אז אמרתי לו שימשיך בבית, אבל הוא הסביר לי שהכי כיף זה הטושים, ושבבית יש רק פנדות, אז הוא לא יכול להמשיך... (בבית הוא בחיים לא ישב לצייר ככה),
אז מה עכשיו? ללכת לקנות לו לורדים? עד שכבר קניתי הולביין... אשתדל שלפחות הקטנים יראו אותם יותר מאת הלורדים...
עכשיו אני קולטת שכל פעם שאני מוציאה לורד לרשום שם שלהם על בקבוק, אז הוא לוקח אותו ומצייר ומצייר על כל מה שתופס.
דנדי

[חוה_בת_חיים*]

(דנדי ) : אבל הוא הסביר לי שהכי כיף זה הטושים, ושבבית יש רק פנדות, אז הוא לא יכול להמשיך... (בבית הוא בחיים לא ישב לצייר ככה),
נכון . הטושים/ לורדים מעניקים כנראה עונג גדול .
משהו בנגיעה הקשה של הטוש מעביר למוח את המידע החושי באופן כנראה מדויק יותר / מענג יותר .
זאת דוגמא קלסית כיצד מתרחשת הסלקציה .
בעבר כאשר הגישו לילדים את הפנדה מעורבבת עם צבעי ווקס קשים הם היו מיד מבחינים בכך .. ומעדיפים באופן ברור את הפנדה .
בגן אחד ראיתי איך ילדים עושים 'תורות' לפנדה .. ומחכיםבסבלנות לתורם

בכל זאת לא הייתי בינתיים קונה לורדים הביתה . שיצייר בגן באטרף - נהדר .

אשתדל שלפחות הקטנים יראו אותם יותר מאת הלורדים... -נכון . לא חייבים להכניס הביתה טושים בגיל כל כך צעיר . ממש לא.
וגם הילד עצמו . לא צריך לגנות את הטושים כי זה כידוע מעליב את הילד . אבל אפשר בהחלט לדבר ולשבח את הפנדות ואשמח לפרט את שבחיה אם תרצו .
אני מעדיפה ללמד את התינוקות ללחוץ קצת על הפנדה כדי לקבל צבע חזק מאשר לתת להם טושים.
טושים מובילים לשאיפה מופרזת לדייקנות אשר גם בלעדיהם היא כוח מניע חזק ולא צריך לחזק אותה יתר על המידה . (אשמח להרחיב בעניין השאיפה לדיוק )

עכשיו אני קולטת שכל פעם שאני מוציאה לורד לרשום שם שלהם על בקבוק, אז הוא לוקח אותו ומצייר ומצייר על כל מה שתופס.
ואני קולטת שיש לו צורך אדיר לצייר , המנגנון הטבעי שלו חי ובועט ואני שמחה .

[חוה_בת_חיים*]

אני מעוניינת לשבת ולצייר עם ילדי מנדלות,
יש ליצור מרחק מסוים בין הרצון האישי שלך לצייר מנדלות לבין הרצון שלך לצייר עם ילדייך . אלה שני עניינים שונים .
אני מקיימת ב17/11 , ממש בקרוב שיעור לדוגמא למדיטציה בציור מנדלה בשיטה שאני מפתחת . דברי איתי אם זה מעניין אותך 03-5604891 או במייל :
havabh אט ג'ימייל דוט קום
לגבי מנדלות עם הילדים , זה מדהים שאת באה עם הרעיון כי בדיוק השבוע חשבתי להציע סדנה להורים+ילדים ועדיין לא ברור לי הפורמט ... אולי יש לך רעיון.
@}
(יצא פרסום קטן ברשת .. [-: - כולם יודעים שאני ממש נמנעת מזה בדף . - אפשר למחוק את ההודעה אם יש כאן עבירה כלשהי )

[מאי_הקטנה*]

טושים מובילים לשאיפה מופרזת לדייקנות אשר גם בלעדיהם היא כוח מניע חזק ולא צריך לחזק אותה יתר על המידה . (אשמח להרחיב בעניין השאיפה לדיוק )
אני חושבת שזה סוד קסמם. הם מציירים קו מדוייק, רציף ויפה. אני זוכרת איך בתור ילדה זה היה אמצעי הציור החביב עלי. אצלי אישית זה לא יצר שאיפה לדיוק, אם כי אני חושבת שלא היו הרבה טושים טובים זמינים, רובם היו יבשים ובעיקר ציירתי בצבעי crayola ודומיהם.

[אומ_איליי*]

קצת בכיוון אחר, בחינוך ילדים אשמח לשמוע את דעתך
סיפורי התנך לילדים.- קין והבל ...
לא מטורף לחשוף ילדים לאלימות כזו בגיל 4?

[חוה_בת_חיים*]

אני זוכרת איך בתור ילדה זה היה אמצעי הציור החביב עלי.
גם לי יש זיכרון כזה .
קבלתי במחכימון הצהוב :
<טוב לבלוע צפרדע מפעם פעם מאשר להיות חסידה>
זה כבר כמה זמן שאני בולעת את הצפרדע ששמה טושים ומנחמת את עצמי שהפנדה תוכיח את גדולתה בעתיד.

[חוה_בת_חיים*]

לא מטורף לחשוף ילדים לאלימות כזו בגיל 4?
מטורף. אני אשאל את הדתיים שלי מה נהוג אצלם .

