סקר הפעם הראשונה

האם אני באמת מוזרה שזה היה רק בגיל המופלג כל כך 24?

שליחה על ידי ג'* » 09 מרץ 2010, 23:34

הפעם הראשונה שלי היתה בגיל 20 וחודשיים.
הרגשתי ממש זקנה וחשבתי שאני היחידה בעולם שהגיעה לגיל הזה בתולה.
כל הבנות שסביבי עשו את זה כבר בתיכון ואני רק אחרי הצבא...
הדבר פגם לי אנושות בתחושת הערך העצמי,
וכמובן שאחר כך גיליתי עוד ועוד בנות, שכמוני, הפעם הראשונה שלהן היתה בגיל 20 ומעלה.

שליחה על ידי ד'* » 09 מרץ 2010, 23:38

גיל 23
וגם אני חשבתי שזה מאוחר מאוד
מה שכן, לפני כן היה די הרבה סקס ללא חדירה (מגיל 18.5) אז אני לא יודעת אם זה נחשב.

שליחה על ידי י* » 10 מרץ 2010, 01:06

גאה להצטרף ל"מאחרות"
הפעם הראשונה שלי היתה בגיל 20 וכמה חודשים, עם המון אהבה וכיף

בגיל 19 וחצי. אחרי יותר משנה עם אותו בן זוג (היום בעלי). גם הוא היה בתול ולכן בטח התמהמנו כל כך. מבחינתי היה אפשר גם הרבה קודם... אבל גם היינו בצבא ונפגשים רק פעם ב...

בגיל 19, בצבא. הייתי בשוק כשגיליתי בערך חצי שנה לפני כן שרוב בנות הקבוצה שלי (בגרעין) כבר עושות את זה בחופשיות.

אנונימי

בגיל 21....
אולי בסקר צריך גם להיכלל גיל המשתתפת, כי יש קשר לתקופות מסויימות ,לא?
בת 31

בגיל 14-15. ולפי הסקר עד כה אני יוצאת הדופן ועכשיו זה נשמע לי צעיר נורא ואני הייתי עושה אחרת עם יכולתי.

בערך מתי שכל שאר החברות שלי (שהיו בנות 18).

לא הייתי בשלה לזה.
מצד שני, לא הייתי עושה אחרת אילו יכולתי.

גם אני בת 31. בינתיים ממש מעניין פה... מרגישה פחות יוצאת דופן ותוהה לגבי קשרים אפשריים בין אי כניעה לנורמות בסקס לנונקונפורמיות בכלל

שליחה על ידי נסקרת* » 10 מרץ 2010, 12:17

בת 33, לראשונה בגיל 20, עם אישי דהיום.

בת 28, פעם ראשונה בגיל כמעט 23 (והיה מעולה, אולי זה גם קשור לגיל). אבל עד שזה קרה לכל הנושא התלוותה הרגשת מועקה לא פשוטה....

בת 37, בגיל 19 בערך לראשונה.
היה זועה.
הוא גהר עלי, על מזרון בחדר של האחים שלי בבית הורי. כלומר סידרו לנו שנוכל לישון שם ביחד, אבל כולם היו בבית (הלא גדול), והייתי בפניקה שמישהו ייכנס..... היתה אהבה ומשיכה, אבל כיף זה לא היה.
עכישו עושה תיקון (-:

היום בת 28, עשינו את זה בפעם הראשונה כשאני הייתי בת 18 והוא היה בן 19, אחרי היכרות של שלושה שבועות בערך . הייתה תשוקה עצומה וסקרנות והורמונים של גיל 18 זה היה כואב (פיזית) אבל מדהים

ומאז אנחנו יחד

(היום כבר נשואים פלוס...)

גיל 20, הרגשתי שאני חייבת לפני שהוא נכנס למארב בלבנון...היום נשואים ++++

שליחה על ידי נינה* » 10 מרץ 2010, 17:06

בגיל 19, בצבא

גם אני בת 31.
פעם ראשונה בחיים שאני מרגיש בממוצע

גיל 21, באוניברסיטה.. היום אני בת 32.

בצבא היתה איתי בחורה שהיתה ממש בלחץ מזה שהיא עוד בתולה. זה היה הזוי בעיני.

בת 26. פעם ראשונה- 16

שליחה על ידי ש.ג* » 10 מרץ 2010, 20:28

גיל 17. הייתי מוכנה בריבוע, והייתי עושה את זה קודם אם הייתי מוצאת פרטנר מתאים. כל בן שהכרתי בגילאים האלו היה ילדותי וידעתי שזה יהיה נורא, אז חיכיתי. אני בד"כ לא מספרת את זה, אבל זו הייתה שלישיה עם שני בנים, וזה היה נהדר...

17 ומשהו, קצת לפני הצבא, הוא היה חייל גיבור, הייתה הרבה אהבה, ונגמרה.

מצד אחד, לכאורה יש פתיחות גדולה לדבר על הנושא הזה.
מצד שני, כולם פה אנונימיים.

מה כלכך מבייש בנושא המיני שתמיד מרגישים צורך להסתתר?

אוקיי, נראה לי שאני החריגה כאן לכיוון הקשיש - הפעם הראשונה שלי הייתה שבועיים לפני יומולדת 28... אפילו לא התנשקתי עם אף אחד לפני כן! לעניין עצמו קדמו 3 חודשים של גישושים ונסיונות לא מוצלחים (זה כאב קצת ובשלב מסויים התחלתי להאמין שאולי באמת דווקא אצלי חסר איזה חור. לבסוף נמצאה האבידה:).
זה היה לפני שנה וקצת. אנחנו עדיין ביחד

לא הייתי בתולה לחוצה, אבל כן חששתי שעם הזמן זה יילך ויהפוך מביך וקשה יותר. מה שכן, הגעתי שקולה וסופר-מוכנה מבחינת חיסוני פפילומה ושאר מרעין בישין. נפטרתי מהביישנות, הפכתי למינה צמח וסקרתי את כל חברותי בנושא.
חושבת שיש יתרון עצום להתחלה בגיל מוקדם יותר. 19-20 נשמע לי הגיוני ונכון. חברות צעירות ממני כבר מנוסות ובוטחות. אני עדיין "אישה בהרצה", שנאמר. אבל אולי באמת כל דבר קורה בזמן המתאים לו...
דף מעניין מאוד-מאוד.
שאפו לסקרנית ולנועזות שמשתפות.

שליחה על ידי אחת* » 10 מרץ 2010, 23:15

מה כלכך מבייש בנושא המיני שתמיד מרגישים צורך להסתתר?
זה לא מבייש בעיניי,
זה עניין מאוד מאוד פרטי ואישי,
מה רע באלמוניות לצורך העניין?

