סיעור מוחות ביה''ס יסודי לאומנויות בי ם

[ט_ל*]

הרעיון של הקמת בית ספר יסודי בעין כרם, מתהווה מזה כשנה במחוזותינו וכעת גרעין של מספר הורים מתחיל לנוע במעלה ההר הבירוקרטי בהקמתו. אנחנו קבוצה של הורים שילדיהם בני החמש ממש עוד מעט יגיעו לפרק החיים הארוך הזה שנקרא בית ספר.
בירושלים האפשרויות ה"ממלכתיות" הן מוגבלות ואינן קוסמות במיוחד, ובתי הספר הייחודיים מרוחקים ואינם מדוייקים לנו כהורים.

החזון שלנו הוא לייצר בית ספר יסודי בשכונת עין כרם מרובת ההשראה, על הטופוגרפיה, הארכיטקטורה והאומנים שבתוכה. בית ספר שיהיה להיכל אומנויות במה ואמנויות פלסטיות, שיספק סביבה מעשירה ומרובת הזדמנויות לילדים שזה עתה סיימו גן חובה, ועדיין אינם יודעים אם הם מעדיפים ציור על ריקוד, מוזיקה על קולנוע או בלט על פיסול. הרעיון של הבית ספר הזה הזה הוא לצור חווית שפע יצירתי, שמתוכו הילד יוכל לסמן את נטיות ליבו.
הכוונה היא שהמירקם הייחודי של השכונה המורכב משלל אומנים וכישרונות יבוא לידי ביטוי גם במסדרונות בית הספר.
מעבר לכך במסגרת תוכנית הלימודים העיונית, ילמדו הילדים את כל מקצועות החובה ולימודי אנגלית כבר מכיתה א'.
שאיפתנו לאמץ את את המודל של בית הספר לאומנויות בת"א השוכן ברח' אוליפנט.

בשלב הזה דרושה לנו אינפורמציה ועזרה פחות או יותר בהכל:
(1)מציאת מקום זמני לביה"ס- 2-3 כתות לימוד
(2)סיוע בגיוס כספים לשלב ההקמה ולשלב בו ייבנה בית הספר הקבוע.
(3)אנשי חינוך ואומנות בעלי חזון שרוצים להציע את מועמדותם.
(4)הרבה תמיכה.
(5) הורים- כבר בשלב זה ברור לנו כי הדרישה לבית ספר הזה, היא מעבר למה שביה"ס יוכל
לספק בשלב ראשון, ועם זאת אנחנו מזמינים את המתעניינים לצור קשר, דרך דף זה.

אני טל מזמינה לדף הזה הורים, מורים מנהלים פוטנציאלים יועצים ובעיקר אלו שכבר היו כרוכים בהקמה של בית ספר ייחודי כלשהו לתרום מהידע שלהם, ולחלוק את הדרכים על מנת להוציא את החלום הזה לפועל. אנא חזקו העצימו אותנו.

דף בלוג

[יעלי_לה]

שאיפתנו לאמץ את את המודל של בית הספר לאומנויות בת"א השוכן ברח' אוליפנט
למדתי שם מכתה א' עד כתה ט'. אני חוויתי את ביה"ס הזה כמקום נוראי. אשמח לפרט.
הרעיון של הבית ספר הזה הזה הוא לצור חווית שפע יצירתי, שמתוכו הילד יוכל לסמן את נטיות ליבו... מעבר לכך במסגרת תוכנית הלימודים העיונית, ילמדו הילדים את כל מקצועות החובה ולימודי אנגלית כבר מכיתה א'.
זה אומר יום לימודים ארוך מאוד יחסית. זה עומס כבד מאוד על ילדים בכתה א'. גם על ילדים גדולים יותר.

[תבשיל_קדרה*]

איך בית ספר כזה מתקשר דווקא ל-באופן טבעי?
האם זה הקהל שאת מצפה שיהיה בבית הספר (משפחות ומורים)?

[פלוני_אלמונית*]

טל,
עדיף להעביר את המודעה לככר השוק. תכתבי שם פרטים איך ליצור איתך קשר והמעוניינים
כבר יפנו אלייך. בהצלחה!

[ט_ל*]

אני אגיב קודם כל למודעה האחרונה, בגלל חשיבותה,
לפני כחודשיים קם דף ברוח זו כאן באתר ומישהו על פי דעתו הוריד והעביר לכיכר השוק,
זה כל כך ריפה את ידיי שלקח לי חודשיים כדי לעשות את המהלך הזה בשנית.
אני ממש מבקשת לא לעשות זאת הפעם, ואני אסביר..
(1)לעניות דעתי הרוח שתשרה מאחוריי בית ספר זה היא אחת הבבואות שאני מוצאת בבאופן קיום ויצירה של אלטרנטיבות חינוכיות המעיזות להפר את הרחש הבלתי פוסק הביקורתי
ופשוט לעשות ולברוא תקווה ואפשרויות חדשות, יצירתיות יותר וקשובות לצרכיו של הילד.
(2)מטרת הדף הזה הוא לצור שיח, סיעור מוחות בעניין עתיד ילדינו, למה בלוג בנושא תולעי מעיים או בלוג של אם המחנכת בבית לגיטימי או שייך יותר?
(3)ועוד משהו..נדמה לי שיש כאן איזה נטייה להאמין שדיבורים פילוסופים חשובים או שייכים יותר מהקמה ועשייה. יש מקום לתמיכה ולהירהורי הלב של האינדיוודואל, אבל לא פחות חשוב לתת מקום להתארגנויות קולקטיביות למען רעיונות, לעשייה.
4)מדובר ביוזמה חברתית של הורים שאינה למטרות רווח!
לסיכום אני ממש מבקשת לא להעביר את הדף ולהוריד את הנושא הזה מסדר היום של הדף.
(}

