סיפור הלידה של אמא הפתעה

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[ענת_קדם*]

טוב אולי זאת הזדמנות להתחיל את סיפור הלידה שלי מקווה שלא אופרע יותר מידי.

1. 4.2005 (תאריך מהמם) נולד ליאון. כבר שבוע לפני כן היו לי כל מיני קרחצן( מיחושים משונים בידיש).

בצהריים אכלתי עם חברות וזוגי המכונה פה די.
ב 18:00 ביקשתי מדי להתלוות אלי לאיזה סיבוב שאולי יזרז את הלידה אבל הפעם חרגתי ממנהגי ולא טיילתי לגלידריה אלא עשיתי גראנד טור באיזור הוילות. תוך כדי העברתי ביקורת לגבי טיב הארכיטקטורה ובאיזה בית הייתי רוצה לגור (בכל זאת אני לומדת עיצוב) כל פרק זמן מסויים עצרתי במן כאב קל. באיזה שהוא שלב שמתי לב שיש איזה עיקביות בעצירות שלי וביקשתי מדי לקחת זמנים. בערך 5 דקות בין העצירות. אבל מכיוון שאנחנו וזמנים לא כל כך הולכים ביחד חשבתי אולי לא מדדנו טוב. כשהגענו לבתי הקומות המכוערים הבנתי שצריך לחזור כבר הביתה.
הגענו הביתה ולי היה חשק לרקוד. התחלתי לרקוד בזמן שדי שיחק במחשב לידי בתנועות שלא היתי מאמינה שאפשריים עם בטן הריון שכזאת. לאט לאט גדל הכאב ואמרתי לדי לקחת זמנים שוב. יצא תדירות של כל 3 דקות ושוב לא האמנתי לזמנים שלקחנו כי לא הבנתי אם צריך לקחת מתחילת הציר או מסופו ליתר ביטחון שלחתי את די לאמא שלי להגיד לה להתכונן כי כנראה יש צירים ( אמא שלי היא מלווה נוספת שלי- גם כי היא מטפלת סינית וגם כי היא אמא שלי!)
טוב הזמן חולף לו ודי מתמהמה לחזור (להסבר מדוייק יותר אנחנו חיים דלת ליד דלת מול הורי). אחרי כרבע שעה שלי נדמתה כמו נצח די מגיע ושאלתי אותו מה לקח כל כך הרבה זמן הוא ענה לי דיברנו על כל מיני דברים ורק בסוף היה לי אומץ להגיד שיש צירים... היום הוא נשמע לי ממש חמוד אבל אז עייני רשפו על חוסר ההבנה.
טוב בכל ציר אני מהמהמת בטונים נמוכים כמו שלמדתי בקורס הכנה ללידה ונשענת על כל מידי דברים. פתאום אמא שלי ניכנסת ושואלת אם יש לנו ביצים. הרמתי צעקה בסגנון "מה את מתכננת עכשיו להכין ביצים כשלי יש צירים?!" אני חושבת שאז המסר הובן.
שוב לקחנו זמנים בין 2-3 דקות מרווח בין צירים של חצי דקה בערך.
טוב התארגנו לצאת כשאני מוודא אחרי כולם שלו שכחו דבר.
(לפני כן כשרק התחילו הצירים אמרתי לבעלי שימצא את התעודת זהות שלו אחרת אני לא יולדת:-D מאוד מאיים לא?)
