עד שאמצא את שאהבה נפשי

יש למישהו המלצה על מקום לפגישה עיוורת באזור הצפון?
לא אוהבת בתי קפה ומקומות סגורים...

איפה בצפון? חיפה? ראש פינה? גולן? עמקים? טבריה?

אז איזה מקומות את כן אוהבת לדייט? טיול? ואיפה באיזור הצפון?
לקנות גלידה במרכז הכרמל וללכת לשבת בטיילת לואי זה קצת נדוש אבל נחמד.

באזור צפת:

לקבוע בראש פינה העתיקה, ולטייל בסמטאות או לעשות פיקניק בגן הברון (אפשר להביא עוגיות מהבית וגזיה ולעשות תה).
ביער ביריה (תלוי איפה, לא תמיד יש אנשים).
בגן המצודה בצפת (שוב, לא תמיד יש אנשים).
ללכת לטייל בשביל הפסגה של הר מירון - סיבוב נינוח של שעה-שעה וחצי, הליכה רגלית, תצפיות, נוף, אויר הרים.

איך להיות טבעית ולא לחוצה? קודם כל, אם הפגישה במקום טבעי, כמו שאת מתכננת, אז את כבר בתפאורת הרקע המתאימה... ואם את לא אוהבת בתי קפה ומקומות סגורים, אז מוטב להמנע ובאמת לקבוע במקום שנוח לך ושבו את מרגישה בנוח באופן טבעי. חוצמזה - חשבי מה מלחיץ? ונסי לנטרל את גורמי הלחץ. אם להיות איתו לבד במקום בלי אנשים - אז כדאי לקבוע במקום שיש בו אנשים מסביב. אם מהפתעה ממראה הבחור - אפשר לבקש תמונה מראש. אם שלא ימצא חן מהרגע הראשון ולא תרצי להמשיך - אז לחשוב מה תאמרי ואיך תסיימי את הפגישה כך שלא תצטרכי לשבת ולקשקש סתם כשברור לך שלא מתאים. יש כאלה שקובעים עם חבר/ה שיתקשר אליהם במהלך פגישה עוורת, על מנת שיוכל "להציל" אותם באיזו תואנה אם לא הולך טוב, או להפך - לשמוע מהם שהכל מצוין, על פי קוד שקבעו מראש.
ולבסוף, אני חושבת שזה טבעי להיות קצת לחוצה בפגישה כזאת, ועל כן, טבעי = קצת לחוצה, וזה ממש בסדר ומובן, ומוטב מאשר להיות אדישה

.
בהצלחה!

אפשר לשכור אופניים זוגיים באגמון החולה או לטייל שם ברגל.
מצטרפת להמלצה על ראש פינה, אפשר גם לטייל בנחל ראש פינה לבדוק אם כבר יש חלמוניות, אני חושבת שבשבתות יש שם קצת אנשים וגם פרטיות.

תודה... משהו מההצעות אני בטח אעשה.. בינתיים כואבת לי הבטן ודוחה את הפגישה הזו. אני כבר לא צעירה לעניינים האלה (מזמן לא עשיתי דבר כזה, בכלל מזמן לא הייתי עם גבר!) עידכונים בהמשך....

איזה כייף שאפשר לכתוב פה.. ולא רק במחברת לעצמי. אלא לאנשים שאולי יקראו ויחוו דעה. זה מרגש אותי.
אז נפגשנו... היה סבבה מצאנו איזה ספסל לשבת עליו, והיה ממש נחמד. קצת התביישנו אבל כל אחד סיפר על עצמו קצת וגם קצת שתקנו, ו..... הוא בסדר..... מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? בגלל שהוא "בסדר" להתחתן איתו? מה אני אמורה להרגיש? (סליחה על הנכות הריגשית, אבל איך יודעים שהוא מתאים? הוא נראה מתאים הסכמנו על הכל , התרגשנו באותה מידה... הכל היה כל כך בסדר! שום דבר לא היה נראה לי לא טוב. ... איזה פחד....

רגע... פגישה ראשונה יערה.
יופי שהיה לך כיף!
מה עם עוד כמה פגישות - לראות אם ימשיך להיות בסדר, או ישתנה (לטובה או לרעה?)

בקרוב.. ב"ה יהיו פגישות נוספות הוא התקשר אלי היום והיה מתוק להפליא, ואמרנו אחד לשני ששמחנו להכיר ושנתראה,
אבל דווקא היום היתה לי ממש תחושה רעה בעבודה ונראה לי שרוצים לפטר אותי )-:... ומצבי הכלכלי לא משהו וקשה לי עם זה , ואני חסרת אנרגיות, אז הוא התקשר גם בערב (הפסקנו את השיחה בבוקר והוא אמר שיתקשר בערב) ולא היה לי כח לענות לו מתוך המסכנות שלי. רוצה להיות חזקה ןשמחה עם עבודה מסודרת ולא אחת שלא מסתדרת בעבודה ומפטרים אותה, בגילי המופלג...קצת קשה לי. מתפללת לטוב...

את לא "אמורה" להרגיש. את אמורה לחיות איתו. המפגשים האלו הם חלון הצצה לחיים איתו. לאט לאט יהיה לכם יותר נעים, ירדו המגננות, ותתנו אחד לשני להכיר באמת, בלי מסכים.
כדאי לך למצוא מקומות מפגש שיהיה לך הכי קל להוריד את המסכות, ולהיות את. מקום מרשים מאוד כמו חוף ים יפה לדוגמא יכול לעזור לזה לקרות. ליד בעלי חיים זה גם עוזר.
לגבי מפגשים בצפון, אם חיפה זה מתאים, אז יש טיילת מקסימה בחוף חיפה 'טיילת לואיס'. גם יפה, גם אפשר לשבת עם מצרכים שהבאתם מראש ולעשות פיקניק, וגם אפשר לטבול רגליים בים בחוף יפהפה (אבל קצת מלוכלך).
לגבי הפיטרין, זה התמודדות שבמקום להסתיר אותה אפשר דווקא לשתף בה, זאת סיטואציה מהחיים. אפשר לשתף ברגשות, במלחמה הפנימית שלא להרגיש מסכנה, במחשבות איך לא להיות חסרת אנרגיות. דווקא מתוך כך את יכולה לגלות את הכוח הפנימי האמיתי שהוא הרצון להיות חזקה ושמחה, (עבודה מסודרת זה יותר דימוי עצמי ולכן לא באמת ברצון הפנימי. מה שחשוב לך זה שתהיה פרנסה) מהמילים שלך אני קוראת גם רצון להיות מלאת חיים. אולי את רוצה גם להיות יציבה, אבל אפשר גם להיות יציבים ללא עבודה קבועה, תלוי בך - אולי לך יותר קל כשיש עבודה קבועה. ממליצה לך על תרגיל, תבחרי מהרצונות- חזקה, שמחה, מלאת חיים, יציבה, (אפשר להוסיף עוד רצונות) את שלושת הרצונות שאת הכי מתחברת אליהם. ואז תאמרי לעצמך: אני x, אני y, אני z. לדוגמא: אני יציבה, אני שמחה, אני מלאת חיים. אם תחזרי על זה שוב ושוב תוך כדי ריכוז פנימי תוכלי לחוש בזה ולתת לעצמך להאמין בכוחותייך.
בהצלחה!

טוב עכשיו שמתי לב שכתבת שהים זה לא הכיוון...

תודה חיפאית חיננית התרגיל שהמלצת עליו נחמד מאוד.ועוזר לי כשאני לבד אבל לא ממש במצב אמת כשאני חסרת ביטחון מול אנשים אבל עובדת על זה ומתחזקת , רוצה למצוא תעסוקה שתשמח אותי שאני אשמח לקום אליה בבוקר ולא כל יום להתמודד עם קשיים ולחצים ולעמוד בדרישות "הבוס" . זה קשור לנושא הזוגיות כי אולי הייתי יכולה לעבוד ושרוד את החיים האלה אבל בשביל זוגיות (ובשביל חיים טובים) צריכה להיות שלמה עם מה שעושה בחיים ולא רק לשרוד.
והנה עובדה שבדיוק יום אחרי פגישה מוצלחת הרגשתי איך העבודה שפרנסה אותי כמה חודשים הולכת ומתמוססת לה (ישבתי שם (בעבודה)וחשבתי מה ההוא (מהפגישה) היה חושב עלי אם היה רואה אותי וזה חיזק אותי באותו הרגע אבל כולם כבר התרגלו אלי שאני לא תקשורתית במיוחד והתבאסתי.)
דיברנו היום בטלפון שיחה ארוכה וכייפית. ובע"ה נפגש מחר .. הוא בסדר והוא בעיניין וזה נורא מרגש אותי לא כי הוא מדהים יותר מכל אחד שפגשתי אלא בגלל שהתזמון הוא מדהים, אני כל כך רוצה להתחתן ולהתחיל לעבוד על זוגיות עם כל הקשיים בצורה בוגרת ועם ויתור על הלבד שלי שכל כך היה חשוב לי עד עכשיו. די. לא רוצה יותר לבד, וגם הוא פחות או יותר באותו המצב. אז שאלה: האם זוגיות זה בסך הכל עיניין של תזמון? ששני אנשים פשוט מגיעים לאותה נקודה בחיים שהם באמת רוצים להתחתן, וזה בכלל לא קשור ל"אהבה ממבט ראשון" או משהו כזה?

