סיפור לידה אלה של קט קטית
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אם סיפור הלידה של גאיה התחיל מהכניסה להריון, הרי שסיפור הלידה של אלה מתחיל מניסיונות להרות
טרום הריון
מיד אחרי לידה של גאיה הייתי מוכנה לעוד
לקח לי עוד 4 חוד' לשכנע את בעלי
הפסקתי עם הסרזט (ורק אז הבנתי כמה רע הגלולות האלה עשו לי לגוף ולנשמה)
חזרתי לחיות
ירדתי במשקל
חזר לי החשק המיני
ומיד קבעתי שמעכשיו גומרים רק בפנים כי אני רוצה עוד הריון
וכמובן סקס בביוץ המשוער, לפני ואחרי ובצמוד ובכלל הרבה סקס שלא נפספס חלילה
לאכזבתי הרבה קיבלתי מחזור
לא התייאשתי
שוב הרבה סקס, בעיקר בסמוך לביוץ
שום טיפת זרע לא הלכה לבטלה (שזה לא אופייני לנו)
ושוב קיבלתי מחזור
איזה באסה!
כ"כ רציתי עוד בת
דחוף
שלגאיה תהיה חברה
ולי עוד תינוקת מתוקה
בער לי
ופתאום ירד לי האסימון
ראיתי מה הלחץ הזה עושה לי,
לבן זוגי
איך הוא הופך ממאהב לפר הרבעה
והרפתי
התחלתי ללכת ליוגה (תודה לטלי מסטודיו רמת גן שלימדה אותי לנשום)
התרתי לפזר את הזרע שלא למטרות התעברות
אמרתי - הרי גם ככה אני מניקה את גאיה,
יכול לקחת לי הרבה מאוד זמן,
אין לי שליטה על זה - אז מה יעזור לי הלחץ?
והחלטתי לקחת הפסקה
בחודש השלישי לא עשינו סקס בתאריך הביוץ
גם לא קרוב ולא סמוך
באותו החודש נקלטתי להריון עם אלה
ההריון של אלה
ההריון של אלה היה קל
לא היו בחילות, לא הקאות, לא עייפות
הריון כ"כ שונה וכ"כ לא תובעני
הריון שלא דרש שום תשומי
פשוט היה שם והתפתח
עד שהגענו לסוף שביעי
שוב התחלתי להתגרד
כבר ידעתי מאיפה זה בא ולאן זה הולך
באתי לאשפז את עצמי בתה"ש
מיד במיון שאלו אותי אם באתי ללדת והופתעו שאני רק בשביעי
תאומים? - התעניינה האחות. איזו בטן ענקית!
מסתבר שהיה לי ריבוי מים רציני
ומשם התחילו הצרות שלי
כדי לברר מה פשר ריבוי המים שלחו אותי לסקירת מע' (חוץ מה-2 שכבר עשיתי)
הרופאה עשתה לי סקירה של כשעה ולא הפסיקה לכתוב
היא אמרה שהסקירה לא טובה והיא רוצה שפרופ' אחירון יראה אותי
דיברה על בעיות במע' הכליות, מע' העיכול, חוסר תזוזה טוטאלי של העובר
(תמיד אמרתי לרופאים ולאחיות שאני לא מרגישה בעיטות והם צעקו עלי שאני אמא לא אחראית ואני צריכה לאכול מתוק ולספור.
אכלתי טונות של שוקולד ולא הרגשתי כלום. והם המשיכו להגיד - אין דבר כזה אין תנועות. את אמא לא אחראית.
על אותו משקל של: אין דבר כזה אין חלב, או אין דבר כזה עצירות אצל תינוק יונק)
היא אמרה שהעובר נראה עם מע' עצבית פגועה.
שלחה אותי להסתובב חצי שעה, לאכול מתוק (כן,כן...בטח הפעם זה יעזור)
חזרתי ונאדה, כמו שהיא רשמה - אין אפילו תנועה זעירה בכל השעתיים
מיותר לציין שמאותו רגע לא הפסקתי לבכות
בכיתי כל היום וכל הלילה
בעלי בא וישב בשקט לידי
לא היה לו מה להגיד
גם לי לא היה מה להגיד
בבוקר הגעתי לפרופ' אחירון (בין המובילים בתחומו בארץ)
הוא עשה לי סקירה של 20 דק'
במהלך הסקירה הוא בעיקר הסביר איך לעשות כל מיני טריקים בתלת מימד לשני הרופאים שבאו ללמוד ממנו
שאלתי שאלה בקשר לתזוזות העובר. הוא כאילו הופתע שדיברתי בלי רשות ואמר שכשיהיה לו משהו להגיד לי אז הוא יגיד
המשכתי לשכב בשקט, בלי אויר בגוף
זה הלב, זה הלבלב, זה החדרון של הלבלבון
ג'יבריש ג'יבריש ג'יבריש
רק שיגיד שהכל חלום רע והיא בסדר.........
..............................................................
הנה הוא סיים, מסתכל עלי ואומר:
היא מאוד גדולה
מאוד גדולה ומאוד שמנה
יש לה שכבת שומן מאוד עבה שלא אופיינית לשלב הזה
מה היו תוצאות מי שפיר?
... לא עשיתי מי שפיר
... מה ז"א לא עשית מי שפיר?! היום המיילדות מתחילה במי שפיר. לכי לייעוץ גנטי ותעשי מי שפיר!
ככה מצאתי את עצמי בחודש שמיני בייעוץ גנטי
מדברים איתי על תסמונות, על גנים, מומים
על אפשרות להפיל (בשבוע 34)
ושהתוצאות יהיו תוך 3 שבועות (הפיש לא תופס לגבי המומים ששיערו שיכולים להיות)
עד אז אהיה שבוע 37 ועם ריבוי כזה של מי שפיר סביר להניח שאלד לפני זה
אבל מצד שני אני רשאית לעשות מי שפיר
ביקשתי לחשוב לילה אחד
הלכתי לחדר, הוצאתי את תמונת האולטרסאונד של העוברית ובכיתי את נשמתי
השותפה שלי לחדר באישפוז סיפרה שגם אם יולדים תינוק עם מום אפשר להמית אותו
(יש ועדה מיוחדת שמחליטה, כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק נחשב לעובר)
איכשהו האופציה הזאת לא ניחמה אותי
דמיינתי את עצמי יולדת תינוקת ומתחילה לסובב אותה מכל הכיוונים, לראות אם היא בסדר
בעלי היה בהלם מכל המתרחש
הוא כאילו איבד את מעט היכולות הורבליות שהיו לו
הוא כ"כ פחד ואני ניסיתי לנחם אותו
החלטתי שלא לעשות מי שפיר
חתמתי ויתור
השתחררתי למעקב צמוד
דיברו על לקבוע לי תור לקיסרי אם לא אלד עד שבוע 38
אם אלך עד התאריך המשוער העוברית צפויה להגיע ל-4300 לפחות
על פי החישובים של פרופ' אחירון, שהוא כמעט אלוהים בתחום האולטרסאונד המיילדותי
ואני כל כך כל כך רציתי חויה מתקנת
כל כך רציתיי ללדת בבית
תינוקת בריאה
אז הנה אני, סוף הריון בסיכון גבוה, לקראת ניתוח קיסרי במקרה הגרוה
או לידה בסיכון גבוה במקרה הטוב
בלי שום אופציה ללידה בבית
עם עוברית במצב לא ברור
עוברית שלא בוחרים לה שם
שלא מרגישים אותה
שלא מדברים אליה...
לפני האישפוז התחלתי ללכת למטפלת בדמיון מודרך כחלק מהכנה ללידה כחויה מתקנת
וכעת החלטתי לחזור לטיפול למרות המצב הלא ברור
אביטל גרינפלד, המטפלת שלי, פתחה לי דלת אל עצמי
הכרתי את הפחדים שלי
הפסקתי לפחד מהפחד
הודתי לכל הפחדים, פחד מהקיסרי, פחד מלידת תינוקת חולה, פחד מלידה מלאכותית
התחברתי לעצמי (סליחה על הקלישאה) ועברתי דרך ארוכה מאוד במעט מאוד זמן
התחברתי לעוברית שלי
קיבלתי אותה ונתתי לה את כל אהבתי בלי תלות למצבה הבריאותי
קיבלתי כלים להתמודדות עם הכאב
הייתי מוכנה ללדת אותה
סיכמתי שאלד אותה במים
ואם לא יהיו מים - אחשוב על המים, וזה יהיה אותו הדבר בעצם
החופש הוא בראש
לא בנסיבות
סוף שבוע 37 התחילו לי צירים חזקים
קיבלתי מהמוקד הפניה למיון (פתיחה של 4, צירים כל 5 דק')
חזרתי הביתה ברגל כדי לחזק את הצירים
הלכתי לישון עם מחשבה שאתעורר בלילה ללדת
קמתי בבוקר לאכזבתי הרבה בלי שום זכר לצירים
ושוב ערב למחרת התחילו לי צירים
חזקים, כואבים
צירים של לידה
אבל בהחלט לא סדירים
כל 5 דק' ואז נעלמים לחצי שעה
הייתי בבית לבד עם התינוקת (בת שנה ו-3אז) ופחדתי להתחיל לידה בלי שיהיה מישהו שיטפל בה וירגיע אותה
הזעקתי את חמותי, היא הורידה אותי בבי"ח ונסעה לביתה עם הבכורה שלי
בדרך לתל השומר הפסיקו לי הצירים לגמרי
אבל ידעתי שאני באה ללדת
טרום הריון
מיד אחרי לידה של גאיה הייתי מוכנה לעוד
לקח לי עוד 4 חוד' לשכנע את בעלי
הפסקתי עם הסרזט (ורק אז הבנתי כמה רע הגלולות האלה עשו לי לגוף ולנשמה)
חזרתי לחיות
ירדתי במשקל
חזר לי החשק המיני
ומיד קבעתי שמעכשיו גומרים רק בפנים כי אני רוצה עוד הריון
וכמובן סקס בביוץ המשוער, לפני ואחרי ובצמוד ובכלל הרבה סקס שלא נפספס חלילה
לאכזבתי הרבה קיבלתי מחזור
לא התייאשתי
שוב הרבה סקס, בעיקר בסמוך לביוץ
שום טיפת זרע לא הלכה לבטלה (שזה לא אופייני לנו)
ושוב קיבלתי מחזור
איזה באסה!
כ"כ רציתי עוד בת
דחוף
שלגאיה תהיה חברה
ולי עוד תינוקת מתוקה
בער לי
ופתאום ירד לי האסימון
ראיתי מה הלחץ הזה עושה לי,
לבן זוגי
איך הוא הופך ממאהב לפר הרבעה
והרפתי
התחלתי ללכת ליוגה (תודה לטלי מסטודיו רמת גן שלימדה אותי לנשום)
התרתי לפזר את הזרע שלא למטרות התעברות
אמרתי - הרי גם ככה אני מניקה את גאיה,
יכול לקחת לי הרבה מאוד זמן,
אין לי שליטה על זה - אז מה יעזור לי הלחץ?
והחלטתי לקחת הפסקה
בחודש השלישי לא עשינו סקס בתאריך הביוץ
גם לא קרוב ולא סמוך
באותו החודש נקלטתי להריון עם אלה
ההריון של אלה
ההריון של אלה היה קל
לא היו בחילות, לא הקאות, לא עייפות
הריון כ"כ שונה וכ"כ לא תובעני
הריון שלא דרש שום תשומי
פשוט היה שם והתפתח
עד שהגענו לסוף שביעי
שוב התחלתי להתגרד
כבר ידעתי מאיפה זה בא ולאן זה הולך
באתי לאשפז את עצמי בתה"ש
מיד במיון שאלו אותי אם באתי ללדת והופתעו שאני רק בשביעי
תאומים? - התעניינה האחות. איזו בטן ענקית!
מסתבר שהיה לי ריבוי מים רציני
ומשם התחילו הצרות שלי
כדי לברר מה פשר ריבוי המים שלחו אותי לסקירת מע' (חוץ מה-2 שכבר עשיתי)
הרופאה עשתה לי סקירה של כשעה ולא הפסיקה לכתוב
היא אמרה שהסקירה לא טובה והיא רוצה שפרופ' אחירון יראה אותי
דיברה על בעיות במע' הכליות, מע' העיכול, חוסר תזוזה טוטאלי של העובר
(תמיד אמרתי לרופאים ולאחיות שאני לא מרגישה בעיטות והם צעקו עלי שאני אמא לא אחראית ואני צריכה לאכול מתוק ולספור.
אכלתי טונות של שוקולד ולא הרגשתי כלום. והם המשיכו להגיד - אין דבר כזה אין תנועות. את אמא לא אחראית.
על אותו משקל של: אין דבר כזה אין חלב, או אין דבר כזה עצירות אצל תינוק יונק)
היא אמרה שהעובר נראה עם מע' עצבית פגועה.
שלחה אותי להסתובב חצי שעה, לאכול מתוק (כן,כן...בטח הפעם זה יעזור)
חזרתי ונאדה, כמו שהיא רשמה - אין אפילו תנועה זעירה בכל השעתיים
מיותר לציין שמאותו רגע לא הפסקתי לבכות
בכיתי כל היום וכל הלילה
בעלי בא וישב בשקט לידי
לא היה לו מה להגיד
גם לי לא היה מה להגיד
בבוקר הגעתי לפרופ' אחירון (בין המובילים בתחומו בארץ)
הוא עשה לי סקירה של 20 דק'
במהלך הסקירה הוא בעיקר הסביר איך לעשות כל מיני טריקים בתלת מימד לשני הרופאים שבאו ללמוד ממנו
שאלתי שאלה בקשר לתזוזות העובר. הוא כאילו הופתע שדיברתי בלי רשות ואמר שכשיהיה לו משהו להגיד לי אז הוא יגיד
המשכתי לשכב בשקט, בלי אויר בגוף
זה הלב, זה הלבלב, זה החדרון של הלבלבון
ג'יבריש ג'יבריש ג'יבריש
רק שיגיד שהכל חלום רע והיא בסדר.........
..............................................................
הנה הוא סיים, מסתכל עלי ואומר:
היא מאוד גדולה
מאוד גדולה ומאוד שמנה
יש לה שכבת שומן מאוד עבה שלא אופיינית לשלב הזה
מה היו תוצאות מי שפיר?
... לא עשיתי מי שפיר
... מה ז"א לא עשית מי שפיר?! היום המיילדות מתחילה במי שפיר. לכי לייעוץ גנטי ותעשי מי שפיר!
ככה מצאתי את עצמי בחודש שמיני בייעוץ גנטי
מדברים איתי על תסמונות, על גנים, מומים
על אפשרות להפיל (בשבוע 34)
ושהתוצאות יהיו תוך 3 שבועות (הפיש לא תופס לגבי המומים ששיערו שיכולים להיות)
עד אז אהיה שבוע 37 ועם ריבוי כזה של מי שפיר סביר להניח שאלד לפני זה
אבל מצד שני אני רשאית לעשות מי שפיר
ביקשתי לחשוב לילה אחד
הלכתי לחדר, הוצאתי את תמונת האולטרסאונד של העוברית ובכיתי את נשמתי
השותפה שלי לחדר באישפוז סיפרה שגם אם יולדים תינוק עם מום אפשר להמית אותו
(יש ועדה מיוחדת שמחליטה, כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק נחשב לעובר)
איכשהו האופציה הזאת לא ניחמה אותי
דמיינתי את עצמי יולדת תינוקת ומתחילה לסובב אותה מכל הכיוונים, לראות אם היא בסדר
בעלי היה בהלם מכל המתרחש
הוא כאילו איבד את מעט היכולות הורבליות שהיו לו
הוא כ"כ פחד ואני ניסיתי לנחם אותו
החלטתי שלא לעשות מי שפיר
חתמתי ויתור
השתחררתי למעקב צמוד
דיברו על לקבוע לי תור לקיסרי אם לא אלד עד שבוע 38
אם אלך עד התאריך המשוער העוברית צפויה להגיע ל-4300 לפחות
על פי החישובים של פרופ' אחירון, שהוא כמעט אלוהים בתחום האולטרסאונד המיילדותי
ואני כל כך כל כך רציתי חויה מתקנת
כל כך רציתיי ללדת בבית
תינוקת בריאה
אז הנה אני, סוף הריון בסיכון גבוה, לקראת ניתוח קיסרי במקרה הגרוה
או לידה בסיכון גבוה במקרה הטוב
בלי שום אופציה ללידה בבית
עם עוברית במצב לא ברור
עוברית שלא בוחרים לה שם
שלא מרגישים אותה
שלא מדברים אליה...
לפני האישפוז התחלתי ללכת למטפלת בדמיון מודרך כחלק מהכנה ללידה כחויה מתקנת
וכעת החלטתי לחזור לטיפול למרות המצב הלא ברור
אביטל גרינפלד, המטפלת שלי, פתחה לי דלת אל עצמי
הכרתי את הפחדים שלי
הפסקתי לפחד מהפחד
הודתי לכל הפחדים, פחד מהקיסרי, פחד מלידת תינוקת חולה, פחד מלידה מלאכותית
התחברתי לעצמי (סליחה על הקלישאה) ועברתי דרך ארוכה מאוד במעט מאוד זמן
התחברתי לעוברית שלי
קיבלתי אותה ונתתי לה את כל אהבתי בלי תלות למצבה הבריאותי
קיבלתי כלים להתמודדות עם הכאב
הייתי מוכנה ללדת אותה
סיכמתי שאלד אותה במים
ואם לא יהיו מים - אחשוב על המים, וזה יהיה אותו הדבר בעצם
החופש הוא בראש
לא בנסיבות
סוף שבוע 37 התחילו לי צירים חזקים
קיבלתי מהמוקד הפניה למיון (פתיחה של 4, צירים כל 5 דק')
חזרתי הביתה ברגל כדי לחזק את הצירים
הלכתי לישון עם מחשבה שאתעורר בלילה ללדת
קמתי בבוקר לאכזבתי הרבה בלי שום זכר לצירים
ושוב ערב למחרת התחילו לי צירים
חזקים, כואבים
צירים של לידה
אבל בהחלט לא סדירים
כל 5 דק' ואז נעלמים לחצי שעה
הייתי בבית לבד עם התינוקת (בת שנה ו-3אז) ופחדתי להתחיל לידה בלי שיהיה מישהו שיטפל בה וירגיע אותה
הזעקתי את חמותי, היא הורידה אותי בבי"ח ונסעה לביתה עם הבכורה שלי
בדרך לתל השומר הפסיקו לי הצירים לגמרי
אבל ידעתי שאני באה ללדת
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
הלידה של אלה
לא כל יום באה לבית חולים הריונית בשבוע 37 בלי צירים עם פתיחה מינימלית בטענה שהיא יולדת
אפשר להבין את הרמת הגבה של הצוות
למזלי (אולי אפילו לגמרי לא במקרה) הרופאה שטיפלה בי באישפוז הייתה תורנית במיון יולדות
שניה לפני ששלחו אותי הביתה, היא נכנסה, זיהתה אותי, דחפה לי את כל החמסה לבפנים ואמרה:
דווקא יש לך תנאים טובים!
