אולי העניין פה הוא ההבנה? בשביל להבין צריך להקשיב, והבנה היא מצרך יקר ערך מאוד. כמה וויכוחים היו לי עם אמא שבהם תבעתי ממנה הבנה שהיא לא נתנה! אולי ההבנה הזו זה מה שהיא נתנה לך, והאמא של חברה שלך לא נתנה לה, ואמא שלי לא נתנה לי?
וואו, אישה במסע, דייקת איתי פה מאוד מאוד מאוד. (-:
נכון. אמא שלי יודעת להקשיב (כשלא מדברים לה בקול חלש מידי או חזק מידי או ארוך מידי או קצר מידי או כשהיא עייפה או כשהיא ממהרת, אלה החלקים המתעללים, אבל כשכבר יושבים איתה ומדברים - היא בהחלט בהחלט... יש לה את זה). והיא מאוד מאוד יודעת להבין.
עזרת לי להגדיר פה משהו.
לו היא הייתה נותנת לי, היה קשה לוותר על זה.
את ממש ממש עוזרת לי כאן, להפסיק להרגיש טיפשה ומטומטמת...
<החלק הכי גרוע בעיני בלהתחיל לצאת מדינמיקה של התעללות, וזה חלק ממש ממש קשה, זה תחושת האשמה: כי או שאני לא בסדר כי המתעלל נ
תפס בעיני כ"בסדר", או שאני לא בסדר כי איך לא ראיתי עד עכשיו שזה התעללות ושאני כן בסדר והוא/היא לא בסדר, או שאני לא אשמה שלא ראיתי קודם כי היה כאן תעתוע אבל אני אשמה עכשיו כי איך זה שאני עדיין תקועה ולא נענית ומתמסרת עד הסוף למה שאומרים לי כל מיני אנשים רבי חסד ויודעי כל שכן זיהו שמשהו פה לא בסדר, והסבירו לי, והאירו את עיני, ואני עדיין תקועה בהבנה חלקית מאוד ואיטית מאוד... [רק שיהיה ברור "אנשים" - זה לא כאן באתר, זה בכל מיני, סדנה, מקומות אחרים, ודפוס פנימי שמשמר את ההיזדקקות ומזמין תמיד שיבינו אותי ואז יסבירו לי איך לתקן אותי, מה שאמא שלי עשתה ביסודיות רבה מאוד הרבה מאוד שנים, ורק בשביל ההבנה היה לי שווה...]>
אני מרגישה כאן ממש ממש הזמנה, בשבילי, לחקור יותר את הדפוס הזה של הבנה.
קודם כל, להבנה היה מחיר מאוד גבוה: הרבה פעמים (לא תמיד, אבל לעתים קרובות. בתור ילדה כמעט תמיד, כגדולה יותר פחות תמיד) באו אחריה ההסברים מה לתקן. מה אני יכולה להיות אחרת.
ולא פחות: אם אני מסתכלת על זה, תמיד היה שם איזה סוג של "אני מבינה אותך ואני היחידה בעולם שיכולה להבין. אף אחד בעולם לא יבין אותך כמוני, לא יזדהה עם עומק המצוקה והכאב שלך כמוני".
בתקופה של גיל 10 כשהרגשתי שאין לי חברות הרגשתי אותה כמבינה.
בתקופה של גיל 16 ומעלה, כשבהדרגה פתאום כן היו לי חברות, ממש לא חוויתי אותה כמבינה.
היה לי עולם שלם משלי שהרגשתי שאין לה שום הבנה בו.
העולם של הקסם והדמיון והכנפיים של פרפר שיכול לעוף, שאצלי היה שייך לגמרי לעולם דתי שונה משלה, הפרגמטי והמעשי (גם המרכזיות של הרגש אצלה היתה מן משהו מעשי כזה, כאילו חסר השראה לחלוטין. איך אפשר להסביר במקום כמו באופן מה זה להתעסק ברגש ממקום שאין שומקום למה שמעבר, לפילוסופיה, להתבוננות על החיים?? שכל התבוננות כזו בעיניה נתפסת כ"בריחה" או כ"הגנה"? זה פסיכולוגיה קונבנציונאלית ישנה ורעה...)
כשוויתרתי על עצמי ועל האמונה שיש משהו מעבר למעשי בלבד, קצת לפני שהתחתנתי, פתאום היא הפכה שוב למבינה הכי בעולם.
בנישואים ובגרושין היה בה לאורך כל הדרך את האיכות הזו של מבינה, יחד על המסר הסמוי וגלוי בו זמנית: רק אני יכולה להבין אותך, אף אחד אחר לא יבין לעולם מה עובר עלייך.
אני שולחת, שלא ייעלם לי כאן, תיכף אמשיך...
סימני התעללות בזוגיות
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
_לדעתי נשים בריאות לא נכנסות לקשר מתעלל מלכתחילה, כך שמי שנכנסת לקשר כזה, הביאה את זה לפחות חלקית מהבית
אמירה איומה, את מטילה את האחריות על מי שמתעללים בה._
מצטרפת להסתייגויות מהמשפט הזה.
זה משפט מחריד, אישה במסע. זה גם פשוט לא נכון. זאת הכללה שנובעת מחוסר ניסיון ומחוסר של היכרות עם מספר מספיק של מקרים.
אמירה איומה, את מטילה את האחריות על מי שמתעללים בה._
מצטרפת להסתייגויות מהמשפט הזה.
זה משפט מחריד, אישה במסע. זה גם פשוט לא נכון. זאת הכללה שנובעת מחוסר ניסיון ומחוסר של היכרות עם מספר מספיק של מקרים.
סימני התעללות בזוגיות
אני מצטערת שאני חוזרת ושואלת, אולי כי לא הבנתי מהתכתובות בעבר, האם יש לך ילד?
כן, יש לי ילד.
כן, יש לי ילד.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
לדעתי נשים בריאות לא נכנסות לקשר מתעלל מלכתחילה, כך שמי שנכנסת לקשר כזה, הביאה את זה לפחות חלקית מהבית
אני מרגישה צורך להתייחס, כי נוצר דיון סביב המשפט הזה, ולא מצליחה.
קשה לי כרגע לעשות הפרדה ולהכניס לתוך מלים את כל הקשת של המקומות שבהם המשפט הזה פוגש אותי, ואני לגמרי יודעת שזה יכול לפגוש נשים אחרות במקומות שונים מאוד.
אז בגלל שאני לא מצליחה, אפילו שזה קשור למה שאני כותבת, אני מרשה לעצמי לדלג ולהתייחס לכל הדברים האחרים שנכתבו בתגובה אלי.
אני מרגישה צורך להתייחס, כי נוצר דיון סביב המשפט הזה, ולא מצליחה.
קשה לי כרגע לעשות הפרדה ולהכניס לתוך מלים את כל הקשת של המקומות שבהם המשפט הזה פוגש אותי, ואני לגמרי יודעת שזה יכול לפגוש נשים אחרות במקומות שונים מאוד.
אז בגלל שאני לא מצליחה, אפילו שזה קשור למה שאני כותבת, אני מרשה לעצמי לדלג ולהתייחס לכל הדברים האחרים שנכתבו בתגובה אלי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
אז אני חוזרת אל הדברים שכתבת לי, אישה במסע.
כמה אומץ צריך כדי לצאת מול המערכת בפעם הראשונה...
לגמרי.
גם בעבר היו מקרים שהגנתי על הילד שלי מול המערכת, אבל לא ככה. יותר בדרך עקיפה.
(-:
ובית הספר - אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת. מצד אחד, לדעתי על ההורים שלי להתערב יותר לגבי מה שהיה בבית הספר. מצד שני, לאמא שלי היה ברור שבית סםר זה ללימוד וכי ככה צריך. בפורומים בתפוז כרגע רוב ההורים מאמינים שבית ספר זה לחברה. בהתחשב במצב החברתי הנוראי שיש בבתי ספר, זה לדעתי פוגע בהמון ילדים - הציפייה והדגש על חברה.
מבינה לגמרי מה שאת אומרת.
הדילמות שלי כרגע לגמרי לא שם, כי בגיל שלו, ובנתונים העכשוויים, ברור לגמרי שהוא הולך לבית ספר, ולדעתי בגדול גם טוב לו שם. (אני לא משווה את זה למה היה קורה אילו הוא היה גדל בחינוך ביתי, כי הוא לא גדל, כשהוא נולד לא חשבתי בכיוונים האלה, למרות שמאוד אהבתי את עקרון הרצף והשתמשתי בו באופן תיאורטי מאוד, לא יישום של דברים שלא יכולתי פיזית, אבל הרבה אהבה למשהו שמאחורי. ת'כלס - כרגע זה לא נקודה כואבת בחיי, לכן אני לא חושבת מה היה קורה אילו...) אבל אני מבינה את מה שאת אומרת. אני נכנסתי למעורבות פשוט מול מחנך שהיה מאוד לא הוגן, והרגשתי שהילד שלי מרוויח הרבה מההתמודדות המסויימת הזאת עם גב מהבית, הוא לקח את עצמו לעמדה עצמאית שטוב היה לו בה וקיבל גיבוי ממני, בעיקר לאורך השנה גיבוי רגשי, ולאחרונה היה משהו שחשבתי שאני צריכה גם להתגייס למעורבות מול ההנהלה.
זה שלא הייתי חברתית לא היה רע בעיני אימי, ולכן היה בעיה קטנה מאוד.
בעיני - מגניב לגמרי ונכון כל כך...
<בעיני אימי הייתי חייבת להיות חברתית.... >
ואוו, הרב אשכרה מסכים איתי! מה היו הנימוקים שלו לכך שזה פוגע בה?
הרב אשכרה מסכים איתך לגמרי והייתי חייבת לספר לך...
הנימוקים שלו - הנימוקים שהוא אמר או הנימוקים שהוא התכוון?
הוא אמר שכרגע היא במצב שלא מאפשר להיות איתה בקשר, ושאם ישימו לה גבולות יכול מאוד להיות שהיא תהיה במצב שכן אפשר להיות איתה בקשר בלי שהיא תפגע.
במהות של הדברים - לדעתי הוא התכוון לאותה נקודה שאת התכוונת אליה.
הוא אדם שמאוד מסתייג מכל מה ש"מריח" כמו דיבורים על אנרגיות או היקום או לא יודעת...
אני תמיד נדהמת שהתשובות שלו מנוסחות בשפה לא תורנית ולא הלכתית ולא אמונית-רעיונית ולא... לא כמו שהייתי מצפה שתשובות של רב יהיו מנוסחות. גם על שאלות הלכתיות יותר רגילות הוא תמיד עונה בעברית יומיומית רגילה וכמה שיותר פשוטה, למרות שאני מכירה ויודעת שצורת החשיבה שלו מאוד מורכבת.
כשדיברתי איתו, אמרתי לו בסוף, שאת הטלפון הראשון לפני כחודש הרמתי ממקום כל כך מוכה-רגשי אשמה, שכבר הייתי מוכנה אם צריך להקריב את עצמי על מזבח מצוות כיבוד הורים אם זה מה שצריך, העיקר פעם אחת להפסיק להיות אשמה. (שזה הרבה בשבילי, להחליט: אני שמה גבול לרגשי האשמה! נביא אותם לרב, למישהו, למי שיכול להיות סמכות בשבילי, נברר, נבדוק, אבל נפסיק להרשות להם להשתולל כמה שבא להם. נפסיק להתבייש לשאול שאלות טפשיות ולאכול את עצמי מבפנים ונברר אחת ולתמיד מה כן חייבים ומה לא). הוא ענה לי שלדעתו ממש אין פה שום מקום להקרבות ולא זה מה שאמור להיות.
הוא כן חושב שמבחינת הצד שעליו שאלתי - כיבוד הורים לא במובן רק הטכני הצר אלא גם עולם ערכים, הוא כן חושב שכל תהליך שאני עוברת צריך להיות מכוון במטרה הסופית להגיע לקשר טוב איתה. הניסוח הזה הפריע לי, כי אני לא מגישה כרגע ככה, התהליכים שלי בעיני עצמי כרגע הם בשבילי, אבל בסך הכל נשמע לי שזה הכל דרכים שונות לנסח את אותו עיקרון.
הרי פניתי אליו כי לא מצאתי מנוח בדרכים שאומרות לי שאני לא חייבת לה כלום.
אז פניתי אליו כדי לשמוע מאוד מוגדר מה אני כן חייבת, אבל גם מה לא.
האמת, קצת כעסתי על עצמי אפילו, כי עד שהגיעה הפגישה המיוחלת הזאת כבר לא ממש הייתי זקוקה לה, כבר ידעתי את הכיוון לבד, ולא הייתי בטוחה בשביל מה אני הולכת בכלל.
המשפט הראשון שאמרתי לו היה שאני פה בשביל שלא אהיה צריכה להיות פה שוב, כדי שלא אהיה זקוקה כל הזמן לסמכות חיצונית והסמכות תהיה אצלי בפנים (תהליך שהרגשתי שהתחיל כבר לפני הפגישה הזאת, בין השאר בזכות שידעתי שהיא תתרחש, ובפועל הפגישה קצת בלגנה אותו... נורא קשה לדעת איך לווסת בין הפנימי לחיצוני. אני מנסה לחשוב שכל מה שעשיתי - עשיתי טוב, הכי טוב לפי מה שאני מבינה).
והוא בהחלט האדם המתאים להגיד לו משפטים כאלה.
_מאוד סיזיפי, המיון הבלתי נגמר, של להבין מה באמת שלא היה אמור להיראות ככה.
(מאוד מעליב קצת, גם, לאישה שלפחות חושבת על עצמה שני דברים: אחד, שהיא לא מאוד צעירה, ושני, שהיא אינטלגנטית)
לדעתי זה הרבה יותר משהרוב עושים - ממיינים מה בסדר ומה לא._
טוב, את ממש משמחת אותי. (-:
<הסברתי כבר שהדבר הכי קשה לי כמעט בכל התהליך זה להרגיש טפשה, כל פעם שמסך התעתוע מורם... ללא טפשה במובן האינטלקטואלי. כאילו סוג של איך יכולתי לאפשר לזה לקרות... איך רק בגיל כל כך מאוחר....>
(-:
ואוו! מקסים ממש!
(-: (-:
תודה. שאת מבינה.
יש לך אדם אחר שמבין אותך? מבין אותך טוב לפחות כמו אמא שלך?
כן.
לגמרי כן.
ב-5-6 שנים האחרונות היו פתאום המון: היתה א, והיתה ר, והיתה ש, והיתה א אחרת, חברות, מורה בסדנה, מטפלת.
בזמן האחרון הרגשתי שהקשרים שלי איתן היו אמנם קשרים של הבנה מאוד מאוד עמוקה, ממש לא פחות משל אמא שלי (לא שהפסקתי בתקופה ההיא להתייסר על המרחק שלי ממנה, ולשמוע בתוכי את המשפטים שלה - "למה דווקא אני, שיש לי כל כך הרבה מה להעניק, נגזר עלי להעניק לזרים, לתלמידים, למטופלים, ולילדים שלי, עצמי ובשרי, אני לא יכולה להעניק את שפע העצות וההבנה וחוכמת החיים ו...&*#@%^& לא אגיד מה דעתי - שיש לי...) אבל קשרים מאוד סימביוטיים.
לפעמים כי אני או משהו בי דחף למקום המאוד מאוד סימביוטי (אם כי סימביוטי טוב, טוב לגמרי, לא שופט, לא מבקר, לא מעניש, לא עסוק בלתקן אותי...) וקצת מהפעמים כי משהו בחברה לקח לשם.
היום אני משתדלת להסתפק בחברה אחת מאוד מבינה ואחרות שאני משתפת לפעמים ומבינות לפעמים.
אני הרבה פחות מרגישה את המצוקה הזו של נערה שיש לה כנפיים שלאף אחד מסביבה אין, ולכן היא מאוד בודדה, כי איש לא יבין. (ובמקומות האלה, כאמור, גם אמא שלי מעולם לא הבינה אותי... זה רק הזכרון מתקופות אחרות שהיא כן הבינה, ומתקופות שהיא הכריחה אותי להרגיש כמה היא נפלאה ומבינה, משתלט וצובע הכל בצבע אחיד...)
הרבה יותר בקלות אני מרגישה היום יכולה בקלות להיות מובנת.
שזה לא חייב להיות כזה מן קסם של היקום שמישהו הבין אותי.
זה טבעי. זה קורה.
מה שיותר חסר לי היום זה סוג של קרבה. מגורים משותפים. מגע פיזי. שאני מתה בלעדיו. התערבבויות במקומות הקטנים האלה של החיים. קרבה שתהיה מעורבבת גם בהבנה, אבל לא הבנה מלאה כל שנייה אלא יותר פוטנצייאל להבנה, שלפעמים מתממש במלואו ולפעמים פחות, פשוט כי עסוקים ברבדים אחרים של החיים.
ומכיוון שאני לא בזוגיות, אני נשארת מאוד רעבה...
עוד דבר שהיא ידעה מאוד להעניק וחסר לי מאוד היום הוא תחושה של להיות מוגנת. מוגנת לגמרי.
אבל די, הבטחתי לעצמי שאפסיק "לחפור" לך בעניין ההבנה....
מה שכתבת, פשוט, אכן פתח לי חלון גדול להציץ פנימה ולהתחיל לתת אישור לעצמי.
כמה אומץ צריך כדי לצאת מול המערכת בפעם הראשונה...
לגמרי.
גם בעבר היו מקרים שהגנתי על הילד שלי מול המערכת, אבל לא ככה. יותר בדרך עקיפה.
(-:
ובית הספר - אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת. מצד אחד, לדעתי על ההורים שלי להתערב יותר לגבי מה שהיה בבית הספר. מצד שני, לאמא שלי היה ברור שבית סםר זה ללימוד וכי ככה צריך. בפורומים בתפוז כרגע רוב ההורים מאמינים שבית ספר זה לחברה. בהתחשב במצב החברתי הנוראי שיש בבתי ספר, זה לדעתי פוגע בהמון ילדים - הציפייה והדגש על חברה.
מבינה לגמרי מה שאת אומרת.
הדילמות שלי כרגע לגמרי לא שם, כי בגיל שלו, ובנתונים העכשוויים, ברור לגמרי שהוא הולך לבית ספר, ולדעתי בגדול גם טוב לו שם. (אני לא משווה את זה למה היה קורה אילו הוא היה גדל בחינוך ביתי, כי הוא לא גדל, כשהוא נולד לא חשבתי בכיוונים האלה, למרות שמאוד אהבתי את עקרון הרצף והשתמשתי בו באופן תיאורטי מאוד, לא יישום של דברים שלא יכולתי פיזית, אבל הרבה אהבה למשהו שמאחורי. ת'כלס - כרגע זה לא נקודה כואבת בחיי, לכן אני לא חושבת מה היה קורה אילו...) אבל אני מבינה את מה שאת אומרת. אני נכנסתי למעורבות פשוט מול מחנך שהיה מאוד לא הוגן, והרגשתי שהילד שלי מרוויח הרבה מההתמודדות המסויימת הזאת עם גב מהבית, הוא לקח את עצמו לעמדה עצמאית שטוב היה לו בה וקיבל גיבוי ממני, בעיקר לאורך השנה גיבוי רגשי, ולאחרונה היה משהו שחשבתי שאני צריכה גם להתגייס למעורבות מול ההנהלה.
זה שלא הייתי חברתית לא היה רע בעיני אימי, ולכן היה בעיה קטנה מאוד.
בעיני - מגניב לגמרי ונכון כל כך...
<בעיני אימי הייתי חייבת להיות חברתית.... >
ואוו, הרב אשכרה מסכים איתי! מה היו הנימוקים שלו לכך שזה פוגע בה?
הרב אשכרה מסכים איתך לגמרי והייתי חייבת לספר לך...
הנימוקים שלו - הנימוקים שהוא אמר או הנימוקים שהוא התכוון?
הוא אמר שכרגע היא במצב שלא מאפשר להיות איתה בקשר, ושאם ישימו לה גבולות יכול מאוד להיות שהיא תהיה במצב שכן אפשר להיות איתה בקשר בלי שהיא תפגע.
במהות של הדברים - לדעתי הוא התכוון לאותה נקודה שאת התכוונת אליה.
הוא אדם שמאוד מסתייג מכל מה ש"מריח" כמו דיבורים על אנרגיות או היקום או לא יודעת...
אני תמיד נדהמת שהתשובות שלו מנוסחות בשפה לא תורנית ולא הלכתית ולא אמונית-רעיונית ולא... לא כמו שהייתי מצפה שתשובות של רב יהיו מנוסחות. גם על שאלות הלכתיות יותר רגילות הוא תמיד עונה בעברית יומיומית רגילה וכמה שיותר פשוטה, למרות שאני מכירה ויודעת שצורת החשיבה שלו מאוד מורכבת.
כשדיברתי איתו, אמרתי לו בסוף, שאת הטלפון הראשון לפני כחודש הרמתי ממקום כל כך מוכה-רגשי אשמה, שכבר הייתי מוכנה אם צריך להקריב את עצמי על מזבח מצוות כיבוד הורים אם זה מה שצריך, העיקר פעם אחת להפסיק להיות אשמה. (שזה הרבה בשבילי, להחליט: אני שמה גבול לרגשי האשמה! נביא אותם לרב, למישהו, למי שיכול להיות סמכות בשבילי, נברר, נבדוק, אבל נפסיק להרשות להם להשתולל כמה שבא להם. נפסיק להתבייש לשאול שאלות טפשיות ולאכול את עצמי מבפנים ונברר אחת ולתמיד מה כן חייבים ומה לא). הוא ענה לי שלדעתו ממש אין פה שום מקום להקרבות ולא זה מה שאמור להיות.
הוא כן חושב שמבחינת הצד שעליו שאלתי - כיבוד הורים לא במובן רק הטכני הצר אלא גם עולם ערכים, הוא כן חושב שכל תהליך שאני עוברת צריך להיות מכוון במטרה הסופית להגיע לקשר טוב איתה. הניסוח הזה הפריע לי, כי אני לא מגישה כרגע ככה, התהליכים שלי בעיני עצמי כרגע הם בשבילי, אבל בסך הכל נשמע לי שזה הכל דרכים שונות לנסח את אותו עיקרון.
הרי פניתי אליו כי לא מצאתי מנוח בדרכים שאומרות לי שאני לא חייבת לה כלום.
אז פניתי אליו כדי לשמוע מאוד מוגדר מה אני כן חייבת, אבל גם מה לא.
האמת, קצת כעסתי על עצמי אפילו, כי עד שהגיעה הפגישה המיוחלת הזאת כבר לא ממש הייתי זקוקה לה, כבר ידעתי את הכיוון לבד, ולא הייתי בטוחה בשביל מה אני הולכת בכלל.
המשפט הראשון שאמרתי לו היה שאני פה בשביל שלא אהיה צריכה להיות פה שוב, כדי שלא אהיה זקוקה כל הזמן לסמכות חיצונית והסמכות תהיה אצלי בפנים (תהליך שהרגשתי שהתחיל כבר לפני הפגישה הזאת, בין השאר בזכות שידעתי שהיא תתרחש, ובפועל הפגישה קצת בלגנה אותו... נורא קשה לדעת איך לווסת בין הפנימי לחיצוני. אני מנסה לחשוב שכל מה שעשיתי - עשיתי טוב, הכי טוב לפי מה שאני מבינה).
והוא בהחלט האדם המתאים להגיד לו משפטים כאלה.
_מאוד סיזיפי, המיון הבלתי נגמר, של להבין מה באמת שלא היה אמור להיראות ככה.
(מאוד מעליב קצת, גם, לאישה שלפחות חושבת על עצמה שני דברים: אחד, שהיא לא מאוד צעירה, ושני, שהיא אינטלגנטית)
לדעתי זה הרבה יותר משהרוב עושים - ממיינים מה בסדר ומה לא._
טוב, את ממש משמחת אותי. (-:
<הסברתי כבר שהדבר הכי קשה לי כמעט בכל התהליך זה להרגיש טפשה, כל פעם שמסך התעתוע מורם... ללא טפשה במובן האינטלקטואלי. כאילו סוג של איך יכולתי לאפשר לזה לקרות... איך רק בגיל כל כך מאוחר....>
(-:
ואוו! מקסים ממש!
(-: (-:
תודה. שאת מבינה.
יש לך אדם אחר שמבין אותך? מבין אותך טוב לפחות כמו אמא שלך?
כן.
לגמרי כן.
ב-5-6 שנים האחרונות היו פתאום המון: היתה א, והיתה ר, והיתה ש, והיתה א אחרת, חברות, מורה בסדנה, מטפלת.
בזמן האחרון הרגשתי שהקשרים שלי איתן היו אמנם קשרים של הבנה מאוד מאוד עמוקה, ממש לא פחות משל אמא שלי (לא שהפסקתי בתקופה ההיא להתייסר על המרחק שלי ממנה, ולשמוע בתוכי את המשפטים שלה - "למה דווקא אני, שיש לי כל כך הרבה מה להעניק, נגזר עלי להעניק לזרים, לתלמידים, למטופלים, ולילדים שלי, עצמי ובשרי, אני לא יכולה להעניק את שפע העצות וההבנה וחוכמת החיים ו...&*#@%^& לא אגיד מה דעתי - שיש לי...) אבל קשרים מאוד סימביוטיים.
לפעמים כי אני או משהו בי דחף למקום המאוד מאוד סימביוטי (אם כי סימביוטי טוב, טוב לגמרי, לא שופט, לא מבקר, לא מעניש, לא עסוק בלתקן אותי...) וקצת מהפעמים כי משהו בחברה לקח לשם.
היום אני משתדלת להסתפק בחברה אחת מאוד מבינה ואחרות שאני משתפת לפעמים ומבינות לפעמים.
אני הרבה פחות מרגישה את המצוקה הזו של נערה שיש לה כנפיים שלאף אחד מסביבה אין, ולכן היא מאוד בודדה, כי איש לא יבין. (ובמקומות האלה, כאמור, גם אמא שלי מעולם לא הבינה אותי... זה רק הזכרון מתקופות אחרות שהיא כן הבינה, ומתקופות שהיא הכריחה אותי להרגיש כמה היא נפלאה ומבינה, משתלט וצובע הכל בצבע אחיד...)
הרבה יותר בקלות אני מרגישה היום יכולה בקלות להיות מובנת.
שזה לא חייב להיות כזה מן קסם של היקום שמישהו הבין אותי.
זה טבעי. זה קורה.
מה שיותר חסר לי היום זה סוג של קרבה. מגורים משותפים. מגע פיזי. שאני מתה בלעדיו. התערבבויות במקומות הקטנים האלה של החיים. קרבה שתהיה מעורבבת גם בהבנה, אבל לא הבנה מלאה כל שנייה אלא יותר פוטנצייאל להבנה, שלפעמים מתממש במלואו ולפעמים פחות, פשוט כי עסוקים ברבדים אחרים של החיים.
ומכיוון שאני לא בזוגיות, אני נשארת מאוד רעבה...
עוד דבר שהיא ידעה מאוד להעניק וחסר לי מאוד היום הוא תחושה של להיות מוגנת. מוגנת לגמרי.
אבל די, הבטחתי לעצמי שאפסיק "לחפור" לך בעניין ההבנה....
מה שכתבת, פשוט, אכן פתח לי חלון גדול להציץ פנימה ולהתחיל לתת אישור לעצמי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
קוראת, הילד הוא מהנישואים לאותו בן זוג מתעלל? יש ביניכם קשר היום?
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סימני התעללות בזוגיות
לגבי קשר מתעלל, אני לא רואה סיבה לחזור על מה שנוסח בצורה טובה יותר, לכן אצטט פה:
_כשאנחנו מדברים על מערכות יחסים שיש בהן רעל, אין התאמה בין הלב לשכל. יש מיסוך כבד. יש ערפל. יש תעתוע. והתעתוע שם מילדות. הטישטוש שם מילדות. חוסר הגבולות שם מילדות. לפעמים זה טישטוש קטן - אפשר ליפול למערכת יחסים קצרה כזאת, מתוך טעות, להיות שם בשלב הראשוני שהוא מקסים ונפלא ונראה כאילו האהבה פורחת ואתם על אותו גל ומצאת את אהבת חייך, ולהמשיך להיות שם בשלב השני שפתאום צצות התנהגויות יותר ויותר צורמות, אבל ככה לאט, בהדרגה, בשיטת הסלאמי - ועדיין את אדם נחמד, הוגן, משתף פעולה, מנסה להבין את הזולת וללכת לקראתו.
מי שנשארת שם זמן קצר עד שנופל לה האסימון שבן/בת הזוג ממש ממש לא הגונים כלפי, לא חבריים כלפי, לא טוב לי פה (קריטי ומשמעותי מאין כמוהו להרגיש באופן מלא את ה"לא טוב לי פה" ולתת לו מקום ומודעות מלאה וגם לפעול על סמך זה. כל זה לא טריביאלי בכלל) - ועוזבת?
היא די בריאה.
היא זיהתה כשזה היה מספיק ברור.-))
מי שנשארת שם שנים על שנים ויולדת לו ילדים, צר לי
מעומק לבי, אבל מצבה הרבה יותר גרוע. אין לה גבולות. היא לא אוהבת את עצמה. היא לא מעריכה את עצמה.
אולי היא מעריכה את יכולותיה המקצועיות.
אולי היא מעריכה את השכל שלה.
אולי היא מעריכה כשרונות מסוימים שלה.
כל ה- 1 + 1 + 1 הזה לא נותן הערכה עצמית.
הערכה עצמית היא המקום העמוק הזה שבו את מרגישה ראויה. מרגישה שמגיע לך לחיות. שמגיע לך שיהיה לך טוב. שאת ראויה שמישהו יתאמץ בשבילך. שמישהו ישקיע בשבילך._
וכתגובה לקוראת, שגם אז התנגדה נחרצות:
_ל-קוראת:
אכן יש הבדל, וטוב שאת מעלה אותו (העליתי אותו ממש כמה פוסטים למעלה אבל טוב לחזור עליו) - בין מי שנקלעה למערכת יחסים שהפכה למרעילה וקמה והלכה ברגע שקלטה את זה, ללא נזקים חמורים,
לבין מי שנקלעה למערכת יחסים כזאת ונשארה בה שנים.
לראשונה, קל יחסית לצאת מזה והיא גם לא תעשה שוב את הטעות. זה אומר שבסך הכל יש לה דפוסים בריאים וגבולות בריאים.
לשנייה, קשה לצאת מזה והיא תעשה שוב את הטעות. זה אומר שיש כשל מובנה בדפוסים שלה והגבולות שלה לא בריאים. ולכן כדאי מאוד שהיא תפתח מודעות לדפוסים הלא בריאים שלה ותתקן אותם, כדי לשפר את חייה וכמובן כדי לזכות בזוגיות מסוג אחר. אוהב._
בשמת א (31.01.2014 13:26)
לב שומע - את לא חייבת להתייחס לשום דבר שאת לא רוצה להתייחס עליו. מה גם שהמשפט הזה בדיוק, לא הסכמתי לו לפני כמה שנים, וכנראה הייתי מתנגדת לו בעצמי.