צריכה תמיכה עזרה אהבה... יש פה למישהו?

ספרי מה קרה...
היתה פגישה? איך היה?

בעיני, הרבה בזוגיות זה תזמון. ומוכנות. והרבה זה מזל. או גורל.

אשתדל לעזור...

תודה דלעת
נפגשנו היום והיה ממש כייף , הכל בסדר - ודווקא זה מה שמפחיד.
אני לא יכולה לדעת בביטחון שהוא לא נכנס לאתר הזה אז חוששת לפרט.
בעיקר רוצה לשמוע חוות דעת ותובנות לגבי השאלה איך מרגישים אם הוא הבן אדם המתאים ומה חשוב לברר לפני שמתחתנים.

אתם דתיים?
כי אם לא, אז אחרי כמה זמן מרגישים שזה רציני, ואחרי כמה זמן עוברים לגור ביחד, ואז אפשר לדעת אם מרגיש נכון להתחתן.
אצל דתיים אני לא כל כך יודעת איך זה עובד....

מה חשוב לברר -
תראי, זה לא רשימה שחקוקה באבן, אני לא חושבת שיש כאן חוקים,
אבל ככה אני זורקת -

שאתם עושים טוב אחד לשניה ולהיפך
שאתם מוציאים את הטוב זה מזו
שאתם אוהבים
שאתם מסכימים על כמה דברים עקרוניים (כמה ערכים בסיסיים - כל אחד והערכים הבסיסיים שלו)
שאתם נמשכים אחת לשני ורוצים להיות ביחד עוד ועוד

ולאו דווקא בסדר הזה כמובן...

למה זה מפחיד שהכל בסדר והיה כיף??

כן, אנחנו דתיים,(ניסיתי להתיר את זה משום מה) שומרים נגיעה והכל... אז זה או חתונה או כלום. אולי זה מסביר למה זה מפחיד כי זו החלטה גורלית ביותר, על כל הנקודות שמנית התשובה היא חיובית ,(אולי להגיד אוהבים זה קצת הגזמה.. אבל לאט לאט) זו פעם ראשונה שאני כל כך מחושבת בנושא הזה. כי בעברי (החילוני) הייתי זורמת נורא בקלות , אבל היום לוקחת את החיים יותר ברצינות.
בחיפושים אחרי- "מה לא בסדר בו" מצאתי שהפריע לי קצת שהוא לא ממש מתעניין במשפחה שלי ולא שואל על העבר שלי, יותר שואל על העתיד מאשר על העבר . ואני כל כך אוהבת לדבר על העבר...

ואני כל כך אוהבת לדבר על העבר...
מכירה את זה.

וגם אותי מעצבן שלא שואלים. כי אז זה נראה שלא מתעניינים בי.
אבל כמובן שחשוב לבדוק מה הסיבה האמיתית שהוא לא שואל ולא לקפוץ למסקנות. (היו אנשים שאמרו לי שזה מרגיש להם כמו חטטנות. כלומר, זה לא שלא עניין אותם, אבל הם היו מנומסים מדי.

)

לפעמים כשנמאס לי לחכות, אני עשויה להגיד משהו כמו 'איך זה שלא שאלת אותי כלום על ה...?'.
אבל לא בטוח שכדאי ללמוד ממני. אני לא יודעת אם זאת שיטה טובה. אולי כן. לא יודעת.

.
(אני בכל אופן לא מחזיקה מעמד, כי ככל שעובר הזמן ולא שואלים אותי, זה מתחיל ממש להקפיץ לי את הפיוזים.... בוינ'ה בחור, תגלה קצת עניין, תשאל אותי על השריטות שלי, על הילדות הקשה שהייתה לי, על כל הדברים המיוחדים שעשיתי בחיים, מה, אתה לא רוצה לדעת איזה מין בן אדם מיוחד אני? חחחח...)

יערה,
נראה לי שאם זה זה, צריכה להיות שם לא רק ידיעה אלא התאהבות גדולה וסוחפת.
ובשביל זה צריך להשתחרר קצת ולא לפחד להתאהב מכל הסיבות שתמיד מפחידות.
("מה יהיה אם אני אתאהב והוא לא?" "מה יהיה אם האהבה תסנוור אותי?" וכו'...)
נראה לי שחלק מהעניין בהתאהבות הוא הסנווור הזה ש"מרכך קצוות" של דברים שבאור פלורסנט חשוף נראים אחרת.
וקשה לי לדמיין חתונה כמשהו שהוא לא שיא של התאהבות כזאת, מבוזבז בעיני.

וכן, זה לפעמים לוקח זמן,
אבל כשזה יבוא את תדעי.
ואם זה לא יבוא...אז תדעי שזה לא בא...
ואולי אני סתם רומנטית...אבל את נשמעת לי גם קצת כזאת...

וגם, הייתי מפרידה לעצמי בין "לא שואל על העבר" לבין "לא רוצה לשמוע על העבר".
נראה לי יותר חשוב שידע להקשיב מאשר שידע לשאול.
אם הוא לא מתעניין במה שאת מספרת זה עניין אחר וזאת באמת בעיה.
בעיני, חוסר השאלה כשלעצמו לטעמי יכול להעיד גם על דברים טובים (הוא עדין, לא "חקרני", נון לך מקום להביא מה שמתאים לך...)
בזוגיות ארוכה בד"כ אין ציפיה מבנזוג שיקרא מחשבות וישאל על מה שמעניין אותי לדבר עליו,
אבל בהחלט יש ציפיה שידע ויאהב להקשיב לי.

(גילוי נאות: הכותבת נשואה 9 שנים למישהו שהכירה בפגישה עיוורת ועדיין מאוהבת רוב הזמן...)

נראה לי שאם זה זה, צריכה להיות שם לא רק ידיעה אלא התאהבות גדולה וסוחפת.
אני לא מסכימה עם זה בכלל.
אני ממש לא חושבת שמערכת יחסים צריכה להתחיל בהתאהבות דוקא.
להיפך לפעמים זה דוקא מה שמביא לכשלון (ולפעמים לא).
אהבה (לא התאהבות) יכולה להבנות לאט לאט ולהעמיק ולהתרחב גם אם אין שם התאהבות בהתחלה.
ההתאהבות יכולה להגיע אחר כך, או בכלל לא.
לדעתי התאהבות לא אומרת כלום על מהות הקשר, על האהבה שבין בני הזוג ועל היכולת לחיות את חייהם בשיתןף ובטוב.

נראה לי שחלק מהעניין בהתאהבות הוא הסנווור הזה ש"מרכך קצוות" של דברים שבאור פלורסנט חשוף נראים אחרת.
ולפעמים הסנוור הזה לא מאפשר לראות את המציאות כמו שהיא וכשהוא עובר (כי אי אפשר לחיות מסונוורים כל החיים) לא יודעים איך לצלוח את השינוי וולא מצליחים להמשיך את מערכת היחסים.
אין מתכון לענין, כל אחד חווה את הדברים אחרת, לכל אחד חשובים דברים אחרים.

יערה,
את לא צריכה לחפש מה לא בסדר בו... תשמחי שכיף לכם, שמצאת אדם שנעים לך להיות איתו, תמשיכי להיות קשובה לעצמך זה הכי חשוב!
ואם הלבטים עדיין כל כך מהותיים ומעסיקים אותך כנראה שעוד לא עבר מספיק זמן, אולי אתם צריכים להמשיך ולהעמיק את ההיכרות ביניכם?
ברור שזו החלטה ענקית ומפחידה (כולם מרגישים ככה!) אולי תקחי את הזמן לעוד כמה פגישות ותראי מה את מרגישה ככל שהקשר מתפתח...

(גילוי נאות: הכותבת חיה כיום בסופו של דבר עם אדם שהכירה בפגישה עיוורת וממש לא היתה מאוהבת בו בהתחלה, הקשר נבנה לאט ורק אחרי הרבה זמן הגיעה הידיעה, ההתאהבות והיום זו אהבה עמוקה ומקיפה ואמיתית יותר מכל מערכות היחסים הקודמות שהתחילו בהתאהבות גדולה ולא צלחו אחר כך.)