[תמרי*]

חווה, תודה רבה על הדף המרתק הזה, ועל כל הנושאים והדיונים שעלו ועולים בו.

[דנדי*]

אני קראתי בהתכתבויות קודמות למה חשובה הפנדה...
קניתי, הוא הרי לא בגן, הוא בבי"ס ושם הוא מצייר עם מה שהוא מביא מהבית, והרגשתי שזה ממש יהיה לו יותר כיף לצייר עם טושים, אז קניתי.
וקניתי לו לורדים לבית.
אמרתי לו שלא יצייר איתם ליד האחים שלו.
את הטושים הם כבר ראו בקלמר, והוא לא עמד בזה, ובתכלס אין לו זמן לצייר כשהאחים שלו לא באיזור, אז הבינוני כמובן גם רצה,ובכל מקרה בגן זה מה שמציאים לו כל הזמן, ובבית הוא לא מצייר הרבה, אז והחלטתי לנשום עמוק, להגיש להם פנדה תמיד, ואם הגדול מביא עוד - אז לקבל באהבה והעיקר לשדר להם שהכל מותר בציור.
לנשום עמוווווק.
לא התכוונתי לצייר מנדלות לעצמי, אלא בשביל הילדים, כלומר לצייר לידם עדיין מדרבן אותם לצייר בבית, אם הם יושבים לבד, אז אני לא אצייר. וחשוב לי שיציירו לפעמים גם בבית, כדי למתן את כל מה שקורה בחוץ. ולכן חשבתי שמנדלות יתאימו כי אחד מצייר בתים והשני משרבט. ורציתי לדעת לגבי הדוגמאות שנתתי - האם לזו הכוונה.
תודה,
דנדי
אולי יש לך רעיון. אחשוב על זה, האמת היא שאת המומחית.

[חוה_בת_חיים*]

דנדי יקירתי ,
התבלבלתי או שלא קראתי בעיון :
הגענו ביחד לביקור בגן של הקטן, והגדול ישב לצייר ציור,
אה , מדובר בבכור !..
זה פרט אשר נעלם מעיני לחלוטין ותגובתי היתה מכוונת כאילו ילדך הבינוני נכנס לאטרף של הציור ...
אני מצטערת שקרה לי דבר כזה !
כאן יש סיטואציה . הרי הילד המדובר הוא עכשיו 'גדול' , והוא גדל על פנדה . ואני הגבתי כלפי הקטנים . טעות .
בגיל זה (6-7) יש צורך גדול בדייקנות כי מאוד רוצים לדייק עם העיניים והפה וכל מיני פרטים קטנים והפנדה עבה ולא נותנת את זה בקלות . כאן הטושים והלורדים מועילים . זה גם גיל שילד מסוגל להבין את ההבדל :
כדי לצייר במחברות , לקשט וכד' הטושים מאוד מתאימים והפנדה ממש לא . והבנת ההבדל הזה תהווה חידוש מרענן עבור הילד .
כדי לצייר מהר ועל דף לא מאוד גדול - שוב הטושים מנצחים . (ולעשות שילובים זה גם אתגר אמנותי מעניין , בשבילי כאדם מצייר )
בגילו העכשוי , הפנדה מנצחת כשמדובר בדפים גדולים , כשיש זמן לערבב צבעים , ליצור גוונים , לצייר בשכבות - אתגרים אמנותיים שאולי כרגע טיפה מוקדם , ויתחילו לעניין אותו בעוד שנה שנתיים .. אבל ההבדלים ראויים לתשומת

כאשר קטנטנים הפנדה מנצחת מסיבות אחרות .
דנדי אולי את יכולה להפנות אותי לתאריכים בהם כתבתי על איכויות הפנדה לקטנטנים ? @}

אז לקבל באהבה והעיקר לשדר להם שהכל מותר בציור. זה מעל הכל .
ברצוני לשוב ולהדגיש שאינני ממליצה לשתף את הילדים בהבחנות האלה . מי שמבין ומסכים פשוט ידאג להגשה מתאימה - בדיוק כמו עם מיני אוכל .

(מאי הקטנה אני חושבת שזה סוד קסמם. הם מציירים קו מדוייק, רציף ויפה.
הי מאי , מאוד מעניין אותי , לצורך הדיון , אם תוכלי להיזכר מאיזה גיל את נושאת את הזיכרון הזה .
אני הרי אינני מגנה את הטושים /לורדים באופן גורף . אלה 'גירי צבע' מודרניים וטעמם עימם כמו כל חומר .
יש אפילו יתרון מסוים בגילאי 6-7-8 לשימוש בטושים דווקא מפאת הדלות האמנותית שלהם .
בכוונתי לדייק את ההבחנות ביחס לאמנות של תינוקות . שזה סיפור שונה לחלוטין.
בכוונתי לברר וללמוד מה מהחומרים המודרניים והגישות העכשויות משבש את תוכנת האמנות עתיקת היומין אשר אנו מצויידים בה .
אילו התחלנו לצייר עם ילדים בגיל 7 ועד אז בכלל לא נוגעים במנגנון ,אולי היינו מטיבים עם האדם ?
חומר למחשבה.@}
הולכת לחשוב .

