סבטקסט כפול בלוג

איזה רמת סינון לקחת?

אנחנו לקחנו את הרמה הכי קלה וזה מתאים לנו.

כמה אנשים אמרו לי שלבן שלי יש פיגור סביבתי,האוצר מילים שלו קטן,אני כמעט לא מדברת בבית ובגלל שיש לי פחד לצאת החוצה(אגרופוביה)הוא לא פגש הרבה אנשים לדבר איתם.
איך אפשר לעזור לו?.

עוד חודשיים הוא הולך לגן,היתי אתמול אצל חברה חברותית כזאת שכל הזמן נכנסים אליהם אנשים,והילדים שלה צחקו על הילדים שלי והציקו להם,עכשיו גילתי שהם קשקשו על החולצה שלי מאחורה בלי ששמתי לב.
אני רואה את הבן שלי ואיך שהוא מגיב וזה מזכיר לי אותי בערך בגיל הזה,ממש נפגעתי מהם,אני לא יודעת מה לעשות

מה טוב בי? אני לא מוצאת בעצמי שום נקודה טובה. וזה גורם לי להיות עצובה

ואז קלטתי שלא אוכל להכנס לבאופן טבעי
תשאלי אותם יכול להיות שלא תוכלי להכנס רק לדפים מסויימים מהאתר
ואולי אפשר גם להגדיר לאשר ספציפית אתרים מסויימים

מה טוב בי? אני לא מוצאת בעצמי שום נקודה טובה. וזה גורם לי להיות עצובה

תודה

מה אפשר לעשות?
לנו יש את הבקרת הורים של 012, מסנן טוב, ומאפשר להכנס למקומות שכתוב בהם מילים גסות כמו: הריון, לידה וכו' שרימון לא תמיד מאפשר לראות.
היה לנו רימון תקופה מסוימת וזה היה מעצבן ממש, כי הרוב חסום ורק אתרים שהם בדקו פתוחים והם עדין לא הצליחו לעבור על כל הנט. ומצד שני אולי הם השתפרו בשנה האחרונה.
012 לא חוסם את באופן אבל דפים מסוימים חסם לי (אין לי מושג למה, לא יכלתי לבדוק, זה חסום)

עכשיו הסתכלתי באתר טיפת חלב על התפתחות הדיבור והוא לא מדבר כפי שצריך בגילו (עוד מעט בן שלוש).,הבעיה היא שהוא לא אומר משפטים בני 3 מילים.
בשמות עצם ומושגים הוא בסדר גמור.ויש לו הרבה מילים משובשות שזה בסדר לגילו.
מה אתן אומרות?

היו אצלינו אורחים בשבת,חברים של בעלי ובחורה(יוצאת עם אחד מהם) היה ממש כיף.
יש לי פחד לעשות דברים בבית כלומר להוסיף לי מטלות שבדרך כלל בעלי עושה כי אני מפחדת שאם אני יעשה אז זה יפול עלי.לדוגמא בישול.פעם אחת בשלתי היה נחמד למחרת שוב בשלתי וזה היה כיף ואז בעלי פשוט הפסיק לבשל עד שאמרתי לו שאני רוצה שהוא יבשל(בערך שבוע).
מה אתן אומרות?

מכירה את הפחד הזה.
זה הפחד ש'יתרגלו'.

ואז, אם בפעם אחרת כבר לא יהיה לי כוח לעשות - אז כבר יש ציפיות...

(גם אני לא מצאתי פתרון)

בערך חודש אני מלאה מתח ולחץ ואין לי מושג למה,זה הגיע למצב שקשה לי לישון,שעות שינה שלי התקצרו-אני ישנה בסביבות 8 שעות במקום 12(כן אני יודעת שזה נשמע מוזר),יש לי יותר כוח לעשות דברים ובפועל אני יושבת רוב היום על המחשב.יש לי עצירות.אני כבר בלי תרופות(בהשגחת הפסיכאטר, לא לדאוג).
אתן יכולות לעזור לי לפתור את התעלומה?