[ט_ל*]

יעלי לה
אני אשמח לשמוע על החוויה שלך, מתוך מטרה לשפר ולשייף את המודל הקיים.
באשר להערתך השניה, כידוע לך כל מערכת החינוך הולכת לכיוון של יום לימודים ארוך- ישנם כבר בתי ספר שכבר נכללים בתוכנית הזו. בנוסף הכוונה היא לצור איזון בין סקרנות ללימוד דידקטי.
תבשיל קדרה, נדמה לי שעניתי בתגובה הקודמת.

[לא_מבינה*]

למה בלוג של אם המחנכת בבית לגיטימי או שייך יותר?
משום שזהו אתר של קהילת החינוך הביתי.
זה הורס אותי: למה אנשים מתעקשים לפתוח באתר של החינוך הביתי דף על הקמת בית ספר. זה כל כך לא מכבד וכל כך מנצל את הנחמדות של אנשי הקהילה. זה לא אתר ציבורי, זה אתר של קהילה. אז דווקא פה? זה שיש פה הרבה אנשים שלא מחנכים מהבית, סבבה. אבל לפתוח דף על הקמת בית ספר? למה לא במקום אחר? ישראליות "במיטבה"

[יעלי_לה]

אני אשמח לשמוע על החוויה שלך, מתוך מטרה לשפר ולשייף את המודל הקיים.
אני כותבת בתמצות ובאופן אסוציאטיבי לגמרי, אם תרצי שארחיב בנושא מסוים, רק תבקשי:
בית-ספר קטן יחסית מבחינת כמות תלמידים, חונק, מלא צביעות ("משפחת אומנויות" בעעעעע), כולם מכירים את כולם - שזה גם טוב, אבל לי כילדה תמיד היתה הרגשה שאני תחת זכוכית מגדלת שם
היתה "מאפיה" של מורים בעלי כוח (מקורבים להנהלה) שחסמו ניסיונות של ההורים (בעקבות תלונות הילדים) להחליף מורות מסוימות.
הרבה מורים של המגמות קיבלו את משרתם בזכות הכישורים שלהם כאמנים ללא כל רקע בעבודה עם ילדים, זכור לי במיוחד מורה למחול שהיה מעליב את כולם באופן עקבי - זו היתה השיטה שלו ללמד (פעם בסוף כיתה ג', כשהיינו אמורים לבחור 2 מגמות לכיתה ד', הוא שאל אותי מה אני בוחרת, ואמרתי שאמ"פ ומוזיקה, והוא נחר: "בחיים לא יקבלו אותך למוזיקה" - רומז שיש לי קצב מחורבן. ברור שקיבלו אותי, אני מוזיקלית מאוד).
בקרב הילדים תחרותיות ברמה מטורפת, פרפקציוניזם, הכל נמדד ונשפט כל הזמן, ניגודים קיצוניים מאוד של מקובלים בחברה מול לא מקובלים...
הרגשה שאתה קודם תלמיד ואחר כך ילד, אף פעם אין זמן לכלום... בגלל יום הלימודים הארוך הייתי מגיעה בחורף הביתה אחרי החושך - לשיעורי בית, עומס עצום של חומר לימוד (בשביל מה? בתיכון למדנו הכל שוב).
במגמות (בזמני היו רק ארבע: אמנ' פלסטית, מוזיקה, מחול ודרמה, כשאמנ' פלס' כללה גם קולנוע למשל; היום זה שונה מאוד, לא יודעת בדיוק), היו כמה אנשים נפלאים שלימדו, אבל ראשי המגמות ללא יוצא מן הכלל היו קשים, תובעניים, לא מכבדים ולא נותנים הזדמנויות, לא ממש מאפשרים יצירתיות. פעם העליתי איזה רעיון לעבודה מחומרים שדרשו אישור של ראש המגמה. הסברתי לו את הרעיון. בזמן שהוא שמע הוא לא הסתכל עלי. בסוף הוא אמר רק "לא". לא דיון לא שיחה לא ויכוח, כלום. זה היה מאוד אופייני. עוד דבר: כל כמה זמן היו פרוייקטים גדולים, לעתים בשיתוף העירייה, ואנחנו גויסנו להכין יצירות לפרוייקטים. אם לא רצית "להתגייס" לזה, או לא עמדת בתכתיבים, או לא הצטיינת במה שהכנת לתצוגה המפוארת שהועמדה בחוצות העיר - זולזלת קשות.

גלשתי כאן לכל מיני פרטים שאולי לא רלוונטיים, אבל המסר שאני מנסה להעביר הוא שתוכן לימודי עשיר הוא ממש טפל לעיקר. והעיקר בעיניי הוא סביבה לימודית שעושה חשק. תוכן עשיר זה לא בהכרח מה שעושה את זה.