אני מאוהבת באפשרות שאני הולכת להתאהב...לאט לאט...פשששש.... אני מפתיעה את עצמי בחיים לא הייתי כל כך זהירה
.מסכימה עם כל מה שכתבתן. (גם עם הדעות הסוטרות)
שבת שלום.(:

סיפרתי לו משהו על עברי (על תקופה שגרתי בקיבוץ) ואמרתי "שכחתי לספר לך את זה קודם",אז הוא שואל אותי "יש עוד משהו ששכחת לספר לי ??" אז צחקנו
חמוד כזה..(-:

זה נשמע טוב,
אל תחששי...
ותעדכני

זה פשוט קצת מוזר שבבת אחת יש מישהו שכל הזמן מתקשר ושולח הודעות ורוצה להפגש .לא כל כך בקלות אני יכולה להפרד מהלבד שלי. היום תפסתי מרחק , רוצה להיות יותר חזקה ובטוחה בעצמי ,לשמור לא לאבד את עצמי, יש לי נטיה כזאת.להתמוסס...כאילו לי אין משפחה וחברים ואני זאת שמצטרפת אליו,
טוב .. מקווה לבשורות טובות בהמשך..
קצת השתלטתי על הדף הזה.. אבל לא נראה שזה מפריע למישהו...
אשמח לתגובות

כעיקרון, כן, הוא נראה לי מתאים לי, ורוצה להתחתן איתו ולהיות בהריון ממנו, אבל כל הסיפור הזה של לארגן חתונה כל כך מסובך , הייתי רוצה להיות אחרי זה כבר. (הקטע של ליצור חיים בריחמי וכל הפלא האדיר הזה- נראה לי פשוט כל כך אבל חתונה... או-ואה אני לא יודעת איך להתחיל בכלל..)

אני כבר שעה (לפחות)באינטרנט מסתכלת על שמלות כלה... מה קורה לי?? הצילו!!
ויצא לי משפט-"הציפיות רק לכריות"(-:

אבל כל הסיפור הזה של לארגן חתונה כל כך מסובך
נראה לי שזה תלוי בך. את לא חייבת לעשות את זה מסובך. את יכולה לעשות את זה כיף (למשל להסתכל באינטרנט על שמלות כלה זה נשמע כיף)

חזרתי מפגישה עכשיו ולא הרגשתי נוח.)-: לא יצאו לי מילים... הייתי כל כך מסכנה (אולי זה היה טעות להסתכל על שמלות כלה, כשזה נפגש עם המציאות זה כנראה נורא הביך אותי כי לא יכולתי להגיד לו "נחש מה עשיתי היום? הסתכלתי שעתיים על שמלות כלה, \-: ) אבל התאהבתי בו קצת יותר ... חבל רק שאת עצמי פחות.)-:

יערה,

את יודעת שזיווגים נעשים בשמים.
אין לך באמת שליטה על מה שקורה - זאת מין אשליה מאד מאד נפוצה לחשוב שזה אנחנו אלה שמניעים את העולם.

אם את מצליחה לראות כך את הדברים (הזכרי בשותף הבכיר לחייך - הקב"ה) את יכולה להתחיל להתענג על המציאות. להנות מהתחושות, מהמראות, מהקולות מההתרגשות, מהשמחה - מכל מה שמביא האיש הזה לחייך.

האם זה המיועד או לא - אלה לא בידיך.
לכן התרכזי בענייניך - בחושיך, בגופך, בעצמך.

זאת היא הוויה נטולת פחד.

יופי שהיתה פגישה כזאת, קצת צולעת. בעיני זה סימן לקליפה ראשונה שמתקלפת.

אורנה- כתבת כה יפה. לוקחת את הדברים גם אליי. תודה.
יערה-

היי בשמחה

שליחה על ידי ש.* » 17 נובמבר 2009, 09:31

יערה,
שמלת כלה וחתונה, הן החלק הקל ביותר.
לאן את ממהרת ?
החיים בצוותא הם האתגר, תני לעצמך זמן לבחון את עצמך בקשר המתהווה, עם דגש על מתהווה.

תודה אורנה, שתיתי בצמא את מילותייך, שאני יודעת בעצמי , מאמינה מאוד.
זאת היא הוויה נטולת פחד.
הלואי שאצליח להיות בה כל הזמן.
אני כל כך שונאת את הפחד הזה, שאולי הוא לא ירצה, ומרגישה את זה חזק היום שזה הגיוני אחרי השטויות שהוצאתי מהפה אתמול (עד שהוצאתי)-:)
אהבתי גם את מה שאום אל קיצקיצ כתבה
יופי שהיתה פגישה כזאת, קצת צולעת. בעיני זה סימן לקליפה ראשונה שמתקלפת.
כן, חבל רק שאני אוכלת ומאשימה את עצמי, כי ככל שהוא היה יותר מקסים הרגשתי יותר מסכנה, זה כנראה הזין אחד את השני, כי בפגישות קודמות הוא היה היותר ביישן ואני היותר בטוחה. טוב, אני ממשיכה לחפור ...אוף הרגש הזה... מוציא אותי מאיזוני... צריכה להתחזק
מתפללת לטוב

מרגישה שכתבתי יותר מתוך צורך להתבכיין ולא מתוך ההבנה של הדברים היפים שכתבתן לי...זה יחלחל...הכל לטובה
תודה

יערה,

אני עוקבת אחרי מה שאת כותבת כאן כבר כמה ימים, ומתלבטת איך ואם נכון להעביר אליך את התחושות העולות בי מתוך הדברים שלך.
את מאוד קשה עם עצמך, כואב לי הלב לראות את זה.
תני לעצמך זמן.
בלי להחליט.
בלי לנתח.
בלי לדעת אם זה טוב או לא.
בלי לדעת לאן זה הולך.
רק הכרתם, ואת אפילו לא נותנת לעצמך להנות מהראשוניות וההתרגשות והשמחה הפשוטה של ההתחלה
אני קצת מכירה את זה מעצמי, כשמפחדים לתת לעולם הרגש לחיות, מנסים בכח להעביר הכל דרך השכל. לעצור, לבדוק, לברר.
זה כל כך חבל.
אולי יעזור לך להחליט על תקופה - נגיד חודש, או חודשיים,
בה את לא מחליטה כלום, לא חושבת על להחליט כלום, לא בודקת אם זה טוב או לא, מתאים או לא, ופשוט נהנית מההווה, מהשיחות, מהפגישות, מהזמן ביחד ולחוד,
רוצה להגיד לך - אחותי, תרשי לעצמך להנות, תרשי לעצמך לשמוח, זה מגיע לך, זה מותר לך
ברור שבאופן טבעי עולות תהיות, ואפילו כיף להתעסק איתן, אבל התחושה שלי היא שאת נותנת להן משקל עודף, מאפשרת להן להכביד עליך ביומיום, אפילו מחפשת אותן.
קחי זמן, קחי אויר, תני לעצמך לשבת בנוחות על כסא המלכות. התפקיד שלך בסיפור חייך הוא להיות המלכה, לא המנהלת האדמינסטרטיבית.

פילונית
בקשר למשפט הזה
את מאוד קשה עם עצמך, כואב לי הלב לראות את זה
אני פשוט חיה את זה, כותבת פה בזמן אמת, לא על העבר או העתיד, אני כרגע מוצפת ברגשות שעולות ויורדות מהשמיים עד תהום. לא רוצה להרגע.ולא אוהבת את ההצעות שכתבת כי רוצה להחליט\לנתח\לדעת אם זה טוב לי או לא\לדעת לאן זה הולך. זה לא משהו ש"מכביד" עלי- זה החיים שלי.ואני לקראת החלטה הכי חשובה בחיים שלי. אולי ההמלצות שלך טובות לשאר התחומים בחיים אבל לי זה כרגע לא רלוונטי למצבי. וחוץ מזה -אני כותבת פה מעומק תחושותי אז אולי זה נשמע שאני נותנת משקל עודף לעיניין,תראי, אני נמנעת מלדבר על זה עם חברות כרגע כי אני יודעת שזה יכביד, אבל בשביל מה יש את האתר הזה אם לא בשביל לשפוך את הלב?
ואהבתי את המשפט
התפקיד שלך בסיפור חייך הוא להיות המלכה, לא המנהלת האדמינסטרטיבית.
תודה לך אני יודעת שכוונותיך טובות וסליחה אם התנסחתי באגרסיביות

זה בסדר, כנראה שהתנסחתי ממש ממש גרוע
המון בהצלחה

יערה יקרה,
מאיך שזה נקרא לי, מה שאת עוברת הוא כל כך טבעי,
וכל מה שאני יכולה לייעץ לך זה - לנשום... ושוב, לנשום...
אולי לא תאמיני, אבל אחרי כמה וכמה שנות זוגיות, יש רגעים שאני אפילו מתגעגעת לרכבת ההרים המסחררת הזו, להתרגשות, לפחדים, אפילו לנפילות...