יצאנו לאוטו ואז החלטתי שאולי זה לא צירים ואם זה צירים אז הם ממש חלשים וחבל לנסוע. ביקשתי לערוך עוד טיול קטן לפני. דרשתי ממלווי (אמא שלי ובעלי) בכל ציר לעשות איתי יחד קולות נמוכים. ככה הלכנו עוד 2 מטר ולקחנו זמנים וכן הם מופיעים כל דקה וחצי. עדיין לא האמנתי אז שאלתי מה צירים לא אמורים ממש לכאוב? כי מה שאני מרגישה מעט כואב ואולי זה לא צירים בכל זאת. (ממש קשה לשכנוע) בסוף השתכנעתי וחזרנו לאוטו. השעה הייתה 20:00 בערך. התחלנו בנסיעה לכיוון לניאדו. בית החולים נמצא מרחק של 3/4 שעה בערך מהבית. די נהג אמא שלי במושב לידו ואני התמקמתי מאחור כאשר אני אוחזת במשענת המושב האחורי הפנים נגד כיוון הנסיעה מביטה על כל הנהגים מאחורה בדרך. בכל ציר אמא שלי מעסה לי את 2 הנקודות בגו התחתון וכולם יחד עושים קולות נמוכים. ההורמונים מציפים אותי (נדמה לי שקוראים להם אוסיטוצין או משהו דומה ) אני מסתממת מהם לגמרי ופולטת שטויות בקצב. עושה שלום לנהגים מאחורה כמו ילדה קטנה ומצחקקת לעצמי. מביטה על הכוכבים היפים וחושבת שהם זוהרים רק בשבילי. חוויה מדהימה של סמים טבעיים מאוד מומלצת. לצערי אני לא ממש זוכרת כל מה שאמרתי שם אבל אני והצוות צחקנו כל הדרך לבית החולים. אני כן זוכרת שחשבתי על הפורום ועל מה אני אספר לכן. זה נשמע ממש הזוי אני יודעת אבל זה מה שעבר לי בראש.(אגב לאחר הלידה התברר כי האוטו התחמם מאוד ודי החליט שגם אם האוטו יקיז דם נגיע ללניאדו וכך היה ואכן האוטו הקיז דם ונותרנו אחרי הלידה ללא אוטו עד עצם היום הזה...הוא במוסך בשיפוץ מנוע).
הגענו בערך ב20:45 ללניאדו שם חיכתה לי הפתעה בדמות מלאך. אמא של בעלה לעתיד של גיסתי(נשמע מסובך הקשר) היא עובדת בבית החולים לניאדו, לא ביולדות. חשבתי שהיא רק תזרוק איזה מילה לצוות שם אבל היא בחרה להשאר ללידה כולה. אדם מדהים כמוהה עם שקט עוצמתי. עוזרת ונוסכת בי ביטחון. ידעתי שהיא לא תתן שיגעו בי סתם כך.
כל הצוות התייחס כאילו אח"מ הגיעה ללדת. בדקו פתיחה והיא היתה 3 אצבעות. שמו מוניטור. נשכבתי ל 20 דק' לצורך העניין והצירים כאבו יותר בשכיבה. החמיאו לי על הצירים ואני הייתי מאוד גאה כן אני מייצרת צירים מעולים בהחלט! הציעו לי אינפוזיה וסירבתי. לקחתי בקבוק מים והתחלתי לשתות 750 מיליליטר ירדו מיד לתוך גרוני. ביקשתי גם לא לפתוח לי וריד. הורידים שלי זה משהו שתמיד הייתי גאה בו. הם גדולים ובולטים. אי אפשר לפספס. ככה שבעת הצורך לא דאגתי שלא ימצאו אותם.
הוחלט לגשת למקלחות כדי שהכאב יהיה קל יותר לשאת. לשמחתי אמא שלי הייתה איתי כי לבעלי לא נתנו להכנס. היא עיסת אותי בכל ציר והשמיע קולות נמוכים. הקולות שלי הלכו ועלו כמה שניסיתי להחזירם למטה הכאב הרים אותם למעלה שוב ושוב. המים ריככו את הכאב הזרם היה מופנה לבטן. חם ומאלחש. אמא שלי נירטבה לחלוטין אבל לא היה לה איכפת. במקביל שתיתי עוד בקבוק כזה עד שנהיה לי חם מידי ויצאתי החוצא. לבשתי חלוק בית חולים אבל אני אף פעם לא הייתי מהמסתדרות עם כל מיני בגדים משונים אז לבשתי עוד חלוק הפוך כדי שלא יראו לי את הטוסיק. יצאנו החוצא והמלאך שלי הציעה לעלות מדרגות כי זה מקדם. מיד הסכמתי כי לקדם זאת המטרה.
