סדנת זוגיות ביתית

[יעל*]

מבקשת את היצירתיות:
הכרנו. התאהבנו. אחרי שלושה שבועות הגיעה הצעת הנישואין. אחרי שלושה שבועות נוספים נעתרתי בשמחה.
התחתנו.
אחרי שלושה חודשים הייתי בהריון.
הילד שלנו בן שלושה חודשים, ואני מרגישה שזה הזמן שלנו לבחור זה בזו מחדש.
זה לא שאין אהבה (מה זו אהבה?), אלא יש שני אנשים, שונים מאוד, אוהבים מאוד, שקשרו את חייהם ביחד במהירות, והבטיחו זה לזו ולהיפך להמשיל ולעבוד, להמשיך ולהעמיק, להמשיך ולהתאהב אחד בשניה כל הזמן.
החיים שלנו היו מאוד אינטנסיביים בשנה האחרונה(פרט להירון וללידה, שנינו סטודנטים ומנסים להתפרנס...), ואנחנו חייבים, חייביםלמצוא את הדרך שלא להיכנס לרוטינה של זוג חסר חיות, שחלוקת התפקידים בו ברורה, שהאכזבות הן צפויות וכולי...
מאחר והתקציב מוגבל ביותר, הייתי שמחה מאוד לשמוע מה אתם ממליצים לעשות בבית, אחד עם השניה, כשהקטן כבר ישן (8:30 בערב, כפרה עליו, אבל זה לדף אחר...), על כוס יין או קפה, עם דף ועט או בלי...
חשוב לציין: התקשורת מעולה, החברות היא אדירה, אנחנו פשוט צריכים לממש את ההבטחה שלנו זה לזו.

[קט_קטית*]

מאחר והתקציב מוגבל ביותר, הייתי שמחה מאוד לשמוע מה אתם ממליצים לעשות בבית, אחד עם השניה, כשהקטן כבר ישן (8:30 בערב, כפרה עליו, אבל זה לדף אחר...), על כוס יין או קפה, עם דף ועט או בלי...

טאקי? מקרמה? קרב כריות?
לקרוא ספר טוב וגם לתת לו לקרוא.
המממ... אפשר לשיר תהלים

אני אוהבת מדי פעם לשים מוזיקה ולרקוד D-: הוא מצטרף... אבל לא כ"כ מאוחר בערב!

[יעל*]

טאקי? מקרמה? קרב כריות?
האמת היא שהכוונה היא פחות לתעסוקת פנאי, אלא רעיון למשהו שיצמיח אותנו כזוג מחדש.
לקרוא ספר טוב וגם לתת לו לקרוא.
זוגי לא כל כך קורא, לצערי...
המממ... אפשר לשיר תהלים
איך ידעת שאנחנו דוסים??

[קט_קטית*]

מי עוד מתחתן אחרי שעתיים?

[אמא_בגובה_דשא*]

איך ידעת שאנחנו דוסים??
הכרנו. התאהבנו. אחרי שלושה שבועות הגיעה הצעת הנישואין. אחרי שלושה שבועות נוספים נעתרתי בשמחה.

תרשי לי לחתום על כל מילה של קט קטית.
(טוב, כמעט כל מילה, אני מעדיפה רמי)
הדבר החשוב הוא לעשות דברים ביחד.
כל מה ששניכם אוהבים לעשות יתאים.

אפשר גם:
לבשל ביחד,
לראות סרט טוב (גם עם תקציב מינימלי ביותר: בDVD או במחשב הביתי),
לנקות את הבית,
ומה שבא ליד.

[חני_בונה*]

לשאול את בן/בת הזוג:
מה אני לא יודע עליך.....
זה יכול למלא ערב.....
אהבה

[יעל*]

תודה.
עוד!

[מיה_גל*]

שלום יעל,
מזמינה אותך להציץ בדף זוגיות ומיניות בראי הטנטרה

[יול*]

קחו ערב פנוי, תעשו אוירה (יין, נרות וכד') לכל אחד דף ועט ויאללה רשימה של כ-ל הדברים שבא לכם לעשות יחד (יענו מה שאת שואלת אותנו, פשוט תשאלו אחד את השני..) ואז תהיה לכם רשימה מדויקת משלכם. לתלות על המקרר ולהתחיל ליישם (-:
אפשר כמובן גם לעשות עוד המון רשימות (אני אוהבת רשימות (-: ) לדוגמא:

• מה אני אוהב/ת, מעריך/ה בך..
• מה אני אוהב/ת בזוגיות שלנו..
• מה גיליתי עליך שלא ידעתי..
• איזה דברים אני רוצה לשנות בהתנהגות שלי כלפיך..
• וכמובן כל משפחת המה מעצבן/מכעיס/קשה (אם רוצים בקטע רציני יותר)
• אפשר גם שכל אחד יכתוב על השני/ה משהו כמו: הייתי רוצה שתהיי יותר.... הייתי רוצה שתדבר איתי על...

ואפשר לנסות לנחש מה מופיע ברשימה של השני, לפעמים זה משעשע ולפעמים זה מראה משהו על מידת ההיכרות והפתיחות (יכול לקחת את זה למקומות קצת עדינים ורגישים..)
כעקרון אני מסכימה עם הדבר החשוב הוא לעשות דברים ביחד. ובאמת פחות משנה מה עושים.
כמה מהרגעים היפים ביותר שלי ושל בן זוגי היו כשנאלצנו לתקן יחד משהו שנשבר או בפעם ההיא ששני מדפים של המקרר קרסו ואיתם סיר מלא של מרק בטטה, צנצנת רסק עגבניות, כלי עם אפונה וצנצנת מיונז שהתנפצה לרסיסים.. רומנטיקה פשוטה (צבעונית) ויומיומית @}

[יעל*]

מיה גל,
הצצתי..מאחר ואנחנו דוסים, זה קצת קשה להתחיל דווקא משם.
ממה שקראתי, הבנתי שהעקרון של הטנטרה הוא לחיות את הכאן ועכשיו, להעלות את האנרגיה, ליצור ולטפח אינטימיות. כל המטרות האלו הן מטרותיי, אבל מאחר ואני מאמינה שיחסי האישות בין איש ואישה ניזונים, מובנים, משקפים ומוציאים לפועל את החיים הזוגיים, הייתי רוצה לעשות את הדרך מהחיים היומיומיים אל האינטימיות המינית, ולא להיפך. בהיותינו דתיים יש את הקדושה המיוחדת של חיי המין, את ההגדרות והגבולות שמקדשים אותם, וזה ב"ה מספיק לנו.