לגבי האשמה עצמית, שקפצה לי מדברייך
מנסיון אישי (לכן זה גם קפץ לי).... נראה לי שזה דפוס שלא קשור אליו
סלחי לעצמך,
ושוב - סלחי לעצמך! ושוב!
טפלי בדפוס הזה בדרכים השונות שאת בטח כבר מכירה, ובעתיד בטח תכירי עוד
לכולנו יש על מה לעבוד בעצמנו...
סלחי לעצמך על חוסר המושלמות, על ההאשמה, על המסכנות, על הביישנות....

חוץ מזה, אפשר לקחת את הזמן, לא? זה רק שבוע וחצי מאז פגישתכם הראשונה!
[ולארגן חתונה זה לא כל כך מסובך, ויכול להיות אפילו כיף..]

היי יערה.

איזה כיף לשמוע שמחת התרגשות מהתאהבות חורפית.
ישתבח שמו לעד!
איזה נס קורה לך פתאום...מפגש עם בחור שמוצא חן בעיניך ואת בעיניו...נהדר.
אני כרגע חוויתי כאב פרידה מהתאהבות שכזו,
א ב ל -
אני שמחה על כל רגע שהיה ביננו ,שנרקם ונבנה -ולמדתי המון.
אז עצתי היא - תהני. תתבונני במה שקורה.
תאמיני שאת מושגחת בהשגחה פרטית.
תתבונני על תחושותייך במפגשים איתו - האם את מרגישה נינוחה,
מספיק חופשיה לספר גם על קשיים או על פחדים שלך?
הרב יובל הכהן אשרוב אומר שצריכים לבחון שלושה דברים -
כיוון משותף -עקרונות משותפים, דרך ששניכם רוצים ללכת בה.
מציאת חן - שתרגישי שכיף לך להסתובב איתו ברחוב,
ו...אמממ...אני לא זוכרת מה השלישי.

מכל מקום , באמת תהני.
ואחרי המילים של אורנה, אין באמת יותר מה להוסיף...

אני יכולה לייעץ לך זה - לנשום... ושוב, לנשום...
איזה נס קורה לך פתאום...מפגש עם בחור שמוצא חן בעיניך ואת בעיניו...נהדר
_תהני. תתבונני במה שקורה.
תאמיני שאת מושגחת בהשגחה פרטית._
תודה, זה נפלא ועוזר
כן... אני צריכה להרגע קצת... חברה שלי החליטה לבוא אלי היום ואני קצת התבאסתי שלא אוכל לשבת לבד ולחשוב ולחשוב על.. חברי החדש (לקח לי זמן עד שמצאתי כינוי מתאים ..שיהיה... חברי)
אבל מודה לה על שהסיטה אותי קצת מהחפירות ושימחה את ליבי בשיתופה על החפירות של החיים שלה...ופעם ראשונה שהתנתקתי מזה קצת, וזה מרגיש לי בריא.
אני בהתרגשות לא של ילדה, אלא של בוגרת, מציאותית, לכן זה לא כל כך רומנטי ומרגש. (דיברנו על חתונה בצורה קרה, כמו שמדברים על פתיחת עסק משותף ויש דברים שצריך לעבוד עליהם, )
לא רק שזה לא דומה למה שדימינתי, זה רחוק שנות אור!! אבל פתאום זה לא כל כך אכפת לי , אז בסדר, שלא יהיה רומנטי אבל שיהיה!.
אשמח לקרוא על איך הציעו לכן נישואין? והאם כל מה שראיתי בסרטים זה שקר אחד גדול??

משום מה הצנעתי את עניין האמונה שלי, הקשר שלי עם הקב"ה אולי כדי להיות "עניינית" או לא להחשף כדי שלא יזהו אותי (כמה כבר יש חוזרות בתשובה בנות שלושים ומשהו באתר הזה?) אך זה בלתי נמנע, ללא האמונה לא הייתי יכולה להמשיך, עד לפני שנתיים נאחזתי בחלום על הזוגיות המושלמת וכל כך סבלתי מחוסר התיאום בין המציאות לדמיון. היום ברוך השם משחררת מתגמשת מקבלת בהבנה את החיים כמו שהם - ומתוך הויתור זורח אור גדול.
בזוגיות בעברי הייתי מאבדת את עצמי, מתמסרת לבן זוגי עד כדי העלמות. היום מבינה את הטעות ומתקנת - יש חשיבות גדולה לצרכי, רצונותי, בכלל לקיום שלי. לזכור להיות קשובה לעצמי בכל רגע, בע"ה.
אתמול הוא אמר לי "אז בואי נתחתן וזהו" ואמרתי "יאללה בוא..."....מה אתן אומרות על "הצעת נישואין" שכזאת??
חודש טוב.

אני לא אספר איך בדיוק הציעו לי נישואין, רק שזה היה מאכזב יחסית למה שציפיתי ועוד הרבה זמן אח"כ עקצתי אותו על איך שזה היה....
וגם דרשתי פה ושם שיעשה שידור חוזר, ומתוקן (וכשהיה בסופו של דבר היה גם כן מאכזב

)))
אבל באותו רגע כן התרגשתי ושמחתי והלכתי עם השמחה הזו כמה שבועות טובים (לקח זמן עד שירדה ההתרגשות והתחלתי לחשוב על איך שזה היה...)

מה אני אומרת על הצעת נישואין "כזו" ?? א', יכולה להיות בסדר ויופי!! אין חוקים! ב' את יכולה להגיד לו שאת רוצה הצעה יותר רומנטית, ג' בלי קשר, נראה לי קצת מוקדם אחרי שבוע וחצי, אולי כדאי לחכות קצת? מצד שני, מה אני יודעת, אני לא דתיה...

אשמח לקרוא על איך הציעו לכן נישואין? והאם כל מה שראיתי בסרטים זה שקר אחד גדול??

אתמול הוא אמר לי "אז בואי נתחתן וזהו" ואמרתי "יאללה בוא..."....מה אתן אומרות על ה"הצעת נישואין" שכזאת??
יערה, הוא התכוון ברצינות, נכון? אם כן, זה נשמע לי מרגש כל כך!
זה אומר שהוא רוצה! ומתכוון! וסגור על עצמו ולא חושש.. איזה כיף!
נכון, זה יכול להיות יותר רומנטי, אבל זה ממש לא חייב... כמו שאמרו כאן את יכולה להגיד לו שאת רוצה הצעה יותר רומנטית ואת יכולה גם להפוך את זה לרומנטי בעצמך! מי אמר שזה תפקיד בלעדי של הגבר? אולי זה לא הצד החזק שלו... את יכולה לארגן איזה ארוחת ערב ולהכניס בה את האופי שלך ואת הרומנטיקה שחסרה לך, או לתפוס איזה רגע בפגישה הבאה, לעצור, לנשום עמוק, להפוך את הרגע למיוחד, אפילו טקסי, ולהגיד משפט כלשהו שתחשבי עליו מראש, לקרוא שיר, לתת לו משהו קטן, משהו שיפתח את הערוץ הזה ביניכם.. הערוץ הרומנטי והאינטימי. אולי זה ערוץ שעדיין לא התגבש, הרי אתם מכירים כל כך מעט זמן.
אבל בלי קשר, גם אם זה לא יקרה, זה כל כך מרגש מה שאת מספרת! לפני כמה ימים עוד התלבטת לאן כדאי ללכת לפגישה ראשונה והנה פתאום, יש בן אדם שרוצה בך, לחיות אתך, להיות אתך, לבנות חיים משותפים, לאהוב. אז מה אם זה לא נאמר בתפאורה האמריקאית הקיטשית שאליה התרגלנו.
זה נאמר, והכוונה שמאחורי המילים היא החשובה, והיא הרומנטית והיא המרגשת.
אז לאחל מזל טוב??
(ובכל מקרה, בהצלחה!)
@}

כן זה באמת מרגש. שכל כך מהר אנחנו מדברים על חתונה, פשוט שנינו באנו מראש עם אותה רמת רצון- ו...נס... זה התאים. האמת שאנחנו ממש לא יודעים הרבה אחד על השני, גם בפגישות אנחנו הרבה שותקים ולא יודעים מה להגיד , שנינו אנשי-תכל'ס - "התכנסנו כאן כדי להתחתן - אז יאללה, מה עוד יש לדבר..." (-:... טוב אני עדיין לא יודעת... וסקרנית לבאות... מתפללת לטוב, להפסיק להיות כל כך לחוצה, גם אני לא מצליחה להיות רומנטית, צריכים להיות רגועים בשביל זה.

