עוד טעויות נפוצות בעברית

[לי_אורה*]

וכאן לא מדובר בדיסלקציה, אלא בשיבוש לשוני שנפוץ אצל אנשים שאין להם דיסלקציה.

[מיטל_מ*]

וברצינות, באמת ברצינות, אנא הגידו - נפלתם על השכל???
בדיוק!
חוסר נימוס, וחוסר תרבות לא לתקן????!!!!לי זה נראה כמו צדקנות, ושאיפה חשודה לתקן את העולם.

[כרמל_האורחת*]

כיוון שהתבקשתי
ויש גם כמה דוגמאות לשגיאות בתוך ההודעה הפותחת את הדף

תוכלי להצביע עליהן?


מיעד
צ"ל מיועד

ויפה ואני קוראת
ו' החיבור מיותרת


_אני כן נוהגת לתקן שגיאות כתיב וטעויות הקלדה (לא שגיאות ניסוח, לא אופן ביטוי).
נכון שאני עושה זאת באופן סלקטיבי, בעיקר בדברים שלדעתי הם בעלי-ערך ולכן יש טעם לשפר אותם._
יפה.

[ממ*]

_ויפה ואני קוראת
ו' החיבור מיותרת_
לדעתי, אם איני טועה, ו' החיבור פה אינה מיותרת וזו גם לא טעות.

[אף_חצוף*]

_פשוט כי כך נהוג לדבר. יש נכון דיקדוקית (אפעל) ויש עברית שימושית, מדוברת.
לא טבעי לי לדבר או לכתוב "אני אעבוד"._

כאן הטעות. הדקדוק הנכון צריך להיות בשימוש בכתיבה ובדיבור באופן שוטף.
זה שכך נהוג לדבר זו לא סיבה לשגות גם בעצמך.

כשאנשים סביבי עושים טעויות בעברית זה צורם לי, בין אם זה בדיבור ובין בכתיבה. אותי לימדו להשתמש בעברית תקנית.

נראה לי שצריך להפריד את נושא טעויות הכתיב מהדיון, כיוון שכאן באמת נכנס לעניין נושא הדיסלקציה, העולים החדשים וכד'. בעיני, זו בעיה של המימד הזה, שבו אנשים שאולי מתנסחים ברהיטות בעל פה, נראים עילגים כשהם מתבטאים בכתב.

[לי_אורה*]

הכל טוב ויפה ואני קוראת בהנאה
הו' ממש לא טעות כאן, היא פותחת את החלק השני של המשפט, העוסק ב"ואני קוראת בהנאה" וכו'. היה כדאי להוסיף פסיק בין 2 החלקים, אבל הרי זה לא ספר מודפס. מכל מקום, אין כאן טעות דקדוקית או אחרת.

[באופן_לייט*]

אני קצת מופתעת מהאנטגוניזם שהבקשה עוררה, מספיק בשביל לומר משהו על כך.

בעיני שפה יפה / גבוהה / עשירה היא כמו סגנון לבוש - הלבוש שלי אומר עלי משהו וכך גם השפה שלי [למי שתוהה אצלי השפה יותר מרשימה מהלבוש ] ויותר נעים לי להיות עם אנשים אסטטיים וכך גם יותר נעים לי לקרוא ולשמוע שפה יפה. (ונכונה)

אש"י אני חולקת עליך - בעיני אין מקום לתקן שפה של מי שלא ביקש שיתקנוהו - בעיני זה מעליב ולא כל כך מנומס.
יחד עם זה אני לא מוצאת פגם בבקשה כללית כמו זו שפתחה את העמוד הזה , או בתקווה ששפה נכונה תהיה הנורמה.

אני מדברת שפה "גבוהה" ושפת רחוב ועוברת בינהן בקלות רבה גם בהקשרים לא קונבנציונליים.

אני נוהגת לתקן לסטודנטים שלי חריקות לשוניות /תחביריות צורמות במיוחד למרות שזה גוזל ממני זמן, הופך את עבודתי לפחות רווחית, ככל הנראה לא משפיע עליהם וגורם להם לחשוב שבגלל העברית ירדו להם נקודות...
יחד עם זאת אני מרבה לשלוח הודעות ללא הגהה [אוהו וטעויות הקלדה יש לי בהמונים... ]
<לייט לא הבטיחה עקביות>

[מי_מה*]

"קם יריד בבית:
מה פה?
איזו מן צרוה צרורה פה?" _{(מתוך גיגוליו של מעיל מאת קדיה מולודוסבקי)}
באמת, מה שקיויתי היה ש פנייה כזאת עשוייה להבהיר למי שאינו יודע, ולהביא למודעות של מי שכן יודע אבל לא שם לב, מה נכון ומה לא.
קראתי בכמה דפים, כותבות נהדרות , שזה השיבוש היחידי בכתיבה שלהן. זה צרם לי. נראה היה לי גס רוח ומתנשא להעיר להן או לתקן באופן אישי, אבל כן רציתי להעיר את זה .

[סמדר_נ*]

_קם יריד בבית:
מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?"_
ואללה, כרגע, ממש כרגע, טרם הגיעי המחשבה, הקראתי את זה לנסיך הבית.
אבל גיגוליו של מעיל זה מגניב.
>מדמיינת מעיל יושב ומחפש בגוגל<
ואני יבין מה לכל הרוחות מעסיק אנשים עד כדי אובססיה
בסדר. הבנתי. יש עניינים ברומו של עולם כמו פוליאמוריה, שאפשר ללהג עליהם לאורך סדיני ענק, ויש אנשים שמבקשים להקפיד על עברית, והם סתם אובססיביים.
>תוהה אם אנחנו באמת צוללים עמוק יותר לתוך תקופת חושך<

[ניצן_אמ*]

אמנם מי מה מדברת על שגיאה נפוצה בעברית שמטרידה אותה, אבל כאלה יש לרב בדף טעויות נפוצות בעברית, ואני מודה שבאופן אישי יכולתי לפתוח כמה עשרות דפים על דברים שצורמים לי כשאני קוראת אותם. (כשאני יבין למה איש גבוהה אומר לחבר שלו העורך דין, תיתן לי שתיים שלושה מהענבים והשזיפים שלך.)
הדיון מתפתח יותר בכיוון של דרך ארץ בתיקון שגיאות בעברית, אבל גם עוסק בשאלה האם מותר לאדם לפסול גם במומו. האם ל{{}}מי מה מותר להביע את מורת רוחה משגיאה מסויימת בעברית אילו היא עצמה עושה שגיאות? (לדעתי, בהחלט כן. גם אם כתיבתה ללא רבב וגם אם יש לה פה ושם טעויים.) האם אדם יכול להביע את חוסר הנוחות שלו מבלי שיבדקו לו בציציותיו ויפנו אליו את כל חיצי הביקורת בלי לדון בעניין עצמו.

באופן לייט, מזדהה עם דברייך. ובכלל שמתי לב שככל שמתקרבת עזיבת הארץ המשלב שלי עולה ועולה... בסוף הילדה שלי תדבר שפה בלתי מובנת בעליל ויזרקו עליה תפוחי אהבה ברחוב.

מתוך גיגוליו של מעיל מאת קדיה מולודוסבקי
בתרגומו של נתן אלתרמן.

[אליס_בארץ_המראה*]

>תוהה אם אנחנו באמת צוללים עמוק יותר לתוך תקופת חושך<

ככל הנראה כן. אבל מה, עםריבוי אהבות וחירטוטים באנגלית בדרך.

מי מה, גם לאוזני הבקשה שלך לא מתנשאת, או שיפוטית, או בעייתית בשום צורה ואופן @}

[אמא_של_יונת*]

כרמל,
_מיעד
צ"ל מיועד_
זו ממש לא שגיאה בעברית. זו לכל היותר שגיאת-הקלדה. ואם להיות קטנונית - הכתיב הנכון והמדוייק של המלה מיועד הוא מיעד, ובניקוד: מְיֻעָד.
אבל אני מקווה שאף אחד לא יחליט לחזור לכתיב החסר הזה.

בסדר. הבנתי. יש עניינים ברומו של עולם כמו פוליאמוריה, שאפשר ללהג עליהם לאורך סדיני ענק, ויש אנשים שמבקשים להקפיד על עברית, והם סתם אובססיביים.
בדיוק.

אבל בכל רע יש גם טוב. והטוב בדף הזה שהוא הביא הנה אתכן -- באופן לייט, סמדר, אליס.

_הדקדוק הנכון צריך להיות בשימוש בכתיבה ובדיבור באופן שוטף.
זה שכך נהוג לדבר זו לא סיבה לשגות גם בעצמך._
כלומר, יותר ויותר אנשים מדברים בעברית משובשת. זו צרה קטנה.
הצרה הגדולה היא שיותר ויותר אנשים גאים בזה.
טוביה החולב אמר בזמנו: אני יודע שזו לא בושה להיות עני, אבל מצד שני - זה גם לא כבוד גדול.
זה נכון גם לגבי עוני רוחני: עוני השפה, עוני בידע ומחשבה ועוני תרבותי. אולי זו לא בושה - אבל גם לא כבוד כל כך גדול.