[חוה_בת_חיים*]

אולי היינו מטיבים עם האדם ?
מיטיבים @}

[דנדי*]

האמת... זו הייתה הפעם הראשונה שהתשובה שלך לא הסתדרה לי... ואז התברר שפשוט התבלבלת

פנדה:
בהקדמה: בהצעות המעשיות

(18.02.2008 09:22):

(30.09.2008 12:03):
(18.02.2008 19:15):

ואני מניחה שאת יכולה פשוט לחפש פנדה
(שמחה שהמסמך שלי מועיל למשהו...)

אבל לא ענית לי על המנדלות...

[דנדי*]

התשובה יצאה הפוכה ממה שרשמתי...
המשפטים :

ואני מניחה שאת יכולה פשוט לחפש פנדה


אבל לא ענית לי על המנדלות...

היו אחרי הכל

[מאי_הקטנה*]

אם תוכלי להיזכר מאיזה גיל את נושאת את הזיכרון הזה .
אני משערת שהייתי לפחות בת חמש...

[חוה_בת_חיים*]

אני משערת שהייתי לפחות בת חמש...
תיארתי לעצמי שזאת תהיה התשובה . בעיקר מפני שרוב הזיכרונות המודעים שלנו מתחילים בגיל זה . (זכרונות קדומים יותר קשורים לעניינים מרכזיים ביותר )
@}

[חוה_בת_חיים*]

(מצטטת את עצמי): בכוונתי לדייק את ההבחנות ביחס לאמנות של תינוקות .
אחרי שהואלתי בטובי לומר כמה מילים חיוביות ביחס לשימוש בטושים ולורדים , אני רוצה להרחיב בשאלה אשר בוודאי עולה אצל הקוראים -
אז אם הטושים טובים ונעימים ואולי גם מועילים במידת מה בגיל 6-7-8 , אולי כבר 'נרגיע' וניתן אותם חופשי כבר מן ההתחלה - כלומר בגיל שנה וחצי שנתיים ? מה ההבדל ?
(אני יודעת שכתבתי על כך בעבר ..) (ברצוני לחדד ולשרת כלשהו את המצטרפים לקרוא פה אשר תועים בסבך הדף ) :

מה שמדאיג אותי בטושים ב תינוקות הוא שהם קשים , אינם רכים ואינם נמרחים , רחוקים מאוד מהבוץ ושאר ה'ממרחים' שהם אבות הציור הילדי . מובילים מהר מידי לקו ואינם מאפשרים יצירת כתם גדול "במקרה" . ולעשות כתם גדול צריך מיומנות שלא נמצאת עדיין.
אחד המומנטים הגדולים של האמנות הילדית הוא יצירת כתם די גדול ובשלב מתקדם טיפה הקפת הכתם בקו מסביבו . - כך מתגלות לעין הילד צורות היסוד אשר בעתיד יקבלו את השמות המושכלים אליפסה , עיגול , משולש, ריבוע , טרפז וכד' . בשלב הבא באמנות הילדית , הכתמים ינשרו והילד יעשה צורות ללא הכתם הראשוני .
הילד יתמקד על צורות מעוגלות , משולשות ומרובעות (בכלל בלי לדעת שיש מושגים כאלה !) תוך כדי יחסי גומלין בין הצורות לבין אסוציאציות אישיות ...
כדי לאפשר למוח ימין ומח שמאל לעבוד בתיאום אנו חייבים לתת מספיק זמן למוח ימין לחוות , לחוש , לנחש , ורק אז להעביר חומר למוח שמאל לאיחסון המסקנות .
מה שאנחנו עושים לצערי הוא שאנחנו מפטמים את הילדים עם מסקנות מושכלות שמוח שמאל מסוגל לקלוט אותן ברמה כזו או אחרת .. אבל מונעים ממוח ימין את טבע פעולתו ולמעשה מנוונים אותו .
@}

[חוה_בת_חיים*]

אבל לא ענית לי על המנדלות...
דנדי היקרה ,
את הבנת טוב מאוד איך מציירים מנדלות . העניין הוא שאת חושבת שיש לזה חוקים מעבר למה שיש באמת .
אנו מדברות כאן על ציור מנדלה באופן חופשי וטבעי .(שהרי אין אנו בודהיסטים לא טיבטיים ולא הינדיים וכד' )
אל תחפשי אתרים שנותנים "הוראות" הפעלה . לכי על ה"טבעי" .
מנדלה , במובן הפשוט ביותר , זה מרכז אשר מסביבו מתפתחת פריפריה באופן סימטרי ומעוגל .
הסימטריה יכולה להיות דו - צדדית או שלוש -צדדית או ארבע- צדדית , חמש , שש ... ואינסוף צדדית .(לוטוס אלף העלים ..)
והמוטיבים עלים , עלי כותרת , או צורות גיאומטריות זה אותו דבר ..
והסימטריה , ראוי שתהיה חופשית ללא מתח וללא "חרדת הדיוק" המשתקת והמעצבנת .
כשמציירים זה כבר מושך אותך לאינספור פיתוחים . במיוחד אם את מרשה לעצמך לחבר בין קצוות של עלים בקוים ישרים , מעוגלים או מסולסלים ונוצרות לך צורות שלא דמיינת לעשותן באופן מתוכנן. - - ואני לא אמשיך כאן בהדרכה למבוגרים כי ציור כמבוגרים לוקח אותנו לעומק של מרחבי גוף ונפש שאין מקומם על יד הילדים .
אני מקווה שכאשר את מציירת בחברת בנייך את מודעת לא להפליג רחוק מידי .
אשמח להמשיך איתך בנושא .@}

[חוה_בת_חיים*]

דנדי
מה גילו של הצעיר שלך ?