[מיה_גל*]

היי יעל,
אחלה שהצצת.
ראיתי שאתם דוסים ובכל זאת הפניתי אותך אל הדף ההוא, לא שאני מבינה גדולה בדוסיוּת ( ) אבל נראה לי שאת התרגיל הבא למשל, לא תהיה לכם בעיה לעשות...
אפשר כמובן לעשות אותו בלבוש מלא והוא מאד נעים ומאד משפר את האינטימיות הזוגית
מביאה אותו כלשונו מהדף ההוא:

הקדמה: התרגילים שאתן מיועדים ליצור ביניכם אינטימיות, הכרות עמוקה של מי שאתם באמת.
אין תרגילים מיניים (לפחות לא בשלב זה) וגם אין תרגילים שונים שאותם אין לי צל של מושג איך (ואם בכלל) אפשר להעביר בכתב,
והאמת היא שאולי פשוט לא נכון להעביר אותם ככה...

אולי התרגיל הראשון ייראה לכם קצת בנאלי, אבל בכל זאת - עשו אותו כהלכתו ובואו לספר אחר כך מה חוויתם.
לפי החוויות שלכם אדע לאן להמשיך.
נסו לא לשים לכם מטרה כלשהי בתרגול, אלא פשוט תהנו מהדרך, מהתרגיל עצמו, בלי לצפות לתוצאה כלשהי.

אפשר לתרגל בלבוש מלא, רק שיהיה נוח, אוורירי ונושם, אבל בינינו - הכי אוורירי ונושם זה, נכון, בעירום.

ועוד הקדמה לפני ההתחלה. הטנטרה עומדת על שתי רגליים - ההקדשה והנמסטה.
על כן הקדישו לתרגולים שלכם את הזמן הראוי להם ואת תשומת הלב הראויה.
כבו טלפונים, נסו שהילדים לא יהיו בבית או ודאו שהם ישנים היטב, שימו מוסיקה רגועה ונעימה, הדליקו נרות וקטורת, הקדישו את המרחב אותו בחרתם לתרגול לאינטימיות שלכם, לאהבה שלכם.
הנמסטה - האלוהי שבי רואה את האלוהי שבך.
הלוא לשם כך התכנסנו... לשוב ולמצוא בעצמינו את האלה ובבן זוגנו את האל (ולגברים שקוראים פה באנונימיות - גם ההיפך נכון...). נעבוד על זה ביחד.

והנה זה בא:
שבו בישיבה מזרחית או בחצי לוטוס זה מול זה, ברכיים נוגעות, כף יד שמאל של כל אחד מאיתנו מונחת כשפניה מעלה, וכף יד ימין על כף יד שמאל של בן/בת הזוג שלנו כשפניה מטה. ימין היא הנותנת ושמאל המקבלת. סוגרים מעגל.
יוצרים קשר עין אותו לא מפרים לכל אורך התרגול.
התחילו לנשום ביחד, נשימות עמוקות אל הבטן, נסו לסנכרן את הנשימות שלכם, לנשום ביחד.
מדי פעם הסינכרון יאבד לכם, לא נורא, חיזרו אליו. אם הנשימות רעשניות - שאיפה גרונית ונשיפה באנחה פולנית טובה שכזו - יותר קל לשמור על סינכרון (וגם הרבה הרבה יותר כיף).
שבו ככה לכל הפחות חמש דקות, בלי לדבר, בלי להסיט את המבט, בלי ללטף, פשוט היו נוכחים ברגע הזה, כאן ועכשיו, מתבוננים דרך עיני האלה שאנחנו בעיני האל שאיתנו.
כמה יפה הוא, כמה מושלם, כמה אני אוהבת אותו, ככה, בדיוק כמו שהוא.

ואז שאקטי שואלת את שיווה "שיווה אהוב ויקר שלי, האם תהיה מוכן לחלוק איתי מנחה של מגע אוהב?"
ואם שיווה עונה בחיוב, לוקחת שאקטי את כף ידו הימנית ומעבירה אותה לתנוחה פסיבית, מקבלת, כשף היד פונה מעלה, ומתחילהללטף באהבה גדולה את כף ידו של שיווה.
שימו לב - אין פה כוונה לענג את שיווה, זה חשוב. אתן שם בשביל עצמכן, אתן חוקרות לעומק את כף ידו של אהוב לבכן, נהנות בעצמכן מן הגילוי, מהחקירה, מהמגע. כל תפקידו של שיווה הוא לאפשר לכן את מסע המחקר הזה אליו יצאתן. הוא לגמרי פסיבי, לגמרי. ואתן לא מענגות אלא חוקרות.
לאט ובעדינות חיקרו כל אצבע ואצבע, כל ציפורן, כל פרק, כל שערה. אפשר לחקור עם האצבעות שלנו, ואפשר גם עם הלשון, השפתיים.
לא לשכוח קשר עין, או לחילופין אפשר להתבונן בהערצה ובאהבה ביד אותה אנו חוקרות, ובכל זאת לחזור אל עיניו של שיווה האהוב שלנו.
כשסיימנו לחקור את כף היד, נעל מעלה עד למרפק ונמשיך ונחקור את האמה של שיווה, כל הדרך מכף היד אל המרפק. נשים לב לכל מילימטר, להבדלים שבין העור הרך שבחלק הפנימי של האמה לבין העור השעיר יותר שבחלק החיצוני שלה.
נהיה יצירתיות, ואולי, אולי גם קצת יצריות... זה בסדר להיות ייצרית וזה בסדר גם אם לא... אין מטרה, יש את העונג מהדרך עצמה, מהחקירה, מהגילוי המחודש.