היו שם מדרגות אל שום מקום. קצת צדדיות. עליתי וירדתי בהן כשכל הפמליה שלי עולה ויורדת איתי.בכל ציר אחזתי במעקה בקולות נמוכים ובעלי מעסה לי את הגו בנאמנות. שוב עולים ושוב יורדים. אני מניחה שבמשך קרוב ל3/4 שעה עליתי וירדתי. התבדחתי שזה גם יעזור לי מאוד לגיזרה כל העליות ירידות. פתאום שמעתי משהי מלמטה צועקת "תראי היא יולדת היא עולה ויורדת מדרגות" . "שמעתי את זה" רטנתי בכעס וחשבתי שיש לה מזל שאני בצירים אחרת הייתי עונה לה גם על זה משהו. טוב רצינו לחזור כבר לכיוון החדר לידה כי התחלתי להיות מותשת מהעליות ירידות האלו. אבל לא רציתי לעצור איפה שכולם ממתינים ליולדות עם ציר אז חיכיתי לציר ורק אחריו התחלתי לצעוד. בדרך ראיתי אנשים שמעשנים כשעל הקירות שלטי ענק של אסור לעשן. עצרתי ואמרתי להם "שיהיה לכם לבריאות" כן לא איבדתי את רוח הקרב שלי. לעומת זאת בעלי החליט לגלות קצת יותר מידי ממנה והלך פתאום באמצע ציר להגיד לשומר שזה לא בסדר שמעשנים... לא ברור מה עבר לו בראש.
טוב המשכתי להסתובב במסדרון ועמדתי במרפסת לשאוף אויר. הבטתי על הירח. נדמה לי שהיה מעט חסר. הכאב כבר היה די קשה לשאת. הוא טילטל אות גופי כאני שעונה על המעקה. ואני חוזרת בקול על מנטרה "כאב טוב" כאב טוב" וגם "אני יכולה" "אני יכולה" למרות לכבר קצת התקשתי להאמין בזה. הבטתי מבט אחרון בכוכבים והירח הרגשתי משהו קדמוני קורא לי.
נכנסנו לחדר לידה הכי צדדי- מספר 8 ואמרתי בלב 8 זה גם הפתיחה שלי תהיה ואכן כך היה. בדקו אותי ולא האמינו השעה אני חושבת הייתה 22:30 ואני עם פתיחה של 8 ממש כמו שביקשתי. הלכתי להשתין- אין מושב לאסלה. רק שלא יתפוס אותי ציר באמצע. אני חושבת שאכן המקום נראה זוועה אבל הצוות טוב ולכן הגעתי עד לכאן ללדת.
חוברתי למוניטור בעמידה. אני תשושה לגמרי נשענת על אמא שלי מקדימה כשהיא לוחשת לי באוזן כמה אני נהדרת. בעלי לוחץ לי על אותן הנקודות בגו שוב ושוב ומחזק את רוחי. ובין הצירים מעולפת ונתמכת על ידי שניהם הרגשתי האדם הכי אהוב בעולם. איך כולם עוזרים לי ומחמיאים לי. כמה אני נהדרת ואיזה חזקה אני. אהבה! זאת המילה שחשתי.
כל ציר אני אומרת הינה זה מגיע וכולם נידרכים למקומות כל אחד והתפקיד שלו. אני נשענת על המיטה מטלטלת את גופי. לא מפסיקה לצעוד במקום צועקת את כאבי (לי אמרו שממש לא צעקתי כמעט אבל אני זוכרת אחרת) ואז שקט אין כאב אין ציר ושוב הכל חוזר. מהקצה של החדר אני רואה ג'וק כן, כן תיקן מביט עלי עם המחושים שלו ורץ ישר לעברי עולה לי על הרגל... אני חושבת לעצמי: גם עם זה אני צריכה להתמודד ?? הורגים אותו בינתיים.