_כשאנחנו מדברים על מערכות יחסים שיש בהן רעל, אין התאמה בין הלב לשכל. יש מיסוך כבד. יש ערפל. יש תעתוע. והתעתוע שם מילדות. הטישטוש שם מילדות. חוסר הגבולות שם מילדות. לפעמים זה טישטוש קטן - אפשר ליפול למערכת יחסים קצרה כזאת, מתוך טעות, להיות שם בשלב הראשוני שהוא מקסים ונפלא ונראה כאילו האהבה פורחת ואתם על אותו גל ומצאת את אהבת חייך, ולהמשיך להיות שם בשלב השני שפתאום צצות התנהגויות יותר ויותר צורמות, אבל ככה לאט, בהדרגה, בשיטת הסלאמי - ועדיין את אדם נחמד, הוגן, משתף פעולה, מנסה להבין את הזולת וללכת לקראתו.
מי שנשארת שם זמן קצר עד שנופל לה האסימון שבן/בת הזוג ממש ממש לא הגונים כלפי, לא חבריים כלפי, לא טוב לי פה (קריטי ומשמעותי מאין כמוהו להרגיש באופן מלא את ה"לא טוב לי פה" ולתת לו מקום ומודעות מלאה וגם לפעול על סמך זה. כל זה לא טריביאלי בכלל) - ועוזבת?
היא די בריאה.
היא זיהתה כשזה היה מספיק ברור.-))
מי שנשארת שם שנים על שנים ויולדת לו ילדים, צר לי
מעומק לבי, אבל מצבה הרבה יותר גרוע. אין לה גבולות. היא לא אוהבת את עצמה. היא לא מעריכה את עצמה.אולי היא מעריכה את יכולותיה המקצועיות.
אולי היא מעריכה את השכל שלה.
אולי היא מעריכה כשרונות מסוימים שלה.
כל ה- 1 + 1 + 1 הזה לא נותן הערכה עצמית.
הערכה עצמית היא המקום העמוק הזה שבו את מרגישה ראויה. מרגישה שמגיע לך לחיות. שמגיע לך שיהיה לך טוב. שאת ראויה שמישהו יתאמץ בשבילך. שמישהו ישקיע בשבילך._
וכתגובה לקוראת, שגם אז התנגדה נחרצות:
_ל-קוראת:
אכן יש הבדל, וטוב שאת מעלה אותו (העליתי אותו ממש כמה פוסטים למעלה אבל טוב לחזור עליו) - בין מי שנקלעה למערכת יחסים שהפכה למרעילה וקמה והלכה ברגע שקלטה את זה, ללא נזקים חמורים,
לבין מי שנקלעה למערכת יחסים כזאת ונשארה בה שנים.
לראשונה, קל יחסית לצאת מזה והיא גם לא תעשה שוב את הטעות. זה אומר שבסך הכל יש לה דפוסים בריאים וגבולות בריאים.
לשנייה, קשה לצאת מזה והיא תעשה שוב את הטעות. זה אומר שיש כשל מובנה בדפוסים שלה והגבולות שלה לא בריאים. ולכן כדאי מאוד שהיא תפתח מודעות לדפוסים הלא בריאים שלה ותתקן אותם, כדי לשפר את חייה וכמובן כדי לזכות בזוגיות מסוג אחר. אוהב._
בשמת א (31.01.2014 13:26)
לב שומע - את לא חייבת להתייחס לשום דבר שאת לא רוצה להתייחס עליו. מה גם שהמשפט הזה בדיוק, לא הסכמתי לו לפני כמה שנים, וכנראה הייתי מתנגדת לו בעצמי.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
הבנזונה עדיין לא יצא מהדירה של אמא שלי... השופט של בית המשפט לענייני משפחה איים אבל לא נראה לי שהוא ממש בקטע של להורות לו לצאת..
כי בשביל צו פינוי צריך את בית משפט השלום.. כנראה שאין ברירה ונפנה לשם (שזה עוד עו"ד ועוד כסף..) אבל אין ברירה
כי בשביל צו פינוי צריך את בית משפט השלום.. כנראה שאין ברירה ונפנה לשם (שזה עוד עו"ד ועוד כסף..) אבל אין ברירה
סימני התעללות בזוגיות
אוי סוזן:( מרתיח לשמוע! אבל למה עוד עו"ד? למה האיום לא מספיק? אין צווים??
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
בית משפט לענייני משפחה לא ממש מתעסק בדברים האלו של דירות וצווי פינוי. בשביל להשיג צו פינוי צריך את בית משפט השלום
המשפט בנינינו הוא של הגירושים.
מה שקשור לדירה כנראה יהיה במשפט נפרד בינו לבין אמא שלי
המשפט בנינינו הוא של הגירושים.
מה שקשור לדירה כנראה יהיה במשפט נפרד בינו לבין אמא שלי
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אני כל כך שונאת אותו אני מדמיינת שאני תופסת אותו בגרון ומכניסה לו אגרופים לפרצוף שוברת לו את האף והלסת
סימני התעללות בזוגיות
זה מרתיח לקרא את מה שאת כותבת אז להיות שם:( והעיקר שהוא אומר שהוא אוהב אותך ומבקש לפעמים שתחזרו, כאילו- איפה הוא חושב שהוא חי?!
את לא יכולה להליף מנעולים בבית כשהוא לא נמצא?
את לא יכולה להליף מנעולים בבית כשהוא לא נמצא?
סימני התעללות בזוגיות
את לא יכולה להליף מנעולים בבית כשהוא לא נמצא?
אני גם הייתי הולכת על משהו יותר תוקפני.
ובפעם הבאה שהוא מנסה לשכנע אותך לחזור, הגידי לו "צא מהדירה של אמא שלי, ואשקול את זה."
אני גם הייתי הולכת על משהו יותר תוקפני.
ובפעם הבאה שהוא מנסה לשכנע אותך לחזור, הגידי לו "צא מהדירה של אמא שלי, ואשקול את זה."
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סימני התעללות בזוגיות
לב שומע
הוא אמר שכרגע היא במצב שלא מאפשר להיות איתה בקשר, ושאם ישימו לה גבולות יכול מאוד להיות שהיא תהיה במצב שכן אפשר להיות איתה בקשר בלי שהיא תפגע.
ממש ממש וואו!
הוא כן חושב שכל תהליך שאני עוברת צריך להיות מכוון במטרה הסופית להגיע לקשר טוב איתה. הניסוח הזה הפריע לי, כי אני לא מגישה כרגע ככה, התהליכים שלי בעיני עצמי כרגע הם בשבילי, אבל בסך הכל נשמע לי שזה הכל דרכים שונות לנסח את אותו עיקרון.
הוא התכוון לתהליך שלך מול עצמך או לתהליך שלך איתה? כי אני יכולה להבין למה הוא מתכוון. בניגוד עליי, שרואה בנתק מההורים מצב לגיטימי <ואולי דווקא זה גורם לי יותר ויותר כן לרצות להיות בקשר, גם אם מינימלי> את כן אמורה <לדעתי על דעתו של הרב. קחי אותה בערבון מוגבל מאוד> בסוף התהליכים להגיע למצב נפשי בו את יכולה להציב גבולות לאמך, וגם לא להיפגע מכל תקשורת איתה.
_ מה שיותר חסר לי היום זה סוג של קרבה. מגורים משותפים. מגע פיזי. שאני מתה בלעדיו. התערבבויות במקומות הקטנים האלה של החיים. קרבה שתהיה מעורבבת גם בהבנה, אבל לא הבנה מלאה כל שנייה אלא יותר פוטנצייאל להבנה, שלפעמים מתממש במלואו ולפעמים פחות, פשוט כי עסוקים ברבדים אחרים של החיים.
ומכיוון שאני לא בזוגיות, אני נשארת מאוד רעבה..._
נשמע קשה, ומעורר געגוע לחיים במשפחה מורחבת, ופשוט חיים עם בני אדם.
עוד דבר שהיא ידעה מאוד להעניק וחסר לי מאוד היום הוא תחושה של להיות מוגנת. מוגנת לגמרי.
לצערי אני חושבת שהתחושה הזו שייכת לילדות. או לאמונה תמימה, שאותה אף אחד לא יוכל לתת לך.
אבל די, הבטחתי לעצמי שאפסיק "לחפור" לך בעניין ההבנה....
את מוזמנת לחפור כרצונך, וככלל המרבה הרי זה משובח.
הוא אמר שכרגע היא במצב שלא מאפשר להיות איתה בקשר, ושאם ישימו לה גבולות יכול מאוד להיות שהיא תהיה במצב שכן אפשר להיות איתה בקשר בלי שהיא תפגע.
ממש ממש וואו!
הוא כן חושב שכל תהליך שאני עוברת צריך להיות מכוון במטרה הסופית להגיע לקשר טוב איתה. הניסוח הזה הפריע לי, כי אני לא מגישה כרגע ככה, התהליכים שלי בעיני עצמי כרגע הם בשבילי, אבל בסך הכל נשמע לי שזה הכל דרכים שונות לנסח את אותו עיקרון.
הוא התכוון לתהליך שלך מול עצמך או לתהליך שלך איתה? כי אני יכולה להבין למה הוא מתכוון. בניגוד עליי, שרואה בנתק מההורים מצב לגיטימי <ואולי דווקא זה גורם לי יותר ויותר כן לרצות להיות בקשר, גם אם מינימלי> את כן אמורה <לדעתי על דעתו של הרב. קחי אותה בערבון מוגבל מאוד> בסוף התהליכים להגיע למצב נפשי בו את יכולה להציב גבולות לאמך, וגם לא להיפגע מכל תקשורת איתה.
_ מה שיותר חסר לי היום זה סוג של קרבה. מגורים משותפים. מגע פיזי. שאני מתה בלעדיו. התערבבויות במקומות הקטנים האלה של החיים. קרבה שתהיה מעורבבת גם בהבנה, אבל לא הבנה מלאה כל שנייה אלא יותר פוטנצייאל להבנה, שלפעמים מתממש במלואו ולפעמים פחות, פשוט כי עסוקים ברבדים אחרים של החיים.
ומכיוון שאני לא בזוגיות, אני נשארת מאוד רעבה..._
נשמע קשה, ומעורר געגוע לחיים במשפחה מורחבת, ופשוט חיים עם בני אדם.
עוד דבר שהיא ידעה מאוד להעניק וחסר לי מאוד היום הוא תחושה של להיות מוגנת. מוגנת לגמרי.
לצערי אני חושבת שהתחושה הזו שייכת לילדות. או לאמונה תמימה, שאותה אף אחד לא יוכל לתת לך.
אבל די, הבטחתי לעצמי שאפסיק "לחפור" לך בעניין ההבנה....
את מוזמנת לחפור כרצונך, וככלל המרבה הרי זה משובח.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
יקרה, העלית לי ממש ממש המון חיוכים על הפנים. (-: (-: (-: (-:
ממש ממש וואו!
נכון. זה ממש ממש וואו...
בניגוד עליי, שרואה בנתק מההורים מצב לגיטימי <ואולי דווקא זה גורם לי יותר ויותר כן לרצות להיות בקשר, גם אם מינימלי>
וואלה, עודדת אותי מאוד, שוב, כי כבר התחלתי ממש לקנא... (-;
את כן אמורה <לדעתי על דעתו של הרב. קחי אותה בערבון מוגבל מאוד> בסוף התהליכים להגיע למצב נפשי בו את יכולה להציב גבולות לאמך, וגם לא להיפגע מכל תקשורת איתה.
אני מבינה למה את מתכוונת, רק אין לי כוח לחשוב על זה עכשיו...
משהו בתוכי עומד על זכותי הטבעית גם להאמין שאני לא חייבת לה כלום ולא חייבת בכלל להיות איתה בקשר, גם להאמין שאני כן חייבת משהו למען איזה אידיאל שאני לא יודעת לקרוא לו בדיוק בשמו, אבל אידיאל עם סייג שזה לא בצורה שתפגע בי (פחות או יותר איך שהרב הציג את זה), גם להרגיש לא אשמה בכלום, כלפיה, וגם להיות עסוקה בעיקר בעצמי...
אם אני אחשוב מספיק על כל הרצונות הסותרים יש סיכוי טוב שאני אגלה שהם מסתדרים ביחד, זה רק מעייף אותי... (-;
ת'כלס, התשובה שלי כרגע לעצמי לרגשי האשמה: שלא חייב להיות קשר בין מצב הקשר והיחסים שלי עם אמא שלי ובין מצב הכליה שלה. ושאם יש קשר, אז עצוב לי מאוד מאוד לדעת שהיא בנתה את המערכת הרגשית של עצמה בצורה כזאת, שאני חייבת להיות חלק ממנה, ואם אני מתרחקת באופן שמבחינתי הוא זמני כדי להבריא ולהתאוורר, או סתם לגדול לי, היא חייבת להיות חולה, ושגם זה סוג של אלימות, שיכולה להיות לגמרי להיות לא-מודעת ויכולה גם להתקרב למודע. בהנחה שאני שייכת לעצמי, לא עשיתי לה עוול שלקחתי אותי לה, היא זאת שעשתה לי עוול כשהחזיקה בי שנים. בהנחה שלה שבנות שייכות תמיד לאמא (לבנים מותר להתרחק), לקחו ממנה משהו שלדעתה "מגיע" לה לפי חוקי החיים והעולם, ונעשה לה עוול קיומי, לאו דווקא על-ידי, בעיניה זה יכול להיות גם על-ידי בורא עולם, או לא יודעת מי...
עדיין, המלים שאני כותבת כאן בעצם הרגע הזה נשמעות לי קצת קשות, קצת מכריחות, ואני מרגישה צורך עז - כמו לא לשנוא את עצמי אם אכלתי שוקולד (באנלוגיה לדף האם דיאטות מצליחות), לא לדחוף את עצמי בכוח אל עבר ראייה חדה ובהירה של המציאות, כדי שלא להפוך גם את זה לסוג של "דת", של אמונה מוחלטת בדרך אחת נכונה.
מה שהרב אמר נתן לי בדיוק את גודל המרווח שהיה חיוני לי כדי להפסיק לתקשר עם עצמי בשפה של דעות ומחשבות (האם מותר לי מוסרית, אסור לי מוסרית....) ולהתחיל לשמוע שיש שם המון רגשות (צורך בקרבה, צורך בדברים שאני לא מספיק יודעת להגדיר מהם, בקשר עם אמא שלי...)
נשמע קשה, ומעורר געגוע לחיים במשפחה מורחבת, ופשוט חיים עם בני אדם.
נכון נכון נכון נכון.
אני מעתיקה לכאן רשימה שכתבתי הערב, לפני שפתחתי את המחשב, של דברים שבעיני קושרים אותי עדיין רגשית לאמא שלי:
אולי כי יכולת ההבנה שלה מעורבבת עם סוג של קרבה, שהיתה בעבר, ולא יכולה להיות עם אדם שלא גרים איתו בבית אחד. ואולי זה התעתוע, שצובע את העבר בצבעים של משכתב ההיסטוריה.
<קניתי לי במתנה את מלים הורגות... אני אחרי רפרוף ראשוני שם>
שזה מה שהיא עשתה לאורך רוב שנותינו המשותפות, וזה החלק הכי הרסני בעיני של מה שהיא עשתה.
האבסורד הוא שהיום אכן יש שם משהו מאוד פצוע, ויש סיבה אובייקטיבית ואמיתית לצורך כל הזמן שמישהו ייכנס לשם, זה כמו להיות חסר אונים וזקוק שמישהו יחליף לך תחבושות על פצע, אפילו שזה כואב נורא. (בהנחה שאתה מאושפז, מצב לא טוב, לא יכול לעשות את זה לבד... כי זה לא נקודתי רק באיבר מסויים, אלא על כל הגוף...).
למשל - אחרי שכתבתי את ההודעה הראשונה שבה הזמנתי את הנוכחות שלך, כנוכחות אוהדת, כשגמרתי לכתוב אמרתי לעצמי: הנה, שוב את עושה את זה. את מכניסה אנשים לתוך המרחב הפרטי שלך וכאילו "מזמינה" שעכשיו יתערבו וינסו להסביר לך, להוכיח לך, לשכנע אותך, לעזור לך להתנתק... להסביר לך שאמא שלך רעה ואת טובה... או כל גרסה אחרת. דווקא התגובה שלך היתה לי מעורבת וקרובה ולא חודרנית, לא "מחנכת" אותי.
<אני מאוד מאמינה ב"למידה נוירולוגית". כאילו, שאם אני מצליחה למקם את עצמי במרחב שמעניק לי גירויים ותגובות מאוד שונים ממה שחוויתי כל הילדות/בגרות, ואם הקולטנים שלי פתוחים, לגמרי או חלקית, ואם יש לי את הרצון לעבור את השינוי הזה (כי בלי רצון מוגדר, מרחב חדש ושונה מהרגיל יכול להיחוות כמאיים), לפעמים זה תחושה כאילו משהו שהיה ברור לי שהוא חלק בלתי נפרד ממני השתנה מהשורש, בעיני - כאילו משהו ממש ברמה של קשרים נוירולוגיים במוח, קשרים בין גירויים והמשמעויות שלהם, דברים שמאוד לא קלים לשינוי - השתנה, ובקלות יחסית... לא יודעת אם הצלחתי להגדיר את עצמי מספיק ברור>
בכולופן, החלק זה, החלק שרגיל שפולשים לו, בעיני הוא המקום הכי כואב והכי מחזיק חזק ולא משחרר כרגע.
וקושי מאוד גדול להתמודד באזורים שיש בהם בחירה.
<על אף שבאופי הבסיסי שלי יש חלק עצמאי בטירוף, לכן תמיד היו לי התנגשויות איתה, יותר מכל האחרים במשפחה, ובגיל צעיר יותר. אבל אני רגילה לבחירות בתוך עולם בגודל קופסת גפרורים, עם המון עצמאות מחשבתית, מאחורי אותו מקום מוגן כבייכול שמתואר בכריכה של מלים הורגות, שנמצא בתוך הראש שלי, כי במציאות הכל מוגבל...>
את מוזמנת לחפור כרצונך, וככלל המרבה הרי זה משובח.
(-: (-:
תודה על הנוכחות שלך.
ממש ממש וואו!
נכון. זה ממש ממש וואו...
בניגוד עליי, שרואה בנתק מההורים מצב לגיטימי <ואולי דווקא זה גורם לי יותר ויותר כן לרצות להיות בקשר, גם אם מינימלי>
וואלה, עודדת אותי מאוד, שוב, כי כבר התחלתי ממש לקנא... (-;
את כן אמורה <לדעתי על דעתו של הרב. קחי אותה בערבון מוגבל מאוד> בסוף התהליכים להגיע למצב נפשי בו את יכולה להציב גבולות לאמך, וגם לא להיפגע מכל תקשורת איתה.
אני מבינה למה את מתכוונת, רק אין לי כוח לחשוב על זה עכשיו...
משהו בתוכי עומד על זכותי הטבעית גם להאמין שאני לא חייבת לה כלום ולא חייבת בכלל להיות איתה בקשר, גם להאמין שאני כן חייבת משהו למען איזה אידיאל שאני לא יודעת לקרוא לו בדיוק בשמו, אבל אידיאל עם סייג שזה לא בצורה שתפגע בי (פחות או יותר איך שהרב הציג את זה), גם להרגיש לא אשמה בכלום, כלפיה, וגם להיות עסוקה בעיקר בעצמי...
אם אני אחשוב מספיק על כל הרצונות הסותרים יש סיכוי טוב שאני אגלה שהם מסתדרים ביחד, זה רק מעייף אותי... (-;
ת'כלס, התשובה שלי כרגע לעצמי לרגשי האשמה: שלא חייב להיות קשר בין מצב הקשר והיחסים שלי עם אמא שלי ובין מצב הכליה שלה. ושאם יש קשר, אז עצוב לי מאוד מאוד לדעת שהיא בנתה את המערכת הרגשית של עצמה בצורה כזאת, שאני חייבת להיות חלק ממנה, ואם אני מתרחקת באופן שמבחינתי הוא זמני כדי להבריא ולהתאוורר, או סתם לגדול לי, היא חייבת להיות חולה, ושגם זה סוג של אלימות, שיכולה להיות לגמרי להיות לא-מודעת ויכולה גם להתקרב למודע. בהנחה שאני שייכת לעצמי, לא עשיתי לה עוול שלקחתי אותי לה, היא זאת שעשתה לי עוול כשהחזיקה בי שנים. בהנחה שלה שבנות שייכות תמיד לאמא (לבנים מותר להתרחק), לקחו ממנה משהו שלדעתה "מגיע" לה לפי חוקי החיים והעולם, ונעשה לה עוול קיומי, לאו דווקא על-ידי, בעיניה זה יכול להיות גם על-ידי בורא עולם, או לא יודעת מי...
עדיין, המלים שאני כותבת כאן בעצם הרגע הזה נשמעות לי קצת קשות, קצת מכריחות, ואני מרגישה צורך עז - כמו לא לשנוא את עצמי אם אכלתי שוקולד (באנלוגיה לדף האם דיאטות מצליחות), לא לדחוף את עצמי בכוח אל עבר ראייה חדה ובהירה של המציאות, כדי שלא להפוך גם את זה לסוג של "דת", של אמונה מוחלטת בדרך אחת נכונה.
מה שהרב אמר נתן לי בדיוק את גודל המרווח שהיה חיוני לי כדי להפסיק לתקשר עם עצמי בשפה של דעות ומחשבות (האם מותר לי מוסרית, אסור לי מוסרית....) ולהתחיל לשמוע שיש שם המון רגשות (צורך בקרבה, צורך בדברים שאני לא מספיק יודעת להגדיר מהם, בקשר עם אמא שלי...)
נשמע קשה, ומעורר געגוע לחיים במשפחה מורחבת, ופשוט חיים עם בני אדם.
נכון נכון נכון נכון.
אני מעתיקה לכאן רשימה שכתבתי הערב, לפני שפתחתי את המחשב, של דברים שבעיני קושרים אותי עדיין רגשית לאמא שלי:
- מן הבטחה כזאת לא מפורשת, ערטילאית, עטופה בהרבה שפה של "קסם", שיש בקשר איתה איזה סוג של אוצר יקר שהיא יודעת להעניק, שמה-זה חבל לאבד אותו...
- יכולת ההבנה שלה. היכולת שלה לתת לי תחושה שאני מובנת.
אולי כי יכולת ההבנה שלה מעורבבת עם סוג של קרבה, שהיתה בעבר, ולא יכולה להיות עם אדם שלא גרים איתו בבית אחד. ואולי זה התעתוע, שצובע את העבר בצבעים של משכתב ההיסטוריה.
<קניתי לי במתנה את מלים הורגות... אני אחרי רפרוף ראשוני שם>
- משום מה החודרנות שלה הצליחה איכשהו להיחוות אצלי בו זמנית כלא נעימה וככן נעימה, ונדמה לי שבקשרים עם אנשים לפעמים יש חלק שכאילו מחפש את החדירה הזאת לתוך המרחב הפרטי שלי, רק שתהיה חדירה לא ביקורתית ולא משפילה. והיו לי בעבר קשרים כאלה, שכרגע אני ממעיטה בהם. כאילו איפה שבנאדם לא נכנס לתוך המרחב הפרטי שלי, זה מרגיש לי רחוק מידי.
שזה מה שהיא עשתה לאורך רוב שנותינו המשותפות, וזה החלק הכי הרסני בעיני של מה שהיא עשתה.
האבסורד הוא שהיום אכן יש שם משהו מאוד פצוע, ויש סיבה אובייקטיבית ואמיתית לצורך כל הזמן שמישהו ייכנס לשם, זה כמו להיות חסר אונים וזקוק שמישהו יחליף לך תחבושות על פצע, אפילו שזה כואב נורא. (בהנחה שאתה מאושפז, מצב לא טוב, לא יכול לעשות את זה לבד... כי זה לא נקודתי רק באיבר מסויים, אלא על כל הגוף...).
למשל - אחרי שכתבתי את ההודעה הראשונה שבה הזמנתי את הנוכחות שלך, כנוכחות אוהדת, כשגמרתי לכתוב אמרתי לעצמי: הנה, שוב את עושה את זה. את מכניסה אנשים לתוך המרחב הפרטי שלך וכאילו "מזמינה" שעכשיו יתערבו וינסו להסביר לך, להוכיח לך, לשכנע אותך, לעזור לך להתנתק... להסביר לך שאמא שלך רעה ואת טובה... או כל גרסה אחרת. דווקא התגובה שלך היתה לי מעורבת וקרובה ולא חודרנית, לא "מחנכת" אותי.
<אני מאוד מאמינה ב"למידה נוירולוגית". כאילו, שאם אני מצליחה למקם את עצמי במרחב שמעניק לי גירויים ותגובות מאוד שונים ממה שחוויתי כל הילדות/בגרות, ואם הקולטנים שלי פתוחים, לגמרי או חלקית, ואם יש לי את הרצון לעבור את השינוי הזה (כי בלי רצון מוגדר, מרחב חדש ושונה מהרגיל יכול להיחוות כמאיים), לפעמים זה תחושה כאילו משהו שהיה ברור לי שהוא חלק בלתי נפרד ממני השתנה מהשורש, בעיני - כאילו משהו ממש ברמה של קשרים נוירולוגיים במוח, קשרים בין גירויים והמשמעויות שלהם, דברים שמאוד לא קלים לשינוי - השתנה, ובקלות יחסית... לא יודעת אם הצלחתי להגדיר את עצמי מספיק ברור>
בכולופן, החלק זה, החלק שרגיל שפולשים לו, בעיני הוא המקום הכי כואב והכי מחזיק חזק ולא משחרר כרגע.
- תחושת מוגנות - שאם אני אעשה את כל מה שהיא אומרת, אז בטוח לא יקרה לי כלום רע, ואם כן בכל זאת יקרה, אז זה לא יהיה אשמתי (כמעט, תמיד זה יכול להיות בכל זאת טיפה אשמתי) ובנוסף, אז, כי עשיתי את כל הדברים הנכונים ולא בגללי קרה לי מה שקרה, יהיה לי גב כלכלי שלה, כדי לשרוד.
וקושי מאוד גדול להתמודד באזורים שיש בהם בחירה.
<על אף שבאופי הבסיסי שלי יש חלק עצמאי בטירוף, לכן תמיד היו לי התנגשויות איתה, יותר מכל האחרים במשפחה, ובגיל צעיר יותר. אבל אני רגילה לבחירות בתוך עולם בגודל קופסת גפרורים, עם המון עצמאות מחשבתית, מאחורי אותו מקום מוגן כבייכול שמתואר בכריכה של מלים הורגות, שנמצא בתוך הראש שלי, כי במציאות הכל מוגבל...>
את מוזמנת לחפור כרצונך, וככלל המרבה הרי זה משובח.
(-: (-:
תודה על הנוכחות שלך.
סימני התעללות בזוגיות
תחושת מוגנות - שאם אני אעשה את כל מה שהיא אומרת, אז בטוח לא יקרה לי כלום רע, ואם כן בכל זאת יקרה, אז זה לא יהיה אשמתי (כמעט, תמיד זה יכול להיות בכל זאת טיפה אשמתי)... כל דבר אחר שתמיד מציב איזה שביל צר שאם הולכים בו אז זו הדרך הנכונה, וכל היתר טעות...וקושי מאוד גדול להתמודד באזורים שיש בהם בחירה
לב שומע, כבר כמה זמן שאני קוראת את מה שאת כותבת ומוצאת נק' דימיון והשקה לקשר שלי עם אמי.
כשקראתי את זה- הזדהיתי מאוד, פשוט חזרתי וקראתי, שוב ושוב, ככה זה גם במערכת היחסים שלנו, מאוד.
לב שומע, כבר כמה זמן שאני קוראת את מה שאת כותבת ומוצאת נק' דימיון והשקה לקשר שלי עם אמי.
כשקראתי את זה- הזדהיתי מאוד, פשוט חזרתי וקראתי, שוב ושוב, ככה זה גם במערכת היחסים שלנו, מאוד.
-
פלוני_אלמוני*
- הודעות: 1182
- הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*
סימני התעללות בזוגיות
נרקיסיסטים פרוורטיים. יש יותר ממה שחשבתן ! והולך להם טוב !
(שוב הספר - הטרדה נפשית)
(שוב הספר - הטרדה נפשית)
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
_לב שומע, כבר כמה זמן שאני קוראת את מה שאת כותבת ומוצאת נק' דימיון והשקה לקשר שלי עם אמי.
כשקראתי את זה- הזדהיתי מאוד, פשוט חזרתי וקראתי, שוב ושוב, ככה זה גם במערכת היחסים שלנו, מאוד._
תודה.
מאחלת לך כמו לעמוד מול חלון של הבנות שנפתח ולהתבונן, בשקט, במה שעולה בו.
<ככה אני מאחלת לי, אז בלי להכיר אותך לעומק - מאחלת גם לך (-: .ואולי את זקוקה בכלל למשהו אחר...>
תודה על השיתוף.
כשקראתי את זה- הזדהיתי מאוד, פשוט חזרתי וקראתי, שוב ושוב, ככה זה גם במערכת היחסים שלנו, מאוד._
תודה.
מאחלת לך כמו לעמוד מול חלון של הבנות שנפתח ולהתבונן, בשקט, במה שעולה בו.
<ככה אני מאחלת לי, אז בלי להכיר אותך לעומק - מאחלת גם לך (-: .ואולי את זקוקה בכלל למשהו אחר...>
תודה על השיתוף.
סימני התעללות בזוגיות
לב שומע,
כמה זמן עבר מאז הגירושים? כמה זמן את לא בקשר עם אמא שלך? איך קרה הנתק? איך יחסיה עם בנך, הנכד שלה?
כמה זמן עבר מאז הגירושים? כמה זמן את לא בקשר עם אמא שלך? איך קרה הנתק? איך יחסיה עם בנך, הנכד שלה?
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אני כל כך זועמת ושונאת אותו שאני פשוט לא מאמינה על עצמי לאיזה רמות מטורפות של כעס אני מגיעה. אני כזה אדם נעים ונחמד ורגוע, ואני מגיעה כאן לעוצמות שלא ידעתי שקיימות בתוכי (טוב, חוץ מהפעמים שהיתי מתעצבנת על נטוויזן בטלפון חחח)
אני פשוט לא מאמינה ולא קולטת את ההתנהגות הדוחה שלו - מאיפה ההתנהגות הזו? מאיפה הוא הגיע? מהעצים?
כאילו הוא לא בנאדם רגיל, איזה סוג של מפלצת
האם אחיה בתחושה הזו כל הזמן? הרי יש לנו ילדה משותפת והוא תמיד יהיה חלק נלווה מחיי..
האם תמיד ינסה למצא איזו פרצה בשביל להרתיח אותי? לעשות איזה משהו סדיסטי כלפי?
אולי אם תהיה לו בת זוג חדשה הוא יהיה עסוק ב"לסדס" אותה ויניח לי?
אני פשוט לא מאמינה ולא קולטת את ההתנהגות הדוחה שלו - מאיפה ההתנהגות הזו? מאיפה הוא הגיע? מהעצים?
כאילו הוא לא בנאדם רגיל, איזה סוג של מפלצת
האם אחיה בתחושה הזו כל הזמן? הרי יש לנו ילדה משותפת והוא תמיד יהיה חלק נלווה מחיי..
האם תמיד ינסה למצא איזו פרצה בשביל להרתיח אותי? לעשות איזה משהו סדיסטי כלפי?
אולי אם תהיה לו בת זוג חדשה הוא יהיה עסוק ב"לסדס" אותה ויניח לי?
סימני התעללות בזוגיות
האם אחיה בתחושה הזו כל הזמן? הרי יש לנו ילדה משותפת והוא תמיד יהיה חלק נלווה מחיי..