כשסיימנו לחקור נחזור אט אט אל כף היד, נחזיר את תנוחת כפות הידיים לזו שהיתה בתחילת התרגול - התנוחה המעגלית, וע"י כך אנו בעצם מסמנות לשיווה שסיימנו את החלק הזה של התרגול.
נשמו יחד שלוש נשימות עמוקת, אל הבטן, כולל האנחה שבנשיפה (לא שכחנו קשר עין בינתיים, נכון?)
ואז שיווה חולק עם שאקטי מילה אחת שעולה לו מהחוויה שחווה עכשיו, כששאקטי שלו חקרה וגילתה אותו. מילה אחת, לא יותר, מילה שלא מחליפה את החוויה.
שאטקי מחזירה במילה משלה.

ואז מתחלפים בתפקידים. שיווה שואל את שאקטי האם תסכים לחלק עמו מנחה של מגע אוהב, ואם שאקטי נענית, שיווה מניח את כף ידה הימנית של שאקטי במנח פסיבי ומתחיל במסע מחקר משלו.

מסיימים, נושמים שלוש נשימות ביחד. חולקים מילה, הפעם שיווה מוביל.

הסתיים התרגיל. חיזרו ממנו אל הכאן והעכשיו לאט ובעדינות.

[יעל*]

תודה. מעניין, וצנוע:))

[בשמת_א*]

הי יעל, קראת לי אז באתי.
אין לי מה להוסיף על ההצעות המקסימות שכתבו לך!
(אנחנו החלטנו להתחתן אחרי שלושה חודשים, והתחתנו כעבור עוד שלושה חודשים, ואנחנו לא דוסים (-: כשיודעים, אז יודעים (-: ).

[קט_קטית*]

...או בפעם ההיא ששני מדפים של המקרר קרסו ואיתם סיר מלא של מרק בטטה, צנצנת רסק עגבניות, כלי עם אפונה וצנצנת מיונז שהתנפצה לרסיסים..
זה בהחלט יכול למלא ערב שלם D-:

[יעל*]

מנסה להבהיר:
אנחנו לא מחפשים תעסוקה לשעות הפנאי, אלא דרך לטפל בעצמינו, כזוג. לא חסר לנו מה לעשות (לתלות ולקפל כביסה בצוותא זה גם נחשב),
חסר לנו הניצוץ. אנחנו אוהבים מאוד, אבל אנחנו כבר לא זוג צעיר במובן הסוער והחייתי..
פעילות משותפת זה רעיון מצוין, אבל אני מחפשת משהו שבנוסף לזמן האיכות המשותף, יתן לנו כלים לצמיחה, להעמקה של הקיים.
אומרים שזה בא עם הילדים, אבל נראה לי שיש מה לעשות עוד קודם...
רוצה לגלות אותו מחדש. רוצה את אהובי, את החבר שיצאתי איתו, את הבחור שאמר לי אחרי שניה וחצי "בואי נתחתן".

[טלי_ופיצקה*]

כמה תרגילים שאני אוהבת:
1-(מתוך "דרך האמן",לא מדוייק מהספר,אבל זה הרעיון)
לוקחים מגאזינים(הרבה,ועדיף מכמה סוגים.גם סתם עיתונים יכולים לעזור).לוקחים לפחות 20 דק' בשביל לאסוף מתוכם תמונות. (ואוספים לפחות 15 תמונות)בוחרים כל מה ש:מתאר את החיים שלי,ואותי.עבר,הווה,עתיד.מה שאני אוהב\לא אוהב\רוצה\פוחד\חולם וכו'. זוהי בעצם "אוטוביוגרפיה" בתמונות.
עכשיו מדביקים את כל התמונות על דף גדול.

• כל אחד עובד בנפרד. כשמסיימים,אפשר לעשות שלב ב':

מחליפים את הדפים,וכל אחד מתבונן בעבודה של השני,ונותן לה 3 שמות. השם צריך להיות במילה אחת,או שתיים. הוא צריך לשקף את התחושה שעולה לך מהעבודה. עכשיו מחליפים בחזרה,וזה הזמן לשתף בתחושות. כל אחד מגיב על השם שקיבל-אם זה משקף\לא משקף את מה שהוא הרגיש\רצה להעביר,ומספר,בכלל,על התהליך,ועל מה שיצא.
את התרגיל הזה אפשר לעשות גם לבד,אבל יש משהו מאוד מקרב בלעשות אותו יחד,מאפשר מפגש חדש כזה...

2-כמו שכתבו לפני,רק טיפה ממוקד יותר-(מתוך "לבסוף מוצאים אהבה".שוב,לא מדוייק מהספר...)
עושים רשימה של:

• "אני אוהב\ת כשאת\אתה...."
• "אני מרגיש\ה אהוב\ה כשאת\ה"...
• לפחות 10 דברים מכל דבר.
• מחליטים על תקופת זמן שבה כל אחד עושה כל יום,לפחות 3 דברים מהרשימה של השני.( חשוב:לא בודקים כל אותו זמן מה השני עשה\לא עשה. דואגים שאני עושה. )

3-פשוט רשימה של הדברים שאנחנו אוהבים לעשות יחד. כל אחד עושה רשימה משל עצמו(גם כן,טוב לקבוע מס' מינימום מראש)
ואז משווים,ועושים רשימה משותפת. מורידים את מה שהשני לא אוהב לעשות.

