עכשיו אני חייבת לספר
התנסויות בלינת חוץ שלי.
אני כבר הרבה זמן
רוצה להצטרף לטיול לקטים מטיילים, אך חוששת.
חוששת שבלילה יהיו יתושים, ויהיה קר, והאדמה תהיה קשה - ויהיה לי קשה לישון.
וחוששת שההליכה תהיה קשה. וביום יהיה חם.
שהתיק יהיה כבד.
ושלא יהיה מספיק אוכל. (אמא-ל'ה !)
וגם כתבתי לאחרונה שחברה הציעה לי לישון בחוץ וחששתי.
וכל זה למרות, שאני מאוד מאמינה בחיי טבע, ומאוד רוצה בהם.
אז לאחרונה
החלטתי פשוט להצטרף ויהיה מה שיהיה.
ואז פתאום אופק מתחיל לשאול '
האם את מרגישה מוכנה לזה',
וכדאי שתתאמני קודם, כדי שלא תבואי לא מוכנה ואז אולי יהיה לא נעים. וכו'.
זה קצת מבאס שעד שהחלטתי פשוט להצטרף,
מה כבר יכול להיות כ"כ נורא,
אופק אומר לי שאם לא אבוא מוכנה זה יכול להיות בעייתי.
אז
עד שכבר קיבלתי קצת אומץ, אני שוב מאבדת אותו.
בכל אופן, אופק אמר שכדאי לפני כן
להתחיל להתאמן על לינה בחוץ.
למשל, על הגג של
אורי יורמן (
מסיבות לינה משותפת באוויר הפתוח).
גם לזה לא הרגשתי כ"כ מוכנה עדיין, אבל פתאום הופיעו לי
הזדמנויות התחלתיות שהחלטתי לנצל.
למשל, בליל חמישי האחרון
ברחובות, הייתה לי אפשרות לישון בחדר של הילדים או
במרפסת.
אז פתאום אמרתי לעצמי, וואלה, במרפסת. בוא נראה איך זה.
אמנם מרפסת בקומה שנייה, רק צד אחד פתוח, וסביב קירות ותקרה, אבל זה יותר נחשב לאוויר פתוח.
אז שמתי לי שם מזרון.
למזלי לא היו יתושים.
אמנם לקח לי הרבה זמן להירדם. אולי בגלל שלא רגילה, או בגלל שהיה אור חזק מהפנס ממול, אבל בסוף ישנתי כמה שעות. (ובבוקר עברתי לחדר של הילדים).
נרשמה התקדמות קלה.
(אני רוצה לציין שכשהייתי ליד אשקלון, אז שם היה בית קרקע, ואחלה מרפסת, שהייתה בה מיטה מאוד מפתה. וכל פעם אמרתי לעצמי אולי אשן שם. אבל בסוף
הנוחות ניצחה.
גם החשש מיתושים, וגם האור בבוקר, ושבני הבית יעירו אותי כשייצאו מהבית...
ובעצם, אני נזכרת שגם ליד ראש פינה הייתה מרפסת חמודה והייתה לי הזדמנות. וכל פעם היה לי 'למה לא'. היה קר. הייתי חולה. וכו')
כשהגעתי לכאן – גם הייתי צריכה להחליט איפה לישון.
הציעו לי או על הספה בסלון למטה, או בחדר-מחסן דחוס למעלה, שמונח בו מזרון.
פתאום ראיתי שיש מיטה במרפסת בקומה השנייה, מול החדר-מחסן. מרפסת פתוחה, רק עם מעקה מסביב.
אז אמרתי 'בעצם, אולי עכשיו זו באמת הזדמנות לנסות?'
השארתי את המזרון בחדר-מחסן והנחתי את החפצים שלי שם – למקרה שכן ארצה לישון שם.
ובמקביל, הוצאתי גם מזרון למרפסת.
(אמנם הייתה שם מיטה, אך נראה שהייתה כ"כ ישנה ומאובקת שהעדפתי מזרון.
חוצמזה, מזרון על הרצפה יותר נוח.
ועוד חוצמזה, אם אני רוצה להתאמן, אז מזרון זה יותר דומה לתנאי שטח...)
הבאתי לי כמה שמיכות ליתר ביטחון (שתי שמיכות פוך ואחת דקה), והלכתי לישון.
מעניין, גיליתי לאחרונה
שהרבה יותר נוח לי לישון על מזרון לא עבה על הרצפה.
ופתאום לא בא לי כרית.