אתמול הגיעה העובדת הסוציאלית וישר אמרה שהילדים צריכים מסגרת,והיא תדאג להנחה במעון,בגן אין הנחות,
אני כבר בערך 5 ימים במצב לא ממש טוב,לחץ ומתח ומחשבות טורדניות (תחשבו 2 פולניות יושבות לך על הראש וכל מה שאת עושה או לא עושה הם מעירים ומכוונים).חזרתי לקחת את הכדורים אבל לא השתחררתי מהמתח והלחץ והדיכאון.או לכוון למקומות טובים יותר,שמתי לב שאלה הדברים שכתבתי שאני רוצה "ללמוד".
מרגיש לי שאני מנסה להתקדם ולא מצליחה אז ה' מוביל אותי למצבים שאני אהיה חייבת לעבוד עם הנקודות חלשות כדי להתקדם הלאה.

עכשיו ההבחנה היא סכיזואפקטיבית.וכתוב שמאוד חשוב לשמור על סדר יום רגיל ,ואני רוצה להתקדם ולשנות את איך שאני פועלת.

ה הגיע למצב שקשה לי לישון
חברה שלי אמרה - לבדוק בבדיקת דם שלא חסר B12. אולי בעיה בספיגה שלו, או משהו כזה.

הבעיה היא שהוא לא אומר משפטים בני 3 מילים.
אני לא מאמינה שחוקים האלה. אני מאמינה במה שאומר לך הלב שלך, ולא הפחד. נראה לך שיש לו באמת בעיה? אם כן, או אם את לא רגועה, אז תבקשי בשבילו הפניה לקלינאית תקשורת. אם לא - אז תסמכי על החוש האימהי שלך ותעזבי.

סכיזואפקטיבית
יש תרגום להדיוטות?

מה זה אומר?!

פולניות יושבות לך על הראש וכל מה שאת עושה או לא עושה הם מעירים ומכוונים
אחת העובדת הסוציאלית? מי השניה?

א. אבדוק
ב.אני מרגישה שיש בעיה.
ג. שילוב של סכיזופרניה ומניה דפרסיה.
ד.שום דבר מבחוץ רק מחשבות שעוברות בראש.

שילוב של סכיזופרניה ומניה דפרסיה.
תגידי, זה לא קצת כמו הרופאים האלה שלא יודעים מה יש לבנאדם אז הם אומרים "זה ווירוס"? D-:

שום דבר מבחוץ רק מחשבות שעוברות בראש.
אה אוקי הבנתי. דימוי מעולה! גם לי יש איזה שתיים שלוש פולניות כאלה בראש...

האמת שכן אין להם שמץ של מושג מה קורה בפנים, והם עושים ניסיונות על אנשים עד שהם מוצאים לכל אחד את התרופות המתאימות,כיום לפחות בכפר שאול לא נותנים הבחנות,אלא זורמים עם הבן אדם.

אני מבולבלת,רוצה לעשות דברים אבל צריך לשמור על שגרה.
כבר לא כיף לי לשבת לשוטט באינטרנט הילדים הפסיקו לבלגן את הבית והם מאוד משועממים,הדיבור שלו בסדר,(עקבתי)
אני עיי-פה .
קבעתי עם חברה ללכת להליכה ובסוף שהיא קראה לי הייתי עסוקה באמבטיות (כן,כן,מה שאתן שומעות).
אני צריכה ללמוד איך לתת ולא לחכות שיתנו לי, שיתיחסו אלי.צריך הדדיות בכל סוג של קשר.
מקווה שלא פגעתי בה.

שנה הבאה שניהם יהיו במסגרת ,(אני לא רוצה),העובדת סוציאלית פשוט הנחיתה את זה שהיא תהיה במעון,אין לי תוכניות לשנה הבאה בשבילי.
אני לא מצליחה לגמול אותו מטיטולים ומאוד מפחדת איך יתיחסו אליו,לדיבור שלו לזה שהוא עדיין שותה מבקבוק(הוא ינק עד גיל שנה ושלושה,עד שהיא נולדה) ולצאת איתם לגינה.