בהצלחה

אני צריכה להיות קצת אגואיסטית להסתכל עליו כשאני יותר חזקה. לבדוק אם הוא מתאים לי, לחיים שלי, ולא רק אם אני מתאימה לו,
התפקיד שלך בסיפור חייך הוא להיות המלכה, לא המנהלת האדמינסטרטיבית
הוא רוצה שאני אכיר את החברים שלו , זה מלחיץ אותי. אני בכלל לא חשבתי עדיין על שיכיר חברים שלי, זה לא מה שמשנה לי עכשיו, אז מה פתאום הוא מבקש ממני דבר שכרגע מאוד לא מתאים לי. הוא רוצה להכיר אותי יותר,יופי, אבל זה לא מתאים לי עכשיו עדיין להפגש עם חברים שלו, ההצעה הזאת פתאום כל כך מבאסת ומחלישה אותי..יש לי תחושה שכאילו עכשיו אם אציע לו שנפגש לבד אז זה יהיה משהו שהוא פחות רוצה, כי הוא רצה איתי עם החברים שלו.

נחלשתי, התעצבתי, התגמדתי. )-:

התערערתי, צריכה לברר עם עצמי אם מסוגלת עכשיו להפרד מהלבד שלי ולהכנס לזוגיות, אי אפשר להיות גם לבד וגם ביחד, זה או זה או זה,
קשה לי היום, מאוד, לא נאבקת בקושי, לפעמים יותר קל ,לפעמים יותר קשה, מככבדת את המצב, מטפלת בעצמי, ברחמנות ובאהבה כמו שמטפלים בילדה, מגיע לי.

צריכה לברר עם עצמי אם מסוגלת עכשיו להפרד מהלבד שלי ולהכנס לזוגיות, אי אפשר להיות גם לבד וגם ביחד, זה או זה או זה,

מכירה את זה כל כך!
כמה קשה אחרי הרבה שנים של לבד, ואפילו - של מערכות יחסים לא רציניות - פתאום לוותר על הלבד הזה - אולי אפילו, על ה"זוגיות" עם עצמנו... אני זוכרת כמה קשה היה לי לעבור לגור עם בן הזוג, למרות שאני יזמתי את הצעד... אני זוכרת את הפאניקה שהייתי בה ביום שלפני. התקשרתי לחברה, אמרתי לה, אני מפחדת, זה בלתי הפיך.... אז היא צעקה עלי שאני ארגע ושהכל הפיך חוץ מהמוות. (ואני מוסיפה עכשיו - וילדים). האמת היא הרגיעה אותי, הכניסה לפרופורציות.
אני חושבת שככל שהגיל יותר מתקדם, קשה יותר להיכנס לזוגיות. כמובן שזה לא חוק אבסולוטי ויש יוצאים מן הכלל שפוגשים את החצי השני בגיל מבוגר וזה הכי טבעי וזורם וקל ופשוט שבעולם. אבל באופן כללי, כן. צריך להתגבר על הרגלים, על דפוסים, על הנוחיות של הלבד שנבנתה במשך שנים...

מאחלת לך שתתחברי לרצון העמוק שלך, תגלי את מקור הפחדים, תבחני אותם, ותגלי האם להקשיב להם, או לדלג מעליהם - ולקפוץ למים

ואפשר גם לקחת קצת יותר זמן לדברים האלה....

הוא רוצה שאני אכיר את החברים שלו , זה מלחיץ אותי

את יכולה לדבר איתו על זה?

מה פתאום הוא מבקש ממני דבר שכרגע מאוד לא מתאים לי

הוא יודע שזה לא מתאים לך?

למה בעצם זה לא מתאים לך? אם את יכולה (ואם בא לך) להגיד??

למה בעצם זה לא מתאים לך? זה נורא מביך המצב הזה של "עוד לא ממש ביחד" ומרגישה בסוג של מבחן ונראה לי נורא קשה מצב שהוא מסתכל עלי כשאני מדברת עם חברים שלו. בסדר, יש לי קצת חרדה חברתית, ז"א זה צריך לבוא בזרימה או משהו כזה, שנהיה ביחד ואז במקרה נפגוש חברים, אז זה יכול להיות נחמד, אבל להזמין אותי אליו כשחברים (וחברות)שלו אצלו??? לא לא לא!!! אני יודעת שהיתה לו כוונה טובה בסך הכל, והוא בטח לא מתאר לעצמו כמה זה זיעזע אותי. ולא יודעת איך לדבר איתו על זה, לא רוצה ליצור רושם של אנטיפטית כי אני לא. וזה ישר מכניס אותי להתגוננות אפילו רק מלחשוב על זה. אז אפסיק לחשוב.. הוא כבר בטח שכח מזה מזמן.
הוא נסע לאנשהו ליומיים וזה משמח אותי שאין עלי את ה"איום" הזה של להפגש, ויכולה להרגע עם עצמי היומיים האלה... אוף זה לא צריך להיות ככה נכון? מה אתן אומרות?

אני חושבת שיש פה פער גדול מאוד שיש מה לחשוב עליו, בין המוכנות להתחתן (!!) איתו - שעם כל הממשיות של זה, זה כרגע עוד עניין ערטילאי
לבין הרתיעה הכל כך גדולה מהכאן ועכשיו של להפגש עם החברים שלו
ברור שיש עניין של חרדה חברתית שהיא מאוד מובנת, זה עוד מוקדם, אתם עוד לא ממש מרגישים בנוח אחד עם השני - אז חשיפה מול חברים? סוג של מבחן כזה?
מאוד מבינה אותך בנקודה הזו.
אולי זו קריאת כיוון מהמציאות, לקחת את זה לאט, בזמן ובקצב שנכון לך

לקחת את זה לאט, בזמן ובקצב שנכון לך
נכון. לאט לאט . המפגש הזה מעמיד אותי מול עצמי ללא הנחות.די- זו מי שאת. צריך לקבל את זה וחאלס משחקים, בוחנת איך להשתלב בחברה, להתחתן ולהביא ילדים...למרות ועם מי שאני, השוני שבי. - לראות אותו, לחשוף אותו, לא להתבייש ולנסות להסתיר . אני אוהבת להיות לבד,אי"ה כשתהיה לי משפחה אוהב להיות איתם.
ובשלב זה בחיי מעדיפה להמנע ממפגשים חברתיים. (חוץ ממה שחייבים.) פשוט אני בגיל שלרוב סביבת גילי הם אנשים עם מישפחות וזה מעמיד אותי בסוג של קינאה או קטנות. ולא מצליחה להתגבר על זה. ומרגישה שכשאעבור את השלב הזה אוכל להיות יותר תקשורתית ובטוחה בעצמי.
השאלה היא איך להגיד לו את זה? האם להגיד לו את זה בכלל? האם זה בעייתי מידי?

א. תנשמי
ב.תנשמי
ג. אני מרגישה שקצת שכחת את עצמך כאן, מה את רוצה,
חושבת גם שאם הוא השידוך הנכון כדאי לבדוק איך הוא יגיב לרגשותיך הכנים גם אם לא ריצית אותו
זכותך לקחת את הזמן עד שתרגישי מוכנה לבוא איתו בחברה
וזכותך לשמוע ולמשמיע את הקולות האלה שעולים בך, זה הרי חבר שלך שאמור להיות שם בשבילך גם במבוכות ללא שיפוט
אז תנשמי ותאהבי את מי שאת ,את בסדר כמו שאת

יערה יקרה.

מסכימה עם עשב השדה ,הרבה לנשום.
וגם תהני ,אני מוסיפה.
תהני שהוא רוצה להראות איתך בציבור, שהוא גאה ושמח בך .
תזכרי שאת לא תתחתני אלא אם תרצי ותהיי מוכנה לקפוץ "לזרועותיו המושטות של אב הרחמן"...
אני יודעת שזה קשה כשאת בתוך הסיטואציה ויותר קל מבחוץ-
אבל באמת אל תשכחי להנות ולנשום.
ולהגיד תודה.