[דנדי*]

תודה.
האמת שהם כולם בחדוות ציור בימים אלו : ) - כך שהם לא צריכים שאשב לידם, ברגע שהצורך יעלה שוב, אדע יותר טוב מה לצייר לידם.
הבינוני 3.5 והקטן 2, ואני דיברתי על בן ה3.5, הקטן עדיין לא בעניין - רק לעיתים נדירות, ולזמן קצר מאוד.

[חוה_בת_חיים*]

http://www.ted.com/talks/lang/heb/[po]jill bolte taylor s powerful stroke of insight[/po].html
בעבר צירפתי לכאן את הקישור הזה , ועכשיו אותה הרצאה אבל עם תרגום לעברית .
בדיוק כששוב עלה כאן עניין המוחות ימין ושמאל שווה לשמוע אותה עם התרגום.
@}

[חוה_בת_חיים*]

הי דנדי - כתבנו באותו הזמן

[תפוח_אדמה*]

בוקר טוב,
רציתי לשאול אותך מה את חושבת על גואש, צבעי מים וצבעי אצבעות לילדים בני 4-5?

[חוה_בת_חיים*]

הי תפוח אדמה ,
הכל טוב אם המבוגרים המשתתפים בסיטואציה רגועים לחלוטין . משוחררים לחלוטין מ"רעיונות" של מה צריך לצאת על הנייר . לא "צריך" לצייר שום דבר . פשוט מורחים בנחת ולפעמים קצת מתמרחים.
אם המקום הוא מרפסת או חצר או אם במטבח או בחדר אבל יש מספיק מקום ומספיק עיתונים מרפדים את השולחן .
אם יש סבלנות , איטיות ומנוחת נפש . שום דבר לא בוער שום דבר לא מטרטר .
אם זאת את עצמך שרוצה לעשות במכחולים או באצבעות .
את שמה בפשטות את הצבעים כמו ששמים אוכל על השולחן . ומשתמשת איתם. הילד / ילדים מבקשים להצטרף אלייך
אם במכחולים , צריך שיהיו טובים וקצרים . אם באצבעות כדאי שיהיו מטליות בד לניגוב .
מצויידת במקלות ארטיק או כפיות וכדאי גם תבניות ביצים קטנות. אפשר לחתוך לאורך אז זה לא תופס את כל השולחן.
אם בדרך זו - אין בעיני מניעה. אבל ממש לא חובה . כלומר - אם את רוצה לעצמך בכיף ואם בכיף שלך שיצטרפו אלייך...
@}

[חוה_בת_חיים*]

האמת שהם כולם בחדוות ציור בימים אלו : ) - איזה כיף אני מאושרת.
הי דנדי ,
כך שהם לא צריכים שאשב לידם,
זה ממש לא מדויק בעיני - על פי השקפתי כמובן . P-:
הרי אם מפעם פעם את יושבת בחברתם ובהנאה מציירת - זוהי דוגמא אישית ממדרגה ראשונה וכיף גדול !@}

[חוה_בת_חיים*]

פשוט מורחים בנחת ולפעמים קצת מתמרחים.
עלולים לחשוב שזה ה"רעיון" ..ואני הרי כתבתי משוחררים לחלוטין מ"רעיונות" של מה צריך לצאת על הנייר. ...
כמובן שאין לדעת מה יצא על הנייר .

[חוה_בת_חיים*]

תפוח אדמה , הי ,
נזכרתי משהו שנראה לי חשוב :
אחד הדברים שלא מתאים להלך המחשבה של ילדים כל כך קטנים (4-5) זה ההכרח לשטוף את המכחול בכל פעם שמחליפים צבע .
גם כששמים מכחול נפרד לכל צבע אנחנו רואים שילדים 'שוכחים' להחליף או שוכחים לאן צריך להחזיר .
כל הסיטואציה הזאת של שמירת הנקיון של המכחולים באה מעולם האמנות הבוגרת והיא לחלוטין מנוגדת להלך המחשבה של ילדים קטנים .
עבור הילדים המשחות של הצבעים זה תחליף לבוץ (מבחינת השלב הפילוגנטי ) ,
עלינו לחשוב 'פרימיטיבי' ולעזוב אותם מהסחות דעת אסטתיות אשר קוטעות את קו המחשבה העכשוי.
לצערי רבים הילדים אשר קו המחשבה שובש ,דעתם הוסחה בגיל עוד יותר צעיר .
לעולם לא אצליח להוכיח עד כמה כל זה קשור לליקויי למידה .

[דנדי*]

בגיל 6 זה כבר מתאים?