במתח- ולא מצליחה לישון ואצלי זה לא סימן טוב (חשש להדרדרות במצב הנפשי),הפסיכיאטר נתן לי תרופה להרגעה אבל זה עשה לי תופעות לוואי שכתוב במרשם להפסיק ולפנות לרופא.אני מפחדת.

את במתח בגלל תחילת הלימודים של הקטנים?
מה מפחיד אותך?
הגדול הולך לגן "עירייה"?

סבטקסט,
יש לי קרובת משפחה עם האבחנה שלך. היא בנאדם מעולה, והיא מתמודדת עם התיק הזה בגבורה.
נשמע, שיחד עם בעלך, את מצליחה לנהל בית פחות או יותר, עם שני ילדים קטנים. זה מדהים. זו משימה קשה לכל אם, ואת עושה את זה דרך העננות של הרגשות שעוברים עליך.
תמשיכי לכתוב לנו

תודה.
(-:

נשמע, שיחד עם בעלך, את מצליחה לנהל בית פחות או יותר, עם שני ילדים קטנים. זה מדהים. זו משימה קשה לכל אם, ואת עושה את זה דרך העננות של הרגשות שעוברים עליך.
מסכימה מאוד.
את נהדרת !

מחבקת אותך.

מסכימה ומחבקת גם אני.
את מתמודדת , את מתפקדת. זה כל כך לא מובן מאליו.
מאחלת לך שימצאו לך הכוחות להמשיך בכך.

תודה על החיזוקים,אתן נותנות לי תקווה.( ( ) )
יצא לי המרגיעון: המחנך מהווה מופת אפילו אם אינו "מתנהג למופת"

אני לא יודעת מה לעשות אני ובני עם סטרפטקוקוס.
רציתי לדבר על משהו אחר בשבת היה לנו יום נישואין ה-4 והיינו אצל חברים ובמוצ"ש רצינו לצאת למסעדה אז השארנו את הילדים אצלם ויצאנו,איזה בכי ואחרי2 דק' נרגעו(שמענו מאחורי הדלת)כשחזרנו אחרי רבע שעה (לא מצאנו כלום)ראינו אותם יושבים עם פרצוף עצוב של לאחר בכי סחוטים.
אני כמעט לא השארתי אותם אצל ביביסיטר א.כי קשה למצוא. ב.כי לי קשה לסמוך על אנשים.
ועוד מעט הם ילכו למעון ולגן.מה אני לא עושה נכון?
אגב בסוף הלכנו איתם לאכול אוכל אסייתי.

אני רוצה יחס,אפשר?

נזכרתי במשהו,כשבאתי למפגש בגן הלאומי רמת גן לפני בערך 3 שנים,ראיתי משהו,חילונים הם לא קהילה,כל משפחה כמעט ישבה לבד לאכול אנחנו שהתכוונו לקנות במקום אוכל והבאנו רק 2 סנביצי'םנתקענו בלי אוכל ובלי מישהו שיציע,כשהלכתי לשירותים ראיתי מישהי בוכה על זה שלא מתייחסים אליה.

יודעת שהיה דיונים על זה,לא רוצה להעליב.

אני רוצה יחס,אפשר?
אני קוראת אותך ולא תמיד יש לי מה להגיד.
אבל אני מבינה את הרצון ביחס.

מבינה גם את תחושת הבדידות לפעמים בין אנשים.
גם אני לא מרגישה נוח כשאנשים יושבים במשפחות או בקבוצות ואני לא שייכת.

אני לא בטוחה אם מה שהעלית קשור דווקא לדתיים או חילונים. אבל יכול להיות.

איך את מרגישה היום?