כידוע לך כל מערכת החינוך הולכת לכיוון של יום לימודים ארוך אסון בעיניי. אבל אם זה כבר מוכתב, הייתי מנסה דווקא לדלל את העומס של החומר, ולא לדחוס עוד (אפילו אם זה משהו "כיפי" שנתון ל"בחירה" כמו שיעורי אמנות) כאילו כדי לנצל את ההזדמנות שהילד במילא בבי"ס. אולי במסגרת יום הלימודים הארוך אפשר לתת זמן להכנת שיעורי בית עם עזרת המורים / הספרייה וכו' במקום שזה יהיה מטלה מעצבנת בבית? אם כבר...

בנוסף הכוונה היא לצור איזון בין סקרנות ללימוד דידקטי
איך?

[אורנה_שפרון*]

שזהו אתר של קהילת החינוך הביתי.

לא מסכימה.
חושבת שכל שיח חינוכי יכול להעשיר ולתרום לאוכלוסית האתר, שיתכן שמה שמייחד אותה הוא העיסוק המעמיק בחינוך של ילדיה.

אני אומר "יתכן" כי אני לא ממש בטוחה, ואני לא ממש בטוחה שיש מישהו שכן ידע להגדיר באופן מדיוק את אוכלוסית האתר.

איני מאמינה שדוקא הורים אשר מעוניינים להקים בית-ספר "אחר" עבור ילדיהם, יכולים ללמוד רבות מדרך החינוך הביתי,
אבל גם מאמינה שאנשי החינוך הביתי עצמם יכולים להיתרם מדיון כזה. אנשי החינוך הביתי כבר מספיק חזקים על-מנת שלא יצטרכו יותר להסתגר מפני העולם.

כבר ראינו שאתר שגבולותיו סגורים, אינו מאפשר זרימה וחיים.

צריך לזכור, שהשביל, על מנת שיהיה שביל, זקוק לשוליים.
אז כאן, לשם שינוי, הקמת בית ספר היא השוליים, ולא החינוך הביתי, אבל אנחנו זקוקים "להם" בדיוק כפי שהם זקוקים "לנו".

אני, באופן אישי, שמחה על כך שהורים המתייחסים לחינוך ילדיהם ברצינות, רואים באתר הזה במה ראויה.
ותוך כדי הכתיבה, אני חושבת שכל אחד ואחד המתייחס אל ילדיו כאל בני אדם, על כל מה שמשתמע מכך, מוזמן לאתר הזה. ומבחינתי - יתקבל בברכה.

[תבשיל_קדרה*]

תודה, ט ל, על תשובתך.

[הערסית_מהשכונה*]

מעניין אותי לדעת אם בשיעורי היסטוריה , למשל, ילמדו התלמידים על ההיסטוריה של המקום !
הז'אנר של לייצר אמנות בכפרים אקס ערביים סטייל עין הוד מחריד בעיני... (ועוד מקום לחינוך אחר אללק)
כמו שהיינו משקיפים מבעד לחלונות של בצלאל בהר הצופים ...שואפים אויר צלולל כיין מהול בעשן התמיד שעלה מכפר עסוויה !

• רבותי , במקום להתעסק בשטויות נוסח מי ראוי או לא ראוי לכתב באתר אולי עדיף להתעמק ביזמה החינוכית הזו ולהבין מה היא באמת מאפשרת מבעד לעטיפת ה " חינוך לאמנות במקום קסום"

[אחת_מהג'ונגל*]

האם עומד על הפרק "מסלול לילדי חינוך ביתי", כגון אפשרות להצטרף למספר מצומצם של שיעורים, ימים ושעות?

[ט_ל*]

תודה על ברכתך אורנה ותודה לערסית על הענייניות, אני יודעת כי יש עוד קולות ברקע אני מקווה שבעתיד שיתופי פעולה אפשריים כמו אלו שהציעה אחת _מהג'ונגל
_האם עומד על הפרק "מסלול לילדי חינוך ביתי", כגון אפשרות להצטרף למספר מצומצם של
שיעורים, ימים ושעות?או מעורבותם של אותם הורים עובדים שגם הם חלק ניכר מאנשי קהילת באופן הזקוקים לפתרון ביתספרי מסוג שונה,
יגרמו גם למתנגדים להבין את חשיבות הדיון דווקא בקונטקסט הזה.

ודבר נוסף, אני במקצועי פרוייקטנית, במשך שנים בכל פרוייקט הקמתי קמו רבבות אנשים שקיטרגו והצביעו על הקשיים, המגרעות והסיבות באשר לסיכוי הנמוך שרעיון מסויים יצא לפועל.
עם השנים אוזניי מצליחות יותר ויותר לסנן את הזמזום הזה, ותודה לאל ישנן כבר כמה הצלחות
ביניהם הקמת צהרון בעין כרם והכפלת מספר הילדים בגן של עין כרם שעמד בסכנת סגירה.
אני אייני אשת חינוך, ואייני מתיימרת להציג בפניכם מניפסט חינוכי סדור. אני יחד עם חברי לדרך עדיין מגששים אחר המילים הרעיונות והצוות הנכון עבור ילדינו, מוכנים ללכת בדרכים לא מסומנות. תחושות בטן לתפיסתי נכונות לעיתים מאלף מילים מרשימות והשתייכויות לזרמים חינוכיים כאלו או אחרים. הצצה לגן העירוני של עין כרם כפי שהוא היום ראיה לכך.
בכל מאודי אני מייחלת לדיון פורה, אנא שימרו על רוח חיובית.