זה באמת החלק הכי קשה, הידיעה שהמפלצת הזאת היא האבא של הילדה שלך, ודווקא מהאדם שהכי היית רוצה להתנתק לעולם- את לא יכולה לברוח..
מה הוא עשה?
זה באמת החלק הכי קשה, הידיעה שהמפלצת הזאת היא האבא של הילדה שלך, ודווקא מהאדם שהכי היית רוצה להתנתק לעולם- את לא יכולה לברוח..
מה הוא עשה?
-
פלונימית_אלמונימית*
- הודעות: 50
- הצטרפות: 17 ספטמבר 2013, 12:46
סימני התעללות בזוגיות
הוא מרגיש זאת חומקת מידיו. האדם שעליו היתה לו שליטה! ובאמצעות השילטה הזאת הוא הגדיר בין היתר את עצמו. וזה הולך ונעלם, ברור שהכעס שלו עצום.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף......................................................... אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
מתיש להתווכח עם אדם מתעלל. כן אמרתי ולא אמרתי וכן התכוונתי ואולי את פירשת ואולי היה אפשר להבין אותי באמת ככה אבל התכוונתי ככה ואולי מקודם התכוונתי ככה אבל עכשיו אני מתכוונת ככה משודרג, ככה בתחפושת וכו'.............................................................
מיליוני הכחשות שאתה מרגיש מטוווווווווווווומטם!!!!!!!
היתה לי אחה"צ שיחה ארוכה ומתישה, יותר מדוייק מעצבנת, עם אמא שלי.
קודם כל אני לא מבינה בכלל את הקונספט מאיפה היא מחליטה בשבילי את מי אני מזמינה לבר מצווה של הבן שלי.
כאילו שוב פעם אנחנו מתווכחות על השאלה הבסיסית למי החיים שלי שייכים.
בקונספט שלה, בחלל שבתוכו היא חיה, זה אסון שאני לא מזמינה את סבתא שלי, (סבתא רבא של הילד הבר מצווה, בת למעלה משמונים). בקונספט שלי, האירוע הזה הוא שלי, אין לי בעיה כשהיא שאלה בטון ענייני ועניתי ענייני, יש לי בעייה כשהיא התחילה להתווכח איתי, ויש לי עוד יותר בעייה כשהיא גם החליטה שהיא לא אמרה וכן אמרה ולא התכוונה וכן התכוונה והתחילה ל&6%$43% מלים בלי לקחת מינימום של אחריות על מה שיוצא לה מהפה.
היא כן אמרה את זה או לא אמרה את זה????
השיא היה כשהיא "תקעה" לי פתאום: "אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
את מבינים???? היא לא תגיד ש....
היא לא תגיד שהיא תשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלי (!!!!!!!!), לא שלה.
מי שמכיר אותי מכאן, יודע שדווקא הייתי מאוד עסוקה לאחרונה בלשאול רב.
אבל היא, שלא יודעת, הסב-טקסט של המשפט הזה שלה הוא סוג של איום סמוי של מה היא היתה מסוגלת לעשות אילו היתה רוצה, או לפחות מה בפנטזיה היתה חולמת לעשות. (מזכירה: לשאול את הרב שלי [!!!!!], לא שלה, שאלה שקשורה למה אני צריכה לעשות, לא למה היא צריכה לעשות [=אין שאלת רב כזאת, אף אחד לא יכול לשאול שאלת רב מה אדם אחר צריך לעשות, לכל אחד מותר לשאול איזה רב שהוא רוצה מה הוא אמור לעשות. פנטזיה על לשאול את הרב שלי זה פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני]).
זה צלצל לי מוכר מהימים של לפני עשרים שנה, כשהייתי בשירות לאומי, והיא איימה עלי שבגלל שאני לא חוזרת למוטב ולא מפנימה אותה, היא תתקשר לאם הבית בפנימייה של העולות שבה הייתי מדריכה, ותדבר איתה על זה שאני עולה במשקל. (הייתי מעל גיל 18...............). אני זוכרת עד היום את תחושת האיום הצורב מהרעיון שהיא תממש את זה.
מול חתיכת הרעל הזאת, פשוט שאלתי אותה: את יכולה אולי להסביר לי בשפה של בני אדם למה התכוונת במשפט הזה???
היא: לא, אני לא יכולה <שמירה על עמימות מכוונת, טקטיקה מוכרת שלה, מאוד מבלבלת עד ש"עולים" עליה>
אני: חוזרת שוב על המלים שהיא אמרה, בקול רם ומודגש: את יכולה להסביר לי במלים של בני אדם למה התכוונת כשאמרת את זה??
היא: לא, אני לא יכולה <סבטקסט: תביני לבד. כל אדם סביר [=אדם סביר שיודע את החוקים ואיך מתנהלים בתוך העולם שלי] היה יודע>
אני: ממשיכה ללחוץ - ממקום מאוד מאוד לא-מתופעל מהמניפולציות: מה היא חושבת שהיא אמרה בדיוק.
היא: אז אמרתי משהו שאת לא מבינה - אז מה לעשות? <סבטקסט: אז אמרתי משפט שלא התכוונתי למה שאמרתי ולא חשבתי על מה שיוצא לי מהפה - מה לעשות? אני חייבת לחשוב שעות על כל מה שאני אומרת? אי אפשר לדבר איתך חופשי? כל הזמן אני צריכה להיזהר איתך, בכל מילה שיוצאת לי מהפה?>
אני: בטון תקיף מאוד: לחשוב לפני שמוציאים מלים מהפה. <אף פעם בימי חיי עלי אדמות לא דיברתי איתה כל כך ישיר. המסר שלה - מה לעשות, כזאת אני - לא עבר הפעם מסך אצלי, מה לעשות? תתאמצי, תחשבי שנייה לפני שאת פולטת רצף צלילים חסר הבחנה ופוגעני. לא זכור לי אי פעם בעבר שהצלחתי לנטרל את המסר הזה שלה. תמיד המסקנה היתה שאני נורא רגישה, מה אני עושה כזה עניין מכל מילה... אוף היא צריכה לחשוב לפני כל מילה שיוצאת לה מהפה איתי... ובנוסף ובעיקר - לא זכור לי אי פעם בימי חיי שדיברתי איתה כל כך בוטה. בשנתיים האחרונות העברתי הרבה מסרים חזקים אבל בשפה הרבה הרבה יותר "פולייט">
מיליוני הכחשות שאתה מרגיש מטוווווווווווווומטם!!!!!!!
היתה לי אחה"צ שיחה ארוכה ומתישה, יותר מדוייק מעצבנת, עם אמא שלי.
קודם כל אני לא מבינה בכלל את הקונספט מאיפה היא מחליטה בשבילי את מי אני מזמינה לבר מצווה של הבן שלי.
כאילו שוב פעם אנחנו מתווכחות על השאלה הבסיסית למי החיים שלי שייכים.
בקונספט שלה, בחלל שבתוכו היא חיה, זה אסון שאני לא מזמינה את סבתא שלי, (סבתא רבא של הילד הבר מצווה, בת למעלה משמונים). בקונספט שלי, האירוע הזה הוא שלי, אין לי בעיה כשהיא שאלה בטון ענייני ועניתי ענייני, יש לי בעייה כשהיא התחילה להתווכח איתי, ויש לי עוד יותר בעייה כשהיא גם החליטה שהיא לא אמרה וכן אמרה ולא התכוונה וכן התכוונה והתחילה ל&6%$43% מלים בלי לקחת מינימום של אחריות על מה שיוצא לה מהפה.
היא כן אמרה את זה או לא אמרה את זה????
השיא היה כשהיא "תקעה" לי פתאום: "אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
את מבינים???? היא לא תגיד ש....
היא לא תגיד שהיא תשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלי (!!!!!!!!), לא שלה.
מי שמכיר אותי מכאן, יודע שדווקא הייתי מאוד עסוקה לאחרונה בלשאול רב.
אבל היא, שלא יודעת, הסב-טקסט של המשפט הזה שלה הוא סוג של איום סמוי של מה היא היתה מסוגלת לעשות אילו היתה רוצה, או לפחות מה בפנטזיה היתה חולמת לעשות. (מזכירה: לשאול את הרב שלי [!!!!!], לא שלה, שאלה שקשורה למה אני צריכה לעשות, לא למה היא צריכה לעשות [=אין שאלת רב כזאת, אף אחד לא יכול לשאול שאלת רב מה אדם אחר צריך לעשות, לכל אחד מותר לשאול איזה רב שהוא רוצה מה הוא אמור לעשות. פנטזיה על לשאול את הרב שלי זה פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני]).
זה צלצל לי מוכר מהימים של לפני עשרים שנה, כשהייתי בשירות לאומי, והיא איימה עלי שבגלל שאני לא חוזרת למוטב ולא מפנימה אותה, היא תתקשר לאם הבית בפנימייה של העולות שבה הייתי מדריכה, ותדבר איתה על זה שאני עולה במשקל. (הייתי מעל גיל 18...............). אני זוכרת עד היום את תחושת האיום הצורב מהרעיון שהיא תממש את זה.
מול חתיכת הרעל הזאת, פשוט שאלתי אותה: את יכולה אולי להסביר לי בשפה של בני אדם למה התכוונת במשפט הזה???
היא: לא, אני לא יכולה <שמירה על עמימות מכוונת, טקטיקה מוכרת שלה, מאוד מבלבלת עד ש"עולים" עליה>
אני: חוזרת שוב על המלים שהיא אמרה, בקול רם ומודגש: את יכולה להסביר לי במלים של בני אדם למה התכוונת כשאמרת את זה??
היא: לא, אני לא יכולה <סבטקסט: תביני לבד. כל אדם סביר [=אדם סביר שיודע את החוקים ואיך מתנהלים בתוך העולם שלי] היה יודע>
אני: ממשיכה ללחוץ - ממקום מאוד מאוד לא-מתופעל מהמניפולציות: מה היא חושבת שהיא אמרה בדיוק.
היא: אז אמרתי משהו שאת לא מבינה - אז מה לעשות? <סבטקסט: אז אמרתי משפט שלא התכוונתי למה שאמרתי ולא חשבתי על מה שיוצא לי מהפה - מה לעשות? אני חייבת לחשוב שעות על כל מה שאני אומרת? אי אפשר לדבר איתך חופשי? כל הזמן אני צריכה להיזהר איתך, בכל מילה שיוצאת לי מהפה?>
אני: בטון תקיף מאוד: לחשוב לפני שמוציאים מלים מהפה. <אף פעם בימי חיי עלי אדמות לא דיברתי איתה כל כך ישיר. המסר שלה - מה לעשות, כזאת אני - לא עבר הפעם מסך אצלי, מה לעשות? תתאמצי, תחשבי שנייה לפני שאת פולטת רצף צלילים חסר הבחנה ופוגעני. לא זכור לי אי פעם בעבר שהצלחתי לנטרל את המסר הזה שלה. תמיד המסקנה היתה שאני נורא רגישה, מה אני עושה כזה עניין מכל מילה... אוף היא צריכה לחשוב לפני כל מילה שיוצאת לה מהפה איתי... ובנוסף ובעיקר - לא זכור לי אי פעם בימי חיי שדיברתי איתה כל כך בוטה. בשנתיים האחרונות העברתי הרבה מסרים חזקים אבל בשפה הרבה הרבה יותר "פולייט">
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
חסרונות של השיחה שהיתה:
יתרונות:
- היא לא היתה עומדת בחיים בשום "תקן-בשמת" שאני מכירה.
יתרונות:
- לא הייתי במאמץ יתר מתיש שמכלה את כוחותי כמעט כל השיחה.
- הייתי לאורך כל השיחה בתשומת לב מה קורה לי, מה נעים לי, מה לא נעים לי, מה בא לי
- יכולתי לבדוק מה קורה לי כשאני לא במאמץ יתר. מה ממני נשאר מולה גם כשאני לא נורא מתאמצת "להחזיק" אותו. דווקא היה מעודד לגלות. נשאר ממני הרבה.
- שיחה ארוכה נורא שלקחה ממני המון זמן.
- השיחה השאירה אותי עצבנית בטירוף, מה שגזל ממני את שאריות אחה"צ
- נשארו בתוכי כמויות אדירות של רעל מהשיחה. גם ודווקא בנקודות שבהן השארתי אותה בסוף ללא מענה (תופעה נדירה ביותר, תמיד-תמיד יש לה מענה), דווקא שם הרעל חדר, ואולי הבהרתי את עמדתי בבהירות רבה באותה שנייה מולה, אבל דקה אחרי שסגרתי את הטלפון הספק חלחל אל תוכי. אגב, זו תופעה שחוזרת על עצמה, וזה מה שגרם לי בשנה האחרונה לצמצם שיחות איתה לבקושי פעם בחודשיים אם אין איזה משהו חריג, תופעת האפקט שאחרי, כאילו כל הטלפון עמדתי בגבורה מול איזה מסר שניסה לחלחל וסתמתי לו את הפה, ושנייה אחרי שסגרתי את השפופרת מצאתי את עצמי ספוגת-רעל ופקפוק עצמי. (למה באמת לא להזמין את סבתא שלי לבר מצווה??? ממש אני צריכה עכשיו להזכיר לעצמי למה, לגמרי לא ברור לי פתאום. אני מנסה להזכיר שאני לא טיפשה מאוד...................)
- יעבור עוד לא מעט זמן עד השיחה הבאה שלי איתה. מניסיוו לוקח לרעל לפחות שבועיים להתפוגג, מגיע לי קצת זמן נקי אחר כך.
- לא לשנוא את עצמי על השיחה שהיתה. היא שירתה איזה צורך, גם אם אני לא יודעת עדיין לשיים את כל החלקים שלו. למשל: לבדוק מה קורה כשאני לא נורא מתאמצת.
- בשונה מגיל 16, היום, גם אם אני נכנסת איתה לוויכוח, הוא לא מסתיים כמו אז באופן הרסני לחלוטין בהבהרה כפוייה שלה של מה פתולוגי בי ואיך קוראים לפתלוגיה (לא צוחקת...), אלא "רק" בהתנצלות רעילה שלה מעומק הלב המורעל שלה בנוסח של: "לא התכוונתי בכלל רק קצת וסליחה אם נעלבת ממה שלא עשיתי בכלל אם כי אני חושבת שאני נורא צודקת במסר שרציתי להעביר אבל לא העברתי אותו בכלל כדי שלא לפגוע בך, זו רק את שנורא רגישה ולכן אולי חשבת בטעות שאני מתכוונת להעביר מסר" <ברור כל חלקי הפאזל???? והיא מתכוונת לכל מילה בהתנצלות וגם בטוחה שהיא צדיקה וצודקת.........>
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
רק כמה אנקדוטות מהשיחה:
היא התקשרה, כמה זמן אחרי שסיימנו, כדי להתנצל.
זה נשמע בערך ככה:
לא התכוונתי שאת לא יכולה להחליט את מי להזמין, לא התכוונתי ללחוץ (אמרתי לה שלא היה איכפת לי כשהיא שאלה עניינית, איכפת היה לי כשהיא ניג'זה והתחילה ללחוץ), לא התכוונתי להגיד ש...... רק חשבתי, שלכל כך הרבה אנשים את עוזרת, ויש אישה זקנה שתיפגע אם לא...
אני, קוטעת אותה: (כי עד הנקודה הזו היא נשמעה לפחות מתכוונת בכנות לטוב, גם אם זה לא הטוב שלי...): עד כאן אני יכולה לשמוע אותך, אבל הצורה שאת מציגה את הדברים עכשיו, דרך ההצגה הזאת, אחד מול השני, כאילו לכל כך הרבה אנשים אני עוזרת אז איך שלאישה זקנה ומהמשפחה ו... זה ישר שם אותי במקום לא בסדר, כאילו כשזה מועמד זה מול זה - זה ישר יוצר מחוייבות, שאני לא מסכימה איתה, כאילו אם אני עוזרת לאנשים אז אני חייבת גם...
היא (קוטעת אותי): לא, הנה, שוב פעם את לא מבינה אותי! זה בכלל לא מה שאמרתי <ברור שזה כן מה שהיא אמרה> אני רק אמרתי שאת כזאת נשמה טובה, וכל כך רגישה, וכל כך עוזרת לאנשים, אז אולי, אם תדעי שיש אישה זקנה שתיפגע...
אני: תראי, זה לא היה נשמע ככה, בצליל שאמרת. כשאדם מתכוון להעביר את המסר הזה, בדרך כלל הוא אומר משהו כמו: תראה, רק שתדע, אולי, לבחירתך, אם אתה רוצה, אני רק אומר ש... תחליט אתה.... זה לא היה נשמע ככה.
היא: טוב, אז אולי לא בחרתי את הטון המתאים. מה לעשות שלא יצא לי הצליל המתאים. אבל מה שהתכוונתי הוא ש..... ..........................
<הצילו, קהל!!!! האבסורד ברור? "טוב אז אולי לא בחרתי את הטון המתאים"?????>
היא התקשרה, כמה זמן אחרי שסיימנו, כדי להתנצל.
זה נשמע בערך ככה:
לא התכוונתי שאת לא יכולה להחליט את מי להזמין, לא התכוונתי ללחוץ (אמרתי לה שלא היה איכפת לי כשהיא שאלה עניינית, איכפת היה לי כשהיא ניג'זה והתחילה ללחוץ), לא התכוונתי להגיד ש...... רק חשבתי, שלכל כך הרבה אנשים את עוזרת, ויש אישה זקנה שתיפגע אם לא...
אני, קוטעת אותה: (כי עד הנקודה הזו היא נשמעה לפחות מתכוונת בכנות לטוב, גם אם זה לא הטוב שלי...): עד כאן אני יכולה לשמוע אותך, אבל הצורה שאת מציגה את הדברים עכשיו, דרך ההצגה הזאת, אחד מול השני, כאילו לכל כך הרבה אנשים אני עוזרת אז איך שלאישה זקנה ומהמשפחה ו... זה ישר שם אותי במקום לא בסדר, כאילו כשזה מועמד זה מול זה - זה ישר יוצר מחוייבות, שאני לא מסכימה איתה, כאילו אם אני עוזרת לאנשים אז אני חייבת גם...
היא (קוטעת אותי): לא, הנה, שוב פעם את לא מבינה אותי! זה בכלל לא מה שאמרתי <ברור שזה כן מה שהיא אמרה> אני רק אמרתי שאת כזאת נשמה טובה, וכל כך רגישה, וכל כך עוזרת לאנשים, אז אולי, אם תדעי שיש אישה זקנה שתיפגע...
אני: תראי, זה לא היה נשמע ככה, בצליל שאמרת. כשאדם מתכוון להעביר את המסר הזה, בדרך כלל הוא אומר משהו כמו: תראה, רק שתדע, אולי, לבחירתך, אם אתה רוצה, אני רק אומר ש... תחליט אתה.... זה לא היה נשמע ככה.
היא: טוב, אז אולי לא בחרתי את הטון המתאים. מה לעשות שלא יצא לי הצליל המתאים. אבל מה שהתכוונתי הוא ש..... ..........................
<הצילו, קהל!!!! האבסורד ברור? "טוב אז אולי לא בחרתי את הטון המתאים"?????>
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אתמול הוא התקשר אלי ואמר שהוא רוצה ללכת לטיפול ביחידה לאלימות במשפחה, שמוכן לעשות הכל בשביל לשמור על המשפחה שלנו. חשבתי בלב- סחטיין על הבנאדם שאולי מוכן לעבור שינוי.. לא שאני מעוניינת לחזור אליו, אבל אולי הוא הגיע לנקודה שהוא מבין שצריך לעבור שינוי, שיש בעיה בהתנהגותו.
היום הוא אמר לי- שהוא רוצה ללכת ליחידה לאלימות וגם היה רוצה שאצטרף אליו לשם בכדי שאוכל לספר מה עבר עלי. אמר שהוא רוצה לשמוע מאנשי המקצוע אם יש בעיה באופיו, ובאותה הנשימה אמר שכבר שני אנשי מקצוע שהיה אצלם בטיפול אמרו לו שהוא לא מסוכן והוא אדם נורמטיבי לגמרי. אמר לי- אם צריך אני אביא לך אישור מאנשי המקצוע מהיחידה לאלימות שנראה מה הם יגידו. ואמר בלגלוג קל- אולי הם יגידו שאני חולה נפש אלים ומטורף?
הקיצר, לא סחטיין בכלל. האדם לא בכיוון בכלל !! הוא רוצה להגיע ליחידה לאלימות בשביל להוכיח שהוא בסדר גמור- ואני בטוחה שגם ירצה להראות שאני זאת החראית המציקה והאלימה!!!
הוא בכלל בכלל לא מוכן להודות שהוא לא היה בסדר, שהוא עדיין לא בסדר, שהוא אדם פוגע ומפחיד. הוא מנסה לערער את ההחלטה שלי, את כיוון המחשבה שלי, מנסה לבטל את ההבנה שלי שהוא אדם מתעלל ולכן עזבתי. הוא מנסה להראות לי שהוא בסדר גמור, אומנם היתה לו איזו מעידה בגלל לחץ שהיה לו, אבל אני זו שקשה, שלא סולחת, שנוטרת טינה, שעקשנית. אני הבעייה.
יותר ויותר אני מצליחה לחשוף את מניעיו האמיתיים והמניפולציות שלו
עדיין ישנם רגשות וזכרונות עולים
אבל דברים יותר מתבהרים
מחר דיון ברבנות
היום הוא אמר לי- שהוא רוצה ללכת ליחידה לאלימות וגם היה רוצה שאצטרף אליו לשם בכדי שאוכל לספר מה עבר עלי. אמר שהוא רוצה לשמוע מאנשי המקצוע אם יש בעיה באופיו, ובאותה הנשימה אמר שכבר שני אנשי מקצוע שהיה אצלם בטיפול אמרו לו שהוא לא מסוכן והוא אדם נורמטיבי לגמרי. אמר לי- אם צריך אני אביא לך אישור מאנשי המקצוע מהיחידה לאלימות שנראה מה הם יגידו. ואמר בלגלוג קל- אולי הם יגידו שאני חולה נפש אלים ומטורף?
הקיצר, לא סחטיין בכלל. האדם לא בכיוון בכלל !! הוא רוצה להגיע ליחידה לאלימות בשביל להוכיח שהוא בסדר גמור- ואני בטוחה שגם ירצה להראות שאני זאת החראית המציקה והאלימה!!!
הוא בכלל בכלל לא מוכן להודות שהוא לא היה בסדר, שהוא עדיין לא בסדר, שהוא אדם פוגע ומפחיד. הוא מנסה לערער את ההחלטה שלי, את כיוון המחשבה שלי, מנסה לבטל את ההבנה שלי שהוא אדם מתעלל ולכן עזבתי. הוא מנסה להראות לי שהוא בסדר גמור, אומנם היתה לו איזו מעידה בגלל לחץ שהיה לו, אבל אני זו שקשה, שלא סולחת, שנוטרת טינה, שעקשנית. אני הבעייה.
יותר ויותר אני מצליחה לחשוף את מניעיו האמיתיים והמניפולציות שלו
עדיין ישנם רגשות וזכרונות עולים
אבל דברים יותר מתבהרים
מחר דיון ברבנות
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
בהצלחה!!!
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
מסקנות סופיות לגמרי לבינתיים מהשיחה שלי היום עם אמא שלי:
היה לך נעים? לא.
נשאר לך בבטן הלא נעים הזה? כן.
נשאר להרבה זמן, לנצח נצחים, הלא נעים בבטן? כן.
את מרגישה מעורפלת ומטושטשת? כן.
וזה למרות שהפגנת מיומנויות ממש גבוהות של מסרים סמויים, כפולים, משולשים ומתושעים? לגמרי.
קלטתי בדיוק ואז התערפלתי ואני לא קולטת כלום וחוזר חלילה.
אז לא תחזרי שוב בחיים ביוזמתך על הלא נעים הזה?? אין שיחות ביוזמתך בחצי שנה הקרובה?? אופס... לא יודעת. <?????? למה? למה כל כך קשה? למה כל כך קשה להישאר עם חור בלב בצורת אמא שהיתה שמה פעם, על כל הטוב והרע שבה??>
<אני קוראת את מלים הורגות, מהנהנת במרץ, ומידי פעם עוצרת, משתאה לחלוטין: איך זה יכול להיות שלדברים הרגילים האלה הם קוראים התעללות???>
היה לך נעים? לא.
נשאר לך בבטן הלא נעים הזה? כן.
נשאר להרבה זמן, לנצח נצחים, הלא נעים בבטן? כן.
את מרגישה מעורפלת ומטושטשת? כן.
וזה למרות שהפגנת מיומנויות ממש גבוהות של מסרים סמויים, כפולים, משולשים ומתושעים? לגמרי.
קלטתי בדיוק ואז התערפלתי ואני לא קולטת כלום וחוזר חלילה.
אז לא תחזרי שוב בחיים ביוזמתך על הלא נעים הזה?? אין שיחות ביוזמתך בחצי שנה הקרובה?? אופס... לא יודעת. <?????? למה? למה כל כך קשה? למה כל כך קשה להישאר עם חור בלב בצורת אמא שהיתה שמה פעם, על כל הטוב והרע שבה??>
<אני קוראת את מלים הורגות, מהנהנת במרץ, ומידי פעם עוצרת, משתאה לחלוטין: איך זה יכול להיות שלדברים הרגילים האלה הם קוראים התעללות???>
-
קצת_באופן*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 10 פברואר 2014, 21:51
סימני התעללות בזוגיות
לב שומע
אני קוראת אותך כבר הרבה זמן
חשה צורך להגיד לך שהניסוח האנליטי והתובנות המדויקות מעשירות אותי, בעולמי, המון
תודה
אני קוראת אותך כבר הרבה זמן
חשה צורך להגיד לך שהניסוח האנליטי והתובנות המדויקות מעשירות אותי, בעולמי, המון
תודה
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
תודה תודה תודה ענקית.
באת לי בדיוק בזמן ברגע שפוף במיוחד....
(-:
באת לי בדיוק בזמן ברגע שפוף במיוחד....
(-:
סימני התעללות בזוגיות
לב, אמא שלך היא בלתי נסבלת. לא לדבר איתה. שיחות של דקה פעם בחודש. היא ערפדית אנרגיה.
סוזן, לבי איתך. הוא בהחלט מנסה לתעתע בך. הוא גם בונה תיק לרבנות כדי שיוכל להגיש שעשה הכול. איך היה ברבנות?
סוזן, לבי איתך. הוא בהחלט מנסה לתעתע בך. הוא גם בונה תיק לרבנות כדי שיוכל להגיש שעשה הכול. איך היה ברבנות?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
פנטזיה על לשאול את הרב שלי זה פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני
דייקת
אני זוכרת עד היום את תחושת האיום הצורב מהרעיון שהיא תממש את זה
ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה? היא היתה חושבת שאמא שלך, חסרים לה כמה ברגים במוח.
מול חתיכת הרעל הזאת, פשוט שאלתי אותה: את יכולה אולי להסביר לי בשפה של בני אדם למה התכוונת במשפט הזה???
למה את מבזבזת כוחות שווא? סתם, שאלה.
אני חושבת שבמקום הזה, הייתי אומרת לה משהו כמו: "טוב, אמא, נשרף לי משהו על האש. חייבת לסגור, ביי".
ואני אגיד לך למה:
כי היא ניזונה משאיבת הנשמה שלך, כמו סוהרסן, כמו ערפד שמוצץ דם.
ואת, נחלשת.
לכן, ברגע שאת חשה ברעל, הדבר הנכון והמעצים הוא - פשוט להסתלק מהשיחה. ביי אמא. בלי עלבונות וריבים וכלום. פשוט, "טוב, חייבת ללכת, ביי" ולסגור. לא לתת לה אפילו הזדמנות לשפוך עוד רעל (מה שברור שהיא תעשה כי הרי הטרף, הקורבן שלה, נחלץ ממנה! ועוד בזול!!! רחמנא ליצלן)
אל תעמדי שם רק בשביל לאפשר לה בנחת להמשיך למצוץ את דמך, לשתות לך את הנשמה. ואני לא צוחקת. דמייני את זה. זה מה שקורה מבחינה אנרגטית. הגוף מרגיש את זה. כמו יתושה: מכניסה רעל ומוצצת דם. זה בדיוק זה.
אני: בטון תקיף מאוד: לחשוב לפני שמוציאים מלים מהפה
על זה, כל הכבוד לך (-:
רק מפני שהיה לך האומץ להגיד את האמת. זה לא יעזור איתה או לה, את יודעת... אבל זה כן עוזר לך. כי אמרת לה באומץ את האמת
_היא לא היתה עומדת בחיים בשום "תקן-בשמת" שאני מכירה.
לא יצאתי מחלל משותף (קו הטלפון המשותף) ברגע שהשיחה לא התאימה לי, נשארתי באינטראקציה, נגררתי לויכוח._
חחח וואללה. עניתי לך לפני שקראתי את זה. תראי עד כמה זה הקפיץ אותי, שפתחתי את הפה D-:
_*לא הייתי במאמץ יתר מתיש שמכלה את כוחותי כמעט כל השיחה.
_השיחה השאירה אותי עצבנית בטירוף, מה שגזל ממני את שאריות אחה"צ
את מתחילה להבין יותר את "תקן בשמת"? (-:
(אני באמת באמת באמת, יודעת על מה אני מדברת (-: )
_לא התכוונתי שאת לא יכולה להחליט את מי להזמין, לא התכוונתי ללחוץ (אמרתי לה שלא היה איכפת לי כשהיא שאלה עניינית, איכפת היה לי כשהיא ניג'זה והתחילה ללחוץ), לא התכוונתי להגיד ש...... רק חשבתי, שלכל כך הרבה אנשים את עוזרת, ויש אישה זקנה שתיפגע אם לא...
אני, קוטעת אותה:_
תקן בשמת:
(אהבתי)
"תודה שאת מתנצלת, אמא, אני חייבת לרוץ יש לי סיר על האש והוא נשרף, ביי".
ולסגור.
לב, אמא שלך היא בלתי נסבלת. לא לדבר איתה. שיחות של דקה פעם בחודש. היא ערפדית אנרגיה
כל מלה.
סוזן סוזן, איזה חלאה.
מציעה לך ללכת בעצמך למרכז למניעת אלימות במשפחה של נעמ"ת, וגם ליחידה לטיפול באלימות במשפחה (הם לא מטפלים בזוגות ביחד, רק לחוד), לשני המקומות, ולספר הכל הכל. כולל לבקש להתייעץ איתם: מה לעשות כשהוא רוצה להציג מצג שווא כאילו "מוכן ללכת לטיפול" אבל בעצם זה נועד רק לעשות הצגה ולהתעלל בך עוד יותר?
תפתחי תיק בשני המקומות.
תספרי הכל בצורה מפורטת.
תקבלי מהם גם מסמכים שמתעדים שפנית אליהם. ואת השמות של מי שדיברת איתם.
תקדימי כל טריק שלו.
<אני לא פה>
דייקת
אני זוכרת עד היום את תחושת האיום הצורב מהרעיון שהיא תממש את זה
ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה? היא היתה חושבת שאמא שלך, חסרים לה כמה ברגים במוח.
מול חתיכת הרעל הזאת, פשוט שאלתי אותה: את יכולה אולי להסביר לי בשפה של בני אדם למה התכוונת במשפט הזה???
למה את מבזבזת כוחות שווא? סתם, שאלה.