הרגשתי רע,דיברתי עם חברה עכשיו אני מרגישה יותר טוב

המצב מדרדר לא הצלחתי לישון כל הלילה.אני עירנית

אני רוצה חופש.לא יודעת

אולי אפשר לנסות להגדיר (זה בטח די קשה)
איזה סוג של חופש היית רוצה?
חופש ממה?

חופש מהבית מילדים מהבעל

אני מרגישה רעה כשאני כותבת את זה

לקחתי את התרופות הנדרשות מרגישה הרבה יותר טוב.

מרגישה הרבה יותר טוב
זה הכי חשוב. טוב שכתבת את זה. תשמרי לך גם בלב לרגעים שמרגישה פחות טוב.

תודה (-:

חופש מהבית מילדים מהבעל
אני מרגישה רעה כשאני כותבת את זה
אני דווקא ממש מבינה את זה.
לא תמיד יש אומץ להגיד בקול ואפשר לנסות להדחיק אבל לפעמים יש לי גם רצון לחזור לכמה ימים (או אולי יותר) לימי הרווקות הרגועים, להיות אחראית רק על עצמי (או אפילו לא זה...).
קשה להיות אחראי על אחרים, ולהתחשב כל הזמן באחרים וכו'.
נראה לי שעדיף לכתוב את זה מאשר לשמור בלב. ואז אפשר להתחיל לחשוב האם באמת זה מה שהייתי רוצה.

בנתיים הירשום שלהם לגן ולמעון התבטל כי לא שילמנו ארנונה,חשבתי שנה הבאה ללמוד במדרשה,(אני צריכה לראות האם זה אפשרי),וללמוד נהיגה שאוכל לזוז...רק בעיה אחד על אחד התרופות כתוב שאסור להפעיל מכונות כי הוא יכול לפגוע בעירנות וזה קצת מפחיד אותי,קיבלתי כבר אישור רופא ללמוד נהיגה.

נראה מה יהיה..

צריכה להזכיר לעצמי לבקש להצטרף לקורס כישורים חבתיים

היום הבאתי את הילד לגן, נורא קשה לי לא יודעת איך להתנהג לחשוב, רוצה רק שיהיה לו טוב.
אני נפרדתי ממנו בבכי והתפטליות שלו. לא יודעת מה לעשות.

היום הבאתי את הילד לגן, נורא קשה לי לא יודעת איך להתנהג לחשוב, רוצה רק שיהיה לו טוב.
סבטקסט, נשמע שכאן הזמן יעשה את שלו. המון ילדים מתקשים להכיל שינוי ענק כזה בעולם הקטן שלהם, עד שלומדים לראות בעיניים שגם הדבר החדש הוא בסדר גמור. אולי תשאלי אמהות אחרות איך הן מתמודדות?

הוא נהיה קפיץ כמעט כל דבר הוא בוכה לי.
אמהות אחרות לא מכירות מצב שמכניסים ילד בן 3 פעם ראשונה לגן.

הי- מה עם הדף הזה? כניסה לגן בגיל 4 וזה - פרידה מילד בגן ?
חוץ מזה שתדעי שיש כאלה שסתם מחליפים לגן חדש ומתנהגים אותו הדבר. בוכים נצמדים וכו'
ראיתי ילדים שבאים לגן חובה (ולא אחרי שנות בית) ובכל זאת בוכים. אולי ביישוב שלך כולם מושלמים ...

תודה,אני יודעת שבוכים ונצמדים.
אני פשוט לא רוצה להזיק לו,והבכי מעורר בי את הרצון לגונן.
רק פה אני מרשה לעצמי להתבטא בחופשיות.

ראיתי דברים שכתבתי ב2005 וואו ממש התקדמתי מאז ,אני כבר אישה (בת 22) לא נערה או ילדה,התבגרתי והתגברתי על כל כך הרבה דברים.אני צריכה לטפוח לעצמי על השכם.

זה שהוא בגן זה לא ממש הבחירה שלנו, אם כי בנתיים אני חושבת שזה הכי טוב לו ולנו.