[ט_ל*]

יעלי לה תודה לך על הכניסה לפרטים באשר לחוויותיך מבית הספר אוליפנט, על אף אי הנעימות שבזיכרונות האלו.
אמרת כמה דברים מעניינים מזווית מאוד אישית, ורציתי יחד איתך אם אפשר, לנסות ולהבין את חשיבותם ברמה הרחבה יותר.

הצבעת על פוליטיקה אירגונית וקליקות- זוהי בעייה כאובה מאוד, כמעט בכל המוסדות והאירגונים שאני מכירה.

דגל של מציונות ופרפקציוניזם שהביא לצרות אופקים אירגונית ויצירתית, עומס יתר על התלמידים- אם זה היה אפשרי איך היית "מתקנת" את הפרדוקס הזה? כתבת:
סביבה לימודית שעושה חשק. תוכן עשיר זה לא בהכרח מה שעושה את זה.
אז מה כן? מה היה לך חסר?
ועוד שאלה קטנה הבית ספר הזה קיים 20 שנה בערך, את יכולה להרחיב באלו שנים למדת שם?
היו שם שתי מנהלות לאורך הדרך(בדיוק עכשיו התחלפה ההנהלה שוב).

_בנוסף הכוונה היא לצור איזון בין סקרנות ללימוד דידקטי
איך?_
אז ככה כפי שכבר הזכרתי למעלה , אנחנו הורים ולא אנשי חינוך, והמינוחים המדוייקים יותר יתפתחו בד בבד עם תהליך הגיוס של צוות המורים, ההנהלה ותכ"ל .
כוונתי היתה במשפט הזה שאם בקוטב אחד עומדות טכניקות של שינון, והתערבות בלתי פוסקת בתהליך הלימודי של התלמיד, מתוך שאיפה עיקשת למצוינות הישגית
בקוטב השני קיימות שיטות אנתרופוסופיות ושיטות גשטאלט, המעניקות לילד הרבה מאוד חופש בחקירה שלו את העולם הפיזי המילולי והרעיוני. אנו מכוונים לנקודת איזון כלשהי מתוך תפיסה
שיש לכוון לתהליך למידה מגרה ומהנה יחד עם למידה תוצאתית והשגית.

לפני יומיים היתה לי פגישה עם צייר דגול וידוע תושב עין כרם, שסיפר לי על אחד מילדיו שלמד לאחרונה בבית הספר הניסויי בירושלים. הוא סיפר שמרוב "פתיחות" לתהליך האישי של הילד לא גילו אצלו דיסלקציה חמורה שמנעה ממנו ללמוד לאורך שנים לשבת וללמוד. מכיוון שהחסרת שיעורים שם היא נורמטיווית הילד פשוט לא למד לאורך שנים.

[ט_ל*]

אתם מוזמנים לשאול שאלות ותודה על החיוביות.

אחת מהג'ונגל
זה רעיון מעניין, אני תוהה אם יש לך איזה שהם נתונים לגבי מספרים של הורים באיזור ירושלים
המחנכים בחינוך בייתי?

[יעלי_לה]

הבית ספר הזה קיים 20 שנה בערך, את יכולה להרחיב באלו שנים למדת שם? היו שם שתי מנהלות לאורך הדרך אני בת מחזור ח', למדתי שם מספטמבר 86' ועד יוני 95'. יעל העליון ז"ל היתה המנהלת, עד השנה האחרונה שאז יצאה לשבתון וגילה חנונה החליפה אותה. מילה על יעל העליון: זכורה לי כחמה ונחמדה באופן כללי, הכירה כל תלמיד בשמו, אם כי לא זכור לי שאי פעם שוחחתי איתה באופן אישי. כשהיה צריך (לדעתה), ידעה להיות מאוד מפחידה.

כתבתי: היתה "מאפיה" של מורים בעלי כוח (מקורבים להנהלה) שחסמו ניסיונות של ההורים (בעקבות תלונות הילדים) להחליף מורות מסוימות.
מדובר על שליש מתלמידי השכבה שסובלים תחת המחנכת וזועקים להחליפה, ולמי שצריך להיות אכפת - לא אכפת.
ואת אמרת: פוליטיקה אירגונית וקליקות- זוהי בעייה כאובה מאוד, כמעט בכל המוסדות והאירגונים שאני מכירה
זה קורה מאליו כאשר שמים את טובת הילדים במקום נמוך יחסית בסדר העדיפויות. אם זה נכון לגבי כל המוסדות, המצב הרבה יותר עצוב משחשבתי.