בגיל 17, הוא היה אהבתי הראשונה. זו לא היתה כניעה לנורמות.
אני בת 24 עכשיו.

הרגע שלפני, סוף סוף אחת שלא מרגישה צורך להסתתר !

זה עניין מאוד מאוד פרטי ואישי
וכי למה?

אנשים משתפים פה בדברים מאוד פרטיים ואישיים אחרים, וזאת הרבה פעמים כן בכינויים המוכרים שלהם.
למה דווקא בנושא הזה כולם פתאום 'פלונים אלמונים'?

שימי לב שהרבה פה כתבו גם על בני-הזוג / הבעלים שלהן (שלהפתעתי רבים מהם היו בתולים גם. וואו!). תארי לך שהיו כותבות בניק הרגיל או בשם המלא, ולמחרת בעבודה מישהו היה יורד על בעלה שהיה בתול עד גיל 20. לכי תדעי מי קורא פה...
חוץ מזה, את אמנם פה בניק הרגיל שלך, אבל תשובה לסקר עוד לא ראיתי שנתת...

אהבת עולם
את אמנם פה בניק הרגיל שלך, אבל תשובה לסקר עוד לא ראיתי שנתת...
ומי שמך לשופט על כולם כאן?
זכותו של אדם על גופו ועל פרטיותו,יתכן שכלל לא היו כאן תשובות אם זה היה גלוי וחשוף
וגם בנושאים אחרים הניק והאפשרות לאלמוניות מאפשרת מרחב גדול יותר לביטוי, כי זהו מרחב מוגן,
כמו בטיפול, כמו במשחק, מתאפשר חופש גדול יותר בתוך האנונימיות,
וגם זה הופך את הדיונים לאינטימיים ומשמעותיים יותר ולא לצהובונים רכילותיים

שליחה על ידי אחת* » 11 מרץ 2010, 08:27

_וכי למה?
אנשים משתפים פה בדברים מאוד פרטיים ואישיים אחרים, וזאת הרבה פעמים כן בכינויים המוכרים שלהם.
למה דווקא בנושא הזה כולם פתאום 'פלונים אלמונים'?_
אני לא יודעת לענות בשם אף אחד.
אני בהחלט בשם בדוי גם בעניינים אישיים אחרים,
למשל כאלה שקשורים להורות שלי ולזהות של ילדיי.
ובכלל - מה זה משנה? אם מישהו בחר שם בדוי, לא נוח לו להיחשף בעניין מסוים.
מי אמר שעובדות על חיי המין שלך צריכות להיות נחלת הכלל?
(כנ"ל לגבי עובדות על יחסים עם חמותך או על נישואיך)

שליחה על ידי אני* » 11 מרץ 2010, 08:37

16, עם חבר שכבר היינו הרבה חודשים זוג
עכשיו בת יותר מ-40.
אנחנו ביחד גם כיום.

בעניין החשיפה -
מצד אחד, צודקת אהבת עולם , יש איזה עניין סביב נושאים שקשורים למין. אדם יכול לשפוך את הפרטים האינטימיים ביותר של מערכת רגשותיו כלפי ילדיו או חמותו אבל ימנע מלדבר בגלוי על סקס. כן, מצחיק אבל מובן. בחברה שלנו, המין והתשוקה היו טאבו במשך כל כך הרבה שנים...והשינוי קורה, אבל ל א ט...

והעניין הבתולין - אני זו שאיבדה את שלה בגיל 14-15 ומאז ועד נישואיי לפני 18 שנה יצא לי לפגוש כמה וכמה פרטנרים..אני מופתעת מזה שהרבה מהכותבות כאן נשואות לבחור מהפעם הראשונה..
אני סקרנית לדעת אם זה משפיע ככה או אחרת על חיי המין הזוגיים, אם אין להן מחשבות כפירה או שאלות מיניות שנשארו לא פתורות...
תודה למגיבות...אפשר גם בעילום שם..

שליחה על ידי טלי* » 11 מרץ 2010, 14:45

ביומולדת 16 מתוך לחץ- בת 34

בגיל 22 וחצי עם מישהו שאהבתי מאד. בת 40+, נשואה למישהו אחר שאוהבת מאד.

גיל 16, עם החבר הראשון, שהיה מבוגר ממני בחמש שנים, בדיעבד מתחרטת גם עליו וגם על זה שהיה מוקדם מדי.
היום בת 29, עם מישהו שאוהבת מאוד.
פלונית כי מאוד לא שלמה עם מה שהיה, ולא רוצה שהסביבה תדע על כל הטעויות שלי.

שליחה על ידי נועה* » 11 מרץ 2010, 18:02

מה כלכך מבייש בנושא המיני שתמיד מרגישים צורך להסתתר?
זה לא בהכרח מבייש, זה פשוט אינטימי.

בגיל 18. עם מישהו שנמשכתי אליו מאד מאד. מבוגר ממני בעשר שנים. החלטתי שהגיע הזמן לחוות את הדבר - ועשיתי את זה.
לאחר המעשה, לאחר שנרדם, ולהפתעתו (עליה סיפר לי אחר כך) קמתי והלכתי הביתה.
למרות שרצה בכך - לא המשכתי בקשר.

בדיעבד - חבל לי שלא חיכיתי לאהבה כדי לחוות זאת.

היום בת 36 עם אהוב ליבי.

אני מופתעת מזה שהרבה מהכותבות כאן נשואות לבחור מהפעם הראשונה
כשקראתי את הראשונה אמרתי "וואו".
כשזה חזר כמה פעמים - ממש התרשמתי.
זה נראה לי כל כך נדיר היום, והמין הוא דבר כל כך זמין ביחסים שאינם לאורך זמן.
ובאמת מסקרן - האם זה חסר לכן - שלא חוויתן זאת עם עוד גברים?

בגיל 17, הוא היה אז בן 16. שנינו הראשונים אחד של השני (אך לא האחרונים).
שני ילדים, במובן התמים והמקסים של הביטוי. עדיין זוכרת איך זה היה, וזוכרת מאוד לטובה.

מין ללא חדירה נחשב? אם כן אז בגיל 17 וחצי.
אם לא אז בגיל 19 וחצי עם בעלי דהיום.

ולא, לא חסר לי גברים אחרים...

בגיל 18, כשהבתולים הפכו למועקה, כשהיחס אל הבתולים היה לי לזרא,
בשנות השבעים של המאה הקודמת,
יצאתי ומצאתי לי אדם זר שהראה עניין, השארתי אצלו את בתולי ונעלמתי לו,
היה חוסר עניין הדדי, הזוי , לא דומה לשום חוויה מינית שהיתה לי אחרי כן, שרובן ככולן היו טובות ומשוחררות

שליחה על ידי השקטה* » 11 מרץ 2010, 23:38

בגיל 17, בלחץ, בכאב, במגע מיני כפוי. קריעת הבתולין הסמלית והמכאיבה ובדיעבד המיותרת.
הפעם הראשונה שזה היה לי נעים - בגיל 18, עם החבר שברבות הימים נישא לי.