[מיה_גל*]

בוקר טוב יעל,
מחזקת את טלי ופיצקה וממליצה בחום על הספר לבסוף מוצאים אהבה
וגם על הספר אינטליגנציה ארוטית שמן הסתם לא תוכלו ליישם את חלקו, אבל לגמרי שווה קריאה והפנמה... (למרות התרגום המטופש לעברית של שם הספר )

[מיכל_שץ*]

וממליצה בחום על הספר לבסוף מוצאים אהבה
הספר הזה הוא ממש סדנת זוגיות ביתית
אחלה דף!

[יול*]

רעיונות מעולים! דף מעולה!
לרקוד יחד לצלילי מוזיקה אהובה (גם אם זה נראה מוזר ומלאכותי בהתחלה)
לטייל יחד (אפשר ברגעים שבהם התפאורה רומטית במיוחד ולא צריך הרבה כדי ל'ייצר' רגע קסום, חוף הים בשקיעה וכאלה).
לקרוא אחד לשני/ה פרקים נבחרים בספר אהוב או בספר שבדיוק קוראים (זה נשמע מוזר אבל יוצר אינטימיות מאד מיוחדת)

וגם רוצה להוסיף לגבי המשפט:
חסר לנו הניצוץ. אנחנו אוהבים מאוד, אבל אנחנו כבר לא זוג צעיר במובן הסוער והחייתי..
ולפעמים יש גם תקופות שלא מרגישים את ה'ניצוץ', לפעמים הסערות שוככות, אני לא חושבת שאפשר להרגיש עוצמות והתלהבות כל הזמן. לפעמים מגיעות תקופות של שקט ושל שגרה, שיכולה להיות בהחלט מבורכת. ואני חושבת שהלימוד הגדול ביותר זה להרגע לתוך זה, לקבל בשמחה, לראות את הטוב שבזה. לא להרגיש איום מזה שזה כבר לא כמו שהיה אלא לראות את הקסם והברכה ב'יחד' שיכול להמשיך ולהתקיים גם בשקט וברוגע. העוצמות והאינטנסיביות כבר לא אותו דבר אבל מקבלים איכויות אחרות, וזה לא פחות טוב. מנסיון, קשה להתרגל ולפעמים מפחיד מאד, אבל לדעתי, שווה. @}

[יעל*]

תודה לכולן...
מתייגת כ{{}}דף בלוג.
ולפעמים יש גם תקופות שלא מרגישים את ה'ניצוץ', לפעמים הסערות שוככות, אני לא חושבת שאפשר להרגיש עוצמות והתלהבות כל הזמן. לפעמים מגיעות תקופות של שקט ושל שגרה, שיכולה להיות בהחלט מבורכת. ואני חושבת שהלימוד הגדול ביותר זה להרגע לתוך זה, לקבל בשמחה, לראות את הטוב שבזה. לא להרגיש איום מזה שזה כבר לא כמו שהיה אלא לראות את הקסם והברכה ב'יחד' שיכול להמשיך ולהתקיים גם בשקט וברוגע. העוצמות והאינטנסיביות כבר לא אותו דבר אבל מקבלים איכויות אחרות, וזה לא פחות טוב.
אז זהו. שאני יודעת את כל זה. ולפעמים, השיגרה היא לא מבורכת, לפעמים היא מעיבה. לפעמים היא כל כך סוחפת שאי אפשר לעמוד מנגד ולהיזכר בימים אחרים.אני מרגישה שהאהבה הגדולה שלנו רק בתחילתה, ואם לא נמשיך לתחזק אותה במרץ, אנחנו עלולים להפוך לשותפים לדירה ולגידול ילד(ים??)

אני כל הזמן חושבת איך לצאת מזה, להצמיח מזה משהו. אני רואה את האיש שלי מולי הולך ומתעייף לו, הולך ונחלש, נעלם לעולמו הלבד...
אני מרגישה קצת מרומה. מרגישה שהבטיחו לי את כל הטוב שבעולם, שלשמח אותי כל יום, לקנות לי פרחים לשבת, לעשות לי ילדים שמחים, ועכשיו, אני מוצאת את עצמי בוכה במקלחת לבד, הוא נרדם על הספה בסלון אחרי יום עבודה, ואחרי עוד ערב שלא מצאנו את עצמינו מצליחים להפיק ממנו את המקסימום.
ניסינו לקרוא איזה פרק מספר ביחד. אני אדם קורא וכותב, הוא איש מעשה. הוא אהב את הספר, אני הרגשתי שזה לא מקדם אותי.

לא יודעת, אני מרגישה שזה משבר חולף, אני מרגישה שנתנער חזק חזק, שיום אחד ניזכר בשלב הנוראי הזה של הזוגיות שלנו. אבל עוד מוקדם מידי. יש עוד הרבה עבודה לפנינו.
אנחנו צריכים למצוא את הדבר שיחזיק את שנינו ערים בערב, אחרי שהקטן נרדם (ולפני שהוא מתעורר שוב) ויזכיר לנו טוב טוב למה בחרנו זה בזו.

קבעתי פגישה עם מדריכת הכלות שלי, זו שעשתה לי את ההכנה לחתונה (ההלכתית, הרוחנית והנפשית). מרגישה שאני צריכה הכנה לשלב הזה של חיי הנישואין. השלב בו המובן מאליו מתחיל לבצבץ, והזוהר מתעמעם.