תודה...(-:
אין לי מילים בינתיים.... נושמת

הי
אני עומדת לכתוב דברים מזוית קצת אחרת, יש מצב שאמחוק את זה אחר כך, כי זה לא פשוט,
דיברנו עכשיו בטלפון, סתם שיחה מעצבנת, היה לו קול מעצבן, וסתם, שוב הציע לי לבוא לאיזה מפגש מעצבן,
למרות זאת... אם הוא היה מציע לי להתחתן איתו מחר- הייתי מסכימה , אולי ככה זה בדת, יש הבדל גדול בעיניין הזה כי בחילוניות יוצאים, גרים ביחד, נוגעים, מתאהבים... אך מרגיש לי נכון לא "להתאהב" בו כרגע, יהיה זמן לזה בהמשך בע"ה...(חשיבה מוזרה??אולי) כרגע-הדבר שמניע אותי הוא רצון חזק לילדים, ז"א להריון, וזה ישמע אולי מוזר אך מרגישה שלא בידיים שלי להבין אם הוא נכון או לא, גם ככה זה מה' .מה שאני יכולה זה רק להסכים , להכנע, לראות את התכלית כל הזמן מול העיניים . אין משהו שממש לא טוב בו, אז אין לי סיבה להתנגד לזה. והשיחה המעצבנת- אז מה, מה זה לעומת מה שהוא יכול להעניק לי.

אין משהו שממש לא טוב בו, אז אין לי סיבה להתנגד לזה. והשיחה המעצבנת- אז מה, מה זה לעומת מה שהוא יכול להעניק לי.

לא, זה לא ככה בדת.
אולי לא גרים יחד, לא נוגעים, אבל איך אפשר להתחתן לפני שמרגישים נוח? לפני שנעים להיות יחד, לדבר.
אני מאחלת לך לא לוותר על זה, על הנעימות הבסיסית, על הנינוחות,
תקראי פה קצת באתר - למצוא את עצמך עם הריון, עם ילדים, וליד בעל שמעצבן אותך / לא נעים לך איתו / סתם משעמם אותך
זה להיות במקום מאוד מאוד לא פשוט בחיים
שבועיים אחרי ההיכרות, הייתי נותנת ומפרגנת ומעניקה לעצמי את האפשרות לקחת את הזמן ולהמשיך לבדוק את העניין.
זה לא חוסר אמונה. זה לא חוסר זרימה.
זה לקחת אחריות ולאהוב את עצמך ואת החיים שלך מספיק כדי לדאוג לך. כדי שיהיה לך טוב. מגיע לך, ויהיה לך.

יערה, הזמנת אותי להגיב כאן.
האמת היא שאני קוראת כאן כל הזמן, אבל לא מצאתי מה להגיד.
אני לא מכירה מצב כזה שבו ארצה להתחתן עם מישהו שאני עדיין לא מרגישה אליו משהו, וגם לא מכירה מצבים כמו שתיארת, למשל מצב שאין לי מה להגיד

.
אז בגלל זה לא מצאתי מה להגיד

.

אני לא יודעת מה נכון בסוגיה שהעלית.
מצד אחד, יכול להיות שתתפתח מזה אהבה גדולה אחרי החתונה.
מצד שני, כפי שכתבה לך פלוני אלמונית, למצוא את עצמך עם הריון, עם ילדים, וליד בעל שמעצבן אותך / לא נעים לך איתו / סתם משעמם אותך זה להיות במקום מאוד מאוד לא פשוט בחיים

לדעתי כן כדאי שיהיה לך לפחות איזה רגש בסיסי חיובי כלפיו כבר עכשיו.

אבל אני לא יכולה להגיד שאני מבינה הרבה בנושא הזה,

אז בינתיים רק אאחל לך הצלחה גדולה,
ואאחל לך שהדברים יהיו לך יותר פשוטים,
ושתצליחי להיות מחוברת למה שאת באמת רוצה.

(בעניין מה שכתבת אצלי, אני מתכוונת להגיב בקרוב. אשמח אם תמשיכי לעקוב...

)
(ומה דעתך על לפתוח דף משלך?)

_תקראי פה קצת באתר - למצוא את עצמך עם הריון, עם ילדים, וליד בעל שמעצבן אותך / לא נעים לך איתו / סתם משעמם אותך
זה להיות במקום מאוד מאוד לא פשוט בחיים
שבועיים אחרי ההיכרות, הייתי נותנת ומפרגנת ומעניקה לעצמי את האפשרות לקחת את הזמן ולהמשיך לבדוק את העניין.
זה לא חוסר אמונה. זה לא חוסר זרימה.
זה לקחת אחריות ולאהוב את עצמך ואת החיים שלך מספיק כדי לדאוג_
לעצמך.

אל תביאי ילדים לעולם עם מישהו שאחר כך תתחרטי מרה שבחרת בו!

חשוב להכיר את החברים שלו. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה!
אם את עדיין לא בשלה להכיר אותם או לצאת איתו למפגש של יותר משניכם - זה סימן מהשמיים שאת עדיין לא מרגישה מספיק בנוח איתו.
זו סיבה להעמיק את ההיכרות ולהמשיך לבדוק אם נועדתם זה לזו או שזו "אזעקת שוא".

כל דבר שלא מוצא חן בעינייך הוא לא סימן לרוץ להתחתן, אלא סימן שאלה אם הקשר הזה הוא זיווג משמיים או להיפך, לא בשבילך.

ודרך אגב, דחיפות להתחתן תוך שבועיים?
זה אחד מסימני האזהרה לבני זוג "מתעללים".
אני אומרת לך את זה לא מפני שאני חושבת שהוא כזה, אלא רק בשביל להזכיר פה, ככה בזהירות, שהצעת נישואין כל כך פזיזה היא לא בהכרח שיא הרומנטיות! באותה מידה ממש (ואולי אף יותר) היא עלולה להעיד על שתלטנות, על חוסר מחשבה ושיקול דעת, על אדם במצב של לחץ וחרדה, ועל עוד הרבה דברים לא-רומנטיים-בכלל שאני יכולה לחשוב עליהם.

אז אני מצטרפת לכל מי שמעלי שהמליצה לך להשקיע בהמשך ההיכרות עמו באופן שמתאים לקצב שלך. לאט.
אחת הבחינות בבחירת בן זוג היא גם, האם הוא מוכן לכבד את הקצב שלך ולא מנסה להאיץ בך.

איזה כייף לקרוא את תגובתכן, זה כאילו שיש לי חברות ממש טובות וחכמות שמחכות לי בבית עם אהבה כזאת בחינם, תודה.
אז כמה דברים... קודם כל שתדעו, זו פעם ראשונה שאני נכנסת לקשר בגישה כזאת, בעברי הייתי אחרת לגמרי ולא תיארתי לעצמי בכלל ש
ארצה להתחתן עם מישהו שאני עדיין לא מרגישה אליו משהו,... ז"א אהבה, כי אני כן מרגישה "משהו"- זה שמרגישה שהוא מתאים זה ה- משהו! ואני מרגישה איתו נוח כשאנחנו לבד, עכשיו אני מתמודדת עם להכיר את החברים שלו, שזה תמיד החלק הקשה אצלי בחיים, ולפעמים חושבת שאני צריכה מישהו שירצה להתבודד איתי על איזה הר ונגדל לנו ככה את ילדנו, אך הוא לא כזה, הוא מאוד חברותי ונורמאלי, ונראה אם אני אצליח להתמודד עם זה. (בעברי הייתי ביותר קשרים לא נורמאלים מאשר נורמאלים. אבל הפעם רוצה, רוצה להיות כמו כולם...(כן כן אהבת..) הבנתי שדווקא מתוך זה אוכל לחיות את המיוחדות שלי ,כי כל אחד מיוחד, אז מה אני מתלהבת מזה שאני מיוחדת??
ודרך אגב, דחיפות להתחתן תוך שבועיים? לא, אין דחיפות רק שנינו הבהרנו שזה הכיוון ,לא נמשוך סתם אחד את השני ובסוף נפרד,בשמת- הלכת רחוק מידי, מהבחינה הזאת דווקא הוא ממש בסדר, וחמוד וקשוב ולא מנסה להאיץ ולהלחיץ. הוא באמת כל כך בסדר, שזה מה שמעצבן אותי...P-:
מה שלא ברור לי זה למה אני לא מרגישה ב"עננים", הרי אולי מצאתי את מה שכל כך הרבה חיפשתי אז למה אני לא שמחה? ומצד שני האופציה שאולי זה לא "הוא" לא נראית לי אפשרית....(מוזר... בדיוק היה לי דז'וו)
אולי המציאות-היא פשוט מציאותית..(ולא "בעננים") ולהתחתן זו אותה פעולה כמו להתלבש, לאכול,ללכת וכו'...
(ומה דעתך על לפתוח דף משלך?)_ לא משנה לי, טוב לי ככה(-:
טוב.... עדיין נושמת ולוקחת את הזמן...
להתראות בינתיים

כתבתי אתמול הרבה ונמחק לי,
אנסה לשחזר בקצרה -

לי לקח הרבה זמן עד שפגשתי את המשפחה והחברים של בני זוגי הרציניים (הקודמים והנוכחי), וגם זה רק כשהרגשתי שיש יציבות ביננו, וגם אז זה היה מלווה במתחים
כך שזה נראה לי מובן לגמרי, החששות, והרצון להיות רק איתו, במיוחד אם יש חרדה חברתית ברקע
אני לא יודעת אם זה יעודד אותך או לא, אבל לקח לי לא מעט זמן להרגיש לגמרי בנוח עם החברים והמשפחה, שלו, וגם עכשיו לא תמיד אני מרגישה הכי בנוח, ולפעמים מוותרת על להיות שם (בעיקר עם החברים) - כי עם כל זה שהוא רוצה תמיד שאני אהיה שם, עם כל הכבוד אלה החברים שלו, וכמה שאני מחבבת אותם, יש להם את האנרגיה שלהם ביחד, שלא תמיד מתאימה לי.
והוא בן אדם מאוד חברותי, וקצת היה לו קשה בהתחלה כשאמרתי לו - תלך לבד, אלה החברים שלך, לא שלי - והוא למד לקבל את זה, וגם לראות את הצד החיובי שבזה. ולפעמים אני כן באה למפגשים איתם, כשמתאים לי. אבל היה לו מאוד חשוב שאני אכיר אותם, כי הם חלק משמעותי מחייו.