אחותי העבירה את הסרטים הישנים לדיוידי,אז היא ראתה שבני מדבר כמו שאחי דיבר בגילו,אחי עבר ריפוי בדיבור מאוד ארוך.

אין לי כוח לזה.

אני רוצה לפתוח משהו קצת מפחיד.(מקווה שלא אפגע מזה).
אני מרביצה לילדים שלי וקשה לי לעצור את עצמי,אני כועסת על כל דבר קטן וישר נותנת פליקים נסיתי להפסיק ופעם אחד היה לי התקפת זעם וזרקתי את בני על הספה ונהיה לו שטף דם קטן בראש.
אבא שלי הרביץ לי כשהייתי קטנה הרבה והמעיט ככל שעבר הזמן אבל גם שבעלי עדיין היה ארוסי הוא שפך עלי מים בגלל משהו שעשיתי,לא זוכרת מה.
הבן שלי מתחיל לאבד את שמחת החיים שלו הוא מרביץ לאחותו ולחברים.

תעזרו לי.אני לא רוצה לאבד אותם.

הי סבטקסט,
נשמע שאת נמצאת במאבק אדיר שכלנו נמצאים בו: לעשות את מה שאת רוצה ומאמינה, ולא את מה שיוצא. פועלים עלינו כחות חזקים מתוכינו, אצל חלק מהאנשים, חלק מהזמן הם חזקים באופן חריג.
מחזק את ידייך במאמץ המתמשך שלך לבחור, לשנות, לעשות את מה שאת רוצה.
יש לך אפשרות לקבל יותר עזרה בתקופות שקשה לך במיוחד? כשאת מרגישה בימים של איבוד שליטה, יש לך אפשרות לבקש מאמא/חמות/אחות כל מישהו אחר לטפל בילדים שלך כמה ימים? את האמא שלהם, ואין לזה תחליף. אבל אולי כמה ימים בתקופות קשות מישהו כן יוכל לעזור לך?

חוץ מבעלי אין לי במי להעזר.

ואני לא חושבת שזה יעזור.

סבטקסט יקרה, אין לי מה להגיד כרגע. חוץ מ-תודה שאת משתפת, אנחנו כאן וקוראים אותך

בקרתי את בני בגן (הוא עדיין עם טיטולים)וראיתי שהוא לא משחק אלא מסתכל על ילדים אחרים.
עלה לי שיכול להיות שהוא לא יודע איך להתמודד בחברה ליזום משחקים,הוא משחק עם אחותו בבית אבל כשאנחנו בחוץ עם ילדים אחרים הוא לא יודע איך להתמודד,והוא לא מצליח לספר לי מה קורה לו בגן,אני שואלת אותו איך היה בגן? הוא עונה "בגן" אני שואלת אותו שיחקת? "חצר".
הוא מאוד בכה ורצה שאני אקח אותו.
אני רוצה שיהיה לו טוב

קודם כל אני שולחת חיבוק. מהדברים שלך שקראתי באתר אני חושבת שאת ממש אמיצה ומתמודדת בגבורה עם דברים לא קלים.
הבן שלך רק נכנס לגן - (לא כל הילדים מכירים את השיר "מה למדת היום בגן?" (-: ) וגם למנוסים ממנו ,לא קל בהתחלה ורק אחרי החגים מתחילה השיגרה . שיהיה לכולכם בהצלחה