שליחה על ידי השקטה* » 11 מרץ 2010, 23:41

ואגב,אהבת עולם, זכותי להשתמש בשם בדוי כשם שזכותך להשתמש בניק גלוי.

אני לא התכוונתי שלמישהו אין 'זכות' להשתמש בניק חסוי. ברור שכל אחד יכול לעשות כרצונו.
רק רציתי להסב את תשומת הלב לעניין הזה.

לדעתי, החברה הִשליטה עלינו 'טרור' בנושא המיני.
ואנחנו נכנעים אליו, ומרגישים שכל מה שקשור למין צריך להסתיר.

אני רוצה להציע לחשוב מה הסיבות שבוחרים בניק חסוי? מה יקרה אם אותו הדבר ייכתב בניק המוכר?
יכול להיות שיש עוד סיבות טובות, אני לא אומרת שלא.
אבל כדאי לבדוק. כי, לדעתי, יש כאן המון את הקטע התרבותי של היחס למין.

ואני באמת באמת לא מצליחה להבין למה צריך להסתיר בתחום הזה. מה יש כאן להסתיר.
ממש לא מבינה.
אם נסיר לרגע את ההתניות התרבותיות - אני לא רואה שום סיבה להסתרה הזאת.

(ברור שגם אני 'שפוטה' של התרבות, ויש דברים שבהם גם אני מתביישת. אבל עדיין לא מבינה - למה זה צריך להיות ככה? ואני רוצה לשנות את זה... לפחות על עצמי, אבל הייתי שמחה אם עוד אנשים היו רוצים לשנות את זה...)

***********

ובנוגע לאמירה שזה 'אינטימי' -
גם כאן אני לא בדיוק מבינה לְמה הכוונה.

גם חיבוק של אמא לילד זה משהו מאוד אינטימי. למה את זה לא מסתירים?

ואני גם בכל זאת רוצה לתהות, אם יכול להיות שכן קיימת בושה, גם כשמסבירים את זה כ'אינטימי'?
(אולי. לא יודעת. אבל אולי?)

***********

ודרך אגב, שאלו אותי למה לא עניתי על הסקר בעצמי. סתם כי לא עלה לי הצורך להשתתף בסקר. לא על כל שאלה ששואלים באתר יש לי צורך לענות. (תודה לאל !)
אבל כן עניין אותי לקרוא, ואז קפץ לי הנושא הזה של האנונימיות ששמתי לב אליו כבר מזמן כמעט בכל דף בנושא מינִי שנפתח כאן, אז התחשק לי להגיב לזה. מה, אני חייבת לענות לסקר כדי שאני אוכל להביע דעה?
בכל מקרה, מה שחשוב זה שאם כן הייתי עונה לסקר - הייתי עונה בכינוי המוכר. ומי שמכיר אותי יודע שכך אני כותבת גם בדפים המיניים האחרים וגם בכלל.
אני לא אומרת שבהכרח רצוי תמיד לנהוג כמוני, אבל אולי כן יש כאן מקום לשיקול מחדש.

תארי לך שהיו כותבות בניק הרגיל או בשם המלא, ולמחרת בעבודה מישהו היה יורד על בעלה שהיה בתול עד גיל 20.
נו, וזאת באמת סיבה לבושה גדולה?

אם כבר, בן אדם בוגר שימצא לנכון לצחוק על כזה דבר - לוֹ ראויה הבושה. אבל גם לא נראה לי סבירות גדולה שזה יקרה.

שוב, אנחנו באים ממקום של בושה מראש. לכן זה נראה לנו בושה שמישהו יידע משהו על חיי המין שלנו.
אבל איזה פשע נורא כבר עשינו?
למה זה שונה מכל נושא אחר?

כמה בושה החדירו בנו בתחום הזה.

אה, ואני גם לא התכוונתי בהכרח שיכתבו בשם האמיתי, עם כתובת ומספר טלפון.
אלא שלהרבה כאן יש כינוי קבוע, ובנושא הזה בוחרים לשנות את הכינוי.

נו, וזאת באמת סיבה לבושה גדולה?
מי אני שאחליט על זה בשבילו?

חוץ מזה, זה לא בהכרח קשור לבושה.
אני כתבתי את זה בניק חסוי לא בגלל בושה (אני לא מתביישת. אם הייתי מתביישת, לא הייתי משתתפת בסקר בכלל. ואם מישהו ישאל אותי את השאלה הזאת פנים אל פנים, אפילו אם הסקר היה נערך באיזה מעגל במפגש של באופן, לא היתה לי שום בעיה לענות), אלא כי זה באמת פרטי. פרטי מהסוג שלא מתערבב עם חשיפה קבל עם ועולם באינטרנט.

מסכימה גם עם מי שכתבה, שאם כולן היו עונות בניקים הרגילים, זה היה נהיה נורא צהוב ורכילותי.

בגיל 17, הוא היה אהבתי הראשונה. היינו חברים זוג בכיתה ו', רבנו קשות והיינו ברוגז 5 שנים עד כיתה יב', ואז נהיינו שוב זוג ל- 5 שנים, ואז נפרדנו. אז חשבתי שנחיה ביחד לנצח.
הסקס בפעם הראשונה היה מקסים, שני ילדים, במובן התמים והמקסים של הביטוי. אני זוכרת איך הוא התרגש והתלהב מהשדיים שלי, ואני נהניתי מהמגע של העור והגופות העירומים
מהחדירה לא נהניתי איתו בכלל, היה לי הרבה מה לעבור עד ש...
היום בת 35, נשואה באהבה רבה לאיש, וכל פעם היא עדיין קצת פעם ראשונה...

דף חמוד

אני מופתעת מזה שהרבה מהכותבות כאן נשואות לבחור מהפעם הראשונה
גם אני הופתעתי.
ודבר נוסף דומה שהפתיע אותי -
אני ספרתי כאן 7 בנות שנשואות למישהו שהכירו עוד לפני גיל 20 (חלק זו הייתה הפעם הראשונה שלהן וחלק לא).

זה ממש מעניין.
לא חשבתי שכל כך הרבה נשארים עם מי שהכירו בגיל כזה צעיר.

_ודבר נוסף דומה שהפתיע אותי -
אני ספרתי כאן 7 בנות שנשואות למישהו שהכירו עוד לפני גיל 20 (חלק זו הייתה הפעם הראשונה שלהן וחלק לא)._

אה, לא כתבתי על זה, אבל מצטרפת לסטטיסטיקה.
אני עם בעלי מלפני גיל 20 (שלי), אבל הוא ממש לא היה הראשון שלי, ואני ממש ממש לא הייתי הראשונה שלו.