דגל של מציונות ופרפקציוניזם שהביא לצרות אופקים אירגונית ויצירתית, עומס יתר על התלמידים- אם זה היה אפשרי איך היית "מתקנת" את הפרדוקס הזה?
זה עניין של גישה, של נקודת מוצא. להרגשתי, נקודת המוצא בביה"ס היתה המיוחדות, המצוינות, הנבדלות של המקום עצמו מבתי-ספר אחרים, או בפשטות - התמקדות בביה"ס. נקודת המוצא צריכה להיות התמקדות בילדים עצמם. תביני, בזמני לפחות, הדבר היחיד שהיה נתון להחלטה של התלמידים היה מגמת הלימוד. עד כתה ג' למדנו הכל (ציור פיסול מוזיקה חלילית דרמה ריתמיקה מחול ריקודי עם תנועה מלאכה, משהו כזה) ואז היינו צריכים לבחור שתי מגמות מתוך אמ"פ, מוזיקה, דרמה, מחול. ובסוף כתה ד' היינו צריכים לבחור אחת מהשתיים. אי אפשר היה לשלב, למשל, שיעורים של מגמה אחת בחלק מהימים עם שיעורים של מגמה אחרת בימים אחרים (בכל מגמה היו כל מיני סוגים של שיעורים, ולא כל אחד התחבר לכל הדברים במגמה שהוא בחר). להחליף מגמה אחרי כתה ה' היתה משימה כמעט בלתי אפשרית (בשכבה שלי היתה רק אחת שעשתה את זה. היו עוד שרצו). לא היתה לנו בחירה בשום דבר אחר, כלומר זה היה מקום כופה כמו כל בי"ס רגיל אחר, רק שכפו יותר דברים. הרבה יותר דברים.
לא יודעת אם זה שונה מבתי ספר אחרים "רגילים", אני חושבת שהיו מאוד מאוד נוקשים איתנו. אפילו בתיכון לא היו נוקשים כל-כך. היתה אווירה של הפחדה כמעט.
איבדתי קצת את חוט המחשבה שלי, רציתי להגיד עוד כמה דברים, אני ממשיכה בצורה אולי קצת מבולבלת:
במגמות, לפחות במגמת אמנות פלסטית, אני חושבת שניסו לצקת לתוכנו כל מה ש"צריך" להיות ב"אמן". ניסו להביא אותנו לאיזה je-ne-sais-quoi פלצני שאמנים צריכים. לא היה את החופש לשחרר מתוך עצמנו דברים שהיו שם. מעטים - בעיקר ילדים קצת "חריגים" - פשוט הצליחו איכשהו לתת לכל זה להחליק מעליהם ולבטא את עצמם באמת בלי לשים ז'. אני לצערי בדרך כלל לא הצלחתי. התחלתי ליהנות מיצירה רק בתקופת התיכון (למדתי בתיכון רגיל לחלוטין).

_סביבה לימודית שעושה חשק. תוכן עשיר זה לא בהכרח מה שעושה את זה.
אז מה כן? מה היה לך חסר?_
חדוות הלימוד, חדוות הגילוי, חופש בתוך הלימוד עצמו, אי-ביקורתיות, אי-שפיטה, אי-מדידה של כל דבר. זה בעיקר מה שחסַר לי. וגם... מה אני רוצה להגיד... ערכים קצת שונים וקצת שונים בסדר החשיבות שלהם. נגיד, קודם ילד מבסוט ואח"כ ציונים מעולים.

בכלל נכנסתי לחפש מתכון לעוף וכבר אין לי זמן להכין אותו לפני שיגיעו האורחים, אז יאללה ביי ושבת שלום @}

[תבשיל_קדרה*]

יו, יעלי לה, התיאור הראשון שלך זה בבית ספר יסודי? איפה התמימות של ילדים בני 7-10?

[יעלי_לה]

בסוף העוף נכנס לתנור כשהאורחים כבר היו פה. מסקנה: כשנכנסים לחפש משהו ספציפי אסור, אסור, אסור לעבור דרך מה חדש

יו, יעלי לה, התיאור הראשון שלך זה בבית ספר יסודי?
לאיזה מהתיאורים את מתכוונת? ביה"ס כולל יסודי וחטיבה (א'-ט').
איפה התמימות של ילדים בני 7-10?
מכיוון שלמדתי רק שם עד התיכון, אני לא יודעת לענות לך. כלומר, אני לא בטוחה איזו תמימות יש לילדים בבתי-ספר "רגילים" שלנו לא היתה.
בעצם, כן, בוודאי שלא היתה, כי בתור ילדה כמעט שלא היה לי פנאי (ובתור עירונית לא ממש היה לי מה לעשות עם המעט פנאי שהיה לי... )

[תבשיל_קדרה*]

התיחסתי לתיאור הראשון, בו התיחסת, בפרט, לכתה ג-ד.

[יעלי_לה]

התיאור של המורה למחול הלגלגני? טוב, נו, כן, ככה זה היה... זה היה כ"כ מובן מאליו, שלא העליתי על דעתי, למשל, לספר לאמא שלי שמורה העליב אותי. עזבי העליב, זה אפילו לא העניין, זה הזלזול, ההקטנה, איך אומרים ההיפך מהעצמה?
אז הנה משהו שמאוד אפיין בעיניי (אני חייבת להדגיש רגע: כל מה שאני אומרת בדף הזה על ביה"ס לאמנויות בת"א מייצג את החוויה האישית שלי בלבד!!!) את ביה"ס: לא היתה שום העצמה של התלמידים, אלא להיפך, הקטנה, הנמכה; הרגשתי שייעודנו כתלמידים הוא להעצים את ביה"ס.
_סביבה לימודית שעושה חשק. תוכן עשיר זה לא בהכרח מה שעושה את זה.
אז מה כן? מה היה לך חסר?_
העצמה!