[יול*]

מרגישה את התסכול והקושי שלך עולים מהכתוב, מקווה בשבילך שתוכלי למצוא בקרוב את הכוחות לייצר שוב את ה'יחד' שלכם שקצת נעלם לו באפרוריות השגרה.
יכול להיות שזו באמת רק תקופה, וכידוע בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות. יכול להיות שגם ירידה זו יש לה תפקיד בקשר שלכם, יכול להיות שאי אפשר לראות זאת כרגע אבל לטווח הרחוק זה משרת אתכם במשהו.
מאחלת לך שתוכלי לשחרר את הפחד מ
אנחנו עלולים להפוך לשותפים לדירה ולגידול ילד(ים??)
זה לא קורה כל כך בקלות, בעיקר אם יש רצון משותף שזה לא יקרה.
אני מרגישה שאולי אם תוכלי לשחרר קצת את הלחץ מפני מה שעומד לקרות אם לא תעשו כך וכך או אם לא תרגישו ככה וככה. אם תוכלי רק לקבל את המציאות הזו כרגע כמו שהיא עם הלהרדם על הספה בסוף יום ארוך, עם השגרה הזו. בלי לחפש פתרונות ולהתאמץ לשנות. אולי לאט לאט יוכל להבשיל ה'יחד' שלכם מחדש.
אל תשכחי שאתם במצב חדש שבו מעולם לא הייתם, לוקח (המון) זמן למצוא את האיזונים, לדעת מה הצרכים המשותפים והפרטיים, איפה צריכים להתאמץ, איפה להרפות.
קחי את הזמן.. נשימה עמוקה וארוכה, זה תמיד טוב.. @}

(יצא ארוך ולא בטוח שברור..)
(וגם מקווה שלא יצא מטיף, אני באמת מדברת מנסיון, אמנם בלי ילד אבל עם מערכת יחסים שמהר מאד נכנסה לשגרה, מהר מדי, עסקתי בזה רבות, התחבטתי, היום, אחרי שלוש שנים ה'יחד' שלנו וה'שגרה שלנו' התאזנו, למדנו להתפשר במקומות מסוימים ולהשקיע באחרים ו(כמעט)הכל בסדר, אני מתחלחלת כשחושבת שעל זה רציתי לעזוב אותו אז..)

[או_רורה*]

אחרי הילד, ואחרי השגרה הזו - שצריך לתת לה מקום, כן, אתם לא מה שהייתם פעם ואולי אתם זקוקים להירדם על הספה ב9 בערב, ואולי צריך קצת לבד כי להיות עם הילד זה כל כך מתיש ואינטנסיבי, ואולי...

להירגע. לתת מקום. מנסיוני, אין טעם לעצור את השינוי - אתם לא מה שהייתם - השתניתם, התבגרתם -
אבל אתם עדיין מאוד אוהבים.

זה רק שהאהבה הזו מוצאת ביטויים קצת שונים, אולי זמניים.

מערכות יחסים הן דינמיות, כמו שאנשים הן דינמיים. שום דבר לא נשאר "אותו דבר".

[יעל*]

תודה, תודה לכן. הארתן זוית חשובה ומעניינת.
חשוב לשחרר, להרפות, להיות בתקיעות הזאת כדי למצות אותה.
לחברה שלי היה היום יומולדת, ובעלה ארגן לה מסיבת הפתעה עם כל החברים הטובים...שלו. קפצתי להגיד לה מזל טוב, ונכנסנו לשיחת נשים מבעסת על אובדן הרומנטיקה.
טוב לדעת שאצל הרבה זוגות עם תינוק קטן זה קורה...
שאלתי אותו הבוקר אם הוא שמח, הוא ענה שכן. שמח בי, ובילד שלנו, ובחיים שלנו. זה עודד אותי מאוד. בכלל מעודד אותי לדעת שהוא שותף, שהוא רואה מה קורה לי, שאני לא מסתירה ממנו כלום.
כמעט. רק השבוע העזתי להגיד לו שלאחרונה אני מפחדת רגעי הלבד שלנו, כי ני מתעצבנת עליו כל כך בקלות, על כאלה שטויות (בלאגן במטבח, דיבור קולני מדי לטעמי..). פתאום אני רואה בו את כל החסרונות...
יש מעשיה של רבי נחמן, שנקראת "מנורה של חסרונות". אני חושבת על הרלבנטיות שלה לגבי.

ממשיכה להקשיב.
מנסה להרפות מהמחשבות הקורבניות.

[יעל*]

עדכון מהיומיים האחרונים:
אתמול ביקשתי שיביא פרחים הביתה. לא לי, הביתה. עד שעברנו ליישוב הייתי מקבלת כל ערב שבת זר פרחים מושקע בסידור מעשה ידיו. המנהג נמוג עם המרחק מהעיר.
חבר ראה אותו עם הזר, ואמר:"איזה כיף לאשתך שאתה מפנק אותה ככה." הוא ענה:"זה לא קורה מספיק". חמוד.
אח"כ סיפרתי לו על מה שנכתב פה, על ההצעה להרפות, להיות, לחוות את העכשיו ולא את הפחד ממה שיהיה. הוא ביקש למסור נשיקה גדולה על המצח של כולכם.

היום היה לו חופש. שנינו בבית, קמים מאחור, הוא מכין שקשןקה לארוחת בוקר בזמן שאני מניקה את הקטן, מרכיב את המיטה החדשה בזמן שאני מסדרת את הכביסה, בקיצור, שלווה ענקית ירדה עלינו, סתם יום חולין.
שנת צהריים. טיול אחרי צהריים.
קפה לפנות ערב. שיחה על החלומות שלנו. על הגעגועים שלנו לחיים קצת אחרים. מדברים ומפענחים את "מנורה של חסרונות (המעשיה של רבינו שמעסיקה אותי).
כשרואים רק את החסרון שלפנינו, זה מה שמקיים אותו. אני זה שנותן מקום לדבר החסר. אם לא הייתי שם לב אליו, הוא לא היה חסר. ברגע שקיימתי אותו, הוא מחוצה לי, ואז אני יכול להתבונן בו, ולפוגג אותו. זה בערך הרעיון.
קיבלתי פיסה מהאיש האהוב שלי שוב.
התחבקנו ארוכות. הוא שוב יצא לעבודה.

---

מחר אני יכולה לקום שוב בלי מצב רוח ולרצות לברוח ולחפש את עצמי מחדש, אבל אני מוצאת עוד ועוד נקודות אחיזה בחיים הנוכחיים, בכאן ועכשיו.
לא ביטלתי את הפגישה עם מדריכת הכלות שלי, ואני מחפשת את "לבסוף מוצאים אהבה", מחפשים מה עוד לעשות יחד.
אעדכן.