7 בנות שנשואות למישהו שהכירו עוד לפני גיל 20
טוב, אז גם אני.
(אבל הפכנו לזוג חמש שנים אחרי)

_7 בנות שנשואות למישהו שהכירו עוד לפני גיל 20
טוב, אז גם אני._
גם אני. סה"כ כבר 9.

אני נשואה למי שהכרתי בגיל 21 אבל עצוב להגיד שהגעתי לגיל הזה שבעה ומנוסה..

עצוב להגיד שהגעתי לגיל הזה שבעה ומנוסה
עצוב?
את יכולה לנמק?

גם אני הכרתי את בעלי בגיל 19, אבל הוא לא היה הראשון.

שליחה על ידי נועה* » 12 מרץ 2010, 12:38

_ובנוגע לאמירה שזה 'אינטימי' -
גם כאן אני לא בדיוק מבינה לְמה הכוונה._
הכוונה שלי היתה, זה עניין פרטי שלי ורק שלי. אין לי צורך לשתף בו אנשים מעבר לזוגי שלי ואין לי בושה בנושא.
יש עוד הרבה נושאים, שאני אכתוב כאן בשם "פלוני" בעוד שאם אפגוש אותך אפרט לך הכל בלי בושה.
אני חושבת שבאינטרנט אין לנו שליטה על מי קורא מה עלינו. אז אולי ארצה ש-X ידע עלי את גילי בעוד שממש לו בא לי ש-Y ידע זאת גם.

אני ברורה?

אני ברורה?
כן

.

ואו אני מרגישה הרבה פחות חריגה...
אצלי חלק מהבושה, בעיקר בעבר, הייתה שהרגשתי ש 24 (מינוס חודשיים שלושה) הוא גיל מופלג ביותר. הרגשתי שזה אומר שאני לא מושכת ולא ראויה
וגם שמשהו דפוק אצלי. בדיעבד ברור לי שלא הייתי מוכנה, מהרבה סיבות, ואני גאה בעצמי שהייתי קשובה לעצמי.

טוב, אז בכל זאת קיבלתי חשק לשתף.
ואם כבר, אז אני אעשה את זה יסודי, כהרגלי.

זה היה בערך בגיל 20.
אני באה ממשפחה דתייה ובגיל 19 חזרתי בשאלה, והלכתי להתגורר בקיבוץ איזו תקופה.
פנטזתי על גברים הרבה שנים ומ'מעריב לנוער' ידעתי כל מה שגבר ואישה עושים - אבל אף פעם לא עשיתי.

בדיסקוטק של הקיבוץ פגשתי מישהו שבא לבקר ודיברנו והלכנו לשבת באיזו מסעדה ובאותו לילה כשחזרנו הציע לי לבוא לישון אצלו.
זו הייתה בשבילי בכלל פעם ראשונה שהתנשקתי עם מישהו. והוא הסביר לי 'איך מתנשקים' ('קודם אני מכניס ת'לשון, אחר כך את, אחר כך אני, אחר כך את...'

).
ולמרות שזו פעם ראשונה שבכלל התנשקתי, כן הרגשתי נוח להמשיך קדימה גם לדברים אחרים. אבל נשארתי עם תחתונים.

ולמחרת הוא עדיין היה בקיבוץ אז שוב נפגשנו, וכבר בלי תחתונים (נדמה לי שרק אני). עשינו הרבה דברים, הכול היה לי חדש ומדהים. אבל עדיין לא שכבנו.

לא נהיינו זוג.
אבל מאז במשך חצי שנה יצא שנפגשנו עוד איזה פעמיים או שלוש, גם בעיקר התמזמזויות, והוא גם שפך, אבל לא שכבנו.

(אה, באותה חצי שנה הספקתי גם להתמזמז עם עוד מלא בחורים אחרים. זה היה חלק מהתגובה שלי ליציאה לעולם ה'חילוני' וההיכרות החדשה והמסעירה הזאת עם אפשרויות המגע - שלפני כן הייתה אצלי רק בתאוריה).

ואז כבר גרתי בקיבוץ אחר. והרגשתי שכולם צוחקים עליי שאני עדיין בתולה. וגם הפריע לי שאני לא יכולה להכניס טמפונים.
אז החלטתי שאני חייבת 'לצאת מזה' ומהר.
הלכתי לרופא לקבל מרשם לגלולות והתחלתי לקחת גלולות במשך חודש, ואז התקשרתי להוא שאני רוצה להיפגש. בפגישה אמרתי לו שאני רוצה לשכב, וזה הפתיע אותו, אבל הוא כמובן רצה.

נסענו לחפש מלון, היו מלא פקקים, היה קשה למצוא מלון. עד שהגענו היינו שנינו עצבנים.
המלון גם היה דפוק. המיטות כל הזמן זזו לצדדים ונפלנו לאמצע

.
הוא נכנס, קצת כאב, לא נורא. לא ירד לי דם (אולי אני מאלה שקרום הבתולין שלהן רק מתרחב ולא נקרע). נראה לי שזה נגמר די מהר ממה שאני זוכרת.
לא היה משהו מסעיר או משמח במיוחד.
יותר כמו משהו ש'צריך לעשות' וזהו.

בבוקר הוא היה קריר אליי. זה לא היה נעים.
(נראה לי שמאז התחלתי לפחד שגברים יהיו קרים אליי אחרי סקס).

אחר כך הרגשתי שאני נקשרת אליו ורציתי להמשיך להיפגש. הוא לא רצה.
בכלל, התברר שהייתה לו חברה ואני לא ידעתי.
הוא גם כעס שלקחתי גלולות חודש קודם מתוך כוונה להציע לו לשכב, כאילו 'זממתי עליו', הפלתי אותו בפח או משהו.

סתם חוויה דפוקה.
זה מה שהיה.

(תודה לאל שמאז היו חוויות יותר טובות. חלקן אפילו ממש טובות.)

ואני בת 38.

בגיל 24, בסטוץ, לא ממש הצליחה החדירה בפעם הראשונה, אבל זה פתח אותי רגשית להיפתח לזה עם אחרים ואחרי חודש עם חבר היו יחסי מין בלי כאב ובלי דם. הדם הגיע שנה וחצי אחרי וכמה בחורים אחרי, בפעם הראשונה שהייתה לי אורגזמה בחדירה בלבד, כנראה זה היה אובדן הבתולין האמיתי.
ואני בת 32.