אני חושבת שבמקום הזה, הייתי אומרת לה משהו כמו: "טוב, אמא, נשרף לי משהו על האש. חייבת לסגור, ביי".
ואני אגיד לך למה:
כי היא ניזונה משאיבת הנשמה שלך, כמו סוהרסן, כמו ערפד שמוצץ דם.
ואת, נחלשת.
לכן, ברגע שאת חשה ברעל, הדבר הנכון והמעצים הוא - פשוט להסתלק מהשיחה. ביי אמא. בלי עלבונות וריבים וכלום. פשוט, "טוב, חייבת ללכת, ביי" ולסגור. לא לתת לה אפילו הזדמנות לשפוך עוד רעל (מה שברור שהיא תעשה כי הרי הטרף, הקורבן שלה, נחלץ ממנה! ועוד בזול!!! רחמנא ליצלן)
אל תעמדי שם רק בשביל לאפשר לה בנחת להמשיך למצוץ את דמך, לשתות לך את הנשמה. ואני לא צוחקת. דמייני את זה. זה מה שקורה מבחינה אנרגטית. הגוף מרגיש את זה. כמו יתושה: מכניסה רעל ומוצצת דם. זה בדיוק זה.
אני: בטון תקיף מאוד: לחשוב לפני שמוציאים מלים מהפה
על זה, כל הכבוד לך (-:
רק מפני שהיה לך האומץ להגיד את האמת. זה לא יעזור איתה או לה, את יודעת... אבל זה כן עוזר לך. כי אמרת לה באומץ את האמת
_היא לא היתה עומדת בחיים בשום "תקן-בשמת" שאני מכירה.
לא יצאתי מחלל משותף (קו הטלפון המשותף) ברגע שהשיחה לא התאימה לי, נשארתי באינטראקציה, נגררתי לויכוח._
חחח וואללה. עניתי לך לפני שקראתי את זה. תראי עד כמה זה הקפיץ אותי, שפתחתי את הפה D-:
_*לא הייתי במאמץ יתר מתיש שמכלה את כוחותי כמעט כל השיחה.
- הייתי לאורך כל השיחה בתשומת לב מה קורה לי, מה נעים לי, מה לא נעים לי, מה בא לי_
_השיחה השאירה אותי עצבנית בטירוף, מה שגזל ממני את שאריות אחה"צ
- נשארו בתוכי כמויות אדירות של רעל מהשיחה. גם ודווקא בנקודות שבהן השארתי אותה בסוף ללא מענה_
את מתחילה להבין יותר את "תקן בשמת"? (-:
(אני באמת באמת באמת, יודעת על מה אני מדברת (-: )
_לא התכוונתי שאת לא יכולה להחליט את מי להזמין, לא התכוונתי ללחוץ (אמרתי לה שלא היה איכפת לי כשהיא שאלה עניינית, איכפת היה לי כשהיא ניג'זה והתחילה ללחוץ), לא התכוונתי להגיד ש...... רק חשבתי, שלכל כך הרבה אנשים את עוזרת, ויש אישה זקנה שתיפגע אם לא...
אני, קוטעת אותה:_
תקן בשמת:
(אהבתי)
"תודה שאת מתנצלת, אמא, אני חייבת לרוץ יש לי סיר על האש והוא נשרף, ביי".
ולסגור.
לב, אמא שלך היא בלתי נסבלת. לא לדבר איתה. שיחות של דקה פעם בחודש. היא ערפדית אנרגיה
כל מלה.
סוזן סוזן, איזה חלאה.
מציעה לך ללכת בעצמך למרכז למניעת אלימות במשפחה של נעמ"ת, וגם ליחידה לטיפול באלימות במשפחה (הם לא מטפלים בזוגות ביחד, רק לחוד), לשני המקומות, ולספר הכל הכל. כולל לבקש להתייעץ איתם: מה לעשות כשהוא רוצה להציג מצג שווא כאילו "מוכן ללכת לטיפול" אבל בעצם זה נועד רק לעשות הצגה ולהתעלל בך עוד יותר?
תפתחי תיק בשני המקומות.
תספרי הכל בצורה מפורטת.
תקבלי מהם גם מסמכים שמתעדים שפנית אליהם. ואת השמות של מי שדיברת איתם.
תקדימי כל טריק שלו.
<אני לא פה>
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
שיחות של דקה פעם בחודש.
לגמרי.
ועכשיו מגיעה לי חופשה ארוכה, לדעתי...
היא ערפדית אנרגיה.
נכון.
בלתי נסבלת
לגמרי.
לגמרי.
ועכשיו מגיעה לי חופשה ארוכה, לדעתי...
היא ערפדית אנרגיה.
נכון.
בלתי נסבלת
לגמרי.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
<ברור שאת לא פה!!!!!!!>
לא ראיתי אף אחת....
ובכל זאת - D-: גדול...
ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה?
זאת הנקודה היחידה שאני לגמרי לא בטוחה.
את לא מאמינה איזה כשרון יש לה להישמע שיא ההגיונית לאנשים בחוץ. וגם מקסימה.
ולא כל האנשים בעולם הנורמות שלהם אותו דבר בקטע של לא להתערב.
ועם זאת, אני נוטה להאמין (נגיד את זה ככה: זה בהחלט מתרחש אמפירית!) שככל שאני מוכנה יותר להסתכל ולראות, חד-משמעית גדלה כמות האנשים בחיי שמוכנים להסתכל ולראות.
אני פשוט מבינה שאדם רואה רק את מה שהוא מוכן לראות, וזה משתקף לו דרך הסביבה - שוב, לא מתחייבת שזה נכון לכולם, אצלי לאחרונה זה עובד ככה לגמרי.
למה את מבזבזת כוחות שווא? סתם, שאלה.
שאלה מעולה.
ודווקא בא לי לענות.
ברמת הרגש - לא יודעת. מנסה לפענח. תוך כדי שזה קרה זיהיתי שזה קורה, והרגשתי שמשהו בתוכי לא מתאים לו לחתוך בדרך שאני יודעת שהיא הנכונה. אני חושבת שמה שהפעיל אותי היה צורך בקירבה, אבל עוד לא סגורה על זה.
אבל במישור אחר, של רצונות ומחשבות - דווקא בא לי כן לספר:
אני לא מחבבת דתות. חוץ מהדת היהודית. שגם איתה יש לי יחסים קצת מורכבים אבל רוב הזמן אנחנו במערכת יחסים די בסדר.
המקום שבו התנפצה לי הדמות, הדימוי של אמא שלי, בפעם הראשונה, היה סדנה, מדהימה, שהדף על קיבוץ נאות סמדר <לא מכירה, אין לי מושג מה יש שם, לא מכירה אף אחת מהנפשות הפועלות, רק יכולה לספר שהדף ההוא היה מרפא עבורי ממש לדברים שלא נתתי להם עד הסוף שם קודם> מאוד מזכיר לי את סוג ההתרחשות שהיה בה.
הייתי מודעת לזה גם תוך כדי הסדנה ההיא ובשונה ממנהגי בדרך כלל - לא חתכתי משם. הרווחתי המון מהשהות שם, אבל המחיר היה להגיע אולי למקום הנכון אבל בדרך לגמרי לא נכונה. וזה אומר שגם לא הגעת למקום הנכון.
<תוהה האם אני מצליחה להיות ברורה כאן. מובנת>
אני כבר כמה זמן בתהיות, לפעמים, כשאני עושה לעצמי עבודה אקטיבית בראש של לבנות בתוכי דימוי נכון של מיהי אמא שלי, עבודה של לקשר מקומות של כאב בחיים שלי, מקומות בהם אני מתכווצת, בהווה, אל השורש שלהם - המקומות שכיווצו אותי, היא, שואלת את עצמי מידי פעם האם אני לא מאמינה בדת חדשה, דת ניצולי ההתעללות.
אני חושבת שבין שאר הדברים שהפעילו אותי באותו רגע, זה היה גם מן סוג של בדיקה כזה, מה קורה כשגמישים, כשלוקחים את העקרונות ועובדים איתם לא נוקשה, זורמים בתוכם.
אהה.
אז מה שקורה זה ככה:
א. כל החסרונות והיתרונות שפירטתי בהודעה הקודמת.
ב. למחרת (היום) התעוררתי בהרגשה מזעזעת, פיזית ונפשית, קרסול צועק, התחלת הצטננות מאוד לא במקום, ועוד ועוד, כמו בן אדם ששתה מאגר של רעל עכברים עם השפעה מושהית.
מסקנה: אמא שלי זה רעל עכברים עם מנגנון של עיכוב ההשפעה.
יעני - תוך כדי אתה כן מרגיש את הרעל ולכן נדמה לך שאתה מזהה ויכול להחליט אם מתאים לך מסיבה כלשהי כי יש לך כוחות כרגע להתמודד איתה, בדיעבד - אכלת אותה. אין לך כוחות. זיהית את המנגנון אבל לא את כמות הארס האמיתית.
נחמה פורתא: בספר מלים הורגות יש פרק שהכותרת שלו היא משהו כמו - "איך המתעלל מרדים את הקורבן". אני עוד אגיע אליו, למרות שיש עוד הרבה פרקים בדרך.... .......
אני חושבת שבמקום הזה, הייתי אומרת לה משהו כמו: "טוב, אמא, נשרף לי משהו על האש. חייבת לסגור, ביי".
היה ברור לי לחלוטין תוך כדי השיחה ברגע שקלטתי אחרי כמה שניות שנכנסתי לויכוח, הבשמת המופנמת שבתוכי - לא הייתי צריכה להקשיב לה כדי לדעת מה היא תגיד, ועל זה בדיוק תהיתי - מאיפה הצורך לא לחתוך מייד וכן להישאר.
נדמה לי שזה צורך בקרבה שנובע מהחור בצורת אמא שנשאר בלב כשאני מבינה שאין לי את הפריבילגיה ליותר מדקה בחודש איתה. (בחודשיים הקרובים גם זה יותר מידי). אבל עוד לא סגורה סופית על העניין.
(שאלתי את הפסיכולוגית בשיחה האחרונה שלי איתה איך זה שעוד אף זוג הורים לא החליט לאמץ אותי.... ) <אבל לא נכון, היו לי בשנים האחרונות כמה אמהות חליפיות נהדרות, שנפרדתי מהן כשהרגשתי שמשהו שם מוצה... שאני פחות זקוקה לקשר איתן ומשהו בסוג הקשר רק מנציח דפוסים ישנים....>
_ואני אגיד לך למה:
כי היא ניזונה משאיבת הנשמה שלך, כמו סוהרסן, כמו ערפד שמוצץ דם.
ואת, נחלשת._
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון.
להדפיס ולתלות על המקרר. (אוף יש לי ילד בבית... טוב, לחפש איזה קיר בלב...)
על זה, כל הכבוד לך
רק מפני שהיה לך האומץ להגיד את האמת
נכון. אבל זה לא היה שווה. ואת צודקת לגמרי בעניין.
בא לי גם למחוא כפיים לעצמי. ואני חושבת שאם אני מצליחה לפלוט משפטים כאלה גם בנוכחות סוהרסן - זה ממש אומר משהו על המקום בו אני נמצאת. אבל זה שיא הלא שווה את זה שבעולם. פשוט לא שווה. יש סוהרסנים? הולכים. זהו.
לזה אני קוראת "מחליש אותך". מבינה?
כן. לגמרי.
(אני באמת באמת באמת, יודעת על מה אני מדברת )
נכון.
אבל עכשיו, אחרי שנים של חיפושים, את יודעת? א-נ-י רוצה להיות יודעת על מה את מדברת.
ולדבר את הדיבורים האלה בתוך הלב והתודעה שלי. לא רוצה להיות "דתית", מבינה? (-;
_"תודה שאת מתנצלת, אמא, אני חייבת לרוץ יש לי סיר על האש והוא נשרף, ביי".
ולסגור._
אהה................
חיכה לי היום מייל ממנה, שעוד לא קראתי, ואני לא מתכוונת לפתוח בימים הקרובים.
אם אני אחליט לענות עליו, כשאקרא <היה שלב בחיי שגם למדתי למחוק מיילים בלי לקרוא> אהמממ..... אני כבר רואה כמה נחלשתי מההתעסקות איתה, כמה יהיה לי קשה משהו שכבר התחיל לבוא יותר בקלות.......
<את לא פה, אבל אני אוהבת אותך>
לא ראיתי אף אחת....
ובכל זאת - D-: גדול...
ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה?
זאת הנקודה היחידה שאני לגמרי לא בטוחה.
את לא מאמינה איזה כשרון יש לה להישמע שיא ההגיונית לאנשים בחוץ. וגם מקסימה.
ולא כל האנשים בעולם הנורמות שלהם אותו דבר בקטע של לא להתערב.
ועם זאת, אני נוטה להאמין (נגיד את זה ככה: זה בהחלט מתרחש אמפירית!) שככל שאני מוכנה יותר להסתכל ולראות, חד-משמעית גדלה כמות האנשים בחיי שמוכנים להסתכל ולראות.
אני פשוט מבינה שאדם רואה רק את מה שהוא מוכן לראות, וזה משתקף לו דרך הסביבה - שוב, לא מתחייבת שזה נכון לכולם, אצלי לאחרונה זה עובד ככה לגמרי.
למה את מבזבזת כוחות שווא? סתם, שאלה.
שאלה מעולה.
ודווקא בא לי לענות.
ברמת הרגש - לא יודעת. מנסה לפענח. תוך כדי שזה קרה זיהיתי שזה קורה, והרגשתי שמשהו בתוכי לא מתאים לו לחתוך בדרך שאני יודעת שהיא הנכונה. אני חושבת שמה שהפעיל אותי היה צורך בקירבה, אבל עוד לא סגורה על זה.
אבל במישור אחר, של רצונות ומחשבות - דווקא בא לי כן לספר:
אני לא מחבבת דתות. חוץ מהדת היהודית. שגם איתה יש לי יחסים קצת מורכבים אבל רוב הזמן אנחנו במערכת יחסים די בסדר.
המקום שבו התנפצה לי הדמות, הדימוי של אמא שלי, בפעם הראשונה, היה סדנה, מדהימה, שהדף על קיבוץ נאות סמדר <לא מכירה, אין לי מושג מה יש שם, לא מכירה אף אחת מהנפשות הפועלות, רק יכולה לספר שהדף ההוא היה מרפא עבורי ממש לדברים שלא נתתי להם עד הסוף שם קודם> מאוד מזכיר לי את סוג ההתרחשות שהיה בה.
הייתי מודעת לזה גם תוך כדי הסדנה ההיא ובשונה ממנהגי בדרך כלל - לא חתכתי משם. הרווחתי המון מהשהות שם, אבל המחיר היה להגיע אולי למקום הנכון אבל בדרך לגמרי לא נכונה. וזה אומר שגם לא הגעת למקום הנכון.
<תוהה האם אני מצליחה להיות ברורה כאן. מובנת>
אני כבר כמה זמן בתהיות, לפעמים, כשאני עושה לעצמי עבודה אקטיבית בראש של לבנות בתוכי דימוי נכון של מיהי אמא שלי, עבודה של לקשר מקומות של כאב בחיים שלי, מקומות בהם אני מתכווצת, בהווה, אל השורש שלהם - המקומות שכיווצו אותי, היא, שואלת את עצמי מידי פעם האם אני לא מאמינה בדת חדשה, דת ניצולי ההתעללות.
אני חושבת שבין שאר הדברים שהפעילו אותי באותו רגע, זה היה גם מן סוג של בדיקה כזה, מה קורה כשגמישים, כשלוקחים את העקרונות ועובדים איתם לא נוקשה, זורמים בתוכם.
אהה.
אז מה שקורה זה ככה:
א. כל החסרונות והיתרונות שפירטתי בהודעה הקודמת.
ב. למחרת (היום) התעוררתי בהרגשה מזעזעת, פיזית ונפשית, קרסול צועק, התחלת הצטננות מאוד לא במקום, ועוד ועוד, כמו בן אדם ששתה מאגר של רעל עכברים עם השפעה מושהית.
מסקנה: אמא שלי זה רעל עכברים עם מנגנון של עיכוב ההשפעה.
יעני - תוך כדי אתה כן מרגיש את הרעל ולכן נדמה לך שאתה מזהה ויכול להחליט אם מתאים לך מסיבה כלשהי כי יש לך כוחות כרגע להתמודד איתה, בדיעבד - אכלת אותה. אין לך כוחות. זיהית את המנגנון אבל לא את כמות הארס האמיתית.
נחמה פורתא: בספר מלים הורגות יש פרק שהכותרת שלו היא משהו כמו - "איך המתעלל מרדים את הקורבן". אני עוד אגיע אליו, למרות שיש עוד הרבה פרקים בדרך.... .......
אני חושבת שבמקום הזה, הייתי אומרת לה משהו כמו: "טוב, אמא, נשרף לי משהו על האש. חייבת לסגור, ביי".
היה ברור לי לחלוטין תוך כדי השיחה ברגע שקלטתי אחרי כמה שניות שנכנסתי לויכוח, הבשמת המופנמת שבתוכי - לא הייתי צריכה להקשיב לה כדי לדעת מה היא תגיד, ועל זה בדיוק תהיתי - מאיפה הצורך לא לחתוך מייד וכן להישאר.
נדמה לי שזה צורך בקרבה שנובע מהחור בצורת אמא שנשאר בלב כשאני מבינה שאין לי את הפריבילגיה ליותר מדקה בחודש איתה. (בחודשיים הקרובים גם זה יותר מידי). אבל עוד לא סגורה סופית על העניין.
(שאלתי את הפסיכולוגית בשיחה האחרונה שלי איתה איך זה שעוד אף זוג הורים לא החליט לאמץ אותי.... ) <אבל לא נכון, היו לי בשנים האחרונות כמה אמהות חליפיות נהדרות, שנפרדתי מהן כשהרגשתי שמשהו שם מוצה... שאני פחות זקוקה לקשר איתן ומשהו בסוג הקשר רק מנציח דפוסים ישנים....>
_ואני אגיד לך למה:
כי היא ניזונה משאיבת הנשמה שלך, כמו סוהרסן, כמו ערפד שמוצץ דם.
ואת, נחלשת._
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון.
להדפיס ולתלות על המקרר. (אוף יש לי ילד בבית... טוב, לחפש איזה קיר בלב...)
על זה, כל הכבוד לך
רק מפני שהיה לך האומץ להגיד את האמת
נכון. אבל זה לא היה שווה. ואת צודקת לגמרי בעניין.
בא לי גם למחוא כפיים לעצמי. ואני חושבת שאם אני מצליחה לפלוט משפטים כאלה גם בנוכחות סוהרסן - זה ממש אומר משהו על המקום בו אני נמצאת. אבל זה שיא הלא שווה את זה שבעולם. פשוט לא שווה. יש סוהרסנים? הולכים. זהו.
לזה אני קוראת "מחליש אותך". מבינה?
כן. לגמרי.
(אני באמת באמת באמת, יודעת על מה אני מדברת )
נכון.
אבל עכשיו, אחרי שנים של חיפושים, את יודעת? א-נ-י רוצה להיות יודעת על מה את מדברת.
ולדבר את הדיבורים האלה בתוך הלב והתודעה שלי. לא רוצה להיות "דתית", מבינה? (-;
_"תודה שאת מתנצלת, אמא, אני חייבת לרוץ יש לי סיר על האש והוא נשרף, ביי".
ולסגור._
אהה................
חיכה לי היום מייל ממנה, שעוד לא קראתי, ואני לא מתכוונת לפתוח בימים הקרובים.
אם אני אחליט לענות עליו, כשאקרא <היה שלב בחיי שגם למדתי למחוק מיילים בלי לקרוא> אהמממ..... אני כבר רואה כמה נחלשתי מההתעסקות איתה, כמה יהיה לי קשה משהו שכבר התחיל לבוא יותר בקלות.......
<את לא פה, אבל אני אוהבת אותך>
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
עוד מילה:
חלק מהסיבה שזה כל כך לא שווה את זה -
כמעט כל דבר שאמרתי לה באותה שיחה ישיר, חזק, ברור, משוכנעת בעצמי - אולי היא קצת הפנימה, אולי כן ואולי לא, לא בטוח, בכלופן היה איזה שבריר רגע של הרהור, כל אמירה כזאת השאירה אותי אחר כך מרוקנת ומפקפקת באמיתות של חיי.
כאילו משהו מהאמיתות שלי אולי לרגע חדר לתוכה, אבל אני נשארתי מרוקנת מהן.
יש איזה משפט כזה אצל רבי נחמן, לא להיכנס עם היצר (היצר הפנימי שבתוך האדם) ל"טוען ונטען", הכוונה - לא להיכנס איתו בכלל לדיאלוג, כי כל דיאלוג רק יחליש אותך.
אז בענייני יצר אני דווקא מעדיפה לקחת תובנות הפוכות שגם אותן אפשר למצוא בכתבים שלו (עיין ערך הדף האם דיאטות מצליחות), אבל לפה זה ממש רלבנטי. זה בדיוק הנקודה.
חלק מהסיבה שזה כל כך לא שווה את זה -
כמעט כל דבר שאמרתי לה באותה שיחה ישיר, חזק, ברור, משוכנעת בעצמי - אולי היא קצת הפנימה, אולי כן ואולי לא, לא בטוח, בכלופן היה איזה שבריר רגע של הרהור, כל אמירה כזאת השאירה אותי אחר כך מרוקנת ומפקפקת באמיתות של חיי.
כאילו משהו מהאמיתות שלי אולי לרגע חדר לתוכה, אבל אני נשארתי מרוקנת מהן.
יש איזה משפט כזה אצל רבי נחמן, לא להיכנס עם היצר (היצר הפנימי שבתוך האדם) ל"טוען ונטען", הכוונה - לא להיכנס איתו בכלל לדיאלוג, כי כל דיאלוג רק יחליש אותך.
אז בענייני יצר אני דווקא מעדיפה לקחת תובנות הפוכות שגם אותן אפשר למצוא בכתבים שלו (עיין ערך הדף האם דיאטות מצליחות), אבל לפה זה ממש רלבנטי. זה בדיוק הנקודה.
-
אישה_במסע*
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
סימני התעללות בזוגיות
לב שומע
טוב, אז לא עניתי כי הייתי בצבא, ועד שחזרתי הביתה, וסיימתי שיחה ארוכה עם אמא שלי <בלי שום מתקפות, כולל שיחה על הדרך לבחור טאבלט בהתאם לשימוש בו, על מקלדות לטאבלט, על העבר שלה(!), על התועלת של קורסים ותארים במקצועות ההיי טק - כולל חילוקי דעות, בלי וויכוחים. היה חביב בהחלט> אז בשמת כבר ענתה.
אתחיל מזה שגם אני לא עומדת בתקן בשמת. תיאורטית אני מסכימה איתה. רק מה - זה לא עובד עם אנשים קרובים. עם זרים - בכייף, ועשיתי את זה לפני שקראתי את בשמת לראשונה. אם איזשהו זר שלא מעניין אותי מטריד אותי, לי אין שום בעיה להעיר לו פעם אחת, ואם הוא ממשיך, להתעלם. תחת "זר" יכול להיות גם מכר.
עם ההורים שלי - לא עובד. אני רוצה להוכיח את עצמי, ולפעמים חשוב לי להגיד להם משהו. אולי יעבור לי עם הזמן, בינתיים אני עדיין לומדת לא לענות על דברים שמפריעים לי, או לענות ולהתייחס רק לחלק מהדעות שלהם <נניח, היחס שלהם לפליטים, שביניהם הם כולם מהגרי עבודה כי הם יכלו להישאר במצריים - אז לא להגיד שהיחס שלהם לפליטים מפריע לי, אלא להתייחס לדאגה שלהם לבטחונם של האנשים שגרים בשכנותם, לאובדן עבודה, למדיניות רווחה שבגללה כולנו עלולים לשלם על זה במיסים - דברים שאני מסכימה איתם, מזדהה איתם>.
לקטוע וויכוח באיבו זה לחלוטין מוקדם מידי בשבילי. ולרוב גם לא שווה את זה - יצא לי לצאת מוויכוחים עם התחושה שבזבזתי זמן סתם. אבל לא שהורעלתי. אני עונה - וזה מגן. התחושה של ההרעלה קוראת כשאמא אומרת משהו שאני לא מצליחה להבין - ולכן לנטרל - את הרעל בו. ואז אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לומר לה, למצוא את הרעל, לפענח, ואם אני אגיד לה את זה מתישהו בעתיד - זה יעזור.
מהמילים שלך ברור לחלוטין שתשובות לאמא שלך לא מגינות עלייך. מסקנה: לצמצמם שיחות. למנוע אלימות. לדעתי, אפשר להרשות לעצמך לספוג אלימות רק אם את לא נפגעת או כמעט לא נפגעת. לא אם את נותרת מורעלת אחרי השיחה.
ובכל זאת, מה שהקפיץ אותי, בתור מי שממש לא עומדת בתקן בשמת, זה משהו אחר לחלוטין. התשובות שלך.
אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
התשובה האינסטינקטיבית מבחינתי <לא לשאלה, לסאבטקסט> היא: את מוזמנת ללכת לשאול את הרב שלי. רוצה את הטלפון שלו?
פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני יכולה לעבוד רק אם את מסכימה שזה השפלה. למשל, לי ברור שאם אמא שלי תתקשר למפקדת שלי ותביע דאגה להשמנה ההיפוטטית שלי <ממש לא מתאים לה, אבל נניח> היא תביך את עצמה, לא אותי. שאלת רב - את רוצה להביך את עצמך בפומבי? בכייף! את מוזמנת!
התגובה השנייה זה להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה. המיומנות הזו, של זיהוי כשלים לוגיים ואמצעים רטוריים - פיתחתי אותה בפורומים. והיא עוזרת! היא מאוד מאוד מאוד עוזרת! לי לפחות.
בשמת: ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה?
את זאת הנקודה היחידה שאני לגמרי לא בטוחה.
מי מפריע לך לעשות את אותו הדבר? אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית. למה, רק לאמא שלך מותר? מספרת גם בשביל לחזק את תפיסת המציאות שלי אם היא התערערה לרגע, ובעיקר כדי להפוך את הכעס והפגיעה לצחוק. יש מקרים שכשהם קורים הם מעצבנים ומפחידים אבל אני רואה את היותם הזויים ואת הפוטנציאל שלהם להיות מצחיקים. ואז אני יכולה לספר על המצב למישהו שלא היה בו, בצורה מגמתית כרצוני, ולקבל את התגובה שאני רוצה - אישור מוחלט ומובטח של הצד שלי. מה רע?
וחוזרת למען ההדגשה - הגישה של בשמת יותר נכונה משלי. רק שאני יכולה לספר רק על הניסיון שלי, ואני עדיין לא מצליחה לממש במציאות את הגישה שלה עם אמא שלי.
יצא לך להתווכח עם אמא שלך בצורה שבסופה את לא מרגישה מורעלת? שבה את מרגישה כועסת וצודקת?
טוב, אז לא עניתי כי הייתי בצבא, ועד שחזרתי הביתה, וסיימתי שיחה ארוכה עם אמא שלי <בלי שום מתקפות, כולל שיחה על הדרך לבחור טאבלט בהתאם לשימוש בו, על מקלדות לטאבלט, על העבר שלה(!), על התועלת של קורסים ותארים במקצועות ההיי טק - כולל חילוקי דעות, בלי וויכוחים. היה חביב בהחלט> אז בשמת כבר ענתה.
אתחיל מזה שגם אני לא עומדת בתקן בשמת. תיאורטית אני מסכימה איתה. רק מה - זה לא עובד עם אנשים קרובים. עם זרים - בכייף, ועשיתי את זה לפני שקראתי את בשמת לראשונה. אם איזשהו זר שלא מעניין אותי מטריד אותי, לי אין שום בעיה להעיר לו פעם אחת, ואם הוא ממשיך, להתעלם. תחת "זר" יכול להיות גם מכר.
עם ההורים שלי - לא עובד. אני רוצה להוכיח את עצמי, ולפעמים חשוב לי להגיד להם משהו. אולי יעבור לי עם הזמן, בינתיים אני עדיין לומדת לא לענות על דברים שמפריעים לי, או לענות ולהתייחס רק לחלק מהדעות שלהם <נניח, היחס שלהם לפליטים, שביניהם הם כולם מהגרי עבודה כי הם יכלו להישאר במצריים - אז לא להגיד שהיחס שלהם לפליטים מפריע לי, אלא להתייחס לדאגה שלהם לבטחונם של האנשים שגרים בשכנותם, לאובדן עבודה, למדיניות רווחה שבגללה כולנו עלולים לשלם על זה במיסים - דברים שאני מסכימה איתם, מזדהה איתם>.
לקטוע וויכוח באיבו זה לחלוטין מוקדם מידי בשבילי. ולרוב גם לא שווה את זה - יצא לי לצאת מוויכוחים עם התחושה שבזבזתי זמן סתם. אבל לא שהורעלתי. אני עונה - וזה מגן. התחושה של ההרעלה קוראת כשאמא אומרת משהו שאני לא מצליחה להבין - ולכן לנטרל - את הרעל בו. ואז אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לומר לה, למצוא את הרעל, לפענח, ואם אני אגיד לה את זה מתישהו בעתיד - זה יעזור.
מהמילים שלך ברור לחלוטין שתשובות לאמא שלך לא מגינות עלייך. מסקנה: לצמצמם שיחות. למנוע אלימות. לדעתי, אפשר להרשות לעצמך לספוג אלימות רק אם את לא נפגעת או כמעט לא נפגעת. לא אם את נותרת מורעלת אחרי השיחה.
ובכל זאת, מה שהקפיץ אותי, בתור מי שממש לא עומדת בתקן בשמת, זה משהו אחר לחלוטין. התשובות שלך.
אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
התשובה האינסטינקטיבית מבחינתי <לא לשאלה, לסאבטקסט> היא: את מוזמנת ללכת לשאול את הרב שלי. רוצה את הטלפון שלו?
פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני יכולה לעבוד רק אם את מסכימה שזה השפלה. למשל, לי ברור שאם אמא שלי תתקשר למפקדת שלי ותביע דאגה להשמנה ההיפוטטית שלי <ממש לא מתאים לה, אבל נניח> היא תביך את עצמה, לא אותי. שאלת רב - את רוצה להביך את עצמך בפומבי? בכייף! את מוזמנת!
התגובה השנייה זה להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה. המיומנות הזו, של זיהוי כשלים לוגיים ואמצעים רטוריים - פיתחתי אותה בפורומים. והיא עוזרת! היא מאוד מאוד מאוד עוזרת! לי לפחות.
בשמת: ההיא היתה חושבת שהיא מדברת עם אשה מטורפת, את קולטת את זה?
את זאת הנקודה היחידה שאני לגמרי לא בטוחה.
מי מפריע לך לעשות את אותו הדבר? אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית. למה, רק לאמא שלך מותר? מספרת גם בשביל לחזק את תפיסת המציאות שלי אם היא התערערה לרגע, ובעיקר כדי להפוך את הכעס והפגיעה לצחוק. יש מקרים שכשהם קורים הם מעצבנים ומפחידים אבל אני רואה את היותם הזויים ואת הפוטנציאל שלהם להיות מצחיקים. ואז אני יכולה לספר על המצב למישהו שלא היה בו, בצורה מגמתית כרצוני, ולקבל את התגובה שאני רוצה - אישור מוחלט ומובטח של הצד שלי. מה רע?