[נמצאת*]

כשאני יבין למה איש גבוהה אומר לחבר שלו העורך דין, תיתן לי שתיים שלושה מהענבים והשזיפים שלך.)
אצלנו בשכונה כשמתכוונים לאישה אז אומרים עורך דינית P-:

[אלנור_יה*]

הדיון כאן מזכיר לי כמה התרגשתי לשמוע מוכרת צעירה בסטימצקי אומרת: שבעים ושניים שקל בבקשה, כשה-ו בשורוק (לא יודעת איך מנקדים בהקלדה:-]).
חשבתי שרק אני שייכת למועדון הנידח הזה, של הילדים שאבא שלהם לימד אותם את השפה הנכחדת.
מי מה

[במבי_ק*]

יחד עם זאת אני מרבה לשלוח הודעות ללא הגהה [אוהו וטעויות הקלדה יש לי בהמונים... ]

לי יש יותר. יש לי "דיסלקציית הקלדה" ותמיד מתחלפות לי אותיות. אני בדרך כלל לא עושה הגהה. יש משהו במדיום הזה שאני אוהבת טקסט-נא. אבל לפעמים אני כן עושה. בקיצור - אני לא קוהרנטית. אבל רציתי בכלל לכתוב סליחה לאלה שמתחרפנים מזה. זה לא נעשה מחוסר נימוס, זה נעשה מתוך אופי מסויים (שהוא שלי. לא פרפקציוניסטי אם אין צורך. פעם, כשהייתי עושה בעצמי הגהות לטקסטים, הייתי תופסת את עצמי מתקנת סתם טקסטים שאני קוראת, וזה עלה לי על העצבים והפסקתי עם זה). דווקא ההגהות שאני כן עושה (וזה כן קשור לתחום הנימוס) הן בענייני ניסוח לא פוגע וכו'.

לדעתי הבקשה פה מנוסחת בעדינות ובנחמדות . לי באופן אישי חלק מהטעויות מפריעות ולחלק אני לא שמה לב וחלק - אני בטח עושה בעצמי.

<לכבוד הדף תיקנתי שגיאות הקלדה, מקווה שיצא בסדר. הרבה פעמים, גם בקריאה חוזרת, הטעויות האלה חומקות מהעין שלי>

[אף_חצוף*]

חשבתי שרק אני שייכת למועדון הנידח הזה, של הילדים שאבא שלהם לימד אותם את השפה הנכחדת.
גם אני, גם אני!
אם בענייני מספרים עסקינן, אבא שלי שונא לשמוע שמונֳה עשרה, ופימפם לנו טוב טוב שההגייה הנכונה היא שמונֶה עשרה.

באופן לייט, מזדהה עם דברייך.

אני מדברת שפה "גבוהה" ושפת רחוב ועוברת בינהן בקלות רבה גם בהקשרים לא קונבנציונליים.
גם אני והאיש ככה, לפעמים כשאנחנו משתמשים בשפה גבוהה אנחנו מאוד משעשעים את הסובבים אותנו.

[מי_מה*]

כמה התרגשתי לשמוע מוכרת צעירה בסטימצקי אומרת: שבעים וּשניים שקל בבקשה,
ואם רק היתה אומרת שבעים וּשניים שקלים - בכלל היתה שוברת את השוּק, אבל היא אמרה בבקשה אז נפרגן לה ...

[קצת_עורכת*]

נדמה לי שזה חוקי להגיד "שקל" על כל מספר גדול מעשר. וחוץ מזה, אש"י, את כותבת כל כך יפה וברור! מסכימה איתך ויודעת שזה לא בא מהתנשאות.

[אלנור_יה*]

ואם רק היתה אומרת שבעים וּשניים שקלים אה, זהו. שלא. היא לא אמרה ואני אפילו לא שמתי לב. אז שוב תודה מי מה. ובחייאת, מי יעיר את עיני לדרך בה אפשר לנקד? תודה(-:

[אף_חצוף*]

מי יעיר את עיני לדרך בה אפשר לנקד?
לוחצים על CAPS ואז לוחצים על SHIFT ועל המספרים בשורה הראשונה במקלדת (לא אלה שבצד). אני לא זוכרת איזה זה איזה בדיוק, בטח יש איפשהו רשימה, אבל תקלידי קודם את האות שאת רוצה לנקד, ואז תנסי לנקד, וכבר תמצאי את הניקוד שאת רוצה.

[קט_קטית*]

שלום
אני ע-ל-ה חדשה ורציתי להגיב גם, אם אפשר P-:
אז כמו שאמרתי, אינני ילידת הארץ, משתדלת ללמוד עברית כמובן,
לומדת ממה שאני קוראת ו... לפעמים לומדת גם טעויות של אחרים.
ומכאן - ט.ל.ח !!
לומדת בכיף כשמעירים לי, אבל מבאס אותי לכתוב תגובה ארוכה,
ובסופה כל מה שיש לצד השני להגיד לי זה משהו בסגנון של : "לא רומה , אלא רומא!"
זה לא שאי אפשר להבין ת'תוכן. אפשר בהחלט.
אבל בוחרים להתקע על השומה ולא לראות את הפנים.
פייר? חבל

[ממ*]

נדמה לי שזה חוקי להגיד "שקל" על כל מספר גדול מעשר.
אכן נכון בעברית.

[פלוני_אלמונית*]

מי יעיר את עיני לדרך בה אפשר לנקד?
מי יאיר את עיני...

[מחשבות*]

וכאן לא מדובר בדיסלקציה, אלא בשיבוש לשוני שנפוץ אצל אנשים שאין להם דיסלקציה.

זה נכון כמובן שאצל רוב האנשים אשר אינם מדייקים בדיבור, הסיבה אינה קשורה ללקות למידה או לשפה חדשה אלא לגורמים אחרים. עדין, פסילה אוטומטית של התייחסות לאותם דברים הנאמרים, או נכתבים, בשגיאות - יש בה בכדי לגרום לכך שדבריהם של אלו לא יקבלו התייחסות כלל. מכאן, גם פגיעה עקבית וגזענית באותם לקויי למידה וחדשי שפה, וגם הפסד של דברים, יפים וטובים אולי, שאותם שומעים אפשריים בחרו שלא לשמוע.

יש עוד דברים שעשויים למנוע האזנה רהוטה ונעימה, מעבר לתוכן. יש אנשים שמדברים בצורה לא ברורה או בטון צורם, יש שמתלבשים בצורה בוטה, יש שסובלים מעויתות שונות או שיורקים תוך כדי דיבור. יש סתם אנשים מכוערים, וראו כמה נהוג לראיין, בטלויזיה למשל, אנשים יפים על פני אנשים חכמים (בעיקר בנות, לא משנה). יש אנשים שלא חשוב להם לדבר בשפה מדויקת, או שהם מוצאים טעם מיוחד בעיוותים מכוונים. אנחנו יכולים לחשוב שזה לא כבוד גדול, כמו שאש"י כתבה בצורה מדויקת (וגם אני מאמינה בכך), אבל זה עדין לא מצביע בהכרח על תוכן לא ראוי של הדברים.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד שזו אמנות לא מובנת מאליה, לפעמים, להפריד את התוכן מהצורה, אבל מי שמצליח עשוי להיות מופתע מגודל שכרו

[אמא_של_יונת*]

זה עדין לא מצביע בהכרח על תוכן לא ראוי של הדברים.
נכון.
זה רק מקשה מאוד על המאזין / הקורא. אבל למי אכפת?
ואשר להשקעת מאמץ מצד השומע / הקורא כדי להבין דברים דרך הקושי הצורני/אקוסטי:
בעידן זה של תרבות אינסטנט, מהירות ושטחיות - מי ישקיע מאמץ להבין כשההבנה רצופה מכשולים?
וגם: אם הדובר / הכותב אינו מוכן להשקיע מאמץ כדי להיות מובן - למה צריך השומע / הקורא להשקיע מאמץ כדי להבין?

[מישהי*]

מי יעיר את עיני לדרך בה אפשר לנקד?

הנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3285829,00.html

שימי לב, בתחתית הכתבה יש טבלה מפורטת, שמאוד עוזרת בזמן אמת!

[פלוני_אלמונית*]

פסילה אוטומטית של התייחסות - מעניין, לא ראיתי פסילה, אלא בקשה של מישהי (והצטרפו אליה אחרות) להקפיד, אם אפשר, לא לשגות שגיאה מסויימת. אולי כדאי לכתוב בגדול גדול למעלה דף תמיכה, ומי שהבקשה צורמת לה תפתח דף תמיכה אחר...

[אלונ_צ'יק*]

ממש לא להאמין שדף כזה בכלל קיים!

ו אמא של יונת , רק לסבר את אוזנייך , כשאנחנו עלינו ארצה, וזה היה ממש מזמן, לא הודנו והתעלפנו מאושר לאנשים שמצאו לנכון לתקן אותנו בשיחה.
עד היום זה מעליב אותי ומכעיס אותי , ואני אישית רואה בזה התנשאות גדולה!

ולמרות הזלזול בדברים שלך, אני רוצה להבטיח לך שהשקעתי מאמצים גדולים מאוד ללמוד את השפה כיאות.


אז אני אמשיך לכתוב , ולדבר, ולהביע את עצמי כרצוני, ולהגיד שלוש במקום שלושה! מתי שיתחשק לי, ולא, אני לא צריכה שכל המורות לדקדוק ולשון יתקנו את שגיאות הכתיב שלי.

[מחשבות*]

פלוני אלמונית - כשכתבתי "פסילה אוטומטית" העלתי רעיון לצורך הדיון, ולא האשמה.

ראי, את יכולה לחכות שהדובר מולך יתקן את דרכיו, ורק אז להנות ממנו. מאידך, את יכולה לנסות ולמצוא תוכן בדברים עד (ואם) בוא התיקון. הבחירה הנ"ל היא שלך, ללא קשר למידת הלגיטימיות של הבקשה, או למידותיו של האומר/כותב באופן כללי. זוהי בחירתו האקטיבית של המאזין/קורא הפסיבי, ואליה התייחסתי.

[אלנור_יה*]

בחייאת???????????????_ אה, הבנתי, הומור וגמישות לשונית הם מנת חלקם של הגנובים, אלה שבזים לכללים ולדעתם _נימוס הוא אלימות מילולית והתנשאות חברתית סבבה, סליחה, דיצה וחדווה.