אני גם חושבת שהוא לא רוצה "לבחון" אותך או משהו כזה, אלא - לשתף אותך בחיים שלו, שזה מקסים.
ועם זאת, את צריכה לעשות את זה בקצב שלך, וה"חרדות" נראות לי לגיטימיות, וכדאי (מאוד) להתגבר עליהן, אבל בקצב שלך ולא בלחץ.

וכמו שכבר כתבת, את צריכה לקחת בחשבון שהוא אדם (כנראה, לפי מה שאני קוראת ממך) מאוד חברותי, שחברים הם חלק משמעותי מחייו, ואת תצטרכי להתמודד עם זה ...

וגם, כדאי לשתף אותו ברגשות, חששות, חרדות - שלך.

לגבי להרגיש בעננים, לא יודעת, גם אצלי יש מן ציפיה כזו, אבל אני לא יודעת אם זה הכרחי. אני חושבת שהמון אושר יכול לצמוח גם מתוך החלטה שנעשית מתוך בחירה מודעת ולא מתוך רגש סוחף.

מה שלא ברור לי זה למה אני לא מרגישה ב"עננים", הרי אולי מצאתי את מה שכל כך הרבה חיפשתי אז למה אני לא שמחה
אם את לא מאושרת, אז זה לעניות דעתי מאשר מה שהנשמה שלך מרגישה. שאולי זה לא זה.
אולי המציאות-היא פשוט מציאותית..(ולא "בעננים") ולהתחתן זו אותה פעולה כמו להתלבש, לאכול,ללכת וכו'...
לא בדיוק...את יודעת...
וגם
דיברנו עכשיו בטלפון, סתם שיחה מעצבנת, היה לו קול מעצבן,
אם הקול שלו בטלפון מעצבן אותך... איך את יכולה לחשוב אפילו על חיים שלמים איתו?
ולא, זה לא
אולי ככה זה בדת
וגם אם
כרגע-הדבר שמניע אותי הוא רצון חזק לילדים, ז"א להריון זו לא סיבה להתחתן דווקא איתו.
וזה ישמע אולי מוזר אך מרגישה שלא בידיים שלי להבין אם הוא נכון או לא, גם ככה זה מה'
ממש לא. את זו שמחליטה על סמך התחושות שלך. גם רחל לא סתם התחתנה עם יעקב אבינו, אלא בגלל שהייתה שם אהבה.

דלעת, תודה , חיזקת אותי ומסכימה עם כל מה שכתבת,
ואילנה...את קצת קשה איתי אך תודה גם על נקודת המבט הזו...
ימים יגידו . ה' גדול...
לילה טוב חברות(-:

יערה יקרה.
איזה כיף לעקוב אחרי הדף הזה וההתפתחות של הקשר שלכם...

ואני כמו ילדה קטנה כ"כ מקווה שזה יצליח ושיהיו לבבות באוויר..ושתלכו לעבר השקיעה ...

רוצה להגיד לך שלדעתי זה ממש טבעי שאין פרפרים ואת לא בעננים..אני מניחה שזה כדאי ורצוי להתאהב, אבל גם נשמע ממה שכתבת בהתחלה שאת כן מתלהבת וכן רוצה..
פשוט...לפעמים יש לנו כל מיני מגננות שאנחנו שולפים ברגע שמישהו מתקרב יותר מדי או אולי רוצה יותר מדי -אני מכירה את זה מקרוב ולכן זה נדמה לי טבעי.
תדמייני איך היית מרגישה אם הוא היה מחליט לעזוב עכשיו את הקשר - היית שוות נפש? רגועה? זה היה מפריע לך?

ועם זאת, אני מסכימה עם בשמת שאומרת שאפשר ברוגע לבדוק אם נעים לך איתו . איך הוא מתייחס אלייך כשכל החברים שלו שם...שווה בדיקה.

ו...לא לשכוח להנות!

ולהגיד תודה.

יערה, מזמינה אותך להתעודד בדף איך הפכנו לזוג עם הסיפור היכרות שלנו ושל הרבה אחרים

יערה, לא הלכתי רחוק בכלל.
כתבתי לך ללכת בנחת ולא לקפוץ רחוק מדי מהר מדי.

מה שלא ברור לי זה למה אני לא מרגישה ב"עננים", הרי אולי מצאתי את מה שכל כך הרבה חיפשתי אז למה אני לא שמחה?
כי אולי זה לא מה שחיפשת?
כי אולי את מבולבלת מדי?
כי אולי זה באמת הדבר האמיתי, וזה לא נראה כמו באגדות, אלא דווקא הרבה יותר פשוט?
כל האפשרויות קיימות, והן סותרות ומבלבלות.
לכן כל כך חשוב לתת לקשר את הזמן שלו, להעמיק את ההיכרות בקצב שנכון לך, ולא להחליט שום החלטות לכאן או לכאן כל כך מהר.

ואני כמו ילדה קטנה כ"כ מקווה שזה יצליח ושיהיו לבבות באוויר..ושתלכו לעבר השקיעה ...
מתוקה... (-:: תודה. אמן....אבל.....
יש ירידה בעלילה (לצורך עליה??) סתם, באסה, שאני לא יודעת אפילו מה לכתוב, (מרגיעה את עצמי-"מקסימום אכתוב שטויות ואמחוק..") נתקענו, משהו הפסיק לזרום... כל אחד עם עצמו... ופעם ראשונה שחושבת על האפשרות שאולי זה לא זה... נפגשנו היום במקרה, הוא היה עם חבר, הוא היה לחוץ ולא ידע מה להגיד ושיחק אותה "גבר קשוח" כזה.. צחק עם החבר שלו על משהו ואני בכלל לא יודעת על מה. אז זה סתם ביאס והחזיר אותי לבכות בחדר...
טוב, אני מרגישה ממש רע עכשיו, ואני יודעת שמתוך הכאב שלי יוצאות לי מילים לא מדויקות , מבקשות רחמים, אני יודעת גם שזה יעבור... אז אנשום בסבלנות עד שיעבור. תודה לאל יש לי בית חם לנוח בו.

ככל שאני יותר סובלת, אני יותר מתפללת, ולהתפלל זה המעשה הכי גבוה שאדם יכול לעשות בעולם הזה.... אני מודה לקב"ה על שמקרב אותי אליו. הכל הפוך על הפוך בעולם הזה.

ועכשיו... התייעצות,
מצאתי אתמול בבוקר פתק על החלון של האוטו -"ראיתי אותך אתמול, אולי אפשר שנפגש?" והשאיר את שמו ומספר טלפון.
האמת שזכור לי מישהו חמוד שראיתי לשניה.. אך לא בטוח שזה הוא,
מה אני אמורה לעשות?? מדהים איך הפתק הטיפשי הזה מכניס פרופורציה אחרת ומשפיע...
התגובה הראשונה שהייתה לי (אחרי שחייכתי לעצמי) הייתה לא להתייחס לזה יותר מידי ולהתמקד בקשר שכבר קיים, אך עכשיו פתאום חושבת על להתקשר ולבדוק מי זה , אפילו בלי להגיד לו כלום... אם סקרנית ואם הוא לא עושה לי טוב אז מותר לי, אולי אפילו אגיד לו שרוצה להפגש עם עוד מישהו, ואולי בכלל זה הוא כתב לי והוא בוחן אותי?? אווויףףףףקשה!!! רוצה כבר להתחתן ולהיות מאחורי הסבל הזה

אפילו בלי להגיד לו כלום... הכוונה לבחור הראשון..