וחוזרת למען ההדגשה - הגישה של בשמת יותר נכונה משלי. רק שאני יכולה לספר רק על הניסיון שלי, ואני עדיין לא מצליחה לממש במציאות את הגישה שלה עם אמא שלי.
יצא לך להתווכח עם אמא שלך בצורה שבסופה את לא מרגישה מורעלת? שבה את מרגישה כועסת וצודקת?
סימני התעללות בזוגיות
עם ההורים שלי - לא עובד. אני רוצה להוכיח את עצמי, ולפעמים חשוב לי להגיד להם משהו.
כן בדיוק. וזו בעיה חמורה ואני לא יודעת איך לפתור אותה. אני מקווה שהפתרון יבוא מההכרה המתהווה שמשהו לא בסדר עם אמא שלי. שהיא לא ממש האמא שהייתה לי בתור ילדה ובעקבות שיחות איתה שמבהירות שהיא לא חושבת ופועלת בצורה רציונלית, אז אין, פשוט אין, דרך להוכיח את עצמי וטענותי. וגם אין טעם לנסות.
להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה.
כן נכון, אני עושה את זה אבל זה לא עוזר, חוץ מאולי להרגשה שלי. אז אני חושבת שעדיף פשוט לא להגיע לשם.
אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית.
זה ממש עוזר. לא רק להרגשה אבל גם באמצעי גיבוי ואישור לי ולרגשות שלי. שיחה עם אבא שלי עזרה במיוחד, כאשר הוא אמר לי, מיוזמתו לחלוטין שהוא חושב שמשהו לא בסדר עם אמא שלי והוא רוצה לקחת אותה לרופא. איחלתי לו בהצלחה ואגבה אותו במקרה הצורך אבל לדעתי אין שם סיכוי.
צרת רבים?
כן בדיוק. וזו בעיה חמורה ואני לא יודעת איך לפתור אותה. אני מקווה שהפתרון יבוא מההכרה המתהווה שמשהו לא בסדר עם אמא שלי. שהיא לא ממש האמא שהייתה לי בתור ילדה ובעקבות שיחות איתה שמבהירות שהיא לא חושבת ופועלת בצורה רציונלית, אז אין, פשוט אין, דרך להוכיח את עצמי וטענותי. וגם אין טעם לנסות.
להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה.
כן נכון, אני עושה את זה אבל זה לא עוזר, חוץ מאולי להרגשה שלי. אז אני חושבת שעדיף פשוט לא להגיע לשם.
אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית.
זה ממש עוזר. לא רק להרגשה אבל גם באמצעי גיבוי ואישור לי ולרגשות שלי. שיחה עם אבא שלי עזרה במיוחד, כאשר הוא אמר לי, מיוזמתו לחלוטין שהוא חושב שמשהו לא בסדר עם אמא שלי והוא רוצה לקחת אותה לרופא. איחלתי לו בהצלחה ואגבה אותו במקרה הצורך אבל לדעתי אין שם סיכוי.
צרת רבים?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
היה ברור לי לחלוטין תוך כדי השיחה ברגע שקלטתי אחרי כמה שניות שנכנסתי לויכוח, הבשמת המופנמת שבתוכי
רוצה להגיד לך, שאני מבינה עד העצם את המנגנון שגורם לך להישאר שם ולא לחתוך. באמת התורה.
אל תלקי את עצמך עליו, זה טבעי, זה חלק מתהליך הלמידה. באמת
מה שמצויין זה שיש לך כבר "בשמת המופנמת בתוכך" ו"תקן בשמת" וזה אומר שיש כבר קול שמגן עלייך (זו לא אני, זה מה שהפנמת, ערך עצמי, מלאך שומר, הגנה עלייך) והקול הזה התחיל לדבר אלייך בפנים וגם בזמן אמת.
וואו. וואו ענק.
תודי לו. תברכי אותו. תחזקי אותו. תני לו פידבק חיובי. תעודדי אותו: "עוד קצת! עוד קצת! כן, אתה יכול! תעלה, עוד שלב, עוד קומה, עוד כמה סנטימטרים, אתה מסוגל!"
ותראי, שמפעם לפעם הוא יהיה יותר חזק עד שמבפנים יהיו לך פשוט כוחות לחתוך.
את תהיי במקום שאוהב ומקבל אותך לגמרי,
שרואה את המציאות לגמרי,
שמוכן לדאוג לך שיהיה לך רק טוב.
ולפי הטוב, תפעלי.
<את לא פה, אבל אני אוהבת אותך>
אה, וואו [-: העלית לי דמעות.
(אישה במסע ו-גשם: בטח שלא עובד. עדיין. זה תהליך. וגם לי יש אמא... עוד לא סיימתי את התהליך. כשאעמוד בתקן בשמת 100% של הזמן אודיע לכן P-: חחח )
רוצה להגיד לך, שאני מבינה עד העצם את המנגנון שגורם לך להישאר שם ולא לחתוך. באמת התורה.
אל תלקי את עצמך עליו, זה טבעי, זה חלק מתהליך הלמידה. באמת
מה שמצויין זה שיש לך כבר "בשמת המופנמת בתוכך" ו"תקן בשמת" וזה אומר שיש כבר קול שמגן עלייך (זו לא אני, זה מה שהפנמת, ערך עצמי, מלאך שומר, הגנה עלייך) והקול הזה התחיל לדבר אלייך בפנים וגם בזמן אמת.
וואו. וואו ענק.
תודי לו. תברכי אותו. תחזקי אותו. תני לו פידבק חיובי. תעודדי אותו: "עוד קצת! עוד קצת! כן, אתה יכול! תעלה, עוד שלב, עוד קומה, עוד כמה סנטימטרים, אתה מסוגל!"
ותראי, שמפעם לפעם הוא יהיה יותר חזק עד שמבפנים יהיו לך פשוט כוחות לחתוך.
את תהיי במקום שאוהב ומקבל אותך לגמרי,
שרואה את המציאות לגמרי,
שמוכן לדאוג לך שיהיה לך רק טוב.
ולפי הטוב, תפעלי.
<את לא פה, אבל אני אוהבת אותך>
אה, וואו [-: העלית לי דמעות.
(אישה במסע ו-גשם: בטח שלא עובד. עדיין. זה תהליך. וגם לי יש אמא... עוד לא סיימתי את התהליך. כשאעמוד בתקן בשמת 100% של הזמן אודיע לכן P-: חחח )
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
סערת רגשות. עדיין הוא עושה לי את זה. אני רואה אותו כשהוא מגיע לקחת את הילדה והוא כזה חמוד, נראה עדין ומדבר יפה ומתנהג נחמד כמו בתקופות הכי יפות. מוזר שעולות בי מחשבות של - אולי כן הייתי יכולה לתת צ'אנס אחרון כשהתחנן שאחזור אליו.. כמובן- שיהיה ברור, אני לא חוזרת אליו, ואני יודעת מה שאני יודעת עליו, אבל כל הזמן צפים רגשות ומחשבות.
גם שנאה וכעס כמובן, ואז שוב התרפקות על העבר.
כל הזמן אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו ואיך ואם היה ניתן להגיע לסרט אחר. אבל אני יודעת שהדמיונות האלו מגיעים ממקום של רצון לזוגיות נכונה ופיירית ולא זוגיות של התעללות. כלומר, בתוכי אני עוד נאחזת במן תקווה כזו שאני יודעת שאינה אמיתית, אבל מן תקווה כזו שאומרת- אילו היה אדם בסדר, אילו לא היה מתעלל. אילו היה משתנה ונשאר חמוד ומקסים כמו שיודע להיות
ואז אני חוזרת למציאות ויודעת שזה לא יכול לקרות, וגם אם כן זה יכול לקרות- כבר אין לי את הכוחות הנפשיים להיות שם. אני כבר שבורה ומרוסקת ממנו ולא יכולה לבדוק אולי אולי הוא כן ישתנה איזה יום..
חוצמזה אני יודעת שהוא הולך להכין לי תביעה של כמה מאות אלפי שקלים על חובות של העסק שלו... והוא גם מנסה לעקב את היציאה מהדירה של אמא שלי.. וגט- מי יודע מתי יתן.. ומשמורת משותפת נלחם על זה.. ומזונות ותשלום על גן- משלם פעם כן פעם חצי פעם לא. אז הוא עושה לי חים לא קלים, ןעדיין יש בי איזה מקום שמסנגר עליו, שמבין אותו , שמרחם עליו.
כאילו יש בי איזה פינה בלב שמרחמת עליו, שמרשה לו להיות חרא כי בסך הכל הוא אדם פצוע ומסכן.. הזוי לא?
וגם יש בי את הפינה בלב שמתגעגעת אליו ורצה לחבק אותו ומתגעגעת אליו ורוצה לחזור אליו
ויש את השכל הישר שמבין טוב טוב מה קורה סביבי. אבל בתוכי סערת רגשות...
גם שנאה וכעס כמובן, ואז שוב התרפקות על העבר.
כל הזמן אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו ואיך ואם היה ניתן להגיע לסרט אחר. אבל אני יודעת שהדמיונות האלו מגיעים ממקום של רצון לזוגיות נכונה ופיירית ולא זוגיות של התעללות. כלומר, בתוכי אני עוד נאחזת במן תקווה כזו שאני יודעת שאינה אמיתית, אבל מן תקווה כזו שאומרת- אילו היה אדם בסדר, אילו לא היה מתעלל. אילו היה משתנה ונשאר חמוד ומקסים כמו שיודע להיות
ואז אני חוזרת למציאות ויודעת שזה לא יכול לקרות, וגם אם כן זה יכול לקרות- כבר אין לי את הכוחות הנפשיים להיות שם. אני כבר שבורה ומרוסקת ממנו ולא יכולה לבדוק אולי אולי הוא כן ישתנה איזה יום..
חוצמזה אני יודעת שהוא הולך להכין לי תביעה של כמה מאות אלפי שקלים על חובות של העסק שלו... והוא גם מנסה לעקב את היציאה מהדירה של אמא שלי.. וגט- מי יודע מתי יתן.. ומשמורת משותפת נלחם על זה.. ומזונות ותשלום על גן- משלם פעם כן פעם חצי פעם לא. אז הוא עושה לי חים לא קלים, ןעדיין יש בי איזה מקום שמסנגר עליו, שמבין אותו , שמרחם עליו.
כאילו יש בי איזה פינה בלב שמרחמת עליו, שמרשה לו להיות חרא כי בסך הכל הוא אדם פצוע ומסכן.. הזוי לא?
וגם יש בי את הפינה בלב שמתגעגעת אליו ורצה לחבק אותו ומתגעגעת אליו ורוצה לחזור אליו
ויש את השכל הישר שמבין טוב טוב מה קורה סביבי. אבל בתוכי סערת רגשות...
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
ואני סוגרת את היום עם הדבר הבא:
כתוב בתלמוד: "אל תגרום לאישה לבכות הקב"ה סופר דמעותיה" שלא בכדי נוצרה האישה מצלע הגבר. לא מרגליו פן ידרוך עליה, לא מראשו שמא תהיה מעליו, אלא מצידו כדי להיות שווה לו, תחת זרועו כדי להיות מוגנת, קרוב לליבו שתהיה נאהבת. כל פרנסתו של אדם תלוי בכבודו לאשתו וביחסו כלפיה.
לילה טוב
כתוב בתלמוד: "אל תגרום לאישה לבכות הקב"ה סופר דמעותיה" שלא בכדי נוצרה האישה מצלע הגבר. לא מרגליו פן ידרוך עליה, לא מראשו שמא תהיה מעליו, אלא מצידו כדי להיות שווה לו, תחת זרועו כדי להיות מוגנת, קרוב לליבו שתהיה נאהבת. כל פרנסתו של אדם תלוי בכבודו לאשתו וביחסו כלפיה.
לילה טוב
סימני התעללות בזוגיות
"אל תגרום לאישה לבכות הקב"ה סופר דמעותיה" שלא בכדי נוצרה האישה מצלע הגבר. לא מרגליו פן ידרוך עליה, לא מראשו שמא תהיה מעליו, אלא מצידו כדי להיות שווה לו, תחת זרועו כדי להיות מוגנת, קרוב לליבו שתהיה נאהבת.
זה משפט טוב,חשוב ומחזק, וכל מתעלל מפר אותו מידי יום, ולכל אחת, לכל אישה, מגיע אדם כזה- בדיוק כפי שכתוב בפסוק הזה, שיאהב, יחבק ויעריך אותה.
סוזן, בכל פעם שאת נזכרת בטוב שהיה, תיזכרי במשפט הזה שכתבת ותיזכרי שהבעל שלך הפר כל מילה בו- וכך תדעי שהוא לא ראוי לך, לאף אחת.
זה משפט טוב,חשוב ומחזק, וכל מתעלל מפר אותו מידי יום, ולכל אחת, לכל אישה, מגיע אדם כזה- בדיוק כפי שכתוב בפסוק הזה, שיאהב, יחבק ויעריך אותה.
סוזן, בכל פעם שאת נזכרת בטוב שהיה, תיזכרי במשפט הזה שכתבת ותיזכרי שהבעל שלך הפר כל מילה בו- וכך תדעי שהוא לא ראוי לך, לאף אחת.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
כאילו, באיזה שהוא מקום מקוננת בי המחשבה הזו שאם הייתי נותנת עוד צ'אנס אחרי שכבר יצאתי מהבית והוא התחנן שאחזור, אז אולי כן היה יכול להשתנות כי כבר הבין שאני לא מובן מאליו וזה שקמתי והלכתי הכניס אותו לזעזוע כזה שיכול להוליד שינוי.
אבל- מצד שני הייתי יכולה גם לאכול אותה ובגדול
העדפתי לעזוב אותו ולבנות לי חיים יציבים, מאשר להאשר איתו ולעבור טלטלות גם אם בסוף כן אולי ישתנה.. מי יכול לעבור טלטלות רגשיות שוב ושוב ושוב.
כבר האמונה באדם נגמרת, וגם האנרגיות שלי נגמרות ליד אדם כזה
מה שכביכול מפריע לי קצת הוא העניין שקמתי והלכתי בלי ליידע אותו ועשיתי הכל בשקט בשקט מאחורי גבו כביכול. הלכתי לעו"ד והכנתי הכל, ואז עזבתי ללא הסבר כביכול
אבל למה אני אמורה לגלות לו את התכנונים שלי? ואז הוא היה יכול ללכת לרבנות ולהקדים אותי והייתי מאבדת את האפקט של הראשוניות של בית משפט אזרחי..
אני לא יודעת למה עדיין למרות הוודאות שלי בעזיבה ולמרות כל מה שאני יודעת על הנושא של התעללות, ועל כך שעכשיו אני מתחילה לשקם את עצמי, אני עדיין עוד חושבת עליו ועדיין יש לי ספקות קטנים..
אולי זה בגלל שיש עוד רגשות וזכרונות
מעניין הקטע הזה שיש רגשות למרות שהאדם מתעלל.. כל כך מוזר
אבל- מצד שני הייתי יכולה גם לאכול אותה ובגדול
העדפתי לעזוב אותו ולבנות לי חיים יציבים, מאשר להאשר איתו ולעבור טלטלות גם אם בסוף כן אולי ישתנה.. מי יכול לעבור טלטלות רגשיות שוב ושוב ושוב.
כבר האמונה באדם נגמרת, וגם האנרגיות שלי נגמרות ליד אדם כזה
מה שכביכול מפריע לי קצת הוא העניין שקמתי והלכתי בלי ליידע אותו ועשיתי הכל בשקט בשקט מאחורי גבו כביכול. הלכתי לעו"ד והכנתי הכל, ואז עזבתי ללא הסבר כביכול
אבל למה אני אמורה לגלות לו את התכנונים שלי? ואז הוא היה יכול ללכת לרבנות ולהקדים אותי והייתי מאבדת את האפקט של הראשוניות של בית משפט אזרחי..
אני לא יודעת למה עדיין למרות הוודאות שלי בעזיבה ולמרות כל מה שאני יודעת על הנושא של התעללות, ועל כך שעכשיו אני מתחילה לשקם את עצמי, אני עדיין עוד חושבת עליו ועדיין יש לי ספקות קטנים..
אולי זה בגלל שיש עוד רגשות וזכרונות
מעניין הקטע הזה שיש רגשות למרות שהאדם מתעלל.. כל כך מוזר
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
ואיך אני יכולה לסמוך על אדם שמצד אחד אומר לי שהוא מוכן לעשות הכל בשביל שאחזור אליו ומוכן ללכת לטיפול איפה שאני אגיד לו, ןמצד שני אומר שהוא לא מבין למה עזבתי אותו ולמה בכזו פתאומיות
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
ומצד שלישי עוד מאיים עלי שיקשה עלי את תהליך הגירושים ויאבק בי
סימני התעללות בזוגיות
ואיך אני יכולה לסמוך על אדם שמצד אחד ...
באמת אי אפשר לסמוך, הוא לא יציב, רע, משטה ומעליב.
אם היה באמת אוהב אותך, היה עקבי ביחסו אליך ולא היה מאיים שיאבק בך.
אי אפשר לסמוך עליו, תזכרי את זה.
מתי הדיון ברבנות?
באמת אי אפשר לסמוך, הוא לא יציב, רע, משטה ומעליב.
אם היה באמת אוהב אותך, היה עקבי ביחסו אליך ולא היה מאיים שיאבק בך.
אי אפשר לסמוך עליו, תזכרי את זה.
מתי הדיון ברבנות?
סימני התעללות בזוגיות
ואיך אני יכולה לסמוך על אדם שמצד אחד ...
את ממש, אבל ממש, לא יכולה לסמוך עליו!
ראי איך הוא מתגרש ממך. בכזאת רשעות. איך הוא מעז לאיים בתביעה כל כך גדולה ולגור על חשבון אמא שלך.
מה שכביכול מפריע לי קצת הוא העניין שקמתי והלכתי בלי ליידע אותו ועשיתי הכל בשקט בשקט מאחורי גבו כביכול. הלכתי לעו"ד והכנתי הכל, ואז עזבתי ללא הסבר כביכול
יקרה, הוא בדיוק כל הזמן לא נתן לך להתבטא. הוא חסם את ערוצי התקשורת. הוא התעלל בך ואיים עלייך. ולכן לא היתה לך ברירה, אלא להתנהל ככה.
את ממש, אבל ממש, לא יכולה לסמוך עליו!
ראי איך הוא מתגרש ממך. בכזאת רשעות. איך הוא מעז לאיים בתביעה כל כך גדולה ולגור על חשבון אמא שלך.
מה שכביכול מפריע לי קצת הוא העניין שקמתי והלכתי בלי ליידע אותו ועשיתי הכל בשקט בשקט מאחורי גבו כביכול. הלכתי לעו"ד והכנתי הכל, ואז עזבתי ללא הסבר כביכול
יקרה, הוא בדיוק כל הזמן לא נתן לך להתבטא. הוא חסם את ערוצי התקשורת. הוא התעלל בך ואיים עלייך. ולכן לא היתה לך ברירה, אלא להתנהל ככה.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אחרי שכבר הלכתי לעו"ד שלי בפעם הראשונה והתחלתי להכין את הכל הניירת, היה אז תחילת יולי והתחילה הפגרה של חודשיים. בחודשיים אלו לא אמרתי לו מילה על כך כמובן, אבל תפסתי ממנו מרחק. הוא מצידו מאוד ניסה להתקרב אלי וביקש סליחה וניסה "לפתוח דף חדש". באותה העת דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא יכולה להתמודד עם האופי שלו, ושאי אפשר לנהל ככה מע' יחסים. הוא אמר שהוא מבין אותי, ואני אמרתי שאני רוצה "פסק זמן" לעצמי על מנת לעכל כל מה שעברתי ועל מנת להתאושש ולראות אם אני יכולה לעבור הלאה לסדר היום. הוא אמר שהוא מבין אותי ונתן לי את הספייס שהייתי צריכה. גרנו בחדרים נפרדים כשותפים לדירה. ואני ידעתי שהינה הזמן מתקתק ועוד מעט ספטמבר והסוד יתגלה.. והוא היה נחמד יותר ויותר...
יחד עם זאת מדי פעם היה זורק הערות כמו- "נו, כמה זמן את צריכה את הספייס הזה, לא עבר לך? את נוטרת טינה? את אולי בדיכאון? אולי הבעיה בך? אולי את מגזימה בכלל?" גם מדי פעם היה מכחיש את חומרת מעשיו "מה כבר עשיתי? את מגזימה עם התגובות שלך, לא עשיתי לך כלום" וגם כשהייתי מבקשת ממנו שיסביר מדוע התנפל עלי ואיים עלי באותו הלילה היה נותן תירוצים כמו "את אמרת לי XYZ שעיצבן אותי" וכל מיני דברים כאלו.
לפי הספר "למה הוא עושה את זה" שבספר כתוב שבשביל לדעת האם הגבר עושה שינוי אמיתי הוא חייב: 1. להודות בכל המעשים שלו ובכל החומרה, להביע חרטה אמיתית ולקבל את התוצאות של מעשיו- שהאישה כועסת, נעלבת. לא לנסות להקטין את מעשיו ולא את ההשלכות. וגם 2. כששואלים את הגבר למה הוא עשה מעשה אלים - הוא חייב לומר שהוא טעה, שאין שום שום הצדקה למעשיו, ולא לנסות להגיד עשיתי כך וכך כי הגבתי למשהו הזוי שאת אמרת...
הקיצר- הבנתי ש"השינוי" שלו רק זמני
גם באותו הזמן הראיתי לו את הספר שהקראתי לו חלקים מהספר. הראתי לו שזה ממש הוא. הוא מצידו אמר שהוא לא מסכים איתי, שהספר הזה כוללני ושזה סתם מכניס לי רעיונות לראש, ושמכל כלל יש יוצא מהכלל, ואני לא יכולה להכניס אותו לתוך תבנית. אמר- תני לי להוכיח לך שאני לא כזה, שאני יכול אחרת.
לא היה לי כוח לתת לו את הצ'אנס הזה. כל כך הרבה צ'אנסים נתתי לו ונרמסתי פעם אחר פעם
גם כל הזמן היה אומר- "מי הכניס לך את השטויות האלה הראש שאני אלים? מה בכלל הלכת ליחידה לאלימות במשפחה? מה זה השטויות האלה? מבלבלים לך את השכל"
אח"כ כשכבר עזבתי את הבית אמר- "עכשיו אני מבין שהיה לך קשה כל הזמן שפגעתי בך ולא היתי בסדר" ניסה לשכנע אותי שהוא יעשה הכל למען המשפחה שלנו, שהוא אוהב אותי ואת הילדה ורוצה שנחזור וכו וכו...
יחד עם זאת מדי פעם היה זורק הערות כמו- "נו, כמה זמן את צריכה את הספייס הזה, לא עבר לך? את נוטרת טינה? את אולי בדיכאון? אולי הבעיה בך? אולי את מגזימה בכלל?" גם מדי פעם היה מכחיש את חומרת מעשיו "מה כבר עשיתי? את מגזימה עם התגובות שלך, לא עשיתי לך כלום" וגם כשהייתי מבקשת ממנו שיסביר מדוע התנפל עלי ואיים עלי באותו הלילה היה נותן תירוצים כמו "את אמרת לי XYZ שעיצבן אותי" וכל מיני דברים כאלו.
לפי הספר "למה הוא עושה את זה" שבספר כתוב שבשביל לדעת האם הגבר עושה שינוי אמיתי הוא חייב: 1. להודות בכל המעשים שלו ובכל החומרה, להביע חרטה אמיתית ולקבל את התוצאות של מעשיו- שהאישה כועסת, נעלבת. לא לנסות להקטין את מעשיו ולא את ההשלכות. וגם 2. כששואלים את הגבר למה הוא עשה מעשה אלים - הוא חייב לומר שהוא טעה, שאין שום שום הצדקה למעשיו, ולא לנסות להגיד עשיתי כך וכך כי הגבתי למשהו הזוי שאת אמרת...
הקיצר- הבנתי ש"השינוי" שלו רק זמני
גם באותו הזמן הראיתי לו את הספר שהקראתי לו חלקים מהספר. הראתי לו שזה ממש הוא. הוא מצידו אמר שהוא לא מסכים איתי, שהספר הזה כוללני ושזה סתם מכניס לי רעיונות לראש, ושמכל כלל יש יוצא מהכלל, ואני לא יכולה להכניס אותו לתוך תבנית. אמר- תני לי להוכיח לך שאני לא כזה, שאני יכול אחרת.
לא היה לי כוח לתת לו את הצ'אנס הזה. כל כך הרבה צ'אנסים נתתי לו ונרמסתי פעם אחר פעם
גם כל הזמן היה אומר- "מי הכניס לך את השטויות האלה הראש שאני אלים? מה בכלל הלכת ליחידה לאלימות במשפחה? מה זה השטויות האלה? מבלבלים לך את השכל"
אח"כ כשכבר עזבתי את הבית אמר- "עכשיו אני מבין שהיה לך קשה כל הזמן שפגעתי בך ולא היתי בסדר" ניסה לשכנע אותי שהוא יעשה הכל למען המשפחה שלנו, שהוא אוהב אותי ואת הילדה ורוצה שנחזור וכו וכו...
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
תבינו- יש בו צד עדין שאפשר כביכול לדבר איתו על דברים, אבל- כשהוא הופך למפלצת זה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות ואי אפשר לדעת מתי זה מתחיל ומתי זה נגמר. זה פשוט הופך למשהו חסר שליטה ומפחיד ומשתק...
מי יהיה ערב לי לכך שהוא אכן עבר שינוי והמפלצת לא תתעורר שוב? מי יציל אותי בלילה מפחיד? אולי אשכור את שירותיו של שומר חמוש שיגור איתנו 24 שעות ביממה? אולי אצמיד לו קואוצ'ר 24 שעות ביממה?
לא, לא אקח את הסיכון הזה. לא אשים את עצמי במצב של חוסר אונים
לא אבנה לו תוכנית שיקום
מי יהיה ערב לי לכך שהוא אכן עבר שינוי והמפלצת לא תתעורר שוב? מי יציל אותי בלילה מפחיד? אולי אשכור את שירותיו של שומר חמוש שיגור איתנו 24 שעות ביממה? אולי אצמיד לו קואוצ'ר 24 שעות ביממה?
לא, לא אקח את הסיכון הזה. לא אשים את עצמי במצב של חוסר אונים
לא אבנה לו תוכנית שיקום
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
מה שכביכול מפריע לי קצת הוא העניין שקמתי והלכתי בלי ליידע אותו ועשיתי הכל בשקט בשקט מאחורי גבו כביכול. הלכתי לעו"ד והכנתי הכל, ואז עזבתי ללא הסבר כביכול
השתגעת?
אולי גם היית משתפת אותו בכל ההכנות כדי שהוא יוכל לפגוע בך עוד יותר מעכשיו?
את זאת שצריכה הסבר. את זאת שצריכה התנצלות שלו. הבנה שלו למעשיו וכו' וכו'. לא הוא - ממך. לא את התעללת בו. הוא מתעלל בך, גם עכשיו.
יש בו צד עדין שאפשר כביכול לדבר איתו על דברים
לא. זה שקר. זה רק לכאורה.
תני לי להוכיח לך שאני לא כזה, שאני יכול אחרת
נו? ומה הפריע לו להוכיח לך? הוא פשוט לא מסוגל.
השתגעת?
אולי גם היית משתפת אותו בכל ההכנות כדי שהוא יוכל לפגוע בך עוד יותר מעכשיו?
את זאת שצריכה הסבר. את זאת שצריכה התנצלות שלו. הבנה שלו למעשיו וכו' וכו'. לא הוא - ממך. לא את התעללת בו. הוא מתעלל בך, גם עכשיו.
יש בו צד עדין שאפשר כביכול לדבר איתו על דברים
לא. זה שקר. זה רק לכאורה.
תני לי להוכיח לך שאני לא כזה, שאני יכול אחרת
נו? ומה הפריע לו להוכיח לך? הוא פשוט לא מסוגל.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
אישה במסע ובשמת שיקרות לי מאוד מאוד, כל אחת בדרך המיוחדת שלה,
תודה רבה רבה לכן על הדברים שכתבתן לי.
כל מילה נכנסה למקום המתאים לה בלב.
אתמול הייתי בלי אינטרנט במחשב (שוב בעיות במודם...) כך שיכולתי רק לקרוא, בסלולרי,
והיום, לא ברור למה, אחה"צ עם מצברוח שפוף במיוחד
(זאת אומרת מאוד ברור למה! כי היה לי טיפול בקרסול, והרגל השנייה עושה בעיות, אז מה אם היה לי בוקר מוצלח בעבודה, ופגישת עבודה חשובה ותובענית מחר, והחיים בסך הכל בסדר, זה לא אומר שאני חייבת להיות במצב רוח טוב, ובמיוחד שמצבים שבהם אני מנוטרלת פיזית ויודעת בראש שאני חייבת לנוח, פיזית ורגשית, למרות שלא בא לי, לא עושים לי טוב...)
בקיצור, רציתי רק להגיד עד כמה אתן משמעותיות לי, כל אחת בדרך האחרת שלה.
ואכתוב יותר כשאאסוף כוח...
הרבה הרבה תודה.
תודה רבה רבה לכן על הדברים שכתבתן לי.
כל מילה נכנסה למקום המתאים לה בלב.
אתמול הייתי בלי אינטרנט במחשב (שוב בעיות במודם...) כך שיכולתי רק לקרוא, בסלולרי,
והיום, לא ברור למה, אחה"צ עם מצברוח שפוף במיוחד
(זאת אומרת מאוד ברור למה! כי היה לי טיפול בקרסול, והרגל השנייה עושה בעיות, אז מה אם היה לי בוקר מוצלח בעבודה, ופגישת עבודה חשובה ותובענית מחר, והחיים בסך הכל בסדר, זה לא אומר שאני חייבת להיות במצב רוח טוב, ובמיוחד שמצבים שבהם אני מנוטרלת פיזית ויודעת בראש שאני חייבת לנוח, פיזית ורגשית, למרות שלא בא לי, לא עושים לי טוב...)
בקיצור, רציתי רק להגיד עד כמה אתן משמעותיות לי, כל אחת בדרך האחרת שלה.
ואכתוב יותר כשאאסוף כוח...
הרבה הרבה תודה.
סימני התעללות בזוגיות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אני חייב לומר לכולם אני חש את כל מה שכתוב כאן אבל.... מתרחש כלפי.
ואמנם למען האמת ישנם דברים בעיקר לקראת הסוף שאני מזהה התנהגות שלי בנאמר. בכל מקרה האובייקט לא מוכן לשום טיפול/יעוץ/הדרכה. רק מוכן שאלך אני ליעוץ וכו'. ע"כ רקע.
לכן, מן הראוי יהיה לתת כלים להשתתפות ונכונות לעבור טרנספורמציה אישית או הדדית במקרה שיש סירוב לשמוע. כי אם זה המצב, המתכון קרוב לודאי לקראת פירוק. (אם ישאר את מה...). זו דעתי.
תודה.
אני חייב לומר לכולם אני חש את כל מה שכתוב כאן אבל.... מתרחש כלפי.
ואמנם למען האמת ישנם דברים בעיקר לקראת הסוף שאני מזהה התנהגות שלי בנאמר. בכל מקרה האובייקט לא מוכן לשום טיפול/יעוץ/הדרכה. רק מוכן שאלך אני ליעוץ וכו'. ע"כ רקע.