פתאום נזכרת בסיפורי הלידה מכאן באתר ועל תיאור שקיבלתי: הציר הוא כמו גל צונמי עצום שאם אעמוד מולו הוא יתנפץ עלי ויקרע אותי לרסיסים אבל אם אזרום איתו, עם הכאב, אתן לו למלא כל פינה בגופי. הכאב יזרום איתי ויפחת ואכן אני מדמיינת את הגלים האלה ואני מטלטלת איתם. הכאב קטן. כל ציר אני מתנפלת עליו קופצת אליו לא מחכה שיתפוס אותי אלא מקבלת אותו ברצון. נשטפת איתו.
הפחד הכי גדול שלי היה פקיעת המים. לא יודעת למה זה הפחיד אותי יותר מכל ואז אמרתי לעצמי בלב הנה המים יפקעו ואת תקבלי את זהלהיפך את תרצי את זה כי אז תראי את הדבר לו יחלת 9 חודשים.
בציר הבא זינקתי על 6 על המיטה. המלווים שלי הופתעו מהעוצמה ומהקפיצה המפתיעה. אני דימיינתי את עצמי כמו אריה(ממין נקבה אבל לא לביאה דווקא) שאגתי כמו אריה. ממש כשחשבתי שאזלו לי הכוחות משהו עמוק פנימי ולא ידוע. פרצה ממני החיה, האינסטינקט, התרוצצתי על 6 על המיטה ושאגתי מלוא גרוני. ואז פקעו המים.
רגע של משבר. היילדת מבקשת שאשכב ואני רוצה ללדת על 6. היא ממש מתחננת אני לא יודעת לילד ככה. אולי בכל זאת ואני מסבירה לה שאני פשוט לא מסוגת לזוז. לאט לאט היא משכנעת אותי לשכב בחצי ישיבה על המיטה.
בודקת פתיחה 10 אני כבר מרגישה את הלחץ מלפני כמה צירים. אני מתחילה ללחוץ ומקיאה. חושבת לעזזאל למה אכלתי בצהריים צ'יפס שווארמה וחומוס? אלא לא דברים שכיף להקיא. לוחצת כל פעם 3 לחיצות ושוב מקיאה. חושבת שוב על התיאור של לחרבן אבטיח. כן זה בהחלט דומה. אני משתדלת כל הזמן להצחיק את עצמי.
אני לוחצת ולוחצת ואחרי כ10 לחיצות בערך הראש רוצה לצאת. המיילדת המדהימה שלי
אומרת לי עכשיו לא ללחוץ. הלחץ גדול ללחוץ אבל אני אופן מפתיעה זוכרת את כל מה שלמדתי בקורס הכנה ללידה ומיד פותחת בנשימות "יונתן הקטן" ואכן זה עובד להתנגד מעט לרצון ללחוץ. המיילדת משמנת היטב את האיזור ואני מרגישה בטוחה עם כל ההכנה של עיסוי הפירנאום. להגדרתו של בעלי אני יכולתי לשכב עם פיל בלי בעיה אחרי העיסוי ועבודת ההרחבה:-D
טוב אז מבקשת המיילדת להשתעל. אני ישר מחייכת כי זה מזכיר לי את הבדיקה הצבאית של לתפוס בביצים ולהשתעל. טוב עכשיו דילמה איזה מן שיעול צריך. משהו כזה עם ליחה או סתם כיחכוך גרון? טוב השתעלתי מספר פעמים ואז הרגשתי כאב( לא לא שריפה כמו שתיארו אחרות) ממש כואב,קצת מרתיע אבל עדיף כבר לגמור עם הכאב לוחצת מעט והופ הראש בחוץ. עדיין לחץ באיזור ואני מרגישה איך הכתפיים נחלצות ואז תחושה שלא תאמן כמו דגיג הוא מתגלש החוצה. אני מרימה את הראש ולפני יצור כחול כולו. אני צועקת למה הוא כחול? כי חשבתי שיש בעיה אבל תוך רגע הוא החליף לצבעים אנושיים ואפילו בכה. שמו אותו עלי ואז נראה העולם שטוף בצבעים עזים ואני בתוך בועה רק אני וליאון שלי. בלי להתבלבל הוא זינק על הציצי וינק כמו גדול. הרמתי עיניים לבעלי ושנינו לא שולטים בחיוך ורק האוזניים עוצרות אותו מלקרוע את כל הפרצוף. אושר כזה גדול מהגוף שלי גדול מכל דבר שאי פעם חוויתי.