.. תנאים טובים למה סליחה? - לא הבנתי אותה
.. לזירוז כמובן! - לא התבלבלה הרופאה
.. לא תודה- עניתי עם חיוך וברוגע. אבל אני מוכנה לשקול סטריפינג
.. כבר עשיתי לך הרגע, - שוב לא התבלבלה הרופאה. לכי תסתובבי ונעקוב אחרי הפתיחה.
היא לא רצתה לשחרר אותי הביתה כי הלידה שלי הייתה צפויה להיות בסיכון גבוה (חשש לצניחת חבל התבור עקב ריבוי מי שפיר)
על פי כל הספרים מאותה הסיבה של הריבוי חיכתה לי לידה ארוכה ומייגעת עם צירים לא יעילים (שרירי רחם רפויים בגלל עודף המשקל עליהם)
עם סיכוי גבוה לסיבוכים ובתנאי שאקח אפידורל כמעט 100% לידת מלקחיים או קיסרי חירום
הלכתי להסתובב עם הווקמן. התחילו לי צירים חזקים. שמחתי נורא. רקדתי אותם עם הווקמן.
בעלי הגיע, אמר שלא נראה לו שאלד הלילה והלך לישון על הכסאות שבמיון
המשכתי לרקוד
הצירים היו מאוד חזקים. הרגשתי את הלידה מתקרבת
כעבור כמה זמן עשו לי מוניטור. בדיוק התחלפו האחיות ונפלתי על איזו אחות נאצית שהתחילה להגיד שאני לא יולדת,
לא אלד, חבל על הזמן שלי ושלה
ואין צירים במוניטור (כל ההריון היו לי צירים סדירים ויפים במוניטור, צירים שלא עברו עם אינפוזיות, אבל פעם אחת נתנו לי זריקה כדי להשקיט אותם -
ואני ידעתי שהצירים היפים ההם סתם, ודווקא עכשיו ישלי צירים של לידה - ואין מוניטור בעולם שישכנע אותי אחרת)
היא הלכה להתלונן עלי לרופאה
הרופאה אמרה לתת לי צ'אנס
שוב אני רוקדת את הצירים
הם ממש חזקים ובעיניי ממש סדירים
לא מדדתי זמנים אבל לפי התחושה הפנימית כבר קלטתי את הקצב שלהם והמשכתי לרקוד אותם
באיזשהו שלב הם התחזקו כ"כ שלא יכלתי יותר לרקוד, אז התחלתי לקפוץ על כדור פיזיו (הדמיוני, אין כדור אחר בקבלה\ אבל ממש לא מרגישים בהבדל)
אני חושבת שבשלב הזה כבר הייתי עם צירים כ"כ חזקים כמו שבלידה הקודמת שניה לפני האפידורל
אבל הפעם קיבלתי את הצירים בשמחה ולא חיפשתי לברוח מהם
באתי מוכנה, באתי חזקה
שוב נכנסתי לבדיקה
היה כבר 4 בבוקר
הפתיחה ב4.5 מבחינת הרופאה אפשר להכניס אותי לחדר לידה ולתת אפידורל
..לא תודה, - שוב עניתי בנימוס ועם חיוך. אני לא לוקחת סמים.
האחות הנאצית נכנסה לחדר באמצע השיחה שלי עם הרופאה והתחילה לשכנע אותה שאין מצב שאלד
הרופאה שלי התבלבלה לרגע: איך תלדי באמת? אין לך צירים סדירים, את לא ממש בלידה...
..אני אתקלח ואלד, - עניתי לה בלי להתבלבל.
האחות הנאצית ניסתה עוד להסביר לה שאין כ"כ חדרי לידה, ויש לחץ וכו'
אמרתי שלא משנה לי איפה אבל באמת אשמח למקלחת אם זה אפשרי
מצאו לי חדר לידה
לא כל יום באה לבית חולים הריונית בשבוע 37 בלי צירים עם פתיחה מינימלית בטענה שהיא יולדת
אפשר להבין את הרמת הגבה של הצוות
למזלי (אולי אפילו לגמרי לא במקרה) הרופאה שטיפלה בי באישפוז הייתה תורנית במיון יולדות
שניה לפני ששלחו אותי הביתה, היא נכנסה, זיהתה אותי, דחפה לי את כל החמסה לבפנים ואמרה:
דווקא יש לך תנאים טובים!
.. תנאים טובים למה סליחה? - לא הבנתי אותה
.. לזירוז כמובן! - לא התבלבלה הרופאה
.. לא תודה- עניתי עם חיוך וברוגע. אבל אני מוכנה לשקול סטריפינג
.. כבר עשיתי לך הרגע, - שוב לא התבלבלה הרופאה. לכי תסתובבי ונעקוב אחרי הפתיחה.
היא לא רצתה לשחרר אותי הביתה כי הלידה שלי הייתה צפויה להיות בסיכון גבוה (חשש לצניחת חבל התבור עקב ריבוי מי שפיר)
על פי כל הספרים מאותה הסיבה של הריבוי חיכתה לי לידה ארוכה ומייגעת עם צירים לא יעילים (שרירי רחם רפויים בגלל עודף המשקל עליהם)
עם סיכוי גבוה לסיבוכים ובתנאי שאקח אפידורל כמעט 100% לידת מלקחיים או קיסרי חירום
הלכתי להסתובב עם הווקמן. התחילו לי צירים חזקים. שמחתי נורא. רקדתי אותם עם הווקמן.
בעלי הגיע, אמר שלא נראה לו שאלד הלילה והלך לישון על הכסאות שבמיון
המשכתי לרקוד
הצירים היו מאוד חזקים. הרגשתי את הלידה מתקרבת
כעבור כמה זמן עשו לי מוניטור. בדיוק התחלפו האחיות ונפלתי על איזו אחות נאצית שהתחילה להגיד שאני לא יולדת,
לא אלד, חבל על הזמן שלי ושלה
ואין צירים במוניטור (כל ההריון היו לי צירים סדירים ויפים במוניטור, צירים שלא עברו עם אינפוזיות, אבל פעם אחת נתנו לי זריקה כדי להשקיט אותם -
ואני ידעתי שהצירים היפים ההם סתם, ודווקא עכשיו ישלי צירים של לידה - ואין מוניטור בעולם שישכנע אותי אחרת)
היא הלכה להתלונן עלי לרופאה
הרופאה אמרה לתת לי צ'אנס
שוב אני רוקדת את הצירים
הם ממש חזקים ובעיניי ממש סדירים
לא מדדתי זמנים אבל לפי התחושה הפנימית כבר קלטתי את הקצב שלהם והמשכתי לרקוד אותם
באיזשהו שלב הם התחזקו כ"כ שלא יכלתי יותר לרקוד, אז התחלתי לקפוץ על כדור פיזיו (הדמיוני, אין כדור אחר בקבלה\ אבל ממש לא מרגישים בהבדל)
אני חושבת שבשלב הזה כבר הייתי עם צירים כ"כ חזקים כמו שבלידה הקודמת שניה לפני האפידורל
אבל הפעם קיבלתי את הצירים בשמחה ולא חיפשתי לברוח מהם
באתי מוכנה, באתי חזקה
שוב נכנסתי לבדיקה
היה כבר 4 בבוקר
הפתיחה ב4.5 מבחינת הרופאה אפשר להכניס אותי לחדר לידה ולתת אפידורל
..לא תודה, - שוב עניתי בנימוס ועם חיוך. אני לא לוקחת סמים.
האחות הנאצית נכנסה לחדר באמצע השיחה שלי עם הרופאה והתחילה לשכנע אותה שאין מצב שאלד
הרופאה שלי התבלבלה לרגע: איך תלדי באמת? אין לך צירים סדירים, את לא ממש בלידה...
..אני אתקלח ואלד, - עניתי לה בלי להתבלבל.
האחות הנאצית ניסתה עוד להסביר לה שאין כ"כ חדרי לידה, ויש לחץ וכו'
אמרתי שלא משנה לי איפה אבל באמת אשמח למקלחת אם זה אפשרי
מצאו לי חדר לידה
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אז הנה 4 בבוקר
ישלי מקלחת
הנה המים שבאו להציל אותי
האחות מסבירה לי על המיטה ועל הכפתור של לקרוא לה
אני נראית כ"כ רגועה שלאפחד אין מושג כמה קרוב זה
גם לא לי
נכנסת להתקלח
איזו הקלה...
עושה מסאז' עם הטוש על הבטן העצומה שלי, על הגב התחתון
מדמיינת מפל של מים
מדמיינת את עצמי יולדת
הצירים כ"כ חזקים שאני לא יכולה להמשיך יותר
אבל מצד שני לא יכולה להפסיק את המים - המים מצילים אותי
אחרי 40 דק' בבת אחת סוגרת את המים
פותחת את הדלת בצעקה פתאומית שמעירה את בעלי:
אפידורהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההל!!!!!!!!!!
אאאאאאאאאאאאאאאאאאפפפייייייייייייייייייייייייייייייידווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללל!!!
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(מי צריך כפתורים כדי לקרוא לאחות???)
המיילדת באה בריצה, אני כבר טיפסתי על המיטה הגבוהה עומדת על 6, מתנדנדת קדימה ואחורה
ערומה כביום הולדי
המיילדת מנסה לכסות אותי ואני מעיפה את הסדין
היא שמה אני מעיפה
היא שוב שמה אני שוב מעיפה
אאאאאאאאאאאאאאאאפידורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללללללללללללללל!!!!!!!!!!
צעקתי לה לתוך האוזן והיא מיד נעלמה
איך שהיא יצאה מהדלת הרגשתי שמשהו בתוכי נקרע והשתחרר
אההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
צעקתי את נשמתי, פונה לבעלי:
תביא אותה בחזרה!!!!!!!!!!! אני יולדת!!!!!!!!!!!
בעלי אומר לי: כן, בסדר, היא כבר תחזור, היא הלכה להביא אפידורל
אני יולדתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
.. את יכולה ללחוץ פה על הכפתור והיא תבוא , - מסביר לי בעלי בנחת, כאילו הוא לא קשור לכל המתרחש. מצב הלם קרב מה שנקרא.
אחוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מהצעקות שלי באו בריצה שתי מיילדות (מדובר בעיניין של פחות מדקה מהרגע שהיא יצא עד הרגע שהיא שכפלה את עצמה וחזרה בצורה של 2 מיילדות)
מה קרה? מה קרה?- היא שאלה
ירדו לך המים?
..לא! לא יודעת. אההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עוד פעם משהו נקרע והפעם באמת ירדו לי המים
..תשכבי על הגב, - אומרת לי המיילדת
אני ממשיכה לעמוד על 6 ולהתנדנד. שתי המיילדות ובעלי (על זה יש לי חשבון פתוח איתו) תופסים אותי ברגליים ובידיים והופכים אותי על הגב
אני מתפתלת וצועקת כואב לי הרבה יותר אני לא יכולה לשכב על הגב, זה כמו לשים מטריה בתחת ולנסות לשבת
אני מתפטלת ומקפיצה את האגן למעלה, קוראת לאמממממממממממממא ולאפידורל למרות שברור לי לגמרי שלא אקבל את אפחד מהשניים
האחות צועקת לי : את יולדת את יולדת, תלחצי!
מרוב הלם הפסקתי להשתולל קפאתי לרגע ואמרתי לה: תלחצי את בעצמך!
לא הרגשתי שום צורך ללחוץ בשום צורה לשומקום
היא ניצלה את ההזדמנות, דחפה לי את כל החמסה לבפנים ומיד התנצלה: אל תלחצי, את בפתיחה של 8!
(יופי שאמרת לי, כי עוד שניה באמת הייתי מקשיבה לך ולא לגוף שלי)
ניצלתי גמני את ההזדמנות (הרפו ממני) והתהפכתי על הצד
והנה כל הכאב נגמר
היה לי כ"כ נוח על הצד
הסתכלתי לפניי ולא ראיתי כלום חוץ מהנקודה שבחרתי להסתכל עליה (לא משהו שתיכננתי, ככה יצא)
נשמתי עמוק
שום דבר לא כאב
הרגשתי איך היא נכנסת לתעלת הלידה (לפני זה הראש צף)
נשמתי עמוק ולא עשיתי שום מאמץ בגוף
המיילדות התרוצצו מסביב
דחפו אצבעות, חילקו הוראות
תלחצי, תלחצי, הראש יוצא! את לוחצת יפה! (חייכתי בזוית הפה)
ציר - ראש, ציר - כולה בחוץ
לקחו אותה בדיוק בזמן
ספלאששששששששששששששששש!!! נשפכו על הרצפה 4 ליטר מי שפיר
וואו! - אמר בעלי (סוף סוף משהו הצליח להרשים אותו)
זרקו על הרצפה חלוקים ומגבות
..סליחה, המממ... מוזר, יש לי עוד ציר, - אמרתי למיילדות
הן החליפו מבטים: השיליה!
השיליה התאבדה על הרצפה לפני שהן הספיקו להתקרב אלי
ילדתי את ילדתי השניה, יפה בריאה ומדהימה
ילדתי אותה בלידה שרציתי: טבעית, נוכחת, מעצימה ו... קלה!
קראתי לילדתי השניה אלה
על שם האלוהי שבה, על שם האלוהי שבי
על שם העולם ומלואו שבכל אחת מאיתנו
אלה נולדה תינוקת בריאה ומושלמת ב 06.10.06
ישלי מקלחת
הנה המים שבאו להציל אותי
האחות מסבירה לי על המיטה ועל הכפתור של לקרוא לה
אני נראית כ"כ רגועה שלאפחד אין מושג כמה קרוב זה
גם לא לי
נכנסת להתקלח
איזו הקלה...
עושה מסאז' עם הטוש על הבטן העצומה שלי, על הגב התחתון
מדמיינת מפל של מים
מדמיינת את עצמי יולדת
הצירים כ"כ חזקים שאני לא יכולה להמשיך יותר
אבל מצד שני לא יכולה להפסיק את המים - המים מצילים אותי
אחרי 40 דק' בבת אחת סוגרת את המים
פותחת את הדלת בצעקה פתאומית שמעירה את בעלי:
אפידורהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההל!!!!!!!!!!
אאאאאאאאאאאאאאאאאאפפפייייייייייייייייייייייייייייייידווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללל!!!
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(מי צריך כפתורים כדי לקרוא לאחות???)
המיילדת באה בריצה, אני כבר טיפסתי על המיטה הגבוהה עומדת על 6, מתנדנדת קדימה ואחורה
ערומה כביום הולדי
המיילדת מנסה לכסות אותי ואני מעיפה את הסדין
היא שמה אני מעיפה
היא שוב שמה אני שוב מעיפה
אאאאאאאאאאאאאאאאפידורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללללללללללללללל!!!!!!!!!!
צעקתי לה לתוך האוזן והיא מיד נעלמה
איך שהיא יצאה מהדלת הרגשתי שמשהו בתוכי נקרע והשתחרר
אההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
צעקתי את נשמתי, פונה לבעלי:
תביא אותה בחזרה!!!!!!!!!!! אני יולדת!!!!!!!!!!!
בעלי אומר לי: כן, בסדר, היא כבר תחזור, היא הלכה להביא אפידורל
אני יולדתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
.. את יכולה ללחוץ פה על הכפתור והיא תבוא , - מסביר לי בעלי בנחת, כאילו הוא לא קשור לכל המתרחש. מצב הלם קרב מה שנקרא.
אחוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מהצעקות שלי באו בריצה שתי מיילדות (מדובר בעיניין של פחות מדקה מהרגע שהיא יצא עד הרגע שהיא שכפלה את עצמה וחזרה בצורה של 2 מיילדות)
מה קרה? מה קרה?- היא שאלה
ירדו לך המים?
..לא! לא יודעת. אההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עוד פעם משהו נקרע והפעם באמת ירדו לי המים
..תשכבי על הגב, - אומרת לי המיילדת
אני ממשיכה לעמוד על 6 ולהתנדנד. שתי המיילדות ובעלי (על זה יש לי חשבון פתוח איתו) תופסים אותי ברגליים ובידיים והופכים אותי על הגב
אני מתפתלת וצועקת כואב לי הרבה יותר אני לא יכולה לשכב על הגב, זה כמו לשים מטריה בתחת ולנסות לשבת
אני מתפטלת ומקפיצה את האגן למעלה, קוראת לאמממממממממממממא ולאפידורל למרות שברור לי לגמרי שלא אקבל את אפחד מהשניים
האחות צועקת לי : את יולדת את יולדת, תלחצי!
מרוב הלם הפסקתי להשתולל קפאתי לרגע ואמרתי לה: תלחצי את בעצמך!
לא הרגשתי שום צורך ללחוץ בשום צורה לשומקום
היא ניצלה את ההזדמנות, דחפה לי את כל החמסה לבפנים ומיד התנצלה: אל תלחצי, את בפתיחה של 8!
(יופי שאמרת לי, כי עוד שניה באמת הייתי מקשיבה לך ולא לגוף שלי)
ניצלתי גמני את ההזדמנות (הרפו ממני) והתהפכתי על הצד
והנה כל הכאב נגמר
היה לי כ"כ נוח על הצד
הסתכלתי לפניי ולא ראיתי כלום חוץ מהנקודה שבחרתי להסתכל עליה (לא משהו שתיכננתי, ככה יצא)
נשמתי עמוק
שום דבר לא כאב
הרגשתי איך היא נכנסת לתעלת הלידה (לפני זה הראש צף)
נשמתי עמוק ולא עשיתי שום מאמץ בגוף
המיילדות התרוצצו מסביב
דחפו אצבעות, חילקו הוראות
תלחצי, תלחצי, הראש יוצא! את לוחצת יפה! (חייכתי בזוית הפה)
ציר - ראש, ציר - כולה בחוץ
לקחו אותה בדיוק בזמן
ספלאששששששששששששששששש!!! נשפכו על הרצפה 4 ליטר מי שפיר
וואו! - אמר בעלי (סוף סוף משהו הצליח להרשים אותו)
זרקו על הרצפה חלוקים ומגבות
..סליחה, המממ... מוזר, יש לי עוד ציר, - אמרתי למיילדות
הן החליפו מבטים: השיליה!
השיליה התאבדה על הרצפה לפני שהן הספיקו להתקרב אלי
ילדתי את ילדתי השניה, יפה בריאה ומדהימה
ילדתי אותה בלידה שרציתי: טבעית, נוכחת, מעצימה ו... קלה!