[חוה_בת_חיים*]

מאוד אינדיבידואלי .
6 תיתכן בשילות יחסית ואם מתחילים עם מכחולים עדיין ראוי 'להרגיע' כשמתערבבים הצבעים . זה לא אסון ! וכל זמן שהילד לא סובל מזה אין שום בעיה.
בדרך כלל זה אסון בשבילנו כי אנחנו כבר בחוויה האסטתית הבוגרת של צבעוניות הנחשבת בעינינו יפה .
בכלל , ראוי 'להרגיע' ומאוד מאוד לא להקפיד על 'הדרך הנכונה ' לשימוש במכחול . לאט לאט זה יסתדר .

צריך גם להבין : למשל בהגשת צבעים ומכחולים בבי"ס אנתרופוסופי . כל הגישה והרקע הרבה יותר שקטים . יש הרבה פחות תזזיות. אולי אין בכלל . ויש מטרה חינוכית לתת זמן להבשיל.
שם כשנותנים מכחולים ועושים 'שדות' של צבע ועוד בצבעי הקשת בגלל המרגוע הכללי אפשר לתת זמן גם להקפדה על השטיפה והייבוש של המכחול(שדה צבע זו מטרה מספיק פשוטה ומספיק מעניינת ואין בה הסחות דעת) .
גם שם אם אני לא טועה מתחילים בגיל 7 . ואם לא אז כדאי ..

[חוה_בת_חיים*]

ומאוד מאוד לא להקפיד על 'הדרך הנכונה ' לשימוש במכחול
מה שאמרתי פה לא מדויק.
כוונתי לא להקפיד בינתיים רק בעניין השמירה על נקיון הצבעים .
מבחינת שמירה על המכחולים חשוב לשטוף אותם היטב ולהניח אותם לייבוש בצנצנת עם השיער כלפי מעלה . ובכלל תמיד לשמור אותם עם השיער כלפי מעלה .- ראוי לדעת את זה .

[דנדי*]

גן טרום טרום חובה (הוא בן 4), גננת מקסימה, קראה את המסמך, או כך טוענת לפחות..., דיברה איתי רבות על כמה שהנושא נוגע בה, ושהיא הייתה רוצה להזמין אותך להרצאה, ושההורים צריכים להבין שזו הדרך ולא אחרת, ושלא צריך ללמד אותם כלום כמו אותיות ומספרים בשלב זה וכו' וכו'.
בפועל -
הוא כבר מכיר בע"פ את שיר האותיות.
המשחקים בגן (אתמול ראיתי), הם - הרכבת לגו לפי דוגמא (היא ישבה איתם וציינה לשבח את כל מי שהצליח, ועזרה לעשות בדיוק לפי הדוגמא), מילוי צורה של לב בחרוזים קטנים.
עושים בגן המון הדבקות, עבודות שכרוכות בהעתקה של דוגמא, ואח"כ "ציור/צביעה" בפנים
עשו עכשיו עבודה שהגננות ציירו להם דמות של איש על דף ענק, והם ציירו בפנים - יעני ציירו את עצמם.
הבן שלי קורא לציורים שלו קשקושים, כמובן שהיא טוענת שזה לא ממנה.
והוא די הפסיק לצייר, רק כאשר אני מוצאת לזה זמן בבית, לשבת איתו ולשרבט איתו. מהגן כבר לא מגיעים ציורים, רק "עבודות".
ואין מצב שהוא לא יהיה בגן, כי הוא מאושר, לא מוכן להישאר בבית אף פעם, רוצה להמשיך עם החברים גם אחה"צ, חוזר עם סיפורים מקסימים איך הוא שיחק עם כל החברים - ופשוט פורח. אם אני אגיד לו שאין גן יותר - הוא ירגיש שזה עונש.

[חוה_בת_חיים*]

חוזר עם סיפורים מקסימים איך הוא שיחק עם כל החברים - ופשוט פורח.
@} נפלא .
והוא די הפסיק לצייר, - זה לא מדאיג אותי בכלל לגבי הילד הספציפי הזה . הוא מאושר , יש לו עניינים חברתיים אשר מרתקים אותו והוא מתמלא בחוויות .
כאשר יהיה לו צורך להגות בחוויותיו החדשות הביטוי באמצעים גראפיים קיים אצלו "מהבית" . את תראי .
העיקר עכשיו לא להיכנס איתו למתח שהיה עם הבכור . לוודא עם הגננת שלא 'תאבחן' אותו , שלא תחשוף אותו לבחינות ע"י "צייר לי איש" לתת לו מנוחה לחיות .

ושההורים צריכים להבין שזו הדרך ולא אחרת,
באשר להרצאה שלי . אני עושה הפרדה בין הידע שיש למסור ולהעביר הלאה לבין "הדרך" .
האינפורמציה , כלומר הידע שופך אור על תופעות טבע מרתקות אשר מתקשרות לעניינים רוחניים גבוהים .
הורים , מורים , גננות ומדריכים , פשוט משתאים כאשר ידע זה מתחיל להתגלות בפניהם .
אח"כ מתעוררות שאלות אודות הפרקטיקה אבל בין כה וכה אין בכוחה של פגישה אחת לגעת בכל.

הבן שלי קורא לציורים שלו קשקושים, כמובן שהיא טוענת שזה לא ממנה.
היא לא מודעת להקשרים ובאמת זה לא בא ממנה באופן ישיר .
לבן שלך הייתי אומרת במאור פנים , קשקושים זה טווווב ! - ועוזבת גם את זה ...
(הרי התוכנה הטבעית מובילה לציור מוחשי אז להשאיר גם את זה במנוחה )

@}שמחתי לשמוע ממך . ומה שלום צעיר הבנים ?