שלום סבטקסט כפול ,
כל הכבוד על האומץ לחשוף.
אני אכתוב לך איזה דברים עוזרים לי לכעוס פחות על הילדים בתקווה שמשהו מזה אולי יעזור גם לך.
קודם כל כשאני מזהה התחלה של כעס אני משתדלת לתפוס קצת מרחק מהילד, לנשום עמוק ודוחה את הטיפול במה שהרגיז אצל הילד אותי לאחר כך (למשל אם הילד שפך משהו על רצפה אני מדמיינת שזה פשוט נשפך משמים ולילד אין קשר לזה ואז כשכבר ניקיתי ונרגעתי אני מחליטה מה לעשות- למשל במקרה הזה לדעתי אין מה לעשות, חוץ מלומר "שפכת את המרק וזה לא נעים, לא נורא בפעם הבאה בטח תצליח לא לשפוך").
לפעמים אני כ"כ כועסת שאני צריכה לצאת לחדר אחר כדי לתפוס מרחק ולהרגע.
שמתי לב שכשאני עושה פעילות גופנית (למשל, יוצאת להליכה בערב אחרי שהילדים ישנים) אני כועסת הרבה פחות.
כשאני צופה התפרצות ומזג האויר בחוץ נעים- אני פשוט אורזת בשיא המהירות (זה מאד עוזר להפיג מתח וכעס כשאני לוקחת תיק, שמה חיתול, מים, פרי או קרקרים וכל זה בתנועות חדות וכועסות, הייתי מעדיפה כמובן לעשות את זה ברוגע אבל גיליתי שתנועות גדולות מפיגות את הכעס האמיתי) ויוצאת אתם החוצה ואז אני שולטת בעצמי הרבה יותר והכל נרגע ובזמן שהילדים משחקים יש לי זמן לחשוב על הדברים ולהרגע.
עוזר לי גם להזמין אנשים (וזה מאד קשה לי אז אני מפרקת את זה למשימות קטנות: 1. לחשוב את מי להזמין 2. למצוא את מספר הטלפון 3. לחייג 4. להזמין ולפעמים יוצא שכשאני מתקשרת אז מזמינים אותנו וזה גם כיף).
כשאני מצליחה להתגבר על הכעס אני חשה סיפוק ממש אדיר.
עוזר לי גם להבין שאפשר לעצור בכל רגע ולמרות שזה קשה- זו בחירה שאני יכולה לעשות אותה. גם אם כבר צעקתי אני יכולה להגיד "סליחה שצעקתי, פשוט התרגזתי מאד ולא הצלחתי לעצור אבל עכשיו אני כבר לא כועסת" כדי שלילד לא תהיה תחושה של אשמה או תחושה שלא אוהבים אותו, אני גם מקפידה לומר לילדי שאני אוהבת אותם.
אני חושבת שהילד צריך לדעת שצעקות או מכות זה לא בסדר ונובע מתוך חולשה וחוסר שליטה זמניים של ההורה.
אני חושבת שטוב שילד ידע שגם אבא ואמא לפעמים טועים, מה שחשוב זה הסך הכל- אם בסך הכל הם אהובים, מטופלים ומטופחים, לא נורא אם מדי פעם יכעסו עליהם (כמובן שלא יותר מדי חזק).
אני מרגישה שילדים שמחים לסלוח להוריהם ואנחנו מצדנו צריכים לתת להם הרגשה שהם טובים ואהובים.

אני חושבת שכדאי לך לסלוח לעצמך ורואים שאת שואפת לתקן (לפחות ממה שכתבת)- אז בהצלחה.
נראה לי שלכל גן יש פסיכולוגית ואפשר להתיעץ אתה (לפחות לגבי ההשתלבות של הבן בגן- היא יכולה לצפות בו ולתת לך נקודת מבט נוספת וגם עצות איך לעזור לו)

שלוות חולין עשית סיכום ממש יפה של רעיונות ממש טובים שעוזרים גם לי.
סבטקסט כפול את מתמודדת עם המון קשיים כמעט לבד

לא מכירה מישהו שמצליח כל הזמן בכל המקומות בחייו, ולך יש המון מקומות להתעסק איתם.

אף ילד לא נולד אל תוך דף חלק. כל ילד נולד אל תוך סיפור כלשהו, ואת חלק מסיפור חייו של הילד שלך

ברוך ה' אני משתפרת מיום ליום,מחר אני עובדת (יום אחד בשבוע בחנות פה בישוב)ואני לוקחת איתי את הבת שלי לשם הבוסית מרשה.אני מקווה שיהיה לי כוח לקום מחר ולשלוח אותו לגן.לא היה מכות כבר הרבה זמן וגם בעזרת ה' לא יהיו.
יאללה הלכתי לישון..
בי

אני משתפרת מיום ליום
איזה יופי! @}

מזל טוב,
מה מוכרים בחנות שלך?