קראתי לילדתי השניה אלה
על שם האלוהי שבה, על שם האלוהי שבי
על שם העולם ומלואו שבכל אחת מאיתנו
אלה נולדה תינוקת בריאה ומושלמת ב 06.10.06
-
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
סיפור לידה אלה של קט קטית
את מדהימה!!! גיבורה!!! אמיצה!!!! כל הכבוד על הנחישות והאמונה @}
תיאור כ"כ מדוייק ולא ייאמן!!! תבורכו @}
גם לשנייה שלי קראתי אלה
תיאור כ"כ מדוייק ולא ייאמן!!! תבורכו @}
גם לשנייה שלי קראתי אלה
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תודה חגית
שם יפהיפה בחרת לבת שלך!!
שם יפהיפה בחרת לבת שלך!!
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו. שני הסיפורים (גם על גאיה) פשוט מדהימים. את גיבורה וכל הכבוד. תודה על השיתוף, קראתי בנשימה עצורה.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
-
- הודעות: 566
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2005, 14:42
- דף אישי: הדף האישי של ר_ו_ב_י_נ_א*
סיפור לידה אלה של קט קטית
שיייאו יש לי צמרמורת.
את באמת גיבורה!
את באמת גיבורה!
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
די תפסיקו, איזה גיבורה ואיזה נעליים
ילדתי כמו שאישה צריכה ללדת
המסר שלי לאומה: יש לקחת אחריות על הלידה ולסמוך על הגוף שלנו
אנחנו אלה שיולדות ולא הצוות הרפואי
(יש לנו שליטה על יותר דברים משנדמה לנו!)
יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!
לידה הבאה בבית!!!
תודה שקראתן @}
ילדתי כמו שאישה צריכה ללדת
המסר שלי לאומה: יש לקחת אחריות על הלידה ולסמוך על הגוף שלנו
אנחנו אלה שיולדות ולא הצוות הרפואי
(יש לנו שליטה על יותר דברים משנדמה לנו!)
יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!
לידה הבאה בבית!!!
תודה שקראתן @}
-
- הודעות: 4315
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
סיפור לידה אלה של קט קטית
איזה סיפור! יישר כוחך!!!!!!!!!!!!!
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו! איזה יופי...
_די תפסיקו, איזה גיבורה ואיזה נעליים
ילדתי כמו שאישה צריכה ללדת_ את זה יכולה להגיד רק מי שחוותה לידה שהלכה לפי התכנית. איזה כיף זה לידה שניה?
אהבתי את כוחו של הדמיון. על זה בהחלט מגיע לך כל הכבוד.
_יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!
לידה הבאה בבית!!!_
(גם לבת השניה שלי קוראים אלה)
_די תפסיקו, איזה גיבורה ואיזה נעליים
ילדתי כמו שאישה צריכה ללדת_ את זה יכולה להגיד רק מי שחוותה לידה שהלכה לפי התכנית. איזה כיף זה לידה שניה?
אהבתי את כוחו של הדמיון. על זה בהחלט מגיע לך כל הכבוד.
_יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!
לידה הבאה בבית!!!_
(גם לבת השניה שלי קוראים אלה)
-
- הודעות: 397
- הצטרפות: 26 מאי 2005, 18:33
- דף אישי: הדף האישי של תמר_מתחילה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
זו הייתי אני שם למעלה
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
סיפור לידה אלה של קט קטית
ואו!
איזה סיפור! יישר כוחך!!!!!!!!!!!!
(אני מקווה שבעלך מרצה אותך יום-יום על הקטע הזה עם השכיבה על הגב...)
איזה סיפור! יישר כוחך!!!!!!!!!!!!
(אני מקווה שבעלך מרצה אותך יום-יום על הקטע הזה עם השכיבה על הגב...)
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אני מקווה שבעלך מרצה אותך יום-יום על הקטע הזה עם השכיבה על הגב..
הוא טוען שהוא לא זוכר כלום
הוא טוען שהוא לא זוכר כלום
סיפור לידה אלה של קט קטית
די תפסיקו, איזה גיבורה ואיזה נעליים
אז את גם פולניה וילדת ככה? אז עכשיו את אפילו עוד יותר גיבורה בעיני!
אז את גם פולניה וילדת ככה? אז עכשיו את אפילו עוד יותר גיבורה בעיני!
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
איזה כיף זה לידה שניה?
בטח בלידה עשירית היולדות מתלוננות שהיה קצר מדי
אז את גם פולניה וילדת ככה?
כל אחת יכולה! או לפחות יכולה לנסות
בטח בלידה עשירית היולדות מתלוננות שהיה קצר מדי
אז את גם פולניה וילדת ככה?
כל אחת יכולה! או לפחות יכולה לנסות
-
- הודעות: 941
- הצטרפות: 28 אוגוסט 2002, 01:11
- דף אישי: הדף האישי של אמא_אדמה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו! את מדהימה! ההיפך מקטקטית. את גדולה מהחיים!
כתבת מקסים!
אגב, כמה היא שקלה בסוף?
כתבת מקסים!
אגב, כמה היא שקלה בסוף?
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אגב, כמה היא שקלה בסוף?
הו! שכחתי את הפואנטה
היא שקלה 3400 בסה"כ!!!
כמה בילבולי מוח על כלווווווווווום
כולל פרופ' אחירון שנתן לנו את גזר הדין "מקרוזומיה" (שמנמנות יתר)
יצאה קטנה ורזה כמו צפרדע, רגליים וידיים דקיקות ובטן עגולה מתוקה
אם הייתי סוחבת עד התאריך המשוער אולי הייתי מגיעה קרוב ל-4,
אבל בטח לא משהו ש"מצריך" קיסרי שהם כ"כ המליצו עליו,
החליקה החוצה בלי קרעים בלי סדקים בלי מאמץ
בשורה תחתונה הווכחתי לדעת עד כמה הרופאים דואגים לדבר אחד:
להגיד לך כל מה שעולה להם לראש, כדי "שלא תגידי שלא אמרנו"
או במילים אחרות - דואגים לכסות את התחת
ממש לא מטריד אותם לאיזה מצב נפשי הם מכניסים אותך
ומה בעצם משמעות הדברים שהם אומרים
הריון הבא אני שוקלת ברצינות לעשות כמו הדתיות - מה שה' יתן, בלי בדיקות בכלל
או עם מינימום בדיקות
הו! שכחתי את הפואנטה
היא שקלה 3400 בסה"כ!!!
כמה בילבולי מוח על כלווווווווווום
כולל פרופ' אחירון שנתן לנו את גזר הדין "מקרוזומיה" (שמנמנות יתר)
יצאה קטנה ורזה כמו צפרדע, רגליים וידיים דקיקות ובטן עגולה מתוקה
אם הייתי סוחבת עד התאריך המשוער אולי הייתי מגיעה קרוב ל-4,
אבל בטח לא משהו ש"מצריך" קיסרי שהם כ"כ המליצו עליו,
החליקה החוצה בלי קרעים בלי סדקים בלי מאמץ
בשורה תחתונה הווכחתי לדעת עד כמה הרופאים דואגים לדבר אחד:
להגיד לך כל מה שעולה להם לראש, כדי "שלא תגידי שלא אמרנו"
או במילים אחרות - דואגים לכסות את התחת
ממש לא מטריד אותם לאיזה מצב נפשי הם מכניסים אותך
ומה בעצם משמעות הדברים שהם אומרים
הריון הבא אני שוקלת ברצינות לעשות כמו הדתיות - מה שה' יתן, בלי בדיקות בכלל
או עם מינימום בדיקות
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אז התחלתי לקפוץ על כדור פיזיו (הדמיוני, אין כדור אחר בקבלה\ אבל ממש לא מרגישים בהבדל)
את גדולה...אין ספק (-:
את גדולה...אין ספק (-:
-
- הודעות: 1231
- הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
- דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*
סיפור לידה אלה של קט קטית
שני הסיפורים פשוט מדהימים. כל הכבוד לך. מעוררת השראה. כל כך לא פשוט ללכת נגד המערכת וזה כל כך מרגיז שהם זורקים דברים בלי לדפוק חשבון. כל כך לא פשוט להפסיק לפחד מהפחדים ולהודות להם (לפחדים, לא לרופאים).
סיפור לידה אלה של קט קטית
את מדהימה!!!
מאוד נהניתי לקרא את סיפור הלידה מלא ההשראה.
צריך לפרסם את הלידה שלך בכל פורום הריון ולידה ובכלל. איזה חיבור מדהים יש לך לעצמך. לעמוד כך מול כל ההפחדות וחוסר תמיכה, מבלי לאבד את הציר שלך.
יצא לי מרגיעון "המציאות היא החלום האולטמטיבי"
מאוד נהניתי לקרא את סיפור הלידה מלא ההשראה.
צריך לפרסם את הלידה שלך בכל פורום הריון ולידה ובכלל. איזה חיבור מדהים יש לך לעצמך. לעמוד כך מול כל ההפחדות וחוסר תמיכה, מבלי לאבד את הציר שלך.
יצא לי מרגיעון "המציאות היא החלום האולטמטיבי"
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תודה אביטל
שמחה שביקרת פה וקראת, לא הייתי עוברת חצי מהלידה הזאת בלי ההכנה שלך
מיליון תודות!!! (חבל שההודעה שלך לא נשמרה )
שמחה שביקרת פה וקראת, לא הייתי עוברת חצי מהלידה הזאת בלי ההכנה שלך
מיליון תודות!!! (חבל שההודעה שלך לא נשמרה )
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 16 מאי 2007, 22:00
סיפור לידה אלה של קט קטית
_המסר שלי לאומה: יש לקחת אחריות על הלידה ולסמוך על הגוף שלנו
אנחנו אלה שיולדות ולא הצוות הרפואי
(יש לנו שליטה על יותר דברים משנדמה לנו!)
יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!_
את כותבת בכשרון רב, (כמו שאת יולדת..)
אני קוראת ומתרגשת! גאה בך ושמחה על המסר שאת מעבירה. מאחלת לכן / לכם המשך אהבה וקבלה ללא תנאי.
קיבלתי אותה ונתתי לה את כל אהבתי בלי תלות למצבה הבריאותי
אנחנו אלה שיולדות ולא הצוות הרפואי
(יש לנו שליטה על יותר דברים משנדמה לנו!)
יש לבוא מתוך אמונה ולא מתוך פחד!_
את כותבת בכשרון רב, (כמו שאת יולדת..)
אני קוראת ומתרגשת! גאה בך ושמחה על המסר שאת מעבירה. מאחלת לכן / לכם המשך אהבה וקבלה ללא תנאי.
קיבלתי אותה ונתתי לה את כל אהבתי בלי תלות למצבה הבריאותי
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
קיבלתי אותה ונתתי לה את כל אהבתי בלי תלות למצבה הבריאותי
אני זוכרת את הרגע בו קיבלתי אותה
זה היה אצלך
שוב המון תודה
ותודה גם לאסנת המפרגנת !!!
ולכל הקוראות
אני זוכרת את הרגע בו קיבלתי אותה
זה היה אצלך
שוב המון תודה
ותודה גם לאסנת המפרגנת !!!
ולכל הקוראות
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 16 מאי 2007, 22:00
סיפור לידה אלה של קט קטית
ההודעה הראשונה נמחקה לי בטעות אך הוספתי אותה מחדש.
תודה לך גם, שאפשרת לי.
תודה לך גם, שאפשרת לי.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
קט קטית היקרה
אני יושבת פה נפעמת ונרגשת לנוכח החוויה ה... ה.... מה אומר? תודה לך . תודה לך על השיתוף הזה. אלה שלך ידעה למי להיוולד, את ענקית, את חזקה. את נותנת השראה. את מעוררת קנאה (טובה). אני שמחה לקרוא כ"כ על הלידה הזו. מאחלת לכם, משפחה יפה, בריאות, אהבה, שמחה, קלילות.
את נפלאה!!
אני יושבת פה נפעמת ונרגשת לנוכח החוויה ה... ה.... מה אומר? תודה לך . תודה לך על השיתוף הזה. אלה שלך ידעה למי להיוולד, את ענקית, את חזקה. את נותנת השראה. את מעוררת קנאה (טובה). אני שמחה לקרוא כ"כ על הלידה הזו. מאחלת לכם, משפחה יפה, בריאות, אהבה, שמחה, קלילות.
את נפלאה!!
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אחחחח תודה פלונית יקרה
אני גם מקנאה בכל הסיפורים שאני קוראת וגם בסיפור של עצמי
מאז שפירסמתי קראתי אותו אולי 7 פעם
מאחלת לך לידות מדהימות, שתפרסמי פה ואני אקנא P-:
אני גם מקנאה בכל הסיפורים שאני קוראת וגם בסיפור של עצמי
מאז שפירסמתי קראתי אותו אולי 7 פעם
מאחלת לך לידות מדהימות, שתפרסמי פה ואני אקנא P-:
-
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 14:17
- דף אישי: הדף האישי של תמרול_ה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
סיפור מדהים.
מזל טוב באמת.
ברוכה הבאה לעולם, אלה!
וסחתיין על ההומור המגניב של אמא שלך שהפך את כל זה לעוד יותר מופלא
מזל טוב באמת.
ברוכה הבאה לעולם, אלה!
וסחתיין על ההומור המגניב של אמא שלך שהפך את כל זה לעוד יותר מופלא
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
ואוו איזה סיפור נהדר! כמה עצמה ואיזה תהליך מדהים עשית!
שתגדלי אותה באושר ובשמחה ורק בריאות!
שתגדלי אותה באושר ובשמחה ורק בריאות!
-
- הודעות: 392
- הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 19:14
- דף אישי: הדף האישי של Manty_T*
סיפור לידה אלה של קט קטית
סיפור מדהים!
מפחיד לחשוב איך הסיפור היה מסתיים אילו הקשבת לכולם..
מתנה ענקית נתת לביתך, ולעצמך.
מזל טוב
מפחיד לחשוב איך הסיפור היה מסתיים אילו הקשבת לכולם..
מתנה ענקית נתת לביתך, ולעצמך.
מזל טוב
-
- הודעות: 1055
- הצטרפות: 04 מאי 2006, 08:27
- דף אישי: הדף האישי של טליה_טקאוקה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
את מדהימה!!! גיבורה!!! אמיצה!!!! כל הכבוד על הנחישות והאמונה flower
_אז התחלתי לקפוץ על כדור פיזיו (הדמיוני, אין כדור אחר בקבלה\ אבל ממש לא מרגישים בהבדל)
את גדולה...אין ספק_
@}
_אז התחלתי לקפוץ על כדור פיזיו (הדמיוני, אין כדור אחר בקבלה\ אבל ממש לא מרגישים בהבדל)
את גדולה...אין ספק_
@}
-
- הודעות: 898
- הצטרפות: 25 אוגוסט 2003, 01:27
- דף אישי: הדף האישי של מאמא_מאוהבת*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו! כמה כוח ועוצמה פנימית! מצדיעה לך על הדרך שעשית כדי להגיע ליעד המיוחל! בטוחה שהתהליך של התחברות פנימה שעזר לף בלידה, זו רק ההתחלה והוא ימשיך לחזק אותך בחייך עוד ועוד!
מדהים אותי כל פעם מחדש כוח המחשבה. עד כמה הכל בראש שלנו. המציאות היא פרי המחשבה. ואנחנו מחליטים מה יהיה.
המון מזל טוב לך ולמשפחה המורחבת
וברגע שימציאו סימולטור של צירי לחץ לגברים, יש לי תחושה שבעלך ינודב להתנסות בזה בלי אפידורל ועל הגב
השיליה התאבדה על הרצפה לפני שהן הספיקו להתקרב אלי
את מצחיקה
תודה על הסיפור @}
מדהים אותי כל פעם מחדש כוח המחשבה. עד כמה הכל בראש שלנו. המציאות היא פרי המחשבה. ואנחנו מחליטים מה יהיה.
המון מזל טוב לך ולמשפחה המורחבת
וברגע שימציאו סימולטור של צירי לחץ לגברים, יש לי תחושה שבעלך ינודב להתנסות בזה בלי אפידורל ועל הגב
השיליה התאבדה על הרצפה לפני שהן הספיקו להתקרב אלי
את מצחיקה
תודה על הסיפור @}
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וברגע שימציאו סימולטור של צירי לחץ לגברים, יש לי תחושה שבעלך ינודב להתנסות בזה בלי אפידורל ועל הגב
אוי אוי אוי איזה נושא כאוב... לא רוצה להעביר אותו את החויה שלי כדי שיבין אותי ויסמוך עלי. לא באמת חשבתי שיעזור לי בלידה - אבל למה "לעבור צד" ולעזור לצוות הרפואי שמפריע לי ללדת כמו שמרגיש לי?
ובאמת וברצינות חשב שאני קוקו כשהתכוננתי ללדת בלי אפידורל, אמר שאין סיכוי שאעמוד בזה (למה??) וגם כשילדתי בלי ואמרתי לו "אתה רואה, הצלחתי!"- הוא טען "שזה לא נחשב כי בסוף צעקתי "אפידורל"!
אוי אוי אוי איזה נושא כאוב... לא רוצה להעביר אותו את החויה שלי כדי שיבין אותי ויסמוך עלי. לא באמת חשבתי שיעזור לי בלידה - אבל למה "לעבור צד" ולעזור לצוות הרפואי שמפריע לי ללדת כמו שמרגיש לי?
ובאמת וברצינות חשב שאני קוקו כשהתכוננתי ללדת בלי אפידורל, אמר שאין סיכוי שאעמוד בזה (למה??) וגם כשילדתי בלי ואמרתי לו "אתה רואה, הצלחתי!"- הוא טען "שזה לא נחשב כי בסוף צעקתי "אפידורל"!
-
- הודעות: 224
- הצטרפות: 17 מאי 2007, 12:58
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_בוטן*
סיפור לידה אלה של קט קטית
מזל טוב!! איזה סיפור לידה..גם מדהים, גם מרגש, גם נותן המון תקווה וגם..מצחיק עד דמעות!!!
שתמיד יהיו לכם רק דמעות שמחה..
שתמיד יהיו לכם רק דמעות שמחה..
-
- הודעות: 3987
- הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
- דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אח, איזה סיפור מדהים! חבל שלא קראתי אותו במאי 2003...
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
סיפור לידה אלה של קט קטית
_היא שקלה 3400 בסה"כ!!!
כמה בילבולי מוח על כלווווווווווום
כולל פרופ' אחירון שנתן לנו את גזר הדין "מקרוזומיה" (שמנמנות יתר)_
נו כן, כל האומדנים האלה... גם אצלי - גם באולטרא סאונד וגם במישוש (של מיילדת בית) - חששו שהתינוק גדול, ובדיעבד זה היה אחד הגורמים שהלחיצו אותי ומן הסתם גם תקעו וחירבו לי את הלידה.