[הילהלה*]

יעל שלום, (קצת ארוך...)
עוד טרם הספקתי להשלים את המחשבה ולהתחיל לכתוב, צצ פה משפט (כדרכם של המשפטים באתר..) - "כולנו זקוקים לחיבוק".
אני איתך על אותו שביל, כמו כולנו כמעט.
לא איתך באותה נקודה, ואולי יום אחד במקרה נעבור אחת ליד השניה, אבל הדרך היא משותפת לנו, לכולנו.
הדרך הזוגית להגיע ל.....
כמוך התחתנתי יחסית מהר , ואני עדיין נחשבת ומרגישה לפעמים נשואה טריה למרות שסוף השנה הרביעית מתקרב..
אני חושבת ש"מהירות" החיבור "הרשמי" הוא טכני ואין לו משמעות לזוגיות שתתפתח.
אני חושבת ש"צעירוּת" הנישואים משפיעה על ה- כאן ועכשיו.
מה שתעשו בתוך ה-כאן ועכשיו ישפיע על הנשואים שלכם בהמשך ועל הבגרות שלהם.
ויש את הזמן.
יש לו הרבה כח.
מה שאני מנסה לומר לך הוא
את לא לבד בהתמודדות הזו, כולנו שם , שואלים , מחפשים, מנסים, כואבים , שמחים, מצליחים, נכשלים, מנסים שוב וכן הלאה.
מה שחשוב זו ההכרה שאנחנו רוצים שזה יתקיים ובאופן הטוב ביותר , ועוד להשתפר כל הזמן.
מה זה הטוב ביותר? מי מגדיר אותו? הפנטזיה או המציאות?

אני חושבת שכולנו בשלב כזה או אחר נעורים מן הפנטזיה אל תוך המציאות. לפעמים בבת אחת, לפעמים בחלקים.
ההתעוררות הזו לפעמים כואבת ומאכזבת ולפעמים משמחת.
אנו מתעוררים למציאות שזה בידיים שלנו. זו העבודה שלנו.
זו עבודה, והיא שלנו.

לא צריך להבהל מן ההרגשה שאין "ניצוצות" .
אין שום פעילות/מציאות בטבע שדורשת "ניצוצות" מלבד תיאורית המפץ הגדול וגם זה רק לצורך היצירה הראשונית. אח"כ יש התפתחות איטית וארוכה. גם הקב"ה ברא את העולם ב6 ימים, משמע, תהליך.
רק בני האדם מצפים ל"ניצוצות" כל הזמן. אין דבר כזה.
הרגש מטבעו עולה ויורד, בדיוק כמו הים.
ואם הוא בשפל עכשיו אין זה אומר שהוא לא שם ושנגמרו החיים בתוכו. יבואו הסערות הטובות והרעות.

וקצת למעשה
לשאול את עצמך מה לעשות זה דבר מעולה
להבין שהשפל (במונח של גאות ושפל, לא כי אתם בשפל בהכרח) קיים ובסדר זה מעולה
לחפש את הדרכים המעשיות המתאימות לכם על מנת לחזק ולשפר את הקשר והחיבור זה הכי מעולה. וכל אחד בדרכו הוא.
הכלי המתאים ביותר לבני האדם למרות שהוא גם הקשה לנו ביותר הוא התקשורת.
לומר, ולהקשיב. פעם זה ופעם זה. לא בו זמנית.
חלק מההתקשרות זה גם לחוות חוויות עצמאיות . רק לזכור לשתף ולספר לבן הזוג, להפוך אותו לחלק מהחוויה.
ויכול להיות שהוא לא יזדהה עם החוויה או לא ירגיש את אותן תחושות אבל עם הזמן זה יעזור לו להכיר אותך.

ונחזור למשפט החיבוק
במציאות שלנו בארץ ישראל, דיבור זה לא הצד החזק שלנו
וגם לא פרגון ותמיכה. חשוב להתאמץ ולהוציא אותם לפועל
משמע, לומר
אני אוהב/אוהבת. סתם כך בלי סיבה.
לחייך, להאיר פנים.
לחבק, סתם כך בלי סיבה.
אם הוא נרדם על הספה בערב, במקום לכעוס שהוא נרדם כשעוד יש כלים בכיור
אפשר פשוט להתכרבל איתו ביחד . זוז קצת, גם אני רוצה..
הכלים לא יברחו מהכיור.
התרשמתי שזוגות שעוברים מהתחשבנות (אני עשיתי מספיק עכשיו אתה ) לנתינה (אתה עשית מספיק עכשיו אני ) מוצאים את עצמם נותנים יותר אחד לשני. כל זאת בהנחה ששניכם רוצים באמת ואף צד אינו סוציומאט גמור.
לצאת מהבית. משהו בסביבה השונה גורם לדברים לצאת החוצה.
לחשוב לעצמך אם יש משהו מסויים שמפריע לך או שיושב לך על הלב, לחשוב איך את רוצה לומר אותו ולהגיד
אני רוצה לדבר איתך על...
לא מתוך התפרצות או חוסר סבלנות.
לחקור בתוך עצמך , מה גורך לך לכעוס, להרגיש בלתי מסופקת , מאוכזבת או נעלבת. האם באמת מה שהוא עשה /אמר /לא עשה/ לא אמר
או שזה בך. ציפיות בגלל שאת רגילה שכך או אחרת (הורים, משפחה, חברים וכו') . ולהבין שמה שהיה אצלך עד כה , לא בהכרח יתקיים גם איתו. אתם משפחה חדשה.
עם הזמן, לומדים אחד את השני , ואיפה קל ואיפה קשה ואיפה נעים ואיפה כואב.
בדיוק כשם שאת קשובה לילד שלך , ולומדת לקרוא את שפת הסימנים והקולות שלו ,
גם לבן זוגך יש סימנים וקולות. צריך ללמוד אותם.
לגברים זה יותר קשה.
הרווחת - את אשה (-:
בגלל זה את כאן.
בהצלחה ונשיקות חמות!