[דנדי*]

צעיר הבנים? בן שנתיים, משרבט בחדווה לעיתים,עיגולים עיגולים (כמו חילזון) (מה שמזכיר לי שעוזרת הגננת המרגיזה אמרה לבינוני בגן איזה עיגולים יפים אתה מצייר, ומאז היא כמובן לא זכתה לראות אותם יותר !) ובאופיו דומה מאוד לבכור.
אני מאמינה שאצליח לשכנע שלא ייכנס שנה הבאה לגן, אלא רק בגיל 4 - עובדת על זה.
אנחנו אימצנו ממך את משחק החרוזים - קשקוש הלך לאכול שוש, שמעתי רשרוש בקשקוש, הוא מת על זה, מתפקע מצחוק.
הסברתי לו גם שככה ילדים מציירים וזה הכי טוב שיש, אז הוא חשב רגע ושאל אם בעצם גם האח הקטן שלו כבר ילד ולא תינוק, כי גם הוא מצייר ככה (-:
כרגיל, תודה על ההרגעה ונשתמע

[חוה_בת_חיים*]

אז הוא חשב רגע ושאל אם בעצם גם האח הקטן שלו כבר ילד ולא תינוק, כי גם הוא מצייר ככה
איזה מתוק !
זה מעניין . ההערה הזו שופכת אור אחר על העובדה שהוא קורא לציורים שלו קשקושים, ...- אולי אין באמירה שלו משום הפחתה בערך של שרבוטיו / קשקושיו ?

אני מאמינה שאצליח לשכנע שלא ייכנס שנה הבאה לגן, אלא רק בגיל 4 - הלוואי תצליחי בכך . כל השקעה לכיוון זה כדאית ביותר .
ואיתו כדאי כמה שפחות עיונים נוספים בדפים שהוא מצייר . אני נוהגת להתיישב על יד השולחן , לגרור אלי דף וצבעים (הם תמיד בהישג יד על שולחן האכל ) , תוך כדי שכולנו בסביבה , מציירת להנאתי שרבוטים בד"כ או מנדלה ואז מישהו מהקטנים תמיד בא להצטרף אלי .
למי ששואל אותי אם זה יפה אני נוהגת לרפרף נשיקה על הציור ..
@}
ואיך בביה"ס ? מה שלום האותיות ?

דרך אגב -
משרבט בחדווה לעיתים,עיגולים עיגולים (כמו חילזון)
תראי שבקרוב הוא יתחיל לעשות משהו מעוגל בפנים ויעשה כאלה עוד . יתכן שיתחיל לדבר אל הצורות שלו ויגיד : זה אמא שלו .. זה תינוק או דברים דומים .
זה כמובן יקרה אם תהיה מנוחה סביבו . אנא דווחי לי על אפיזודות כאלה אם יופיעו .(יכול לקחת גם 3 חודשים )
@}

[דנדי*]

אח מנדלות... לא מצליחה לעשות את זה. יוצא לי משהו מאוד לא ילדי, והם מופתעים - את עשית את זה?

האותיות... כמובן שביום המורים הראשון הודיעו לנו שהוא צריך ללכת לריפוי בעיסוק כי הוא כותב לא יפה את האותיות, ואני הופתעתי, חשבתי שזה מתוק שהוא כותב ככה, ואהבתי שלא הכל בשורה, והוא באמת אוחז את העט מימין למילה ולא מתחת, וכותב מלמטה, אז ככה זה יוצא, וחשבתי שזה הכל מסתדר אח"כ כשהילד בשל, אבל כנראה שהם חושבים אחרת. אל תדאגי - הבהרתי למורה שלריפוי בעיסוק הוא לא חוזר, ושהכל בסדר אצלו.
אח"כ ישבתי איתו כמה פעמים וראיתי שהוא פשוט לא יודע איך כותבים חלק גדול מהאותיות/מספרים, מסתבר שזה לא משהו שאמורים ללמד בכיתה א', הילד אמור לדעת לבד או שזה התפקיד של ההורים פשוט (אז למה בית ספר הא?) - סליחה על הציניות אבל המערכות האלה מרגיזות כל כך.
הא, וגם... שהוא לא קורא מספיק מהר ברצף! הוא כאילו קורא רק חודשיים - כאילו דא?
לנשום עמוק, ולהתעלם מכולם.
המורה שכחה לציין שהוא מקסים, ומתוק, ונרתם כל כולו למשימת הלימוד שאמא צריכה להרגיע אותו שאפשר לפעמים לקבל X ולא וי, ושהוא מסתדר נפלא עם החברים ושהוא ממשיך להיות נבון מכולם (וזה לא רק כי אני לא אובייקטיבית), פשוט את עניין הנבונות לא רואים בבית הספר - אין לזה שימוש שם.
אני לא יכולה לסבול את המורה הזו (כפי ששמת לב בוודאי) אבל הוא ציין בפני ש"המורה ממש בסדר, אני מרוצה ממנה".
וכשהוא חוזר אז : "היה ממש כיף, שיחקתי כדורגל וניצחתי".
הוא מאושר = אני מאושרת.