כמה בילבולי מוח על כלווווווווווום
כולל פרופ' אחירון שנתן לנו את גזר הדין "מקרוזומיה" (שמנמנות יתר)_
נו כן, כל האומדנים האלה... גם אצלי - גם באולטרא סאונד וגם במישוש (של מיילדת בית) - חששו שהתינוק גדול, ובדיעבד זה היה אחד הגורמים שהלחיצו אותי ומן הסתם גם תקעו וחירבו לי את הלידה.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
האחות הנאצית נכנסה לחדר באמצע השיחה שלי עם הרופאה והתחילה לשכנע אותה שאין מצב שאלד
תגידי, ומה אמרה האחות הנאצית ש ידעה שאת לא יולדת?
תגידי, ומה אמרה האחות הנאצית ש ידעה שאת לא יולדת?
-
- הודעות: 1231
- הצטרפות: 21 ינואר 2007, 22:53
- דף אישי: הדף האישי של אום_אל_קיצקיצ*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וגם כשילדתי בלי ואמרתי לו "אתה רואה, הצלחתי!"- הוא טען "שזה לא נחשב כי בסוף צעקתי "אפידורל"!
אוי, לא נכון...
אוי, לא נכון...
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תגידי, ומה אמרה האחות הנאצית ש ידעה שאת לא יולדת?
בעלי הלך לחפש אותה עם התינוקת בידיים 45 דק' אחרי שהיא כמעט שלחה אותי הביתה
אבל לא מצא
כשאני חושבת על זה האחות הנאצית אולי מסמלת את הפחדים שלי...
5 דק' אחרי שהכל נגמר היא כבר לא מפחידה, סתם משעשעת, מנופחת כמו טווס מעודף משמעות עצמית
בעלי הלך לחפש אותה עם התינוקת בידיים 45 דק' אחרי שהיא כמעט שלחה אותי הביתה
אבל לא מצא
כשאני חושבת על זה האחות הנאצית אולי מסמלת את הפחדים שלי...
5 דק' אחרי שהכל נגמר היא כבר לא מפחידה, סתם משעשעת, מנופחת כמו טווס מעודף משמעות עצמית
-
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
את כזאת אלופה... וואו...
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 19 מאי 2007, 19:29
סיפור לידה אלה של קט קטית
את ממש השראה!!!!
מאחלת לעצמי ביטחון כמו שלך ולידה כמו שלך בלידה השניה שלי, גם הלידה הראשונה שלי הייתה בזירוז עקב כולסטזיס הריוני.... מאוד דומה ללידה הראשונה שלך (גם אני חלמתי על לידה בבית).
לא הבנתי, בסוף היה לך כולסטזיס הריוני גם בהריון השני? זה משהו שנוטה לחזור?
מאחלת לעצמי ביטחון כמו שלך ולידה כמו שלך בלידה השניה שלי, גם הלידה הראשונה שלי הייתה בזירוז עקב כולסטזיס הריוני.... מאוד דומה ללידה הראשונה שלך (גם אני חלמתי על לידה בבית).
לא הבנתי, בסוף היה לך כולסטזיס הריוני גם בהריון השני? זה משהו שנוטה לחזור?
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
היה לי בהריון השני גם כולסטזיס כן
ועוד זר של ממצאים
כולסטזיס הריוני חוזר ב85-95% בהריונות הבאים
חשוב לדעת שכל הלידות של אמהות חולות כולסטזיס מוגדרות כלידות בסיכון גבוה עקב חשש לחיי העובר/התינוק
וכנראה שלנו (הכולסטזיות) לא יתאפשר הלוקסוס של לידה בבית (אין מיילדת שתסכים)
מקווה שעד ההריון הבא בתי החולים ילמדו לקבל יולדות מבלי לאנוס אותן
ועוד יותר מקווה שהסטטיסטיקה תדלג עלינו בפעם הבאה
אבדוק כל טיפול אלטרנטיבי/קונבנציונלי שיוצע
והנה לא לבעלי לב חלש
מי שלא קשור לזה שלא יכנס
כאן קהילת תמיכה להריוניות עם כולסטזיס ולאמהות שאיבדו את תינוקן עקב המחלה
http://www.itchymoms.com/
שוב לא ממליצה להכנס לנשים בהריון
סתם עונה לעצמי למה אי אפשר ללדת בבית ...
ושואלת שאלה עוד יותר מוזרה - ניתוח חירום יכול להציל חיים במקרה כזה?
לא יודעת...
מה שקראתי במקורות אחרים המוות הוא פתאומי ואינו קשור למצוקה בלידה
ואולי אין לנו כלל שליטה על זה?
אני כבר לא יודעת כלום.
לא רוצה שוב להתגרד ולפחד...
מי שמכירה טיפול שעוזר - אשמח ויותר מזה
ועוד זר של ממצאים
כולסטזיס הריוני חוזר ב85-95% בהריונות הבאים
חשוב לדעת שכל הלידות של אמהות חולות כולסטזיס מוגדרות כלידות בסיכון גבוה עקב חשש לחיי העובר/התינוק
וכנראה שלנו (הכולסטזיות) לא יתאפשר הלוקסוס של לידה בבית (אין מיילדת שתסכים)
מקווה שעד ההריון הבא בתי החולים ילמדו לקבל יולדות מבלי לאנוס אותן
ועוד יותר מקווה שהסטטיסטיקה תדלג עלינו בפעם הבאה
אבדוק כל טיפול אלטרנטיבי/קונבנציונלי שיוצע
והנה לא לבעלי לב חלש
מי שלא קשור לזה שלא יכנס
כאן קהילת תמיכה להריוניות עם כולסטזיס ולאמהות שאיבדו את תינוקן עקב המחלה
http://www.itchymoms.com/
שוב לא ממליצה להכנס לנשים בהריון
סתם עונה לעצמי למה אי אפשר ללדת בבית ...
ושואלת שאלה עוד יותר מוזרה - ניתוח חירום יכול להציל חיים במקרה כזה?
לא יודעת...
מה שקראתי במקורות אחרים המוות הוא פתאומי ואינו קשור למצוקה בלידה
ואולי אין לנו כלל שליטה על זה?
אני כבר לא יודעת כלום.
לא רוצה שוב להתגרד ולפחד...
מי שמכירה טיפול שעוזר - אשמח ויותר מזה
-
- הודעות: 18
- הצטרפות: 01 פברואר 2007, 01:16
סיפור לידה אלה של קט קטית
ממש מרגש!
כל כך מעצבן שסתם שפכת המון דמעות
שמחה לשמוע שהיא בריאה ואת מאושרת
כל כך מעצבן שסתם שפכת המון דמעות
שמחה לשמוע שהיא בריאה ואת מאושרת
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תודה בנות
סיפור לידה אלה של קט קטית
סיפור לידה מעורר השראה. אני מקווה לשאוב ממנו כוחות לקראת הלידה שלי.
הרבה אושר ובריאות.
באיזה בית חולים ילדת ?!
הרבה אושר ובריאות.
באיזה בית חולים ילדת ?!
-
- הודעות: 392
- הצטרפות: 18 ספטמבר 2004, 19:14
- דף אישי: הדף האישי של Manty_T*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וכנראה שלנו (הכולסטזיות) לא יתאפשר הלוקסוס של לידה בבית (אין מיילדת שתסכים)
לא חייבים מיילדת כדי ללדת בבית.
לא חייבים מיילדת כדי ללדת בבית.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
לא חייבים מיילדת כדי ללדת בבית
לי זה נראה סוג של יהירות ללדת לידה כזאת (שמוגדרת בסיכון גבוה מסיבות אובייקטיביות) לבד.
אני אומרת את זה לא מתוך פחד אלא מתוך הגיון בריא.
אולי עד ההריון/לידה הבאים אחשוב אחרת...
באיזה בית חולים ילדת ?!
תל השומר פעמיים
שומר נפשו ירחק בגדול
לגמרי סרט נע
זירוז, חתך - נקסט!
צריך הרבה ביצים כדי ללדת שם איך שאת רוצה ולא איך שהם מבינים
מחויה של פעמים ומחויה של חברות שלי ממליצה פחות על תל השומר ויותר על מאיר
אבל אם מדובר בקיסרי אלקטיבי לעומת זאת - יש שם מומחים טובים
למרות שבכל בית חולים יש אנשי צוות נחמדים וגם לא כ"כ,
מקצועיים ופחות מקצועיים,
אנושיים ורובוטים...
ולנו יש השפעה רבה על המתרחש
לי זה נראה סוג של יהירות ללדת לידה כזאת (שמוגדרת בסיכון גבוה מסיבות אובייקטיביות) לבד.
אני אומרת את זה לא מתוך פחד אלא מתוך הגיון בריא.
אולי עד ההריון/לידה הבאים אחשוב אחרת...
באיזה בית חולים ילדת ?!
תל השומר פעמיים
שומר נפשו ירחק בגדול
לגמרי סרט נע
זירוז, חתך - נקסט!
צריך הרבה ביצים כדי ללדת שם איך שאת רוצה ולא איך שהם מבינים
מחויה של פעמים ומחויה של חברות שלי ממליצה פחות על תל השומר ויותר על מאיר
אבל אם מדובר בקיסרי אלקטיבי לעומת זאת - יש שם מומחים טובים
למרות שבכל בית חולים יש אנשי צוות נחמדים וגם לא כ"כ,
מקצועיים ופחות מקצועיים,
אנושיים ורובוטים...
ולנו יש השפעה רבה על המתרחש
-
- הודעות: 29
- הצטרפות: 19 דצמבר 2006, 15:14
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_פוסט_הריונית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
איזה יופי, למרות כל המרורים שהאכילו אותך בסוף הבאת אלייך את הלידה שרצית.
אני מאמינה גדולה בכוח הרצון, האמונה בעצמך וניטרול פחדים: כאשר מזמנים את הכאב ולא פוחדים ממנו הוא גם פחות כואב.
סיפור מעורר השראה. העלית חיוך גדול על שפתי.
אני מאמינה גדולה בכוח הרצון, האמונה בעצמך וניטרול פחדים: כאשר מזמנים את הכאב ולא פוחדים ממנו הוא גם פחות כואב.
סיפור מעורר השראה. העלית חיוך גדול על שפתי.
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
סיפור לידה אלה של קט קטית
עכשיו הרגת אותי. קראתי את שני סיפורי הלידה ברצף. מה זה שיחקת אותה מול המערכת, מול עצמך, ומול אלוהים. אין מילים בפי.
ואני מחזיקה מעצמי חזקה מול המערכת ואכן אני כזו, אבל לידך..אני מחווירה.
את חייבת לעשות משהו עם הכישרון כתיבה שלך.
בהזדמנות אספר לך כמה אנקדוטות מחוויות בית חולים שלי. גם אני הייתי הריון ראשון בסיכון גבוה.(שליית פתח) ובשתי הלידות ילדתי קיסרי. בשני כי הוא לא רצה לצאת. במשך הרבה זמן הגעתי לבית חולים וחתמתי וויתור עד שלא יכולתי יותר והפחד השתלט. הייתי בסוף 43, וזהו נותחתי.
ילדתי פעמיים בבית חולים כרמל בחיפה. ומכיוון שאני מכירה את המקום מקרוב. אז יש לי דיווחים אם מישהי רוצה. בכל מקרה יש שם צוות מעולה של רופאים ואווירה מאוד נעימה ביניהם ואיתם. יש שם ביות מלא. ולעוד דיווחים אם מישהי רוצה בדף שלי.
קטקטית את הסיפור לילה טוב שלי היום.
שוב, אין מילים בפי. איזו אמונה...
ואני מחזיקה מעצמי חזקה מול המערכת ואכן אני כזו, אבל לידך..אני מחווירה.
את חייבת לעשות משהו עם הכישרון כתיבה שלך.
בהזדמנות אספר לך כמה אנקדוטות מחוויות בית חולים שלי. גם אני הייתי הריון ראשון בסיכון גבוה.(שליית פתח) ובשתי הלידות ילדתי קיסרי. בשני כי הוא לא רצה לצאת. במשך הרבה זמן הגעתי לבית חולים וחתמתי וויתור עד שלא יכולתי יותר והפחד השתלט. הייתי בסוף 43, וזהו נותחתי.
ילדתי פעמיים בבית חולים כרמל בחיפה. ומכיוון שאני מכירה את המקום מקרוב. אז יש לי דיווחים אם מישהי רוצה. בכל מקרה יש שם צוות מעולה של רופאים ואווירה מאוד נעימה ביניהם ואיתם. יש שם ביות מלא. ולעוד דיווחים אם מישהי רוצה בדף שלי.
קטקטית את הסיפור לילה טוב שלי היום.
שוב, אין מילים בפי. איזו אמונה...
-
- הודעות: 916
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 12:19
סיפור לידה אלה של קט קטית
ואת סיפור הלידה הזה אני קוראת עם שלווה על הידיים.
מרגישה את הקושי ואת הנחישות העצומה שלך.
לומדת ממך.
נשיקות. @}
מרגישה את הקושי ואת הנחישות העצומה שלך.
לומדת ממך.
נשיקות. @}
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תודה סירופ מתוקתי
עכשיו קראתי שוב את מה שכתבתי.
ראיתי שהסוף יצא קטוע,
לא כתבתי על איך החזקתי והנקתי את אלה.
והאמת הקטע שאחרי הלידה היה קשה, מצער ומאעפן,
אני מעדיפה לא להזכר בו, וזוכרת רק את התובנה:
לא עוד לידה בבית חולים.
עכשיו קראתי שוב את מה שכתבתי.
ראיתי שהסוף יצא קטוע,
לא כתבתי על איך החזקתי והנקתי את אלה.
והאמת הקטע שאחרי הלידה היה קשה, מצער ומאעפן,
אני מעדיפה לא להזכר בו, וזוכרת רק את התובנה:
לא עוד לידה בבית חולים.
-
- הודעות: 916
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 12:19
סיפור לידה אלה של קט קטית
לא עוד לידה בבית חולים.באמת כל הכבוד לך על העמידה מול החומה.
ובכלל רפואה. אצלי בהריון הראשון חזרנו לארץ וידענו שיש לתינוק בעיה אורטופדית הניתנת לטיפול.
בכל זאת בשבוע 32 הציעו לנו לעשות מי שפיר כי ישנה עוד אפשרות לעשות הפלה אם נרצה!
גם בלידת בית צריך לבחור צוות מתאים. זאת הבנתי באמת רק בתחילת ההריון עם שלווה, הקטנה.
הבנתי שאין סיכוי שאני חוזרת לצוות הקודם. הרגשתי בעיקבות כך כישלון על הבחירה הקודמת שלי...(סיפור ארוך).
ולכבוד לי להכיר סופר-גומן שיש לה שתי בנות בהפרשים כל כך קטנים. רק מהמחשבה אני נכנסת למיטה. @}
ובכלל רפואה. אצלי בהריון הראשון חזרנו לארץ וידענו שיש לתינוק בעיה אורטופדית הניתנת לטיפול.
בכל זאת בשבוע 32 הציעו לנו לעשות מי שפיר כי ישנה עוד אפשרות לעשות הפלה אם נרצה!
גם בלידת בית צריך לבחור צוות מתאים. זאת הבנתי באמת רק בתחילת ההריון עם שלווה, הקטנה.
הבנתי שאין סיכוי שאני חוזרת לצוות הקודם. הרגשתי בעיקבות כך כישלון על הבחירה הקודמת שלי...(סיפור ארוך).
ולכבוד לי להכיר סופר-גומן שיש לה שתי בנות בהפרשים כל כך קטנים. רק מהמחשבה אני נכנסת למיטה. @}
-
- הודעות: 2455
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
- דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו, זה הסיפור לידה הכי מהמם שקראתי <וקראתי הרבה >!
בדקות האחרונות עברתי בין כל כך הרבה רגשות שקשה לעקוב...
התפוצצתי מצחוק בשקט כדי לא להעיר את הישנים פה, כמעט נחנקתי
אין ספק קט קטית, את אישה חזקה בצורה יוצאת דופן,
ותודה ששיתפת בסיפור, יש הרבה מה ללמוד ממנו @}
בקשר לבעלך את יכולה בשקט להגיד לו שהמון יולדות אמיצות צועקות לאפידורל לפני הסוף,
סתם כי האופציה קיימת בתודעה וכי ההגיון לא ממש עובד בשלב הזה.
אפשר באותה מידה לצעוק או להרגיש כל מיני דברים שלא בדיוק התכוונת אליהם ברגעים האלה.
ובגלל זה אחד היתרונות בלידת בית הוא שאין שם מי שידחף לך אפידורל שאת לא באמת היית רוצה,
ועוד יגיד לך אחר כך שאי אפשר בלי
בדקות האחרונות עברתי בין כל כך הרבה רגשות שקשה לעקוב...
התפוצצתי מצחוק בשקט כדי לא להעיר את הישנים פה, כמעט נחנקתי
אין ספק קט קטית, את אישה חזקה בצורה יוצאת דופן,
ותודה ששיתפת בסיפור, יש הרבה מה ללמוד ממנו @}
בקשר לבעלך את יכולה בשקט להגיד לו שהמון יולדות אמיצות צועקות לאפידורל לפני הסוף,
סתם כי האופציה קיימת בתודעה וכי ההגיון לא ממש עובד בשלב הזה.
אפשר באותה מידה לצעוק או להרגיש כל מיני דברים שלא בדיוק התכוונת אליהם ברגעים האלה.
ובגלל זה אחד היתרונות בלידת בית הוא שאין שם מי שידחף לך אפידורל שאת לא באמת היית רוצה,
ועוד יגיד לך אחר כך שאי אפשר בלי
-
- הודעות: 177
- הצטרפות: 17 נובמבר 2006, 22:41
- דף אישי: הדף האישי של כוכב_מעז*
סיפור לידה אלה של קט קטית
מהמם!!!!
-
- הודעות: 429
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2003, 10:44
- דף אישי: הדף האישי של מים_שקטים*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אין ספק קט קטית, את אישה חזקה בצורה יוצאת דופן,
-
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
סיפור לידה אלה של קט קטית
איכשהו האופציה הזאת לא ניחמה אותי
(רק אחרי שסיימתי לקרוא ווידאתי שהסוף טוב הרשתי לעצמי לצחוק)
וואו! - אמר בעלי (סוף סוף משהו הצליח להרשים אותו)
איזה בעל קורע!
מזל טוב ושיהיה בכיף גם בכל הלידות הבאות! (חמסה)
(רק אחרי שסיימתי לקרוא ווידאתי שהסוף טוב הרשתי לעצמי לצחוק)
וואו! - אמר בעלי (סוף סוף משהו הצליח להרשים אותו)
איזה בעל קורע!
מזל טוב ושיהיה בכיף גם בכל הלידות הבאות! (חמסה)
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
רק אחרי שסיימתי לקרוא ווידאתי שהסוף טוב הרשתי לעצמי לצחוק
הסוף הוא טוב,
במיטב מסורת הסיפורת האמריקאית
הסוף הוא טוב,
במיטב מסורת הסיפורת האמריקאית
-
- הודעות: 176
- הצטרפות: 03 דצמבר 2006, 02:15
- דף אישי: הדף האישי של בוחרת_באהבה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
ידעתי שאני באה ללדת
_אאאאאאאאאאאאאאאאאאפפפייייייייייייייייייייייייייייייידווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללל!!!