רוצות לשמוע חוויה של גבר? זה היה בגיל כמעט 21. היום אני בן 69.
פעם הייתי בטוח שאני דפוק. היום אני יודע שדברים דומים קורים גם לגברים אחרים.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, מאוד, וחיזרה אחרי 3 שנים. היינו רחוקים זה מזו מרחק רב. (קשה לדמיין היום עם התחבורה והאינטרנט). מכתבים לוהטים, דרישות שלום מכל מי שפגשה והיכיר אותי. היתה מאוד להוטה. אני קצת נבהלתי. שבחורה פתאום מורידה את התחתונים, והכל נגלה לעיני. הצלחתי קצת להיכנס, אבל הרגשתי מאויים מהחוויה, בעיקר כשחשבתי שהיא עלולה להיכנס להריון, כי היא מאוד אוהבת אותי ואני לא אהבתי אותה. בקיצור היה פישול בעבודה. אני עוד ליוויתי אותה הביתה, אבל לא רציתי לראות או לשמוע אותה יותר, ובכלל פחדתי להגיע למגע עם בחורות, עוד הרבה זמן אחרי זה. עד שהתאהבתי במישהי שהתוודיתי בפניה, וזה שחרר אותי

אהבת עולם שלנו לא שפטה איש..היא רק שאלה!
לא צריך לקפוץ על שתיים מכל שאלה...ואם יש כאן מישו שחושף בלי שום בעיות אז זאת היא!
והשאלה אכן מאד רלוונטית....אז זה בסדר להמשיך לשמור על אנונימיות..אף אחד לא מכריח ל להיחשף ..אבל שווה מדי פעם לשאול שאלות על החיים, לא?

פעם ראשונה בגיל 18 (אני חושבת).היום בת 44. היה אהבתי הגדולה, והתחתנו. אבל התגרשנו אחרי שנתיים.

_הרגע שלפני, סוף סוף אחת שלא מרגישה צורך להסתתר

לי זה נראה כמו שיפוט
_גם בנושאים אחרים הניק והאפשרות לאלמוניות מאפשרת מרחב גדול יותר לביטוי, כי זהו מרחב מוגן,
כמו בטיפול, כמו במשחק, מתאפשר חופש גדול יותר בתוך האנונימיות,_
לפעמים האנונימיות היא לא סימן לבושה או להסכמה להסתיר את הנושא המיני כאילו היה מלוכלך,
אלא פשוט אינטימיות, פרטיות ,וגם התנהגות שמתאימה למדיה האינטרנטית שיכולה כל כך להוזיל את הכל כולל מין

_הכוונה שלי היתה, זה עניין פרטי שלי ורק שלי. אין לי צורך לשתף בו אנשים מעבר לזוגי שלי ואין לי בושה בנושא.
יש עוד הרבה נושאים, שאני אכתוב כאן בשם "פלוני" בעוד שאם אפגוש אותך אפרט לך הכל בלי בושה.
אני חושבת שבאינטרנט אין לנו שליטה על מי קורא מה עלינו. אז אולי ארצה ש-X ידע עלי את גילי בעוד שממש לו בא לי ש-Y ידע זאת גם._

נועה, למרות שהיית ברורה

, אני בכל זאת אשאל אותך: כתבת שאין לך צורך לשתף בנושא מעבר לזוגי שלך. אבל הרי את כן משתפת, רק בכינוי אחר. אז למה את מתכוונת שאין לך צורך לשתף בנושא?

**********

באופן כללי, היה לי יותר קל להבין שלא רוצים להיחשף באינטרנט אם היה מדובר בתיאורים מפורטים של מה שעושים במיטה.
אז באמת הייתי מבינה שלא רוצים שכל מיני אנשים מהאינטרנט יידעו עלינו דברים, ומי יודע איזה סוטים יש באינטרנט שיכולים להגיע אלינו וכו'. (למרות שכינוי קבוע זה גם עדיין לא בהכרח כמו שם מלא).

אבל מתקשה לחשוב באיזה צורה כבר מישהו יכול להשתמש נגדנו במידע על הגיל שעשינו סקס בפעם הראשונה.
זה לא נראה לי עד כדי כך חושפני כמו תנוחות או העדפות מיניות.

**********

אני מודה גם שיש לי קושי להבין מה זה אומר 'זה פרטי ואינטימי ואני לא מרגיש צורך לשתף בזה'.
יש לי קושי עם האמירה הזאת.
אבל זה נובע כנראה מקושי שלי. (זה מפריע לי. אני לא יודעת למה. אולי אני מרגישה ש'משאירים אותי בחוץ'?

).

אולי מתישהו בחיים יהיה לי משהו כזה 'פרטי ואינטימי' שלא ארגיש צורך לשתף בו, ואז אני אבין...
(אבל אם לא ארגיש צורך לשתף, אז בטח גם לא ארגיש צורך לשתף בשם בדוי, לא? בקיצור, אני לא מבינה...)

**********

_לפעמים האנונימיות היא לא סימן לבושה או להסכמה להסתיר את הנושא המיני כאילו היה מלוכלך,
אלא פשוט אינטימיות, פרטיות ,וגם התנהגות שמתאימה למדיה האינטרנטית שיכולה כל כך להוזיל את הכל כולל מין_
אוקיי, בגדול אני מקבלת את הגישה הזאת.
ז'תומרת, אני לא מרגישה ככה באופן אישי (במיוחד בנושא ה'פרטיות'), אבל מקבלת שיש כאלו שמרגישים ככה.

אני עדיין כן חושבת שכדאי לבדוק אם אכן זה רק מהסיבות האלו. או שלפעמים זה גם מהסיבות של בושה.
ואם בושה - אז למה?
אם לא בגלל בושה - אז סבבה

. (בתקווה שלא מדובר גם בפרנויה מוגזמת מהאינטרנט).

כלומר, גם בגלל בושה זה בסדר. אבל אז אולי כן יש משהו שכדאי לחקור לעומק...

פעם ראשונה בגיל 21, זה בא לי בזמן הנכון. רוב חברותי עוד היו בתולות אז לא היה שום לחץ משום כיוון. מעולם לא הרגשתי שזה היה מוקדם או מאוחר מדי...
כמה כיף להזכר. זה היה כל כך תמים וחמוד, ומלא התרגשות.
היום בת 33, נשואה למישהו אחר שאוהבת מאד.