למשל, בגבעת ברנר, החברה נתנה לי שני מזרונים מהסוג הפשוט – אחד בגודל עבה רגיל, ואחד חצי עובי. הנחתי אותם אחד על השני, ובהתחלה ישנתי ככה. והרגשתי לא נוח.
בסוף השארתי רק את המזרון חצי עובי על הרצפה – והיה הרבה יותר נעים.
ובלילה האחרון ברחובות גם ישנתי על מזרון על הרצפה, ופתאום
כרית גם הרגישה לי מיותרת.
אז מצאתי את עצמי ישנה פה במרפסת על מזרון לא עבה, בלי כרית, עם שמיכה אחת עבה ואחת דקה.
והיה לי די נעים ונוח, ולא קר.
וכבר חשבתי שאעביר לי כך את הלילה בנעימים....
אבל !
היתושים הגיעו....
אוי לי ואבוי לי מהיתושים.
הם לא נתנו לי מנוחה לרגע.
בכל רגע שהתחילה תנומה מתוקה אופפת אותי, מיד הרגשתי את רפרוף היתוש על פניי והתעוררתי.
וכך כל הלילה שוב ושוב. עד שמצא אותי הבוקר חסרת שינה.
בבוקר אמרתי לנפשי, עכשיו סוף סוף אישן משתמו היתושים.
לא חלפה שעה קלה, וחשתי במגעו המרומם של הזבוב.
מה עשה לנו אלוהים?!
למה לא נתן רגע של מנוחה?!
כבר הרבה זמן חורה לי על העניין הזה. ויש לי דבר עם אלוהים.
אני יודעת שאלוהים חכם הוא, וסיבה לכל דבר.
ובכל זאת לא אבין ואתקומם.
גם אם צריך יתושים – למה הם צריכים לעקוץ.
גם אם הם צריכים לעקוץ – למה זה צריך להציק. אפשר היה שלא יפריע.
והזבובים – בכלל....
גם אם הם צריכים לנקות אותנו, כפי שנאמר ב'מסר האנשים האמיתיים' – למה זה צריך לדגדג.
וכו'. וכו'.
למה אלוהים לא פרגן לנו שנוכל פשוט לנוח בטבע?
לא להתהלך בטבע, או לעבוד בטבע.
לנוח בטבע.
להיות יכולים פשוט להתרגע, וליהנות ממתנות הטבע.
לפחות ביום?
לפחות בלילה?
לפחות כמה שעות ביום?
האם אלוהים העדיף שנחיה בתוך בית מוגן וסגור?
למה הוא מבריח אותנו מהטבע?
אני מאוד כועסת....
במיוחד אחרי לילה ללא שינה, קשה לי לחשוב בצלילות, על 'תפקידם החשוב של היתושים בעולם'.
אני לא רוצה ודי !
אם הייתי יכולה, הייתי עושה עכשיו ג'נוסייד לכל היתושים כולם !
(טוב, אני יודעת ששבטים שחיים בטבע, בטח כבר רגילים בזבובים ויתושים, ושנתם עמוקה וטובה ואינה מופרעת על ידיהם.
ומה אעשה אני הקטנה שגדלה בשבי?
כלום גורלי עד עולם לסגור עצמי בין ארבעה קירות?)
זה היה
סיפורו של הלילה הראשון שלי כאן.
בסופו של דבר, אחרי לילה שבו כמעט לא עצמתי עין, קמתי בבוקר ועברתי אחר כבוד אל החדרון הקטן. וכך הלך לי חצי יום בהשלמת שעות שינה.
גורלו של לילי השני כאן (הלילה האחרון) היה קצת יותר טוב.
אני החלטתי להכין לי דבר מה שיעזור לי בעניין היתושים.
לא מזמן הגעתי למסקנה
שכל העניין עם היתושים – זה בעיקר בפָּנים.
כי את שאר הגוף אפשר לכסות. אבל בפנים – צריך להשאיר דרך לנשימה.
ומלבד זאת, אם אני כבר שוכבת על הגג כדי לישון באוויר הצח, מה הטעם לשכב כך שדרכי הנשימה שלי מכוסות, ואני בקושי מצליחה לנשום?
גם הבעייתיות עם הזבובים בשבילי היא בפּנים.
כי בשאר הגוף פחות מפריע לי שהם מדגדגים. (לפעמים זה אפילו נעים)
רק בפנים זה בלתי נסבל. (במיוחד כשאני רוצה לישון או לשבת למדיטציה).