אז לאחל מזל טוב??
קראתי מההתחלה...
היו זמנים...(-:
הלואי שיהיה סוף טוב לדף הזה (ולי)

תודה לאל יש לי בית חם לנוח בו. אין כמו בבית

ככל שאני יותר סובלת, אני יותר מתפללת, ולהתפלל זה המעשה הכי גבוה שאדם יכול לעשות בעולם הזה....

היום שרתי לעצמי בקולי קולות-"מותר לי להיות משוגעת מותר לי להיות משוגעת מותר לי להיות משוגעת..." השתחררתי, הכל בסדר(-:{{}}כייף.

"מותר לך להיות משוגעת מותר לך להיות משוגעת מותר לך להיות משוגעת..."

"מותר לי להיות משוגעת מותר לי להיות משוגעת מותר לי להיות משוגעת..."
אדיר! תודה.
איך הלחן של זה? אני אנסה גם.

איך הלחן של זה? אני אנסה גם.
(-: הלחן הוא נה נה נה נה נה-נה כמו השיר ילדים עוגה עוגה עוגה (רק בלי ה-"במעגל נחוגה" )וכאילו קופץ הדיסק מיליון פעמים ובהדגשת ה"ע". (של ה"משוגעת)
בהצלחה
שבוע טוב

טוב אני מבינה שלא בא לכם לייעץ לי מה לעשות לגבי ההוא ששם לי פתק על האוטו...
אתמול הוא שוב השאיר פתק יותר ארוך ומפורט + פרח!!!
אז שלחתי לו אסמאס שאשמח להפגש איתו, והוא שלח בחזרה תודה ושהוא יתקשר ונקבע... מה קורה פה אתם בטח שואלים את עצמכם ...לפני שניה כמעט התחתנתי עם מישהו... אך בבת אחת הוא לא מעניין אותי בכלל. ומאז הפעם האחרונה שראיתי אותו (ביום חמישי) לא דיברנו (טוב אנחנו שומרים שבת) אך הוא גם לא בלב שלי בכלל, ומרגישה קצת שלא התנהגתי בהגינות בזה שעניתי לזה עם הפתק, סוג של בגידה קטנה אולי, בכל זאת התפתח משהו בינינו, אוף

כל החיים שלי אני בתיסבוכים כאלה עם בנים. מתי אני אתחתן כבר??

לא חושבת שהבחור שלך בוחן אותך. ואם כן אז מגיעה לו כאפה.

אני אישית לא אוהבת לצאת עם כמה אנשים במקביל גם אם זו ממש התחלה ואת עוד לא מרגישה מחויבת.

ואילנה...את קצת קשה איתי אך תודה גם על נקודת המבט הזו...
מצטערת אם זו הרגשתך, אני פשוט כותבת לך מנקודת המבט שלי. נכון, אני כותבת לך בלי הנחות אבל על סמך הכתיבה שלך. נראה לי שכאשר אנחנו עומדים להנשא למישהו, צריך לבדוק אם באמת יש שם רגש של אמת גם מצידנו. ואם את כותבת שהוא מעצבן אותך, אז יש לפי דעתי צורך במבט שני, בבחינה נוספת. רציתי לכתוב לך גם על החברים שלו אבל אני רואה שאת נסחפת לקשר חדש...
לא יודעת, אם זו הייתי אני לא הייתי מסתכלת בכלל על אדם אחר. כלומר, כשאני מאוהבת באדם אחד ואני כולי מלאה בי, אף אחד אחר לא יעניין אותי. אין לי מקום עבור אף אחד אחר. אבל זו אני

הו אילנה...
כשאני מאוהבת באדם אחד ואני כולי מלאה בי, אף אחד אחר לא יעניין אותי. אין לי מקום עבור אף אחד אחר. אבל זו אני
זה בדיוק העיניין שפתאום הבנתי שאין לי רגש אליו, נורא רציתי וכיוונתי ומבחינה שיכלית הוא מאוד מתאים, אבל הרגש... כמו שכתבת
אם את לא מאושרת, אז זה לעניות דעתי מאשר מה שהנשמה שלך מרגישה. שאולי זה לא זה.
אמנם מרגישה קצת לא נוח עם זה שנעיניתי להפגש עם השני, אך זה היה מתוך תחושת באסה עם הקטע עם חבר שלו, הייתי ממש עצובה , והדבר ששימח אותי זו ההפתעה הזאת שהחמיאה לי שמישהו ראה אותי ומעוניין להכיר אותי, (אני חייבת לציין שהיו מתחילים איתי בעברי החילוני כשהייתי צעירה וחשופה ותל אביבית, אבל כרגע אני לבושה צנוע ולא מעוניינת למשוך תשומת לב וזה שמישהו מעוניין בי ככה כשרואים שאני דתיה (הוא גם דתי) זה משמח ומחמיא (שנים כבר לא "התחילו" איתי)ומאוד מסקרן. אולי הסקרנות שלי כיבתה את הניצוץ שהיה עם הראשון? אולי הייתי מסתכלת אחרת ומתאמצת יותר כדי שהקשר יצליח?
אני מרגיעה את עצמי במילים אלה-
אני עדיין רווקה,פנויה,מחפשת,בודקת,יש לי את הזכות לקחת את כל הזמן הנידרש, ולבדוק את כל מה שרוצה לבדוק, כל עוד זה במסגרת שלא פוגעת באף אחד, נאמנה לאמת, לעצמי, קשובה לרצון השם,(לא משחקת,כמו שאול זה נשמע)

מבקשת... אם אפשר..... להיות....רק עוד פעם...ברגע של חסד ..קשובה אל הלב...

אני עדיין רווקה,פנויה,מחפשת,בודקת,יש לי את הזכות לקחת את כל הזמן הנידרש, ולבדוק את כל מה שרוצה לבדוק, כל עוד זה במסגרת שלא פוגעת באף אחד, נאמנה לאמת, לעצמי, קשובה לרצון השם
הללויה!

אישה וגבר? מה זה השם הזה ? את אישה או גבר?
בכל מקרה תודה על החיזוקים שלך זה נחמד.

לב קטן מביע אהבה גדולה (מתוך ספר זיכרונות בילדותי)
שבוע טוב ומבורך

ככל שאני יותר סובלת, אני יותר מתפללת, ולהתפלל זה המעשה הכי גבוה שאדם יכול לעשות בעולם הזה....
יערה, גם אני פה מדי פעם.
אני מסכימה איתך, שלהתפלל זה המעשה הכי גבוה שאדם יכול לעשות בעולם הזה. אבל אם את מאמינה, או אם בחיים שלך, סבל דוחף אותך למקום הזה, תהיה לך נטיה להביא סבל על עצמך (רגשי, פיזי) כדי להגיע למקום הגבוה הזה בתוכך.
אפשר להתפלל, ולהודות, גם מתוך שמחה ותחושה שהדברים קורים טוב.

מאחלת לך בהצלחה ובעיקר:
אני עדיין רווקה,פנויה,מחפשת,בודקת,יש לי את הזכות לקחת את כל הזמן הנידרש, ולבדוק את כל מה שרוצה לבדוק

סבל דוחף אותך למקום הזה, תהיה לך נטיה להביא סבל על עצמך
אוי ואבוי זה כל כך נכון... אני לא יכולה להרגע כש"הכל בסדר" אני תמיד צריכה לעשות משהו קיצוני ומטופש רק כדי לבכות על זה אחר כך... והנה... היו כמה פגישות של הכרות מאוד נעימות ונחמדות, הרגשנו איך לאט לאט אנחנו נפתחים אחד אל השני בצורה נורמאלית ביותר, ופתאום - לא בא לי- בא לי להכיר את זה שהתחיל איתי- וקבעתי להפגש איתו!
בילדותי אובחנתי כ-"נתונה למצבי רוח קיצוניים" וזה אכן רודף אותי, יום אני מאוהבת, יום אחר כך-שונאת. וכו'... אך כמו מכור אומרת, "עוד פעם אחת ודי", אני מוכרחה לפגוש אותו, הוא גם היה כזה חמוד באסמסים...

נפגשתי איתו, שונה מאוד מהראשון, כנראה אצתרך להחליט, אני בפלונטר , כולם חמודים, אולי יש עצה למישהו בשבילי על איך מחליטים?

אני אישה (במבטא רוסי כבד של אריק איינשטיין

)

הוא אמר לי "אני רוצה להתחתן" אז אמרתי לו "אז תתחתן" אז הוא אמר במשיכת כתפיים "אני לא יכול לבד" (-:

אני יודעת שכולם חושבים ש
אני קצת משוגעת
אבל-לא באמת אכפת לי
כי רק אני יודעת
לא חשוב אתמול
לא חשוב מחר
הכל אותו דבר