את מתכוונת לצורות סגורות בתוך צורה סגורה שמקיפה אותם? הבינוני עושה את זה הרבה, אני כל כך אוהבת את זה.
הקטן אומר הרבה פעמים על מה שהוא מצייר מטוס, ועוד דברים, אבל לדעתי הוא פשוט מעתיק מהגדולים, לא משהו שבא ממנו, אני פשוט מחייכת אליו.

אגב, בעלי הביא לי מת"א, מבניין שיש עליו פרסומת ענק, את הגליון הארוך ארוך ארוך של פרסומת שהורידו מהבניין, והצד השני שלו הוא לבן, גזרתי את זה ליריעות בגובה של 2 מטר, ואני תולה להם על הגדר או על הרצפה, והם מציירים (גואש, פנדה), וכשעל הרצפה מתחילים לעשות חליקות, מגניב ומומלץ. אח"כ אני שמה במחזור (זה הרי פלסטיק). (במצב הילדים אח"כ חבל שאין גם להם מחזור ...)
גם מצאתי מדפים מצופים פורמייקה שמישהו זרק, אז הם מציירים עליהם, ואח"כ עם קצת עזרה זה מתקלף ואפשר שוב.

[חוה_בת_חיים*]

http://www.youtube.com/watch?v=IhiPmVHA ... [po]player embedded[/po]#!

שלום לקוראים בדף הזה .
לאושרי קבלתי היום במייל את הקישור המצורף כאן . תודה לך חוט השני האהובה .
החומרים הגרפיים המוגשים בסרטון הזה מהוים חלק מתוכנית הלימודים בסדנאות המדיטציה בציור מנדלות אשר בהנחייתי .
אני מודה בכל לבי לסבתא הקטנה קישה קראודר אשר מוליכה אותנו בכל התרבויות ומראה את הספירלה אשר עוברת בהן כחוט השני . ( )
@}
והדף הזה עוסק באמנות של ילדים ולא באמנות של ילידים .
והספירלה היא אחת מהנושאים השרבוטיים הנפוצים בציורי ילדים . (ראה את עשרים צורות השרבוט לפי רודה קלוג בתאריך 8.9.2008 )(דנדי העלתה את הטבלא מתוך ספרו של דן אמיתי )(שוב תודה דנדי @}) שם רואים התחלות לולייניות ומעגליות אשר בעתיד הלא רחוק תתפתח מהם הספירלה.
הספירלה מופיעה בצורה קצת מגומגמת בגילאי 4-5 וגורמת סיפוק ואושר בגילאי 8-9- 10 - אם הילדים עדיין מציירים באופן אותנטי .
(ומהווה מוקד אדיר בציורי מנדלות של מבוגרים ).
מהיכן יודעים תינוקות כל העולם לעשות ספירלה ולאהוב אותה ?
ההשערה שלי היא שזהו ידע ביולוגי אשר עולה מתוך התנועה הספירלית של ההתהוות החומרית של התאים .
(ראה לדוגמה את התנועה הספירלית של הד.נ.א או למשל האופן הספירלי של כיוון צמיחת השיער בקודקוד).
בעבר היתה לי כאן התכתבות עם משה בר נס (החל מן ה 19/2/2008)
דיברנו על חזרה אונטוגנטית של הפילוגנזה. תרגום: הילד הפרט חוזר על כל שלבי האבולוציה, הן ביולוגית והן התפתחות תרבותית-תודעתית.
הסרטון שקישה מביאה לנו עם הסקירה על הספירלה באמנות הילידים העולם יחד עם הידע שלנו על הציור הילדי מהוים עבורנו דוגמא מופלאה לאונטוגנזה הפילוגנטית .
הנה הציור הפרהיסטורי והנה השלב בילדות אשר מייצג את הפרהיסטוריה .
זה מאפשר לנו לחבוק לרגע את המימדים האינסופיים של התבונה היקומית .
אם נצליח להשהות את הרגע הזה , להאריכו עוד קט והנה נוכל גם לקלוט את ההקשרים לדרך הלב אותה אנו מחפשים בדף הזה דרך אמנות הילד ואליה מדריכה אותנו קישה .
תודה @}

[אמ.*]

בחלק מהספירלות שבטבע יש פרקטליות פיזיקלית עם או בלי קשר...

[חוה_בת_חיים*]

עם או בלי קשר...
עם קשר , עם קשר .. על אף שהיריעה כה רחבה עד שקשה לראות אותו .

בחלק מהספירלות שבטבע יש פרקטליות פיזיקלית
אמ , האם תוכלי לפרט ולהסביר ?
תודה@}

[דנה_ה*]

שלום חוה היקרה
רציתי רק לחלוק איתך את החוויות שלנו בתקופה האחרונה. בתי בת ארבע ורבע והציור בזמן הזה הפך לחלק חשוב ביום יום שלה. היא מציירת כל יום ולפעמים שעה עד שעתיים ברצף או לא. הציורים שלה כל יום משתנים, ואז מתקבעים על משהו מסויים (נסיכה למשל) למשך תקופה ואז שוב הכל משתנה ונושאי ציור חדשים פתאום מופיעים.
אני מרגישה שבזכות כל הדברים הנהדרים שרשומים בדף הזה וחוסר ההתערבות הכמעט מוחלט שלנו בתהליכי הציור שלה, היא מגלה בתוכה עולם כל יפה ויצירתי שממש משמש עבורה כלי לביטוי מה שחי בה, כלי למחקר של עצמה, כלי להתרגעות, כלי להתנקות.
כשאני רואה ציורים של ילדים בגילה בגן (היא הולכת פעם לשבוע לצהרון) שצוירו למשל בשבלונה והילדים רק צובעים בפנים - נחמץ לי הלב ואני מעריכה מחדש את הידע שיש כאן בדף.