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(מי צריך כפתורים כדי לקרוא לאחות???)_
מרוב הלם הפסקתי להשתולל קפאתי לרגע ואמרתי לה: תלחצי את בעצמך!
_נשמתי עמוק ולא עשיתי שום מאמץ בגוף
המיילדות התרוצצו מסביב
דחפו אצבעות, חילקו הוראות_
מדהים
אישה יודעת בדיוק, אבל בדיוק מה ואיך ויבוא איש הצוות המנוסה שיגיד משהו אחר -נראה לו מהזה!
_אאאאאאאאאאאאאאאאאאפפפייייייייייייייייייייייייייייייידווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווורהההההההההההההההההההההההההההההההההלללללללל!!!
עעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(מי צריך כפתורים כדי לקרוא לאחות???)_
מרוב הלם הפסקתי להשתולל קפאתי לרגע ואמרתי לה: תלחצי את בעצמך!
_נשמתי עמוק ולא עשיתי שום מאמץ בגוף
המיילדות התרוצצו מסביב
דחפו אצבעות, חילקו הוראות_
מדהים
אישה יודעת בדיוק, אבל בדיוק מה ואיך ויבוא איש הצוות המנוסה שיגיד משהו אחר -נראה לו מהזה!
-
- הודעות: 626
- הצטרפות: 18 יולי 2007, 09:49
- דף אישי: הדף האישי של אהבה_טהורה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אני התרגשתי מזה שמול כל מה שהרופאים אמרו על העוברית התמימה, מול הפגמים הדימיוניים שמצאו בה,
מצאת את הכוח לקבל אותה ולאהוב אהבת חינם, אהבה שלא תלויה בכלום שזה אולי המבחן הכי גדול ונדרשים לו האומץ והאמונה הגדולים ביותר.
אלה בוודאי מעריכה אותך מאוד ויודעת שתמיד תהיי שם בשבילה, את אמא שאפשר לסמוך עליה ברגעים הקשים ביותר.
אני מאחלת לכן הרבה בריאות ושמחה יום יום.
מצאת את הכוח לקבל אותה ולאהוב אהבת חינם, אהבה שלא תלויה בכלום שזה אולי המבחן הכי גדול ונדרשים לו האומץ והאמונה הגדולים ביותר.
אלה בוודאי מעריכה אותך מאוד ויודעת שתמיד תהיי שם בשבילה, את אמא שאפשר לסמוך עליה ברגעים הקשים ביותר.
אני מאחלת לכן הרבה בריאות ושמחה יום יום.
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 13 אוגוסט 2007, 10:42
- דף אישי: הדף האישי של הכנה_ללידה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תודה@}
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
על חשבון הבית (-:
סיפור לידה אלה של קט קטית
שלום לך אני קוראת עכשיו בפעם הראשונה את כל הדף ונהנת מכל רגע
באמת סיפור מדהים שמסופר על ידי אשא מדהימה
בצורה נפלאה
אז תודה ותודה שהזכרת לי את הלידות שלי
אולי אני אמצא זמן לכתוב אותן
בכל אופן קראתי מה שכתבת-_השותפה שלי לחדר באישפוז סיפרה שגם אם יולדים תינוק עם מום אפשר להמית אותו
(יש ועדה מיוחדת שמחליטה, כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק נחשב לעובר)_
אני מזועזעת
אז מה עושים ועדה בזמן שהוא יוצא עד שהשיליה יוצאת ומחליטים?
באמת סיפור מדהים שמסופר על ידי אשא מדהימה
בצורה נפלאה
אז תודה ותודה שהזכרת לי את הלידות שלי
אולי אני אמצא זמן לכתוב אותן
בכל אופן קראתי מה שכתבת-_השותפה שלי לחדר באישפוז סיפרה שגם אם יולדים תינוק עם מום אפשר להמית אותו
(יש ועדה מיוחדת שמחליטה, כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק נחשב לעובר)_
אני מזועזעת
אז מה עושים ועדה בזמן שהוא יוצא עד שהשיליה יוצאת ומחליטים?
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
ליאת,
עושים ועדה דחופה,
לא קשור לשיליה,
כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק מבחינת הועדה האטית נחשב כעובר.
תראי איזה עולם, מצד אחד תינוקות שנולדו בשבוע נניח 30 מועברים לפגיה,
מצד שני איתי דיברו על הפלה בשבוע 34.
מי צריך את אלהים ו/או את הטבע כשיש רפואה מערבית?
הם כבר יחליטו מי תינוק ומי עובר, מי לחיים ומי למוות.
עושים ועדה דחופה,
לא קשור לשיליה,
כל עוד לא חותכים את חבל התבור התינוק מבחינת הועדה האטית נחשב כעובר.
תראי איזה עולם, מצד אחד תינוקות שנולדו בשבוע נניח 30 מועברים לפגיה,
מצד שני איתי דיברו על הפלה בשבוע 34.
מי צריך את אלהים ו/או את הטבע כשיש רפואה מערבית?
הם כבר יחליטו מי תינוק ומי עובר, מי לחיים ומי למוות.
סיפור לידה אלה של קט קטית
ממש מזעזע גם זה וגם לשמוע על נשים שעושות את זה בתוך הבטן
אני נורא מצטערת אם אני פוגעת במישהי שעברה הפלה או משהו כזה
באמת אני לא מתכוונת לצער אף אחת אבל מבחינתי אין הבדל בין תינוק
שנמצא בתוך הבטן לבין אחד שרק יצא או בחוץ לגמרי
והזדעזעתי גם מסיפור הפלה שקראתי כאן באתר שמאוד מעיק לי על הלב
ואם לי אז בוודאי שגם לאמא שלו
פשוט שמעת סיפור דומה על אשה שהזריקו לעובר שלה חומר ממית ללב בהריון של שמונה חודשים
כי ראו שאין לו כלום בתוך המוח ואין טעם להמשיך את ההריון והרופא בטעות הזריק את החומר לחלל הבטן
ולא ללב של התינוק יילדו אותה ויצא תינוק בריא לחלוטין ולחשוב שהיא יכלה להרוג אותו
אולי זה לא שייך כאן וזה יותר שייך לדף שקראתי את הדיון על ההפלה אבל אין לי את הלב
לרשום את זה שם
למי שבהריון אני ממליצה על הסרט life in the womb החיים ברחם של נשיונל גאוגרפיק
סרט מדהים שמראה את התינוק מתחילת ההיוצרות כלומר זרע וביצית עד ללידה
עם צילומים ממש מתוך הרחם לא אולטרסאונד או תלת מימד גם אבל ממש צילומי וידאו מתוך הרחם
ומראים שם תינוק ממש ממש פיצפון מוצץ אצבע והכל כמו תינוק שבחוץ
אני נורא מצטערת אם אני פוגעת במישהי שעברה הפלה או משהו כזה
באמת אני לא מתכוונת לצער אף אחת אבל מבחינתי אין הבדל בין תינוק
שנמצא בתוך הבטן לבין אחד שרק יצא או בחוץ לגמרי
והזדעזעתי גם מסיפור הפלה שקראתי כאן באתר שמאוד מעיק לי על הלב
ואם לי אז בוודאי שגם לאמא שלו
פשוט שמעת סיפור דומה על אשה שהזריקו לעובר שלה חומר ממית ללב בהריון של שמונה חודשים
כי ראו שאין לו כלום בתוך המוח ואין טעם להמשיך את ההריון והרופא בטעות הזריק את החומר לחלל הבטן
ולא ללב של התינוק יילדו אותה ויצא תינוק בריא לחלוטין ולחשוב שהיא יכלה להרוג אותו
אולי זה לא שייך כאן וזה יותר שייך לדף שקראתי את הדיון על ההפלה אבל אין לי את הלב
לרשום את זה שם
למי שבהריון אני ממליצה על הסרט life in the womb החיים ברחם של נשיונל גאוגרפיק
סרט מדהים שמראה את התינוק מתחילת ההיוצרות כלומר זרע וביצית עד ללידה
עם צילומים ממש מתוך הרחם לא אולטרסאונד או תלת מימד גם אבל ממש צילומי וידאו מתוך הרחם
ומראים שם תינוק ממש ממש פיצפון מוצץ אצבע והכל כמו תינוק שבחוץ
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
היה סרט תיעודי בערוץ 2 לפני שנה אולי,
שסיפר על פגים ופגיות.
זוועות עולם, שלא נדע מצרות.
איך מחייאים אותם פעם אחרי פעם,
והם כבר עם שתפי דם נרחבים במוח,
לא מתפקדים ולא יתפקדו לעולם,
ולהורים אין שום זכות לבקש לנתק אותם ממכונות ההנשמה למשל.
איזו אמא סיפרה בדמעות, איך התעללו ככה בבן שלה הפג,
נגרם לו שטף דם עצום במוח, ועוד שכנעו אותה שהוא "פייטר",
אסור לה לוותר,
כשבעצם כל מה שיהיה לו בעתיד אלו חיי צמח.
אמא אחרת ילדה תאומים, בן ובת, וכמו תאומים רבים הם נכנסו לפגיה.
את הבן טרף חיידק, הוא מפגר ועיוור, הבת התפתחה רגיל והיא מקסימה,
הם כרגע בני 5.
על מה אני מדברת ואיך זה קשור לנושא?
כי ברגע שהתינוק עדיין בבטן, הוא כזה אפס מאופס, שבגלל השערות או סטטיסטיקות ישכנעו את אמא להפיל.
אך ברגע שהוא יצא החוצה, ואפילו שהוא לא בר חיים, והטבע היה עושה את שלו תוך חצי שעה,
מחייאים מנשימים, משאירים אותו נכה, נותנים אותו במצב כזה לאמא שמעכשיו כל החיים שלה יהיו סביבו ולא תוכל להביא עוד ילדים,
ועוד מרימים גבה ממי שמבקשת לנתק מהמכונות: "איזו מין אמא את?!".
שהרי להרוג מותר רק בבטן, בחוץ משאירים לחיות בכוח.
נפלאות הרפואה המערבית, האלוהות המודרנית.
עשו פעם מחקר, לא זוכרת את פרטיו קראתי מזמן אז אתם תסלחו לי...
אבל הפואנטה הייתה כזאת:
חצי מאוכלוסית הפגים בבי"ח מסויים (בחו"ל כמובן, אנחנו מתקדמים מדי בשביל זה)
נשארו להבשיל אצל אמם על הבטן. ז"א האמא שכובה, הפג עליה, מתחמם.
אחוזי הצלחה זהים עם הפגיה. מפתיע? אותי בכלל לא.
אבל אם נניח אלד פג ואסרב למסור אותו לפגיה - ברור שאעמוד לדין ויכניסו אותי לכלא.
לרפואה המודרנית יש 100% זכויות על מי שנולד.
המערכת תחליט.
מהמם, לא?
שסיפר על פגים ופגיות.
זוועות עולם, שלא נדע מצרות.
איך מחייאים אותם פעם אחרי פעם,
והם כבר עם שתפי דם נרחבים במוח,
לא מתפקדים ולא יתפקדו לעולם,
ולהורים אין שום זכות לבקש לנתק אותם ממכונות ההנשמה למשל.
איזו אמא סיפרה בדמעות, איך התעללו ככה בבן שלה הפג,
נגרם לו שטף דם עצום במוח, ועוד שכנעו אותה שהוא "פייטר",
אסור לה לוותר,
כשבעצם כל מה שיהיה לו בעתיד אלו חיי צמח.
אמא אחרת ילדה תאומים, בן ובת, וכמו תאומים רבים הם נכנסו לפגיה.
את הבן טרף חיידק, הוא מפגר ועיוור, הבת התפתחה רגיל והיא מקסימה,
הם כרגע בני 5.
על מה אני מדברת ואיך זה קשור לנושא?
כי ברגע שהתינוק עדיין בבטן, הוא כזה אפס מאופס, שבגלל השערות או סטטיסטיקות ישכנעו את אמא להפיל.
אך ברגע שהוא יצא החוצה, ואפילו שהוא לא בר חיים, והטבע היה עושה את שלו תוך חצי שעה,
מחייאים מנשימים, משאירים אותו נכה, נותנים אותו במצב כזה לאמא שמעכשיו כל החיים שלה יהיו סביבו ולא תוכל להביא עוד ילדים,
ועוד מרימים גבה ממי שמבקשת לנתק מהמכונות: "איזו מין אמא את?!".
שהרי להרוג מותר רק בבטן, בחוץ משאירים לחיות בכוח.
נפלאות הרפואה המערבית, האלוהות המודרנית.
עשו פעם מחקר, לא זוכרת את פרטיו קראתי מזמן אז אתם תסלחו לי...
אבל הפואנטה הייתה כזאת:
חצי מאוכלוסית הפגים בבי"ח מסויים (בחו"ל כמובן, אנחנו מתקדמים מדי בשביל זה)
נשארו להבשיל אצל אמם על הבטן. ז"א האמא שכובה, הפג עליה, מתחמם.
אחוזי הצלחה זהים עם הפגיה. מפתיע? אותי בכלל לא.
אבל אם נניח אלד פג ואסרב למסור אותו לפגיה - ברור שאעמוד לדין ויכניסו אותי לכלא.
לרפואה המודרנית יש 100% זכויות על מי שנולד.
המערכת תחליט.
מהמם, לא?
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
קט קטית יקרה,
אולי פשוט נגעת לי באיזו נקודה, והרי אני בכלל לא אובייקטיבית , כבאה ממשפחה שכולה רופאים קשה לי לפעמים לקרוא את כל האנטיגוניזם הזה בבאופן. מי ששולל מהם את צלם האנוש והופך אותם למפלצות ודרקונים זה האנשים עצמם ולא הם.
בדיוק ככה עם הפגים, מי שנלחם להצלת ילד בכל מחיר ועד לדקה האחרונה זה לרוב ההורים. ולא הרופאים המפלצתיים שרוצים להתעלל בתינוק המסכן. ראיתי את הסרט הזה ועוד כמה דומים לו, לא זכור לי שמישהו מההורים אמרו "חבל שמחייאים אותו, חבל שמנסים להציל אותו..." זכור לי רק הורים שרצו וחלמו לקחת את הילד הביתה. מלאי תקוות, גם שהילד היה כבר במצב מאוד קשה.
ומי שרוצה לרוב להפיל תינוקות עם מומים זה ההורים ולא הרופאים. ממידע קרוב מאוד אני יודעת על הורים שמפילים תינוקות רק בגלל שפה שסועה ועוד מומים אסטטיים בלבד, כשהרופאים מנסים שוב שוב להסביר שזה בר תיקון ופגם חיצוני בלבד.
ולא המערכת תחליט, רק ההורים יחליטו. לגברי החייאה, אין אישור בישראל להמתות חסד, כך שזה לא קשור כלל לרופאים.
אולי פשוט נגעת לי באיזו נקודה, והרי אני בכלל לא אובייקטיבית , כבאה ממשפחה שכולה רופאים קשה לי לפעמים לקרוא את כל האנטיגוניזם הזה בבאופן. מי ששולל מהם את צלם האנוש והופך אותם למפלצות ודרקונים זה האנשים עצמם ולא הם.
בדיוק ככה עם הפגים, מי שנלחם להצלת ילד בכל מחיר ועד לדקה האחרונה זה לרוב ההורים. ולא הרופאים המפלצתיים שרוצים להתעלל בתינוק המסכן. ראיתי את הסרט הזה ועוד כמה דומים לו, לא זכור לי שמישהו מההורים אמרו "חבל שמחייאים אותו, חבל שמנסים להציל אותו..." זכור לי רק הורים שרצו וחלמו לקחת את הילד הביתה. מלאי תקוות, גם שהילד היה כבר במצב מאוד קשה.
ומי שרוצה לרוב להפיל תינוקות עם מומים זה ההורים ולא הרופאים. ממידע קרוב מאוד אני יודעת על הורים שמפילים תינוקות רק בגלל שפה שסועה ועוד מומים אסטטיים בלבד, כשהרופאים מנסים שוב שוב להסביר שזה בר תיקון ופגם חיצוני בלבד.
ולא המערכת תחליט, רק ההורים יחליטו. לגברי החייאה, אין אישור בישראל להמתות חסד, כך שזה לא קשור כלל לרופאים.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אלונצ'יק,
כנראה שלא כ"כ הבנת על מה היה הסרט - הוא באמת היה על הורים שלא מעוניינים להחאיות בכוח,
הורים שטירטרו להם את החיים סביב הפגיה עם עובר לא בר סיכוי.
לא מדברת ספציפית על הרופאים מהמשפחה שלך או כל רופא אחר ספציפי, אלא המע' ככלל.
לא מדובר בהמתת חסד אגב, מדובר ב לא להחאיות בכוח.
לא מדובר במישהו שאי פעם נשם בכוחות עצמו, או חי בכוחות עצמו.
אז איזו המתת חסד סליחה?
ומי אלה הרופאים שאני צריכה את החסד שלהם?
וכן יש לי בעיה עם הרפואה המערבית בכל המישורים.
כמו שיש חינוך חובה, כך יש מסתבר רפואת חובה.
ולי יש בעיה ועוד איזו בעיה עם זה.
כאילו הרפואה המערבית היא איזו תורה שאין עוררין עליה.
מי הם חושבים שהם? יודעים הכל? והרי לא יודעים כלום, גם לא קצה של הזרת.
הטיפולים התרופתיים שמזיקים לא פחות מאשר מועילים,
ההקרנות, הסטטיסטיקות, ההפחדות.
הניסיון שלי עם הרפואה המודרנית בהריון האישי שלי לימד אותי לקח בנושא.
לא מפלצות ולא דרקונים, אבל לא בדיוק אנטרופופילים.
סתם אוסף של כהנים של הרפואה המודרנית שמחכים לסיים את המשמרת,
ובעיקר דואגים שלא יתבעו אותם.
ותאמיני לי שלא מיהרתי להפיל וגם לא ללדת קיסרי,
הרעיונות האלה ממש לא באו ממני,
ועוד הייתי מספיק חזקה לא להכנע להם,
בזמן שכל המשפחה המורחבת דאגה לעדכן אותי
ש"הרופאים יודעים יותר טוב, למה את לא מפילה?".
על עצמי אני יודעת בדיוק מה רציתי ויהיה קצת קשה לשכנע אותי אחרת.
כנראה שלא כ"כ הבנת על מה היה הסרט - הוא באמת היה על הורים שלא מעוניינים להחאיות בכוח,
הורים שטירטרו להם את החיים סביב הפגיה עם עובר לא בר סיכוי.