שליחה על ידי נועה* » 13 מרץ 2010, 20:19

נועה, למרות שהיית ברורה , אני בכל זאת אשאל אותך: כתבת שאין לך צורך לשתף בנושא מעבר לזוגי שלך. אבל הרי את כן משתפת, רק בכינוי אחר
מצטערת אם אני מאכזבת, אבל לא שיתפתי בדף הזה או אחר שהוא בנושאי מין.
בכלל אני כותבת מעט מאוד, ולאחרונה גם אין לי זמן ואנרגיה לקרוא כאן (שאף אחד לא יעלב, ככה זה אחרי לידה שלישית

)

_אני מודה גם שיש לי קושי להבין מה זה אומר 'זה פרטי ואינטימי ואני לא מרגיש צורך לשתף בזה'.
יש לי קושי עם האמירה הזאת._
הקושי כנראה אכן שלך.
אני אתן לך דוגמא. כל יום אני לובשת בגדים, אני לא מתביישת בהם, כל מי שפוגש אותי/בא אלי הביתה רואה אותם. זה לא אומר שכולם יכולים לפתוח את ארון הבגדים בו מאוחסנים כל הבגדים שאני לובשת.
למה? כי זו חדירה לפרטיות, זה הסדר שלי......
האם אין שום חלק בחייך שאת לא משתפת בו?

אולי כדאי לערוך את הדיון לדף נפרד??

שליחה על ידי נועה* » 13 מרץ 2010, 21:09

ועוד משהו.
כשאני כותבת באינטרנט אני מרגישה שאני במרכז, כאילו כל העיניים נישאות אלי, כולם קוראים אותי.
לי זו הרגשה לא נוחה, גם כשאני בחברת אנשים רבים, אני אהיה בדר"כ בצד, אני לא אדבר מול כולם, מעדיפה אחד על אחד.

שליחה על ידי מישהי* » 13 מרץ 2010, 22:40

17 אבל מזמוזים מגיל 14 וחצי

הייתי בת 23.
הבנתי שאני מסתובבת עם גיבנת,עם שומה באמצע הפרצוף, כתוב לי על המצח.
כבר לא יכולתי לסבול את זה.
רציתי ,כמובן, חבר ולהכיר מישהו נחמד.רציתי שמישהו יאהב אותי ואני אותו. כי היתה לי המון אהבה לתת למישהו.

התחלתי לחפש.
זה היה קל כי היתי רחוקה מהבית והיה לי זמן חוץ מהמחויבות לעבודה .
אבל לא הייתי הולכת לבילוים.קצת פחדתי מזה וגם לא ידעתי איפה ואיך וכ'.
אז הכרתי דרך כל מני מודעות .
זה היה די משפיל ודי ידעתי ששום דבר ממש רומנטי לא יצא מזה.לא דימינתי את עצמי מספרת לנכדים שלי איך הכרתי.
אבל לשכב שכבתי .
הייתי מורעבת מסתבר .לא ממש הזיז לי שהוא (וגם ההוא )לא חיפשו אותי אחר כך שוב. במילא ידעתי שזה לא זה.
זו לא היתה סעודת גורמה, אלא סתם איזו פרוסת לחם .

היה אחד שכן התחלתי לחבב וגם היה מענין ונחמד לדבר איתו .זה התפתח , כמיטב המסורת שלי להתאהבות עד מעל הראש.אבל הסתבר שהוא לא היה מעונין , או גם לא מאופס על עצמו ולא בנוי להקמת קשר רציני.

ואז הכרתי את מי שהיום אני נשואה לו.הלב שלי עוד לא ממש החלים מהנטישה ,לא הייתי בטוחה שהפרידה סופית,אבל הרעב ניקר.
אני לא חושבת שיהיה לי הרבה נחת מלספר לנכדים שלי שבפגישה הראשונה פיתיתי אותו .אבל יש לנו המון בדיחות פרטיות מהערב ההוא .הלוואי שנצחק עוד הרבה שנים.
(הוא אומר שגם אם לא היינו שוכבים ,הוא היה מזמין אותי לעוד פגישות.)

בערך 13. הסתחררות. רצון לחוות חזק הרבה ובביסים גדולים. תביאו את האפרטיף, מנה ראשונה, מרק, עיקרית וקינוח. הכל ביחד תיכף ומיד!
ותעבירו את ההורים האלה לאיזה בוידעם מרוחק.
סקס וסמים סקס וסמים סקס וסמים. והרבה רוק נ רול.
אני עבדתי לפי הספר.
בת 40 כיום.
נשואה +++++ באהבה גדולה.
שמחה בחלקיקי מאוד.

<מנסה לעודד נשים שיש להן בנות קצת אבודות בגיל ההתבגרות>

שליחה על ידי אני* » 05 אפריל 2010, 11:26

בגיל 8, עם בן גילי שאהבתי עוד מהגן. אין לי מושג איך ידעתי מה עושים אבל הדרכתי אותו לפרטי פרטים. לא ממש הצליח כי לא עמד לו.
זוכרת את זה כמו אתמול. היה תמים ומקסים בעייני. מין משחק טבעי של מין.
לאחר מכן התקדמתי לאט. כל הזמן בשליטה על התהליך. בגיל 15 זה כבר היה כמו שצריך. מרגש ומענג.
היו הרבה פרטנרים. את כולם אהבתי.
בגיל 20 התחתנתי עם האחד. היום בת 40.

_הייתי בת 23.
הבנתי שאני מסתובבת עם גיבנת,עם שומה באמצע הפרצוף, כתוב לי על המצח.
כבר לא יכולתי לסבול את זה_

גם אני. בגיל 24
מצאתי מישהו...אבל ברגע האמת לא יכולתי.היה שם סוג של שיתוק, של ניתוק
ניסיתי איתו עוד פעם אבל זה רק החמיר וגם הגיבנת גדלה
איפשהו בין 26 ל-27 הצלחתי להפטר ממנה
(עם מישהו אחר,כמובן)
אבל לא לגמרי
גם עכשיו, אחרי 8 שנים קשה לי להודות בזה, לפי מה שאני קוראת פה זה באמת קצת חריג.
מישהי אמרה לי (לגבי עניין אחר "חריג"-אבל נראה לי תקף גם לעניין הזה) שזו בסה"כ עובדה, מה
שמסבך אותי עם העובדה הזו זה השיפוט שיש לי כלפיה.
אני מסכימה ועם זאת כמה קשה לי להפרד מהשיפוט הזה
שעכשיו כשאני חושבת על זה הוא בעצם הגיבנת האמיתית
(ורחמנא ליצלן- אם כל השיפוטים שלי על עצמי הם גיבנות שכאלו, לא פלא שאני סובלת מכ"כ הרבה כאבי גב)

היתה כתבה אתמול על נטלי עטיה והרומן שניהלה
עם פפו.
מי צריכה לספור עם כמה גברים שכבה כשיש את פפו
כבן זוג?

מי זה פפו?

בגיל 8, עם בן גילי שאהבתי עוד מהגן.
וואו !

זוכרת את זה כמו אתמול. היה תמים ומקסים בעייני. מין משחק טבעי של מין.
אולי זו תשובת-מה לכל אלו שדואגות על סקס בין ילדים.

<במידת מה, קצת מקנאה על ההתחלה הכייפית המאוד מוקדמת (עם ההמשך הטוב גם הוא)>.

מי זה פפו?