זה תהליך שמרתק להיות עדים לו ובתוכו קורים כל מיני דברים. השבוע למשל היא הציעה לחברה שלה לצייר ציור ביחד - כל אחת שרבטה משהו בתורה ויצא ממש יפה ביחד - מבחינתי זה בשבילן עוד ניסוי של התקשרות הדדית, של חקירה עצמית והדדית, של שיתוף פעולה.
משהו מיוחד חדש נוסף שקרה השבוע - היא ציירה מנדלה ממש מורכבת, ככה סתם, בלי שהיא אי פעם ראתה מנדלה (לפחות מה שידוע לי), ומאז היא מציירת מנדלות, עגולות או בשורות ישרות - והן מושקעות ומורכבות - מעין תהליך מדידטיבי להערכתי.

אני שוב מודה על כל מה שנכתב כאן ופותח כל כך הרבה - כל פעם אני קוראת את כל הדף כמעט מחדש...

[עשב_השדה*]

בלי שהיא אי פעם ראתה מנדלה (לפחות מה שידוע לי)
היי דנה , סליחה על ה"התפרצות" מאמינה שחוה מאפשרת לי.......
מנדלות רואים כל הזמן , בכל מקום, וגם חווים במודע או שלא במודע דרך הפעולות של הגוף , אם זה פרח או איצטרובל או כל התנועות כולן שנעות סביב צירים (מפרקים) או הרוח והים וזרימת המים בכיור,
וזה בכל זאת מופלא

[חוה_בת_חיים*]

הי דנה ה ,
תודה על השיתוף . כמה נפלא שיש כמה ילדים אשר חיים ב'אופן טבעי' ואז גם המנדלה , כשמגיע תורה - מופיעה באופן טבעי .

חשבתי ש 'נגמר' כבר לאנשים מהדף הזה והנה את מעוררת אותו.

למה את מתכוונת "בלי שהיא אי פעם ראתה מנדלות" ?
האם כוונתך לדפים המודפסים שהילדים מקבלים בגן לצבוע ?

עשב השדה אומרת נכון
מנדלות רואים כל הזמן , בכל מקום, וגם חווים
כבר התינוק היונק רואה 'מנדלה' - הפטמה במרכז השד , הארגון הסימטרי של פני אימו ואביו ...

• אקח את זה הלאה : הדפוס המנדלי שולט בעולם הטבע . ואנחנו בעלי חיים השייכים לטבע - היום כבר כמעט כולם נזכרו בכך .

הדפוס המנדלי צומח בתוך ההתפתחות הגופנית של הילדה והיא מסכמת באופן גרפי את ההתפתחות הזאת .

האם תסכימי לסרוק כמה מהמנדלות שלה ? אוכל בודאי להצביע דרכן על פרטים מופלאים נוספים .

אני מזמינה אותך לקרוא באתר שלי את הרשימה שכתבתי שם על מנדלות אצל ילדים , www.havamandala.net
אשמח להמשיך לשוחח איתך על המנדלות .
תודה.

[דנה_ה*]

_למה את מתכוונת "בלי שהיא אי פעם ראתה מנדלות" ?
האם כוונתך לדפים המודפסים שהילדים מקבלים בגן לצבוע ?_

כן, בדיוק לזה, או למנדלות שמבוגרים צובעים או מציירים. אגב, זה ממש נכון מה ש עשב השדה כתבה - מאז שהיא כתבה את זה אני רואה מנדלות טבעיות בכל מקום....

הנה כמה מנדלות מייצגות של נעמה:

http://img52.imageshack.us/img52/1144/kscan0004v.jpg]+מנדלה[/img] קטנה

http://img220.imageshack.us/img220/6861/kscan0007.jpg]+מנדלה[/img] אדומה

http://img689.imageshack.us/img689/7480/kscan0006u.jpg]+מנדלה[/img] בהירה

ועכשיו אני הולכת לקרוא בקישור שנתת... תודה רבה!

[אומ_איליי*]

שלום לום לום
מזמן לא כתבתי כאן
היצירה של איליי כאילו נעצרה קצת הוא היה עסוק בדברים אחרים ולא עניין אותו לצייר
ופתאום בום טרח...
הכל יוצא:-)
חוויה משכרת עבורי בעצם , אני מסתכלת על הציורים ומתמוגגת מהעושר הזה מהעולם הפנימי הזה ומיכולת ההמצאה
הוא גם מצייר אותיות (אלו המילים שלו) ויכול לצייר כל מיני אותיות על דף מכל מיני כיוונים יש לו דימויים מצחיקים למשל פ זה ריבוע שהתקפל ולתוך הט אפשר לשפוך דברים (הוא מעדיף שוקולד) ועוד
מצרפת כמה ציורים שלו להנאתי להנאתכם:-)