אז מה הרעיון?
בשביל מה צריך כילה שלמה?
צריך להמציא כילה רק לראש !
הבעיה עם לקחת חתיכת כילה ולשים על הראש זה, שהיתושים עוקצים דרך החורים של הכילה.
צריך למצוא דרך
שהכילה תהיה רחוקה אפילו טיפה מהפנים.
נגיד, לעשות משהו כמו אוהל קטן כזה לראש.
לא מזמן, מצאתי זרוקה על הכביש מין רשת שחורה מרובעת כזאת, שתולים על חלון המכונית בואקום כדי להצל מהשמש. כזו שהמסגרת שלה מאוד גמישה, ואפשר לקפל אותה בקלות לצורת עיגול.
כשראיתי את זה חשבתי שאוכל לשים אותה על הפנים נגד יתושים, אבל לאחר בדיקה לא נראה שיש דרך נוחה לכך.
אז עלה בדעתי רעיון אחר:
אני תופסת אותה בשני קצוות מנוגדים של הריבוע, ומקפלת אותה כך על הראש, כך שהקצוות שקיפלתי מונחים על האזניים. (זה מזכיר כובעים של פעם. כמו הכובעים של האווזות בסרט 'חתולים בצמרת'. או כמו הכובעים מ'בית קטן בערבה').
עכשיו אני צריכה למצוא דרך לגרום לה להישאר כך מקופלת.
ואז אני שמה חתיכה של כילה שמכסה לי את כל הראש, וגם על ה'כובע' הזה, משתלשלת לי מעל הפנים כמו הינומה, אבל לא נוגעת בפנים.
אז אתמול בלילה באתי לבצע.
רציתי חוט לקשור את שני קצוות הריבוע ולא מצאתי, אז תלשתי חוט ניילון של שקית זבל גדולה.
וחיברתי אותו לרשת השחורה באטבי כביסה.
את זה הלבשתי על הראש, ועל זה שמתי את הכילה. שמחה וששון.
הפעם נכנסתי גם לתוך ציפה של שמיכה, ועליה שמתי את השמיכות, כדי שלא יעקצו אותי יתושים בכפות הרגליים המשתרבבות.
אבל גם הפעם לקח לי המון זמן להירדם.
כי לקח הרבה זמן עד שהצלחתי למצוא את הדרך הנוחה בדיוק לשים את זה.
כל פעם קיצרתי את החוט והארכתי את החוט, ואטבי הכביסה נפלו לי, וחוזר חלילה.
ופתאום גירד לי בפנים.
ופתאום גירד לי באוזניים.
ופתאום הייתי צריכה לקום לשירותים.
ועד שכבר התחלתי להירדם בתוך כל הקונסטרוקציה המדהימה הזו, פתאום החלו היתושים לזמזם מסביבי.
אז גם אם לא עוקצים – מי יכול לישון עם הזמזום הזה.
אז הייתי צריכה גם לתקוע אטמי אזניים.
פשוט היה נראה שהכול, אבל הכו-ל מתאנה לשינה שלי.
אבל, פלא פלאים, בסוף נרדמתי. והצלחתי אפילו
לישון 3 שעות תחת כיפת השמיים !
תגידו אם זו לא התקדמות.
מה שקרה בכל זאת, שעד שכבר נרדמתי היה 4:30 בבוקר, ומשום מה התעוררתי ב-7:30.
עברתי לחדר, כי כבר אי אפשר לישון בשמש, אבל לא הצלחתי להירדם יותר.
זהו. בגלל זה אני אפופה לגמרי עכשיו.
מה שכן, אני שמחה שהצלחתי סוף סוף לישון בחוץ למרות היתושים.
ואני גם נורא נורא גאה על ההמצאה שלי.
נראה לי זו
ההמצאה הכי מורכבת שגם המצאתי וגם הבאתי לידי מימוש אי פעם.
פשוט יצירתיות צרופה !
עכשיו רק נשאר להוציא על זה פטנט.
טוב, ברור שזה ראוי לשדרוגים, אבל עובדה שזה הצליח.
<מעניין, הגריין שעלה לי:
אל תסתכלי על זה כעל בעיה, אלא כעל פתרון שעוד לא התגלה (
ה עוגיה אצל
בשמת א)>
)
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
, והתחלנו להסתובב בגוש שלם, ועוד אנשים הצטרפו לגוש, וכולנו רוקדים במים בגוש אחד, ואני 'ממושמשת' מכל הכיוונים, פשוט בשמיים !