לא מדברת ספציפית על הרופאים מהמשפחה שלך או כל רופא אחר ספציפי, אלא המע' ככלל.
לא מדובר בהמתת חסד אגב, מדובר ב לא להחאיות בכוח.
לא מדובר במישהו שאי פעם נשם בכוחות עצמו, או חי בכוחות עצמו.
אז איזו המתת חסד סליחה?
ומי אלה הרופאים שאני צריכה את החסד שלהם?
וכן יש לי בעיה עם הרפואה המערבית בכל המישורים.
כמו שיש חינוך חובה, כך יש מסתבר רפואת חובה.
ולי יש בעיה ועוד איזו בעיה עם זה.
כאילו הרפואה המערבית היא איזו תורה שאין עוררין עליה.
מי הם חושבים שהם? יודעים הכל? והרי לא יודעים כלום, גם לא קצה של הזרת.
הטיפולים התרופתיים שמזיקים לא פחות מאשר מועילים,
ההקרנות, הסטטיסטיקות, ההפחדות.
הניסיון שלי עם הרפואה המודרנית בהריון האישי שלי לימד אותי לקח בנושא.
לא מפלצות ולא דרקונים, אבל לא בדיוק אנטרופופילים.
סתם אוסף של כהנים של הרפואה המודרנית שמחכים לסיים את המשמרת,
ובעיקר דואגים שלא יתבעו אותם.
ותאמיני לי שלא מיהרתי להפיל וגם לא ללדת קיסרי,
הרעיונות האלה ממש לא באו ממני,
ועוד הייתי מספיק חזקה לא להכנע להם,
בזמן שכל המשפחה המורחבת דאגה לעדכן אותי
ש"הרופאים יודעים יותר טוב, למה את לא מפילה?".
על עצמי אני יודעת בדיוק מה רציתי ויהיה קצת קשה לשכנע אותי אחרת.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
נ.ב.
אני יודעת על איזה סרט את מדברת, ואני דיברתי על משהו אחר.
זה היה סרט בסגנון הסרט שיצא עכשיו על רשלנות רפואית, אם יצא לך לראות.
גם הסרט האחרון מעניין לאללה, מקרים מעניינים של פגיעות מוחיות בעקבות לידת ואקום
אצל רופא אחד ספציפי מאוד שחושב שהוא אלהים,
הוא ניסה מעל 4 פעמים להפעיל את הואקום בזמן שכתוב בהוראות "לא יותר מפעמיים",
הכל תוך כדי צעקות של היולדת "לא לידת ואקום!"
אנשים ספציפיים מאוד, עם ילדים ספציפיים מאוד שנדפקו להם החיים
אני יודעת על איזה סרט את מדברת, ואני דיברתי על משהו אחר.
זה היה סרט בסגנון הסרט שיצא עכשיו על רשלנות רפואית, אם יצא לך לראות.
גם הסרט האחרון מעניין לאללה, מקרים מעניינים של פגיעות מוחיות בעקבות לידת ואקום
אצל רופא אחד ספציפי מאוד שחושב שהוא אלהים,
הוא ניסה מעל 4 פעמים להפעיל את הואקום בזמן שכתוב בהוראות "לא יותר מפעמיים",
הכל תוך כדי צעקות של היולדת "לא לידת ואקום!"
אנשים ספציפיים מאוד, עם ילדים ספציפיים מאוד שנדפקו להם החיים
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
המתת חסד הכוונה היא שכל עוד העובר נולד חי אסור לא להחייאות אותו. פשוט אסור. זהו החוק בישראל.
מעבר לכך, לא אכנס איתך לוויכוח. צר לי שאלו הרופאים שפגשת. אני לא מכירה אנשים כאלו שחושבים שהם אלוהים, שיודעים כל דבר , שרוצים לפגוע באנשים בכוונה ורק לסיים משמרת.
אני מכירה אנשים, רק בני אדם, שלומדים קשה במשך כל שנות עבודתם, וכמובן כמובן רוצים לסיים משמרת, אחרי 48 שעות קשות מאוד רוצים לחזור הביתה למשפחה , לילדים, במקרה שלנו תאומים מקסימים בני 7.
מעבר לכך, ממש לא באה לשכנע אותך במשהו, ולא בצדקת הרפואה המערבית ולא באנשיותם של הרופאים , ברור לי שבאופן טבעי זה לא המקום.
מעבר לכך, לא אכנס איתך לוויכוח. צר לי שאלו הרופאים שפגשת. אני לא מכירה אנשים כאלו שחושבים שהם אלוהים, שיודעים כל דבר , שרוצים לפגוע באנשים בכוונה ורק לסיים משמרת.
אני מכירה אנשים, רק בני אדם, שלומדים קשה במשך כל שנות עבודתם, וכמובן כמובן רוצים לסיים משמרת, אחרי 48 שעות קשות מאוד רוצים לחזור הביתה למשפחה , לילדים, במקרה שלנו תאומים מקסימים בני 7.
מעבר לכך, ממש לא באה לשכנע אותך במשהו, ולא בצדקת הרפואה המערבית ולא באנשיותם של הרופאים , ברור לי שבאופן טבעי זה לא המקום.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
פגשתי גם פגשתי, לא אחד ולא שניים,
משמרת של 48 שעות זה דבר מטורף,
רופא אחרי שהוא ער 24 שעות מניסיון שלי בעיקר רוצה לישון ולא לטפל במישהו,
(כמו רובוט ממשיך לשאול שאלות שכבר שאל 12 פעם ולא מתייחס לתושבה כי אין כוח)
כמו שהוא לא אשם בזה שהמשמרת שלו דפוקה, גמני לא אשמה.
בסה"כ מבקשת להחליט לגבי הגוף שלי, ולא נותנים לי הזדמנות כזאת,
ועל כאן התסכול על המערכת כולה.
מניחה שגם אבא לתאומים היה שמח לא לעבוד 48 שעות משמרת,
אז עד כאן אנחנו מסכימות.
מי שמאמינה ברפואה המערבית וסומכת עליה - כל הכבוד, שתשתמש בה ותהנה,
אין לי שום בעיה.
אני רק מבקשת שלא יכול עלי חוק רפואת חובה שכולל פגיות בכוח ולידות ואקום.
נשמע לי סביר, לא?
המתת חסד הכוונה היא שכל עוד העובר נולד חי אסור לא להחייאות אותו
על זה אני מדברת.
שיש חוקים שמעודדים הפלה בגלל סטטיסטיקות,
אבל מי שנולד (לאו דווקא חי, תגידיר "חי")
חייב לחיות בכל מחיר.
משמרת של 48 שעות זה דבר מטורף,
רופא אחרי שהוא ער 24 שעות מניסיון שלי בעיקר רוצה לישון ולא לטפל במישהו,
(כמו רובוט ממשיך לשאול שאלות שכבר שאל 12 פעם ולא מתייחס לתושבה כי אין כוח)
כמו שהוא לא אשם בזה שהמשמרת שלו דפוקה, גמני לא אשמה.
בסה"כ מבקשת להחליט לגבי הגוף שלי, ולא נותנים לי הזדמנות כזאת,
ועל כאן התסכול על המערכת כולה.
מניחה שגם אבא לתאומים היה שמח לא לעבוד 48 שעות משמרת,
אז עד כאן אנחנו מסכימות.
מי שמאמינה ברפואה המערבית וסומכת עליה - כל הכבוד, שתשתמש בה ותהנה,
אין לי שום בעיה.
אני רק מבקשת שלא יכול עלי חוק רפואת חובה שכולל פגיות בכוח ולידות ואקום.
נשמע לי סביר, לא?
המתת חסד הכוונה היא שכל עוד העובר נולד חי אסור לא להחייאות אותו
על זה אני מדברת.
שיש חוקים שמעודדים הפלה בגלל סטטיסטיקות,
אבל מי שנולד (לאו דווקא חי, תגידיר "חי")
חייב לחיות בכל מחיר.
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אבל מי שנולד (לאו דווקא חי, תגידיר "חי")
פה אני מסכימה מאוד.
ישראל גאה להיות חלוצה בתחום הצלת הפגים. קשה לי לדבר על הנושא כי נראה לי קשה לחתוך קו ולהגיד מפה כן ועד פה לא. וגם להגדיר חי. לא יודעת... אם הלב והמח חיים , כך לפחות נראה לי שההגדרה עובדת.
ואם בסרטים עסקינן אז ממליצה על "גורלם של ילדי הפלא" מקווה שהשם נכון. איך אבא לפג שהפך לנכה ,מפגר ועיוור אומר הלוואי והוא היה מת. ומנגד מראים ילדים אחרים בגילו ששרדו אחרי לידה בשבוע 22-23 וגדלו לילדים בריאים ומאושרים. אז איפה הגבול? את מי צריך להחייאות ואת מי לא? ואיך ההורים יכולים להחליט בהחלטה קשה זו. אלוהים יודע מה הייתי מרגישה, האם להגיד להפסיק להחייאות או להאמין בסיכוי האחרון?
_בסה"כ מבקשת להחליט לגבי הגוף שלי, ולא נותנים לי הזדמנות כזאת,
ועל כאן התסכול על המערכת כולה._
מבינה את הבקשה, רק לא מסכימה. מי מחליט בסופו של דבר? את. את החלטת ולקחת אחריות מלאה על ההחלטה שלך, גופך, ותינוקך.
אני חושבת שאם החלטת לפנות לרפואה המערבית, לרופאים, לבית חולים. יש לו את המגבלות שלו ואת החוקים שלו וזה מה יש. אני לא אומרת שזה טוב, זה פשוט כמו שאני אלך למדקר סיני ואחר כך אתמרמר על כך שלא עשה לי הקרנות ולא טיפל בסרטן. כלומר למערכת יש את המוגבלויות שלה.
כך אני לא מבינה למשל נשים שהולכות לעשות הפלה ואחר כך מתלוננות שלא ליטפו להן את המצח.
כאילו, מי אמור ללטף לכן את המצח? הגיניקולוג שעסוק בגרידה ומחכה לו פס ייצור שלם בחוץ? או המרדים שרץ בין כל הניתוחים, ליולדות, למפילות ול...
אני לחלוטין מבינה את מה שאת אומרת. ויותר מזה אני רואה את זה מקרוב. למשל על משמרת 48 שעות. שכל אחד יסכים שזה לא אנושי. והנה למשל מלכוד 22
רופא מומחה לא אמור יותר לעשות תורנויות. אבל לרובם אין תקן בבי"ח להיות מומחה. כלומר מרגע שהוא סיים את ההתמחות שלו ועבר את כל מבחני ההסמכה וירצה לעבוד כמומחה בתחום יכול להיות שהוא יפוטר. אז עליו להמשיך לעבוד כמתמחה , ברבע מהמשכורת שיכול להרוויח כמומחה ולעשות תורניות כמו מתמחה צעיר.
למה? למערכת כמובן שזול יותר להחזיק רופאים מתמחים, שכר נמוך, תנאים גרועים, תורניות של 48 שעות. על חשבון החולים כמובן. כי הסיכוי שהם יראו רופא מומחה היא רק בסיבוב רופאים בבוקר.
אין לי מושג אם המצב ככה בכל בתי החולים בארץ. כמובן כל אחד עם התקנים שלו. אבל כך המצב בבי"ח צפת למשל.
טוב שתם התברברתי לך פה בדף לידה היפה שלך. מוזמנת למחוק @}
פה אני מסכימה מאוד.
ישראל גאה להיות חלוצה בתחום הצלת הפגים. קשה לי לדבר על הנושא כי נראה לי קשה לחתוך קו ולהגיד מפה כן ועד פה לא. וגם להגדיר חי. לא יודעת... אם הלב והמח חיים , כך לפחות נראה לי שההגדרה עובדת.
ואם בסרטים עסקינן אז ממליצה על "גורלם של ילדי הפלא" מקווה שהשם נכון. איך אבא לפג שהפך לנכה ,מפגר ועיוור אומר הלוואי והוא היה מת. ומנגד מראים ילדים אחרים בגילו ששרדו אחרי לידה בשבוע 22-23 וגדלו לילדים בריאים ומאושרים. אז איפה הגבול? את מי צריך להחייאות ואת מי לא? ואיך ההורים יכולים להחליט בהחלטה קשה זו. אלוהים יודע מה הייתי מרגישה, האם להגיד להפסיק להחייאות או להאמין בסיכוי האחרון?
_בסה"כ מבקשת להחליט לגבי הגוף שלי, ולא נותנים לי הזדמנות כזאת,
ועל כאן התסכול על המערכת כולה._
מבינה את הבקשה, רק לא מסכימה. מי מחליט בסופו של דבר? את. את החלטת ולקחת אחריות מלאה על ההחלטה שלך, גופך, ותינוקך.
אני חושבת שאם החלטת לפנות לרפואה המערבית, לרופאים, לבית חולים. יש לו את המגבלות שלו ואת החוקים שלו וזה מה יש. אני לא אומרת שזה טוב, זה פשוט כמו שאני אלך למדקר סיני ואחר כך אתמרמר על כך שלא עשה לי הקרנות ולא טיפל בסרטן. כלומר למערכת יש את המוגבלויות שלה.
כך אני לא מבינה למשל נשים שהולכות לעשות הפלה ואחר כך מתלוננות שלא ליטפו להן את המצח.
כאילו, מי אמור ללטף לכן את המצח? הגיניקולוג שעסוק בגרידה ומחכה לו פס ייצור שלם בחוץ? או המרדים שרץ בין כל הניתוחים, ליולדות, למפילות ול...
אני לחלוטין מבינה את מה שאת אומרת. ויותר מזה אני רואה את זה מקרוב. למשל על משמרת 48 שעות. שכל אחד יסכים שזה לא אנושי. והנה למשל מלכוד 22
רופא מומחה לא אמור יותר לעשות תורנויות. אבל לרובם אין תקן בבי"ח להיות מומחה. כלומר מרגע שהוא סיים את ההתמחות שלו ועבר את כל מבחני ההסמכה וירצה לעבוד כמומחה בתחום יכול להיות שהוא יפוטר. אז עליו להמשיך לעבוד כמתמחה , ברבע מהמשכורת שיכול להרוויח כמומחה ולעשות תורניות כמו מתמחה צעיר.
למה? למערכת כמובן שזול יותר להחזיק רופאים מתמחים, שכר נמוך, תנאים גרועים, תורניות של 48 שעות. על חשבון החולים כמובן. כי הסיכוי שהם יראו רופא מומחה היא רק בסיבוב רופאים בבוקר.
אין לי מושג אם המצב ככה בכל בתי החולים בארץ. כמובן כל אחד עם התקנים שלו. אבל כך המצב בבי"ח צפת למשל.
טוב שתם התברברתי לך פה בדף לידה היפה שלך. מוזמנת למחוק @}
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
למה למחוק?
אולי אח"כ נעביר
כל יומיים פותחים אצלי בדף דיון ואז מבקשים למחוק,
ממש כבר מסורת P-:
צ'מעי ממש לא צריכה שילטפו לי ת'מצח, אני לא הטיפוס. באמת.
אבל למשל בסיפור הלידה האישי שלי הקטע שהופכים אותי מעמידת שש על הגב ובכך גורמים לי כאבים א-י-ו-מ-י-ם,
וגם מעכבים לי את הלידה - זה לא מקובל עלי.
הרפואה המערבית מכוונת לנוחות הרופא או המטפל במקרה הזה ולא לנוחות המטופל,
שכן היולדת בלידת בית חולים הופכת לשולית.
מה שעוד היה לי בלידה ולא סיפרתי, כי זה לא די הרס את החויה,
טיפול שקיבלתי מרופא (מתמחה, מתמחה מתוסכל ועייף),
שבא לבדוק אם יש לי קרעים.
זה הלך ככה.
ביקשתי שיתנו לי את התינוקת להניק.
אמרו רגע עוד לא, יבדוק אותך הרופא.
נכנס רופא צעיר, ראה את מי השפיר על הרצפה,
(כזכור היה לי שפע רציני של הנ"ל)
אמר למיילדות שינקו אחרת הוא לא נכנס.
המיילדות התעצבנו אמרו הן לא מנקות.
זרקו כמה חלוקים ומגבות על הרצפה.
נגשו, בדקו אותי.
אמרו "אין לך קרעים, יש קרע זעיר לכיון הדגדגן,
אבל הוא הפסיק לדמם אין צורך לתפור"
שוב ביקשתי שיתנו לי את התינוקת להניק.
שוב אמרו שלא, כי הרופא צריך לבדוק אם יש קרעים.
אמרתי - אבל בדקתן שאין!
לא, הרופא צריך לבדוק, זה הנוהל.
הוא שוב הגיע, דחף ת'ידיים שלו,
אמר יש קרע קטן והוא מעדיף לתפור.
אמרתי : " אני מעדיפה שלא תתפור"
אמר שהוא בכל זאת תופר.
הרגשתי שהכל חלום רע או בדיחה לא מצחיקה.
ביקשתי שלא יתפור, התחננתי, בכיתי.
וככל שביקשתי יותר ככה הוא היה יותר נחוש בדעתו ומבסוט מעצמו.
לא הסכים לעשות לי הרדמה מקומית כי "הזריקה של ההרדמהב לא פחות כואבת".
ואז הוא התחיל לתפור על בשר חי, על הדגדגן (מבקשת שתדמייני לעצמך),
עם חוט ארווווווווווווווך שלא נגמר וזה כאב כאב כאב כאאאאאאאאאאאאאב
הרבה יותר מהלידה עצמה. זה היה כאב מיותר, חודרני ומשפיל.
אחרי תפר אחד סירבתי בתוקף לשני.
בשלב הזה די התחרפנתי מהכאב מההשפלה ומכל הסצנה המיותרת הזאת,
אמרתי שלא מוכנה לעוד תפר. הרי מראש כל הפרוצדורה הייתה מיותרת,
כך יעידו 2 המיילדות שבדקו אותי.
צעקתי שאני לא מוכנה לעוד תפר, שזה הגוף שלי, שאני מחליטה.
מה שממש הרגיז אותו.
הוא אמר: אני מבין שזה לא נעים, אבל חייבים.
מי חייב? למה חייב?
מי מחליט על הגוף שלי? חתמתי לך על משהו?
אני לא רוצה.
הוא בשלו: אני מבין שזה כואב...
מה אתה מבין? יש לך תותה? תפרו לך ת'דגדגן פעם?!
אז קודם תצמיח אחת, תתפור ואז דבר!!!
התנגדתי, תפסתי אותו בידיים, בכיתי, כעסתי, קיללתי..
תכל'ס? נאנסתי. במלוא מובן המילה.
לא העזתי לבעוט בו עם הרגליים והיום אני מצטערת.
הייתי צריכה לפוצץ לו את הצורה ולהגיד שזה בגלל ההורמונים.
אחרי שכל הסיוט נגמר והכלב יצא,
המיילדת שהייתה שם והחזיקה את התינוקת שלי אמרה:
הוא באמת מניאק, כמו שאמרת לו.