סתם עוד סיפור שעלה לי:
בכתה א' באחד משיעורי הציור הראשונים ציירתי ציור ולא רציתי למלא את כל הדף בצבע. רציתי להשאיר מקומות לא צבועים. אמרו לי שהציור לא גמור ושאני צריכה למלא הכל, אפילו בצבע לבן אם אני מתעקשת. שידרו לי שאני לא יודעת עד שלא ילמדו אותי. שהיצירתיות שיש בי באופן טבעי לא שווה כלום. לא דיברו איתי על זה, לא שאלו אותי נגיד למה אני רוצה להשאיר לא צבוע, לא הסבירו לי למה זה לא גמור עד ש- או למה כדאי לי לצבוע הכל; את לא יודעת וזהו ותעשי מה שאומרים לך, כי רק ככה תהיי "אמנית".

[יעלי_לה]

עצה פרקטית:
ככלל, לא לתת לאנשים שבאים לעניין מתחום האמנות, שמגדירים עצמם קודם-כל או בעיקר כ אמנים, לעבוד עם ילדים מתחת לכיתה ה', אולי אפילו ז'. זה עושה יותר נזק מתועלת... ילדים קטנים לא צריכים ללמוד אמנות מאמנים כדי לפתח את היצירתיות שלהם! הם רק צריכים גירויים ושלא יפריעו להם בבלבולי מוח!!! אח"כ, בגיל יותר גדול, כשנכנסים לזה יותר ברצינות, יש לזה מקום.

[יונת_שרון*]

איך אומרים ההיפך מהעצמה?
השפלה

[יעלי_לה]

ת'אמת כבר קצת נמאס לי להשתפך כאן בדף אבל נזכרתי בעוד פרט חשוב.
כתבתי שהיה לנו חופש בחירה לגבי מגמת הלימוד מבין 4 מגמות, אבל זה לא מדויק. היינו צריכים להתקבל למגמה. אז כדאי היה להפגין "כישרון" בזה, או לפחות להתאמץ לא להיות גרוע בזה, אבל "להתאמץ לא להיות גרוע" זה אומר שאתה לא יכול להשתעשע בזה, לראות סתם איך זה יושב עליך, אם כיף לך בזה.

הרי ההורים והגננות מתייגים כבר בגן: הילד הזה מצייר יפה, להוא יש חוש קצב מפותח, השלישי ממש ליצן. הילד שומע את זה על עצמו, בדר"כ לא רוצה לאכזב ולכן דָבֵק במה שהביא לו את המחמאות. אני ידעתי מגיל קטן שיוצאים לי ציורים יפים, ומאוד השתדלתי לסחוט מחמאות גם מהמורים לציור בבי"ס. פחות מהמורים של התחומים האחרים. כשהיה צריך לבחור 2 מגמות בחרתי גם מוזיקה, כי זה מה ש באמת באמת אהבתי. כשהיה צריך להכריע ביניהן, היה מתח - יקבלו אותי למוזיקה או לא? בסוף קיבלו אותי, אבל אמא שלי שמעה באסיפת הורים שבאמנות פלסטית "לא יוותרו עלי", אז הלכתי עם התיוג והמחמאות.

_{היום אני חושבת לעצמי שבכלל יכולתי להיות שחקנית מעולה ומעניין מה היה קורה אילו הלכתי למגמת דרמה... (בטח הייתי מדבבת היום סדרות לערוץ הופ ).}

[פלוני_אלמונית*]

אהלן, הבת שלי חולה ואין לזמן להגיב,
ממש בקצרה לגבי האמירה שעלתה פה:
מורים צריכים להיות קודם כל מורים ולא אמנים
אני חושבת שצריך להתחשב בקו המחשבה הזה, בעיקר בכל מה שקשור לפידבקים ולביקורת על יצירות הילדים
מאידך כשאני חושבת על אנשים ספציפיים שאני מכירה אומנים,
רבים מהם לעלי כישורים מולדים בגישה לילדים,
אך בחרו בנתיב חיים אחר,
בין השאר בגלל חוסר התגמול המחפיר במקצועות ההוראה.

[כבר_לא_פה*]

בין השאר בגלל חוסר התגמול המחפיר במקצועות ההוראה
חוסר תגמול, או יותר נכון תגמול הולם ומעלה נראה לי חשוב במוסד לימודי. גם משהו שכדאי לחשוב עליו.

[ט_ל*]

(התגובה האלמונית היא שלי ממחשב אחר)
בסופו של דבר יעלי לה מה שקובע בבית ספר הוא ההרכב של ההנהלה , צוות המורים, ההורים, או בקיצור האנשים שיוצרים את הרשת תמיכה לילד. אני משוכנעת שחוויה באותו סוג של בית ספר עם הנהלה ומורים אחרים יכול היה לגרום לך לפרוח. לכן אנחנו מכוונים למצוא אנשים עם לב גדול לא פחות מיכולות אינטלקטואליות או יצירתיות. ותודה לאל יש כאלה.
כן תגמול הולם, הוא בהחלט גורם מינוף לבית ספר שיכול לבחור את מוריו ומנהליו טוב יותר.
מכיוון שכמו בתי ספר ייחודים אחרים יגבו דמי לימוד מההורים, האפשרות לגייס מורים עם יכולות ושיהיו מסופקים, תהיה גדולה יותר.