לשמחתי לא חתכו אותי ורק קרע קטנטנן היה בחלק הפנימי שנתפר ב 3 תפרים קטנים. ואני מרוגשת ומחייכת לא בעולם הזה. שום דבר כבר לא חשוב. העולם עצר מלכת. השעה 23:51 ליאוני הרוויח את היום הזה ממש ב 9 דקות.
כל הלידה ארכה בערך 5 שעות מהציר הראשון שחשבתי שדימיינתי ועד החיבוק של ליאון בזרועותי.
הלידה העוצמתית הזו האדרנלין עוד בגוף. מעולם לא ידעתי שיש לי כוחות כאלו. הרגשתי שיחד עם ליאון נולדתי אמא. נולדו האינסטינקטים והביטחון שאני יכולה. הלידה היתה מה שתמיד דימיינתי. בכל זאת אומרים הריון קשה לידה קלה.
אולי רשמתי את המילה כואב הרבה מידי פעמים כי למעשה עד השלב האחרון הכב היה ממש נסבל מפתיחה 9 בערך היה קשה אבל אז כבר עדיף לסיים את הכל מהר וזה האיץ אותי דווקא ללדת ולא עצר אותי הפחד.
אנחנו משפחה מי היה מאמין??
אני נותרתי שוכבת בחדר שעתיים להתאוששות ובאו לבקר הסבים והדודות. אני רק חייכתי כל הזמן והסתכלתי על הדבר המופלא שיצרנו אני וזוגי שוכב שם עלי יונק מחזי.
אחר כך לקחו אותו לבדיקות. בעלי הלך איתו כדי שלא יפחד שם לבד.
הוא חזר כבר שהייתי במחלקה בלעדיו. איפה הוא??? הייתי היסטרית. הוא אמר לי שמחכים שהרופאה תקום כי אסור בלי בדיקה שלה להעבירו לביות איתי. השעה כבר הייתה 3:00 אני מאוכזבת רוצה רק להיות עם הילד שלי. מנסה לאכול משהו אחרי הלידה המעייפת. שלחתי שוב את די שיתלה שלט :לא להאכיל מבקבוק ובכל מצב של בכי לקרוא לי.
נשלחתי למיטה קצת מסוחררת וחלשה. העיניים נותרו פקוחות פעורות לרווחה.כל העייפות כלל לא שינתה את חוסר היכולת שלי להרדם . פלאשים של תמונות ממה שעברתי ודאגה איפה הילד שלי.
קראתי לאחות בזמזם ואמרתי לה שאני לא יכולה לישון מרוב געגועים לילד שלי ושתביא לי אותו היא אמרה שאי אפשר אבל ב5:00 יביאו אותו אלי. ספרתי את הדקות עד 5:00 ( לו רק הייתי יותר חזקה הייתי מגיע עוד קודם לתינוקיה)ואז החלו להשמע במסדרון העגלות. ואני כולי צפייה אולי הפעם זה שלי. כשראיתי שסיימו ואת שלי לא הביאו שאלתי מה קרה ואמרו לי שהרופאה עדיין לא ראתה אותו לכן הם לא יכולים להביא אותו.
בכוחות גדולים ממני דידתי לתינוקייה. גמלתי בליבי שגם אם אתעלף בדרך אני אנסה להגיע לשם. שם הוא חיכה לי הנסיך שלי.
הנקתי אותו שוב והמתנתי איתו על הידיים עד 7:30 שהרופאה הואילה לבדוק אותו. ואז שוב התאחדנו לנצח ולעולם לא ניפרד.
גם בזמן כתיבת הסיפור הלב שלי מתמלא באושר איזה לידה נפלאה ומעצימה הייתה לי וכמה מזל היה לי לקבל לידה כזו ועוד בלידה ראשונה. וכמה מזל שיש לי משפחה ובעל וחיים נפלאים כאלה.