מי יעיר את עיני אופס...פישלתי. (-:

אני לא רואה מה הבעיה לומר שמשהו מפריע, באופן כללי. באמת לא נעים להעיר למישהו על טעות באמצע שיחה, אם לא התבקשנו. אבל זה לא המקרה כאן נכון? וגם, בעיני, אין כאן העדפה של צורה על פני תוכן אלא ניסיון לדייק בצורה, כך שתשרת את התוכן.
במחשבה שניה, אני כן יכולה להבין, למה הערה על צורת ביטוי נתפסת באופן אישי גם אם לא כוונה לשם.

[אליס_בארץ_המראה*]

ולהגיד שלוש במקום שלושה!

אלונ צ'יק, המטרה היא בפירוש לא להעליב אותך או לזלזל בך, ומצער אותי לשמוע שכך את מבינה אם מישהו מתקן את השפה. אבל מה שאת עושה זה "להעליב" את השפה העברית שטרחת והשקעת ולמדת אותה. יש לה חוקים, והם אינם גמישים. יש נכון ולא נכון, שאינם ענין לשיקול דעת. וממש כמו שיצרום לך אם מישהו ידבר בשפת-אמך בשגיאות גסות, לשמוע שלוש במקום שלושה - זה כמו לשמוע את הרעש הזה מהמקרופון שמכסה על הדברים שנאמרים. זה מסיט את תשומת הלב ממה שאת אומרת. אין בכלל ספק שאת צריכה ומוזמנת ובעלת זכות ככל אחד אחר לכתוב , ולדבר, ולהביע את עצמי כרצוני. חבל אם תחליטי מראש לעשות את זה באופן שמנכר את המאזין מתוכן הדברים שלך בצורה זו או אחרת.

ומנסיוני האישי - עברתי לאחרונה מאנגליה לארה"ב, ומעולם לא העלתי על קצה זנב דעתי להעלב כשבריטים תיקנו לי את האנגלית לבריטית, וכשאמריקאים תיקנו לי אותה בחזרה לאמריקאית . החשבון שלי הוא פשוט: הם יודעים את השפה טוב ממני, אני רוצה להגיד משהו ושהם יבינו באופן מדוייק - עלי לדבר נכון את השפה. מה יש כאן להעלב? אין להם שום ייתרון מוסרי/אישי/אחר עלי, למעט ידיעת השפה שלהם.

[שרה_ק*]

אצלי זה פשוט מאד: כל דבר מתחיל בא' שזאת האות הראשונה.
אני אעשה אני אעבור אני אשבור אני אוכל....WHATEVER

הוא יעשה הוא יעבור הוא ישבור הוא יאכל
עכשיו זה נכנס טוב טוב למוח כמו מסמר על קרש.

[שרה_ק*]

כאשר אנשים מתבלבלים עם המספרים זה אפילו יותר גרוע. אמא שלי אומרת: יש לה שלושה בנות ושלוש בנים ואני מ ת פ ו צ צ ת! אני אומרת לה לא אומרים ככה אומרים שלוש בנות ושלושה בנים והיא אומרת מה זה משנה

[אלונ_צ'יק*]

אני מחשיבה את השפה העברית בתור שפת האם שלי.

ולא מעליב אותי שאנשים קרובים אליי יתקנו אותי, כי אני בטוחה בכוונות שלהם. למרות שגם חמי או בעלי זוכים לפעמים לפרצוף עקום כשאני בלהט דברים והם עוצרים אותי בשביל להגיד "שניים לא שתיים" .

אבל, כשמישהו פה פותח דף כדי לבקש מכל הבורים באשר הם, שיעבדו עם עצמם, ויחשבו לפני שהם כותבים כי זה לא נעים לכמה מלומדים פה, וזה הורס להם את ההנאה שבקריאה, ו...ו...ו...ו...

אז אני אומרת , ראבאק, זה פורום פתוח, ולא חדר צ'אט סגור לפרופסורים של האוניברסיטה העיברית. וזה מרגיז אותי. ולא משנה לי שיגידו שזו בעיה שלי.


לי זה מרגיש בדיוק אותו דבר אם היו פותחים דף, ומבקשים שכל אלו שעברית לא שפת אימם לא יכתבו פה.

וזה ממש מרגש שנתתם "הקלות" לדיסלקטים ועולים חדשים, אחרת איפה הם היו המסכנים?

[אלונ_צ'יק*]

כאשר אנשים מתבלבלים עם המספרים זה אפילו יותר גרוע


אוי ואבוי , אני אפילו במקרה הגרוע יותר!!!!! אני הולכת לאשפז את עצמי מהר במוסד הסגור של אבשלום קור. צ'או.

[רחל_ברמן*]

טוב, אני מתאפקת כבר המון זמן עם כל דפי ה טעויות נפוצות בעברית, אבל די. (וסליחה אליס שאני דוקא משתמשת בציטוט שלך, זה פשוט היה הציטוט האחרון שמדגים את מה שאני יוצאת נגדו, לא התקפה אישית)

יש לה חוקים, והם אינם גמישים. יש נכון ולא נכון, שאינם ענין לשיקול דעת.
לא נכון. אין לאף שפה טבעית חוקים - זו פשוט אשליה, או יותר נכון, מוסכמה חברתית (החביבה בעיקר בקרב המעמדות הגבוהים). דקדוק זה כלי למחקר על שפות, כלי טוב אבל רחוק מלהיות מושלם, בעיקר כי אין שום אפשרות לתחום משהו חי כמו שפה לסט יחיד ולא משתנה של חוקים. השפה העברית מוגדרת ע"י הדוברים אותה, כמו כל שפה אחרת חוץ מאספרנטו. גם אני משתמשת באפעל בגוף ראשון זמן עתיד, אבל אם יש מספיק דוברים ילידים של השפה שמשתמשים ביפעל, ואם הם מובנים ע"י כלל דוברי העברית, אז הם לא טועים. זו פשוט וריאציה של העברית המדוברת בימינו.

בכלל, משונה בעיני שדוקא בבאופן הגישה מקבלת הסמכות של נכון/לא נכון כ"כ פופולרית בקשר לשפה. מה, לא היו שפות לפני שמישהו ישב וכתב את חוקי הדקדוק? זה פשוט מגוחך!

[מיטל_מ*]

אני הולכת לאשפז את עצמי מהר במוסד הסגור של אבשלום קור. צ'או.
עכשיו באמת הרגת אותי מצחוק D-:


וזה ממש מרגש שנתתם "הקלות" לדיסלקטים ועולים חדשים, אחרת איפה הם היו המסכנים?
אשקרה (בעצם מותר להשתמש במילה הזו ?).נהיה פה תת דיון על האם דיסלקטים ועולים חדשים, דינם כדין.....
לדעתי באופן הכי ברור, צריך להיות כל כך מלא בעצמך ונפוח מחשיבות עצמית כדי לעצור ולבקש מבן שיח, וירטואלי או לא, לא להעליב את אוזניך האנינות ובד בבד את השפה העברית. נכון לפעמים זה צורם, אבל להשוות את זה לרעשי רקע, לקחת את זה כעלבון וחורבן קריאה? מה אתן עושות כל האנינות, כאשר את נחשפות לאספסוף בעולם הגדול? נראה לכן באמת לגטימי לעצור בן שיח ולתקן אותו, כי זה פשוט נוראי?

[אליס_בארץ_המראה*]

נראה לכן באמת לגטימי לעצור בן שיח ולתקן אותו, כי זה פשוט נוראי?

כן.

סתם, האמת שלא . כלומר, אני לא עוצרת בני שיח באמצעה של שיחה קולחת, אבל הבקשה, והדף כולו, נפתחו ביחס למילים כתובות. עכשיו, למיטב ידיעתי והכרתי, ובהתאם למשפט המופיע בתחתית הדף ("אנא קראו שוב את מה שכתבתם..."), כל אחד יכול (באופן תיאורטי) לעצור, לקרוא את מה שכתב, ולשכתב. נראה לי לגיטימי לבקש את זה ממי שמשחרר טקטסים כתובים, כי אחרי הכל זו לא שיחה פנים אל פנים.

ולשאלתך, כשאני נחשפת לאספסוף בעולם הגדול אני שואלת את עצמי אם רחל ברמן באמת חושבת ששתי שקל ושלוש בקבוקים וארבע תינוקים וחמישה ביצות עין מקושקשות זה נכון רק כי יש מי שמדבר ככה ומה אני יעשה בעתיד אם כולם ידברו ככה. כנראה שאני גם יתחיל, אז אני ינסה להתרגל כבר מעכשיו.

רחל,
לא נכון. אין לאף שפה טבעית חוקים - זו פשוט אשליה, או יותר נכון, מוסכמה חברתית

כל חוק, אבל כל חוק, הוא מוסכמה חברתית (חוקי שפה, חוקי נהיגה, חוקי העולם התחתון). להגיד שזו מוסכמה חברתית עדיין לא שולל את הצורך בחוקי תנועה - והרי חוקי השפה הם כמו חוקי תנועה, בסה"כ נועדו לעזור לנו לזוז במרחב בלי להתנגש, ולספק לנו דרך להבין האחד את השני. אם לא נסכים עליהם, בסופו של דבר לא נבין האחד את השני. מעבר לכך, החוקים (המוסכמים) של כל שפה הם אכן גמישים ומשתנים, ולכן למשל מילות סלנג יכולות להפוך לחלק מהשפה, אבל עדיין לא נתקלתי באימוץ מכוון של שיבושים כצורה הלגיטימית, גם לא בשפות מודרניות חזקות, וותיקות ומדוברות יותר (כלומר גמישות יותר) מעברית.

נסי למשל לשכנע כל דובר אנגלית ממוצע שהצורה
you was wrong (שיבוש גטאות שהוא בעיקר נחלת שחורים עירוניים ממעמד מסויים) היא נכונה בדיוק כמו
you were wrong.