לכן, מן הראוי יהיה לתת כלים להשתתפות ונכונות לעבור טרנספורמציה אישית או הדדית במקרה שיש סירוב לשמוע. כי אם זה המצב, המתכון קרוב לודאי לקראת פירוק. (אם ישאר את מה...). זו דעתי.
תודה.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
שלום מחפש, את הכלים אפשר לקבל ביחידה לאלימות במשפחה
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
יותר ויותר אני מבינה שהבנאדם לא יציב, ואדם מאוד שלילי
לפעמים יש הבזקים- כמו פלאשבאקים של פעם, של זכרון טוב לכאורה, של תקוות ורצונות
אבל ברוך השם השפיות חוזרת והראייה מתחדדת
לאט לאט אני משילה מעצמי את הנאיביות והרצון להאמין שהכל ורוד וטוב
העינים נפקחות לרווחה למציאות הקיימת, והתמונה של מי שעומד מולי מתבהרת
המון כעס ותסכול, רצון לנקום, חוסר אונים מול רשעות גדולה
אני צריכה המון סבלנות ואורך רוח לתהליך, ולמשחקים שלו
גט- יתן או לא? מתי יתן?
דירה של אימי- ייצא? מתי? האם זה ייגבה מאיתנו הוצאות משפטיות מיותרות? האם נצטרך ללכת לעו"ד ולמשפטים? האם יהיה מסובך? כמה זמן זה ייקח?
מזונות- נותן, לא נותן, נותן חצי...
משמורת- משותפת? לא משותפת? יישארו לי הזכויות של חד הורית והנחה לגן? או שבמשמורת משותפת בדר"כ האישה מאבדת זכויות אלו..
תביעה כספית- על כמה מדובר?(מאות אלפים- אבל לא בטוחה מה הסכום המדויק) מה יקרה עם זה בסוף? יחייבו אותי בתשלום? כמה זמן זה יימשך?
הבת המשותפת- איך יהיה בתור אבא? איך הגידול המשותף ישפיע עליה?
היחסים בינינו- האם תמיד תהיה מתיחות? האם תמיד מריבות? האם תמיד שנאה ותסכול?
זוגיות חדשה- מתי אהיה פתוחה להכיר? האם אכיר? איך יהיה?
לפעמים יש הבזקים- כמו פלאשבאקים של פעם, של זכרון טוב לכאורה, של תקוות ורצונות
אבל ברוך השם השפיות חוזרת והראייה מתחדדת
לאט לאט אני משילה מעצמי את הנאיביות והרצון להאמין שהכל ורוד וטוב
העינים נפקחות לרווחה למציאות הקיימת, והתמונה של מי שעומד מולי מתבהרת
המון כעס ותסכול, רצון לנקום, חוסר אונים מול רשעות גדולה
אני צריכה המון סבלנות ואורך רוח לתהליך, ולמשחקים שלו
גט- יתן או לא? מתי יתן?
דירה של אימי- ייצא? מתי? האם זה ייגבה מאיתנו הוצאות משפטיות מיותרות? האם נצטרך ללכת לעו"ד ולמשפטים? האם יהיה מסובך? כמה זמן זה ייקח?
מזונות- נותן, לא נותן, נותן חצי...
משמורת- משותפת? לא משותפת? יישארו לי הזכויות של חד הורית והנחה לגן? או שבמשמורת משותפת בדר"כ האישה מאבדת זכויות אלו..
תביעה כספית- על כמה מדובר?(מאות אלפים- אבל לא בטוחה מה הסכום המדויק) מה יקרה עם זה בסוף? יחייבו אותי בתשלום? כמה זמן זה יימשך?
הבת המשותפת- איך יהיה בתור אבא? איך הגידול המשותף ישפיע עליה?
היחסים בינינו- האם תמיד תהיה מתיחות? האם תמיד מריבות? האם תמיד שנאה ותסכול?
זוגיות חדשה- מתי אהיה פתוחה להכיר? האם אכיר? איך יהיה?
סימני התעללות בזוגיות
סוזן, אני מצטרפת אליך לכל התהיות.. אותן שאלות מטרידות גם אותי.
אני רוצה שזה כבר יהיה מאחורי, וזה נראה רחוק כל כך כרגע....
אני רוצה שזה כבר יהיה מאחורי, וזה נראה רחוק כל כך כרגע....
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
העיקר שעזבנו אותם. זו המכה הכי גדולה לאגו שלהם- שהטרף ברח להם. שכבר אין להם שליטה
כל השאר יעבור
צריך לנסות ולהמשיך לחיות כאילו זה כבר נגמר, עצם העזיבה שלנו אותם- אז זהו זה!! פרק חדש מתחיל, ונשארו עוד כמה סידורים פה ושם של מזונות משמורת וכו, אבל בסופו של דבר זה נגמר. זהו, נגמר.
כל השאר יעבור
צריך לנסות ולהמשיך לחיות כאילו זה כבר נגמר, עצם העזיבה שלנו אותם- אז זהו זה!! פרק חדש מתחיל, ונשארו עוד כמה סידורים פה ושם של מזונות משמורת וכו, אבל בסופו של דבר זה נגמר. זהו, נגמר.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
ואני רק הייתי איתו שנתיים וחצי נשואה.. ויצאתי חצי פסיכית
מה קורה לנשים שנשארות שם כל חייהן???
מה קורה לנשים שנשארות שם כל חייהן???
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סימני התעללות בזוגיות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
בוקר טוב,
בזכות המאמר פה וכל ההתכתבות ולמרות שהסובבים אותי אמרו לי שוב ושוב שאני בזוגיות לא טובה, הבנתי אחרי שקראתי שאני פה עמוק בבוץ.
גרושה + 1 , הכנסתי אותו ברוחב לב לבית שלי , כלכלתי אותו, עזרתי לו, הכל! טעות איומה!!!! רק פגע, השפיל, ריסק אותי לריצפה. אני מרגישה חסרת בטחון ולא שווה לחלוטין. איך עשיתי את זה?! כמה עיוורת הייתי?
אתמול נפרדתי ממנו. 90% מהתשובות שלי היו כן, זה קורה לי באופן יומיומי. מאישה שנראית טוב מאד, מלאת בטחון עצמי הפכתי לאישה מושפלת וחסרת בטחון לחלוטין. אין יום שלא עבר והוא לא היה אומר לי כמה אני לא טובה, כל ריב מקלל, משפיל, מעליב אישית, מאשים אותי, אני גורמת לו לומר לי מילים כאלה, אני אשמה בכל ריב, אני הרסנית ומרסקת הכל. אני טיפשה, אני מטומטמת, חלולה, ריגשי, תינוקת..... הכל אני. כמה אני לא טובה, כמה אני לא מדברת בצורה נכונה או אומרת בזמן הנכון או לא מדברת כמו שהוא רוצה בזמן שרוצה בצורה שרוצה, את עושה טוב אבל את.... נותן הרגשה שאני אישה לא שווה. אמר לי שאני לא שווה מאמץ, לומר לי מילה לא יפה, לקלל, להשפיל ואח"כ להתנצל, שנה וחצי....בזבזתי.
עכשיו אני מעכלת, קוראת כאן ומעכלת מה עברתי, מה אנשים עוברים ואני שם עמוק בפנים מנסה לצאת לאוויר.
עבודה קשה בהחלט, לצאת מזוגיות מתעללת כזאת, היום אני מבינה שזו התעללות נפשית.
מהיום....מתחילה להחזיק מעמד, להחזיק עצמי לא לחזור. לא חוזרת! כואב לי רק על הבן שלי שכל כך אוהב אותו ואת ילדיו. מה עשיתי???????????
בוקר טוב,
בזכות המאמר פה וכל ההתכתבות ולמרות שהסובבים אותי אמרו לי שוב ושוב שאני בזוגיות לא טובה, הבנתי אחרי שקראתי שאני פה עמוק בבוץ.
גרושה + 1 , הכנסתי אותו ברוחב לב לבית שלי , כלכלתי אותו, עזרתי לו, הכל! טעות איומה!!!! רק פגע, השפיל, ריסק אותי לריצפה. אני מרגישה חסרת בטחון ולא שווה לחלוטין. איך עשיתי את זה?! כמה עיוורת הייתי?
אתמול נפרדתי ממנו. 90% מהתשובות שלי היו כן, זה קורה לי באופן יומיומי. מאישה שנראית טוב מאד, מלאת בטחון עצמי הפכתי לאישה מושפלת וחסרת בטחון לחלוטין. אין יום שלא עבר והוא לא היה אומר לי כמה אני לא טובה, כל ריב מקלל, משפיל, מעליב אישית, מאשים אותי, אני גורמת לו לומר לי מילים כאלה, אני אשמה בכל ריב, אני הרסנית ומרסקת הכל. אני טיפשה, אני מטומטמת, חלולה, ריגשי, תינוקת..... הכל אני. כמה אני לא טובה, כמה אני לא מדברת בצורה נכונה או אומרת בזמן הנכון או לא מדברת כמו שהוא רוצה בזמן שרוצה בצורה שרוצה, את עושה טוב אבל את.... נותן הרגשה שאני אישה לא שווה. אמר לי שאני לא שווה מאמץ, לומר לי מילה לא יפה, לקלל, להשפיל ואח"כ להתנצל, שנה וחצי....בזבזתי.
עכשיו אני מעכלת, קוראת כאן ומעכלת מה עברתי, מה אנשים עוברים ואני שם עמוק בפנים מנסה לצאת לאוויר.
עבודה קשה בהחלט, לצאת מזוגיות מתעללת כזאת, היום אני מבינה שזו התעללות נפשית.
מהיום....מתחילה להחזיק מעמד, להחזיק עצמי לא לחזור. לא חוזרת! כואב לי רק על הבן שלי שכל כך אוהב אותו ואת ילדיו. מה עשיתי???????????
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
הי פלוני אלמונית, ברוכה הבאה למחוזותינו 
את כבר התגרשת ממנו? מתי נפרדתם? הייתם נשואים שנה וחצי לפי מה שהבנתי?
מה קורה איתך עכשיו?
מעכשיו את יכולה רק לעלות לחזור להיות אותה אישה יפה עם ביטחון עצמי- ואף יותר!!! עכשיו גם תהיי עם חוזק פנימי וחוכמה
בת כמה את? בן כמה בנך?
את כבר התגרשת ממנו? מתי נפרדתם? הייתם נשואים שנה וחצי לפי מה שהבנתי?
מה קורה איתך עכשיו?
מעכשיו את יכולה רק לעלות
לחזור להיות אותה אישה יפה עם ביטחון עצמי- ואף יותר!!! עכשיו גם תהיי עם חוזק פנימי וחוכמהבת כמה את? בן כמה בנך?
סימני התעללות בזוגיות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
ואני רק הייתי איתו שנתיים וחצי נשואה.. ויצאתי חצי פסיכית
הי סוזן, את לא פסיכית בכלל, כי את ברחת.
מה שראית לפני הנישואין היה שקר והרוע יצא- ברגע שידע שאת "בכיס שלו".
אין ספק שזו חוויה קשה, שוברת ומחלישה (מרגישה בעצמי) אבל זה קרה, וצריך לראות מפה איך מתחזקים...
ואני רק הייתי איתו שנתיים וחצי נשואה.. ויצאתי חצי פסיכית
הי סוזן, את לא פסיכית בכלל, כי את ברחת.
מה שראית לפני הנישואין היה שקר והרוע יצא- ברגע שידע שאת "בכיס שלו".
אין ספק שזו חוויה קשה, שוברת ומחלישה (מרגישה בעצמי) אבל זה קרה, וצריך לראות מפה איך מתחזקים...
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אולי לא פסיכית, אבל כן השתבש לי משהו בעולם הרגשות/הערך העצמי/ בלבלה רצינית...
כל ה- אוהבת שונאת. כן בטוחה בעצמי, לא בטוחה בעצמי
לא זוכרת מה היה , מה לא היה
מגזימה או זוכרת נכון
היה טוב, היה גרוע
שיבוש רציני
אולי גם היה אצלי איזה משהו חלש, משהו פחות יציב ומוצק ברגש- שזה מה שמשך את הייצור הזה אליי, ואיפשר את ההתלבשות לו עלי בלי שהרגשתי, או שכן הרגשתי אבל חשבתי שאני מדמיינת וזה לא מה שאני חושבת- אז כן איפשרתי. ואז באמת ראיתי שהכל טוב ונפלא. ואז פתאום- ממש לא!!!
כל ה- אוהבת שונאת. כן בטוחה בעצמי, לא בטוחה בעצמי
לא זוכרת מה היה , מה לא היה
מגזימה או זוכרת נכון
היה טוב, היה גרוע
שיבוש רציני
אולי גם היה אצלי איזה משהו חלש, משהו פחות יציב ומוצק ברגש- שזה מה שמשך את הייצור הזה אליי, ואיפשר את ההתלבשות לו עלי בלי שהרגשתי, או שכן הרגשתי אבל חשבתי שאני מדמיינת וזה לא מה שאני חושבת- אז כן איפשרתי. ואז באמת ראיתי שהכל טוב ונפלא. ואז פתאום- ממש לא!!!
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
ואו אני כל כך אוהבת אתכן חברות שלי, אחרי חצי יום בלי הדף הזה ראיתי כמה אתן חסרות לי
סימני התעללות בזוגיות
אין ספק שזו חוויה מבלבלת, מתישה ואח"כ צריך לאסוף את עצמך, לנשום עמוק ולהתחיל מחדש. לא פשוט...
וגם לי הדף מאוד עוזר. תודה.
וגם לי הדף מאוד עוזר. תודה.
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
היום הבנתי שבעקבות היחסים של המתעלל שלי התחזקתי.
אמא שלי ניסתה לעשות לי מניפולציה רגשית, שהיא כועסת עלי על משהו שאמרתי והיא לא רוצה להגיד לי מה זה.. והפסיקה לדבר איתי
ואז אני צריכה לנחש? להריץ אחורה וקדימה את כל היומיים האחרונים ואולי אמרתי משהו??
אז ממש לא!!! אמרתי לה שאני לא מוכנה להתנהגות הזאת, ושאם היא רוצה להגיד משהו אז שתגיד. אני לא הולכת לנחש. נקודה.
אם זה היה קורה לפני המע' יחסים עם המתעלל שלי אז הייתי נכנסת לסרטים ורגשות אשמה על משהו שאני בכלל לא יודעת... הייתי אוכלת את עצמי ומנסה לפייס אותה- על משהו שאני בכלל לא אשמה!!
הקיצר- התחזקתי בנקודה הזו , ואני מניחה שבהמשך אראה עוד נקודות של חוזק ברגעים נוספים בחיי, שאולי בעבר לא הייתי שמה לב לכל מיני מניפולציות שהיו עושים לי והייתי נופלת בפח. היום אני כבר מודעת למה שקורה סביבי.
לא נותנת שיינגסו לי באנרגייה
אמא שלי ניסתה לעשות לי מניפולציה רגשית, שהיא כועסת עלי על משהו שאמרתי והיא לא רוצה להגיד לי מה זה.. והפסיקה לדבר איתי
ואז אני צריכה לנחש? להריץ אחורה וקדימה את כל היומיים האחרונים ואולי אמרתי משהו??
אז ממש לא!!! אמרתי לה שאני לא מוכנה להתנהגות הזאת, ושאם היא רוצה להגיד משהו אז שתגיד. אני לא הולכת לנחש. נקודה.
אם זה היה קורה לפני המע' יחסים עם המתעלל שלי אז הייתי נכנסת לסרטים ורגשות אשמה על משהו שאני בכלל לא יודעת... הייתי אוכלת את עצמי ומנסה לפייס אותה- על משהו שאני בכלל לא אשמה!!
הקיצר- התחזקתי בנקודה הזו , ואני מניחה שבהמשך אראה עוד נקודות של חוזק ברגעים נוספים בחיי, שאולי בעבר לא הייתי שמה לב לכל מיני מניפולציות שהיו עושים לי והייתי נופלת בפח. היום אני כבר מודעת למה שקורה סביבי.
לא נותנת שיינגסו לי באנרגייה
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
עוד דבר ששמתי לב שהשתנה אצלי. יש לי חברה כזו שהיא כביכול קרובה אבל יש בה משהו שאני מרגישה כשאנחנו משוחחות, אני מרגישה מן שפיטה סמויה או מן התנשאות קלילה מאוד שקשה לשים עליה את האצבע, שהיא אומרת משהו שכביכול לא נשמע מתנשא- אם חברה אחרת היתה אומרת את זה אז לא הייתי מרגישה את זה, אבל יש בה משהו מאחורי המילים, שאני מזהה בתחושה שלי את המחשבה שלה מאחורי ההתבטאות התמימה לכאורה.. שמשהו לא הכי כשר שם. הקיצר, החלטתי להפחית איתה את המגע, לא לגמרי ניתקתי מגע, אבל אני שמה אותה במקום פחות קרוב..
בקיצור- למדתי לשמור על כבודי, להגן על עצמי מכל מיני "נוגסים" למיניהם
אני חושבת שכשמבריאים מקשר מתעלל אז האישיות כבר ניבנית אחרת עם יותר הגנות ויותר חיישנים שמזהים את הטורף הבא
ואז כבר יותר חכמים ופחות תמימים ויודעים להתגונן ולהתנהג בהתאם
בקיצור- למדתי לשמור על כבודי, להגן על עצמי מכל מיני "נוגסים" למיניהם
אני חושבת שכשמבריאים מקשר מתעלל אז האישיות כבר ניבנית אחרת עם יותר הגנות ויותר חיישנים שמזהים את הטורף הבא
ואז כבר יותר חכמים ופחות תמימים ויודעים להתגונן ולהתנהג בהתאם
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
סימני התעללות בזוגיות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
לכל הנשים ואולי גם גברים,שעברו התעללות גלויה או סמויה. אני ממליצה מאוד על הספר "הטרדה נפשית, של מארי-פראנס היריגוין. כל משפט מהמם!
לכל הנשים ואולי גם גברים,שעברו התעללות גלויה או סמויה. אני ממליצה מאוד על הספר "הטרדה נפשית, של מארי-פראנס היריגוין. כל משפט מהמם!
סימני התעללות בזוגיות
סוזן, תגידי, חשבת אולי ללכת לדירה כשהוא לא שם, לארוז את הדברים שלו, לשים בחוץ ולהחליף את המנעולים? זהו, הוא יצא!
מה זה הדבר הזה, זה לא הדירה שלו ואין לא שום זכות לגור שם! למה אתן נותנות לו להמשיך לשלוט עליכן כך?
מה זה הדבר הזה, זה לא הדירה שלו ואין לא שום זכות לגור שם! למה אתן נותנות לו להמשיך לשלוט עליכן כך?
-
סוזן_סוזן*
- הודעות: 234
- הצטרפות: 20 אוגוסט 2013, 13:42
סימני התעללות בזוגיות
אי אפשר לעשות את זה.
חייבים צו בית משפט
חייבים צו בית משפט
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
אישה במסע, יקרה, כבר שבוע אני תוהה שאיך זה קורה לא בפעם הראשונה, שאחרי שאת כותבת לי משהו שמשמעותי לי, ויותר מהתוכן - אני מרגישה את הנוכחות שלך מאוד נוכחת איתי ומאוד טובה לי, קשה לי לענות ואני נתקעת...
אז - אהה... הבנתי! פשוט, כנראה יש רגעים, שבא לי מבפנים להישאר עם הטעם של המלים שלך, לא עם אלה שאני אגיד במענה עליהן, <וזה לא שאין לי מה לומר כמובן, תמיד כמעט יש לי עוד חמישה דברים לפחות להגיד..> להישאר עם מה שהאוזן שמעה.
אז תודה על מה שאמרת. והתנצלות - כי זה מרגיש לי לא מתאים, שתיקות ממושכות...
אז ככה:
אתחיל מזה שגם אני לא עומדת בתקן בשמת. תיאורטית אני מסכימה איתה. רק מה - זה לא עובד עם אנשים קרובים. עם זרים - בכייף, ועשיתי את זה לפני שקראתי את בשמת לראשונה. אם איזשהו זר שלא מעניין אותי מטריד אותי, לי אין שום בעיה להעיר לו פעם אחת, ואם הוא ממשיך, להתעלם. תחת "זר" יכול להיות גם מכר.
וואלה, מה זה תודה ששיתפת! עשה לי אז ממש טוב, לשמוע מגובה העיניים <של אישה שאני מעריכה>
_לקטוע וויכוח באיבו זה לחלוטין מוקדם מידי בשבילי. ולרוב גם לא שווה את זה - יצא לי לצאת מוויכוחים עם התחושה שבזבזתי זמן סתם. אבל לא שהורעלתי. אני עונה - וזה מגן. התחושה של ההרעלה קוראת כשאמא אומרת משהו שאני לא מצליחה להבין - ולכן לנטרל - את הרעל בו. ואז אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לומר לה, למצוא את הרעל, לפענח, ואם אני אגיד לה את זה מתישהו בעתיד - זה יעזור.
מהמילים שלך ברור לחלוטין שתשובות לאמא שלך לא מגינות עלייך._
נכון מאוד מאוד מאוד.
ויפה מצידך <בחוויה שלי, לא חווה את זה כמובן מאליו בהקשבה של אדם אחר אלי> ששמת לב שאנחנו לא באותו מקום. <לפעמים אני פוגשת אנשים שמשליכים עלי את הפרט הדומה האחד בסיפור החיים שלהם, ואת כל התובנות הנגזרות ממנו, שלחלוטין לא רלבנטיות לחיי...>
בחוויה שלי, אמא שלי לא מסוגלת לנהל ריב הוגן. הטקטיקה שעובדת בשבילה הכי טוב היא לא לקחת אחריות על המלים שיוצאות לה מהפה. היא אומרת דבר אחד, אני מבינה אותו בדרך מסויימת, כדי להגן על עצמה היא טוענת שלא לזה בכלל היא התכוונה, מחליפה חמש משמעויות ובסוף מסתבר כתמיד שהמשמעות המקורית היא זו שאני הבנתי מלכתחילה. לא, זו לא היתה סתם אי הבנה מפוספסת וכואבת. <"ממש לא התכוונתי ללחוץ שתזמיני את סבתא" כשבסוף מתברר... נכון, שלא להזמין את סבתא זו פשוט לא אופציה מבחינתה, וזכותי לקבל מנדט על חיי גם היא לא שרירה וקיימת בעיניה, ובכל זאת, היא פשוט לא התכוונה ללחוץ.. היא "רק"...>
למי שלא מבין את הדינמיקה - אני, למשל - <אני מרגישה שעדיין, באוטומט, אני לא מסתכלת על הסיטואציה דרך המשקפיים של "מלים הורגות"> - זה נשמע סתם כמו סיטואציה מטומטמת ברמות-על שבה שתי נשים מבוגרות, אינטלגנטיות ובעלות יכולת מילולית גבוהה מתכתשות עד עפר בחילופי מהלומות של: לא נכון - כן אמרת -לא נכון, לא אמרתי - טוב אמרתי, אבל לא התכוונתי - טוב, אולי התכוונתי אבל לא באמת התכוונתי וחוץ מזה...
אז למה בא לי למות, כפשוטו, אחרי שיחה כזאת??
[למען האמת והדיוק ההיסטוריים: הפעם הייתי מוכנה שהיא תמות. וואלה, לב שומע הקטנה, של פעם, זאת שאין לה אלוהים ויודעת בפנים שהיא צודקת, מתחילה לבצבץ לה מבעד לשכבות...]
לדעתי, אפשר להרשות לעצמך לספוג אלימות רק אם את לא נפגעת או כמעט לא נפגעת. לא אם את נותרת מורעלת אחרי השיחה.
אהבתי. אני משתדלת להסיק את המסקנות המתבקשות. [לא עניתי למייל אחרי השיחה ההיא ואני כמעט בלי יסורי מצפון...]
_ובכל זאת, מה שהקפיץ אותי, בתור מי שממש לא עומדת בתקן בשמת, זה משהו אחר לחלוטין. התשובות שלך.
אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
התשובה האינסטינקטיבית מבחינתי <לא לשאלה, לסאבטקסט> היא: את מוזמנת ללכת לשאול את הרב שלי. רוצה את הטלפון שלו?
פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני יכולה לעבוד רק אם את מסכימה שזה השפלה. למשל, לי ברור שאם אמא שלי תתקשר למפקדת שלי ותביע דאגה להשמנה ההיפוטטית שלי <ממש לא מתאים לה, אבל נניח> היא תביך את עצמה, לא אותי. שאלת רב - את רוצה להביך את עצמך בפומבי? בכייף! את מוזמנת!_
באותו רגע שזה קרה, מה שהיה חשוב לי זה קודם כל לעגן את הדברים, ושהיא לא תכחיש בעוד שנייה שהיא אמרה זאת. היו כמה אפשרויות בעיני איך להגיב, באותו רגע לחלוטין לא הרגשתי מאויימת מהאפשרות שהיא תממש את הפנטזיה [מה גם שהיה לי ברור שזה לא יקרה...].
באותו רגע, המסר הכי חשוב מבחינתי היה: שימי לב למלים שיוצאות לך מהפה. תסבירי לי את למה את מתכוונת במלים שלך. אני לא אגיב כדי שלא תגידי לי בעוד שנייה שבעצם בכלל לא לזה התכוונת (זה קרה אחרי שהיא כבר התחילה שרשרת של הכחשות, לא נכון, לא הפעלתי לחץ שתזמיני את סבתא, ואז פתאום המשפט הזה נולד לו לחלל האוויר: אני לא אגיד שאני ... לא לחץ, הא? רק איומים מוסווים?? מה נסגר??)
אם הייתי מגיבה - אין לי ספק, בדיעבד, שהיא היתה מכחישה שזה נאמר, שהיא התכוונה, וכו'.
מסכימה כמובן עם בשמת <ועם הדרך העדינה שלך להגיד את אותו הדבר בדיוק...> שהיה מטומטם לא לחתוך את השיחה הרבה קודם, או באותו הרגע.
התגובה השנייה זה להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה. המיומנות הזו, של זיהוי כשלים לוגיים ואמצעים רטוריים - פיתחתי אותה בפורומים. והיא עוזרת! היא מאוד מאוד מאוד עוזרת! לי לפחות.
אני מאוד משתמשת בזה וזה מאוד עוזר לי. לפעמים גם בדיאלוג איתה, אם אני עדינה מספיק ורק מסתפקת ב"חשיפת" הנחות היסוד <נגיד: אמא שלי: "תאכלו את העוגה, היא ממש מעולה, בדיוק כמו של סבתא, למרות שלא יצא לי בדיוק כמו של סבתא, אפילו שנורא התאמצתי... אני: חייב לצאת כמו של סבתא? אמא שלי: בטון מהורהר - מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה, לא כל כך יצא לי לראות בתים של אחרים, בתור ילדה... לא כמוך...> כי אם אני ישירה - היא פשוט מכחישה את המשמעות. בערך כמו חז"ל, אין לה שום בעייה שטקסט אחד יהיה טעון במספר משמעויות... רק שאצלה זה משמעויות ממיתות...
הכי זה עוזר לי ביני לבין עצמי. לחשוף את הלוגיקה. את מה שעומד מאחורי. את העיוות בתפיסה.
ויש גם כלל שאני קוראת לו חוק ההיפוך, ואם הייתי מפנימה עד הסוף שהוא אמת מוחלטת, הייתי נרפאת מייד וממש לא זקוקה לטיפול: חוק ההיפוך אומר ככה: כשהיא אומרת משהו עלי, זה לא אומר משהו עלי [גם לא בגירסה מרוככת...], זה אומר משהו עליה, איזו מן אמא/אדם היא, שאומרת כאלה מן דברים על הבת שלה/על אדם אחר.
במקום היא אמרה שאני *#@%7 חוק ההיפוך קובע: היא אישה שאומרת על הבת שלה דברים %$^&8%. זה מנטרל את רוב הארס די מהר, עד הפענוח המדוייק.
חסרון יחיד של חוק ההיפוך: תופעות לוואי של ריפוי מהיר ואפקטיבי מידי. לא תמיד הכלי, הגוף והנפש שלי, יכול להכיל בתוכו את כל המשמעויות, את העיבוד השלם של זה, את ההשלכות שמעבר ללוגי, ואז זה מתפוגג. לא נורא.
מי מפריע לך לעשות את אותו הדבר? אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית. למה, רק לאמא שלך מותר? מספרת גם בשביל לחזק את תפיסת המציאות שלי אם היא התערערה לרגע, ובעיקר כדי להפוך את הכעס והפגיעה לצחוק. יש מקרים שכשהם קורים הם מעצבנים ומפחידים אבל אני רואה את היותם הזויים ואת הפוטנציאל שלהם להיות מצחיקים. ואז אני יכולה לספר על המצב למישהו שלא היה בו, בצורה מגמתית כרצוני, ולקבל את התגובה שאני רוצה - אישור מוחלט ומובטח של הצד שלי. מה רע?
וואלה, על זה לא חשבתי בחיים!!! <ליתר דיוק, אולי בחודש האחרון משהו במוח התחיל לפזול לכיוון...> כל ימי חיפשתי מישהו שיגיד לי איזה אמת אובייקטיבית ומוחלטת בנושאים מהסוג הזה. מגמתית כרצוני - לקבל את התגובה שאני רוצה - אהבתי!!
יצא לך להתווכח עם אמא שלך בצורה שבסופה את לא מרגישה מורעלת? שבה את מרגישה כועסת וצודקת?
אף לא פעם אחת בימי חיי. נראה לי אפילו לא בדמיון. ואני די טובה בלדמיין.
תביני: בסוף השיחה, המשפט האחרון שלי היה משהו כמו: אוקיי, תודה שאת אומרת את זה [הודאה שלה שאולי נקודת המבט שלה השתנתה במהלך שיחתנו הארוכה, שבתחילת השיחה היא חשבה שלא להזמין את סבתא שלי זה לא אופציה שתסריט כזה יכול להתרחש בכלל, מה שכמובן מאיין את השאלה האם זכותי להחליט מה שאני רוצה, כי אין אפשרות לדמיין שאני אחליט משהו שהוא לא קיים במציאות], זה בהחלט עוזר לי להרגיש לא מטומטמת, שמה שהרגשתי, אכן היה קיים.
ואמרתי את זה במלוא הכנות. מבחינתי. הודיתי לה באמת על לקיחת אחריות פצפונת, והבהרתי מאוד ברור שההתנהגות של עכשיו - כן נעימה לי.
אמא שלי שתקה, כאילו פירקו אותה לגזרים, מלמלה משהו וסיימה את השיחה. היא לא חשבה שככה זה ייגמר. אין לי מושג למה היא ציפתה, אבל לא לתגובה הזו שלי, שמבהירה לה מאוד ברור - איך נעים לי שמדברים אלי.
זה היה יותר מידי בשבילה. קשה לה מידי.
<היפה זה שבמריבות גיל ההתבגרות שלנו היא תמיד היתה צורחת עלי: "תמיד את חייבת להגיד את המילה האחרונה!!!" שנים, שנים שאני הולכת על קצות האצבעות בשקט, ומשחילה את המילה האחרונה שלי [כמובן שתמיד יש לי מה להגיד] בשיא העדינות ומה שנתפס בעיני כ"נשיות", ההיפך מדעתנות, ככה שלא ירגישו...
לפעמים אני חושבת: תגידי, אמא, את באמת חייבת להגיד את המילה האחרונה??
לא יכולה להשאיר את זה לילדה שלך, בת השש עשרה??