שוב אני מציגה את קריאתי לכיוונים אופרטיביים,
מי שהיה כרוך במהלך הקמה של בית ספר, או יש לו איזה שהוא ידע רלבנטי אחר אנא החכימו אותנו.

[יעלי_לה]

בסופו של דבר יעלי לה מה שקובע בבית ספר הוא ההרכב של ההנהלה , צוות המורים, ההורים, או בקיצור האנשים שיוצרים את הרשת תמיכה לילד
כמובן.
לדעתי, שלא סותרת את זה, חייב להיות איזשהו חזון כתוב, אם זה "תקנון" יבש או "חוקה" כמו בבתי-ספר דמוקרטיים או פשוט איזו אג'נדה מסודרת, שמעגנת את הדברים החשובים באמת כדי למנוע בלבול או טשטוש אצל האנשים, שהם רבּים ויכולים להיקלע לאי הבנות וגם להשתנות (וגם להתחלף).

[יעלי_לה]

ומה שעוד רציתי בעצם להגיד, זה שכוונות טובות לא מספיקות, כי אני בטוחה שגם לצוות של אמנויות ת"א היו כוונות טובות. אני בטוחה באלף אחוז שאם נלך ונשאל כל אחד מהם אם הם אוהבים את הילדים ורוצים בטובתם מעל הכל, כולם יענו שכן, בלי לשקר... אבל הדברים האלה מטבעם נלקחים כמובנים מעליהם ומתמסמסים אל מול היומיום.

[כבר_לא_פה*]

עוד דבר שחשוב, לרגל שיחה עם הגננת שנעלבה כשאמרתי לה שהיא מנהלת עסק (כי היא נורא בקטע של "בשביל הילדים") זה לבנות מוסד שמתקיים כעסק לכל דבר ולא תלוי על סף בלימה כל שני וחמישי. אני עייפה מאנשי רוח שלא נעים להם לגעת בצד הכלכלי. (סליחה על העצבנות@})

[ט_ל*]

כבר לא פה, להבדיל מגנים או ביה"ס פרטיים, אנחנו מכוונים בקרוב להפוך להיות עמותה שלא למטרות רווח. נכון אם העמותה תנוהל כלכלית גרועה, לא תיהיה לה זכות קיום, אבל תכליתה הבסיסית היא להגשים חזון, למען הילדים. אני בגדול, מסכימה עם גישתך הכלכלית דווקא, ומאמינה כי קיום כלכלי פירושו אימון הציבור במוצר כלשהו כולל מוסדות חינוך.

[כבר_לא_פה*]

מעולה. והייתי ממליצה על מנהל שהוא מנהל קודם ואיש חינוך אחר-כך (אם בכלל) וההפך מאוד מוכיח את עצמו לשלילה במקומות אחרים (כמו תקשורת וטכנולוגיה ומוסדות ציבוריים).
אז מה בתוכנית המעשית? איך מתקדמים?

[יעל_צ*]

אנחנו מכוונים בקרוב להפוך להיות עמותה שלא למטרות רווח
ט ל , בי"ס הפתוח במעלה החמשה מנוהל כעמותה. ייתכן שיוכלו לתת לכם טיפים ועצות על שלבי ההקמה.
הנה האתר שלהם ודרכו אפשר ליצור איתם קשר: www.kesem.org.il

[ט_ל*]

יעלילה,
אני בעד אופטימיות, במיוחד בשלב זה,
קיימת לנו השאיפה החזקה להוציא את בית הספר הזה לפועל באיכות תומכת ומלאת קשב לילד,
בקונטקסט יצירתי ורב השראה,
(כן אמנה חברתית מפורטת יותר תהיה סביר להניח דיי בקרוב),
נכון יש אינסוף דוגמאות של מה שלא הצליח.
אני בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה-
לראות את ההשגים שהושגו במערכת החינוך בעין כרם בשנתיים האחרונות,
על ידי קובץ הורים נחוש,
גן עירוני שהיה על סף סגירה כמעט הכפיל את מספר ילדיו
כי פשוט הגן הפך לאטרקטיבי יותר, בגלל אותן הסיבות בדיוק.צוות גננות מעולה, תנאים פיזיים טובים יותר, תכניים יצירתיים שהפכו לחלק, ע"י ההורים.
אגב שנה הבאה כנראה הגן העירוני יהפוך בעצמו לגן אומנויות.

[ט_ל*]

המון תודה יעל, בדיוק אתמול בערב נפגשנו עם יו"ר העמותה רן כהן אהרונוב,
איש מקסים שסיפק לנו אינפורמציה שלא תסולה בפז,
יחד עם נכונות מעשית לסייע.

[ט_ל*]

לשאלתך נגה
אז מה בתוכנית המעשית? איך מתקדמים?
אנחנו מחפשים מקום פיזי לבית הספר, ומתכננים השבוע מספר פגישות עם כמה גורמים במשרד החינוך,
עוד שבועיים אני צופה שנתחיל לערוך חוגי בית להורים מתעניינים.