ואגב, לטעמי האישי,
צריך להיות כל כך מלא בעצמך ונפוח מחשיבות עצמית כדי לצפצף על השפה (שהיא הדרך שלנו לתקשר האחד עם השני), ולהטיח עלבונות אישיים, ולבנות מוסדות סגורים באוויר, וכל זה בעבור הזכות לדבר באופן שיצרום לאנשים אחרים.

אולי כדאי לתעל את כל המרץ הזה למאמץ (הכבד, המעיק, הבלתי שכיח) של דרך לדון בשינויים, או משמעותם, או איך אפשר לגשר בין הצורך לשנות ובין המאמץ לשמר.

מצד שני, אולי לא. הרי תמיד אפשר לקנות שש ביצות בשתים-עשרה שקל, וליידות אותן במי שמתקן.

[מיטל_מ*]

חוץ מזה סתם דוגמאות לכמה השפה היא דבר חי, דינמי ומשתנה: בארה"ב במקומות מסויימים נהוג לנהל את תכתובות המייל תוך שגיאות כתיב מכוונות, כי השפה לכאורה מסורבלת. אין סיבה לכתוב LIGHT אלא LITE.
נורמות לשוניות משמשות מדדים למאזני כוחות בחברה: בין נשים לגברים, עדות, מעמדות וכ"ו. לעיתים משתמשים בטעויות השגורות כדי לתקן דווקא את הפערים, שהן משקפות ולא להיפך. בקיצור לדעתי, השאלה היא לא אם יש מקום לטעויות באופן רשמי, כי לדעתי אין. אבל באותה מידה זה משולל כל דרך ארץ לתקן ולהתמרמר . מה שלא פחות חשוב, לטעמי.

[במבי_ק*]

אני חושבת ש אמא של יונת צודקת, למרות שבפועל אני שייכת לצד הננזף. . אני מקבלת את זה שרצוי וכדאי לעשות הגהות על טעויות הקלדה (אלה בעיקר הטעויות שאני עושה, העברית שלי די בסדר בד"כ), כי זה באמת מעצבן עבור מי שקורא לבזבז עוד זמן לפענח. אני אנסה לזכור את זה, כי אני באמת שייכת לתרבות האינסטנט, לא בגלל שזו אופנה אלא בגלל שזה האופי שלי. אני מהירה ולא קפדנית. עדיין, גם כשאני קוראת שוב - דווקא סיכולי האותיות חומקים ממני, כאילו המוח שלי מתקן אותם בחזרה בבדיקה, ככה שזה סוג של דיסקלציה דו-כיוונית. אז אנא - אל תקחו את זה באופן אישי, זה לגמרי לא בא מזלזול...

אבל רק כדי לתת עוד זווית - יש את הקטע הזה שבטח קיבלתם במייל פעם:

Aoccdrnig to rscheearch at an Elingsh uinervtisy, it deosn't mttaer in waht oredr the ltteers in a wrod are, olny taht the frist and lsat ltteres are at the rghit pcleas. The rset can be a toatl mses and you can sitll raed it wouthit a porbelm. Tihs is bcuseae we do not raed ervey lteter by ilstef, but the wrod as a wlohe.

מה דעתכם על זה?

[אליס_בארץ_המראה*]

ובאמת באמת אחרונה והלכתי, נפיחות עצמית כבר אמרתי???

כן, כבר אמרת, וברגע שתעברי לדיון לגופו של ענין ולא לגופו של אדם (אד הומינם), אולי נצליח לתקשר, בלי קשר למידת הדיוק של השפה.

[נורה_קטנה*]

אמא של יונת,
וגם: אם הדובר / הכותב אינו מוכן להשקיע מאמץ כדי להיות מובן - למה צריך השומע / הקורא להשקיע מאמץ כדי להבין?

איך בדיוק שיבוש מהסוג שפתח את הדף הזה מקשה על ההבנה עבור השומע?

אליס בארץ המראה,
יש לה חוקים, והם אינם גמישים. יש נכון ולא נכון, שאינם ענין לשיקול דעת.
לא נכון.
השפה משתנה כל הזמן. קשה לתפוס את השינוי כמו שקשה לראות את הדשא גדל, זה מאוד איטי. קחי לדוגמא את the great vowel shift שקרה לאורך כמה מאות שנים באנגליה ושבמידה רבה אחראי להבדל הגדול בין האנלית הכתובה ואיך שהיא מבוטאת. השינוי לקח המון זמן ובכל רגע נתון במהלך הזה היו אנשים שביטאו את אותה המילה בצורה שונה. המבוגרים נטו לשמור על ההגיה המקורית והצעירים עברו יותר להגיה החדשה (לא אתפלא אם הם חטפו על הראש על כך).

[רחל_ברמן*]

אני שואלת את עצמי אם רחל ברמן באמת חושבת ששתי שקל ושלוש בקבוקים וארבע תינוקים וחמישה ביצות עין מקושקשות זה נכון רק כי יש מי שמדבר ככה
בקצרה: כן.

כל חוק, אבל כל חוק, הוא מוסכמה חברתית (חוקי שפה, חוקי נהיגה, חוקי העולם התחתון). להגיד שזו מוסכמה חברתית עדיין לא שולל את הצורך בחוקי תנועה - והרי חוקי השפה הם כמו חוקי תנועה, בסה"כ נועדו לעזור לנו לזוז במרחב בלי להתנגש, ולספק לנו דרך להבין האחד את השני. אם לא נסכים עליהם, בסופו של דבר לא נבין האחד את השני.
עקרונית נכון. אבל יש לי שני דברים לומר על זה: קודם כל, אין באמת צורך בדקדוק כדי לשמור שדוברי השפה יבינו אחד את השני. שפה לא מובנת היא לא יעילה, ולכן היא לא תשתמר. ניבים שונים אכן מתרחקים זה מזה עם הזמן עד שהם הופכים לשפות שונות, אבל לשם כך דרוש בידוד יחסי ודי הרבה זמן. כלומר, תקשורת המונים (אינטרנט, טלפוניה, טלוויזיה וכו') שומרת בימינו על שפה שמובנת לכל דובריה, ואין כ"כ צורך בחוקים קשיחים.
זה לגבי הצד של הצורך בחוקים. עכשיו לגבי הצד של האכיפה: שימי לב שחוקי דקדוק הם לא בדיוק מוסכמה חברתית של כולם, ושמושקעת לא מעט אנרגיה באכיפה שלהם. הם מוסכמה בקרב המשכילים בעיקר, ומשום שאנחנו המשכילים אנחנו מרשים לעצמינו להניח שהשפה שלנו נכונה יותר. קחי את הדוגמה שאת מביאה:
_נסי למשל לשכנע כל דובר אנגלית ממוצע שהצורה
you was wrong (שיבוש גטאות שהוא בעיקר נחלת שחורים עירוניים ממעמד מסויים) היא נכונה בדיוק כמו
you were wrong._
אם דובר האנגלית הממוצע הזה הוא במקרה שחור עירוני ממעמד מסויים, לא תהיה לו שום בעיה להסכים איתי. למעשה, הקבלה של האנגלית ה"שחורה" כצורה לגיטימית של אנגלית זה חלק מהמאבק הפוליטי של חלק מהלוחמים למען זכויות השחורים.

מעבר לכך, החוקים (המוסכמים) של כל שפה הם אכן גמישים ומשתנים, ולכן למשל מילות סלנג יכולות להפוך לחלק מהשפה, אבל עדיין לא נתקלתי באימוץ מכוון של שיבושים כצורה הלגיטימית, גם לא בשפות מודרניות חזקות, וותיקות ומדוברות יותר (כלומר גמישות יותר) מעברית.
איך את חושבת ששפות משתנות אם כך? פעם באנגלית, כמו בגרמנית ובהולנדית, דחפו את הפעלים בסוף המשפט. באיזשהו שלב זה אבד, ואיך בדיוק נראה לך שזה קרה? כנ"ל לגבי האובדן של מגדר לשמות עצם באנגלית - בגרמנית שמות העצם מחולקים לשלוש קבוצות (זכר, נקבה, ונייטרלי), בהולנדית כבר יש רק שתיים (הזכר והנקבה התאחדו), ובאנגלית, תודה לאל, נפטרו מכל העניין. מכיוון שבזמנו התפישה של שפה הייתה אחרת (כלומר, לא היה "נכון" ו"לא נכון" כי דקדוק מדויק זו תופעה די חדשה), אולי לא התייחסו לזה בתור שיבושים, לא יודעת. אני בטוחה שלפי ההגדרות של ימינו אלו היו שיבושים. מה שבטוח, זו לא הייתה החלטה של איזו אקדמיה ללשון (שאגב, עדיין אין באנגלית. למיטב ידיעתי, יש כזה דבר רק בצרפת ובישראל).

[נורה_קטנה*]

בהולנדית כבר יש רק שתיים (הזכר והנקבה התאחדו),
יש מרצה אחד לבלשנות שטוען שגם בעברית המספרים יאבדו את צורת הזכר ונשאר רק עם הנקבה. ימים יגידו.

[תמי_גלילי*]

Prescription]על פרסקרפטיביזם (הקרוי גם נורמטיביזם) ודסקרפטיביזם בבלשנות and description[/po]

חברים, מדובר בשתי גישות לגיטימיות במידה שווה, אז חבל על הוויכוח. אני הפנמתי את הלגיטימיות של שתיהן בצבא כשהייתה לי חברה בלשנית, דוברת אכדית-שומרית-אוגריתית ועוד כמה שפות מתות, שתיקנה אותי בלהט דסקרפטיביסטי משיחי בכל פעם - מ"משמש" ל"מישמיש", מ"מקנאת" ל"מקנאה", מ"פמוטות" ל"פמוטים" (נקמתי בה כשקניתי לה כאלה ליום ההולדת, והתעקשתי ששלי הם פמוטות), מ - טוב, הבנתם את הרעיון הכללי. ומי שרוצה עוד פרטים מוזמן לקרוא את הסיפור על החפיפון בריח משמש שבדף הבית שלי.