בגיל 8, עם בן גילי שאהבתי עוד מהגן
ספרי עוד פרטים. מה עשיתם משחק מקדים, לגו?

_זוכרת את זה כמו אתמול. היה תמים ומקסים בעייני. מין משחק טבעי של מין.
אולי זו תשובת-מה לכל אלו שדואגות על סקס בין ילדים._
בתור אמא זה בכלל לא מרגיע אותי. פה זה אינטרנט, ואני לא יודעת כלום על אף אחד חוץ ממה שהוא כותב כאן - וזו תמיד תמונה ממש חלקית.

שליחה על ידי אני* » 06 אפריל 2010, 13:00

ואני לא יודעת כלום על אף אחד חוץ ממה שהוא כותב כאן - וזו תמיד תמונה ממש חלקית.

תשאלי ואספר.
אני לא זוכרת שום דבר שלילי אצלי או אצלו בנוגע לגוף ולמיניות. להפך, פתיחות ואהבה. מהכרותי איתו (רבת השנים) זה הדדי.
אני כן זוכרת שידעתי שזה צריך להיות סוד... שזה פרטי ואינטימי... ואז סיפרתי לכל החברות. (-:
אולי קשה לתפוס למי שלא חוותה, כשהמיניות נחקרת ממקום של סקרנות ועצמה פנימית, ההרגשה היא רק כיפית ומרגשת.
מעניין שכשתחלתי את גיל ההתבגרות כבר לא הרגיש לי נכון להגיע כל כך רחוק ותמיד עצרתי את זה.
המשכתי את החקירה שלי לאט לאט, לומדת את הגוף שלי ובוחרת את הפרטנרים בקפידה. תמיד הייתי "מאוהבת" בהם.
האם כל כך קשה לדמיין שמין יכול להיות פשוט , טבעי ומהנה?

בגיל 20 כבר הרגשתי שזה ממש מאוחר ומאוד רציתי, ניסיתי (עם מישהו שהייתי מאוהבת בו קשות ולא רצה אותי), ולא הצלחתי. כאב לי, פחדתי, ואחרכך הוא נעלם ולא היה עם מי לנסות שוב.
בגיל 22 עם אשה - תהליך ארוך של ריפוי מהטראומות והפחדים. היינו יחד שנה וקצת.
בגיל 23 וחצי עם אותו אחד שלא רצה אותי בגיל 20. ואז היינו ביחד שנה (אנחנו כבר לא).
ואחרכך בגיל 24 וחצי עם מי שאני איתו עד היום והוא אביו של בני.
סיכום כולל: שני גברים ואשה.

איכשהוא אני מחשיבה את גיל 23 וחצי (פעם ראשונה עם גבר וחדירה) כפעם ראשונה, אבל מי אמר שדווקא זה? אולי הפעם הראשונה עם אשה היא הראשונה למרות שהיום אני לא "לסבית"? אולי המזמוזים של גיל 15 בלי חדירה הם הפעמים הראשונות?
בכלמקרה מעודד לקרוא כמה הרבה פה שכבו "מאוחר". הייתי צריכה להכיר את הדף הזה בגיל 18.

שליחה על ידי ל* » 07 יוני 2010, 20:13

בגיל 22, במעונות באוניברסיטה עם חברי מזה 9 חודשים. לפני כן היה המון מין אוראלי ואנאלי איתו ועם החבר שלי בצבא. זה קרה רק אז כי סבלתי מווגיניסמוס (שעד היום בא והולך) שהופיע מהפעם שניסיתי עם החבר בצבא, בגיל19, ולא הצלחנו למעשה אף פעם...

בגיל 18 או 19, אחרי שנתיים שלוש של מין לא מלא.

מכיר מישהו שהפעם הראשונה שלו הייתה בגיל 25.

שליחה על ידי אני* » 17 יוני 2010, 22:10

מכיר מישהו שהפעם הראשונה שלו הייתה בגיל 25.
כן!גיסתי...ועד היום היא נוהגת תכופות ליבש את בעלה!!!!!!!!!!!!
איזו אישה קר..............ה!

בגיל 20 ניסיתי עם מישהו שיצאתי איתו כמה שבועות ולא הצלחנו. בדיעבד - איזה מזל! כי חשבתי שהוא ממש טיפש...

ובגיל 21 בסטוץ בטיול בחו"ל שאחרי צבא. הייתי שיכורה, אבל היה כיף, והייתי מאוהבת ליום אחד בבחור. מאז לא ראיתי אותו מעולם...

היום בת 30

יש פה הרבה דוסיות באתר, אם הן עונות פה (מה שבספק) כדאי לציין גם את זה

פלונית_*

אצלי בגיל 17.5, עם גבר שהיה בן 45. לא כוחות. בדיעבד מצטערת על כך, לא הייתה שם אהבה, רק עניין וסקרנות וקצת מניפולציות שלו עלי.
הרגשתי שזה מאוחר, למרות שהייתי הראשונה מבין חברותי הקרובות.
הייתי הראשונה של חבר אחר, בן 20 כשהייתי בת 25. זה היה שונה לגמרי. הרבה אהבה וחום.
בת 48.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הפעם הראשונה שלי הייתה ממש ממש לפני כמה ימים.. ((ב-3-4.12.12)) בפברואר הקרוב אהיה בת 22..
היה כואב, ירד דם, הייתי מוכנה
אבל.. אני בלחץ מטורף... זה היה בלי קונדום. לקחתי את הגלולה של היום אחריי. אך עדיין בפחדים של מחלות ודברים נלווים אחרים..
מתפללת לקבל מחזור כמה שיותר מהר. ולדעת שאני בסדר- מבחינת מחלות.

מכיוון שתמיד הסתובבתי בקבוצות של חנונים, כשעשיתי זאת בפעם הראשונה בגיל 18 הרגשתי מאד נועזת ומתקדמת יחסית לכולם...

מעניין שנראה שהרוב פה עשו זאת בגילאי 19-22.

ומעניין יהיה לדעת מה הגיל הממוצע היום.

שליחה על ידי .* » 04 אפריל 2014, 05:09

שכבתי בפעם הראשונה בגיל 21.
עד גיל 19חשבתי שזה בסדר להיות בתולה (ואז זה התחיל להעיק.
הרוב סביבי כבר החליפו זוגיות אחת או שתיים.
אני הייתי ביישנית נורא.
לא היה לי ניסיון לפני זה מלבד נשיקות קטנות וחירמונים קטנים בחזה. מובכת מאוד מכל גילוי חיבה.
הייתי בטוחה שאני לא מושכת (ואיזו חתיכה הייתי! איזו!)