עזר לי? לא ממש.
שתיהן עמדו שם מושפלות עיניים בכל הזמן של האונס.
אז איפה לדעתך טעיתי?
איפה יכלתי להחליט ולא החלטתי?
ברגע שבאתי לבי"ח אני שק חבטות, מותר לעשות בי מה שרוצים?
אהה זה לא הכל...
ואז המיילדת באה לצאת עם התינוקת.
אמרתי: רגע, עוד לא הנקתי!
היא אמרה שעבר הזמן (את החצי שעה ביליתי בהמתנה לרופא,
ואז האונס גם לקח קצת זמן)
ושהפרסונה שלי לא יכולה לתפוס את החדר לידה כ"כ הרבה זמן.
לא חשבתי הרבה והפעם לא ביקשתי ולא התחננתי.
הייתי כל כך עייפה ועצבנית... מיד בדקתי אם יש לי מספיק כוח באגרוף
כדי לעמעם את המיילדת ולצאת עם התינוקת והורדתי רגל אחת מהמיטה בשקט.
כנראה שהמראה היה מספיק מאיים, המיילדת הביאה לי את התינוקת (בריצה!)
ואז הנקתי אותה ממש קצת, כל הזמן הזה היא עמדה לי מעל הראש.
אחרי אולי 5 או 10 דק' לקחה אותה.
נשארתי לבד בחדר לידה לעוד שעתיים תמימות.
משום מה אף אחד לא היה לחוץ על החדר.
אז אחרי החויה הזאת בפה מלא אני אומרת:
לא עוד לידה בבי"ח, שכולם יקפצו לי.
אולי אח"כ נעביר
כל יומיים פותחים אצלי בדף דיון ואז מבקשים למחוק,
ממש כבר מסורת P-:
צ'מעי ממש לא צריכה שילטפו לי ת'מצח, אני לא הטיפוס. באמת.
אבל למשל בסיפור הלידה האישי שלי הקטע שהופכים אותי מעמידת שש על הגב ובכך גורמים לי כאבים א-י-ו-מ-י-ם,
וגם מעכבים לי את הלידה - זה לא מקובל עלי.
הרפואה המערבית מכוונת לנוחות הרופא או המטפל במקרה הזה ולא לנוחות המטופל,
שכן היולדת בלידת בית חולים הופכת לשולית.
מה שעוד היה לי בלידה ולא סיפרתי, כי זה לא די הרס את החויה,
טיפול שקיבלתי מרופא (מתמחה, מתמחה מתוסכל ועייף),
שבא לבדוק אם יש לי קרעים.
זה הלך ככה.
ביקשתי שיתנו לי את התינוקת להניק.
אמרו רגע עוד לא, יבדוק אותך הרופא.
נכנס רופא צעיר, ראה את מי השפיר על הרצפה,
(כזכור היה לי שפע רציני של הנ"ל)
אמר למיילדות שינקו אחרת הוא לא נכנס.
המיילדות התעצבנו אמרו הן לא מנקות.
זרקו כמה חלוקים ומגבות על הרצפה.
נגשו, בדקו אותי.
אמרו "אין לך קרעים, יש קרע זעיר לכיון הדגדגן,
אבל הוא הפסיק לדמם אין צורך לתפור"
שוב ביקשתי שיתנו לי את התינוקת להניק.
שוב אמרו שלא, כי הרופא צריך לבדוק אם יש קרעים.
אמרתי - אבל בדקתן שאין!
לא, הרופא צריך לבדוק, זה הנוהל.
הוא שוב הגיע, דחף ת'ידיים שלו,
אמר יש קרע קטן והוא מעדיף לתפור.
אמרתי : " אני מעדיפה שלא תתפור"
אמר שהוא בכל זאת תופר.
הרגשתי שהכל חלום רע או בדיחה לא מצחיקה.
ביקשתי שלא יתפור, התחננתי, בכיתי.
וככל שביקשתי יותר ככה הוא היה יותר נחוש בדעתו ומבסוט מעצמו.
לא הסכים לעשות לי הרדמה מקומית כי "הזריקה של ההרדמהב לא פחות כואבת".
ואז הוא התחיל לתפור על בשר חי, על הדגדגן (מבקשת שתדמייני לעצמך),
עם חוט ארווווווווווווווך שלא נגמר וזה כאב כאב כאב כאאאאאאאאאאאאאב
הרבה יותר מהלידה עצמה. זה היה כאב מיותר, חודרני ומשפיל.
אחרי תפר אחד סירבתי בתוקף לשני.
בשלב הזה די התחרפנתי מהכאב מההשפלה ומכל הסצנה המיותרת הזאת,
אמרתי שלא מוכנה לעוד תפר. הרי מראש כל הפרוצדורה הייתה מיותרת,
כך יעידו 2 המיילדות שבדקו אותי.
צעקתי שאני לא מוכנה לעוד תפר, שזה הגוף שלי, שאני מחליטה.
מה שממש הרגיז אותו.
הוא אמר: אני מבין שזה לא נעים, אבל חייבים.
מי חייב? למה חייב?
מי מחליט על הגוף שלי? חתמתי לך על משהו?
אני לא רוצה.
הוא בשלו: אני מבין שזה כואב...
מה אתה מבין? יש לך תותה? תפרו לך ת'דגדגן פעם?!
אז קודם תצמיח אחת, תתפור ואז דבר!!!
התנגדתי, תפסתי אותו בידיים, בכיתי, כעסתי, קיללתי..
תכל'ס? נאנסתי. במלוא מובן המילה.
לא העזתי לבעוט בו עם הרגליים והיום אני מצטערת.
הייתי צריכה לפוצץ לו את הצורה ולהגיד שזה בגלל ההורמונים.
אחרי שכל הסיוט נגמר והכלב יצא,
המיילדת שהייתה שם והחזיקה את התינוקת שלי אמרה:
הוא באמת מניאק, כמו שאמרת לו.
עזר לי? לא ממש.
שתיהן עמדו שם מושפלות עיניים בכל הזמן של האונס.
אז איפה לדעתך טעיתי?
איפה יכלתי להחליט ולא החלטתי?
ברגע שבאתי לבי"ח אני שק חבטות, מותר לעשות בי מה שרוצים?
אהה זה לא הכל...
ואז המיילדת באה לצאת עם התינוקת.
אמרתי: רגע, עוד לא הנקתי!
היא אמרה שעבר הזמן (את החצי שעה ביליתי בהמתנה לרופא,
ואז האונס גם לקח קצת זמן)
ושהפרסונה שלי לא יכולה לתפוס את החדר לידה כ"כ הרבה זמן.
לא חשבתי הרבה והפעם לא ביקשתי ולא התחננתי.
הייתי כל כך עייפה ועצבנית... מיד בדקתי אם יש לי מספיק כוח באגרוף
כדי לעמעם את המיילדת ולצאת עם התינוקת והורדתי רגל אחת מהמיטה בשקט.
כנראה שהמראה היה מספיק מאיים, המיילדת הביאה לי את התינוקת (בריצה!)
ואז הנקתי אותה ממש קצת, כל הזמן הזה היא עמדה לי מעל הראש.
אחרי אולי 5 או 10 דק' לקחה אותה.
נשארתי לבד בחדר לידה לעוד שעתיים תמימות.
משום מה אף אחד לא היה לחוץ על החדר.
אז אחרי החויה הזאת בפה מלא אני אומרת:
לא עוד לידה בבי"ח, שכולם יקפצו לי.
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
יש לך תותה?
חשבתי שרק גיסי משתמש במילה המצחיקה הזאת
אכן מזעזע... ולא מובן בכלל. אני לא באה להגיד שטעית או שמישהו אחר צדק. רק שאף סיפור מזעזע ככל שיהיה לא מייצג את כל המערכת. לא מבינה למה לא בילית עם ביתך בחדר התאוששות. ומה בכלל המידיניות המוזרה הזאת. משהו דפוק בבי"ח הזה.
דווקא אני כשהלכתי ללדת התרשמתי שיום יותר ויותר מנסים ללכת לצד הטבעי, כמובן שבצעדי נמלה אבל בכיוון.
אני יכולה לספר שוב מנסיוני האישי, שאבא שלי באחד מגילגוליו בהתמחויות , התמחה כרופא מרדים, ועבד במחלקת יולדות בצפת. כשנכנסתי להריון הוא זה שטיפטף לי בלי סוף ללדת בלי אפידורל. והיה מפרט את כל הסכנות הטמונות בו. רק בזכותו נגלה אליי העולם האבוד הזה של הלידות הטבעיות , ורק בזכותו היתה לי לידה טבעית ומדהימה וזה למרות שהייתי מחוברת לזירוז שכידוע מכאיב בטירוף.
למה אני מספרת לך את זה, כי הוא גם אמר לי, שאם רק היה מעיז להציע ליולדת לחכות, לנסות, להחליף תנוחה אפילו לשכב על הצד, רוב הנשים היו רוצחות אותו.
ולצערי, אני יודעת שזה נכון, לא מזמן נכנסתי לפורום של "דולה" , ומישהי שם חיפשה המלצה על ספר לידה. המלצתי לה בכוונה על "טבעי ללדת" שהוא הרבה יותר עדין ונעים מ "לידה פעילה" למשל (למישהי שרק מתוודע אל העולם הלידות הטבעיות). אחרי 10 דקות, הגיבו לי לפחות 5 נשים בכתבי נאצה וצעקות, שאני וכל היפות נפש האלו שחושבות שנשים צריכות לסבול בלידה, שאני היפית, שאני מנסה לגרום לה להרגיש רע...
הייתי פשוט המומה אפילו לא הגבתי. יש פעמים שעדיף לוותר...
מה שאת מספרת, לצערי זה קיים, זה לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה, גם אחותי החורגת בלידה הראשונה שלה עברה טראומה אוימה . ומשום מה את כולן תופרים בלי הרדמה לא יודעת למה. אבל אני רוצה להאמין שלא תמיד זה ככה, ולא כולם מפלצות
וחוץ מזה, אני דווקא חולמת על לידה באוטו או משהו מהיר והזוי כזה, אם אי פעם יבוא לי האומץ לילד שני. וביינתים מתכוננים ומתפללים לילד את מיטל מ פה במושב. עם מגבות ומים חמים כמו בסרטים.
דבר אחד אני מסכימה לחלוטין, ומקווה שישתנה ומהר. לידה והריון זו לא מחלה, ואין להתייחס אליהם ככה. הלוואי ויקומו בישראל מרכזי לידה כמו בחו"ל. עם מיילדות ודולות בלבד.
חשבתי שרק גיסי משתמש במילה המצחיקה הזאת
אכן מזעזע... ולא מובן בכלל. אני לא באה להגיד שטעית או שמישהו אחר צדק. רק שאף סיפור מזעזע ככל שיהיה לא מייצג את כל המערכת. לא מבינה למה לא בילית עם ביתך בחדר התאוששות. ומה בכלל המידיניות המוזרה הזאת. משהו דפוק בבי"ח הזה.
דווקא אני כשהלכתי ללדת התרשמתי שיום יותר ויותר מנסים ללכת לצד הטבעי, כמובן שבצעדי נמלה אבל בכיוון.
אני יכולה לספר שוב מנסיוני האישי, שאבא שלי באחד מגילגוליו בהתמחויות , התמחה כרופא מרדים, ועבד במחלקת יולדות בצפת. כשנכנסתי להריון הוא זה שטיפטף לי בלי סוף ללדת בלי אפידורל. והיה מפרט את כל הסכנות הטמונות בו. רק בזכותו נגלה אליי העולם האבוד הזה של הלידות הטבעיות , ורק בזכותו היתה לי לידה טבעית ומדהימה וזה למרות שהייתי מחוברת לזירוז שכידוע מכאיב בטירוף.
למה אני מספרת לך את זה, כי הוא גם אמר לי, שאם רק היה מעיז להציע ליולדת לחכות, לנסות, להחליף תנוחה אפילו לשכב על הצד, רוב הנשים היו רוצחות אותו.
ולצערי, אני יודעת שזה נכון, לא מזמן נכנסתי לפורום של "דולה" , ומישהי שם חיפשה המלצה על ספר לידה. המלצתי לה בכוונה על "טבעי ללדת" שהוא הרבה יותר עדין ונעים מ "לידה פעילה" למשל (למישהי שרק מתוודע אל העולם הלידות הטבעיות). אחרי 10 דקות, הגיבו לי לפחות 5 נשים בכתבי נאצה וצעקות, שאני וכל היפות נפש האלו שחושבות שנשים צריכות לסבול בלידה, שאני היפית, שאני מנסה לגרום לה להרגיש רע...
הייתי פשוט המומה אפילו לא הגבתי. יש פעמים שעדיף לוותר...
מה שאת מספרת, לצערי זה קיים, זה לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה, גם אחותי החורגת בלידה הראשונה שלה עברה טראומה אוימה . ומשום מה את כולן תופרים בלי הרדמה לא יודעת למה. אבל אני רוצה להאמין שלא תמיד זה ככה, ולא כולם מפלצות
וחוץ מזה, אני דווקא חולמת על לידה באוטו או משהו מהיר והזוי כזה, אם אי פעם יבוא לי האומץ לילד שני. וביינתים מתכוננים ומתפללים לילד את מיטל מ פה במושב. עם מגבות ומים חמים כמו בסרטים.
דבר אחד אני מסכימה לחלוטין, ומקווה שישתנה ומהר. לידה והריון זו לא מחלה, ואין להתייחס אליהם ככה. הלוואי ויקומו בישראל מרכזי לידה כמו בחו"ל. עם מיילדות ודולות בלבד.
-
- הודעות: 2455
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
- דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אוי קטקטית, אין לי מילים...
-
- הודעות: 207
- הצטרפות: 19 אפריל 2007, 15:37
- דף אישי: הדף האישי של אלנור_יה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואי, הזוי לחלוטין. איזה סיפור...בא לבכות. ולצעוק. אבל זה לא יעזור עכשיו, נכון?
אז חיבוק
אז חיבוק
-
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
סיפור לידה אלה של קט קטית
גם ממני איזה חוסר אונים שאי-אפשר להחזיר למנוולים האלה! הם בטח ממש לא מבינים על מה המהומה.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אלונצ'יק, כתבתי לך תגובה ארוכה ומחקתי.
מצד אחד אמרת לי שאני אחראית לגופי ועל תינוקי, ואני מחליטה, מצד שני כשפירטתי אז אין לך הסבר...
ורק שזה לא אומר כלום על המע' כולה.
ואני אומרת לך : זה אומר הכל על המע' כולה.
את רוצה עוד סיפורים?
שלי, של אחרות?
וממילא יש לך פרוטקציה ואת מקבלת טיפול יותר טוב...
אני סה"כ מבקשת להתרחק מהרפואת חובה,
בה רואים אותי כ משוגעת (ציטוט מדוייק של מיילדות בבי"ח תל השומר,
נאמר בנוכחותי על יולדת בחדר הסמוך) אם אני מסרבת לאפידורל,
או בכלל "עושה בעיות" (לא שוכבת על הגב מסוממת).
אם לך מתאים הטיפול שלהם ואת זוכה ליחס מכבד - בכיף, לי בטח שלא מפריע.
רק מבקשת הזכות להחליט על עצמי.
לידה הבאה כאמור - בבית.
מצד אחד אמרת לי שאני אחראית לגופי ועל תינוקי, ואני מחליטה, מצד שני כשפירטתי אז אין לך הסבר...
ורק שזה לא אומר כלום על המע' כולה.
ואני אומרת לך : זה אומר הכל על המע' כולה.
את רוצה עוד סיפורים?
שלי, של אחרות?
וממילא יש לך פרוטקציה ואת מקבלת טיפול יותר טוב...
אני סה"כ מבקשת להתרחק מהרפואת חובה,
בה רואים אותי כ משוגעת (ציטוט מדוייק של מיילדות בבי"ח תל השומר,
נאמר בנוכחותי על יולדת בחדר הסמוך) אם אני מסרבת לאפידורל,
או בכלל "עושה בעיות" (לא שוכבת על הגב מסוממת).
אם לך מתאים הטיפול שלהם ואת זוכה ליחס מכבד - בכיף, לי בטח שלא מפריע.
רק מבקשת הזכות להחליט על עצמי.
לידה הבאה כאמור - בבית.
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אלונצ'יק,
שוב רוצה להבהיר,
שאני לא מדברת בציניות,
ומכבדת בחירות של כל אחת ואחת,
והחויה שלי מהמע' היא חויה אישית בלבד,
ולכן הסקנות הן אישיות לגביי,
ואני ממש לא מנסה לשכנע אף אחת,
וגם אבא שלך נשמע לי איש מקסים.
לא אישי, טוף?
ואני באמת חושבת שמי שיש לה פרוטקציה לא תעבור השפלה שאני עברתי.
ואגב עיקר הבעיה שלי היא לא זה שנתפרתי בלי הרדמה,
אלא עצם העובדה שנתפרתי בזמן ש אני ידעתי שאין לי קרעים,
כי הייתה לי לידה מדהימה בלי מאמץ, לא היה ממה להקרע,
לא לחצתי בכלל!
אבל הסוף של החויה היה די מחורבן...
בנות, תודה על החיבוק.
שוב רוצה להבהיר,
שאני לא מדברת בציניות,
ומכבדת בחירות של כל אחת ואחת,
והחויה שלי מהמע' היא חויה אישית בלבד,
ולכן הסקנות הן אישיות לגביי,
ואני ממש לא מנסה לשכנע אף אחת,
וגם אבא שלך נשמע לי איש מקסים.
לא אישי, טוף?
ואני באמת חושבת שמי שיש לה פרוטקציה לא תעבור השפלה שאני עברתי.
ואגב עיקר הבעיה שלי היא לא זה שנתפרתי בלי הרדמה,
אלא עצם העובדה שנתפרתי בזמן ש אני ידעתי שאין לי קרעים,
כי הייתה לי לידה מדהימה בלי מאמץ, לא היה ממה להקרע,
לא לחצתי בכלל!
אבל הסוף של החויה היה די מחורבן...
בנות, תודה על החיבוק.
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
מצד אחד אמרת לי שאני אחראית לגופי ועל תינוקי, ואני מחליטה, מצד שני כשפירטתי אז אין לך הסבר...
כמו שאמרתי אין לי כוונה לוויכוח. ובזאת אני פורשת. לא היתה לי שום כוונה להתחיל להתנגח בדף סיפור לידה שלך.
אני חושבת שאת וכל אחת, ואחד אחראים על גופם, ואחראים על ההחלטות שלהם , סיפרת לי סיפור אונס, מה את רוצה שאני אגיד לך, אכן אין לי הסבר. כי זהו סיפור שונה ומזעזע, שלא משקף את כל המערכת. רופאים לא אונסים את המטופלים שלהם כדרך טבע ושיטת טיפול.