בקטע של תפיסת נשיות כמובן שהצרחה המהדהדת הזאת מתכתבת עם: "תפסיקי לדבר בטון של נאום לאומה!!" צורח, שנים הייתי סגורה על זה שלדבר בטון של נאום לאומה זה סוג של פשע. עד היום, כשקורה שאני כריזמטית לרגע כשאני מלמדת, אני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה... נהנית מהרגע, ומדחיקה שנייה אחרי שנגמר השיעור...>
אז - אהה... הבנתי! פשוט, כנראה יש רגעים, שבא לי מבפנים להישאר עם הטעם של המלים שלך, לא עם אלה שאני אגיד במענה עליהן, <וזה לא שאין לי מה לומר כמובן, תמיד כמעט יש לי עוד חמישה דברים לפחות להגיד..> להישאר עם מה שהאוזן שמעה.
אז תודה
על מה שאמרת. והתנצלות - כי זה מרגיש לי לא מתאים, שתיקות ממושכות...אז ככה:
אתחיל מזה שגם אני לא עומדת בתקן בשמת. תיאורטית אני מסכימה איתה. רק מה - זה לא עובד עם אנשים קרובים. עם זרים - בכייף, ועשיתי את זה לפני שקראתי את בשמת לראשונה. אם איזשהו זר שלא מעניין אותי מטריד אותי, לי אין שום בעיה להעיר לו פעם אחת, ואם הוא ממשיך, להתעלם. תחת "זר" יכול להיות גם מכר.
וואלה, מה זה תודה ששיתפת! עשה לי אז ממש טוב, לשמוע מגובה העיניים <של אישה שאני מעריכה>
_לקטוע וויכוח באיבו זה לחלוטין מוקדם מידי בשבילי. ולרוב גם לא שווה את זה - יצא לי לצאת מוויכוחים עם התחושה שבזבזתי זמן סתם. אבל לא שהורעלתי. אני עונה - וזה מגן. התחושה של ההרעלה קוראת כשאמא אומרת משהו שאני לא מצליחה להבין - ולכן לנטרל - את הרעל בו. ואז אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לומר לה, למצוא את הרעל, לפענח, ואם אני אגיד לה את זה מתישהו בעתיד - זה יעזור.
מהמילים שלך ברור לחלוטין שתשובות לאמא שלך לא מגינות עלייך._
נכון מאוד מאוד מאוד.
ויפה מצידך <בחוויה שלי, לא חווה את זה כמובן מאליו בהקשבה של אדם אחר אלי> ששמת לב שאנחנו לא באותו מקום. <לפעמים אני פוגשת אנשים שמשליכים עלי את הפרט הדומה האחד בסיפור החיים שלהם, ואת כל התובנות הנגזרות ממנו, שלחלוטין לא רלבנטיות לחיי...>
בחוויה שלי, אמא שלי לא מסוגלת לנהל ריב הוגן. הטקטיקה שעובדת בשבילה הכי טוב היא לא לקחת אחריות על המלים שיוצאות לה מהפה. היא אומרת דבר אחד, אני מבינה אותו בדרך מסויימת, כדי להגן על עצמה היא טוענת שלא לזה בכלל היא התכוונה, מחליפה חמש משמעויות ובסוף מסתבר כתמיד שהמשמעות המקורית היא זו שאני הבנתי מלכתחילה. לא, זו לא היתה סתם אי הבנה מפוספסת וכואבת. <"ממש לא התכוונתי ללחוץ שתזמיני את סבתא" כשבסוף מתברר... נכון, שלא להזמין את סבתא זו פשוט לא אופציה מבחינתה, וזכותי לקבל מנדט על חיי גם היא לא שרירה וקיימת בעיניה, ובכל זאת, היא פשוט לא התכוונה ללחוץ.. היא "רק"...>
למי שלא מבין את הדינמיקה - אני, למשל - <אני מרגישה שעדיין, באוטומט, אני לא מסתכלת על הסיטואציה דרך המשקפיים של "מלים הורגות"> - זה נשמע סתם כמו סיטואציה מטומטמת ברמות-על שבה שתי נשים מבוגרות, אינטלגנטיות ובעלות יכולת מילולית גבוהה מתכתשות עד עפר בחילופי מהלומות של: לא נכון - כן אמרת -לא נכון, לא אמרתי - טוב אמרתי, אבל לא התכוונתי - טוב, אולי התכוונתי אבל לא באמת התכוונתי וחוץ מזה...
אז למה בא לי למות, כפשוטו, אחרי שיחה כזאת??
[למען האמת והדיוק ההיסטוריים: הפעם הייתי מוכנה שהיא תמות. וואלה, לב שומע הקטנה, של פעם, זאת שאין לה אלוהים ויודעת בפנים שהיא צודקת, מתחילה לבצבץ לה מבעד לשכבות...]
לדעתי, אפשר להרשות לעצמך לספוג אלימות רק אם את לא נפגעת או כמעט לא נפגעת. לא אם את נותרת מורעלת אחרי השיחה.
אהבתי. אני משתדלת להסיק את המסקנות המתבקשות. [לא עניתי למייל אחרי השיחה ההיא ואני כמעט בלי יסורי מצפון...]
_ובכל זאת, מה שהקפיץ אותי, בתור מי שממש לא עומדת בתקן בשמת, זה משהו אחר לחלוטין. התשובות שלך.
אני לא אגיד שאני אשאל שאלת רב את הרב של היישוב שלך אם זה בסדר ש......."
התשובה האינסטינקטיבית מבחינתי <לא לשאלה, לסאבטקסט> היא: את מוזמנת ללכת לשאול את הרב שלי. רוצה את הטלפון שלו?
פנטזיה על להשפיל אותי בפומבי, מול אדם שהיא חושבת שמשמעותי בעיני יכולה לעבוד רק אם את מסכימה שזה השפלה. למשל, לי ברור שאם אמא שלי תתקשר למפקדת שלי ותביע דאגה להשמנה ההיפוטטית שלי <ממש לא מתאים לה, אבל נניח> היא תביך את עצמה, לא אותי. שאלת רב - את רוצה להביך את עצמך בפומבי? בכייף! את מוזמנת!_
באותו רגע שזה קרה, מה שהיה חשוב לי זה קודם כל לעגן את הדברים, ושהיא לא תכחיש בעוד שנייה שהיא אמרה זאת. היו כמה אפשרויות בעיני איך להגיב, באותו רגע לחלוטין לא הרגשתי מאויימת מהאפשרות שהיא תממש את הפנטזיה [מה גם שהיה לי ברור שזה לא יקרה...].
באותו רגע, המסר הכי חשוב מבחינתי היה: שימי לב למלים שיוצאות לך מהפה. תסבירי לי את למה את מתכוונת במלים שלך. אני לא אגיב כדי שלא תגידי לי בעוד שנייה שבעצם בכלל לא לזה התכוונת (זה קרה אחרי שהיא כבר התחילה שרשרת של הכחשות, לא נכון, לא הפעלתי לחץ שתזמיני את סבתא, ואז פתאום המשפט הזה נולד לו לחלל האוויר: אני לא אגיד שאני ... לא לחץ, הא? רק איומים מוסווים?? מה נסגר??)
אם הייתי מגיבה - אין לי ספק, בדיעבד, שהיא היתה מכחישה שזה נאמר, שהיא התכוונה, וכו'.
מסכימה כמובן עם בשמת <ועם הדרך העדינה שלך להגיד את אותו הדבר בדיוק...> שהיה מטומטם לא לחתוך את השיחה הרבה קודם, או באותו הרגע.
התגובה השנייה זה להגיד לה שהמשפט שלה כולל סתירה פנימית, ולהצביע על האמצעי הרטורי שבו היא השתמשה. המיומנות הזו, של זיהוי כשלים לוגיים ואמצעים רטוריים - פיתחתי אותה בפורומים. והיא עוזרת! היא מאוד מאוד מאוד עוזרת! לי לפחות.
אני מאוד משתמשת בזה וזה מאוד עוזר לי. לפעמים גם בדיאלוג איתה, אם אני עדינה מספיק ורק מסתפקת ב"חשיפת" הנחות היסוד <נגיד: אמא שלי: "תאכלו את העוגה, היא ממש מעולה, בדיוק כמו של סבתא, למרות שלא יצא לי בדיוק כמו של סבתא, אפילו שנורא התאמצתי... אני: חייב לצאת כמו של סבתא? אמא שלי: בטון מהורהר - מעניין, אף פעם לא חשבתי על זה, לא כל כך יצא לי לראות בתים של אחרים, בתור ילדה... לא כמוך...> כי אם אני ישירה - היא פשוט מכחישה את המשמעות. בערך כמו חז"ל, אין לה שום בעייה שטקסט אחד יהיה טעון במספר משמעויות... רק שאצלה זה משמעויות ממיתות...
הכי זה עוזר לי ביני לבין עצמי. לחשוף את הלוגיקה. את מה שעומד מאחורי. את העיוות בתפיסה.
ויש גם כלל שאני קוראת לו חוק ההיפוך, ואם הייתי מפנימה עד הסוף שהוא אמת מוחלטת, הייתי נרפאת מייד וממש לא זקוקה לטיפול: חוק ההיפוך אומר ככה: כשהיא אומרת משהו עלי, זה לא אומר משהו עלי [גם לא בגירסה מרוככת...], זה אומר משהו עליה, איזו מן אמא/אדם היא, שאומרת כאלה מן דברים על הבת שלה/על אדם אחר.
במקום היא אמרה שאני *#@%7 חוק ההיפוך קובע: היא אישה שאומרת על הבת שלה דברים %$^&8%. זה מנטרל את רוב הארס די מהר, עד הפענוח המדוייק.
חסרון יחיד של חוק ההיפוך: תופעות לוואי של ריפוי מהיר ואפקטיבי מידי. לא תמיד הכלי, הגוף והנפש שלי, יכול להכיל בתוכו את כל המשמעויות, את העיבוד השלם של זה, את ההשלכות שמעבר ללוגי, ואז זה מתפוגג. לא נורא.
מי מפריע לך לעשות את אותו הדבר? אני בלב שקט לוקחת מקרים מבאסים יותר או פחות ומספרת עליהם לאנשים מבחוץ בצורה מגמתית. למה, רק לאמא שלך מותר? מספרת גם בשביל לחזק את תפיסת המציאות שלי אם היא התערערה לרגע, ובעיקר כדי להפוך את הכעס והפגיעה לצחוק. יש מקרים שכשהם קורים הם מעצבנים ומפחידים אבל אני רואה את היותם הזויים ואת הפוטנציאל שלהם להיות מצחיקים. ואז אני יכולה לספר על המצב למישהו שלא היה בו, בצורה מגמתית כרצוני, ולקבל את התגובה שאני רוצה - אישור מוחלט ומובטח של הצד שלי. מה רע?
וואלה, על זה לא חשבתי בחיים!!! <ליתר דיוק, אולי בחודש האחרון משהו במוח התחיל לפזול לכיוון...> כל ימי חיפשתי מישהו שיגיד לי איזה אמת אובייקטיבית ומוחלטת בנושאים מהסוג הזה. מגמתית כרצוני - לקבל את התגובה שאני רוצה - אהבתי!!
יצא לך להתווכח עם אמא שלך בצורה שבסופה את לא מרגישה מורעלת? שבה את מרגישה כועסת וצודקת?
אף לא פעם אחת בימי חיי. נראה לי אפילו לא בדמיון. ואני די טובה בלדמיין.
תביני: בסוף השיחה, המשפט האחרון שלי היה משהו כמו: אוקיי, תודה שאת אומרת את זה [הודאה שלה שאולי נקודת המבט שלה השתנתה במהלך שיחתנו הארוכה, שבתחילת השיחה היא חשבה שלא להזמין את סבתא שלי זה לא אופציה שתסריט כזה יכול להתרחש בכלל, מה שכמובן מאיין את השאלה האם זכותי להחליט מה שאני רוצה, כי אין אפשרות לדמיין שאני אחליט משהו שהוא לא קיים במציאות], זה בהחלט עוזר לי להרגיש לא מטומטמת, שמה שהרגשתי, אכן היה קיים.
ואמרתי את זה במלוא הכנות. מבחינתי. הודיתי לה באמת על לקיחת אחריות פצפונת, והבהרתי מאוד ברור שההתנהגות של עכשיו - כן נעימה לי.
אמא שלי שתקה, כאילו פירקו אותה לגזרים, מלמלה משהו וסיימה את השיחה. היא לא חשבה שככה זה ייגמר. אין לי מושג למה היא ציפתה, אבל לא לתגובה הזו שלי, שמבהירה לה מאוד ברור - איך נעים לי שמדברים אלי.
זה היה יותר מידי בשבילה. קשה לה מידי.
<היפה זה שבמריבות גיל ההתבגרות שלנו היא תמיד היתה צורחת עלי: "תמיד את חייבת להגיד את המילה האחרונה!!!" שנים, שנים שאני הולכת על קצות האצבעות בשקט, ומשחילה את המילה האחרונה שלי [כמובן שתמיד יש לי מה להגיד] בשיא העדינות ומה שנתפס בעיני כ"נשיות", ההיפך מדעתנות, ככה שלא ירגישו...
לפעמים אני חושבת: תגידי, אמא, את באמת חייבת להגיד את המילה האחרונה??
לא יכולה להשאיר את זה לילדה שלך, בת השש עשרה??
בקטע של תפיסת נשיות כמובן שהצרחה המהדהדת הזאת מתכתבת עם: "תפסיקי לדבר בטון של נאום לאומה!!" צורח, שנים הייתי סגורה על זה שלדבר בטון של נאום לאומה זה סוג של פשע. עד היום, כשקורה שאני כריזמטית לרגע כשאני מלמדת, אני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה... נהנית מהרגע, ומדחיקה שנייה אחרי שנגמר השיעור...>
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
בשמת, . <מותר לך לא להיות כאן!!! אני זוכרת...>
_רוצה להגיד לך, שאני מבינה עד העצם את המנגנון שגורם לך להישאר שם ולא לחתוך. באמת התורה.
אל תלקי את עצמך עליו, זה טבעי, זה חלק מתהליך הלמידה. באמת_
תודה.
מה שמצויין זה שיש לך כבר "בשמת המופנמת בתוכך" ו"תקן בשמת" וזה אומר שיש כבר קול שמגן עלייך (זו לא אני, זה מה שהפנמת, ערך עצמי, מלאך שומר, הגנה עלייך) והקול הזה התחיל לדבר אלייך בפנים וגם בזמן אמת.
נכון נכון נכון נכון.
תודי לו. תברכי אותו. תחזקי אותו. תני לו פידבק חיובי. תעודדי אותו: "עוד קצת! עוד קצת! כן, אתה יכול! תעלה, עוד שלב, עוד קומה, עוד כמה סנטימטרים, אתה מסוגל!"
חוסר ההתאמה נולד ברגעים שזה קול מפונק... (-: הוא כבר גילה מה טוב, ושאפשר גם אחרת <ואולי בעצם מאז ומתמיד ההעדפות שלו היו כאלה...> והוא ממש מתעקש על עידוד מאפשר, לא על עידוד מכוון... (-; הבעייה היא, שעידוד מאפשר מאפשר לו לפעמים לפגוע בעצמו, ולהיכנס ללולאות לא טובות...
<לב שומע מתחבטת בקול רם ומנסה להבין כבר שבוע: זה כמו להרשות לילד לנסות לבד, ולא להתערב לו כל שנייה, גם אם הוא עלול ליפול מהאופניים, נגיד, או כל דוגמא אחרת? או שפה זה ילד שמתוכנת על מנגנון התאבדותי אז פשוט מצווה להתערב לו ולהציל אותו מעצמו?? ואולי דווקא המנגנון ההתאבדותי יכול להבריא ולהתחיל לחייך, רק בסביבה קשובה לחלוטין [אני, בתור התחלה] לכל מה שעולה בתוכו? או שאולי זה רק יאפשר לו להמשיך להדחיק בהצלחה? להישאר באזור המוכר?? איזה סוג של מבוגרים אחראים אני רוצה לשים סביבו?? אני יודעת איזה בדיוק: כאלה עם עיניים חכמות-חכמות שלא מדברים הרבה. שרואים מעבר למה שהוא רואה, וזה לא מפריע להם לתת אישור גורף ומלא ואמון מוחלט ברגשות ובתפיסת המציאות העכשווית שלו. שיודעים להבין לליבו, כשהוא במצוקה, ומתגעגע למצב צבירה נפשי קודם, שגם אם היה &6$7@ לפחות היה מוכר. כשהוא מתחיל לשחק בפירמידות צעצוע כי הוא פתאום מתגעגע נורא למצרים... כאלה שלא ימתחו עליו ביקורת, ולא יפרשו את הקושי שלו להסתגל לטוב בתור תלונות.
האם אני יכולה לפחות לדמיין לי שיש בסביבה איזה מבוגר שכזה??>
. <מותר לך לא להיות כאן!!! אני זוכרת...>_רוצה להגיד לך, שאני מבינה עד העצם את המנגנון שגורם לך להישאר שם ולא לחתוך. באמת התורה.
אל תלקי את עצמך עליו, זה טבעי, זה חלק מתהליך הלמידה. באמת_
תודה.
מה שמצויין זה שיש לך כבר "בשמת המופנמת בתוכך" ו"תקן בשמת" וזה אומר שיש כבר קול שמגן עלייך (זו לא אני, זה מה שהפנמת, ערך עצמי, מלאך שומר, הגנה עלייך) והקול הזה התחיל לדבר אלייך בפנים וגם בזמן אמת.
נכון נכון נכון נכון.
תודי לו. תברכי אותו. תחזקי אותו. תני לו פידבק חיובי. תעודדי אותו: "עוד קצת! עוד קצת! כן, אתה יכול! תעלה, עוד שלב, עוד קומה, עוד כמה סנטימטרים, אתה מסוגל!"
חוסר ההתאמה נולד ברגעים שזה קול מפונק... (-: הוא כבר גילה מה טוב, ושאפשר גם אחרת <ואולי בעצם מאז ומתמיד ההעדפות שלו היו כאלה...> והוא ממש מתעקש על עידוד מאפשר, לא על עידוד מכוון... (-; הבעייה היא, שעידוד מאפשר מאפשר לו לפעמים לפגוע בעצמו, ולהיכנס ללולאות לא טובות...
<לב שומע מתחבטת בקול רם ומנסה להבין כבר שבוע: זה כמו להרשות לילד לנסות לבד, ולא להתערב לו כל שנייה, גם אם הוא עלול ליפול מהאופניים, נגיד, או כל דוגמא אחרת? או שפה זה ילד שמתוכנת על מנגנון התאבדותי אז פשוט מצווה להתערב לו ולהציל אותו מעצמו?? ואולי דווקא המנגנון ההתאבדותי יכול להבריא ולהתחיל לחייך, רק בסביבה קשובה לחלוטין [אני, בתור התחלה] לכל מה שעולה בתוכו? או שאולי זה רק יאפשר לו להמשיך להדחיק בהצלחה? להישאר באזור המוכר?? איזה סוג של מבוגרים אחראים אני רוצה לשים סביבו?? אני יודעת איזה בדיוק: כאלה עם עיניים חכמות-חכמות שלא מדברים הרבה. שרואים מעבר למה שהוא רואה, וזה לא מפריע להם לתת אישור גורף ומלא ואמון מוחלט ברגשות ובתפיסת המציאות העכשווית שלו. שיודעים להבין לליבו, כשהוא במצוקה, ומתגעגע למצב צבירה נפשי קודם, שגם אם היה &6$7@ לפחות היה מוכר. כשהוא מתחיל לשחק בפירמידות צעצוע כי הוא פתאום מתגעגע נורא למצרים... כאלה שלא ימתחו עליו ביקורת, ולא יפרשו את הקושי שלו להסתגל לטוב בתור תלונות.
האם אני יכולה לפחות לדמיין לי שיש בסביבה איזה מבוגר שכזה??>
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
עידוד מאפשר, לא על עידוד מכוון
כן, אני מסכימה. הרגשתי שזה לא מדוייק אבל בכל זאת החלטתי להשאיר...
(שייצא לא מושלם. לא נורא)
כן, אני מסכימה. הרגשתי שזה לא מדוייק אבל בכל זאת החלטתי להשאיר...
(שייצא לא מושלם. לא נורא)
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
(-: שמחתי במה שכתבת. כמו שהוא. בדיוק.
אני אוהבת את כל סוגי העידודים.. (-:
ועזרת לי לדייק סימן שאלה עתיק בתוכי, איזו מן אמא אני רוצה להיות בשביל עצמי. איך אני רוצה לגדל אותי. על שלל הקולות שבתוכי, אלה שנרגעים רק ממכוון ואלה שזקוקים למאפשר ואלה שצריכים תמיד לרקוד את הריקוד המיוחד שלהם בין לבין, עד שהם מחליטים איפה הכי נעים להם... (-:
תודה על התגובה, שנותנת לי מקום להיות.
אני אוהבת את כל סוגי העידודים.. (-:
ועזרת לי לדייק סימן שאלה עתיק בתוכי, איזו מן אמא אני רוצה להיות בשביל עצמי. איך אני רוצה לגדל אותי. על שלל הקולות שבתוכי, אלה שנרגעים רק ממכוון ואלה שזקוקים למאפשר ואלה שצריכים תמיד לרקוד את הריקוד המיוחד שלהם בין לבין, עד שהם מחליטים איפה הכי נעים להם... (-:
תודה על התגובה, שנותנת לי מקום להיות.
סימני התעללות בזוגיות
סוזן, למה הוא יכול לעבור על החוק אבל את לא?
סימני התעללות בזוגיות
הי, סוזן, מצטרפת לגשם עם שאלתה, וגם- מה עם הדיון ברבנות? ביקש שלום בית?
ועוד שאה, מניסיונכן, האם המתעללים הם גם סרבני גט? או ש(במקרה של כל מי שכבר השתחררה)משחררים יחסית בקלות?
איך מתנהלת התקשורת עם המתעלל ביום שאחרי?
תודה!
ועוד שאה, מניסיונכן, האם המתעללים הם גם סרבני גט? או ש(במקרה של כל מי שכבר השתחררה)משחררים יחסית בקלות?
איך מתנהלת התקשורת עם המתעלל ביום שאחרי?
תודה!
סימני התעללות בזוגיות
האם המתעללים הם גם סרבני גט?
אני מציעה פשוט להראות שהגט לא חשוב לכן. אותי המסמכים של המדינה (ובטח של הרבנות) כל כך לא מעניינים, שהיה ברור לו שפה הוא לא יכול להציק לי. זה היה מצחיק שהעורך דין שלו ניסה למשוך קצת כדי להציק לי, אבל הם לגמרי עזבו את זה כשאני הראיתי שזה ממש לא מעניין אותי.
רק אני ואך ורק אני קובעת אם אני נשואה--לא רבנים חשוכים וכוחניים, לא מדינה, לא כלום. הזוגיות שלי והמעמד שלה שייכים לחיים הפרטיים בהחלט שלי.
אני מציעה פשוט להראות שהגט לא חשוב לכן. אותי המסמכים של המדינה (ובטח של הרבנות) כל כך לא מעניינים, שהיה ברור לו שפה הוא לא יכול להציק לי. זה היה מצחיק שהעורך דין שלו ניסה למשוך קצת כדי להציק לי, אבל הם לגמרי עזבו את זה כשאני הראיתי שזה ממש לא מעניין אותי.
רק אני ואך ורק אני קובעת אם אני נשואה--לא רבנים חשוכים וכוחניים, לא מדינה, לא כלום. הזוגיות שלי והמעמד שלה שייכים לחיים הפרטיים בהחלט שלי.
סימני התעללות בזוגיות
_אי אפשר לעשות את זה.
חייבים צו בית משפט_
את בטוחה? הרי אתם עדיין לא גרושים. את יכולה הרי לחזור לגור שם מתי שאת רוצה. הוא לא דייר שלך.
חייבים צו בית משפט_
את בטוחה? הרי אתם עדיין לא גרושים. את יכולה הרי לחזור לגור שם מתי שאת רוצה. הוא לא דייר שלך.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
איך מתנהלת התקשורת עם המתעלל ביום שאחרי?
זה עובד ככה:
ככל שהאישה (כן, גם אני.., פעם...) יותר שואלת את עצמה שאלות על היום שאחרי מהמקום שמנסה לעשות חישוב האם זה "שווה" לה (למשל: אולי במילא הוא יתנהג אלי כל כך נוראי, שעדיף כבר להישאר איתו, כי כולם מסביב אומרים שגרושין עם ילד זה לא באמת להיפרד, ועכשיו שאני אשתו לפחות יש לו סיבה מסוימת להתאמץ קצת, כדי שלא אעזוב אותו...), ככל שהיא מריצה לעצמה בראש יותר משפטי "במילא" (ממילא יהיה זוועה אחרי, אולי עדיף כבר להישאר בתוך, אם כל האופציות שחורות, בשביל מה לזוז מהסלון...), ככה היא מגיעה ליום שאחרי מאויימת יותר ממנו, והיום שאחרי ייראה בהתאם.
ככל שהאישה מוכנה לשלם מחיר, לוותר על סוג של נוחות עכשווית (למשל: להיכנס למאבק שזה הכי הפוך בעולם מהאופי הבסיסי שלה, לוותר על רווחה כלכלית, על מראית עין חברתית, על מעט הנוכחות הרגשית שלו בחייה שעדיין קיימת, על עזרה פיזית בניהול הבית... ובעיקר בעיקר: לוותר על השלווה שבחוסר מאבק) ככה היום שאחרי נראה הרבה יותר טוב.
ככל שהאמירה הפנימית היא יותר מהמקום של: פה אני לא נשארת אפילו עוד שנייה אחת. כאן - רע! לאיפה אני יוצאת מפה - לא מעניין אותי, אולי הוא פגע בי, אני לא אהיה שותפה לפגיעה שלו בי, אני לא אפגע בי בהישארות בתוך הלא-טוב - ככה קל יותר.
כל השאר בעיני זה עניין של שלבים, מה שבהתחלה זה לא בהכרח מה שיקרה אחרי שנתיים.
איך בדיוק זה יקרה תלוי גם באדם המסויים ובבן/בת הזוג המסויים/ת.
אבל בעיקר - לדעת!! אני לא משתפת פעולה עם מה שפוגע בי, כי אז זה פוגע בי יותר.
וכמו שאמרה לי פעם מישהי בכירה במערכת הציבורית למניעת התעללויות בילדים: חיים של ילד שחשף התעללות לא בהכרח יהיו טובים יותר, הם יהיו אחרים מאוד.
אז זה נשמע נורא, וזה אכן נורא. ואין לי מלים בכלל על המשפט הזה. שנאמר מתוך כנות ומודעות למצב הקיים וכאב.
אבל ברגע שאת יודעת שאף על פי כן ולמרות הכל את יוצאת משם, ומפסיקה לאפשר לאחרים ולעצמך ללחוץ לך על הכפתור הפנימי ששואל האם העתיד יהיה קל או קשה, באמת שהכל הרבה יותר קל...
אני מציעה פשוט להראות שהגט לא חשוב לכן.
מסכימה מאוד עם קוראת.
זה עובד ככה:
ככל שהאישה (כן, גם אני.., פעם...) יותר שואלת את עצמה שאלות על היום שאחרי מהמקום שמנסה לעשות חישוב האם זה "שווה" לה (למשל: אולי במילא הוא יתנהג אלי כל כך נוראי, שעדיף כבר להישאר איתו, כי כולם מסביב אומרים שגרושין עם ילד זה לא באמת להיפרד, ועכשיו שאני אשתו לפחות יש לו סיבה מסוימת להתאמץ קצת, כדי שלא אעזוב אותו...), ככל שהיא מריצה לעצמה בראש יותר משפטי "במילא" (ממילא יהיה זוועה אחרי, אולי עדיף כבר להישאר בתוך, אם כל האופציות שחורות, בשביל מה לזוז מהסלון...), ככה היא מגיעה ליום שאחרי מאויימת יותר ממנו, והיום שאחרי ייראה בהתאם.
ככל שהאישה מוכנה לשלם מחיר, לוותר על סוג של נוחות עכשווית (למשל: להיכנס למאבק שזה הכי הפוך בעולם מהאופי הבסיסי שלה, לוותר על רווחה כלכלית, על מראית עין חברתית, על מעט הנוכחות הרגשית שלו בחייה שעדיין קיימת, על עזרה פיזית בניהול הבית... ובעיקר בעיקר: לוותר על השלווה שבחוסר מאבק) ככה היום שאחרי נראה הרבה יותר טוב.
ככל שהאמירה הפנימית היא יותר מהמקום של: פה אני לא נשארת אפילו עוד שנייה אחת. כאן - רע! לאיפה אני יוצאת מפה - לא מעניין אותי, אולי הוא פגע בי, אני לא אהיה שותפה לפגיעה שלו בי, אני לא אפגע בי בהישארות בתוך הלא-טוב - ככה קל יותר.
כל השאר בעיני זה עניין של שלבים, מה שבהתחלה זה לא בהכרח מה שיקרה אחרי שנתיים.
איך בדיוק זה יקרה תלוי גם באדם המסויים ובבן/בת הזוג המסויים/ת.
אבל בעיקר - לדעת!! אני לא משתפת פעולה עם מה שפוגע בי, כי אז זה פוגע בי יותר.
וכמו שאמרה לי פעם מישהי בכירה במערכת הציבורית למניעת התעללויות בילדים: חיים של ילד שחשף התעללות לא בהכרח יהיו טובים יותר, הם יהיו אחרים מאוד.
אז זה נשמע נורא, וזה אכן נורא. ואין לי מלים בכלל על המשפט הזה. שנאמר מתוך כנות ומודעות למצב הקיים וכאב.
אבל ברגע שאת יודעת שאף על פי כן ולמרות הכל את יוצאת משם, ומפסיקה לאפשר לאחרים ולעצמך ללחוץ לך על הכפתור הפנימי ששואל האם העתיד יהיה קל או קשה, באמת שהכל הרבה יותר קל...
אני מציעה פשוט להראות שהגט לא חשוב לכן.
מסכימה מאוד עם קוראת.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
את בטוחה? הרי אתם עדיין לא גרושים. את יכולה הרי לחזור לגור שם מתי שאת רוצה. הוא לא דייר שלך.
מסכימה מסכימה מסכימה. שווה בדיקה.
מסכימה מסכימה מסכימה. שווה בדיקה.
סימני התעללות בזוגיות
_את בטוחה? הרי אתם עדיין לא גרושים. את יכולה הרי לחזור לגור שם מתי שאת רוצה. הוא לא דייר
זה בדיוק מה שרציתי להגיד. זה הבית שלך. כנסי, פני אותו ותחליפי מנעולים. נגמר. הוא לא יכול להתנהל כמו שוכר. אין חוזה ואין כלום. אני מבינה שאת לא בן אדם כוחני אבל למען השם, הסיפור הזה מקומם אותי בלי שאני אפילו מכירה אותכם! הוא פשוט גנב. תקחי חזרה מה ששלך.
זה בדיוק מה שרציתי להגיד. זה הבית שלך. כנסי, פני אותו ותחליפי מנעולים. נגמר. הוא לא יכול להתנהל כמו שוכר. אין חוזה ואין כלום. אני מבינה שאת לא בן אדם כוחני אבל למען השם, הסיפור הזה מקומם אותי בלי שאני אפילו מכירה אותכם! הוא פשוט גנב. תקחי חזרה מה ששלך.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
אני מציעה פשוט להראות שהגט לא חשוב לכן
בדיוק.