בהצלחה בעבודה!
משתתפת איתך בשמחה על הטוב.
@}

אני משתפרת מיום ליום
איזה כיף לקרוא! תודה שאת מעדכנת! @}

זאת חנות יד שניה שנקראת אמהות עם מהות מתוכנן שזה יהיה גם בית קפה.החנות לא שלי אני רק עובדת שם.השבוע לא הלכתי.(אני עובדת יום אחד בשבוע).

כל הזמן בא לי לנשנש משו לא בריא (ממתקים ומלוחים בעיקר),יודעים ממה זה נובע?

כל הזמן בא לי לנשנש משו לא בריא (ממתקים ומלוחים בעיקר),יודעים ממה זה נובע?

אני חושבת שפחות מעניין ממה זה נובע ויותר חשוב מה עושים כשזה קורה.
לי עוזר להיזכר ברגש הטוב שלי כלפי עצמי וכלפי הקיום שלי.

זאת חנות יד שניה שנקראת אמהות עם מהות מתוכנן שזה יהיה גם בית קפה.החנות לא שלי אני רק עובדת שם.השבוע לא הלכתי.(אני עובדת יום אחד בשבוע).
נשמע מעניין. רוצה לספר עוד על זה?

אין הרבה למה לספר.
נקבע לי ליום רביעי הוועדה של ביטוח לאומי שקובעת אחוזי נכות, הצפי שלנו (שלי של הפסיכאטר ושל העובדת סוציאלית)
שאקבל 75% נכות.
אני קצת בדיכאון כי זה נותן לי להגיש לא שווה.
היום יש ברית לבן של גיסתי ואין לי מה ללבוש אולי אקנה משהו בדרך.(אנחנו דתיים ככה שאנחנו בעד ברית)

החנות מייבאת לארץ בגדים יד שניה מחו"ל של גאפ וכל מיני חברות שוות אחרות המקום מעוצב ברהיטים ישנים צבועים לבן (יש שם גם נול שבור),בואו פשוט לבקר בכפר תפוח ביום שני (לא היום כי אני נוסעת )בבוקר 10 עד12 אשמח לפגוש אתכם.
(אם אתם נגד התנחלויות אתם לא חייבים לבקר סתם רציתי להיות כייפית ונחמדה)

אני מרגישה שאני לא רוצה לתקשר עם בעלי אני כועסת עליו ולא סומכת עליו שלא יפגע בי,הוא מעיר לי הרבה.(בזמן האחרון קצת פחות) אני לא מרגישה שהוא החבר הכי טוב שלי,אפילו עולים לי מחשבות על גירושין.

היום יש חתונה לחברה מהבית ספר היא הזמינה אותי באופן אישי אז אני הולכת אין לי כל כך קשר עם בנות משם ורובם לא הזמינו אותי לחתונה שלהם נראה אותן בחתונה.
אני כל כך עייפה ומותשת.כל כך הרבה דברים.נמאס לי כואב לי הראש.

בסוף לא הצלחתי להגיע לחתונה אחרתי את ההסעה.
ישנתי אתמול הרבה והשלמתי שעות שינה אני מרגישה יותר טוב.
אני מרגישה בודדה ובעלי לא יכול לעזור לי בהכל,החברות עסוקות,ואמא שלי גם לא יכולה לבוא.
יש לי ערמות כביסה לקפל הבית נראה מבולגן.