בדיוק כמו כל סיפור אונס ,זה אומר שהאישה לא אחראית לגופה? להחלטותיה? מה זה קשור.
בקשר לפרוטקציות ולכל השאר. אולי, אבל אלו לא הרופאים היחידים שפניתי אליהם בחיים, ולא הבית חולים היחיד שטופלתי בו.
בכל מקרה, כל אחד ודעתו שלו.
כמו שאמרתי אין לי כוונה לוויכוח. ובזאת אני פורשת. לא היתה לי שום כוונה להתחיל להתנגח בדף סיפור לידה שלך.
אני חושבת שאת וכל אחת, ואחד אחראים על גופם, ואחראים על ההחלטות שלהם , סיפרת לי סיפור אונס, מה את רוצה שאני אגיד לך, אכן אין לי הסבר. כי זהו סיפור שונה ומזעזע, שלא משקף את כל המערכת. רופאים לא אונסים את המטופלים שלהם כדרך טבע ושיטת טיפול.
בדיוק כמו כל סיפור אונס ,זה אומר שהאישה לא אחראית לגופה? להחלטותיה? מה זה קשור.
בקשר לפרוטקציות ולכל השאר. אולי, אבל אלו לא הרופאים היחידים שפניתי אליהם בחיים, ולא הבית חולים היחיד שטופלתי בו.
בכל מקרה, כל אחד ודעתו שלו.
-
- הודעות: 653
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2003, 22:48
- דף אישי: הדף האישי של אלונ_צ'יק*
סיפור לידה אלה של קט קטית
והחויה שלי מהמע' היא חויה אישית בלבד,
זה מה שניסיתי להגיד. אבל ענית לי בתגובה
ואני אומרת לך : זה אומר הכל על המע' כולה.
זה מה שניסיתי להגיד. אבל ענית לי בתגובה
ואני אומרת לך : זה אומר הכל על המע' כולה.
-
- הודעות: 525
- הצטרפות: 03 מרץ 2006, 17:29
- דף אישי: הדף האישי של מיטל_מ*
סיפור לידה אלה של קט קטית
קטקטית, קראתי את ההתדיינות שלך ושל אלונ צי'ק. אני מסכימה לסירוגיון עם שתיכן. יש לי שאלה שאני מקווה שלא תשמע ביקורתית. למה, למה להשתמש במע' שמזוהה אצלך באופן שלילי כל כך?. כידוע לך יש לידות בית. אם נשים רוצות לידה טבעית לחלוטין, הן יודעות שלרוב ביה"ח לא יספק להן את הסחורה. אם את מדברת על טעויות בחוות דעת של רופאים אפשר פשוט לא לפנות אליהם. במילים אחרות, למה לפנות למקום שאת כל כך בטוחה שיאכזב אותך?
חוץ מזה כל הכבוד על האומץ ללכת עם האינטואיציה שלך @}
חוץ מזה כל הכבוד על האומץ ללכת עם האינטואיציה שלך @}
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
מיטל,
התובנות הגיעו כרגיל בדיעבד.
ז"א הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי,
כדי לדעת שהתחזיות של המע' היו שגויות,
ושהטיפול שלהם בי לא הולם.
כיום כשאני יודעת, ודאי שלא אתפתה ללדת שוב בבי"ח
ארחיב בהמשך...
לך אני מאחלת לידה כמו שאת מדמיינת לעצמך
התובנות הגיעו כרגיל בדיעבד.
ז"א הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי,
כדי לדעת שהתחזיות של המע' היו שגויות,
ושהטיפול שלהם בי לא הולם.
כיום כשאני יודעת, ודאי שלא אתפתה ללדת שוב בבי"ח
ארחיב בהמשך...
לך אני מאחלת לידה כמו שאת מדמיינת לעצמך
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 13 אוגוסט 2007, 10:42
- דף אישי: הדף האישי של הכנה_ללידה*
סיפור לידה אלה של קט קטית
היי, קט קטית,
כל מה שעברת מחזק בי את האמונה בהכנה ללידה.
ולנסיון שלך תרומה גדולה ומשמעותית. (למשל, לאלו שיבחרו ללדת בבי"ח).
כל מה שעברת מחזק בי את האמונה בהכנה ללידה.
ולנסיון שלך תרומה גדולה ומשמעותית. (למשל, לאלו שיבחרו ללדת בבי"ח).
סיפור לידה אלה של קט קטית
מצד שני איתי דיברו על הפלה בשבוע 34
זה בסדר איתי דיברו על מי שפיר שבועיים (או פחות) לפני התאריך המשוער, וכשסירבנו הרופא אולטרסאונד אמר לבעלי שאם זו היתה אישתו אז ברור לו מה הוא היה מייעץ לה....
(היה לנו איזשהו סימן קטן שהיה יכול להעיד על ה-X השביר, בסוף ברוך השם הכל הסתדר).
לקטקטית - ציור של חיבוק...
<יש לי מרגיעון מציק - "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע">
זה בסדר איתי דיברו על מי שפיר שבועיים (או פחות) לפני התאריך המשוער, וכשסירבנו הרופא אולטרסאונד אמר לבעלי שאם זו היתה אישתו אז ברור לו מה הוא היה מייעץ לה....
(היה לנו איזשהו סימן קטן שהיה יכול להעיד על ה-X השביר, בסוף ברוך השם הכל הסתדר).
לקטקטית - ציור של חיבוק...
<יש לי מרגיעון מציק - "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע">
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
לפעמים הדרך לנצח היא להכנע
אכן מרגיעון מציק!
השאלה היא מהו ניצחון?
לצאת חכם ולא צודק?
כשאין ברירה - גם זה טוב.
אבל כשיש ברירה - אז למה?
נפתח דף גם על זה!
לגבי מה שמיטל שאלה והבטחתי להרחיב.
אני בטוחה שהחויה הסובייקטיבית שלי לגבי המע' הרפואית
נובעת גם מההכונה הפנימית איתה הגעתי לבי"ח.
והאונס הזה לא היה מתרחש לו לא הייתי מתמסרת לאינסטינקטים שלי בצורה כ"כ טוטאלית.
כל אישה ממוצעת, או שפויה במובן המערכתי של המילה,
הייתה מסכימה עם הרופא, אם לא מיד, אז אחרי שכנוע קל.
שהרי ברור לה שהרופא יודע יותר טוב.
חוץ מזה הוא זה שמסתכל למטה ולא אני.
והוא יותר "מוסמך" מהמיילדת אז כנראה שיש יותר סיבות לסמוך עליו,
מאשר על המיילדת שאמרה שאין צורך לתפור.
כי הרי הוא רופא. למד 7 שנים. הוא יודע.
ואני באה מנק' ידיעה שהגוף שלי הביא אותי עד הלום,
והיה טוב היה נפלא היה מדהים
הייתה חוית שלמות - הרי שאי אפשר להנזק מחויה כזאת,
וגם אם קיים קרע זעיר הרי ברור לי שהגוף שלי ירפא את עצמו.
וכאן אני בעצם נכנסת למשחק כוחות עם רופא,
ואין פה צודק ולא צודק,
ולא צריך להיות צודק,
פשוט מטפל העומד מולי, בין אם הוא קונבנציונלי או לא,
חייב לכבד את זכותי להחליט על גופי.
הוא מציע, ואני יכולה להסכים או לא להסכים.
ברפואה המערבית נהוג לבצע דברים בלי לבקש אישור מהמטופל או אפילו ליידע אותו.
להמון נשים עשו סטריפינג תוך כדי בדיקת פתיחה למשל...
למה? למה לרופא ברור מאליו שמותר לו? בגלל שהוא למד 7 שנים?
גם אם ילמד 200 שנה הוא לא הבעלים של הגוף שלי.
וכן עם כל הניסיון שלו אני יודעת לא פחות טוב ממנו.
למה? כי אני מרגישה. זה הגוף שלי ואני מרגישה אותו והוא זה אני.
נכון שלרפואה המערבית יש המון כלים מבורכים, מצילי חיים.
הייתי רוצה להשתמש בהם כשאבחר.
לא מקובל עלי המצב בו ברגע שנכנסתי לבי"ח אני הופכת לבובת סמרטוטים כנועה ומהנהנת.
אמנם לא צריכה שילטפו לי ת'מצח, אבל היה נחמד אם היו נחמדים אלי,
כמו שכשאני הולכת למטפל אלטרנטיבי הוא נחמד אלי.
והרי גם הוא מלומד. אבל לא חייב להיות מתנשא או מזלזל.
המע' דורסת לא רק את המטופלים אלא גם את המטפלים, מכריחה אותם לעבוד בתת תנאים,
ומאיפה יהיו להם כוחות אלי אחרי 48 שעות משמרת?
במצב הזה כולנו יוצאים מפסידים.
אכן מרגיעון מציק!
השאלה היא מהו ניצחון?
לצאת חכם ולא צודק?
כשאין ברירה - גם זה טוב.
אבל כשיש ברירה - אז למה?
נפתח דף גם על זה!
לגבי מה שמיטל שאלה והבטחתי להרחיב.
אני בטוחה שהחויה הסובייקטיבית שלי לגבי המע' הרפואית
נובעת גם מההכונה הפנימית איתה הגעתי לבי"ח.
והאונס הזה לא היה מתרחש לו לא הייתי מתמסרת לאינסטינקטים שלי בצורה כ"כ טוטאלית.
כל אישה ממוצעת, או שפויה במובן המערכתי של המילה,
הייתה מסכימה עם הרופא, אם לא מיד, אז אחרי שכנוע קל.
שהרי ברור לה שהרופא יודע יותר טוב.
חוץ מזה הוא זה שמסתכל למטה ולא אני.
והוא יותר "מוסמך" מהמיילדת אז כנראה שיש יותר סיבות לסמוך עליו,
מאשר על המיילדת שאמרה שאין צורך לתפור.
כי הרי הוא רופא. למד 7 שנים. הוא יודע.
ואני באה מנק' ידיעה שהגוף שלי הביא אותי עד הלום,
והיה טוב היה נפלא היה מדהים
הייתה חוית שלמות - הרי שאי אפשר להנזק מחויה כזאת,
וגם אם קיים קרע זעיר הרי ברור לי שהגוף שלי ירפא את עצמו.
וכאן אני בעצם נכנסת למשחק כוחות עם רופא,
ואין פה צודק ולא צודק,
ולא צריך להיות צודק,
פשוט מטפל העומד מולי, בין אם הוא קונבנציונלי או לא,
חייב לכבד את זכותי להחליט על גופי.
הוא מציע, ואני יכולה להסכים או לא להסכים.
ברפואה המערבית נהוג לבצע דברים בלי לבקש אישור מהמטופל או אפילו ליידע אותו.
להמון נשים עשו סטריפינג תוך כדי בדיקת פתיחה למשל...
למה? למה לרופא ברור מאליו שמותר לו? בגלל שהוא למד 7 שנים?
גם אם ילמד 200 שנה הוא לא הבעלים של הגוף שלי.
וכן עם כל הניסיון שלו אני יודעת לא פחות טוב ממנו.
למה? כי אני מרגישה. זה הגוף שלי ואני מרגישה אותו והוא זה אני.
נכון שלרפואה המערבית יש המון כלים מבורכים, מצילי חיים.
הייתי רוצה להשתמש בהם כשאבחר.
לא מקובל עלי המצב בו ברגע שנכנסתי לבי"ח אני הופכת לבובת סמרטוטים כנועה ומהנהנת.
אמנם לא צריכה שילטפו לי ת'מצח, אבל היה נחמד אם היו נחמדים אלי,
כמו שכשאני הולכת למטפל אלטרנטיבי הוא נחמד אלי.
והרי גם הוא מלומד. אבל לא חייב להיות מתנשא או מזלזל.
המע' דורסת לא רק את המטופלים אלא גם את המטפלים, מכריחה אותם לעבוד בתת תנאים,
ומאיפה יהיו להם כוחות אלי אחרי 48 שעות משמרת?
במצב הזה כולנו יוצאים מפסידים.
סיפור לידה אלה של קט קטית
צודקת במאה אחוז
גם לי עשו סטריפינג בבדיקה בלי לידעה אותי על כך מראש ובלי הסכמתי
אני משתדלת ככלל לא להשתמש במערכת הזאת בכלל אלה אם כן יש מצבים יוצאים מהכלל
וגם אז אני שואלת את עצמי מאה פעמים אם לשמוע לעצתם או לא
ככה לדוגמה ניצלתי מ3 ניתוחים קיסריים שאיימו עלי והפחידו אותי ולא הסכמתי חתמתי להם והכל עבר בשלום ברוך השם
לא הולכת לבדיקות ואו אולטראסאונדים וממליצה לכולם גם להתרחק מהרפואה הקונבנציונלית כמה שניתן
גם לי עשו סטריפינג בבדיקה בלי לידעה אותי על כך מראש ובלי הסכמתי
אני משתדלת ככלל לא להשתמש במערכת הזאת בכלל אלה אם כן יש מצבים יוצאים מהכלל
וגם אז אני שואלת את עצמי מאה פעמים אם לשמוע לעצתם או לא
ככה לדוגמה ניצלתי מ3 ניתוחים קיסריים שאיימו עלי והפחידו אותי ולא הסכמתי חתמתי להם והכל עבר בשלום ברוך השם
לא הולכת לבדיקות ואו אולטראסאונדים וממליצה לכולם גם להתרחק מהרפואה הקונבנציונלית כמה שניתן
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
סיפור לידה אלה של קט קטית
וואו לא יודעת איפה להתחיל ולא רוצה שזה יהיה ארוך.
אז נו, החיים כמובן הם לא שחור ולבן. יש הרבה מצבים בהם אתה מודה על מערביותך ועל כך שיש רפואה מערבית. במקרה שלי "שליית פתח", אם הייתי יולדת בימי הביניים סביר להניח שהילדה שלי הייתה מתה, אולי גם אני.
כמובן שהמערכת מאוד מאוד חולה. המון רופאים שכחו שהם בני אדם שמטפלים בבני אדם.
רופא אמור לתת לי שירות וזה אומר:מקצועיות עד כמה שניתן, מאור פנים, סבלנות לענות על שאלות וכמובן הקשבה מקסימלית. איך הוא יכול לדעת מה יש לי אם הוא לא באמת מקשיב?
אני מסכימה עם קטקטית שהרבה הרבה מהרופאים הם פקידים שלמדו שבע שנים. כמובן שיש ביניהם גם טובים, מבינים, כאלה שיענו על כל שאלה ויתנו לעצמם ולי כבוד, לצערי הם מעטים.
אולי התקופה תביא מהם יותר? אולי בכל זאת יש איזו תזוזה אל עבר המודע?
אז נו, החיים כמובן הם לא שחור ולבן. יש הרבה מצבים בהם אתה מודה על מערביותך ועל כך שיש רפואה מערבית. במקרה שלי "שליית פתח", אם הייתי יולדת בימי הביניים סביר להניח שהילדה שלי הייתה מתה, אולי גם אני.
כמובן שהמערכת מאוד מאוד חולה. המון רופאים שכחו שהם בני אדם שמטפלים בבני אדם.
רופא אמור לתת לי שירות וזה אומר:מקצועיות עד כמה שניתן, מאור פנים, סבלנות לענות על שאלות וכמובן הקשבה מקסימלית. איך הוא יכול לדעת מה יש לי אם הוא לא באמת מקשיב?
אני מסכימה עם קטקטית שהרבה הרבה מהרופאים הם פקידים שלמדו שבע שנים. כמובן שיש ביניהם גם טובים, מבינים, כאלה שיענו על כל שאלה ויתנו לעצמם ולי כבוד, לצערי הם מעטים.
אולי התקופה תביא מהם יותר? אולי בכל זאת יש איזו תזוזה אל עבר המודע?
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
סיפור לידה אלה של קט קטית
תגידי, קטקטית, איפה אפשר לקרוא את המחקר הזה שעשו על פגים ששכבו על אמא שלהם במקום אינקובטור?
מאוד מעניין אותי...כי הייתי 59 ימים עם הבת שלי בפגיה וכל הזמן פינטזתי שבדיוק יעשו ניסוי כזה עלינו...
מאוד מעניין אותי...כי הייתי 59 ימים עם הבת שלי בפגיה וכל הזמן פינטזתי שבדיוק יעשו ניסוי כזה עלינו...
-
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
סיפור לידה אלה של קט קטית
אם הייתי יולדת בימי הביניים...
נו, גם אז יכלת ללדת בתרבות המערבית
זה משו עתיק יומין דווקא P-:
על פני לראות מה היה קורה למשל אם באותו המצב הבריאותי היינו נוסעות אחורה בזמן/התרבות,
אפשר לחשוב על מה היה שונה עם היינו מתייחסות אחרת לדבר הזה שנקרא גופנפש,
אם היינו מטפלות בו ומאזנות אותו ביום-יום - בטוחה שמקרי שילית פתח היו מצטמצמים בהרבה.
ומהצד השני כמובן לרפואה זו ישנם כלים מבורכים ומצילי חיים,
יחד עם זאת לא ברור לי איך למשל הגענו למצב בו כמעט אף בית חולים לא מוכן ליילד מצג עכוז,
והדרך היחידה ללדת עכוז היא ניתוח, וההיפוך הוא ברוטלי וכואב, בזמן שגם על זה היה מחקר,
וגם בדמיון מודרך יש כמעט 100% הצלחה בהיפוך של מצג עכוז.
כוסמת, הלוואי והייתי זוכרת איפה
אולי קראתי על זה ב"טבעי ללדת"?
לא זוכרת אבל אם אמצא שוב הפעם ארשום לעצמי (ולך )
59 יום זה המוווווווווון זמן
נו, גם אז יכלת ללדת בתרבות המערבית
זה משו עתיק יומין דווקא P-:
על פני לראות מה היה קורה למשל אם באותו המצב הבריאותי היינו נוסעות אחורה בזמן/התרבות,
אפשר לחשוב על מה היה שונה עם היינו מתייחסות אחרת לדבר הזה שנקרא גופנפש,
אם היינו מטפלות בו ומאזנות אותו ביום-יום - בטוחה שמקרי שילית פתח היו מצטמצמים בהרבה.
ומהצד השני כמובן לרפואה זו ישנם כלים מבורכים ומצילי חיים,
יחד עם זאת לא ברור לי איך למשל הגענו למצב בו כמעט אף בית חולים לא מוכן ליילד מצג עכוז,
והדרך היחידה ללדת עכוז היא ניתוח, וההיפוך הוא ברוטלי וכואב, בזמן שגם על זה היה מחקר,
וגם בדמיון מודרך יש כמעט 100% הצלחה בהיפוך של מצג עכוז.
כוסמת, הלוואי והייתי זוכרת איפה
אולי קראתי על זה ב"טבעי ללדת"?
לא זוכרת אבל אם אמצא שוב הפעם ארשום לעצמי (ולך )
59 יום זה המוווווווווון זמן