אני חושבת שהבקשה בדף מנומסת ולגיטימית, להבדיל מהתייחסות אידיבידואלית לכתיבה של מישהו, שבעיניי אינה כזו. כל אחד ומה שצורם לו (וכמו שכבר העירו כאן אחרים, אפשר למצוא שגיאות כמעט בכל טקסט בדף הזה). באותו נימוס לגיטימי בעיניי גם לענות על הבקשה, "מי מה יקרה, עיינתי בבקשתך מיום 24.7.07, והחלטתי לא להיענות לה ככל שהיא נוגעת בי. בכבוד רב, פלונית".

למיטב ידיעתי, היו שיבושים בשפה העברית שהאקדמיה קיבלה כחוקיים לאחר מכן בזכות (או בגלל, תלוי מה הגישה שלכם) השימוש הרווח. אני יכולה לבקש מאימא שלי דוגמות (היא יושבת מדי פעם בדיוני האקדמיה).
<וכן, דוגמות = הגירסה (ולא גירסא!) העברית לצורה הארמית "דוגמאות"> .

[תמי_גלילי*]

_(שיבוש גטאות שהוא בעיקר נחלת שחורים עירוניים ממעמד מסויים) היא נכונה בדיוק כמו
you were wrong.
אם דובר האנגלית הממוצע הזה הוא במקרה שחור עירוני ממעמד מסויים, לא תהיה לו שום בעיה להסכים איתי. למעשה, הקבלה של האנגלית ה"שחורה" כצורה לגיטימית של אנגלית זה חלק מהמאבק הפוליטי של חלק מהלוחמים למען זכויות השחורים._

טוב, עד כמה שידוע לי, בעבר אכן התייחסו לכך כאל אנגלית "לא נכונה". היום מתייחסים לכך פשוט כאל שתי שפות שונות בעלות כללים נבדלים. כלומר, שפת השחורים לא הפכה לחלק מהשפה האמריקנית ה"לבנה", אבל היא רוכשת בהדרגה מעמד לצידה.

[מישהי*]

מצד שני, אולי לא. הרי תמיד אפשר לקנות שש ביצות בשתים-עשרה שקל, וליידות אותן במי שמתקן
שישה ביצות. וליידות אותם, לא אותן.
ובאמת, נו. לכל מי שכותב בשגיאות: אלה שגיאות, והעירו לכם, מאוד בנימוס. רוצים להמשיך לשגות? שיהיה לכם לבריאות, למה כל הכעס? אולי כי עמוק בפנים זה כן גורם לכם אי נוחות?
והמרגיעון המופלא: זה לא נגדך, זה בעדי.

[רחל_ברמן*]

תמי גלילי, זה נכון, אבל א. הגישה הדסקרפטיבית לא מקבלת לדעתי מספיק זמן אוויר (לא בצורה מנוסחת נקי, בכל אופן), ו-ב., אני באמת מופתעת שהגישה הפרסקרפטיבית היא זו ששולטת דוקא בבאופן, כי נראה לי שהגישה הדסקרפטיבית הרבה יותר מתאימה לקהילה שבאופן כללי מעדיפה כבוד לשונות, יצירתיות וגמישות על פני חוקים מגבוה. בעצם, יש גם ג.: שאני חושבת שהגישה הפרסקרפטיבית מאד בעייתית מבחינה מעמדית.

[רחל_ברמן*]

ובאמת, נו. לכל מי שכותב בשגיאות: אלה שגיאות, והעירו לכם, מאוד בנימוס. רוצים להמשיך לשגות? שיהיה לכם לבריאות, למה כל הכעס? אולי כי עמוק בפנים זה כן גורם לכם אי נוחות?

תשובה אפשרית:
הגישה הפרסקרפטיבית מאד בעייתית מבחינה מעמדית.

[רחל_ברמן*]

טוב, עד כמה שידוע לי, בעבר אכן התייחסו לכך כאל אנגלית "לא נכונה". היום מתייחסים לכך פשוט כאל שתי שפות שונות בעלות כללים נבדלים. כלומר, שפת השחורים לא הפכה לחלק מהשפה האמריקנית ה"לבנה", אבל היא רוכשת בהדרגה מעמד לצידה.
אני יודעת שהגדרה של שפה זו בעיקרון החלטה פוליטית, אבל עדיין - קשה לי להגדיר שני אופני דיבור כשפות שונות כשאין לדוברים בעיה להבין אחד את השני. אפשר אולי להתפשר על "ניבים"?

[סלעית*]

מי מה ו אמא של יונת


<סלעית עשתה פעם עבודה בלשון על מקורות השיבוש.
הסיומת של "אני" מתחברת לתחילית "א" בגוף ראשון עתיד, הא' נבלעת ומקבלת את הצליל של ה-"י".
ומשם זה מתפשט גם למקרים שבהם אין רצף, כמו "אני לא ירצה".>

[תמי_גלילי*]

רחל, אני מסכימה איתך. מה שניסיתי להראות הוא שדווקא באקדמיה המלומדת, אין קונצנזוס על מה שנחשב "נכון". זה לא שהאורתודוכסים מייצגים את היהדות ה"נכונה" והרפורמים מקעקעים את יסודותיה (גם אם זה מה שרוב הציבור סובר, לרבות הציבור החופשי). ותאמינו לי שאין כמו להגיע מבית פרסקרפטיביסטי מובהק ולהיתקל בתיקון עקבי (אני אהיה דסקרפטיביסטית כאן, ולא אכתוב "עקיב") של כל מה שתפסתי כ"נכון" למה שתפסתי כ"טעות", כדי להבין את זה. תרגיל מומלץ לכל הפרסקרפטיביסטים שבינינו (ושמישהו כבר ימצא אקוויוולנט בעברית למילים הארוכות האלה, לפני שנתפסת לי המקלדת!).

קשה לי להגדיר שני אופני דיבור כשפות שונות כשאין לדוברים בעיה להבין אחד את השני.
אני לא יכולה לדבר בשם האמריקנים. אבל כשהגענו לראשונה לארה"ב לליבו של הדרום, אני לא הצלחתי להבין את השפה ה"שחורה", שלא הייתה דומה לשום דבר שנתקלתי בו קודם. לא רק התחביר שונה, גם המבטא שונה לגמרי. באוצר המילים יש מילים משותפות, וגם מילים נבדלות. אני מניחה שאפשר להתפשר על "ניבים" באותה מידה שאפשר לומר שמצרית וסורית הן שני ניבים שונים של ערבית. ומה לגבי גרמנית והולנדית? (את תגידי לי, אני לא מבינה אף אחת מהן).

[פלוני_אלמונית*]

[היה נחמד למדוד את כמות ההשקעה בתגובות מול כמות ההשקעה במחיקה צינזור או "תיקון" ועריכה של אתר זה...
המחברים הפעילים ביותר. כתוב כמה דפים חדשים כל "ניק"פתח, גם הוספות כתובות היו, וכמה עריכות...זה באמת מעניין..

[רחל_ברמן*]

ההולנדים מבינים את הגרמנים די בסדר, הגרמנים לא מצליחים להבין את ההולנדים בכלל. יש כאן גם עניין של חשיפה לתרבות דומיננטית יותר, כמובן. אבל בתור דוברת אנגלית כשפת אם, אני מבינה את השפה השחורה יחסית חלק. למרות ששוב יש כאן עניין של חשיפה - נתקלתי בשפה הזו בסרטים ובספרים מספיק כדי שאני אבין את החוקיות השונה אינטואיטיבית.

ושמישהו כבר ימצא אקוויוולנט בעברית למילים הארוכות האלה, לפני שנתפסת לי המקלדת!
מה דעתך על דסקרפטיבי

תיאורי, פרסקרפטיבי

סמכותי? חוקי? החלטי? (שום אופציה לא ממש טובה. רעיונות?)

[רחל_ברמן*]

ואגב, אקוויוולנט = מקבילה p-:

[תמי_גלילי*]

ואגב, אקוויוולנט = מקבילה
אבל לא בדיוק... האמת היא שאין אקוויוולנט למילה אקוויוולנט (זה תמיד שיעשע אותי)

[נורה_קטנה*]

prescriptive תמיד מזכיר לי prescription (מרשם של רופא).
בלשנות מתארת לעומת בלשנות מחוקקת?

[רחל_ברמן*]

או בלשנות מכתיבה? (קרדיט לאיש)

[תמי_גלילי*]

בלשנות תיאורית ובלשנות טהרנית? (קצת משמר את משחק המילים והצלילים)

[ניצן_אמ*]

עם טהרנית אני בסדר (למרות שמוצא חן בעיניי "מרשמית" )
תיאורית לא ממצה את העניין בעיניי.

בלשנות רושמת ובלשנות נושמת?

[רום_הראל*]

נראה לי בלשנות אורגנית [המתארת גם את החוקים וההתנהגויות סביב החוקיות ורואה בשפה כישות גודלת] ובלשנות אוכפת [במובן הצר של המילה], שאינה מאפשרת "סטיות מהחוקיות" ולפיכך אינה "טבעית" או "אורגנית" או מאפשרת לשפה לחיות.

[אמא_של_יונת*]

המונחים המקובלים בבלשנות - גישה ערכית וגישה תצפיתית.

[רום_הראל*]

המונחים המקובלים לעיתים מסתירים את ההבדל המהותי [בגלל השמות] גישה ערכית מסתירה את משטר האכיפה והגישה התצפיתית מסתיר את היות הצופה חלק מהנצפה

[אמא_של_יונת*]

רום, לא הבנתי את דבריך.