זה קרה עם חבר אינסטנט. חמוד נורא. לא אהבה. לא התאהבות. קשקוש. יצאנו חודשיים, זה קרה אחרי שבועיים. רציתי להיפטר מזה לפני שייגמר הקשר.
בפעם הראשונה זה היה בירושלים על סלע בעין בוקק עין אנא עארף משהו. חדירה חלקית.
בכיתי קצת אחרי בדרך הביתה והוא עצר באמצע הכביש ושנינו היינו מובכים.
בפעם השניה המלאה, כולל דימום.. כאב מאוד ופתאום לשבריר שנייה - נהניתי! ואז הוא גמר . דקה אולי?
הוא היה בן 26. עם ניסיון גדול ממני. לא שזה עזר לשנינו.
שמחתי שזה נעשה. נקשרתי אליו כמובן כמו קרציה בעיקר בגלל זה.
אבל המשכתי הלאה משוחררת מעונשו של זה ושמחה.

לדאבוני גם בשנים לאחר מכן גיליתי כמה מעט אנחנו מעריכות את עצמנו פיזית, מינית, סקסואלית. כמה חשוב לנו להיות מתוקתקות וסקסיות, רוצות להפתיע אותם ולשחק אותה נלהבות כאילו מינימום גמר מאסטר שף מתבשל לנו ב... כשהם צריכים סך הכל הממ... ואני מקפידה על בני זוג עדינים וקשובים, מתוקים להפליא, אחד אחד, לא כאלה שבאים לדפוק ולזרוק ו-וואלה עדיין האכזבות נרשמות אחת לאחת, ממהרים מדי, גומרים מהר מדי, נוגעים לא נעים בכלל, לא עומדים בקצב, לא מבינים מי נגד מי. עושים משהו אחד טוב וארבעה - גרוע. כן מנסה ללמד ולהוביל אותם לעבר היעד אבל איפה, נדמה לפעמים כמו חינוך מיוחד. כן יש גם טובים שמזיינים סוף. כמו שלביבי לפעמים מתפלקים מעשים טובים. בפינצטה.
וכמה הם חושבים שהם סיפור גדול? כשהם סיפור קטן. מאוד... ואין קשר לגודל, כן יש קשר למוטיבציה ולמידה ומחויבות והבנה ששמה את המיניות הנשית על המיטה ולא רק את הז*ן (וסליחה עם הגברים שקוראים אבל סטטיסטית רובכם לא יודעים להביא אישה לאורגזמה טובה או כמה טובות עמוקות, גם אחרי שזיינתם חצי עיר. את עצמכם דווקא כן).

רווקה. 37. יודעת היום להתענג יותר מפעם ויודעת שיש עוד הרבה מה ללמוד. עדיין שמרנית בבחירת הבני זוג. כולם חברים, עם מחויבות. גם אם לא אהבות גדולות. זה רק הולך ומשתפר ותודה לאל שלא התחתנתי עם הראשון למרות שאז חשבתי שזו קטסטרופה. אבל הכי חשוב - מעריכה את עצמי ואת המיניות שלי הרבה יותר מאי פעם למרות שנראית הכי פחות טוב מתמיד..

והדף הזה מנפץ לי אישית עוד מיתוס, סברתי שרוב הנשים שנשואות לגבר שלהן מגיל 20 הן תמימות וחסודות שלא חוו יותר מדי. דווקא בדף הזה רואים שיש גם וגם. כלומר הרבה שחוו מספיק גם עד גיל 20 - 24 ונישאו לגמרי לא חסודות. ואחרות שנישאו חסודות בגיל מאוחר יותר עם הראשון שני. ועוד מסתבר שלהרבה כאב או היה מנוכר וסתמי בפעם הראשונה. הסרטים באמת משקרים.

לחיי ניפוץ מיתוסים, לזיונים טובים ולמטמורפוזה שלנו מבתולות קדושות ל-סתם קדושות

האם זה בסדר להיות בטול בסוף גיל העשרים? ואין דבר זה נראה בעיניכן?

שליחה על ידי לאה* » 21 אפריל 2014, 10:18

הייתי בת 20 וחודשיים. תמימה למרות שידעתי כבר מה עושים. לפני זה בתיכון העולם רחש סביבי. היו זוגות ולחשושים אבל אני לא הייתי חלק מהעניין. מאוהבת במלך הכיתה ומפנטזת עליו מקסימום בנשיקות לוהטות.
בצבא הגעתי לעולם האמתי. התאהבתי בשני גברים שונים בלי שיהיה ביננו כלום וגם היתה שם מישהי שהיתה מאוד חופשיה (וחכמה) וסיפרה על החבר הקבוע שלה ועל הפעם הראשונה איתו (בגיל 17) ולמדתי ממנה הרבה. והיה גם ר שגם בו התאהבתי (אחרי השניים הקודמים) ואתו איכשהו היה יותר קרוב. לפעמים הלכנו למקומות ביחד בערב בבסיס ורקדנו פה ושם וגם שירתנו באותם ד אמות בתוך הבסיס.
הוא הגיע יום אחד לבסיס ואיך שראינו אחד את השני נדבקנו. הלכנו קודם לספריה (בחרתי לו את התפסן בשדה השיפון, מה שבחרתי לעצמי אני לא זוכרת). ואחר כך לאכול ארוחת ערב, ורבצנו על מזרון וקראנו ספרים (הוא שם ראשו על ירכי) והיתה מן קרבה שכזאת כך שהוא ביקש ממני להישאר אתו במשמרת. כמובן שנעתרתי. הלכנו כל הערב ביחד, פברואר, קר. ראינו טלויזיה בשקם ובעוד מקום וחזרנו למתקן שלנו שלובי ילדים. ואז התחילה המשמרת שלי והוא אמר שילך לישון. לא יודעת איך ולמה (עדיין הרגשתי תמימה מאוד) ביקשתי שישאר ופתאום הגופים שלנו התקרבו לנשיקה הראשונה שלי. אחר כך הוא ניסה להפליג למקומות אחרים על גופי ולא הסכמתי והוא פרש לישון (היום אני חושבת שכנראה הלך "לדאוג לעצמי").
אחר כך היו עוד פעמים שבהם חיפשנו זו את זה ללא הצלחה (לא היינו חברים), וחודשיים אחרי הנשיקה הראשונה מצאנו את עצמנו בחדרו לבד בערב. עם אור קטן וקריאה משיר השירים וכבר היינו במיטה. עדיין, תמימה שכמוני, לא חשבתי על זיון, אבל זה קרה. הייתי מופתעת (בחיי), שמחה, אבל בעצם אולי היה כאן אונס (ואולי גם רציתי להיאנס). היינו בקשר עוד כשנה אח"כ, כולל השחרור שלי, לא חברים רשמיים, אולי יזיזים. אחר כך נפרדו דרכנו. לא הפעם הראשונה האידיאלית אבל זה מה שהיה.