המתעלל פועל כך: כל דבר שחשוב לך, הוא ייתפס עליו וינסה לפגוע דרכו.
מה שלא חשוב לך, לא שווה את האנרגיות שלו.
אבל אי אפשר לרמות פה. את נייר לקמוס. לכן אדישות לשאלת הגט קיימת אך ורק אצל כאלה שמרגישות כמו קוראת
אותי המסמכים של המדינה (ובטח של הרבנות) כל כך לא מעניינים, שהיה ברור לו
בדיוק.
המתעלל פועל כך: כל דבר שחשוב לך, הוא ייתפס עליו וינסה לפגוע דרכו.
מה שלא חשוב לך, לא שווה את האנרגיות שלו.
אבל אי אפשר לרמות פה. את נייר לקמוס. לכן אדישות לשאלת הגט קיימת אך ורק אצל כאלה שמרגישות כמו קוראת
אותי המסמכים של המדינה (ובטח של הרבנות) כל כך לא מעניינים, שהיה ברור לו
סימני התעללות בזוגיות
קודם כל תודה, מעודד לשמוע איך אתן התמודדתן עם זה..
קוראת, זה מאוד נכון שרק את מחליטה אבל- עד שאת לא מקבלת את הגט, איך, איך בכלל מוגדר המצב הזה?
נניח שאת רוצה להכיר מישהו (מה שנראה כבלתי אפשרי בעליל כרגע, בעיקר רגשית) - כיצד תגדירי את המצב שלך? ברור שלא כל אחד דורש הגדרות, ובכל זאת, אם שואלים..?
כמה זמן לקח עד שקיבלת את הגט בסוף?
ולב שומע, תודה על מה שכתבת, זה ככ נכון, לגבי כל הנשים שאנחנו, שנמצאות בתוך הזוגיות הזו...
ורק שאלה- לגבי המשפט : חיים של ילד שחשף התעללות לא בהכרח יהיו טובים יותר, הם יהיו אחרים מאוד.
תוכלי להסביר? אני לא בטוחה שהבנתי...
תודה לכן..
קוראת, זה מאוד נכון שרק את מחליטה אבל- עד שאת לא מקבלת את הגט, איך, איך בכלל מוגדר המצב הזה?
נניח שאת רוצה להכיר מישהו (מה שנראה כבלתי אפשרי בעליל כרגע, בעיקר רגשית) - כיצד תגדירי את המצב שלך? ברור שלא כל אחד דורש הגדרות, ובכל זאת, אם שואלים..?
כמה זמן לקח עד שקיבלת את הגט בסוף?
ולב שומע, תודה על מה שכתבת, זה ככ נכון, לגבי כל הנשים שאנחנו, שנמצאות בתוך הזוגיות הזו...
ורק שאלה- לגבי המשפט : חיים של ילד שחשף התעללות לא בהכרח יהיו טובים יותר, הם יהיו אחרים מאוד.
תוכלי להסביר? אני לא בטוחה שהבנתי...
תודה לכן..
סימני התעללות בזוגיות
נניח שאת רוצה להכיר מישהו (מה שנראה כבלתי אפשרי בעליל כרגע, בעיקר רגשית) - כיצד תגדירי את המצב שלך? ברור שלא כל אחד דורש הגדרות, ובכל זאת, אם שואלים..?
כגרושה. הזוגיות התפרקה לעד, אין בית משותף, לא מגדלים את הילד יחד, אין חשבון משותף. אז נגמרו הנישואין. אני לא צריכה מסמך של המדינה. מסמך כזה, במילים אחרות, מעניין לי את ה....
.
הרי יש מדינות שמספיק בהן לא לחיות שנתיים יחד כדי להיחשב גרושים.
רוב החברים שלי אפילו לא עברו ברבנות, ערכו טקסים משלהם כדי להתחתן. אגב, אלה טקסים לגמרי יהודיים, למי שאכפת.
כמה זמן לקח עד שקיבלת את הגט בסוף?
לא זוכרת, נשבעת לך. זה כל כך לא עניין אותי, שאפילו עורכת הדין שלי זירזה אותי בנוגע למסמכים בשלב כלשהו.
כגרושה. הזוגיות התפרקה לעד, אין בית משותף, לא מגדלים את הילד יחד, אין חשבון משותף. אז נגמרו הנישואין. אני לא צריכה מסמך של המדינה. מסמך כזה, במילים אחרות, מעניין לי את ה....
.הרי יש מדינות שמספיק בהן לא לחיות שנתיים יחד כדי להיחשב גרושים.
רוב החברים שלי אפילו לא עברו ברבנות, ערכו טקסים משלהם כדי להתחתן. אגב, אלה טקסים לגמרי יהודיים, למי שאכפת.
כמה זמן לקח עד שקיבלת את הגט בסוף?
לא זוכרת, נשבעת לך. זה כל כך לא עניין אותי, שאפילו עורכת הדין שלי זירזה אותי בנוגע למסמכים בשלב כלשהו.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
סימני התעללות בזוגיות
נניח שאת רוצה להכיר מישהו (מה שנראה כבלתי אפשרי בעליל כרגע, בעיקר רגשית) - כיצד תגדירי את המצב שלך? ברור שלא כל אחד דורש הגדרות, ובכל זאת, אם שואלים..?
פרודה.
והאמת?
עצם העלאת השאלה כבר מצביעה על זה שיש אצלך דאגה לגבי זה.
זכרי שזה מצב עתידי, שכרגע זה ממש לא רלבנטי, שזה הכי לא מעניין אותך, ושמי שיותר חשוב לו איזה ניירות יש לך מאשר את - הוא לא מישהו שאת רוצה.
הנה לך מסננת-מתעללים טובה...
צריך שיהיה איכפת לו ממך.
ואת, צריכה להיות אדישה לגמרי לשאלת הגט.
את אומרת לו:
"זה לא מעניין אותי, זו לא הבעיה שלי, לי יש תינוקת, לא בראש שלי כרגע גברים, זה אתה שתצטרך להיות גרוש אם תרצה שמישהי תסתכל עליך". (לא דווקא במלים אלה, אבל מבינה את הראש?)
הנה סיבה מעולה לא להתחתן.
כך לעולם לא תפלי קורבן לרבנות ולא תהיי מסורבת גט. אף אחד לא יוכל ללחוץ עלייך.
פרודה.
והאמת?
עצם העלאת השאלה כבר מצביעה על זה שיש אצלך דאגה לגבי זה.
זכרי שזה מצב עתידי, שכרגע זה ממש לא רלבנטי, שזה הכי לא מעניין אותך, ושמי שיותר חשוב לו איזה ניירות יש לך מאשר את - הוא לא מישהו שאת רוצה.
הנה לך מסננת-מתעללים טובה...
צריך שיהיה איכפת לו ממך.
ואת, צריכה להיות אדישה לגמרי לשאלת הגט.
את אומרת לו:
"זה לא מעניין אותי, זו לא הבעיה שלי, לי יש תינוקת, לא בראש שלי כרגע גברים, זה אתה שתצטרך להיות גרוש אם תרצה שמישהי תסתכל עליך". (לא דווקא במלים אלה, אבל מבינה את הראש?)
הנה סיבה מעולה לא להתחתן.
כך לעולם לא תפלי קורבן לרבנות ולא תהיי מסורבת גט. אף אחד לא יוכל ללחוץ עלייך.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
ורק שאלה- לגבי המשפט : חיים של ילד שחשף התעללות לא בהכרח יהיו טובים יותר, הם יהיו אחרים מאוד.
ילד שחשף התעללות - התכוונתי, ילד שגילה וסיפר שמתעללים בו.
היא רצתה לומר, שהמערכת, לצערנו, כיום, משכללת בעיקר את הכלים לזיהוי, גילוי, איתור, הילדים הללו, והרבה פחות יודעת מה לעשות איתם נכון, ביום שאחרי הגילוי... למערכת אין מספיק כלים... היא התכוונה לומר, שיש לנו פנטזיה על איך ייראו החיים של הילד הזה אחרי שיספר, אבל זו פנטזיה...
אבל אי אפשר לרמות פה. את נייר לקמוס. לכן אדישות לשאלת הגט קיימת אך ורק אצל כאלה שמרגישות כמו קוראת
בשמת, את מעלה בי חיוך...
אני זוכרת את הסצינה של אמא שלי צורחת: הוא לא ייתן לך גט בחיים, הוא... וככה הלאה בלולאה אינסופית, בתחילת הליך הגרושין.
ואותי בלב בשקט: מי בכלל רוצה להתחתן? אני אשמח לקבל את כל החירויות שלי בחזרה, ובכללן גם את החירות לעשות מעשה שאני ממש לא מעוניינת בו כרגע כמו להתחתן, רק כדי שלא להיות שייכת לו לנצח, אבל למי בדיוק זה דחוף כרגע?? ייקח לו שנתיים? אז ייקח שנתיים. לאן אני רצה?
אני זוכרת גם את עורך הדין הדתי שאמר: גבר שלא נותן גט (אוף, לא אוהבת את הנותן הזה) תוקע גם את החיים של עצמו. רובם נותנים בסוף. לפעמים זה לוקח קצת זמן. אל תראי לו שזה חשוב לך.
האמת הרגשית העמוקה שלי היתה לחלוטין חסרת פחד מהגט. אני לא חיה איתו יותר. אני לא גרה בגיהינום. אה, מישהו אמר משהו על איזה צורך שלא הייתי מודעת אליו?
המציאות הרגשית בפועל היתה קצת אחרת, כי כן הייתי מתופעלת על ידי קולות ששמעתי.
בדיוק כמו שבגיל 20, כשחזרתי הביתה מדייט וידעתי שהוא לא ירצה להיפגש שוב, ידעתי שגם אני הייתי רוצה אם הוא היה רוצה רק בשביל הלנסות, כי אני לא קולטת הכל בפעם אחת, (היום כבר כן... לצערי )-:) ושבכל מקרה, אם הוא לא רוצה - סימן שזה לא מתאים. נקודה. מול אמא שלי: הוא לא רצה או שאת לא רצית?? למותר לציין שכל אחת משתי התשובות שגוייה, כי בכל מקרה את יוצאת שיא הלא בסדר מכיוון אחר... יש רק אופציה אחת נכונה ואפשרית, שאת תרצי מאוד והוא ירצה מאוד על הפעם הראשונה בכל דייט הזוי שהציעו לך...
ת'כלס, מאוד ממליצה על העצות של עורך הדין שלי:
גם אם קשה לך לאסוף את עצמך רגשית, להתנהל התנהלות משפטית שלא משקפת צורך ודחיפות בגט. שזה אומר: לא למהר לפנות לבית הדין הרבני. לא להגיש שם תביעה לגט. שהוא יפנה אליהם. שהוא יפתח תיק. יכול מאוד להיות שהוא יראה שאת לא מגישה תביעה לגט, זה יתסכל אותו, והוא יגיש תביעה לשלום בית. לא להתרגש מזה. אבל ממש לא להתרגש מזה. <אם צריך פירוט למה לא להתרגש, אני מוכנה להסביר...>
מבחינתי להיפגש עם גבר בלי שיש גט זה לא היה אופציה. אבל למעשה, המציאות הרגשית שלי היתה כזו שלהיפגש עם גבר זה לא היה אופציה. נקודה. רציתי את השקט של הנשימות של עצמי בלילה...
ילד שחשף התעללות - התכוונתי, ילד שגילה וסיפר שמתעללים בו.
היא רצתה לומר, שהמערכת, לצערנו, כיום, משכללת בעיקר את הכלים לזיהוי, גילוי, איתור, הילדים הללו, והרבה פחות יודעת מה לעשות איתם נכון, ביום שאחרי הגילוי... למערכת אין מספיק כלים... היא התכוונה לומר, שיש לנו פנטזיה על איך ייראו החיים של הילד הזה אחרי שיספר, אבל זו פנטזיה...
אבל אי אפשר לרמות פה. את נייר לקמוס. לכן אדישות לשאלת הגט קיימת אך ורק אצל כאלה שמרגישות כמו קוראת
בשמת, את מעלה בי חיוך...
אני זוכרת את הסצינה של אמא שלי צורחת: הוא לא ייתן לך גט בחיים, הוא... וככה הלאה בלולאה אינסופית, בתחילת הליך הגרושין.
ואותי בלב בשקט: מי בכלל רוצה להתחתן? אני אשמח לקבל את כל החירויות שלי בחזרה, ובכללן גם את החירות לעשות מעשה שאני ממש לא מעוניינת בו כרגע כמו להתחתן, רק כדי שלא להיות שייכת לו לנצח, אבל למי בדיוק זה דחוף כרגע?? ייקח לו שנתיים? אז ייקח שנתיים. לאן אני רצה?
אני זוכרת גם את עורך הדין הדתי שאמר: גבר שלא נותן גט (אוף, לא אוהבת את הנותן הזה) תוקע גם את החיים של עצמו. רובם נותנים בסוף. לפעמים זה לוקח קצת זמן. אל תראי לו שזה חשוב לך.
האמת הרגשית העמוקה שלי היתה לחלוטין חסרת פחד מהגט. אני לא חיה איתו יותר. אני לא גרה בגיהינום. אה, מישהו אמר משהו על איזה צורך שלא הייתי מודעת אליו?
המציאות הרגשית בפועל היתה קצת אחרת, כי כן הייתי מתופעלת על ידי קולות ששמעתי.
בדיוק כמו שבגיל 20, כשחזרתי הביתה מדייט וידעתי שהוא לא ירצה להיפגש שוב, ידעתי שגם אני הייתי רוצה אם הוא היה רוצה רק בשביל הלנסות, כי אני לא קולטת הכל בפעם אחת, (היום כבר כן... לצערי )-:) ושבכל מקרה, אם הוא לא רוצה - סימן שזה לא מתאים. נקודה. מול אמא שלי: הוא לא רצה או שאת לא רצית?? למותר לציין שכל אחת משתי התשובות שגוייה, כי בכל מקרה את יוצאת שיא הלא בסדר מכיוון אחר... יש רק אופציה אחת נכונה ואפשרית, שאת תרצי מאוד והוא ירצה מאוד על הפעם הראשונה בכל דייט הזוי שהציעו לך...
ת'כלס, מאוד ממליצה על העצות של עורך הדין שלי:
גם אם קשה לך לאסוף את עצמך רגשית, להתנהל התנהלות משפטית שלא משקפת צורך ודחיפות בגט. שזה אומר: לא למהר לפנות לבית הדין הרבני. לא להגיש שם תביעה לגט. שהוא יפנה אליהם. שהוא יפתח תיק. יכול מאוד להיות שהוא יראה שאת לא מגישה תביעה לגט, זה יתסכל אותו, והוא יגיש תביעה לשלום בית. לא להתרגש מזה. אבל ממש לא להתרגש מזה. <אם צריך פירוט למה לא להתרגש, אני מוכנה להסביר...>
מבחינתי להיפגש עם גבר בלי שיש גט זה לא היה אופציה. אבל למעשה, המציאות הרגשית שלי היתה כזו שלהיפגש עם גבר זה לא היה אופציה. נקודה. רציתי את השקט של הנשימות של עצמי בלילה...
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
בשמת, אני רואה שכתבנו יחד..
סימני התעללות בזוגיות
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
תודה לכולכן, מתשובותיכן, אני מבינה כמה אני רחוקה רגשית, מהמקום הזה של החלמה. אני עוד לא מצליחה לחשוב במונחים האלה "שלא משנה לי כמה זמן זה יקח..". וברור שזו הדרך לחשוב הנכונה, הבריאה, המחלימה, לחשוב על זה... כי זה נכון..
אני יודעת שאתן צודקות, ועם זאת, לי, במקום שלי, מאוד קשה עדיין להרפות מגדרות.
אני לא יודעת אם גם אתן כאלה, אבל אני- מאוד שמרנית, מקובעת ומחפשת הגדרות... קצת כמו שלב שומע, כתבת- הכי ההיפך מ-
להיכנס למאבק שזה הכי הפוך בעולם מהאופי הבסיסי שלה, לוותר על רווחה כלכלית, על מראית עין חברתית
ואולי בגלל שאני כזו "שמרנית", "כמו סבתא שלי" ככ קשה לי... אולי זה חלק מהשיעור הזה שקיבלתי.
בכל מקרה, תודה על התמיכה ועל הדרך הנכונה להסתכל על הדברים...
ולב שומע, אשמח אם תפרטי על "למה לא להתרגש"... ובכלל איך צלחת את, וכולכן, את התקופה הזו.
שוב, תודה רבה.
תודה לכולכן, מתשובותיכן, אני מבינה כמה אני רחוקה רגשית, מהמקום הזה של החלמה. אני עוד לא מצליחה לחשוב במונחים האלה "שלא משנה לי כמה זמן זה יקח..". וברור שזו הדרך לחשוב הנכונה, הבריאה, המחלימה, לחשוב על זה... כי זה נכון..
אני יודעת שאתן צודקות, ועם זאת, לי, במקום שלי, מאוד קשה עדיין להרפות מגדרות.
אני לא יודעת אם גם אתן כאלה, אבל אני- מאוד שמרנית, מקובעת ומחפשת הגדרות... קצת כמו שלב שומע, כתבת- הכי ההיפך מ-
להיכנס למאבק שזה הכי הפוך בעולם מהאופי הבסיסי שלה, לוותר על רווחה כלכלית, על מראית עין חברתית
ואולי בגלל שאני כזו "שמרנית", "כמו סבתא שלי" ככ קשה לי... אולי זה חלק מהשיעור הזה שקיבלתי.
בכל מקרה, תודה על התמיכה ועל הדרך הנכונה להסתכל על הדברים...
ולב שומע, אשמח אם תפרטי על "למה לא להתרגש"... ובכלל איך צלחת את, וכולכן, את התקופה הזו.
שוב, תודה רבה.
-
לב_שומע*
- הודעות: 1672
- הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
- דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*
סימני התעללות בזוגיות
אני יכולה לפרט בשמחה, על ה"למה לא להתרגש".
עורך הדין שלי, לפני כמעט 10 שנים, הסביר לי שכיום הדיינים ברבני מאוד משתדלים להימנע מפסיקה של "שלום בית". בדרך כלל במצב כזה בסוף הדיון, אחרי שהם שמעו כל אחד מהצדדים, הם פשוט קובעים עוד דיון לעוד מספר חודשים. לא הרבה הם פוסקים במצב כזה שלום בית, כמו שנדיר עוד יותר שכבר בהתחלה הם יפסקו חיוב בגט. בדרך כלל הם פשוט יעשו כמה דיונים, לחכות לכל דיון זה כמה חודשים. בהנחה שעד אז הצדדים יסכימו לגט, מה שבאמת בדרך כלל קורה. <עד כמה שאני מבינה, ואני לא מאוד עוקבת, סטיטסטית - נדיר שגבר מסרב לתת גט לאורך עשור, נגיד. ברור שכל מקרה כזה הוא עולם ומלואו, אבל בדרך כלל אלה לא הגברים שעליהם אנחנו מדברות. גברים מהסוג שפה בדף, הם בדרך כלל הגבר שיסחוב מדיון לדיון, וזה יכול להיות מתיש, כי גם שנתיים-שלוש נגיד זה המון זמן, אבל מעבר לזה, כשהוא רואה שהוא לא מצליח ללחוץ לך על הכפתורים, ובבימ"ש לענייני משפחה כבר יש פסיקה, שזה עושה סדר בדברים, כי יש פחות על מה לריב, אז רוב הגברים מהסוג הזה - לדעתי זה בדרך כלל המקסימום שלהם. בלי התחייבויות, כן?? אין פרוגנוזה בדברים האלה...>
בכל מקרה, גם בתסריט הכי גרוע שהדיינים יפסקו שלום בית, שזה לא כל כך קורה היום, עד כמה שאני מבינה, גם אז - זה לא אומר שהם מצפים שתחזרי לגור איתו תחת אותה קורת גג. זה היה פעם. היום - כך לפחות הסביר לי עורך הדין אז - שלום בית זה אומר כמה פגישות ייעוץ זוגי, שבמהלכן את תגידי שוב ושוב שמבחינתך הכל נגמר ואין על מה לדבר, את לא צריכה להצדיק את עצמך ולא להסביר שום דבר, רק להגיד את זה כמו תקליט שבור, את זה היועץ הזוגי יכתוב לביה"ד, שאי אפשר להגיע לשלום בית, וזהו.
כאמור, עד כמה שאני מבינה - גם זה נדיר.
אני אומרת שאין מה להתרגש מתביעה לשלום בית, כי בסוף הפרוצדורה, רוב הסיכויים ששני הצדדים נשארים בדיוק באותה עמדה בה הם היו קודם: בלי גט, ובלי שלום בית.
עורך הדין שלי אמר לי לפני הדיון ברבני לומר שם שאני מעדיפה למות מלחזור אליו (בשום אופן לא משפטים אובדניים, כן?? לא איום בהתאבדות, רק שהמוות טוב לך על החיים איתו).
בדרך כלל פסיקה של חיוב של הגבר לתת גט תהיה רק אחרי שנתיים-שלוש בהן כל כמה חודשים מתקיים דיון בבית הדין, והגבר לא רוצה לתת גט. אם יש חיוב בגט, אז בית הדין יכול להתחיל להפעיל סנקציות על גבר שמסרב, כמו מאסר. רוב הנשים לא מגיעות לשם.
בדרך כלל זה לא סוג הטיפוסים שמתוארים פה בדף.
מה כן? ההליך כולו הוא לא לטעם האסתטי שלי, אם לומר במלים עדינות.
אני זוכרת עד היום את הפרוטוקול של הדיון בבית הדין הרבני - 5 שורות מלאות שגיאות כתיב ושגיאות ניסוח, נדמה כאילו הכי הרבה שאפשר להכניס ב-5 שורות.
המנטאליות שם רחוקה שנות אור מעולמי.
עצם העובדה שאפשר להגיש מסמך כל כך משפיל שקוראים לו תביעה לשלום בית ושאפשר בשם ההלכה להתנסח ככה בשפה ובמושגים הלכתיים ולקרוא לי מורדת ולדרוש בשפה הלכתית שאחזור הביתה - זה משפיל ומקומם. אותי.
יחד עם זאת, היום הדיינים כמעט אף פעם לא קובעים שאישה היא מורדת, ולעתים רחוקות פוסקים שלום בית, כך שאחרי שאת מסיימת לירוק את הטעם המגעיל מהפה - כלום בעצם לא השתנה. כאמור, אין גט ואין שלום בית.
מה שמאוד מזרז את הגט ברוב המקרים, כך לדברי טוענת רבנית שעברתי דרכה, ולדברי עורך הדין שלי, ונשמע לי שזה נכון, הוא לנקוט צעדים מעשיים:
עורך הדין שלי הסביר לי קודם, שבשונה מדיון בבימ"ש, בביה"ד מאוד מקובל שהדיינים פונים ישירות אל הצדדים ומשוחחים איתם, לא דרך עורכי הדין. הוא הכין אותי מראש לאופציה הזו ומה לומר. כשראיתי שהדיינים מאריכים בדיאלוג ישיר עם מי שהיה בעלי (לדעתי כדי לנסות להפעיל עליו השפעה, שיגמור עניין... לתת לו הרגשה ששומעים אותו... נדמה לי שכך הסביר לי אח"כ עוה"ד, כבר לא ממש זוכרת...), מדברים עם עורך הדין שלי, ולא מאפשרים לי לדבר, ושאני פונה שוב ושוב לעו"ד שלי ואומרת לו שאני רוצה לדבר והוא לא עוזר לי, פשוט פתחתי רמקול פנימי (את לא מאמינה שיש לך את זה בפנים, עד שאת חייבת), הרמתי קול שישמעו אותי, אמרתי משהו כמו: "אני פה אישה יחידה. אני מבקשת גם לדבר" <זה יותר דרמטי איך שזה נשמע מאיך שזה נקרא, הרבה יותר. לפחות בזכרון שלי> ובסוף נתנו לי.
להגיד לך שהיה מקסים?
לא. ג'יפה.
מבטיחה לך שגם מי שהיה בעלי לא נהנה שם.
איך אמא שלי אמרה לי פעם, על סיטואציה אחרת - "כולם שם סביב הזנב של עצמם כמו גוקים מסוממים".
מקווה שהבהרתי.....
עורך הדין שלי, לפני כמעט 10 שנים, הסביר לי שכיום הדיינים ברבני מאוד משתדלים להימנע מפסיקה של "שלום בית". בדרך כלל במצב כזה בסוף הדיון, אחרי שהם שמעו כל אחד מהצדדים, הם פשוט קובעים עוד דיון לעוד מספר חודשים. לא הרבה הם פוסקים במצב כזה שלום בית, כמו שנדיר עוד יותר שכבר בהתחלה הם יפסקו חיוב בגט. בדרך כלל הם פשוט יעשו כמה דיונים, לחכות לכל דיון זה כמה חודשים. בהנחה שעד אז הצדדים יסכימו לגט, מה שבאמת בדרך כלל קורה. <עד כמה שאני מבינה, ואני לא מאוד עוקבת, סטיטסטית - נדיר שגבר מסרב לתת גט לאורך עשור, נגיד. ברור שכל מקרה כזה הוא עולם ומלואו, אבל בדרך כלל אלה לא הגברים שעליהם אנחנו מדברות. גברים מהסוג שפה בדף, הם בדרך כלל הגבר שיסחוב מדיון לדיון, וזה יכול להיות מתיש, כי גם שנתיים-שלוש נגיד זה המון זמן, אבל מעבר לזה, כשהוא רואה שהוא לא מצליח ללחוץ לך על הכפתורים, ובבימ"ש לענייני משפחה כבר יש פסיקה, שזה עושה סדר בדברים, כי יש פחות על מה לריב, אז רוב הגברים מהסוג הזה - לדעתי זה בדרך כלל המקסימום שלהם. בלי התחייבויות, כן?? אין פרוגנוזה בדברים האלה...>
בכל מקרה, גם בתסריט הכי גרוע שהדיינים יפסקו שלום בית, שזה לא כל כך קורה היום, עד כמה שאני מבינה, גם אז - זה לא אומר שהם מצפים שתחזרי לגור איתו תחת אותה קורת גג. זה היה פעם. היום - כך לפחות הסביר לי עורך הדין אז - שלום בית זה אומר כמה פגישות ייעוץ זוגי, שבמהלכן את תגידי שוב ושוב שמבחינתך הכל נגמר ואין על מה לדבר, את לא צריכה להצדיק את עצמך ולא להסביר שום דבר, רק להגיד את זה כמו תקליט שבור, את זה היועץ הזוגי יכתוב לביה"ד, שאי אפשר להגיע לשלום בית, וזהו.
כאמור, עד כמה שאני מבינה - גם זה נדיר.
אני אומרת שאין מה להתרגש מתביעה לשלום בית, כי בסוף הפרוצדורה, רוב הסיכויים ששני הצדדים נשארים בדיוק באותה עמדה בה הם היו קודם: בלי גט, ובלי שלום בית.
עורך הדין שלי אמר לי לפני הדיון ברבני לומר שם שאני מעדיפה למות מלחזור אליו (בשום אופן לא משפטים אובדניים, כן?? לא איום בהתאבדות, רק שהמוות טוב לך על החיים איתו).
בדרך כלל פסיקה של חיוב של הגבר לתת גט תהיה רק אחרי שנתיים-שלוש בהן כל כמה חודשים מתקיים דיון בבית הדין, והגבר לא רוצה לתת גט. אם יש חיוב בגט, אז בית הדין יכול להתחיל להפעיל סנקציות על גבר שמסרב, כמו מאסר. רוב הנשים לא מגיעות לשם.
בדרך כלל זה לא סוג הטיפוסים שמתוארים פה בדף.
מה כן? ההליך כולו הוא לא לטעם האסתטי שלי, אם לומר במלים עדינות.
אני זוכרת עד היום את הפרוטוקול של הדיון בבית הדין הרבני - 5 שורות מלאות שגיאות כתיב ושגיאות ניסוח, נדמה כאילו הכי הרבה שאפשר להכניס ב-5 שורות.
המנטאליות שם רחוקה שנות אור מעולמי.
עצם העובדה שאפשר להגיש מסמך כל כך משפיל שקוראים לו תביעה לשלום בית ושאפשר בשם ההלכה להתנסח ככה בשפה ובמושגים הלכתיים ולקרוא לי מורדת ולדרוש בשפה הלכתית שאחזור הביתה - זה משפיל ומקומם. אותי.
יחד עם זאת, היום הדיינים כמעט אף פעם לא קובעים שאישה היא מורדת, ולעתים רחוקות פוסקים שלום בית, כך שאחרי שאת מסיימת לירוק את הטעם המגעיל מהפה - כלום בעצם לא השתנה. כאמור, אין גט ואין שלום בית.
מה שמאוד מזרז את הגט ברוב המקרים, כך לדברי טוענת רבנית שעברתי דרכה, ולדברי עורך הדין שלי, ונשמע לי שזה נכון, הוא לנקוט צעדים מעשיים:
- לעזוב את הבית. לא לגור יחד יותר.
- לפתוח הליכים בבימ"ש לענייני משפחה, להסדיר את נושאי משמורת, הסדרי ראייה, מזונות, חלוקת רכוש. לא לאפשר לדיינים בבי"ד הרבני להיכנס לנושאים הללו. כשזה מוסדר, בטוב או בפחות נעימות, בביהמ"ש, יש לגבר פחות במה להיתלות כדי לריב, והריב ואי מתן גט פחות משרת את האגו שלו.
- לא להראות שאת מתופעלת מהגט. לא לפנות ביוזמתך לביה"ד הרבני. לא להגיש שם תביעה לגט. אם הוא יפנה, את תגיבי. אם הוא יגיש שלום בית, את תגישי תביעה לגט.
עורך הדין שלי הסביר לי קודם, שבשונה מדיון בבימ"ש, בביה"ד מאוד מקובל שהדיינים פונים ישירות אל הצדדים ומשוחחים איתם, לא דרך עורכי הדין. הוא הכין אותי מראש לאופציה הזו ומה לומר. כשראיתי שהדיינים מאריכים בדיאלוג ישיר עם מי שהיה בעלי (לדעתי כדי לנסות להפעיל עליו השפעה, שיגמור עניין... לתת לו הרגשה ששומעים אותו... נדמה לי שכך הסביר לי אח"כ עוה"ד, כבר לא ממש זוכרת...), מדברים עם עורך הדין שלי, ולא מאפשרים לי לדבר, ושאני פונה שוב ושוב לעו"ד שלי ואומרת לו שאני רוצה לדבר והוא לא עוזר לי, פשוט פתחתי רמקול פנימי (את לא מאמינה שיש לך את זה בפנים, עד שאת חייבת), הרמתי קול שישמעו אותי, אמרתי משהו כמו: "אני פה אישה יחידה. אני מבקשת גם לדבר" <זה יותר דרמטי איך שזה נשמע מאיך שזה נקרא, הרבה יותר. לפחות בזכרון שלי> ובסוף נתנו לי.
להגיד לך שהיה מקסים?
לא. ג'יפה.
מבטיחה לך שגם מי שהיה בעלי לא נהנה שם.
איך אמא שלי אמרה לי פעם, על סיטואציה אחרת - "כולם שם סביב הזנב של עצמם כמו גוקים מסוממים".
מקווה שהבהרתי.....