בניגוד לחלק מהמונחים שהוצעו קודם (טהרנית, נושמת, מכתיבה, אורגנית), שיש בהם קונוטציות לפי גישתו של המציע - המונחים הבלשניים הם ניטרליים.
הם נמנעים מכל קונוטציה.
לראות בהם הסתרה של מונחים אחרים זו פרשנות שלך.
המונחים שהציעה נורה קטנה באים גם הם מאותה גישה ניטרלית.

[רום_הראל*]

בניגוד לחלק מהמונחים שהוצעו קודם (טהרנית, נושמת, מכתיבה, אורגנית), שיש בהם קונוטציות לפי גישתו של המציע - המונחים הבלשניים הם ניטרליים.

הם מתחזים לניטרליים ולאובייקטיביים ובכך טמונה האשליה הגדולה. שהרי אין ביטוי או חשיבה אלא דרך אותה שפה נחקרת ככה שהחוקר כלול בנחקר מבחינת התלות בשפה ככלי מחקר שלו

ואז יש את "הנחת אובייקט השפה" האם הוא "נייח" כמות סופית של מילים חוקים וכו' [מילון] או דינמי נקבע מחדש תדיר על ידי משתמשיו המיומנים [ויטגנשטין] ולכן טוב לראותו כישות מתפתחת... שיש לתאר את התנהגותה [בלי ממש להיות מחוצה לו]...

בגישה האובייקטיבית הכופה והמתה [מהנחת אובייקט השפה] טמון כל האלם על נגזרותיו השונות...

[רחל_ברמן*]

אני גם לא חושבת שהמינוחים הבלשניים נייטרליים במיוחד, אבל הם לא פחות נייטרליים מהמונחים האחרים שהוצעו, והם כבר בשימוש. קניתי.

[תמי_גלילי*]

המונחים המקובלים בבלשנות - גישה ערכית וגישה תצפיתית.
טוב לדעת, תודה, למדתי משהו.

בניגוד לחלק מהמונחים שהוצעו קודם (טהרנית, נושמת, מכתיבה, אורגנית), שיש בהם קונוטציות לפי גישתו של המציע
המונחים שהציעה נורה קטנה? באים גם הם מאותה גישה ניטרלית.

לדעתי, אלה השערה ופרשנות שאינן מתחייבות דווקא מההצעות, ולכן הקביעה שלך נחרצת מדיי לטעמי. אני לא יודעת מה הסקת מהצעתי לגבי הגישה שלי. אבל אם את סוברת שהיא נוטה באופן חד משמעי לאחד הכיוונים, את טועה. היא מורכבת יותר וגם אינה בהכרח עקיבה .

[ניצן_אמ*]

דווקא שלי כן עקיבה, אבל לכיוון ההפוך מן המשתמע מן ההצעה שלי.

[באופן_לייט*]

לקהילה שבאופן כללי מעדיפה כבוד לשונות, יצירתיות וגמישות על פני חוקים מגבוה
רחל
אהה
פה את ... טועה וראי מיתוסים על הקהילה או שם דומה LOL

[פלוני_אלמונית*]

מיתוסים נפוצים אודות הקהילה

[בשמת_א*]

הכל טוב ויפה ואני קוראת בהנאה
אין פה שגיאה: "הכל טוב ויפה" "ואני קוראת בהנאה". אלה שני חלקי המשפט.
אפשר היה לכתוב גם: הכל טוב ויפה, ואני קוראת בהנאה

ותודה לפותחת הדף. גם לי זה מאוד צורם, ממש קשה לי לקרוא, ואם אני רק יכולה אני עורכת ומתקנת. לאחרונה היו הרבה בעיות לערוך באתר, אז לא תמיד הצליח לי, אבל זה אחד השיבושים שהכי קשה לי איתם. גם לי זה מחרב את הקריאה אבל חשבתי שרק אמא של יונת סובלת כמוני (-:

[בשמת_א*]

לא מבינה למה בקשה מנומסת, מנוסחת בצורה מכובדת, כללית, לא אישית, לא מעירה לאף אחד ספציפית, לא קוטעת אף אחד באמצע השיחה, רק דף צדדי עם בקשה להקפיד לא לזרוק פסולת על המדרכה, כי לא נעים לנו ללכת בתוך זה -
מעוררת כל כך הרבה כעס?
אני כן מקפידה, מתוך כבוד לאחרים.
זה לא אומר שלא קורה גם לי שיש לי שגיאות הקלדה לפעמים, אבל אני משתדלת גם לחזור ולתקן אותן בעריכה אם אני רואה. ובכל מקרה, אני לוקחת את הבקשה "אנא קראו שוב את מה שכתבתם לפני ההוספה" ברצינות, מתוך כבוד לקוראים שלי, ועושה מאמץ לנקות את טעויות ההקלדה לפני שאני שולחת.
לא מבינה למה אחרים כועסים כשמסבירים להם כמה קשה לקרוא כששולחים הודעה כתובה בשיבושים, בשגיאות צורמות וברשלנות.
כשאני מתקנת כאלה שיבושים, אני לא רואה בזה שום בעיה לכותב. הרי אני לא חושבת שבכוונה מישהו הקליד בשגיאות! אני מנקה ומסדרת את האתר, כי האתר הוא הבית שלי, וחשוב לי שיהיה כאן נקי ונעים, ולכן אני תורמת את חלקי בעבודות הניקיון. זה הכל.

[נורה_קטנה*]

בשמת,
תראי באיזה עולם דימויים את משתמשת כשאת מתייחסת לטעויות. טעות כפסולת. ביצוע טעות כפעולת לכלוך. תיקון טעות כפעולת נקיון. את מתייחסת לעושי הטעויות כחסרי כבוד לקוראים שלהם ורשלנים. עושי הטעויות מלכלכים לך את הבית ולא תורמים את חלקם בניקיון הבית.
אני מניחה שזו התייחסות שיכולה לעורר כעס.

[רחל_ברמן*]

אני גם חושבת שיש הבדל גדול בין טעויות הקלדה ובין שפה שהיא שפת הדיבור של הכותב/ת, ונחשבת "טעות" ע"י חלק מהקוראים. לכתוב "אני ילך" במקום "אני אלך" זו לא טעות הקלדה. זה סגנון עברית מאד מקובל, ותיקון שלו נתפס כהתנשאות (שוב, בדרך כלל עם קונוטציות מעמדיות).

אני יודעת שאני חוזרת על עצמי, אבל זו נקודה חשובה בעיני וזו כבר התגובה השניה שתוהה בתמימות מה הבעיה ומתעלמת לחלוטין מההסבר הזה.

[בשמת_א*]

ובכן?
ככה זה נראה לי. את רוצה עוד דימוי: גיר חורק על לוח. איייייי.
ככה זה מרגיש לי.
אבל בניגוד לכועסים פה, אני לא רואה בזה עניין אישי. אני רואה בזה עניין תרבותי. ויש פה בהחלט לפחות שתי תרבויות: לאחת יחס של כבוד לשפה שלנו, לשנייה יחס של זילזול. יחס הזילזול הוא המודרני יותר, והאופנתי יותר. לצערי, הוא גם מתבטא בארץ בעוד תחומים, לא רק בתחום העברית. זה שאנשים לא משתדלים אפילו לדעת לכתוב (ולא, אני לא מתכוונת לעולים חדשים או ישנים, או לאנשים עם בעיות דיסלקציה וכדומה. יש גם כאלה, והטעויות שלהם אופייניות מאוד), זה מאפיין של התרבות שלנו.

רחל ברמן, דווקא בבאופן אני חושבת שאני מוצאת יותר השתדלות לנהוג כבוד באחר, להתחשב, לעשות מאמץ כדי להיות יותר קריא, יותר בהיר. זה גם בא לידי ביטוי בהתנסחויות יותר מנומסות מאשר באתרים אחרים ברשת, בצורת השיתוף באתר הזה, כלומר גם באתיקה של ההתנסחות עצמה. אז אני לא רואה מרחק גדול בין זה לבין רצון באתיקה של כתיב מדוייק.

מה שכן, לי אישית תמיד יש התלבטות לגבי בקשות כאלה. כלומר, אני סובלת מאוד מהשגיאה הזאת. מאוד. זה צורם לי בכל הגוף. זה מפריע לי הרבה יותר מטעויות אחרות. מעניין שהזדהיתי במדוייק עם התחושות הפיזיות שתוארו לפני כאן בדף - כולנו מרגישות/מרגישים אותו הדבר לגבי זה, כי כולנו באנו מתרבות צברית מסוימת שזה ערך מקודש לגביה.
אבל אף פעם לא חשבתי לבקש שזה ייפסק. הנחתי, שמי שכותב כך פשוט לא מסוגל אחרת. לא יודע אחרת.
ולכן, במקום לבקש - אין ברירה אלא לשנס מותניים ולתקן בעצמי. בלי הערות או הפניית תשומת לב, פשוט להפוך טקסט משובש לטקסט קריא.
("נקי" זה לדעתי דימוי מלשון ההגהות והעריכה. בין היתר, אני מגיהה ועורכת במקצועי, פתאום נזכרתי בזה P-: אנחנו באמת משתמשים במונח "טקסט נקי").
אז לגבי הסיכוי של הדף לעשות שינוי: אני תוהה. אני מתלבטת.

אני גם עצובה, שאנשים שעושים טעויות כאלה - לא רוצים בכלל ללמוד. לא רוצים בכלל לתקן אותן. לא חשוב להם.
כמו אמא של יונת, האופנה החדשה הזאת מעציבה אותי.
אני מרגישה, שאם יש דברים שהם ישראליים והם חשובים - זאת העברית שלנו.
יש לנו כל כך מעט דברים שיש להם ערך תרבותי משותף לכולנו, אז למה לזלזל בהם?
גם עצוב לי מזה כמו שעצוב לי מכל תרבות הפרטאץ' הישראלית. ה"לא חשוב", ה"מה זה משנה", "אז יהיה כזה בערך, מה יש, יהיה בסדר". מין זילזול באחרים, זילזול בערכים, האדרת הרשלנות והנמיכות. עצוב לי.