אני לא מאמינה שכבר אני כמהה לעוד ילד/ה ולעוד לידה למרות הלידה הזוועתית הקודמת,

הגדרה של הביטוח הלאומי, או של איפה את גרה, או של חברות שכן הזמינו או לא הזמינו, באה מבחוץ. ההחלטה שלך להיות כייפית ונחמדה באה מבפנים וזה מה שאת שווה באמת. לכי עם מה שבא מבפנים. אני יודעת שגם המבפנים שלך עושה לך צרות לא פעם, אבל את הניצוץ הזה שמרגיש כייפית ונחמדה שווה לך לטפח, משם תבוא שמחה.
יופי שאת כותבת.
@}

חותמת על כל מה ש מי מה כתבה, ומוסיפה חיבוק. וגם התנצלות, קראתי אחורה וראיתי שלא קראתי כאן בתקופות שהיה לך קשה (כנראה גם לי היה קשה, אם כי אחרת, ולא כל כך קראתי וכתבתי באתר).
ותודה על ההזמנה! אני באמת לא מבקרת בהתנחלויות, ומאוד מוצא חן בעיני שאת כותבת ככה, עם קריצה, בצורה כיפית ונחמדה בידיעה שיש פה גם קוראים כמוני P-:.

למה את כל כך לבד? למה מישהי מהמשפחה שלך לא יכולה לבוא לעזור? את לא חייבת לענות כמובן, אני שואלת בדאגה, לא בתוכחה.

בקשר לכמיהה לעוד ילד - נו, זה רק מראה שאת בנאדם נורמלי, לפחות בעיני. אחד הדברים שבגללם אני מקנאה באחותי זה שהיא הרבה יותר צעירה ממני ובגלל שהיא חוזרת בתשובה יש לה לגיטימציה לעשות הרבה ילדים וכבר יש לה חמישה, ברוך השם... (אני גם אם הייתי חוזרת בתשובה כבר לא הייתי מספיקה). (-:.

תודה.
אמא שלי לא נוהגת וקשה לה לנסוע בטרמפים(אין כמעט אוטובוסים לפה מירושלים רק מהמרכז יש)
והיא עסוקה בלהתגרש וכך גם אבא שלי..אני הגדולה בבית.

אני מרגישה שאני משעממת לחלוטין (קראתי את הבלוג של עוברת אורח ונהנתי מכל רגע).

בעלי מצא את הטבעת נישואין שלי איזה כיף...

בעלי עובד כל הלילה וקשה לי לישון בלעדיו אז אני פה.

מישהי פה שאנחנו מחשיבות אותה כרופאה טבעית אמרה שאני צריכה לקחת ויטמינים ושאני נראית כיאלו אני הולכת להתאלף כל רגע.
נראה אם בעלי יקנה היום או שנקנה בהזדמנות אחרת.
הזנחתי את התזונה שלי בזמן האחרון.

אצלי תזונה טובה ושינה בשעות נורמליות הן שני הדברים המשמעותיים ביותר מבחינת מצב רוח, אנרגיה פיזית ונפשית ויכולת להפוך את היום יום לפשוט יותר.

הייתי עכשיו אצל משפחה בו שעושה חינוך ביתי,איזה בית יפה יש להם! אני גם רוצה...
היה ממש כיף להיות אצלם אני אבקר אצלם עוד...
רואים שהיא מחפשת חברה.
אני מהרתי והיא כזה בואי תשתי תה..

הייתי עכשיו בהתוועדות י"ט כסליו -חג הגאולה בחב"ד
והמשפיעה(ככה קוראים לזה)סיפרה את סיפור חייה היא טיילה בעולם 9 שנים,
עשה לי חשק לצאת לטייל (אני אטייל בארץ)אני אוהבת לטייל אבל אין לי כושר וקשה לי להתארגן לטיולים.
עושה לי חשק ללמוד נהיגה.

אני שמחה ובמתח (לא בהיי) ,יש לי נשירה איומה בשיער,אני רוצה לשנות משהו בבית לזרוק את הספות או משהו כזה.
אני צריכה ללכת לישון,לא גמרתי לקפל כביסה יש לי לול שלם לקפל.
קיצר לא יודעת מה עובר עלי.

אני מרגישה טוב נפשית.

איזה יופי @}