עכשיו בבית

[אורית_אוקו_ערוסי*]

כשהיגענו לבית הספר וולדורף בניירובי, המורה שלקחה אותנו לסיור מודרך בכיתות חזרה והידגישה שהם אינם שייכים לשום דת או כנסיה.
בכל הכיתות היו תלויים ציורים של הילדים ובהם מופיעים "ארבעת השליחים" שבאו לברך את ישו התינוק... (זה היה בינואר, ממש אחרי חג המולד).
כמעט שנה אחר כך (לפני שנה בדיוק... ואוו, איך שהזמן רץ!), הם העלו הצגה לסיום סימסטר, לקראת חג המולד, ובה שילבו באופן מקסים את החגים מכל הדתות שמתקיימים בתקופה הזאת- דיוואלי של ההודים, חג המולד הנוצרי, הרמדאן המוסלמי וחנוכה היהודי.
הגדולה שלי כיכבה שם בשיר "חנוכה, חנוכה", ביחד עם בני כיתתה (לימדו אותם את השיר בעיברית), וזה היה מאוד מרגש.
בסימסטר הבא כבר עזבנו את ניירובי.
גם לי היתה צביטה בלב למחשבה שהיה לה כל כך כיף להשתתף בהופעה ולהופיע. איך עלתה באומץ על הבמה ושרה, בהתחלה לבדה, בלי לזייף ובלי להתבלבל, ועל ההנאה שהפיקה מכך.

הבחירות שלנו עבור ילדינו מורכבות מאוד.
אולי אנחנו צריכים לעיתים להזכיר לעצמנו שאלו גם הבחירות שלהם, ולו רק ברמה של הנשמה.
ושהחוויה שהם חוו תישאר איתם שנים ארוכות, כמשהו נעים.

את חוזרת ואומרת שילדייך אינם רוצים לחזור לבית הספר, שטוב להם בבית.
היזכרי גם בזה ברגעי "משבר אמון בצדקת הדרך".
@}

[דגנית_ב*]

אולי אנחנו צריכים לעיתים להזכיר לעצמנו שאלו גם הבחירות שלהם, ולו רק ברמה של הנשמה
אורית - טוב שיש אותך! @}
את מבינה, משפט כזה, מעולם לא הייתי אומרת או חושבת. זו דרך חשיבה שכל כך רחוקה ממני.
אני רציונלית מאד. מידי. הרציונליות שלי היא לפעמים דרך להתחמק מהפחד. להכחיש אותו.
אני מפחדת מהרבה דברים ורוצה להפיג את הפחד הזה.

המשפט שלך הרגיע אותי.
אבל קשה לי להבין את הבחירה זו, ברמת הנשמה.
כאן זה די פשוט אבל אם מדובר בחוויות מאד חמורות ? טראומטיות?
איך אבדיל בין הרגעה להרדמה?


בסך הכל עבר זמן. וכל הרגישות שלי קצת קהתה כלפי "ההפסד" הזה, של אורות הבמה.
בזמן שכתבתי, שחזרתי פאניקה. מה שאמרת הייה כמו עזרה ראשונה בזירת האירוע...

אני נשארת סקרנית.
אני שואלת - אפשר ליצור קשר עם הנשמות שלהם? לדעת קצת את מהתוכניות שלהן מראש
(יש לי הרגשה שהן יושבות להן בשקט ודי מצחקקות עלי...)?

<אני לא מאמינה שאני שואלת דבר כזה 0-: >

[אורית_אוקו_ערוסי*]

(יש לי הרגשה שהן יושבות להן בשקט ודי מצחקקות עלי...)?
את גדולה.
וייתכן שכך.
יש אומרים שאפשר ליצור קשר שכזה.
אני לא מתיימרת...
אבל זו תשובה שלעיתים עוזרת גם לי.