או אולי אלה שלוקחים על עצמם להיעלב פה בדף הם מיעוט, ואולי הם בכלל לא טועים את הטעות הזאת, ואולי בכל זאת הרוב הדומם לוקח לתשומת לבו, ואולי שמח לגלות איך בעצם זה אמור להיות בעברית, ואולי ישים לב ממחר לפעלים שלו. מה אני יודעת.

[בשמת_א*]

זה סגנון עברית מאד מקובל
מאוד מקובל?
אולי פשוט מאוד נפוץ. אבל מקובל? ועוד בשפת הכתב?
זה לא הופך את זה לפחות מוטעה או פחות מעצבן. וזה אגב עוד משהו שיש לי נגד מערכת החינוך. העובדה שהיא מצליחה להוציא אנאלפביתים אחרי 12 שנה. המעטים שיוצאים ממנה לא אנאלפאביתים הם אלה שקיבלו הכל מהבית. )-:

[רחל_ברמן*]

_ובכן?
ככה זה נראה לי. את רוצה עוד דימוי: גיר חורק על לוח. איייייי.
ככה זה מרגיש לי._
האמת? גם אני הרגשתי ככה. וזה עדיין לא עובר לי "חלק" ליד האוזן. אבל זו הבעיה שלי - אני גדלתי ב{{}}תרבות צברית מסוימת שזה ערך מקודש לגביה, וזו רק אחת ה"דפיקויות" שיש לי מזה. אני לא מתכוונת להפיל את הבעיה שלי על מישהו אחר.

רחל ברמן, דווקא בבאופן אני חושבת שאני מוצאת יותר השתדלות לנהוג כבוד באחר, להתחשב, לעשות מאמץ כדי להיות יותר קריא, יותר בהיר. זה גם בא לידי ביטוי בהתנסחויות יותר מנומסות מאשר באתרים אחרים ברשת, בצורת השיתוף באתר הזה, כלומר גם באתיקה של ההתנסחות עצמה. אז אני לא רואה מרחק גדול בין זה לבין רצון באתיקה של כתיב מדוייק.
אני גם. אני פשוט לא רואה מה לא מדוייק בכתיבת (ובאמירת) "אני ילך" במקום "אני אלך". זה אולי צורם למי שרגיל לחשוב על זה כטעות, אבל הכוונה ברורה, וזה שימוש נפוץ. ולמרות שאני יודעת טוב מאד למה את מתכוונת כשאת אומרת (קודם) ש{{}}יש פה בהחלט לפחות שתי תרבויות: לאחת יחס של כבוד לשפה שלנו, לשנייה יחס של זילזול_, אני לא חושבת שזו דוגמה לכך. שימוש מסחרי במילים לועזיות? כן. עוני של השפה? אוהו. שימוש בביטויים שהדובר בבירור לא מבין את משמעותם? פתטי. אבל דקדוק אלטרנטיבי הוא ההיפך המוחלט - זה מה שמצביע על כך שעברית היא שפה חיה. הייחוס של דקדוק אלטרנטיבי ל{{}}_זילזול באחרים, זילזול בערכים, האדרת הרשלנות והנמיכות מבוסס על כך שיש "נכון" ו"לא נכון" וזה אפשרי רק בשפה מתה.

[רחל_ברמן*]

_מאוד מקובל?
אולי פשוט מאוד נפוץ. אבל מקובל?_
מה ההבדל בין מקובל ונפוץ? (או אולי השאלה היא: מקובל על מי?)

ועוד בשפת הכתב?
זה נפוץ בדיבור כבר שנים. המעבר לכתב הוא תמיד מושהה, אבל אין סיבה שלא יתרחש לבסוף.

[לי_אורה*]

שיש הבדל גדול בין טעויות הקלדה ובין שפה שהיא שפת הדיבור של הכותב/ת, ונחשבת "טעות" ע"י חלק מהקוראים
מסכימה מאוד שיש להבחין בין טעויות הקלדה לבין "אני ילך" ודומיו. ובין אלו שמפריע להן ה"אני ילך" הזה מעניין יהיה לבדוק האם יש הבדל בגישתן לטעויות הקלדה לעומת ה"אני ילך". אני יכולה להעיד על עצמי בלבד: כשאני קוראת טעויוץ הקלדה (במקרה זה למשל ברור שהאצבע הקטנה הלכה לץ' במקום לת') - זה מעורר אצלי מחשבה רק כאן באתר, משום שכאן באופן יוצא מהכלל ניתן לתקן טעויות מהסוג הזה. אבל לדעתי הרבה יותר צורם לקרוא שיבושים כגון "אני ילך אם הילדה לבצפר לתת לה צומי אבל עם יהיו איקובים אני יראה לה כבר שרוני שולתתתתתתתתתת" וכו' וכו'. כשגולשים בפורומים נתקלים בשיבושים ממש מדהימים: החלפת ק' בכ' ולהיפך, החלפת כ' בח' ולהיפך, החלפת ת' בט' ולהיפך, החלפת א' בע' ולהיפך, מאוד נפוץ להחליף עם באם ולהיפך, ועוד ועוד. לפעמים ממש קשה לקרוא את הכתוב, ואני צריכה לתרגם לעצמי מה שכתוב לפי ההקשר...

לכתוב "אני ילך" במקום "אני אלך" זו לא טעות הקלדה. זה סגנון עברית מאד מקובל, ותיקון שלו נתפס כהתנשאות (שוב, בדרך כלל עם קונוטציות מעמדיות).
אכן, זו אינה טעות הקלדה, אלא טעות דקדוקית. ואם לא מדובר בלהעיר לאדם באופן אישי (אכן עלול להעליב מאוד ולכן לא רצוי לעשות זאת אם לא מבקשים) אלא בדף כללי, לא הבנתי את עניין ההתנשאות ובייחוד לא את עניין הקונוטציות המעמדיות: האם יש מחקר סטטיסטי שמוכיח מעל לכל צל של ספק ש"אני ילך" נאמר ונכתב אך ורק ע"י אנשים ששייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך? את מניחה מראש קשר שכזה, וכל עוד הוא לא נחקר והוכח זו השערה בלבד, דעה אישית בלבד. וברור שיש מקום וחשיבות לדעה אישית, אבל לא ניתן להשתמש בה כעובדה לביסוס טענה (טענת ההתנשאות המעמדית).

[לי_אורה*]

ואפרופו "אני ילך", קראתי גם שיבוש מדהים אחר: "אני הלך"!
אני השמור, אני הלמד וכו'. כלומר באופן עקבי הא' של לשון יחיד בעתיד הופך לה'. ואני כבר לא יודעת מה יותר צורם: אני ילך או אני הלך...

[אלנור_יה*]

זה נפוץ בדיבור כבר שנים רחל, אין לי מושג על מה את מדברת. באמת. לא זכור לי ששמעתי אנשים משתמשים באופן הדיבור הזה ואני ממש לא חיה במגדל שן, אני בטוחה שיש גם לי טעויות בעברית, יש כאן אנשים משכילים ממני פי כמה וכמה ועדיין הטעות הזו היא פשוט טעות באוזני. נחווית כטעות, נתפשת כטעות, לא שום "אלטרנטיבי", סתם חוסר דיוק צורם.
כמו עוד שיבוש מאוד נפוץ "שהלכתי לחברה" במקום "כשהלכתי". מדהים אותי איך אפשר בכתיבה לטעות בכך, כשבדיבור אכן ה"כ" נשמטת הרבה פעמים. אבל בכתיבה יש זמן ואפשר לשים לב. אם רוצים.
מאוד מזדהה עם
אני גם עצובה, שאנשים שעושים טעויות כאלה - לא רוצים בכלל ללמוד. לא רוצים בכלל לתקן אותן.

אני חושבת ששפה היא כלי. אפשר מבחירה לשחק עם הכלי הזה, לעוות אותו ולהשתעשע איתו. לשלב שפת רחוב ושפות זרות ומה שבא . מבחירה. לא מבורות. והכי קשה לי עם בחירת הבורות.

[נורה_קטנה*]

בשמת,
אני רואה בזה עניין תרבותי. ויש פה בהחלט לפחות שתי תרבויות: לאחת יחס של כבוד לשפה שלנו, לשנייה יחס של זילזול.
השפה נרכשת בתהליך שלא מערב את הרצון שלנו (מה שמתשמע מהמושגים כבוד וזלזול). שפה "נכונה" ועשירה נרכשת בתהליך של חשיפה ארוכה. מי שחשוף לשפה עשירה (באמצעות אנשים, ספרים, הצגות, מורים וכו') לא תמצאי אותו מדבר בשפה עתירת שיבושים ועניה.
כמובן שמי שגדל ללא חשיפה לשפה עשירה יכול בתור בוגר לעשות מאמץ לתקן את עצמו וללמוד. אבל מדובר בתהליך לא קל ולא מובן מאליו בכלל. השפה כפי שרכשנו אותה בתקופה המכרעת ארוגה לנו במוח בצורה כזו שלא יותר קל לנו לשנות אותה מלשנות אמונות שגדלנו עליהם, יציבה לקויה ותכונות אופי.
כשאת שומעת או קוראת טקסט "משובש" את לא יכולה לדעת באיזה מקום נמצא הבן אדם הזה. איך קרה שהוא מדבר כפי שהוא מדבר. להניח שהוא בא מתרבות מזלזלת זו חתיכת התנשאות ושיפוטיות, שלי אישית צורמת יותר משיבושי שפה.

