סיפור הלידה של מיה

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[אמא_של_מיה*]

שבוע 41+2 . אני כבר רוצה ללדת... הייתי בביקורת בב"ח, והרופאה (הנחמדה) עשתה לי סטריפינג בבדיקה (היא לא אמורה לשאול לפני שהיא עושה דבר כזה?!). אמרה לשים לב לסימנים ושוב נשלחתי הביתה. משם הלכתי לסופר למלא את המקרר במצרכים - חוש הקינון.
אחה"צ התחילו צירונים לא סדירים ולא כואבים ממש .
אחרי שהקטנה נרדמה, הבכור ואבא ישבו לראות סרט ואני- לסדר ניירות ולרשום צירים תוך כדי...במשך שעתיים צירים לא סדירים אך כואבים יותר. רציתי רק לשכב ולא לזוז ולא לדבר.
ב 22:00 התקשרתי לנועה לייעוץ (מיילדת בב"ח וגם שכנה שלי).היא הציעה להכנס לאמבטיה שתעזור בצירים ואחריה נדע- אם הצירים נעלמו ,אז זה לא זה, ואם אני בלידה אז הצירים יתחזקו.
אכן כך . באמבטיה נעזרתי בזרם המים על הבטן התחתונה כדי להקל, וקראתי לבעלי לרשום כל ציר (מה הלחץ הזה על רישום?...) כשקמתי לבסוף הייתי צריכה עזרה לצאת ולהתנגב כי היה לי ממש כואב וקשה ורעדתי כולי (מקור או מהתרגשות? לא יודעת) . התקשרנו לסבתא ב23:00 וחצי שעה אח"כ היינו באוטו עם צירים צפופים.
בב"ח נכנסתי לקבלה ובעלי היה צריך לחכות בחוץ. בצירים האלו כבר לא יכולתי לשכב ,הייתי חייבת לעמוד ולהסתובב בחדר (לעומת הצירים בערב בהם לא רציתי לזוז מהספה).המיילדת התורנית בדקה והודיעה שיש פתיחה של 3 ס"מ ותכף נכנס לחדר לידה. בעלי נשלח לטפל בניירת ואני נשאלתי כל מני שאלות, עניתי תוך כדי הליכה בחדר. חוקן?- לא מה פתאום.
נועה הגיעה . נכנסנו לחדר ,היא כבתה את רב האורות והשאירה אור חלש ונעים. רוצה אפידורל? אני כבר שקלתי טבעי אבל לשמע הקולות-צרחות בחדרים האחרים החלטתי שכן , אני רוצה.
פתיחה של 4 ס"מ .
עם כל ציר עמדתי ובעלי עשה לי מסז' בגב. הכאבים התחזקו. נועה נתנה לו שמן חם לעסות את הגב התחתון. השמן התקרר עד הציר הבא. אח"כ היא טבלה חיתול בד במים חמים לפני כל ציר. והרעיון האחרון הגאוני שעזר לי להעביר את כל יתר הצירים- בקבוק חם. הוא לוחץ ואני מנענעת את האגן בסיבובים.
כל זה כשאני מחוברת למוניטור ולאינפוזיה כי הרי רציתי אפידורל...
ב24:45 פקעו המים והרגשתי נוזל חם זורם בין רגליי. בקושי יכולה לדבר , מלמלתי :מים .מיד שניהם קפצו: את רוצה לשתות? -לא לא המים ירדו... במבט לאחור זה היה ממש מצחיק אבל אז זה לא העלה שום חיוך.
מגובה הכרס שלי לא יכולתי להסתכל למטה, אבל בעלי נבהל, כי המים היו עם דם. נועה פרשה סדין על הרצפה כדי שלא אחליק. עליתי לבדיקה - 8 ס"מ . וזה אומר שזה קרוב וזה אומר - אין אפידורל. אני על סף ייאוש! נועה מנסה להרגיע שזה יעבור מהר ואני מתקדמת ממש יפה והצוואר ממש רך, ואני רק רוצה מ-ש-ה-ו לעזור לי, אולי טשטוש? היא אומרת שלא כדאי, זה יעכב את הלידה כי אני לא אשתף פעולה וחבל... בקיצור שכנעה אותי.
אמרתי לנועה שלפני כל ציר אני לא יודעת איך אני אעמוד בו... והיא ענתה : אבל בסוף את עומדת בזה ,נכון?
המוניטור הראה צירים שלא יורדים . זה מתקרב, והתחלתי להרגיש לחץ למטה.
1:05 צעקתי .
נועה בקשה שאעלה למיטה, לא יכולתי . בעלי הרים אותי (איך אפשר בלי הבעל בלידה ? מה הייתי עושה בלעדיך?)
"כשיגיע ציר תלחצי." לחצתי חזק. "זה הראש? " "כן" . עוד לחיצה קטנה והראש יצא. "ועכשיו לא ללחוץ כדי שלא נצטרך לחתוך" התרכזתי באיזושהיא נקודה בתקרה כדי לא ללחוץ. נשמתי נשימות קטנות ולא האמנתי שהראש כבר בחוץ, הייתי במין אאוט. נועה נסתה ולא הצליחה לחלץ את היד, היא בקשה שאלחץ טיפה שוב ופתאום פלופ! 1:10 הפיצית עליי . הורדתי מבטי מהתקרה וראיתי אותה שוכבת עליי, כולה מכוסה לבן, עירומה ופיצפונת ולא האמנתי, אמרתי :יוהו יו וכל מיני קולות כאלה כי פשוט לא האמנתי : הופ ויש תינוקת. כל הכאבים נעלמו ואינם ובמקומם קיבלתי מתנה מדהימה.2 לחיצות והיא בחוץ . מזל שלא לקחתי אפידורל.
בזמן שאנחנו מתפעלים ממנה, נועה ניתקה את חבל הטבור וכסתה אותנו בשמיכה. הקטנה עשתה עלי פיפי. איזה כיף.
פתאום נכנס רופא ובא לבדוק אותי. " יש דימום רב מדי" הוא אמר. "אני לא רואה דימום חריג" ענתה לו נועה. "בשביל זה אני הרופא" הוא ענה. אני נבהלתי וחשבתי שאולי משהו לא תקין או שאריות שיליה שיצטרכו לנתח ולגרד. ואז הוא הלך והיא יצאה לברר. היא חזרה והסבירה שקודם כל הוא נורא הכעיס אותה כי גם אם יש בעיה לא אומרים את זה כך כדי לא להפחיד, אבל אין שום בעיה כי השיליה עוד לא יצאה והוא פשוט התבלבל עם חדר אחר.
אח"כ עוד לחיצה והשיליה יצאה. שלמה. כך היינו בערך שעה עם הקטנה, שקצת ינקה. נועה הכינה לנו כוס תה חם והוצאנו מהתיק חטיפי שוקולד. היא לקחה את מיה ליילודים והציאה שאלך להתקלח .הנהלים הם לעבור לאלונקה ליולדות ורק 6 שעות אחרי לידה לרדת להתקלח, אבל... מאחר ואין קרעים, תפרים חתך, טשטוש, אפידורל- ואני מרגישה טוב אז אין בעיה. דידיתי לעבר המקלחת ובעלי עזר לי להתקלח, הרגשתי טוב יותר.לבשתי בגד נקי וחזרתי לחדר לידה שם חיכה לי כסא גלגלים וההודעה שאין מקום ביולדות אז לוקחים אותי לנשים. רציתי ביות אבל זו בעיה במח' נשים, אז רק כמה שעות אח"כ התפנה מקום ביולדות ואז הייתי רב שעות היום איתה . לקח לנו 3 ימים להחליט על השם המקסים הזה...