[ענת_קדם*]

בדף הבית האישי שלי, ענת קדם, יש את הלבטים החששות של ההריון ואת החוויות מלהיות אמא למי שרוצה.

[מיק_רוני*]

מזל טוב ענת קדם!
איזה סיפור לידה מקסים ומעצים
תתחדשו על התוספת

וכמה מזל שיש לי משפחה ובעל וחיים נפלאים כאלה.
איזה משפט, כל כך אמיתי ויפה.

[עירית_לוי]

מזל-טוב!

[Manty_T*]

מזל טוב!!!
כתבת כל כך מעניין ומרתק.
Enjoy your babymoon

[ענת_ב_פ*]

רק קפצתי להראות שלא איבדתי ת'דרך..
שוב מזל טוב
שיהיה לך לבנזוגך ולליאון 'טיול משפחות' מרתק
תשתפי

[ענת_קדם*]

תודה לכולכן זה כל כך חשוב לי כל הברכות האלא
החיבוקים שלכן נוגעים לי בנשמה.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

איזה סיפור נפלא.
איזו אמא נפלאה יש לך.
איזו משפחה נפלאה.
את נפלאה.
שיהיה המשך נפלא לך ולשפחתך החדשה.

[ורוניקה*]

_איזה סיפור נפלא.
איזו אמא נפלאה יש לך._
כתבת מאד יפה, בכזות כנות מקסימה.
המון מזל טוב!
ורק בריאות לך ולכל המשפחה.
@} @} @}

[בת_ההרים*]

סיפור יפה ומרגש. גם אני התרגשתי מהתיאור של היחסים שלכם במשפחה. אשריך.
שיהיה מזל טוב,בריאות ושפע חלב.

[תמרול_ה*]

מזל טוב!
הסיפור שלך מקסים ומרגש ומצחיק ומלהיב
נורא כיף לקרוא את ההתלהבות שלך!
אז מזל טוב למשפחה החדשה ולאמא החדשה!

[אליה_דור_כהן*]

רק היום הגעתי לדף הזה!
מזל טוב!
איזה כייףֱ!
שתזכו לגדול יחד עם האפרוח.

[מיכל*]

מזל טוב
זכית בלידה נפלאה

מיכל

[רוקדת_לאור_ירח*]

רק היום קראתי.
סיפור מרגש, תהנו לכם יחד.

[ענת_קדם*]

[-:

[ההולכת_בדרכים*]

באמת סיפור מקסים @}
כיף לשמוע על לידה כזו,ועוד ראשונה!
רק לא הבנתי מה זה נשימות "יונתן הקטן"...מישהי מתנדבת להסביר?

[ענת_קדם*]

ההולכת בדרכים רק עכשיו ראיתי שאלה- יונתן הקטן זה נשיפות קצרות מאוד בקצב של השיר יונתן הקטן. אבל רק עד לקצב של רץ בבוקר אל הגן:-D
תמיד בסרטים כשמראים מישהי יולדת אז היא עושה נשימות כאלה. פו, פו,פו

[ההולכת_בדרכים*]

ומה זה עוזר? <הנשימות האלו אני מתכוונת>

[ענת_קדם*]

בסוף בסוף להתאפק ולא ללחוץ חזק כשהראש יוצא ואז לרוב אין חתכים...עדיף ממש לא ללחוץ רק לחכות שיצא לאאאט לאאאט. אז אומרים לנשום כאלה נשימות כדי להתאפק אני לא בטוחה שזה לא סתם הסחת הדעת.>אולי אפשר גם "לדוד משה היתה פרה"<;-)