אני חושבת, אם נחזור לרציונל, שחשוב לזכור שזו היתה בחירה מודעת של כולכם ושהילדים מרוצים.
אבל זה לא היה רק רציונלי אצלך, שהרי עמוק בפנים ,תקראי לזה אינטואיציה או תחושות בטן, או כל שם אחר,את התחברת לחינוך הביתי. הרגשת שזה נכון לך.
אז נכון שיש יתרונות וחסרונות גם בזה.
אבל נסי לשים את יתרונות וחסרונות בית הספר מול יתרונות וחסרונות בבית.
אולי אפילו ממש לשבת ולכתוב לך הכל על דף- יתרונות מול חסרונות בכל דרך חינוך.
כך שתראי את זה מול העיניים בצורה ממשית.
זה יתן לך משהו רציונלי להאחז בו אם זה מה שאת צריכה, שהרי ברור שהיתרונות בבית עולים על יתרונות בית הספר.
ואם יעודו של בנך באמת על הבמה, הוא ימצא את הדרך להגיע אליה. הוא עדיין צעיר...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

שהרי ברור שהיתרונות בבית עולים על יתרונות בית הספר.
מבחינתכם כמובן.
>אורית נזהרת בדבריה<

[דגנית_ב*]

אני לא מתיימרת...

רגע רגע אורית - מה זה ההתחמקות הזה?
זה לא אתם עם הדיקור, השראוולים והלידה הטבעית?
ככה להציע לי ? לעשות רשימה קניות?
(:< (-;
"הדלקתי נר, זה לא עוזר.."

את הרשימה של בעד ונגד אני אכן עושה מידי פעם. גם בפה וגם בלב.
עוזר גם שבן הזוג פתאום אומר "אני חושב שאת מרפאה את הבן". ככה, אאוט אוף דזה בלו, ואני שוב מתחילה )':
אחרי שסוף סוף נרגעתי מ"מיליון דולר בייבי"...

וגם שפתאום הבן יורה לאחותו משפט באנגלית עם מילה שאני לא מכירה!!!! Forfeit

כשעה בשבוע הילדים לומדים עם מורה. שמו אייזק. הוא מורה באחד מבתי הספר כאן, המקומיים.
בחור צעיר ונחמד מאד מאד. הוא מלמד אנגלית וחשבון ואני מקוה שנגיע גם לקיסוואהילית.
בפגישה הראשונה, הוא הסביר שהוא מתחיל רק אחרי שהוא מכיר את הילדים קצת ולומד מה הם יודעים ומה הם אוהבים.
מאד שמחתי.
בנתיים הוא הביא כמה ספרים עם עבודה מאד מאד שבלונית. מאד בית ספרית. טוב, זה מה יש.
הבן נהנה ומחכה לו. הבת - מתחבאה...
נטו הם יושבים אולי 20-25 דקות עם הפסקה באמצע. יוצאים החוצה. מדברים. שותים משהו.
הוא מאד קשוב למה שאני מבקשת. הולך לאט לאט, בעיקר עם הבת, מעודד מאד, איש נעים.
הוא סיפר לו שלאבא שלו קראו איברהים. הוא נולד שאביו הייה בן 62 והייה הבן הראשון!
השיעור מתרחש במטבח ומכיוון שזו שעה שבדרך כלל אני מבשלת או אופה, אני רואה ועוזרת.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

זה לא אתם עם הדיקור, השראוולים והלידה הטבעית?
אה כן, זה אנחנו...

"אני חושב שאת מרפאה את הבן".
ואוו. איזה יופי, וגם מרגש.

דגנית, את מקבלת אישורים אפילו מבעלך.
זה נפלא.@}

[דגנית_ב*]

מחר אנחנו טסים לארץ ל-3 שבועות.
להתראות וחנוכה שמח!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תהנו!
אחכה לשובכם.@}

[רינ_צ'י*]

שמו אייזק. הוא מורה באחד מבתי הספר כאן, המקומיים....הוא סיפר לו שלאבא שלו קראו איברהים. הוא נולד שאביו הייה בן 62 והייה הבן הראשון!

רק עכשיו שמתי לב. חינני

[דגנית_ב*]

נסענו לביקור בארץ. המשך ב עכשיו בבית 2006