[יול*]

איזה יופי! כמה נעים ונינוח נשמע היום הזה שתיארת..
מקווה שימשכו להם הרגעים השלווים והימים הנעימים שלכם יחד.
נשמע ממש כיף! @}

[יעל*]

ושוב, תודה תודה, תודה.
לומדת לומר תודה על כל מה שיש.
על כל רגע טוב.
יש המון כאלה.
אשתף כשנחזור מהטיול.
הילד בווכה.
שבת שלום.

[נשואה_שנה*]

חייבת להגיד שאני מאוד מזדהה, עם השאלות ,האכזבה..הקשיים. מוצאת את עצמי בימים האחרונים קוראת וקוראת בלי סוף על זוגיות. גם את לבסוף מוצאים אהבה. המקסים,נהדר ומציף נורא. ממש עצוב לי כשאני מבינה כמה השלכות יש בזוגיות, כמה ברגע שנהייה לי בטוח יותר(כשהתחתנו) התחלתי לראות בו את המשפחה שלי,בעיקר ההורים שלי. במקום להמשיך לראות אותו עצמו ואותי ואותנו. נכנס מרחק לקשר. עוד לא יודעת איך יוצאים מזה.

[עינב*]

יעל שלום,
קראתי את הדף ותרשי לי רק להוסיף הערה לתשומת ליבך.
זה עתה נולד ילדכם הראשון. הוא רק בן שלושה חודשים.
רק לשם השוואה קטנה, בן זוגי ואני חיינו כזוג כארבע שנים לפני הנישואין. היתה בינינו מערכת יחסים נהדרת
ולאחר הולדת ילדינו הראשון חוינו (בעיקר אני) משבר זוגיות גדול. שלאחריו היו הרבה דמעות,
עבודה משפחתית ולאט לאט נבנה שוב התא המשפחתי והפעם בשלושה.
ילד ראשון, לדעתי האישית, מפר ושובר את האיזון הנוצר בתא המשפחתי הקטן שהיה לפניו.
צריך לדעתי- לתת נשימה עמוקה, לתת את הזמן לאנשים במערכת היחסים למצוא את מקומם מחדש ולהאמין בקשר שיש בינכם.
אם יש הקשבה ורצון אז לאט לאט תחזור השלווה לשכון בביתכם.
אני מנסיון רק רוצה להמליץ שלי היה מאוד חשוב שבן זוגי ידע שאני מאוד זקוקה לחיבוקים וליטופים (לא של תשוקה אלה של חום)
והמחוות הקטנות של פרחים, או פתק עם שיר הם בעיני נפלאים.

עינב

[חוה*]

אנחנו אחרי שלושה ילדים ו8 שנות נישואים (אחרי היכרות לא ארוכה)
והמצב שלכם נשמע טוב ביחס לשלי כשהגדולה היתה בת שלושה חודשים.
נעתי בין כועסת עליו ללא סובלת אותו...
סתם לעודד שזה עניין של זמן... והשנים עושות טוב למי שאכפת לו מהקשר.
עוד נקודה- אצלי ההריון וההנקה עושים לא טוב להורמונים... עכשיו אני בהפסקה וזה עוזר לזוגיות.

[רוח_סתיו*]

[קודם התנצלות - זה לא קשור ישירות לנושא הדף אבל נראה לי הכי רלוונטי לכאן, לאור הבקשה שלא לפתוח דפים חדשים]

בן זוגי ואני כותבים הסכם לחיים משותפים. אנחנו כותבים על סיטואציות וריבים אופייניים ואיך לצאת מהם, וגם על איך היינו רוצים שהזוגיות שלנו תראה. אני מכירה את הרעיון של הסכמים לפני נישואין (%D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93[/u]%D7%94%D7%93%D7%93%D7%99)]למשל אבל זה די שונה כי בינתיים לא כתבנו כלום על כסף ורכוש וכדומה. בכל זאת אנחנו רואים את זה כבסיס לחיים משותפים ולכן אני שואלת:

• מה כדאי להכניס להסכם?
• האם הסכם כזה יכול להפוך ל"הסכם נישואין" ואם כן אז כיצד הופכים אותו לכזה?

[שלולית_י*]

כשאני חושבת על מה הייתי יכולה להבטיח לבן סוג, ברור לי שאי אפשר להתחייב לאהבת נצח.
אבל הייתי מבטיחה שכשיגיעו הרגעים הקשים - אם הוא יושיט לי יד אני מבטיחה לנסות ולעלות.
כשטוב, אז זה נשמע בנאלי.
כשרע, לא מתחשק אפילו לנסות לשפר. רק ללכת. לכן ההבטחה, שאם אתקל ביד מושטת אנסה לכל הפחות לקחת אותה ולאחוז - זה מבחינתי מדויק. המינימום שאפר לעבוד ממנו, והמקסימום שאני יכולה להבטיח לתת.

לזה התכוונת?