[יעלי_לה]

_נכון יש אינסוף דוגמאות של מה שלא הצליח.
אני בוחרת להסתכל על חצי הכוס המלאה_
נפלא! ואני מאמינה שהכל אפשרי.
פשוט -
בעקבות החוויות הפרטיות שלי, היה חשוב לי לכתוב את מה שכתבתי וליידע אותך בזה, כדי שתדעי על מה את מדברת כשאת אומרת שאיפתנו לאמץ את את המודל של בית הספר לאומנויות בת"א השוכן ברח' אוליפנט.
בהצלחה!!!
@}

[ט_ל*]

ותודה גדולה לך...את בהחלט חידדת לי את האיזון העדין בין דירבון ליצירתיות לבין דורסנות פרפקציוניסטית ועומס יתר.

[יעלי_לה]

בבקשה... אני שמחה. זאת היתה המטרה שלי.

^{תוספת קטנה: לדעתי האישית, גם דירבון הוא מיותר כשזה נוגע ליצירתיות וילדים. הרוב המוחלט של ילדים שנתקלתי בהם בחיי הם יצירתיים, ורק צריך לאפשר להם להתבטא בחופשיות}

[א_ל_א_ן*]

יעלי לה קראתי אותך בדף הזה. כל כך נכון מה שאת אומרת.
הבת הבכורה שלי עכשיו בביה"ס לאומנויות. והגעגועים ליסודי הרגיל גדולים גדולים.

[סמדר_נ*]

א ל א ן, ביה"ס לאמנויות של בתך השתנה מאד ב 15-20 השנים האחרונות.
כשאני למדתי בו, אי שם בשלהי שנות השמונים, הוא נראה אחרת לגמרי. אמנם, לאור תובנות שרכשתי אח"כ, זה לא שאת המודל ההוא הייתי מעתיקה כפי שהוא. התיכון, למשל, מהבחינה הזו היה הרבה יותר מוצלח (עם יותר פתיחות, קבלה של כל תלמיד כבן אדם ולא כאוסף מספרים, התעקשות להדגיש את הכוחות והיכולות של כל תלמיד באשר הוא וכו'). אבל בכל זאת, היסטריית המצויינות היתה פחות היסטרית, וכנראה שפחות ילדים נרמסו תחת גלגליה. אני מניחה שכמו שטל כתבה, זה קשור לאג'נדה של המנהלת הנוכחית (מאחר שהיא היתה המחנכת שלי, האג'נדה שלה מוכרת לי היטב -- היא נאמה ופמפמה אותה ללא הפוגה). האם אין משהו שאתם כהורים יכולים לעשות? האם את היחידה מן ההורים שחשה כך?

[א_ל_א_ן*]

אני לא ממש מתעסקת בזה.
בטח שלא בשיחות עם הורים. קראתי דברים של יעלי לה וחשתי הזדהות עמוקה.

[ט_ל*]

בדיוק בגלל האיזונים והבלמים בין האסטרטגיות החינוכיות שאותן קובעת ההנהלה נעלות ככל שתהיינה, לבין החוויות הרגשיות הילד שחוזר אלינו הביתה שמח/ עצוב/ מובס /מחוזק ועוצמתי חשוב כ"כ כ"כ כ"כ שאנחנו ההורים נהיה מעורבים, כחלק מהפרדיגמה של הבית ספר.

רציתי לשתף בקושי בלהקים בית ספר (אני משערת שזה דומה גם במייזמים חברתיים אחרים),
מהזווית הפרטית שלי,עד כמה כשמועלת יוזמה חדשה, ישנו סחף אדיר של ביקורת והתנגדות שחלקה העיקרי אינו רלבנטי לגופו של עניין, מצד כמעט כל גורם אפשרי ועד כמה צריך לזכור להשאיר את העניים על הכדור. מאידך, כמה נעים לגלות על הדרך אנשים שמוכנים להתגייס ולעשות למען הילדים שלהם, למען הקהילה, כדי לחולל רעיון חינוכי לרוחם.

[ט_ל*]

לכל המתעניינים ברמה הפרקטית של השתתפות בחוגי הבית למתעניינים לקראת ההרשמה לשנה הבאה, מכיוון שאני מבקרת פה כאן רק לפרקים, אתם מוזמנים להשאיר הודעה בטלפון:
6410929,
ובינתיים שיהיה הרבה טוב לכולנו.

[ט_ל*]

עידכון חם מהתנור..
בית הספר קיבל את בירכת מנח"י, ואיסוף השמות לכיתות א-ו נערך ממש בימים אלו,
אנחנו אוטוטו לקראת האישור הסופי,
בית הספר יהיה על קו התפר בין ייחודי לממלכתי,
ומה שבטוח מאוד קהילתי וחם.

[תמר_בן_חור*]

בשעה טובה! מזל טוב! ובהצלחה.

ט ל הייתי מציעה להתייעץ עם מבינים בחינוך האנטרופוסופי, יש הרבה מה ללמוד מהם.

[אמא_של_א_א_א*]

טל , באיזה אזור בית-הספר הולך לקום?

[פלוני_אלמונית*]

באיזה אזור בית-הספר הולך לקום?בעין כרם, ירושלים.

[ט_ל*]

תודה על ההתעניינות והתגובות,
תמר, כיף להרגיש את הרוח הגבית שלך גם פה.
אנחנו בהחלט נעזרים באנתרופוסופים, בעיקר בבניית החזון האומנותי-סביבתי של בית הספר, בית הספר אכן ישכון בעין כרם.