[רחל_ברמן*]

אם לא מדובר בלהעיר לאדם באופן אישי (אכן עלול להעליב מאוד ולכן לא רצוי לעשות זאת אם לא מבקשים) אלא בדף כללי, לא הבנתי את עניין ההתנשאות ובייחוד לא את עניין הקונוטציות המעמדיות: האם יש מחקר סטטיסטי שמוכיח מעל לכל צל של ספק ש"אני ילך" נאמר ונכתב אך ורק ע"י אנשים ששייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך? את מניחה מראש קשר שכזה, וכל עוד הוא לא נחקר והוכח זו השערה בלבד, דעה אישית בלבד. וברור שיש מקום וחשיבות לדעה אישית, אבל לא ניתן להשתמש בה כעובדה לביסוס טענה (טענת ההתנשאות המעמדית).
אני מתייחסת למעמד המשכיל, לאו דוקא למעמד סוציו-אקונומי מסויים (למרות שכמובן שיש חפיפה). חשבתי שציינתי את זה קודם. וכמובן שזה מבוסס על נסיון אישי, אבל מעניין אותי לדעת אם הנסיון שלך מאד שונה (שוב, בלי להתייחס לעולים וכו').

זה נפוץ בדיבור כבר שנים רחל, אין לי מושג על מה את מדברת. באמת.
אולי זה עניין גאוגרפי? לא יודעת. אני בכל אופן שומעת את זה הרבה, וכן, כבר שנים. מאז שאני ילדה. למרות שאין ספק ששומעים את זה יותר בשנים האחרונות.

עדיין הטעות הזו היא פשוט טעות באוזני. נחווית כטעות, נתפשת כטעות, לא שום "אלטרנטיבי", סתם חוסר דיוק צורם.
ושוב: מי מחליט? כלומר, זה נתפס כטעות באזנייך, אבל ברור שיש מספיק אנשים שלא תופסים את זה כטעות (אלו שמדברים כך, למשל). למה להניח אם כך שזו טעות? למה בכלל להניח שיש רק דרך אחת נכונה לדבר עברית?

[אליס_בארץ_המראה*]

למה בכלל להניח שיש רק דרך אחת נכונה לדבר עברית?

אני חושבת שיש כאן קצת בלבול ביחס ל"נכון". יש דרך אחת מוסכמת נכונה לדבר עברית - אבל הרבה מאד דרכים לשנות, להעשיר, לרדד או להשטיח אותה. עצם העובדה שיש דרך "נכונה" לא אומרת שהשפה אינה משתנה (ושכל המשתמשים בצורה הנכונה מתנשאים על אחרים כשהם מציינים את הכלל המוסכם). אכן, השפה משתנה ועוד איך, וטוב שכך. ועדיין - עד שהשינוי לא יקבל גושפנקא רשמית, הוא לא בגדר "נכון". ורק כדי לחדד: העובדה שאני מכירה בקיומם של כללים לשפה - כללים שחלים על כולם - לא אומרת שאני שוללת את הדינמיות והשינוי שלה. אני פשוט מצביעה בעד כללים מוסכמים, אחרת
אני יוחל לכטוב איך שבא לי וגם לתעון ולהוכיח (פ33ות!!!) שזה החי נחון ולגיתימי שיש, ואם יכח לך זמן לבין אז בעיה שלח חחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!1111111111

ביחס לוויכוח שלנו על שינויים באנגלית, אציין רק שאין בנמצא שום ספר דקדוק שיציע ש " you was wrong" הוא הצורה הנכונה או אפילו המקובלת. למען האמת כולם יציעו את הדוגמא הזו כטעות. בנוסף, אשמח לשמוע איזו מהשפות האנגליות תבחרי את ללמד את ילדיך כברירת המחדל שלהם באנגלית, או באיזו מהשפות האנגליות תשתמשי בביקור בניו יורק. ואני שואלת דווקא על ניו יורק כדי לחדד את הענין: לבן שמדבר בשפת שחורים נתפס כאן כמי שלועג או מתנשא עליהם. מהי הדרך, אם כן, לבחירת שפה "נייטרלית", באין לנו "אנגלית נכונה" (או עברית נכונה)?

[לי_אורה*]

מעניין אותי לדעת אם הנסיון שלך מאד שונה
מזדהה מאוד עם מה שכתוב כאן
זה נפוץ בדיבור כבר שנים. רחל, אין לי מושג על מה את מדברת. באמת. לא זכור לי ששמעתי אנשים משתמשים באופן הדיבור הזה ואני ממש לא חיה במגדל שן,

אני יוחל לכטוב איך שבא לי וגם לתעון ולהוכיח (פ33ות!!!) שזה החי נחון ולגיתימי שיש, ואם יכח לך זמן לבין אז בעיה שלח חחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!1111111111
בדיוק. וזה יכול לבוא לידי ביטוי לא רק בכתב, אלא גם בדיבור ואז יהיה קצת קשה לתקשר ולהבין.

אגב, בקשר ל פ33ות - כאן לא מדובר בשיבוש בכתיבת המילים, אלא בכתיב נפוץ באינטרנט, שבו משתמשים במספרים ובאותיות (ה-3 דומה לצ' בכתב יד וכו'). וזה מקובל גם בכתיבה במיילים ובפורומים באנגלית, למשל: 4= FOR וכו' (GO 4 IT), תודה=10X וכו'.

[רום_הראל*]

לפני שהדף הזה שוקע בשנית לרמת דף תמיכה לרגישות יתר לסטיה מכללי הדיקדוק במבע כתוב [היה בו רגע של דיון מעניין בין שתי נקודות מבט תיאורטיות הצופות מתארות ומנתחות תופעות בלשניות בשפה ואת השפה עצמה].....

רציתי להוסיף נדבך נוסף לאותה הבחנה של נקודת מבט על השפה [מה נכון בשפה?], מבחינת ראיית המאקרו תרבותית. בדף אחר דיון על Emergence ועל התפתחות מבוזרת. לדעתי יש לכך רלוונטיות לדיון כאן של "מי קובע [מכונן] שפה"? האם שפה היא כינון של מילונאים [TOP TO BOTTOM] או שמא גדילה עצמאית ללא יד מכוונת ולא כוונת פיתוח השפה מצד משתמשיה כפי שתואר בספר EMERGENCE בדוגמאות רבות ומגוונות החל בתילי נמלים וכלה בתיכנון ערים ואתרים מסוג זה..

[רום_הראל*]

לא אחת כללי הדקדוק פועלים כצנזורה של המבע.

נתקלתי למשל ב"מכשלה דיקדוקית" [או דיקדוק יתר] כשפירסמתי את ספרי הראשון באנגלית. שם הופיע ביטוי שההתקבל בקרירות יתר מצד העורכת הלשונית מכיוון שהוא אינו "אנגלית תקנית". אבל מה לעשות, לא מצאתי אף ביטוי יותר קרוב למה שרציתי להביע במשפט זה.

המשפט הוא YOU ARE HAPPENING IN THE NOW. ואז נשאלת השאלה האם השפה נועדה לשרת מבע [ולהתעדכן עם שיכלול המבע]?

או שהמבע הוא דוגמה ספציפית לכללי השפה, החייב להיות כפוף לחוקי השפה?

[יעלי_לה]

אני חושבת שזה לא נכון להתייחס לעברית שמשתמשים בה כדי לשוחח באתר אינטרנט כ{{}}עברית כתובה. אם הכותב מציג מאמר מלומד פרי עטו, ניחא, אבל נדמה לי שרוב המלל כאן באתר הוא שיחות ופטפוטים. בחייכם, זה לא ספר שמצריך עריכה לשונית והבאה לדפוס. lighten up.

טוב, אני חושבת שהבקשה הראשונית לגיטימית, מה גם שהיא באמת נוסחה בצורה מכבדת, אבל אני פשוט לא מבינה על מה כל הרעש הגדול. מבאס שהוויכוחים האלה וה"ריגשי" הגיעו עד לנושא כזה (שבדרך-כלל קרוב ללבי, אבל כ"כ התבאסתי מהוויכוח שעד עכשיו לא הצלחתי להביא את עצמי להגיב).

גם לי זה צורם מאוד, וכשאני חושבת על כך שטעויות כאלה יקבלו גושפנקא מהאקדמיה בסופו של דבר אני נכנסת לדיכאון. כעורכת לשונית אני עושה מה שאני יכולה במסגרת העבודה שלי. אבל לא הייתי מעלה על דעתי לפנות בצורה כזאת באתר. כשמישהו כותב לי הודעה שכוללת שגיאה שצורמת לי באותו רגע, אני אשאל אם זו היתה צורת דיבור מבודחת _{(מזכיר לי שסבתא שלי, לדוגמא, שהיא ילידת הארץ ועוסקת בעריכה לשונית כ-50 שנה, אמרה פעם לחברה בסוּפֶּר "איפה הביצות", ומישהי ניגשה אליה וברצינות תהומית העירה לה "אומרים ביצים")} או טעות מחוסר ידע ואם באופן כללי הוא מעוניין בהרחבת ידיעותיו בעברית.

[סמדר_נ*]

מבחירה. לא מבורות. והכי קשה לי עם בחירת הבורות.
או!
הנה אלנור יה הניחה אצבע על מה שהיה קשה לי כל כך לנסח לעצמי.
תודה.

[מישהי*]

לא יכולה יותר לשתוק, מצטערת על ההתפרצות.
שגיאה היא שגיאה, לא משנה אם היא "מקובלת", "נפוצה", או מה שלא יהיה. אלה שגיאות, והן מרגיזות!
הוויכוח הזה מיותר לגמרי, כי הוא רק מייצר עוד ועוד תסכול אצל אוהבי ויודעי השפה, שעד עכשיו טעו לחשוב שמדובר באי אלו שגיאות מקריות, וגילו לזוועתם שמדובר באידיאולוגיה שלמה, של האדרת השגוי, העילג והקלוקל. וזה נורא. בעיני זה באמת נורא ואיום ומדכא.