[אמא_של_מיה*]

אולי הדף צריך להקרא סיפור הלידה של אמא של מיה אבל זה נראה לי ארוך מדי

[אמא_נמרה*]

מזל-טוב!

[אמא_של_מיה*]

או.קיי , אולי צריך גם לציין שמיה כבר בת שנה ו8 חודשים ...

[בת_ההרים*]

אז מזל טוב מאוחר (-: ושנה טובה.

[ה_עוגיה*]

וואו! אחרי כמעט שנתיים את עוד זוכרת?
אם לא הייתי כותבת את שלי שבועיים אחרי לא היה נשאר ממנו כלום...
מזל טוב מאוחר

[אמא_של_מיה*]

כתבתי אותו אז על פתקים בב"ח והחלטתי שהגיע הזמן לכתוב אותו כמו שצריך עכשיו.

[מאירה*]

היתה לך לידה מדהימה .הלוואי על כולנו

[מיה_ההריונית*]

שלום לך, קראתי את סיפורך על הלידה וחייכתי זה ההריון הראשון שלי ואני אפילו לא יודעת לקראת מה לצפות אצלך זה נשמע שזה עובר בקלות יחסית אז איך לומר? הלוואי עליי בכל אופן, שתרבי נחת מהחמודה היא חייבת להיות כזאת קוראים לה מיה - מיה!

[אמא_של_מיה*]

תודה @} ושיהיה לך הריון כייפי וקל.
ואולי תפתחי _דף בית אישי שבו חברי הפורום יוכלו לכתוב לך עצות להריון שלך? בהצלחה!