[מיכל_צמות*]

_מה כדאי להכניס להסכם?
האם הסכם כזה יכול להפוך ל"הסכם נישואין" ואם כן אז כיצד הופכים אותו לכזה?_
שלום רוח סתיו. קודם כל - בעיני זהו משב רוח מרענן. שאפו.
חשוב לפני הנישואין לדבר על הסכם לחיים משותפים - מה שרוב הזוגות לא עושים, ומה שיכול להקל מאד את הדרך. לגבי השאלה מה כדאי להכניס להסכם - השאלה לאיזה צורך ההסכם - האם כדי להסדיר עניינים עתידיים שעשויים לצוץ במקרה חו"ח של פירוד (מה שפחות נראה לי, לפי חוסר הנגיעה בכסף ורכוש) או האם כדי להיות ברורים אחד אל השני - לדייק את הציפיות להמשך הזוגיות לאורך זמן. (מה שמשתמע שבו אתם עוסקים), אני אתייחס לחלק השני שבו אתם עוסקים - אם כבר פותחים את העניין - כדאי להסתכל בפרספקטיבה של שנים קדימה - מה אני רוצה לעצמי לזוגיות, איך היא תראה - גם במובן של המקום שלי בתוך הזוגיות, גם במובן של התנהלות יומיומית של הזוגיות וכמובן - במובן של יצירת מרחב לשיח משותף בתוכה.
דוגמא לכל אחד מהשלושה -
במקום שלי בתוך הזוגיות, אני זקוקה למרחב שלי ליצירה, לקריאה שקטה, לזמן עם חברות...
בהתנהלות יומיומית של הזוגיות - מי עושה מה, ואם יש דברים שחשוב לדעת ולתמוך (מפריע לי שהקרש בשירותים נמצא למעלה - דוגמא לא מופלאה, זה מה שעלה לי כרגע). מה קורה כשהזוגיות גדלה וכו'.
במרחב לשיח משותף - גם ברמה של איך אנחנו מדברים על דברים, וגם ברמה של יצירת מרחב פיזי לכך. לדוגמא - פגישה קבועה אחת לכמה זמן, שבה אנחנו מפנים זמן ומדברים זוגיות.

האם הסכם כזה יכול להפוך ל"הסכם נישואין" ואם כן אז כיצד הופכים אותו לכזה?
בוודאי. הסכם שרוצים לתת לו תוקף, כדי שיתפוס בבית משפט (אם אני מבינה נכון את שאלתך) צריך לדאוג לחתימה של עו"ד - ואפשר גם לתת תוקף משפטי על ידי חתימה של שופט.
עד כמה שאני יודעת, אפשר לתת למסמך כזה גם תוקף משפטי בדיעבד, אם שניכם חתומים עליו והסכמתם עליו ביחד מראש לגבי הזוגיות שלכם. אם חשוב לך התוקף החוקי - עדיף לדאוג לזה מראש.

[רוזמרין*]

רוח סתיו, קשה לנחש מראש על מה תריבו ולכן, לדעתי, כדאי יותר להסכים על איך מאשר על מה.
מנסיוני, כשמגיעים הילדים נוצרים כעסים שלא היו קיימים בזוגיות בלבד. גם במצבי לחץ כמו אבטלה או מחלה יכולים לצוץ דברים שלא חשבתם עליהם.
חשוב שתדעו להיות קשובים אחד לשני. חשוב שתדעו לתת כתף בזמנים קשים. חשוב לשמור על חיבה. חשוב לדבר ולא לשמור בבטן. חשוב להקל אחד על השני. חשוב לקבל החלטות שמשפיעות על שניכם ביחד (למשל, שעות חזרה מהעבודה או כמה יכול אחד מבני הזוג "להעלם" מהבית לתחביבים/חברים). ועדיין- החיים תמיד יפתיעו אתכם. הם חזקים יותר מכל הסכם.

[פלוני_אלמונית*]

הצצתי..מאחר ואנחנו דוסים, זה קצת קשה להתחיל דווקא משם.
יעל אני מקווה שאת עדיין מציצה בדף הזה.
לכי לשמוע את נעמי שפירא מדברת על מיניות וזוגיות. מדהים מה שתגלי על הדתיות שלא הכרת.

[רוח_סתיו*]

תודה לכן, נתתן לי הרבה דברים לחשוב עליהם. וזה יגיע הלאה גם לבן הזוג
שלולית י אני ממש מבינה למה את מתכוונת, גם בן זוגי דיבר על כך כמה פעמים, שמאוד חשוב לו לדעת שאנו הולכים אחד עם השני
ורוזמרין, גם מאוד אהבתי את מה שאת אומרת לגבי כדאי יותר להסכים על איך מאשר על מה . אני חושבת שיותר קל להתחיל ממצב יומיומי, מריבה, ואז לגדול משם ולראות את הכלל ובאמת להגיע ל"איך".
מיכל צמות תודה על כל מה שכתבת! אני אוהבת את הרעיון של פגישה, כלומר להסכים על מנהג שעכשיו קל לנו לקיים אותו ולקבוע שהוא יתקיים גם בעתיד, גם בזמנים שאולי יהיה לנו יותר קשה לקיים אותו. זה מביא אותי למחשבה שאולי בעצם כדאי לכתוב גם דברים שברורים לנו מאליהם, כרגע?
@}

[אהבה*]

בעוד לא הרבה זמן לי ולבן זוגי היקר יש 10 שנות זוגיות ואהבה. יש גם תינוק שעוד לא עוזבים לילה.
מה שאין עדיין זה רעיון מקסים ומרגש, איך לחגוג לנו בסוג חוויה כזו שמצדיקה את ההרגשה של סוף סוף לצאת ליום ביחד רק אנחנו.
אשמח לרעיונות!

[מרינה_מאוהבת_בים*]

יעל, תודה על הדף.

אני מאוד אוהבת רשימות. על חוף הים זה נהדר...
נאמץ גם מתוך הדף את הרשימות של
-"אני אוהב\ת כשאת\אתה...."
-"אני מרגיש\ה אהוב\ה כשאת\ה"...
-לפחות 10 דברים מכל דבר.
-מחליטים על תקופת זמן שבה כל אחד עושה כל יום,לפחות 3 דברים מהרשימה של השני.( חשוב:לא בודקים כל אותו זמן מה השני_ _עשה\לא עשה. דואגים שאני עושה. )

-פשוט רשימה של הדברים שאנחנו אוהבים לעשות יחד. כל אחד עושה רשימה משל עצמו(גם כן,טוב לקבוע מס' מינימום מראש)
ואז משווים,ועושים רשימה משותפת. מורידים את מה שהשני לא אוהב לעשות.